במדבר רבה טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · במדבר רבה · טז · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה טז[עריכה]

במדבר רבה פרשה טז פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח

במדבר רבה · טז · א · >>


א. [עריכה]

הלכה מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת שלשה ימים שנו רבותינו אין מפליגין בספינה בים הגדול שלשה ימים קודם לשבת בזמן שהוא הולך למקום רחוק אבל אם מבקש לפרוש כמו מצור לצידון מותר לו לפרוש אפי' בערב שבת מפני שהדבר ידוע שהוא יכול לילך מבעוד יום בשליח הרשות ואם היה שליח מצוה מותר לו לפרוש בכל יום שירצה למה מפני שהוא שליח מצוה ושליח מצוה דוחה את השבת וכן את מוצא בסוכה ששנינו ששלוחי מצוה פטורין מן הסוכה שאין לך חביב לפני הקב"ה כשליח שמשתלח לעשות מצוה ונותן נפשו כדי שיצלח בשליחתו ואין לך בני אדם שנשתלחו לעשות מצוה ונותנין נפשם להצליח בשליחותן כאותם שנים ששלח יהושע בן נון שנא' (יהושע ב, א): "וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים" מי היו שנו רבותינו אלו פנחס וכלב והלכו ונתנו נפשם והצליחו בשליחותן מהו חרש מלמד שעשו עצמן קדרין והיו צווחין הרי קדרות מי שירצה יבא ויקנה כל כך למה שלא ירגיש בהן אדם קרי ביה חרש כדי שלא יאמרו בני אדם שהן מרגלים "וילכו ויבאו בית אשה זונה ושמה רחב" וישכבו שמה עמדה וקבלן והרגיש בהן מלך יריחו ושמע שבאו לחפור את הארץ שנאמר "ויאמר למלך יריחו לאמר" כיון שהלכו לבקשם מה עשתה רחב נטלה אותם להטמינם אמר לה פנחס אני כהן והכהנים נמשלו למלאכים שנא' (מלאכי ב, ז): "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" והמלאך מבקש נראה מבקש אינו נראה ומנין שנמשלו הנביאים כמלאכים שכן הוא אומר במשה (במדבר כ, טז): "וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים" והלא משה היה אלא מכאן שנמשלו הנביאים כמלאכים וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק (שופטים ב, א): "ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים ויאמר אעלה אתכם ממצרים" והלא פנחס היה אלא מיכן שנקראו הנביאים מלאכים לפיכך אמר לה פנחס אני כהן ואיני צריך להטמין הטמינו לכלב חבירי ואני עומד לפניהן ואינן רואין אותי וכן עשתה שנאמר (יהושע ב, ד): "ותקח האשה את שני האנשים" ותצפנם אין כתיב כאן אלא "ותצפנו" הרי שלא הטמינו לפנחס אלא לכלב ללמדך כמה נתנו שני צדיקים אלו נפשם לעשות שליחותם אבל שלוחים ששלח משה היו רשעים מנין ממה שקרינו בענין ""שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים"":

<< · במדבר רבה · טז · ב · >>


ב. [עריכה]

זש"ה זה שאמר הכתוב (תהלים עו, ו): "אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב נָמוּ שְׁנָתָם" - "אֶשְׁתּוֹלְלוּ" אלו משה ואהרן ששלחו המרגלים ובאו ואמרו לשון הרע על הארץ ולא היו יודעין מה לעשות אלא אף משה ואהרן נתרשלו את ידם מיד עמד כלב ושתק כל אותן אוכלוסין שנאמר "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם" עמד לו על הספסל והיה משתקן ואומר הס והם שותקין לשמוע ממנו אמר להם "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד" אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה טובה גדולה אני מחזיק לו שנאמר (דברים א, לו): "זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה" מהו זולתי לזה אתי יותר מששים רבוא מכם אתם לא מצאתם ידיכם אלא כשלתם לכך נאמר "אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב" כל כך למה על שהיו שלוחין טפשין אמר שלמה (משלי כו, ו): "מְקַצֶּה רַגְלַיִם חָמָס שֹׁתֶה שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל":

<< · במדבר רבה · טז · ג · >>


ג. [עריכה]

"שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים" ר' אחא הגדול פתח (ישעיה מ, ח): "יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם" למה"ד למה הדבר דומה למלך שהיה לו אוהב והתנה עמו ואמר לו לך עמי ואני נותן לך מתנה הלך עמו ומת אמר המלך לבנו של אוהבו אעפ"י שמת אביך איני חוזר בי במתנה שאמרתי לו בוא וטול אתה כך הדבר המלך ממ"ה הקב"ה והאוהב זה אברהם שנאמר (שם מא, ח) "זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי" אמר לו הקדוש ברוך הוא בא לך עמי (בראשית יב, א): "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ" התנה עמו שיתן לו מתנה שנאמר (שם יג, יז) "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ" וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק (שם, טו) "כִּי כָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה" אמר לו הקב"ה למשה אעפ"י שהתנתי עם האבות ליתן להם את הארץ ומתו איני חוזר בי אלא "וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם":

<< · במדבר רבה · טז · ד · >>


ד. [עריכה]

"שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים" זש"ה זה שאמר הכתוב (משלי י, כו): "כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינַיִם כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו" ניכרים היו המרגלים שהיו מוציאין לשון הרע על הארץ שנאמר (ירמיה ט, ב): "וַיִּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר" למה"ד למה הדבר דומה לעשיר שהיה לו כרם כשהיה רואה שהיין יפה היה אומר הכניסו את היין בביתי וכשהיה רואה שהיין חומץ היה אומר הכניסו את היין בבתיכם אף כך הקדוש ברוך הוא כשראה שהזקנים מעשיהם כשרים קרא אותן לשמו שנאמר (במדבר יא, טז): "אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ" וכשראה את המרגלים שהן עתידין לחטוא קרא אותן לשמו של משה "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים":

<< · במדבר רבה · טז · ה · >>


ה. [עריכה]

זש"ה זה שאמר הכתוב (משלי כו, ו): "מְקַצֶּה רַגְלַיִם חָמָס שֹׁתֶה שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל" וכי כסילים היו מרגלים והלא כבר נאמר "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים" ובכל מקום שנאמר אנשים בני אדם צדיקים הם שכן הוא אומר (שמות יז, ט): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים" וכן הוא אומר (ש"א יז, יב): "וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים" (שם א, יא) "וְנָתַתָּ לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים" לאלו את קורא כסילים אלו לא נקראו כסילים אלא על שהוציאו דבה על הארץ שנא' (משלי י, יח): "וּמוֹצִיא דִבָּה הוּא כְסִיל" אעפ"כ בני אדם גדולים היו ועשו עצמן כסילים עליהם אמר משה (דברים לב, כ): "כִּי דּוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם" שנבחרו מכל ישראל מפי הקב"ה ומפי משה שכן כתיב (שם א, כג) "וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים" מכאן שהיו צדיקים בפני ישראל ובפני משה ואף משה לא רצה לשלחם מדעת עצמו עד שנמלך בהקדוש ברוך הוא על כל אחד ואחד פלוני משבט פלוני ואמר לו ראויים הם ומניין שאמר הקב"ה שהיו ראויים שנאמר "וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי ה'" ואח"כ לסוף ארבעים יום נהפכו ועשו כל הצרה וגרמו לאותו דור שילקה באותה המכה שנאמר "כִּי דּוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה" שנתבררו צדיקים ונתהפכו לכך נאמר "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים" "אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים":

<< · במדבר רבה · טז · ו · >>


ו. [עריכה]

דבר אחר "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתוּרוּ" (במדבר יב, א): "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה" ואחר כך "שְׁלַח לְךָ" זה שאמר הכתוב (ישעיה מד, יח): "לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם" מה ראה לומר אחר מעשה מרים "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים" אלא שהיה צפוי לפני הקדוש ברוך הוא שיאמרו לשון הרע על הארץ אמר הקב"ה שלא יהיו אומרים לא היינו יודעין עונש לשון הרע לפיכך סמך הקדוש ברוך הוא הענין זה לזה לפי שדברה מרים באחיה ולקתה בצרעת כדי שידעו הכל עונשו של לשון הרע שאם בקשו לומר לשון הרע יהיו מסתכלין מה נעשה למרים ואע"פ כן לא רצו ללמד לכך נאמר "לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם":

<< · במדבר רבה · טז · ז · >>


ז. [עריכה]

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים" אע"פ שאמר הקדוש ברוך הוא שלח לך לא היה מן הקדוש ברוך הוא שילכו למה שכבר אמר להן הקב"ה שבחה של א"י (דברים ח, ז): "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ וְגוֹ'" וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק (שם יא, י) "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְגוֹ'" ועד שהם במצרים אמר (שמות ג, ח): "וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִיא אֶל אֶרֶץ וְגוֹ'" הכתוב אומר (שם יג, כא) "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן" ומהו "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים" אלא ישראל הן בקשו הדברים הללו שבשעה שהגיעו לירש את התחומין אמר להם הקב"ה (דברים א, כא): "רְאֵה נָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ" באותה שעה נתקרבו ישראל אצל משה שנאמר "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם" זהו שאמר עזרא (נחמיה ט, יז): "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתֶיךָ וַיְמָאֲנוּ לִשְׁמֹעַ וְלֹא זָכְרוּ נפלאותיך" וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק (במדבר יא, לג): "לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה" אלא אמרו (דברים א, כב): "נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וַיַּחְפְּרוּ לָנוּ" אלא שלא האמינו וכן בדוד הוא אומר (תהלים עח, כב): "כי לא האמינו באלהים" וכתיב (שם, י) "וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת".

ר' יהושע אומר למה היו דומין למלך שזימן לבנו אשה נאה ובת טובים ועשירה א"ל המלך זמנתי לך אשה נאה ובת טובים ועשירה א"ל הבן אלך ואראה אותה שלא היה מאמין לאביו מיד הוקשה הדבר והרע לאביו אמר אביו מה אעשה אם אומר לו איני מראה אותה לך עכשיו הוא אומר כעורה היתה לפיכך לא רצה להראותה לסוף א"ל ראה אותה ותדע אם כזבתי לך ובשביל שלא האמנת בי קונם שאין אתה רואה אותה בביתך אלא לבנך אני נותנה וכך הקדוש ברוך הוא אמר לישראל "טוֹבָה הָאָרֶץ" ולא האמינו אלא אמרו "נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וַיַּחְפְּרוּ לָנוּ" אמר הקב"ה אם מעכב אני עליהם הם אומרים על שאינה טובה לא הראה אותה לנו אלא יראו אותה ובשבועה שאין אחד מהם נכנס לתוכה שנאמר "אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ" אלא לבניהם אני נותנה:

<< · במדבר רבה · טז · ח · >>


ח. [עריכה]

כיון שאמרו למשה "נשלחה אנשים לפנינו" התחיל משה עומד ותוהא אמר אפשר לי לעשות דבר עד שאמלך בהקדוש ברוך הוא הלך ונמלך א"ל כך וכך בניך מבקשים א"ל הקב"ה אין זה תחלה להם עד שהם במצרים הלעיגו לי שנא' (הושע ז, טז): "זו לעגם בארץ מצרים" למודים הם לכך איני צריך לנסותם שכתוב (דניאל ב, כב): "ידע מה בחשוכה ונהורא עמיה שרא" א"ל הקדוש ברוך הוא משה יודע אני מה הם אלא אם בקשת שלח לך לעצמך מנין שכן כתיב "אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר":

<< · במדבר רבה · טז · ט · >>


ט. [עריכה]

"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ" מה ראה משה להוסיף על שמו של יהושע יו"ד אלא כלב נטל שכרו מן הארץ שנא' (יהושע יד, ט): "אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה לנחלה ולבניך עד עולם" ויהושע נטל שכר עשרה אנשים של מרגלים שנתוסף בו יו"ד יתיר יו"ד עשרה "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף כיון שראה משה אותן שהיו רשעים אמר ליהושע יה יושיעך מן הדור הזה:

<< · במדבר רבה · טז · י · >>


י. [עריכה]

"אלה שמות האנשים" מה היו שמותן "סתור בן מיכאל""נחבי בן ופסי""גאואל בן מכי" יש בני אדם ששמותם נאים ומעשיהם כעורים שמותם כעורים ומעשיהם נאים ששמותיהם נאים ומעשיהם נעים שמותיהם ומעשיהם כעורים שמותיהם נאים ומעשיהם כעורים זה ישמעאל ועשו ישמעאל שומע אל עשו עושה רצון עושיו ומעשיהם רעים שמותיהם כעורים ומעשיהם נאים אלו עולי גולה בני ברק בני סיסרא בני תמח שמותיהם כעורים ומעשיהם כעורים אלו המרגלים מה כתיב בהן סתור שסתרו מן העולם:

<< · במדבר רבה · טז · יא · >>


יא. [עריכה]

"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב" עם שהם עולים א"ר ברכיה הכהן ברבי מצאו שלשה בני ענקים "ושם אחימן ששי ותלמי" למה נקרא שמו "אחימן" שהיה אומר אחי מן יבא עלי "שֵׁשַׁי" שהיה בריא כשיש "תַּלְמַי" שהיה עושה תלמים בארץ "יְלִידֵי הָעֲנָק" שראוהו שהיה עונק את השמש כשראו אותן מרגלים נתייראו לפיכך אמרו "כי חזק הוא ממנו" אמר ריש לקיש הטיחו דברים כלפי מעלה ובאותו עון נגזר עליהם גזירות קשות מה הקב"ה אמר לירמיה לך אמור להן אין אתם יודעים מה הוצאתם מפיכם (ירמיה יא, טז): "לקול המולה גדולה" שאמרתם מה גרמתם לעצמכם הציתם אש עליכם "יום לשנה יום לשנה תשאו את עונותיכם" אמרו "ונהי בעינינו כחגבים" אמר הקדוש ברוך הוא ויתרתי עליהם אלא "וכן היינו בעיניהם" יודעים הייתם מה עשיתי אתכם לעיניהם מי יאמר שלא הייתם בעיניהם כמלאכים מה גרמתם לעצמכם במספר הימים אשר תרתם את הארץ לא דיים כך אלא שלא נכנסו לארץ אמר הקב"ה לישראל בעוה"ז ע"י שהיו שלוחי בשר ודם נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ אבל לעוה"ב אני משלח לכם מלאכי פתאום ויפנה את הדרך שנא' (מלאכי ג, א): "הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאום יבוא אל היכלו":

<< · במדבר רבה · טז · יב · >>


יב. [עריכה]

"וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען ויאמר אליהם עלו זה בנגב ועליתם את ההר" שכן התגרין מראין את הפסולת תחלה ואח"כ מראין את השבח.
"וראיתם את הארץ" ג' פעמים אמר להם ומה הארץ למה בראשון וראיתם וגו' אמר להם היו מסתכלין בא"י יש ארץ שמגדלת גבורים ויש ארץ שמגדלת חלשים ויש שמגדלת אוכלוסין ויש ממעטת אוכלוסין כך פקדן "ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב".
"ומה הארץ אשר הוא יושב בה" מנין אתם יודעין כחם אם במחנים הם שרוין הם גבורים בוטחין על כחם אם במבצרים חלשים הם ולבם רך.
"ומה הארץ השמנה היא" אם פירותיה קלים אם שמנים א"ל הסתכלו באבנים ובצרורות שלה אם של צונמא הם שמנים הם אם של חרסים הם רזים הם.

"והימים ימי בכורי ענבים" מכאן אמרו אין תקופת תמוז בלא תאנים וענבים:

<< · במדבר רבה · טז · יג · >>


יג. [עריכה]

"ויעלו ויתרו את הארץ" כיצד היו נכנסים לעיר הדבר נוגף את הגדולים ומתעסקים בני העיר בקבורתן ובריה לא היתה רואה אותם לכך אמרו הארץ אשר עברנו בה וגו' בנסים שהיה עושה להם הקדוש ברוך הוא בו הוציאו דבה.
"ויעלו בנגב ויבא עד חברון ושם אחימן" שהיו עד מאד גבורים שנאמר (דברים ט, ב): "אשר אתה ידעת ואתה שמעת מי יתיצב לפני בני ענק".

"וחברון שבע שנים נבנתה" להודיעך שבחה של א"י שהפסולת שלה משובח הרבה יותר מן המשובח של מצרים שבשעה שיצאו ונחלו בני נח את העולם אחר המבול הם בנו עיירות תחלה ולא במקום השבח אלא במקום הפסולת של א"י וצוען מצרים היא הטובה שבארץ מצרים וזו קדמה לה שבע שנים וא"ת לא מי שבנה זו לא בנה זו הוא הדור הוא המשפחה (בראשית י, ו): "ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען" ועמדו ובנו זו לפני זו "וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים":

<< · במדבר רבה · טז · טו · >>


יד. [עריכה]

"ויבאו עד נחל אשכול" לא רצו ליטול מפירות א"י אילולי כלב ששלף את הזיין וירץ לפניהם ואמר להם אם אין אתם נוטלים או אתם הורגים אותי או אני הורג אתכם לא היו נוטלים לפיכך (יהושע יד, ט): "אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה"S" וישאוהו במוט בשנים" אין פחות משני מוטות לפי שאין אומר במוט שנים אלא בשנים וי"א שלשה במוט אחד בשנים הרי שלשה וכמה היה משוי של כל אחד ואחד נאמר באבנים שנטלו מן הירדן (יהושע ד, כ): "ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו מן הירדן הקים יהושע בגלגל" כמה שיעורו של כל אחת ואחת משאוי ארבעים סאה מכאן את המחשב לאותו אשכול אדם נושא משאוי לעצמו מגביה סאה מגביה עליו חבירו נושא סאתים ואם מגביה סאתים נושא עם חבירו נושא שלש הוי מכאן מחשב:

<< · במדבר רבה · טז · טז · >>


טו. [עריכה]

"וַיָּשֻׁבוּ מתור הארץ מקץ ארבעים יום" והלא את מוצא שהלכו מן הדרום לצפון מ' יום ומ' יום היו מהלכין את כולה אלא שגלוי היה לפני הקב"ה שהן באים ואומרים לשון הרע על הארץ ונגזר על אותו הדור שנים של צרה יום לשנה יום לשנה וקיפץ הקדוש ברוך הוא לפניהם את הדרך:

<< · במדבר רבה · טז · טז · >>


טז. [עריכה]

"למקום ההוא קרא נחל אשכול" זש"ה זה שאמר הכתוב (ישעיה מו, י): "מגיד מראשית אחרית" שהכל צפוי היה לפני הקב"ה אשכול אוהבו של אברהם היה ונקרא אשכול על אודות האשכול שעתידין ישראל לכרות ממקומו:

<< · במדבר רבה · טז · יז · >>


יז. [עריכה]

"וילכו ויבואו אל משה ואל אהרן ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ וגו'""אפס כי עז העם" כך דרכן של מספרי לשון הרע פותחין בטובה ומשלימין ברעה:

<< · במדבר רבה · טז · יח · >>


יח. [עריכה]

"עמלק יושב בארץ הנגב" מה ראו לפתוח בעמלק משל לתינוק שסרח ולקה ברצועה וכשמבקשין להפחידו מזכירין לו הרצועה שלקה בו כך היה עמלק רצועה רעה לישראל ומה ראה לישב לו על הספר על דרך כניסתן של ישראל לארץ כך צוהו עשו זקנו לקדמן לדרך ועקר ממקומו וישב לו בדרך וירד העמלקי והכנעני ויכום ויכתום עד החרמה:

<< · במדבר רבה · טז · יט · >>


יט. [עריכה]

"ויהס כלב" שבתחלה אמר להם אני עמכם בעצה ובלבו היה לומר אמת שנא' (יהושע יד, ח): "ואשב אותו דבר כאשר עם לבבי ואחי אשר היו עמי המסו את לב העם" וכן הקדוש ברוך הוא מעיד עליו שנא' "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו" כשבאו המרגלים אמרו נאמן עלינו כלב מיד עמד על הספסל ושיתק את כל ישראל שהיו מצווחין על משה שנא' "ויהס כלב" והם היו סבורין שהיה אומר לה"ר לפיכך שתקו פתח ואמר "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה" מיד חלקו כנגדו ואמרו "לא נוכל לעלות אל העם וְגוֹ'":

<< · במדבר רבה · טז · כ · >>


כ. [עריכה]

"ותשא כל העדה ויתנו את קולם" זש"ה זה שאמר הכתוב (משלי יח, ח): "דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן" דברים שרגנו אחר הקב"ה גרמו להם צרה גדולה שאלו לא נשתוו למרגלים לא היו לוקין עמהם אלא השלימו אחריהם שנא' (דברים א, כז): "ותרגנו באהליכם ותאמרו" מהו ותרגנו תרתם גנות א"י שקראה הקדוש ברוך הוא ארץ טובה.

"ותשא כל העדה ויתנו את קולם" זש"ה זה שאמר הכתוב (ירמיה יב, ח): "נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה" אותו קול שבכיתם גרם לכם להיות שנואין ועל אותו הדור אמר ישעיה (ישעיה יז, יא): "ביום נטעך תשגשגי ובבוקר זרעך תפריחי" ביום שאמר ליטע אתכם בארץ נעשיתם סיגים "ובבוקר זרעך תפריחי" עד שלא בא השרב פרחתם "נד קציר ביום נחלה" ביום שעברתי ליתן לכם נחלת אביכם נעשיתם קלון בעולם "וכאב אנוש" זה הפורענות ששלחתה ירושה לדורות שבכו בליל ט' באב ואמר להם הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם לפני אני אקבע לכם בכיה לדורות ומן אותה שעה נגזרה על ביהמ"ק שתתחרב כדי שיגלו ישראל לבין האומות שכה"א (תהלים קו, כו): "וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות" נשיאות יד כנגד נשיאות קול:

<< · במדבר רבה · טז · כא · >>


כא. [עריכה]

"וילונו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם כל העדה" אלו סנהדראות לו מתנו בארץ מצרים משל למלך שעלה אחד לבימה שלו לידון הוציא דבר מפיו במה שחייב את עצמו הניח המלך את האליגון שלו וחייבו מפיו אמר לו בדין שהוצאת מפיך בו אני דנך יהא לך כמו שאמרת אף כך אמר להם הקדוש ברוך הוא "במדבר הזה יפלו פגריכם חי אני נאם ה' אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם".

התחילו לומר "ולמה ה' מביא אותנו""ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה""ויפלו משה ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל""ויהושע בן נון וכלב בן יפונה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם""ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר וגו'""אם חפץ בנו ה' והביא אותנו""אך בה' אל תמרודו" ואתם אמרו להם אין אתם נאמנים עלינו אחינו חוששים בנו יותר מכם שנאמר (דברים א, כח): "אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבינו לאמר"S"ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים" ומי הם משה ואהרן "וכבוד ה' נראה" מלמד שהיו זורקין אבנים והענן מקבל:

<< · במדבר רבה · טז · כב · >>


כב. [עריכה]

"ויאמר ה' אל משה עד אנה ינאצוני העם הזה" אמר הקב"ה ב' צווחות צווחתי מפניכם סופכם לצווח ארבע בשיעבוד מלכיות (תהלים יג, ב): "עד אנה ה' תשכחני נצח" "עד אנה תסתיר את פניך ממני" "עד אנה אשית עצות בנפשי" "עד אנה ירום אויבי עלי" צווחתי "עד מתי לעדה הרעה" סופכם לצווח (שם ו, ד) "ונפשי נבהלה מאד ואתה ה' עד מתי".
"אכנו בדבר" אמר משה רבש"ע הבט לברית אבותם שנשבעה להם שתעמיד מהם מלכים נביאים וכהנים אמר לו הקדוש ברוך הוא ואין אתה מביניהם "ואעשה אותך לגוי גדול".
כיון שראה משה כך עמד במדה אחרת "ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים""ואמרו אל יושב הארץ הזאת" יאמרו שלא היה בו כח לזון אותם אמר לו והלא ראו נסים וגבורות שעשיתי על הים אומרים בנו היה יכול לעמוד בשלשים ואחד אין יכול לעמוד רבון כל העולמים עשה בשבילך "ועתה יגדל נא כח ה'" ותנצח מדת רחמים למדת הדין "כאשר דברת לאמר" אני אמרתי לפניך באיזה מדה אתה דן את עולמך (שמות לג, יג): "הודיעני נא את דרכיך" העברת ממני (שם לד, ו) " ויעבור ה' על פניו ויקרא אותה" המדה שאמרת לי קיים "ה' ה' אל רחום וחנון".

"סלח נא" קבל הקב"ה את דבריו והודה לו "ויאמר ה' סלחתי כדברך" שהם עתידים המצרים לומר כדבריך:

<< · במדבר רבה · טז · כג · >>


כג. [עריכה]

"ואולם חי אני אם יראו האנשים העולים" מבן עשרים שנה ומעלה בן עשרים שנה בין שהיה עמהם בעצה בין שלא היה עמהם בעצה פחות מבן ך' שנה ולא הביא ב' שערות בין שהיה עמהם בעצה בין שלא היה עמהם בעצה ואם הביא ב' שערות והוא פחות מכ' היה עמהן בעצה לא היה נכנס ואעפ"כ לא מת אחד מהן פחות מס' שנה בא וראה מה (מלאכי ג, יח): "בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו" משל למטרוניתא שהיתה לה שפחה כושית והלך בעלה למדינת הים כל הלילה אומרת אותה שפחה לאותה מטרונה אני נאה ממך והמלך אוהב אותי יותר ממך אמרה לה אותה מטרונה יבא הבקר ונדע מי נאה ומי שאוהב אותה המלך אף כך אומות העולם אומרים לישראל אנחנו מעשינו יפים ובנו חפץ הקדוש ברוך הוא לכך אמר ישעיה יבא הבקר ואנו יודעין במי חפץ שנאמר (ישעיה כא, יב): "אמר שומר אתא בקר וגם לילה" יבא העולם הבא שנקרא בקר ואנו יודעין במי חפץ "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע".

כתיב (תהלים סב, י): "אך הבל בני אדם כזב בני איש" אמר רבי חייא בשם ר' לוי כל הבלים שישראל עושין כל ימות השנה במאזנים לעלות מוחל להם הקב"ה במזל מאזנים בחדש תשרי (ויקרא טז, ל): "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם":

<< · במדבר רבה · טז · כד · >>


כד. [עריכה]

"ויאמר ה' עד אנה ינאצוני" - הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (משלי א, כה): "ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם", (משלי א, ל): "נאצו כל תוכחתי". מהו "ותפרעו"? אלא, כל טובה שיעצתי עליכם, קלקלתם אותה ופרעתם אותה, שנאמר "ותפרעו כל עצתי".

  • מתחלה (שמות ג, ח): "וארד להצילו מיד מצרים", ואתם לא עשיתם כן, באתם לים ומיד קלקלתם את העצה, שנאמר (תהלים קו, ז): "וימרו על ים בים סוף".
  • באלפי אלפים ורבי רבבות של מלאכים ירדתי בשבילכם והייתי מוסר לכל אחד ואחד מכם ב' מלאכים, אחד חוגרו זיינו וא' נותן עטרה בראשו, רבי יהודה דצפרין אמר זונים אסר להם ורבי סימאי אומר פורפירא הלבישן ושם המפורש חקוק עליו, וכל הימים שהיה בידם לא היה דבר רע נוגע בהם ולא מלאך המות ולא דבר אחר, וכיון שחטאו אמר להם משה (שמות לג, ה): "ועתה הורד עדיך", באותה שעה "וישמע העם את הדבר הרע הזה", מה כתיב "ויתנצלו בני ישראל את עדים".
  • מה עשה הקדוש ברוך הוא במתן תורה? הביא למלאך המות, אמר לו "העולם כולו ברשותך חוץ מאומה זו שבחרתי לי". אמר רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: אמר מלאך המות לפני הקב"ה: על חנם נבראתי בעולם?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: בראתי אותך שתהא משכל בעובדי כוכבים, חוץ מאומה זו שאין לך רשות עליה. ראה עצה שיעץ הקב"ה עליהם, שיהיו חיים וקיימים, שנאמר (דברים ד, ד): "ואתם הדבקים וגו'", וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק (שמות לב, טז): "והמכתב מכתב אלהים הוא חרות", מהו חרות? רבי יהודה אומר חרות מן המלכיות, ורבי נחמיה אומר ממלאך המות, ורבי אומר מן היסורין. ראו עצה שיעץ עליהם הקדוש ברוך הוא, ומיד קלקלו העצה מ' יום, לכך נאמר "ותפרעו כל עצתי", אמר להם הקב"ה אני אמרתי שאין אתם חוטאים ותהיו חיים וקיימים כמותי כמו שאני חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, (תהלים פב, ז): "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם" כמלאכי השרת שאין מתים ובקשתם אחר הגדולה הזאת למות - "אכן כאדם תמותון", כאדם הראשון שצויתי אותו מצוה אחת שיעשה אותה ויהיה חי וקיים לעולם, שנאמר (בראשית ג, כב): "הן האדם היה כאחד ממנו" וכן "ויברא אלהים את האדם בצלמו" שיהיה חי וקיים כמותו והוא חבל מעשיו ויבטל גזירתי ואכל מן האילן ואמרתי לו "כי עפר אתה", אף אתם, "אני אמרתי אלהים אתם", חבלתם עצמכם כאדם, "אכן כאדם תמותון". ומי גרם להם כך? "ותפרעו כל עצתי".

אמר להם הקדוש ברוך הוא: בטובה שהבאתי עליכם בה אתם מכעיסין באו למדבר והאכלתי להם מן מ' שנה ולא נצרך אחד מהם לנקביו אותן מ' שנה אלא שאכלו את המן והוא נעשה להם בשר שנאמר (תהלים עח, כה): "לחם אבירים אכל איש" ובו הכעיסו אותו אומר זה לזה אין אתם יודעין שיש לנו כמה ימים שלא עשינו צרכינו ואדם שאינו עושה צרכו ד' ימים או ה' ימים הוא מת "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל" שהיה קל בתוך מעיהם אמר הקב"ה במה שהטיבותי להם בו הכעיסוני שנאמר (ישעיה ה, ד): "מה לעשות עוד לכרמי".

הלכו המרגלים וראו את הארץ ואת מוצא בכ"מ שישראל הולך ניכר הוא שנאמר כל רואיהם יכירום אמר הקדוש ברוך הוא אם רואים להם האמוריים מכירים הם אותן שהן ישראל והורגים אותם אלא מה אני עושה על כל מדינה ומדינה שהיו המרגלים נכנסים היה ראש המדינה ניגף או מלכה היה נגף כדי שיהיו עוסקים להוציא מתיהם ואין נותנים דעתם למרגלים שלא יהרגו אותן והם הכעיסו בו כשבאו אצל משה ואצל ישראל אמרו מה הארץ בכל מקום שנכנסו מתים היו רואים ומה הנייה "ארץ אוכלת יושביה" אמר הקב"ה אני הייתי סבור שאתם נעשין כאבות (הושע ט, י): "כענבים במדבר" ולא הייתי סבור שאתם נעשין כסדום שנאמר (דברים לד, לב): "כי מגפן סדום גפנם" (ישעיה ה, ד): "מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באושים" לכך אמר "עד אנה ינאצוני":

<< · במדבר רבה · טז · כה · >>


כה. [עריכה]

אמר לו משה "שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה והמתה את העם הזה כאיש אחד" שלא יהיו אומות העולם אומרים אלהי כנען קשים הם מאלהי מצרים אלהיהן של מצרים שקר הם אבל של כנען של בעל הם "ואמרו אל יושב מבלתי יכולת ה'" מפני שלא היה לו יכולת להוסיף להם מזונות הוציאם להמיתם במדבר ואין לשון יכולת אלא מזונות כמה דתימא (מ"א ה, כה): "עשרים אלף כור חטים מכולת לביתו".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף שלא יהיו אומ"ה נוהגין בך כאכזרי לומר בא דור המבול ואבדן בא דור הפלגה ובאו סדומים ובאו מצרים ואבדן אף אלו שקראן "בני בכורי" הרי הוא מכלה אותן כלילית הזו שאינה מוצאה כלום והיא הופכת על בניה כך.
"מבלתי יכולת ה'" אמר משה רבון העולמים "כי עין בעין נראה" אתה מהו כי עין בעין אמר ריש לקיש הרי מאזנים מעוין אתה אומר "אכנו בדבר" ואני אומר "סלח נא" נראה של מי עומד שנאמר {{צמד|ויאמר ה' סלחתי כדברך{{מצ|.
אף על פי כן לא בטלה גזירתו של הקדוש ברוך הוא שאמר למשה "ואעשה אותך" העמיד ממנו ששים רבוא שנאמר (דה"א כג, יז): "ובני רחביה רבו למעלה".

ולעתיד לבא הקב"ה מכנסן שנאמר (ישעיה מט, יב): "הנה אלה מרחוק יבאו והנה אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים" והגליות באים עמהם והשבטים שהם נתונים לפנים מן סמבטיון ושלפנים מן הרי חשך הם מתכנסין ובאין לירושלים אמר ישעיה (שם, ט) "לאמר לאסורים צאו" אלו שנתונים לפנים מן סמבטיון "ולאשר בחשך הגלו" אלו שנתונים לפנים מן ענן של חשך "ועל דרכים ירעו ובכל שפיים מרעיתם" אלו שנתונים בדפנו של אנטוכיא אותה שעה הם נגאלים ובאו לציון בשמחה שנא' (שם נא, יא) "ופדויי ה' ישובון וגו'":

<< · במדבר רבה · טז · כו · >>


כו. [עריכה]

"עד מתי וגו'" הלכה תינוק שיש בו [בידו] אבן בשבת מהו לטלטלו שנו רבותינו נוטל אדם את בנו והאבן בידו כלכלה ואבן בתוכה מדור המדבר את למד שהיה הקדוש ברוך הוא נושאם במדבר כביכול "כאשר ישא איש את בנו" והיתה עבודת כוכבים בידם שנא' (נחמיה ט, יח): "כי עשו עגל מסכה" וכן את מוצא כשעברו בים צלמו של מיכה עבר עמהם שנא' (זכריה י, יא): "ועבר בים צרה" ובכל כך לא הניחן הקב"ה ואמר למשה קרעתי להם את הים והכעיסוני שנא' (תהלים עח, מ): "כמה ימרוהו" ואף כאן הוציאו על הארץ שם רע ואיני יכול לסבול עד מתי אהיה סובל להם "עד מתי לעדה הרעה":

<< · במדבר רבה · טז · כז · >>


כז. [עריכה]

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף"עד מתי" זש"ה זה שאמר הכתוב (מלאכי א, יא): "כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי" אמר הקדוש ברוך הוא אומ"ה מכבדין אותי ואתם כמה עשיתי נסים לכם ומכעיסין אתם אותי רצונך לידע עגלון מלך מואב אדם ערל היה ונכנס אהוד בן גרא אצלו כיון שהזכיר לו שמי חלק לי כבוד ועמד לו מכסאו שנאמר (שופטים ד, כ): "ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא" לקיים מה שנא' "כי ממזרח וגו'" עליך אמר הקב"ה אומות העולם מכבדין אותי וחולקים לי כבוד ואתם מכעיסין אותי ואני טוען אתכם עד מתי אני סובל "עד מתי לעדה הרעה" אמר הקדוש ברוך הוא כביכול אדם קונה לו עבד שיהא העבד נוטל הפנס ומאיר לקונה ואני לא עשיתי כן אלא אתם עבדי (ויקרא כה, נה): "כי לי בני ישראל עבדים" ואני נוטל את הפנס ומאיר לכם.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף בנוהג שבעולם אדם קונה עבד שאם יצא לדרך יהא עבדו קודם ומתקן לו איטימסייה ואני לא עשיתי כן אלא אתם עבדי ואני הייתי מתקן לכם איטימסייה שנא' (במדבר י, לג): "וארון ברית ה' וגו' לתור להם מנוחה".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף בנוהג שבעולם אדם קונה עבד שיהא עבדו אופה לו לחם ואני לא עשיתי כן אתם עבדי ואני אופה לכם לחם מן השמים וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק (תהלים עח, כה): "לחם אבירים אכל איש":

<< · במדבר רבה · טז · כח


כח. [עריכה]

אמר הקב"ה למשה אכלה אותם מלפני אמר לפניו רבון העולם אתה מאריך אף ועבד אם יהיו מעשיו טובים ויהא שומע לרבו ויהא רבו מסתכל בו בסבר פנים יפות אין מחזיקין לרבו טובה ואימתי הם מחזיקין בזמן שהעבד של תרבות רעה ורבו מסתכל בו בסבר פנים יפות כך אתה אל תבט בקשה ערפם שנא' (דברים ט, כז): "אל תפן אל קשי העם הזה" אמר לו הקדוש ברוך הוא בשבילך אסלח להם שנא' "ויאמר ה' סלחתי כדברך":

<< · במדבר רבה · טז · >>

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.