ביאור:שמות א
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמות פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ (מהדורות נוספות של שמות א)
|
פרשת שמות |
א וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה, אֵתעִם יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹובני ביתו בָּאוּ: ב רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה. ג יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן וּבְנְיָמִן. ד דָּן וְנַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר. ה וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִיםשנמנו לעיל בראשית מו, כז נָפֶשׁ, וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם. ו וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא. ז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּהולידו בנים וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם. {פ}
ח וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵףלא הכיר ביוסף. ט וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ: "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רַבהולך ומתרבה ועוד מעט ויהיה וְעָצוּם מִמֶּנּוּמאיתנו. י הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹנעשה כנגדו תחבולה חכמה, פֶּן יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָהיסתלקו, יברחו (וחבל, שהרי אנו יכולים להעביד אותם בשבילנו) מִן הָאָרֶץ". יא וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם, וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹתאוצרות, מחסנים לְפַרְעֹה, אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס. יב וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ, וַיָּקֻצוּמאסו המיצרים בחייהם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יג וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְבעבודה קשה המשברת את הגוף. יד וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶרבעשית טיט וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה, אֵתעִם כָּלכל יתר עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ. טו וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּתשהן מבנות ישראל, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. טז וַיֹּאמֶר: "בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִםמושב שעליו הושיבו את היולדת בשעת לידה, אִם בֵּן הוּא - וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם בַּת הִיא - וָחָיָה". יז וַתִּירֶאןָהיתה להן יראת אלוהים הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם, וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים. יח וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן: "מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה, וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים?". יט וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה: "כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּתטבע הנשים העיבריות שונה מטבע המיצריות, כִּי חָיוֹתמפני שמלאות חיים וכוח הֵנָּה. בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ". כ וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת, וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד. כא וַיְהִי כִּיבגלל ש יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים, וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּיםבזמנם עקרות שימשו כמיילדות, אבל ה' עשה להן נס וילדו בנים. כב וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר: "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן". {פ}
ביאורי פסוקים
מאמר מאת הרב אלחנן סמט, שפורסם לראשונה בעיונים בפרשות השבוע א.
אם אתם בעלי הזכויות על המאמר, אנא שקלו לפרסם אותו כאן, תחת רשיון לשימוש חופשי.
כך תעבירו את המאמר מרשות שאינה שלכם לרשות שהיא שלכם.
- פסוק יא: וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת אוצרות, מחסנים לְפַרְעֹה, אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס.
- רש"י: כתרגומו, וכן (ישעי' כב) לך בא אל הסוכן הלז גזבר הממונה על האוצרות (שמות רבה).
- תרגום: "ובנו קרוי בית אוצרא לפרעה ית פיתום וית רעמסס".
- רש"י: כתרגומו, וכן (ישעי' כב) לך בא אל הסוכן הלז גזבר הממונה על האוצרות (שמות רבה).
- השאלה היא: מה שמו באוצרות שם האם כסף וזהב, האם היה לפרעה ערימות כסף וזהב שבנה להם אוצרות?
- המלה אוצרות היא לא רק אוצרות כסף וזה כפי המדובר, אלא הוא מקום לאצור, לאגור דברים.
-
- ברש"י דברי הימים ב יז יב כותב על המילים ערי מסכנות: ערי אוצרות לתת בהם תבואה ויין ודגן.
- ועיין המכללה האקדמית בית ברל "וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס" (שמות א 11). שיעבוד בני ישראל במצרים על ידי פרעה בא לצורך בניית ערי מסכנות. זהו מונח המציין ערים שבהן נאגרה תבואה ואספקה שונה לצורכי הצבא ולצורכי האוכלוסיה. מקור המונח בשפה האכדית. בשפה האשורית mashkanati שפירושה: גרנות, אסמים. אבל גם אפשר שהמילה העברית קשורה במעמד ה- mashkenu(m) שפירושו: אזרח השייך למעמד נחות. אם כן יהיה פירוש המושג 'ערי מסכנות' ערים שנבנו בעבודת כפיה. בתרגום אונקלוס (ארמית) תורגמה המילה 'מסכנות' כ'בית אוצרא': "ובנו קרוי בית אוצרא לפרעה ית פיתום וית רעמסס". ערים שנאגרה בהן אספקה. פיתום – במצרית: (pr itm) "בית האל את(ו)ם" – בית אל השמש אתום, או אתון.... רעמסס – בן (האל) רע. על פי הפסוק דלעיל הכוונה היא לעיר רעמסס.
-
וייטב אלהים למילדות
שמות א כ-כא: "וַיֵּיטֶב אֱלֹקִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד: וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹקִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים" :
1. רש"י פירש: " "וייטב אלהים למיילדות - מהו הטובה? - ויעש להם בתים - בתי כהונה ולויה ומלכות..." " (ראו גם המיילדות העבריות = יוכבד ומרים )
-
-
- אולם, אם נאמר ש" ייטב אלוקים למילדת... " על ידי ש" יעש להם בתים " אזי " ...וירב העם ויעצמו מאד " הוא מאמר ביניים התקוע באמצע העניין המרכזי, והיה ראוי לכתוב
-
2. אפשר לפרש ש" ייטב אלוקים למילדת... " בכך שהשתדלותן נשאה פרי - " וירב העם ויעצמו מאד ". כשאדם מוסר את נפשו למען ערך מסויים, השכר הגדול ביותר שלו הוא, שההשתדלות שלו אכן נושאת פרי, והערך אכן מתקיים.
בנוסף לשכר גדול זה, המתואר בפסוק כ, המיילדות קיבלו גם שכר חומרי, המתואר בפסוק כא - כיוון ש" יראו המילדת את האלוקים ", " יעש להם בתים ".
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-08-24.
הערות
- "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף" - ישנה סברה בקרב חוקרי התנ"ך שעליית יוסף לשילטון היתה בזמן שהמלכות על מצריים היתה בידי שבטים אסייניים ושמיים הנקראים ה"היקסוס". מינויו של אדם זר לדרגת משנה למלך, נשמעת מתקבלת על הדעת בהנתן שהשלטון ממילא היה נתון בידי שליטים זרים, ובמיוחד כאשר יוסף נתן להם עצה כיצד לשים את ידם גם על הרכוש וגם על החירות של כל המיצרים. לאחר מכן, כאשר הצליחו המצרים להחזיר את השלטון לידיהם (וזהו ה"מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם") הם מיהרו להאבק בבני ישראל אשר בעבר שיתפו פעולה עם ההיקסוס, מתוך דאגה שאם ההיקסוס יתקוף שנית "וְנוֹסַף גַּם הוּא (ישראל) עַל שֹׂנְאֵינוּ (ההיקסוס)". ראה בערך "יוסף" בויקיפדיה
- "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת" (פסוק טו) - לפי הכלי יקר ושד"ל המילדות היו מצריות, ופירוש הפסוק הוא "לַמְיַלְּדֹת (את) הָעִבְרִיֹּת". כך גם מובן מודע נכתב "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים" ב-ה הידיעה ולא סתם 'אלוהים' כמו בדרך כלל, כאשר הכונה היא לאלוהים שלהן, של המצריות, כמו שגם אמר יוסף (שהציג עצמו כמיצרי) לאחיו: "אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא" (בראשית מב יח). נחמה ליבוביץ מוצאת בסיפור זה מסר לכך שגם כשמסביב יש רק רשע, אפשר תמיד למצא "צדיק בסדום".
| מספר המלך | השנה לירידת בנ"י למצרים | פרטי המלך | תאריך לועזי [1] |
|---|---|---|---|
| הראשון | השנה ה-1 לירידת בנ"י | לא ידוע. מוזכר רק "פרעה מלך מצרים". הוא הפרעה שיוסף הורד בימיו למצרים וחלם את החלומות. | 1520 לפנה"ס |
| השני | השנה ה-32 לירידת בנ"י למצרים, עד שנת ה-40 לירידת בנ"י למצרים. | שמו "מגרון". אביו פרעה מלך מצרים מת, וצוה ליוסף לפני מותו להיות למגרון בנו לאב, ולהיות מגרון תחת יד יוסף ותחת עצתו. וישמעו מצרים לדבר הזה להיות יוסף עליהם כי אהבו כל מצרים את יוסף. ויוסף היה בן 71.
בן 41 שנה מגרון במלכו, ו-40 שנה מלך במצרים. ויקראו כל מצרים את שמו פרעה כשם אביו, כמשפטם לעשות במצרים לכל מלך אשר ימלוך עליהם. על פי יוסף היה כל מלכות מצרים בימים ההם. ותהי כל מצרים תחת יד יוסף, וילחם יוסף עם כל אויביו מסביב ויכניעם. ויוסף מלך בעת ההיא ממצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת. יוסף מת בשנת בגיל 110 בשנת ה-39 למגרון. (מגרון מת שנה אחרי יוסף). ספר הישר לא מזכיר את פטירת המלך הקודם "מגרון". הוא רק מזכיר שמלך בשנת 32 לירידת בנ"י למצרים, ו-40 שנה מלך. |
1488 לפנה"ס |
| השלישי | השנה ה-72 לירידת בנ"י למצרים, עד שנת ה-102 לירידת בנ"י למצרים. | לא ידוע שמו.
ספר הישר מזכיר רק שבשנת 102 לירידת בנ"י למצרים מת פרעה ומלך מלול בנו. ולא מזכיר את שמו. ולא מזכיר שמשהו מלך אחרי מגרון. אבל אם מגרון מגרון מלך רק 40 שנה, ובשנת 102 מלך מלול, בהכרח היה עוד מלך בנתיים. ספר הישר מספר כמה עובדות שעשה פרעה מלך מצרים, אחרי פטירת יוסף לפני שמזכיר את מליכת מלול, ונראה שחלק מהם מתיחסים לפרעה השלישי. ואלו הם העובדות: ויהי אחרי מות יוסף ויחלו מצרים למשול בבנ"י בימים ההם. ופרעה מלך מצרים המושל תחת אביו לקח את כל משפטי מצרים וינהג את כל מלכות מצרים תחת עצתו וימלוך לבטח על עמו. (הקטע הזה כנראה מתיחס למלך מגרון) ויהי לתקופת השנה בשנת 72 לרדת בנ"י למצרים אחרי מות יוסף וכו' ויהי בעת ההיא ויצו פרעה מלך מצרים לכל עמו לעשות לו היכל חזק במצרים. ויצו גם על כל בני יעקב לעזור לו את מצרים בבנין. ויעשו המצרים לפרעה היכל יפה ונאה לבית מלכותו וישב בו ויחדש את מלכותו וימלך לבטח. (הקטע הזה שמדובר בשנת 72 לירידת בנ"י למצרים שהיא השנה שמת מגרון, כנראה מתיחס למלך החדש שבנה לעצמו היכל חדש למלכותו). ובשנת 93 לירידת בנ"י למצרים מת לוי בן יעקב. ויהי אחרי מות לוי כאשר ראו מצרים כי מתו כל בני יעקב אחי יוסף, ויחלו כל מצרים לענות את ישראל ולמרר את חייהם מהיום ההוא והלאה עד יום צאתם הארץ מצרים. וירעו מצרים לישראל עד אשר קצו בני ישראל בחייהם מפני מצרים. |
1448 לפנה"ס |
| הרביעי | השנה ה-102 לירידת בנ"י למצרים, עד שנת ה-206 לירידת בנ"י למצרים. | שמו "מלול". אביו פרעה מלך מצרים מת וימלך מלול בנו. שם אשתו "אלפרענית". בן 26 שנה היה מלול במלכו, ו-104 שנה מלך. וכל גבורי מצרים וכל הדור ההוא אשר ידעו את יוסף ואת אחיו מתו בימים ההם, ויקם דור חדש אשר לא ידעו את בני יעקב ואת כל הטובה אשר עשו להם[2], על כן החלו כל מצרים מהיום ההוא והלאה למרר את חיי בני יעקב ולענותם בכל עבודה קשה, על כי לא ידעו את אבותם אשר הצילו אותם בימי הרעב.
ולמלך מלול שלשה בנים ושתי בנות. ואלה שמות הבנים: הבכור עתרי, השני אדיקם, השלישי מוריון.והבנות: הגדולה בתיה[3], והקטנה עכוזית. עתרי בכור המלך היה איש שוטה ומבוהל ונמהר בכל דבריו. ואדיקם היה איש ערום וחכם מאוד, ויודע בכל חכמת מצרים. ויהי כראות המלך את אדיקם בנו חכם וערום בכל דבר, וישם המלך בלבו להמליכו תחתיו אחרי מותו. |
1418 לפנה"ס |
| החמישי | השנה ה-206 לירידת בנ"י למצרים, עד שנת ה-210 לירידת בנ"י למצרים. | שמו "אדיקם". מלול אביו מת וימלך אדיקם בנו. בן 20 שנה אדיקם במלכו על מצרים ו-4 שנים מלך, עד יציאת בנ"י ישראל ממצרים. הוא הפרעה שקבל את המכות.
ויקראו כל מצרים את שם אדיקם פרעה כשם אבותיו כמשפטים במצרים. ויהי אדיקם רע בתואר מאד, ועב בשר, וקצר קומה מאוד. ויהי גובהו אמה וזרת (=אמה וחצי). וירשיע מאביו ומכל המלכים אשר היו לפניו ויכביד את עולו מאוד על בנ"י[4]. |
1314 לפנה"ס |
| 1314 לפנה"ס. יציאת בנ"י ממצרים. | בנ"י יצאו ממצרים. וז"ל ספר הישר: ויהי בבא ישראל הימה ויבואו מצרים אחריהם וישובו מי הים עליהם ויטבעו כולם במים ולא נותר מהם איש. זולתי פרעה מלך מצרים (אדיקם הנ"ל) אשר נתן תודה לה' ויאמן בו. על כן לא המיתו ה' בעת ההיא עם מצרים. ויצו ה' מלאך ויוצאיהו מבין המצרים וישליכהו ארצה נינוה וימלוך עליה ימים רבים. | 1310 לפנה"ס |
הערות שוליים
- ↑ לפי חשבון חז"ל שבית המקדש הראשון עמד 410 שנים ובית המקדש השני עבודה זרה ט א עמד 420 שנים.
- ↑ על מלך זה נאמר הפסוק (שמות א ח) "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף". כדמוכח בספר הישר שם.
- ↑ היא בתיה שהצילה את משה מהיאור, והחשיבה אותו לבנה. וגדלה אותו בבית פרעה אביה יחד עם בני המלך.
- ↑ על מלך זה נאמר הפסוק (שמות ב כג) "ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם מן העבודה". כדמוכח בספר הישר שם.