ביאור:מלכים א א
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
מלכים א: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב מלכים ב: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה
מהדורות נוספות של מלכים א: ללא ניקוד :: עם ניקוד :: עם טעמי המקרא
א וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים, וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ. ב וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו: יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶתמטפלת, וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ. ג וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּלשטח ארץ יִשְׂרָאֵל, וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ. ד וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד, וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ, וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּשכב איתה. ה וַאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר 'אֲנִי אֶמְלֹךְ', וַיַּעַשׂ לוֹ רֶכֶבמרכבה מפוארת וּפָרָשִׁיםסוסים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו. ו וְלֹא עֲצָבוֹגרם לו עצב (על ידי שאסר עליו להתהדר המרכבה כזאת, ולכן הניח אדוניה שדוד מתכנן שהוא יהיה יורש העצר) אָבִיו מִיָּמָיומעולם לֵאמֹר 'מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ', וְגַם הוּא טוֹב תֹּאַריפה תואר מְאֹד, וְאֹתוֹ יָלְדָהאימו, חגית אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹםשנולד אבשלום למעכה (וכיוון שאמנון הבכור נהרג, וכן אבשלום שהיה השני, הניח אדוניה שהוא המועמד למלוך. ז וַיִּהְיוּ דְבָרָיו עִם יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וְעִם אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן, וַיַּעְזְרוּ אַחֲרֵיוהם הצטרפו לעזרתו של אֲדֹנִיָּה. ח וְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְנָתָן הַנָּבִיא וְשִׁמְעִי וְרֵעִי וְהַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לְדָוִד, לֹא הָיוּ עִם אֲדֹנִיָּהוּ. ט וַיִּזְבַּח אֲדֹנִיָּהוּ צֹאן וּבָקָר וּמְרִיאתאו עִם אֶבֶן הַזֹּחֶלֶתבמקום הנקרא "אבן הזוחלת" אֲשֶׁר אֵצֶלליד עֵין רֹגֵלמעין ליד ירושלים (ראה בויקיפדיה), וַיִּקְרָא אֶתוהוא הזמין לסעודה את כָּל אֶחָיו בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְכָל אַנְשֵׁי יְהוּדָה עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ. י וְאֶת נָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ וְאֶת הַגִּבּוֹרִים וְאֶת שְׁלֹמֹה אָחִיו לֹא קָרָא. יא וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה לֵאמֹר: "הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ כִּי מָלַךְ אֲדֹנִיָּהוּ בֶן חַגִּית, וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע. יב וְעַתָּה לְכִי אִיעָצֵךְ נָא עֵצָה, וּמַלְּטִיותצילי אֶת נַפְשֵׁךְ וְאֶת נֶפֶשׁ בְּנֵךְ שְׁלֹמֹה. יג לְכִי וּבֹאִי אֶל הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְאָמַרְתְּ אֵלָיו 'הֲלֹא אַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲמָתְךָ לֵאמֹר `כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי`, וּמַדּוּעַ מָלַךְ אֲדֹנִיָהוּ?'. יד הִנֵּה עוֹדָךְ מְדַבֶּרֶת שָׁם עִם הַמֶּלֶךְ, וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרַיִךְ וּמִלֵּאתִיאשלים, אחזק אֶת דְּבָרָיִךְ". טו וַתָּבֹא בַת שֶׁבֶע אֶל הַמֶּלֶךְ הַחַדְרָה וְהַמֶּלֶךְ זָקֵן מְאֹד, וַאֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית מְשָׁרַתמשרתת אֶת הַמֶּלֶךְ. טז וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: מַה לָּךְ? יז וַתֹּאמֶר לוֹ: "אֲדֹנִי, אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ בַּיהוָה אֱלֹהֶיךָ לַאֲמָתֶךָ כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרָי, וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי. יח וְעַתָּה הִנֵּה אֲדֹנִיָּה מָלָךְ, וְעַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לֹא יָדָעְתָּ. יט וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא וְצֹאן לָרֹבבכמות גדולה (שהיה ראוי לו לבקש את רשות אביו) וַיִּקְרָא לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וּלְיֹאָב שַׂר הַצָּבָא, וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא. כ וְאַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל עָלֶיךָמסתכלות עליך ומצפות למוצא פיך, לְהַגִּיד לָהֶם מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו. כא וְהָיָה כִּשְׁכַב אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו, וְהָיִיתִי אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִיםחיייבי מיתה". כב וְהִנֵּה עוֹדֶנָּה מְדַבֶּרֶת עִם הַמֶּלֶךְ, וְנָתָן הַנָּבִיא בָּא. כג וַיַּגִּידוּ לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר 'הִנֵּה נָתָן הַנָּבִיא', וַיָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ עַל אַפָּיו אָרְצָהעל פניו, הצמדת הפנים לרצפה. כד וַיֹּאמֶר נָתָן: "אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ! אַתָּה אָמַרְתָּ אֲדֹנִיָּהוּ יִמְלֹךְ אַחֲרָי, וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי. כה כִּי יָרַד הַיּוֹם וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא וְצֹאן לָרֹב וַיִּקְרָא לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְשָׂרֵי הַצָּבָא וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וְהִנָּם אֹכְלִים וְשֹׁתִים לְפָנָיו, וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִיָּהוּ. כו וְלִי אֲנִי עַבְדֶּךָ וּלְצָדֹק הַכֹּהֵן וְלִבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא. כז אִם מֵאֵת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא הוֹדַעְתָּלמה לא הודעת לי את זה אֶת (עבדיך) עַבְדְּךָ מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו". {ס}
כח וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּאמֶר: "קִרְאוּ לִי לְבַת שָׁבַע", וַתָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. כט וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: "חַי יְהוָהלשון של שבועה אֲשֶׁר פָּדָה אֶת נַפְשִׁי מִכָּל צָרָה. ל כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר 'כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי תַּחְתָּי', כִּי כֵּן אֶעֱשֶׂה הַיּוֹם הַזֶּה". לא וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע אַפַּיִם אֶרֶץ וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ, וַתֹּאמֶר: "יְחִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד לְעֹלָם". {פ}
לב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִד: "קִרְאוּ לִי לְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּלְנָתָן הַנָּבִיא וְלִבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע, וַיָּבֹאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ". לג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם: "קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶםהעבדים שלי וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי, וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹןמעין הגיחון. לד וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָר וַאֲמַרְתֶּם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה. לה וַעֲלִיתֶם אַחֲרָיותעלו מהמעין לירושלים כאשר שלמה בראש וּבָא וְיָשַׁב עַל כִּסְאִי וְהוּא יִמְלֹךְ תַּחְתָּי, וְאֹתוֹ צִוִּיתִי לִהְיוֹת נָגִידמושל עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה". לו וַיַּעַן בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר: "אָמֵן, כֵּן יֹאמַרהלוואי שכמו שאמרת כך יעשה יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ. לז כַּאֲשֶׁר הָיָה יְהוָה עִם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֵּן (יהי) יִהְיֶה עִם שְׁלֹמֹה, וִיגַדֵּל אֶת כִּסְאוֹ מִכִּסֵּאומלכותו תהיה גדולה ויציבה יותר משהיתה מלכותו של אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד". לח וַיֵּרֶד צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִיהקלעים של צבא דוד וַיַּרְכִּבוּ אֶת שְׁלֹמֹה עַל פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ דָּוִד, וַיֹּלִכוּ אֹתוֹ עַל גִּחוֹן. לט וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶןקרן חלולה של חיה ממולאת בשמן זית מִן הָאֹהֶלמהאוהל של המשכן וַיִּמְשַׁח אֶת שְׁלֹמֹה, וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם: יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה!. מ וַיַּעֲלוּ כָל הָעָם אַחֲרָיו וְהָעָם מְחַלְּלִים בַּחֲלִלִים וּשְׂמֵחִים שִׂמְחָה גְדוֹלָה, וַתִּבָּקַע הָאָרֶץ בְּקוֹלָםכביכול מרוב קולות השימחה שהם השמיעו. מא וַיִּשְׁמַע אֲדֹנִיָּהוּ וְכָל הַקְּרֻאִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וְהֵם כִּלּוּ לֶאֱכֹלבדוק סיימו לאכול, וַיִּשְׁמַע יוֹאָב אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וַיֹּאמֶר: מַדּוּעַ קוֹל הַקִּרְיָההעיר (ירושלים) הוֹמָה? מב עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהִנֵּה יוֹנָתָן בֶּן אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן בָּא, וַיֹּאמֶר אֲדֹנִיָּהוּ: בֹּא כִּי אִישׁ חַיִל אַתָּה וְטוֹב תְּבַשֵּׂר. מג וַיַּעַן יוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לַאֲדֹנִיָּהוּ: "אֲבָלאין לי בשורות טובות אֲדֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ דָּוִד הִמְלִיךְ אֶת שְׁלֹמֹה. מד וַיִּשְׁלַח אִתּוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת צָדוֹק הַכֹּהֵן וְאֶת נָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי, וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ עַל פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ. מה וַיִּמְשְׁחוּ אֹתוֹ צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ בְּגִחוֹן וַיַּעֲלוּ מִשָּׁם שְׂמֵחִים וַתֵּהֹם הַקִּרְיָה, הוּא הַקּוֹל אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם. מו וְגַם יָשַׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה. מז וְגַם בָּאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לְבָרֵךְ אֶת אֲדֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר 'יֵיטֵב (אלהיך) אֱלֹהִים אֶת שֵׁם שְׁלֹמֹה מִשְּׁמֶךָ, וִיגַדֵּל אֶת כִּסְאוֹ מִכִּסְאֶךָ', וַיִּשְׁתַּחוּ הַמֶּלֶךְ עַל הַמִּשְׁכָּבעל מיטתו (לה', להודות על הבשורה). מח וְגַם כָּכָה אָמַר הַמֶּלֶךְ: `בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נָתַן הַיּוֹם יֹשֵׁב עַל כִּסְאִי וְעֵינַי רֹאוֹתוזכיתי לראות זאת בעיני`". מט וַיֶּחֶרְדוּפחדו, איבדו את העשתונות וַיָּקֻמוּ כָּל הַקְּרֻאִים אֲשֶׁר לַאֲדֹנִיָּהוּ, וַיֵּלְכוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ. נ וַאֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַהלך והחזיק בפינות המזבח שבנה דוד בגורן ארונה, מתוך תקוה ששם לא יהרגו אותו (ראה שמות כא יד). נא וַיֻּגַּד לִשְׁלֹמֹה לֵאמֹר "הִנֵּה אֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וְהִנֵּה אָחַז בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ לֵאמֹר `יִשָּׁבַע לִי כַיּוֹם הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אִם יָמִית אֶת עַבְדּוֹ בֶּחָרֶב`". נב וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה: "אִם יִהְיֶה לְבֶן חַיִל לֹא יִפֹּל מִשַּׂעֲרָתוֹ אָרְצָה, וְאִם רָעָה תִמָּצֵא בוֹ וָמֵת". נג וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֹּרִדֻהוּ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וַיָּבֹא וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹמֹה: לֵךְ לְבֵיתֶךָ. {פ}
ביאורי פסוקים
נאום התבוסה של יהונתן בן אביתר
מלכים א א 43-49:
הרקע: סוף ימי דוד. דוד זקן, וכמה מהאנשים הקרובים ביותר אליו חושבים שהוא לא מסוגל יותר להנהיג וסופו קרוב. ביניהם גם יורש-העצר אדוניהו, שר הצבא שלו יואב, והכהן אביתר. הם מתארגנים כדי להמליך את אדוניהו עוד בחיי דוד (כמובן בלי לשאול את דוד), ועורכים "מסיבת המלכה" מצפון לירושלים. כשדוד מגלה את העניין, הוא מצווה את האנשים שנשארו נאמנים לו למשוח למלך את בנו הצעיר שלמה.
יונתן בן אביתר הכהן שומע את הדברים ונחרד - אביו הרי תומך באדוניהו! הוא רץ להודיע את הבשורה המרה לאדוניהו ואנשיו, ואומר להם: "אבל אדונינו המלך דויד המליך את שלמה!" ואז הוא מפרט:
- "וישלח איתו המלך את צדוק הכוהן ואת נתן הנביא ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי" - הוא הומלך ע"פ הדין - בהסכמת הכוהן, הנביא וחלק גדול מהצבא;
- "וירכיבו אותו על פרדת המלך" - הם כבר העבירו אליו את 'מכונית השרד' המלכותית;
- "וימשחו אותו צדוק הכוהן ונתן הנביא למלך בגיחון" - הם כבר ביצעו את הטקס הרשמי של מינוי למלוכה;
- "ויעלו משם שמחים, ותיהום הקריה; הוא הקול אשר שמעתם!" - גם חלק גדול מהעם השתתף במסיבת ההמלכה שלו, כמו שאתם שומעים;
- ואל תחשבו שהוא נמשח כדי שימלוך רק אחרי שדוד ימות, כי "וגם ישב שלמה על כיסא המלוכה" - הוא התחיל למלוך בפועל;
- ואל תחשבו שזה נעשה מאחורי גבו של דוד, כי " "וגם באו עבדי המלך לברך את אדונינו המלך דוד לאמור: 'ייטב אלוהים את שם שלמה משמך, ויגדל את כיסאו מכיסאך" '": הכל נעשה בגלוי.
- ויותר מזה: המלך הביע בגלוי את שמחתו הרבה מהמינוי: "וישתחו המלך על המשכב; וגם ככה אמר המלך: ברוך ה' אלוהי ישראל, אשר נתן היום יושב על כיסאי -- ועיניי רואות." כלומר: 'תודה לה' על כך שזכיתי לראות את יורש העצר שלי עולה לשלטון עוד בחיי'.
דבריו של יונתן מזעזעים את תומכי אדוניהו, והם ממהרים להתפזר: "וילכו איש לדרכו".
לסיכום, הפסוק נאמר ע"י יונתן בן אביתר הכהן, כאשר תיאר באוזני אביו ומפלגתו את העובדה שהובסו בבחירות למלוכה.
[לעיון נוסף: ע' פירוש מלבי"ם לפרק].
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-06-02.

