קטגוריה:ויקרא יח ו
איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני יהוה.
אִישׁ אִישׁ אֶל כׇּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי יְהֹוָה.
אִ֥ישׁ אִישׁ֙ אֶל־כׇּל־שְׁאֵ֣ר בְּשָׂר֔וֹ לֹ֥א תִקְרְב֖וּ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָ֑ה אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃
אִ֥ישׁ אִ֥ישׁ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 376
מורפ': HNcmsa אִישׁ֙ אִישׁ֙ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 376
מורפ': HNcmsa אֶל אֶל - מילת יחס
צורת יסוד: 413
מורפ': HR־כָּל כָּל - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 3605
מורפ': HNcmsc־שְׁאֵ֣ר שְׁאֵ֣ר - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 7607
מורפ': HNcmsc בְּשָׂר֔וֹ בְּשָׂר֔ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 1320
מורפ': HNcmsc/Sp3ms לֹ֥א לֹ֥א - מילית, שלילה
צורת יסוד: 3808
מורפ': HTn תִקְרְב֖וּ תִקְרְב֖וּ - פועל, קל, עתיד, גוף שני, זכר, רבים
צורת יסוד: 7126
מורפ': HVqi2mp לְגַלּ֣וֹת לְ - מילת יחס
גַלּ֣וֹת - פועל, פיעל, מקור נסמך
צורת יסוד: l/1540
מורפ': HR/Vpc עֶרְוָ֑ה עֶרְוָ֑ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 6172
מורפ': HNcfsa אֲנִ֖י אֲנִ֖י - כינוי גוף, אישי, גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: 589
מורפ': HPp1cs יְהוָֽה יְהוָֽה - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
אִ֥ישׁ מרכא (משרת, דרגא 5) אִישׁ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
אֶל־כָּל־שְׁאֵ֣ר מונח (משרת, דרגא 5) בְּשָׂר֔וֹ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
לֹ֥א מרכא (משרת, דרגא 5) תִקְרְב֖וּ טפחא (מלך, דרגא 2)
לְגַלּ֣וֹת מונח (משרת, דרגא 5) עֶרְוָ֑ה אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
אֲנִ֖י טפחא (מלך, דרגא 2)
יְהוָֽה סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
אִישׁ אִישׁ כל גבר אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ קרובי משפחתו לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה לחשוף את מקום הערוה שלהם, כלומר לשכב איתם, אֲנִי יְהוָה.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | גְּבַר גְּבַר לְכָל קָרִיב בִּשְׂרֵיהּ לָא תִקְרְבוּן לְגַלָּאָה עֶרְיָא אֲנָא יְיָ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | גְבַר טְלֵי וּגְבַר סִיב לְכָל קְרִיבַת בִּישְרֵיהּ לָא תְקַרְבוּן לְבַזָאָה עִרְיָיתָא בְּתַשְׁמִישְׁתָּא וּבְפִרְסוּמֵי עִרְיָיא אֲנָא יְיָ: |
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[א] "איש"-- מה תלמוד לומר "איש איש"? להביא את העכו"ם (ס"א הגוים) שיהיו מוזהרים על העריות כישראל.
"לא תקרבו" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "איש איש", שיכול אין לי אלא איש ממש שמוזהר על ידי אשה. אשה מוזהרת על ידי איש מנין? תלמוד לומר "לא תקרבו"-- הרי כאן שנים.רש"י
"אני ה'" - נאמן לשלם שכר
[ח] נאמן לשלם שכר. אף על גב שכבר פירש זה (רש"י פסוק ה), הוצרך לכתוב שנית, דלא נוכל ללמוד מהא דלעיל, מפני שהוא נכתב אצל מצוה, ובודאי אם אדם עושה המצוה נאמן לשלם שכר טוב, לאפוקי אם ישב ולא עשה עבירה לא שמעינן דמשלם לו שכר טוב, ולפיכך אשמועינן דגם אם ישב ולא עבר עבירה נותן לו שכר. והיינו כדמפרש בפרק קמא דקדושין (סוף לט ע"ב), דדוקא שבא לידי עבירה וניצול ממנו אז נותן לו שכר טוב, אבל אם לא בא לידו עבירה אין נותנין לו שכר. ודעת רש"י - מבא לידו דבר עבירה וניצל, דאז נותנין לו שכר:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֲנִי ה' – נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר.
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
והנה הראב"ד פירש בספרו בשער הקדושה כי התשמיש על חמשה חלקים, האחד חובה לקיום המין, והשני מצות עונה, והשלישי לרפואה והרביעי להנצל מן ההרהור והחמישי והוא אסור דרך תענוג ותאוה כתאות הבהמות.
וכתב הרב ז"ל בפרק מ"א מספר המורה, כי טעם איסור העריות הוא למעט המשגל ולמאוס בו, והעריות מהנקבות כלן יקבצם ענין אחד, והענין ההוא הוא שכל אחת מהן נמצאת על הרוב עם האיש שנאסרת עליו תמיד בביתו והוא נסתר עמהן, וכזה דעת החכם ר' אברהם ז"ל.
אבל הרמב"ן ז"ל כתב כי זה טעם חלוש מאד שהכתוב יחייב כרת על אלה בעבור המצאן עמו לפעמים ותתיר שישא האדם נשים רבות למאות ולאלפים, ומה יזיק אם ישא את בתו לבדה כמותר בבני נח, וישא שתי אחיות כיעקב אבינו, ואין לאדם נשואין הגונים כמו שישיא את בתו לבנו הגדול ממנה וינחילם בנחלתו ויפרו וירבו בביתו כי הארץ לא תהו בראה לשבת יצרה, ואין בידינו דבר מקובל בזה אבל כפי הסברא יש בענין סוד מסודות היצירה דבוק בנפש והוא מכלל סוד העבור שכבר רמזנו לו, עד כאן לשון הרב ז"ל.
והנני מבאר לך טעם איסור העריות. דע כי הקורבה על שלשה חלקים, האחד קורבה שלא היתה שם פרוד מעולם, השני נפרדים שלא היתה שם קורבה מעולם, השלישי קרובים בשאר בשר שהיו נפרדים כבר. קורבה שלא היתה בה פרוד מעולם מותרין לבא זה בזה כעין קורבת אדם הראשון עם בניו ובנותיו שהיו כלן מותרין לבא זה בזה כעין השרש המתאחז בענפיו, והוא שדרשו רז"ל עלו למטה שנים וירדו שבעה קין ותאומתו הבל ושתי תאומותיו, כי היו שבעתם סימן ליחוד כעין שבעת קני המנורה היוצאים מעקר אחד, כן היו התולדות האלה מעקר אחד ומשרש אחד כעין אדם וחוה שהיו שנים והיו זה מזה, ועל זה דרשו רז"ל ראויה היתה לו בתו לאדם הראשון אלא שעשה חסד עם קין ונתן לו בתו, שנאמר (תהלים פט) עולם חסד יבנה. וקורבה זו שמעולם לא היתה שם פרוד היו מותרין אלו באלו לפי שהיתה בריאתם כאחד כעין השרש שהכל מתאחד בו. נפרדים שלא היתה שם קורבה מעולם מותרין לבא זה בזה ג"כ, שכיון שהיו רחוקים ונפרדים מותרין אלו באלו, כעין הענף הנכרת מהאילן שנוטעים אותו להחזירו לשרש, כן הרחוקים ראוים להאחד ולהעשות שרש. הקרובים שהם קרובים יותר מדאי אסורין לבא זה בזה לפי שהיו נפרדים כבר. ועל זה נכתבה פרשה זו של עריות שהתורה תאסור הקרובים שהיו נפרדים כבר קודם הקורבה ההיא, לפי שאי אפשר לנפרדים שיהיו אות וסימן ליחוד כיון שהיה פרוד ביניהם כבר. וכלל הדבר הותרו הרחוקים לבא זה בזה כדי להראות סימני היחוד, ונאסרו הקרובים יותר מדאי לבא זה בזה לפי שהיה ביניהם פרוד, ואין בתולדות אלו סימני היחוד כיון שלא נבראו בריאה אחת כענין באדם וחוה והבנים.
ושא עיניך וראה כי הענפים צריכים שיתאחדו עם השרש, וזה טעם היתר הרחוקים, וכן השרש שיתפרדו הענפים ממנו כי לא תתפרסם מעלתו כי אם ע"י הענפים, וזה טעם הקרובים, וזה טעם הפרשה באיסור העריות שכל הבא עליהן כאלו מקצץ ביחוד, ועל כן נזכר ה' המיוחד בתחלת הפרשה של עריות, הוא שאמר אני ה' והבן זה. ודרשו רז"ל במסכת סנהדרין איש איש אל כל שאר בשרו, איש איש לרבות הגוים שמוזהרין על העריות כישראל. וכן (ויקרא כד) איש איש כי יקלל אלהיו, (שם כ) איש איש אשר יתן מזרעו למולך, לרבות הגוים שמוזהרין על ברכת ה' ועל עבודה זרה.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "ויקרא יח ו"
קטגוריה זו מכילה את 25 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 25 דפים.