שיר השירים אשר לשלמה

(שיר השירים א א): "שיר השירים אשר לשלמה"- זו הכותרת למגילת שיר השירים, ויש לה כמה פירושים:

שיר השירים

1. השיר המעולה שבשירים

"שיר השירים" הוא השיר הטוב המעולה שבכל השירים  (רש"י, תרגום, דעת מקרא) , כמו הביטויים:

• (שמות כט לז): "שבעת ימים תכפר על המזבח וקדשת אתו והיה המזבח קדש קדשים כל הנגע במזבח יקדש", וכן למשל (ויקרא ב ג): "והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי ידוד" (יחזקאל מג יב): "זאת תורת הבית על ראש ההר כל גבלו סביב סביב קדש קדשים הנה זאת תורת הבית" (דברי הימים א כג יג): "בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו עד עולם להקטיר לפני ידוד לשרתו ולברך בשמו עד עולם" (דניאל ט כד): "שבעים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך לכלא הפשע ולחתם חטאות ולכפר עון ולהביא צדק עלמים ולחתם חזון ונביא ולמשח קדש קדשים"
• (דניאל ח כה): "ועל שכלו והצליח מרמה בידו ובלבבו יגדיל ובשלוה ישחית רבים ועל שר שרים יעמד ובאפס יד ישבר"
• (דניאל יא לו): "ועשה כרצונו המלך ויתרומם ויתגדל על כל אל ועל אל אלים ידבר נפלאות והצליח עד כלה זעם כי נחרצה נעשתה"
• (דניאל ב לז): "אנתה מלכא מלך מלכיא די אלה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב לך"= מלך המלכים, וכן (עזרא ז יב): "ארתחשסתא מלך מלכיא לעזרא כהנא ספר דתא די אלה שמיא גמיר וכענת"
• וכן בלשון המאוחרת יותר "עיקר העיקרים", "ספר הספרים" ועוד.

ולהבדיל:

• (בראשית ט כה): "ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו"
• (קהלת א ב): "הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל"

ואולי גם:

• (ישעיהו לד י): "לילה ויומם לא תכבה לעולם יעלה עשנה מדור לדור תחרב לנצח נצחים אין עבר בה"
• (ישעיהו נא ח): "כי כבגד יאכלם עש וכצמר יאכלם סס וצדקתי לעולם תהיה וישועתי לדור דורים"
• (יחזקאל טז ז): "רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים..."

שיר השירים עוסק באהבה בין איש לאשה, שהיא גם משל לאהבה בין ה' לבין עם ישראל ולבין האדם, שהיא הכוח היסודי היוצר ומניע את העולם, ולפיכך זהו השיר המעולה שבשירים - שיר השירים .

לפי פירוש זה, ייתכן שהכוונה לשיר המעולה בכל השירים שבעולם, או למעולה שבכל שיריו של שלמה, שחיבר 1005 שירים:

• (מלכים א ה יב): "וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף"

2. שיר שהוא לקט של שירים רבים

"שיר השירים" יכול להיות גם שיר שהוא לקט של שירים רבים.

שלמה המלך נקרא גם "קהלת" כי היה אספן - הוא הקהיל ואסף דברי חכמה בספר משלי ודברי הגות במגילת קהלת, ובאותו אופן ייתכן שאסף גם שירי אהבה וחתונה במגילת שיר השירים.

לפי הסבר זה, אין קשר בין השירים השונים במגילה - כל שיר עומד בפני עצמו. ייתכן שכל שיר נאמר על-ידי זוג אחר בהקשר אחר, אך כולם קשורים לאהבה שבין איש לאשה ולכן נאספו יחד, כמשל לאהבה שבין ה' לבין עם ישראל.  (ע"פ דעת מקרא, וכן פרופ' אליעזר שבייד בספר "חכמתה של מלכות ישראל") .

• אולם, ישנן הקבלות רבות בין פרקים בספר, המעידות על כך שמדובר דווקא בשיר אחד עם עלילה אחת, למשל:

• האחים והכרם של הכלה נזכרים גם בפרק א וגם בפרק ח;
• השומרים הסובבים בעיר נזכרים גם בפרק ג וגם בפרק ה;
• דימוי החתן לצבי או לעופר האיילים נזכר גם בפרק ב וגם בפרק ח;
• ארבע פעמים משביעה הכלה את בנות ירושלים - בפרקים ב, ג, ה, ח. 

3. שיר המורכב מכמה פרקי-שירה

"שיר השירים" יכול להיות גם שיר אחד, המתאר את סיפור אהבתו של זוג-אוהבים אחד, אולם הסיפור משתרע על-פני כמה תקופות ולכן השיר כולל כמה שירים, שכל אחד מהם מתאר פרק אחר בסיפור.

במדרש שיר השירים רבה דרשו כך את הכותרת: "שיר - אחד, השירים - שניים, הרי כאן שלושה"  (ר' אבון) ;

ויש אומרים שבמגילה ישנם ארבעה שירים, שכל אחד מסתיים בהשבעת בנות ירושלים  (הרב יובל שרלו, "אחריך נרוצה") ;

ויש אומרים שבמגילה ישנם שישה שירים  (מלבי"ם) .

אשר לשלמה

הספר מיוחס לשלמה מלך ישראל. בימי שלמה האהבה הגיעה לשיאה, גם בין בני אדם וגם בין עם ישראל לבין ה', ולכן הוא המלך הראוי ביותר לאסוף לקט של שירי אהבה או לחבר שיר אהבה חדש  (שרלו עמ' 54) .

ויש מפרשים גם: שנכתב לכבוד שלמה  (רש"י) , או על-אודות שלמה, שכן שלמה הוא אחת הדמויות המרכזיות בספר  (דעת מקרא) .

חז"ל דרשו את השם שלמה על הקב"ה, "מלך שהשלום שלו", ולפי זה, השיר כולו הוא שיר של ה', על ה' ולכבוד ה'.

ישקני מנשיקות פיהו - חלום או מציאות

החתן והכלה עומדים מתחת לחופה, פניה של הכלה מכוסים בהינומה, והחתן אינו מעז ליגוע בה עד שהיא נותנת לו רשות ואומרת לו (שיר השירים א ב): "ישקני מנשיקות פיהו"; בגוף שלישי כי היא לא רואה אותו. ואז הוא מסיר את ההינומה מפניה ומנשק אותה, והיא אומרת לו - הפעם בגוף שני - "כי טובים דדיך מיין", נשיקות אהבתך ערבות לי יותר מיין. היא משבחת אותו על ריחו הטוב ועל שמו הטוב, על כך שכולן אוהבות אותו: " "" "לריח שמניך טובים, שמן תורק שמך, על כן עלמות אהבוך" "; ואז מבקשת ממנו שימשוך אותה וירוצו יחד אל חדר הייחוד: "משכני אחריך נרוצה", היא קוראת לומלך , מתוך כבוד ואהבה: "הביאני המלך חדריו", ושם, בחדר הייחוד, "נגילה ונשמחה בך, נזכירה דדיך מיין, מישרים אהבוך", נשמח ונאהב באופן ישיר וללא מכשולים.

פירושים נוספים

חלק מהפסוקים הם בגוף שלישי ( יישקני , הביאני ), וחלק בגוף שני ( דודיך , שמניך , שמך , אהבוך , משכני , אחריך , בך ) למי בדיוק היא מדברת?

1. יש אומרים שהכלה מדברת ישירות אל החתן.

 א. לפי פירושנו למעלה, בהתחלה היא מדברת בגוף שלישי "יישקני " כי פניה מכוסות בהינומה, ובהמשך היא מדברת בגוף שלישי "הביאני " כי היא מכנה את חתנה "המלך ".

 ב. ויש מפרשים שהכלה מתביישת להגיד לו ישירות שינשק אותה, ולכן אומרת " יישקני מנשיקות פיהו " כאילו היא מדברת לעצמה, כאילו הוא שומע אותה רק "במקרה". אבל כשהיא שמה לב שהוא שומע אותה ומחייך, היא מקבלת אומץ ועוברת לדבר אליו ישירות: " "ישקני - דרך צניעות פותחת בלשון נסתר... דודיך - ... אומרת הרעיה לדודה..." "  (דעת מקרא) .

גם בהמשך, כשהיא רוצה שהוא יביא אותה אל חדרו, שזה הרבה יותר מנשיקה, היא מתביישת להגיד את זה ישירות ולכן אומרת " הביאני המלך חדריו ", כאילו מתארת חלום, ושוב, כשהיא רואה שהוא לא מתנגד היא עוברת לדיבור ישיר " נגילה ונשמחה בך ".

המלך - פירשנו שהכוונה לחתן כלשהו, המכונה "מלך" על-שם לבושו ההדור; או שהכוונה "כשאני איתך, אני מרגישה כאילו שהמלך בכבודו ובעצמו הביא אותי אל חדריו"  (דעת מקרא) ; פירושים אלה מתאימים להשערתנו, שהמגילה מתארת אהבה בין רועה צאן לבין שומרת כרמים . אך יש מפרשים שהכוונה למלך ממש, שהוא החתן בשיר זה.

השיר כולו נראה כשיר שנאמר בעת חתונה: " "אפשר ששיר זה נוסד על... שירים שנאמרו בבית המשתה של חתנים" "  (דעת מקרא).

בפסוקים הבאים (פסוק 7 והלאה), היחסים בין הכלה לבין החתן הם הרבה יותר מרוחקים - היא שואלת אותו איפה הוא רועה והוא לא מגלה לה באופן ישיר. ייתכן שהפסוקים הבאים מתארים מצב שקורה, פעמים רבות, אחרי החתונה - כל אחד מבני הזוג חוזר לעבודתו, והיחסים ביניהם מרוחקים וקרירים יותר ממה שהיו בזמן החתונה ( פירוט ). וייתכן ששלושת הפסוקים שלנו הם שיר העומד בפני עצמו, שיר המתאר את שיאם של היחסים בין הכלה לבין החתן;  שלמה רצה לפתוח את שיר השירים בשיר שמתאר בתמציתיות את שיא האהבה, לפני שהוא מתחיל לתאר את הסיבוכים.

לפי הנמשל, המגילה פותחת את המגילה בתיאור השיא של היחסים בין ה' לבין כנסת ישראל: נבואה ודיבור מפה אל פה (המשול לנשיקה), ריצה מהירה ושמחה אל חדריו הפנימיים של ה' (ארץ ישראל, ירושלים, בית המקדש); שוב, שלמה רצה להתחיל מהשיא לפני שהוא מתאר את הקשיים.

2. ויש אומרים שהכלה מדברת אל עצמה, בדמיונה. היא מתארת את רצונה להתנשק עם אהובהּ, ואז מדמיינת שהוא עומד מולה והיא אומרת לו "כי טובים דודיך מיין...". וכאן הפירוש מתפצל לשניים:

 א. יש מפרשים שמדובר בנערה צעירה מעין-גדי, החולמת להגיע אל אהובה  (ראב"ע) או אל המלך  (שרלו) ; לפי זה:

• "דודיך" הם רגשות האהבה שמתעוררים בה בכל פעם שהיא חושבת עליו: " "כשרגש זה גובר על האדם, חש הוא כעין שיכרון, מעין שיכרון היין. לפיכך אומרת הרעיה לדודהּ: טובים (כלומר: ערבים) דודיך מיין" "  (דעת מקרא) .
• "הביאני המלך חדריו" הוא המשך החלום - אחרי שהיא חולמת על נשיקות, היא חולמת שהוא מביא אותה אל חדריו.

 ב. ויש מפרשים שמדובר באישה מבוגרת, שנפרדה מבעלה מסיבה כלשהי, וחולמת לשוב אליו  (רש"י, רשב"ם ) . לפי זה:

• המילה "דודיך" יכולה לציין, בנוסף לרגש כללי של אהבה, גם בפרט, את הרוק העובר מפה לפה בנשיקה, ולפי זה ההקבלה " טובים דודיך מיין " מדוייקת - "אני מעדיפה לשתות את דודיך מלשתות יין"  (ר' סעדיה גאון, הובא בפירוש ראב"ע) ; "אני עדיין זוכרת את דודיך מהתקופה שהיינו יחד ורוצה לשתות אותם שוב".
• "הביאני המלך חדריו" הוא זיכרון מהעבר - היא זוכרת איך בעבר, כשהייתה נשואה למלך, היתה באה אל חדריו.

לפי שני הפירושים, המגילה מתחילה בחלום, ואז מתארת את הדרך מלאת-המכשולים בדרך להגשמת החלום.

3. ואפשר גם לשלב את שני הפירושים: הכלה נמצאת בבית המלך אך חולמת על אהובהּ, שהוא רועה צאן פשוט, ומדברת עמו מעבר לחומת הארמון: " "הרועה, דודה, עומד אחרי הדלת והמזוזה, והיא מרגשת בו על-ידי שמניו הטובים המריחים ריח טוב, והיא אומרת 'מי יתן ויקרב אלי פנים אל פנים וישקני נשיקות אהבה', משיבה פניה ללכת אליו ואומרת 'הן דודיך ואהבתך טובים לי מיין ותענוג שיש לי בבית המלך'." "  (מלבי"ם) .

גם ביחסים בין איש לאשה, וגם ביחסים בין ה' לבין כנסת ישראל, צריך לפעמים לחלום, להביט אל האופק, לדעת לאן אנחנו שואפים להגיע, ורק אחר-כך להתחיל לצעוד בדרך הארוכה אל הגשמת החלום.

לריח שמניך טובים, שמן תורק שמך, על כן עלמות אהבוך

הרעיה אומרת לאהובהּ, בחלום או במציאות , (שיר השירים א ג): "לריח שמניך טובים, שמן תורק שמך; על כן עלמות אהבוך".

לריח שמניך טובים

לריח שמניך טובים = שמניך טובים לריח = שמניך טובים להריח בהם, או שמניך טובים בריחם  (דעת מקרא) .

הרעיה משבחת את האהוב על ריחם הטוב של שמני הבושם שהוא משתמש בהם, או על שמני גופו שיש להם ריח טוב באופן טבעי; בימינו הוכח במחקרים, שמשיכה לריח הגוף הטבעי היא אחד האמצעים המעידים על התאמה גנטית.

הרעיה מתייחסת לריח, כי ריח הוא אחד מגורמי המשיכה העיקריים ; ויש אומרים שהיא מתייחסת לריח כי היא נפרדת מאהובהּ, היא נמצאת מאחרי חומות הארמון והוא נמצא מבחוץ  (מלבי"ם) .

שמן תורק שמך

1. יש אומרים ש תוּרַק הוא שם מקום  (ראב"ע) , אולי תורקיה, ולפי זה שמן תוּרַק שמך = שמך דומה לשמן תורקי משובח;

• אולם, לא מצאנו בשום מקום אחר שדווקא ממקום שנקרא תוּרַק הביאו שמנים טובים.

2. רוב המפרשים פירשו שהמילה תורק היא צורת עתיד של הפועל הוּרַק, שמשמעו "שפך מכלי אל כלי". לפי זה: שמן תורק שמך = שמך דומה לשמן שמריקים ושופכים אותו מכלי אל כלי, וכך ריחו נודף; כך גם שמך, כשמזכירים אותו הוא מעלה זכרונות נעימים כמו ריח טוב; " "אתה שמן אשר תורק תמיד להיות ריח ערב שלך יוצא למרחוק..." "  (רש"י) , " "הזכרת שמך מביאה תחושה עמוקה כהורקת שמן מכלי" "  (שרלו עמ' 364) . הרעיה אומרת לידידה: "השמנים שלך טובים להריח בהם, אבל השמן הטוב ביותר הוא השם שלך", כמו שנאמר (קהלת ז א): "טוב שם משמן טוב, ויום המות מיום הולדו"

3. אך לפי הטעמים, המילה "תורק" קשורה דווקא למילה "שמך" - כששופכים ומריקים את שמך מהפה, נזכרים בריח של שמן טוב: " "כאשר אני שומעת שמוציאים את שמך מהפה, כבר חשה אני בריח השמן" "  (דעת מקרא) ; ואפשר לפרש "לריח שמניך טובים שמן תורק שמך" כמשפט תנאי אחד - מרוב ששמניך טובים בריחם, שמך השני הוא "שמן"; אתה כביכול כולך שֶמֶן ריחני. לפי זה, הפסוק דווקא מנוגד לפסוק מספר קהלת "טוב שם משמן טוב", " "וזה סימן לשיכרון האהבה, המשכיח את לקחי החכמה" "  (דעת מקרא) .

על כן עלמות אהבוך

רוב המפרשים פירשו שהמשפט מתקשר לתחילת הפסוק הזה: "מכיוון שיש לך ריח טוב ושם טוב, כל העלמות אוהבות אותך". מדוע הרעיה מזכירה עלמות אחרות, האם היא רוצה תחרות?!

1. ייתכן שהיא עדיין מתביישת להגיד לו ישירות "אני אוהבת אותך", אז היא אומרת לו "כולן אוהבות אותך": " "מתוך שאינה מעזה לומר לדודה במפורש אהבתיך, אומרת לו בעקיפין" "  (דעת מקרא) .

2. ייתכן שהיא רוצה להחמיא לו, ולשם כך היא מוכנה אף להמעיט בערך עצמה: "אני לא מיוחדת, לא רק אני נמשכת אליך, כל החברות שלי מדברות עליך"; וייתכן שהיא דווקא מעלה את ערך עצמה: "כל העלמות אוהבות אותך, אבל האהבה שלי היא כל-כך חזקה עד שאני לא יכולה לחכות, ואני תופסת אומץ ואומרת לך את זה".

3. ויש שפירשו שהמשפט מתקשר לתחילת הפסוק הבא - "משכני אחריך נרוצה": "מכיוון שעלמות רבות אוהבות אותך, אני מבקשת שתמשוך אותי אחריך, שתקרב אותי אליך ותרחיק אותי (ואת עצמך) מהעלמות האחרות"  (ע"פ שרלו) .

משוך אותי אחריך אל חדר הייחוד השמחה והאהבה

הכלה מבקשת מהחתן (שיר השירים א ד): "משכני, אחריך נרוצה; הביאני המלך חדריו, נגילה ונשמחה בך; נזכירה דדיך מיין, מישרים אהבוך".

משכני אחריך נרוצה

1. לפי הטעמים יש לקרוא "משכני, אחריך נרוצה": הכלה מבקשת מהחתן שימשוך אותה, ואז היא והעלמות האחרות (שנזכרו בפסוק הקודם ) ירוצו אחריו. אולי הכוונה לריקוד שרוקדים בזמן החתונה, שבו החתן מושך את הכלה אחריו, והיא וחברותיה רצות ומובילות את הזוג לחדר הייחוד  (אראל) . ואולי היא מבקשת ממנו שימשוך ויוציא אותה מארמון המלך שהיא כלואה בו  (מלבי"ם) .

2. אך יש שפירשו: "משכני אחריך, נרוצה": הכלה מבקשת מהחתן שימשוך אותה אחריו, ואומרת לו "נרוצה", רק אנחנו שנינו נרוץ אל חדריך  (ע"פ דעת מקרא) .

מפרשי הפשט פירשו "מָשְכֵנִי" מהשורש "משך", אך חז"ל דרשו "משכני" מהשורש "שכנ", כמו "מִשְכָּנִי":

• רבי יהושע בן לוי אומר: ממה שנתת לנו ארץ טובה וגדולה שנקראה משכן , אחריך נרוצה ;
• ורבנן אומרים: ממה שהשרית שכינתך בתוכנו... אחריך נרוצה ;
• ורבנן אומרים אחרת: על שסילקת שכינתך בתוכנו, אחריך נרוצה .

הביאני המלך חדריו

ניתן לפרש את הפסוק כחלום או כמציאות :

1. אם מדובר במציאות, אז " הביאני המלך חדריו " היא בקשה שהכלה מבקשת מהחתן (שהוא המלך או דומה למלך), שיביא אותה אל חדרו, והיא אומרת את בקשתה בגוף שלישי ובלשון עבר מתוך ביישנות ובלבול;

2. וייתכן גם שהיא אומרת לחתן "כשאני רצה אחריך, אני מרגישה כמו מלכה, כאילו המלך בעצמו הביא אותי אל חדריו"  (אבן עזרא, דעת מקרא) .

3. ואם מדובר בחלום, אז "הביאני המלך חדריו" הוא המשך התיאור של החלום שהתחיל בפסוק ב - קודם היא חלמה שהוא מנשק אותה ועכשיו היא חולמת שהוא מביא אותה אל תוך החדר.

4. וייתכן גם שמדובר בזכרון העבר - האישה, שנפרדה מבעלה המלך, זוכרת בערגה את התקופה שבה המלך היה מביא אותה אל חדריו.

נגילה ונשמחה בך

אפשר לפרש את לשון הרבים "נגילה ונשמחה" בשתי דרכים, כמו שפירשנו למעלה לגבי "משכני":

1. הכוונה לעלמות האחרות, חברותיה של הכלה, שירקדו וישמחו לפני הזוג הצעיר;

2. הכוונה לכלה עצמה ולחתן, שיגילו וישמחו בחדר הייחוד.

אך יש מפרשים "נגילה ונשמחה בו" = ביום החג; לפי זה, אין קשר בין הפסוק מתהלים לפסוק משיר השירים.

ויש שדרשו בך = 22 אותיות שבהן ניתנה התורה, שהיא השמחה הגדולה ביותר לכנסת ישראל  (תרגום) .

נזכירה דודיך מיין, מישרים אהבוך

1. מהשוואה לפסוקים אחרים שבהם נזכר יין ישר , נראה שהכוונה היא, שכאשר שותים יין, מתחילים להתנהג בצורה ישירה, בלי מעצורים נפשיים. הכלה אומרת לחתן, ש דודיו , כלומר אהבתו או נשיקותיו (ראו פסוק ב ), פועלות עליה יותר מיין, ומעוררות בה רצון לאהוב אותו באופן ישיר ומיידי. בפסוק ב היא אמרה "כי טובים דודיך מיין" כלומר ערבים ומתוקים יותר מיין, וכאן היא אומרת שהם פועלים ומשפיעים עליה יותר מיין.

2. ויש מפרשים: " "נזכירה - נשיר ונהלל את דודיך , ונאמר עליהם כי הם טובים מיין ... מישרים אהבוך - בצדק וביושר וכראוי לך העלמות אוהבות אותך" "  (דעת מקרא) :

• אולם, הכלה כבר הללה את דודיו של החתן, וכבר אמרה לו שהעלמות אוהבות אותו, ואין זה ברור מדוע היא חוזרת על הדברים בלי שום חידוש.

3. ויש מפרשים שהפסוק כולו מתאר את זכרונותיה של האישה הפרודה מבעלה, ושל כנסת ישראל הגולה והפרודה מה': " "גם היום..." "תמיד אזכיר דודיך הראשונים מכל משתה עונג ושמחה... אהבת מישור, בלי עקיבה ורכסים, אשר אהבוך אני ואבותיי באותן הימים..." "  (רש"י) .

שחור זה יפה?

בימינו, צבע עור שחום נחשב ליפה, נשים (ולפעמים גם גברים) משקיעות הרבה זמן בשיזוף בשמש או משקיעות הרבה כסף בשיזוף מלאכותי. האם גם בימי התנ"ך היה כך?

לדברי הכלה שיר השירים א ה: " "שחורה אני ונאוה, בנות ירושלם; כאהלי קדר, כיריעות שלמה. אל תראוני שאני שחרחרת , ששזפתני השמש; בני אמי נחרו בי, שמני נטרה את הכרמים, כרמי שלי לא נטרתי" "" ".

1. רוב המפרשים פירשו שעור שחום נחשב לא יפה, אולי משום שהוא היה מזוהה עם מעמד הפועלים, העובדים בשמש עד שעורם משחים. בנות ירושלים רואות את הכלה שחומת-העור ומזלזלות בה, הן לא מאמינות שהחתן באמת אוהב אותה, הן לא מאמינות שיש לה סיכוי להישאר רעייתו של המלך לאורך זמן. אך היא עונה: "העור השחום שלי אינו טבעי ומוּלד, מטבעי אני נאוה (=נאה), אבל אחיי הכריחו אותי לשמור על הכרמים ולכן עורי השחים ולא היה לי זמן לטפח אותו, אך לאחר שאנשא ואוכל לשבת בבית, עורי ילבין ויהיה שוב נאה". לפי זה, אילו הרעיה היתה חיה בימינו, היא היתה תמהה מאד על הנשים שמשתזפות בשמש מרצונן החפשי, ועוד מוכנות לשלם על זה כסף...

2. אך אפשר גם לפרש ששחור זה יפה, כמו בימינו. הכלה אומרת על עצמה "אני שחומת-עור ולכן נאוה (=חמודה), אבל אל תחשבו שהשתזפתי בכוונה על-ידי רביצה בטלנית בשמש, אני לא מהנשים שמוכנות לשבת בבטלה שעות על שעות בשמש רק כדי להיות יותר יפות! אני אישה חרוצה, עובדת בכרמים של אחיי ואת גופי אינני מטפחת, ועורי השחים ונעשה יפה באופן טבעי".

ראו גם: כרמי שלי לא נטרתי .

נאוה

יש אומרים שהמילה מהשורש "אוה", ומשמעה כמו "חמודה": נאוה היא מי שאנשים מתאוים לה, כמו ש חמודה היא מי שאנשים חומדים אותה (ראו קשר בין פעלים שליליים לבין תארים חיוביים );

ויש אומרים שהיא צורה מוארכת של "נאה"  (דעת מקרא) .

כרמי שלי לא נטרתי

הכלה מדברת על צבע עורה ועל אחיה:

(שיר השירים א ו): "אל תראוני שאני שחרחרת, ששזפתני השמש; בני אמי נחרו בי, שמני נטרה את הכרמים; כרמי שלי לא נטרתי"

אל תראוני שאני שחרחורת, ששזפתני השמש

הכלה מבקשת מבנות ירושלים שלא יזלזלו בה בגלל צבע עורה השחום בשמש.

תראוני = תסתכלו עליי בעויינות וזלזול .

שחרחרת = רוב המפרשים פירשו שהכוונה לעור שהשחים בשמש, שנחשב באותו זמן פחות יפה כי הוא היה מזוהה עם מעמד הפועלים העובדים בשמש; אך אפשר גם לפרש שהוא נחשב יפה כמו בימינו, אלא שנערות בעלות עור שחום נחשבו בדרך-כלל לבטלניות המשתזפות בשמש באפס מעשה, ולכן זלזלו בהן (ראו שחור זה יפה? ).

מה ההבדל בין " שחרחורת " לבין " שחורה "? - יש אומרים שכפל האותיות משמעו חיזוק, והכוונה "שחורה מאד", ביחס לנשים האחרות שעורן לבן  (דעת מקרא) , ויש אומרים שכפל האותיות משמעו החלשה, והכוונה "שחורה מעט", שהרי עור שזוף-שמש אינו נעשה שחור ממש  (אבן עזרא) . ראו גם הכפלת אותיות השורש .

שזף = הסתכל במשך זמן רב ; לפי זה, שזפתני השמש = השמש הסתכלה על עורי במשך זמן רב, כשעבדתי בכרמים. אך מחדשי השפה העברית בדורנו הבינו, כנראה בטעות, שהפועל שזף משמעו השחים, וכתוצאה מכך התקבלה משמעות חדשה לגמרי לשורש שזף בלשון ימינו (ראו מילים נוספות שמשמעותן השתנתה ).

בפרק הבא הכלה אומרת (שיר השירים ב א): "אני חבצלת השרון, שושנת העמקים". יש אומרים שהכלה משווה את עצמה לפרחים לבנים, כדי להדגיש שגון עורה הטבעי הוא לבן ( פירוט ).

בני אמי נחרו בי, שמוני נוטרה את הכרמים

הכלה מאשימה את אחיה שהכריחו אותה לשמור על הכרמים שלהם, וכתוצאה מכך (כנראה) עורה השחים.

בני אמי = יש שלמדו מכאן, ש" "מדובר בנערה יתומה מאב, שאמה נישאה בשנית. ניתן להסיק זאת על-ידי בחינת הכינוי בני אמי, המלמד כי אין אלה בני אביה... דמות אביה נעדרת לחלוטין מן המגילה, והיא אכן מדברת בכל עת על בית אמה ועל חדר הורתה, אך לא על בית אביה..." "  (הרב יובל שרלו, "אחריך נרוצה" עמ' 41) ; אך ייתכן גם שמדובר בבת לאב עשיר שיש לו כמה נשים, והדגש " בני אמי " הוא, כי בדרך-כלל אחים מאותה אם הם קרובים יותר מאחים-למחצה, אך הרעיה אומרת שבמקרה שלה, אפילו בני אמה פוגעים בה ומכריחים אותה לשמור על כרמים, היא לגמרי לבד ואין מי שיעזור לה לשמור על זכויותיה  (דעת מקרא) .

נִחרו בי = חרה אפם בי, כעסו עליי והענישו אותי בשמירה על הכרמים שלהם.

נֹטֵרָה = נוצרת, שומרת.

נטרה את הכרמים = " "עיקר נטירת הכרמים היא בימי הבציר, בחודשים תמוז-אלול, והם ימי חום קשים" "  (דעת מקרא) .

כרמי שלי לא נטרתי

1. רוב המפרשים פירשו שלכלה אכן היה כרם ששייך לה, ואף הסיקו מכאן מסקנות מרחיקות לכת על מעמדה וקורות חייה, למשל: " "נראה כי מדובר בנערה יתומה מאב, שאמה נישאה בשנית... העובדה שיש לה כרם משלה נובעת ממות אביה ומירושתה אותו. אם אכן הכרם נפל בחלקה מירושת אביה, אולי ניתן ללמוד כי היתה בת יחידה, ומשום כך ירשה אותו, דבר המורה על יחס מיוחד שזכתה לו קודם מותו..." "  (שרלו, שם) .

• אולם, לפי פירוש זה, קשה להבין מדוע הנערה מזכירה עניין זה בשיר המדבר על אהבה ויופי? אם יש לה תביעה ממונית נגד אחיה, היא צריכה להגיש אותה בבית משפט לממונות ולא להכניס אותה לשיר שהיא שרה לחתן!

2. לכן נראה לי שה"כרם" כאן הוא משל לגוף: רכושם של האחים הוא הכרמים שלהם, אבל ה"רכוש" של הכלה, ה"כרם" שלה, הוא הגוף שלה, ובגלל שאחיה העבידו אותה בפרך, היא לא יכלה לטפח את גופה ולשמור על יופיו כראוי  (דעת מקרא) .

גם בהמשך הפרק ישנה הקבלה בין גופה של הכלה לבין הכרמים: שיר השירים א יג:

"צרור המר דודי לי, בין שדי ילין.

אשכל הכפר דודי לי, בכרמי עין גדי"

הכלה משווה את החתן לשני סוגים של בושם - מור ו כופר ; בפסוק הראשון הוא נמצא בין שדיה, ובפסוק השני הוא נמצא בכרמים  (ע"פ דעת מקרא) .

להתעניין בעבודתו של בן הזוג

אחרי החתונה חוזרים החתן והכלה חוזרים לעבודתם ולעיסוקיהם, וההתלהבות של החתונה דועכת. אחת הדרכים למנוע את הדעיכה היא לשתף זה את זו גם בענייני העבודה, ולהיפגש גם תוך כדי העבודה.

כך מציעה הכלה לחתן שיר השירים א ז: " "הגידה לי, שאהבה נפשי, איכה תרעה? איכה תרביץ בצהרים? שלמה אהיה כעטיה על עדרי חבריך?" " כלומר: אני רוצה לפגוש אותך גם כשאתה עובד, גם כשאתה רועה את הצאן; איך אוכל למצוא אותך? אני לא רוצה להסתובב יותר מדי בין העדרים האחרים, לא נעים לי, הרועים האחרים עלולים לזלזל בי ולראות בי מטרד; אני רוצה למצוא אותך בקלות.

והוא עונה לה: ( שיר השירים א ח: " "אם לא תדעי לך, היפה בנשים, צאי לך בעקבי הצאן, ורעי את גדיתיך על משכנות הרעים" ": אני לא רועה במקום קבוע, המסלול משתנה לפי מזג האויר ומצב הרוח של הצאן, אך תוכלי למצוא אותי אם תלכי אחרי העקבות שמשאיר הצאן בהליכתו; ואם יהיה לך קשה לזהות את העקבות, קחי את גדיותיך - הכבשים הצעירות (שהיה נהוג לתת לנערות לטפל בהן עד שיגדלו;  דעת מקרא ), וראי לאן הן ילכו, הן בוודאי ילכו בעקבות הצאן עד שתגיעי אל משכנות הרועים, ושם תמצאי אותי.

החתן והכלה באים מרקע שונה - החתן הוא רועה צאן והכלה היא בת עשירים שאחיה מכריחים אותה לעבוד כשומרת בכרמים; אבל היא מתעניינת בעולמו, היא רוצה להיכנס לעולמו, היא רוצה לפגוש אותו גם בעבודתו כרועה צאן, ומוכנה ללכת רחוק לשם כך; והוא שמח לשתף אותה, ומלמד אותה איך למצוא את הדרך.

ראו פסוק ז

לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי

החתן אומר לכלה שיר השירים א ט: " "לססתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי" ". מה משמעות הדימוי? התשובה תלויה בשאלה מיהו החתן (ראו שיר השירים - נספח ):

1. לפי ההנחה שהחתן הוא רועה צאן והכלה היא בת עשירים: יתכן שלרועה ישנה סוסה אחת שהוא רוכב עליה כאשר הוא שומר על הצאן, והוא מדמיין שהסוסה הפשוטה והצנועה שלו מגיעה לרכב הגדול והנכבד של פרעה מלך מצרים (בימי שלמה, מרכבות המלחמה המפוארות ביותר הגיעו ממצרים - מלכים א י כט: " "ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה..." "). החתן מתקשה להאמין שהוא זכה להתחתן עם כלה כל כך מכובדת, והדבר נראה בעיניו כאילו ש"סוסתי ברכבי פרעה ", כאילו שהסוסה הפשוטה שלי נמצאת ברכב הנכבד של פרעה.

2. לפי ההנחה שהחתן הוא המלך והכלה היא רועת צאן: הסוסים והרכבים הם רכושו החשוב ביותר של המלך, יש להם חשיבות בטחונית גדולה. והחתן מדמה את רעייתו לדברהחשוב לו ביותר  (הרב יובל שרלו, "אחריך נרוצה") . וייתכן שהוא רואה בסוסה את החיההיפה והאצילית ביותר  (דעת מקרא?) . לפי זה, יש לפרש "סוסתי " = שם קיבוצי, קבוצה של סוסים הקשורים למרכבה: " "לעת קביצת סוסים אשר היתה ברכבי פרעה דמיתיך ויחדתיך שהיית רעיתי ואהובתי, שנתתי לך כל קשוטי עדיי סוסי המלך העשוים של זהב וכסף ומרגליות, ושם נאוו לחייך וצוארך בשורות וחרוזות וענקים של זהב ומרגליות, ושם עשינו לך אני וכנסיא שלי שורות ורבידים של זהב עם נקודות וציורי כסף" "   ( רשב"ם ) .

• אולם, הבאת סוסים ממצרים נחשבת לחטא, ושלמה חטא בכך רק בסוף ימיו, בעוד שהמגילה נכתבה  (ע"פ חז"ל) בנעוריו; ובכל מקרה, אין זה ראוי ששלמה ינציח את חטאיו וישלב אותם בשיר שהוא קודש קודשים.

3. לפי ההנחה שהחתן הוא רועה צאן והכלה היא פילגש בארמון שלמה: הכלה לכודה בארמון, והחתן מדמיין כאילו שהסוסה שלו נחטפה ממנו ונקשרה למרכבתו של פרעה, והוא חושב איך ישחרר אותה משם  (מלבי"ם) .

4. ויש שפירשו את הפסוק לפי הנמשל בלבד: " "לקביצתסוסים הרבה, שאספתי מחנותי לצאת לקראתךברכבי פרעה להושיעך... שםדמיתיך רעיתי, שתקתיך מצעקתך, שנאמר (שמות יד)ואתם תחרישון... דבר אחר:דמיתיך רעיתי , שם הראיתי לכל שרעיתי את." "  (רש"י) . לפי זה, יש כאן תופעה של "נמשל מתפרץ"  (כביטויו של הרב שרלו, שם) - פרטים מהנמשל חודרים אל תוך המשל; פרטים אלו אי אפשר להבין במשל, אלא רק בנמשל.

עד שהמלך במסיבו, נרדי נתן ריחו

הכלה אומרת:

(שיר השירים א יב): "עד שהמלך במסבו, נרדי נתן ריחו"

נרדי נתן ריחו

נרד הוא צמח ריחני, שנזכר יחד עם בשמים אחרים גם בפסוקים נוספים:

• (שיר השירים ד יג): "שלחיך פרדס רמונים עם פרי מגדים, כפרים עם נרדים . נרד וכרכם, קנה וקנמון, עם כל עצי לבונה, מר ואהלות, עם כל ראשי בשמים"

הכלה משוה את החתן לבשמים, גם בפסוקים הבאים:

• (שיר השירים א יג): "צרור המר דודי לי, בין שדי ילין. אשכל הכפר דודי לי, בכרמי עין גדי"

מכאן נראה, שגם בפסוק שלנו, נרד הוא משל לחתן. הכלה משבחת אותו ואומרת שריחו הטוב נודף למרחוק  (אורי מילר, ויקיטקסט ) .

פירושים נוספים

חז"ל פירשו ש נרדי הוא דווקא הבושם של הכלה, או משל לכלה עצמה.

1. רבי מאיר דרש זאת לגנאי - הכלה ניצלה את העובדה שהמלך נמצא במסיבה, והבאישה את ריחה, כלומר בגדה בו; והנמשל הוא חטא העגל. השימוש בפועל " נתן ריח " הוא לשון נקיה, למעשה היה ראוי לכתוב "הבאיש ריח"  (רש"י) .

2. ורבי יהודה חלק עליו וטען שיש לדרוש את שיר השירים רק לשבח - הכלה נתנה ריח טוב, שהגיע עד למקום שבו המלך מסב; והנמשל הוא "נעשה ונשמע". לפי זה הפועל "נתן ריח" מתפרש כפשוטו - כמו ברוב התנ"ך - נתן ריח טוב.

עד שהמלך במסבו

מְסִבּוֹ = המקום שהוא מֵסֵב בו; הכוונה לסעודה שאוכלים בהסבה, כמנהג מלכים; או לדיון בענייני הממלכה שהתקיים סביב שולחן עגול.

1. אם החתן הוא המלך, יש לפרש עד = תיאור זמן (עדיין): "גם כשהמלך עדיין מסב ועוסק בענייני הממלכה, ואינו נמצא עמי, אני מרגישה את ריחו הטוב".

2. ואם החתן אינו המלך, יש לפרש עד = תיאור מקום: "עד המקום שבו המלך מסב מגיע ריחו הטוב של חתני".

להסתכל לה בעיניים

אהבה בין איש לאשה לא צריכה להסתמך על יופי חיצוני, שאפשר לשנות בקלות על-ידי טיפוח ( אל תראוני שאני שחרחורת ), אבל היא כן צריכה להסתמך על יופי מסוג אחר.

כשהחתן משבח את הכלה על יופיה, הוא אומר לה שיר השירים א טו: " "הנך יפה רעיתי, הנך יפה עיניך יונים" "" ", כלומר עיקר היופי שלה מתבטא בעיניים. מכאן למדו חז"ל ש"כל כלה שעיניה יפות - אין כל גופה צריך בדיקה".

עיניים של יונים אינן יפות במיוחד, אבל יש בהן מבט תמים ונאמן  (דעת מקרא) ; אם החתן מוצא את המבט הזה בעיני הכלה, הרי שהיא תהיה יפה בעיניו, ואין לו צורך לבחון את היופי של שאר גופה.

ראו פסוק יז

לגור ביער

ישנם זוגות שדוחים את החתונה כי אין להם כסף לשלם שכר דירה. בשיר השירים ישנו פתרון מקורי (שיר השירים א טז): "הנך יפה דודי אף נעים, אף ערשנו רעננה. קרות בתינו ארזים, רחיטנו ברותים".

התואר רענן מתאר, בדרך כלל, עצים או צמחים; אחרי שהחתן משבח את הכלה ואומר לה "הנך יפה רעיתי", והיא משבחת אותו ואומרת "הנך יפה דודי", הם מדברים יחד ועונים לאנשים ששואלים אותם "נו, ואיפה תגורו?". הם אומרים שמיטת הכלולות שלהם תהיה רעננה , כלומר, עשויה מענפים לחים ורעננים; אמנם אין להם כסף לקנות בית אבל הם יכולים לגור ביער, קורות בתיהם יהיו עצי הארז , והרהיטים יהיו עצי הברוש  (מלבי"ם) .

ייתכן שדבריה של הכלה בפסוק הבא (שיר השירים ב א) ממשיכים את הרעיון: "אני חבצלת השרון, שושנת העמקים" - אני כמו פרח, אני יכולה לגדול בחוץ, אינני צריכה בית מפואר ( פירושים נוספים ).