ראו פסוק ה

יתמך דברי לבך

אחת העצות שהחכם נתן לבנו היא:

משלי ד ד: " "וירני ויאמר לי:" "יִתְמָךְ דְּבָרַי לִבֶּךָ ," "שמר מצותי וחיה" "

1. את הביטוי " יתמוך דבריי ליבך " פירשו המפרשים שהכוונה "דבריי יתמכו בליבך" - דברי המוסר שאני אומר לך יתמכו ויחזקו את מחשבותיך כך שלא יתנודדו ויתרחקו מדרך החכמה;

• אולם, לפי פירוש זה היה ראוי לכתוב בלשון רבים " יתמכו דברי לבך"

2. לכן נראה לי שהכוונה הפוכה - "לבך יתמוך בדבריי" - לבך = מקום המחשבות שלך צריך לחפש תימוכין והוכחות לדבריי, כלומר, עליך להתעמק בדבריי ורק אחר-כך להתחיל לחדש חידושים; ראו שני שלבים בלימוד .

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-05-18.

שני שלבים בלימוד

אחת ההתלבטויות שלומדי תורה מתלבטים בה היא בין מסורת לבין חידוש. יש טוענים שצריך רק להיצמד למסורת, להתעמק בדבריהם של חכמי הדורות הקודמים, ולא לחדש שום חידוש שאין לו יסוד בדבריהם; ויש טוענים להיפך, שבלי חידושים אין טעם ללימוד, וכל לומד צריך להשתדל לחדש חידושים כפי יכולתו, והם מעדיפים, כבר בתחילת הלימודים שלהם, לחקור ולהמציא רעיונות חדשים מאשר להקשיב בשיעורים.

ספר משלי, כדרכו, תומך בגישה ממוצעת. נקרא בפרק ד, בקטע הראשון (פסוקים 1-9):

1. "שמעו, בנים, מוסר אב ; והקשיבו לדעת בינה": שמעו את דברי המוסר ( = ביקורת ואזהרה ) שאביכם מלמד אתכם, אבל הקשיבו גם לדעת הבינה ( = הכישרון לחשוב ולהסיק מסקנות ) שלכם.

2. "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו": את הדברים הטובים שלקחתי - למדתי מהוריי ומוריי - אני נותן ומעביר אליכם. כל דור מעביר לדור הבא את הדברים הטובים יותר שיש במסורת שקיבל מהדור הקודם, וכך המסורת הולכת ומשתפרת מדור לדור, ולכן תורתי אל תעזובו .

כאן הכותב - שלמה - מתאר את ההדרכה החינוכית שקיבל מהוריו - דוד ובת-שבע:

3-4. "כי בן הייתי לאבי, רך ויחיד לפני אמי. ויורני, ויאמר לי:" ההדרכה החינוכית שקיבלתי מתחלקת לשני שלבים:

• שלב ראשון (פסוקים 4-6) : בשלב הראשון, היצמד למה שאני מלמד אותך: מבחינה עיונית - "יתמוך דבריי ליבך" : נסה בליבך למצוא תימוכין וחיזוקים לדברים שאני מלמד אותך  ( פירושים נוספים ) ; ומבחינה מעשית - "שמור מצותי וחיה" : נהל את חייך על-פי המצוות שאני נותן לך. גם בהמשך, כשתרחיב את כישוריך, "קנה חכמה, קנה בינה" - "אל תשכח" את הדברים (העיוניים) שאני מלמד אותך "ואל תט מאמרי פי" במעשים: "אל תעזבה ותשמרך, אהבה ותצרך" .
• שלב השני (פסוקים 7-9) בשלב השני אתה כבר גדול, אתה יכול כבר לקנות חכמה ובינה באופן עצמאי: "ראשית חכמה, קנה חכמה; ובכל קנינך, קנה בינה" . בשלב זה אתה כבר לא צריך שמירה, אך עדיין כדאי לך לזכור את הדברים שלמדת מהוריך, כי הם יוסיפו חן וכבוד לדברים שלך: "סלסלה ותרוממך; תכבדך כי תחבקנה. תתן לראשך לוית חן; עטרת תפארת תמגנך" .

בשלב הראשון, חכמתם של הדורות הקודמים היא העיקר, והחכם מציע לתלמידים להיצמד אליה כדי שתשמור ותנצור עליהם מטעויות - "אל תעזבה ותשמרך, אהבה ותצרך". בשלב השני, חידושיו של התלמיד הם העיקר, וחכמתם של הדורות הקודמים היא כמו תכשיט המוסיף יופי וכבוד ללובש - "תתן לראשך לוית חן, עטרת תפארת תמגנך".

מקורות

על-פי מאמר של אראל (הגהה: יעל) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2002-03-17.

בלכתך לא יצר צעדך, ואם תרוץ לא תכשל

אחד הקטעים שבהם החכם נותן לבנו הנחיות כלליות לחיים נמצא במשלי פרק ד:

11 "בְּדֶרֶךְ חָכְמָה הֹרֵיתִיךָ, הִדְרַכְתִּיךָ בְּמַעְגְּלֵי יֹשֶׁר."

12 "בְּלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ, וְאִם תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל."

13 "הַחֲזֵק בַּמּוּסָר, אַל-תֶּרֶף; נִצְּרֶהָ, כִּי-הִיא חַיֶּיךָ."

מה משמעות המשל בפסוק יב - "בלכתך לא יצר צעדך, ואם תרוץ לא תכשל"? מה משמעות ההליכה ומה משמעות הריצה?

1. ע"פ מצודת דוד (כנראה), הפסוק מדבר על התקדמות בחיים החומריים; החכם מבטיח לבנו, שאם ילך בדרך החכמה שלימד אותו (שנזכרה בפסוק יא), יצליח במעשיו:

• בלכתך לא יצר צעדך = תוכל להתקדם בחיים בצעדים גדולים;
• ואם תרוץ - תתקדם במהירות, לא תכשל במעשיך.

2. ע"פ מלבי"ם, הפסוק מדבר על התקדמות רוחנית - בדרך התורה: " "לפעמים הולך האדם בדרך" "התורה בהליכה פשוטה, שיקיים המצוות כפי הדין והחיוב, וזה בלכתך ; ואז צריך שלא יצרו צעדיו , רוצה לומר, שלא יתעצל במצוות, ויעשם כמצוותם, וילך בדרך הרגיל. ולפעמים הולך האדם בדרך התורה במרוצה , דהיינו שעושה במידת חסידות ורץ בהתלהבות גדול להוסיף סייגים וגדרים וקדושה ופרישות, ואז צריך להיזהר ממכשול, כמו ארבעה שנכנסו לפרדס שאחד קיצץ בנטיעות, ועל זה אמר ואם תרוץ לא תכשל" ".

לפי זה, העצה של החכם בקטע זה נמצאת בפסוק הבא - פסוק יג: "החזק במוסר, אל תרף!", כלומר, כדי שתוכל ללכת בדרך התורה בלי להתעצל ולהתרשל בקיום מצוות, וכדי שתוכל לרוץ בדרך התורה בלי להיכשל ולהישבר, אתה צריך להחזיק תמיד במוסר = ביקורת ; אתה צריך לוודא שתמיד יהיה מישהו מבחוץ שבודק את דרכיך ומסוגל להזהיר ולמתוח עליך ביקורת בעת הצורך, או לפחות לקרוא בספרי מוסר שיזכירו לך למתוח ביקורת על עצמך. ספרי מוסר הם ספרים שמטרתם לעורר את האדם ולהזכיר לו את חובותיו העיקריות בחיים, וכך עוזרים לו ש" בלכתך לא יצר צעדך " - לא תתרשל בקיום חובותיך, " ואם תרוץ לא תכשל " - אם תרצה לקבל על עצמך משימות חדשות - הדבר לא יכשיל אותך ולא ישכיח ממך את החובות העיקריות.

3. ע"פ מלבי"ם, הפסוק הקודם - פסוק יא - מדבר על החובה לאזן את המידות הנפשיות (כמו פסוקים אחרים שמדברים על דרך האמצע, ע"פ מלבי"ם; ראו שביל הזהב ): " "הדרך הוא... הישר, והמעגל הוא... הסיבובי. והאדם צריך ללכת בדרך האמצעי שהוא הדרך הישר הקבוע, והוא דרך החכמה, כמו דרך הרחמים, דרך הבושת, דרך הענוה, וכדומה; ועל זה אמר בדרך חכמה הוריתיך . אמנם, לפעמים צריך להטות מדרך הישר וללכת במעגל, שהוא הדרך הסיבובי, אם אין מגיע אל מחוז החפץ בדרך הישר (כגון, אם יש עיכוב בדרך הישר, הר ורכסים וכדומה), כמו מי שנוטה בטבעו אל הכילות [קמצנות], אי אפשר שיילך בדרך האמצעי שהוא דרך הנדיבות, [אלא] רק צריך להטות אל קצה האחר שהוא מידת הפזרנות, שהוא המעגל, שעל-ידו יתרגל לבוא אל הדרך הישר האמצעי שהוא מידת הנדיבות. ובזה צריך לידע איך יגיע על-ידי המעגל ויסבב בו אל דרך הישר, ועל-זה אמר הדרכתיך במעגלי יושר - היינו, שיידע יושר המעגל, בל יטה אל צד האחר..." ".

לפי זה, יש לפרש שגם הפסוק שלנו - פסוק יב - מדבר על התקדמות בחיים הנפשיים; החכם מבטיח לבנו, שאם ילך בדרך החכמה יהיה תמיד באמצע הדרך - אף פעם לא יהיה קיצוני מדי, ולכן:

• בלכתך לא יצר צעדך - כי מי שהולך בצד הדרך, ליד השוליים, צריך לפעמים ללכת בצעדים קטנים וצרים כדי שלא ייתקל בשוליים; אבל מי שהולך באמצע הדרך, רחוק מהשוליים, יכול ללכת בצעדים רחבים.

• ואם תרוץ לא תכשל - כי מי שנמצא בשוליים, ומנסה לרוץ, עלול להיתקל באבנים ומכשולים שנמצאים בשוליים וליפול; אבל מי שנמצא באמצע הדרך, יכול לרוץ בלי לחשוש מכישלון.

והנמשל : מי שאיזן את מידותיו יכול בדרך-כלל לפעול במהירות, בלי לחשוב על כל צעד וצעד, כי המידות המאוזנות שלו מבטיחות לו שלא יעשה טעויות גסות.

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-05-17.

ראו פסוק טז

שינה מתוקה

יש מחנכים שנוהגים בגישה של "או הכל - או כלום": מי שלא יכול להיות צדיק גמור - אז שיהיה עקבי ויילך עד הסוף לצד השני, העיקר שלא יהיה "פשרן".

הגישה של ספר משלי היא שונה; ראיה לכך ניתן למצוא במשלי ד טז: "כי לא יישנו אם לא ירעו; ונגזלה שנתם אם לא יכשילו".  החכם מלמד את תלמידו, שהוא צריך להתרחק מדרכם של הרשעים, כי הרשעים לא יכולים לישון בלי לעשות רע; זהו נימוק חומרני למדי, נימוק שמתאים לתלמידים שאוהבים לישון.

נראה שהחכם יודע, שלא כל התלמידים שלו יכולים להיות צדיקים, והמטרה שלו היא, לפחות, להרחיק אותם מדרכם של הרשעים.

נקרא את הקטע כולו:

ד14: "באורח רשעים אל תבוא; ואל תאשר בדרך רעים": גם אם אתה לא צדיק, לפחות אל תלך בדרך הרשעים.

ד15: "פרעהו, אל תעבור בו; שׂטה מעליו ועבור": וגם אם כבר התחלת ללכת באורח רע - פרעהו = פרוק את העול של ההתמכרות לרשע , השתדל לסטות ולצאת משם, אל תתייאש!  עבר = נע דרך מקום במטרה להגיע למקום אחר :  הכי טוב שלא תעבור בדרך רעים כלל, אפילו לא כאמצעי להגיע למטרה אחרת; אבל אם לא הצלחת, עדיף שרק תעבור - תשתמש בדרך הרעה כאמצעי בלבד - ואל תהפוך אותה למטרה.

יש אנשים שעוזבים את התורה כי האתגרים שהיא מציבה בפניהם קשים מדי, הם עייפים, הם רוצים לנוח. לאנשים כאלה אומר החכם: ד16-17: "כי לא יישנו אם לא ירעו; ונגזלה שנתם אם לא יכשילו. כי לחמו לחם רשע; ויין חמסים ישתו": 'שלא תחשבו שהחיים של הרשעים קלים יותר: גם הם לא ישנים בלילה, רק שהאתגרים שלהם שונים: אנשים שמתמכרים לרע, לא יכולים לישון אם לא עשו רע, וגם אם עשו רע - הם לא ישנים שינה עריבה אם לא הכשילו אחרים. הם לא יכולים לעזוב את דרך הרשע - זה כמו אוכל ויין בשבילם - הם מכורים! אז אם קשה לכם מדי לקיים את אתגרי התורה - לפחות אל תכניסו את עצמכם לדרך הרשעים, כי גם שם לא תהיה לכם מנוחה'. רעיון דומה נזכר גם בכמה מתוכחות הנביאים, המוכיחים את האומה הישראלית על כך שהיא רודפת אחרי עבודות-זרות חדשות שיספקו לה ריגושים חדשים, ואין לה מנוחה (ראו למשל ירמיהו ב כה, ישעיהו נז י )

בהמשך מסביר החכם שלדרך הצדיקים בכל-זאת יש יתרון (ד18-19): "ואורח צדיקים, כאור נוגה; הולך ואור, עד נכון היום. דרך רשעים כאפילה: לא ידעו במה ייכשלו":

• דרכם של הצדיקים , גם אם היא קשה, לפחות נמצאת באור ; הם לא צריכים להסתיר את מעשיהם, אלא להפך - ככל שהזמן עובר, צדקתם מתגלה יותר, כמו האור שהולך ועולה מהשחר עד אמצע היום ;
• והרשעים נמצאים כל ימיהם באפלה , אין להם סדר בראש ובחיים, הכל אקראי ולא מובנה, כך שכשהם נכשלים במעשיהם, אין להם הסבר, אינם יודעים מדוע נכשלו , ואינם יודעים איך לצאת מהכישלון ולהתקדם הלאה בחיים ( פירושים נוספים ).

ספר משלי מתנגד לגישה של "הכל או כלום", ותומך בגישה מתונה והדרגתית - להתרחק מדרך הרשע במידת האפשר, להתקרב לדרך הצדק במידת האפשר, ולחכות בסבלנות עד שהאור יעלה.

מקורות

על-פי מאמר של אראל (הגהה: יעל) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2002-09-20.

דרך רשעים כאפילה, לא ידעו במה ייכשלו

(משלי ד יט): "דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה, לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ"

בחצי השני של הפסוק, הפועל "ידעו" הוא בזמן עבר והפועל "יכשלו" הוא בזמן עתיד. לפי זה ניתן לפרש את הפסוק בשתי דרכים:

1. הפסוק מתייחס לעתיד - הרשעים אינם יודעים , באיזה מכשול הם עומדים להיכשל ; הם דומים לאדם שהולך באפלה , ולא יודע לתוך איזה בור הוא עומד ליפול  (ע"פ רוב המפרשים)

2. הפסוק מתייחס לעבר - אחרי שהרשעים נכשלים, הם לא יודעים במה נכשלו ; הם מקימים הרבה ועדות חקירה ובדיקה, וכל ועדה מגיעה למסקנות אחרות, אבל הם לא מצליחים לגלות את הגורמים האמיתיים של הכישלון; הם נמצאים כל ימיהם באפלה , אין להם סדר בראש ובחיים, הכל אקראי ולא מובנה, כך שכשהם נכשלים במעשיהם, אין להם הסבר, אינם יודעים מדוע נכשלו , ולכן אינם יודעים איך לצאת מהכישלון ולהתקדם הלאה בחיים  (יעל) .

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-05-27.

ראו פסוק 27

שמירת העיניים

החכם מלמד את בנו לשמור על כל איברי גופו , ובפרט על העיניים:

(משלי ד כה): "עיניך לנכח יביטו, ועפעפיך יישרו נגדך"

ניתן לפרש את ההנחיה הזאת לפי שתי המשמעויות של השורש נכח :

==א. נוכח = במרחק ראיה, מול העיניים פירוש זה מתאים לניקוד של המילה כפי שהיא לפנינו, " לְנֹכַח ", והיא מקבילה למילה נֶגְדֶךָ ( נגד = מול העיניים ).

לפי זה, החכם מלמד את בנו שימקד את מבטו בדברים שמול עיניו, כלומר:

1. " "ראה בהתבוננות יתירה תכלית המעשה אשר תעשה, ואז עפעפיך יוליכוך בדרך הישר" " (מצודת דוד): שמור על עירנות ועל עיניים פקוחות בכל עת, וכך תינצל ממכשולים ( ישר = ללא מכשולים ).

2. " "עיניך לנכח יביטו - ולא תטה לימין או לשמאל; ועפעפיך יישרו נגדך - לא להגביהם למעלה או להשפילם למטה... והיינו " ואל תתחכם יותר ", " ואל תהי סכל "..." " (הגר"א): השתמש בכושר הראיה שלך בצורה מאוזנת, התרחק מקיצוניות; אל תשאף להיות חכם בצורה קיצונית או טיפש בצורה קיצונית.

3. יסתכל רק על מה ששייך לו, ולא יפנה את מבטו לרכוש הזולת;

4. יסתכל רק על אשתו, שנמצאת מול עיניו, ולא על נשים אחרות (גם בלשון ימינו, כשאדם חושב על נשים אחרות, אומרים שהוא "פוזל לצדדים").

ב. נכוח = ראוי, נכון וישר

לפי פירוש זה יש לנקד את המילה לְנָכֹחַ , והיא מקבילה למילה יַיְשִרוּ (נכוח = ישר). לפי זה, החכם מלמד את בנו שיפנה את מבטו לדברים ראויים וישרים:

5. " "עיניך לנכח יביטו - יסתכלו אל האמת ואל היושר" " (רש"י): קרא רק ספרים אמיתיים; הסתכל רק על אנשים שאומרים אמת.

6. " "צריך אתה שיביטו עיניך נוכח דרכי ה', כמו שנאמר (תהלים כה טו) " עיני תמיד אל ה' "..." " (מלבי"ם): בכל דבר שאתה עושה, ראה את שם ה' מול עיניך (ראו שם ה' מול העיניים ).

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-05-19.

שמירת הלב, הפה, העיניים והרגליים

במשלי ד כ-כז בולטת ההדגשה של איברי גוף שונים:

20   "בְּנִי, לִדְבָרַי הַקְשִׁיבָה;    לַאֲמָרַי הַט-אָזְנֶךָ."

21   "אַל-יַלִּיזוּ מֵעֵינֶיךָ ;    שָׁמְרֵם בְּתוֹךְ לְבָבֶךָ ."

22   "כִּי-חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם;    וּלְכָל- בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא."

23   "מִכָּל-מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ :    כִּי-מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים."

24   "הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה ;    וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ."

25   "עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ;    וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ."

26   "פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ ;    וְכָל-דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ."

27   "אַל-תֵּט-יָמִין וּשְׂמֹאול;    הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע."

מה משמעות הקטע כולו?

1. ייתכן שהמטרה היא לקשר את כללי ההתנהגות הנכונה לאיברי הגוף, כאמצעי זיכרון:

• מכל משמר נצור ליבך = שמור על מחשבותיך ( לב = מקום המחשבות ) - זכור לקיים את המצוות הקשורות למחשבה, אל תחשוב הרהורי עבירה;

• הסר ממך עקשות פה, ולזות שפתיים הרחק ממך = שמור על דיבורך - זכור לקיים את המצוות הקשורות לדיבור, אל תדבר דיבורים עקומים ומטעים בגלוי ( עיקשות = עקמומיות ) או בסתר ( לזות = עיוות והסתרה );
• עיניך לנוכח יביטו, ועפעפיך יישירו נגדך = שמור על עיניך - זכור לקיים את המצוות הקשורות לראיה, אל תפזול לצדדים כדי לחפש פיתויים, אל תתפתה לקחת כל דבר שאתה רואה;
• פלס מעגל רגלך... אל תט ימין ושמאל, הסר רגלך מרע = שמור על רגליך - זכור לקיים את המצוות הקשורות להליכה (ולמעשה באופן כללי), אל תלך בדרך עקומה ומעוותת אלא בדרך הישר, אל תסטה מהאמת, " "אל תטה עצמך ימין ושמאל מדרך המצוות, אבל מרע הסר רגלך מכל וכל" " (מצודת דוד).

רבי אלעזר אזכרי (חי במאה ה-54 בצפת) הרחיב את הרעיון המופיע בקטע זה, וחיבר ספר שלם שנקרא ספר חרדים - ובו רשם את כל מצוות התורה, כאשר הן מסודרות לפי איברי הגוף. הנה כמה דוגמאות למצוות הקשורות לאיברים שנזכרו בפרק זה:

פרק א: מצות עשה מן התורה התלויות בלב : שיאמין שיש אלוה... ליראה אותו... לירא מן המקדש... לאהוב כל איש מישראל... לאהוב את הגר... פרק ב: מצוות לא תעשה התלויות בלב : שלא יעלה על לב שיש אלוה זולת הבורא... שלא יתאוה בלב להשיג ולקנות מכל מה ששייך לחברו... שלא להתגאות... שלא לכעוס...