ביאור:בראשית א
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
בראשית פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ
מהדורות נוספות של בראשית: ללא ניקוד :: עם ניקוד :: עם טעמי המקרא
|
פרשת בראשית |
א בְּרֵאשִׁיתבתחילת הזמן, לפני שהיה קיים דבר בָּרָא אֱלֹהִים'אלוה' ברבים. לשון רבים בא רק מתוך כבוד, ולכן הפועל 'ברא' ביחיד אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. ב וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּשממה וריקנות (לחץ על המילה לפירוט) וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹםעל פני אותו ריק, וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶתנמצאת, שוֹרה עַל פְּנֵי הַמָּיִםעל פני היקום, שבתחילת היווצרו היה בעיקר מים (לפני ההפרדה בפסוק ו, ויצירת היבשה בפסוק ט). ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר, וַיְהִי אוֹר. ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה, וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד. {פ}{פ} מסמנת שהפרשה הבאה היא פתוחה: מתחילה בספרי תורה בשורה חדשה ויש בה ענין חדש
ו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַחלל, אויר, או כביכול משטח שקוף שעליו מונחים המים שבשמים בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִםשעל כדור הארץ (שיהפכו לאוקינוס בפסוק ט) לָמָיִםשנמצאים ב"שמים". ז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ, וַיְהִי כֵן. ח וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִםשם מים, וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי. {פ}
ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּיאספו (מלשון מקוה מים) הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָדלפני כן המים כיסו את כל כדור הארץ, ועכשיו הם התכנסו לאוקינוסים וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה, וַיְהִי כֵן. י וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים, וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. יא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁאתצמיח האדמה צמחים מסוגים שונים: עשבים ועצים: עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹלמיניהם, עצים ממינים רבים ושונים אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹבתוך הפרי עַל הָאָרֶץ, וַיְהִי כֵן. יב וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא: עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. יג וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי. {פ}
יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹתכוכבים מאירים, השמש והירח והכוכבים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה, וְהָיוּ לְאֹתֹתסימנים (כגון לדעת את הצפון, ולעשות ניסים כמו ביהושע "שמש בגבעון דום") וּלְמוֹעֲדִיםלקבוע חודשים לפי הירח, ועל פיהם לקבוע מתי יכולו החגים וּלְיָמִיםסיבוב כדור הארץ סביב צירו וְשָׁנִיםסיבוב כדור הארץ סביב השמש. טו וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ, וַיְהִי כֵן. טז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים, אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹלאומנם שניהם גדולים אך מדובר בגדול יותר יחסית לירח לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים. יז וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ. יח וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ, וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. יט וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי. {פ}
כ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִשְׁרְצוּ הַמַּיִםכביכול המים ימליטו, ייצרו בעלי חיים שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. כא וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִםחיה פרהיסטורית גדולה הַגְּדֹלִים, וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. כב וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר, פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶביתרבה בָּאָרֶץ. כג וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי. {פ}
| "יצירת האור" של גוסטב דורה |
כד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ, וַיְהִי כֵן. כה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂהבלשון רבים לכבוד ה', כמו בפירוש על פסוק א אָדָם בְּצַלְמֵנוּבצורה דומה לה' (יכולת לדמיין, בחירה חופשית, ויכולת לדבר) כִּדְמוּתֵנוּבעל שכל, וְיִרְדּוּישעבדו אותם בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ. כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם. כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ, וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ. כט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה. ל וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה, וַיְהִי כֵן. לא וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי. {פ}
ביאורי פסוקים
את ששת ימי הבריאה ניתן לסדר במבנה של 3 זוגות:
- ביום א נבראו האור - וכנגדו ביום ד נבראו המאורות
- ביום ב נבראו המים והשמים - וכנגדם ביום ה נבראו הדגים (במים), והעופות (בשמים)
- ביום ג נבראה היבשה - וכנגדה ביום ו נבראו החיות והאדם המהלכים על האדמה
על המאורות נאמר "לְמֶמְשֶׁלֶת", כלומר שהם מושלים באור ובחושך. על הדגים והעופות נאמר "וּמִלְאוּ", בהייחס למים והשמיים. ועל האדם נאמר "וְכִבְשֻׁהָ", בהתייחס ליבשה.
עוד הבחנות לגבי מבנה זה
- בין הימים א-ג לימים ד-ו אפשר גם ליצור הבחנה בכך שבראשונים נברא דבר מסויים אחד (אור, רקיע, יבשה), ובימים ד-ו נבראו דברים רבים (כוכבים, דגים, עופות, אדם).
- בשלושת הימים הראשונים יש יצירת הבדלה: בין אור לחושך, בין המים לשמים, ובין הים ליבשה.
- ישנה ירידה, מלמעלה (מה') למטה (לברואים) בכך שהדברים נבראו בסדר יורד של ארבעת היסודות הקלאסיים: קודם נברא האור (אש), לאחר מכן הרקיע (אויר), הים (מים), ואז היבשה (אדמה).
- המבנה של שלוש, שלוש, ואחת (שבת) המצטייר כאן, מוכר לנו משנת שמיטה, היא השנה השביעית, וששת השנים בין שמיטה לשמיטה נחלקות ל3 ו3 בהקשר למעשר עני ומעשר שני (ראה בסוף דברים יד).
- לסיפור יש מסגרת של שני פסוקים בהם מופיעות המילים "שמים" ו"ארץ":
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. (בראשית א א), ו:
וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. (בראשית ב א)
מקורות
על-פי מאמר של הרב משה קליין שפורסם לראשונה באתר חבר וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2002-10-31.
דעות הראשונים
רוב הראשונים עוסקים בפסוק כדי לשאול מדוע התורה מתחילה בסיפור הבריאה. רש"י שואל את השאלה מהכיוון של מדוע התורה לא התחילה עם המצווה הראשונה, ובכך משקף גישה הרואה בתורה בעיקרה ספר חוקים. תשובתו הקלאסית היא שהתורה מתחילה בסיפור הבריאה על מנת לתת מענה לגויים בעתיד שישאלו על זכותם של עם ישראל על ארץ ישראל בכך שאלוקים יצר את כל העולם ולכן זכותו להחליט למי לתת את ארץ ישראל. בכך משתקפת השקפה שהתורה היא גם היסטורית. הרמב"ן עונה על השאלה בכיוון אחר, בכך שהוא רואה את סיפור הבריאה כיסוד אמונה.
כמה דעות ישנן בראשונים בהסבר פסוק זה: רש"י פירש שפסוק זה אינו עומד לעצמו והנושא ממשיך עד פסוק ג' שם נמצא עיקרו 'ויאמר אלוקים יהי אור'. לפי פירוש זה כוונת התורה בפסוקים הראשונים היא לומר שבתחילת בריאת העולם, האור הוא זה שנברא ראשון. לפי רש"י יוצא שהפסוקים כאן באים להורות את סדר הבריאה. בכיוון דומה הולך הרד"ק אלא שלדעתו הפסוק הראשון מגלה לנו שהשמיים והארץ הם אלו שנבראו ראשונים "כשברא אלוקים את העולם, בראשונה ברא את השמיים והארץ". הרמב"ן חולק על גישה זו וטוען שפסוק זה עומד לעצמו ומהווה מעין כותרת לכל פרשת הבריאה האומרת שה' הוא זה שברא את השמיים והארץ שמהם ומהיסודות שלהם נבראו אח"כ כל חלקי הבריאה.
פירושים מודרניים
1. ישנם מספר בעיות יסוד בפסוק. המילה בראשית ניתנת למספר הסברים שונים כפי שקל להבין מהתרגומים השונים. ניתן לתרגם את הפסוק כ "IN THE BEGINING" או לתרגמו כ "IN THE BEGINING OF CREATION".(למעשה נחלקו בכך הראשונים, רמב"ן הבין כאפשרות הראשונה ורד"ק הבין כאפשרות השנייה)
2. אם מבינים שהפסוק הראשון מהווה כותרת לפרק (כך היא שיטת הרמב"ן) הרי שלמעשה יש לנו מסגרת לפרק המורכבת מפסוק זה ומפסוק א בפרק ב' "ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם". המסגרת, א"כ, מדברת על בריאת השמיים והארץ כאשר בתוך המסגרת מפרטת התורה את הדברים שנבראו. אולם ניתן לשים לב שאין חפיפה בין המסגרת ובין מה שבתוכה משום שלמעשה התורה אינה מפרטת את חלקי הבריאה השייכים לשמיים (למעט המאורות שהם בעצם חלק מהארץ: "להאיר על הארץ"). ניתן להשוות לתהלים קמח] שגם שם ישנה חלוקה בין השמיים והארץ ושם מפרט בעל המזמור ביחס לשמיים: "הללוהו כל מלאכיו הללהו כל צבאיו". נראה שפשר השתיקה של התורה מנבראי השמיים היא ללמדנו שאכן יש להתרכז במה שנברא בארץ ולא במה שנברא בשמיים (מפי הרב יואל בן נון).
פירוש מילולי
- תהו - שאין בו ממש (אבן עזרא)
- ובוהו - ריק. שממה.
פירושים מודרניים ועצמאיים
בפסוק מופיעים המים על אף שלא סופר שהמים נבראו.
ייתכן שיש לפרש את פסוק א, כך שהשמים והארץ כוללים גם את המים - דבר שנרמז בפסוקים 'ו' ופסוק 'ז'.
המושג רוח אלוקים הוא תמוה ומעלה בפעם הראשונה בתנ"ך את בעיית ההגשמה של אלוקים, ויש מפרשים שהכוונה לרוח חזקה (בלי קשר לה').
מקורות
| וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. |
| -- בראשית א, ג |
פרשנות הראשונים
הרמב"ן מציין שלא נאמר בפסוק זה "ויהי כן" כמו שכתוב בשאר הימים, בגלל שהאור לא המשיך להתקיים באותה צורה שהוא נברא בה. זאת מאחר שביום השני ישנו אור עוד לפני שיש שמש! הספורנו מקשר את אותו אור לאור גנוז המופיע אצל חז"ל ובקבלה, שמובטח לאחרית הימים.
פירושים מודרניים ועצמאיים
שאלה קשה בפסוק הוא למהותו של האור, שנראה שנברא ללא שמש. בפסוק זה אלוקים "מדבר" בפעם הראשונה בתנ"ך, ולא ברור מדוע הוא צריך להגיד "ויהי אור" במקום פשוט לעשות. הפרשנות הקלה היא שמדובר בצורה פיוטית להגיד שאלוקים רצה שכך יהיה הדבר, וכך אכן הוא עשה. האבן עזרא מתייחס לדעתו של רס"ג בנושא זה.
מקבילות במקרא
בריאת האור דומה לבריאת השמש והירח בפסוק יד, ביום הרביעי.
מקורות
בין האור ובין החושך
ביאור:בראשית א ד : " "וירא אלהים את האור כי טוב, ויבדל אלהים בין האור ובין החשך" "" "
פירוש מילולי
-
-
- ויבדל - חילק, קבע גבול.
-
דעות הראשונים
רש"י מציע שני פירושים למילה "ויבדל":
1. הראשון הוא שאלוקים שם בצד את האור בשביל צדיקים לעתיד לבוא,
2. וההסבר השני יותר מתקרב לפשט, שהוא, שאלוקים קבע את הגבולות של האור והחושך שלא יהיו מעורבבים.
האבן עזרא מבין את הפסוק באופן אחר, ומבין שההבדלה בין אור וחושך נעשתה על ידי קריאת השמות השונים "אור" ו "חושך". פירוש האבן עזרא מקשר את הפסוק לפסוק הבא "ויקרא אלוקים לאור יום..." כתיאור מעשה ההבדלה שאלוקים עושה.
פירושים מודרנים ועצמאיים
זהו הפעם הראשונה שאלוקים אומר על משהו שהוא טוב בתנ"ך. הפעם הראשונה שנאמר על משהו שהוא לא טוב בתנ"ך הוא בבראשית ב,יח "לא טוב היות האדם לבדו".
כדי שהטוב יוכל למלא את תפקידו, צריך לפעמים להפריד ולהבדיל אותו מהרע. זהו אחד המסרים הראשונים שניתן ללמוד מפרשת בריאת העולם: ה' ראה שהאור הוא טוב, ולכן הבדיל בינו לבין החושך.
מה משמעותה של הבדלה זו?
1. הבדלה של חומרים
בקריאה ראשונה אפשר לחשוב שהכוונה להבדלה פיסית - האור והחושך היו מעורבבים, וה' הפריד ביניהם.
-
-
- אולם, קשה להבין איך ייתכן שהאור והחושך יהיו מעורבבים, והרי החושך הוא בסה"כ העדר אור - כשאין אור יש חושך, וכשיש אור אין חושך; כפי שכתב אברבנאל (שאלה ז): "המציאות הוא נבדל מההעדר בעצמו ומבלי מבדיל, לפי שהאור הוא מציאות והחושך הוא העדרו, ושני המקבילים אי אפשר שיימצאו יחדיו!"
-
-
- שד"ל השיב לשאלה זו: " "לפי דעת הקדמונים אין החושך העדר האור בלבד, אבל היה גם הוא יש, כענין שנאמר (ישעיה מה7) יוצר אור ובורא חשך , וכן (איוב לח19) אי זה דרך ישכון אור וחשך אי זה מקומו , ולכך היו העמים מיחסים אלוה אחד לאור ואחד לחושך; ורצה הקב"ה להודיע לעמו כי הוא ית' אדון האור והחושך, ומאתו לבדו כל חוקותם" "" ".
-
-
2. הבדלה של זמן
ייתכן שהכוונה להבדלה של זמן - ה' קבע שיהיה זמן שבו יש רק אור, ויהיה זמן שבו יש רק חושך, וכאן יש כמה אפשרויות:
א. הבדלה בין זמן האור שהוא ביום, לבין זמן החושך שהוא בלילה, כפי שכתב רש"י בפירושו השני: "ראהו כי טוב, ואין נאה לו ולחושך שיהיו משתמשים בערבוביא, וקבע לזה תחומו ביום, ולזה תחומו בלילה".
ב. הבדלה בין זמן האור שהוא באחרית הימים, לבין זמן החושך שהוא עכשיו, כפי שכתב רש"י בפירושו הראשון: " "ראהו" [את האור] "שאינו כדאי להשתמש בו רשעים, והבדילו לצדיקים לעתיד לבוא" ".
ג. היה אפשר לפרש, שההבדלה נעשתה ע"י בריאת הערב והבוקר - שני זמני-הביניים שמבדילים בין היום לבין הלילה;
-
-
- אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב "ויברא ה' את הערב ואת הבוקר, ויהיו מבדילים בין היום ובין הלילה", בדומה למה שנאמר על הרקיע ביום השני.
-
-
-
- ועוד: בשאר התנ"ך, כשמדובר על הבדלה, הכוונה להבדלה של מקום, למשל בהמשך הפרק: (בראשית א ז): "ויעש אלהים את הרקיע, ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן"(ראו גם מסגרת למטה);
-
3. הבדלה של מקום
ייתכן שהכוונה להבדלה של מקום - ה' קבע, שיהיה איזור בעולם שבו יהיה רק אור, ואיזור בעולם שבו יהיה רק חושך; וכידוע, כך הוא המצב עד היום, אלא שהעולם מסתובב, ולכן בכל פעם חלק אחר של העולם נמצא באור וחלק אחר נמצא בחושך.
וכאמור, המשמעות המעשית היא, שלפעמים יש להבדיל - לשים את הטוב במקום אחד ולהבדיל בינו לבין החושך, כך שהטוב יוכל להאיר בלי הפרעה.
פסוקים נוספים על הבדלה
-
-
- הבדלה בין הכהנים לבין שאר שבט לוי ועם ישראל: (דברי הימים א כג יג): "בני עמרם אהרן ומשה ; ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו עד עולם, להקטיר לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד עולם"
- הבדלה בין הלויים לבין שאר ישראל: (דברי הימים א כה א): "ויבדל דויד ושרי הצבא לעבדה לבני אסף והימן וידותון הנביאים בכנרות בנבלים ובמצלתים ויהי מספרם אנשי מלאכה לעבדתם"
- הבדלה של המנהיגים מתוך עם ישראל: (עזרא י טז): "ויעשו כן בני הגולה ויבדלו עזרא הכהן אנשים ראשי האבות לבית אבתם וכלם בשמות וישבו ביום אחד לחדש העשירי לדריוש הדבר"
- הבדלה של עם ישראל מעמים אחרים (נישואי תערובת): (נחמיה ט ב): "ויבדלו זרע ישראל מכל בני נכר ויעמדו ויתודו על חטאתיהם ועונות אבתיהם"
-
מאמרים נוספים על הפסוק
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-09-20.
סוף היום הראשון
(בראשית א ה): "ויקרא אלהים לאור יום, ולחשך קרא לילה; ויהי ערב ויהי בקר, יום אחד"
ישנם כמה פירושים לכל חלק מהפסוק:
-
-
- "ויקרא אלהים לאור 'יום', ולחושך קרא 'לילה'" - ה' קרא לאור וציוה עליו לשמש במשך היום; ה' קרא לחושך וציוה עליו לשמש במשך הלילה. ראו: משמעות המילה אור בתלמוד , משמעות הקריאה בשם במעשה בראשית ;
- "ויהי ערב ויהי בוקר" - בתחילת היום הראשון, הכל היה מעורבב , ובסוף היום הראשון, כבר היה ניתן לבקר ולהבחין בהבדלים; ראו האנטרופיה במעשה בראשית ;
- "יום אחד" - ראו בפירוש אברבנאל, כמה סיבות לכך שנאמר "יום אחד" ולא "יום ראשון".
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-09-20.
(בראשית א טז): "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה; וְאֵת הַכּוֹכָבִים"
הפסוק מעורר כמה שאלות:
- מדוע נקרא הירח "מאור", והרי אינו מייצר אור מעצמו, אלא רק מחזיר את אור השמש?
- מדוע נקרא הירח בתחילת הפסוק "מאור גדול", והרי אינו גדול כלל - הוא קטן יותר מהכוכבים?
- ומדוע נקרא הירח בסוף הפסוק "המאור הקטן"?
כדי לענות לשאלות אלו, נשים לב שבכל הפרשה לא נזכרו "שמש" ו"ירח" אלא רק המילה "מאור". ע"פ קונקורדנציה אבן-שושן, "מאור = גוף שמפיץ אור". כלומר, עיקר ההתייחסות אל השמש ואל הירח בפרשה זו היא מבחינת האור שהם מפיצים ושמגיע אלינו. ולכן:
- הירח נקרא "מאור" כי הוא מפיץ אור - אמנם לא את האור שלו אלא "אור ממוחזר", אך עדיין הוא מפיץ אור שמגיע אלינו (לתשובות נוספות ראו משמעות של שמות-עצם שמתחילים באות מ).
- הירח הוא אחד משני "המאורות הגדולים", כי הוא אחד משני הגופים שמפיצים הכי הרבה אור שמגיע אלינו. אפשר גם להסביר שמבחינת האדם הצופה במאורות מכדור הארץ השמש והירח אכן שוים. השמש אומנם גדולה פי 400 מהירח, אך גם רחוקה פי 400 ממנו, ולכן הם נראים לנו כאילו הם באותו הגודל, והדבר במיוחד בולט בליקוי חמה [ע"פ הרב פרופ' נתן אביעזר בספרו "בראשית ברא"].
- הירח הוא "המאור הקטן" כי הוא הקטן יותר, מבחינת הפצת האור, מבין שני המאורות הגדולים.
וכך כתב שד"ל: (שד"ל על בראשית א טז): "את שני המאורות הגדולים - השמש והירח, כי שניהם מאירים לארץ יותר משאר הכוכבים, ובבחינה זו שעליה נקראו מאורות, הם גדולים מחבריהם; ואעפ"י שהירח במידת גולמו קטון משאר כוכבים, ואעפ"י שהירח אין לו אור כלל מעצמו, לא דיברה תורה אלא בבחינת בני אדם, והרי אנו מקבלים מן הירח אור הרבה והוא לכן מאור גדול. את המאור הגדול ואת המאור הקטון - אעפ"י שאורם מרובה משאר כוכבים הם שונים זה מזה, שאור האחד מרובה מאור האחר, וזה גדול וזה קטון בבחינת האורה שאנו מקבלים מהם".
(בראשית א כו): "ויאמר אלהים: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ"
פסוק זה מתאר את התכנון והמטרה שלשמה ברא ה' את האדם על הארץ, ולכן ראוי להתעמק בו כדי להבין למה אנחנו כאן ולמה ה' מצפה מאיתנו.
דף זה הוא לקט של קישורים למאמרים על הפסוק.
נעשה אדם - למה בלשון רבים?
ישנם כמה פסוקים נוספים שמתארים את ה' בלשון רבים , ויש שתי דרכים לפרשם - ה' התייעץ עם המלאכים כדי ללמדנו דרך ארץ - שהגדול מתייעץ עם הקטנים ממנו (רש"י), או צורת דיבור מיוחדת שנקראת "ריבוי של כבוד" (ראו בקישור).
כש-72 הזקנים נדרשו לתרגם את התורה ליוונית, בימי תלמי המלך, הם חששו שתלמי - המלך האבסולוטי - יתקשה להבין רעיון זה (שהגדול צריך להתייעץ עם הקטנים) ויחשוב שיש שתי רשויות בשמיים, ולכן שינו ותרגמו "אעשה אדם בצלם ובדמות". ראו תרגום 72 הזקנים.
בצלמנו כדמותנו - מה זה?
ישנם פירושים שונים למושגים "צלם" ו"דמות" בפסוק זה - ראו במפרשים.
בפסוק הבא - בתיאור בריאת האדם עצמה - נאמר רק "ויברא אלהים את האדם בצלמו" ולא "בדמותו"; שני הסברים לכך ניתן למצוא במאמר מטרת בריאת האדם א .
לגבי ההבדל בין המושגים - ראו צלם - דמות .
לגבי המשמעויות המוסריות והמשפטיות של בריאת האדם בצלם א-להים, ראו האדם בצלם אלהים .
וירדו בכל חית הארץ...
האדם נברא, בין השאר, כדי לרדות בחיות: ע"פ שד"ל הכוונה לשלטון עריץ, שכולל גם את הזכות להרוג ולאכול;
אולם, ע"פ פשוטם של הפסוקים הבאים, לא הותר לאדם לאכול חיות, ואם כך, הרדייה משמעה שלטון נאור ומיטיב, וכך פירש רש"ר הירש.
לפי זה, אנשים שעוסקים בהצלת מינים של בעלי חיים מהכחדה עושים מעשה טוב, וממלאים את תפקידו של האדם כרודה ומושל בעולם הטבע.
וירדו... ובכל הארץ
האדם נצטווה לרדות לא רק בחיות אלא גם בכל הארץ . מכאן: שליטת האדם על היקום היא רצון הבורא ולא קריאת תיגר עליו. כמובן, לצורך שליטה על העולם, אדם מוכרח לחקרו, וגם זה, מן הסתם, רצונו, ולא קריאת תיגר [דוד אקסלרוד].
בהמשך, בברכת ה' לאדם ולאשה, נאמרה לו מטרה זו בפירוש, אבל בנוסף לכך נאמר לו גם לפרות ולרבות; הסברים לכך ניתן למצוא במאמר מטרת בריאת האדם ב .
הרעיון שהאדם נצטווה למשול בטבע נזכר גם בתהלים ח - ראו גדלות הבורא האדם והטבע בתהלים ח .
על הקשר בין שלטון האדם בטבע לבין איכות הסביבה ראו:
-
-
- יציאת מצרים ואיכות הסביבה : "עליונות האדם על הטבע באה לידי ביטוי בראשית המקרא בציווי: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשֻה ורדו בדגת הים" (בראשית א כח). ה' מזמין את האדם לחקור את עולמו ולגלות את סודותיו מתוך תבונתו ולכבוש אותו. ואולם במסע הכיבושים, האדם עלול לשכוח את הטבע ואת הסביבה. כך היה עם פריחת עידן ההשכלה והטכנולוגיה: האדם כיער את הנופים, זיהם את האוויר, הכחיד מינים, ופגע בעולם שהוא חי בו. כנגד תוצאות בלתי רצויות אלה, הנובעות ממרכזיותו של האדם בטבע, החכמה היהודית עתיקת היומין מציעה כבר בתחילת המקרא פרוגרמה שעניינה איזון בין הקצוות: אמנם האדם צריך להשתלט על עולמו: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשֻה " (בראשית א, כח), אך בד בבד מוטלת עליו אחריות לשלמות העולם: "ויקח ה' א-להים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה " (שם ב, טו). מחד-גיסא, ה' מעודד את האדם לפתח את כשרונותיו, ומזמין אותו לכבוש את העולם, אך מאידך גיסא, הוא מזהיר אותו מפני הסכנות של שלטון בלא מְצָרִים. יש לשמור על העולם. על כן, האדם חייב לרסן את עצמו..."
- דיני כשרות הבשר והאקולוגיה : ויכוח בין שוחרי איכות הסביבה, האם יש קשר בין המצוה לשלוט בעולם לבין בעיות סביבתיות.
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-03.
הערות
- בריאת העולם מתוארת כנפרשת על פני שבוע ימים, אך כבר רבים פירשו שבמילה "יום" אין הכונה ל-24 שעות אלא לשלב בבריאה. הדבר מוכח מכח שרק ביום רביעי נבראה השמש, והרי בלעדיה אין משמעות ליום ולילה. וכן מהגמרא בסנהדרין צז ע"א המצטטת את הפסוק "כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל" (תהלים צ ד). הרמב"ם כותב (בפתיחה למורה נבוכים) "...ולפיכך עשה יתעלה פתיחת ספרו במעשה בראשית שהוא מדע הטבע", ופירש את הפסוקים על פי המדע שהיה ידוע בזמנו.
ביום הראשון נברא כל החומר והאנרגיה (היא ה"אור") - המפץ הגדול.
ביום השני היתגבשו מהחומר המפוזר ביקום מערכות כוכבים כגון גלקסית שביל החלב ומערכת השמש. המים שמעל הרקיע (=החלל) הם המים הרבים הנמצאים על גבי כוכבים בחלל (בדר"כ קפואים).
ביום השלישי החלה התקופה בכדור הארץ בה המים קפאו בקטבים או התאדו לעננים ונוצרה היבשה (שלאחר מכן נחלקה לכמה יבשות שנדדו לצדדים) והתפתחה הצמחיה היבשתית.
ביום הרביעי התייצבה מערכת השמש, וכדור הארץ נכנס למסלול במרחק טוב מהשמש המאפשר קיום חיים עליו.
ביום החמישי התחילו להיווצר חיים שהתפתחו בראשיתם במים (כמו שגם מתארת תורת האבולוציה).
וביום השישי התפתחו מהם החיות ולאחר מכן האדם (וגם באדם חלה התקדמות כפי שנרמז מדברי חז"ל בסנהדרין לח ב).
להרחבה ראה במאמר מעשה בראשית כתיאור האבולוציה וספרו של פרופ' נתן אביעזר "בראשית ברא".
- פסוקים א ו-ב הם תקצור של כל המסופר בהמשך הפרק. לפי רש"י, לעומת זאת, שני הפסוקים ביחד הם משפט אחד שיש לקרא אותו כך: בתחילת בריאת השמים והארץ על ידי ה', הארץ היתה תוהו ובוהו, וכל המסופר בהמשך היה לאחר מכן. לשיטתו הכל נברא בהתחלה, ורק הופיע בעיתו בכל יום ויום.
- פרק א מתאר את בריאת העולם מבחינה כרונולוגית, לפי סדר טכני. פרק ב מתאר את בריאת העולם מבחינה ערכית, לשם מה הוא נוצר ומה משמעות החיים בו.
פירוש רש"י
(א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.
בראשית - אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם" [1], שהיא מצוהמצוות קידוש החודש ראשונה שנצטוו בה ישראלכל העם ביחד (פרו ורבו, מילה וגיד הנשה שנזכרות בחומש בראשית נאמרו עוד לפני שנוצר העם), ומה טעםלמה מסופרים כל סיפורי בראשית, אם מטרת התורה היא שנדע את המצוות פתח בבראשית? משוםהתשובה נמצאת בפסוק "כח מעשיואת כוחו שנתגלה במעשיו, בבריאת העולם ובהנהגתו הגידהראה ה', סיפר בתורה לעמו, לתתכי רצה לתת להם נחלת גויםאת ארץ כנען" [2],שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטיםגנבים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויםעמי כנען שישבו בארץ בימי יהושע בן נון, הם אומריםישראל יוכלו לענות להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנוודבר זה (שהארץ שלנו) חשוב הוא והובא לפני כל המצוות, כי רוב המצוות תלויות בארץ, ושם מקומו הטבעי של העם.
בראשית ברא - אין המקרא הזה אומר אלא דרשנידירשו אותי, פרשו אותי שלא לפי הפשט, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת "ראשית דרכו"[3], ובשביל ישראל שנקראו "ראשית תבואתו"[4].
(1) ואם באת לפרשו כפשוטו, כך פרשהו: בראשית בריאת שמים וארץהפסוק הראשון הוא תיאור זמן - 'בתחילת בריאת השמים והארץ...', ולא משפט העומד בפני עצמו היתהלפני שנבראו השמים והארץ תהו ובהו וחשך ויאמר אלהים יהי אור. ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה לומר שאלוהשמים והארץ קדמו, שאם בא להורות כך, היה לו לכתוב בראשונה ברא את השמים וגו'וכולי, (כשרשי כותב 'וגומר', הכונה היא כאילו הוא כתב את כל הפסוק) שאין לך ראשיתאת המילה 'ראשית' במקרא שאינו דבוקמחובר לתיבהלמילה של אחריושאחריה. כלומר המילה 'ראשית' תמיד באה בסמיכות לשם עצם או שם פועל (חוץ מכאן), כמו (שםבספר ירמיהו (כשכתוב 'שָם' בציטוט פסוק, הכונה היא למקור שצוטט בפעם הקודמת) כו א) "בראשית ממלכות יהויקים", (בראשית י, י) "ראשית ממלכתו", (דברים יח, ד) "ראשית דגנך", אף כאן אתה אומר בראשית ברא אלהים וגו', כמוכאילו היה כתוב בראשית ברוא. ודומה לו (הושע א, ב) "תחלת דבר ה' בהושע", כלומר תחלת דבורו של הקב"ה בהושע, ויאמר ה' אל הושע וגו'.
(2) ואם תאמר להורות באהפסוק בא ללמד שאלושהשמים והארץ תחלה נבראו, ופירושו: בראשית הכל ברא אלו, ויש לךואכן קיימים מקראות שמקצרים לשונם וממעטים תיבה אחת, כמו "כי לא סגר דלתי בטני"[5], ולא פירש מי הסוגר, וכמו "ישא את חיל דמשק"[6], ולא פירש מי ישאנו, וכמו "אם יחרוש בבקרים"[7], ולא פירש אם יחרוש אדם בבקרים, וכמו "מגיד מראשית אחרית"[8], ולא פירש מגיד מראשית דבר אחרית דבר.
אם כן תמהעליך לתהות, לשאול על עצמך, שהרישהרי לפי הסבר זה המים קדמוהיו קיימים לפני בריאת העולם, שהרי כתיב "ורוח אלהים מרחפת על פני המים", ועדיין לא גלה המקרא בריית המים מתי היתה, הא למדת שקדמו המים לארץ. ועוד שהשמים מאש ומיםערבוב של שני חומרים אלו. ראה גם ברשי לפסוק ח נבראו, על כרחךלכן אין לך ברירה אלא להודות ש לא לימד המקרא סדר המוקדמים והמאוחריםמה היה קיים לפני היום הראשון כלום:
ברא אלהים - ולא אמר ברא ה', שבתחלה עלה במחשבה לבראתו במדת הדיןלהתייחס לעולם לפי הצדק, ללא רחמים , ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת רחמים ושתפהשיתף יחד עם למדת הדין[9], היינו דכתיבוזהו שכתוב[10]: "ביום עשות ה'שם ה', י-ה-ו-ה, מייצג את הנהגת העולם לפי מידת הרחמים אלהיםשם א-להים מייצג את הנהגת ה' במידת הדין, כי המילה אלהים פירושה גם דיניים כמו למשל בשמות כב ז ארץ ושמים"[11]:
(ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם.
תהו ובהו - תהו לשון תמה ושממון שאדם תוהא ומשתומם על בהו שבה:
תהו - אישטורדישו"ןהגרשיים אינם מסמלות ראשי תיבות אלא שזאת מילה שאיננה בעברית בלע"זבלועזית, בשפה זרה. רשי תירגם לעיתים מילים קשות לשפה שהיתה מקובלת באיזורו, צרפתית עתיקה [מבוכה]:
בהו - לשון רקות וצדו:
על פני תהום - על פני המיםהמילה מים פירושה מים (כך בהרבה מקומות בתנ"ך למשל 'תהומות יכסיומו' בשמות טו, ה) שעל הארץ:
ורוח אלהים מרחפת - כסא הכבוד עומד באויר ומרחף על פני המים ברוח פיו של הקב"ה ובמאמרוועל פי ציוויו, כיונה המרחפת על הקן, אקוביטי"רביאור:המילה מרחפת בצרפתית עתיקה בלע"ז [לכסות][12]:
(ד) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.
וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל - אף בזהכמו בדיבור המתחיל 'בראשית ברא' אנו צריכיםכי לפי הפשט קשה להסביר למה הסיבה שה' הבדיל את האור היא כי הוא טוב לדברי אגדה[13]: ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים והבדילושם אותו בצד ושמר אותו לצדיקים לעתיד לבא.
ולפי פשוטו כך פרשהו: ראהו כי טוב ואין נאה לו ולחשך שיהיו משתמשין בערבוביא, וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה[14]:
(ה) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד.
יום אחד - לפי סדר [לשון]הסגנון הכללי של הפרשה היה לו לכתוב יום ראשון, כמו שכתוב בשאר הימים שני, שלישי, רביעי. למה כתב אחד? לפי שהיה הקב"ה יחיד בעולמו, שלא נבראו המלאכים עד יום שני, כך מפורש בבראשית רבה[15]:
(ו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם.
יהי רקיע - יחזק הרקיע. שאף על פי שנבראו שמים ביום ראשון, עדיין לחים היו, וקרשו בשני מגערת הקב"ה באומרו יהי רקיע. וזהו שכתוב[16]: "עמודי שמים ירופפו" כל יום ראשון. ובשני "יתמהו מגערתו", כאדם שמשתומם ועומד מגערת המאיים עליו:
בתוך המים - באמצע המים, שיש הפרש בין מים העליונים לרקיע כמו בין הרקיע למים שעל הארץ. הא למדת שהם תלוים במאמרו של מלךבזכות ציוויו של ה'[17]:
(ז) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן.
ויעש אלהים את הרקיע - תקנולרשי קשה שהרי כבר נעשה ביום הראשון, ולכן מפרש שמדובר כאן בהתקנתו, חיזוקו על עמדו והיא עשייתו, כמו: "ועשתהתיקנה, סידרה את צפרניה"[18]:
מעל לרקיע - על הרקיע לא נאמר אלא מעל לרקיע, לפי שהן תלוים באויר.
ומפני מה לא נאמר "כי טוב" ביום שני, לפי שלא נגמרה מלאכת המים עד יום שלישי, והרי התחיל בה בשני, ודבר שלא נגמר אינו במילואו ובטובו, ובשלישי שנגמרה מלאכת המים והתחיל מלאכה אחרת וגמרה, כפל בו "כי טוב" שני פעמים, אחד לגמר מלאכת השנייום שני ואחד לגמר מלאכת היום[19]:
(ח) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי.
ויקרא אלהים לרקיע שמים - שא מיםנושא, מחזיק, השמים מחזיקים את המים שלא יפלו, שם מים, אש ומיםביאור:שלישי, המילה מים מלשון 'אש ומים', שערבן זה בזה ועשה מהם שמים[20]:
(ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן.
יקוו המים - [שהיו] שטוחין על פני כל הארץ והקוום באוקינוס, הוא הים הגדול שבכל הימיםיותר מכל יתר הימות בעולם[21]:
(י) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.
קרא ימים - והלא ים אחד הואכל הימות בעולם מחוברים, ולמה לקרא להם בלשון רבים? אלא אינו דומה טעם דג העולה [מן הים] בעכו לטעם דגכלומר, לים יש תכונות כימיות שונות באיזורים שונים, ולכן אפשר לראות בו אוסף של ימים שונים העולה [מן הים] באספמיאעיר חוף בסוריה[22]:
(יא) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן.
תדשא הארץ דשא עשב - לא דשא לשון עשבלמילים 'עשב' ו'דשא' אין את אותה המשמעות ולא עשב לשון דשא, ולא היה לשון המקרא לומר תעשיב הארץ, שמיני דשאים מחולקין, כל אחד לעצמו נקרא עשב פלוני, ואין לשון למדברלאדם כשהוא מדבר לומר דשא פלוני, שלשון דשא הוא לבישת הארץ כשהיא מתמלאת בדשאים:
תדשא הארץ - תתמלא ותתכסה לבוש עשבים. בלשון לעז נקרא דשא אירבידי"ץ [מכלול העשבים] כולן בערבוביא, וכל שורש לעצמו נקרא עשב:
מזריע זרע - שיגדל בו זרעו לזרוע ממנו במקום אחר:
עץ פרי - שיהא טעם העץהגזע והענפים כטעם הפרי, והיאאך האדמה לא עשתה כן, אלא (פסוק יב): "ותוצא הארץ עץ עושה פרי", ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדהנענשה גם היא על עונה ונתקללה'אֲרוּרָה הָאֲדָמָה...' (ג, יז[23]:
אשר זרעו בו - הן גרעיני כל פרי, שמהן האילן צומח כשנוטעין אותן:
(יב) וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.
ותוצא הארץ וגו' - אף על פי שלא נאמר "למינהו" בדשאין בציוייהןכאשר ה' ציווה אותם לצמוח, שמעו שנצטוו האילנות על כך, ונשאוהסיקו קל וחומרבעזרת ההגיון, שאם האילנות נצטוו כך, ברור שגם הם בעצמן, כמפורש באגדהבאגדתא, בקטע בתלמוד בבלי שאיננו הלכתי בשחיטת חוליןבמסכת חולין דף ס ע"א:
(יד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים.
יהי מארת וגו' - מיום ראשון נבראושהרי אז נברא האור, וברביעי צוה עליהם להתלות ברקיע, וכן כלכמו שגם אמר רשי על הרקיע בפסוק ו וכן יאמר לגבי 'נפש חיה למינה' בפסוק כד תולדות שמים וארץ נבראו מיום ראשון, וכל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו, הוא שכתוב (פסוק א): "את השמים", לרבותהמילה 'את' (שבדרך כלל המשפט ברור גם בלעדיה) נדרשת על ידי חז"ל להוסיף דבר מה תולדותיהם, "ואת הארץ", לרבות תולדותיה[24]:
יהי מארת - חסר וי"ו כתיבנכתב בתורה מארת במקום מאורות, וכוונת התורה היתה שנלמד משהו נוסף:, על שהוא יום מארה'מארת' מלשון מארה, קללה ליפול אסכרהמחלת הדיפטריה בתינוקות, הוא ששנינושלמדנו במסכת תענית כז: ברביעי היו מתענים על אסכרה שלא תפול בתינוקות[25]:
להבדיל בין היום ובין הלילה - משנגנזלאחר שנשמר לצדיקים (ראה פסוק ד) האור הראשון, אבל בשבעתיש גורסים בשלושת (מנחת יהודה ודבק טוב) ימי בראשית שמשו האור והחושך הראשונים יחדאמנם היתה ביניהם הבדלה מסויימת כמו שכתוב 'ויבדל אלהים בין האור ובין החשך' (פסוק ד) בין ביום ובין בלילה:
|
למה צריך היה רשי בדיבור המתחיל 'ושנים' להזכיר את 12 המזלות? וכי לא מספיק לאמר שעל פי השמש נקבעת השנה? רשי דייק במילה 'מאורות' שהיא בלשון רבים, וחיפש בביטויים 'לאותות, למועדים, לימים, לשנים' משמעות גם לשמש וגם לירח. אותות - ליקוי השמש והירח מועדים - עלפ פי הירח שמקבל את כוחו מהשמש ימים - השמש והירח מתחלפים שנים - גם כאן הסביר שהשנה אכן נקבעת על פי השמש, אך יש חשיבות גם למזלות שנקבעים על פי הירח ('לפשוטו של רשי' - הרב שמואל גלברד) |