מתוך ויקיטקסט

גרסה נוכחית (טרם נבדקה)

א נִבְחָרעדיף, טוב יותר שֵׁםפרסום, מוניטין בעיני אנשים רבים מֵעֹשֶׁר רָב, מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵןלמצוא חן בעיני אנשים קרובים (לחץ על המילה לפירוט) טוֹב.

ב עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ, עֹשֵׂה כֻלָּםכל הפגישות הללו (לחץ על המילה לפירוט) יְהוָה.

ג עָרוּם רָאָה רָעָהאסון שבא על הזולת (ויסתר) וְנִסְתָּרנזהר שלא יבוא האסון גם עליו, וּפְתָיִים עָבְרוּלא נזהרו, חזרו על אותה טעות שעשה הזולת (לחץ על המילה לפירוט) וְנֶעֱנָשׁוּ.

קיימים פסוקים נוספים המלמדים על מידות טובות שגוררות מידות טובות אחרות. ראו מסילת ישרים - התקדמות הדרגתית במידות הטובות

ד עֵקֶב עֲנָוָה - האדם המתנהג בענוה כלפי אנשים אחרים מגיע גם להתנהג בענוה כלפי ה' ול- יִרְאַת יְהוָה, עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים.

ה צִנִּיםקוצים פַּחִיםבורות בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁעקום (לחץ על המילה לפירוט), שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹהרוצה לשמור על חייו יִרְחַק מֵהֶםיכול להתרחק מהדרך העקומה וכך להתרחק מהקוצים והבורות; הבחירה היא ביד האדם (לחץ על המילה לפירוט).

ו חֲנֹךְ לַנַּעַרערוך לנער טקס כניסה לתפקיד (לחץ על המילה לפירוט) עַל פִּיפתח, התחלה של- דַרְכּוֹדרך חייו, כלומר כאשר הוא נעשה בוגר (לחץ על המילה לפירוט), גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּהמהדרך.

ז עָשִׁיר בְּרָשִׁים יִמְשׁוֹלצריך לשלוט בחכמה בעניים הקרובים אליו, לנהל עבורם את ענייניהם הכלכליים (לחץ על המילה לפירוט), וְעֶבֶדצריך לשעבד את עצמו להחזרת החוב (לחץ על המילה לפירוט) לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה.

ח זוֹרֵעַהמתחיל פעולה או פרוייקט (לחץ על המילה לפירוט) עַוְלָהשל אי-צדק - (יקצור) יִקְצָרראוי ש'ירוויח' מהפרוייקט שלו רק- (לחץ על המילה לפירוט) אָוֶןאין והבל, או רַע (לחץ על המילה לפירוט), וְשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹוהכלי שנתן לו שלטון על הזולת, הכוח לפגוע במי שהוא כועס עליו יִכְלֶה.

ט טוֹב עַיִןהמביט במבט טוב ושמח על אנשים הנהנים מרכושו (לחץ על המילה לפירוט) - הוּא יְבֹרָךְיזכה לברכתו של האיש שעזר לו (לחץ על המילה לפירוט) כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל.

י גָּרֵשׁהרחק מביתך או מבית הספר (לחץ על המילה לפירוט) לֵץאדם הלועג ומזלזל בזולת (לחץ על המילה לפירוט) - וְיֵצֵא מָדוֹןמריבה, וְיִשְׁבֹּת דִּיןצורך בתביעות משפטיות וְקָלוֹןביזיון.

יא אֹהֵב (טהור) טְהָר לֵבללא אינטרסים אישיים, ללא כוונה לשלוט באהובו - חֵן שְׂפָתָיו, רֵעֵהוּ מֶלֶךְמדבר דברים נעימים המעצימים את אהובו וגורמים לו להרגיש חזק כמו מלך (לחץ על המילה לפירוט).

יב עֵינֵי יְהוָההרואה לתוך לבותיהם של בני האדם נָצְרוּשמרו היטב (לחץ על המילה לפירוט) דָעַתעל דעתו של השופט, הצריך להחליט אם האדם העומד לפניו הוא ישר או רמאי (לחץ על המילה לפירוט), וַיְסַלֵּף דִּבְרֵי בֹגֵדה' גורם לו להיכשל בלשונו כך שהשופט יזהה שהוא רמאי.

יש שפירשו את הפסוק גם כתירוץ של 'עצלנים' מחשבתיים, שממציאים סכנות רוחניות כדי שלא יצטרכו ללמוד חכמה. ראו הסכנות בחוץ וברחובות

יג אָמַר עָצֵל תירוץ דמיוני כדי שלא יצטרך לצאת לעבוד: 'אֲרִי בַחוּץ! בְּתוֹךְ רְחֹבוֹת אֵרָצֵח!'.

יד שׁוּחָהבור, חפירה עֲמֻקָּה פִּי זָרוֹתשיחה עם נשים זרות, זְעוּם יְהוָהמי שה' כעס עליו וקיללו (יפול) יִפָּל שָׁם.

טו אִוֶּלֶתשטחיות (לחץ על המילה לפירוט) קְשׁוּרָהמחוברת מבחוץ בלבד בְלֶב נָעַר, שֵׁבֶט מוּסָראמצעי כפיה, "חינוך חובה" (לחץ על המילה לפירוט) יַרְחִיקֶנָּה מִמֶּנּוּ.

טז עֹשֵׁק דָּלמי שאינו מחזיר כסף או רכוש שהוא חייב לאדם עני (לחץ על המילה לפירוט) - עונשו יהיה לְהַרְבּוֹת לוֹלשלם לעני את החוב בתוספת ריבית והצמדה (לחץ על המילה לפירוט), נֹתֵן לְעָשִׁיראך הנותן ריבית לעשיר, אינו מקיים בכך מצוה אלא - אַךְ לְמַחְסוֹררק מחסיר מעצמו ללא תועלת.

דברי חכמה של חכמים אחרים

יז הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִיםאת דבריהם של חכמים אחרים, וְלִבְּךָ תָּשִׁית לְדַעְתִּיאך את עיקר מחשבותיך תפנה לדעת שאני מלמד אותך (לחץ על המילה לפירוט).

יח כִּי נָעִים כִּי תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָמחוץ ללב, במקום הרגשות השטחיים (לחץ על המילה לפירוט), יִכֹּנוּ יַחְדָּושניהם יחד, גם חכמתם של אחרים וגם הידע שלי עַל שְׂפָתֶיךָכך שתוכל לצטט אותם בעת הצורך.

יט לִהְיוֹת בַּיהוָה מִבְטַחֶךָמכיוון שאתה בוטח בה' ואין חשש שתושפע לרעה מדבריהם, הוֹדַעְתִּיךָ הַיּוֹם אַף אָתָּה.

כ הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָאת דברי החכמים האחרים, שהם כמו (שלשום) שָׁלִישִׁיםעוזרים ומשרתים (לחץ על המילה לפירוט), בְּמוֹעֵצֹת וָדָעַת.

כא לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְנימוקים וטעמים (לחץ על המילה לפירוט) אִמְרֵי אֱמֶת, לְהָשִׁיבלהחזיר אֲמָרִים אֱמֶת לְשֹׁלְחֶיךָלה', ששלח את נשמתך לעולם הזה כדי שתאסוף אמרי אמת מכל מקום שבו הם נמצאים.

{פ}

אל תנצלו את חולשתם של העניים כדי לשדוד אותם

כב אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַלחלש ואין לו כוח להתנגד (לחץ על המילה לפירוט) הוּא, וְאַל תְּדַכֵּא עָנִישאין לו קשרים וכסף לייצוג משפטי (לחץ על המילה לפירוט) בַשָּׁעַרבמקום המשפט (לחץ על המילה לפירוט).

כג כִּי יְהוָה יָרִיב רִיבָם, וְקָבַע"יגזול", ייקח בכוח (לחץ על המילה לפירוט) אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשחייהם של הגזלנים, שפגעו בחייהם של העניים (לחץ על המילה לפירוט).

אל תתחברו עם אנשים כעסנים

כד אַל תִּתְרַעתתרועע, תתחבר (לחץ על המילה לפירוט) אֶתעם בַּעַל אָףבעל אופי כעסן, וְאֶת אִישׁ חֵמוֹת לֹא תָבוֹא.

כה פֶּן תֶּאֱלַףתלמד (לחץ על המילה לפירוט) (ארחתו) אֹרְחֹתָיו, וְלָקַחְתָּ מוֹקֵשמידה רעה שתהיה עבורך מכשול (לחץ על המילה לפירוט)ׁ לְנַפְשֶׁךָ.

אל תהיו ערבים להלוואה

כו אַל תְּהִי בְתֹקְעֵי כָףלוקחים אחריות על מעשים של אחרים (לחץ על המילה לפירוט), בַּעֹרְבִים מַשָּׁאוֹתהלוואות.

כז אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם, לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָלמה לך להסתכן, אולי הלווה לא יחזיר והמעקלים יבואו לעקל את מיטתך באמצע הלילה כאשר אתה ישן עליה.

הקפידו על גבולות בין אנשים ובין עמים

כח אַל תַּסֵּגתזיז לאחור כדי להגדיל את השטח שלך גְּבוּל עוֹלָםגבול שנועד להיות קבוע ונצחי (לחץ על המילה לפירוט), אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֶיךָ.

שימו לב לכישרונות של אחרים

כט חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּואם ראית איש זריז במקצוע שלו, השתדל להמליץ עליו ולעזור לו להגיע למשרה בכירה (לחץ על המילה לפירוט) - לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב, בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּיםמעסיקים פשוטים, שם הכישרון שלו יתבזבז והוא לא יתפרסם.

{פ}

ביאורי פסוקים

פסוק א

עריכה

נבחר שם מעושר רב, מכסף ומזהב חן טוב

ספר משלי מלמד, שמעמד חברתי חשוב יותר ממעמד כלכלי:

(משלי כב א): "נבחר שם מעשר רב, מכסף ומזהב חן טוב"

מעמד חברתי, המתבטא בשם (פירסום ומוניטין) ובחן (מציאת חן בעיני הזולת), עדיף וחשוב יותר ממצב כלכלי המתבטא בעושר רב, כסף וזהב.

המסר המעשי שבפסוק מכוון לכמה נמענים:

1. לאדם עצמו: עדיף שהאדם ישקיע במעשים המקנים לו שם טוב בעולם, ועוזרים לו למצוא חן בעיני קרוביו וחבריו, מאשר בצבירת רכוש.

2. לאנשים שמסביבו: יש להיזהר מפגיעה בשמו הטוב של האדם, יותר ממה שנזהרים מפגיעה ברכושו; וכשרוצים לתת מתנה למישהו שאוהבים, עדיף לתת לו "מתנה" שתגדיל את חינו בעיני הבריות מאשר לתת לו רכוש.

3. למערכת המשפט: מערכת המשפט צריכה להתייחס לפגיעה בשמו הטוב של האדם בחומרה רבה יותר מאשר לפגיעה ברכושו; החוק הישראלי אכן מכיר, עקרונית, בנושא זה.

4. וייתכן שהפסוק מתייחס לא רק לשמו הטוב של האדם, אלא גם לשם ה' יתברך. כך ניתן ללמוד מפסוק אחר, שגם בו מופיעה המילה "נבחר" משלי כא ג "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח": ה' מעדיף שנעשה צדקה ומשפט, שמקדשים את שמו בעולם וגורמים לו למצוא חן בעיני הבריות, מאשר שניתן לו זבחים ומתנות אחרות של עושר וכסף ( פירוט ).

ההבדל בין שני חצאי הפסוק

החצי הראשון של הפסוק מדבר ב"גדול" והחצי השני מדבר ב"קטן":

שם = מוניטין, פרסום בין אנשים רבים ושונים; נבחר שם מעושר רב = פרסום בין אנשים רבים עדיף לאדם על-פני רכוש גדול.

חן = מציאת חן בעיני אנשים קרובים; מכסף ומזהב חן טוב = טוב יותר למצוא חן בין אנשים קרובים מאשר לזכות בעוד כמה מטבעות של כסף או זהב.

פסוקים נוספים

פסוק דומה נמצא בדברי קהלת (קהלת ז א): "טוב שם משמן טוב", ופסוק עם רעיון דומה נמצא גם בספר משלי (משלי יא טז): "אשת חן תִתְמֹך כבוד, ועריצים יתמכו עֹשֶר"( פירוט ).

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-06-08.

פסוק ב

עריכה

פגישה בין מעמדות

יש אנשים שנפגשים רק לעיתים רחוקות. למשל, עשירים ועניים: עשירים גרים בשכונות פאר, נוסעים במכוניות יוקרתיות ומבלים במועדונים סגורים; ועניים גרים בשכונות עוני, נוסעים בתחבורה ציבורית, מבלים במקומות ציבוריים. כאשר עשיר ועני בכל-זאת נפגשים (למשל, כשהבליין העשיר פוגש את המאבטח העני בכניסה למועדון), הם לא מייחסים חשיבות רבה לפגישה זו - הם משתדלים לקצר אותה כמה שיותר. אולם, על-פי ספר משלי, למפגשים כאלה - בין אנשים משכבות אוכלוסיה שונות - יש חשיבות רבה:

משלי כב ב: ""עשיר ורש נפגשו; עושה כולם ה'" "

עשיר ורש נפגשים - ה' בכבודו ובעצמו, כביכול, עושה וגורם לכל המפגשים הללו. מדוע?

א. כי חשוב שיהיה קשר בין חלקי האוכלוסייה, שכל אחד יידע על קיומו של השני ויתעניין בשלומו, ולא רק יחיה את חייו בקבוצה סגורה;
ב. כי כל אחד יכול ללמוד מהשני - העני יכול ללמוד מהעשיר איך לשפר את מעמדו הכלכלי, והעשיר יכול ללמוד מהעני איך להסתפק במועט ולחיות חיים פשוטים וצנועים;
ג. כי כל אחד הוא חשוב - העולם לא יכול להתקיים בלעדיו: " "העשיר והרש נפגשו שלא יוכל לחיות זה בלא זה, והמשל שאם היו כל האנשים עשירים לא ימצא איש עושה מלאכה מהמלאכות המעשיות ויפסד היישוב, ואם היו כלם עניים לא יוכלו להתפרנס זה מזה, ולזה הוא מבואר כי ה' יתברך עושה קצת האנשים עשירים וקצתם עניים כדי שיתקיים המציאות; ויהיה אמרו עשיר ורש נפגשו כאמרו "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו"" " (רלב"ג, פירוש שני) .

יש אנשים שאנחנו נוטים להתעלם מהם - המאבטח בקניון, המלצר באולם-השמחות, הקופאי בחנות - הם כאילו "שקופים" עבורנו; אם נדע, שהמפגש בינינו הוא מעשה ידיו של ה' - אולי נתייחס אליו ברצינות רבה יותר; אולי הם כבר לא יהיו "שקופים".

מקורות ופירושים נוספים

1. " "כשעני אומר לעשיר 'פרנסני!' והוא עונה קשות, עושה כולם ה' - הקב"ה עושה אותם חדשים, לזה עני ולזה עשיר" " (רש"י)

אולם, הפסוק אינו מתייחס דווקא לעשיר שעונה קשות וראוי לעונש - הוא מתייחס לכל עשיר.

2. ייתכן שהפסוק קשור לפסוק הקודם - "נבחר שם מעושר רב, מכסף ומזהב חן טוב": " "מוסב למעלה לומר לזה נבחר שם וחן מעושר, כי העושר לא ישובח והעוני לא יגונה, כי מה' יצא הדבר בגזרה היורדת מן השמים ופגשה בהם בזה העושר ובזה העוני כפי הגזרה הגזר, כי ה' עושה כל אלה, ולא בעבור רוב החכמה העשיר העשיר; אבל השם והחן באה בבחירת האדם עצמו" " (ע"פ אבן עזרא, מצודות, רלב"ג פירוש ראשון, רבי יונה) : העשיר והרש יכולים "להיפגש" ולהיות שווים בקנייניהם, כי העושר והעוני הם בגזירת ה', ולכן אין ראוי לאדם להתפאר בעושרו.

אולם, פסוקים אחרים בספר משלי מלמדים, שחכמתו ומעשיו של האדם דווקא כן משפיעים על עושרו (ראו חריצות והפכיה ).

3. וייתכן שהפסוק קשור לפסוק הקודם בדרך אחרת: " "כי העושר אינו קניין תמידי... העשירים והרשים אינם עומדים במקום אחד, שזה יעמוד בצד העושר וזה בצד העוני עד שלא יפגשו כלל זה בזה, כי הם הולכים תמיד, עולים ויורדים בסולם, עד שהעשיר והרש נפגשים זה בזה, אם בתחילה, בעת שעלה העשיר אל ראש הסולם, ירד הרש ממנו למטה ונפגשו בדרך... כמו שאמרו "הקב"ה עושה סולמות ברקיע, מוריש לזה ומעשיר לזה", ועל זה אמר " עושה כולם ה' ", ה' עושה תמיד עשירים ורשים, שכן תיקן את ההנהגה... וטוב ממנו השם הטוב אשר לא יסוף לעולם" " (מלבי"ם) .

אולם, במציאות אנחנו רואים שהשינויים במצב הכלכלי הם די נדירים - העשירים בדרך-כלל נשארים עשירים והעניים בדרך-כלל נשארים עניים.

4. ייתכן שהכוונה, שהעשיר והרש עשויים להיפגש, למשל אם קורה להם אסון משותף, כמו שנאמר גם ב (קהלת ט יא): "שבתי וראה תחת השמש... וגם לא לנבנים עשר... כי עת ופגע יקרה את כלם"; השורש פגש קרוב לשורש פגע (ראו גם 'דעת מקרא') .

5. ייתכן שהכוונה, שבסופו של דבר כולם 'נפגשים' בקבר, העושר אינו תעודת ביטוח מפני המוות, כמו שנאמר גם ב איוב ג יטבפסוק שמדבר על המוות: "קטן וגדול שם הוא, ועבד חפשי מאדניו", וב (תהלים מט יז): "אל תירא כי יעשר איש, כי ירבה כבוד ביתו; כי לא במותו יקח הכל, לא ירד אחריו כבודו"; או שכולם נפגשים בבית דין של מעלה, לפני ה' (איוב לד יט): "אשר לא נשא פני שרים ולא נכר שוע לפני דל, כי מעשה ידיו כלם" (ע"פ חיים, בשיעור במשכן אחוה, ט תמוז ה'תשס"ו) .

6. וייתכן שהכוונה, ש העשיר והרש נפגשים בעסקים או בצדקה - כאשר העשיר מעסיק את הרש במפעל שלו, או כאשר העשיר נותן צדקה לעני, הם נפגשים, וזו המטרה שלשמה ה' עשה אותם כך - אחד עשיר ואחד עני - כדי שיזדקקו זה לזה ויפגשו (ראו מלבי"ם על משלי יד לא) .

רעיון דומה ניתן למצוא במשלי כט יג: "רש ואיש תככים נפגשו, מאיר עיני שניהם ה'" ( פירוט ).

ראו גם: פגישות מפתיעות, ראיה ושמיעה

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-07-20.

פסוק ג

עריכה

ללמוד מטעויות של אחרים

כשהייתי קטן, רציתי לעשות משהו (אני לא זוכר מה), ואבי ז"ל ניסה לשכנע אותי שלא לעשות זאת. אמרתי לו ש"אני רוצה לנסות בעצמי, ואם זו טעות - אני אלמד מהטעות שלי". הוא אמר לי " "אתה צריך ללמוד מטעויות של אחרים, כי לא תספיק לעשות את כל הטעויות בעצמך" ". אחר-כך גיליתי שזה פתגם עממי ידוע ( מיוחס לעם האפגני ) .

הפתגם הזה נרמז גם בשני פסוקים כמעט זהים בספר משלי:

(משלי כב ג): "ערום ראה רעה ויסתר, ופתיים עברו ונענשו"; (משלי כז יב): "ערום ראה רעה נסתר, פתאים עברו נענשו"

ערמה היא היכולת להטעות ולפתות , ו ערום הוא אדם שיש לו היכולת הזאת, ולכן הוא יודע להיזהר מהטעיות ומפיתויים;

ערום ראה רעה ונסתר = הערום אינו צריך לעשות את כל הטעויות של עצמו - הוא ראה רעה שבאה על אחרים, ונסתר - הסתתר והגן על עצמו מפני הרעה;

פתי הוא אדם שמתפתה ומשתכנע בקלות ;

עבר = נע דרך מקום מסויים בלי לשים לב אליו ;

ופתיים עברו ונענשו = הפתיים אינם לומדים עד שהם עושים את כל הטעויות בעצמם, לכן קל לפתות אותם לעשות טעויות חדשות; הם עברו ליד צרות של אחרים מבלי לשים לב אליהן, או עברו את גבולות הזהירות, ונענשו בכך שהרעה באה גם אליהם.

אדם ערום צריך לראות גם את הרע שיש במציאות, ולא רק את הטוב (ע"פ גליה) . כדברי המשורר: " "אל תרכיבו משקפיים, לא ורודות ולא כהות. הסתכלו נא בעיניים, בעיניים פקוחות" ".

פסוקים ופירושים נוספים

טוב להיות ערום, אך טוב יותר להיות חכם - החכם אינו צריך ללמוד רק מצרות שהוא רואה, הוא ירא וסר מרע גם אם רק שמע על כך ממוריו, ראו (משלי יד טז): "חכם ירא וסר מרע, וכסיל מתעבר ובוטח"( פירוט )

וע"פ מלבי"ם, ההבדל בין הערום לחכם הוא, שהערום יודע מה כדאי לו לעשות, ולכן, כשראה רעה שעלולה להזיק לו, הוא נסתר; והחכם ירא את ה' ומתרחק מכל דבר שהוא רע בעיני ה'.

מדוע הפסוק מופיע פעמיים?

אולי המטרה היא ללמד פסוק זה בשני הקשרים שונים. נקרא כל פסוק בהקשרו:

משלי כב ב-ד:

"עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ; עֹשֵׂה כֻלָּם ה'.

עָרוּם, רָאָה רָעָה ויסתר (וְנִסְתָּר); וּפְתָיִים, עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ.

עֵקֶב עֲנָוָה, יִרְאַת ה'; עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים."

משלי כז יא-יג: ייתכן שה"עבירה" במקרה זה היא - חתימה על ערבות ללווה זר, שיכולה לגרום להפסד כספי משמעותי ("קח בגדו...")

"חֲכַם בְּנִי, וְשַׂמַּח לִבִּי; וְאָשִׁיבָה חֹרְפִי דָבָר.

עָרוּם, רָאָה רָעָה נִסְתָּר; פְּתָאיִם, עָבְרוּ נֶעֱנָשׁוּ.

קַח-בִּגְדוֹ, כִּי-עָרַב זָר; וּבְעַד נָכְרִיָּה חַבְלֵהוּ."

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-07-18.

פסוק ה

עריכה

הדרך משובשת - הבחירה בידך

יותר מדי פעמים אני שומע אנשים אומרים ש"אין ברירה" ו"אין מה לעשות". לפעמים הם צודקים, אבל לפעמים הם פשוט מתעצלים. כך ניתן ללמוד מהפסוק:

(משלי כב ה): "צנים פחים בדרך עקש, שומר נפשו ירחק מהם"

צנים = קוצים גבוהים הגדלים בשדות בור ודוקרים את העובר דרכם (דעת מקרא) .

פחים = רבים של פַח; בורות וחפירות הנמצאים בשדות.

עקש = עקום וקשה ; דרך עקש = נתיב עקום וקשה.

צנים פחים בדרך עקש = כשאדם הולך בדרך עקומה וקשה במקום בדרך ישרה וסלולה, הוא נשרט בקוצים ונופל לבורות.

שומר נפשו ירחק מהם = אדם הרוצה לשמור על עצמו, יכול להרחיק את עצמו מהם; הוא לא חייב ללכת בדרך עיקש, הוא יכול ללכת במסלול ישר; הבחירה היא ביד האדם.

הקוצים והבורות הם משל למכשולים שהאדם עשוי להיתקל בהם בחייו: ברוב המקרים, כשאדם מתכנן היטב את דרכו, הוא יכול להימנע ממכשולים אלו; הבחירה היא ביד האדם.

מסקנה מעשית מפסוק זה היא, שכאשר אנחנו נמצאים בבעיות, כדאי לנו להימנע מביטויים בסגנון " נקלענו לחובות", "הפילו אותנו בבוץ", וכיוצא באלו ביטויים שמטילים את האחריות על אחרים;

עדיף שנשתמש בביטויים כגון " בחרנו ללכת בדרך לא טובה", "עשינו טעות" וכיוצא באלו ביטויים שלוקחים את האחריות על עצמנו ומאפשרים לנו גם לבחור אחרת - "שומר נפשו ירחק מהם".

פסוקים דומים וקשורים

הפסוק שלנו מלמד, שכאשר האדם הולך בדרך שיש בה קוצים, זו הבחירה שלו; פסוק דומה מלמד, שהבחירה הזאת נובעת במקרים רבים מעצלות - עצלות לחשוב ולתכנן מראש את הדרך:

(משלי טו יט): "דרך עצל כמשכת חדק, וארח ישרים סללה"

משוכת חדק היא גדר קוצנית החוסמת את הדרך, וגם היא משל למכשולים ותקלות, כמו צנים פחים.

ישנם פסוקים רבים המלמדים, שלאדם יש חופש בחירה בקביעת הדרך שילך בה, וההשגחה הפרטית של ה' מתבטאת רק בזמן הביצוע ( פירוט ).

מקורות ופירושים נוספים

א. פירושים הקשורים לעיקרון הבחירה החופשית

1. הפירוש במאמר זה מתבסס על פירושו של רבי חנינא לפסוקנו: " "הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים" " (מופיע 4 פעמים בתלמוד בבלי, ראו תולדות אהרן ) , לפי דבריו, הפסוק בא ללמדנו, שהצנים והפחים שאנו פוגשים בדרכנו אינם גזירה משמים, אלא הם תוצאה של בחירה שלנו.

2. אמנם, רש"י בתלמוד פירש את המושגים "צנים פחים" באופן אחר, למשל: " "צנים פחים - קור הנופח" " (רש"י על בבא מציעא קז:) ; " "צנים - צינה, פחים - חולי הבא על-ידי חום, כמו (שיר השירים ב) עד שיפוח היום" " (רש"י על עבודה זרה ג:) ; ראו גם פחם = חום גבוה .

גם לפי פירוש זה, הפסוק בא ללמדנו שיש בחירה חופשית, אבל הבחירה החופשית מתייחסת לשינויי טמפרטורה - הפסוק בא ללמדנו שהאדם יכול להתכונן למזג אויר חם ולמזג אויר קר, וכך למנוע מעצמו מחלות, בדומה למה שנאמר על אשת חיל (משלי לא כא): "לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבש שנים"( פירוט ).

אולם, אין זה ברור מדוע דווקא שינויי הטמפרטורה נבחרו כדוגמה לדבר שהוא בידי אדם, והרי במקרים רבים יש שינויים מפתיעים במזג האויר, השינויים הללו הם בידי שמים ולא ניתן לחזות אותם מראש.
גם בתלמוד, באותן סוגיות המביאות את דברי רבי חנינא, ישנם פסוקים המלמדים שהקור והחום הם דווקא ביד ה': " ""והסיר ה' ממך כל חולי" -... רבי חנינא אמר: זו צינה" " (בבא מציעא קז:) , כלומר, ה' יסיר מעם ישראל את מחלת הקור; מכאן שהקור הוא ביד ה'. וכן " "מאי דכתיב "ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו"? למה נמשלו בני אדם כדגי הים?... מה דגים שבים כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים, כך בני אדם כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים" " (עבודה זרה ג:) , כלומר, ה' עשה את בני האדם רגישים כמו דגים, מתים ממכת חום כשהחום גבוה מדי; מכאן שגם החום הוא ביד ה'.

ב. פירושים הקשורים לעיקרון האיזון ושביל הזהב

יש מפרשים, שהפסוק בא ללמדנו את חשיבות האיזון וההליכה בדרך האמצע. ניתן לפרש כך לפי שתי המשמעויות של הביטוי "צנים פחים":

3. צנים פחים = קוצים ובורות: כמו שאדם ההולך בדרך עקומה, בצדי הדרכים, נתקל בקוצים ובורות - כך גם אדם הנוהג באורח-חיים קיצוני נתקל במכשולים וצרות, ו"שומר נפשו ירחק מהם" - ישמור על מתינות ויתרחק מהקצוות.

4. צנים פחים = קור (מלשון צינה) וחום (מלשון פחם או מלשון הפחת האש, כמו בפסוק (תהלים יא ו): "ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם"): כמו שהקור המוגזם והחום המוגזם פוגעים בבריאות הגוף, כך הקיצוניות בתכונות האופי פוגעת בבריאות הנפש (מלבי"ם) ; בפרט:

יש להיזהר מלהיות קר מדי, אדיש, ששום דבר לא אכפת לו;
ויש להיזהר מלהיות חם מדי, לכעוס על כל דבר ולהלחם עם כל אחד.

המשל של חום וקור יכול לעזור לנו לענות על השאלה, איך מגיעים לדרך האמצעית? איך יודעים מהי המידה הנכונה? כשאדם נכנס למקלחת ופותח את הברז, אם הוא מרגיש שהמים קרים מדי עבורו - הוא פותח את הברז החם, ואם הוא מרגיש שהמים חמים מדי עבורו - הוא פותח את הברז הקר, עד שהמים מגיעים לטמפרטורה הטובה עבורו, שהיא הממוצעת.

והנמשל: אם האדם מתנהג בצורה נלהבת, ורואה שהדבר גורם נזק לעצמו או לסביבה, הוא צריך להבין שהוא "חם" מדי, ולהוסיף לעצמו קצת "קרירות" - להכריח את עצמו להיות אדיש; ואם האדם מתנהג באדישות, ורואה שהדבר גורם נזק לעצמו או לסביבה, הוא צריך להבין שהוא "קר" מדי, ולהוסיף לעצמו קצת "חמימות" - להכריח את עצמו להתלהב ולקנא. בעזרת שינויים מבוקרים בהתנהגות, האדם יכול להגיע בהדרגה למידות מאוזנות.

רעיון דומה נמצא בפסוקים נוספים, לפי חלק מהפירושים; ראו שביל הזהב .

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-11-17.

פסוק ו

עריכה

בר/בת מצוה בספר משלי

בימינו, כשבן או בת מתבגרים ומגיעים לגיל שבו הם מתחייבים בקיום מצוות (13 או 12), נהוג לעשות להם טקס חגיגי - בר-מצוה או בת-מצוה. לטקס זה יש חשיבות רבה - הוא עוזר לנער/ה להפנים את העובדה שמעמדם השתנה, הם כבר לא ילדים אלא מבוגרים בעלי זכויות וחובות. רמז לטקס זה נמצא בספר משלי:

(משלי כב ו): "חנך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה".

חנך = בלשון המקרא, בניגוד ללשון ימינו, השורש חנך מציין טקס של כניסה לתפקיד .

פי = פה = פתח.

על פי דרכו = על פתח דרכו, בתחילת דרכו.

חנוך לנער על פי דרכו = עשה לנער טקס של "חניכה" בתחילת דרכו כאדם מבוגר החייב במצוות; כך הוא יקלוט ויפנים את מעמדו החדש, ואז -

גם כי יזקין לא יסור ממנה = גם כשיזדקן לא יסור מהדרך שהתחיל ללכת בה בנעוריו.

מקורות ופירושים נוספים

1. מקובל לפרש שהעצה היא, לחנך וללמד כל תלמיד על-פי כישרונותיו ואופיו. כך הסביר רש"ר הירש את כשלונם של יצחק ורבקה בחינוכו של עשו: " "הניגוד העמוק שבין נכדי אברהם מקורו העיקרי היה – לא רק בתכונותיהם - אלא גם בחינוכם הלקוי. כל עוד היו קטנים, לא שמו לב להבדלי נטיותיהם הנסתרות, תורה אחת וחינוך אחד העניקו לשניהם, ושכחו כלל גדול בחינוך: " חנך לנער על פי דרכו ". יש לכוון את החניך בהתאם לדרכו המיוחדת לו בעתיד, ההולמת את התכונות והנטיות הרדומות בעמקי נפשו, וכך לחנך אותו לקראת המטרה הטהורה, האנושית והיהודית כאחד. התפקיד היהודי הגדול אחד ויחיד בעיקרו, אך דרכי הגשמתו רבות ורבגונויות, כריבוי תכונות האדם, וכרבגונויות דרכי חייהם... המושיב את יעקב ועשיו על ספסל לימודים אחד, ובאותם הרגלי החיים... מובטח לו שאת אחד מהם הוא מקלקל... אילו העמיקו יצחק ורבקה לחדור לנפש עשיו, אילו הקדימו לשאול את עצמם, היאך יכולים גם האומץ, הכוח והגמישות הרדומים בנפש עשיו - היאך יכולים כל אלה להטות שכם לעבודת ה', כי אז "הגיבור" שלעתיד לא היה הופך ל"גיבור ציד", אלא ל"גיבור לפני ה'" באמת"" ". (רש"ר הירש על בראשית כה כז, וכך פירשו גם א' ש' הרטום וש' ל' גורדון על פסוקנו. ראו גם: יאיר פיקסלר על החינוך הביתי במשנתו של הרב הירש , רחל כהן ישורון על בית הספר הדמוקרטי היהודי בירושלים ) .

זו כמובן עצה נכונה, והיא נרמזת בפסוקים אחרים בספר משלי (ראו למשל דרכי ענישה בספר משלי ), אולם, לענ"ד אין היא נובעת מפסוק זה. השורש חנך , בלשון המקרא, אין משמעו לימוד והוראה אלא טקס כניסה לתפקיד ( פירוט ). לפי פירוש זה היה ראוי לכתוב " למד את הנער על-פי דרכו" או " יסר את הנער על-פי דרכו".
ועוד: המילה דרך , בלשון המקרא, אין משמעה אופי ותכונות אישיות אלא התנהגות קבועה ( פירוט ).

2. ייתכן שהעצה היא מצומצמת יותר ומתייחסת רק לתחילת הדרך - רק בתחילת הכניסה ללימודים, צריך להתחשב באופיו ובכישרונותיו המיוחדים של התלמיד, כדי שיהיה לו קל להתרגל למסגרת: " "התחל והרגל את הנער בשנים להוליכו בעבודת ה' לפי דרך חכמתו, אם מעט ואם הרבה..." " (מצודת דוד) , "הכנס את הנער לתפקידו (מצוות) על פי תכונותיו ויכולתו". דוגמה ליישום של עצה זו בהלכה נמצאת בדברי הרמב"ם, שאם נער מבין ויודע למי הוא מברך, הוא משתתף בזימון לברכת המזון גם לפני שהוא בן 13 (דוד אקסלרוד) .

פירוש זה מתאים למשמעות השורש חנך המציין התחלת כניסה לתפקיד או למעמד חדש, אך הוא אינו מתאים למשמעות המילה דרך המציינת התנהגות.

3. ויש שפירשו, שמדובר לא בעצה אלא באזהרה: אם תחנך את הנער על-פי הדרך הרעה שהוא מתנהג בה בנערותו, " "על פי הדרך אשר מנהגו וטבעו ללכת בה, ותחשוב שכבר יקבל מוסר כאשר יגדל" " (רלב"ג) , אז לא יסור מדרכו הרעה עד זקנה. דרכו של נער, בדרך כלל, אינה טובה, (משלי כב טו): "אולת קשורה בלב נער , שבט מוסר ירחיקנה ממנו", (משלי כט טו): "שבט ותוכחת יתן חכמה, ונער משלח מביש אמו", והחכם ממליץ שלא לחנך את הנער על-פי דרכו זו אלא להיפך, להטיל עליו משמעת ("שבט מוסר", "שבט ותוכחת") כדי להרחיקו מדרכו הרעה (אברהם אהוביה, "ככל הכתוב", עמ' 255) .

פירוש זה מתאים למשמעות המילה דרך המציינת, בין השאר, התנהגות קבועה; אך הוא אינו מתאים למשמעות השורש חנך המציין התחלת כניסה לתפקיד או למעמד חדש.

4. ויש שפירשו, שהפסוק בא להדגיש את ההשפעה שיש לדברים שאומרים לנער כשהוא צעיר: " "לפי מה שתלמד לנער ותחנכהו בדברים, אם לטוב אם לרע - גם כי יזקין לא יסור ממנה" " (רש"י על הפסוק) . לפי זה, יש לפרש ש" פי דרכו " הוא תחילת דרכו בחיים, כלומר גיל הנעורים, כפי שפירשנו למעלה.

במאמר קישרנו את הפסוק ל"בר/בת מצוה", וחז"ל פירשו באופן דומה אך הם קישרו את הפסוק לאירוע משמעותי אחר בחייו של נער - חתונה: " "בעוד ידך תקיפה על בנך - קודם שיגדיל ולא יקבל תוכחתך - השיאו אשה... חנוך לנער על פי דרכו :... 'דרכו', דרך שכל ימיו יהא מתנהג בו, חנוך לו בנערותו" " ( בבלי קידושין ל א, רש"י ) . לפי חז"ל, האב צריך להשתדל להשיא את בנו כאשר הוא עדיין נער , בתחילת דרכו בחיים - בין גיל 16 ל-22 (ויש אומרים בין גיל 18 ל-24).

גם הרב שניאור זלמן מלאדי פירש, כנראה, פי דרכו = תחילת דרכו. לדבריו, לכל צדיק יש רגעים שבהם הוא נופל מדרגתו, אך גם ברגעים אלה הוא נשאר צדיק, וזאת בזכות אהבת ה' שלמד והתחנך אליה בילדותו: " "עיקרה מאהבה שנתחנך והורגל בה מנעוריו , בטרם שהגיע למדרגת צדיק" " ( תניא, שער הייחוד והאמונה, חינוך קטן ) . הערכים שהאדם מקבל בתחילת חייו, על פי דרכו , הם הבסיס הרוחני שלו. מבסיס זה הוא יכול להתקדם לדרגות רוחניות גבוהות יותר, אך גם כשהוא נופל הוא חוזר אל אותו בסיס - גם כי יזקין לא יסור ממנה .

אנשים זקנים נוטים, למרבה הצער לאבד את זיכרונם. הם שוכחים מה קרה להם אתמול ומה עשו לפני שתי דקות. אבל בדרך-כלל הם זוכרים היטב את ימי הילדות והנעורים שלהם.זו הסיבה שחשוב להשקיע ולתת חניכה דווקא לנער , ודווקא כשהוא על פי דרכו - בתחילת דרכו בחיים. הערכים שיקלוט בתחילת דרכו הם הערכים שיישארו עמו בזקנתו.

מאמרים נוספים - באדיבות גוגל

הצעות לשיפור החינוך לפי החלטות בכנסת : חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. כב, 6. עמ' 28: יכול להיות ויכוח אם האלימות בחינוך היא תוצאה של אלימות בחברה או שהאלימות בחברה היא התוצאה של ... ( cache )
דברים, פרשת אמר, תשס"א, ד"ר מיכאל הלינגר : רש"י סבור שמטרת החיוב היא לחנכו ולהרגילו (9)מדרבנן. לקיום המצוות שיתחייב בהן כשיגדל. נראה שחובה זו מעוגנת בפסוק: " חנך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין ... ( cache )
דבר תורה - מצוות כיבוד אב ואם - פסיפס : חנך-לנער על-פי דרכו הוא משל כללי כי כל אדם צריך מנערותו לתקן את מדותיו. יצחק אהב את עשיו כי הוא חשב שהוא לומד תורה למרות היותו איש שדה. ... ( cache )
חינוך למצוות - בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון : הרמב"ם שם מוסיף מקור לזה מהפסוק " חנך לנער על פי דרכו" (משלי כ"ב, ו'). נדון כעת בשאלה האם גם האם מחויבת בחינוך הבנים. במעשה של הלני המלכה (סוכה דף ב' ע"ב), ... ( cache )
יש לשמור על קדושת : אם שמע את בנו או בתו הקטנים כשהם מדברים לשון הרע, מצוה לגעור בהם ולהפרישם מזה, ככתוב: " חנך לנער על פי דרכו..."(משלי כב,ו). האומר לחברו איזה דבר, ... ( cache )
5761 - Emor : נראה שחובה זו מעוגנת בפסוק: " חנך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה" ... מצווה על אביו לגעור בו ולהפרישו כדי לחנכו בקדושה שנאמר: ' חנך לנער על פי דרכו ... ( cache )
Shofar : לכן כתבתי לך שתכה את בנינו אם לא ישמעו לך, ו חנך לנער על-פי דרכו (משלי כב, ו) . ועקר בחנוך. וגם את חתני אני מזהיר בכל זה, שיקרא לפניהם כנזכר למעלה, ... ( cache )
בס"ד פרשת תולדות : כל עוד היו קטנים, לא שמו לב להבדלי נטיותיהם הנסתרות, תורה אחת וחינוך אחד העניקו לשניהם, ושכחו כלל גדול בחינוך: " חנך לנער על פי דרכו"(משלי כב',ו'). ... ( cache )
'Gemara Instruction in Yeshiva High Schools', : בשטח, דומה לא פעם שלגבי חלק לא מבוטל מאוכלוסיית הישיבות התיכוניות מתנגשת הדגשת לימוד גמרא עם יסוד היסודות של תורת החינוך: " חנך לנער על פי דרכו". ... ( cache )
וארא - יונה בר מעוז : דרשת הפסוק " חנך לנער על פי דרכו" (משלי כב, ו): "ר' יהודה ורבי נחמיה: חד אמר משיתסר עד עשרים ותרתין, וחד אמר מתמני סרי ועד עשרים וארבעה", והרי בגילים ... ( cache )
ברכה ליום הולדת שישים או : לעומת ישובים קיבוציים אחרים בתקופה ההיא, שקידשו קודם כל את החינוך המשותף, באלוני אבא שלט הערך היהודי החכם כל כך של " חנך לנער על פי דרכו". ... ( cache )
פתיחה: אצלינו בכפר טודרא : חנך לנער על פי דרכו ג€“ הנחייה למורה להתאים את שיטת הלמידה לנטיות הטבעיות של כל אחד מתלמידיו. אמת וענווה. אחד המפתחות להתפתחות אישית ולימודית היא חשיבה עצמית ... ( cache )
תרומת המקורות היהודיים לחקיקת העבודה / ד"ר מיכאל ויגודה : החכם מכל אדם, שידע עד כמה מלאכת החינוך קשה וחייבת להתאים עצמה לאישיותו המיוחדת של כל ילד, ממליץ: " חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כב, ... ( cache )
דף קשר 1160 - "ויגדלו הנערים" / עמית קזימירסקי : הרש"ר הירש בפרושו על התורה מבאר שיצחק ורבקה לקו בחינוכם בכך שהעניקו לשני ילדיהם אותו חינוך, ושכחו את הכלל " חנך לנער על פי דרכו". ... ( cache )
שאלות ותשובות - דף הבית : יאנוש קורצ'אק ג€“ " חנך לנער על פי דרכו"... ג€¢ מילטון ה. אריקסון עבודתו הפסיכולוגית של הפסיכיאטר מילטון אריקסון (שאינו אריק אריקסון הנודע מתחום הפסיכואנליזה) ... ( cache )
ילדותו ובחירתו של משה : מתוך המקבילות התברר שקווים חשובים באישיות של משה קיימים כבר בשחר ילדותו, מלווים ומאפיינים אותו בכל חייו": חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" ... ( cache )
Yeshiva.org.il - משלי פרק כב : ... ויסתר (ונסתר) ופתיים עברו ונענשו: (ד) עקב ענוה יראת יהוה עשר וכבוד וחיים: (ה ) צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם: (ו) חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין ... ( cache )
השחתת עצים בראי היהדות, בין מיסטיקה להלכה נורמטיבית - שיח שדה : הקשר הרעיוני ברור למדי: כשם שיש לטפח את צמחי הגן כבר בראשיתם כך יש לטפח את הילד בעודו קטן, כמאמר הפסוק במשלי כב, ו: " חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ... ( cache )
יחסי אבות ובנים בספר משלי : עם זאת הוא יודע כי רק השבט אינו תמיד מועיל ומציע גם: " חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" (כ"ב, ו). אלה הם אמרות ופתגמים בחשיבות החנוך. ... ( cache )
חוקי נוער : " חנך לנער על פי דרכו. גם כי יזקין לא יסור ממנה". (משלי כ"ב, ו). לעובדי הנוער במדינת ישראל נודעת חשיבות רבה במערבות החינוך, הרווחה והמשפט בעבודתם למען שלום ... ( cache )
מגדלור- אימון אישי ועסקי - דרך החינוך : (אפלטון). רק דרך החינוך אפשר לשנות את העולם לטוב יותר. (יאנוש קורצ'אק). חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. (משלי פרק כב פסוק ו') ... ( cache )
שקופית 1 : " חנך לנער על פי דרכו" משלי כ"ב ו'. הדרשה היא חלק מטקס החניכה והכניסה של התלמיד והתלמידה אל עולם הבוגרים. התלמידים עומדים מול הקהל ומרצים בפניו על עמדותיהם ... ( cache )
סקירת הספרות : " חנך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה." (משלי כב, ו). (מקורות לתולדות החינוך בישראל ובעמים,מ.אליאב ופ.א. אורמיאן,1968). ... ( cache )
פרשת "כי תצא" : ואסיים את דבריי בהמלצתו הדידקטית ( והנאיבית משהו?) של בעל ספר משלי, בתקווה שאכן מאמצינו החינוכיים ישאו פרי: " חנך לנער על-פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה". ... ( cache )
עו"ד שמואלי - עולם המשפט : " חנך לנער על פי דרכו": התאמת העונש לילד ג€“ אם הילד מסוגל לקלוט ולהבין את התוכחה ( מבחינת הבנתו) רק אותו מותר להכות. כלומר, ילד בן 10 שאינו מפותח מבחינה שכלית ... ( cache )
מכללת חמדת הדרום : חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה: על העצמה בארגון חינוכי כבסיס להקניית ערכים מתמידים, תפקידו של מנהיג במערכת מתפתחת, המאופיינת בדינמיות ופיתוח ... ( cache )
ענייני חינוך : המקום הראשון בו מופיע במקורותינו החינוך במובן עליו אתה מדבר הוא: " משלי כ"ב ו' : " חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". ... ( cache )
Avot Ubanim : כב, ו): " חנך לנער על פי דרכו, גם יזקין לא יסור ממנו"; שצריכים לחנך את. הבנים הזכרים כל אחד על~פי דרכו, ולא ללכת אתם באכזריות, ומכל שכן שלא ... ( cache )
דרך אמונה בחרתי (תהלים קי"ט) : בדרך זו מתממשת עצתו החינוכית של החכם מכל אדם - " חנך לנער על-פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה". (משלי כ"ב ו'). הפעולות החברתיות המגוונות המופעלות בבתי-הספר, ... ( cache )
פתח- דבר : " חנך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה." (משלי כב, ו' מתוך אליאב וקליינברג, 1968, עמ' 46). ג) במאה העשרים ואחת- חלה פמניזציה של ההוראה ושל ניהול בית ... ( cache )
מהו חינוך טוב ? איך לחנך ילד בצורה מבוגרת ? : " חנך לנער על פי דרכו [אם תחנך את הילד לפי הבנתו], גם כי יזקין [גם כאשר הוא יתבגר , הוא] לא יסור ממנה [ממה שלימדת אותו]". "רבנו [רבי נחמן מברסלב] זכרונו לברכה ... ( cache )
מדוע יש צורך בבית ספר? מה מטרתו? האין גישות נוחות יותר לחינוך ... : " חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" רש"י, שם: חנוך לנער - לפי מה שתלמד לנער ותחנכהו בדברים אם לטוב אם לרע:גם כי יזקין לא יסור ממנה. ... ( cache )
מאמרים - הישיבה התיכונית בארץ ישראל : עקרון מנחה בחינוך היהודי הינו התאמת החינוך לפרט ולצרכיו: " חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". החינוך נתפס כתהליך של חשיפת כוחות נפש הטמונים בלב ... ( cache )
חצור הגלילית : הרעיון המנחה בראשיתו " חנך לנער על פי דרכו" כדי להדגיש רעיון זה ,גובש צוות מורים מיומן שיש ביכולתו לתת מענה לצרכי כל תלמיד ותלמיד. ... ( cache )
הישיבה התיכונית בארץ ישראל : 15 נובמבר 2008 ... עקרון מנחה בחינוך היהודי הינו התאמת החינוך לפרט ולצרכיו: " חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". החינוך נתפס כתהליך של חשיפת כוחות ... ( cache )
א) כתיב במשלי (כ�ב) חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא 72 : א) כתיב במשלי (כ�ב) חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא. יסור ממנו, ביאורו, כל אב צריך לחנך את בנו בהדרגה בתורה ובמצות ... ( cache )
TORAH.NET תורה נט : חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה (משלי ה. כ"ב, ו) אמר אל תחנך את הנער אחר שיושרש בדרך נערות ועקשות, רק עודנו על פי דרכו טרם יכנס ויחזיק בתוכיות ... ( cache )
Yeshiva.org.il - חנוך לנער על-פי דרכו : משפט המפתח נמצא בדברי החכם מכל אדם "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כד, ו). הגר"א בפירושו לספר משלי האריך בפירוש פסוק זה: "כי האדם אי ... ( cache )
"החינוך לאוטונומיה" במקורות היהדות . אהרון ירחי : כל בר בי רב מכיר את הפסוק "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כב:ו) שהוא המקור לחינוך האינדיבידואלי, וכמעט אין צורך להוסיף עליו. ... ( cache )
תניא שער היחוד והאמונה חנוך לנער ג€“ ויקיטקסט : 20 נובמבר 2008 ... חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה הנה מדכתיב על פי דרכו משמע שאינה דרך האמת לאמיתו וא"כ מאי מעליותא שגם כי יזקין לא יסור ממנה. ... ( cache )
וארא - תורה.נט האתר התורני ברשת העולמי : כתיב חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה וזו מצות האב על הבן לחנכו בתורה ובמצוות כי זה כל פרי הבנים - לגדלם על התורה ועל העבודה. ... ( cache )
גבול דרוש א� בני נפתלי ב : לנער פפ�י דרכו גם כי יזקין לא יסיר ממנו וגם מרע�ה אמר. בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובנותינו נלך כי חיוב עלינו. לחנך הבנים והבנות לעבודת ה� וכן עשה וישלח ... ( cache )
תורה.נט האתר התורני ברשת העולמי : שלהם, וחנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. (אשרי האיש סי' ב', אות ז' בהערות). זרקור - ספר ממדף הספרים. "אור ישראל". כפי הנהוג בשער כל ספר, ... ( cache )
שאלות ותשובות בקבלה: חנוך נער על פי דרכו ... : 18 פברואר 2009 ... חנוך נער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה . מה פירוש הפסוק על פי פנימיות התורה? בכבוד רב ,. לוי מיכאל. תשובה: בס"ד. חנוך לנער על פי דרכו, ... ( cache )
Yeshiva.org.il - כיצד נחנך את ילדינו לאהבת תורה? : הכתוב אומר: "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה". וקשה - הרי כוונת הפסוק לומר, שצריך לחנך את הנער בדרכו בתור אמצעי להנחיל לו את החינוך, ... ( cache )
20 תורת ב ר א ש י ת חיים : הניד לנערי ע�פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה שהחינוד. ורגילות לנער שיתנהג במדותיו הטבעיים ע�פ שכל וטעם הוא. בילדותו מצד שהוא כחומר פשוט והיולי אז דוקא לקבל ... ( cache )
שיעורים 18-19 : : משלי כ"ב 6 - "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". לאחר לימוד הטקסטים , ריכוז על הלוח ג€“ מה מייצגת כל תפיסה חינוכית? במה הן נבדלות? ... ( cache )
קידושין דף ל : כתנאי: (משלי כב,ו) חנוך לנער על פי דרכו [גם כי יזקין לא יסור ממנה] ('דרכו': דרך שכל ימיו יהא מתנהג בו: חנוך לו בנערותו. ואיזוהי נערותו? ... ( cache )
מדוע הילד לא עושה מה שאני מבקשת ממנו? - TheMarker Cafe : כבר בתורה נאמר: "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה". לילדים אני ממליץ להפעיל שיקול דעת ולמרוד הן בהורים שלהם והן במורים שלהם ולחשוב על כך כי ... ( cache )
פתגמים יהודיים ג€“ ויקיציטוט : ... "חייך קודמים לחיי חברך." (ב"מ סב); "חכם הוא האדם אשר אינו משלים בחוכמתו." " חן אשה על בעלה." (סוטה מז); "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה." ... ( cache )
יהדות - ויגדלו הנערים... : הפסוק השלם הוא "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה". כלומר, חנך את הנער בתחילת דרכו וכאשר יזקין הוא ימשיך בדרך זו- על פי דרכו כמו על פי הבאר. ... ( cache )
תשס"ה - Peace & shalom : Shabbat Shalom The weekly parsha ... : הקשר האישי, הקרבה בין מורה לתלמיד, רק הם מאפשרים לנהוג על פי הנחייתו של החכם באדם "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כב, ו' ) ... ( cache )
מה שרץ לי בראש - תפוז בלוגים : 8 יולי 2009 ... חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה לא יסור ממנה כפירוש הסבא מקלם לא יפסיק לחנך את עצמו אין מנוחה על העבר למי שרוצה לעלות ולהתעלות ... ( cache )
מבוא : דבר זה עולה בקנה אחד עם הפסוק "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה". רואה את הנולד. אחד הראשונים ששמע את התייחסותו של הרבי לנושא, זאת כשבע שנים ... ( cache )
אנציקלופדיה יהודית דעת - ספר החינוך ; : הוא נקרא "ספר החינוך" כנראה כרמז לפסוק "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כ"ב ו). על פי הכינוי "איש יהודי מבית לוי ברצלוני" - שערו במשך ... ( cache )
DRY BONES : חנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממננה לכו בנים שמעו לי יראת הֲ´ אלמדכם כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים סגור, ג€¢. 04/05/09 22:01:00, אמנם אינני הרמ"ה. ... ( cache )
Default Normal Template : בעל התניא מבאר את דברי שלמה המלך "חנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" ( משלי כ"ב ו) כהדרכה לדרכו לכל יהודי. הנער בתחילת דרכו אי אפשר לבסס את חינוכו ... ( cache )
שמחת תורה התשס"ז - Tora.co.il : כך בעז"ה נזכה שכל תלמידנו ובנינו ימשיכו ויעסקו בתורה עד זקנה ושיבה "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". אדני הבית ג€“ הרב אליקים לבנון שליט"א רב ... ( cache )
פרק כט : בספר הבריתות נאמר, "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה." ידעתי שלא נותר לי זמן רב להיות אתם. ברוך ואני עמדנו לנסוע בקרוב, מתוך ציות לאלוהים, ... ( cache )
מהות החינוך ביהדות - ליטרטורה : 10 פברואר 2008 ... [34] תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה יט, א (בהתאם לכתוב בספר משלי, כב: 6: "חנוך לנער על-פי דרכו, גם כי יזקין , לא-יסור ממנה"). ... ( cache )
רגע של חינוך: איך לגדל ילדים מאושרים? | טיפים להורים וילדים ... : "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנו" (משלי כ"ב, ו). הקבלה מסבירה, שכאשר מבקשים מאדם להשתנות, הוא מתנגד לכך באופן טבעי, מפני שהשאיפה לשינוי לא ... ( cache )
Pesaj 2007 : "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כ"ב,6). ג€�Educa al niֳ±o de acuerdo a su camino, aunque envejezca, nunca lo abandonarֳ¡ג€� (Mishlei XXII, ... ( cache )
קוים לדמותה החינוכית של רבקה אימנו (על פי פרשנות חז"ל) : למעשה, זוהי הדרך המומלצת לעיצוב דמותו של הנער, כפי שמציין זאת שלמה המלך ע"ה: " חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". אחד הפירושים של "על פי דרכו" ... ( cache )
בית המדרש להתחדשות - מה שאין ומה שיש בחינוך : "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". הנה, מדכתיב "על פי דרכו" משמע שאינה דרך האמת לאמיתו, ואם כן מאי מעליותא שגם כי יזקין לא יסור ממנה? ... ( cache )
01. Introduction, Chinuch Katan part 1 Shaar : חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה. 7. Mishlei 22:6. "Educate the child according to his way: even as he grows old he will not depart from it." ... ( cache )
ח ו ק ת י שראל : וחנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ההרגל מאתו, כי ההרגל. נעשח טבע, ובן קטן שומע בקול אביו. בניהם. אמר המסדר: חוב גדול מוטל על ההורים להשגיח שמלבושי ... ( cache )
יהדות | המאור | הרבי מליובאוויטש | חסידות | פנימיות התורה | סיפור ... : כנאמר: " חנוך לנער על-פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה".{ משלי כב} - ככל שמשקיעים יותר בחינוך הילדים כך זוכים יותר לילדים חסידיים ויראי שמים." ... ( cache )
ד"ר יעקב הדני : "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כב, ו) ועוד ועוד הרבה פסוקים. וראו זה פלא, אם החינוך הוא כל כך בסיסי, איך זה שהוא לא נמנה בתרי"ג ... ( cache )
מה אומרים כתבי הקודש על הורות טובה? : לדבר איתם על העולם סביבם וללמד אותם על תהילתו של אלוהים לאורך חיי היומיום. "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי 22:6). ... ( cache )
כיפה צהר לנוער אמון : כי הוא לא מציית מיד, אלא מעבד את מה שצריך, מתמודד עם יצרו, מתלבט, נכשל, מתגבר, ולבסוף כשקיים הדברים הם שלו ממש: " חנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ... ( cache )
ילקוט יוסף - סימן קו - דין מי הם החייבים בתפלה : ועל האב לשים לב על הבן שלא ידלג בתפלה, כי חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. [שארי חג עמו' נה. ילקוי סי' קו הערה ט', תפלה כרך א עמו' תקיב] ... ( cache )
more "דרכו גם כי יזקין " :
חנוך לנער על פי דרכו - אוח : רש"י: חנוך לנער - לפי מה שתלמד לנער ותחנכהו בדברים אם לטוב אם לרע, גם כי יזקין לא יסור ממנה . ע"כ. (הערה: זו קביעה שמה שתעשה מבחינה חינוכית בצעירותו, ... ( cache )
ואלה תולדות כ אלפי חיי שמעון : נפלאתי כמה שאמר גם כי יזקין לא יסור ממנה הלא גם כל. דברי החכם. לעת זקנתם ... אבל זה �גס כי יזקין לא יסור ממנה �. ממנה מתורה ומצות באשר חושב שגם ... ( cache )
פרשת שבוע - "אמר" : 12 מאי 2006 ... רבינו בחיי אמר "חנוך לנער על פי דרכו גם אם יזקין לא יסור ממנה כי בימי הזקנה רחוק הוא להחליף טבעו שכבר הורגל בו, על כן ראוי לו בעודו נער ... ( cache )
ifeel - ילדים - איך מתווכים בין הרצון לבלות, לבין הזכות שלהם ללמוד ... : כדי שגם כאשר יזקין לא יסור ממנה , מדרך התורה ומאהבתה. קל מאד להפעיל ילד כך שילמד כמו שצריך בכיתה ואף יגיע להישגים גבוהים לשביעות רצון הוריו ומוריו. ... ( cache )
ויחי - תורה.נט האתר התורני ברשת העולמי : גם כאשר ' יזקין לא יסור ממנה ', אבל כשאתה מכריחו נגד טבעו, עתה ישמע לך, מיראתך אותך, אבל אח"כ בעת יוסר עולך מעל צוארו יסור מזה, כי אי אפשר לו לשבר מזלו". ... ( cache )
וידבר צו משה : חיצונים שאז ישחרש האמונה בלבו עד שגס כי יזקין לא יסור ממנה וישאר בקבלת. אבותיו, כי אס ימתין עד שידע להקשות ולהשיב אז דבריו לא יועילו ולא יכנסו דבריו ... ( cache )
Yeshiva.org.il - אופן החינוך : "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה " - אם ברצוני לחנך ילד, עלי להתבונן ולבדוק מה היא דרכו האישית של הילד הזה עצמו. ... ( cache )
וטרם כל אען ואומר אלפי תודות קידות והשתהוואות, לא� עלי ו הקדמה : גם כי יזקין לא יסור ממנה ומשלי כ�ב). ומאויבי תהכמגי _ שראינו שהמה בכל עת ובכל מקום, מתנפלים. על בני הנעורים, למשכם ברשתם. ולא תהא תורה שלמה שלגו, ... ( cache )
19 # בולעטין : גם כי יזקין לא יסור ממנה . ,. דכשיחזיק. האדם בתורה מצוות ומעש. ים טובים. ,. קשה לפרו. ש מהם אחר כך. (. ספר. חסידים או. 'י'. ) . )ז. מי שעושה תדיר ... ( cache )
מאור שבתורה : כתוב בספר חסידים בסימן ז' וזה לשונו, וזכור בוראך בימי בחרותיך גם כי יזקין לא יסור ממנה , כי תשובת הזקן כאשר זקן ובטלה החמדה ולא יכול עוד, דומה לאדם שמדבר ... ( cache )
הגיגים : "טמן עצל ידו בצלחת - גם כי יזקין לא יסור ממנה !" חזור למעלה ... "טמן עצל ידו בצלחת - גם כי יזקין לא יסור ממנה !" חזור למעלה ... ( cache )
כתב החרם השני נגד לימוד פילוסופיה / רבי שלמה בן אדרת : גם כי יזקין לא יסור ממנה . ואך אמנם לא יצאנו ידי חובה עד נרדפם עד חובה ונסיר השיקוצים מבין שיניהם. והספרים ההם אשר עשו ישרפו בשבת לעיניהם. ... ( cache )
הילד רוצה משחק אלקטרוני חדש - שאלות ותשובות : ובלשונו של שלמה המלך: "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה ". אולי היום הוא יהיה מתוסכל, אבל יום אחד הוא יודה לך. ... ( cache )
משנה חינוכית (מספר מאמרים בנושא חינוך) : מלמדנו החכם מכל אדם בטפר משלי(כ"ב, ו) ע"פ פירושם של הגר"א והמלבי"ם, וכך כותב שם "חנוך לנער על פי דרכו גס כי יזקין לא יסור ממנה ", וז"ל הגר"א שם בדילוגים וזה ... ( cache )
יהדות | המאור | הרבי מליובאוויטש | חסידות | פנימיות התורה | סיפור ... : האדמו'ר הזקן כתב פתיחה לשער היחוד והאמונה וקרא אותו 'חינוך קטן' Erel Import Bot " חנוך לנער עפ"י דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה ". <<<< חלק א' >>>> ... ( cache )
עז בארון הקודש : גם כי יזקין לא יסור ממנה . " עצמון מינס. ,. סמנכ. " ל. Offshore/Nearshore. ומנהל חטיבת מעלות במלם. לפני שנים רבות התקיימה מסיבת אירוסין בארה ... ( cache )
אוריינות : אוריינות הינה בעיני ההגשמה המעשית של הפסוק המבטא בתמציתיות את אידיאל החינוך היהודי: "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה . ... ( cache )
ר : ר' אליעזר ור' יהושע, ר' אליעזר אומר אם חנכת בנך עד שהוא נער בדברי תורה הוא מתגדל בהם והולך, שנאמר גם כי יזקין לא יסור ממנה . ור' יהושע אומר כהדא תורתא [=שור] ... ( cache )
הגיגים : "טמן עצל ידו בצלחת - גם כי יזקין לא יסור ממנה !" חזור למעלה ... ואין לי מה להוסיף בה... "טמן עצל ידו בצלחת - גם כי יזקין לא יסור ממנה !" חזור למעלה ... ( cache )
שבת שלפני הפסח מכונה שבת הגדול, ובפי העם מקובל שקשורה היא לארבע ... : ... בתורה בדבר החובה לספר לבנים ביציאת מצרים פירשו כבר חז"ל כרמז לארבעה טיפוסים של בנים, [13] שכל אחד מהם יש לחנך על-פי דרכו, כדי שגם כי יזקין לא יסור ממנה . ... ( cache )
פרשת לך לך : גם כי יזקין לא יסור ממנה ". (משלי כב, ו). לא בכדי בחרו חז"ל את הפסוק הזה כמקור לדין חינוך. חנוך הנער על פי דרכו מזגו ואופיו, לא התחדש בבית מדרשו של ז'אן ז'אק ... ( cache )

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-27.

פסוק ז

עריכה

עשיר ברשים ימשול, ועבד לווה לאיש מלוה

(משלי כב ז): "עשיר ברשים ימשול, ועבד לוה לאיש מלוה"

מהי המשמעות המעשית של הפסוק?

1. מצב רצוי

יש אומרים, שהחצי השני של הפסוק מתאר את המצב הרצוי: מכיוון שהמלוה עשה חסד עם הלווה, הלווה צריך להיות משועבד למלוה עד שיחזיר את החוב. מפרשנות זו נובעות כמה הלכות:

המלוה רשאי לקחת מהלווה כמעט את כל הכסף שהוא מרוויח בעבודתו (ראו רמב"ם, הלכות מלוה ולווה ב ד ), כך שהוא למעשה עובד בשביל המלוה, עד שהוא מחזיר את החוב.
המלוה רשאי לתבוע את הלווה לדין מחוץ לעירו: " "כופין אותו וילך למקום הוועד... עבד לוה לאיש מלוה" " (אמימר, תלמוד בבלי סנהדרין לא:, ראש השנה לא:) .
אם המלוה איבד את השטר, הלווה עדיין חייב להחזיר; במקרה זה המלוה כותב לו שובר, והלווה חייב לשמור את השובר: " "...מסתברא דכותבין שובר, דאי סלקא דעתא אין כותבין שובר, אבד שטרו של זה, יאכל הלה וחדי?!' מתקיף לה אביי 'ואלא מאי, כותבין שובר, אבד שוברו של זה יאכל הלה וחדי?! אמר ליה רבא 'אין, עבד לוה לאיש מלוה'." " ( תלמוד בבלי, בבא בתרא קעא: , דף קשר 911 של ישיבת הר עציון ) .

ומצד שני, אולי אפשר להסיק מכאן, שכאשר הלווה מסיים להחזיר את החוב במלואו, ראוי שהמלוה יעניק לו שי, כמו שנאמר לגבי עבד עברי, (דברים טו יד): "העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך, אשר ברכך ה' אלהיך תתן לו"; אך אין זו הלכה.

האם גם החצי הראשון של הפסוק, "עשיר ברשים ימשול" מתאר מצב רצוי?

בדרך-כלל, התורה מתנגדת לשיעבוד של אדם אחד לאדם אחר; אם כך, לא מסתבר שהשיעבוד של עניים לעשירים הוא מצב רצוי. אולם, ייתכן שבפסוק זה, הפועל משל משמעו שלט בחכמה ; אם כך, ייתכן שהפסוק מתאר את אחריותם של העשירים לנהל בחכמה את ענייניהם הכלכליים של העניים הקרובים אליהם. אדם שנמצא במשך זמן רב במצב של עוני, ייתכן שאינו יודע לנהל נכון את חשבונותיו, מרוויח מעט ומוציא הרבה, וכתוצאה מכך שוקע יותר ויותר לתוך העוני. במצב זה, הפסוק ממליץ שיהיה אדם עשיר שימשול, כלומר ינהל בחכמה את ענייניו של העני, עד שהעני ילמד לנהל את ענייניו בעצמו. כך עושים, למשל, ארגונים כמו "מסילה לכלכלה נבונה" במגזר החרדי, ו"פעמונים" במגזר הכללי.

לפי פירוש זה:

החצי הראשון של הפסוק מתאר את חובתו של העשיר - עשיר ברשים ימשול;
והחצי השני של הפסוק מתאר את חובתו של העני, הלווה - עבד לווה לאיש מלוה.

2. מצב מצוי

אולם, לפי רוב הפירושים, הפסוק אינו מתאר מצב רצוי אלא מצב מצוי - בדרך-כלל, העניים נאלצים להשתעבד לעשירים, השולטים בקרקעות, דירות ואמצעי ייצור, על-מנת שיספקו להם מקום מגורים ומקום תעסוקה; והלווים נאלצים להשתעבד למלוים, בפרט בזמן התנ"ך, כאשר המלוה היה רשאי לקחת את ילדיו של הלוה לעבדים: (מלכים ב ד א): "ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר: 'עבדך אישי מת, ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה', והנשה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים '", (נחמיה ה ה): "ועתה כבשר אחינו בשרנו כבניהם בנינו והנה אנחנו כבשים את בנינו ואת בנתינו לעבדים ויש מבנתינו נכבשות ואין לאל ידנו ושדתינו וכרמינו לאחרים" (ע"פ דעת מקרא) .

אם כך, מהי המשמעות המעשית של הפסוק?

א. ישנם פסוקים רבים אחרים הקובעים, ששיעבוד של אדם לאדם הוא מצב לא רצוי, במיוחד בעם ישראל, שעליו נאמר "כי לי בני ישראל עבדים". בצירוף לפסוק שלנו, ניתן להסיק, שהאדם צריך להשתדל שלא יהיה עשיר ולא יהיה עני (ראו גם ראש ועושר אל תתן לי ), וכן צריך להשתדל שבעם ישראל לא יהיו עניים ועשירים, כך שלא יהיה שיעבוד כלכלי (ראו גם הלואה = שיעבוד ). אם כך, צמצום פערים כלכליים בעם ישראל הוא מטרה חשובה שראוי להשקיע בה. איך בדיוק להשיג את המטרה - זו שאלה אחרת.

ב. ויש מפרשים שהפסוק הוא רקע לפסוק הבא: "זורע עוולה - יקצור אוון, ושבט עברתו יכלה": הפסוק שלנו מלמד שלעשירים יש כוח לשלוט בעניים, והפסוק הבא מלמד, שאם העשירים מנצלים את כוחם באופן מוגזם, למשל על-ידי הלוואות בריבית, הם יאבדו את כוחם ( פירושים נוספים ).

ג. יש שפירשו להיפך, שהפסוק בא ללמדנו שכדאי להיות עשיר כדי להשיג שלטון בעניים; אך ראו בדברי הרב סעדיה גאון ( הנבחר באמונות ובדעות י ח ) שדחה טענה זו.

ד. ויש מפרשים, שהפסוק הוא משל לעושר ועוני בתחום הרוחני: " "עם הארץ צריך לתלמיד חכם לעולם" " (רש"י) .

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-07-06.

פסוק ח

עריכה

זורע עוולה יקצור אוון, ושבט עברתו יכלה

שני עקרונות לענישה, המתאימים במיוחד לעבירות כלכליות, ניתן ללמוד מ:

(משלי כב ח): "זורע עַוְלָה יקצור און, ושבט עברתו יכלה"

זריעה = משל להתחלה של פעולה או פרוייקט חדש .

עוולה = אי צדק, פגיעה במה שמגיע לזולת.

קצירה = משל לאיסוף התוצאות והרווחים מהפרוייקט .

אוון = אין והבל .

זורע עוולה יקצור אוון = מי שמתחיל פרויקט המתבסס על עוול, כגון: מקים מפעל שבאופן שיטתי מלין את שכרם של העובדים או מקים חברה שבאופן שיטתי מרמה את הצרכנים - צריך להרוויח רק אין ואפס, כלומר, להפסיד את כל הרווחים מהפרויקט שלו. לא רק לשלם פיצוי ספציפי למי שנפגע או לשלם קנס ספציפי לפי חומרת העבירה, אלא לאבד את כל הרווחים, כך שהפשע לא ישתלם. זהו עיקרון הענישה הראשון.

שבט = מקל שמכים בו, ומשל לשלטון וסמכות .

עברה = כעס וזעם.

שבט עברתו = המקל שאותו אדם הכה בו את האנשים שעברו על רצונו והכעיסו אותו, כלומר הסמכות שאותו אדם השתמש בה בתקיפות, כמו ב (ישעיהו י ה): "הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי".

זורע עוולה... ושבט עברתו יכלה = מי שמתחיל פרויקט המתבסס על עוול, בנוסף לעונש הכספי המוטל עליו, יש לכלות ולאבד את שבט עברתו: יש למנוע ממנו להחזיק בעמדות שיש בהן שלטון וסמכות, כמו להיות מנהל בחברה או פקיד בכיר בממשלה. מי שניצל לרעה את סמכותו צריך לאבד את סמכותו: " "שבט חמתו, שרודה בני אדם, כלה והולך לו, לפי שמפסיד את יכולתו" " (רש"י) . זהו עיקרון הענישה השני.

כמו פסוקים אחרים בספר משלי , גם הפסוק הזה נראה כמתאר גמול אלוהי, אך למעשה אפשר לראות בו עצה לשלטון - לא לאפשר לאנשי עוול ליהנות מתוצאות מעשיהם, ולא לאפשר להם להמשיך ולמשול באחרים.

פירושים נוספים

זריעה - קצירה - דיש

הפסוק הוא משל מתחום החקלאות, המתייחס לשלוש מלאכות: זריעה, קצירה ודיש. הזריעה והקצירה נזכרו בפירוש, והדיש נרמז במילה שבט = מקל ששימש לחביטת התבואה, לצורך הפרדת הגרעינים מהשיבולים (ישעיהו כח כז): "כי לא בחרוץ יודש קצח ואופן עגלה על כמן יוסב, כי במטה יחבט קצח וכמן בשבט".

אוון = אין והבל, וגם כוח המנוצל לרעה .

עברה = זעם, או תבואה, כמו ב (יהושע ה יא): "ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי" ('דעת מקרא' בשם הרב יוסף קמחי) .

שבט עברתו = מקל שמכים בו בזעם, או מקל שמכים בו את התבואה.

המשל מתאר אדם שזורע, וכמובן מעוניין לקצור את התבואה ואז לדוש אותה בשבט; אך מכיוון שהוא זורע זרעים של עוולה, הוא קוצר אוון, אין והבל, כלומר לא מרוויח כלום; או: הוא קוצר תבואה של אוון, תבואה חזקה וקשה; הוא לא מצליח לדוש אותה, מתעצבן ומכה אותה בעברה וכעס, אבל השבט נשבר וכלה.

ובנמשל: דיש הוא משל למלחמה ומאבק .

זורע עוולה יקצור אוון = המתחיל בפרוייקט בדרך של עוול, התוצאות יהיו מעשי אוון ואלימות שאנשים אחרים יעשו כנגדו; הוא לא ייהנה מרווחי הפרוייקט אלא רק יסבול.

ושבט עברתו יכלה = גם אם ירצה להילחם ולהכות את האנשים הפוגעים בו, לא יצליח; כוחו יכלה ויאבד. הביטוי שבט עברתו רומז לדיש שנעשה בכעס וזעם, כמשל למאבקים ומלחמות שיהיו לגזלן כשירצה ליהנות מהגזילה. ויש כאן רמז, שרשויות החוק צריכות להטיל מגבלות ביורוקרטיות קשות ומעצבנות במיוחד על אנשי עסקים שהורשעו בעבירות כלכליות.

תקנת השבים

לפי הפסוק שלנו, אין לתת לגזלן ליהנות מהרווחים של הרכוש שגזל; אולם, חז"ל רצו להקל על הגזלנים לחזור בתשובה, והם תיקנו כמה תקנות שמקלות על גזלנים; בין השאר, תיקנו שאדם שגזל שדה, השביח אותה והחזיר אותה לבעליה, רשאי לקבל פיצוי מסויים מבעל השדה: " "גזל [שדה] והשביח - שמין לו, וידו על התחתונה: אם השבח יתר על ההוצאה, נוטל ההוצאה בלבד מן הנגזל; ואם ההוצאה יתירה על השבח, אין לו מן ההוצאה אלא שיעור השבח" " (רמב"ם, הלכות גזילה ט ה) ; " "היורד לתוך שדה חברו שלא ברשות ונטעה, אם היתה שדה הראויה ליטע - אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו ליטעה, ונוטל מבעל השדה. ואם אינה עשויה ליטע - שמין לו וידו על התחתונה" " (שם י ד) , " "היורד לתוך חרבתו של חבירו ובנאה שלא ברשות, שמין לו וידו על התחתונה" " (שם י ט) .

אמנם, גם לפי הלכות אלו, הגזלן אינו מרוויח שום דבר, הוא מקבל לכל היותר את מחיר השוק של העבודה שעשה (אם היתה שדה הראויה ליטע), וברוב המקרים הוא מקבל פחות (רק את ההוצאות או אף פחות מכך). כלומר, גם הלכות אלו אינו סותרות את הכלל "זורע עוולה יקצור אוון".

הפסוק בהקשרו

יש שפירשו שהפסוק קשור לפסוק הקודם: "עשיר ברשים ימשול, ועבד לווה לאיש מלווה". לפי זה, הפסוק שלנו מדבר, בפרט, על עשיר שמנצל את עושרו כדי לפגוע בעניים (למשל ע"י שיעבוד או הלוואה בריבית), ומתאר את עונשו: " "יתמוטט ויכלה עשרו, עד שתכלה אימת עברתו וכעסו, אשר היו הרשים יראים ממנו מפני עשרו... גם זאת מידה כנגד מידה... מפני שהיה מתגבר על הרשים באימת עשרו" " (רבי יונה) .

ה"נבואה" הזאת של ספר משלי (או של רבי יונה) התגשמה במאות האחרונות כמה פעמים, בכל המהפכות שבהן העניים והמשועבדים מרדו בעשירים והמשעבדים, וכילו את " שבט עברתם" - כוחם ושלטונם (ראו מלבי"ם) .

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-07-06.

פסוק ט

עריכה

טוב עין - הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל

כשעוזרים לזולת, צריך לשים לב לא רק למעשים אלא גם למבטים:

(משלי כב ט): "טוב עין - הוא יְבֹרָך כי נתן מלחמו לדל"

טוב עין = אדם שיש לו מבט טוב בעיניים, מבט של שמחה כאשר הוא רואה שהזולת נהנה מרכושו .

יבורך = העני יברך אותו, כשיראה שהוא נותן לו בשמחה ועם מבט טוב בעיניים.

הוא יבורך = המילה "הוא" באה להדגיש, דווקא הוא יזכה שהעני יברך אותו לאחר שנתן לו מלחמו; אבל אדם רע עין לא יזכה לברכה, כי המבט הרע יגרום לעני צער ובושה. העני אמנם ניצל מרעב, אבל כבודו נפגע ולכן לא יוכל לברך את הנותן בלב שלם.

כל אדם צריך להשתדל להיות טוב עין, אבל מה יעשה אדם שעדיין לא הגיע למעלה זו, האם בינתיים יימנע מלתת? לדעתי התשובה היא לא: דווקא אדם רע עין יכול לתת בלי לצפות לברכה, לשם מצוה נטו...

מקורות ופירושים נוספים

1. חילקנו את הפסוק לשני חלקים לא שווים: "טוב עין, הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל", ופירשנו כי = כאשר: רק טוב-עין זוכה לברכה כאשר הוא נותן מלחמו לדל; העין הטובה היא הגורם העיקרי לברכה.

2. אך על-פי הטעמים ועל-פי רוב המפרשים, יש לחלק את הפסוק לשני חלקים שווים: "טוב עין הוא יבורך, כי נתן מלחמו לדל"; לפי זה, כי = משום ש-: טוב-עין זוכה לברכה, משום שהוא רגיל לתת מלחמו לדל; הנתינה היא הגורם העיקרי לברכה. לפי זה, הפסוק מלמדנו להיות טובי עין, להסתכל במבט טוב ואוהב על אחרים, כי מתוך כך נזכה לזהות את האנשים שצריכים את עזרתנו ולתת להם מלחמנו, וכתוצאה מכך נזכה לברכה.

אולם, לפי זה, הנתינה נובעת מהעין הטובה, ולכן היה ראוי לכתוב בלשון עתיד "יתן": "טוב עין הוא יתן מלחמו לדל ויבורך"; השימוש בלשון עבר נתן מדגיש שהנתינה כבר נעשתה, והברכה באה אחריה כתוצאה מהעין הטובה.

3. יש שפירשו את הפסוק כהמשך לפסוקים הקודמים (פסוקים 7-8), המדברים על עשירים ועניים: פסוק ז מתאר את המצב הטבעי שבו לעשירים יש כוח לשלוט בעניים: "עשיר ברשים ימשול" ( פירוט ), פסוק ח מתאר את העשירים המנצלים את כוחם לרעה: "זורע עוולה יקצור אוון" ( פירוט ), ופסוק ט מתאר את העשירים המנצלים את כוחם לטובה: "נתן מלחמו לדל" (ראו מלבי"ם) .

4. אפשר לפרש את הנתינה החומרית כמשל לנתינה רוחנית של חכמה ותורה. ישנם אנשים שמתעצבנים כשהם רואים שאנשים אחרים מעתיקים את דברי החכמה שלהם, אך ישנם אנשים שמסתכלים על כך בעין טובה, שמחים כשאחרים נהנים מדברי חכמתם; אנשים אלה יזכו לברכת ה'. ולדברי חז"ל, האיש הראשון שנהג עין טובה בדברי תורה היה משה רבנו, נותן התורה: " "לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר (שמות לד) "כתב לך"... משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר טוב עין הוא יבורך..." ' " (רבי יוסי בן חנינא, תלמוד בבלי נדרים לח.) .

5. ויש שדרשו את הפסוק על ברכת המזון: " "אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין, שנאמר טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל, אל תיקרי יבורך אלא יברך" " (רבי יהושע בן לוי, סוטה לח:) ; כלומר, טוב עין נקרא אדם שמזמין עניים רבים לסעודתו, כדי שיוכל לברך ברכת המזון במניין או לפחות בזימון (ע"פ הגאון מווילנה) .

פסוקים דומים וקשורים

עין טובה מביאה ברכה, ועין רעה מביאה מחסור; ראו (משלי כח כב): "נבהל להון איש רע עין, ולא ידע כי חסר יבאנו"( פירוט ).

יש אנשים, שכדי שיוכלו לתת בעין טובה, הם צריכים לתת מאכלים פשוטים וזולים יותר; ראו (משלי טו יז): "טוב ארחת ירק ואהבה שם, משור אבוס ושנאה בו"( פירוט ).

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-07-06.

פסוק י

עריכה

גרש לץ - ויצא מדון

ישנם אתרי אינטרנט רבים שבהם אפשר לנהל דיונים רציניים בנושאים שונים, במסגרת "פורומים". לכל פורום ישנם כללי כתיבה, המחייבים את כל מי שמעוניין להשתתף בדיון. על-פי ספר משלי, יש כלל אחד שראוי שיהיה בכל הפורומים, לפחות באלו שמטרתם לנהל דיון רציני:

(משלי כב י): "גרש לץ! ויצא מדון, וישבת דין וקלון"

לץ = אדם שלועג ומזלזל בזולת .

גרש לץ = הרחק כל לץ מהפורום, כלומר, חסום כל גולש שמביע לעג וזלזול באחרים.

מדון = מריבה המגיעה לבית הדין.

גרש לץ ויצא מדון וישבות דין = ביטויי לעג וזלזול עלולים להתדרדר ולהגיע להוצאת דיבה, והוצאת דיבה עלולה לגרום תביעה משפטית שבה גם מנהל הפורום יישא באחריות. אך אם תדאג מלכתחילה לגרש כל לץ, לא תצטרך להגיע ל מדון.

קלון = בזיון ובושה.

גרש לץ... וישבות... וקלון = גם כשהליצנות אינה גורמת לתביעת דיבה, היא גורמת לביזיון וזלזול בין גולשי הפורום. הם אינם מכבדים זה את זה ולכן אינם יכולים ללמוד זה מזה. אם תחסום את הלץ, יהיה קל יותר לשאר הגולשים לנהל דיון ענייני ורציני.

פירושים נוספים

גרש לץ

1. הפסוק כמובן אינו מתייחס רק לפורומים וירטואליים, אלא גם לפורומים ממשיים שבהם מנסים לקיים דיונים ענייניים, כגון הרצאות או אפילו שיעורים בבית הספר. הפסוק מתאים לפסוק אחר שגם בו נזכרו לץ וקלון (משלי ט ז): "יסר לץ לקח לו קלון, ומוכיח לרשע מומו. אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך"( פירוט ). מי שמנסה לחנך את הלץ גורם לעצמו קלון, וגורם לכך שהלץ ישנא אותו, ולכן עדיף להוציא אותו מהדיון כדי שלא ילעג לאחרים ויפריע להם. וגם חז"ל קבעו שאסור לתת שיעורי תורה ל תלמיד שאינו הגון , אם כי, הם הגיעו למסקנה זו מפסוקים אחרים בספר משלי.

בעבר תמהתי, איך אפשר להמליץ להרחיק תלמידים רעים מבית הספר, והרי אם יגורשו מבית הספר יתדרדרו עוד יותר! התמיהה שלי נפתרה לאחר שפגשתי כמה וכמה אנשים שהשתמשו בציטוטים מן המקורות על-מנת להצדיק מעשי עושק וגזל, כגון "לא החזרתי את ההלוואה, אבל זה לא באשמתי, הכל בידי שמים", או "הבת שלי גנבה לך תכשיטים, אבל את צריכה למחול לה, הקב"ה מעמיד אותך בניסיון". אותם אנשים למדו תורה, אבל הלימודים לא השפיעו עליהם לטובה, להיפך, הם השתמשו בתורה שלמדו כדי להצדיק פשעים.

ספר משלי ממליץ ללמד עורמה ומזימה לתלמידים פתיים ותמימים , כך שיידעו להיזהר מהטעיות, אך יחד עם זה הוא ממליץ להרחיק מהלימודים תלמידים רעים, שעלולים להשתמש לרעה בדברים שילמדו.

ראו גם: עז בארון הקודש - סיפור על לץ שהשתנה לטובה אחרי שהחליטו לגרשו מבית המדרש .

פירוש זה מתאים גם לפסוקים נוספים, שמייעצים לא ללמד את הלצים דברי חכמה .

2. ולפי רוב המפרשים, הפסוק מכוון לכל אדם ואדם, ומייעץ לו לגרש את הלץ מביתו ומחברתו, כדי שלא יחרחר ריב: " "גרש ממך את הלץ ויצא המריבה, כי דרך הלץ לחרחר ריב, אז יבוטל דין וקלון. כי כשיהיה ריב יגשו למשפט ויריבו לבזות זה את זה, וכשאין מחרחר - ישבות הכל" " (מצודות , ודומה לזה הגאון מווילנה ומלבי"ם) . לפי חלק מחז"ל, הכתוב מתייחס אפילו לגירושין בין בני זוג: " "אשה רעה - מצוה לגרשה, דכתיב גרש לץ ויצא מדון וישבות דין וקלון" " (רבא, בבלי יבמות סג ב ) . לפי זה, הפסוק דומה לפסוק אחר שגם בו נאמר שהלצים גורמים למריבות וכעס (משלי כט ח): "אנשי לצון יפיחו קריה, וחכמים ישיבו אף"( פירוט ).

3. ויש אומרים שהפסוק מכוון למנהיגים, ומלמד אותם להשתמש בעונש גירוש, וכך אכן נהגו כמה מקהילות ישראל בגלות: " "וגם מה שנהגו הקהילות להשליך מן העיר בעל שמועה רעה ועושי עבירה או מי שאינו הולך בדרך טובה או הולך שלא בדרך הקהל - הוא מנהג ראוי ודין אמת יוצא מן הפסוק הזה שכתוב בסופו: והוא יבדל מקהל הגולה... וזה כדי שיהיה כלה מאליו, ויצא לדור באשר ימצא שלא בתחומינו, לקיים מה שנאמר: גרש לץ ויצא מדון וישבת ריב וקלון" " ( הגירוש כאמצעי ענישה / אביעד הכהן ) . לפי זה, הפסוק דומה לפסוק אחר, שגם הוא מלמד שהרשעים צריכים להיכרת מהארץ (משלי ב כב): "ורשעים מארץ יכרתו, ובוגדים יסחו ממנה" ( פירוט )

4. אך לפני הכל יש לגרש את הלץ הפנימי שבתוכנו: " "גרש לץ - יצר הרע" " ( רש"י ) .

ויצא מדון

1. פירשנו שהפסוק מתאר רק סיבה אחת לגרש אדם מהפורום - רק אם הוא לץ המביע לעג וזלזול באחרים. לפי זה, המשפט " ויצא מדון " מתאר את התוצאה - אם תגרש לץ, יצא המדון מהפורום: " "גרש ממך את הלץ ויצא המריבה, כי דרך הלץ לחרחר ריב" " ( מצודות , ודומה לזה הגאון מווילנה ומלבי"ם)

הבעיה בפירוש זה היא, שיש מעין כפילות בפסוק - "ויצא מדון, ישבות דין", המדברים על עניין דומה.

2. ויש פירשו שהפסוק מתאר שתי סיבות שונות - אם הוא לץ וגם אם הוא מדון, כלומר איש מדון; אם הוא מביע לעג וזלזול, או שהוא נוהג בקביעות להיכנס למריבות המגיעות לאיומים בתביעות משפטיות. את שני הטיפוסים הללו צריך לסלק מהפורום: " "כאשר תגרש מחברתך שני אלה, והם לץ ואיש מדון, יסתלקו מעליך שני נזקין גדולים, שהם מטרידים נפש האדם בעולם, והם - דין וקלון. כי: איש מדון יגלגל תרעומות על מי שיש לו עסק עמו, ויזקיקנו תמיד לבוא לבית דין, או שלא ירצה לשלם את אשר עליו זולתי בבית דין; והלץ יגרום תמיד קלון לאיש חברתו." " ( הרב יונה גירונדי ) . לפי זה, הפסוק מלמד שני כללי כתיבה שונים לפורום: לא להביע לעג וזלזול באחרים, ולא להיכנס למריבות על רקע אישי.

מדרשים

יש מחז"ל שדרשו את הפסוק על לוט: " "גרש לץ, זה לוט. ויצא מדון, ויהי ריב בין רועי אברם וגו" " (בראשית רבה מא ח) . אברהם ניסה לקרב את לוט במשך תקופה מסויימת, אבל כשראה שהקרבה ביניהם מביאה למריבה בין רועיהם, החליט שעדיף להיפרד.

מאמרים נוספים - באדיבות גוגל

יען לא האמנתם בי (כ', יב') : יוצא מכאן שפעמים שיש ריב שמניעיו צודקים וכשרים לפני הקב"ה, ואילו על הריב בשמות י "ז אפשר לדרוש את הפסוק ממשלי (כב:י): " גרש לץ ויצא מדון וישבֹת דין וקלון" ... ( cache )
פורטל נרו יאיר - אשה טובה אשה רעה ומה זה... : אשה רעה בדעותיה ושאינה צנועה כבנות ישראל הכשרות מצוה לגרשה שנאמר גרש לץ ויצא מדון . ואשה שנתגרשה משום פריצות אין ראוי לאדם כשר שישאנה. ... ( cache )
הנך נמצא באתר של: "ת"ת כנגד כולם" : האמורא השולל מה שקירב את לוט הביא ג"כ פסוק " גרש לץ ויצא מדון " (משלי כב, י). כלומר, כל עוד שהיה לוט רשע בינוני, יש לקרב אותו, כדכתיב על אברהם "אוהב טהר לב" ... ( cache )
ספר המצות הקצר : גרש לץ ויצא מדון . ". ונוהג בכל מקום וב. כל זמן.: מה. מצות עשה לישא אשת אחיו שמת בלא בנים. שנאמר. (. דברים כה.,. ה.): ". כי ישבו ...

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-02-24.

פסוק יא

עריכה

אהבה טהורה היא אהבה שמעצימה

יש אהבות שיוצרות תלות: האוהב אמנם עוזר, אבל הוא עושה זאת באופן שמשמר את העליונות שלו על-פני הנאהב ואת התלות של הנאהב בעזרתו. אבל האהבה הטהורה אינה כזאת:

(משלי כב יא): "אהב טהר לב - חן שפתיו, רעהו מלך"

טהור לב = שמחשבותיו טהורות ונקיות, ללא אינטרסים אישיים (ע"פ רמח"ל, מסילת ישרים, הגדרת הטהרה) .

חן שפתיו = יש יופי ואהבה בדיבורו, ולכן -

רעהו מלך = ידידו מרגיש כמו מלך, מרגיש שהוא אדון לעצמו ואינו תלוי באוהב.

אדם האוהב באמת, בלב טהור, אינו מעוניין לשלוט ברעהו, להיפך, הוא רוצה שרעהו יהיה אדם עצמאי, ולכן הוא מדבר עמו באופן שמחזק את הבטחון העצמי שלו ועוזר לו להרגיש כמו מלך.

ועוד:

רעהו מלך = ידידו מרגיש כמו מלך, כי האוהב מכבד אותו כמו שמכבדים מלך.

על-פי ההלכה, " "כבוד גדול נוהגין במלך, ומשימין לו אימה ויראה בלב כל אדם, שנאמר שום תשים - שתהא אימתו עליך" " ( רמב"ם הלכות מלכים ב ) . ישנן הלכות רבות המתארות הנהגות של כבוד למלך; ניתן להסיק מהן מסקנות, בשינויים הראויים, גם לגבי יחסים בין אדם לחברו ובין איש לאשתו:

" "אין רוכבין על סוסו, ואין יושבין על כסאו, ואין משתמשין בשרביטו, ולא בכתרו, ולא באחד מכל כלי תשמישיו" " - כבוד לחפציו האישיים של הזולת. במקום שנוהגים שלכל אחד יש מקום ישיבה קבוע - ראוי לכבד אותו ולא לתפוס את מקומו.
" "ואסור לראותו כשהוא ערום, ולא כשהוא מסתפר, ולא כשהוא בבית המרחץ, ולא כשהוא מסתפג [מתנגב]" " - כבוד לגוף הזולת, לא לראות אותו במצב מביך או לא מכובד.

מקורות ופירושים נוספים

1. פירשנו רעהו מלך = רעהו מרגיש כמו מלך, כלומר עצמאי ושולט בעולמו (ע"פ יעל) , או שהוא מכבד את רעהו כמו שמכבדים מלך (אראל) .

הרעיון שיש לכבד את החברים כמו מלכים נזכר בכמה מקומות בדברי חז"ל כאחד הדברים שעליהם האדם נשפט לאחר מותו: " "המלכת את חברך עליך בנחת רוח?" " ( שערי קדושה ב ב , אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמ' פד ד"ה פרק רביעי; וראו פרשת יתרו / הרב עובדיה יוסף , שיר השירים ורות / הרב מרדכי גרינברג באתר ישיבת בית אל , איכות חיים / ש. ארלנגר באתר הידברות ) .

2. ויש שפירשו רעהו מלך = ראוי להיות רעהו של המלך, " "כי יש על המלך לחפש ולבקש אנשים שאהבתם זכה וטהורה" " (רבי יונה, ודומה לזה מלבי"ם) . ייתכן שהכוונה רעהו = ידידו המקורב לו, וייתכן שהכוונה למשרה ספציפית שנקראה " רעה המלך " (דעת מקרא) :

(שמואל ב טז טז): "ויהי כאשר בא חושי הארכי רעה דוד אל אבשלום..."
(מלכים א ד ה): "ועזריהו בן נתן על הנצבים, וזבוד בן נתן כהן רעה המלך"

לפי זה, הפסוק נותן עצה למלך - איך לבחור את מקורביו.

אולם, המלך הוא רק בן אדם, הוא לא יראה ללבב; אם כך, איך יוכל לבחור אנשים שהם טהורי לב?
ועוד: גם חן שפתיים אינו סימן טוב, שהרי (משלי כו כד): "בשפתו ינכר שונא, ובקרבו ישית מרמה. כי יחנן קולו אל תאמן בו, כי שבע תועבות בלבו"- השונא יודע לנכר את שפתיו ו לחנן את קולו, לדבר בחן המסתיר את שבע התועבות שבליבו.

3. ויש שפירשו רעהו מלך = הוא (האוהב) דומה למלך: " "מי שאוהב איש טהר-לב... ויאהב את מי שיש חן באמרי- שפתיו... הנה המלך הוא רעהו, כן דרך המלך לאהוב אנשים כאלה" " (מצודת דוד, וכן הגאון מווילנה)

אולם, גם לפי זה, המשמעות המעשית של הפסוק אינה ברורה, שהרי האדם אינו יכול לזהות בקלות אנשים שליבם טהור.

4. ויש שפירשו רעהו מלך = הקב"ה, מלך מלכי המלכים, הוא רעהו (רש"י) .

אולם, לפי פירוש זה, לא ברור למה נכתב רעהו מלך ולא רעהו ה'?

מקורות

על-פי מאמר של אראל (הגהה: יעל) שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים 9 וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-04-04.

פסוק יב

עריכה

ה' שומר על השופט מטעות

ישנם תפקידים רבים המחייבים את האדם לשפוט בני אדם אחרים הבאים לפניו, למשל: מנהל גמ"ח הצריך להחליט למי לעזור, רופא מטעם ביטוח לאומי הצריך להחליט למי לקבוע אחוזי נכות, מאבטח הצריך להחליט למי לתת להיכנס לקניון, וכמובן דיין בבית-דין. אחת הבעיות העיקריות בתפקיד זה היא להחליט, האם האדם שעומד מולי הוא אדם ישר או רמאי.

הדרך לפתור את הבעיה, על-פי התנ"ך, היא בשיתוף פעולה, בין השופט לבין ה':

תפקידו של השופט הוא (דברים טז יט): "לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד, כי השחד יעור עיני חכמים, ויסלף דברי צדיקים".
ותפקידו של ה' הוא (משלי כב יב): "עיני ה' נצרו דעת, ויסלף דברי בגד"

ההקבלות בין שני הפסוקים מלמדות ששניהם מדברים על אותו נושא - על משפט שבו צריך להכריע מי הצדיק ומי הבוגד:

תפקידו של השופט הוא להימנע מלקחת שוחד - גם שוחד חומרי וגם שוחד רגשי כגון דברי שבח ומחמאות. כשאדם לוקח שוחד, גם אם הוא חכם, השוחד מעוור את עיניו, הוא לא שם לב לסימנים מחשידים ולסתירות בדבריו של נותן השוחד, וכך הוא יכול לרמות אותו בקלות; בנוסף, השוחד מסלף את דבריו של הצדיק, של הצד השני במשפט (זה שלא נתן שוחד), וגורם לשופט למצוא פגמים ובעיות שאינם קיימים דווקא אצל האיש הישר.
אך מה קורה אם השופט אינו לוקח שוחד - האם במצב כזה הוא מוגן מטעויות? האם בעלי-הדין הרשעים לא יצליחו "לעוור את עיניו" ו"לסלף את דברי הצדיקים" בדרכים אחרות? - כאן מתחיל ה"תפקיד" של ה': עיני ה' הן שינצרו וישמרו על דעתו של השופט, והרשעים בוודאי לא יצליחו לעוור את עיניו של ה'; בנוסף לכך, ה' יסלף ויבלבל את דבריהם של בעלי-הדין הבוגדים הרשעים, ולא של הצדיקים. אם השופט יחקור אותם מספיק זמן, בסופו של דבר הם יתבלבלו בדבריהם ויפלילו את עצמם; כל עוד השופט אינו לוקח שוחד, עיניו יהיו פקוחות ויזהו את הטעות.

המשימה לשפוט בצדק היא משימה גדולה, המתבצעת בשיתוף-פעולה בין השופט לבין ה': השופט צריך לשמור על חוקי התורה ולא לקחת שוחד, ואם יעשה כך - ה' ישמור עליו מטעויות.

מקורות ופירושים נוספים

1. המאמר מסתמך על פירושו של הגאון מווילנה על משלי כב יב, שקישר בין פסוק זה לבין האיסור לקחת שוחד, ופירש נצרו דעת = שמרו על הידיעה הנכונה בליבו של השופט, כלומר שמרו על השופט מטעות.

2. אך רוב המפרשים פירשו שהפסוק מדבר על שמירה פיסית, שמירה על האדם הישר והצדיק מליפול בפח שטומן לו הבוגד: " "המקום ישגיח בשמירת אנשי הדעת, ויעוות לקלקל דברי עצת הבוגד אשר ידבר ללכוד אנשי הדעת לא יוכל להם" " (מצודת דוד) .

ראו: פסוקים נוספים עם הביטוי "עיני ה'"

מקורות

על-פי מאמר של ע"פ הגר"א (הגהה: עופר לביא) שפורסם לראשונה בפירוש משלי כב יב וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-02-24.

פסוק יג

עריכה

ראו הסכנות בחוץ וברחובות

פסוק יד

עריכה

שוחה עמוקה פי זרות, זעום ה' ייפול שם

ספר משלי מזהיר את האדם מפני התמכרות לדיבורים שיש בהם פיתוי.

(משלי כב יד): "שוחה עמקה פי זרות, זעום ה' יפול שם"

שׁוחה = בור, חפירה המשמשת כמלכודת.

זרות = נשים אחרות, שאינן אשתו.

שוחה עמוקה פי זרות = כשאדם מדבר עם נשים זרות, הדבר משול לכניסה לתוך בור עמוק - קל להיכנס אבל קשה לצאת. השיחה סוחפת את האדם, הוא מתמכר ושוכח את תפקידו בעולם.

זעום = מלשון זעם, כעס וקללה.

זעום ה' = מי שה' כעס עליו, הביא עליו קללה.

זעום ה' יפול שם = אדם שה' כעס עליו והביא עליו קללה עלול בקלות להתפתות ליפול לתוך שיחה עם נשים זרות. הוא מרגיש שה' לא אוהב אותו ומחפש אהבה במקום אחר.

הפסוק בא להזהיר את האדם: אם אתה מרגיש שה' כועס עליך, אל תדבר עם נשים זרות - אתה עלול ליפול ולהתמכר ולאבד את דרכך בחיים. שיחה עם נשים אינה פתרון - הפתרון הוא לעלות אל ה' ולא לרדת וליפול לתוך בור!

פירושים נוספים

שוחה עמוקה

1. פירשנו שוחה = חפירה או מלכודת, כמו (ירמיהו יח כ): "כי כרו שוחה לנפשי".

2. אך המילה שוחה רומזת גם למילה שֹיחה , שאחת המשמעויות שלה היא פטפוט, דיבור סרק; כך פירש רש"ר הירש את המשנה " "אל תרבה שיחה עם האישה" " (אבות א ה) - אל תבזבז את הקשר עם האישה על פטפוטים. ככל שהדיבורים יותר רדודים, כך הנפילה היא יותר עמוקה...

פי זרות

1. פירשנו פי זרות = שיחה עם נשים זרות. קשרים פסולים עם נשים נמשלו לשוחה עמוקה גם בפרק הבא (משלי כג כז): "כי שוחה עמקה זונה, ובאר צרה נכריה".

2. ויש מפרשים: פי זרות = דיבורים זרים, ניבולי פה: " "אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא: כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם, שנאמר שוחה עמוקה פי זרות . רב נחמן בר יצחק אמר: אף שומע ושותק, שנאמר זעום ה' יפול שם." " (תלמוד בבלי, שבת לג.) .

זעום ה' ייפול שם

1. פירשנו שהמשפט מתאר את המצב הנפשי שעלול לגרום לכך שהאדם יפול לתוך שיחה עם נשים זרות - כשה' לא אוהב אותו הוא מחפש אהבה אצל נשים; וייתכן שזו כוונת רש"י: " "מי שהקב"ה שונאו נופל ונכשל בה" ".

2. יש שפירשו שהמשפט מתאר עונש - כשה' זועם על מישהו, הוא גורם שייפול לתוך שיחה עם נשים זרות: " "מי שה' זעם עליו וחפץ במיתתו הוא נכשל בה, כי לא יאיר עיניו בתחלת הפתוי להבין סכלות הדבר וכזביו" " (מצודת דוד) .

אך לפי זה, אין לאדם בחירה חופשית, ולא ברור מה המשמעות המעשית של הפסוק.

3. ויש שפירשו הפוך "מי שנופל לתוך שיחה עם זרות - ה' זועם עליו", כלומר, לא רק שהוא נופל לבור, הוא גם לא יצליח להיחלץ משם, כי ה' כועס עליו על כך שהפיל את עצמו לבור זה (הגאון מווילנה) ;

אך לפי זה היה ראוי לכתוב "הנופל שם זעום ה'".

4. בלשון ימינו, המילה זעום משמעה גם: קטן, אולי מתוך הבנה דרשנית של הפסוק (מיכה ו י): "עוד האש בית רשע אצרות רשע ואיפת רזון זעומה". לפי זה, היה אפשר לפרש: "מי שהאמונה שלו בה' היא קטנה וזעומה - רק הוא ייפול שם ".

אולם, המשמעות המקובלת של המילה "זעום" בלשון המקרא היא, כפי שפירשנו, מלשון זעם וכעס.

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-07-06.

פסוק טו

עריכה

ראו משלי כז כב

פסוק טז

עריכה

הפיצוי הראוי לדלים שנעשקו

נפתח בסיפור דמיוני אבל אפשרי: דליה (שם בדוי) התקבלה לעבודה במפעל חדש. היא עבדה במשך חודש שלם, חיה בצמצום והצליחה לשמור על יתרה חיובית בחשבונה עד סוף החודש, אך ב-1 בחודש הבא נגמר הכסף בחשבון הבנק שלה והיא נכנסה ליתרה שלילית. היא קיבלה את המשכורת על חודש עבודתה הראשון רק ב-10 בחודש הבא, כי כך נוהג המעסיק, לשלם ב-10 בכל חודש, כתוצאה מכך היא היתה ביתרה שלילית במשך 9 ימים.

על-פי הנוהג המקובל בימינו, המעסיק לא ישלם לדליה ריבית על 9 הימים שעיכב את משכורתה, אבל דליה כן תצטרך לשלם ריבית לבנק על אותם 9 ימים שחשבונה היה ביתרה שלילית. כדי להבין עד כמה המצב אבסורדי, נניח הנחה אפשרית, שגם המפעל שבו עובדת דליה וגם הבנק שבו מתנהל חשבונה שייכים לאותו אדם, או לשני אנשים מאותה משפחה (אחת מהמשפחות המעטות שמחזיקות בידן את רוב ההון במדינה). אדם זה עשה כסף קל על חשבון דליה: מצד אחד הוא עיכב את משכורתה ב-9 ימים ולא שילם לה כל ריבית, ומצד שני הוא חייב אותה לשלם ריבית על יתרת החובה בחשבונה. הוא למעשה הכריח אותה לתת לו "הלוואה" בלי ריבית בגובה המשכורת שלו, ואז נתן לה את אותו כסף כהלוואה בריבית!

על-פי ספר משלי, הנוהג צריך להיות בדיוק הפוך:

(משלי כב טז): "עשק דל להרבות לו, נתן לעשיר אך למחסור"

עושק = אינו נותן לזולת רכוש ששייך לו (למשל - אינו משלם את משכורתו בזמן, אינו מחזיר הלוואה שלקח ממנו, אינו מחזיר לו רכוש שהפקיד אצלו).

דל = חלש .

להרבות לו = להוסיף לו ריבית והצמדה (ראו נשך ותרבית ).

עושק דל להרבות לו = המונע מאדם דל את הרכוש המגיע לו, יש לחייב אותו להוסיף לדל ריבית והצמדה. אמנם בדרך-כלל אסור לגבות קנס מאדם שאינו יכול להחזיר את חובו, אולם במקרה זה - כאשר בעל-החוב הוא דל והעשיר עושק אותו - ייתכן שהמדינה צריכה לקנוס את העשיר כדי לפצות את הדל על העיכוב.

על-פי התורה, יש לשלם משכורת לפועל עני תוך יום אחד, לפני השקיעה: (דברים כד טו): "ביומו תתן שכרו, ולא תבוא עליו השמש; כי עני הוא, ואליו הוא נשא את נפשו; ולא יקרא עליך אל ה', והיה בך חטא". אם כך, מעסיק שנוהג לעכב את המשכורת צריך להוסיף למשכורת הפרשי ריבית והצמדה על כל הימים שעברו מיום העבודה ועד ליום התשלום, כך שיכסו לפחות את הריבית שלוקחים הבנקים על משיכת יתר. הדבר לא ישפיע על השכירים שמקבלים משכורות גבוהות, שכן המעסיקים יוכלו פשוט להקטין את שכר הבסיס שלהם, כך שהשכר הסופי כולל ריבית יהיה זהה לשכר שקיבלו קודם בלי ריבית. אבל זה ישפיע באופן משמעותי על הכנסתם של השכירים המקבלים שכר מינימום, הפועלים הדלים, שעליהם בדיוק מדבר הפסוק.

נותן לעשיר אך למחסור = הנותן ריבית לעשיר, הנתינה לא תיחשב לו למעשה טוב, אלא רק תביא עליו מחסור.

העני שנכנס ליתרה שלילית בגלל שלא קיבל את משכורתו בזמן לא צריך לשלם ריבית לעשיר, ולכן יש לקבוע בחוק, שאף בנק אינו רשאי לגבות ריבית מלקוח הנמצא ביתרה שלילית בגובה השכר הממוצע במשק, במשך עד 10 ימים בחודש. בעלי ההון הם שקבעו, שעל חוב של 10 ימים לא משלמים ריבית; אם כך, עליהם לתת דוגמה אישית ולנהוג לפי החוק הזה בעצמם.

נדגיש כי על-פי ההלכה, איסורי ריבית אינם מבחינים בין עשיר לעני; בכל מקרה אסור לקחת ריבית ואסור לשלם ריבית - בין אם המלוה עשיר והלווה עני, ובין אם להיפך. אולם, ספר משלי אינו ספר הלכה, אין מטרתו לפסוק הלכה אלא להנחות את המנהיגים ואת השופטים לשפוט בצדק, והשופטים רשאים, במקרים מסויימים, לחייב את הלווה לשלם ריבית והצמדה. החלטה זו של השופטים צריכה להתחשב, בין השאר, במצבם הכלכלי של שני הצדדים.

פירושים נוספים

רוב המפרשים פירשו, שהפסוק מתאר את הגמול האלהי, למשל:

1. מי שעושק את הדל כדי להרבות לעצמו עושר - סופו שיצטרך לתת את כספו לעשיר, למשל - לשודד או למלך או למס הכנסה, והדבר יביא לו רק מחסור (ע"פ רש"י והגר"א) .

2. גם מי שעושק את הדל כדי להרבות את הונו, וגם מי שנותן מתנות לעשיר - שניהם לא יצליחו להרוויח ממעשיהם, אלא יזכו רק למחסור (ע"פ מצודת דוד) ; מכאן, שלפני שנותנים צדקה לעניים, צריך לוודא שהם אכן עניים, ולא עשירים מתחזים, שהרי (משלי יג ז): "יש מתעשר - ואין כל, מתרושש - והון רב"( פירוט )

3. מי שעושק את הדל במטרה לעזור לדל ע"י שישקיע את הכסף שעשק ממנו ויתן לו חלק מהרווחים, ובסופו של דבר נותן את הכסף לדל ועושה אותו עשיר - בכל-זאת אין זה מעשה ראוי, כי בינתיים הוא גרם צער לדל, ולכן המעשה יביא לו רק מחסור (ע"פ מלבי"ם) .

אולם, ממבנה הפסוק וגם מהשוואה לפסוקים אחרים שבהם נזכר הביטוי "אך למחסור" , נראה שבפסוק ישנן שתי צלעות מנוגדות שכל אחת מהן עומדת בפני עצמה, ולא משפט אחד ארוך שאומר דבר אחד; כלומר לביטוי להרבות לו יש משמעות בפני עצמו ולא רק כתאור המניע של האיש העושק דל, ולכן פירשתי שהמילים "להרבות לו" הן העונש הראוי למי ש"עושק דל".

פסוקים דומים

פסוקים נוספים על עושקי דלים .
פסוקים נוספים עם הביטוי אך למחסור

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-11-21.

פסוק יז

עריכה

חכמות חיצוניות למי שבוטח בה'

בספר משלי שלמה ישנם כמה קטעים שמיוחסים לחכמים אחרים (ראו משלי שלמה ומשלי חכמים אחרים ). אחד מהם הוא, כנראה, הקטע המתחיל במשלי כב יז ומסתיים בסוף פרק כד. בתחילת הקטע ישנו קטע המסביר על החשיבות של לימוד מחכמים אחרים:

משלי כב יז: " "הט אזנך ושמע דברי חכמים, ולבך תשית לדעתי" "

עליך להאזין ולהבין את דבריהם של חכמים אחרים, אבל את לבך ( = מקום המחשבות שלך ) תקדיש לדעתי , לדעת שאני מלמד אותך, שהיא דעת ה'.

על-פי רבי מאיר, הפסוק מתייחס אפילו לחכמים שהם רשעים: " "רבי מאיר, היכי גמר תורה מפומיה ד'אחר'? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן... אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו! - אמר ריש לקיש: רבי מאיר קרא אשכח ודרש: הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי - "לדעתם" לא נאמר אלא "לדעתי". קשו קראי אהדדי! - לא קשיא: הא בגדול, הא בקטן." " (( בבלי חגיגה טו ב )) כלומר, מכיוון ששלמה המלך הרשה לעצמו ללמוד את דבריהם של חכמים אחרים, שאינם בהכרח ישראליים או צדיקים, כדי לשלב את דבריהם בספרו, הרי שמותר לכל אדם לעשות אותו הדבר וללמוד דברי חכמה מאנשים שאינם צדיקים, ובלבד שהוא אדם גדול בדורו (כמו שלמה בדורו), שיש לו צורך ללמוד את דברי החכמה האלו כדי להביאם אל רשות הרבים. מותר לו לשמוע את דברי החכמים האחרים - " הט אזנך ושמע דברי חכמים ", אך לא לתת להם להשפיע על ליבו. הלב צריך להיות מלא בדעת ה' - " ולבך תשית לדעתי ".

והוא ממשיך:

משלי כב  יח: " "כי נעים כי תשמרם בבטנך , יכנו יחדו על שפתיך" "

בטן = מקום הרגשות המיידיים , שאינם נובעים ממחשבה. את דברי החכמים האחרים יש לשמור בבטן , כלומר מחוץ ללב; האדם צריך להבחין ולהפריד בין דברים שלמד מהחכמים הקשורים אל ה', לבין דברים שלמד מחכמים חיצוניים.

יכונו יחדיו על שפתיך = עליך לשמור את דברי החכמים האחרים כך שתוכל לשלוף ולצטט אותם בקלות בשעת הצורך.

החכם מסביר לתלמידו, מדוע החליט שאפשר לחשוף אותו לחכמות חיצוניות:

משלי כב  יט: " "להיות בה' מבטחך, הודעתיך היום אף אתה" "

מכיוון שאתה בוטח בה', אין חשש שתושפע לרעה מהחכמים החיצוניים, ולכן החלטתי להודיע גם לך את דבריהם.

בהמשך מסביר החכם, שדברי החכמים החיצוניים הם כמו משרתים העוזרים להבין את חכמת האמת ( פירוט ).

מקורות ופירושים נוספים

1. הפירוש שלפיו " חכמים " הם חכמים חיצוניים, שעשויים להיות גם רשעים, לקוח מהדברים המיוחסים לרבי מאיר בתלמוד. רש"י, בפירושו לפסוק זה, לא הגביל אותו לאדם גדול בלבד, אלא פירשו כהנחיה כללית: " "הט אזנך שמע דברי חכמים - ללמוד תורה מחכם כל שהוא, ולבך תשית לדעתי - ואם רבך רשע, לא תלמוד ממעשיו" " ( רש"י ) .

הפירוש על פסוקים 18-19 הוא פירוש מקורי שבו ניסיתי להמשיך את הרעיון של פסוק יז.

2. לפי רוב המפרשים, פסוקים 18-19 מדברים על חכמת התורה, ומלמדים שיש לשמור אותה היטב בבטן וגם על השפתיים (ברגש וגם בדיבור), וכן שעיקר חכמת התורה הוא הבטחון בה'.

כי נעים כי תשמרם בבטנך, ייכונו יחדיו על שפתיך

1. רוב המפרשים פירשו נעים = ראוי וטוב: " "כי נעים יהיה לך לאחר זמן, אם תשמרם ותצפנם בבטנך, שלא תשכחם" " (רש"י) , " "כאשר כל דברי התורה יחדיו יהיו נכונים על שפתיך מבלי שגיאה ובלבול" " (מצודת דוד) .

2. ויש שפירשו נעים = מתנועעים ומתנודדים: " "כי אם תשמרם בבטנך הם נעים ונדים, כל עוד שלא תוכל להוציאם בשפתיך... אם יצאו מבטנך אל שפתיך , להביעם בשפתי דעת, אז ייכונו , לא יהיו נעים רק ימצאו כן ובסיס" " (מלבי"ם) .

להיות בה' מבטחך, הודעתיך היום אף אתה

1. יש שפירשו, שהבטחון בה' הוא אמצעי ללימוד תורה: " "אני מודיעך שתבטח בה' ותעסוק בתורה, ולא תאמר 'איך אבטל ממלאכתי? ואיך אתפרנס?'" " (רש"י) , " "תבטח בה', אשר נתן חוקי החכמה, שהוא יודע סודם ואמיתתם, ואל תסתפק בהם מאומה" " (מלבי"ם) .

2. ויש שפירשו, שהבטחון בה' הוא המטרה של לימוד התורה: " "כוונתי בכל המוסרים אשר ערכתי לך - להגיע מהם אל הביטחון, כי כל המידות הטובות צריכות להגיע האדם אל היראה... והביטחון - מן המדרגות העליונות אשר ביראת חטא..." " (רבי יונה) , " "ועיקר נתינת התורה לישראל הוא כדי שישימו בטחונם בה'" " (הגאון מווילנה) .

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-07-06.

פסוק יח

עריכה

ראו פסוק יז

פסוק יט

עריכה

ראו פסוק יז

פסוק כ

עריכה

דברי חכמים הם משרתים של דברי התורה

כדי להבין היטב את החכמה הא-להית, יש להיעזר בחכמות אנושיות. כך לימד שלמה, החכם באדם, כשאמר:

משלי כב כ: " "הלא כתבתי לך שלישים במעצות ודעת" " (קרי).

שלישים = עוזרים, משרתים של המלך, כמו מלכים ב ז ב: " "ויען השליש אשר למלך נשען על ידו..." "

שלישים במועצות ודעת = משרתים העוזרים להבין דברי עצה ודעת.

הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת = פסוקנו נמצא בתוך קטע של חמישה פסוקים (משלי כב יז-כא) שהוא פתיחה לקטע המצטט את דבריהם של חכמים אחרים ( פירוט ). בפתיחה מסביר שלמה, מדוע החליט לשלב בספרו משלים של חכמים אחרים, והוא אומר "הרי המשלים האלו, שכתבתי לכם כאן, הם כמו משרתים שיעזרו לכם להבין את דברי העצה והדעת האלהיים". במה בדיוק הם עוזרים? הפסוק הבא מסביר:

משלי כב  כא: " "להודיעך קשט אמרי אמת, להשיב אמרים אמת לשלחיך" ":

בשני דברים החכמות החיצוניות משרתות את חכמת האמת:

להודיעך קֹשְׁטְ אמרי אמת = " "יש הבדל בין קשט ובין אמת , שהאמת יהיה... אף שאין אדם יודע טעמו, והקושט הוא אם אמתתו גלויה ומבוארת לכל. רוצה לומר, המשלים שעשיתי יודיעו אותך הקושט והאמיתיות של אמרי אמת ... שתבין הטעמים והדעת של האמת המקובל לך..." " (מלבי"ם; ראו קשט ) . החכמות החיצוניות הן כמו קישוט, הן מסייעות להבין את הטעם וההגיון שמאחרי חכמת האמת וכך להציג אותה בצורה יפה יותר.

להשיב אמרים אמת לשולחיך = בחכמות החיצוניות יש אמת שצריך להשיב , להחזיר למקורה, אל ה' ששלח אותך לעולם הזה (ראו קיום מצוות כשליחות ) ; אחת המטרות שלשמה האדם נשלח לעולם היא, לגלות אמרי אמת בכל מקום ולהשיב אותם למקומם, ולשם כך יש ללמוד כל חכמה שיש סיכוי למצוא בה אמרי אמת .

פירושים נוספים

שלישים

הביטוי " שלישים " זכה לכמה פירושים נוספים (שמעתי בשיעור של הרב דוד קליר, ח בתמוז ה'תשס"ו, במשכן אחוה בקרית מוצקין) :

1. שלוש פעמים שיש להזכיר כל רעיון בתנ"ך. בתלמוד בבלי (מגילה ז.) מסופר, שאסתר המלכה ביקשה מחכמי ישראל שיכתבו את סיפורה בתנ"ך, והחכמים סירבו, בטענה שסיפור המלחמה בעמלק נזכר כבר שלוש פעמים בתנ"ך - שמות יז, דברים כה, שמואל א טו - ואין להזכירו פעם רביעית. אך לאחר דיון, הוחלט ששתי הפעמים בתורה הן למעשה פעם אחת, וכך נמצא מקום למגילת אסתר בכתובים, כך שסיפור המלחמה בעמלק כתוב בשלושת חלקי התנ"ך - בתורה בנביאים ובכתובים (כך פירש רש"י בפסוקנו) .

ישנם מקומות נוספים בתלמוד שבהם חז"ל מביאים ראיה לרעיון מסויים משלושה פסוקים - מהתורה, מהנביאים ומהכתובים - וייתכן שגם שיטת הלימוד הזאת נובעת מהפסוק שלנו.

2. כתבתי לך שלוש פעמים או שלושים פעמים, כלומר, אני חוזר ומדגיש את דברי העצה והדעת; ואפשר גם לפרש " שלשת אלפים ", כנגד 3000 המשלים שכתב שלמה ( שלא כולם נמצאים בספרנו ).

3. כתבתי לך דברים חשובים - בדומה למה שנאמר (משלי ח ו): " "שמעו כי נגידים אדבר" "; שלישים הם שרים חשובים, כמו נגידים (מצודת דוד) .

4. נוסח הכתיב הוא " שלשום ", ולפי זה אפשר לפרש: כבר כתבתי לך על כך בעבר, ואני חוזר על הדברים היום.

שולחיך

גם הביטוי " לשולחיך " זכה לפירושים רבים:

1. הפירוש שהבאנו בגוף המאמר, שולחיך = ה' ששלח אותך לעולם, הזה מסתמך על דברי רבי יונה גירונדי, בפירושו על משלי י כו; ודומה לכך פירש הגר"א על פסוקנו: " "למי ששלחך וליווה אותך לעולם הזה, והם תורה שבכתב ותורה שבעל פה..." "

2. ויש שפירשו שולחיך = כל אדם ששואל אותך שאלה, וכאילו שולח אותך למצוא לו תשובה; וכשתלמד חכמות, תדע להשיב לו אמרי אמת (ע"פ רש"י ומלבי"ם) .

3. ויש שפירשו במשמעות שלילית: שולחיך = " "המטעים ומגרשים אותך מדרך האמת" " (מצודת דוד) ; כמו המילה שִׁלַּח שמשמעה גירש; וכשתלמד חכמות, תדע להשיב להם תשובה ניצחת.

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-07-06.

פסוק כא

עריכה

ראו פסוק כ

פסוק כב

עריכה

עוני מעודד גזל

טענה ידועה נגד דמי-אבטלה היא "דמי-אבטלה פוגעים במוטיבציה של העניים לצאת לעבודה". מוטיבציה לעבוד היא אכן חשובה, אך היא אינה היחידה; יש עוד סוגים של מוטיבציה, למשל - מוטיבציה לנהוג ביושר.

ישנם עובדים, במיוחד עובדי קבלן, שחברת כוח-האדם המעסיקה אותם שוללת את זכויותיהם החוקיות (ראו למשל את כתבת התחקיר זהב לבן, עבודה שחורה , על עובדי-הקבלן במפעלי ים המלח) . במקרים רבים, עובדים כאלה חוששים להתלונן, משתי סיבות:

אם יתלוננו - יפוטרו, ולא תהיה להם פרנסה;
אם יתלוננו - יהיה להם קשה למצוא אוזן קשבת אצל השופט, כי השופט שייך למעמד אחר - הוא עצמו נהנה משירותיהם של עובדי-קבלן זולים, העובדים כמנקים ומאבטחים בבית-המשפט או אפילו בביתו הפרטי, ולכן יהיה לו קל יותר להזדהות עם המעסיקים.

הדלוּת החומרית של העניים מגדילה את המוטיבציה של העשירים לשדוד אותם; בעיה זו הייתה קיימת כבר בימי התנ"ך:

(משלי כב כב): "אל תגזל דל כי דל הוא, ואל תדכא עני בשער. כי ה' יריב ריבם, וקבע את קבעיהם נפש"

יש הבדל בין דל לבין עני:

דל = אדם חלש מבחינה חומרית ,
עני = אדם שמעמדו החברתי נמוך .

ושני המצבים מזמינים צרות:

אדם דל וחלש מבחינה חומרית, אינו יכול לעמוד במאבק משפטי ממושך, אינו יכול להיעדר מהעבודה ואינו יכול לשכור עו"ד - והדבר עלול לפתות אנשים עשירים יותר לגזול אותו, כי דל הוא.
אדם עני ובעל מעמד חברתי נמוך, אינו מתמצא בנבכי מערכת המשפט, אין לו "קשרים" במערכת - והדבר עלול לפתות אנשים "מקושרים" יותר להטות את דינו בשער ( = מקום המשפט ).

על שניהם אומר החכם "כי ה' יריב ריבם, וקבע את קובעיהם נפש" - אם הם עצמם חלשים מכדי להגן על זכויותיהם, ה' יעשה זאת; ה' ידאג שהאנשים הגוזלים מהם יבואו על עונשם.

אך לענייננו, אנו למדים מכאן, שהעוני והדלוּת נותנים לעשירים מוטיבציה לגזול ולעשוק, ופוגעים במוטיבציה של העשירים לנהוג ביושר.

מה כל זה קשור לדמי האבטלה? - דמי האבטלה מרככים את קשיי העוני והדלות - הם מקטינים את התלות של העובדים במעבידים, ונותנים להם "מרווח נשימה", כך שגם אם יפוטרו - לא יגוועו ברעב; כך יש יותר סיכוי שיעזו לתבוע את זכויותיהם בבית המשפט, וכתוצאה מכך, המוטיבציה של המעסיקים לנהוג ביושר ולשלם את שכרם בזמן גדֵלה.

המדינה חייבת לאכוף את החוק ולדאוג שכל עובד יקבל את שכרו. כדי לקיים חובה זו, אפשר לשלוח בלשים ושוטרי חרש לכל המפעלים, אבל ייתכן שיהיה יותר זול ויעיל לתת דמי אבטלה למובטלים, כך שהם עצמם יוכלו לשמש כ"שוטרים" ולתבוע את המעסיקים שעשקו אותם.

הכלכלנים בימינו עדיין לא שמעו על "מוטיבציה לנהוג ביושר", עדיין אין נוסחה כלכלית שמתייחסת לגורם זה; אך כפי שלמדנו מספר משלי, הגורם הזה חשוב ומשמעותי לא פחות מאשר ה"מוטיבציה לצאת לעבוד".

לעיון נוסף

ניתן לפרש את הפסוק גם כמשל לעולם הרוחני, עולם המצוות; ראו: לא לגזול מצוות .
ישנם פסוקים נוספים בספר משלי המזהירים את העשירים שלא לנצל את חולשתם של החלשים על מנת לגזול אותם, למשל משלי כג י: " "אל תסג גבול עולם, ובשדי יתומים אל תבא." "כי גאלם חזק, הוא יריב את ריבם אתך" " ( פירוט ).

מקורות

על-פי מאמר של אראל, יעל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-07-27.

פסוק כד

עריכה

ראו משלי יג כ

פסוק כח

עריכה

חשיבות הגבול הבינלאומי

המשפט הבינלאומי בימינו מייחס חשיבות רבה לגבול בין מדינות ואוסר על מדינה לעבור את הגבול ולפלוש לתחומה של מדינה אחרת. גם התנ"ך מייחס חשיבות לגבולות:

(משלי כב כח): "אל תסג גבול עולם, אשר עשו אבותיך"

איסור הסגת גבול נזכר כבר בתורה, (דברים יט יד): "לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשנים בנחלתך אשר תנחל בארץ אשר ה' אלהיך נתן לך לרשתה", אלא שבתורה מדובר על גבול בין בני אדם (גבול רעך), הגבול שנקבע בימי חלוקת הארץ לשבטים (אשר גבלו ראשונים), ורק בארץ ישראל (בארץ אשר ה' אלהיך נתן לך לרשתה). הפסוק בספר משלי הוא כללי יותר: הוא מדבר על כל גבול, ובפרט גם על גבול בינלאומי.

אבותינו כרתו בריתות עם בני עמים אחרים (כגון ברית אברהם ואבימלך - בראשית כא), ובכך גם קבעו את הגבולות ביניהם (כגון ברית יעקב ולבן, שקבעה את הגבול בין ישראל לבין ארם - בראשית לא נב). הבריתות הללו לא היו בהכרח רצויות לפני ה', והגבולות שנקבעו בהן לא בהכרח תאמו את הגבולות של ארץ ישראל המקודשת והמובטחת, ובכל-זאת, מאחר שנכרתו הבריתות, אבותינו ראו לעצמם חובה לקיים את הבריתות ולא להסיג את הגבול. כשהיו בני ישראל בדרכם לארץ ישראל, ה' אמר להם בפירוש שלא להסיג את גבולם של עמים אחרים שנמצאים מחוץ לשטח המיועד לעם ישראל (דברים ב).

רק כאשר הצד השני הפר את הברית תחילה, והסיג את הגבול מהצד שלו, בטלה חובתנו לשמור את הברית, ולכן דוד המלך ומלכים נוספים שמלכו בישראל הרשו לעצמם להילחם ולכבוש שטחים שהיו שייכים לעמים אחרים.

פסוקים דומים וקשורים

הפסוק שלנו מדבר על הסגת גבול באופן כללי. פסוק נוסף מדגיש את החומרה המיוחדת בהסגת גבול של יתומים, (משלי כג י): "אל תסג גבול עולם, ובשדי יתומים אל תבא"( פירוט ).

לפסוקים ורעיונות נוספים הקשורים לגבול, ראו על הגבול ועל גבול ישראל ירדן / אליקים רובינשטיין, מכללת שערי משפט ה'תשס"ד .

פירושים נוספים

גבול עולם

עולם בלשון המקרא הוא נצח או זמן ארוך מאד, בעבר או בעתיד . לפי זה, גבול עולם הוא גבול שנקבע לפני זמן רב, כשה' חילק את העולם לעמים ( פירוט ); או גבול שנועד להיות נצחי, כלומר גבול קבוע.

אך לפי משמעות המילה עולם בלשון חז"ל ובלשון ימינו, גבול עולם הוא כל גבול המוכר ברחבי תבל, כלומר גבול בינלאומי.

פירושנו לפסוק מתאים לשתי המשמעויות: גבול בינלאומי קבוע.

גבול במעשים

מפרשים רבים פירשו, שה"גבול" כאן הוא לא רק גבול פיסי, אלא גם גבול במעשים - תקנות וסייגים שקבעו חכמי הדורות הקודמים: " "אל תשג אחור מנהג אבותיך" " (רש"י; ראו גם רבי יונה, מלבי"ם) .

מה הקשר בין גבול בין בני אדם, שמגביל את שני הצדדים, לבין סייג, שמגביל לכאורה רק צד אחד?

ייתכן שחז"ל ראו בסייגים מעין גבולות במאבק התמידי שבין החומריות לרוחניות (וראו גם תניא א ט , על המאבק התמידי בין טוב לרע בנפש האדם) . הסייגים קובעים, עד היכן מותר לאדם ליהנות מעולם החומר, ואסור להסיג את הגבול ולהגדיל את התחום של החומריות.

לפי זה, אסור להסיג את הגבול גם בכיוון ההפוך - אסור לקבוע סייגים חדשים וגזירות חדשות - הסגת גבול המגדילה את התחום של עולם הרוח.

אולם, אם הצד השני עובר את הגבול, כלומר, עולם החומר מתגבר וגורם לכך שאנשים נכשלים בעבירות - במקרה זה מותר לכבוש "רצועת ביטחון", מותר לחכמי ישראל להסיג את הגבול ולקבוע סייגים חדשים, על-מנת להרחיק את הציבור מעבירה.

לפי זה, כללי האתיקה של המאבקים הרוחניים דומים לכללי האתיקה של מלחמות בין עמים.

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-07-16.

פסוק כט

עריכה

איך להתייחס לאיש מהיר במלאכתו

התוכנית "כוכב נולד", ותוכניות דומות בתחומים אחרים, מטרתן לעודד אנשים בעלי כשרונות מיוחדים לצאת מחשכת האלמוניות ולממש את הכישרון שלהם במלואו. על-פי ספר משלי, כל אדם צריך לעודד אנשים מוכשרים שנמצאים בסביבתו - לא רק מנחים בתוכניות טלביזיה:

משלי כב כט: " "חזיתָ איש מהיר במלאכתו - לפני מלכים יתיצב, בל יתיצב לפני חשכים" "

חזית = ראית; המילה "חזית" מלמדת, שאנחנו צריכים לשים לב לתכונותיהם של בני אדם שאנחנו פוגשים ; אם אנחנו רואים, שהאיש שפגשנו הוא מהיר במלאכתו , כלומר זריז ומוכשר בתחום שהוא עוסק בו, יש להתייחס אליו בהתאם:

לפני מלכים יתייצב = יש לעודד ולדחוף אותו כך שיגיע ויתייצב לפני המלך - התפקיד הבכיר ביותר שאדם באותה תקופה יכל לשאוף אליו; תפקיד שבו יוכל לממש את כשרונותיו במידה הרבה ביותר, ויחד עם זה גם לתרום לממלכה.

בל יתייצב לפני חשוכים = גם אם האיש המהיר אינו מגיע להתייצב לפני המלך, יש להשתדל שלא "יתייצב בפני חשוכים", כלומר שלא יישאר בחשכת האלמוניות, שייצא לאור ויתפרסם ברבים. כשאנשים מוכשרים מתפרסמים, הדבר מעודד אנשים אחרים בעלי כישרון דומה לפתח את הכישרון שלהם, וכך הציבור כולו מרוויח.

אם יש לכם חברים מוכשרים - אל תתעלמו מהם ואל תניחו להם לבזבז את הכשרונות! תנו להם טפיחה על השכם, שתעודד אותם לפתח את הכישרונות עד שיגיעו לרמה שתאפשר להם להתייצב לפני מלכים.

מקורות ופירושים נוספים

1. פירשנו שהפסוק מלמדנו לשים לב לאנשים מוכשרים ולעזור להם לממש את כישרונותיהם במקום המתאים להם (ע"פ הרב דוד קליר, שיעור בבית-כנסת אחוה, ח תמוז ה'תשס"ו) .

2. וייתכן שהפסוק מלמדנו, להיזהר שלא לפגוע באנשים מוכשרים. ייתכן שהפסוק קשור לפסוק הקודם - " "אל תסג גבול עולם, אשר עשו אבותיך" ", והוא בא להזהיר את האדם, שלא יחשוב שהוא יכול להסיג את גבולו של שכנו בלי להיתפס, כאשר הוא רואה שהשכן הוא מהיר במלאכתו , יוצא למלאכתו מוקדם בבוקר ולא נמצא הרבה בביתו. הפסוק מלמד, שלאדם מהיר במלאכתו בד"כ יש קשרים עם המלך, ולכן זה מסוכן "להתעסק" איתו (ראו הסגת גבול ).

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-07-28.

ביאור:משלי כב

מתוך ויקיטקסט

ביאורי פסוקים

נבחר שם מעושר רב, מכסף ומזהב חן טוב

ההבדל בין שני חצאי הפסוק

פסוקים נוספים

מקורות

פגישה בין מעמדות

מקורות ופירושים נוספים

מקורות

ללמוד מטעויות של אחרים

פסוקים ופירושים נוספים

מדוע הפסוק מופיע פעמיים?

מקורות

הדרך משובשת - הבחירה בידך

פסוקים דומים וקשורים

מקורות ופירושים נוספים

א. פירושים הקשורים לעיקרון הבחירה החופשית

ב. פירושים הקשורים לעיקרון האיזון ושביל הזהב

מקורות

בר/בת מצוה בספר משלי

מקורות ופירושים נוספים

מאמרים נוספים - באדיבות גוגל

מקורות

עשיר ברשים ימשול, ועבד לווה לאיש מלוה

1. מצב רצוי

2. מצב מצוי

מקורות

זורע עוולה יקצור אוון, ושבט עברתו יכלה

פירושים נוספים

זריעה - קצירה - דיש

תקנת השבים

הפסוק בהקשרו

מקורות

טוב עין - הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל

מקורות ופירושים נוספים

פסוקים דומים וקשורים

מקורות

גרש לץ - ויצא מדון

פירושים נוספים

גרש לץ

ויצא מדון

מדרשים

מאמרים נוספים - באדיבות גוגל

מקורות

אהבה טהורה היא אהבה שמעצימה

מקורות ופירושים נוספים

מקורות

ה' שומר על השופט מטעות

מקורות ופירושים נוספים

מקורות

שוחה עמוקה פי זרות, זעום ה' ייפול שם

פירושים נוספים

שוחה עמוקה

פי זרות

זעום ה' ייפול שם

מקורות

הפיצוי הראוי לדלים שנעשקו

פירושים נוספים

פסוקים דומים

מקורות

חכמות חיצוניות למי שבוטח בה'

מקורות ופירושים נוספים

כי נעים כי תשמרם בבטנך, ייכונו יחדיו על שפתיך

להיות בה' מבטחך, הודעתיך היום אף אתה

מקורות

דברי חכמים הם משרתים של דברי התורה

פירושים נוספים

שלישים

שולחיך

מקורות

עוני מעודד גזל

לעיון נוסף

מקורות

חשיבות הגבול הבינלאומי

פסוקים דומים וקשורים

פירושים נוספים

גבול עולם

גבול במעשים

מקורות