ביאור:שמות א
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמות פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ
מהדורות נוספות של שמות: ללא ניקוד :: עם ניקוד :: עם טעמי המקרא
|
פרשת שמות |
א וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה, אֵתעִם יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹובני ביתו בָּאוּ. ב רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה. ג יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן וּבְנְיָמִן. ד דָּן וְנַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר. ה וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִיםשנמנו לעיל בראשית מו, כז נָפֶשׁ, וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם. ו וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא. ז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּהולידו בנים וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ, בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם. {פ}
ח וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵףלא הכיר ביוסף. ט וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ, הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רַבהולך ומתרבה ועוד מעט ויהיה וְעָצוּם מִמֶּנּוּמאיתנו. י הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹנעשה כנגדו תחבולה חכמה, פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָהיסתלקו, יברחו (וחבל, שהרי אנו יכולים להעביד אותם בשבילנו) מִן הָאָרֶץ. יא וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם, וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹתאוצרות, מחסנים לְפַרְעֹה, אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס. יב וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ, וַיָּקֻצוּמאסו המצרים בחייהם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יג וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְבעבודה קשה המשברת את הגוף. יד וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶרבעשית טיט וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה, אֵתעִם כָּלכל יתר עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ. טו וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּתשהן מבנות ישראל אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. טז וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִםמושב שעליו הושיבו את היולדת בשעת לידה, אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה. יז וַתִּירֶאןָהיתה להן יראת אלוהים הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם, וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים. יח וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה, וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים. יט וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת, טבע הנשים העבריות שונה מטבע המצריות כִּי חָיוֹתמפני שמלאות חיים וכוח הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ. כ וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת, וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד. כא וַיְהִי כִּיבגלל ש יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים, וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּיםבזמנם עקרות שימשו כמיילדות, אבל ה' עשה לאלו נס וילדו בנים. כב וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר: כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן. {פ}
ביאורי פסוקים
מאמר מאת הרב אלחנן סמט, שפורסם לראשונה בעיונים בפרשות השבוע א.
אם אתם בעלי הזכויות על המאמר, אנא שקלו לפרסם אותו כאן, תחת רשיון לשימוש חופשי.
כך תעבירו את המאמר מרשות שאינה שלכם לרשות שהיא שלכם.
וייטב אלהים למילדות
שמות א 20-21: "וַיֵּיטֶב אֱלֹקִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד: וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹקִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים" :
1. רש"י פירש: " וייטב אלהים למיילדות - מהו הטובה? - ויעש להם בתים - בתי כהונה ולויה ומלכות..." (ראו גם המיילדות העבריות = יוכבד ומרים )
-
-
- אולם, אם נאמר ש" ייטב אלוקים למילדת... " על ידי ש" יעש להם בתים " אזי " ...וירב העם ויעצמו מאד " הוא מאמר ביניים התקוע באמצע העניין המרכזי, והיה ראוי לכתוב
-
2. אפשר לפרש ש" ייטב אלוקים למילדת... " בכך שהשתדלותן נשאה פרי - " וירב העם ויעצמו מאד ". כשאדם מוסר את נפשו למען ערך מסויים, השכר הגדול ביותר שלו הוא, שההשתדלות שלו אכן נושאת פרי, והערך אכן מתקיים.
בנוסף לשכר גדול זה, המתואר בפסוק 20, המיילדות קיבלו גם שכר חומרי, המתואר בפסוק 21 - כיוון ש" יראו המילדת את האלוקים ", " יעש להם בתים ".
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-08-24.
הערות
- "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף" - ישנה סברה בקרב חוקרי התנ"ך שעליית יוסף לשילטון היתה בזמן שהמלכות על מצריים היתה בידי שבטים אסייניים ושמיים הנקראים ה"היקסוס". מינויו של אדם זר לדרגת משנה למלך, נשמעת מתקבלת על הדעת בהנתן שהשלטון ממילא היה נתון בידי שליטים זרים, ובמיוחד כאשר יוסף נתן להם עצה כיצד לשים את ידם גם על הרכוש וגם על החירות של כל המיצרים. לאחר מכן, כאשר הצליחו המצרים להחזיר את השלטון לידיהם (וזהו ה"מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם") הם מיהרו להאבק בבני ישראל אשר בעבר שיתפו פעולה עם ההיקסוס, מתוך דאגה שאם ההיקסוס יתקוף שנית "וְנוֹסַף גַּם הוּא (ישראל) עַל שֹׂנְאֵינוּ (ההיקסוס)". ראה בערך "יוסף" בויקיפדיה
- "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת" (פסוק טו) - לפי הכלי יקר ושד"ל המילדות היו מצריות, ופירוש הפסוק הוא "לַמְיַלְּדֹת (את) הָעִבְרִיֹּת". כך גם מובן מודע נכתב "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים" ב-ה הידיעה ולא סתם 'אלוהים' כמו בדרך כלל, כאשר הכונה היא לאלוהים שלהן, של המצריות, כמו שגם אמר יוסף (שהציג עצמו כמיצרי) לאחיו: "אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא" (בראשית מב יח). נחמה ליבוביץ מוצאת בסיפור זה מסר לכך שגם כשמסביב יש רק רשע, אפשר תמיד למצא "צדיק בסדום".

