במדבר רבה יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · במדבר רבה · יז · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה יז[עריכה]

במדבר רבה פרשה יז פיסקא: א ב ג ד ה ו

במדבר רבה · יז · א · >>


א. [עריכה]

"כי תבאו אל ארץ מושבותיכם" הלכה כמה דברים חייב אדם לעשות לבנו שנו רבותינו חמשה דברים האב חייב לעשות לבן האב זה הקב"ה והבן אלו ישראל:

  • כשם שהאב חייב למול את בנו כן עשה הקדוש ברוך הוא לישראל מל אותם על ידי יהושע (יהושע ה, ב): "עשה לך חרבות צורים"
  • האב חייב לפדותו והקב"ה פדה ישראל שנא' (ש"ב ז, כג): "לפדות לו לעם"
  • ללמדו תורה הקדוש ברוך הוא לימד תורה לישראל (דברים יא, יט): "ולמדתם אותם את בניכם" וכתיב (ישעיה מח, יז): "אני ה' אלהיך מלמדך להועיל"
  • ללמדו מצות הקב"ה לימד את המצות לישראל
  • להשיאו אשה הקדוש ברוך הוא אמר להם "פרו ורבו"
  • האב זקוק לבנו להאכילו ולהשקותו לרחצו לסוכו ולהלבישו וכן עשה הקב"ה לישראל (יחזקאל טז, ט): "וארחצך במים ואשטף דמיך וגו' ואלבישך רקמה" (שם, יט) "ולחמי אשר נתתי לך" (במדבר כא, יז): "עלי באר ענו לה"
  • מה האב נותן לבנו נכסים כך הקדוש ברוך הוא עשה לישראל (ירמיה יג, יט): "ואתן לך ארץ חמדה"
  • ומה הבן חייב להיות מעלה לאביו דורון כך אמר הקב"ה לישראל "כי תבאו אל ארץ וגו' ועשיתם עולה לַה'":

<< · במדבר רבה · יז · ב · >>


ב. [עריכה]

כך פתח ר' תנחומא בר אבא בשם רבי חנינא אחיו של ר' אחא ב"ר חנינא זאת הפרשה של נסכים שנא' "או לאיל תעשה מנחה ויין לנסך חצי ההין" ומכאן ואילך "והיה באכלכם מלחם הארץ ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה" הרי חלה למטה ונסכים למעלה לפיכך פתח ר' חנינא (קהלת ט, ז): "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך" מהו "כי כבר רצה האלהים את מעשיך" "אכול בשמחה לחמך" זו פרשת חלה "ושתה בלב טוב יינך" זו פרשת נסכים מהו "כי כבר רצה וגו'" זו הכנסת ישראל לארץ שנא' "כי תבאו אל הארץ וגו'".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף הפסוק הזה מדבר כנגד אברהם בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם (בראשית כב, ב): "קח נא את בנך את יחידך" השכים אברהם ונטלו בזריזות והוליכו והעלהו להר המוריה אמר אברהם רבונו של עולם לחנם אמרת לי "קח נא" אמר לו לאו להודיעך בעולם שנאמר {{שם|בראשית|יח|יט|כי ידעתיו למען אשר יצוה.
אמר ר' שמעון בן יוחאי אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שאני מעלה עליך שאם אמרתי לך שתשחוט את נפשך שלא היית מעכב על שמי שכך כתיב (שם כב, יב) "ולא חשכת את בנך" הרי כבר פירוש מנין "את יחידך" זה נפשך שהנשמה קרוייה יחידה שנאמר (תהלים כב, כא): "הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי" אמר אברהם רבון העולמים אי אפשר לי לירד מכאן בלא קרבן אמר לו הקב"ה הרי קרבנך מתוקן מששת ימי בראשית (בראשית כב, יג): "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל" ושנו רבותינו אילו של אברהם נברא בין השמשות נטלו אברהם והעלהו עולה תחת בנו כמו שאמר "ויקח את האיל ויעלהו לעולה" חסר המקרא מהו "תחת בנו" אמר אברהם רבון העולמים תהא רואה כאלו דם יצחק זרוק לפניך נטל האיל והפשיטו ואמר כך תהא רואה כאלו עורו של יצחק הפשטתי לפניך נטלו והספיגו אמר כך תהא רואה כאלו יצחק מסתפג לפניך שרפו ואמר כך תהא רואה כאלו אפרו של יצחק צבור על גבי המזבח.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף מהו "תחת בנו" אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך בנך נתקרב ראשון האיל הזה תחתיו באותה שעה אמר אברהם איני זז מכאן עד שתשבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד לעולם שאם ח"ו לא הייתי שומע לך אבדתני כל אשר יגעתי מימי אמר לו הקב"ה חייך כך הוא ונשבע שלא ינסנו עוד שנאמר (טז): "ויאמר בי נשבעתי נאם ה'" אמר לו הקדוש ברוך הוא יסורין קשים ונסיונין אחרים היו ראויין לבא על אברהם ואינן באין ואלו הן היסורין אותן שבאו על איוב היו ראוין לבא על אברהם שכן הוא נסמך לפרשה "ויהי אחרי הדברים האלה ויגד וגו' את עוץ בכורו ואת בוז" ועוץ היה איוב (איוב א, א): "איש היה בארץ עוץ איוב שמו" באותה שעה א"ל הקב"ה לאברהם "לך אכול בשמחה לחמך כי כבר רצה האלהים את מעשיך".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "לך אכול וגו'" מדבר בשלמה בשעה שבנה את בית המקדש ושכללו עשה שבעה ימים חנכה וחזר ועשה עוד ז' ימים של חג ושכחו לעשות יוה"כ והיו מצירין א"ר יצחק יצתה רוח הקדש ואמרה לו "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך":

<< · במדבר רבה · יז · ג · >>


ג. [עריכה]

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף"כי תבאו אל ארץ מושבותיכם" א"ר זכאי דשאב אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע בכ"מ אתה קורא אותה ארץ כנען וכאן "ארץ מושבותיכם" אמר להם הקב"ה חייכם נתתי אותה לאברהם ליצחק וליעקב וכולם מן המקרא והבן יורש את האב לכך ארץ מושבותיכם ולמה זכה כנען שנקראת הארץ על שמו כיון ששמע שישראל באים פצה את המקום אמר הקדוש ברוך הוא אתה פציתה את המקום תקרא הארץ על שמך ואתן לך ארץ יפה כארצך ואיזו זו אפריקי.
מה כתיב למעלה פרשה מרגלים (במדבר יד, מד): "ויעפילו לעלות" הביאו אפילה על יושביה כולם באפילה.
"וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה" שלא עלו עמהם אמר להם משה כך אמר הקב"ה אלי (דברים א, מב): "לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם" אמרתם (שם, כח) "אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו" מהו המסו את לבבנו אמרו רבותינו מכאן שיערו הרמונים ששנו רבותינו הרמונים משימסו.
"המסו את לבבנו לאמר" אמר משה מתחלה חלקתם אותה.
"ותקרבון אלי כלכם" לטובה (דברים ה, כ): "ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם" לרעה "ותקרבון אלי כלכם ותאמרו"D וכתיב "ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו" הקדוש ברוך הוא אמר (מלאכי א, ב): "אהבתי אתכם" והן אומרים "בשנאת ה' אותנו" היו דורשין ואומרים תדע לך שהוא שונא אותנו מלך ב"ו יש לו שני בנים ויש לו ב' שדות אחת של שוקי ואחת של בעל לא למי שהמלך אוהב נותן של שוקי ולאותו ששונא הוא נותן של בעל ארץ מצרים של שוקי והיינו בתוכה וארץ כנען של בעל והוציאנו ממצרים לתת לנו את ארץ כנען אעפ"כ "ותחגרו איש את כלי מלחמתו ויאמר ה' אמור להם לא תעלו ולא תלחמו" סבור הייתי לעלות אתכם עכשיו לא תעלו ירידה היא לכם אף על פי כן "ותחגרו" נעשיתם כולכם אחת.
"ותהינו לעלות ההרה" מהו ותהינו שהיו אומרים מטיפה לטיפה נתמלא ההין כתוב אחד אומר ותזידו וכתוב א' אומר ותהינו מהו ותזידו שהזידו על חניותיו של הקב"ה.
(מד): "ותעלו ההרה ויצא האמורי" מהו "הדבורים" מה הדבורה הזו כיון שהיא מכה לאדם מיד היא מתה אף אתם כיון שהיה אחד מהם נוגע בכם מיד היתה נפשו יוצאה מה הדבורה הזו פורחת כך היו פורחים עליכם לשעבר היו שומעים שמעכם ומתים שנאמר (שמות טו, יד): "שמעו עמים ירגזון" ועכשיו "וירדפו ויכתו אתכם".

(מה): "ותשובו ותבכו לפני ה' ולא שמע ה'" כביכול עשיתם מדת הדין כאילו אכזרי אמר רבי שמואל בר נחמני אוי להם לרשעים שהן עושין למדת הדין כאילו אכזרי ויאמר ה' קום לך למסע אם באתי לעשות עמכם משפט אינן נכנסין לארץ אלא קום לך למסע הוי "כי תבאו אל הארץ":

<< · במדבר רבה · יז · ד · >>


ד. [עריכה]

"ועשיתם אשה לה' עולה או זבח" אמר להם הקדוש ברוך הוא כל מי שמקריב לי קרבן בעולם הזה אינו מקריבו על חנם אלא מקריבו והוא ערב עלי גם לעולם הבא הוא זוכה לקרב ואני מקבלו והוא ערב לי שנאמר (מלאכי ג, ד): "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות":

<< · במדבר רבה · יז · ה · >>


ה. [עריכה]

"ועשו להם ציצית" הה"ד (תהלים צז, יא): "אור זרוע לצדיק וגו'" (ישעיה מב, כא): "ה' חפץ למען צדקו" זרע הקב"ה את התורה ואת המצות להנחילם לישראל לחיי העוה"ב ולא הניח דבר בעולם שלא נתן בו מצוה לישראל

"ועשו להם" תעשה ולא מן העשוי שלא יוציא מן נימין ויעשה מהן אלא מצוה להביא לבן ותכלת ויעשה אימתי כשהוא תכלת ועכשיו אין לנו אלא לבן שהתכלת נגנז. "על כנפי" ולא באמצע אלא על הכנף. "פתיל" שהוא צריך לפותלן.

אמר ר' מאיר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין שהתכלת דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנא' (שמות כד, י): "ויראו את אלהי ישראל וגו'"

"והיה לכם לציצית" שתהא נראית וכמה שיעורה בית שמאי אומרים ארבע אצבעות ובית הלל אומרים שלש וכמה חוטין ב"ש אומרים ד' ובית הלל אומרים ג'. "וראיתם אותו" פרט לכסות לילה או אינו אלא פרט לסומא חזר ואמר "למען תזכרו" נתן ראיה ונתן זכירה זכירה למי שאינו רואה ראיה למי שרואה

"וראיתם אותו" אותו ולא אותה שאם עשית כן כאלו כסא כבוד אתה רואה שהוא דומה לתכלת וראיתם וזכרתם המראה מביא לידי זכרון זכרון מביא לידי מעשה שנא' "למען תזכרו ועשיתם" למה (דברים לב, מז): "כי לא דבר רק הוא מכם" משל לבעל הבית שהיה שוקל ארנוניות וכותב אפכיות אמר לו אביו בני הוי זהיר באפכיות שחייך נתון בהן כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל "כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְגוֹ'":

<< · במדבר רבה · יז · ו


ו. [עריכה]

"ולא תתורו אחרי לבבכם" הלב והעינים הם סרסורין לגוף שהם מזנין את הגוף.
"למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי" משל לאחד מושלך לתוך המים הושיט הקברניט את החבל ואמר לו תפוש חבל זה בידך ואל תניחהו שאם תניחהו אין לך חיים אף כך אמר לו הקב"ה לישראל כל זמן שאתם מדובקין במצות (דברים ד, ד): "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום" וכן הוא אומר (משלי ד, יג): "החזק במוסר אל תרף נצרה כי היא חייך" "והייתם קדושים" בזמן שאתם עושים את המצות אתם מקודשים ואימתכם מוטלת על העובדי כוכבים פרשתם מן המצות נעשיתם מחוללים אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל בעולם הזה ע"י יצר הרע אתם פורשים מן המצות לעתיד לבא אני עוקרו מכם שנאמר (יחזקאל לו, כז): "וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְגוֹ'":

<< · במדבר רבה · יז · >>

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.