קטגוריה:משלי כב כג

דקויות

מדוע גזל עניים חמור יותר מגזל רגיל?

בפסוק שלנו נרמזו מספר סיבות מדוע גזל עניים חמור יותר מגזל רגיל.

א. כי ה' יריב ריבם: העניים לא יכולים לריב ולהילחם עבור עצמם. אין להם כסף לעורך דין, ואין להם אפשרות לעמוד בתביעה משפטית ממושכת. כתוצאה מכך, הם נאלצים לוותר על הרכוש המגיע להם, וחלוקת הרכוש הצודקת נפגעת. ה' כביכול צריך להתערב בעולם על-מנת להגן על זכויותיהם של העניים.

וקבע את קובעיהם: הפועל קבע הוא תרגום ארמי של הפועל גזל (רש"י), אבל בתנ"ך הוא מופיע רק במקום אחד נוסף, (מלאכי ג ח): "הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים? כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי! וַאֲמַרְתֶּם 'בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ?' הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה! בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים, וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים, הַגּוֹי כֻּלּוֹ!"; נראה ש"פעל קבע בא על גזל עני והקדש ומתנת שמים" (מלבי"ם, ביאור המילות), השימוש בפועל זה בא להדגיש, שה' מתייחס לרכושם של העניים כאל קודש. חלוקת רכוש צודקת היא קודש בעיני ה'. לכן הגוזל מהעניים כאילו גוזל מההקדש.

ב. נפש היא הצד החומרי של החיים; ככל שאדם עני יותר, הוא משתמש בחלק גדול יותר מרכושו לצרכי המחיה הבסיסיים; לכן, כשאדם גוזל מהעני, הוא עלול ממש לפגוע בחייו.

בברית שה' כרת עם בני נוח, הוא התחייב לדרוש את נפש האדם, (בראשית ט ה): "וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ, וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם"; לכן גם כאן, כשאדם גוזל מהעני ופוגע בחייו, ה' דורש את דמו, קובע ולוקח את נפשו של הגזלן.

"כי בגזלת העשיר ובהטיית דינו, שיש לו כח מעצמו, הוא רק עסקי ממון; לא כן בהדל והעני, שאין לו מי שיריב בעדו, אז ה' יריב ריבו, כי החלשים שאין להם כח ה' יריב ריבם, ואז אינו דיני ממונות, רק יקבע את קובעיהם נפש" (מלבי"ם).

מהי הנפש?

חכמי התלמוד, רב הונא ורב חסדא, נחלקו לגבי פירוש המילה נפש (בבלי בבא מציעא קיב., בבלי בבא קמא קיט.):

1. אחד פירש שהכוונה ל"נפשו של נגזל" - מי שגוזל את רכושו של העני, כאילו גוזל את נפשו של העני (וכך פירשנו ב"סגולות").

2. והשני פירש שהכוונה ל"נפשו של גזלן" - מי שגוזל את רכושו של העני, עונשו יהיה שה' יגזול את נפשו (וכך פירשו ב"מצודות").

ולענ"ד הפסוק כולל את שני הפירושים: הגוזל את העני פוגע בנפשו של העני, ולכן ה' יפגע בנפשו של הגזלן.

באיזה גזל מדובר?

רב הונא ורב חסדא (שם) פירשו את הפסוק על עושק שכר שכיר, בהתאם לתחילת הקטע "אל תגזול דל"; ור' יונתן פירש את הפסוק על הטיית משפט, בהתאם להמשך "ואל תדכא עני בשער": "כל דיין שנוטל מזה ונותן לזה שלא כדין - הקב"ה נוטל ממנו נפשו" (רבי יונתן, בבלי סנהדרין ז.).

חז"ל הדגישו, שהכוונה לא רק לגזל ישיר, אלא גם לגזל עקיף - כאשר אדם מונע מהעניים את המתנות המגיעות להם על-פי התורה: "מעשה באישה אחת, שהיתה יושבת בשכונה של בעל השדה, ויצאו שני בניה ללקט, ולא הניחן בעל השדה. אמן היתה אומרת, מתי יבואו בני מן השדה, שמא אמצא בידם כלום לאכול, והם היו אומרים, מתי נלך אל אמנו שמא נמצא בידה כלום לאכול. היא לא מצאה בידם כלום, והם לא מצאו בידה כלום לאכול. והניחו ראשיהם בין ברכי אמם, ומתו שלשתן ביום אחד. אמר להן הקדוש ברוך הוא: אין אתם גובין מהן אלא נפשות. חייכם אף אני אגבה מכם נפשותיכם. וכן הוא אומר אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר. כִּי ה' יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ" (אבות דרבי נתן לח).

חכמי המדרש נתנו הסבר נוסף, מדוע גזל שקול לפגיעה בחיים: "שמתוך שאין לו נכסים - חכמתו אינה מתקיימת, שנאמר (קהלת ט16): "וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים"; דל מחייו, שאין לו פרוטה לחיות בה, מתוך כך נגזלים חייו מן העולם." (מדרש משלי (בובר) כב כב).

הקבלות

הענוה של ה'

גדולתו של ה' מתבטאת דווקא בכך שהוא עוזר לחלשים ביותר.

כשבני ישראל חלשים ועשוקים, ה' עוזר להם, כמו שנאמר על תקופת גלות בבל, (ירמיהו נ לג): "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: עֲשׁוּקִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו, וְכָל שֹׁבֵיהֶם הֶחֱזִיקוּ בָם מֵאֲנוּ שַׁלְּחָם. גֹּאֲלָם חָזָק, ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ; רִיב יָרִיב אֶת רִיבָם, לְמַעַן הִרְגִּיעַ אֶת הָאָרֶץ וְהִרְגִּיז לְיֹשְׁבֵי בָבֶל".

מצד שני, כשבני ישראל חזקים, הכתוב מדגיש דווקא את העובדה שה' עוזר לחלשים בחברה - הגר היתום והאלמנה. כך היה בימי משה, (דברים י יז): "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים, הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד. עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה, וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה".

כך היה בימי דוד המלך, (תהלים סח ה): "שִׁירוּ לֵאלֹהִים, זַמְּרוּ שְׁמוֹ; סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ, וְעִלְזוּ לְפָנָיו. אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת, אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ", (תהלים קמו ט): "ה' שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים, יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד, וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת".

וכך היה גם בימי שלמה המלך, (משלי כב כב): "אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא, וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר. כִּי ה' יָרִיב רִיבָם, וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ"*, וכן (משלי כג י): "אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם, וּבִשְׂדֵי יְתוֹמִים אַל תָּבֹא. כִּי גֹאֲלָם חָזָק, הוּא יָרִיב אֶת רִיבָם אִתָּךְ"*

ובימי ישעיהו הנביא, (ישעיהו נז טו): "כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים".

ראו גם בתלמוד בבלי, מגילה לא.: "אמר ר' יוחנן כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה אתה מוצא ענוותנותו. דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים. כתוב בתורה: (דברים י) כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים וכתיב בתריה עושה משפט יתום ואלמנה. שנוי בנביאים: (ישעיהו נז) כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש וגו' וכתיב בתריה ואת דכא ושפל רוח. משולש בכתובים, דכתיב: (תהלים סח) סולו לרוכב בערבות ביה שמו וכתיב בתריה אבי יתומים ודיין אלמנות".