קטגוריה:תהלים עח לא
ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע.
וְאַף אֱלֹהִים עָלָה בָהֶם וַיַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הִכְרִיעַ.
וְאַ֤ף אֱלֹהִ֨ים ׀ עָ֘לָ֤ה בָהֶ֗ם
וַֽ֭יַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶ֑ם
וּבַחוּרֵ֖י יִשְׂרָאֵ֣ל הִכְרִֽיעַ׃
וְ/אַ֤ף אֱלֹהִ֨ים׀ עָ֘לָ֤ה בָ/הֶ֗ם וַֽ֭/יַּהֲרֹג בְּ/מִשְׁמַנֵּי/הֶ֑ם וּ/בַחוּרֵ֖י יִשְׂרָאֵ֣ל הִכְרִֽיעַ׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
וְאַ֤ף מהפך (משרת, דרגא 5) אֱלֹהִ֨ים אזלא לגרמה (שליש, דרגא 4) ׀ פסיק (לגרמה) (שליש, דרגא 4)
עָ֘לָ֤ה מהפך מוצנר (משרת, דרגא 5) בָהֶ֗ם רביע גדול (משנה, דרגא 3)
וַֽ֭יַּהֲרֹג דחי (משנה, דרגא 3)
בְּמִשְׁמַנֵּיהֶ֑ם אתנחתא (מלך, דרגא 2)
וּבַחוּרֵ֖י טרחא (משרת, דרגא 5) יִשְׂרָאֵ֣ל מונח (משרת, דרגא 5) הִכְרִֽיעַ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
פרשנות מסורתית:
רש"י
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
במשמניהם - גדולי המחנה והעשירים המתענגים, כמו: ומשמן בשרו ירזה.
והזכיר ובחורי – בעבור כח תולדתם והנה לא הועילם בעלות בהם אף השם.מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"במשמניהם" - מלשון שמן
"הכריע" - ענין הנפילה על הברכים
מצודת דוד
"ובחורי" - הנבחרים שבהם כרעו ונפלו
"במשמניהם" - בהחשובים שבהם
"ואף" - עכ"ז לעומת זה עלה בהם אף ה' בעת ההיאמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
או יאמר במה שכתבנו על מאמרו ית' (במדבר שם) "התאוו תאוה" כי שתי תאות היו, אחד תאות עריות והשני תאות בשר אך בושו מלגלות של עריות ולא אמרו בפה רק מי יאכילנו בשר, ובזה יתכן מאמר הכתוב לא יום אחד תאכלון כו' עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא (שם), שאמר מה שאמרתי (להם) [לכם] עד חדש ימים הוא עד אשר הבשר יצא מאפכם שתקוצו בו, אך בזאת שהתאוה שהיא "לכם" בקרבכם שהיא של עריות תהי לכם "לזרא" שהוא לתאוה זרה ורעה שהיא חרטה ותשובה, וזה אומרו "לכם", כלומר שאם מתחלת בא הבשר לא תהיה לכם התאוה אחרת לזרא, לא אאריך לכם. ואמר פה הנה "ויאכלו"מיד "וישבעו מאד ותאותם"של בשר היתה שעוד "יביא להם", וגם התאוה האחרת של עריות "לא זרו מתאותם"כי לא היתה להם לזרא. על כן לא האריך להם כי אם "עוד אוכלם בפיהם"כלומר שמה שהוא "עוד אכלם"כד"א (משלי ל) אכלה ומחתה פיה, היה "בפיהם" המחשבה הרעה של עריות היו מוציאים בפה, ולא בפירוש ממש, אלא אמור "עוד אכלם" זהו מה שהיה "בפיהם", כלומר כאשר ניתן למו אוכל זה מי יתן "עוד אכלם" יותן, כי "בפיהם"היה אמור "עוד אכלם", מיד "ואף ה' עלה"כו':
(לא) "ואף אלקים"כו'. הנה בתורה נאמר ואף ה' חרה בעם ויך ה' בעם מכה רבה מאד (שם), ויהיה ענין הכתוב כי "אף ה'" שהוא אחד משלוחי רוגז של ה' "חרה בעם", ואם היה מניחו הוא ית' היה מכלה את העם כולו, כי כשניתן רשות למשחית אינו מבחין, או שהיה מוצא טענה גם אל אשר לא התאוו על שלא מיחו ביד המתאוים, על כן לבל יכלה האף את הכל סילקו "ויך ה'" בעצמו "מכה רבה מאד" כי טוב הוא היות מכה רבה בעם מלמות כל העם, ועל כן קרא ית' למקום ההוא קברות התאוה להורות כי שם קברו את העם המתאוים, כלומר ולא יותר כאשר אם היה ע"י האף שהיה מכלה גם מה שהם בלתי מתאוים. וזה יאמר פה "ואף אלקים עלה בהם"שהוא שעלה בהם לעשות משפט ולא עלה בידו כי אם "ויהרוג"האלקים הנזכר "במשמניהם"של הנקראים עם, והנקראים בני "ישראל"אשר גם הם שבו ויבכו עם האספסוף כמה דאת אמר וישובו ויבכו גם בני "ישראל"(שם), "הכריע" והכניע בלבד מה שאין כן אם על ידי האף היה נעשה הדבר שגם את הכל היה מכלה. או יאמר "ואף אלקים"הוא המשחית "עלה בהם", ומה שהניח אלקים את האף הוא כי "ויהרוג במשמניהם"הם האספסוף ששמנו עשתו, זהו מה שעשה האף, ומה שעשה האלקים הנזכר הוא כי "ובחורי ישראל הכריע"שמנע האף לפעול בהם והכריעם ולא הרגם, מה שאין כן אילו הניח את האף לגמור גם בישראל:
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "תהלים עח לא"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.