במדבר רבה טז יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

יא.    [ עריכה ]
"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב" עם שהם עולים א"ר ברכיה הכהן ברבי מצאו שלשה בני ענקים "ושם אחימן ששי ותלמי" למה נקרא שמו "אחימן" שהיה אומר אחי מן יבא עלי "שֵׁשַׁי" שהיה בריא כשיש "תַּלְמַי" שהיה עושה תלמים בארץ "יְלִידֵי הָעֲנָק" שראוהו שהיה עונק את השמש כשראו אותן מרגלים נתייראו לפיכך אמרו "כי חזק הוא ממנו" אמר ריש לקיש הטיחו דברים כלפי מעלה ובאותו עון נגזר עליהם גזירות קשות מה הקב"ה אמר לירמיה לך אמור להן אין אתם יודעים מה הוצאתם מפיכם (ירמיה יא, טז): "לקול המולה גדולה" שאמרתם מה גרמתם לעצמכם הציתם אש עליכם "יום לשנה יום לשנה תשאו את עונותיכם" אמרו "ונהי בעינינו כחגבים" אמר הקדוש ברוך הוא ויתרתי עליהם אלא "וכן היינו בעיניהם" יודעים הייתם מה עשיתי אתכם לעיניהם מי יאמר שלא הייתם בעיניהם כמלאכים מה גרמתם לעצמכם במספר הימים אשר תרתם את הארץ לא דיים כך אלא שלא נכנסו לארץ אמר הקב"ה לישראל בעוה"ז ע"י שהיו שלוחי בשר ודם נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ אבל לעוה"ב אני משלח לכם מלאכי פתאום ויפנה את הדרך שנא' (מלאכי ג, א): "הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאום יבוא אל היכלו":