מדרש רבה על בהעלותך

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · מדרש רבה על · בהעלותך · >>


סדר בהעלותך

פרשיות: טו


<< · במדבר רבה · טו · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה טו

במדבר רבה פרשה טו פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

במדבר רבה · טו · א · >>


א.

"בְּהַעֲלֹתְךָ" אנו מוצאין בהרבה מקומות צוה הקדוש ברוך הוא על הנרות ועל הדלקתן בשמן זית (שמות כז, כ): "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית" וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק (ויקרא כד, ח): "על המנורה הטהורה יערך את הנרות" אף כאן "בהעלותך את הנרות":

<< · במדבר רבה · טו · ב · >>


ב.

זש"ה זה שאמר הכתוב (ישעיה מב, כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" אמר לו הקב"ה למשה לא בשביל שאני צריך לנרות הזהרתיך על הנרות אלא לזכותם שנאמר (דניאל ב, כב): "ונהורא עמיה שרא" וכתיב (תהלים קלט, יב): "גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה" בא ללמדך שאינו צריך לנרות של ב"ו.

תדע כשאדם בונה בית עושה לו חלונות צרות מבחוץ ורחבות מבפנים כדי שיהא האור נכנס מבחוץ ומאיר מבפנים ושלמה שבנה בהמ"ק לא עשה כך אלא עשה חלונות צרות מבפנים ורחבות מבחוץ כדי שיהא האור יוצא מבהמ"ק ומאיר לחוץ שנאמר (מ"א ו, ד): "ויעש לבית חלוני שקופים אטומים" להודיעך שכולו אור ואין צריך לאורם ולמה צוה אתכם לזכותכם לכך נאמר "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת" הוי "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ" ולא עוד אלא אם אתם זהירים להדליק את הנרות לפני אני מאיר לכם אורה גדולה לעתיד לבא לכך נאמר (ישעיה ס, א): "קומי אורי כי בא אורך והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך":

<< · במדבר רבה · טו · ג · >>


ג.

"בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת" את מוצא י"ב שבטים שהקריבו קרבנות לחנוכת המזבח שבט לוי לא הקריב כלום והיו מצירין ואומרים למה רחקנו מהקריב לחנוכת המזבח משל למלך שעשה סעודה והיה קורא אומניות היה אוהב אחד שאוהבו יותר מדאי לא קרא אותו עמהן היה מצר לומר שמא יש בלבו של מלך עלי כלום שלא זמנני בכל סעודות האלו כיון שעברו אותן ימי סעודה קרא אותו אוהב אמר לו לכל בני המדינה עשיתי סעודה ולך לעצמך אני עושה סעודה למה שאת אוהבי כך מלך ממ"ה הקדוש ברוך הוא את מוצא י"ב שבטים הקריבו לחנוכת המזבח וקבלן הקב"ה שנאמר קח מאתם ושבטו של לוי לא הקריבו כיון שעבר חנוכת המזבח אמר הקדוש ברוך הוא לאהרן ולבניו כל השבטים עשו חנוכה ושבטך לא עשה לכך "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ" ואחר כך "קַח אֶת הַלְוִיִּם":

<< · במדבר רבה · טו · ד · >>


ד.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "בְּהַעֲלֹתְךָ" את מוצא שנתקשה משה במעשה המנורה יותר מכל כלי המשכן עד שהראהו הקב"ה באצבע וכן בפרסות בהמה טמאה וטהורה שנאמר (ויקרא יא, ב): "זאת החיה אשר תאכלו את זה לא תאכלו" הראהו באצבע וכן בירח (שמות יב, ב): "החדש הזה לכם" וכן במנורה "וזה מעשה המנורה".

"מִקְשָׁה זָהָב" כלומר מה קשה היא לעשות שהרבה יגע בה משה כיון שנתקשה אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה טול ככר זהב והשליכו לאור והוציאוהו והיא מעצמה נעשית שנאמר (שמות כה, לא): "גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ (וְקָנֶיהָ) מִמֶּנָּה יִהְיוּ" מכה בפטיש ומעצמה נעשית לכך הוא אומר "מִקְשָׁה תֵּיעָשֶׂה" מלא יו"ד כתיב ולא כתיב תעשה כלומר מעצמה תיעשה נטל משה את הככר והשליכו לאור אמר משה רבש"ע הרי ככר בתוך האש כשם שאתה רוצה כן תעשה מיד יצתה המנורה עשויה כתקנה לפיכך כתיב "כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה" משה את המנרה אין כתיב כאן אלא כן עשה סתם ומי עשה הקב"ה לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אם הזהרתם להיות מדליקין לפני אני משמר את נפשותיכם מכל דבר רע שנמשלו נפשות כנר שנאמר (משלי כ, כז): "נר ה' נשמת אדם" ונאמר "בְּהַעֲלֹתְךָ את הנרות":

<< · במדבר רבה · טו · ה · >>


ה.

זה שאמר הכתוב (תהלים יח, כט): "כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי" אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע לנו אתה אומר שנאיר לפניך אתה הוא אורו של עולם והאורה דרה אצלך דכתיב (דניאל ב, כב): "וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא" ואתה אומר "אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה" הוי "כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי" אמר להם הקדוש ברוך הוא לא שאני צריך לכם אלא שתאירו לי כדרך שהארתי לכם למה לעלות אתכם בפני האומות שיהיו אומרים ראו היאך ישראל מאירין למי שהוא מאיר לכל העולם משל למה הדבר דומה לפיקח וסומא שהיו מהלכין בדרך אמר לו פיקח לסומא כשנכנס לתוך הבית צא והדלק לי את הנר הזה והאיר לי אמר לו הסומא בטובתך כשהייתי בדרך אתה היית מסמכני עד שנכנסנו לתוך הבית אתה היית מלוה אותי ועכשיו אתה אומר הדלק לי את הנר הזה והאיר לי אמר לו הפקח שלא תהא מחזיק לי טובה שהייתי מלווך בדרך לכך אמרתי לך האיר לי כך הפקח זה הקב"ה שנאמר (זכריה ד, י): "עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ" והסומא אלו ישראל שנאמר (ישעיה נט, י): "נְגַשְׁשָׁה כַעִוְרִים קִיר" היה הקדוש ברוך הוא מנהיגן ומאיר להם שנאמר (שמות יג, כא): "וַה' הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם" כיון שעמד המשכן קרא הקב"ה למשה ואמר לו תאירו לי שנאמר "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת" בשביל לעלות לכם:

<< · במדבר רבה · טו · ו · >>


ו.

מה כתיב למעלה מן הענין שנאמר (במדבר ז, א): "ויהי ביום כלות משה ויקריבו נשיאי ישראל" ואחר כך "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת" זה שאמר הכתוב (תהלים לד, י): "יְראוּ אֶת ה' קְדֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו" את מוצא למעלה י"א שבטים הקריבו ושבט אפרים הקריב וכל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי ומי היה נשיאו של לוי זה אהרן שנאמר (במדבר יז, יח): "ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי" ואהרן לא הקריב עם הנשיאים והיה אומר אוי לי שמא בשבילי אין הקדוש ברוך הוא מקבל שבטו של לוי אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לו לאהרן אל תתירא לגדולה מזו אתה מתוקן לכך נאמר "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת" הקרבנות כל זמן שבהמ"ק קיים הם נוהגים אבל הנרות לעולם "אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ" וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם:

<< · במדבר רבה · טו · ז · >>


ז.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" שלא תהיו מבזין על המנורה הוי (זכריה ד, י): "כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרובבל שבעה אלה" אלה זו המנורה שבעה אלו שבעת הנרות כנגד ז' כוכבים שמשוטטין בכל הארץ כך הם חביבין שלא תהיו מבזין עליהן לכך נאמר אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות שלא יטעה אותך יצרך לומר שהוא צריך אורה ראה מה כתיב בחלונות (יחזקאל מ, טז): "וחלונות אטומות אל התאים ואל אליהמה לפנימה וגו' וכן לאילמות וגו' כהחלונות האלה" כחלונות אין כתיב כאן אלא כהחלונות שיהיו רחבות מבחוץ וצרות מבפנים כדי שיהיו מוציאין אורה לחוץ.
א"ר ברכיה הכהן בי רבי הברק הזה תולדות האש של מעלן הוא והוא יוצא ומבהיק את כל העולם כולו שנאמר (שם א, יג) "ודמות החיות מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים ומן האש יוצא ברק" ומבהיק את כל העולם כולו ואני צריך לאורה שלכם ולמה אמרתי לך כדי לעלותך.
א"ר חנינא אמר הקדוש ברוך הוא עינים שיש בך יש בתוכן לבן ושחור ואין אתה רואה מתוך הלבן אלא מתוך השחור ומה אם עיניך שיש בתוכן שחור ולבן אין אתה רואה אלא מתוך השחור הקב"ה שכולו אורה הוא צריך לאורה שלכם.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף אל מול פני המנורה ב"ו מדליק נר מנר דלוק שמא יוכל להדליק נר מתוך החשך שנאמר (בראשית א, ב): "וחשך על פני תהום" מה כתיב אחריו "ויאמר אלהים יהי אור" ומתוך החשך הוצאתי אורה ואני צריך לאורה שלכם ולא אמרתי לך אלא לעלות אותך "להעלות נר תמיד":

<< · במדבר רבה · טו · ח · >>


ח.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "בְּהַעֲלֹתְךָ" זש"ה זה שאמר הכתוב (תהלים קלט, יב): "גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה" ולנו אומר "בְּהַעֲלֹתְךָ" למה"ד למלך שהיה לו אוהב אמר לו המלך תדע שאצלך אני סועד אלא לך ותקן לי הלך אוהבו והתקין מטה של הדיוט מנורה של הדיוט ושלחן של הדיוט כיון שבא המלך באו עמו שמשין סיבבו מיכן ומיכן מנורה של זהב לפניו כיון שראה אוהבו את כל הכבוד התבייש והטמין את כל מה שהתקין לו שהיה הכל הדיוטות א"ל המלך לא אמרתי לך שאצלך אני סועד למה לא התקנת לי כלום אמר לו אוהבו ראיתי את כל הכבוד הזה שבא עמך ונתביישתי והטמנתי כל מה שהתקנתי לך שהיו כלי הדיוטות אמר לו המלך חייך שאני פוסל את כל כלי שהבאתי ובשביל אהבתך איני משתמש אלא בשלך וכן הקדוש ברוך הוא כולו אורה שנאמר (דניאל ב, כב): "ונהורא עמיה שרא" והוא אמר לישראל התקינו לי מנורה ונרות מה כתיב שם (שמות כה, ח): "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שם, לא) "ועשית מנורת זהב טהור" כיון שעשו באת שכינה מה כתיב שם (שם כט, לא) "ולא יכול משה לבא אל אהל מועד" מיד קרא למשה (במדבר ז, פט): "ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר" מה דבר אליו "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת":

<< · במדבר רבה · טו · ט · >>


ט.

אמרו ישראל (תהלים מג, ג): "שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי" - גדול אורו של הקב"ה! החמה והלבנה מאירים לעולם, ומהיכן הן מאירים? מזיקוקי אור של מעלן הן חוטפין, שנאמר (חבקוק ג, יא): "לאור חציך יתהלכו לנוגה ברק חניתך" גדול האור של מעלן, שלא נתן ממנו לכל הבריות אלא א' ממאה, שנאמר (דניאל ב, כב): "ידע מה בחשוכא". לפיכך עשיתי חמה ולבנה שיאירו לפניך, שנאמר (בראשית א, יז): "ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר", "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".

אמר דוד (משלי טז, טו): "באור פני מלך חיים". אמר ר' יעקב בר' יוסי: נמנעת השמחה מן הרשעים ונתנה לישראל, שהוצרך הקדוש ברוך הוא לישב עם בשר ודם בנר, שאמר להם "אל מול פני המנורה יאירו".

<< · במדבר רבה · טו · י · >>


י.

ר' לוי בר רבי אומר מנורה טהורה ירדה מן השמים שאמר לו הקב"ה למשה (שמות כה, לא): "ועשית מנורת זהב טהור" אמר לו כיצד נעשה אותה אמר לו "מקשה תיעשה המנורה" ואעפ"כ נתקשה משה וירד ושכח מעשיה עלה ואמר רבוני כיצד נעשה אותה אמר לו "מקשה תיעשה המנורה" ואף על פי כן נתקשה משה וירד ושכח עלה ואמר רבוני שכחתי אותה הראה לו למשה ועוד נתקשה בה אמר לו וראה ועשה עד שנטל מנורה של אש והראה לו עשייתה ואף על פי כן נתקשה על משה אמר לו הקדוש ברוך הוא לך אצל בצלאל והוא יעשה אותה ואמר לבצלאל מיד עשאה התחיל תמה ואמר אני כמה פעמים הראה לי הקב"ה ונתקשיתי לעשותה ואת שלא ראית עשית מדעתך בצלאל בצל אל היית עומד כשהראה לי הקדוש ברוך הוא עשייתה ולפיכך כשחרב ביהמ"ק נגנזה המנורה וזה אחד מחמשה דברים שנגנז הארון והמנורה והאש ורוח הקדש והכרובים וכשישוב הקב"ה ברחמיו ויבנה ביתו והיכלו הוא מחזירן למקומן לשמח את ירושלים שנאמר (ישעיה לה, א): "יששום מדבר וציה ותגל ערבה פרוח תפרח ותגל":

<< · במדבר רבה · טו · יא · >>


יא.

"קַח אֶת הַלְוִיִּם" הלכה כמה נימין היו בכנור שהיו הלוים מנגנים בו א"ר יהודה שבעה נימין היו בכנור שנאמר (תהלים טז, יא): "שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת" אל תהי קורא שֹׂבַע אלא שֶׁבַע שמחות וכן דוד אומר (שם קיט, קסד) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" ולימות המשיח נעשית שמונה שכן דוד אומר בניגון (שם ו, א) "למנצח בנגינות על השמינית" ולעתיד לבא נעשית עשר שנאמר (שם קמד, ט) "אלהים שיר חדש אשירה לך בנבל עשור" ומי התקין להם שמואל ודוד שנאמר (דה"א ט, כב): "המה יסד דויד ושמואל הרואה באמונתם" והם העמידו חלוקי השיר והיו הלוים עומדים על הדוכן ומזמרים לפני מי שאמר והיה העולם ראה חיבה שחיבב הקדוש ברוך הוא את הלוים כך אמר הקב"ה למשה הרבה הלוים חביבין לפני קח אותם לשמי לשררה מנין ממה שקרינו בענין"קח את הלוים":

<< · במדבר רבה · טו · יב · >>


יב.

"קַח אֶת הַלְוִיִּם" זה שאמר הכתוב (תהלים יא, ה): "ה' צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ" "ה' צדיק יבחן" אין הקדוש ברוך הוא מעלה את האדם לשררה עד שבוחן ובודק אותו תחלה וכיון שהוא עומד בנסיונו הוא מעלה אותו לשררה וכן את מוצא באברהם אבינו נסהו הקב"ה עשר נסיונות ועמד בהן ואח"כ ברכו שנאמר (בראשית כד, א): "וה' ברך את אברהם בכל" וכן יצחק נסהו בימי אבימלך ועמד בנסיונו ואחר כך ברכו שנאמר (שם כו, יב) "ויזרע יצחק בארץ ההיא ויברכהו ה'" וכן יעקב אבינו נסהו בכל אותן הצרות בעשו ברחל בדינה ביוסף והאיך יצא מבית אביו (שם לב, א) "כי במקלי עברתי את הירדן" ובירכו (שם לה, ט) "וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו" וכן יוסף באשת פוטיפרע והיה חבוש י"ב שנים ואח"כ יצא ונעשה מלך על שעמד בנסיונותיו הוי אומר "ה' צדיק יבחן" אף שבטו של לוי נתנו עצמן על קידוש שמו של הקדוש ברוך הוא שכשהיו ישראל במצרים מאסו בתורה ובמילה שכן יחזקאל מוכיחן (יחזקאל כ, ה): "כה אמר ה' אלהים ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים" מה כתיב בסוף אחריו "וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי ואמר לשפוך חמתי עליהם" מה עשה הקב"ה הביא חושך על המצריים ג' ימים והרג בהן כל רשעי ישראל שכן הוא אומר (שם, לח) "וברותי מכם המורדים והפושעים בי" וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק (שיר ב, יג): "התאנה חנטה פגיה" אלו הרשעים שהיו בישראל "והגפנים סמדר נתנו ריח" הנשארים שעשו תשובה נתקבלו "קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך" שהרי הגיע קץ הגאולה אבל שבטו של לוי כולם צדיקים היו והיו עושים את התורה שנאמר (דברים לג, ט): "כי שמרו אמרתך ובריתך יִנְצֹרוּ" זו המילה ולא עוד אלא בשעה שעשו ישראל את העגל לא נשתתפו שם שבטו של לוי שנאמר (שמות לב, כו): "ויעמד משה בשער המחנה ויאספו אליו כל בני לוי" כיון שאמר להם משה "שימו איש חרבו על ירכו" מה עשו שמו ולא נשאו פנים וכן משה מברכם (דברים לג, ט): "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו" וכיון שראה הקדוש ברוך הוא שכולם צדיקים נסה אותן ועמדו בנסיונן שנאמר אשר נסיתו במסה מיד אמר"והיו לי הלוים" לקיים מה שנאמר "ה' צדיק יבחן" אבל הרשעים כתיב בהם "ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו" אמר דוד (תהלים קכח, א): "אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו":

<< · במדבר רבה · טו · יג · >>


יג.

"עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף" זה שאמר הכתוב (תהלים כד, ז): "שאו שערים ראשיכם" בשעה שהכניס שלמה את הארון למקדש אמר "שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם" שהיו הפתחים שפלים ואמר "הנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד" אמרו השערים "מי הוא זה מלך הכבוד" מיד בקשו השערים לירד עליו ולרוץ את ראשו אלולי שאמר "ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה" וחזר ואמר "ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה שאו שערים ראשיכם" אמר להם התגדלו שמלך הכבוד עליכם מיד חלקו לו כבוד ונשאו עצמן ונכנס הארון אמר להם הקב"ה אתם חלקתם לי כבוד חייכם כשאני אחריב את ביתי אין אדם שולט בכם תדע שכל כלי המקדש גלו שנאמר (דניאל א, ב): "ויתן ה' בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלהים" אבל שערי בית המקדש במקומן נגנזו שנאמר (איכה א, ט): "טבעו בארץ שעריה".
מהו "ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה" שהוא חולק ליראיו מכבודו כיצד הוא נקרא אלהים וקרא למשה אלהים (שמות ז, א): "ראה נתתיך אלהים לפרעה" הוא מחיה המתים וחלק מכבודו לאליהו והחיה את המת שנאמר (מ"א יז, כג): "ויאמר אליהו ראי חי בנך" ולמלך המשיח ילבוש לבושו שנאמר (תהלים כא, ו): "הוד והדר תשוה עליו".

מה כתיב (שם מז, ו) "עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר" אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה מלך עשיתיך שנאמר (דברים לג, ה): "ויהי בישורון מלך" מה מלך כשהוא יוצא תוקעין לפניו אף אתה"עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף" כשתכניס את ישראל יהיו תוקעין בהם והן מתכנסין שנאמר"וְתָקְעוּ בָּהֵן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ" לכך"עֲשֵׂה לְךָ":

<< · במדבר רבה · טו · יד · >>


יד.

דבר אחר"עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף" זה שאמר הכתוב (משלי כד, כא): "יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ" מהו ומלך המליכהו עליך.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "וָמֶלֶךְ" המלך יצר טוב על יצר הרע שנקרא מלך שנאמר (קהלת ט, יד): "ובא אליה מלך גדול וסבב אותה".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "וָמֶלֶךְ" יכול אם יאמר לך המלך לך עבוד עבודת כוכבים שתשמע לו ת"ל "ירא את ה'" כך מצינו לנבוכדנצר שאמר לחנניה מישאל ועזריה לעבוד עבודת כוכבים ולא שמעו לו אמרו לו (דניאל ג, יח): "לֵאלָהָיִךְ לָא אִיתַנָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא נִסְגֻּד" אמר להם נבוכדנצר (יד): "הַצְדָּא שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ" אנטוס אתמול אתם אומרים כל מי שהוא מבקש ליקח לו עבודת כוכבי' היה הולך לירושלים שנאמר (ישעיה י, י): "ופסיליהם מירושלים ומשומרון" ועכשיו באתם לעשות עבודת כוכבים שלי צדו "הצדא שדרך מישך ועבד נגו" לא כך אמר לכם הקב"ה שתשמעו למלכות כל מה שהיא אומרת לכם שנאמר (קהלת ח, ב): "אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים" אמרו לו מלך אתה עלינו למסים ולארנוניות אבל לעבוד עבודת כוכבים נבוכדנצר את וכלב שוים (טז): "עֲנוּ שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וְאָמְרִין" למלכא נבוכדנצר לא אמרו אלא "נְבוּכַדְנֶצַּר".
(דניאל ג, יז): "לָא חַשְׁחִין אֲנַחְנָה עַל דְּנָה פִּתְגָם לַהֲתָבוּתָךְ. הֵן אִיתַי אֱלָהַנָא דִּי אֲנַחְנָא פָלְחִין יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַנָא מִן אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא וּמִן יְדָךְ מַלְכָּא ישיב" (יח): "והן לא" אמרו לו בין מציל ובין שאינו מציל "ידיע ליהוי לך מלכא די לאלהך לא איתנא פלחין" הוי "ירא את ה' בני ומלך".

"ועם שונים אל תתערב" ועם אותן שאומרין שהן שני אלוהות בעולם אל תתערב להן שסופן ליאבד מן העולם שנאמר (זכריה יג, ח): "והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים בה יכרתו ויגועו והשלישית יותר בה "ומה הן "השלישית" אלו ישראל (ישעיה יט, כד): "ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה בארץ" "הוי ירא את ה' בני ומלך" וכל מי שהוא ירא מן הקדוש ברוך הוא סופו ליעשות מלך ממי אתה למד מאברהם על ידי שנתיירא מן הקב"ה נעשה מלך שנאמר (בראשית כב, יב): "כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה" ומנין שנעשה מלך שנאמר (שם יד, יז) "אל עמק שוה הוא עמק המלך" מהו "שוה עמק המלך" שהשוו הכל ונטלו עצה וקצצו ארזים ועשו כסא והושיבוהו מלך עליהם ולא תאמר אברהם בלבד אלא אפילו משה שנתיירא מן הקדוש ברוך הוא נעשה מלך לכך כתיב "ירא את ה' בני ומלך":

<< · במדבר רבה · טו · טו · >>


טו.

"עשה לך שתי חצוצרות כסף" שיהיו תוקעין לפניך כמלך"עשה לך" משלך"עשה לך" לך אתה עושה ולא לאחר אתה משתמש בהן ואין אחר משתמש בהן תדע לך שהרי יהושע תלמידו של משה לא נשתמש בהן אלא בשופרות כשבא להלחם ביריחו נתכנסו ליריחו ז' אומות שנאמר (יהושע כד, יא): "ותעברו את הירדן ותבאו אל יריחו וילחמו בכם בעלי יריחו האמורי והפריזי והכנעני והחתי והגרגשי החוי והיבוסי ואתן אותם בידכם" וכי שבע אומות היו בעלי יריחו אמר רבי שמואל בר נחמני יריחו נגרא של ארץ ישראל אם נכבשה יריחו מיד כל הארץ נכבשת לפיכך נתכנסו לתוכה ז' אומות מה כתיב שם (שם ו, כ) "וירע העם ויתקעו בשופרות" מלמד שאפילו יהושע תלמידו לא נשתמש בהם ולא תאמר ליהושע אלא אפילו משה רבינו שעד שהוא חי בעצמו נגנזו א"ר יצחק הרי שמשה אומר כשהוא בא ליפטר מן העולם (דברים לא, כח): "הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם" והיכן היו החצוצרות לתקוע בהן ולכנסן אלא עד שהוא בחיים נגנזו א"ר יהושע דסכנין בשם רבי לוי לקיים מה שנאמר (קהלת ח, ח): "אין שלטון ביום המות" הוי"עשה לך שתי חצוצרות כסף" לך את עושה ואין אחר משתמש בהן כל ימיך:

<< · במדבר רבה · טו · טז · >>


טז.

"עשה לך" אתה משתמש בהן שאתה מלך ואין אחר משתמש בהן אלא דוד המלך שנאמר (דה"ב כט, כו): "ויעמדו הלוים (על עמדם) השיר משורר וחצוצרות מחצרים" אמר רב החצוצרות שהיו במקדש אף הן נגנזו אבל דוד המלך היה משתמש בכנור שנאמר (תהלים נז, ט): "עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר".
אמר ר' פנחס הכהן בר חמא כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו ומנגן מאליו מיד היה עומד דוד וכל התלמידים שהיו עוסקין בתורה והיו יגעים ומנדדים שינה מעיניהם והוגין בתורה עד עמוד השחר לפיכך היה אומר דוד "עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר" דרך השחר מעורר בני אדם אבל אני "אעירה שחר אני מעורר השחר".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "עורה כבודי מהו עורה" כבודי מפני עבודת יוצרי שהיה יצרו אומר לו דוד לא מלך אתה ודרך מלכים לישן עד ג' שעות ביום ואתה למד ועומד חצות לילה והיה אומר לו עורה כבודי אין כבודי לפני כבוד יוצרי כלום לכך נאמר עורה כבודי (שם קיט, סב) "חצות לילה אקום להודות לך" אמר דוד חייב אני לעמוד בחצי לילה ולקלסך על פלאות שעשית עם זקנתי בחצי הלילה דכתיב (רות ג, ח): "ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת ותאמר אנכי רות אמתך ויאמר לה ליני הלילה".
א"ר יהושע בן לוי ברבי שלום אמרה לו בדברים אתה מוציאני אמר לה "חי ה'" איני מוציאך בדברים "חי ה'" מלמד שהשביע על יצרו שהיה מקטרגו ואומר לו את פנוי והיא פנויה הרי השעה שתזדקק לה מיד נשבע אותו צדיק "חי ה'" איני נוגע בה בזו.

ולא בועז לבדו אלא כל הצדיקים משביעים על יצרן וכן את מוצא בדוד שנפל שאול בידו מה אמר דוד (ש"א כו, י): "ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו או יומו יבא וגו'" ולמה נשבע שני פעמים אר"ש בר נחמני היה בא יצרו ואמר לו אלו נפלת אתה בידו לא היה מרחם עליך והרגך מן התורה מותר להרגו בא להרגך השכם להרגו שהרי רודף הוא לפיכך קפץ ונשבע שני פעמים "חי ה'" שאינו הורגו אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אתה יודע כחו של יצה"ר שהוא קשה אמר להם הקדוש ברוך הוא סיקלו אותו קמעה בעוה"ז ואני מעבירו מכם לעתיד שנאמר (ישעיה סב, י): "סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְּסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן הֵרִימוּ" וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק (שם נז, יד) "וְאָמַר סֹלּוּ סֹלוּ פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי" ולעולם הבא אני עוקרו מכם (יחזקאל לז, כו): "וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי וְגוֹ'":

<< · במדבר רבה · טו · יז · >>


יז.

כך דרש רבי תנחומא"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל" הלכה בתוך כמה אמות חייב אדם לעמוד מפני הזקן כך שנו רבותינו בתוך ארבע אמות חייב אדם לעמוד בפני הזקן שנאמר (ויקרא יט, לב): "מפני שיבה תקום" ושואל בשלומו בתוך ד' אמות ואיזה הידור אמרה תורה "וְהָדַרְתָּ" שלא יעמוד במקומו ולא ישב במקומו ולא יהא סותר את דבריו וכשהוא שואל הלכה שואל ביראה ולא יקפוץ להשיב ולא יהא נכנס בתוך דבריו שכל מי שאינו נוהג ברבו כל המדות האלו נקרא רשע לפני המקום ותלמודו משתכח ושנותיו מתקצרות ולסוף הוא בא לידי עניות שנאמר (קהלת ח, יג): "וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מפני אלהים" מורא זו איני יודע מהו כשהוא אומר "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ" הוי זה מוראת הרב אם כן הרי מוראת רבית ומוראת משקלות אלא א"ר אלעזר נאמר כאן "פני זקן" ונאמר להלן "אֵינֶנּוּ יָרֵא מִפְּנֵי אֱלֹהִים" וחייב להקדימו לכל אדם בכניסה וביציאה ולנהוג בו מורא וכבוד שנאמר (דברים ו, יג): "את ה' אלהיך תירא" ותניא את לרבות בעלי תורה שאין לך מדה אחרת כיוצא בה וכן הוא אומר (שם א, טו) "ואתן אותם ראשים עליכם" מיכן את למד שתנהוג בו מנהג נשיאות לעמוד מפניו להקדימו לכל דבר שבגדולה.

אמר רבי אבא הכהן בר פפא כשהייתי רואה סיעה של בני אדם הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהן שלא יהיו רואין ועומדים מלפני וכשאמרתי דברים לפני רבי יוסי ב"ר זבידא אמר לי צריך אתה לעבור לפניהם ויהיו רואין אותך ועומדים לפניך ואת מביאם לידי יראת שמים שנאמר "מפני שיבה תקום ויראת מאלהיך" למה שמעלתן של צדיקים מעלה שאין לה ירידה אבל מעלתו של עשו מעלה שכולה ירידה היא היום הוא אפרכוס למחר סגן למחר קומוס למחר סרדיוט וכן כל גדוליהם וכן הנביא אומר (עובדיה א, ד): "אם תגביה כנשר" אבל מעלתו של יעקב מעלה שאין לה ירידה ואין קדושתם נופלת לעולם וכן אתה מוצא שהזקנים א' מי"ג דברים שהן כתובין לשמו של הקב"ה אלו הן הכסף והזהב הכהנים והלוים וישראל והבכורות והמזבח ותרומה ושמן המשחה ואהל מועד ומלכות בית דוד והקרבנות וארץ ישראל והזקנים הכסף והזהב מנין שנאמר (חגי ב, ח): "לי הכסף ולי הזהב" הכהנים דכתיב (שמות כט, א): "וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי" הלוים מנין (במדבר ג, יב): "והיו לי הלוים" ישראל מנין (ויקרא כה, נה): "כי לי בני ישראל" בכורות מנין (במדבר ח, יז): "כי לי כל בכור" המזבח מנין (שמות כ, כא): "מזבח אדמה תעשה לי" תרומה מנין (שם כה, ב) "ויקחו לי תרומה" שמן המשחה מנין (שם ל, לא) "שמן משחת קדש יהיה זה לי" אהל מועד מנין (שם כה, ח) "ועשו לי מקדש" הקרבנות מנין (במדבר כח, ב): "את קרבני לחמי לאשי" מלכות בית דוד מנין (ש"א טז, א): "כי ראיתי בבניו לי מלך" א"י מנין (ויקרא כה, כג): "כי לי הארץ" הזקנים מנין"אספה לי שבעים איש":

<< · במדבר רבה · טו · יח · >>


יח.

"אֶסְפָה לִי" זש"ה זה שאמר הכתוב (עמוס ט, ו): "הבונה בשמים מעלותיו ואגדתו על ארץ יסדה" למה"ד למה הדבר דומה לפלטין שהיתה בנויה על גבי הספינות כל זמן שהספינות מחוברות פלטין שעל גביהן עומדת כך "הבונה בשמים מעלותיו" כביכול כסאו מבוסם למעלה בזמן שישראל עשוין אגודה אחת לכך נאמר "הבונה בשמים מעלותיו" אימתי "ואגודתו על ארץ יסדה" וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק (דברים לג, ה): "ויהי בישורון מלך" לכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אספה לי למה שכינוסן של צדיקים הנייה להם והנייה לעולם אבל כינוסן של רשעים תקלה להם ותקלה לעולם:

<< · במדבר רבה · טו · יט · >>


יט.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף"אספה לי שבעים איש" בשעה שאמר לו הקב"ה למשה"אספה לי שבעים איש" אמר משה מה אעשה אם אביא חמשה מכל שבט ושבט אינן עולים למנין שבעים ונמצאו ששים ואם אביא ששה משבט זה וחמשה משבט זה הרי אני מטיל קנאה בין שבט ושבט מה עשה נטל שבעים ושנים פתקין וכתב בהן זקן עוד שנים פתקין חלק וטרפן בקלפי אמר בואו וטלו פתקכם מי שעלה בידו פתק כתיב בו זקן היה יודע שנתמנה זקן ואם עלה בידו חלק היה יודע שלא נתמנה והממונה אומר לו הרי שם פתק אחד כתוב בו זקן אלו היית ראוי להתמנות היה עולה בידך כיון שעשה כך נתמנו הזקנים אלדד ומידד היו שם ומיעטו עצמן אין אנו כדי להיות במינוי הזקנים ועל שמיעטו עצמן נמצאו יתרים על הזקנים ה' דברים הזקנים לא נתנבאו אלא למחר שנאמר"ואל העם תאמר התקדשו למחר" אבל אלו נתנבאו על מה שעתיד בסוף מ' שנה שנאמר"וישארו שני אנשים במחנה".

מה היו מתנבאים י"א על מפלתו של גוג וי"א מת משה ויהושע מכניס את ישראל לארץ תדע לך שכן יהושע אומר למשה"ויען יהושע בן נון וירץ הנער ויגד למשה" מי היה זה גרשום בן משה הזקנים לא נכנסו לארץ אבל אלדד ומידד הוא אלדד בן כסלון ומידד זה קמואל בן שפטן הזקנים לא נתפרשו שמותן הזקנים נפסקה נבואתן שהיה משל משה שנאמר"ואצלתי מן הרוח אשר עליך" אבל אלו היתה רוח נבואתם מן הקב"ה"ותנח עליהם הרוח" וא"ת הזקנים שהיתה נבואתן משל משה שמא חסר משה מנבואתו כלום לאו למה"ד לנר שהיה דולק והדליקו ממנה כמה נרות ואור דליקתו לא חיסר אף כאן משה משלו לא חיסר כלום שנאמר (דברים לד, י): "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה":

<< · במדבר רבה · טו · כ · >>


כ.

"אספה לי" וכי לא היו זקנים לשעבר והלא כבר נאמר במצרים (שמות ג, טז): "לך ואספת את זקני ישראל" אלא מפני מה אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה"אספה לי שבעים איש" ללמדך שבשעה שאמר פרעה (שם א, יג) "הבה נתחכמה לו וישימו עליו שרי מסים" קבץ את כל ישראל ואמר להם בבקשה מכם עשו עמי היום בטובה היינו דכתיב "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך" בפה רך נטל סל ומגריפה מי היה רואה את פרעה נוטל סל ומגריפה ועושה בלבנים ולא היה עושה מיד הלכו כל ישראל בזריזות ועשו עמו בכל כחן לפי שהיו בעלי כח וגבורים כיון שחשכה העמיד עליהם נוגשים ואמר להם חשבו את הלבנים מיד עמדו ומנו אותם ואמר להם כזה אתם מעמידים בכל יום ויום מינה את הנוגשים של מצרים על השוטרים של ישראל והשוטרים התמנו על יתר העם וכשאמר להם (שם ה, ז) "לא תוסיפון לתת תבן לעם" היו באין הנוגשים ומונין את הלבנים ונמצאו חסרות היו מכין הנוגשים את השוטרים שנאמר (שם, יד) "ויכו שוטרי בני ישראל" והיו השוטרים מוכין על יתר העם ולא היו מוסרין אותן בידי נוגשים ואומרים מוטב אנו ללקות ואל יכשלו יתר העם לפיכך כשאמר הקב"ה"אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע איני יודע מי ראוי ומי אינו ראוי אמר לו"אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו" אותן הזקנים והשוטרים שהיו מוסרין עצמן ללקות עליהם במצרים במתכנת הלבנים יבאו ויטלו בגדולה הזו לפי' הוא אומר"אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו" ולפי שמסרו עצמן ללקות על הצבור לפיכך ונשאו אתך במשא העם ללמדך שהשוון הקב"ה לשמה מכאן את למד שכל מי שמוסר עצמו על ישראל זוכה לכבוד ולגדולה ולרוח הקדש לכך כתיב אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו מי הם אותן שכתוב בהן "ויכו שוטרי בני ישראל":

<< · במדבר רבה · טו · כא · >>


כא.

"אספה לי שבעים איש" והיכן היו הראשונים זש"ה זה שאמר הכתוב (איוב לד, כד): "יָרֹעַ כַּבִּירִים לֹא חֵקֶר וַיַּעֲמֵד אֲחֵרִים תַּחְתָּם" עד שהיו במצרים היה להם ע' זקנים שנאמר לך ואספת את זקני ישראל ועמהם יצאו ממצרים וכשעלה משה לקבל את התורה היו עמו שנאמר (שמות כד, ט): "ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל" (שם, יד) "ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה" כיון שעלה משה התנה עם ישראל שירד לארבעים יום כיון ששהה לירד שנאמר (שם לב, א) "וירא העם כי בשש משה" ואין בשש אלא לשון שיהוי שנאמר (שופטים ה, כח): "מדוע בשש רכבו לבא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו" נכנסו כל ישראל אצל הזקנים ואמרו להן משה התנה עמנו שירד לסוף מ' יום והרי ו' שעות יותר ולא ירד ואין אנו יודעין מה היה לו "קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו" כיון ששמעו כך אמרו להם מה אתם מכעיסין למי שעשה לכם כל אותן נסים והנפלאות ולא שמעו להם והרגום ולפי שעמד חור כנגדן בדברים קשים עמדו עליו עוד והרגוהו נכנסו כל ישראל לאהרן בטקסים גדולה שנאמר "ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום" מה אתה יושב קום א"ר יצחק רוח הקדש צווחת (תהלים כו, ה): "שנאתי קהל מרעים" "קום עשה לנו אלהים" ואם לאו "כי זה" כזה אנו עושים לך כשם שעמדנו על חור והרגנוהו כך אנו עושים לך כיון שראה אהרן מה שעשו לזקנים ולחור נתיירא מהן שנאמר (שמות לב, ה): "וירא אהרן ויבן מזבח" הבין ממי שזבוח לפניו ומנין שהרגו לזקנים ולחור שכן ירמיה מוכיח את ישראל (ירמיה ב, לד): "גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה" מהו "על כל אלה" בשביל "אלה אלהיך" מה פרע מהם (שמות לב, ד): "ויגף ה' את העם על אשר עשו את העגל" אחר זמן כשסלח להם אמר למשה"אספה לי שבעים" תחת אבותם שבעים שנהרגו על קדושת שמי הוא שכתוב "ירוע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם":

<< · במדבר רבה · טו · כב · >>


כב.

"אספה לי שבעים איש" זש"ה זה שאמר הכתוב (קהלת יב, יא): "דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרוֹעֶה אֶחָד" כדור של בנות מה הכדור של בנות מזרקין בו לכאן ולכאן כך היו הדברות מזרקין בסיני.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "כמסמרות נטועים" מכאן אמרו חכמים אסור לקרות בספרים החיצונים שכתוב נטועים מה משמרות הכהנים עשרים וארבעה אף הספרים עשרים וארבעה בעלי אסופות אלו סנהדרין וא"ת זה מתיר וזה אוסר זה פוסל וזה מכשיר זה מטמא וזה מטהר ר"א מחייב ורבי יהושע פוטר ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין למי נשמע אמר הקדוש ברוך הוא אעפ"כ "כולם נתנו מרועה אחד":

<< · במדבר רבה · טו · כג · >>


כג.

"אספה לי שבעים איש" זה שאמר הכתוב (משלי כב, יא): "אוהב טהר לב חן שפתיו רעהו מלך" למה לא אמר לו"אספה לי" שבעים אנשים אלא"שבעים איש" מיוחדין שיהיו דומין לי ולך (שמות טו, ג): "ה' איש מלחמה" ומשה (במדבר יב, ג): "והאיש משה ענו מאד":

<< · במדבר רבה · טו · כד · >>


כד.

"אספה לי" וכי לא היה להם זקנים קודם לכן והכתיב בהר סיני (שמות כד, ט): "ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא וגו' [ושבעים משקני ישראל]" והפרשה הזו אחר כך היתה ואז היו הזקנים אלא בשעה שבאו ישראל לאותן הדברים"ויהי העם כמתאוננים" נשרפו כולם באותה שעה אלא שהיתה שריפתם כשריפת נדב ואביהוא שאף הם הקלו ראשם בעלותם להר סיני כשראו את השכינה (שם, יא) "ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו" וכי אכילה ושתיה היתה שם למה הדבר דומה לעבד שהיה משמש את רבו ופרנסתו בידו והיה נושך ממנה כך הקלו ראשן כאוכלין ושותין והיו ראוין לישרף באותה שעה הזקנים ונדב ואביהוא ומפני שהיה יום מתן תורה חביב לפני הקב"ה לפיכך לא רצה לפגוע בהן בו ביום לעשות פרצה בהן הה"ד "ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו" מכלל שהיו ראוין להשתלח יד אבל לאחר זמן גבה מהן נדב ואביהוא אף הן נשרפו כשנכנסו לאוהל מועד והן נשרפו כשנתאוו אותה תאוה שנאמר"וְהָאסַפְסֻף אשר בקרבו התאוו תאוה" מהו והאספסוף רבי שמעון בר אבא ורבי שמעון בן מנסיא אחד מהן אומר אלו הגרים שעלו עמהן ממצרים ונאספין עמהם שנאמר (שמות יב, לח): "וגם ערב רב עלה אתם" ואחד מהן אומר"וְהָאסַפְסֻף" אלו סנהדרין שנאמר"אספה לי שבעים איש" מה כתיב שם"ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה" בקוצים שבמחנה ומנין שאותן זקנים שעלו להר סיני נשרפו שנאמר (תהלים קו, יח): "ותבער אש בעדתם" ואין עדה אלא סנהדרין שנאמר (במדבר טו, כד): "והיה אם מעיני העדה נעשתה" וכתיב (ויקרא ד, יג): "ואם כל עדת ישראל ישגו" וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק (תהלים עח, לא): "ואף אלהים עלה בהם ויהרוג במשמניהם" אלו סנהדרין "ובחורי ישראל הכריע" אותן הבחורים שהיו קרוין זקנים שכתוב בהן (ש"ב ו, א): "ויוסף עוד דוד את כל בחור בישראל" כשחזרו ובכו ובקשו בשר אם נאמר בשר חיה כל מה שבקשו נעשה להם המן לתוך פיהם שנאמר (תהלים עח, כט): "ויתן להם שאלתם ותאותם יביא להם" אם נאמר שלא היה להם שור ובהמה והלא כבר נאמר (שמות יב, לח): "וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר" אם נאמר אכלום במדבר והלא כתיב (במדבר לב, א): "ומקנה רב היה לבני ראובן" מכאן אר"ש לא נתאוו בשר אלא שאר בשר שכן הוא אומר (תהלים עח, כז): "וימטר כעפר שאר" ואין שאר אלא עריות שנאמר (ויקרא יח, ו): "איש איש אל כל שאר בשרו" הוי שכך בקשו להתיר להם את העריות וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק"וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו" כשבקשו כך לכך"ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע" באותה שעה אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא"למה הרעות לעבדך" לכשעבר היה עמי מי שישא במשאן ועכשיו אני לבדי שנאמר"לא אוכל אנכי לבדי לשאת וגו' אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג" באותה שעה א"ל הקב"ה מנה תחת אותן הזקנים זקנים אחרים תחתיהם שנאמר"אספה לי שבעים איש":

<< · במדבר רבה · טו · כה · >>


כה.

"וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי" להודיעך שיום מנוי הזקנים היה חביב לפני הקדוש ברוך הוא כיום מתן תורה שכתוב בו (שמות יט, יא): "כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם" אף במנוי הזקנים כתיב שם ירידה למה"ד למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס ושכר לתוכו שומר ונתו לו שכר השמירה אחר זמן א"ל השומר איני יכול לשומרו כולו לבדי אלא הבא עוד אחרים שישמרו עמי אמר לו המלך נתתי לך את הפרדס כולו לשומרו וכל פירות שמירתן לך נתתי ועכשיו אתה אומר הבא לי עוד אחרים שישמרו עמי הריני מביא אחרים שישמרו עמך והוי יודע שאין אני נותן להם שכר שמירה משלי אלא מתוך שכר שנתתי לך משם הן נוטלין שכרן כך אמר הקדוש ב"ה למשה כשאמרת לא אוכל אנכי לבדי לשאת אמר לו הקב"ה אני נתתי בך רוח ודעת לפרנס את בני ולא הייתי מבקש אחר כדי שתתיחד אתה באותה גדולה ואתה מבקש אחר תדע שמשלי אינן נוטלין כלום אלא"ואצלתי מן הרוח אשר עליך" ואף על פי כן משה לא חסר כלום שלסוף ארבעים שנה אמר לו (במדבר כז, יח): "קח לך את יהושע בן נון ונתתה מהודך עליו" מה כתיב (דברים לד, ט): "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו" אמר הקדוש ברוך הוא בעוה"ז נתנבאו יחידים ולעוה"ב כל ישראל נעשין נביאים שנאמר (יואל ג, א): "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם וגו'" כך דרש רבי תנחומא ברבי אבא.

<< · במדבר רבה · טו · >>