במדבר רבה טו כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · במדבר רבה · טו · כד · >>

הוסף ביאור

כד. [עריכה]

"אספה לי" וכי לא היה להם זקנים קודם לכן והכתיב בהר סיני (שמות כד, ט): "ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא וגו' [ושבעים משקני ישראל]" והפרשה הזו אחר כך היתה ואז היו הזקנים אלא בשעה שבאו ישראל לאותן הדברים"ויהי העם כמתאוננים" נשרפו כולם באותה שעה אלא שהיתה שריפתם כשריפת נדב ואביהוא שאף הם הקלו ראשם בעלותם להר סיני כשראו את השכינה (שם, יא) "ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו" וכי אכילה ושתיה היתה שם למה הדבר דומה לעבד שהיה משמש את רבו ופרנסתו בידו והיה נושך ממנה כך הקלו ראשן כאוכלין ושותין והיו ראוין לישרף באותה שעה הזקנים ונדב ואביהוא ומפני שהיה יום מתן תורה חביב לפני הקב"ה לפיכך לא רצה לפגוע בהן בו ביום לעשות פרצה בהן הה"ד "ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו" מכלל שהיו ראוין להשתלח יד אבל לאחר זמן גבה מהן נדב ואביהוא אף הן נשרפו כשנכנסו לאוהל מועד והן נשרפו כשנתאוו אותה תאוה שנאמר"וְהָאסַפְסֻף אשר בקרבו התאוו תאוה" מהו והאספסוף רבי שמעון בר אבא ורבי שמעון בן מנסיא אחד מהן אומר אלו הגרים שעלו עמהן ממצרים ונאספין עמהם שנאמר (שמות יב, לח): "וגם ערב רב עלה אתם" ואחד מהן אומר"וְהָאסַפְסֻף" אלו סנהדרין שנאמר"אספה לי שבעים איש" מה כתיב שם"ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה" בקוצים שבמחנה ומנין שאותן זקנים שעלו להר סיני נשרפו שנאמר (תהלים קו, יח): "ותבער אש בעדתם" ואין עדה אלא סנהדרין שנאמר (במדבר טו, כד): "והיה אם מעיני העדה נעשתה" וכתיב (ויקרא ד, יג): "ואם כל עדת ישראל ישגו" וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק (תהלים עח, לא): "ואף אלהים עלה בהם ויהרוג במשמניהם" אלו סנהדרין "ובחורי ישראל הכריע" אותן הבחורים שהיו קרוין זקנים שכתוב בהן (ש"ב ו, א): "ויוסף עוד דוד את כל בחור בישראל" כשחזרו ובכו ובקשו בשר אם נאמר בשר חיה כל מה שבקשו נעשה להם המן לתוך פיהם שנאמר (תהלים עח, כט): "ויתן להם שאלתם ותאותם יביא להם" אם נאמר שלא היה להם שור ובהמה והלא כבר נאמר (שמות יב, לח): "וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר" אם נאמר אכלום במדבר והלא כתיב (במדבר לב, א): "ומקנה רב היה לבני ראובן" מכאן אר"ש לא נתאוו בשר אלא שאר בשר שכן הוא אומר (תהלים עח, כז): "וימטר כעפר שאר" ואין שאר אלא עריות שנאמר (ויקרא יח, ו): "איש איש אל כל שאר בשרו" הוי שכך בקשו להתיר להם את העריות וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק"וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו" כשבקשו כך לכך"ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע" באותה שעה אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא"למה הרעות לעבדך" לכשעבר היה עמי מי שישא במשאן ועכשיו אני לבדי שנאמר"לא אוכל אנכי לבדי לשאת וגו' אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג" באותה שעה א"ל הקב"ה מנה תחת אותן הזקנים זקנים אחרים תחתיהם שנאמר"אספה לי שבעים איש":