ביאור:בראשית ג
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
בראשית פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ (מהדורות נוספות של בראשית ג)
א וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּםערמומי, יודע להטעות ולפתות (לחץ על המילה לפירוט) מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה: "אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּללמרות שנאסר רק עץ הדעת, הנחש הגזים כדי לשכנע את האישה עֵץ הַגָּןמה בכך? מה כבר יקרה אם תאכלו?...". ב וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ: "מִפְּרִימרובו של עֵץ הַגָּן נֹאכֵל. ג וּמִפְּרִיאבל מפרי הָעֵץעץ הדעת אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן, אָמַר אֱלֹהִים: לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּהחמירה יותר ממה שה' אסר בּוֹ, פֶּן תְּמֻתוּן". ד וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה: "לֹא מוֹת תְּמֻתוּן. ה כִּיאלא הוא רק ניסה להפחיד אתכם כי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם, וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָעתדעו לבחור את מעשיכם באופן שאינו מונחה על ידי אינסטינקטים חייתים, תהיו בעלי בחירה חופשית". ו וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל, וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִםלמרות ששתי תכונות אלו נאמרו על כל העצים (ב,ט), וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל. וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל. ז וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם, וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת.
ח וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן, לְרוּחַ הַיּוֹםלפנות ערב, וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן. ט וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם, וַיֹּאמֶר לוֹ: "אַיֶּכָּה?". י וַיֹּאמֶר: "אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן, וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי, וָאֵחָבֵא". יא וַיֹּאמֶר: "מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה? הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ?". יב וַיֹּאמֶר הָאָדָם: "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִיעימי - הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל". יג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה: "מַה זֹּאת עָשִׂית?". וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: "הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִיהִטעה אותי וָאֹכֵל".
| אדם וחוה מגורשים מגן עדן, מאת גוסטאב דורה |
יד וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ: "כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה. עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ. טו וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁהחוה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּהמין האנושי. הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁיכה אותך בראש וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵבבעקב רגלו, כי תהיה נמוך ושפל לעומתו. {ס}{ס} מסמלת פרשה סתומה: בספר תורה הפיסקה הבאה מתחילה באותה שורה במרווח של 9 אותיות, ועיניינה קרוב לנושא הפיסקה הקודמת
טז אֶל הָאִשָּׁה אָמַר: "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ, בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים. וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ". {ס}
יז וּלְאָדָם אָמַר: "כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר 'לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ', אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָבגללך, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּהבעבודה קשה שתגרום לך לעצב (ולא כמו המצב בגן עדן שהפירות צומחים על העצים ללא מאמץ) כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ, וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶםאת גידולי השדה (לחם משמש בלשון התנ"ך לתיאור אוכל באופן כללי). עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ, כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב".
כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ 'חַוָּה', כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי.
כא וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר, וַיַּלְבִּשֵׁם. {פ}
כב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים: "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַדכיחיד מִמֶּנּוּשמעצמו יודע לָדַעַת טוֹב וָרָע. וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם". כג וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן, לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁםמהעפר שנוצר ממנו (לעיל ב, ז). כד וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם, וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִיםמלאכים, לשמור על הכניסה וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְאת הדרך המובילה אל עֵץ הַחַיִּים. {ס}
ביאורי פסוקים
מהי דעת טוב ורע?
ה'גיבור' המרכזי בפרשת גן עדן הוא 'עץ הדעת טוב ורע' - מהי אותה תכונה שנקראת ' דעת טוב ורע '? אם זו תכונה רצויה - מדוע ה' ציווה על אדם שלא לאכול מהעץ? ואם זו תכונה לא רצויה - מדוע ה' בכלל ברא את העץ?
א. יצר המין
ע"פ חלק מהמפרשים (למשל ראב"ע ואברבנאל), 'דעת טוב ורע' היא התשוקה המינית, כמו בפסוק (בראשית ד א) ' והאדם ידע את חוה אשתו'. היא נקראת 'דעת טוב ורע' כי יש בה צד טוב וצד רע - היא טובה כשמשתמשים בה במידה הראויה לצורך קיום העולם, ורעה כשמשתמשים בה במידה מוגזמת ותאוותנית. ה' ברא את התשוקה כי יש לה תפקיד חשוב בקיום העולם, אבל אסר על האדם ליהנות ממנה מייד - כדי שילמד להתאפק ולשלוט ביצריו, ולא ייתן ליצריו לשלוט בו (ה' תיכנן לתת לאדם לאכול מהעץ אחרי תקופה מסויימת של איפוק).
-
-
- אולם, פירוש זה לא מתאים לדברי הנחש " " "והייתם כא-להים יודעי טוב ורע" " ", דברים שקיבלו אישור מדברי ה' בסוף הפרשה. לא מתאים לייחס תשוקה מינית לה'...
-
ב. ידיעת הטוב המוחלט והרע המוחלט
ע"פ דברי רש"י (כפי שהסברנו במאמר וידעו כי עירומים הם ), 'דעת טוב ורע' היא התכונה האלהית של ידיעת הטוב המוחלט והרע המוחלט - למשל, לדעת מהו הדבר הראוי והנכון ביותר לעשות עכשיו, דבר שאפשר להגיד עליו " וירא אלהים כי טוב ". ידיעה זו כוללת גם את כל ידיעת התורה, טעמי המצוות וכו'.
ע"פ האדמו"ר מחבר "שפת אמת" (נפטר ה שבט ה'תרס"ה), הידיעה כשלעצמה היא תכונה ראויה, אולם, כפי שאמרו חז"ל, " "כל שחכמתו מרובה ממעשיו - אין חכמתו מתקיימת" ": מי שלומד ויודע הרבה תורה, אבל לא מיישם אותה במציאות ע"י מעשים טובים - אין ערך לחכמתו. חז"ל אף המשילו את מי ש"חכמתו מרובה ממעשיו" ל" "עץ שענפיו מרובים ושורשיו מועטים, שהרוח באה והופכתו על פניו" " - ככל שהענפים גדולים יותר, כך הנפילה כואבת יותר... ובנמשל - כשהאדם אינו עוסק במעשים טובים, ככל שהוא לומד ומחכים יותר - הוא מסוכן יותר; החכמה שלו עלולה לקלקל אותו, הוא ישתמש בה לרעה. וכמו שאמרו חז"ל במקום אחר " "לא זכה - נעשית לו סם המוות" ", כך גם כאן - ה' אמר לאדם "אם תאכל מעץ הדעת עכשיו, כאשר עדיין לא עשית מספיק מעשים טובים, מות תמות " - החכמה תשחית אותך ותגרום לך מוות רוחני ( פירושים נוספים על מות תמות )
ג. ידיעה יחסית ודימיונית
[הרמב"ם מסביר את זה באריכות -- ע' 'מורה נבוכים' פרק ב ופרק ל ועוד; ע' בדברי טל רבינוביץ' ]: " דעת טוב ורע " משמעה ידיעה יחסית בלבד. לפני החטא אדם ידע להבדיל בין 'אמת' ל'שקר' -- הוא ידע באופן אובייקטיבי מה הדבר הנכון לעשות. אחרי החטא הוא איבד את זה, הוא ירד בדרגה, ונשאר עם ידיעה סובייקטיבית -- ידיעה של 'טוב ורע' יחסיים. כלומר לפני החטא לאדם היתה בינה.
אם לפני החטא האדם היה כל-כך חכם, אז למה הוא חטא?
תשובה: 'דעת טוב ורע' יכולה להיות גם דבר טוב. ידיעה יחסית, מנותקת מהמציאות האובייקטיבית, היא הבסיס לכוח הדמיון. אמנם, כשיש לאדם רק ידיעה יחסית, ורק כוח דמיון, ללא שכל אובייקטיבי -- הוא עלול לטעות ולחטוא; אבל מצד שני -- כוח הדמיון הוא חיוני לפיתוח הנבואה והקשר עם ה' [עמליה]. האישה ידעה שבכוח הדמיון יש סיכוי להגיע לרמה גבוהה יותר של נבואה וקרבת ה', והמטרה שלה היתה חיובית. אבל בגלל שהיא עשתה את זה מעצת הנחש – " " "תאווה הוא לעיניים" " " – יצא מזה חטא.
-
-
- אולם, כפי שהסברנו קודם, מכיוון שנאמר שה' יודע טוב ורע, קשה לייחס לה' 'ידיעה' מסוג יחסי ודמיוני כפי שתואר כאן.
-
ד. עצמאות רוחנית
מהשוואת הביטויים "ידע טוב ורע" - "שמע טוב ורע" עולה, ש"דעת טוב ורע" משמעה "האפשרות להחליט באופן עצמאי מה טוב לעשות ומה רע לעשות"; זוהי תכונה שיש לה' - שהוא מקור הערכים, והוא יכול לקבוע לעצמו מה טוב לעשות ומה רע לעשות. היא מבטאת גם בגרות נפשית (ע' דברים א לט -- " " "ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע" " " - ילדים קטנים לא "יודעים טוב ורע").
-
-
- אפשרות אחת : גם לפני החטא היו האדם ואשתו בוגרים, והיתה להם עצמאות רוחנית, אבל זה לא התבטא בפועל. כשהוא אכל מהעץ ועבר על מצוות ה' - הוא ביטא בכך בפועל את העצמאות שלו (הוא הראה שהוא כבר לא כפוף להוראות מה'). לפי זה, החטא לא שינה את האדם אלא רק חשף תכונה שהיתה בו כבר קודם. ייתכן שאין שום משמעות לעץ - זה סתם עץ, והאכילה ממנו לא גרמה שום שינוי פיסיולוגי באדם; ה' בחר עץ כלשהו והשתמש בו כדי לבחון, לאן נוטה טבעו של האדם שבחר - האם האדם רוצה להיות בוגר ועצמאי מבחינה רוחנית, או שהוא רוצה להיות כמו ילד קטן וממושמע שנמצא תחת חסות אביו שבשמיים. (דבר דומה כתב עמוס גאולה )
-
- אפשרות שניה: לפני החטא היו אדם ואשתו כמו ילדים קטנים -- הסתובבו ערומים בלי לחשוב יותר מדי ובלי להתבייש, והתרוצצו בגן בשמחה והשתעשעו בלי דאגות. הם לא היו צריכים לעבוד ולסבול - היה להם הכל. לפי זה - לפני החטא לא היתה לאדם בינה, הוא לא ידע בדיוק מה זה מוות, אבל הוא ידע מי זה ה' והיה צריך לשמוע בקולו - כמו שכל ילד צריך לשמוע בקול הוריו. (ע' למטה בתשובה 7).
-
ברגע שהאדם עבר על מצוות ה' ואכל מהעץ - הוא הוכיח שהוא רוצה "לדעת טוב ורע", כלומר להיות עצמאי, ולכן ה' שלח אותו גם להיות עצמאי מבחינה כלכלית - בזעת אפיך תאכל לחם... ( פירוט )
-
-
- אולם, לפי פירוש זה, קשה להסביר מדוע, לאחר שאכלו אדם וחוה מן העץ, וידעו כי עירומים הם .
-
שאלות ותשובות נוספות
(מתוך הדיון " חטא האדם הראשון?! ")
3. האם לפני החטא לאדם היתה בינה? ואם לא – איך הזהירו אותו מעונש שלא היה בתודעתו? הוא לא ידע מה זה רע ומה זה מוות!
4. ע"פ פשוטו של כתוב: האדם קיבל בינה בגלל חטאו. הכיצד? [ אם זה דבר טוב -- אז למה ה' רצה למנוע את זה מאדם? ואם זה דבר רע -- למה העץ היה בגן? ]
5. " " "והייתם כא-להים יודעי טוב ורע" " ": מה פירושו? האם הנחש שיקר? ""
3ב. " דעת טוב ורע " = הבנה מעמיקה של מהות הטוב והרע. לפני החטא אדם לא ידע מה זה רע כי הוא אף פעם לא עשה מעשה רע; הוא לא ידע מה ההשלכות של הרע. ברגע שהוא אכל מהעץ הוא עשה מעשה רע, בפעם הראשונה בחייו, ואז הוא גם ידע בפועל, מניסיון, מה זה "טוב" ומה זה "רע", מה ההבדל ביניהם ומה התוצאות של מעשים רעים. אדם לא יכל "לדעת טוב ורע" לפני שחטא אבל זה עדיין לא אומר שמותר לו לחטוא!
3ג. " " "דעת טוב ורע" " " = הכרה פנימית של הטוב והרע. לפני החטא היתה לאדם בינה עצומה: הוא קרא שמות לכל בעלי החיים, ולשם כך בוודאי היה חייב לדעת את המהות של כל חיה; הוא גם היה חייב לדעת את מהות הטוב והרע – כי הטוב והרע הם חלק מהמהות של כל חיה. אבל הידיעה שלו היתה עיונית, חיצונית; הוא ידע מה זה 'טוב' ומה זה 'רע' אבל הוא לא הרגיש את הרע – לא היתה לו שום נטיה ומשיכה אל הרע; לא היה לו "יצר הרע". [ליקי]
-
-
- שאלה: אם לאדם לא היה יצר רע – למה הוא חטא? תשובה: אדם ראה שהוא מתמודד טוב מאד עם כל הפיתויים, והוא רצה אתגר רוחני גדול יותר. הוא היה בטוח שגם אם יהיה לו יצר הרע הוא יוכל להתמודד אתו )כמו יצר הרע של עבודה זרה: היום כבר אי אפשר להבין אותו כי הוא לא חלק מהפנימיות שלנו, וזה נותן לנו אשלייה שגם אם היינו חיים בתקופת התנ"ך לא היינו חוטאים. אבל זו רק אשלייה – כי באותה תקופה יצר הרע של עבודה זרה היה כל כך חזק שאפילו הגדולים חטאו!) , והוא יקדש את שם ה' יותר בכך שהוא עומד בפיתוי ומתגבר על היצר. [ליקי]
- תשובה אחרת: האישה אכלה מהעץ כי הנחש פיתה אותה. אחרי שהאישה אכלה מעץ הדטו"ר נוצר מצב שהאדם עדיין מושלם אבל האישה פגומה. במצב כזה אין שוויון מבחינה רוחנית, ואי אפשר לבנות כך עולם. האדם חטא במודע, כי הוא רצה שיהיה שוויון בינו לבין לאשתו. [חננאל פריש]
-
3ד. לפני החטא אדם ידע מה זה 'טוב' ומה זה 'רע', אבל המשמעות של המושגים האלה היתה שונה -- הם היו מושגים שכליים; אדם החליט בעזרת השכל מה טוב לעשות ומה רע לעשות. אחרי החטא המושגים האלה היו קשורים להנאה -- אדם עשה מה שהיה לו יותר נעים לעשות, ע"פ הרגש. [שירה]
3ה. לפני החטא היתה לאדם האפשרות "לדעת טוב ורע" אבל הוא לא האמין בעצמו: אבל הוא לא האמין שהוא יכול לדעת טוב ורע בעצמו; הוא הלך לעץ כדי שהעץ יגרום לו לדעת מה טוב ומה רע. הוא היה צריך לברר בתוך עצמו, או לשאול את ה', מה טוב ומה רע -- לא ללכת למשהו חיצוני. [נורית]
3ז. " " "דעת טוב ורע" " " = בינה (לפי תשובה בה ): לפני החטא לאדם לא היתה בינה והוא לא היה אחראי למעשיו. ה' ידע מראש שאדם יאכל מהעץ וזו היתה חלק מהתכנית שלו בבריאת האדם. אחד מהשלבים בבריאת האדם היה שהאדם יאכל מהעץ כדי שיקבל בחירה חפשית. זו חוויה שהאנושות צריכה לעבור כדי שתוכל להגיע למצב של בחירה ולקבל את התורה. [ציפורה]
4.
-
-
- (ע"פתשובה 3א] ). 'דעת טוב ורע' זה דבר רע. העץ היה בגן עדן כדי לנסות את האדם; חלק מעבודת ה' של האדם הוא הציות למצוות ה' (" " "וישם את האדם... לעובדה ולשומרה... לא תאכל ממנו" " "). [נורית]
- (ע"פתשובה 3א] ) 'דעת טוב ורע' יכולה להיות גם דבר טוב (ע' שם). ייתכן שלפני החטא לא היה לאדם צורך בכוח הדמיון, כי הוא כבר היה קרוב ביותר אל ה', אבל אחרי החטא יש לאדם צורך בדמיון כדי להגיע לנבואה.
- 'דעת טוב ורע' זה דבר טוב. הניסיון של אדם דומה לניסיון שבו ה' העמיד את אברהם: ה' אמר לאברהם לעשות מעשה רע -- לשחוט את יצחק; אבל ה' לא התכוון שאברהם יעשה את זה, אלא רק שיראה שהוא מוכן לעשות את זה -- ואז ה' ביטל את המצוה ואמר לו "אל תשלח ידך אל הנער... עתה ידעתי כי ירא א-להים אתה". אם אדם היה מתאפק ולא מתפתה -- ה' היה אומר לו "לך אכול מפרי העץ... עתה ידעתי כי עובד א-להים אתה" והוא היה זוכה ל'דעת טוב ורע. [דני קלר] אדם רק היה צריך להתאפק ולרסן את יצר הסקרנות הטבעי שלו.
- (ע"פתשובה 3ו] ). ה' רצה לחסוך לנו את ההתלבטות (הדעת), שלא נצטרך לחשוב מה טוב ומה רע. הוא רצה שנהיה כמו ילדים קטנים, שההורים דואגים לכל צרכיהם -- גם בתחום החמרי (אוכל וכו') וגם בתחום הרוחני (קבלת החלטות). אבל הוא שם את העץ בגן כדי שאדם יוכל לבחור גם בדרך השניה -- להיות מבוגר, עצמאי ו"לדעת טוב ורע".
- (ע"פתשובה 3ג] ). לפני החטא אדם לא היה צריך "דעת טוב ורע" כי הוא לא חטא -- הוא עשה רק מה שה' אמר לו. אחרי החטא אדם נעשה עצמאי ולכן הוא צריך "לדעת טוב ורע" כדי שיידע להיזהר מהרע.
- "דעת טוב ורע" זה דבר טוב, וה' אסר על האדם לאכול מהעץ בכוונה -- כדי לפתות אותו לאכול ממנו ('אם זה אסור - חייבים לטעום את זה...').
- ע"פתשובה 3ו] : ל"דעת טוב ורע" יש יתרונות (עצמאות), אבל גם חסרונות (אחריות, "יוסיף דעת יוסיף מכאוב"). ה' שם את העץ בגן כדי שאדם יוכל לבחור -- אם הוא רוצה דטו"ר (ומכאוב, ומוות) או חיים נעימים (אבל בלי דטו"ר).
- (לפי3א] ) ברגע שאדם גורש מהגן – הדרך היחידה שלו להתקרב אל ה' היא עולם הדמיון. קודם לא היה לו צורך בזה. עכשיו הוא יכול להשתמש בזה לטובה, אבל הוא גם עלול להשתמש בזה לרעה. לפני שהוא התאווה תאווה – הוא לא היה צריך את כוח הדמיון.
-
5.
-
-
- קשה להגיד שהנחש שיקר כי ה' בעצמו מעיד שזה נכון (בסוף הפרשה).
- לפיתשובה 3א] : ה' "יודע טוב ורע" – הידיעה היחסית שלו היא האמת המוחלטת. חוץ מזה, א-להים הוא "בעל הכוחות כולם", ולכן בוודאי היה לו גם 'כוח הדמיון' [עמליה].
- לפיתשובות 3ב] ,3ג] -- ה' "יודע טוב ורע" כי הוא ברא אותם -- "עושה שלום ובורא רע". אבל האדם לא יכול "לדעת טוב ורע" באופן עמוק ואמיתי עד שהוא עושה רע, או עד שהוא מרגיש את יצר הרע בתוכו. ברגע שאדם עשה רע -- הוא ידע מה זה רע, ובכך היה דומה לה'.
- לפיתשובה 3ו] – "יודעי טוב ורע" -- תוכלו להחליט בעצמכם מה טוב לכם ומה רע לכם לעשות, לא תהיו תלויים בהוראות מלמעלה. בזה תהיו בוגרים ועצמאיים -- כמו א-להים.
- לפיתשובה 3ז] – "יודעי טוב ורע" – נבונים, כמו א-להים.
-
מקורות
על-פי מאמר של מחברים שונים (הגהה: עופר לביא) שפורסם לראשונה בנח"ת שבת אדר נ"ט וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 1999-03-01.
בערך חטא עץ הדעת בויקיפדיה, מובאות השיטות השונות לזיהויו של עץ הדעת עם אחד מהצמחים המוכרים לנו היום.
וידעו כי עירומים הם
בראשית ב-ג: "ויאמר האדם: 'זאת הפעם עצם מעצמיי ובשר מבשרי; לזאת ייקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת'. על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו, ודבק באשתו, והיו לבשר אחד. ויהיו שניהם עירומים, האדם ואשתו; ולא יתבוששו... ותרא האישה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים, ונחמד העץ להשכיל; ותיקח מפריו, ותאכל; ותיתן גם לאישה עימה, ויאכל. ותיפקחנה עיני שניהם, ויידעו כי עירומים הם ; ויתפרו עלי תאנה, ויעשו להם חגורות... ויאמר: 'את קולך שמעתי בגן; ואירא כי עירום אנוכי, ואיחבא'. ויאמר: 'מי הגיד לך כי עירום אתה? המן העץ אשר ציוויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת? ויאמר האדם: 'האישה אשר נתת עימדי, היא נתנה לי מן העץ ואוכל'..." מה בדיוק קרה לאיש ולאשתו, שגרם ל"וידעו כי עירומים הם"?
1. פקיחת עיניים כמשמעה
הפירוש המילולי של הפסוק הוא, שלפני האכילה אדם וחוה היו עיוורים או מאד קצרי-ראיה, ואחרי האכילה נפקחו עיניהם והם ראו שהם עירומים.
לפי זה, יש לפרש את הפסוק הקודם (בראשית ג ו): "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל..."במשמעות סמלית, כמו הביטוי שנזכר פעמים רבות בפרק א "וירא אלהים כי טוב", כלומר, האישה הגיעה למסקנה שהעץ טוב למאכל (למשל בגלל הריח או בגלל פיתוייו של הנחש).
את המשך הפסוק: " ... "וכי תאוה הוא לעינים ..." " - אפשר לפרש במשמעות מילולית - האישה הבינה שהעץ הוא דבר שהעיניים מתאוות אליו, הוא מועיל לעיניים ומשפר את הראיה.
לפי פירוש זה קל להבין מדוע ה' היה צריך להביא את החיות אל האדם (בראשית ב יט) - האדם היה עיוור ולא יכל לראות... [נריה קליין].
-
-
- אולם, לפי פירוש זה לא ברור השימוש במושג " דעת " ו" וידעו " - היה מתאים יותר לקרוא לעץ "עץ הראיה " ולכתוב "ותפקחנה עיני שניהם ויראו כי עירומים הם".
- בנוסף לכך, הראיה היא תכונה כל-כך בסיסית באדם, שאילו האדם ואשתו היו נבראים עיוורים, הכתוב בוודאי היה מתייחס לכך בפירוש, למשל, בפסוק ג 1: "ויהיו שניהם ערומים... ולא יתבוששו כי לא ראו".
-
2. פקיחת עיניים לענייני העולם הזה
ישנו קטע אחר בתנ"ך, שגם בו אנשים הסתובבו עירומים (שמואל א יט כב): " "וַיֵּלֶךְ גַּם-הוּא" [שאול] "הָרָמָתָה וַיָּבֹא עַד-בּוֹר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בַּשֶּׂכוּ וַיִּשְׁאַל וַיֹּאמֶר אֵיפֹה שְׁמוּאֵל וְדָוִד , וַיֹּאמֶר הִנֵּה בנוית [בְּנָיוֹת קרי] בָּרָמָה: וַיֵּלֶךְ שָׁם אֶל-נוית [נָיוֹת קרי] בָּרָמָה , וַתְּהִי עָלָיו גַּם-הוּא רוּחַ אֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וַיִּתְנַבֵּא עַד-בֹּאוֹ בנוית [בְּנָיוֹת קרי] בָּרָמָה: וַיִּפְשַׁט גַּם-הוּא בְּגָדָיו וַיִּתְנַבֵּא גַם-הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיִּפֹּל עָרֹם כָּל-הַיּוֹם הַהוּא וְכָל-הַלָּיְלָה , עַל-כֵּן יֹאמְרוּ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִם:" " האם שאול ידע שהוא עירום? נראה שלא: הוא היה כל-כך שקוע בנבואה, שהוא בכלל לא שם לב למה שקורה איתו.
ייתכן, שגם אדם וחווה לפני החטא היו במצב דומה לנבואה - מצב של קשר מתמיד עם ה'; הם נמצאו בעולם נעלה יותר, ובכלל לא היו מודעים למה שקורה איתם בעולם הזה.
ברגע שהם אכלו מהעץ, נפקחו עיניהם, הם "חזרו למציאות" וראו שבעולם הזה הם עירומים.
-
-
- הבעיה בפירוש זה דומה לבעיה בפירוש הקודם, והיא שאדם וחווה היו מודעים לעולם הזה עוד לפני החטא - הם יכלו לאכול פירות, ידעו שהפירות הם טעימים, וכו'. לא ברור מדוע המצב הנפשי הנעלה שלהם גרם להם להיות "עיוורים" דווקא למצב הגופני שלהם, ולא למצב הסביבה.
-
3. עירום מן המצוות
רש"י פירש, שאחרי האכילה הם נעשו עירומים מן המצוות, כי הם עברו על המצוה היחידה שהיתה להם.
-
-
- אבל זה לא ייתכן, כי עוד לפני שחטאו נאמר עליהם "ויהיו שניהם עירומים...".
-
4. רק עכשיו גילו שלהיות עירום זה מגונה
הרמב"ם פירש, כפי שהסביר דוד אקסלרוד: "אין המשמעות שעד אז סברו שהם לבושים וכעת נתגלה להם שהם מחוסרי ביגוד, אלא מעתה החליטו שלהיות ערום זה מגונה. ואין זה ביטוי של שכל: הם כבר נבראו בעלי שכל, שזהו הצלם. סגולתו של השכל היא בהבחנה בין אמת ושקר, וכעת נוספה יכולת קביעת יחס - להיות ערום זה מגונה. "...וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע"- לא שתוכלו לברא כה' עוד עולם ובו עוד אדם, אבל תוכלו ליצור יחס עצמאי לאשר נברא על ידו. זה לא דמות אלוקים אלא חיקוי אלוקים או אשליית דיוקן.... החטא נתן יכולת ליצור יחס עצמאי לתוצאות פעילות השכל - טוב או רע. יחס עצמאי זה עלול להיות מעין עולם מדומה. חיקוי בריאת יש מאין. יש מדומה מאין אמיתי. העמל, שנגזר על האדם לאחר שחטא, הוא לא רק עונש אלא בעיקר מרפא הכרחי נגד עולם מדומה כי הוא מאלץ את האדם להתרחק מהעולם המדומה, מפני סגולתו לרתק למציאות. במלים אחרות, הדרך לעץ הדעת עוברת מעתה דרך זיעת אף"
-
-
- הבעיה בפירוש זה דומה לבעיה בפירוש הקודם - עוד לפני שחטאו נאמר עליהם "ויהיו שניהם ערומים", כקביעה אובייקטיבית ולא כקביעת יחס סובייקטיבי שלהם.
-
5. רק אחרי האכילה נוצר הצורך בבגדים
יש מפרשים, שלפני האכילה באמת לא היה להם כל צורך בבגדים - מסיבות שונות (מפני שלא היתה להם תאווה גסה, או מפני שלא היתה להם בחירה חופשית, או מפני שהם לא הרגישו נבדלים זה מזה, או מסיבות אחרות). אחרי האכילה האישיות שלהם השתנתה, ואז נוצר גם הצורך להתלבש.
-
-
- אבל זה לא סביר, כי מלשון הכתוב "ותיפקחנה עיני שניהם, ויידעו כי עירומים הם" נראה שהאכילה לא שינתה את המצב אלא רק גילתה להם עובדה חדשה שהם לא ידעו קודם.
-
6. האכילה נתנה מודעות ותשומת-לב חדשה
"וידעו" = קיבלו מודעות, שמו לב. לפני האכילה הם לא היו מודעים לכך שהם עירומים; הם פשוט לא שמו לב במיוחד לגוף הפרטי שלהם. הם לא הרגישו את עצמם נבדלים מהסביבה, ולא חשו כל צורך לשים מחיצות בינם לבין הסביבה. העירום שלהם היה פרט שולי וחסר-חשיבות, בדיוק כמו המיקום המדוייק של גרגר חול מסויים על עלה של פרח. ברגע שאכלו מהעץ הם הרגישו פתאום את העצמיות שלהם, ושמו לב לכך שהגוף הפרטי שלהם הוא עירום [ע"פ אריך פרום, 'אומנות האהבה'; תודה לאלחנן].
-
-
- בפירוש הזה יש שתי בעיות: א. לא ברור מה הקשר בין המושג "דעת טוב ורע" לבין תחושת העצמיות וההיבדלות מהסביבה. ב. מלשון הכתוב "ותיפקחנה עיני שניהם" נראה שלפני האכילה הם לא היו מסוגלים לדעת שהם עירומים, ולא רק שהם לא היו מודעים לכך.
-
7. עירום יחסי
כל תואר הוא יחסי. למשל, אם כל האנשים בעולם הם בדיוק באותו גובה - אז אף אחד לא יכול לדעת שהוא גבוה או נמוך, כי אין לו למי להשוות את עצמו. כך גם התואר "עירום": אדם לא יכול לדעת שהוא עירום אלא-אם-כן הוא מכיר אנשים לבושים ויודע שיש אפשרות אחרת. מכיוון שכל היצורים בעולם נבראו עירומים, לא היתה לאדם וחוה שום אפשרות לדעת שהם עירומים. אבל הפרי של עץ הדעת טוב ורע פקח את עיניהם - הוא נתן להם אפשרות לדמיין מצבים שונים מהמצב הנוכחי, ולהחליט האם המצבים האלה טובים יותר או רעים יותר מהמצב הנוכחי ( "דעת טוב ורע" = דמיון של טוב או רע). ורק אז הם ידעו שהם עירומים [ע"פ גיטה קלר].
-
-
- הפירוש הזה שונה מהפירושים המקובלים לגבי המושג "דעת טוב ורע" , וכדי לבדוק אותו צריך לבדוק איך הוא מסתדר עם שאר הסיפור: האם ייתכן שאדם וחוה נבראו ללא כוח הדמיון? ואם כן - איך ייתכן שהיתה להם בחירה חופשית? (האם תיתכן בחירה חופשית ללא כוח הדמיון?) ומה הקשר בין כוח הדמיון לבין העונשים שקיבלו חוה ואדם - "הרבה ארבה עיצבונך והרונך -- בעצב תלדי בנים; ואל אישך תשוקתך, והוא ימשול בך... ארורה האדמה בעבורך, בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך. וקוץ ודרדר תצמיח לך; ואכלת את עשב השדה. בזיעת אפיך תאכל לחם, עד שובך אל האדמה, כי ממנה לוקחת: כי עפר אתה, ואל עפר תשוב. "? ומה פירוש הפסוק "הן האדם היה כאחד ממנו, לדעת, טוב ורע; ועתה פן ישלח ידו, ולקח גם מעץ החיים, ואכל, וחי לעולם"?
-
8. עירום = צריך להתלבש
המילה "עירום" משמעה לא "בלי בגדים" אלא "צריך להתלבש" [רש"י]. לפני האכילה אדם וחוה לא ידעו שצריך להתלבש (הם לא ידעו טוב ורע), ואחרי האכילה הם גילו את העובדה הזאת. כאמור למעלה, אדם וחוה היו 'עירומים', גם במובן זה, עוד לפני האכילה. כלומר - גם לפני האכילה אדם היה צריך להתלבש (ראו עירום בתנ"ך ).
פירוש זה מעורר כמה שאלות [ע"פ יעל]:
-
-
- שאלה: אם אדם היה צריך להתלבש, מדוע ה' לא ציווה על אדם להתלבש מייד לאחר שבראו? תשובה: מעשה בראשית היה מעשה הדרגתי: כל העולם נברא בהדרגה - מהפשוט אל המורכב: אנרגיה - חומר - צמחים - דגים - עופות - חיות - אדם. השלב הבא אחרי "האדם העירום" הוא "האדם הלבוש". ה' באמת התכוון לברוא את "האדם הלבוש", וכל מעשה גן-עדן קרה בפרק-הזמן שבין בריאת "האדם העירום" לבריאת "האדם הלבוש". ואכן, אחרי פרשת גן-עדן ה' המשיך את בריאת העולם על-פי התוכנית, עשה לאדם בגדים והלביש אותו(בראשית ג כא): "ויעש ה' א-להים לאדם ולאשתו כותנות עור - וילבישם";
- שאלה: למה בדיוק אדם צריך להתלבש? מה רע בלהיות עירום? - תשובה: אנחנו לא מבינים את הסיבה לכך, כמו שאנחנו לא מבינים את הסיבה למצוות רבות אחרות בתורה, כמו דיני טומאה וטהרה, איסורי אכילה, איסורי עריות וכו'. יש דברים שהם מעבר להבנתנו, ואנחנו צריכים לקיים אותם רק משום שה' ציווה.
- אם האדם לא היה אוכל מהעץ, ה' היה מצווה עליו להתלבש, כפי שציווה על בני-ישראל (למשל) לא לאכול מאכלים טמאים. האדם לא היה מתבייש להיות עירום, אך הוא היה צריך להתלבש כי כך ה' ציווה.
- לאחר שהאדם אכל פעם אחת מהעץ, הוא פתאום "ידע טוב ורע", והתחיל להרגיש שזה רע להיות עירום; הוא התחיל להרגיש שצריך לעבור לשלב הבא בבריאת העולם. בכך הוא נעשה דומה לבורא - "והייתם כאלהים יודעי טוב ורע". [אם האדם היה מספיק לאכול עוד פעם מהעץ, ייתכן שהוא היה מרגיש דברים נוספים - הוא היה מתבייש להיות טמא, לאכול מאכלים לא-כשרים וכו'].
- החיסרון במצב הזה הוא, שברגע שהאדם "יודע טוב ורע", הוא מתערב בתוכניות של ה', ועלול לשבש את סדר הבריאה, להקדים את המאוחר ולאחר את המוקדם. ואכן, לאחר שאדם וחוה אכלו מהעץ, הם ניסו לעבור בכוחות עצמם לשלב הבא בבריאה, ועשו לעצמם חגורות מעלי-תאנה; במקום לחכות שה' יעשה עבורם כותנות-עור.
- אם האדם היה ממשיך להתערב בבריאה, הוא היה עלול לגרום לשיבושים נוספים, ולכן ה' הרחיק אותו מגן-עדן, והטיל עליו עבודות קשות כדי שלא יהיה לו זמן לגרום נזקים נוספים.
-
ראו: פירושים נוספים על דעת טוב ורע .
""
מקורות
על-פי מאמר של יעל (שאל: אראל) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.
הבגדים הראשונים
(בראשית ג כא): "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור, וילבשם"
כמה דברים אפשר ללמוד מפסוק זה:
1. ה' רוצה שבני האדם יהיו לבושים - זו לא רק המצאה שנובעת מחטא (ראו עירום בתנ"ך ).
2. ע"פ דוד אקסלרוד: האדם לא יצר את תרבותו יש מאין אלא קיבל "קצה חוט" מה', כמו שנאמר גם במשנה אבות ה ו: " "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ... ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה" ".
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-03.
הערות
- למאמרים נוספים על פרשת גן עדן ראו קטגוריה:גן עדן.
- משחק מילים מעניין (לשון נופל על לשון): בפסוק א והפסוק האחרון בפרק ב, המילים עֲרוּמִּים\עָרוּם במשמעות שונה.
ראו גם
- פירוש רש"י על בראשית ג, עם ביאור המילים הקשות בדברי רש"י והפניה למקורותיו
