במדבר רבה טז יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

יט.    [ עריכה ]
"ויהס כלב" שבתחלה אמר להם אני עמכם בעצה ובלבו היה לומר אמת שנא' (יהושע יד, ח): "ואשב אותו דבר כאשר עם לבבי ואחי אשר היו עמי המסו את לב העם" וכן הקדוש ברוך הוא מעיד עליו שנא' "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו" כשבאו המרגלים אמרו נאמן עלינו כלב מיד עמד על הספסל ושיתק את כל ישראל שהיו מצווחין על משה שנא' "ויהס כלב" והם היו סבורין שהיה אומר לה"ר לפיכך שתקו פתח ואמר "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה" מיד חלקו כנגדו ואמרו "לא נוכל לעלות אל העם וְגוֹ'":