במדבר רבה טו כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

כה.    [ עריכה ]
"וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי" להודיעך שיום מנוי הזקנים היה חביב לפני הקדוש ברוך הוא כיום מתן תורה שכתוב בו (שמות יט, יא): "כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם" אף במנוי הזקנים כתיב שם ירידה למה"ד למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס ושכר לתוכו שומר ונתו לו שכר השמירה אחר זמן א"ל השומר איני יכול לשומרו כולו לבדי אלא הבא עוד אחרים שישמרו עמי אמר לו המלך נתתי לך את הפרדס כולו לשומרו וכל פירות שמירתן לך נתתי ועכשיו אתה אומר הבא לי עוד אחרים שישמרו עמי הריני מביא אחרים שישמרו עמך והוי יודע שאין אני נותן להם שכר שמירה משלי אלא מתוך שכר שנתתי לך משם הן נוטלין שכרן כך אמר הקדוש ב"ה למשה כשאמרת לא אוכל אנכי לבדי לשאת אמר לו הקב"ה אני נתתי בך רוח ודעת לפרנס את בני ולא הייתי מבקש אחר כדי שתתיחד אתה באותה גדולה ואתה מבקש אחר תדע שמשלי אינן נוטלין כלום אלא"ואצלתי מן הרוח אשר עליך" ואף על פי כן משה לא חסר כלום שלסוף ארבעים שנה אמר לו (במדבר כז, יח): "קח לך את יהושע בן נון ונתתה מהודך עליו" מה כתיב (דברים לד, ט): "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו" אמר הקדוש ברוך הוא בעוה"ז נתנבאו יחידים ולעוה"ב כל ישראל נעשין נביאים שנאמר (יואל ג, א): "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם וגו'" כך דרש רבי תנחומא ברבי אבא.