במדבר רבה טו יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

יט.    [ עריכה ]
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף"אספה לי שבעים איש" בשעה שאמר לו הקב"ה למשה"אספה לי שבעים איש" אמר משה מה אעשה אם אביא חמשה מכל שבט ושבט אינן עולים למנין שבעים ונמצאו ששים ואם אביא ששה משבט זה וחמשה משבט זה הרי אני מטיל קנאה בין שבט ושבט מה עשה נטל שבעים ושנים פתקין וכתב בהן זקן עוד שנים פתקין חלק וטרפן בקלפי אמר בואו וטלו פתקכם מי שעלה בידו פתק כתיב בו זקן היה יודע שנתמנה זקן ואם עלה בידו חלק היה יודע שלא נתמנה והממונה אומר לו הרי שם פתק אחד כתוב בו זקן אלו היית ראוי להתמנות היה עולה בידך כיון שעשה כך נתמנו הזקנים אלדד ומידד היו שם ומיעטו עצמן אין אנו כדי להיות במינוי הזקנים ועל שמיעטו עצמן נמצאו יתרים על הזקנים ה' דברים הזקנים לא נתנבאו אלא למחר שנאמר"ואל העם תאמר התקדשו למחר" אבל אלו נתנבאו על מה שעתיד בסוף מ' שנה שנאמר"וישארו שני אנשים במחנה".

מה היו מתנבאים י"א על מפלתו של גוג וי"א מת משה ויהושע מכניס את ישראל לארץ תדע לך שכן יהושע אומר למשה"ויען יהושע בן נון וירץ הנער ויגד למשה" מי היה זה גרשום בן משה הזקנים לא נכנסו לארץ אבל אלדד ומידד הוא אלדד בן כסלון ומידד זה קמואל בן שפטן הזקנים לא נתפרשו שמותן הזקנים נפסקה נבואתן שהיה משל משה שנאמר"ואצלתי מן הרוח אשר עליך" אבל אלו היתה רוח נבואתם מן הקב"ה"ותנח עליהם הרוח" וא"ת הזקנים שהיתה נבואתן משל משה שמא חסר משה מנבואתו כלום לאו למה"ד לנר שהיה דולק והדליקו ממנה כמה נרות ואור דליקתו לא חיסר אף כאן משה משלו לא חיסר כלום שנאמר (דברים לד, י): "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה":