ביאור:בראשית לז
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
בראשית פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ (מהדורות נוספות של בראשית לז)
|
פרשת וישב |
א וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. ב אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶתעִם אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶתחניך, תלמיד של בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו, וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָהסיפר בגנותם של בני בלהה וזלפה אֶל אֲבִיהֶם. ג וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו, כִּי בֶן זְקֻנִיםנולד לו לעת זקנתו הוּא לוֹ, וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים. ד וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו, וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ, וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם. ה וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו, וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ. ו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: "שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי. ז וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּיםאגודות שיבולים שנקשרו יחד בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה, וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָההקיפו אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי". ח וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו: "הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ? אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ?" וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו. ט וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו, וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי. י וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ, הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָשהרי כבר מתה וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה. יא וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו, וְאָבִיו שָׁמַרשמר בליבו אֶת הַדָּבָר. יב וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם. יג וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם, לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם, וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִיאני מוכן. יד וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר, וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה. טו וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה, וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ. טז וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ, הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים. יז וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּהמכאן, כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה, וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן. יח וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק, וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹחשבו מחשבות להרע לו לַהֲמִיתוֹ. יט וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו, הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה, בָּא. כ וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ, וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו. כא וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּניסה להציל את יוסף מִיָּדָם, וַיֹּאמֶר: "לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ!". כב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן: "אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם, הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹשימות מעצמו, ולא נהרוג אותו ממש בידינו", לְמַעַןכוונת ראובן להציל, ולא שיוסף ימות הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו.
| מכירת יוסף, ציור מאת קונסטנטין פלוויטסקי (1855) |
כג וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו, וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ, אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו. כד וַיִּקָּחֻהוּ, וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה, וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִםכדי שלא ימות מיד, בטביעה. כה וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד, וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹטמיני בשמים, הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה. כו וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו, מַה בֶּצַעמה התועלת בזה כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּונסתיר מאבינו אֶת דָּמוֹ. כז לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא, וַיִּשְׁמְעוּוהסכימו אֶחָיו. כח וַיַּעַבְרוּבזמן שהאחים התלבטו מה לעשות, עברו באיזור אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף, וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה. כט וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹרלהוציא את יוסף, לפני שהאחים יבואו למוכרו וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר, וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו. ל וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר, הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָאלאן אלך, מה אעשה?. לא וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף, וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם. לב וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ, הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא, אִם לֹא. לג וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ, טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף. לד וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו, וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים. לה וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵדכך ארד אֶל בְּנִי אָבֵלברוב אבלי וצערי שְׁאֹלָהאל המוות, וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו. לו וְהַמְּדָנִים, מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם, לְפוֹטִיפַר סְרִיסעבד (והיו כל עבדי המלך מסורסים) פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִיםהממונה על עונש מוות. {פ}
ביאורי פסוקים
ויבא יוסף את דיבתם רעה
(בראשית לז, ב): "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו, וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם"
- לא ברור
- מדוע לא מפורט התוכן של אותה דיבה?
- מדוע לא נאמר שהאחים שנאו את יוסף בגלל דיבה זו? והרי הבאת דיבה היא מעשה הרבה יותר משניא מאשר חלימת חלומות!
ייתכן ש"דבתם רעה" היא התלונות של יוסף על שנאתם עליו. בפסוקים הבאים נאמר:
(בראשית לז ג): "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים. ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו - וישנאו אתו, ולא יכלו דברו לשלם"
ייתכן שפסוקים אלה באים להסביר את " דבתם רעה " - הדיבה הרעה היא הדברים המתוארים בפסוק ד - שנאת האחים כלפיו. אם כך הוא הדבר, ברור למה האחים מקבלים את הדיבה כאילו בשוויון נפש, שהרי השנאה קדמה להבאת הדיבה.
מקורות
על-פי מאמר של דוד אקסלרוד שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-08-24.
תגובה
מאת: תולדות אדם
לכאורה רש"י מתייחס לזאת ומפרש "כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו". כלומר שלא מדובר על דבה ספציפית אל כללית.
אחרי שיוסף מספר את לאחיו ולאביו את חלומו השני, שבו השמש הירח והכוכבים משתחוים לו, נאמר:
(בראשית לז יא): "ויקנאו בו אחיו, ואביו שמר את הדבר"
ויקנאו בו אחיו
החלום הראשון גרם לשנאה והחלום השני גרם לקנאה; ראו שנאה וקנאה בחלומות יוסף / מיכאל עזרא .
ואביו שמר את הדבר
1. לכאורה, פשט הדברים שיעקב האמין לחלומות יוסף (עיינו ברש"י).
-
-
- אם כך, מדוע יעקב נמנע מלהתנחם כל השנים? מדוע לא חשב שזה חלק מחלומות יוסף, שהתוצאה שיהא המלך/מושל? (יהודה)
-
2. ניתן לפרש שיעקב שמר את הדבר שיוסף מרגיז את אחיו, ויכולה לצמוח מזה סכנה גדולה בשבילו, ולכן תיכף האמין שיוסף מת - כשהודיעו לו על הכתונת, וגם חשד באחים; עיינו רש"י על בראשית מז לו (יהודה).
3. "ואביו שמר את הדבר" = שמר בליבו, כלומר שמר בזיכרון (עשה save...). בספר שמות כתוב "זכור את יום השבת" ובספר דברים "שמור את יום השבת", מכאן זכר = שמר. קב לא היה בטוח שהחלום יתגשם, הוא רק שמר אותו בליבו כדי לראות אם יתגשם או לא. ואולי זה הגדיל עוד יותר את הכאב של יעקב - לא רק שיוסף נעלם, גם החלום שיעקב שמר בליבו נשבר ונמוג... למשך 22 שנה לפחות. (אראל)
-
-
- דוקא אתה מחזק את הקושי.
- בשבת-שמור =ההפך מזכור (זו מצוות עשה וזו לא תעשה).
- אכן היה צריך לכתוב ואביו "זכר" את הדבר.
- באמירת "שמר" יש קונוטנציה שלילית. (יהודה)
-
האם יוסף פתר את חלומותיו לאחים?
האם יוסף פתר את חלומותיו לאחים, או שהם פתרו אותם בעצמם?
אולי יוסף לא רצה להשוויץ בחלומותיו (כפי שזה נשמע), אלא רק לנסות להבין, ולכן סיפר זאת לאחיו.
מקורות
על-פי מאמר של יהודה שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-09-26.
תהליך מכירת יוסף מתואר בפרשת וישב (בראשית לז) באופן הבא:
התיכנון
- שלב א' - הסכמת האחים על הריגת יוסף
- לפי דעת כל האחים יש להרוג את יוסף, כפי שנאמר:
(יט-כ) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא. וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו.
- שלב ב' - הצעת ראובן
- ראובן מציע לא להרוג את יוסף אלא להשליכו לבור :
(כא-כב) וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו.
- שלב ג' - הצעת יהודה
- הצעת יהודה – מכירת יוסף לישמעלים.
(כו-כז) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ. לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו.
- שלב ד' - המדינים והישמעלים
המדינים מוציאים את יוסף מהבור ומוכרים אותו לישמעלים. כפי שנאמר:
(כח) וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה.
כלומר המדינים מגיעים לסביבות הבור, הם מוציאים את יוסף ומוכרים אותו לישמעלים, המביאים אותו למצרים.
- שלב ה' - פוטיפר סריס פרעה
(לו) וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים.
ובתחילת פרק לט: (א) וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה.
השאלה המרכזית:
מי מכר את יוסף למצרים?
- האם היו אלו המדנים או המדיינים או שמא הישמעאלים?
על כך ננסה לענות בעזרת המהלך הבא:
ארוחת האחים
מיד לאחר השלכת יוסף לבור, האחים יושבים לארוחה כפי שנאמר:
- "וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם"
מהי משמעות הארוחה? מספר פירושים ניתנו לדבר:
- אברבנאל
- על דרך הפשט - התורה מדגישה את אכזריות האחים
- ספורנו
- האחים משוכנעים בצדקת מעשיהם שהרי הם דנו את יוסף בדין רודף ולכן קבעו סעודה. כנגד זאת, אנו מוצאים במעשה פילגש בגבעה (1) שם הרגו ישראל באחיהם (בני בנימין) הרגישו נקיפות מצפון ולכן לא אכלו. כפי שנאמר:
- (שופטים כ, כו): "ויבכו וישבו שם לפני ה' ויצומו ביום ההוא "
אבל במקרה שלנו האחים משוכנעים שעשו את המעשה נכון.
- באר מים חיים
- האחים אכלו בסוף היום לאחר גמר דין. מאחר שכל זמן שהדין עוד קיים ולא נגמר הדין אין לאכול. כפי שאומרים חז"ל: "מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמים כל היום כולו, ת"ל לא תאכלו על הדם..." (סנהדרין סז, ב).
- הסבר בדרך חסידות
- הלחם קשור למכירה שהרי מכירתו היתה לשם לחם לעולם.
מדרש חסידי אומר - ידוע שהשעבוד של בני ישראל למצרים התחיל ממות לוי, כך שעד יציאת מצרים עברו 117 שנות שעבוד . המדרש מסביר שהסיבה ל- 117 שנות שעבוד הייתה מכירת יוסף ע"י האחים שאח"כ הפכו לשבטים. יוסף נמכר לעבדות והיה עבד במשך 13 שנה, בזמן מכירת יוסף היו 9 אחים שהיו שותפים במכירה. אומר המדרש, כל אח התחייב עקב השותפות שלו בעבירת המכירה ב–13 שנות שיעבוד, מכאן שכל תשעת האחים גרמו לשעבוד של 9 אחים 13X שנים = 117 שנים.
נחזור לעניין המכירה
מי מכר למי? ע"פ חז"ל
נסרוק את השיטות השונות הקיימות אצל המפרשים.
- שיטת רש"י
- הדבר אינו משנה, היו הרבה מכירות.
האחים הוציאוהו מהבור ומכרוהו לישמעאלים והם למדיינים והם לישמעאלים וכדומה. לשיטת רש"י ישנם מספר קשיים:
ר' אליהו מזרחי סבור שרש"י סומך על הפסוק "והמדינים מכרו אותו אל המצרים", שהרי אם לא קנו מהישמעאלים, כיצד מכרו למצרים?
כלומר נסכם את שיטת רש"י: לפי שיטת רש"י היו שלש מכירות:
- האחים מכרו לישמעאלים
- הישמעאלים למדינים
- המדינים לפוטיפר.
- שיטת דעת זקנים לבעלי תוספות
- סובר כמו כמו רש"י, אלא שהיו ארבע מכירות:
- האחים למדיינים(2)
- המדיינים לישמעאלים
- הישמעאלים למדנים
- המדנים למצרים.
ומסבירים, שמה שנאמר ש"הישמעאלים מכרו אותו לפוטיפר" זה מאחר ופוטיפר לא האמין למדנים (שהיו כושים) שימכרו לבן (לא היה מקובל) ולכן הם הביאו את הישמעאלים להעיד שמכרוהו למדנים.
- שיטת אבן עזרא
- מדיינים וישמעאלים - היינו הך ורק הכתוב קורא להם מידי פעם בשמות שונים.
- רבנו יוסף "בכור שור"
- שיירה כוללת ממדיינים, מדנים וישמעאלים.
כולם בני פילגשי אברהם. ישמעאל בן הגר, מדן ומדין - בני קטורה.
השיירה הייתה מעורבת בשלושתם. ולכן קראו להם פעם כך ופעם כך. הדבר דומה ליהודים שנקראים: יהודים, עבריים וישראלים (3)
- שיטת המהר"ל
- מדיינים בלבוש ישמעאלים
גם לא מקבל את סברת רש"י על מספר מכירות ואומר שאלו היו מדיינים הלבושים כישמעאלים. לכן האחים, ואח"כ פוטיפר חשבו שהם ישמעאלים ואילו הכתוב קראם מדיינים.
- שיטת הרשב"ם
- מדיינים עברו במקרה, והם שמכרוהו לישמעאלים.
- כתב והקבלה
- האחים מכרו לישמעאלים
מתוך מחשבה שהישמעאלים יובילו את יוסף לערב ולא למצרים, אולם ישמעאלים אלו אותו למדיינים. ומה שכתוב שפוטיפר קנה את יוסף מידי הישמעאלים - הכוונה למדיינים, והסיבה שכתוב "ישמעאלים" היא שהתורה מתייחסת למכירת האחים, שהרי הם חשבו שהוא אצל הישמעאלים.
- שיטת ה"ספורנו"
- האחים לא רצו לעסוק במכירה ישירה לסוחרים המדיינים
לכן האחים מכרו לבעלי הגמלים שהם הישמעאלים. הישמעאלים היו רק מתווכים והם שמכרום למדיינים.
- הגאון ר' חיים מוולוז'ין
- טובה עצת ראובן מעצת יהודה.
ראובן הציע להשליכו הבורה – מקום נחשים ועקרבים בעוד שיהודה הציע – "לכו נמכרנו לישמעאלים" - להגלותו לחוצה לארץ. אומר הגר"ח מוולוז'ין: טוב יותר בור של עקרבים בא"י מאשר כתר מלוכה בחו"ל, ולכן הגמרא בסנהדרין (ו:) אומרת: "המברך את יהודה אינו אלא מנאץ".
כעת, ננסה להסביר את סיפור מכירת יוסף בדרך שונה במעט
המדינים פוגשים את שיירת הישמעאלים ומוכרים להם את יוסף והם, הישמעאלים, מוכרים את יוסף למצרים, לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים.
על פירוש זה יש לשאול, הרי הכתוב אומר (לז', לו') - "והמדנים מכרו אותו אל מצרים, לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים" נאמר מדנים ולא ישמעאלים . אלא שניתן לומר שהמדנים אלו הישמעאלים, לכן כתוב שם מדנים (ללא י') ולא מדינים (עם י') כפי שנאמר בתחילה. "מדנים" מלשון מדון אלו הישמעאלים שעסוקים במדון ובריב - כדרכם של הישמעאלים. כפי שנאמר "...ידו בכל ויד כל בו..." ואילו הסוחרים קרואים מדינים (עם י').
כעת סיפור המכירה מסודר ודבר דבור על אופניו. יוסף האשים את אחיו בפרשת ויגש - (בראשית מה, ה): "...ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי...", שהרי הוא ישן או התעלף ורק לאחר מכן התעורר אצל המדיינים או הישמעאלים וחשב שאחיו מכרו אותו. שהלא פעמיים היה יוסף בבור, פעם ראשונה שהאחים השליכוהו ופעם שניה לאחר המקרה עם אשת פוטיפר, כפי שמופיע בפרשת מקץ (מ"א, י"ד): "...וישלח פרעה... ויריצוהו מן הבור..." - וַיְרִיצֻהוּ מחבלו שהרי הוא חי ונושם.
אבל אצלנו נאמר (ל"ז, כ"ח):"וימשכו ויעלו את יוסף" - שני פעלים - מאחר ויוסף לא הגיב, או שהתעלף מהחום, שהרי"הבור ריק אין בו מים", או שנרדם. לכן יוסף לא יכול היה לדעת שלמעשה אחיו לא הספיקו למכרו , שהרי הם התייעצו כפי שנאמר (שם, כ"ז): "...לכו ונמכרנו לישמעאלים... וישמעו אחיו ..." ואח"כ נאמר ויעברו אנשים מדיינים סוחרים וימשכו ויעלו את יוסף. יוסף שמע את שיח אחיו בנושא המכירה אבל לא היה עד למכירה ממש , כי אחיו עדיין לא החליטו.
את הפסוק "וימשכו ויעלו את יוסף" יש לשייך למדיינים הסוחרים ולא לאחיו כי כך נאמר "ויעברו אנשים מדיינים ... וימשכו ויעלו..." ואח"כ "וימכרו את יוסף לישמעאלים" ואכן אח"כ נאמר (ל"ט, א'), שפוטיפר סריס פרעה, קנה אותו מיד הישמעאלים הנקראים גם מדנים (להבדיל מהמדיינים).
אח"כ בפרשת ויגש - כאשר יוסף מתגלה לאחיו הוא אומר להם (מ"ה, ד') "...אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה ..." . יוסף מצא עצמו אצל הישמעאלים שלהם הוא נמכר בעבור עשרים כסף והן הביאוהו מצריימה, כי כרגיל אורחות הישמעאלים באות מגלעד בדרך הים למצרים. זו השיירה שראו אחי יוסף מרחוק כמו שכתוב "...וישאו עיניהם ויראו והנה אורחת ישמעאלים..." , זו שיירה גדולה וכבדה שנראית מרחוק. לעומת זאת, המדיינים הסוחרים היו מהאזור והם לא ירדו מצרימה. '
כך הכל מסתדר, האחים אכן לא שקרו ליעקב, כי כאשר באו לבור הם מצאו אותו ריק וחששם היה גדול שאולי חיה רעה משכה אותו החוצה וטרפה אותו. לכן גם האחים לא יכלו לומר דבר לראובן כאשר מצאו שהבור ריק, מאחר ולא הם משכו את יוסף מהבור אלא המדיינים הסוחרים.
הערות
(1) שופטים י"ט.
(2) הישמעאלים אמנם באו אבל בסופו של דבר לא להם נמכר יוסף.
(3) כך סוברים גם אברבנאל ורלב"ג.
(4) ראה למשל - הרמב"ם בפירוש המשניות למסכת שבת פרק י', משנה ה'.
| יעקב מתבשר על מות יוסף, פרידריך שדאו, 1817 תמונה דומה, של דייגו ולסקס אפשר למצא כאן |
הערות
- ראה גם בערך "מכירת יוסף" בויקיפדיה.
- על חלומות יוסף ראה מאמרים רבים בקטגוריה:חלומות יוסף.
