ביאור:בראשית יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קיצור דרך: a0114

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י - מהדורות מעומדות של התנ"ך

בראשית פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ (מהדורות נוספות של בראשית יד)


מלחמת ארבעת המלכים את החמישה - אברהם מציל את לוט
Bereshit14.jpg
מלחמת ארבעת המלכים (בצהוב) בחמשת המלכים (בסגול, כולם באיזור דרום-מזרח ים המלח). צויר על גבי תמונת לויין של נאסא (להגדלה, לחץ על התמונה)

א וַיְהִי בִּימֵי: אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר, אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר, כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם. ב עָשׂוּ מִלְחָמָה: אֶת ← עם חמשת המלכים של הערים הקטנות בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם, וְאֶת בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה, שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה, וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבֹיִים וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר. ג כָּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים ← מלשון שדות, או מלשון סיד, הוּא יָם הַמֶּלַח ← בימי משה, כשנכתבה התורה, העמק שהיה בעבר מלא שדות, כבר הוצף על ידי ים המלח. ד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ ← החמישה אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר, וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה ← ובשנה ה-13 (או: אחרי 13 שנים) שָׁנָה מָרָדוּ. ה וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ ← בדרך הם רק היכו את העמים שמצאו (מבלי להשמיד אותם), כי הם היו בדרך לחמשת המלכים אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם, וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם. ו וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרְרָם שֵׂעִיר ← בהר שלהם (הנקרא הר שעיר) עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר ← על יד המדבר. ז וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי, וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר. ח וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צְבֹיִים וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִוא צֹעַר, וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים. ט אֵת כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר, אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת הַחֲמִשָּׁה. י וְעֵמֶק הַשִׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר וַיָּנֻסוּ ← חמשת המלכים, וביניהם: מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה, וְהַנִּשְׁאָרִים ← שלא נתפסו הֶרָה ← אל ההרים נָּסוּ. יא וַיִּקְחוּ ← ארבעת המלכים כשלל אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם, וַיֵּלֵכוּ. יב וַיִּקְחוּ ← בשבי אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ, וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם.

Meeting of abraham and melchizadek.jpg
אברהם נפגש עם מלכיצדק, דיריק בוטס

יג וַיָּבֹא הַפָּלִיט ← מישהו שנמלט מהקרב וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי ← מבני עבר (י, כא), וכנראה אברהם שמר על זהותו כבן עבר, וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם. יד וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו ← בן אחיו, שהיה לו כאחיו, וַיָּרֶק ← הוציא למלחמה אֶת חֲנִיכָיו ← תלמידיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן. טו וַיֵּחָלֵק ← התפצל כדי להתקיפם מכמה כיוונים עֲלֵיהֶם לַיְלָה ← בלילה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם, וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל ← מצפון לְדַמָּשֶׂק. טז וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ, וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם. יז וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ. יח וּמַלְכִּי צֶדֶק ← ובאותו זמן שמלך סדום בא לאברהם כדי לקבל חזרה את רכושו, מלכי צדק (שאיננו אחד מחמשת המלכים שאברהם הציל, אלא פשוט מלך חשוב באיזור) בא לקבל את פני אברהם מֶלֶךְ שָׁלֵם ← ירושלים הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן, וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. יט וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר: "בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה ← בורא שָׁמַיִם וָאָרֶץ. כ וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ ← מסר את אויבך בְּיָדֶךָ", וַיִּתֶּן לוֹ ← אברהם נתן למלכי-צדק מַעֲשֵׂר ← עשירית מן השלל מִכֹּל. כא וַיֹּאמֶר ← לעומת מלכי-צדק, ביקש מלך סדום את 'הנפש' בלי לברך ולהודות לאברהם מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם: "תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ ← את השבויים וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ". כב וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם: "הֲרִימֹתִי יָדִי ← נשבעתי אֶל יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה ← בורא שָׁמַיִם וָאָרֶץ. כג אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח ← ולא אקח כלום מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ, וְלֹא תֹאמַר: 'אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם'. כד בִּלְעָדַי ← חוץ ממני, שאני לא צריך כלום, רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים ← החיילים, שאכלו תוך כדי המלחמה וְחֵלֶק ← והשלל שמגיע להם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי, עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא, הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם". {ס}

ביאורי פסוקים


הערות

  • חילקנו את הפרק לשניים (מספר פסוקים שווה בכל חלק), כאשר מהאמצע מתחיל חלקו של אברהם בסיפור. אפשר גם לראות סימטריה בשני הפסוקים המרכזיים (יב, יג): "אֶת לוֹט...וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם" לעומת "לְאַבְרָם...וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא".
  • אפשר גם לחלק לשלושה חלקים שווים ואז שני הפסוקים הראשונים בחלק השני והשלישי (ח, יז) מתחילים שניהם ב: "וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם".
  • "אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת הַחֲמִשָּׁה" (פסוק ט) - אין מה להשוות בין ארבעת המלכים שמייצגים ממלכות גדולות, לעומת חמשת המלכים שמייצגים ערים מקומיות. יתכן שהפסוק אמור באירוניה, להראות את האבסורד בכך שחמשת המלכים העיזו להתקיף מיוזמתם את ארבעת המלכים.
DeadSeaSinkhole.jpg
"בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר" - בולען בים המלח
  • "וְעֵמֶק הַשִׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר וַיָּנֻסוּ" (פסוק י) - לא מתואר קרב כי כנראה לא היה; מיד חמשת המלכים ברחו מפני הצבא הגדול של הארבעה.
  • "...וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה" - כיצד יתכן שהם נפלו לבורות באיזור שאמור להיות מוכר להם? יש מפרשים שמרוב בהלה, ויש מפרשים שהם קפצו לבורות כדי להתחבא. אפשר גם להסביר שהבורות נפערו תוך כדי המנוסה, כדוגמת הבלענים הנפערים באיזור ים המלח בימינו. יש להעיר שעל פי הפסוקים משתמע שבאזור לא היה קיים ים המלח עד להחרבתן של סדום ועמורה שהוכו בשילוב "גָּפְרִית וָמֶלַח" (דברים כט כב) כפי שגם נכתב בפרק הקודם: "וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה, לִפְנֵי שַׁחֵת יְהוָה אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה".
  • מילה מנחה: "מלך" - 21 פעמים בחלק א' ו-7 פעמים בחלק ב', ובהתייחסות לשני הצדדים הנלחמים אנו מוצאים שיויון: 14 לארבעת המלכים ו-14 לחמשת המלכים (אולי שוב מתוך אירוניה).
  • מה ההבדל בין ההתקפה של אברהם להתקפה של חמשת המלכים? אברהם לא היה שחצן כמותם והיה מודע לכך שיחסי הכוחות לרעתו. לכן חילק את צבאו לראשים, תקף בלילה ורק את האיטיים מאחור.
  • "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם, תֶּן לִי ..." (פסוק כא) - מילה ראשונה "תן" מבלי להודות לאברהם על כך שהציל אותו. וזאת למרות שמלך סדום הוא זה שהתחיל במלחמה (פסוק ח) וגרם לכל הנזק.
  • פסוקים יח-כ נמצאים באמצע התיאור על מלך סדום הבא לבקש את רכושו - להראות את ההבדל בין מלכי-צדק המברך את אברהם, לבין מלך סדום הרשע שכל רצונו הוא לקבל חזרה את רכושו (הוא לא ציפה שאברהם יתן לו את הרכוש כי הוא לא היה עושה את זה - ראה בהרחבה כאן).
  • בפסוק י נזכרים מתוך 5 המלכים רק סדום ועמורה, ובפסוק יז רק סדום, כך אנו ממקדים את תשומת הלב בסדום כדי להראות את הרשע של העיר הזאת ("וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיהוָה מְאֹד" - לעיל יג, יג).
  • מה מקומו של סיפור זה במסגרת תולדותיו של אברהם?
  1. להראות את גדולתו של אבהרם המציל את לוט למרות שמדובר במלחמה נגד מלכים גדולים. כמו כן בכך שהוא מסרב להנות מרכושם של אחרים (רד"ק).
  2. זה הוא חלק מכיבוש הארץ על ידי אברהם, בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים" (רמב"ן - ראה במאמר "ישראל כבשו את ארצם בימי אברהם").
  3. ניתוח הרקע להשמדת סדום ועמורה על ידי הדגשת הרשע שלהם, וכן לתת להם התראה לפני העונש ("אין עונשים אלא אם כן מזהירים").

ראו גם