ביאור:מלכים א יא
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
מלכים א: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב מלכים ב: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה מהדורות נוספות של מלכים א יא
א וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹתבניגוד לאיסור הכתוב בתורה "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ" (דברים יז יז) וְאֶת בַּת פַּרְעֹה; מוֹאֲבִיּוֹת, עַמֳּנִיּוֹת, אֲדֹמִיֹּת, צֵדְנִיֹּת, חִתִּיֹּת. ב מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַרראה דברים ז א יְהוָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: 'לֹא תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָכֶם, אָכֵןבי הן באמת יַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם' - בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה. ג וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹתנשואות לו שְׁבַע מֵאוֹת וּפִלַגְשִׁיםפילגש היא אישה בלי כתובה ובלי קידושין שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיַּטּוּ נָשָׁיו אֶת לִבּוֹ. ד וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם יְהוָה אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו. ה וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹהחז"ל מסבירים שחטא שלמה היה שלא מנע מנשיו לעבוד עבודה זרה, ונחשב הדבר כאילו חטא בעצמו, על פי הפסוק בויקרא יט יז אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים, וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץדבר מתועב עַמֹּנִים. ו וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי יְהוָהמילא את רצון ה' ללכת אחריו כְּדָוִד אָבִיו. {ס}
ז אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵימזרחית ל- יְרוּשָׁלִָם, וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן. ח וְכֵן עָשָׂהבנה במות לאלוהיהן (או לפי חז"ל: לא מחה כאשר הן בנו) לְכָל נָשָׁיו הַנָּכְרִיּוֹת, מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת לֵאלֹהֵיהֶן. ט וַיִּתְאַנַּף יְהוָה בִּשְׁלֹמֹה, כִּי נָטָה לְבָבוֹ מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּרְאָה אֵלָיו פַּעֲמָיִםבגבעון (ג, ה) ובירושלים (ט, ב). י וְצִוָּה אֵלָיו עַל הַדָּבָר הַזֶּה, לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְלֹא שָׁמַר אֵת אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה. {פ}
יא וַיֹּאמֶר יְהוָה לִשְׁלֹמֹה: "יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְבמחשבתך וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ, קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ. יב אַךְ בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָכי זכותו של דוד עומדת לך, אלא - מִיַּד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה. יג רַקאבל אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע - שֵׁבֶט אֶחָדהכונה לשבט יהודה, וכן לשבט בנימין שסמוך ונספח אליו אֶתֵּן לִבְנֶךָ, לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי".
יד וַיָּקֶם יְהוָה שָׂטָןשונא, מורד לִשְׁלֹמֹה, אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי, מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ הוּא בֶּאֱדוֹםהוא נקרא "אדומי" כי הוא צאצא של מלכי אדום. טו וַיְהִי בִּהְיוֹת דָּוִד אֶת אֱדוֹםבאדום (מלחמה שנוהלה בפועל על ידי יואב ואבישי בני צרויה), בַּעֲלוֹת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא לְקַבֵּר אֶת הַחֲלָלִיםלוחמים מישראל שמתו בקרבות, וַיַּךְ כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם. טז כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל, עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם. יז וַיִּבְרַח אֲדַדהוא הֲדַד הָאֲדֹמִי, הוּא וַאֲנָשִׁים אֲדֹמִיִּים מֵעַבְדֵי אָבִיו אִתּוֹ, לָבוֹא מִצְרָיִם, וַהֲדַד נַעַר קָטָן. יח וַיָּקֻמוּ מִמִּדְיָן וַיָּבֹאוּ פָּארָן, וַיִּקְחוּ אֲנָשִׁים עִמָּם מִפָּארָן וַיָּבֹאוּ מִצְרַיִם אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּתֶּן לוֹ בַיִתפרעה נתן להם בתי מגורים וְלֶחֶם אָמַרציוה שיתנו לוֹ, וְאֶרֶץ נָתַן לוֹ. יט וַיִּמְצָא הֲדַד חֵן בְּעֵינֵי פַרְעֹה מְאֹד, וַיִּתֶּן לוֹ אִשָּׁה אֶת אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיסמילה מצרית שמשמעותה: אשת המלך הַגְּבִירָההאישה הראשית של המלך. כ וַתֵּלֶד לוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס אֵת גְּנֻבַת(זה היה שמו של הילד) בְּנוֹ, וַתִּגְמְלֵהוּ תַחְפְּנֵסדודתו גידלה אותו בְּתוֹךְ בֵּית פַּרְעֹה, וַיְהִי גְנֻבַת בֵּית פַּרְעֹהגדל והתחנך בארמון בְּתוֹךְיחד עם יתר בְּנֵי פַרְעֹה. כא וַהֲדַד שָׁמַע בְּמִצְרַיִם כִּי שָׁכַב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו וְכִי מֵת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא, וַיֹּאמֶר הֲדַד אֶל פַּרְעֹה: "שַׁלְּחֵנִי וְאֵלֵךְ אֶל אַרְצִי". כב וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה: "כִּי מָה אַתָּה חָסֵר עִמִּי וְהִנְּךָ מְבַקֵּשׁ לָלֶכֶת אֶל אַרְצֶךָ?", וַיֹּאמֶר: "לֹא, כִּי שַׁלֵּחַ תְּשַׁלְּחֵנִי".
כג וַיָּקֶם אֱלֹהִים לוֹלשלמה שָׂטָןשונא (בנוסף על הדד) אֶת רְזוֹן בֶּן אֶלְיָדָע, אֲשֶׁר בָּרַח מֵאֵת הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה אֲדֹנָיו. כד וַיִּקְבֹּץ עָלָיורזון אסף אליו אֲנָשִׁים וַיְהִי שַׂר גְּדוּדמפקד עליהם, בַּהֲרֹג דָּוִד אֹתָםוכל זה נעשה (בריחתו והקמת הגדוד) כאשר דוד הרג את הדדעזר ועוזריו, וַיֵּלְכוּ דַמֶּשֶׂק וַיֵּשְׁבוּ בָהּ וַיִּמְלְכוּ בְּדַמָּשֶׂקלאחר שניצחו את השליטים שהציב שם דוד (שמואל ב ח ו). כה וַיְהִי שָׂטָן לְיִשְׂרָאֵל כָּל יְמֵי שְׁלֹמֹה, וְאֶת הָרָעָה אֲשֶׁריחד עם כל הרעה שעשה הֲדָד, וַיָּקָץ בְּיִשְׂרָאֵלרזון מאס בישראל (ולא העלה להם מס כמו כל הממלכות השכנות) וַיִּמְלֹךְ עַל אֲרָם. {פ}
כו וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִימבני אפרים מִן הַצְּרֵדָהמהעיר הנקראת 'צרתן' וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה, עֶבֶדהוא היה שר לִשְׁלֹמֹה, וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ. כז וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁרשביגללו הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ, שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹאוכנראה שירבעם חשב שלא היה צורך בכך. וכן כנראה שחלק עליו לגבי סגירת הפרצות בחומה., סָגַר אֶת פֶּרֶץוכן סגר את הפרצות בחומת עִיר דָּוִד אָבִיו. כח וְהָאִישׁ יָרָבְעָם גִּבּוֹר חָיִל, וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת הַנַּעַר כִּי עֹשֵׂה מְלָאכָהזריז וטוב במלאכתו הוּא, וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵףעל איסוף המס מבני השבטים אפרים ומנשה. {ס}
כט וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלִָם, וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִישמוצאו מהעיר שילֹה הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ וְהוּאאחיה מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה, וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה. ל וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים. לא וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם: "קַח לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים, כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל 'הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים. לב וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה לּוֹלבנו של שלמה, לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. לג יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי(שלמה ונשיו) וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין לִכְמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן, וְלֹא הָלְכוּ בִדְרָכַי לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי וְחֻקֹּתַי וּמִשְׁפָּטַי כְּדָוִד אָבִיו. לד וְלֹאאבל לא אֶקַּח אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה מִיָּדוֹ, כִּי נָשִׂיאאלא לנשיא (ולא למלך. נשיא הוא מנהיג של שבט, כמו 12 הנשיאים במדבר.) אֲשִׁתֶנּוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו, לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֹתוֹ, אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֹתַי וְחֻקֹּתָי. לה וְלָקַחְתִּי הַמְּלוּכָה מִיַּד בְּנוֹ, וּנְתַתִּיהָ לְּךָ אֵת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים. לו וְלִבְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט אֶחָד, לְמַעַן הֱיוֹת נִירנר (לא יכבה נרו) לְדָוִיד עַבְדִּי כָּל הַיָּמִים לְפָנַי בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם. לז וְאֹתְךָ אֶקַּח וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ, וְהָיִיתָ מֶּלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. לח וְהָיָה אִם תִּשְׁמַע אֶת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָ וְהָלַכְתָּ בִדְרָכַי וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִשְׁמוֹר חֻקּוֹתַי וּמִצְוֹתַי כַּאֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד עַבְדִּי, וְהָיִיתִי עִמָּךְ וּבָנִיתִי לְךָ בַיִת נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בָּנִיתִי לְדָוִד וְנָתַתִּי לְךָ אֶת יִשְׂרָאֵל. לט וַאעַנֶּהאשפיל אֶת זֶרַע דָּוִד לְמַעַן זֹאתחטאם (פסוק לג), אַךְ לֹא כָל הַיָּמִיםלא יהיה זה המצב לנצח, כי לעתיד לבא עתידה הממלכה להתאחד תחת מלוכת בית דוד". {ס}
מ וַיְבַקֵּשׁ שְׁלֹמֹה לְהָמִית אֶת יָרָבְעָם, וַיָּקָם יָרָבְעָם וַיִּבְרַח מִצְרַיִם אֶל שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיְהִי בְמִצְרַיִם עַד מוֹת שְׁלֹמֹה.
מא וְיֶתֶר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וְחָכְמָתוֹ, הֲלוֹא הֵם כְּתֻבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה. מב וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ שְׁלֹמֹה בִירוּשָׁלִַם עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה. מג וַיִּשְׁכַּב שְׁלֹמֹה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד אָבִיו, וַיִּמְלֹךְ רְחַבְעָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו. {ס}
