במדבר רבה טו ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · במדבר רבה · טו · ט · >>

הוסף ביאור

ט. [עריכה]

אמרו ישראל (תהלים מג, ג): "שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי" - גדול אורו של הקב"ה! החמה והלבנה מאירים לעולם, ומהיכן הן מאירים? מזיקוקי אור של מעלן הן חוטפין, שנאמר (חבקוק ג, יא): "לאור חציך יתהלכו לנוגה ברק חניתך" גדול האור של מעלן, שלא נתן ממנו לכל הבריות אלא א' ממאה, שנאמר (דניאל ב, כב): "ידע מה בחשוכא". לפיכך עשיתי חמה ולבנה שיאירו לפניך, שנאמר (בראשית א, יז): "ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר", "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".

אמר דוד (משלי טז, טו): "באור פני מלך חיים". אמר ר' יעקב בר' יוסי: נמנעת השמחה מן הרשעים ונתנה לישראל, שהוצרך הקדוש ברוך הוא לישב עם בשר ודם בנר, שאמר להם "אל מול פני המנורה יאירו".