במדבר רבה טז טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

טו.    [ עריכה ]
"וַיָּשֻׁבוּ מתור הארץ מקץ ארבעים יום" והלא את מוצא שהלכו מן הדרום לצפון מ' יום ומ' יום היו מהלכין את כולה אלא שגלוי היה לפני הקב"ה שהן באים ואומרים לשון הרע על הארץ ונגזר על אותו הדור שנים של צרה יום לשנה יום לשנה וקיפץ הקדוש ברוך הוא לפניהם את הדרך: