ביאור:שמות לט
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמות פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ (מהדורות נוספות של שמות לט)
א וּמִן הַתְּכֵלֶת וְהָאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי עָשׂוּ בִגְדֵי שְׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ, וַיַּעֲשׂוּ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה. {פ}
ב וַיַּעַשׂ אֶת הָאֵפֹד, זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר. ג וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵיריקעו לוחות דקים הַזָּהָב וְקִצֵּץוחתכו את הפחים לחוטים פְּתִילִם לַעֲשׂוֹתכדי לטוות מהחוטים בְּתוֹךְ הַתְּכֵלֶת וּבְתוֹךְ הָאַרְגָּמָן וּבְתוֹךְ תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבְתוֹךְ הַשֵּׁשׁ, מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב. ד כְּתֵפֹת עָשׂוּ לוֹ חֹבְרֹת, עַל שְׁנֵי (קצוותו) קְצוֹתָיו חֻבָּר. ה וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו מִמֶּנּוּ הוּא כְּמַעֲשֵׂהוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה. {ס}
ו וַיַּעֲשׂוּ אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצֹת זָהָב מְפֻתָּחֹת פִּתּוּחֵי חוֹתָם עַל שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ז וַיָּשֶׂם אֹתָם עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד, אַבְנֵי זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה. {פ}
| החושן על פי רבינו בחיי (ע' ערך חושן בוויקיפדיה) |
ח וַיַּעַשׂ אֶת הַחֹשֶׁן מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד, זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר. ט רָבוּעַ הָיָה, כָּפוּל עָשׂוּ אֶת הַחֹשֶׁן, זֶרֶת אָרְכּוֹ וְזֶרֶת רָחְבּוֹ כָּפוּל. י וַיְמַלְאוּ בוֹ, אַרְבָּעָה טוּרֵי אָבֶן, טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת, הַטּוּר הָאֶחָד. יא וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי, נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם. יב וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי, לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה. יג וְהַטּוּר הָרְבִיעִי, תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה, מוּסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב בְּמִלֻּאֹתָם. יד וְהָאֲבָנִים עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם, פִּתּוּחֵי חֹתָם אִישׁ עַל שְׁמוֹ לִשְׁנֵים עָשָׂר שָׁבֶט. טו וַיַּעֲשׂוּ עַל הַחֹשֶׁן שַׁרְשְׁרֹת גַּבְלֻת מַעֲשֵׂה עֲבֹת זָהָב טָהוֹר. טז וַיַּעֲשׂוּ שְׁתֵּי מִשְׁבְּצֹת זָהָב וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב, וַיִּתְּנוּ אֶת שְׁתֵּי הַטַּבָּעֹת עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן. יז וַיִּתְּנוּ שְׁתֵּי הָעֲבֹתֹת הַזָּהָב עַל שְׁתֵּי הַטַּבָּעֹת, עַל קְצוֹת הַחֹשֶׁן. יח וְאֵת שְׁתֵּי קְצוֹת שְׁתֵּי הָעֲבֹתֹת נָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמִּשְׁבְּצֹת, וַיִּתְּנֻם עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אֶל מוּל פָּנָיו. יט וַיַּעֲשׂוּ שְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן עַל שְׂפָתוֹ, אֲשֶׁר אֶל עֵבֶר הָאֵפֹד בָּיְתָה. כ וַיַּעֲשׂוּ שְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב וַיִּתְּנֻם עַל שְׁתֵּי כִתְפֹת הָאֵפֹד מִלְמַטָּה מִמּוּל פָּנָיו לְעֻמַּת מֶחְבַּרְתּוֹ, מִמַּעַל לְחֵשֶׁב הָאֵפֹד. כא וַיִּרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מִטַּבְּעֹתָיו אֶל טַבְּעֹת הָאֵפֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת, לִהְיֹת עַל חֵשֶׁב הָאֵפֹד, וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפֹד, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה. {פ}
כב וַיַּעַשׂ אֶת מְעִיל הָאֵפֹד מַעֲשֵׂה אֹרֵג כְּלִיל תְּכֵלֶת. כג וּפִי הַמְּעִיל בְּתוֹכוֹ כְּפִי תַחְרָא, שָׂפָה לְפִיו סָבִיב לֹא יִקָּרֵעַ. כד וַיַּעֲשׂוּ עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל רִמּוֹנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, מָשְׁזָר. כה וַיַּעֲשׂוּ פַעֲמֹנֵי זָהָב טָהוֹר, וַיִּתְּנוּ אֶת הַפַּעֲמֹנִים בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב, בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים. כו פַּעֲמֹן וְרִמֹּן, פַּעֲמֹן וְרִמֹּן, עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב לְשָׁרֵת, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה. {ס}
כז וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַכָּתְנֹת שֵׁשׁ, מַעֲשֵׂה אֹרֵג, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו. כח וְאֵת הַמִּצְנֶפֶת שֵׁשׁ וְאֶת פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹתכיסויי הראש שבצורת מגבעות שֵׁשׁ וְאֶת מִכְנְסֵי הַבָּד שֵׁשׁ מָשְׁזָר. כט וְאֶת הָאַבְנֵט שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, מַעֲשֵׂה רֹקֵם, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה. {ס}
ל וַיַּעֲשׂוּ אֶת צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ זָהָב טָהוֹר, וַיִּכְתְּבוּ עָלָיו מִכְתַּב פִּתּוּחֵי חוֹתָם, קֹדֶשׁ לַיהוָה. לא וַיִּתְּנוּ עָלָיו פְּתִיל תְּכֵלֶת לָתֵת עַל הַמִּצְנֶפֶת מִלְמָעְלָה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה. {ס}
לב וַתֵּכֶלוהסתיימה, כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד, וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ. {פ}
לג וַיָּבִיאוּהאומנים אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה, אֶת הָאֹהֶל וְאֶת כָּל כֵּלָיו קְרָסָיו קְרָשָׁיו בְּרִיחָו וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו. לד וְאֶת מִכְסֵה עוֹרֹת הָאֵילִם הַמְאָדָּמִים וְאֶת מִכְסֵה עֹרֹת הַתְּחָשִׁים, וְאֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ. לה אֶת אֲרֹן הָעֵדֻת וְאֶת בַּדָּיו, וְאֵת הַכַּפֹּרֶת. לו אֶת הַשֻּׁלְחָן אֶת כָּל כֵּלָיו וְאֵת לֶחֶם הַפָּנִים. לז אֶת הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה, אֶת נֵרֹתֶיהָ, נֵרֹת הַמַּעֲרָכָההערוכים, המסודרים, וְאֶת כָּל כֵּלֶיהָ, וְאֵת שֶׁמֶן הַמָּאוֹר. לח וְאֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת קְטֹרֶת הַסַּמִּים, וְאֵת מָסַךְ פֶּתַח הָאֹהֶל. לט אֵת מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת וְאֶת מִכְבַּר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לוֹ אֶת בַּדָּיו וְאֶת כָּל כֵּלָיו, אֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ. מ אֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר, אֶת עַמֻּדֶיהָ וְאֶת אֲדָנֶיהָ, וְאֶת הַמָּסָךְ לְשַׁעַר הֶחָצֵר, אֶת מֵיתָרָיו וִיתֵדֹתֶיהָ, וְאֵת כָּל כְּלֵי עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן, לְאֹהֶל מוֹעֵד. מא אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ, אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן, וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן. מב כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הָעֲבֹדָה. מג וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה כֵּן עָשׂוּ, וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה. {פ}
ביאורי פסוקים
לשם שבו ואחלמה
הטור השלישי של אבני החושן כלל שלוש אבנים:
שמות כח יט, שמות לט יב"והטור השלישי לשם שבו ואחלמה"
רמז
יהודי אחד בא להתייעץ עם ר' אפרים זלמן מרגליות: מציעים לבתו בחור הגון ובעל-מידות, אך על אחיו מרננים שאינו הגון. האם כדאי להיכנס לשידוך כזה? ענה לו ר' אפרים זלמן: " לשם שבו " - אם החתן בעצמו הוא בעל שם טוב - " ואח למה? " למה צריך להתחשב באחיו? (ע"פ ר' יהודה גרינשפן, "חיוכה של תורה") .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.
"שְׁתֵּי הָעֲבֹתֹת הַזָּהָב" - בעברית מיידעים צירוף סמיכות על ידי יידוע הסומך בלבד - היה צריך להיות "שתי עבותות הזהב"?
ב-60 מקומות במקרא ישנה תופעה דומה ויש לה כמה הסברים שונים:
1. הראב"ע מסביר שהיה צריך להית כתוב "שתי העבותות, עבותות הזהב", ועל פי גישתו הפרשנית, 'מושך עצמו ואחר עימו', רכיב תחבירי שמשמש פעמיים במשפט מושמט לעיתים בפעם השניה.
2. מבנה תמורה - החוקרים ז'ואון ומוראוקה מסבירים שלשון המקרא נוטה למשפטים שימניים כגון (יחזקאל מא כב) "המזבח עץ" (=המזבח הוא עץ). בגלל היקש בין הנושא לנשוא, יכולים גם לומר 'המזבח העץ' (=המזבח של עץ), ומבנה כזה יכול להפוך לצירוף שמני במבנה תמורה.
3. הצירוף נתפס כיחידה אחת (כמו שילדים אומרים בימינו "הבית הספר", או תלמידי חכמים שאומרים "הקצות החושן").
הערות
- "אֶת נֵרֹתֶיהָ נֵרֹת הַמַּעֲרָכָה" (פסוק לז) - תרגום יונתן מקשר בין ה"מערכה" למערכת השמש, המורכבת משבע כוכבים. גם על שמות מ, ד הוא כותב (מתורגם מארמית לעברית): "ותשים את המנורה בצד דרום, שכן שם שבילי השמש והירח, ומשם דרכי האורות, ושם גנזי החוכמה המשולים לאורות, ותדליק את שבעת הנרות כנגד שבעת הכוכבים". אם כן, קני המנורה (שלפי רוב השיטות הם בצורה מעגלית, למעט הרמב"ם) מסמלים את מסלולי הכוכבים בשמים, ובעוד שגרמי השמים נותנים אור גשמי, נרות המנורה נותנים אור רוחני. ראה גם בבמדבר רבה (טו, ז) וב"ב ד ע"א. אפשר לראות רמז לקשר זה בממצא מחפירות הכותל הדרומי בו יש איור של המנורה על גבי שעון שמש. (ישראל אריאל, מקור ראשון, כז כסלו תשס"ח)