ביאור:מלכים א כ
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
מלכים א: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב מלכים ב: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה מהדורות נוספות של מלכים א כ
א וּבֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם קָבַץ אֶת כָּל חֵילוֹ, וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ, וְסוּס וָרָכֶב, וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן וַיִּלָּחֶם בָּהּ. ב וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִיםשליחים אֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הָעִירָהלשומרון, בה ישב אחאב בארמונו. ג וַיֹּאמֶר לוֹ: "כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד: כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ לִי הוּא, וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים לִי הֵם". ד וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר: "כִּדְבָרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, לְךָ אֲנִי וְכָל אֲשֶׁר לִי". ה וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים וַיֹּאמְרוּ: "כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד לֵאמֹר: כִּיהרי שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר: כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ לִי תִתֵּןאני לא מסתפק בכך שתצהיר שהם שייכים לי, אלא אני רוצה שהם ממש יעברו אלי. ו כִּי אִםאלא כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֶת עֲבָדַי אֵלֶיךָ, וְחִפְּשׂוּ אֶת בֵּיתְךָ וְאֵת בָּתֵּי עֲבָדֶיךָ, וְהָיָה כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ". ז וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְכָל זִקְנֵי הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר: "דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי רָעָה זֶה מְבַקֵּשׁבן הדד מחפש תירוץ לתקוף אותנו, כִּי שָׁלַח אֵלַי לְנָשַׁי וּלְבָנַי וּלְכַסְפִּי וְלִזְהָבִי וְלֹא מָנַעְתִּי מִמֶּנּוּ". ח וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כָּל הַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם: "אַל תִּשְׁמַע וְלוֹא תֹאבֶה". ט וַיֹּאמֶר לְמַלְאֲכֵי בֶן הֲדַד: "אִמְרוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ: כֹּל אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֶל עַבְדְּךָבקשת ממני בָרִאשֹׁנָה אֶעֱשֶׂה, וְהַדָּבָר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת", וַיֵּלְכוּ הַמַּלְאָכִים וַיְשִׁבֻהוּ דָּבָראמרו לבן הדד את תשובת אחאב. י וַיִּשְׁלַח אֵלָיו בֶּן הֲדַד וַיֹּאמֶר: "כֹּה יַעֲשׂוּן לִי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּ, אִם יִשְׂפֹּקיספיק עֲפַר שֹׁמְרוֹןהעיר שומרון, לאחר שאשמיד אותה והיא תהפוך לעפר לִשְׁעָלִיםלמלא את כף ידיהם לְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָישל כל החיילים ההולכים בעקבותי (יש לי כל כך הרבה חיילים, שאם כל אחד יקח בידו קצת עפר מהעיר, לא יהיה מספיק עפר)". יא וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר: "דַּבְּרוּאימרו לבן הדד: אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵרמי שחוגר את כלי מלחמתו, כלומר מי שנמצא לפני המלחמה ועדיין אין ידוע אם ינצח כִּמְפַתֵּחַכמי שפותח את חגורתו, לאחר שחזר כמנצח מהמלחמה". יב וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְהוּא שֹׁתֶהיין, הוּא וְהַמְּלָכִים בַּסֻּכּוֹתאהלים שהקימו לעצמם באיזור, וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו: "שִׂימוּשימו מצור על שומרון!", וַיָּשִׂימוּ עַל הָעִיר. יג וְהִנֵּה נָבִיא אֶחָד נִגַּשׁ אֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר: "כֹּה אָמַר יְהוָה: הְרָאִיתָ אֵת כָּל הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה, הִנְנִי נֹתְנוֹ בְיָדְךָ הַיּוֹם, וְיָדַעְתָּ כִּי אֲנִי יְהוָה". יד וַיֹּאמֶר אַחְאָב: "בְּמִיעל ידי איזה חיילים?", וַיֹּאמֶר: "כֹּה אָמַר יְהוָה: בְּנַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹתעל ידי החיילים ששרתו את שרי המדינות בממלכת אחאב", וַיֹּאמֶר: "מִי יֶאְסֹר הַמִּלְחָמָהיתחיל ויפקד על המלחמה?", וַיֹּאמֶר: "אָתָּה". טו וַיִּפְקֹד אֶת נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וַיִּהְיוּ מָאתַיִם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים, וְאַחֲרֵיהֶם פָּקַד אֶת כָּל הָעָםהלוחמים שנמצאים בשומרון כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵלהנלחמים בשביל כל ישראל שִׁבְעַת אֲלָפִים. טז וַיֵּצְאוּנערי שרי המדינות יצאו משומרון בַּצָּהֳרָיִם, וּבֶן הֲדַד שֹׁתֶה שִׁכּוֹר בַּסֻּכּוֹת, הוּא וְהַמְּלָכִים, שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ עֹזֵר אֹתוֹ. יז וַיֵּצְאוּ נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת בָּרִאשֹׁנָה, וַיִּשְׁלַחשלח תצפיתנים בֶּן הֲדַד וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר: "אֲנָשִׁים יָצְאוּ מִשֹּׁמְרוֹן". יח וַיֹּאמֶר אִם לְשָׁלוֹםלהכנע לי יָצָאוּ - תִּפְשׂוּם חַיִּים, וְאִם לְמִלְחָמָה יָצָאוּ - חַיִּים תִּפְשׂוּםגם כן תתפסו אותם, כדי שנוכל לחקור אותם על מה קורה בתוך שומרון. יט וְאֵלֶּה יָצְאוּ מִן הָעִיר נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת, וְהַחַיִלשבעת אלפים הלוחמים שהיו בעיר אֲשֶׁר אַחֲרֵיהֶם. כ וַיַּכּוּ אִישׁ אִישׁוֹכל אחד את מי שבא מולו וַיָּנֻסוּ אֲרָם וַיִּרְדְּפֵם יִשְׂרָאֵל, וַיִּמָּלֵט בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם עַל סוּס וּפָרָשִׁיםוכן ברחו איתו כמה פרשים. כא וַיֵּצֵא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיַּךְ אֶת הַסּוּס וְאֶת הָרָכֶבואת המרכבות (של ארם), וְהִכָּה בַאֲרָם מַכָּה גְדוֹלָה. כב וַיִּגַּשׁ הַנָּבִיא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לוֹ: "לֵךְ הִתְחַזַּקאסוף כח, כדי להתכונן למלחמה נוספת, וְדַע וּרְאֵה אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, כִּי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָהכעבוד שנה, כאשר השמש תשוב למקומה שנמצאת בו כעת מֶלֶךְ אֲרָם עֹלֶה עָלֶיךָ". {ס}
כג וְעַבְדֵי מֶלֶךְ אֲרָם אָמְרוּ אֵלָיו: "אֱלֹהֵי הָרִים אֱלֹהֵיהֶם, עַל כֵּןכי נלחמנו איתם בהרי השומרון חָזְקוּ מִמֶּנּוּ, וְאוּלָםאבל אם נִלָּחֵם אִתָּם בַּמִּישׁוֹר אִם לֹא נֶחֱזַק מֵהֶםברור שנהיה יותר חזקים מהם (סגנון של שבועה). כד וְאֶת הַדָּבָר הַזֶּה עֲשֵׂה: הָסֵר הַמְּלָכִיםאת 32 המלכים שכנועים לך אִישׁ מִמְּקֹמוֹ, וְשִׂים פַּחוֹתנציגים מטעמך (כך של32 הממלכות לא תהיה אוטונומיה, וכך יוכל לכריח אותם להשתתף במלחמה תַּחְתֵּיהֶםבמקומם. כה וְאַתָּה תִמְנֶהתספור, תגייס לְךָ חַיִל כַּחַיִל הַנֹּפֵל מֵאוֹתָךְחיל במקום כל חיל שמת בקרב וְסוּס כַּסּוּס וְרֶכֶב כָּרֶכֶב, וְנִלָּחֲמָה אוֹתָם בַּמִּישׁוֹר, אִם לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם", וַיִּשְׁמַע לְקֹלָם וַיַּעַשׂ כֵּן. {פ}
כו וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָהכפי שאמר הנביא (פסוק כב) וַיִּפְקֹד בֶּן הֲדַד אֶת אֲרָם, וַיַּעַל אֲפֵקָהלעיר אפק (וכנראה הכוונה ל"אפיק" שבגולן) לַמִּלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל. כז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָתְפָּקְדוּפקדו את עצמם (המפקדים ספרו את החיילים) וְכָלְכְּלוּצוידו במזון ונשק וַיֵּלְכוּ לִקְרָאתָם, וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגְדָּם כִּשְׁנֵי חֲשִׂפֵי עִזִּיםישראל ממילאו שטח קטן, ששני עדרי עיזים חושפים (אוכלים את העשב וחושפים את האדמה) ביום אחד, וַאֲרָם מִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ. כח וַיִּגַּשׁ אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר: "כֹּה אָמַר יְהוָה: יַעַן אֲשֶׁר אָמְרוּ אֲרָם 'אֱלֹהֵי הָרִים יְהוָה, וְלֹא אֱלֹהֵי עֲמָקִים הוּא', וְנָתַתִּי אֶת כָּל הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה בְּיָדֶךָ, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה". כט וַיַּחֲנוּ אֵלֶּה נֹכַח אֵלֶּה שִׁבְעַת יָמִים, וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַתִּקְרַב הַמִּלְחָמָהקרבו הלוחמים אחד לשני, וַיַּכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת אֲרָם מֵאָה אֶלֶף רַגְלִי בְּיוֹם אֶחָד. ל וַיָּנֻסוּ הַנּוֹתָרִים אֲפֵקָה אֶל הָעִיר, וַתִּפֹּלישראל רדפו אחריהם והפילו (או שהחומות נפלו מעצמן, בנס) הַחוֹמָה עַל עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אֶלֶף אִישׁ הַנּוֹתָרִים, וּבֶן הֲדַד נָס וַיָּבֹא אֶל הָעִיר, חֶדֶר בְּחָדֶרהתחבא בחדר שבתוך חדר. {ס}
לא וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו עֲבָדָיו הִנֵּה נָא שָׁמַעְנוּ כִּי מַלְכֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי מַלְכֵי חֶסֶד הֵם, נָשִׂימָה נָּא שַׂקִּים בְּמָתְנֵינוּלבוש של אבלים וַחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּמסביב לצווארנו, כמו שבויי מלחמה וְנֵצֵא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אוּלַי יְחַיֶּה אֶת נַפְשֶׁךָ. לב וַיַּחְגְּרוּ שַׂקִּים בְּמָתְנֵיהֶם וַחֲבָלִים בְּרָאשֵׁיהֶם וַיָּבֹאוּ אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ: "עַבְדְּךָ בֶן הֲדַד אָמַר: תְּחִי נָא נַפְשִׁיהשאר אותי בחיים", וַיֹּאמֶר: "הַעוֹדֶנּוּ חַי? אָחִי הוּאלשון נימוסין בין מלכים, כלומר, הוא בן בריתי". לג וְהָאֲנָשִׁים יְנַחֲשׁוּעבדי בן הדד התייחסו לדברי אחאב כסימן לכך שהוא לא יפגע בבן הדד וַיְמַהֲרוּ וַיַּחְלְטוּ הֲמִמֶּנּוּהזדרזו ןלקחו את דברי אחאב, "אָחִי הוּא", והשתמשו בלשון זאת בעצמם וַיֹּאמְרוּ: "אָחִיךָ בֶן הֲדַד", וַיֹּאמֶר: "בֹּאוּ קָחֻהוּחיזרו לעיר והביאו אותו אלי", וַיֵּצֵא אֵלָיו בֶּן הֲדַד וַיַּעֲלֵהוּ עַל הַמֶּרְכָּבָה. לד וַיֹּאמֶר אֵלָיובן הדד לאחאב: "הֶעָרִים אֲשֶׁר לָקַחכבש (לעיל מלכים א טו כ) אָבִי מֵאֵת אָבִיךָ אָשִׁיב, וְחוּצוֹת תָּשִׂים לְךָתהיה לך זכות להקים שווקים בְדַמֶּשֶׂק כַּאֲשֶׁר שָׂם אָבִי בְּשֹׁמְרוֹן", תשובת אחאב: "וַאֲנִי בַּבְּרִית אֲשַׁלְּחֶךָּ", וַיִּכְרָת לוֹ בְרִית וַיְשַׁלְּחֵהוּ. {ס}
לה וְאִישׁ אֶחָדכפי הנראה זהו מִיכָיְהוּ בֶּן יִמְלָה (לקמן כב, ח) מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים אָמַר אֶל רֵעֵהוּ בִּדְבַר יְהוָה: "הַכֵּינִי נָא", וַיְמָאֵן הָאִישׁ לְהַכֹּתוֹ. לו וַיֹּאמֶר לוֹ: "יַעַן אֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה, הִנְּךָ הוֹלֵךְ מֵאִתִּי וְהִכְּךָ הָאַרְיֵה", וַיֵּלֶךְ מֵאֶצְלוֹ וַיִּמְצָאֵהוּ הָאַרְיֵה וַיַּכֵּהוּ. לז וַיִּמְצָא אִישׁ אַחֵר וַיֹּאמֶר: "הַכֵּינִי נָא", וַיַּכֵּהוּ הָאִישׁ הַכֵּה וּפָצֹעַ. לח וַיֵּלֶךְ הַנָּבִיא וַיַּעֲמֹד לַמֶּלֶךְ עַל הַדָּרֶךְ, וַיִּתְחַפֵּשׂ בָּאֲפֵר עַל עֵינָיוכדי שלא יזהה אותו המלך, על ידי ששם כיסוי על עיניו. לט וַיְהִי הַמֶּלֶךְ עֹבֵר וְהוּא צָעַק אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר: "עַבְדְּךָ יָצָא בְקֶרֶב הַמִּלְחָמָה, וְהִנֵּה אִישׁאיש חשוב, קצין סָרפנה מדרכו ובא אלי וַיָּבֵא אֵלַי אִישׁשבוי מהמלחמה, וַיֹּאמֶר 'שְׁמֹר אֶת הָאִישׁ הַזֶּה - אִם הִפָּקֵד יִפָּקֵדיחסר, יברח לך השבוי וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ אוֹ כִכַּר כֶּסֶף תִּשְׁקוֹלתשלם לי כקנס'. מ וַיְהִי עַבְדְּךָ עֹשֵׂה הֵנָּה וָהֵנָּהמתעסק בדבר מה או אחר וְהוּא אֵינֶנּוּ", וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: "כֵּן מִשְׁפָּטֶךָ אַתָּה חָרָצְתָּגזרת את דינך עליך". מא וַיְמַהֵר וַיָּסַר אֶת הָאֲפֵר (מעל) מֵעֲלֵי עֵינָיו, וַיַּכֵּר אֹתוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כִּי מֵהַנְּבִאִים הוּא. מב וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "כֹּה אָמַר יְהוָה: יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִישהחרמתי, שגזרתי עליו מיתה מִיָּדמידך, מחזקתך, וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ". מג וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַלאל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵףעצוב וכועס, וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹנָה. {פ}
