ביאור:בראשית כט
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
בראשית פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ (מהדורות נוספות של בראשית כט)
א וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו, וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶםלארץ אנשי המזרח, לחָרָן. ב וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ, כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר. ג וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּהוכשנאספים שמה כָל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן, וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ. ד וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם, וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ. ה וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹרבן בתואל בן נחור, וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ. ו וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ, וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם, וְהִנֵּהועוד מעט רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן. ז וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה, הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ. ח וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּהרועים של כל העדרים ביחד (בגלל הכובד שלה) יגלגלו אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן. ט עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם, וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ, כִּי רֹעָה הִוא. י וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. יא וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל, וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ. יב וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִיבן של אחות אביה אָבִיהָ הוּא וְכִיכלומר ש בֶן רִבְקָה הוּא, וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ. יג וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַעאת השמועה שהגיע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ, וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. יד וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה, וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים.
טו וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִיהאם בגלל ש אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם? הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ. טז וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת, שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל. יז וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹתיפות ועדינות (ויש מפרשים פגיעות), וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה. יח וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל, וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה. יט וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר, שְׁבָה עִמָּדִי. כ וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים, וַיִּהְיוּ בְעֵינָיוהעבודה הייתה קלה בעיניו יחסית לשכר שהובטח לו בעבורה כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּוהשכר היה גבוה בעיניו, כי הוא אהב את רחל מאוד. כא וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָינשלמה תקופת עבודתי, וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ. כב וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה. כג וַיְהִי בָעֶרֶב, וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ. כד וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ, לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָה. כה וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה, וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי, הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי. כו וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ, לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה. כז מַלֵּא שְׁבֻעַשבעת ימי המִשתה זֹאת, וְנִתְּנָהואתן (בלשון רבים לציין חשיבות) לְךָ גַּם אֶת זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹתלאחר שתקבל את רחל. כח וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת, וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה. כט וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ, לָהּ לְשִׁפְחָה. ל וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל, וַיֶּאֱהַב גַּםגם אהבתו ללאה הועברה לרחל אֶת רָחֵל מִלֵּאָהליבו שהיה נתון ללאה, עבר לרחל, וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת. לא וַיַּרְא יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ, וְרָחֵל עֲקָרָה. לב וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן, כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי, כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי. לג וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן. לד וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים, עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי. לה וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהוָה, עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה, וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת.
ביאורי פסוקים
האבן על פי הבאר
(בראשית כט ח): "ויאמרו: 'לא נוכל, עד אשר יאספו כל העדרים, וגללו את האבן מעל פי הבאר, והשקינו הצאן...' ויהי, כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו, ויגש יעקב, ויגל את האבן מעל פי הבאר, וישק את צאן לבן אחי אמו"
מדוע הרועים לא יכלו להשקות את הצאן? ומדוע יעקב כן יכל?
1. " "לא נוכל - להשקות, לפי שהאבן גדולה... ויגש יעקב ויגל - ... להודיעך שכוחו גדול" " (רש"י) .
-
-
- אולם, באותו מקום היו שלושה עדרי צאן, ורחוק הוא שיעשה יעקב לבדו, מה שלא יכלו שלושה אנשים (שד"ל) .
-
2. ייתכן שה"יכולת" כאן משמעה "רשות" (ראו יכול = מסוגל או רשאי ): " "לא נוכל - ... מפני התנאי שהתנו ביניהם, שלא תהיה רשות לאחד מן העדרים להשתמש ממימי הבאר בהיותו לבדו" "[כדי שלא יוכל כל אחד מן הרועים להשקות צאנו כי אם בחברת כל העדרים, כדי שלא יאבד אחד מהם את המים שלא לצורך]." " (שד"ל)
אם כך, מדוע יעקב השקה את צאן רחל לבדו, ועבר על החוק?:
-
-
- "יעקב אולי שאל אם נשארו עדרים אחרים לבוא, ואמרו לו שלא נשאר אלא עדר רחל, וכשראה אותה, מיהר וגלל את האבן והשקה את צאנה."
- "ואף אם לא שאל אם נשארו עדרים אחרים שלא באו, הגה הוא לא היה מחוייב לשמור התנאי שהתנו ביניהם."
- "ומצד אחר דבר הגון עשה (אף אם לא היתה קרובתו) למהר לפטור את רחל, שהיתה נערה אחת בין כמה אנשים. ויגל את האבן - כדי למהר להשקות צאן לבן, כדי שתמהר רחל ללכת לביתה;"
-
ואיך הרועים האחרים הסכימו?
-
-
- "כשגלל האבן, עשה הנאה לשאר הרועים, וע"י כן הניחו לו להשקות צאן לבן תחילה."
- "ואולי גם-כן בראותם גבורתו פחדו מפניו והניחו לו לעשות" .
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-08-24.
ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה
אהבתו של יעקב לרחל מתוארת בביטוי מיוחד (בראשית כט כ): "ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אתה".
מה משמעות הביטוי "כימים אחדים"? והרי, כשאדם מחכה לדבר שהוא מאד רוצה, הזמן דווקא נראה בעיניו ארוך יותר!
1. אהבתו של יעקב לרחל לא היתה מתוך תאוה אלא מתוך רצון לקיים את ייעודו, וכשאדם חושב על הייעוד, הזמן עובר מהר ובשמחה, כי גם הדרך לייעוד היא חחלק מהייעוד עצמו (דוד אקסלרוד).
2. הביטוי "כימים אחדים" מופיע גם בדברי רבקה ליעקב (בראשית כז מד): " ""וישבת עמו ימים אחדים , עד אשר תשוב חמת אחיך"" " . רבקה אמרה ליעקב בנה שיהיה אצל לבן "ימים אחדים", ויצחק אמר ליעקב בנו (בראשית כח ב): " ""קום לך פדנה ארם... וקח לך משם אישה מבנות לבן אחי אימך"" " . יעקב הבין ששניהם התכוונו לאותו הדבר, ושמשמעות הביטוי "ימים אחדים" שנזכר בדברי אימו היא "עד שתתחתן עם אישה מבנות לבן", כמו שאמר לו אביו. כשראה את רחל הוא התאהב בה והחליט שהיא האישה המיועדת לו, ולכן כל שבע השנים שעברו עד שלקח אותה לאישה היו בעיניו " כימים אחדים ". לפי זה, הביטוי "כימים אחדים" אינו מציין שהזמן עבר מהר, אלא רק שיעקב התייחס לזמן זה כאל מילוי מצוותה של אמו (אחרי התקופה הזאת הוא תכנן לחזור הביתה, אבל התכנית השתבשה כי הוא נאלץ לעבוד עוד 7 שנים, ואח"כ, לבקשת לבן, הוא נשאר עוד 6 שנים) . (עדינה לסקר, ב תגובה לנקודה למחשבה, כפית של נח"ת, אב ה'תשנ"ח ).
4. הפסוק בא להסביר, מדוע יעקב הציע "מחיר" כל כך גבוה לכאורה - 7 שנים של עבודה. 7 שנים זה הרבה זמן, אבל יעקב כל-כך אהב והעריך את רחל, שהמחיר הזה נראה לו ממש זול, כאילו שהציע לעבוד רק "ימים אחדים" (עמוסיגל עזריה, כפית של נח"ת).
מקורות
על-פי מאמר של מחברים שונים שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים 8 וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-08-01.
הערות
- "וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל" (פסוקים י - יא) - לשון נופל על לשון