ביאור:שמות ד
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמות פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ (מהדורות נוספות של שמות ד)
א וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵןמילת חיזוק כמו 'והרי' לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה. ב וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה (מזה) מַה זֶּה בְיָדֶךָ, וַיֹּאמֶר מַטֶּה. ג וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ, וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו. ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ, וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ. ה לְמַעַןתעשה אות זה כדי ש יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. ו וַיֹּאמֶר יְהוָה לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ, וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג. ז וַיֹּאמֶר הָשֵׁב יָדְךָ אֶל חֵיקֶךָ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל חֵיקוֹ, וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ. ח וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן, וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן. ט וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ, וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה, וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת. י וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוָה בִּיפתיחה ללשון בקשה אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָגם מאז שהתחלת לעודד אותי, לא הבחנתי בשינוי לטובה אֶל עַבְדֶּךָ, כִּי כְבַד פֶּהמגמגמם או שאינו יודע את השפה (לחץ על המילה לפירוט) וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי. יא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַרואה אוֹ עִוֵּר, הֲלֹא אָנֹכִי יְהוָה. יב וְעַתָּה לֵךְ, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר. יג וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי, שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח. יד וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי, יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא, וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָלפגושך בדרך למצריים וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹבשמחה אמיתית, ולא יקנא בגדולתך. טו וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן. טז וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם, וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִיםלמדריך כמו אלוהים לנביאיו. יז וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת. {פ}
יח וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶרעוד שם נוסף ליתרו חֹתְנוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלְכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים, וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם. יט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם, כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ. כ וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיוגרשום, והשני אליעזר (יח,ד) וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם, וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ. כא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵהתתבונן בהם, ותחשוב על שימושם כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה, וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם. כב וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה, כֹּה אָמַר יְהוָה בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵלכל העמים הם ילדי ה', אך ישראל הוא הבכור. כג וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵןואם תסרב לְשַׁלְּחוֹ, הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָמידה כנגד מידה, כעונש על כך ששיעבדת את 'בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל'.
כד וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן, וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהוָהמלאך, שליח של ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹמשה נהיה חולה. כה וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹראבן חדה וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיווזרקה את העורלה והדם לרגלי משה, וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִיםאתה החתן שלי תמורת דם זה, שעל ידו הצלתיך אַתָּה לִי. כו וַיִּרֶף מִמֶּנּוּהסתלקה מחלת משה, בזכות מִצְוַת ברית המילה, אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹתבזכות המילה. {פ}
כז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַהֲרֹן לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה, וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים, וַיִּשַּׁק לוֹ. כח וַיַּגֵּד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהוָה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ וְאֵת כָּל הָאֹתֹת אֲשֶׁר צִוָּהוּ. כט וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ל וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן, אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם. לא וַיַּאֲמֵן הָעָם, וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד יְהוָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּקדו קידה (ברכיים ופנים צמודים לקרקע) וַיִּשְׁתַּחֲוּוּכל הגוף מוטל על הקרקע, עם פישוט ידיים ורגליים.
ביאורי פסוקים
ה' לא אוהב תירוצים
(שמות ד יג): "ויאמר 'בי אדני, שלח נא ביד תשלח!' ויחר אף ה' במשה ויאמר 'הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא, וגם הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו'"
ויחר אף ה' במשה
כשאדם מעלה טענה ומקבל פיתרון, שוב מעלה טענה אחרת ומקבל פיתרון גם עליה, וכשנגמרו הטענות הוא עדיין מסרב, סימן הוא שהטענות הראשונות לא סיבות היו אלא תירוצים; על כן חרה אף ה' (דוד אקסלרוד).
מקורות
על-פי מאמר של דוד אקסלרוד שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-08-24.
הערות
- "וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִיםחתן תמורת דם זה, שעל ידו הצלתיך אַתָּה לִי" (פסוק כה) - מפרש רש"י: ותאמר - על בנה. כי חתן דמים אתה לי - אתה היית גורם להיות החתן שלי נרצח עליך, הורג אישי אתה לי. יהושע בלאו מציע פירוש אחר. באכדית משמעות השורש חתן היא הגן, ומכאן ש"חתן דמים" הוא מוגן על ידי דמים. והוא מסביר: כשם שבמכת בכורות נצטוו ישראל להגיע את דם הקורבן את פתח הבית כדי למנוע מהמשחית לנגוף את בכורי ישראל, כך היה על ציפורה להגיע מדם המילה אל רגליו של בנה, כדי למנוע מהמלאך היוצא לנגוף את מצריים ("הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ" - פסוק כג) להרוג את בנו בכורו של משה.
- הסבר נוסף לפרשת המלאך התוקף את משה מובא בויקיפדיה על ידי השוואה בין המפגש עם המלאך פה למאבק של יעקב עם המלאך לפני פגישתו עם עשו. קווי הדימיון הרבים בין שתי הפרשיות מעידים על כך ששני המקרים נועדו להכין אות יעקב\משה לקראת המשימה שהם עומדים לקראתה: התמודדות עם עשו\פרעה.