במדבר רבה טו טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · במדבר רבה · טו · טז · >>

הוסף ביאור

טז. [עריכה]

"עשה לך" אתה משתמש בהן שאתה מלך ואין אחר משתמש בהן אלא דוד המלך שנאמר (דה"ב כט, כו): "ויעמדו הלוים (על עמדם) השיר משורר וחצוצרות מחצרים" אמר רב החצוצרות שהיו במקדש אף הן נגנזו אבל דוד המלך היה משתמש בכנור שנאמר (תהלים נז, ט): "עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר".
אמר ר' פנחס הכהן בר חמא כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו ומנגן מאליו מיד היה עומד דוד וכל התלמידים שהיו עוסקין בתורה והיו יגעים ומנדדים שינה מעיניהם והוגין בתורה עד עמוד השחר לפיכך היה אומר דוד "עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר" דרך השחר מעורר בני אדם אבל אני "אעירה שחר אני מעורר השחר".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "עורה כבודי מהו עורה" כבודי מפני עבודת יוצרי שהיה יצרו אומר לו דוד לא מלך אתה ודרך מלכים לישן עד ג' שעות ביום ואתה למד ועומד חצות לילה והיה אומר לו עורה כבודי אין כבודי לפני כבוד יוצרי כלום לכך נאמר עורה כבודי (שם קיט, סב) "חצות לילה אקום להודות לך" אמר דוד חייב אני לעמוד בחצי לילה ולקלסך על פלאות שעשית עם זקנתי בחצי הלילה דכתיב (רות ג, ח): "ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת ותאמר אנכי רות אמתך ויאמר לה ליני הלילה".
א"ר יהושע בן לוי ברבי שלום אמרה לו בדברים אתה מוציאני אמר לה "חי ה'" איני מוציאך בדברים "חי ה'" מלמד שהשביע על יצרו שהיה מקטרגו ואומר לו את פנוי והיא פנויה הרי השעה שתזדקק לה מיד נשבע אותו צדיק "חי ה'" איני נוגע בה בזו.
ולא בועז לבדו אלא כל הצדיקים משביעים על יצרן וכן את מוצא בדוד שנפל שאול בידו מה אמר דוד (ש"א כו, י): "ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו או יומו יבא וגו'" ולמה נשבע שני פעמים אר"ש בר נחמני היה בא יצרו ואמר לו אלו נפלת אתה בידו לא היה מרחם עליך והרגך מן התורה מותר להרגו בא להרגך השכם להרגו שהרי רודף הוא לפיכך קפץ ונשבע שני פעמים "חי ה'" שאינו הורגו אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אתה יודע כחו של יצה"ר שהוא קשה אמר להם הקדוש ברוך הוא סיקלו אותו קמעה בעוה"ז ואני מעבירו מכם לעתיד שנאמר (ישעיה סב, י): "סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְּסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן הֵרִימוּ" וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק (שם נז, יד) "וְאָמַר סֹלּוּ סֹלוּ פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי" ולעולם הבא אני עוקרו מכם (יחזקאל לז, כו): "וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי וְגוֹ'":