במדבר רבה טז כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · במדבר רבה · טז · כב · >>

הוסף ביאור

כב. [עריכה]

"ויאמר ה' אל משה עד אנה ינאצוני העם הזה" אמר הקב"ה ב' צווחות צווחתי מפניכם סופכם לצווח ארבע בשיעבוד מלכיות (תהלים יג, ב): "עד אנה ה' תשכחני נצח" "עד אנה תסתיר את פניך ממני" "עד אנה אשית עצות בנפשי" "עד אנה ירום אויבי עלי" צווחתי "עד מתי לעדה הרעה" סופכם לצווח (שם ו, ד) "ונפשי נבהלה מאד ואתה ה' עד מתי".
"אכנו בדבר" אמר משה רבש"ע הבט לברית אבותם שנשבעה להם שתעמיד מהם מלכים נביאים וכהנים אמר לו הקדוש ברוך הוא ואין אתה מביניהם "ואעשה אותך לגוי גדול".
כיון שראה משה כך עמד במדה אחרת "ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים""ואמרו אל יושב הארץ הזאת" יאמרו שלא היה בו כח לזון אותם אמר לו והלא ראו נסים וגבורות שעשיתי על הים אומרים בנו היה יכול לעמוד בשלשים ואחד אין יכול לעמוד רבון כל העולמים עשה בשבילך "ועתה יגדל נא כח ה'" ותנצח מדת רחמים למדת הדין "כאשר דברת לאמר" אני אמרתי לפניך באיזה מדה אתה דן את עולמך (שמות לג, יג): "הודיעני נא את דרכיך" העברת ממני (שם לד, ו) " ויעבור ה' על פניו ויקרא אותה" המדה שאמרת לי קיים "ה' ה' אל רחום וחנון".
"סלח נא" קבל הקב"ה את דבריו והודה לו "ויאמר ה' סלחתי כדברך" שהם עתידים המצרים לומר כדבריך: