ביאור:יהושע א

מבנה כללי של הפרק

היחידה הראשונה של ספר יהושע ודאי מתחילה בתחילת הספר. פרק ב' פותח כך: "וישלח יהושע בן נון מן השטים שניים אנשים מרגלים חרש...". הצגת שמו המלא של יהושע, יתכן ורומזת על פתיחה חדשה, והדגשת המיקום "מן השטים", המעמידה את הקורא בנקודת מוצא בסיפור, מוכיחה זאת ג"כ. אך האם יש לראות בפרק א' יחידה סגורה אחידה, או שמא צריך לחלק אותו ליחידות שונות?

בפרק א' 3 יחידות משנה: 1. דברי ה' ליהושע. 2. דברי יהושע לשוטרי העם. 3. שיחת יהושע ושניים וחצי השבטים. נוכל לראות כי דברים שאמר ה' ליהושע בחלק הראשון, חוזרים ומומחשים בחלק השלישי, כשיהושע מדבר אל שניים וחצי השבטים:

ניתן לראות כי דברי ה' ליהושע מקבלים אישוש בשטח מתוך דברי שניים וחצי השבטים, המקבלים את מרות יהושע ואף גוזרים דין מוות למי שלא ישמע ליהושע (מכאן אף למדו חז"ל שדין מורד במלכות הוא מיתה).

ניתן לראות כי לפרק א' יש מבנה סגור, והוא משמש כיחידה סגורה בפני עצמו.

מה תפקידה של יחידה זו? מתוך הכתובים ניתן להסיק כי כאן יהושע מקבל את סמכותו כ'מלך' ישראל. ה' אומר לו שיהיה איתו, ואומר לו להיצמד לספר התורה. דבר זה מזכיר את דברים על ספר התורה בפרשת המלך: "וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו, לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם. לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול...". דין מורד במלכות נלמד מפרק זה, ואת העובדה שאיש לא מתייצב בפני יהושע אנו למדים מתשובתם של שניים וחצי השבטים. בפרק זה יהושע מקבל את הסמכות להנהיג את העם, ולכן ברור מדוע סיפור זה פותח את ספר יהושע.

ברור א"כ מדוע בין 2 היחידות העיקריות של הסיפור (דברי ה' ודברי יהושע לשניים וחצי השבטים), מופיעים דבריו של יהושע לשוטרים. במרכז קבלת סמכותו של יהושע על העם, יהושע מצווה את השוטרים - ומתוך כך את כל העם - להכין צידה ולהתכונן למעבר הירדן. יהושע נותן את הפקודה הראשונה שלו כ'מלך' על ישראל.

מבנה דברי ה' ליהושע

דברי ה' ליהושע - ובעצם ספר יהושע כולו - נפתחים בכותרת: "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה', וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר". הקורא התמים שיקרא את תחילת הספר, בלי שיהיו לו בתודעה כל ארועי ספרי במדבר ודברים, ישים לב כי פסוק זה מתאר את ההיררכיה בהנהגת העם; יהושע היה משרתו של משה, שהיה עבדו של ה'. כעת עבדו של ה' מת, אזי מיד קורא ה' אל 'הבא בתור' בהיררכיה - למשרתו של משה, יהושע - למלא את מקומו: "כאשר הייתי עם משה - אהיה עמך". בצורה זו פותח ספר יהושע בשאלה: האם יהושע אכן נעשה "עבד ה'" במקומו של רבו משה? שאלה זו תקבל את פתרונה בסוף ספר יהושע, ממש במותו של יהושע: "וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד ה', בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים". יתכן ושאלה זו תהדהד בחללם של סיפורים מספר במהלך הספר.

ה' פותח את דבריו בקריאה: "מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת, וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה אַתָּה וְכָל הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ, לָכֶם נְתַתִּיו, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל מֹשֶׁה. מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם". מכיוון שמשה מת, ניתן עכשיו להיכנס לארץ. ה' מצווה את יהושע לעשות זאת, ומבטיח לו שאכן, כל מקום שידרכו בו יינתן להם. ה' פורש לפניו את גבולות הארץ המובטחת, גבולות רחבים בהרבה מהגבולות שבפועל יכבוש יהושע. לגבולות אלו נחזור בפרק י"ג, כשה' ידבר עם יהושע על הארץ שיהושע לא כבש. ה' מוסיף ואומר כי בכיבושה של ארץ כנען "לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ".

בכך מסתיים החצי הראשון של דברי ה'. חצי זה מקביל לביאור:דברים יא, בפסוקים המסיימים את פרשת עקב.

החצי השני מקביל אף הוא לפסוקים בספר דברים:

תחילה מחזק ה' את יהושע: "חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם:"

לאחר מכן מזכיר לו את הדרישות ממנו: "רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ: לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל"

ולבסוף חוזר לדבריו הראשונים ומסכמם: "הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת, כִּי עִמְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ"

פסוקי המסגרת מקבילים זה לזה, והם לקוחים מביאור:דברים לא.

במרכז מופיעה הדרישה לשמירת התורה, המזכירה הן את פרשת הקהל, המופיעה בהמשך הפסוקים בדברים ל"א, והן את פרשת המלך (ביאור:דברים יז), שם המלך מצווה לכתוב לו את התורה.

קל לראות שהדרישה לשמירת התורה מודגשת מאוד. קודם כל - היא נמצאת במרכז הדברים. בנוסף, ניתן לראות כי הביטוי "חזק ואמץ" חוזר כאן בכל 3 החלקים. אלא שבעניין שמירת התורה הביטוי מקבל הכפלה ושילוש: "רק חזק ואמץ מאוד"! דבר שלישי - הדרישה לשמירת התורה מחולקת לשניים: 1. שמירת התורה: "רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה... לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ". 2. לימוד התורה: "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ... לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב... אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ, וְאָז תַּשְׂכִּיל". החזרה בולטת לעין. בתחילה ה' מצווה את יהושע לשמור ולעשות את התורה כדי שישכיל. לאחר מכן הוא מצווהו ללמוד תורה, כדי שיוכל לעשות את העניין הקודם: לשמור ולעשות את התורה, כדי שישכיל!

ניתן גם לראות מבנה כיאסטי בדברים אלו: במרכז – "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה"; סביבו חוזרת פעמיים הדרישה לשמור את התורה "למען תשכיל", וסביב זה המסגרת "חזק ואמץ".

בלי ספק, לימוד ושמירת התורה תופסים מקום נכבד בדברי ה', ונראה כי זוהי דרישתו היחידה של ה' מיהושע לקראת הכניסה לארץ. אם יהושע יעשה זאת, הרי שאין צורך כמעט בהכנות צבאיות. אפילו המרגלים שישלח יהושע, ימצאו לעצמם מטרות רוחניות יותר בשליחותם.

מיד לאחר דברי ה' אלו, אנו קוראים כי יהושע מיד עושה את ציווי ה', ואומר לשוטרים לארגן את העם לתזוזה. אלא שה' אמר לו: "קום עבור את הירדן הזה!", ואילו יהושע אומר: "כי בעוד שלושת ימים אתם עוברים את הירדן הזה". מדוע?

התשובה הפשוטה ביותר היא - שה' אמר לו, בין השאר, שהם יעברו בעוד 3 ימים, אלא שזה לא כתוב. יתכן שהוא הסיק זאת מסברא: צריך זמן לארגן את העם, ושלושה ימים הם זמן מספיק לשם כך. אך יתכן גם שזה קשור במרגלי יהושע, שנשלחים בפרק ב' וחוזרים (לפחות) אחרי 3 ימים. בכל מקרה, אנו רואים כאן את הצו הראשון של יהושע לעם, שהוא גם הצו הראשון של ה' ליהושע.

מבנה דברי יהושע לשניים וחצי השבטים ותשובתם

יהושע מזכיר לשניים וחצי השבטים את הבטחתם, אשר כאן מוזכרת כ"הדבר אשר צווה אתכם משה..." (וראה להלן "שורש מנחה: צו"ה"). הדברים מנוסחים ב"מידה כנגד מידה": ה' מניח לכם, ונתן לכם את הארץ הזאת. אך אחיכם בני ישראל עוד לא זכו לכך, ולכן אתם תעברו חלוצים לארץ כנען, עד שה' יניח גם להם ויתן להם את ארצם.

אך ניתן לשים לב שארצם של 2.5 השבטים נקראת "הארץ אשר נתן לכם משה", בעוד כנגדה נקראת ארץ כנען "הארץ אשר ה' א-להיכם נותן להם". את ארץ כנען ה' נותן, אך את עבר הירדן משה הוא שנתן לראובן וגד! דבר זה מסביר את הקשר הרב שבין שניים וחצי השבטים לבין משה, וזה מוביל אותנו לתשובתם: "כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶל מֹשֶׁה כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ". דווקא מפיהם של שניים וחצי השבטים דואג הכתוב שנשמע דברים אלו. שניים וחצי השבטים, שקשורים למשה, הם אלו ש'מכתירים' את יהושע כמנהיג הבא, ושומעים לו כמו ששמעו למשה לפני כן - שהרי למשה הם אמרו דברים דומים: "עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה!".

ניתן לחוש בדבריהם בחזרה על המילה 'כל': "כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ נַעֲשֶׂה וְאֶל כָּל אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנוּ נֵלֵךְ. כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶל מֹשֶׁה כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ, רַק יִהְיֶה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם מֹשֶׁה. כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ - יוּמָת, רַק חֲזַק וֶאֱמָץ!". שניים וחצי השבטים מקבלים עליהם את סמכות יהושע ככל שניתן - הם הרי לא עוברים את הירדן כדי להתיישב, אלא רק כדי להלחם עם אחיהם. דבר זה קושר אותם מאוד ליהושע, המצביא, וחז"ל אף אמרו שהם היו בני פמלייתו של יהושע.

משה וספר יהושע

11 פעמים מופיע משה בפרקנו, ב-5 מתוכן מוכתר משה בתואר "עבד ה'" (או "עבדי" - בפי ה'). למרות שמשה איננו בין החיים בפרקנו, הוא עדיין משמש כאן דמות ראשית: הציוויים המרכזיים - שמירת התורה (יהושע) ומעבר שניים וחצי השבטים חלוצים לפני בני ישראל, מתוארים כציוויי משה בעצמו. גם הציווי השלישי - מעבר הירדן והכניסה לארץ - ניתן עכשיו לאחר מותו של משה ובקשר ישיר לכך.

נראה כי הדגשת משה בפרקנו אינה דבר של מה בכך, והיא גם אינה קשורה רק לפרק א'. במהלך כל הספר, יהושע מושווה למשה בצורות רבות, ומזכירים את משה, תורתו ופעלו במקומות רבים. יהושע פועל בעקבות משה, ויתכן שיש בכך מעין תזכורת של מה שהיה קורה אילו משה היה נכנס לארץ. בכל אופן, עניין מרכזי זה, שחורז את כל הספר, מצריך הקדמה, וזו נמצאת בפרקנו. בפרקנו ניתן לראות את היחס למשה, יחס שימשיך לאורך הספר כולו: מה', מיהושע, מהעם, משניים וחצי השבטים ועוד.

לא פתרנו את פשר ההשוואות בין משה ליהושע, אך זה עניין למאמר נוסף.

שורש מנחה: צו"ה

השורש צו"ה מופיע בפרקנו 7 פעמים, ודמויות שונות מצווות בפרקנו: ה' (שהוא אינו דמות), משה, יהושע והשוטרים. הסמכות לצוות, כך ראינו, היא מוטיב מנחה בפרק, ולכן זה לא מפתיע ששורש זה מנחה את הפרק, ואף מופיע בו 7 פעמים - מספר חשוב בתנ"ך. ה' מצווה את יהושע ואומר לו לשמור את התורה שמשה ציווהו (!!!). יהושע מצווה את השוטרים לצוות על ישראל להכין צידה. יהושע מזכיר לשניים וחצי השבטים את צו משה אליהם, והם עונים לו שיעשו כל מה שיהושע מצווה. ניתן לומר בנוגע לכך, שישנה חשיבות - על אף שישנם הרבה מצווים - לשמור על ההיררכיה שמופיעה פעמים רבות בפרק: ה' - משה - יהושע - השוטרים - העם.