ביאור:משלי כו ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משלי כו ו: "מְקַצֶּה רַגְלַיִם, חָמָס שֹׁתֶה - שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל."

תרגום מצודות: הרוצה לתת מרגוע לרגליו, ושולח אמריו ביד כסיל, הנה הכסיל לא בדעת ידבר ומהפך הכוונה, ובעל-כורחו צריך הוא לכתת רגליו לרוץ מהרה לתקן מה שקלקל הכסיל, ושותה עוד חמס (דברי-סרה), כי חבירו יזעף עליו בעבור דברי השליח הנאמרים בלי דעת, כי יחשוב שכן יצאו מפי המשלח.

תרגום ויקיטקסט: השולח דברים (משימות לביצוע) ביד שליח כסיל - כאילו מקצץ את הרגליים של עצמו, כי הכסיל יתרשל וייכשל במשימה; וכאילו שותה יין חמס (מקולקל), כי הכסיל עוד יגרום לו נזק.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כו ו.


דקויות[עריכה]

הפסוק מתאר שתי סכנות בבחירת שליחים גרועים: מקצה רגליים וחמס שותה.

מקצה רגליים[עריכה]

1. מְקַצֶּה הוא קוצץ, חותך. השליח אמור להיות ה"רגליים" של שולחו: הוא אמור לרוץ ממקום למקום ולדאוג לענייניו של השולח. אולם אם השליח כסיל, הוא מתרשל ונכשל במשימותיו, כך שרגליו של השולח כאילו קצוצות וחתוכות.

2. מְקַצֶּה הוא גם שובר, מכתת. בלשון ימינו "מכתת את רגליו" - שובר את רגליו בהליכה קשה שלא רצה בה. כשהשליח כסיל, השולח צריך לכתת את רגליו ולרוץ אחריו כדי לתקן את הטעויות שעשה (מצודות).

3. הביטוי מקצה רגליים מזכיר את הפתגם "לשקר אין רגליים" - מכיוון שהכסיל אומר דברי שקר בשם השולח, הוא כביכול מקצץ את רגליו של השולח (גליה).

חמס שותה[עריכה]

חָמָס הוא קלקול והשחתה. חמס נמשל למשקה רעיל, למשל ב(משלי י יא): "מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיק, וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס"*. כשהשליח הוא כסיל, לא רק שהוא נכשל במשימתו, הוא עוד גורם נזק, והשולח נאלץ "לשתות" את הנזק הזה.

שולח דברים - איזה דברים?[עריכה]

1. במשמעות מצומצמת, דברים הם דיבורים ומסרים, והפסוק מדבר על הנזקים שגורם הכסיל בגלל חוסר-יכולתו לדייק בהעברת המסר (מצודות).

2. במשמעות מורחבת, דברים הם מעשים או משימות לביצוע, והפסוק מדבר על הנֵכוּת הנגרמת לשולח בגלל חוסר-כשרונו של הכסיל בביצוע המשימות.

3. ובימינו, הפסוק מתאים במיוחד לבחירת פוליטיקאים, שהם שליחים של הציבור. מי ששולח לכנסת שליח כסיל, ימצא את עצמו מקוצץ רגליים (גזירות כלכליות) ושותה חמס (מצב בטחוני רעוע).

הקבלות[עריכה]

משה שלח שנים-עשר נשיאים לתור את ארץ כנען. הם היו אנשים גדולים וחשובים, ולמרות זאת היו כסילים, שהרי הם הוציאו את דיבת הארץ, (במדבר יג לב): "וַיֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: 'הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת'..", (משלי י יח): "וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל"*.

ואכן, כסילותם של השליחים גרמה לבני-ישראל לקצות, לכתת את רגליהם במדבר ארבעים שנה (ע"פ במדבר רבה טז ה).

מכאן, שגם בבחירות לכנסת או לעיריה, אסור לבחור באדם מוציא דיבה! גם אם הוא נראה חכם מאד, הפסוק מלמדנו שמוציא דיבה הוא כסיל, ומי שיבחר בו וישלח אותו לשלטון, ישתה חמס.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/26-06