ביאור:משלי כו כח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משלי כו כח: "לְשׁוֹן שֶׁקֶר יִשְׂנָא דַכָּיו, וּפֶה חָלָק יַעֲשֶׂה מִדְחֶה."

תרגום מצודות: איש שקר ישנא את הנדכאים (נשברים ונכתתים) בשקריו, ואף אם לא גמלוהו רע, כי יחשוב שאויבים המה לו על כי נדכאו בשקריו; אבל פה חלק ידחה את השנאה ההיא, ר"ל אם ידבר אליו חלקלקות להראות בעצמם כאלו אינם יודעים מדברי שקריו, אז השנאה ההיא נדחית מעצמה.

תרגום ויקיטקסט: אדם בעל לשון הרגילה לשקר, שונא את האדם הדכיו (הזך והישר) המסרב לשתף פעולה עם שקריו; ובפיו החלקלק (המתחנף) הוא מנסה לעשות את אותו אדם טהור לשקרן כמוהו ולדחות אותו מעקרונותיו הטהורים, או לדחות אותו מכל עמדה של השפעה.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כו כח.


דקויות[עריכה]

מה זה דכיו?[עריכה]

1. דכיו מלשון דיכוי, כמו (תהלים צד ה): "עַמְּךָ ה' יְדַכְּאוּ וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ":

- א. "מי שמקבל לשון הרע שונא את הנדכאים תחתיו, שכן על לשון הרע רדף שאול לדוד והרג נוב" (רש"י), "איש לשון שקר ישנא הנדכאים בשקריו, אע"פ שלא גמלוהו רע, אך ישנאם לבד מפני הרעה שעשה להם, לחשבו שהם שונאים אותו על הרע שגמלם... אולם פה חלק יעשה מדחה" "לזאת השנאה, ויסירה, ר"ל, כשידברו הנדכאים דברי חלקות לאשר הרע להם, ויראו שהם בוטחים בו ושאינם חושבים בשום פנים שיהיה הוא סבת נפילת הרע עליהם" (רלב"ג, וכן מצודות). זו התופעה הפסיכולוגית של שנאת הקרבן, כשנאת אמנון לתמר, (שמואל ב יג טו): "וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שְׂנֵאָהּ גְּדוֹלָה מְאֹד, כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שִׂנְאָה מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ; וַיֹּאמֶר לָהּ אַמְנוֹן 'קוּמִי לֵכִי!'".

- ב. "בעל לשון שקר ישנא מדכיו ומוכיחיו, ולא יוסיף להביא אליהם דיבת בני אדם רעה" (שערי תשובה ג ריג): מכאן, שיש להוכיח את השקרנים ומוציאי הדיבה, אם לא כדי להחזיר אותם למוטב, אז לפחות כדי להרחיק אותם מאיתנו...

2. דכיו מלשון דכות, עוני ושפלות, (תהלים עד כא): "אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם, עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ"; ובפרט, רמז לעובדי ה' הענוים, (ישעיהו נג י): "וה' חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי, אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה זֶרַע, יַאֲרִיךְ יָמִים, וְחֵפֶץ ה' בְּיָדוֹ יִצְלָח":

- א. "האיש העניו ודכא ושפל רוח ישנא את לשון שקר, לא יאבה לו ולא ישמע אליו, כי העניו חפץ ביקר הבריות, וצר לו על בושתם וקלונם. וי"ו דכיו במקום ה"א השורש. כו"ו עניו" (שערי תשובה ג ריג),

- ב. "לשון שקר שונא ורודף כל הנדכאים בעבודתו ותורתו ית', כי הם המקיימים את האמת בעולם" (רמ"ד וואלי);

3. מלשון זכות וטהרה. בארמית דכיא = זך = טהור, וייתכן שגם בעברית דכיו הוא טהור (על משקל עניו). ראיה לפירוש זה היא ההקבלה ל(משלי יג ה): "דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק, וְרָשָׁע יַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר"*:

- א. האנשים הטהורים שונאים את לשון השקר (ראו שנאת רע או רעים?), או להיפך -

- ב. דוברי השקר שונאים את האנשים הטהורים, כי הם מפריעים להם להפיץ את שקריהם. למשל, ישנם ארגונים גדולים שהתרגלו לתרבות של שקר, (ירמיהו ט ד): "וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ, וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ, לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר, הַעֲוֵה נִלְאוּ"*. למשל, הם לימדו את העובדים לדווח על רכב, למרות שאין להם רכב, כדי שיוכלו לשלם להם "הוצאות רכב" ללא זכויות סוציאליות. ואז יום אחד מגיע עובד דכיו, טהור וישר, ואינו מוכן לשתף פעולה עם השקר. אנשי לשון השקר שונאים אותו, כי הוא מקלקל להם את ההרגל הנוח; הם אפילו פוחדים ממנו, אולי בגללו השקר יתגלה... רעיון דומה נמצא ב(משלי כט י): "אַנְשֵׁי דָמִים יִשְׂנְאוּ תָם, וִישָׁרִים יְבַקְשׁוּ נַפְשׁוֹ"*.

ואז מתחילים אנשי לשון השקר להשתמש בפה חלק - דיבורים נעימים לשמיעה שמטרתם לגרום למעידה; הם מנסים לשכנע אותו שזה לא באמת שקר, ומפעילים עליו לחץ ומנסים להדיח אותו להסכים ולהיות כמותם: "המשיל פה חלק לדרך חלקלקות, ואמר, כי כאשר ייפול האדם ויידחה בלכתו בדרך חלקלקות, כעניין שנאמר (תהלים לה ו): "יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה, יהיה דרכם חושך וחלקלקות", כן ייפול האדם ויידחה בפה חלק, והוא פה חנף." (שערי תשובה ג קצב).




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/26-28