במדבר רבה טז כא
כא. [ עריכה ]
"וילונו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם כל העדה" אלו סנהדראות לו מתנו בארץ מצרים משל למלך שעלה אחד לבימה שלו לידון הוציא דבר מפיו במה שחייב את עצמו הניח המלך את האליגון שלו וחייבו מפיו אמר לו בדין שהוצאת מפיך בו אני דנך יהא לך כמו שאמרת אף כך אמר להם הקדוש ברוך הוא "במדבר הזה יפלו פגריכם חי אני נאם ה' אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם".
התחילו לומר "ולמה ה' מביא אותנו", "ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה", "ויפלו משה ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל", "ויהושע בן נון וכלב בן יפונה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם", "ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר וגו'", "אם חפץ בנו ה' והביא אותנו", "אך בה' אל תמרודו ואתם" אמרו להם אין אתם נאמנים עלינו אחינו חוששים בנו יותר מכם שנאמר (דברים א, כח): "אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבינו לאמר", "ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים" ומי הם משה ואהרן "וכבוד ה' נראה" מלמד שהיו זורקין אבנים והענן מקבל: