ביאור:ישעיהו סה
קיצור דרך: a1065
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ישעיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו (מהדורות נוספות של ישעיהו סה)
א
נִדְרַשְׁתִּי לְלוֹא שָׁאָלוּ דברי ה': יעצתי גם למי שלא שאלו את פי, נִמְצֵאתִי לְלֹא בִקְשֻׁנִי, אָמַרְתִּי "הִנֵּנִי, הִנֵּנִי" אֶל גּוֹי קבוצת אנשים, וכאן הכוונה לקבוצה מעם ישראל שפנתה לעבודה זרה לֹא קֹרָא בִשְׁמִי.
ב
פֵּרַשְׂתִּי יָדַי כָּל הַיּוֹם אֶל עַם סוֹרֵר, הַהֹלְכִים הַדֶּרֶךְ בדרך לֹא טוֹב אַחַר מַחְשְׁבֹתֵיהֶם.
ג
הָעָם הַמַּכְעִיסִים אוֹתִי עַל פָּנַי אל מול עיני תָּמִיד, זֹבְחִים בַּגַּנּוֹת וּמְקַטְּרִים עַל הַלְּבֵנִים מזבח עשוי לבנים.
ד
הַיֹּשְׁבִים בַּקְּבָרִים כדי להעלות את רוחות המתים, וּבַנְּצוּרִים במקומות מבודדים (שלדעתם יש שם שדים או רוחות) יָלִינוּ, הָאֹכְלִים בְּשַׂר הַחֲזִיר (ופרק) וּמְרַק פִּגֻּלִים דברים טמאים כְּלֵיהֶם יש בכליהם.
ה
הָאֹמְרִים "קְרַב אֵלֶיךָ לצד הדרך שאתה נמצא בו, אַל תִּגַּשׁ בִּי קרוב אלי, כִּי קְדַשְׁתִּיךָ אני יותר קדוש ממך (ומדובר ב"קדושה" של הע"ז שתוארה לעיל)". אֵלֶּה על אלה עָשָׁן בְּאַפִּי, אֵשׁ יֹקֶדֶת כָּל הַיּוֹם.
ו
הִנֵּה כְתוּבָה רשימת חטאיהם לְפָנָי, לֹא אֶחֱשֶׂה כִּי אִם שִׁלַּמְתִּי אשלם להם כגמולם, וְשִׁלַּמְתִּי עַל חֵיקָם לא אשב בשקט עד שאתן להם עונש שיהיה דבוק אליהם בחיקם, באיזור שבין הידיים השלובות והחזה.
ז
עֲוֺנֹתֵיכֶם וַעֲוֺנֹת אֲבוֹתֵיכֶם יַחְדָּו, אָמַר יְהוָה, אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת חֵרְפוּנִי קיללו אותי (בכך שעבדו עבודה זרה), וּמַדֹּתִי פְעֻלָּתָם את העונש המגיע להם על מעשיהם במידה הנכונה רִאשֹׁנָה בתחילה (ה' ידאג להענישם במהרה) (על) אֶל חֵיקָם.
{ס}
| "וּבָנוּ בָתִּים וְיָשָׁבוּ" (כא) - פסיפס על בניין בחולון, מרדכי גומפל |
ח
כֹּה אָמַר יְהוָה: כַּאֲשֶׁר יִמָּצֵא הַתִּירוֹשׁ בָּאֶשְׁכּוֹל באשכול ענבים שנפל לקרקע, וְאָמַר ואדם יאמר לרעהו "אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ תדרוך עליו, כִּי בְרָכָה בּוֹ" - כֵּן אֶעֱשֶׂה לְמַעַן עֲבָדַי למען הצדיקים בעם ישראל (המשולים לתירוש שבאשכול) לְבִלְתִּי הַשְׁחִית הַכֹּל.
ט
וְהוֹצֵאתִי מִיַּעֲקֹב זֶרַע, וּמִיהוּדָה יוֹרֵשׁ הָרָי אוציא אנשים שיגורו בהרי הארץ, וִירֵשׁוּהָ בְחִירַי, וַעֲבָדַי יִשְׁכְּנוּ שָׁמָּה.
י
וְהָיָה הַשָּׁרוֹן לִנְוֵה צֹאן, וְעֵמֶק עָכוֹר שם מקום מקולל - ר' יהושע ז בסוף הפרק לְרֵבֶץ לרביצת בָּקָר, לְעַמִּי אֲשֶׁר דְּרָשׁוּנִי.
יא
וְאַתֶּם עֹזְבֵי יְהוָה הַשְּׁכֵחִים אֶת הַר קָדְשִׁי, הַעֹרְכִים לַגַּד אליל הגורל שֻׁלְחָן, וְהַמְמַלְאִים לַמְנִי אליל בעל תפקיד דומה לגַּד מִמְסָךְ נסך יין.
יב
וּמָנִיתִי אֶתְכֶם אעשה אתכם מנה לַחֶרֶב, וְכֻלְּכֶם לַטֶּבַח תִּכְרָעוּ, יַעַן קָרָאתִי וְלֹא עֲנִיתֶם, דִּבַּרְתִּי וְלֹא שְׁמַעְתֶּם, וַתַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי, וּבַאֲשֶׁר לֹא חָפַצְתִּי בְּחַרְתֶּם.
{פ}
יג לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ וְאַתֶּם תִּרְעָבוּ, הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׁתּוּ וְאַתֶּם תִּצְמָאוּ, הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׂמָחוּ וְאַתֶּם תֵּבֹשׁוּ. יד הִנֵּה עֲבָדַי יָרֹנּוּ מִטּוּב לֵב, וְאַתֶּם תִּצְעֲקוּ מִכְּאֵב לֵב וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ רוחכם תְּיֵלִילוּ. טו וְהִנַּחְתֶּם שִׁמְכֶם לאחר שתמותו ישאר רק שימכם לִשְׁבוּעָה לִבְחִירַי וישמש כמטבע לשון לשבועה בקרב בחירי ה' שישרדו: "וֶהֱמִיתְךָ אֲדֹנָי יְהוִה ה' ימית אותך כפי שעשה לפלוני", וְלַעֲבָדָיו יִקְרָא שֵׁם אַחֵר אבל לעבדי ה' יהיה שם טוב.
טז
אֲשֶׁר הַמִּתְבָּרֵךְ בָּאָרֶץ כל אחד מיושבי הארץ שישתבח יִתְבָּרֵךְ בֵּ'אלֹהֵי אָמֵן הנאמן', וְהַנִּשְׁבָּע בָּאָרֶץ יִשָּׁבַע בֵּ'אלֹהֵי אָמֵן', כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת וְכִי נִסְתְּרוּ מֵעֵינָי הצרות נסתרות מעיני ה', הוא לא מכין צרות נוספות לעתיד.
יז
כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה, וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל לֵב.
יח
כִּי אִם שִׂישׂוּ וְגִילוּ עֲדֵי עַד אֲשֶׁר בבריאה החדשה ש- אֲנִי בוֹרֵא, כִּי הִנְנִי בוֹרֵא אֶת יְרוּשָׁלַ͏ִם גִּילָה לעיר שמחה וְעַמָּהּ מָשׂוֹשׂ ותושבי ירושלים ימלאו ששון.
יט
וְגַלְתִּי אשמח בִירוּשָׁלַ͏ִם וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי, וְלֹא יִשָּׁמַע בָּהּ עוֹד קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה.
כ
לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד עוּל יָמִים וְזָקֵן לא צעיר ולא זקן אֲשֶׁר לֹא יְמַלֵּא אֶת יָמָיו, כִּי "הַנַּעַר" - בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת יכנו את מי שימות בגיל 100, וְהַחוֹטֶא - "בֶּן מֵאָה שָׁנָה הלוואי שתמות בגיל צעיר, בגיל 100" יְקֻלָּל.
כא
וּבָנוּ בָתִּים וְיָשָׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים וְאָכְלוּ פִּרְיָם.
כב
לֹא יִבְנוּ וְאַחֵר יֵשֵׁב ולאחר שימותו מישהו אחר יגור בבית זה (כדוגמת "אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ... וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ" - דברים כ ה), לֹא יִטְּעוּ וְאַחֵר יֹאכֵל, כִּי כִימֵי הָעֵץ כמו עצים שחיים שנים רבות, כך יתארכו יְמֵי עַמִּי, וּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם ואת החפצים שהם יכינו יְבַלּוּ בְחִירָי עם ישראל (בהם בחר ה') יתקיים לאחר שחפצים אלו יתבלו.
כג
לֹא יִיגְעוּ לָרִיק וְלֹא יֵלְדוּ לַבֶּהָלָה תינוק מת (מלשון הבל), כִּי זֶרַע עָם בְּרוּכֵי יְהוָה הֵמָּה וְצֶאֱצָאֵיהֶם אִתָּם יהיו איתם (ולא ימותו).
כד
וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה, עוֹד הֵם מְדַבְּרִים לפני שסיימו את בקשתם וַאֲנִי אֶשְׁמָע.
כה
זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד, וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן, וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ, לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, אָמַר יְהוָה.
{ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "לֹא אֶחֱשֶׂה כִּי אִם שִׁלַּמְתִּי, וְשִׁלַּמְתִּי עַל חֵיקָם" (פסוק ו) - המילה "שִׁלַּמְתִּי" חוזרת פעמיים: פעם כסגירה לצלע הראשונה ופעם כפתיחה לצלע השניה. מדובר בסגנון פיוטי המופיע במקרא למשל בתהלים צח ה: "זַמְּרוּ לַיהוָה בְּכִנּוֹר, בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה".