במדבר רבה טז ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · במדבר רבה · טז · ג · >>

הוסף ביאור

ג. [עריכה]

"שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים" ר' אחא הגדול פתח (ישעיה מ, ח): "יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם" למה"ד למה הדבר דומה למלך שהיה לו אוהב והתנה עמו ואמר לו לך עמי ואני נותן לך מתנה הלך עמו ומת אמר המלך לבנו של אוהבו אעפ"י שמת אביך איני חוזר בי במתנה שאמרתי לו בוא וטול אתה כך הדבר המלך ממ"ה הקב"ה והאוהב זה אברהם שנאמר (שם מא, ח) "זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי" אמר לו הקדוש ברוך הוא בא לך עמי (בראשית יב, א): "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ" התנה עמו שיתן לו מתנה שנאמר (שם יג, יז) "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ" וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק (שם, טו) "כִּי כָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה" אמר לו הקב"ה למשה אעפ"י שהתנתי עם האבות ליתן להם את הארץ ומתו איני חוזר בי אלא "וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם":