קטגוריה:משלי כו ו
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: מקצה רגלים חמס שתה שלח דברים ביד כסיל
המהדורה המנוקדת: מְקַצֶּה רַגְלַיִם חָמָס שֹׁתֶה שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל.
שֹׁלֵ֖חַ דְּבָרִ֣ים בְּיַד־כְּסִֽיל׃
פרשני המקרא
רש"י
רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"מקצה וגו'" - הרוצה לתת מרגוע לרגליו, ושולח אמריו ביד כסיל, הנה הכסיל לא בדעת ידבר ומהפך הכוונה, ובעל-כורחו צריך הוא לכתת רגליו לרוץ מהרה לתקן מה שקלקל הכסיל, ושותה עוד חמס, כי חבירו יזעף עליו בעבור דברי השליח הנאמרים בלי דעת, כי יחשוב שכן יצאו מפי המשלח.
מצודת ציון
"מקצה" - מלשון קציצה וכתיתה.
"חמס" - דברי סרה, וקרוב לענין (ירמיהו יג): "נחמסו עקביך" שהוא הסרה.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ומה הן הדברים ששולח? - שהוא אומר דליו שוקיים מפיסח: מדמה במליצתו את משתה התאווה שהכסיל שותה, רוצה לומר מה שנמשך אחר תאוותו, כשיכור מיין, רק שהוא שותה חמס תחת יין; והחמס ששותה הוא מקצה רגליים, שכמו שהיין מקצה רגלי השיכור, שאינו יכול לעמוד על רגליו, כן החמס מקצה רגלי הכסיל ששותהו.
ומציין כאילו החמס הזה, אשר שתה וקיצץ רגליו, ונעשה פיסח ברגליו משכרותו, הוא שולח דברים על הפיסח שידלו גם את שוקיו, כי השוק הוא למעלה מן הרגל, ומעמיד את הגוף, שהגוף ייסמך על השוקיים והשוקיים יינשאו על הרגליים, אולם הפיסח, שאינו יכול לילך ברגליו, השוקיים הם לו למשא ולמותר, וצריך לדלות ולהגביה ולקצץ גם השוקיים היתרים.
והדברים האלה, ששולח החמס ששתה (ביד הכסיל) שידלו לפיסח המוקצץ רגליים את שוקיו, הוא המשל אשר בפי הכסילים, רוצה לומר, שהכסיל, אחר שנשתכר ביין התאווה ואינו יכול לעמוד על רגליו, רוצה לומר שאינו יכול להתנהג בפועל כפי דרכי החכמה, כי יחוג וינוע כשיכור מתאוותו, רוצה לדלות ולקצץ גם השוקיים, שהם יסודות החכמה ומכונותיה, על-ידי שיטיל בהם איוולת וספיקות, שאחר שהוא פיסח בתאוותו, בלתי עומד בתקפו נגד התאוה, השוקים שהם המכונות שעליהם יעמוד האדם, שהם חוקי החכמה, הם לו למותר ולמשא, ורוצה לקצץ גם אותם, כמו שהשוקיים הם למותר אל המקוצץ רגליים.
ביאור המילות
"מקצה" - עניין כריתה, כמו מקצץ.
החמס הוא מקצה רגליים, והוא שולח דברים.
ראו גם
ויקי על הפסוק
תרגום מצודות: הרוצה לתת מרגוע לרגליו, ושולח אמריו ביד כסיל, הנה הכסיל לא בדעת ידבר ומהפך הכוונה, ובעל-כורחו צריך הוא לכתת רגליו לרוץ מהרה לתקן מה שקלקל הכסיל, ושותה עוד חמס (דברי-סרה), כי חבירו יזעף עליו בעבור דברי השליח הנאמרים בלי דעת, כי יחשוב שכן יצאו מפי המשלח.
תרגום ויקיטקסט: השולח דברים (משימות לביצוע) ביד שליח כסיל - כאילו מקצץ את הרגליים של עצמו, כי הכסיל יתרשל וייכשל במשימה; וכאילו שותה יין חמס (מקולקל), כי הכסיל עוד יגרום לו נזק.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כו ו.
דקויות
הפסוק מתאר שתי סכנות בבחירת שליחים גרועים: מקצה רגליים וחמס שותה.
מקצה רגליים
1. מְקַצֶּה הוא קוצץ, חותך. השליח אמור להיות ה"רגליים" של שולחו: הוא אמור לרוץ ממקום למקום ולדאוג לענייניו של השולח. אולם אם השליח כסיל, הוא מתרשל ונכשל במשימותיו, כך שרגליו של השולח כאילו קצוצות וחתוכות.
2. מְקַצֶּה הוא גם שובר, מכתת. בלשון ימינו "מכתת את רגליו" - שובר את רגליו בהליכה קשה שלא רצה בה. כשהשליח כסיל, השולח צריך לכתת את רגליו ולרוץ אחריו כדי לתקן את הטעויות שעשה (מצודות).
3. הביטוי מקצה רגליים מזכיר את הפתגם "לשקר אין רגליים" - מכיוון שהכסיל אומר דברי שקר בשם השולח, הוא כביכול מקצץ את רגליו של השולח (גליה).
חמס שותה
חָמָס הוא קלקול והשחתה. חמס נמשל למשקה רעיל, למשל ב(משלי י יא): "מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיק, וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס"*. כשהשליח הוא כסיל, לא רק שהוא נכשל במשימתו, הוא עוד גורם נזק, והשולח נאלץ "לשתות" את הנזק הזה.
שולח דברים - איזה דברים?
1. במשמעות מצומצמת, דברים הם דיבורים ומסרים, והפסוק מדבר על הנזקים שגורם הכסיל בגלל חוסר-יכולתו לדייק בהעברת המסר (מצודות).
2. במשמעות מורחבת, דברים הם מעשים או משימות לביצוע, והפסוק מדבר על הנֵכוּת הנגרמת לשולח בגלל חוסר-כשרונו של הכסיל בביצוע המשימות.
3. ובימינו, הפסוק מתאים במיוחד לבחירת פוליטיקאים, שהם שליחים של הציבור. מי ששולח לכנסת שליח כסיל, ימצא את עצמו מקוצץ רגליים (גזירות כלכליות) ושותה חמס (מצב בטחוני רעוע).
הקבלות
משה שלח שנים-עשר נשיאים לתור את ארץ כנען. הם היו אנשים גדולים וחשובים, ולמרות זאת היו כסילים, שהרי הם הוציאו את דיבת הארץ, (במדבר יג לב): "וַיֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: 'הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת'..", (משלי י יח): "וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל"*.
ואכן, כסילותם של השליחים גרמה לבני-ישראל לקצות, לכתת את רגליהם במדבר ארבעים שנה (ע"פ במדבר רבה טז ה).
מכאן, שגם בבחירות לכנסת או לעיריה, אסור לבחור באדם מוציא דיבה! גם אם הוא נראה חכם מאד, הפסוק מלמדנו שמוציא דיבה הוא כסיל, ומי שיבחר בו וישלח אותו לשלטון, ישתה חמס.
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "משלי כו ו"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.