במדבר רבה טז ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · במדבר רבה · טז · ד · >>

הוסף ביאור

ד. [עריכה]

"שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים" זש"ה זה שאמר הכתוב (משלי י, כו): "כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינַיִם כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו" ניכרים היו המרגלים שהיו מוציאין לשון הרע על הארץ שנאמר (ירמיה ט, ב): "וַיִּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר" למה"ד למה הדבר דומה לעשיר שהיה לו כרם כשהיה רואה שהיין יפה היה אומר הכניסו את היין בביתי וכשהיה רואה שהיין חומץ היה אומר הכניסו את היין בבתיכם אף כך הקדוש ברוך הוא כשראה שהזקנים מעשיהם כשרים קרא אותן לשמו שנאמר (במדבר יא, טז): "אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ" וכשראה את המרגלים שהן עתידין לחטוא קרא אותן לשמו של משה "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים":