קטגוריה:בראשית א ב

מתוך ויקיטקסט

והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הספר)
* * *
וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם.
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הספר)
* * *
וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הספר) - תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
פסוק זה: במהדורה המבוארת * פירושים באתר סנונית * קישורים לתלמוד ולמשנה תורה
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מקראות גדולות

עריכה

מקרא

כתיב: והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים

מנוקד: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם.

עם טעמים: וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃

אונקלוס

וְאַרְעָא הֲוָת צָדְיָא וְרֵיקָנְיָא וַחֲשׁוֹכָא עַל אַפֵּי תְּהוֹמָא וְרוּחָא מִן קֳדָם יְיָ מְנַשְּׁבָא עַל אַפֵּי מַיָּא:

ירושלמי (יונתן)

וארעא הות תהייא ובהייא צדיא מבני נש וריקניא מן כל בעיר וחשוכא על אפי תהומא ורוח רחמין מן קדם יי מנתבא על אנפי מיא:

ירושלמי (קטעים)

וארעא הות תהיא ובהיא וצדו מן בני אנשא וריקניא מכל בעיר ורוחא דרחמין מן קדם יי הות מנשבא על אפי מיא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

תהו ובהו – תהו לשון תימה ושיממון, שאדם תוהה ומשתומם על בהו שבה.
תהו – אשטורדי"שון בלע"ז.
בהו – לשון ריקות וצדו (ס"א אינו).
על פני תהום – על פני המים שעל הארץ.
ורוח אלהים מרחפת – כסא הכבוד עומד באוויר, ומרחף על פני המים ברוח פיו של הקב"ה ובמאמרו, כיונה המרחפת על הקן, אקובטי"ר בלע"ז.

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

והארץ היתה – הבנויה כבר.
היתה תהו ובהו – שלא היה בם שום דבר, כדכתיב בירמיה (ד כג): "ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם"; "ראיתי והנה אין האדם" (שם פסוק כה); "מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו" (שם ט ט). וזהו תהו ובהו, חורבו מאין יושב.
וחשך על פני תהום – זהו "ואל השמים ואין אורם".
ורוח [אלהים] מנשבת על פני המים – והוצרך הרוח למה שכתב לפנינו (פסוק ט): "ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד" וגו', כי על ידי הרוח נקוו המים, כמו בקיעת ים סוף, שנתראית היבשה על ידי "ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים" (שמות יד כא).

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

והאָרץ – המילה הזאת זרה, בעבור קמצות האל"ף עם הה"א בכל מקום, ואיננו כמו "האֶלף לך שלמה" (שיר השירים ח יב); "והאבן הזאת" (בראשית כח כב).
תהו – אמר הגאון, תהו – שהוא מתהום. וזה לא יתכן, כי מ"ם תהום שורש, כמו מ"ם "הדום".

ובספר יצירה, תהו – זה קו ירוק, ובהו – אלו אבנים מפולמות.

והנכון כאשר אמר המתרגם ארמית. וכן "ובתהו יליל ישימון" (דברים לב י); וכן "אחרי התהו" (שמואל א יב כא) - שאין בו ממש.

ובהו – אחי תהו. והוי"וין תחת ה"א, כוי"ו "וישתחו" (בראשית יח ב); "ותרעינה באחו" (בראשית מא ב). והטעם, כי בריאת הרקיע והיבשה לא היה בארץ יישוב, כי היתה מכוסה במים. וכן שם אלהים כח תולדתה להיות למטה מהמים.
ואל תתמה על וי"ו והארץ, כי פירושו כפ"א רפה בלשון ישמעאל. וכמוהו "ואד יעלה מן הארץ" (בראשית ב ו). כי לא דיבר משה על העולם הבא, שהוא עולם המלאכים, כי אם על עולם ההוויה והשחתה. והמפרשים שהשמים בפסוק הראשון הם שמי השמים, מה יעשו בארץ? והנה ראיות גמורות לאנשי שיקול הדעת, שאין שם, רק ארץ אחת.

ודרש שבע ארצות הוא, שהיישוב נחלק על שבעה, ובית המקדש היה באמצע היישוב, כי רחוק הוא מאמצע הארץ.

ורוח אלהים – סמך הרוח אל השם, בעבור היותו שליח בחפץ השם לייבש המים.
והמים – לשון רבים, גם לא יתפרדו. והם על בנין שנים, כי הם זכרים ונקבות. ונמצא על לשון יחיד: "לא זורק עליו" (במדבר יט יג).
וטעם מרחפת – נושבת למעלה במים. וכן "על גוזליו ירחף" (דברים לב יא).

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

והארץ היתה תהו ובהו – ואותה הארץ הנבראת אז, היתה דבר מורכב מחומר ראשון הנקרא תהו, ומצורה ראשונה הנקראת בהו. כי אמנם לא היה נאות לחומר הראשון זולתי צורה אחת, היא היתה ראשונה לכל צורות המורכבים בהכרח.

ובזה התבאר שהחומר הראשון דבר מחודש. ונקרא החומר של אותו המורכב הראשון תהו, להיותו מצד עצמו דבר כוחִיִי בלבד, בלתי נמצא בפועל, כאומרו "כי תהו המה" (שמואל א יב כא), כלומר, בלתי נמצאים בפועל, אבל בדמיון בלבד. והצורה הנשואה באותו המורכב הראשון נקראת בהו, כי בו בתהו שאמר נמצאת בפועל. וקרא "אבני בהו" (ישעיהו לד יא) – הנושא הבלתי עומד עם צורתו זמן נחשב, כמו שקרה לנושא הצורה הראשונה, שתיכף לבש צורות יסודות מתחלפות.

וחשך – הוא האוויר החשוך הנאצל אז מהמורכב הראשון. היה על פני תהום – על פני שני היסודות השפלים, שנאצלו אז גם כן מהמורכב הראשון, והיו מקיפים זה את זה.
ורוח אלהים – מניעי הגלגל שנקראו רוח, כאומרו: "עושה מלאכיו רוחות" (תהלים קד ד).
מרחפת על פני המים – הניעו אז את האוויר החשוך על פני המים הסובבים אז את יסוד הארץ. ובכן היה, שהחלק ממנו הסמוך לגלגל התלהב בתנועתו, והוא האש היסודיי. והחלק ממנו הקרוב אל המים קנה אז איזה קור מן המים, זולתי חלק מועט ממנו המתחמם במקרה בהתהפכות ניצוצות מאורי האור.

תולדות אהרן (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

והארץ היתה –

חגיגה יב א – ואמר רב יהודה אמר רב: עשרה דברים נבראו ביום ראשון, ואלו הן: שמים וארץ, תהו ובהו, אור וחשך, רוח ומים, מדת יום ומדת לילה... אור וחשך, חשך דכתיב: וחשך על פני תהום.

תמיד לב א – ונימרו ליה: חשך נברא תחילה, דכתיב: והארץ היתה תהו ובהו וחשך, והדר "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור"? סברי, דילמא אתי לשיולי מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור.

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

תהו ובהו – ב'. הכא, ואידך: "ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו" (ירמיהו ד כג). מלמד שצפה הקב"ה בבריאת העולם בחורבן הבית, שנחרב בשנת תה"ו, שהרי הבית הראשון עמד ת"י שנה, ונחרב בשנת תי"א. ובית שני עמד כמנין הית"ה, וזהו "והארץ היתה". ואחר כך "חשך", רמז לגלויות. וכן דורש בבראשית רבה.

דבר אחר: והארץ היתה תהו ובהו – בגימטריא "אלפים שנה בלי תורה".
ורוח אלהים מרחפת – בגימטריא: "זו היא רוחו של מלך המשיח".
וחשך על פני תהום – ב' במסורת. הכא, ואידך: "וחשך אי זה מקומו" (איוב לח יט). זה הוא שאמרו (חגיגה יא ב), שאין לשאול: "מה לפנים? מה לאחור?" "וחשך אי זה מקומו", פירוש, שאין לשאול אי זה היה מקום החושך תחילה.
ורוח אלהים – ב' דסמיכי. הכא, ואידך: "ורוח אלהים לבשה את זכריה" (דברי הימים ב כד כ). קרי ביה הכא נמי: "ורוח אלהים לבשה". פירוש, שעל ידי לבושו אמר "ויהי אור", דכתיב בתריה: "ויאמר אלהים יהי אור". וזה הוא שדרשו רז"ל (ב"ר פרשה ג): ממעטה לבושו נבראת האורה.