מתוך ויקיטקסט

גרסה נוכחית (טרם נבדקה)

א טוֹב פַּת חֲרֵבָהלהקריב קרבן מנחה פשוט וזול (לחץ על המילה לפירוט) וְשַׁלְוָה בָהּ, מִבַּיִתממקדש מָלֵא זִבְחֵי רִיבקרבנות יקרים שהבאתם מלווה במריבות בין המקריבים.

פסוקים אחרים מסייגים את הרעיון המובע בפסוק ב, וקובעים שהעבד צריך להתקדם בהדרגה, לא לעלות בבת אחת לתפקיד ניהולי. ראו עבד מושל - טוב או רע

ב עֶבֶד מַשְׂכִּילמוכשר ומצליח (לחץ על המילה לפירוט) יִמְשֹׁלראוי לקבל תפקיד ניהולי ולשלוט גם ב- בְּבֵן מֵבִישׁבנו העצל וחסר-הכישרון של בעל הבית (לחץ על המילה לפירוט), וּבְתוֹךְ אַחִיםבניו האחרים של בעל-הבית יַחֲלֹק נַחֲלָהראוי העבד לקבל חלק בירושה.

ג מַצְרֵףתנור זיקוק לַכֶּסֶףמשמש להפרדת הכסף מהפסולת הדבוקה אליו וְכוּרתנור התכה לַזָּהָבמשמש להפרדת הזהב מהפסולת, וּבֹחֵן לִבּוֹתמפריד בין האנשים שליבם טהור לבין הצבועים והמזוייפים (לחץ על המילה לפירוט) יְהוָה.

ד מֵרַענעשה אדם רע יותר מַקְשִׁיבמי שקולט באוזניו (לחץ על המילה לפירוט) עַל שְׂפַת אָוֶןדברי גנאי ולשון הרע (לחץ על המילה לפירוט), שֶׁקֶרמתרגל להיות איש שקר מֵזִיןמי שמאזין עַל לְשׁוֹן הַוֹּתדיבורים על תכניות להביא צרות ואסונות על הזולת (לחץ על המילה לפירוט).

ה לֹעֵג לָרָשׁהעושה מעשה שגורם לעני להרגיש נחיתות וקנאה (לחץ על המילה לפירוט) - חֵרֵף עֹשֵׂהוּגורם לעני לקלל את ה', והקללה נזקפת לחובתו של הלועג (לחץ על המילה לפירוט); שָׂמֵחַ לְאֵידכישלון או אסון של הזולת (לחץ על המילה לפירוט) - לֹא יִנָּקֶההשמחה מעידה שאינו נקי ממידות רעות של אנוכיות ונקמנות, ולכן הוא לא יהיה פטור מעונש (לחץ על המילה לפירוט).

ו עֲטֶרֶתאות כבוד ל- (לחץ על המילה לפירוט) זְקֵנִים - בְּנֵי בָנִיםנכדים, המעידים על כך שהצליחו לגדל את בניהם עד שהולידו בנים משל עצמם (לחץ על המילה לפירוט), וְתִפְאֶרֶת בָּנִים - אֲבוֹתָם.

ז לֹא נָאוָה לְנָבָלאדם גס וברברי (לחץ על המילה לפירוט) שְׂפַת יֶתֶרלהגיד שעשה או שיעשה יותר ממה שעשה באמת, אַף כִּיקל וחומר שאין זה נאה (לחץ על המילה לפירוט) לְנָדִיבאדם נכבד ונעלה (לחץ על המילה לפירוט) שְׂפַת שָׁקֶרלהגיד שעשה או שיעשה דבר שלא עשה בכלל (לחץ על המילה לפירוט).

ח אֶבֶן חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיוהשוחד הוא כמו אבן צבעונית הנמצאת בתוך עיניו של השופט המקבל את השוחד, הגורמת לו לראות את כל המציאות בצבע שלה (לחץ על המילה לפירוט), אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶהלכל כיוון שיסתכל, בכל מחשבה שיחשוב - יַשְׂכִּיליצליח השופט למצוא טענות בעד המשחד, כך שהמשחד יצליח במשפט (לחץ על המילה לפירוט).

ט מְכַסֶּה פֶּשַׁעהמתעלם ממעשה רע שהזולת עשה לו - מְבַקֵּשׁ אַהֲבָהגורם שהזולת יאהב אותו (לחץ על המילה לפירוט), וְשֹׁנֶה בְדָבָרוהחוזר שנית לדבר על מעשה רע שהזולת עשה לו - מַפְרִיד אַלּוּףגורם שייפרד ממנו גם חברו הטוב והאהוב (לחץ על המילה לפירוט).

י תֵּחַתתשפיל, תשבור ותהרוס (לחץ על המילה לפירוט) גְּעָרָה בְמֵבִיןבילד נבון, המסיק מסקנות מכל דבר (לחץ על המילה לפירוט), מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָהיותר מאשר נתינת 100 מכות לילד כסיל, שאינו לומד משום דבר (לחץ על המילה לפירוט).

יא אַךְ מְרִירק להתווכח ולהמרות את פיו של המוכיח (ר' יונה) יְבַקֶּשׁרוצה (לחץ על המילה לפירוט) רָעאיש רע; ולכן אין טעם להתווכח עמו אלא רק -, וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי יְשֻׁלַּח בּוֹ.

יב פָּגוֹשׁ דֹּב שַׁכּוּל בְּאִישׁדב ששכל את ילדיו בגלל בן אדם, ומשום כך הוא כועס ורוצה לנקום בכל אדם שהוא פוגש, וְאַלואל תפגוש כְּסִיל בְּאִוַּלְתּוֹכסיל העוסק בשטויות, כי הוא מסוכן יותר לנפש.

יג מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָהלאדם שעשה לו טובה, לֹא (תמיש) תָמוּשׁתסור, תעזוב רָעָה מִבֵּיתוֹ.

יד פּוֹטֵר מַיִםכמו הפותח פתח קטן בסכר, המאפשר למים לפרוץ ולהפיל את הסכר כולו, כך- רֵאשִׁית מָדוֹןתחילתו של ריב - מעשה קטן הפותח פתח לשטף של רגשות שהודחקו (לחץ על המילה לפירוט), וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּעלפני שיתחיל שטף הרגשות ואחד מכם יתגלה בחרפתו - הָרִיב נְטוֹשׁ.

טו מַצְדִּיק רָשָׁעהאומר על רשע שהוא צדיק (לחץ על המילה לפירוט) וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיקוהאומר על צדיק שהוא רשע - תּוֹעֲבַת יְהוָה גַּם שְׁנֵיהֶםשניהם באותה מידה (לחץ על המילה לפירוט).

טז לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חָכְמָה, וְלֶב אָיִן?ואת ליבו - מקום המחשבות שלו - אין הוא מביא בידו לקנות חכמה, כי הוא מעוניין בקניית התואר בלבד ולא בלימוד דברים חדשים (לחץ על המילה לפירוט).

יז בְּכָל עֵת אֹהֵב הָרֵעַאהוב את מכרך (לחץ על המילה לפירוט), וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵדומכרך יהיה לך כאח לעת צרה (לחץ על המילה לפירוט).

יח אָדָם חֲסַר לֵבשאינו מסוגל לחשוב (לחץ על המילה לפירוט) תּוֹקֵעַ כָּףמשעבד את עצמו ולוקח אחריות מלאה לחובו של הזולת (לחץ על המילה לפירוט), עֹרֵב עֲרֻבָּה לִפְנֵי רֵעֵהוּמשום שהוא עומד מול רעהו, המבקש ממנו לחתום ערבות, וקשה לו לסרב (לחץ על המילה לפירוט).

יט אֹהֵב פֶּשַׁעמרד ובגידה בחברים (לחץ על המילה לפירוט), אֹהֵב מַצָּהמריבה עם חברים (לחץ על המילה לפירוט), מַגְבִּיהַּ פִּתְחוֹמגביה את פתח ביתו, כך שרק אנשים מ"החברה הגבוהה" יוכלו להיכנס (לחץ על המילה לפירוט) - מְבַקֶּשׁכל אחד משלושת אלה כאילו רוצה (לחץ על המילה לפירוט) שָׁבֶרצרה ואסון.

כ עִקֶּשׁ לֵבאדם עקום ומעוות בפנימיותו (לחץ על המילה לפירוט) - לֹא יִמְצָאיצליח להשיג טוֹבשום דבר טוב בחיים, כגון: אישה, הצלחה, תבונה (לחץ על המילה לפירוט), וְנֶהְפָּךְ בִּלְשׁוֹנוֹאומר דבר והיפוכו, 'מזגזג' בדבריו (לחץ על המילה לפירוט) - יִפּוֹל בְּרָעָה.

פסוקים נוספים מתארים את הנזקים שגורמים ילדים רעים להוריהם. ראו בן כסיל בספר משלי

כא יֹלֵד כְּסִילילד השונא ללמוד (לחץ על המילה לפירוט) - לְתוּגָה לוֹהילד יביא לו צער גדול, וְלֹא יִשְׂמַח אֲבִי נָבָלילד גס וחסר דרך-ארץ (לחץ על המילה לפירוט).

כב לֵב שָׂמֵחַאופי שמח (לחץ על המילה לפירוט) יֵיטִבמשפר את- גֵּהָהבריאות הגוף (לחץ על המילה לפירוט), וְרוּחַ נְכֵאָהמחשבה דיכאונית תְּיַבֶּשׁ גָּרֶםעצם, כלומר את הגוף.

כג שֹׁחַד מֵחֵיקמחיקו של בעל הדין רָשָׁע יִקָּחהשופט הרשע לוקח, ואינו מחכה שייתן לו (לחץ על המילה לפירוט), לְהַטּוֹת אָרְחוֹת מִשְׁפָּט.

כד אֶת פְּנֵיקרוב אליו ומול עיניו של- מֵבִיןהיודע להסיק מסקנות (לחץ על המילה לפירוט) חָכְמָהנמצאת החכמה, הוא לומד בכל מקום שבו הוא נמצא, וְעֵינֵי כְסִיל - בִּקְצֵה אָרֶץמסתכל למקומות רחוקים ומדמיין שהחכמה נמצאת שם (לחץ על המילה לפירוט).

כה כַּעַס לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל, וּמֶמֶרממרה את פיה ומרר את חייה של- לְיוֹלַדְתּוֹ.

כו גַּםכמו שזה לא טוב לסלוח לאדם נכבד שחטא, כך גם- עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיקלהעניש אדם חף מפשע (לחץ על המילה לפירוט) לֹא טוֹב, לְהַכּוֹת נְדִיבִיםאנשים בעלי מעמד גבוה (לחץ על המילה לפירוט) עַל יֹשֶׁרבניגוד לחוקי היושר.

כז חוֹשֵׂךְ אֲמָרָיוהמונע אמירותיו, כלומר ממעט בדיבור, זוכה לשלושה דברים (לחץ על המילה לפירוט) - יוֹדֵעַ דָּעַתמצליח ללמוד יותר ולדעת יותר, (וקר) יְקַר רוּחַמצליח לחשוב מחשבות נכבדות ובעלות ערך (לחץ על המילה לפירוט), אִישׁ תְּבוּנָהמצליח להיות אדם בעל כושר הסקת מסקנות (לחץ על המילה לפירוט).

כח גַּםיתרון נוסף של השתיקה: (לחץ על המילה לפירוט) אֱוִילאדם שטחי (לחץ על המילה לפירוט) מַחֲרִישׁשאינו עונה לכל אדם המתווכח איתו (לחץ על המילה לפירוט) – חָכָםאדם היודע ללמוד מהזולת (לחץ על המילה לפירוט) יֵחָשֵׁביהיה דומה באופן יחסי. אויל מחריש יהיה חכם יחסית לאוילים אחרים (לחץ על המילה לפירוט), אֹטֵם שְׂפָתָיואויל שאינו פותח בשיחה כלל – נָבוֹןייחשב לאדם היודע לחשוב להסיק מסקנות (לחץ על המילה לפירוט).

ביאורי פסוקים

פסוק א

עריכה

הקשר בין קרבנות לבין שלוה ומריבה

לפעמים, מרוב רצון להתפלל תפילה יפה ומהודרת יותר, מתעוררות מריבות - על רקע של הבדלי נוסח, שמרנות לעומת חידוש, ולפעמים גם על רקע אידיאולוגי (כמו בשאלה אם להגיד הלל / תחנון ביום העצמאות). על נושא דומה - הקרבנות - נאמר בספר משלי:

משלי יז א: " "טוב פת חרבה ושלוה בה, מבית מלא זבחי ריב" ".

בפסוק זה ישנם כמה מושגים שמזכירים קרבנות:

פת = אחד מסוגי המנחות (ויקרא ב ו: " "מנחת פתים" ").
חרבה = יבשה, בלי שמן; המושג נזכר גם הוא בקשר למנחות (ויקרא ז י: " "מנחה בלולה בשמן וחרבה" ").
זבחים = קרבנות בהמה.

לפי זה, פירוש הפסוק הוא: עדיף להביא קרבן פשוט, מנחת פתים יבשה וחרבה בלי שמן, ולהביא אותו בשלוה - מאשר למלא את בית המקדש בזבחים , ותוך כדי הקרבתם - לריב זה עם זה.

מה הקשר בין קרבנות לבין מריבות?

1. ייתכן, שכאשר האדם משקיע הרבה כסף בקרבנות, ולא נשאר לו מספיק לעצמו, הוא עלול להיות מתוח ועצבני יותר, וכך להגיע למריבות עם חבריו. הפסוק מלמד את האדם לחשוב כמה הוא מסוגל להשקיע בכל דבר, לא להחמיר על עצמו מעבר למה שהוא חייב, כאשר זה מעבר לכוחותיו.

2. ייתכן, שכאשר האדם משקיע הרבה כסף בקרבנות, הוא מתמלא בגאווה על כך שהוא עובד את ה' בהידור, וכתוצאה מכך מזלזל בחבריו שלא מקריבים קרבנות כמוהו (או לא מקריבים בכלל), ונקלע למריבות איתם.

3. וייתכן שאפשר לקשר פסוק זה לתחליף המודרני של קרבנות - התפילות הציבוריות - שבהן פתחנו מאמר זה: הפסוק מלמדנו, שטוב להתפלל תפילה קצרה ו" יבשה " ולשמור על השלוה והשלום בין המתפללים - מאשר להתפלל תפילה ארוכה ומפוארת יותר, שתמלא את בית הכנסת במריבות .

מקורות ופירושים נוספים

1. גם רש"י קישר את הפסוק לקרבנות, באופן קצת אחר: " "טוב היה להקב"ה להחריב ביתו ועירו, והיה בשלוה מעבירותיהן של ישראל... שהיו מקריבין זבחי ריב בביתו" " (רש"י) .

הקשר בין ריבוי זבחים ותפילות לבין עבירות שבין אדם לחברו נרמז גם בדברי הנביא ישעיהו, ישעיהו א יא: " "למה לי רב זבחיכם? יאמר ה'... גם כי תרבו תפלה אינני שמע, ידיכם דמים מלאו. רחצו, הזכו, הסירו רע מעלליכם מנגד עיני, חדלו הרע..." " (ראו החובה לקבוע סדרי עדיפויות בקיום המצוות ).

2. ויש מפרשים שהפסוק מתייחס לסעודה ביתית של חול, בדומה ל משלי טו יז: " "טוב ארחת ירק ואהבה שם, משור אבוס ושנאה בו" " ( פירוט ). וכמו שם, גם כאן אפשר לפרש שהפסוק מתייחס לא לנותן - שצריך לבחור בין הקרבת פת חרבה לבין הקרבת זבחים, אלא למקבל - שצריך לבחור בין אכילת פת חרבה לבין אכילת זבחים; והפסוק ממליץ לבחור באפשרות שבה תהיה לו יותר שלוה - עדיף להסתפק במועט ולא לריב, מאשר להיכנס למריבות על-מנת להשיג יותר (ר' יונה גירונדי) .

אולם, המושגים פת חרבה ו זבח רומזים שהכוונה דווקא לסעודה של קודש.

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-10-30.

פסוק ב

עריכה

מניות לעובדים המוכשרים

בעסקי ההיי-טק, מקובל לתת לעובדים מניות או אופציות של העסק; בענפים אחרים זה פחות מקובל, יש עסקים שבהן לעובדים אין שום סיכוי להגיע לעמדת השפעה כלשהי בעסק או ליהנות מהרווחים שלו.

ומה דעתו של ספר משלי בנושא זה? '

(משלי יז ב): "עבד משכיל ימשל בבן מביש, ובתוך אחים יחלק נחלה".

בזמן התנ"ך, ה"עסק" העיקרי היה הקרקע, הנחלה; כמו היום, גם אז היו עבדים = פועלים פשוטים, שאין להם שום השפעה ושום חלק ברווחים; והיו בנים / אחים = "בעלי המניות", שהקרקע שייכת להם והם נהנים מרווחיה.

משכיל = מוכשר ומצליח ; על-פי ספר משלי, ראוי לתת לפועל מוכשר ומצליח למשול בבן מביש = בבעל-מניות שמתרשל במעשיו; כלומר, פועל מוכשר צריך לקבל זכות להשפיע על קבלת ההחלטות בעסק, יותר מאשר בעל-מניות שאינו מוכשר.

בנוסף לכך, ראוי לתת לעבד המשכיל ש בתוך אחים יחלוק נחלה, כלומר, ראוי לתת לו חלק מהמניות של העסק, כך שיוכל גם ליהנות מהרווחים.

בימינו אין "עבדים", והעסקים הרבה יותר משוכללים מה"נחלות" של פעם, אך העקרונות לניהול נכון והוגן של עסקים עדיין תקפים.

פסוקים דומים וקשורים

דוגמה לפסוק זה ניתן לראות בספר שמואל ב, בפרשת מפיבושת וציבא:

מפיבושת היה בנו של יהונתן בן שאול. הוא היה " בן מביש ", כפי ששמו מעיד עליו. דוד עשה עמו חסד ונתן לו להיות מאוכלי שולחנו, אבל כשדוד ברח מפני אבשלום, מפיבושת לא הצטרף אליו. הוא אמנם היה נכה, אך למרות זאת היה יכול להתאמץ יותר ולהצטרף אל מיטיבו בשעותיו הקשות.
בניגוד אליו, ציבא עבדו היה " עבד משכיל ", מוכשר ומצליח, היה לו רכוש והוא עזר לדוד והביא לו אוכל בעת בריחתו, ודוד גמל לו על כך ואמר למפיבושת (שמואל ב יט ל): "למה תדבר עוד דבריך? אמרתי: אתה וציבא תחלקו את השדה"

כמו שנאמר בפסוקנו: "ובתוך אחים יחלוק נחלה ".

לפי פסוק אחר בספר משלי, לא ראוי לתת לעבד לעלות בדרגה בבת אחת, לדרגת המנהל הבכיר ביותר; העליה צריכה להיות הדרגתית (משלי יט י): "לא נאוה... לעבד משֹל בְּשָׂרִים"( פירוט ).

פירושים נוספים

פירשנו את הפסוק בתחום הכלכלי-חברתי; אולם ניתן לפרש את הפסוק גם בתחום הלאומי:

" "1. על שהשכיל נבוכדנאצר לפסוע שלוש פסיעות לכבודו של הקב"ה, עלה לגדולה, ומשל בישראל שהובישו מעשיהם, וחלק נחלתם לעיניהם." "

" "2. דבר אחר: גר צדיק טוב מאזרח רשע, ולעתיד-לבוא יחלק שלל ונחלה בתוך בני-ישראל, שנאמר (יחזקאל יז) "והיה השבט אשר גר הגר... "" " (רש"י).

בני ישראל נחשבים ל"בעלי המניות" של ארץ ישראל, אבל בעתיד גם גויים צדיקים שהתגיירו בצדק יזכו לקבל "מניות", חלק ונחלה בארץ.

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-10-30.

פסוק ג

עריכה

בוחן ליבות ה'

צרות ואסונות שבאים לעולם משמשים, בין השאר, כדי לחשוף את האופי האמיתי של בני האדם, ולהבחין בין אנשים שהם באמת טובי לב, לבין אנשים שהם טובים רק כשנוח להם:

(משלי יז ג): "מצרף לכסף, וכור לזהב, ובוחן ליבות ה'".

מצרף , כוּר = תנורים שבהם היו מתיכים את המתכות היקרות כדי לזקק אותן ולנקות אותן מסיגים.

בחן = הבדיל בין אמיתי למזוייף .

לב = מקום המחשבות .

מצרף לכסף וכור לזהב, ובוחן ליבות ה' = כשרוצים לנקות את המתכות היקרות מפסולת, שמים אותן בתנורים לוהטים; כך עושה גם ה', כשהוא רוצה לנקות חברה מסויימת מ"צדיקים" מזוייפים, הוא מביא עליה צרות וייסורים לוהטים כמו תנור, החושפים את האנשים הטובים באמת, כדברי הפתגם העממי: " "חבר נבחן בעת צרה" ".

פסוקים דומים

רעיון דומה במילים דומות נמצא בפסוק (זכריה יג ט): "והבאתי את השלשית באש, וצרפתים כצרף את הכסף ובחנתים כבחן את הזהב ...": באחרית הימים, ה' יביא על העמים צרות וייסורים קשים כמו אש, ורק הנאמנים ביותר יצליחו לשרוד.

כך גם בפסוק שמדבר על ביאת מלאך ה' לפני אחרית הימים (מלאכי ג א-ו): "ה ִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי, וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי; וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים, וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא, אָמַר ה’ צְבָאוֹת. וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ, וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתו? כִּי הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף , וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים! וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף, וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף ; וְהָיוּ לה' מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה. וְעָרְבָה לה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת. וקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט, וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר, וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי גֵר, וְלֹא יְרֵאוּנִי - אָמַר ה' צְבָאוֹת". בפסוק זה, המלאך מטהר את הכהנים בני לוי - מסלק מהם את החוטאים המפרים את ברית הלוי ( פירוט ), כך שיהיו ראויים לעבוד את ה' ולהקריב לו מנחה.

פסוקים רבים נוספים מתארים את החשיבות שה' מייחס ללב - למחשבות של האדם, למשל:

משלי כא ב: "כל דרך איש ישר בעיניו, ותוכן ליבות ה'" ( פירוט ).
משלי כד יא-יב: "הצל לקוחים למוות, ומטים להרג אם תחשוך. כי תאמר 'הן לא ידענו זה!', הלוא תוכן ליבות הוא יבין, ונוצר נפשך הוא יידע; והשיב לאדם כפועלו" (ראו פירושי הפועל "תוכן" ).
(תהלים ז י): "יגמר נא רע רשעים ותכונן צדיק ובחן לבות וכליות אלהים צדיק"
(משלי טו יא): "שאול ואבדון נגד ה', אף כי לבות בני אדם"( פירוט ) .

פסוקים רבים בספר משלי בנויים במבנה של שלוש צלעות , אך ברוב הפסוקים ניתן לזהות הקבלה מושלמת בין הצלעות, ובפסוק שלנו זה בלתי אפשרי, כי שתי הצלעות הראשונות מתחילות בשם עצם - " מצרף ", " כור "; והצלע השלישית - " ובוחן ליבות ה' " - מתחילה בפועל, וברור שבצלע זאת, ה' מקביל ל" מצרף " ול" כור ", ו- ליבות מקבילים ל" כסף " ול" זהב ".

מקורות ופירושים נוספים

1. פירשנו שהפסוק בא ללמדנו את משמעותם של הייסורים, שנועדו לטהר את החברה האנושית מבעלי לב רע, כמו שהמצרף והכוּר מטהרים את הכסף והזהב.

פירוש דומה פירש אבן עזרא, והוא קישר את הפסוק שלנו לפסוקים הבאים (פסוקים 4-5): "מרע מקשיב על שפת אוון... שמח לאיד לא יינקה": " "מי ששמח לאיד הרש, לא יינקה..., כי השם בוחן הלבבות, וייתן שכר למרע וללועג ולשמח לאיד" " (אבן עזרא) . אנשים נוטים לזלזל בחטאים הקשורים למחשבה, כאילו לה' לא אכפת מה הם חושבים; אך הפסוקים מלמדים שלה' בהחלט אכפת והוא אף מעניש אנשים על ליבם הרע.

2. אפשר לפרש שהפסוק מתייחס לא לחברה אלא לאדם הפרטי, שהייסורים הבאים עליו נועדו לעזור לו לטהר את מחשבותיו ולנקות את ליבו ממחשבות לא טהורות - "ובוחן ליבות ה'". לפי זה, ההשוואה לכסף ולזהב באה ללמד, שהאנשים שה' מייסר אותם הם דווקא האנשים הצדיקים יותר, אנשים שהם חשובים ויקרים לה' כמו כסף וזהב; דווקא מתוך חשיבותם, ה' מאפשר להם לטהר את ליבם ומחשבותם על-ידי ייסורים, וכמו שנאמר בפסוקים נוספים, למשל (תהלים יא ה): "ה' צדיק יבחן , ורשע ואהב חמס שנאה נפשו"- ה' בוחן (על-ידי ייסורים) דווקא את הצדיק .

אפשר לפרש, על-דרך הדרש, שגם הכסף והזהב , בנוסף למצרף ולכור, הם כלים שבאמצעותם ה' בוחן ומזקק את מחשבותיו של האדם, כדברי הפתגם " "אדם ניכר... בכיסו..." "; יש אנשים שנבחנים בייסורים ויש אנשים שנבחנים בעושר, כל מצב חושף מחשבות ותכונות אחרות בליבו של האדם. ויש שפירשו עוד, שהכסף והזהב הם משל לתורה ולמצוות (הגאון מווילנה) ; אם כך, התורה והמצוות הם כלים המאפשרים לבחון ולזקק את מחשבותיו של האדם (גליה) .

רוב המפרשים לא קישרו את הפסוק לייסורים:

3. יש מפרשים שהפסוק בא ללמד על החשיבות הרבה שה' מייחס למחשבות - המחשבות הן, כביכול, הכוּר שבו ה' בוחן את האדם, כי " "רחמנא - ליבא בעי" " (תלמוד בבלי סנהדרין קו:) ; " "כי מעלת האדם לפי מעלת הלב, במידותיו ובמחשבותיו" " (רבי יונה גירונדי) ; ולכן האדם צריך לצרף ולזקק את מחשבותיו, שכל כוונותיו בכל מעשיו יהיו טהורות, רק לשם ה'.

4. יש מפרשים שהפסוק בא ללמד, שרק ה' יכול לבחון את המחשבות ולהבחין בין צדיק אמיתי לצדיק מזוייף: " "שהבחינה לכסף הוא במצרף , ובחינת הזהב הוא בכור , אבל בוחן ליבות הוא ה' לבדו, ואין אדם יכול להבחין זה" " (הגאון מווילנה; וכנראה כך פירשו גם רש"י, רלב"ג ומצודות) . אנחנו, בני האדם, לא יכולים לבחון את ליבותיהם של אנשים אחרים, ולכן אנחנו צריכים לבחון היטב את הדברים שהם אומרים בפיהם, כמו שנאמר בפסוק דומה (משלי כז כא): "מצרף לכסף, וכור לזהב; ואיש לפי מהללו" ( פירוט ).

אולם לפי פירוש זה קצת קשה להבין את הקשר בין המשל לנמשל, עיקר שימושם של המצרף והכור הוא לנקות את הכסף והזהב, ולא רק לדעת האם הם נקיים.

5. ויש מפרשים, שהכסף והזהב הם גם משל למעשים החיצוניים של האדם, שאותם אפשר לבחון ולראות אם הם טובים או רעים, בניגוד למחשבות ולכוונות, שאותם רק ה' יכול לבחון: " "כסף הוא המצוות, וזהב הוא התורה, וכולן יכול האדם להבחין אם הן כמצוותן, אבל הלב אין להבחין - בחינתו לה' הבוחן ליבות, כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב" " (הגאון מווילנה) .

6. ויש מפרשים שהפסוק בא ללמד, שהאדם צריך לבחון את המחשבות של עצמו; אמנם רק ה' יכול לעשות זאת בצורה מושלמת, אבל האדם צריך ללכת בדרכי ה' ולהשתדל כמיטב יכולתו לעשות בירור פנימי בין מחשבות טובות לרעות, מתוך הבנה שאף פעם לא יגיע לרמת הדיוק של ה'. הכלים שבאמצעותם האדם יכול לעשות בירור פנימי הם המצרף והכור שהם משל לייסורים, וכן הכסף והזהב שהם משל לתורה (גליה) .

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-10-30.

פסוק ד

עריכה

האיסור להקשיב לדברי גנאי

כשאדם נחשף לדברי גנאי שאנשים מדברים זה על זה, האישיות שלו נשחקת ומתקלקלת:

(משלי יז ד): "מרע מקשיב על שפת און, שקר מזין על לשון הות".

מרע = נעשה רע יותר.

מקשיב = בלשון המקרא, בניגוד ללשון ימינו, הפועל שמע מציין את ההבנה והקבלה, והפועל הקשיב מציין את קליטת הצלילים באזניים .

אוון = שקר או רע .

שפת אוון = דברי שקר או דברים על מעשים רעים של הזולת, לשון הרע.

מרע מקשיב על שפת אוון = לא רק לשמוע ולהבין, אלא גם להקשיב לקלוט באזניים דברי אוון ורוע - גם זה פסול, כי מי שעושה כך הופך להיות אדם רע יותר.

הוות = צרות ואסונות .

לשון הוות = דיבורים על תכניות להביא צרות ואסונות על הזולת.

שקר מזין על לשון הוות = מי שמאזין לדיבורים של אנשים המתכוונים לפגוע בזולת, גם אם אינו מסכים איתם ואינו משתף פעולה עמם, מתרגל לחיות בשקר וצביעות.

בתורה נאמר (שמות כג א): "לא תשא שמע שוא", כלומר - לא תקח ותקבל דברי-שווא ושקר שאומרים לך על אדם אחר. מכאן למדו חז"ל, שאסור לאדם לקבל לשון הרע: " "שלא נאמין בליבנו שהסיפור הוא אמת, כי על-ידי זה יבוזה בעינינו מי שנאמר עליו" " (חפץ חיים, כלל ו, סעיף א; ע"פ המכילתא ) . ספר משלי מוסיף, שגם אם האדם לא מאמין לדברים שאומרים לו, בכל-זאת הדברים החודרים לאוזניו משפיעים עליו לרעה ופוגעים באישיותו (ראו בספר חפץ חיים כלל ו סימן ב, כמה ראיות לכך שהדבר אסור לפחות מדרבנן) .

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-10-30.

פסוק ה

עריכה

החובה להזדהות עם הזולת

חכמי ישראל מלמדים אותנו לחפש את הצד החיובי בכל דבר שקורה לנו, גם בצרות ואסונות: " "כל מה שעושה ה' - לטובה הוא עושה" ", ולכן " "חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה" ", ו" "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד" ".

דברי חז"ל מתייחסים לצרה שבאה על האדם עצמו; מה צריך להיות היחס לצרות שקורות לאחרים? ספר משלי נותן שתי הנחיות בנושא זה:

(משלי יז ה): "לעג לרש - חרף עשהו, שמח לאיד - לא ינקה":

לעג = אמר דברי צחוק וזלזול בזולת ;

רש = עני;

חרף = ביזה וקילל;

עושהו = ה', שעשה את העני.

לועג לרש חירף עושהו = מי שמדבר עם העני בצחוק וזלזול מפנה את תשומת ליבו של העני לצד השלילי והמשפיל שבמצבו. כך, במקום שיהיה שמח בחלקו ויודה לה' על מה שנתן לו, הוא מתמלא בכעס כלפי ה', שעשה אותו עני. דברי החרוף שהעני ישמיע כנגד ה' ייזקפו לחובתו של אותו אדם שלעג לו.

איד = אסון;

לא יינקה = אינו נקי מרגשות שליליים של קנאה וכעס, ולכן לא יהיה נקי ופטור מעונש.

שמח לאיד לא יינקה = מי ששמח כשבא אסון על הזולת, אינו מרגיש כך מתוך אמונה אמיתית בכך ש"כל מה שעושה ה' לטובה הוא עושה", אלא מתוך רגשות אנוכיים של קנאה בהצלחת הזולת, רצון להרגיש חזק ומוצלח יותר מהזולת, ובמקרים מסויימים גם שנאה ונקמנות. מכיוון שאינו נקי מאנוכיות, לא יינקה מצרות שיבואו גם עליו.

אם כך, כשאנחנו מדברים עם אדם שנמצא בצרה (כגון רש), אנחנו צריכים לנחם אותו ולעזור לו לראות את הצדדים החיוביים במצבו, ולא לגרום לו להרגיש רגשי נחיתות על-ידי דברי לעג; אך כשאנחנו חושבים בלבנו על צרה (איד) שקרתה לאדם אחר, אנחנו צריכים דווקא לשים לב לקשיים ולצדדים השליליים במצבו, לרחם עליו ולהזדהות עם כאבו, ולא לשמוח.

גם בספר משלי וגם בתלמוד, המטרה היא לחנך אותנו לצאת מתוך עצמנו, ולפתח תחושות של הזדהות עם הזולת: כאשר קורה דבר רע למישהו אחר, אנחנו צריכים לצאת מתוך עצמנו ולהרגיש את הצער שלו; וכאשר קורה לנו דבר רע, אנחנו צריכים לצאת מתוך עצמנו ולהבין שהדבר הוא חלק מתכנית כללית של ה', שבוודאי תהיה טובה לכלל העולם.

לעיון נוסף

לעג לרש

פירשנו שמהות האיסור היא, לגרום לאדם להרגיש רגשי נחיתות - להדגיש בפני האדם את הצדדים הנחותים, המשפילים והמבזים שבמצבו. פירוש זה מסתמך על דברי חז"ל, שאסרו לעשות כל מעשה שמדגיש בפני הזולת את נחיתותו, גם כאשר אין כל כוונה לפגוע בכבודו, וגם כאשר מדובר באדם מת, למשל:

" "אמר רחבה אמר רב יהודה: כל הרואה המת ואינו מלוהו עובר משום לועג לרש חרף עשהו, ואם הלוהו מה שכרו? אמר רב אסי עליו הכתוב אומר (משלי יט) מלוה ה' חונן דל (משלי יד) ומכבדו חונן אביון" " (תלמוד בבלי, ברכות יח.) .
" "אמר ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה: לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם, ואם עשה כן - עליו הכתוב אומר לועג לרש חרף עושהו. רבי חייא הגדול ורבי יונתן היו מהלכין לפני מיטתו של ר"ש בן יוסי בן לקוניא, והיה ר' יונתן מפסע על קיברו. אמר לו רבי חייא הגדול: "עכשיו הם אומרים: 'מחר הם באין אצלנו ועכשיו מציקים לנו!'"..." " ( תלמוד ירושלמי, ברכות ב ג בתרגום לעברית)

לא רק אדם חי, שיש לו רגשות, יכול להיחשב רש, אלא גם אדם מת, שלכאורה אינו מרגיש ואינו יודע מה קורה סביבו, גם הוא נחשב רש ביחס אלינו החיים. חז"ל מלמדים אותנו להיזהר בכבודם של המתים, ולא לעשות מעשים שמדגישים את הנחיתות שלהם ביחס אלינו, כגון: לעבור על פניו של מת בלי ללוות אותו, או לדרוך על קברו. אם אדם יפתח מודעות כזאת גדולה לגבי פגיעה ברגשותיהם של מתים, קל וחומר שהוא ייזהר שלא לפגוע באנשים חיים.

חז"ל הרחיבו את האיסור עוד יותר: לא רק שאסור ללעוג לרש באופן ישיר, ולא רק שאסור ללעוג לרש במעשה עקיף המדגיש את חולשתו; אסור אפילו ללעוג לרש תוך כדי קיום מצוה! ראו: לעג לרש במצוות .

חרף עושהו

1. פירשנו שהחרפה לה' נובעת מכך שהעני שלועגים לו כועס ומתמרמר על ה'; פירוש זה מתאים לדברי חז"ל שהובאו למעלה, שלפיהם איסור לעג לרש חל רק בפניו ובנוכחותו של הרש (ראו תלמוד בבלי, סוטה מג: ) .

2. אך יש שפירשו שהחרפה לה' נובעת מעצם העובדה שהאדם מזלזל בעני, גם אם העני אינו יודע על כך, וזאת מכמה סיבות:

א. לעג הוא דבר צחוק המבטא זלזול והפחתה בערך הזולת ; הלועג מפחית בחשיבותו של העני, כאילו שאין טעם בקיומו ובבריאתו, ולמעשה טוען שה' ברא יצור ללא תועלת (מלבי"ם) , כדברי השיר " "יש כמוני מליונים אנשים בני תמותה בלי כסף, לא שווים פרוטה" ".
ב. הלועג למעשה טוען שה' נכשל בבריאת העולם - הוא ברא אדם ולא ברא עבורו את אמצעי הפרנסה המתאימים (רלב"ג, מלבי"ם על משלי יד לא) .
ג. הלעג מטיל על העני את כל האחריות למצבו, ולמעשה טוען שהעושר והעוני אינם ביד ה' אלא תלויים אך ורק במעשי בני אדם (ר' יונה גירונדי, מצודות) , וזה לא לגמרי נכון - ראו: מי אחראי לבעיית העוני .

שמח לאיד

הפסוק אינו מבחין בין איד הקורה לאדם רשע לבין איד הקורה לאדם צדיק; מכאן שאסור לשמוח תוך כדי שהרשעים סובלים מאסון שבא עליהם; ראו גם: בנפול אויבך אל תשמח . מותר לשמוח רק אם וכאשר המצב האובייקטיבי של העולם משתפר כתוצאה מאובדנם של הרשעים; ראו שמחה במפלתם של אויבים - סיכום הדעות .

לא יינקה

שמחה לאיד, גם כאשר היא לכאורה מוצדקת (כגון כשהאסון בא על אנשים שפגעו בנו), גורמת לחורבן; כך הסבירו חז"ל את חורבן ביתר - עיר יהודית שהחזיקה מעמד כמה שנים לאחר חורבן ירושלים, ואנשיה שמחו על חורבן ירושלים מסיבה מוצדקת ( ירושלמי תענית פרק ד הלכה ה ) .

מה הקשר בין שני חלקי הפסוק?

1. לפי הפירוש שהבאנו בגוף המאמר:

החצי הראשון מתייחס לדברים שאדם אומר לרש עצמו - "לועג לרש ";
והחצי השני מתייחס למחשבות שאדם חושב בליבו - "שמח לאיד ".
לפי פירוש זה, שני האיסורים חמורים באותה מידה.

2. ויש שפירשו, ש:

החצי הראשון מתייחס לאדם שנולד רש כי כך ה' גזר עליו לפני לידתו, זה התפקיד שה' ייעד לו בעולם, ומי שלועג לו - כאילו מקלל את ה' שעשה אותו כך;
והחצי השני מתייחס לאדם שבא עליו איד ואסון כתוצאה ממעשיו הרעים, ומי ששמח לאידו - אינו פוגע בכבודו של ה' כי האדם הוא שהביא על עצמו את האסון, ובכל זאת הוא לא יינקה (הגאון מווילנה) .
לפי פירוש זה, איסור " לעג לרש " חמור יותר כי הוא משול לקללת ה', שהיא איסור חמור (כך כתב גם ר' יונה גירונדי) .

3. ויש שפירשו, ש:

החצי הראשון מתייחס לאדם שאין לנו שום סכסוך איתו, ולכן אנחנו לא שמחים שבאה עליו צרה, אלא רק צוחקים ומזלזלים בו בגלל עוניו; מי שעושה כך כאילו פוגע בכבוד ה', אך לא נאמר שהוא ייענש;
והחצי השני מתייחס לאדם שאנחנו מסוכסכים איתו, ואנחנו שמחים בצרתו מתוך שנאה ונקמנות, והמרגיש כך לא יינקה מעונש (מלבי"ם) .
לפי פירוש זה, איסור " שמח לאיד " חמור יותר, שהרי העובר עליו חייב להיענש.

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-10-30.

פסוק ו

עריכה

נכדים מביאים כבוד

עד כמה שידוע לי, האדם הוא היצור היחיד על-פני כדור הארץ, ששומר על קשר עם הנכדים שלו.

כל יצור חי שואף להוליד ילדים - כשיצור מצליח להוליד ילדים, הדבר מעיד על כך שהוא הצליח לעמוד במספר גדול של משימות קשות כמו: מציאת אוכל, הישרדות בטבע, ומציאת בן/בת זוג; יצור שמצליח להוליד ילדים, בהחלט ראוי לכבוד.

אולם, האדם הוא היצור היחיד ששואף שיהיו לו גם נכדים - כשלאדם יש נכדים, הדבר מעיד על כך שהוא הצליח לעמוד במשימות הרבה יותר קשות - לגדל את הילדים שלו ולחנך אותם, עד שהצליחו להוליד ילדים משל עצמם; אדם שיש לו נכדים, ראוי לכבוד רב אפילו יותר מאדם שיש לו ילדים (ראו גם בדברי הרב רוזובסקי באתר הידברות ) .

זה, אולי, פירוש החצי הראשון של הפסוק (משלי יז ו): "" עטרת זקנים - בני בנים , ותפארת בנים אבותם":

עטרת = סמל לכבוד ; בני הבנים הם סמל לכבוד עבור סביהם.

לפסוק זה יש משמעות מעשית לגבי המצוה (ויקרא יט לב): "מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן, ויראת מאלהיך אני ה'"- כל אדם שיש לו נכדים ראוי לכבוד כמו של זקן .

לעיון נוסף:

איך לזכות לעטרת זו?

פירושים נוספים

1. מהרב דוד קליר שמעתי פירוש הפוך לפסוק זה: לדבריו, הילדים מביאים כבוד להוריהם, יותר מאשר הנכדים לסביהם, משום שהדמיון והקשר ביניהם הוא ישיר ובולט יותר; אולם, הפסוק בא ללמד, שאפילו בני-הבנים, שהם רחוקים יותר, עדיין מביאים כבוד לזקניהם.

2. עטרת היא גם סמל למעמד נכבד , כמו כתר של מלך; לפי זה, ייתכן שהפסוק גם מציע קריטריון לבחירת בעלי-תפקידים - ייתכן שהפסוק רומז, שאדם שיש לו בני-בנים ראוי לעטרת וכתר של תפקיד ציבורי; אדם שהצליח לנהל את משפחתו ולהביא אותה להולדת "בני בנים", ראוי לתת לו לנהל אנשים רבים יותר, במסגרת תפקיד ציבורי.

אמנם, בתנ"ך לא ראינו שהקפידו על קריטריון זה; שלמה עצמו, מחבר ספר משלי, עלה לשלטון בגיל צעיר, ובנו רחבעם היה אז רק בן שנה.

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-10-30.

פסוק ז

עריכה

מה יכול הנדיב ללמוד מן הקמצן

גם לאנשים הנדיבים ביותר יש "נפילות" - יש רגעים שבהם קשה להם להמשיך ולהתנדב, וקשה להם אפילו לקיים את מה שהבטיחו. לרגעים כאלה נועד הפסוק:

(משלי יז ז): "לא נאוה לנבל שפת יתר, אף כי לנדיב שפת שקר"

נבל = אדם גס וחסר דרך-ארץ .

שפת יתר = כשאדם אומר יותר ממה שהוא עושה, כלומר עושה פחות ממה שהוא אמר.

אף כי = קל וחומר, על אחת כמה וכמה .

נדיב = אדם נעלה ונכבד, בין במעמדו החברתי ובין בהתנהגותו .

שפת שקר = כשאדם אומר שקר, כלומר לא עושה כלל את מה שהוא אמר.

הנבל לא אוהב לתת, אבל אם הוא כבר מבטיח - הוא מקיים; לא נאה לו לתת פחות ממה שאמר.

מכאן צריך הנדיב ללמוד קל וחומר , ולזכור שלא נאה לו לשקר ולא לתת בכלל את מה שהבטיח.

מטרת הפסוק היא לעורר את הנדיבים ולהזכיר להם מי הם ומה מקומם בעולם: "אפילו נבל מקיים את מה שהבטיח - קל וחומר אתה, הנדיב!"

מקורות

על-פי מאמר של ע"פ מלבי"ם שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים משלי ב וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-02-08.

פסוק ח

עריכה

השוחד נכנס לעיניים

(משלי יז ח): "אבן חן השחד בעיני בעליו, אל כל אשר יפנה ישכיל"

שוחד הוא דבר רע; אם כך, מדוע החכם מכנה את השוחד בכינוי חיובי "אבן חן"?

1." "כשהאדם בא לפני הקב"ה ומפייסו בדברים ושב לו, אבן חן ומרגליות היא בעיניו: אל כל אשר יפנה ישכיל = בכל מה שיבקש ממנו מצליחו" " (רש"י) , כלומר - ה"שוחד" כאן אינו כסף שנותנים לשופט, אלא דברי פיוס ותשובה שבהם האדם מתרצה אל ה';

אולם, קשה למצוא עדויות למשמעות מיוחדת זו של המילה "שוחד";
ובנוסף לכך, במקום אחר נאמר בפירוש שה' "לא יישא פנים ולא ייקח שוחד"!

2." "השוחד הוא בעיני בעליו המקבלם כאבן המסוגל להרבות חן הנושאו, כי כמו כן ישא הנותן חן בעיני המקבל, ואל כל אשר יפנה ישכיל למצוא טעם וראיה להצדיק את הנותן" " (מצודות) ; כלומר, כמו שאבן-חן מיפה את הנושא אותה, כי היא יפה, כך מיפה השוחד בעיני מקבלו, את הנותן, וגורם למקבל להצדיק וליפות את מעשי הנותן [יעל].

אולם, אבן חן בדרך-כלל מייפה את האדם שמחזיק אותה, ולא את מי שנותן אותה.

3. לכן נראה לי, ש"בעליו" של השוחד אינו האיש שנתן את השוחד, אלא השופט שקיבל אותו: השוחד הוא כמו אבן-חן = אבן יפה וצבעונית, שנמצאת בעיני בעליו = בתוך העיניים של השופט; לכל מקום שאליו השופט יפנה ויסתכל - הוא יראה את המציאות דרך האבן, בצבע של האבן; וכל דבר שיראה - יתפרש בעיניו באופן שיעזור לנותן להשכיל ולהצליח במשפט ( השכיל = הצליח בחכמה ; אל כל אשר יפנה השופט - ישכיל הנותן, או אל כל אשר יפנה השופט - ישכיל השופט למצוא נימוקים לטובת הנותן); והפסוק מזכיר את דברי התורה - "השוחד יעוור עיני חכמים...".

ואולי הפסוק נאמר בציניות ( כמו פסוקים אחרים בתנ"ך ), ומטרתו היא לצחוק על שופטים שאומרים "השוחד לא ישפיע עליי, אני אשפוט בצדק"; הפסוק אומר להם "השוחד ייכנס לכם לעיניים"...

מקורות

על-פי מאמר של אראל, יעל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-10-30.

פסוק ט

עריכה

שיקוי האהבה - הבלגה

אין צורך לחפש שיקויי אהבה בבית מרקחת; בספר משלי יש מתכון שמאפשר ליצור שיקוי אהבה בבית:

(משלי יז ט): "מכסה פשע - מבקש אהבה, ושנה בדבר - מפריד אלוף"

בלשון המקרא, המושג פשע אינו מציין עבירה פלילית, אלא פגיעה בסמכותו של אדם אחר ע"י המריית דבריו .

המושג אלוף מציין, בין השאר, בן זוג או משפחה, ולפי זה, מפריד אלוף = מפרק משפחה .

במסגרת של נישואין נעשים הרבה פשעים, שהרי הנישואין הם ברית שבה כל צד מחוייב לצד השני, ולכן כל פגיעה בבן הזוג היא מעין מרד, פשע.

על-פי הפסוק שקראנו עכשיו, בכל פשע כזה ישנה הזדמנות להגדיל את האהבה, למשל: אם האישה פוגעת ופושעת בבן-זוגה, והוא מכסה פשע = מתעלם מהפשע, ומוותר על "זכותו" לכעוס ולהאשים אותה, הוא מבקש אהבה = יש סיכוי סביר שהיא תאהב אותו יותר; היא הרי יודעת שהיא פשעה, ובוודאי מתחרטת על כך, וכשהיא רואה שבעלה לא כועס עליה, היא אומרת לעצמה "איזה גיבור, כל הכבוד לו, אני ממש מעריצה אותו על כך שהוא מצליח להתגבר על הכעס", והאהבה שלה אליו רק גדלה.

אמנם, לא תמיד אפשר להבליג על פשע - לפעמים הפגיעה היא כל-כך גדולה עד שאי-אפשר לשתוק. במקרה זה, הפשע לא יהפוך לשיקוי אהבה; אבל אפשר לוודא שלפחות לא יהפוך ל'שיקוי שנאה'. שונה בדבר = המדבר פעם שניה על אותו פשע, מפריד אלוף = עלול לפרק את המשפחה. לכן, גם אם כועסים, יש לוודא שהכעס יהיה חד-פעמי - לא לכעוס פעמיים ולא להזכיר פעמיים את אותו פשע.

הפסוק פונה לא רק לאדם שנפגע, אלא גם לאדם שפגע. לדוגמה, נניח שאישה פוגעת ופושעת בבן-זוגה, והוא מבליג ואינו כועס. במצב זה היא צריכה להיזהר במיוחד שלא לחזור על הפשע, כי מכסה פשע = בן הזוג שהבליג ולא כעס על הפשע - מבקש אהבה = עשה זאת מתוך רצון שהיא תעריך את הגבורה שלו ותאהב אותו יותר, אך אם היא שונה בדבר = חוזרת פעם שניה על אותו פשע, הדבר מפריד אלוף = עלול לפרק את המשפחה. הפגיעה בפעם השניה, לאחר ההבלגה הראשונה, כואבת וקשה יותר, ועלולה לשבור את יכולת ההבלגה שלו ולגרום לפרידה.

מקורות ופירושים נוספים

מכסה פשע מבקש אהבה

פירושנו לחלק זה דומה לדברי רש"י: " "אם יחטא איש לאיש, וזה מכסה עליו, ואיננו מזכיר לו חטאתו, ואינו מראה לו פנים זועפות - גורם לו שיאהב אותו" ".

ושונה בדבר מפריד אלוף

1. פירושנו הראשון - שהכוונה לנפגע המדבר שוב ושוב על הפשע שעשו לו - מסתמך על דברי רש"י: " "שנוטר איבה ומזכירו 'כך וכך עשית לי'... מיד... מפריד ממנו אלופו של עולם, שהוא הקב"ה, שציווה ' לא תקום ולא תטור '" "; אלא שלפי רש"י, הנזק הנגרם מתלונות חוזרות ונשנות הוא חמור יותר - לא פרידה בין איש לאשתו, אלא גם פרידה בין איש לבין ה', שציווה שלא לנקום ולא לנטור.

2. פירושנו השני - שהכוונה לפוגע החוזר שוב ושוב על אותו פשע - מסתמך על דברי מלבי"ם.

פסוקים דומים

פסוק נוסף על כיסוי פשע, שמתאר את הכיוון השני של המשוואה אהבה => כיסוי פשע:

(משלי י יב): "שנאה תעורר מדנים, ועל כל פשעים תכסה אהבה"( פירוט )

פסוק נוסף עם הביטוי מפריד אלוף, המתאר מעשה נוסף שעלול להפריד בין אוהבים:

(משלי טז כח): "איש תהפכות ישלח מדון, ונרגן מפריד אלוף"( פירוט )

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-04-04.

פסוק י

עריכה

גערה עלולה לגרום נזק נפשי

ספר משלי ממליץ למתוח ביקורת בזהירות - להתאים את הביקורת לאופיו של האדם שמדברים איתו ( פירוט ). בפרט, יש לקחת בחשבון את מידת ההבנה שלו:

(משלי יז י): "תחת גערה במבין, מהכות כסיל מאה"

תֵחַת = תשפיל, מהשורש נחת (רש"י) ; או תשבור ותפחיד, מהשורש חתת (מצודות) .

מבין = היודע להסיק מסקנות ; כסיל = השונא ללמוד .

מהכות כסיל מאה = יותר מאשר להכות כסיל מאה מכות.

תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה = כשגוערים באדם נבון, היודע להסיק מסקנות, הדבר עלול לגרום לו נזק נפשי. הוא רגיש מאד לדברים שנאמרים לו, גערה לא זהירה עלולה להביא אותו למסקנה שהוא חסר-ערך, להשפיל אותו ולשבור אותו מבחינה נפשית. לעומת זאת, כשמכים כסיל אפילו מאה מכות, הוא לא לומד ולא מסיק מסקנות; הוא אמנם נפגע בגופו אבל נפשו נפגעת פחות מזו של המבין.

מי שמשתמש בעונש גופני, יודע שהוא עלול לגרום נזק, ונזהר שלא לפצוע או לשבור עצם חלילה, כי העונש נועד רק להרתיע ולא להזיק; הפסוק בא ללמדנו, שכאשר גוערים באדם מבין - צריך להיזהר לפחות באותה מידה, כי גערה שגוערים במבין עלולה לשבור את נפשו יותר ממה שמאה מכות ישברו את הכסיל.

הדרך הטובה ביותר להעביר ביקורת על אדם נבון היא ברמז דק, שהרי הנבון יודע להבין, מתוך רמזים דקים, מה כוונתו של הדובר, (משלי כ ה): "מים עמוקים עצה בלב איש, ואיש תבונה ידלנה"( פירוט ).

לרמוז במקום לגעור

דוגמה לקיום עצה זו נמצאת בתלמוד. הסוגיה עוסקת בדיני הברכה שמברכים על האש: האם מברכים רק במוצאי שבת (כמו שאנחנו נוהגים לברך " "בורא מאורי האש" ", לזכר בריאת האש שהיתה במוצאי שבת), או גם במוצאי יום הכיפורים (שהוא דומה לשבת)? תוך כדי הדיון בסוגיה, הזכיר האמורא רבה-בר-בר-חנה את שמו של רבי יוחנן, וכתוצאה מכך נוצרה אי הבנה, ואמורא אחר בשם רבי אבא חשב שהוא מתכוון לומר שרבי יוחנן אוסר לברך.

כשהאמורא עולא שמע זאת, הוא ידע שרבי יוחנן לא אמר כך, ולמרות זאת הוא לא מיהר לכעוס על רבה בר בר חנה ולהאשים אותו בטעות, אלא רק הסתכל עליו במבט של תוכחה. רבה בר בר חנה הבין את הרמז ומיהר להבהיר את כוונתו האמיתית. על כך אמר רב יוסף: " "מים עמקים עצה בלב איש - זה עולא, ואיש תבונה ידלנה - זה רבה בר בר חנה" " ( בבלי פסחים נג: ) - עולא שמר את התוכחה עמוק בליבו, וגילה אותה רק ברמז, כי ידע שרבה בר בר חנה הוא איש תבונה ויבין מעצמו את כוונתו, ואין צורך לגעור בו.

וכך אמרו חז"ל " "לחכימא - ברמיזא, ולשטיא - בכורמיזא" " (מדרש משלי פרשה כב) : לחכם אפשר לדבר ברמז, ולשוטה אפשר לדבר רק באגרוף... " "ודי למבין" ".

גם לי אישית קרה כמה פעמים, שאנשים מתחו עליי ביקורת ברמז. אני לא יודע אם אני "איש תבונה", אבל אני בהחלט יודע שביקורת ברמז השפיעה עליי לטובה, יותר מכל סוג אחר של ביקורת; ובהזדמנות זו ברצוני להודות להם. תודה!

לדבר במקום להכות

פעמיים בתורה מסופר שה' אמר למשה להוציא מים מהסלע. בפעם הראשונה, מייד לאחר היציאה ממצרים:

(שמות יז ו): "... והכית בצור, ויצאו ממנו מים, ושתה העם..."

ובפעם השניה, לאחר כארבעים שנה, לפני הכניסה לארץ ישראל:

(במדבר כ ח): "... ודברתם אל הסלע לעיניהם, ונתן מימיו, והוצאת להם מים מן הסלע, והשקית את העדה ואת בעירם"

יש אומרים (ע"פ ילקוט שמעוני) , שהסלע הוא משל לבני ישראל:

הדור הראשון, הדור שיצא ממצרים, היה בדרגה של כסיל, ולכן היה צריך להכות בהם כדי לחנכם;
אך הדור השני, הדור שעבר את המדבר, היה בדרגה של מבין, ולכן היה צריך לדבר אליהם בעדינות ולא להכותם ואף לא לגעור בהם. משה גער בהם והכה בסלע, ועל כך נענש.

פירושים נוספים

מקובל לפרש: גערה שגוערים באדם נבון, מועילה יותר (להחזירו למוטב) יותר ממאה מכות שמכים אדם כסיל (מלבי"ם, הגר"א) . אולם:

הפועל "תחת" אין עניינו תועלת, אלא הכנעה והשפלה (רש"י; כנראה מהשורש נחת), או - שבירה והפחדה (מצודת-דוד; מהשורש חתת).
ועוד: לפי פירוש זה, אין זה ברור מה משמעותו המעשית של הפסוק - הרי בפסוקים אחרים נאמר, שעונשים גופניים דווקא כן מועילים להשפיע על התנהגותו של הכסיל .

לכן נראה לי, שהמטרה העיקרית של הפסוק היא ללמד אותנו להיזהר כשאנחנו גוערים, ולהיות מודעים לנזק שהגערה עלולה לגרום.

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-10-30.

פסוק יב

עריכה

פגוש דב שכול באיש, ואל כסיל באיוולתו

יש אנשים, שחושבים שהם יכולים להחזיר למוטב גם אנשים מלאים בשנאה, אם רק יצליחו להיפגש איתם פנים אל פנים. ספר משלי מזהיר מהסכנה שבגישה זו: '

(משלי יז יב): "פגוש דב שכול באיש, ואל כסיל באולתו"

דב שכול = דובה שאיבדה את אחד מגוריה, והיא ממורמרת ולכן נחשבת למסוכנת:

שמואל ב יז ח: "... "אתה ידעת את אביך ואת אנשיו, כי גברים המה ומרי נפש המה כדב שכול בשדה..." "
(הושע יג ח): "אפגשם כדב שכול, ואקרע סגור לבם..."

באיש = בגלל איש, על-ידי איש.

דב שכול באיש = דובה שנעשתה שכולה בגלל איש שפגע באחד מצאצאיה. בעיניים דוביות, מן הסתם, כל האנשים נראים אותו דבר (כמו שבעיניים אנושיות כל הדובים נראים אותו דבר), ולכן הדובה השכולה אינה מבחינה בין איש לאיש, ומאחר שאיש פגע באחד מגוריה, היא מתמלאת שנאה כלפי כל האנשים, ורוצה לפגוע בכולם, ולכן היא מסוכנת עוד יותר מאשר דובה שכולה רגילה.

כסיל = שונא חכמה . הכסיל נמשל לדב שכול, כי גם הוא מרגיש לפעמים שהחכמים רוצים לקחת את הערכים היקרים לו מכל (ערכים חומריים או רוחניים), ומתמלא שנאה כלפיהם.

איוולת = שטחיות . השטחיות מאפיינת גם את הדובה השכולה וגם את הכסיל: הדובה השכולה לא יודעת להבחין בין איש לאיש ושונאת את כולם, וגם הכסיל לא יודע להבחין בין חכם לחכם ושונא את כולם.

וכך סיפר רבי עקיבא על עצמו: " "כשהייתי עם הארץ, הייתי אומר: 'מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור!'" " (תלמוד בבלי פסחים מט:) , כלומר: " "לאו משום שהיה שונא תלמידי חכמים, אלא משום שהיה סבור שמתגאין על עמי הארץ מפני תורתן, והיו תלמידי חכמים שונאים אותם, וגם משום שלא היו מניחין אותם ליגע בהם, כדאמרינן "בגדי עם הארץ מדרס לפרושים"..." " (תוספות שם) : כשרבי עקיבא היה עם הארץ, הוא זיהה בעיות וחסרונות בהתנהגותם של חכמים, אך במקום למתוח ביקורת ספציפית על תופעות אלו, הוא התמלא בשנאה אלימה כלפי החכמים כולם.

פגוש דב שכול באיש, ואל כסיל באיוולתו = שניהם שטחיים, ושניהם מלאים שנאה בלתי ממוקדת כלפי כל מי שנראה להם "אשם" במצבם, ובכל זאת הכסיל מסוכן יותר, כי השנאה שלו ממוקדת יותר - היא מכוונת בפרט כלפי חכמים. לכן, דווקא החכמים צריכים להיזהר במיוחד במפגש עם כסילים. עדיף ללכת ליער ולפגוש דב שכול...

הפסוק גם רומז איך בכל-זאת כדאי להתנהג כשפוגשים כסיל: לא להפוך אותו ל"דב שכול", לא לקחת ממנו את הדברים היקרים לו: לא לדבר באופן שפוגע בעקרונות וערכים שנראים בעיניו חשובים, ולא לדרוש ממנו לוותר על תענוגות החיים שנראים בעיניו הכרחיים. כך, יש סיכוי שהשנאה שלו תהיה קטנה יותר, ואולי הוא גם ייפתח להקשיב וללמוד.

מקורות ופירושים נוספים

פגוש דב שכול באיש

1. פירשנו באיש = על-ידי איש, כלומר שאיש עשה אותו שכול; ראו משמעויות אות היחס ב .

2. אך רוב המפרשים פירשו שהכוונה פגוש... באיש - עדיף שאיש יפגוש דב שכול, מאשר כסיל באיוולתו: " "מוטב לפגוש באיש דוב שכול מבניו, אשר דרכו להרוג אשר יפגוש בעבור מרירת הלב, ועם כל זה יותר טוב שיפגוש הוא בו משיפגוש בו איש כסיל בעת ידבר אולתו להסית לעבירה" " (מצודת דוד) .

אולם, לפי זה לא ברור מה מוסיפה המילה "איש"; היה אפשר לכתוב "פגוש דב שכול, ואל כסיל באיוולתו".

3. אולי בפסוק זה איש = אישיות, אדם נכבד וחשוב; מבחינת הדב השכול אין הבדל בין אדם נכבד לאדם פשוט, אבל הכסיל שונא יותר דווקא את האנשים הנכבדים, החכמים, ולכן הפסוק פונה דווקא לאנשים אלה - "איש נכבד! עדיף שתפגוש דב שכול, כי הכסיל מסוכן לך יותר".

4. ואולי בפסוק זה דב שכול הוא משל לאדם, שמתוך צער וכעס מתנהג בתוקפנות (גם בשני הפסוקים האחרים שהבאנו בגוף המאמר, "דב שכול " הוא משל). לפי זה, דב שכול באיש = דב שכול שנמצא בתוך איש, בתוך אישיות; כלומר, אדם המתנהג בתוקפנות מתוך צער וכעס, אך הוא עדיין "בן אדם", עדיין שומר על אנושיות. עדיף לפגוש אדם כזה מאשר " כסיל באיוולתו ", כי הכסיל גרוע יותר, הכסיל מתנהג כבהמה.

ואל כסיל באיוולתו

1. פירשנו שהפסוק מזהיר מפני הסכנה הפיסית שבהתקרבות לכסילים: " "כי הדוב מותר להרגו, והכסיל - אם יזיקך - צריך אתה להישמר שלא יהרגך ושלא תהרגהו. ועוד, שהדוב לא יעמוד נגדך למשפט, והכסיל יישפט עמך שלא בצדק. והדב לא יוציא עליך שם רע, והכסיל יעשה זאת" " (רס"ג, מתוך 'דעת מקרא' הערה 37א) .

2. אך יש שפירשו שהכוונה לסכנה רוחנית, שהיא חמורה יותר: " "טוב לאדם שיפגע בו דוב משכל ואל יפגע בו אחד מן הכסילים המסיתים אותו לסור מה' ומתורתו" " (רש"י, ודומה לזה מצודת דוד) ; " "הדוב מסוכן לגוף, והכסיל מסוכן לנפש; הדוב קורע סגור ליבו להוציא הדם, והוא קורע סגור ליבו להכניס שם איוולת וספיקות; הדוב ינצחנו האדם לפעמים בצידו, והכסיל לא ינוצח באיוולתו; הדוב יניח את האדם לפעמים, והכסיל לא יניח איוולתו בשום אופן" " (מלבי"ם) .

פסוקים דומים

ישנם פסוקים נוספים המזהירים מפני התקרבות לכסילים:

(משלי יג כ): "הלוך את חכמים וחכם, ורעה כסילים ירוע"( פירוט )
(משלי כא כ): "אוצר נחמד ושמן בנוה חכם, וכסיל אדם יבלענו"( פירוט )
וייתכן שגם: (משלי יד ז): "לך מנגד לאיש כסיל, ובל ידעת שפתי דעת"( פירוט )
ראו גם: מאמרים נוספים על כסיל באיוולתו

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-01-14.

פסוק יד

עריכה

איך לזהות ריב לפני שהוא מתחיל, ואיך להימנע ממנו

לפעמים, ריב שנמשך כמה דקות, עלול להרוס לנו את מצב-הרוח למשך ימים רבים. הדרך הטובה ביותר להימנע ממצבים כאלו היא לזהות שאנחנו עומדים להיכנס לתוך ריב, ולהימנע מהמריבה לפני שהיא מתחילה. כך ממליץ ספר משלי:

משלי יז יד: "פוטר מים ראשית מדון, ולפני התגלע הריב - נטֹש!":

פוטר = פותח (כמו בביטוי " פטר רחם " = הבן הבכור שפותח את הרחם);

פוטר מים = פותח פתח לשטף-מים (למשל פותח סכר); ובהשאלה - פותח פתח לשטף של רגשות.

פוטר מים ראשית מדון = הריב מתחיל כאשר אדם פותח פתח לשטף של רגשות. לפעמים מצטברים אצלנו הרבה רגשות שליליים שקשה לנו לבטא אותם במילים, והם עצורים בתוך ליבנו. ואז, כשמישהו אומר לנו משהו מעצבן, ה"סכר" נפתח בבת-אחת, וכל הרגשות מתפרצים החוצה בצעקות. כך, במקרים רבים, מתחיל הריב.

התגלע = התגלה בצורה שלילית, התגלה בחרפתו.

ולפני התגלע - הריב נטוש = לפני שאתה או הזולת תתגלו בחרפתכם, כשייחשפו כל הרגשות השליליים שלכם בצורה לא מרוסנת, מומלץ לנטוש, להפסיק את השיחה ולברוח מהמקום מייד; ממש כמו שהיינו נוהגים אילו היינו רואים שטף מים מתקרב לעברנו במהירות.

כדי להימנע ממריבה צריך להיות ערניים ולשים לב לכך שהמריבה מתקרבת: אם מישהו אמר לנו משהו מעצבן, ואנחנו מרגישים רגשות שליליים שהולכים להתפרץ החוצה - נגיד "סליחה, אני חייב/ת ללכת" ונסתלק. לאחר מכן כדאי, כמובן, למצוא הזדמנות רגועה יותר כדי לדבר על הרגשות השליליים ולפרוק אותם בצורה מתונה.

מקורות ופירושים נוספים

1. פירשנו שהפסוק מדבר על כל מריבה בין בני אדם, שהולכת ומתרחבת כמו סדק בסכר שנפרץ ע"י המים. ודומה לזה פירשו בגמרא, בארמית: " "האי תיגרא דמיא לצינורא דבידקא דמיא, כיון דרווח - רווח" " (רב הונא, סנהדרין ז א ) , ובתרגום לעברית: " "התיגר, הריב, דומה ליוּבלים של מים, ברגע שמתחילים להתרווח ולהתפשט הלאה - הם ממשיכים בלי סוף, בלי להפסיק. וכן הוא התיגר, ברגע שמתחילה מחלוקת - היא תמשיך להתפשט ולהתרחב, ולכן חייבים לעצור אותה" " ( סרוג ) . וכך כתבו המפרשים: " "המתחיל במריבה הוא כפותח חור בגדרי אגפי אמת המים , והמים יוצאין בו, והחור הולך ומרחיב. כן המדון, הולך וגדל תמיד... קודם שתתגלע חרפתך, נטוש את הריב." " ( רש"י , ודומה לזה מצודות )

דברים דומים כתב הרב שמחה כהן בספר "הבית היהודי א", עמ' 145:

עצור רגע לפני ההתפרצות : " "התפרצות הכעס כמעט אינה מופיעה בפתאומיות, על פי רוב ניכר על פניו של הכעסן שבעוד מספר דקות או שניות היא תבוא, והתנהגות נכונה באותו רגע, יכולה להביא רגיעה על הכעסן, ושלווה לבית. לא פעם התפרצות באה בעקבות ויכוח נוקב ומתמשך בין בני זוג. גם מי שמצליח לשמור על שלוות ויכוח, יודע מנסיון העבר שויכוח בטונים גבוהים יביא את שותפו לחיים להתפרצות של כעס. בעיקר כאשר המתווכחים הגיעו לשלב שבו הם חוזרים שוב ושוב על דברים שאמרו מספר דקות קודם... אם אכן הויכוח הגיע למצב של חזרה עצמית, יש לעשות כל מאמץ להפסיק את הויכוח ולנתק מגע. ההפסקה תיעשה על-ידי שהם יאמרו זה לזו 'בוא נפסיק כאן להתווכח ונדון בנושא זה במועד אחר'. ההפסקה אינה קלה למי שלא הורגל לה. אך אחר הדבר ייעשה פעמיים או שלוש, ובני הזוג יווכחו בתועלת שהדבר מביא לבית ולמשפחה, הרי שהמגמה להפסיק את הויכוח לפני שייהפך לריב, נעשית אוטומטית ומתבקשת מאליה." "
עצות נוספות להפסקת תהליך הכעס : " "בני זוג רבים נוקטים לעיתים במהלכים המביאים רגיעה לעצמם או לזולתם. יש ובן-זוג, לכשרואה שהכעס גובר עליו, יוצא את הבית לזמן קצר, כדי להירגע, עד שהוא חש שרמת הכעס הבלתי נשלטת כבר עברה. אחרים נוהגים, שכשהם מבחינים שהזולת כועס, הם יוצאים את החדר שבו הוא מצוי, וזאת כדי לאפשר לו להירגע כשהוא לבדו. מאידך, מתגלה לעיתים, שדווקא יציאה מהמקום גורמת להגברת הכעס, משום שאז חש הכועס שאין מאזינים לו כלל וכלל. במקרה כזה, ההישארות מקנה את התחושה שמאזינים ומתייחסים לו, והיא שמביאה רגיעה עליו..." "

2. ויש שפירשו שהפסוק מדבר על מריבה שהגיעה לבית הדין, והוא פונה אל השופט המעוניין לעשות פשרה במקום לפסוק את הדין. על-פי ההלכה, לא בכל מצב מותר לעשות פשרה:

פוטר מים ראשית מדון - כשהשופט כבר התחיל לשמוע את המדון - את טענות בעלי הדין - הדבר דומה לשטף מים: כמו שאי אפשר לעצור שטף מים, כך אי אפשר לעצור את פסק הדין, ואסור לעשות פשרה.
רק לפני התגלע - לפני שגילו בעלי הדין את טענותיהם, או לפני השופט גילה מי צודק - יכול השופט לנטוש את הריב ולעשות פשרה.

" "שנים שבאו לפניך לדין: עד שלא תשמע דבריהן, או משתשמע דבריהן ואי אתה יודע להיכן דין נוטה, אתה רשאי לומר להן צאו ובצעו; משתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה, אי אתה רשאי לומר להן צאו ובצעו, שנאמר פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש : קודם שנתגלע הריב אתה יכול לנטשו, משנתגלע הריב אי אתה יכול יכול לנטשו." " (רבי שמעון בן מנסיא, סנהדרין ו ב ) .

הפסוק הבא ממשיך את הרעיון: "מצדיק רשע ומרשיע צדיק - תועבת ה' גם שניהם": אם השופט כבר שמע את טענות בעלי הדין, והוא יודע מי הצדיק ומי הרשע, אסור לו לעשות פשרה ביניהם, כי זו תועבה בעיני ה' (ע"פ מלבי"ם) .

3. ויש שפירשו הפסוק מדבר על דין מיוחד - דינו של האדם המגיע לעולם האמת: " "אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה, שנאמר פוטר מים ראשית מדון" " (רב המנונא, קידושין מ ב ) , " "פוטר מים - הפורק עול תורה - ראשית מדון - הוא תחילת דינו. ואין מים אלא תורה, דכתיב (ישעיהו נה) הוי כל צמא לכו למים." " (רש"י שם) .

ראו גם: ראשית - פסוקים נוספים .

מאמרים נוספים - באדיבות גוגל

פרשת מקץ : מובא במסכת סנהדרין דף א עמוד א "והני תנאי, פוטר מים ראשית מדון , ... דאמר רב המנונא: אין תחילת דינו של אדם נידון אלא על דברי תורה, שנאמר פוטר מים ראשית מדון . ... ( cache )
בס"ד : הסבר אחד שראיתי הוא מבוסס על הפסוק במשלי פרק יז פסוק יד " פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש" על פסוק זה אומרת הגמרא במסכת קידושין דף מ עמוד ב "דאמר ... ( cache )
yeshiva.org.il - עלונים - קול צופיך פרשת השבוע פרשת ויצא תשס"ג : וז"ל הגמרא (סנהדרין ז' ע"א): " פוטר מים ראשית מדון , מאי דרשי ביה? וכו' אמר רב הונא האי תיגרא דמיא לצינורא דבידקא דמיא, כיון דרווח - רווח". ופרש רש"י שם, ... ( cache )
מכללת יעקב הרצוג להכשרת מורים : פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נְטוֹש (משלי יז יד). פוטר מים - פותח מים. פתיחת סכר או דבר אחר החוסם את זרם המים דומה לראשית הריב, שכן אחרי הפתיחה ... ( cache )
מאמר חסידי : דאמר רב המנונא: "אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה שנאמר (משלי יז) : " פוטר מים ראשית מדון " (הפוטר עצמו מלימוד תורה- שאין מים אלא תורה שנאמר " הוי כל ... ( cache )
הסכמי המים ישראל לירדן והתאמתם: סמינריון בהסכמי המים ישראל לירדן ... : באדם, הציע עיקרון ותרני לפתרון סכסוכים מעין אלה: " פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש" (משלי, י"ז, 14). עיקרון זה התאים לתקופה, בה כאשר פרץ ... ( cache )
סרוג, האתר ל דתיים שבינינו : אמר שלמה במשלי: " פוטר מים ראשית מדון " - פתיחת מים היא ראשית מדון [פטר=פתח, כמו פטר רחם, שפותח את הרחם] - "אמר רב המנונא: האי תיגרא, דַמְיָא לצינורא ... ( cache )
בחדרי חרדים | הארי פוטר - הגירסה החרדית : " פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש" לא שמתי לב שאני בניק ההנהלה. זאת היתה הודעה אישית שלי מרכא תוקן על ידי - מרכא_כפולה - 18/03/2004 14:39:27 ... ( cache )
משלי ג€“ ויקיפדיה : ... ואח לצרה ייוולד", "רעך ורעה אביך אל תעזוב"; ולהימנעות ממריבות: "טוב פת חרבה ושלווה בה מבית מלא זבחי ריב", " פוטר מים ראשית מדון , ולפני התגלע הריב נטוש". ... ( cache )
yeshiva.org.il - עלונים : 4 - פוטר מים ראשית מדון . 5 - כעסו ומריבתו של יעקב אבינו. 6 - כעסו של הקב"ה. 7 - חכם עיניו בראשו. 8 - לך ולזרעך דוקא. 9 - וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. ... ( cache )
עולם התנ"ך : וכן (משלי יז יד) פוטר מים ראשית מדון . תי"ו של תזכר לשון נקבה היא, מוסב על היולדת : (כ) ופטר חמור - ולא שאר בהמה טמאה: תפדה בשה - ... ( cache )
אסונה של אפיה / נחמה פוחצ'בסקי : " פוטר מים ראשית מדון ", ממלמל מוסה וחורק שיניו כשהוא משוטט בין תימני-העיר, ומבקש עיצות מפיהם. חכם אחד, שעוסק בניסתרות, שלח אותו לבקש אחר אדם ארוך, ... ( cache )
פדיון הבן ג€“ בן של מי : רש"י : "פטר כל רחם - שפתח את הרחם תחלה, כמו (משלי יז יד) פוטר מים ראשית מדון , וכן (תהלים כב ח) יפטירו בשפה, יפתחו שפתים:. שמות פרק יג ... ( cache )
דף קשר מספר 948 - פשרה וביצוע / אביעד ברטוב : אבל מששמע דבריהם ויודע להיכן הדין הוא נוטה - אין רשאי שיאמר להן צאו ובצעו, כגון ' פוטר מים ראשית מדון וגו (משלי י"ז, יד) עד שלא נתגלה אתה רשאי לנטשו ... ( cache )
מסילת ישרים - Rav Shraga Silverstein : ... כך דינו קודם למעשה כדרב המנונא דאמר רב המנונא אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה שנאמר פוטר מים ראשית מדון וכשם שדינו קודם למעשה כך שכרו קודם למעשה. ... ( cache )
תורת הבית - העתק מכתב אחד : והנה אחז"ל (שבת ל"א) אין תחלת דינו של אדם אלא על ד"ת, שנאמר פוטר מים ראשית מדון . והיינו שמדיינים עם האדם על מה שפטר עצמו מד"ת (שנמשלה למים וכדכתיב הוי כל ... ( cache )
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש בענין שלימות הארץ Sichos of ... : מה ש"אין ברירה" הוא, כאמור לעיל, שאין מנוס מכך שזה לא ייקרא " פוטר מים ראשית מדון ": כלומר כאשר נוצר חריץ בקיר שחוסם מים - "מים הזידונים" - אין העצה לכך (מאחר ... ( cache )
עולם התנ"ך : כמו: פוטר מים ראשית מדון . באדם - עבודה מתחילה היתה בבכורות. פסוק ד האביב - ביכור ובישול תבואה. כמו: עודנו באבו לא יקטף. באבי הנחל. ... ( cache )
באורי אגדות קידושין : י"ל במ"ש חז"ל על פסוק " פוטר מים ראשית מדון " - "אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה", ותוס' שם הקשו דבשבת (לא ע"א) משמע ד"נו"נ באמונה" קודמת, ... ( cache )
פרק ה' תרבות המחלוקת : לביסוס עמדתו מובא בברייתא מדרש על הפסוק ממשלי (י"ז, י"ד) " פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש". לפי הבנתו של רבי שמעון מדבר הפסוק על השופט שרשאי לפשר ... ( cache )
השתדלות למעמד חברתי : שמואל טוען כי זהו פירוש הפסוק במשלי (יג€�ז יג€�ד): ג€� פוטר מים ראשית מדון ג€� - [מדון נוטריקון ראש מאה דינים] הנמנע ממריבה, נמנעים ממנו מאה דינים. ... ( cache )
דף קשר מספר 526 - פרשת מקץ : אומרת על מריבה ומדון: " פוטר מים ראשית מדון , אמר רב הונא האי תיגרא דמיא לצינורא דבידקא דמיא, כיון דרווח רווח. אביי קשישא אמר דמי לגודא דגמלא כיון דקם קם". ... ( cache )
אהבת איש ואשה : וזה כלל גדול כי יהיה ריב בין אנשים או בין איש לאשתו והאחד היה פוטר מים ראשית מדון ויצא מן השורה ופער פיו לבלי חוק לו בכח יגבר שכנגדו שלא להשיבו דבר בשעת ... ( cache )
מדרש תנחומא / פרשת משפטים : משאתה יודע להיכן הדין נוטה, אין אתה רשאי לומר להן, צאו ובצעו, שנאמר: פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש (מש' יז יד). קודם שיתגלה לך הריב, ... ( cache )
P.D.S כירולוגיה-תורת כף היד - צמחי מרפא |שמנים צמחיים| קוסמטיקה ... : ספר ליקוטי הש"ס - סדר האלפא ביתא שבאצבעות הנה ארז"ל אין תחלת דינו של האדם אלא על התורה שנאמר פוטר מים ראשית מדון . ר"ל בראשית דינו של האדם שואלין אותו פטרת ... ( cache )
באורי אגדות חגיגה ג ע"ב-ד : וזה טעם פוטר מים ראשית מדון (משלי יז, יד), מים היינו תורה, מי שפותח איזה שער ודבר הוא ראשית מדון ומחלוקת. (רבי צדוק הכהן, רסיסי לילה, אות טז) ... ( cache )
ספר שערי קדושה : ואמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין דף ז' ע"א) אין תחלת דינו של אדם אלא על דברי תורה שנאמר (משלי י"ז י"ד) פוטר מים ראשית מדון , וכתיב (יהושע א' ח') והגית בו יומם ... ( cache )
ילקוט שמעוני - משלי : פוטר מים ראשית מדון . וכבר היה ר' טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד נשאלה שאלה זו לפניהם למוד גדול או מעש, נענה ר' טרפון ואמר מעשה גדול, נענה ר' עקיבא ... ( cache )
תנ"ך, שמות פרק י פסוק א : שפתח את הרחם תחלה כמו (משלי יז) פוטר מים ראשית מדון . וכן (תהילים כב) יפטירו בשפה יפתחו שפתים:. לי הוא. לעצמי קניתים ע"י שהכיתי בכורי מצרים: ... ( cache )
Tosefta, Seder Nezikin : ... דבריהם ויודע להיכן הדין הוא נוטה אין רשאי שיאמר להן צאו ובצעו כגון שהוא אומר (משלי יז) פוטר מים ראשית מדון וגו' עד שלא נתגלה אתה רשאי לנטשו משנתגלה הדין ... ( cache )
ילקוט שמעוני - תרי עשר : ... הדין נוטה אתה רשאי לומר להם צאו ובצעו שנאמר פוטר מים ראשית מדון ולפני התגללע הריב נטוש קודם שנתגלע הריב אתה רשאי לנטוש משנתגלע הריב אי אתה רשאי לנטשו, ... ( cache )
ציור 1 : בטר צתג יש שקורין פטר לשון פוטר מים ראשית מדון ויש שקורין סט"ן קרע ודאי כן להשביע אז קורין קרע שטן פט"ר צת"ג אבל לענין השבעות אחרות קורין עם שי"ן ובי"ת בט" ר ... ( cache )
דרשות ר"י אבן שועיב : ולכן אז"ל תחלת דינו של אדם אינו אלא על דברי תורה שנאמר פוטר מים ראשית מדון . ואמרו הלל מחייב העניים ורבי אלעזר בן חרסום מחייב העשירים, כלומר שאין פתחון פה ...
בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון - גירסת html של - 38korach.rtf : הגמרא (סנהדרין ו ע"ב) אומרת "' ולפני התגלע הריב נטוש ' (משלי י"ד, יד) - קודם שנתגלע הריב אתה יכול לנוטשו, משנתגלע הריב אי אתה יכול לנטשו". ... ( cache )
ולא יהיה כקרח וכעדתו*1 : "' ולפני התגלע הריב נטוש ' - קודם שנתגלע הריב אתה יכול לנוטשו, משנתגלע הריב אי אתה יכול לנטשו". בגלל הדברים שאמרנו, ישנה חשיבות גדולה לנטוש את הויכוח קודם ... ( cache )
מחיר הכעס : ועל כן אומר שלמה המלך בחוכמתו: ולפני התגלע הריב נטוש (משלי יז, יד), כלומר החוכמה היא לא להגיע להתפרצות, ולהתרחק כאשר עדיין הריב, הכעס לא בלהב ובלהט. ... ( cache )
פרשת לך לך : ' ולפני התגלע הריב נטוש ' (משלי י"ד,יד) - קודם שנתגלע הריב אתה יכול לנטשו, משנתגלע הריב אי אתה יכול לנטשו". יעקב אבינו אומר: "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם ... ( cache )
התפלת מים: סמינריון בהתפלת מים, מאגר עבודות בהתפלת מים : ולפני התגלע הריב נטוש " (משלי, י"ז, 14). עיקרון זה התאים לתקופה, בה כאשר פרץ ריב בין רועים, תמיד ניתן היה לחפור באר אחרת אשר תספק את המים הנחוצים. ... ( cache )
דף היומי על ארץ ישראל מבשרת ציון : פוטר מים ראשי מדון ולפני התגלע הריב נטוש . ,. רצה. לומר. קודם שיתגלע לך הדין אתה רשאי לנטשו . ובית דין מכין ועונשין שלא מן התורה כדי לעשות סיג לתורה ... ( cache )
היסטוריה, שיעורי בית מבי"ס תיכון, עמוד 29 : אך ככל מלחמה עליך לזכור כי הנצחון הגדול ביותר הוא לא להתחיל אותה, וכאן מגיעה לה העיצה השניה: עצת שלמה במשלי י"ז " ולפני התגלע הריב נטוש " השתמש בחכמתך על מנת ... ( cache )
הכעס הורג אותך : אך ככל מלחמה עליך לזכור כי הנצחון הגדול ביותר הוא לא להתחיל אותה, וכאן מגיעה לה העצה השניה: עצת החכם מכל אדם במשלי יז ולפני התגלע הריב נטוש השתמש ... ( cache )
כעס על פי היהדות - יהדות, דת : 5 אוקטובר 2005 ... וכאן מגיעה לה העיצה השניה: עצת החכם מכל אדם במשלי י"ז " ולפני התגלע הריב נטוש " השתמש בחכמתך על מנת לזהות את מיקומם של מוקדי הכעס הבאים, ... ( cache )
Atraf Blogs : אך ככל מלחמה עליך לזכור כי הנצחון הגדול ביותר הוא לא להתחיל אותה, וכאן מגיעה לה העיצה השניה: עצת החכם מכל אדם במשלי י"ז " ולפני התגלע הריב נטוש " השתמש בחכמתך ... ( cache )

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-05-01.

פסוק טו

עריכה

לא להצדיק את הרשעים

חז"ל קבעו (אבות א ו) " "הוי דן את כל האדם לכף זכות" "; לפי חכמי החסידות, הוראה זו מתייחסת גם לרשע גמור, שגם בו יש לחפש נקודות טובות ( פירוט ). אולם, גם ללימוד זכות יש גבול:

(משלי יז טו): "מצדיק רשע ומרשיע צדיק - תועבת ה' גם שניהם"

מצדיק רשע = אומר שהרשע הוא צדיק.

מרשיע צדיק = אומר שהצדיק הוא רשע.

גם שניהם = ביטוי המציין השוואה שאינה מובנת מאליה ; בפסוק זה, ההשוואה היא בין מצדיק רשע לבין מרשיע צדיק : מובן שאסור להגיד על צדיק שהוא רשע , והחכם מלמד, שגם אדם האומר על רשע שהוא צדיק מתועב באותה מידה:

כי יש כאן שקר ועיוות הדין, ובעיני ה', כל עיוות של הדין הוא פסול, בין לטובה ובין לרעה;
כי כשאומרים על אדם רשע ( הפוגע בזולת במזיד ) שהוא צדיק ( נותן לכל אחד את המגיע לו ) הדבר גורם נזק לאנשים שנפגעו מהתנהגותו של הרשע, כי הדבר מציג את תלונותיהם על הרשע כתלונות שווא.

אם כך, גם כאשר מלמדים זכות על רשע ומוצאים בו נקודות טובות, אסור להגיד שהוא צדיק - אסור להתעלם ממעשי הרשע שלו.

פירושים נוספים

1. גם הרב יונה גירונדי פירש שהפסוק מתייחס להתעלמות ממעשי הרשע של הרשע ( שערי תשובה ג קפז ) : " "וזה דבר כת החנפים. עניין הכת הזאת נחלק לתשעה חלקים: החלק הראשון - החנף אשר הכיר או ראה או ידע כי יש עוול בכף חברו וכי החזיק בתרמית, או כי יחטא איש לאיש בלשון הרע או באונאת דברים, ויחליק לו לשון הרע לאמור "לא פעלת אוון". המעט ממנו עוון הנמנע מן התוכחה... ויוסיף לחטוא על אמרו "לא חטאת!"... והנה זה ביד החנף עוון פלילי, כי לא יקנא לאמת, אבל יעזור אחרי השקר, ויאמר לרע טוב, וישם חושך לאור. גם נתן מכשול לפני החוטא משני פנים: האחד, כי ישנה באיוולתו ביום מחר... מלבד כי יישא עונש על הנזק אשר הזיק לאשר אשם לו החוטא, על צדקו מי אשר חטא לו. מלבד כי ייענש על דבר שקר... ונאמר מצדיק רשע ומרשיע צדיק - תועבת ה' גם שניהם" ".

2. יש אומרים שהפסוק שלנו מגנה רק את מי שמצדיק את הרשע כתוצאה מעניינים אישיים, בדומה לפסוק (ישעיהו ה כג): "מצדיקי רשע עקב שחד , וצדקת צדיקים יסירו ממנו". לפי זה, אסור להצדיק את הרשע כדי לקבל ממנו תועלת אישית כלשהי, אבל מותר להצדיק את הרשע מתוך אמונה תמימה שיש בו נקודות טובות.

כך רמזו חז"ל במדרש ילקוט שמעוני, בראשית כז רמז קיג : " "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו - ר' יצחק פתח מצדיקי רשע עקב שחד וצדקת צדיקים יסירו ממנו : כל מי שנוטל שחד בשביל להצדיק את הרשע; זה יצחק, על ידי שהצדיק את הרשע כהו עיניו - ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו וגו'. מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם לא ממה שהיתה רבקה אוהבת ליעקב יותר מעשו עשתה את הדבר הזה, אלא אמרה 'לא יעול ויטעי לההוא סבא' על שם תועבת ה' גם שניהם ועל ידי שהצדיק את הרשע כהו עיניו." " ובגירסה קצת שונה ב מדרש רבה תולדות סה ו : " "מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם אמר ר' יהושע בן לוי: לא ממה שהיתה רבקה אוהבת את יעקב יותר מעשו עשתה את הדבר הזה, אלא אמרה לא יעול ויטעי בההוא סבא, על שם תועבת ה' גם שניהם ; ועל ידי שהצדיק את הרשע כהו עיניו - ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו" ". ר' יצחק פתח (שמות כג) ושוחד לא תקח וגו' אמר ר' יצחק: ומה אם מי שנטל שוחד ממי שהיה חייב לו כהו עיניו, הלוקח שוחד ממי שאינו חייב לו על אחת כמה וכמה - ויהי כי זקן יצחק וגו '" ".

אולם, בפסוקנו אין רמז לשוחד או לעניינים אישיים כלשהם.

3. יש אומרים שהפסוק שלנו פונה רק לשופט, בדומה לפסוקים (דברים כה א): "כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע", ו (שמות כג ז): "מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרג כי לא אצדיק רשע". בבית המשפט יש לשפוט בצדק, ואסור להקל בעונשם של הרשעים, כי הדבר עלול לפגוע בקרבנותיהם הצדיקים; אבל מחוץ לבית המשפט מותר ורצוי לדון כל אדם לכף זכות ולחפש בו את הנקודות הטובות (דעת מקרא) .

ויש אומרים שהפסוק פונה לאנשים שמחוץ לבית המשפט, המזלזלים בשופטים, ומערערים על ההחלטה שלהם - טוענים שהאיש שהורשע הוא זכאי וצדיק , והאיש שיצא זכאי וצדיק הוא רשע . כמובן, מותר למתוח ביקורת עניינית על פסק הדין, אך רוב האנשים לא עושים זאת - רוב האנשים מחליטים מראש מי אשם ומי זכאי (בדרך-כלל ע"פ המחנה הפוליטי שאליו הוא משתייך...), וכלל אינם טורחים לקרוא את פסק הדין. גישה זו מביעה זלזול במערכת המשפטית ולכן היא תועבת ה' .

אולם, בפסוקנו אין רמז לכך שהוא מתייחס רק לדיון משפטי - על-פי הפשט הוא מתייחס לכל אדם שמצדיק את הרשע בדבריו.
חז"ל קישרו את המצוה לדון לכף זכות לפסוק העוסק במשפט - "בצדק תשפוט עמיתך" (ראו כל אדם הוא שופט - כמו שבבית המשפט יש לשפוט בצדק, כך ב"בית הדין" של המחשבות שלנו יש לשפוט בצדק); ומסתבר שהדבר נכון גם בכיוון ההפוך - כמו שבבית המשפט אסור להצדיק את הרשע, כך במחשבות אסור להצדיק את הרשע.

4. יש אומרים, שמשמעות הביטוי "גם שניהם" בפסוקנו היא "רק כששניהם נמצאים יחד, באותו אדם". כלומר, מותר להיות אדם חיובי, לדון את כולם לכף זכות, ולמצוא בכל אחד רק את הדברים הטובים; מותר להיות אדם ביקורתי, ולמצוא בכל אחד את הדברים הטעונים שיפור; מותר גם לראות בצדיקים את הדברים הטובים, וברשעים את הדברים הרעים; אבל אסור להיות "מצדיק רשע ומרשיע צדיק" בו זמנית - אסור למצוא ברשעים את הדברים הטובים, ובו-בזמן למצוא בצדיקים את הדברים הרעים; מי שנוהג כך הולך בכיוון הפוך לגמרי מרצון ה', ולכן זו תועבת ה' . (ע"פ הצל"ח) .

אולם, פירוש זה אינו מתאים לאף אחת מן המשמעויות של הביטוי "גם שניהם" ; אמנם יש פסוק שבו הביטוי מתייחס לשני דברים הבאים יחד (משלי כ י): "אבן ואבן איפה ואיפה, תועבת ה' גם שניהם", אולם בפסוק זה המילה " גם " משמעה כמו "אפילו" - אפילו כששתי הרמאויות באות יחד, ונראה כאילו הן מבטלות זו את זו, ה' מתעב אותן ( פירוט ); ובפסוקנו אי אפשר לפרש כך, כי דווקא כששני הדברים באים יחד, חומרתם גדולה יותר.

'

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-02-15.

פסוק טז

עריכה

הכסיל "שכח את הלב בבית"

הרבה "אוניברסיטאות", בעיקר בחו"ל, מציעות לאנשים לקנות תואר בלי מאמץ - בלי מבחנים, בלי שיעורים, תמורת סכום נמוך יחסית.

מדוע אנשים פונים אליהם? מן הסתם, משום שתואר אקדמי נותן כבוד ומעמד, ובמקומות עבודה מסויימים - מביא גם לעליה במשכורת.

נראה, שגם בזמן התנ"ך היו אנשים, שרצו לזכות בכבוד הראוי לחכמים (ראו כבוד חכמים ינחלו ), בלי להתאמץ וללמוד חכמה:

(משלי יז טז): "למה זה מחיר ביד כסיל, לקנות חכמה - ולב אין?".

כסיל = השונא חכמה , לב = מקום המחשבות .

שיעור הכתוב הוא: " למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה, ולב אין ביד כסיל לקנות חכמה?", כלומר - "למה הכסיל לוקח בידו מחיר לקניית חכמה, ואין הוא לוקח בידו את הלב שלו על-מנת לקנות חכמה?".

הכסיל הולך לקנות חכמה, ולוקח בידו הרבה כסף, אבל את הלב הוא שוכח בבית.

הכסיל חושב שיוכל לקנות את החכמה בכסף, ואין הוא מבין, שהעיקר בקניית החכמה הוא הלב - העיקר הוא להקדיש את המחשבות ללימוד החכמה.

חכמה בלשון המקרא היא הרבה יותר מתואר אקדמי - היא דרך חיים; כדי לקנות חכמה, שום הון שבעולם אינו מספיק - צריך לתת את הלב.

פירושים נוספים

1. בקריאה ראשונה של הפסוק, אפשר להסיק ממנו שלכסיל אין לב. ואכן - כך פירשו רוב המפרשים: לכסיל אין לב, ולכן אין לו מקום לשים בו את החכמה שיקנה, אין לו מקום להוציא ממנו חכמה למכירה, אין לו כוח למשול בעצמו על-מנת לוותר על התאוות בתמורה לחכמה, וכו'. אולם, במקומות רבים בספר משלי (וגם בספר קהלת) נאמר שלכסילים דווקא יש לב, גם אם אינו ברמה גבוהה במיוחד:

(משלי ח ה): "הבינו פתאים ערמה, וכסילים הבינו לב"( פירוט )
(משלי יב כג): "אדם ערום כסה דעת, ולב כסילים יקרא אולת"( פירוט )
(משלי טו ז): "שפתי חכמים יזרו דעת, ולב כסילים לא כן"( פירוט )
(משלי יח ב): "לא יחפץ כסיל בתבונה, כי אם בהתגלות לבו"( פירוט )
(משלי כח כו): "בוטח בלבו הוא כסיל , והולך בחכמה הוא ימלט"( פירוט )
(קהלת ז ד): "לב חכמים בבית אבל, ולב כסילים בבית שמחה"
(קהלת י ב): "לב חכם לימינו, ולב כסיל לשמאלו"( פירוט )

2. מכל הפירושים שבדקתי, הפירוש היחיד שמתאים לעובדה זו הוא פירוש רש"י, שפירש: " "ולב אין - ואין בלבו לקיימה, ואינו לומד תורה אלא לקנות שם" "; הוא קרא את הפסוק כ: "למה זה מחיר ביד כסיל, לקנות חכמה - ובלב אין ", כלומר, בליבו של הכסיל אין כוונה לקיים את החכמה, ולכן אין טעם שיקנה אותה.

3. אם קוראים את הפסוק כך (בתוספת ב'), אפשר לפרש אותו אחרת - בליבו של הכסיל אין מקום לחכמה, כי הוא מלא תאוות. פירוש זה מתאים להגדרה שלפיה לב = מקום המחשבות .

4. ולפי הפירוש שכתבנו למעלה, אפשר לקרוא את הפסוק כפי שהוא, ללא תוספת ב.

פסוקים נוספים עם המילים "כסיל" ו"לב"

(משלי יד לג): "בלב נבון תנוח חכמה, ובקרב כסילים תודע"( פירוט )
(משלי טו יד): "לב נבון יבקש דעת, ופני כסילים ירעה אולת"( פירוט )

ראו גם: חכמים, נבונים ואיברי גופם .

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-02-14.

פסוק יז

עריכה

בכל עת אוהב הרע, ואח לצרה ייוולד

זהו מאמר לא גמור. קחו אותו כאתגר - להשלים אותו!

(משלי יז יז): "בכל עת אהב הרע, ואח לצרה יולד"

רֵע = מכר , אח = קרוב משפחה.

ישנם כמה פסוקים בספר משלי הכוללים את המילים אח ורע , וניתן לפרש שהפסוק שלנו מעביר מסר דומה:

1. הפסוק בפרק כז מלמד, שחשוב להשקיע בקשר עם המכרים, ולא לסמוך רק על קשרי המשפחה (ראו רעך ורע אביך אל תעזוב, ובית אחיך אל תבוא ביום אידך ). לפי זה, ניתן לפרש גם כאן: " "לעולם הוי אוהב רעים לקנות אוהבים... ולעת הצרה ייוולד לך הרע כאח לעזור לך ולהשתתף בצרתך" " (רש"י) . לפי זה יש לנקד את הפסוק: " בכל עת אֱהֹב הרע ", או לקרוא " בכל עת היה אֹהֵב את הרע ".

אולם, פירוש זה אינו מתאים למשמעות הפשוטה של המילה ייוולד ; והיה ראוי יותר לכתוב "ואח יהיה לך ביום צרה".

2. פסוק בפרק יח מלמד, שיש מכרים שאוהבים יותר מקרובי המשפחה (ראו איש רעים להתרועע, ויש אוהב דבק מאח ). לפי זה ניתן לפרש גם כאן: " "אהבת הרעים היא בכל עת , בין ביום טובה ובין בעת צרה; אבל אהבת האח אינה תמידה כל כך, רק בבוא צרה על אחיו אז ישוב להשתדל בו כי עצמו ובשרו הוא, ואם כן הרי הוא כאילו האח נולד לתועלת וצרה" " (מצודת דוד) . פירוש זה מתאים לניקוד שלפנינו " בכל עת אֹהֵב הרע ".

אולם, רֵע אין משמעו דווקא "ידיד", אלא "מכר"; לא כל הרעים אוהבים - יש רעים מסוכסכים ואף נלחמים (ראו רעך = מכרך ).

פירושים נוספים

3. פירשנו שהמילה " הָרֵע " משמעה "ה- רֵע " (ה הידיעה + שם עצם); אך יש שפירשו שזה בכלל פועל, צורת המקור של הפועל " הֵרֵע " (שורש רעע + בניין הפעיל). לפי זה, הפסוק כלל אינו מדבר על מכרים ועל קרובי משפחה, אלא הוא המשך של הפסוק הקודם: "למה זה מחיר ביד כסיל, לקנות חכמה ולב אין?"; הפסוק הנוכחי ממשיך אותו ואומר, שהכסיל בכל עת אוהב הרע = בכל עת אוהב לעשות מעשים רעים, ואח לצרה ייוולד = הכסיל הוא כמו אח של הצרה, הוא אוהב את הצרה כמו שאוהבים אח, הוא אוהב לעשות צרות, " "כי הוא וצרת הזמן וצוק העתים יהיו אחים... כי יהיה נוסף גם הוא על צרת הזמן" " (רבי יונה גירונדי) ; משמעות הביטוי "אח" כאן היא כמו במשלי יח ט: "אח הוא לבעל משחית".

אולם, גם זה אינו מתאים למשמעות הפשוטה של המילה "ייוולד"; והיה ראוי יותר לכתוב "ואח הוא לצרה".
ועוד: מהשוואה לפסוקים האחרים בספר משלי המקשרים בין "אח" לבין "רע", מסתבר שגם הפסוק שלנו מדבר על אנשים שהם אחים (קרובי משפחה) ורעים (מכרים), כפי שפירשנו למעלה.

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בלא גמור וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-11-08.

פסוק יח

עריכה

אדם חסר לב תוקע כף

ספר משלי מזהיר בכמה וכמה מקומות מפני חתימה על ערבות בהלוואה ( פירוט ). גם המציאות מראה שחתימה על ערבות היא עסק מאד מסוכן - הרבה אנשים חתמו על ערבות ושכחו מזה, ויום אחד גילו לפתע שהלווה ברח מהארץ, והם נשארו עם חובות עצומים של מישהו אחר.

מדוע עדיין יש אנשים שמתפתים וחותמים על ערבות? ספר משלי נותן שתי תשובות:

משלי יז יח: "אדם חסר-לב תוקע כף, עורב ערובה לפני רעהו":

א. אדם חסר לב תוקע כף = אדם תוקע כף ( = לוקח אחריות מלאה להלוואה של אחר ), כי הוא חסר לב ( =אינו מסוגל לחשוב ): חברים מבקשים ממנו לחתום ערבות, והוא לא חושב על העתיד, ולכן אינו מסוגל לסרב.

ב. עורב ערובה לפני רעהו = אדם נעשה ערֵב להלוואה של הזולת, כי הוא עומד לפני רעהו הלווה המבקש ממנו להיות ערב, " "כי יבוש למאן בדבר כאשר הוא לפני רעהו..." " (רבי יונה) .

ואם כאן הבעיה - כאן גם נמצא את הפתרון. אדם שמבקשים ממנו לחתום על ערבות צריך:

א. להשתמש בלב , לחשוב היטב על העתיד - האם הוא יוכל לעמוד בתשלום החוב אם הלווה יברח מהארץ או יפשוט רגל; אם נראה לו שהסכום גדול מדי - שיהיה חזק ולא יחתום!

ב. ללכת הביתה ולחשוב על הבקשה בשקט, לבד, כאשר הוא לא לפני רעהו ולא מתבייש.

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-05-01.

פסוק יט

עריכה

אוהב פשע אוהב מצה, מגביה פתחו מבקש שבר

ישנם זרמים מסויימים בעם ישראל, ש"תנאי הכניסה" לתוכם הם גבוהים מאד. בחור מ"בחוץ" לעולם לא יוכל להתחתן עם בחורה מ"בפנים", והורים מ"בחוץ" לעולם לא יוכלו לשלוח את ילדיהם לבתי ספר מ"בפנים", ועוד. אותם זרמים טוענים, שהמטרה שלהם היא להגן על עצמם ועל ילדיהם מפני פשעים שנמצאים "בחוץ". על-פי ספר משלי, תנאי כניסה גבוהים באופן מוגזם עלולים לגרום לשֶבֶר בחברה:

(משלי יז יט): "אהב פשע - אהב מצה, מגביה פתחו - מבקש שבר"

מַצָּה = מריבה ; אוהב פשע אוהב מצה = מי שאוהב לראות פשעים, פגמים ומעשים רעים אצל אחרים, כאילו אוהב לריב איתם, כי חיפוש פשעים אצל הזולת הוא אחת הסיבות העיקריות למריבה: " "מי שחביב עליו למצוא פשע, תמיד ימצא איזה פשע. הסוטה יגלה בכל מקום ערווה" " ( חנן מזל ) .

פתחו = הכניסה לביתו, למשפחתו, לבית הספר שלו או לקהילה שהוא משתייך אליה; מגביה פתחו = הקובע "תנאי קבלה" גבוהים, " "כאילו רק חברה "גבוהה" עוברת סף זה" " (רמי ניר) .

מבקש = רוצה ; שֶבֶר = קרע ופירוד בין חלקי העם, וגם צרה ואסון; מגביה פתחו מבקש שבר = מי שמגביה את פתח הכניסה לקהילתו, וקובע תנאי קבלה שמשאירים את רוב הציבור בחוץ, כאילו רוצה שיהיה שבר בעם ישראל, ובסופו של דבר עלול להביא אסון על עצמו ועל קהילתו: " "בהקפדה על "טוהר מחננו" יצרנו שבר ושינאה" " (חנן מזל) .

מקורות ופירושים נוספים

המאמר מסתמך על דברים שכתבו רמי ניר וחנן מזל באתר הניווט בתנ"ך.

אוהב פשע אוהב מצה

1. פירשנו אוהב פשע = מי שאוהב לראות פשעים אצל הזולת.

2. אך רוב המפרשים פירשו אוהב פשע = אוהב לפשוע. פשע = מרידה, פריקת עול, התרשלות , ולפי זה אוהב פשע = מי שאוהב לפרוק עול, אינו אוהב להיות כפוף למסגרת, או שהוא מתרשל ואינו משקיע מספיק בשמירה על המסגרת, למעשה אוהב מצה = אוהב לריב, " "כי יעשה מריבה עמו" " (מצודות) . הדבר נכון, בפרט, בין בני זוג: בכל זוגיות ישנה מסגרת כלשהי ששני הצדדים התרגלו אליה, בין אם מדובר בלוח-זמנים שלפיו מתנהל הבית או בכללי התנהגות המקובלים על שני הצדדים; וכשאחד מבני הזוג מורד במסגרת ומפר את הכללים באופן חד-צדדי, הדבר עלול לגרום למריבות קשות.

3. ויש שפירשו להיפך - המצה גורמת לפשע " "כי ייוולדו מן הַחֵמָה פשעים רבים" " (רבי יונה, מלבי"ם) .

הניסוח "אוהב פשע אוהב מצה" מאפשר את שני הפירושים ולמעשה אומר ששניהם נכונים - מי שאוהב לפרוק עול אוהב לריב, ומי שאוהב לריב אוהב לפרוק עול.

המסגרת אמנם פוגעת בחופש שלנו, אך היא גם יוצרת אוירה רגועה, שבה כל צד יודע למה לצפות, וכשאין אכזבות - אין סיבה למריבות.

4. ועל-דרך הדרש אמרו " "אוהב פשע אוהב מצה - אפילו הרשע מישראל אוהב את חג המצות, משום שבחג זה נקרא "בן" למרות רשעותו" " (רפאל ב"ר אשר חג'בי, על "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה") .

מגביה פתחו מבקש שבר

1. פירשנו מגביה פתחו = מגביה את סף ביתו כדי להרחיק אורחים לא רצויים.

2. אך יש שפירשו להיפך: " "מכניס רֵעים רבים לפתח ביתו" " (הגר"א) . לפי זה, הפסוק מלמד שאין זה ראוי להכניס יותר מדי חברים, כי הדבר עלול לגרום למריבה, כמו שנאמר ב (משלי יח כד): "איש רֵעים להתרועע, ויש אוהב דבק מאח"( פירוט ); לפי זה, שני חלקי הפסוק מתארים שתי סיבות למריבה: פשיעה נגד החברים, וחברותיות מוגזמת.

אולם, קשה להבין איך הביטוי " מגביה פתחו " מציין הכנסת חברים רבים הביתה, והרי אם הפתח גבוה הרי שקשה יותר להיכנס!

3. ויש שפירשו פתחו = פיו, והביאו כראיה את הפסוק (מיכה ז ה): "אל תאמינו ברֵעַ, אל תבטחו באלוף; משֹּכֶבֶת חיקך שמֹר פתחי פיך". לפי זה, מגביה פתחו = מדבר דברי גאוה (מדבר "גבוהה גבוהה"), או מדבר בקול רם ("מגביה את קולו"), ומשמעות הפסוק היא כמו שכתבנו בגוף המאמר - הגאוה מביאה אסון (רש"י, מצודות) . וכך דרשו חז"ל: " "המגביה פתחי פיו ומוציא דברים שלא כהוגן - הקב"ה משברו" " ( מדרש תנחומא על בראשית ג סימן ז ) .

אולם, כל פסוק העוסק בדיבור (כולל הפסוק מספר מיכה) מזכיר איבר כלשהו שקשור לדיבור, כגון לשון, פה או שפה; לא ברור מדוע הכתוב כינה את הפה "פתח" - מדוע לא נכתב פשוט "מגביה פיו/שפתיו/לשונו/קולו מבקש שבר"?

4. ואפשר לקשר בין שני הפירושים - פתח הבית ופתח הפה: " "מי שביתו בנוי במקום נמוך, רק שמגביה הפתח לבד, יישבר בדרך כניסה ויציאה. כן אם הוא איש שפל, ופותח פיו בגאוה למעלה ממה שהוא, יישבר" " (מלבי"ם) ; לדבריו, פתח הבית הוא משל לפתח הפה - כמו שפתח גבוה של בית גורם לנפילות ולשברים, כך גם דיבורים גבוהים גורמים לשברים נפשיים.

5. וייתכן שהפתח הוא פנימי יותר - פתח הלב: מגביה פתחו = מי שיוצר סף גבוה בכניסה לפתח ליבו, לא משתף את הזולת במחשבותיו ולא יוצר קשרים עם אחרים, מתוך מחשבה שהם "נמוכים" ממנו ואינם ראויים לו. לפי זה, שני חלקי הפסוק מדגישים שני עניינים שבהם יש להשקיע במסגרת זוגית (או בכל מסגרת חברתית אחרת):

החלק הראשון מדבר על השקעה במסגרת החיצונית - כללים וגבולות,
והחלק השני מדבר על השקעה בתוכן הפנימי - השיתוף והפתיחות.

הקשר בין גאוה לבין שבר ואסון נזכר גם בפסוקים אחרים:

(משלי טז יח): "לפני שבר גאון, ולפני כשלון גבה רוח"
(משלי יח יב): "לפני שבר יגבה לב איש, ולפני כבוד ענוה"( פירוט )

מבקש שבר

ייתכן שהמילים האחרונות - "מבקש שבר" - מתייחסות לשני חלקי הפסוק, ואם כך, הפסוק מתאר שלוש סיבות לצרה, שלושתן קשורות ליחס לזולת:

אהב פשע = אהבת הבגידות והמרידות;
אהב מצה = אהבת המריבות;
מגביה פתחו = התנשאות על החברים.

לפי זה הפסוק בנוי במבנה ייחודי - לא כשני משפטים מקבילים, אלא כמשפט אחד שיש לו שלושה נושאים ונשוא אחד. ניתן לפרש באופן דומה את (משלי יז כז): "חושך אמריו, יודע דעת, וקר רוח - איש תבונה"( פירוט ).

תגובה

" "יפה! לפני מספר ימים הלכתי במאה שערים. (לאחר פרעות "פרשת ילדי טהרן החדשה") הפשקווילים כהרגלם מכריזים על פרצות ופריצות, וחשבתי לתומי "מי שחביב עליו למצוא פשע, תמיד ימצא איזה" "פשע, ה" "סוטה יגלה בכל מקום ערווה." ובערב שמעתי קרוב משפחה פוסל בתי ספר, כי הם מקבלים באהבה תלמידים מבתים ששומרות מצוות לא לפי סף הדרישות שלו. מגביה פתחו - מבקש שבר. בהקפדה על "טוהר מחננו" יצרנו שבר ושינאה. כמו שעשו הקיבוצים בעבר." " (21/7/09 חנן מזל )

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-05-27.

פסוק כ

עריכה

עיקש לב לא ימצא טוב, ונהפך בלשונו ייפול ברעה

גמישות - כן, הפכפכות - לא:

(משלי יז כ): "עקש לב לא ימצא טוב, ונהפך בלשונו יפול ברעה".

עיקש = עקום וקשה, אינו ישר ואינו משתנה בקלות .

לב = מקום המחשבות והאופי .

עיקש לב = אדם בעל אופי עקום וקשוח, אינו מוכן להשתנות ולחשוב מחדש; "עקשן".

עיקש לב לא ימצא טוב = אדם שאינו מוכן להתגמש ולחשוב מחדש על הנחות היסוד של חייו, יפסיד הרבה דברים טובים שהיה יכול למצוא אילו היה מוכן להשתנות: " "לא יתעקש אדם ולא יקשה ערפו נגד מוכיחיו ונגד מי שמורה לו דרך ישרה, אך יתרצה להם ויקבל דבריהם ברצון נפשו, כי על העיקשים נאמר: " צנים פחים בדרך עקש, שומר נפשו ירחק מהם ", ונאמר: " עקש לב לא ימצא טוב "" " ( אורחות צדיקים יג, שער הרצון ) .

בפרט:

עיקש לב לא ימצא תבונה - כמו שנאמר (משלי יט ח): "קנה לב אהב נפשו, שמר תבונה למצא טוב". אדם שאינו מוכן להיות גמיש וללמוד נושאים חדשים, לא יצליח לפתח את התבונה שלו.

עיקש לב לא ימצא אישה - כמו שנאמר (משלי יח כב): "מצא אשה מצא טוב , ויפק רצון מה'". איש שאינו מוכן להיות גמיש ולהכיר נשים מזרמים שונים ומסוגים שונים מאלה שהתרגל אליהם, ייתכן שלא יצליח למצוא את האישה הטובה ביותר עבורו (וגם להיפך, כמובן).

עיקש לב לא ימצא הצלחה - כמו שנאמר (משלי טז כ): "משכיל על דבר ימצא טוב , ובוטח בה' אשריו"(משכיל = מצליח). אדם שאינו מוכן להיות גמיש, לבחון בכל רגע את מצב השוק ולפעול בהתאם, לא יצליח בעסקיו.

נהפך בלשונו = אומר דברים מתהפכים ומתחלפים בהתאם לאינטרסים רגעיים .

ייפול ברעה = כי הוא גמיש יותר מדי. הגמישות שלו אמנם מאפשרת לו למצוא טוב , אבל מכיוון שאין לו שום אידיאולוגיה עקבית ורציפה, הוא ימצא גם הרבה רע, ובסופו של דבר ייפול ברעה .

הפסוק מציג שני קצוות: בקצה אחד - עיקש לב שאינו מוכן להשתנות כלל, ובקצה שני - נהפך בלשונו המשנה את דעתו כל רגע. הקצה האחד לא טוב , והקצה השני רע . הדרך הנכונה היא דרך האמצע - להיות גמיש אבל לא הפכפך.

פסוקים דומים

ישנו פסוק נוסף עם הביטוי עיקש לב :

(משלי יא כ): "תועבת ה' עקשי לב , ורצונו תמימי דרך"( פירוט )

גם פסוק זה מדבר על גמישות, והוא משוה בין גמישות במחשבה לבין גמישות במעשה: גמישות במחשבה היא חיונית, מי שאינו גמיש במחשבותיו ונצמד למחשבות רעות הוא מתועב בעיני ה'; אך בכל מה שנוגע למעשה והתנהגות יש להיות זהיר יותר, לא להיות גמיש מדי אלא לשמור על עקביות.

פירושים נוספים

1. פירשנו ש עיקש לב ו נהפך בלשונו הם ניגודים, והפסוק בא ללמד שהדרך הנכונה היא דרך האמצע.

אך יש שפירשו ש עיקש לב ו נהפך בלשונו הם דומים, והפסוק בא ללמד שהשני גרוע יותר:

2. עיקש לב הוא אדם שמחשבותיו עקומות, ונהפך בלשונו הוא אדם שדיבוריו עקומים, והפסוק בא ללמד שהשני גרוע יותר: " "עיקש לב ... הולך... שלא על-פי דרך החכמה... נהפך בלשונו ... מדבר... היקשים מתעים וחקירות כוזבות... לא לבד ש לא ימצא טוב , כי גם יפול ברעה" " ( מלבי"ם ) .

3. עיקש לב הוא אדם שאינו יודע את האמת, ונהפך בלשונו הוא אדם שיודע את האמת ומשקר: " "עיקש לב הוא האיש שדעתו משובשת, ולא יכיר האמת, על כן אמר לא ימצא טוב , כי מן הדעת ימצא אדם טוב... ונהפך בלשונו - מי שהוא מכיר האמת, ובשפתיו יטעון השקר... הוא רע מעיקש הלב, כי הוא עוזר אחרי השקר במזיד. על-כן אמר בזה לא ימצא טוב, ובזה שהוא רע ממנו יפול ברעה" " ( רבנו יונה ) .

4. עיקש לב הוא אדם שאינו מקיים מצוות, ונהפך בלשונו הוא אדם שעובר עבירות בדיבורו: " "מי שיש לו לב עיקש ועקום וסר מדרך טוב, והוא עשיית המצוות עשה, לא ימצא בו טוב ... אבל ונהפך בלשונו , והוא איש תהפוכות, שעושה רע בדיבורו, הוא יפול ברעה שעושה." " ( הגאון מווילנה )

5. ואפשר גם לפרש שמדובר באותו אדם - אדם עיקש לב, שמחשבותיו עקומות והפוכות לדבריו כי הוא מדבר "אחד בפה ואחד בלב", והכתוב מבטיח שבסופו של דבר אותו אדם גם יהיה נהפך בלשונו, יתבלבל בדבריו ויפליל את עצמו, ואז ייפול ברעה: " "המחשב עקשות ... המהפך עצמו בלשונו לדבר תמימות ובקרבו ישים ארבו, הוא עצמו יפול בהרעה אשר חשב לזולת" " ( מצודת דוד )

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-02-01.

פסוק כב

עריכה

השמחה משפרת את הבריאות

השמחה היא אחת התרופות היעילות ביותר:

(משלי יז כב): "לב שמח ייטב גהה, ורוח נכאה תיבש גרם"

לב = מקום המחשבות, משל לאופי; גהה = בריאות הגוף, כמו בהושע ה יג: "וירא אפרים את חוליו, ויהודה את מזורו, וילך אפרים אל אשור, וישלח אל מלך ירב; והוא לא יוכל לרפוא לכם, ולא יגהה מכם מזור".

לב שמח ייטיב גהה = כשלאדם יש אופי אופטימי, זה משפר ומיטיב את בריאות גופו.

רוח = מחשבה; רוח נכאה = מחשבה שבורה ומיואשת ; גרם = עצמות, גוף.

ורוח נכאה תייבש גרם = כשלאדם יש מחשבה של ייאוש ופסימיות, היא מייבשת לו את העצמות והורסת לו את הבריאות.

עיקרון זה, הידוע לחכמים מזה אלפי שנים, הוכח בשנים האחרונות על-ידי מחקרים רפואיים רבים. סקירה של מחקרים בנושא למצוא בספר "אינטלגנציה רגשית", פרק 11 "תודעה ורפואה", עמ' 196 והלאה. הנה כמה ציטוטים נבחרים: " "13 מתוך 100 פציינטים שעברו השתלה של מוח עצם לקו בדיכאון, ו-12 מביניהם מתו בתוך השנה הראשונה שלאחר ההשתלה. לעומת זאת, 34 מ-87 הנותרים היו בחיים שנתיים לאחר מכן" ", " "במעקב בן 12 שנה אחרי 2838 גברים ונשים בגיל העמידה, נתגלה שיעור גבוה יותר של מקרי מוות ממחלת לב אצל אלה שחשו ייאוש... בקרב שלושה אחוזים שסבלו מדיכאון עמוק, השיעור היה גבוה פי ארבעה" ", " "דיכאון מסבך ומאט את ההחלמה משבר בירך... נשים מדוכאות שקיבלו סיוע פסיכיאטרי יחד עם טיפול רפואי אחר נזקקו לפחות פיסיותראפיה כדי לשוב וללכת, ונזקקו לפחות אישפוזים חוזרים בשלושת החודשים שלאחר שחרורן מבית החולים" ", " "במחקר אחד נבדקה דרגת האופטימיות או הפסימיות של 122 אנשים. שמונה שנים לאחר מכן נמצא כי 21 מבין 25 הפסימים ביותר מתו; בקרב 25 האופטימים ביותר מתו רק 6. ההשקפה המנטלית התגלתה כמנבא שרידות טוב יותר מכל גורם סיכון רפואי, ובכלל זה שיעור הנזק ללב בהתקף הראשון, חסימת עורקים, רמת כולסטרול או לחץ דם" ".

השמחה היא תרופה כל-כך יעילה, שאילו היא לא היתה כתובה בתנ"ך - מן הסתם חברות התרופות היו מוציאות עליה פטנט...

פירושים נוספים

1. על-פי הפשט, גרם בפסוק זה היא משל לכל הגוף, שמתייבש ומאבד את בריאותו כתוצאה של רוח נכאה.

2. אך יש שפירשו את הפסוק באופן מילולי - צער מייבש את העצמות ומקטין אותן. כך סייע רבן יוחנן בן זכאי לאספסיינוס, המצביא הרומאי, לחלוץ את נעליו, לאחר שעצמות רגליו התנפחו כתוצאה משמועה טובה ששמע, שהרי (משלי טו ל): "שמועה טובה תדשן עצם"( פירוט ).

מקורות ופירושים נוספים

גהה

ע"פ התרגום, גהה = גוה = גויה = גוף;

ע"פ המאירי, גהה=כהה, רפואה שמכהה ומחלישה את המחלה. ( מטמונית למשפחות סופרים ) .

בכל מקרה המשמעות דומה - לב שמח מועיל לרפואת הגוף.

לב - רוח

בתנ"ך מקובל לצייר את הלב כאיבר שמלא ברוח (מחשבות), ובהשאלה לב מציין אופי קבוע, ורוח מציינת מחשבה חולפת . אם כך, הפסוק מלמדנו שאופי שמח משפר את הבריאות, אבל אפילו מחשבה זמנית של ייאוש עלולה לפגוע בבריאות.

מאמרים נוספים - באדיבות גוגל

במעגל הזמנים : " לב שמח - ייטב גהה , ורוח נכאה תייבש גרם" (משלי י"ז, כ"ב). (ייטב גהה = ייטיב לאדם כרפואה. נכאה = שבורה. גרם = עצם). * "שמחת לבב - חיי איש, וגיל אדם תאריך ... ( cache )
Jewish Lens - Art, Music, & Spirituality : לב שמח ייטב גהה ורוח נכאה תיבש-גרם: A joyful heart makes for good health; Despondency dries up the bones. ג€”Proverbs (Mishlei) 17:22 ... ( cache )
הלכות רופאים ורפואה : והשמחה הממוצעת תגדל החום הטבעי ויתחזקו כוחות האיברים לפעול פעולותיהם כראוי ויתעכל המזון עכול טוב בקלות, וייטב מראה הפנים לב שמח ייטב גהה . ... ( cache )
עבודת הגמר!! : במש' אין עצה מפורשת כזו, אך ראייה חיובית של השמחה מופיעה ב- לב שמח ייטב גהה , ורוח נכאה תייבש גרם (מש' י"ז כב). ספרות החוכמה (להוציא את קהלת ובן-סירא המושפע ... ( cache )
צחוק, מאת - יוסי קרמר. - TheMarker Cafe : "לב שמח ייטיב גהה, ורוח נכאה תיבש גרם ". שזה אומר: שאדם שמח זה משפר לו את בריאות הגוף, וההמשך זה שמחשבה דיכאונית תיבש עצם (כלומר את הגוף) ... ( cache )
נתיבות הש"ס - נושאים ומקבילות בתלמוד הבבלי | נתיבות הש"ס | מועדים... : ליתי איניש דלא מיתבא דעתך מיניה ולחליף קמך, דכתיב ' ורוח נכאה תיבש גרם '. עבד הכי, עייל. אמר ליה - ומאחר דחכמיתו כולי האי עד האידנא אמאי לא אתיתו לגבאי? ... ( cache )
תלמוד תורה אלקטרוני - תשעה באב - Dex : 10 אוגוסט 2008 ... טו, ל) לכן תבקש שאדם אתה לא מחבב יעבור מולך, וכיוון שתתעצב, הרגל תחזור לקדמותה כמו שכתוב (משלי יז, כב)" ורוח נכאה תיבש גרם (עצם)". ... ( cache )
רפואה משלימה | רפואה סינית |רפלקסולוגיה | אייל כהן | רפואה מונעת : "לב שמח ייטיב גהה ורוח נכאה תיבש גרם ". משלי י"ז פסוק כ"כ. בזמן הצחוק אנו מגרים את בלוטת התימוס ומחזקים את מערכת החיסון. גורמים לעיסוי לב,ריאות, ... ( cache )
מדרש רבה מגילת איכה - פרשה א : (שם יז) ורוח נכאה תיבש גרם . דכתיב: התחילו מושלין לפניו משלות: חבית שקינן נחש בתוכה כיצד עושין לו? מביאין חובר וחוברין את הנחש, אמר להם: ומניחין את החבית. ... ( cache )
רבן יוחנן בן זכאי ג€“ שהציל את היהדות מן הקנאים - הבלוג של יוסי רגב... : ... ושמועה טובה תדשן עצם, אמר לו מה נעביד דאיעיל, אמר לו מי אית לך בר נש דסנאית ליה או דחב לך, יעברוניה קמך ובשרך שחי, דכתיב (משלי י"ז) ורוח נכאה תיבש גרם . ... ( cache )
48 הדרכים לחכמה: דרך 21 ג€“ "במיעוט שחוק", צחוק הוא עסק רציני! : (2) אבי, 19/7/2004. משלי. "לב שמח ייטיב גהה ורוח נכאה תיבש גרם ". (1) חן, 19/7/ 2004. תודה. תודה רבה על מאמר מקסים זה - הערת את עיני ואת דרכי. ... ( cache )
שאנו מפרקים אותם מעוצמתם והופכים אותם לפחות מפחידים. במצב של חרדה, כאש : בתנ�ך: �לב שמח �0יב גהה, ורוח נכאה תיבש גרם �(משלי, ��ז. כ�ב), קרי, לב שמח הוא המרפא הסוב ביותר, ואילו מצב רוח. רע גורם ליובש הגוף. ... ( cache )
' ֳ¶גˆ’ֲ¬גˆ’ֳ¨ ֲ³ֳ—ֲ½ֳ´, ֲ¹ֳ°ֳ²" ֳ« ֳ°ֳ®ֳ´ֲ¼ ֳ ' ֳ² ֲ¹ֳ° ֳ°ֲ¼ "ֳ« ֳ°ֳ®ֳ´ֲ¼ ֳ® : ורוח נכאה תיבש גרם התחילו מושלין לפניו משלות חבית שקינן נחש בתוכה כיצד. עושין לו אמר להם מביאין חובר וחוברין את הנחש ומניחין את החבית אמר פנגר הורגין את ... ( cache )
ילקוט שמעוני - משלי : ... טובה אתיא לך דכתיב שמועה טובה תדשן עצם, אמר ליה ואלא מאי תקנתיה, א"ל ייתי אינש דלא מיתבא דעתך מיניה וליעול קמך דכתיב ורוח נכאה תיבש גרם , עבד הכי ואזיל: ... ( cache )

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-05-26.

פסוק כג

עריכה

הרשע לוקח שוחד גם בלי שנותנים לו

התורה, ולהבדיל גם החוק הישראלי, אוסרים על אדם בעל תפקיד ציבורי לקחת שוחד, כלומר לקבל טובת הנאה מאדם שעשוי להיות מושפע מהחלטה שלהם. אם חבר-כנסת, למשל, מקבל כסף מבעלים של מפעל שמזהם את האויר, הדבר עלול להטות את שיקול הדעת שלו ולגרום לו להצביע נגד חוק שאוסר על זיהום אויר.

אולם, לפעמים אנשים בעלי תפקיד ציבורי פועלים מתוך שיקול דעת מוטה גם מבלי שקיבלו שוחד, משום שהם מצפים לקבל טובת הנאה כלשהי בעתיד, אחרי שיעזבו את השירות הציבורי; לדוגמה, חבר-כנסת מצביע נגד חוק שאוסר על זיהום אויר, כי הוא מצפה לקבל משרה במפעל מזהם לאחר סיום כהונתו. בעיה זו נרמזת כבר בספר משלי:

(משלי יז כג): "שחד מֵחֵיק רשע יקח, להטות ארחות משפט"

חיק מציין מקום נסתר, קרוב לגוף האדם.

בדרך כלל, השופט המושחת לוקח את השוחד מתוך היד של הנשפט - הנשפט מציע לו כסף בידו והוא לוקח אותו; אבל השופט הרשע לוקח את השוחד מתוך החיק של הנשפט - עוד לפני שהנשפט הציע לו כסף, הוא כבר מזהה שיש לו שוחד בחיקו, כלומר יש טובת הנאה כלשהי שהוא עשוי לקבל ממנו, ולכן הוא מטה אורחות משפט ופוסק לטובתו.

"בתי המשפט בארץ מחכים שיראו להם הסכם בנוסח: "צד א', להלן המשחד, מעביר לצד ב', להלן המשוחד", וגו'. הסכם כזה אין ולא יהיה, כמובן" ( איתמר כהן (אופנן) בשם אורי אורבך ) . בעיית השוחד היא הרבה יותר מורכבת ומתוחכמת.

במאמר זה לא נוכל להציע פתרון מלא לבעיה, אבל ד"ר ירון זליכה, שהיה החשב הכללי עד סוף שנת ה'תשס"ז, הציע: " "בתוכנית למלחמה בשחיתות שפרסמתי ביולי 2007, הצעתי כי על כל בעל תפקיד בכיר בשירות המדינה תחול חובת צינון שלא תפחת מתקופה של שנתיים לאחר סיום תפקידו, ביחסים שבינו לבין חברה ממשלתית או תאגיד סטאטוטורי הקשור למשרד בו כיהן. במקביל נקבע מנגנון המסדיר את התגמול שישולם בעת תקופת הצינון, בכדי שכל החייבים בחובה זו יוכלו לעמוד בה במלואה ללא חששות לפרנסתם." " (מתוך ריאיון בבלוג של אופנן ) .

מקורות ופירושים נוספים

1. פירשנו שהרשע הוא השופט, הלוקח את השוחד. פירוש זה מתאים לטעמים, שמפרידים בין המילה "מחיק" למילה "רשע".

2. אך יש שפירשו שהרשע הוא בעל הדין, שמחיקו לוקחים את השוחד. לפי זה פירוש הפסוק הוא " שוחד מחיק רשע, ייקח [השופט, והתוצאה תהיה] להטות אורחות משפט ". " "התורה הזהירה על השופט שלא ייקח שוחד, ועתה בא להודיע כי נותן השוחד גם הוא רשע... גם יש לפרש רשע בדין, כי החייב, הטוען שקר, דרכו לתת שוחד..." " (רבי יונה) .

3. ויש שפירשו את כל הפסוק במשמעות חיובית, כמשל ליחסו של ה' אל החוטא: " "הקב"ה מקבל דברי הכנעה ופיוס מחיק הרשעים... להפוך דינו מרעה לטובה" " (רש"י) .

ולא זכיתי להבין פירוש זה, שהרי בתורה נאמר בפירוש (דברים י יז): "כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים האל הגדל הגבר והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד"

"שוחד" ו"חיק" נזכרו גם ב (משלי כא יד): "מתן בסתר יכפה אף, ושחד בחק חמה עזה"( פירוט ).

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-02-15.

פסוק כד

עריכה

את פני מבין חכמה, ועיני כסיל בקצה ארץ

יש אנשים, שבכל שיחה איתם אפשר ללמוד משהו. גם אם אין ספרים, וגם אם אנשים אחרים בסביבה עוסקים בעניינים אחרים לגמרי, הם תמיד מוכנים לשוחח על ענייני חכמה ולימוד. ויש אנשים שאצלם ההיפך הוא הנכון - הם תמיד ימצאו תירוץ למה אי אפשר ללמוד: "אין לי כוח", "אין לי ספרים", "יש כאן רעש", "האוירה לא מתאימה...". ספר משלי כמובן מעדיף את הגישה הראשונה:

(משלי יז כד): "את פני מבין חכמה, ועיני כסיל בקצה ארץ"

מבין הוא היודע לחשוב ולהסיק מסקנות , ו כסיל הוא השונא את החכמה . הפסוק מתאר את הניגוד ביניהם בתחום היחס ללימוד:

את פני מבין חכמה = החכמה נמצאת מול פניו של המבין, הוא מסוגל ללמוד ולהסיק מסקנות בכל מצב שבו הוא נמצא: " "החכמה מצויה לפני המבין, כי ילמד מכל אדם" " (מצודת דוד) .
ועיני כסיל בקצה ארץ = הכסיל תמיד מסתכל לגבול המרוחק של הארץ ומחפש שם תירוצים מדוע אינו יכול ללמוד עכשיו: " "ישוטטו עיניו בקצה הארץ, כי יחשוב אין מי במקומו ללמוד ממנו, כי אם מהחכמים היושבים ממרחק." " (מצודת דוד) .

הניגוד הזה קיים גם בתחומים אחרים, למשל בתחום תיקון המידות:

את פני מבין חכמה = " "דרכי החכמה הם קרובים לטבע נפש האדם כל זמן שלא התגאלה בתאוות העולם הזה ובפיתויי יצר הלב המתנגדים לדרכי החכמה, וכל מֵבִין יראה שהחכמה עומדת את פניו, וחקוקה בפני נפשו, שהיא צורתה האלהית..." "
ועיני כסיל בקצה ארץ = " "הכסיל, שנפשו התגאלה בתאוות, אשר העלו חלודה על פניה ונמחקו רושמי החכמה מצורתה... הוא מחפש את החכמה בקצה ארץ, כאילו הוא דבר רחוק מטבע נפשו הרחק רב ומתנגדת לטבעו, ושלפי דעתו מצטרך ללכת דרך רחוקה ביגיעות רבות עד ימצא אותה." " ( מלבי"ם )

וגם בתחום המעשה, כגון חסד ועזרה לנזקקים:

את פני מבין חכמה = המבין מסתכל על העובדות שלפניו, ומשתדל מתוכן להפיק חכמה, לפתח דרכים לעזור לנזקקים באמצעים שבידיו. הוא עוזר לנזקקים הקרובים אליו, הנמצאים מול פניו.
ועיני כסיל בקצה ארץ = הכסיל מחפש תירוצים מדוע הוא לא יכול לעזור לנזקקים, ותולה את עיניו בקצה הארץ - בממשלה שאינה עושה מספיק, באויבים שמערערים את המצב הבטחוני, במעצמות זרות שמתערבות בכלכלה, וכו'... הוא מתעלם מהנזקקים הקרובים אליו, ומביע הזדהות דווקא עם נזקקים שנמצאים בקצה ארץ, במדינות מרוחקות, שאין לו כל אפשרות מעשית לסייע להם.

מקורות ופירושים נוספים

את פני מבין חכמה

המבין - היודע לחשוב ולהסיק מסקנות - יכול תמיד לפתח דברי חכמה, ללמד את עצמו ואת הזולת; אולם החכם - היודע ללמוד וללמד - לא תמיד יודע להסיק מסקנות בתבונה; התבונה היא כשרון מתקדם יותר מהחכמה .

גם בספר קהלת נאמר שהחכם רואה את מה שלפניו:

(קהלת ב יד): "החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך...": החכם הולך אחרי העובדות, והכסיל שקוע בחלומות ודמיונות ( פירוט ).

"ועיני כסיל בקצה ארץ" ניתן לפרש בשתי דרכים: הקצה הרחוק, או הקצה הקרוב:

ועיני כסיל בקצה ארץ - בקצה המרוחק

1. קצה ארץ הוא הגבול:

(שמות טז לה): "ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד באם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד באם אל קצה ארץ כנען"
(במדבר לג לז): "ויסעו מקדש ויחנו בהר ההר בקצה ארץ אדום"

לפי זה, ועיני כסיל בקצה ארץ = הכסיל מחפש תירוצים ליד הגבול, כלומר מאשים את המצב הבטחוני בכך שאינו לומד או אינו עושה.

2. קצה ארץ הוא גם האופק, המקום שממנו נראים העננים עולים:

(ירמיהו י יג): "לקול תתו המון מים בשמים, ויעלה נשאים מקצה ארץ, ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרתיו"

לפי זה, ועיני כסיל בקצה ארץ = הכסיל מחפש תירוצים בעננים - אם העננים מורידים גשם הוא מאשים את מזג האויר, אם העננים אינם מורידים גשם הוא מאשים את המצב הכלכלי.

ואפשר גם לפרש: הכסיל אינו מתייחס לעובדות, הוא מרחף בעננים העולים מקצה הארץ.

בספר דברים נאמר על התורה:

(דברים ל יב): "לא בשמים הוא, לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה"
(דברים ל יג): "ולא מעבר לים הוא, לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה"

הפסוק שלנו משלים את ה"שלישיה" ומלמד, שהתורה גם לא נמצאת "בקצה ארץ", כלומר, אין צורך ללכת לקצה השמים, לקצה הים או לקצה היבשה כדי ללמוד חכמה; החכמה נמצאת קרובה אלינו:

(דברים ל יד): "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו"

3. בדרך משל, קצה ארץ הוא הקצה העליון של השלטון בארץ, המקום שבו נמצאים הנשיאים. לפי זה, ועיני כסיל בקצה הארץ = הכסיל מאשים את השלטון, את הממשלה שאינה משקיעה מספיק בחינוך. ייתכן שהוא צודק והממשלה באמת אשמה, אך אין זה מונע ממנו לעשות כמיטב יכולתו כדי ללמוד או לקיים מצוות במסגרת התנאים הקיימים.

4. קצה ארץ יכול להיות גם הקצה המרוחק של "ארץ החכמה". לפי זה, ועיני כסיל בקצה ארץ = הכסיל תמיד מסתכל על הנושאים הרחוקים שעדיין לא התחיל ללמוד, וכשהוא רואה כמה יש לו ללמוד, הוא מתייאש ואומר: " "אין החכמה מצויה לפני, כי רחוקה היא ממני. איך אוכל לשנות סדר נזיקין שהוא ל' פרקים? מסכת כלים ל' פרקים? מסכת שבת כ"ד פרקים?" " ( רש"י ) , " "עיניו לקצוי ארץ - בעת יתחיל ללמוד, עיניו ייחלו לסיים הש"ס או המסכת" " ( הגאון מווילנה ) . אבל המבין מסתכל רק על החכמה שלפניו: " "אבל לחכם הוא דבר קל: היום שונה שני פרקים ומחר שנים, ואומר: "כך עשו אותן שהיו לפני מעולם!"" " (רש"י) , " "המבין אינו רואה לקפוץ, אלא מבין מה שלפניו" " (הגאון מווילנה) .

עד כאן פירשנו קצה ארץ = הקצה המרוחק של הארץ; אך אפשר גם לפרש:

ועיני כסיל בקצה ארץ - בקצה הקרוב

5. המבין מוכן לשים לפניו, ללמוד, כל דבר חכמה, לא משנה מי אמר אותו - " "שמע האמת ממי שאמרה" "; אבל הכסיל מסתכל בקצה ארץ, הוא לומד רק דברים שמגיעים מחכמים שנמצאים בקצה אחד של הקשת הפוליטית - רק חכמים מהזרם שלו ומהשקפת העולם שלו.

6. המבין רואה לפניו את כל החכמה במבט-על; הוא רואה גם את הפרטים וגם את המשמעות הכללית שלהם. אבל הכסיל נותן את עיניו בקצה אחד, בחלק אחד מהחכמה, באותו חלק שמתאים לדעותיו ורצונותיו, ומתעלם מחלקים אחרים שלה.

הכסיל תופס את החכמה בצורה קיצונית של שחור או לבן, הוא לא מסוגל לקלוט שלחכמה ישנם כמה קצוות ויש גם גוונים בין הקצוות (ע"פ גליה) .

עצות לחינוך כסילים

הפסוק שלנו מדבר בגנות הכסיל, אך ניתן להפיק ממנו עצות מעשיות, איך בכל-זאת אפשר לחנך כסילים - תוך התחשבות בתכונה שלהם "ועיני כסיל בקצה ארץ":

1. להראות לו רק קצה אחד בכל פעם. למשל, אם רוצים שהוא יפתור ספר עם תרגילים בחשבון, לא צריך להגיד לו "אתה צריך לגמור את כל הספר" כי הוא יתייאש, אלא "אתה צריך לפתור רק דף אחד", בכל פעם דף אחר, עד שיסיים את הכל.

2. להראות לו את המשמעות "הארצית" והחומרית של הלימוד. לא לנסות ללמד אותו רעיונות מופשטים, אלא לקשר כל רעיון לעצם כלשהו בארץ, שהכסיל יכול לראות בעיניו.

מאמרים נוספים - באדיבות גוגל

השיעור ניתן ב-סיון ה'תשס"א : " את פני מבין חכמה , ועיני כסיל בקצה הארץ"21 - לפי המפרשים, מחפש הכסיל פתרונות במקומות רחוקים, בקצה הארץ. המבין יודע שהפתרון נמצא כאן, "ברוך כבוד ה' ממקומו", ... ( מטמון )
לחם לרעבים / משה ליב ליליינבלום : בעת ההיא זכר המו"ל "המליץ" את דברי המקרא " את פני מבין חכמה ועיני כסיל בקצה הארץ" ובתום-לב שאל: "מדוע נפנה אל אחינו הרחוקים בעוד אחינו הקרובים נגדנו? ... ( מטמון )
ילקוט שמעוני - וירא : ... כיוצא בו את פני מבין חכמה אלו אומר פני מבין הייתי אומר לשעתו בלבד כשהוא אומר את ריבה הכל לדורי דורות. ... ( מטמון )
Page 1 בס ד" דוד הלל נדאף, שיקאגא לזכר נשמת מרן הגאון רבי אהרן... : שאסור לאדם להתיימר למעלה שנפְלֵאת ממנו.,. וגם עַוְלה הוא לדרוש את זה ממנו. ג€�... ועיני כסיל בקצה ארץ ... וכל אץ אך למחסור ...

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים משלי א וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-02-01.

פסוק כו

עריכה

גם ענוש לצדיק לא טוב

כשפוליטיקאי נחשד בעבירה פלילית, אנשים רבים קובעים אוטומטית שהוא אשם ושיש להעניש אותו, עוד לפני שאשמתו נבדקה במשפט. ספר משלי מזהיר מפני תופעה זו:

(משלי יז כו): "גם ענוש לצדיק לא טוב, להכות נדיבים על ישר"

צדיק = זכאי בדין .

נדיב = שר, אדם בעל מעמד גבוה .

על יושר = בניגוד לדרכי היושר והאמת (על מלשון עוול - מלבי"ם) , או: על כך שהם ישרים וטובים.

גם = בנוסף לדבר ידוע: ידוע שזה רע לסלוח ולוותר לרשע, רק בגלל שהוא במעמד גבוה; אבל גם ההיפך לא טוב - גם להעניש את הצדיק - הזכאי - זה לא טוב ; לא טוב להכות נדיבים - אנשים חשובים - על יושר - בניגוד לדרכי היושר והאמת; לא טוב להכות נדיבים על כך שהם ישרים ונוהגים כשורה. יש לשפוט כל אדם בצדק, בלי להתייחס למעמדו:

ויקרא יט טו: " "לא תעשו עול במשפט:

" "לא תשא פני דל,

ולא תהדר פני גדול;

בצדק תשפט עמיתך" ".

פירושים נוספים

ענוש לצדיק... להכות נדיבים

1. פירשנו שהצדיק והנדיבים הם המושאים של הענישה - הפסוק מדבר על הענשת אנשים נדיבים שהם צדיקים; והנושא הוא מערכת המשפט האנושית.

2. בדומה לכך פירש גם הרב סעדיה בן יוסף פיומי: " "השופט המייסר ומעניש מהכרע דעתו, אם הייתה כוונתו שמירת הדת ומשפטיו יש לו שכר, כמו שאמרו הקדמונים: "בית דין מכין ועונשין שלא מן התורה, ולא לעבור על דברי תורה עושין, אלא אפילו כדי לעשות סיג לתורה". ואם נתכוון בכך להטות דין או למטרותיו, הרי זה משחית נפשו, כאומרו: " גם ענוש לצדיק לא טוב, להכות נדיבים על יושר" " ( הנבחר באמונות ובדעות )

3. ויש שפירשו שהנושא הוא ה', שלא טוב בעיניו להעניש צדיקים ונדיבים:

" "לא אמר הקב"ה למחות שם ישראל מעל הארץ, כי "לא טוב" בעיניו לענוש כולם... "להכות" הטובים שבהם שהיו "נדיבים עלי יושר," שנאמר 'והשארתי בישראל שבעת אלפים, כל הברכים אשר לא כרעו לבעל' (מלכים א יט): נדיבים עלי יושר - דוגמת האמור במקום אחר: 'ונדיב נדיבות יעץ, והוא על נדיבות יקום' (ישעיה לב); נמצא נדיב על נדיבות" " ( רש"י) ;
וגם כשלפעמים ה' מעניש צדיקים ונדיבים, זה לא טוב בעיניו:

" "ר' ברכיה פתח:" "(משלי יז): "גם ענוש לצדיק לא טוב." אמר הקדוש ברוך הוא: אף על פי שענשתי את אהרן ולקחתי שני בניו ממנו "לא טוב" , אלא (שם): "להכות נדיבים על יושר" , הדא הוא דכתיב: "אחרי מות" ." " (

מדרש רבה אחרי מות )

או שזה לא נראה טוב בעינינו: " "יש דבר שהוא לפי הנראה בלתי טוב וישר בהנהגה, והוא מה שה' מעניש לצדיק , ומה שמכה את הנדיבים הוא על יושר , ר"ל הוא עוול בהיושר? משיב על זה בפסוק הבא..." " (מלבי"ם) .

אך לענ"ד אין זה פירושו הפשוט של הפסוק, כי:

שם ה' לא נזכר כלל בפסוק, ולכן נראה שהפסוק מדבר על ענישה אנושית ולא על ענישה מאת ה'.

4. ויש שפירשו שהצדיק והנדיבים הם הנושאים - הפסוק מדבר על עונשים שצדיקים ונדיבים מענישים אחרים, ומלמד שזה לא טוב לצדיק להעניש אחרים, ולא ראוי לנדיבים להכות אנשים אחרים, אפילו כאשר העונש מגיע להם ביושר. כך פירשו את הפסוק בכמה מקומות בתלמוד בבלי:

" "

ההוא

~~צדוקי~~

מינא דהוה בשבבותיה [בשכנותו] דרבי יהושע בן לוי, הוה קא מצער ליה טובא בקראי; יומא חד שקל תרנגולא ואוקמיה בין כרעיה דערסא [רגלי המטה] ועיין ביה, סבר: כי מטא ההיא שעתא - אלטייה [אקלל את המין הזה] ; כי מטא ההיא שעתא – ניים [נרדם] ! אמר: שמע מינה לאו אורח ארעא למעבד הכי: (תהלים קמה,ט) [טוב ה' לכל] ורחמיו על כל מעשיו כתיב, וכתיב (משלי יז,כו) גם ענוש לצדיק לא טוב [להכות נדיבים עלי ישר] ( לצדיק לא טוב לענוש את הבריות ) ." " ( ברכות ז. , סנהדרין קה: ) : ר' יהושע בן לוי רצה לקלל אדם שציער אותו, וכאשר לא הצליח, הסיק מכאן את פירוש הפסוק - שאין זה ראוי לצדיק לגרום שאנשים ייענשו בגללו.

"

"ואמר רבי יעקב בריה דבת יעקב: כל שחבירו נענש על ידו - אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא."

"מנלן?: אילימא משום דכתיב [מלכים א ,כב,כ] ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפל ברמת גלעד? ויאמר זה ( אני אפתנו ) בכה, וזה אמר בכה [פסוק כא] ויצא הרוח ויעמד לפני ה' ויאמר אני אפתנו [ויאמר ה' אליו במה] [פסוק כב] ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן ; ואמרינן: מאי ' רוח '? - אמר רבי יוחנן: זה רוחו של נבות. ומאי ' צא '? - אמר רב: צא ממחיצתי!"

"ודילמא התם היינו טעמא, דכתיב [תהלים קא,ז] [לא ישב בקרב ביתי עשה רמיה] דבר שקרים לא יכון [לנגד עיני] ?"

"אלא מהכא: [חבקוק ב,טז] שבעת קלון מכבוד שתה גם אתה והערל [תסוב עליך כוס ימין ה' וקיקלון על כבודך] :"

"' שבעת קלון מכבוד ' - זה נבוכדנצר ( בנבוכדנצר משתעי, שהיה מטיל משכב זכור על המלכים, וכשהגיע יומו של צדקיהו - נמשכה ערלתו שלש מאות אמה, והיינו שבעת קלון ) ;"

"' שתה גם אתה והערל ' - זה צדקיה. חדא: דכוליה קרא בנבוכדנצר כתיב ( שפיר מצית לאוקמי כוליה בנבוכדנצר, והכי קאמר: שתה גם אתה כאותם שהיית מקלה אותן, והערל - והתערל, והתגנה ) , ועוד: צדקיה צדיקא, מאי הוה ליה למיעבד ליה? דאמר רבי יהודה אמר רב: בשעה שבקש אותו רשע לעשות לאותו צדיק כך וכו' ( לקמן היא: מדקאמר לאותו צדיק - שמע מינה אנוס היה ) ."

"אלא מהכא [משלי יז,כו] גם ענוש לצדיק לא טוב [להכות נדיבים על יֹשר] - אין ' לא טוב ' אלא רע ( צדיק המעניש לא טוב, וכיון דאינו טוב - הרי הוא רע ) , וכתיב [תהלים ה,ה] כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגרך רע : צדיק אתה ה', ולא יגור במגורך רע ( לא יגורך רע - אלמא אינו נכנס במחיצתו ) ." " ( שבת קמט )

כך כתב גם ר' יונה גירונדי: " "הצדיק - תפילתו נשמעת... והנה בידו לברך ולענוש, על כן אמר, כי לא טוב לצדיק לענוש לאשר יחטא לו, כי מן הראוי לצדיק למחול ולהעביר על מידותיו..." ".

כך נהג ר' זונדיל מסלנט .

אולם, בפירוש זה ישנן כמה בעיות:

הפירוש אינו מתאים לחצי השני של הפסוק; משמעות המילים "להכות נדיבים" היא בהכרח "להכות את הנדיבים"; אי אפשר לפרש שה"נדיבים" הם הנושא של המשפט.
ועוד: פירוש זה אינו מתאים לפסוקים אחרים בתנ"ך, המספרים על צדיקים ונביאים שמתפללים שה' יעניש את אויביהם; ראו תפילה לרעת האויבים - טוב או רע?

לא טוב

1. רוב המפרשים פירשו ש"לא טוב" הוא הנשוא של הפסוק - הפסוק בא ללמדנו שלא טוב להעניש צדיקים, או שלא טוב לצדיק להעניש.

2. אך יש שפירשו ש"לא טוב" הוא הנושא: " "מי שהוא לא טוב ימאס כל-כך בצדק, עד אשר גם יענש לצדיק על צדקו, ויתמיד להכות נדיבים על מעשה היושר , כי בעיניו לרע תחשב" " ( מצודת דוד) . לפי זה, המילה גם מופיעה במשמעות "אפילו", או במשמעות "בנוסף לפסוק הקודם" (שבו נאמר "כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו").

אולם, הביטוי "לא טוב" מופיע תמיד כתואר, וכמעט תמיד כתואר למעשה, ולא כשם עצם או סוג של אדם.

3. ויש שפירשו ש"לא טוב" הוא המטרה, והנושא הוא הכסיל שנזכר בפסוק הקודם: " "אחר כך, כשאותו הבן" [הכסיל מהפסוק הקודם] "נעשה גדול ומשתרר על העולם, אז מעניש גם לצדיק, כדי שיילך בדרך לא טוב..." " (הגאון מווילנה) .

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-06-07.

פסוק כז

עריכה

ככל ששותקים יותר - מרוויחים יותר

כדי להתפתח שכלית ורוחנית, האדם צריך שקט - לא רק שקט מאחרים אלא קודם-כל שקט מעצמו; הוא צריך לנוח מדיבורים ולהקשיב - לא רק לאחרים אלא גם לעצמו:

(משלי יז כז): "חושך אמריו - יודע דעת, יקר רוח, איש תבונה"

חושך (קרא: חוסך) = מונע, לא נותן .

חושך אמריו = לא נותן את אמריו, כלומר שותק.

חושך אמריו יודע דעת = מי שמונע את עצמו מדיבורים, זוכה לשמוע אחרים וכך הוא יודע יותר.

יקר = נכבד וחשוב .

רוח = מחשבה .

יקר רוח = מי שמונע את עצמו מדיבורים, זוכה לחשוב מחשבות בעלות ערך רב; הוא לא עסוק בדיבורים ולכן פנוי לפתח את עולמו הרוחני הפנימי.

תבונה = כישרון להסיק מסקנות .

איש תבונה = מי שמונע את עצמו מדיבורים, זוכה לפתח את המחשבה ואת כישרון הסקת מסקנות.

אין להסיק מכאן, שבכל מקרה צריך לשתוק; אלא, שלפני שפותחים את הפה, יש לחשוב מה התועלת שתצמח מהדיבור, ולשקול את התועלת הזאת כנגד שלוש התועליות שבשתיקה - "יודע דעת, יקר רוח, איש תבונה".

פסוקים דומים

הפסוק הבא מתאר יתרונות נוספים של השתיקה .

הביטוי איש תבונה נזכר בפסוקים נוספים, למשל: (משלי כ ה): "מים עמקים עצה בלב איש, ואיש תבונה ידלנה": מי ששותק, יכול להתבונן בזולת ומתוך כך לדעת מה יש בליבו ( פירוט ).

פירושים נוספים

חושך אמריו יודע דעת

1. פירשנו ש"חושך אמריו" הוא הנושא: מי שחושך אמריו זוכה להיות יודע דעת (וכך פירשו הגר"א ומצודת דוד) .

2. אך יש מפרשים ש"יודע דעת" הוא הנושא: מי שיודע דעת, אינו ממהר להגיד את מה שהוא יודע, אלא חושך ומונע את אמירותיו, ומדבר רק בזמן המתאים ובמקום המתאים (רש"י, רבי יונה) .

יקר רוח

1 פירשנו יקר רוח = שמחשבותיו חשובות ובעלות-ערך.

2. ויש שפירשו: יקר = נדיר, רוח = דיבור, כמו בפסוק "וברוח שפתיו ימית רשע"; לפי זה: יקר רוח = שדבריו נדירים (רש"י, רבי יונה, מצודות)

אולם, פירוש זה אינו מתאים למשמעות הנפוצה יותר של המילים: יקר = בעל-ערך , רוח = מחשבה (רק "רוח פה" או "רוח שפתיים" משמען דיבור).

יקר רוח איש תבונה

1. פירשנו שהחצי השני של הפסוק ממשיך לתאר את היתרונות של מי שחושך אמריו - הוא גם יודע דעת, גם יקר רוח, וגם איש תבונה. לפי זה הפסוק בנוי במבנה ייחודי - לא כשני משפטים מקבילים, אלא כמשפט אחד שיש לו נושא אחד ושלושה נשואים. ניתן לפרש באופן דומה את פסוק יט בפרקנו .

2. אך רוב המפרשים פירשו שהחצי השני של הפסוק הוא משפט בפני עצמו: יקר רוח זוכה להיות איש תבונה (מצודות, הגר"א) , או איש תבונה רגיל להיות יקר רוח (רבי יונה) .

אולם, אם מפרשים יקר רוח = שמחשבותיו בעלות ערך רב, קשה להבין כך את המשפט "יקר רוח איש תבונה" - לא ברור מה הוא בא ללמדנו ומה הקשר בינו לבין החצי הראשון של הפסוק.

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.

פסוק כח

עריכה

מותר להסתיר חוסר-ידע

בימינו מקובל לומר שאדם ישר צריך להגיד את כל האמת. על-פי ספר משלי, זה לא מדוייק, יש דברים רבים שמותר לאדם לשמור בסוד. אחד מהם הוא רמת הידע שלו:

(משלי יז כח): "גם אויל מחריש חכם יחשב, אטם שפתיו נבון"

גם = מילה המציינת שהפסוק מוסיף על מה שנאמר בפסוק הקודם ; הפסוק הקודם משבח את השתיקה - "חושך אמריו - יודע דעת, יקר רוח, איש תבונה" ( פירוט ); והפסוק שלנו בא לומר "בנוסף ליתרונות שנזכרו בפסוק הקודם, יש לשתיקה יתרון נוסף - היא מאפשרת לאדם להסתיר את איוולתו". הסמיכות בין הפסוקים מלמדת שגם בפסוק שלנו השתיקה היא מעשה חיובי, ומכאן שאדם אויל אינו חייב לגלות את איוולתו - מותר לו לשתוק, גם אם כתוצאה מכך יחשבו שהוא חכם או אפילו נבון.

כמובן, אין בכך כל היתר לאדם לשקר ולהגיד שהוא יודע דברים שאינו יודע; מותר רק לשתוק.

אויל = שטחי .

מחריש = לא מגיב לדברים שאומרים לו .

חכם = היודע ללמוד מאחרים .

אויל מחריש חכם ייחשב = אדם שטחי שאינו מגיב - עשוי להיחשב לאדם היודע ללמוד מאחרים; אנשים שרואים שאינו עונה, עשויים לחשוב שהוא מתרכז בדברים שאומרים לו ולומד אותם.

אוטם שפתיו = מי שאינו מדבר כלל, אינו פותח בשיחה.

נבון = היודע להסיק מסקנות .

ואוטם שפתיו נבון = מי שאינו פותח בשיחה, עשוי להיחשב לאדם היודע להסיק מסקנות; אנשים שרואים אותו יושב בשקט, עשויים לחשוב שהמוח שלו עובד ומסיק מסקנות מעניינות.

יותר מזה: ברוב הפסוקים, הפועל "נחשב" מציין שדבר דומה, באופן יחסי, לדבר אחר ; כלומר, האויל השותק, לא רק נתפס כחכם וכנבון בעיני אחרים, אלא הוא באמת חכם ונבון יחסית לאוילים אחרים, שאינם שותקים: הוא חכם לפחות בעניין זה, שהוא יודע שאין לו מה להגיד.

וכדברי הפתגם העממי: "אם אין לך מה להגיד - אל תגיד את זה בקול רם"...

פירושים נוספים

1. אפשר לפרש את הפסוק לפי המשמעות השניה של המילה גם = אפילו: "אפילו אויל, כאשר הוא מחריש ייחשב לחכם, וכאשר הוא אוטם שפתיו ייחשב לנבון".

2. ע"פ מצודת דוד, אויל מחריש' = " "מי שיוכל להשתיק גם את האויל , שלא יוסיף לדבר איוולתו, המחריש הזה לחכם יחשב , כי דבר גדול עשה... והסותם שפתי האויל, רוצה לומר המחדיל אותו ממאמריו, יקרא נבון ..." ". '

אולם, פירוש זה אינו מתאים למשמעות המקובלת של הפועל החריש, שמשמעו שתק ולא השתיק .

3. היה אפשר לחשוב, שהפסוק דווקא מזהיר את האויל, שלא ישתוק, כי השתיקה עלולה להטעות את האנשים שמסביבו ולגרום להם לחשוב שהוא חכם.

אולם, פירוש זה אינו מתאים למשמעות המקובלת של הפועל נחשב, שמציין תכונה אמיתית ולא הטעיה .

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-11-08.

ביאור:משלי יז

מתוך ויקיטקסט

ביאורי פסוקים

הקשר בין קרבנות לבין שלוה ומריבה

מקורות ופירושים נוספים

מקורות

מניות לעובדים המוכשרים

פסוקים דומים וקשורים

פירושים נוספים

מקורות

בוחן ליבות ה'

פסוקים דומים

מקורות ופירושים נוספים

מקורות

האיסור להקשיב לדברי גנאי

מקורות

החובה להזדהות עם הזולת

לעיון נוסף

לעג לרש

חרף עושהו

שמח לאיד

לא יינקה

מה הקשר בין שני חלקי הפסוק?

מקורות

נכדים מביאים כבוד

פירושים נוספים

מקורות

מה יכול הנדיב ללמוד מן הקמצן

מקורות

השוחד נכנס לעיניים

מקורות

שיקוי האהבה - הבלגה

מקורות ופירושים נוספים

מכסה פשע מבקש אהבה

ושונה בדבר מפריד אלוף

פסוקים דומים

מקורות

גערה עלולה לגרום נזק נפשי

לרמוז במקום לגעור

לדבר במקום להכות

פירושים נוספים

מקורות

פגוש דב שכול באיש, ואל כסיל באיוולתו

מקורות ופירושים נוספים

פגוש דב שכול באיש

ואל כסיל באיוולתו

פסוקים דומים

מקורות

איך לזהות ריב לפני שהוא מתחיל, ואיך להימנע ממנו

מקורות ופירושים נוספים

מאמרים נוספים - באדיבות גוגל

מקורות

לא להצדיק את הרשעים

פירושים נוספים

מקורות

הכסיל "שכח את הלב בבית"

פירושים נוספים

פסוקים נוספים עם המילים "כסיל" ו"לב"

מקורות

בכל עת אוהב הרע, ואח לצרה ייוולד

פירושים נוספים

מקורות

אדם חסר לב תוקע כף

מקורות

אוהב פשע אוהב מצה, מגביה פתחו מבקש שבר

מקורות ופירושים נוספים

אוהב פשע אוהב מצה

מגביה פתחו מבקש שבר

מבקש שבר

תגובה

מקורות

עיקש לב לא ימצא טוב, ונהפך בלשונו ייפול ברעה

פסוקים דומים

פירושים נוספים

מקורות

השמחה משפרת את הבריאות

פירושים נוספים

מקורות ופירושים נוספים

גהה

לב - רוח