קטגוריה:במדבר יד ט
אך ביהוה אל תמרדו ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם ויהוה אתנו אל תיראם.
אַךְ בַּיהֹוָה אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהֹוָה אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם.
אַ֣ךְ בַּיהֹוָה֮ אַל־תִּמְרֹ֒דוּ֒ וְאַתֶּ֗ם אַל־תִּֽירְאוּ֙ אֶת־עַ֣ם הָאָ֔רֶץ כִּ֥י לַחְמֵ֖נוּ הֵ֑ם סָ֣ר צִלָּ֧ם מֵעֲלֵיהֶ֛ם וַֽיהֹוָ֥ה אִתָּ֖נוּ אַל־תִּירָאֻֽם׃
אַ֣ךְ אַ֣ךְ - מילית, חיוב
צורת יסוד: 389
מורפ': HTa בַּֽיהוָה֮ בַּֽ - מילת יחס
יהוָה֮ - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: b/3068
מורפ': HR/Np אַל אַל - מילית, שלילה
צורת יסוד: 408
מורפ': HTn־תִּמְרֹדוּ֒ תִּמְרֹדוּ֒ - פועל, קל, ציווי מקוצר (Jussive), גוף שני, זכר, רבים
צורת יסוד: 4775
מורפ': HVqj2mp וְאַתֶּ֗ם וְ - ו' החיבור
אַתֶּ֗ם - כינוי גוף, אישי, גוף שני, זכר, רבים
צורת יסוד: c/859 d
מורפ': HC/Pp2mp אַל אַל - מילית, שלילה
צורת יסוד: 408
מורפ': HTn־תִּֽירְאוּ֙ תִּֽירְאוּ֙ - פועל, קל, ציווי מקוצר (Jussive), גוף שני, זכר, רבים
צורת יסוד: 3372
מורפ': HVqj2mp אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)
צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־עַ֣ם עַ֣ם - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 5971 a
מורפ': HNcmsc הָאָ֔רֶץ הָ - מילית, ה' הידיעה
אָ֔רֶץ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/776
מורפ': HTd/Ncbsa כִּ֥י כִּ֥י - ו' החיבור
צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC לַחְמֵ֖נוּ לַחְמֵ֖ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך
נוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, רבים
צורת יסוד: 3899
מורפ': HNcbsc/Sp1cp הֵ֑ם הֵ֑ם - כינוי גוף, אישי, גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: 1992
מורפ': HPp3mp סָ֣ר סָ֣ר - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 5493
מורפ': HVqp3ms צִלָּ֧ם צִלָּ֧ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: 6738
מורפ': HNcmsc/Sp3mp מֵעֲלֵיהֶ֛ם מֵ - מילת יחס
עֲלֵי - מילת יחס
הֶ֛ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: m/5921 a
מורפ': HR/R/Sp3mp וַֽיהוָ֥ה וַֽ - ו' החיבור
יהוָ֥ה - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: c/3068
מורפ': HC/Np אִתָּ֖נוּ אִתָּ֖ - מילת יחס
נוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, רבים
צורת יסוד: 854
מורפ': HR/Sp1cp אַל אַל - מילית, שלילה
צורת יסוד: 408
מורפ': HTn־תִּירָאֻֽם תִּירָאֻֽ - פועל, קל, ציווי מקוצר (Jussive), גוף שני, זכר, רבים
ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: 3372
מורפ': HVqj2mp/Sp3mp׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
אַ֣ךְ מונח (משרת, דרגא 5) בַּֽיהוָה֮ זרקא (משנה, דרגא 3)
אַל־תִּמְרֹדוּ֒ סגול (מלך, דרגא 2)
וְאַתֶּ֗ם רביעי (משנה, דרגא 3)
אַל־תִּֽירְאוּ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
אֶת־עַ֣ם מונח (משרת, דרגא 5) הָאָ֔רֶץ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
כִּ֥י מרכא (משרת, דרגא 5) לַחְמֵ֖נוּ טפחא (מלך, דרגא 2)
הֵ֑ם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
סָ֣ר מונח (משרת, דרגא 5) צִלָּ֧ם דרגא (משרת, דרגא 5) מֵעֲלֵיהֶ֛ם תביר (משנה, דרגא 3)
וַֽיהוָ֥ה מרכא (משרת, דרגא 5) אִתָּ֖נוּ טפחא (מלך, דרגא 2)
אַל־תִּירָאֻֽם סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
אַךְ בַּיהוָה אַל תִּמְרֹדוּ, וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ תפחדו אֶת עַם הָאָרֶץ מתושבי הארץ כִּי לַחְמֵנוּ נֹאכַל אותם כמו לחם, כביכול הֵם. סָר צִלָּם המגן שלהם יוסר על ידי ה' מֵעֲלֵיהֶם וַיהוָה אִתָּנוּ. אַל תִּירָאֻם!".
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | בְּרַם בְּמֵימְרָא דַּייָ לָא תִמְרְדוּן וְאַתּוּן לָא תִדְחֲלוּן מִן עַמָּא דְּאַרְעָא אֲרֵי בִידַנָא מְסִירִין עֲדָא תּוּקְפְהוֹן מִנְּהוֹן וּמֵימְרָא דַּייָ בְּסַעֲדַנָא לָא תִדְחֲלוּן מִנְּהוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | בְּרַם בְּפִיקוּדַיָא דַיְיָ לָא תְבַטְשׁוּן וְאַתּוּן לָא תְדַחֲלוּן מִן עַמָא דְאַרְעָא אֲרוּם בִּידָנָא מְסִירִין הִינוּן תַּשׁ חֵיל גְבוּרַתְהוֹן מֵעֲלֵיהוֹן וּמֵימְרָא דַיְיָ בְּסַעֲדָנָא לָא תִדַחֲלוּן מִנְהוֹן: |
רש"י
"כי לחמנו הם" - נאכלם כלחם
"סר צלם" - מגינם וחזקם כשרים שבהם מתו איוב שהיה מגין עליהם (סוטה לה, א)[1] ד"א צלו של המקום סר מעליהם
[ד] נאכלם כלחם. לא שהם בעצמם לחם, שאין זה שייך:
[ה] וזהו איוב. מפני שאמר בלשון יחיד "סר צילם". בשלמא לעיל דכתיב (יג, כ) "היש בה עץ" בלשון יחיד, פירש (רש"י שם) אפילו יש בה עץ צדיק אחד מגין עליהם, אבל "סר" - בלשון יחיד - משמע אחד בלבד, ומה בכך אם אחד סר בלבד, הלא יש אחרים, ותירץ, דרמז הוא על איוב, אותו אחד כבר סר מעליהם, שהוא היה צדיק גדול, והיה מגין. ועל אחרים לא הקפידו, שלא היו כל כך צדיקים להגין:
[ו] דבר אחר צלו של מקום כו'. כי לפירוש הראשון קשה, דלא יתכן לשון "סר", דמשמע מעצמו סר, כמו הצל שסר מעצמו, ובמיתה לא יתכן לומר "סר", לפי שהמיתה על ידי שמים היא, ו'הוסר' מיבעי ליה:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
כִּי לַחְמֵנוּ הֵם – נֹאכְלֵם כַּלֶּחֶם.
סָר צִלָּם – מְגִנָּם וְחָזְקָם; כְּשֵׁרִים שֶׁבָּהֶם מֵתוּ, אִיּוֹב, שֶׁהָיָה מֵגֵן עֲלֵיהֶם (ב"ב ט"ו ע"א). דָּבָר אַחֵר: צִלּוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם סָר מֵעֲלֵיהֶם.
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
סר צלם מעליהם. יכנה הכח שיש להם למעלה בלשון צל, לפי שהוא מגין על האומה כצל המגין מפני החמה, והענין לפי שאין אומה נופלת למטה עד שיפול שרה למעלה תחלה, ומזה הוסיף לומר מעליהם.
ובמדרש שיר השירים (שיר ב) ונסו הצללים, אלו שרי אומות העולם.
והרמב"ן ז"ל פירש סר צלם מעליהם, שהוסר הצל מעל ראשם, ממה שידוע כי בליל החותם הגדול של הושענא רבה, הוא יום כ"ו לבריאת העולם, לא ימצא צל לראש מי שעתיד למות באותה שנה, וזה כאלו אמר כבר נגזרה עליהם מיתה. זאת כוונתו ואע"פ שאינו לשונו. ונראה כי זאת כוונת הכתוב שאמר (שם ב) עד שיפוח היום ונסו הצללים, יאמר כי כשהגיע הזמן שיפוח האדם ויצא הרוח מפיו אז יסתלק צלו ויתקרב לצל של השם הרשום בד' התיבות שכתוב בו (תהלים קכא) ה' צלך. ולפי זה היה יכול לומר ונס הצל, אבל אמר ונסו הצללים כי הם שנים באדם, בבואה ובבואה דבבואה.
ואפשר לומר בטעם הענין הזה שהוא פלאי, כי הצל ראוי לכל הנבראים שבעולם השפל, בין שיהיה אדם ובהמה ועוף או עץ ואבן או עשב השדה, מפני שאור השמש הזורח עליהם בא ויורד למטה בגבולם ורשותם ולכך אין כח בשמש לדחות את צלם, אבל הוא נדחה מפני צלם שהרי צלם הוא נראה במקום שהשמש ראוי לזרוח, ולא רצה הקב"ה שיהיה אחד מהנמצאים מסיג גבול חברו, וכיון שכן ראוי לכל דבר שבעולם השפל שיהיה לו צל כי צלו מורה על הויתו בעולמו ובמקומו, וכאשר יחסר צל ראש האדם בליל החתימה הנה זה אות וסימן בהעדר צלו שהויתו נעדרת מחיי העולם השפל ונכתב ונחתם בטבעת המלך למות בשנה ההיא, והיתה הלבנה מופת בענין זה לפי שהיא ממונה על כל בעלי חיים שבשפלים, כידוע בחכמת המחקר.
ואני תמה למה הוצרך הלשון הזה לומר סר צלם מעליהם וה' אתנו, כי כיון שה' אתנו אפילו לא סר צלם מעליהם אין ליראה מהם, שהרי כחן של ישראל גדול מכל האלהים, ולא כצורנו צורם. אבל הנכון בעיני כי יאמר אין לכם ליראה מן עם הכנענים ולא מן השרים שלהם. לא מן העם, הוא שאמר אל תיראו וגו', לא מן השרים, הוא שאמר עוד אל תיראום, ונתן טעם לכל אחד. שלא יראו את עם הארץ, כי לחמנו הם לפי שסר צלם מעליהם, כחם הקשה שמאז פחדתם ממנו כבר נסתלק למעלה, ויראתם את העם לא היתה אלא מפני השרים, שלא ייראו מפני השרים, הוא שאמר וה' אתנו, כלומר מתוך עמוד הענן ועמוד האש שהולכים עמנו אתם רואים כי ה' ובית דינו אתנו, וכיון שכן אפילו לא סר צלם מעליהם אלא שהיו ממונים עליהם בתוקף כחם, כיון שהוא ובית דינו בעזרנו מה אנו חוששין להם, על כן אל תיראום לשרים.
ויתכן לפרש עוד כי לפי שהיה ביד ישראל זכות הלחם והצל לכך יאמר כי לחמנו הם בזכות מצה בפסח, סר צלם מעליהם בזכות צל סכה, וה' שהוא צלן של ישראל אתנו, כענין שכתוב (תהלים קכא) ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך, על כן אל תיראום.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
הכבוש ע"י ה', ועז"א כי לחמנו הם שהם הוכנו שנאכל אותם בקל בלי שום מלחמה כמ"ש ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך (דברים ט"ז), וגם ר"ל כמו שלחם הצומח הוא הדומם ולחם החי הוא הצומח ולחם המדבר הוא הבעל חי כן לחם העם שהם סגולת ה' ועלו במעלת הנפשות למעלה מן המדבר הוא המדבר, סר צלם ר"ל שראוי שהרשעה תכנע לפני הקדושה כמ"ש כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלהים. אולם יצויר שלא ימס הדונג מפני האש בב' אופנים, [א] בשירחק האש מן הדונג, [ב] אם יתנו מסך מבדיל וחוצץ ביניהם, וכן שלא ישרפו רשעים מפני אלהים יצויר בצד אחד אם יש מסך המגין ביניהם והיינו אם השר שלהם שהוא כחם ממעל מגין עליהם וכח המערכה יתן להם קיום, לעומת זה אמר סר צלם מעליהם ר"ל שכבר נפל השר שלהם והכח העליון המגין עליהם ובצד השני יצויר אם שמש האלהות ואור ה' רחוק מן העולם ואינו שוכן למטה,
לעמת זה אמר וה' אתנו וא"כ אל תיראום כי ה' אלהיך אש אכלה הוא הוא ישמידם לפניך:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
- ^ ראה בגירסת תוספות שאנץ שם - ויקיעורך
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • בייס-הספר • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "במדבר יד ט"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.