ביאור:משלי כה
- א גַּם אֵלֶּהכמו המשלים שעד פרק כב (לחץ על המילה לפירוט) מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה.
- ב כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָרלא לגלות את כל פרטי הבקשה שמבקשים ממנו, שהרי ה' קורא מחשבות. פירוש אחר: אי הבנת משמעות מעשי האלהים הוא המביא לו כבוד (לחץ על המילה לפירוט), וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָרלהסביר בפירוט את כל פרטי הבקשה, שהרי המלך הוא אנושי ועלול להבין לא נכון. ולפי פירוש אחר: לעומת אלהים שמשמעות מעשיו נעלמת מאיתנו ומזה נובע כבודו, מלך טוב עושה מעשים שאין לו מה להסתיר, וזהו כבודו. (לחץ על המילה לפירוט).
- ג כמו שָׁמַיִם לָרוּם, וָאָרֶץ לָעֹמֶק, כך וְלֵב מְלָכִיםהמחשבות המעסיקות מלכים, מענייני הנהגת המדינה - אֵין חֵקֶראי אפשר לחקור ולדעת אותם עד הסוף, מרוב שהם רבים, כלומר: חכמת המלוכה היא קשה להשגה, כמו שהשמים גבוהים ובלתי מושגים, והארץ עמוקה. (לחץ על המילה לפירוט).
- ד כמו הָגוֹהסר, נקה, ואולי: מרק וצחצח סִיגִיםפסולת מתכתית מִכָּסֶף , ורק אחר כך - וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי.
- ה כך הָגוֹהסר, פטר, ואולי: מרק וצחצח רָשָׁע לִפְנֵי מֶלֶךְמהשירות הציבורי, וְיִכּוֹןיהיה יציב ומבוסס (לחץ על המילה לפירוט) בַּצֶּדֶק כִּסְאוֹכוח השלטון של המלך (לחץ על המילה לפירוט).
- ו אַל תִּתְהַדַּרתקח לעצמך כבוד והדר (לחץ על המילה לפירוט) לִפְנֵי מֶלֶךְ, וּבִמְקוֹם גְּדֹלִיםאנשים חשובים ונכבדים אַל תַּעֲמֹד.
- ז כִּי טוֹב אֲמָר לְךָ 'עֲלֵה הֵנָּה'עדיף שתעמוד במעמד נמוך מהראוי לך ויקראו לך לעלות מֵהַשְׁפִּילְךָמשיקרה לך להיפך - תעמוד במעמד גבוה מהראוי לך ויצוו עליך לרדת לִפְנֵי נָדִיבשר, בעל מעמד גבוה (לחץ על המילה לפירוט), אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָשהסתכלת עליו בזלזול ועוינות (לחץ על המילה לפירוט).
|
ישנם פסוקים נוספים המזהירים מפני הסתבכות במריבות מיותרות. ראו משלי ל לב |
- ח אַל תֵּצֵא לָרִב מַהֵר, פֶּן מַה תַּעֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָהּבסוף המריבה, בְּהַכְלִים אֹתְךָ רֵעֶךָ?כשיוכיח לך רעך שטענותיך נגדו היו שגויות
- ט רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָעם רעך בלבד, ביחידות. או: הילחם לטובת חבריך, ולא לטובת עצמך, וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָלאל תגלה את סוד המריבה לאדם אחר, או: אל תגלה את הסודות של אחרים.
- י פֶּן יְחַסֶּדְךָיחרפך עד שילבין את פניך (לחץ על המילה לפירוט) שֹׁמֵעַמי שישמע על המריבה שלך, או: חסיד שומע - אדם ישר היודע שלא היית אמור לגלות את הסוד, וְדִבָּתְךָהשם הרע שיצא לך, מכך שגילית את הסוד לֹא תָשׁוּב.לא תוכל להחזיר את המצב לקדמותו
- יא כמו תַּפּוּחֵי זָהָבתכשיטים עגולים מזהב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶףכלים מקושטים מכסף - כלים יפים המכילים תכשיטים עוד יותר יפים, כך דָּבָר דָּבֻר עַל אָפְנָיודבר חכמה הנאמר באופן המתאים, מנוסח היטב ונעים לשומע (לחץ על המילה לפירוט).
- יב כמו נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי כָתֶםתכשיטים יקרים ויפים לאוזניים, כך מוֹכִיחַ חָכָם עַל אֹזֶן שֹׁמָעַתמוכיח חכם יודע לייפות בדבריו את האדם השומע את תוכחתו, ולהגדיל את ההערכה העצמית שלו כך שיסכים לקבל את תוכחתו (לחץ על המילה לפירוט).
- יג כמו כְּצִנַּת שֶׁלֶגמשב-רוח קר כשלג בְּיוֹם קָצִירביום של עבודה קשה בשמש, כך צִירשליח נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו, וְנֶפֶשׁ אֲדֹנָיו יָשִׁיבכשהוא מחזיר תשובה "עשיתי את מה שביקשת ממני" הוא מחייה את נפש השולח ונותן לו כוח להמשיך לעבוד (לחץ על המילה לפירוט).
{פ}
- יד כמו נְשִׂיאִיםעננים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִןכשיש עננים ורוח ולא יורד גשם, הדבר גורם צער רב לאנשים הצמאים שציפו לגשם, כך אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶרכשאדם מבטיח לתת ואינו נותן, הדבר גורם צער רב לאנשים שציפו למתנתו, ולכן עדיף לא להבטיח מאשר להבטיח ולא לקיים (לחץ על המילה לפירוט).
- טו בְּאֹרֶךְ אַפַּיִםכשמבקשים מהקצין שיאריך את אפו וידחה את ביצוע העונש, ולא שיבטל אותו לגמרי (לחץ על המילה לפירוט) יְפֻתֶּה קָצִיןיש סיכוי שהקצין יסכים, וְלָשׁוֹן רַכָּהאמירה המביעה הסכמה חלקית עם הזולת (לחץ על המילה לפירוט) תִּשְׁבָּר גָּרֶםתשבור את הכעס והעצבים של הזולת ותגרום לו לוותר.
- טז כמו דְּבַשׁ מָצָאתָ - אֱכֹל דַּיֶּךָּרק במידה הדרושה כדי להרגיע את רעבונך, פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ.
- יז כך הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָעשה שביקוריך בבית רעך יהיו יקרים וחשובים עבורו, בקר אותו רק כשאתה רואה שהוא רעב לביקור (לחץ על המילה לפירוט), פֶּן יִשְׂבָּעֲךָ וּשְׂנֵאֶךָ.
- יח כמו מֵפִיץפטיש מפוצץ סלעים, העלול לפגוע גם במי שמפעיל אותו וְחֶרֶבהפוגעת במי שסמוך לה וְחֵץ שָׁנוּןהפוגע במי שרחוק ממנו, כך אִישׁ עֹנֶה בְרֵעֵהוּ עֵד שָׁקֶראדם האומר דברי שקר על רעהו - פוגע גם בעצמו, גם בשומע וגם במי שהוא מדבר עליו (לחץ על המילה לפירוט).
- יט כמו שֵׁןסלע רֹעָהרעועה וְרֶגֶל מוּעָדֶתמחליקה ונופלת לתהום, כך מִבְטָח בּוֹגֵד בְּיוֹם צָרָהבטחונו של אדם הבוגד בעמו, הבטוח שביום שתבוא צרה על עמו הוא ירויח, אך למעשה הוא ייפול לתהום יחד עם עמו (לחץ על המילה לפירוט).
- כ כמו מַעֲדֶה בֶּגֶדבגד שהוא תכשיט - יפה אך אינו מחמם בְּיוֹם קָרָה, חֹמֶץ עַל נָתֶרחומצה הסותרת בסיס, כך וְשָׁר בַּשִּׁרִים עַל לֶב רָעהשר שירים יפים לאדם עצוב - אינו מחמם את ליבו אלא רק מונע ממנו לפתור את הבעיות האמיתיות (לחץ על המילה לפירוט).
{פ}
- כא אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ - הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם, וְאִם צָמֵא - הַשְׁקֵהוּ מָיִם.
- כב כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹבנתינה שלך אתה משפיל אותו ושורף את הגאוה המונעת ממנו להשלים עמך, וַיהוָה יְשַׁלֶּם לָךְייתן לך שכר על החסד שעשית, וגם יגרום לו להשלים עמך.
- כג כמו רוּחַ צָפוֹןרוח קרה הבאה מהצפון תְּחוֹלֵל גָּשֶׁםמולידה את הגשם, שכבר צפון וטמון באויר בצורת אדי מים, כך וּפָנִים נִזְעָמִיםכשאדם מראה לרעהו פנים כועסים, הדבר מוליד אצל רעהו - לְשׁוֹן סָתֶרדיבורים קשים על רגשות שעד אז היו חבויים עמוק בליבו (לחץ על המילה לפירוט).
- כד טוֹב שֶׁבֶת עַל פִּנַּת גָּגלגור לבד על גג ביתו של אדם אחר, כלומר לא להתחתן ולא להקים בית (לחץ על המילה לפירוט), מֵאֵשֶׁת (מדונים) מִדְיָנִים וּבֵית חָבֶרמאשר להתחתן עם אישה שאוהבת לריב, ולחיות עמה בחברה אחת בבית משותף.
- כה כמו מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה, כך וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָקדרישת שלום המגיעה מקרוב או חבר שנמצא בארץ רחוקה (לחץ על המילה לפירוט).
- כו כמו מַעְיָן נִרְפָּשׂמלא ברפש, בוץ ואבק וּמָקוֹרמאגר מי תהום (לחץ על המילה לפירוט) מָשְׁחָתהרוס וסתום, כך צַדִּיק מָטמשתחוה, נכנע ומשפיל את עצמו לִפְנֵי רָשָׁעהכניעה הורסת וסותמת את מעיינות החכמה שלו, הציבור כבר לא יכבד אותו ולא ירצה ללמוד ממנו (לחץ על המילה לפירוט).
- כז כמו אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת - לֹא טוֹב, כך וְחֵקֶרלא טוב להרבות בכבוד, אלא לשים גבול (לחץ על המילה לפירוט) כְּבֹדָם - כָּבוֹדהגבלת הכבוד היא הכבוד האמיתי (לחץ על המילה לפירוט).
- כח כמו עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה, כך אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹלמחשבותיו, הוא מאפשר לכל מחשבה חולפת לפרוץ למוחו ולהסיח את דעתו (לחץ על המילה לפירוט).
ביאורי פסוקים
איך להגיש בקשות
כשמפנים בקשה או הצעה לחבר כנסת או שר, רצוי שלא להסתפק בהבעת דעה שטחית, אלא לבצע מחקר מקיף על הנושא ולהביא לפניו את כל העובדות הרלבנטיות:
(משלי כה ב): "כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר, וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר"
כבוד אלהים הסתר דבר = כאשר באים לבקש מה' בקשה, אין צורך להציג לפניו את הבקשה בפירוט, הוא הרי יכול להבין לבד; אפשר לתת כבוד לה' גם כאשר השואל מסתיר את פרטי הדבר שהוא רוצה לבקש, ומבקש רק באופן כללי, רק כדי לכוון את ליבו לה' ולהביע בטחון בכך שהכל בידיו. אולם -
וכבוד מלכים חקור דבר = כאשר מבקשים בקשה מהמלך, חייבים לחקור ( = להסביר לו את הבקשה בפירוט עד הסוף ). המלך אינו אלהים, הוא עלול לטעות, ואם יטעה - זה יפגע בכבודו.
אם כך, מי שמעוניין להציע תיקון בחוק, ראוי שיחקור ויבדוק בעצמו את כל ההשלכות של ההצעה שלו, ושינסח את ההצעה בצורה מפורטת ומוכנה להגשה, ורק אז ישלח אותה לחברי הכנסת.
פסוקים דומים וקשורים
הפסוק הבא מסביר מדוע ראוי לעזור למלך להבין, (משלי כה ג): "שָׁמַיִם לָרוּם, וָאָרֶץ לָעֹמֶק, וְלֵב מְלָכִים אֵין חֵקֶר": כמו שהשמיים גבוהים מאד והארץ עמוקה מאד, כך מחשבותיהם של המלכים הן גבוהות וגם עמוקות, יש להם עניינים וטרדות בלי גבול, ולכן יש להקל עליהם ולהציג את הבקשה בפירוט (ראו לא קל לנהל מדינה ).
פסוק נוסף עם הביטויים " חקר " ו" כבוד " נמצא בהמשך הפרק (משלי כה כז): "אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד"( פירוט ).
מקורות ופירושים נוספים
דבר = בקשה
1. פירשנו הסתר דבר = להסתיר את הדברים שמבקשים מה' ולא לפרט יותר מדי: " "במה שיבקשו מהשם יתברך, לא יהיה כבוד ה' יתברך שיודיע שאלתם, כי השם יתברך יודע הכל. הלא תראה, כי אשת ירבעם היתה מתנכרה בבואה אל אחיה השילוני, וטרם שהגידה לו דבר, אמר לה אחיה את דבר בקשתה, כאשר גלה אזנו השם יתברך. ואולם, כבוד מלכים הוא בהפך זה, רוצה לומר, לחקור הדבר הבא לפניהם באופן שלם כדי שיצא משפט אמת, כי הם אינם יודעים מהדברים רק מה שיודיעום, הפך מה שנמצא בזה בה' יתברך." " ( רלב"ג ) .
ואכן, מצאנו בתורה תפילה קצרה מאד, שבה המתפלל לא הזכיר אפילו את שמה של החולה שהוא התפלל בעבורה במדבר יב יג: " "וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר 'אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ" '" (ראו תפילָהּ לרפואה ).
מצד שני, מצאנו גם תפילָהּ ארוכה הרבה יותר, (דברים ט כה): "וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה אֲשֶׁר הִתְנַפָּלְתִּי כִּי אָמַר ה' לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם".
מכאן למדו חז"ל שאין שיעור לתפילה - אפשר להתפלל בקיצור רב ואפשר להתפלל באריכות רבה ( רבי אליעזר, תלמוד בבלי ברכות לד. ) ; ולכן פירשתי למעלה, שהפסוק אינו מחייב להסתיר דבר, אלא רק מתיר להסתיר דבר - "כבוד אלהים הוא גם כאשר המתפלל מסתיר דבר ואינו מפרט; בניגוד למלכים, שכבודם מחייב לפרט". עיקר החידוש של הפסוק הוא בחלק השני, המחייב לחקור דבר לפני שפונים אל המלך, כי המלך אינו אלהים.
דבר = מעשה
רוב המפרשים פירשו הסתר דבר = להסתיר את מעשי ה' בבריאת העולם ולא לדון בהם ברבים. איך זה מסתדר עם דברי דוד בכמה מקומות (למשל תהלים צו ג) "ספרו בגויים כבודו"?
2. יש מפרשים, שבספר תהלים מדובר על מעשי ה' בעולם האנושי - הישועות שהוא עושה לנו, שאותם חשוב לפרסם בגויים; אבל במשלי מדובר על מעשי ה' שהם מעל ההשגה האנושית, כמו הסיבות שבגללן נברא העולם, שאותם יש להסתיר, כדי שלא נבוא להבין אותם בצורה שטחית שפוגעת בכבוד ה': " "כבוד אלהים הסתר דבר - עד שלא נברא העולם, וכבוד מלכים חקור דבר - משנברא העולם" " (רבי לוי, ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א; וכן אבן עזרא ו יהודה אייזנברג ) . לעומת זאת, את מעשי המלכים האנושיים יש לחקור ( = לבדוק עד הקצה ), כי אותם אנחנו כן יכולים להבין, וזהו כבודם של המלכים - שנבין את הסיבות שבגללן עשו מה שעשו.
-
-
- לפי זה, הפסוק הבא מסביר מדוע אי אפשר להבין את מעשי ה': "שמיים לרום וארץ לעומק, ולב מלכים אין חקר": 'השמיים כה גבוהים והארץ כה עמוקה, עד שאפילו המלכים, עם כל המשאבים שעומדים לרשותם, לא יכולים לחקור ולהבין אותם עד הסוף'.
-
3. ויש מפרשים, שהפסוק במשלי מדבר לא רק על מעשים אלא גם על חוקים - חוקי ה' בתורה הם מעל ההשגה האנושית ואי-אפשר להבין את טעמם עד הסוף, ולכן, כבוד ה' הוא להסתיר את טעמי המצוות, כדי שלא נבוא להבין אותם בצורה פשטנית מדי; אבל חוקים שנקבעו ע"י בני אדם, כמו הגזירות והסייגים שקבעו חכמי ישראל בכל הדורות, נמצאים בתחום הבנתנו, וכבודם הוא דווקא שנחקור ונבין את הסיבות שבגללן גזרו מה שגזרו (רש"י) . אמנם, בתקופת התלמוד היה מקובל, שכאשר חכמים גוזרים גזירה, הם מסתירים את טעמה למשך 12 חודשים, עד שהציבור יתרגל לקיים את הגזירה; אך לאחר 12 חודשים היו מגלים את הטעם.
גם לפי שני הפירושים הללו, עיקר החידוש של הפסוק הוא בחלק השני: המלך אינו אלהים, ולכן המלך צריך לאפשר לאנשים לחקור את פעולותיו. השקיפות אינה פוגעת בכבודו אלא להיפך, מראה שהוא שולט ביושר ושאין לו מה להסתיר: " "המלך אינו אל, וניתן להעביר בקורת על מעשיו ומהלכיו. בעוד שמעשי האל לא ניתנים לחקירה, מלך שמבקרים את מעשיו אינו נפגע כבודו" " ( אורנה סביון ) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל (הגהה: יעל) שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-01-18.
לא קל לנהל מדינה
חשוב למתוח ביקורת על השלטון, אבל חשוב גם, שאלו שמותחים ביקורת יזכרו את המגבלות שלהם:
(משלי כה ג): "שָׁמַיִם לָרוּם, וָאָרֶץ לָעֹמֶק, וְלֵב מְלָכִים אֵין חֵקֶר"
לב מלכים = המחשבות שבליבם של השליטים.
אין חקר = הן כל-כך מרובות עד שאי אפשר להגיע עד תכליתן .
כמו שהשמים גבוהים מאד, ואדם פשוט אינו יכול להגיע עד קציהם; וכמו שהארץ עמוקה מאד, ואדם פשוט אינו יכול להגיע עד תחתיתה; כך המחשבות שצריכות להיות בליבו של המנהיג, על מנת שיוכל להנהיג את המדינה, הן רבות כל-כך, עד שאדם פשוט אינו יכול להבין את כולן עד הסוף. לא כל פעולה שנראית לנו טובה היא אכן טובה, ולא כל פעולה שנראית רעה היא אכן רעה; יש הרבה שיקולים שאנחנו לא מודעים להם.
מקורות ופירושים נוספים
הפירוש במאמר מתבסס על דברי חז"ל: " "אמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קולמוסים ושמיים יריעות וכל בני אדם לבלרין - אין מספיקין לכתוב חללה של רשות. מאי קרא? אמר רב משרשיא: שמים לרום, וארץ לעומק, ולב מלכים אין חקר." " ( תלמוד בבלי שבת יא. ) , וכפי שפירש רש"י שם: " "חללה של רשות - עומק לבם, שהוא צריך להיות לו לב לכמה מדינות למס הקצוב ולכמה מלחמות ולכמה משפטים - והכל ביום אחד" ". מהי המשמעות המעשית של הפסוק?
1. כפי שפירשתי למעלה: לדבר בענוה כאשר מותחים ביקורת על השלטון - לא להיות בטוחים שאנחנו היינו מצליחים להנהיג את המדינה טוב יותר.
2. ולפי הרב קוק: לא למהר למרוד ולהרוס את השלטון הקיים, כי לא בטוח שהשלטון שנקים במקומו יהיה מוצלח יותר: " "סדרי החברה האנושית הם שלשלת גדולה, והפרטים רבים עד אין חקר, והם אחוזים זה בזה. על כן, אין למהר להתפרץ להרוס סדרי החברה המדינית, גם אם יראה בה פרטים רבים שאינם לפי הצדק והיושר לפי דעו." " ( עין איה על שבת א לב ) , " "סדרי החברה בנויים על-פי מושגים הנוגעים: בין בעניינים הרוחניים... בין בעניינים החומריים... והם תלויים ברוב עניין זה בזה... ואם בחלק אחד מאלה השניים רבו הענפים עד שאי אפשר להקיפם בסקירה האנושית, קל וחומר בשניהם יחד, בהיותם מסובכים ונאחזים זה בזה, שמים לרום וארץ לעומק. ושניהם מתייחסים ללב מלכים, בהתייסדות ההנהגה החברתית. על-כן אין חקר, וצריך להתנהג ביחש הסדרים הכלליים הקבועים בזהירות יתירה ובענוות צדק, ולהישמר מלהתערב עם שונים ועבדים מתפרצים, לבלע ולהשחית כל סדר עתיק השורר בחיים המדיניים והחברותיים." " ( עין איה על שבת א לג ) .
3. ניתן גם לקשר את הפסוק לפסוק הקודם: "כבוד אלהים הסתר דבר, וכבוד מלכים חקור דבר": כבודו של מלך הוא, שמי שבא לבקש ממנו בקשה, יציג בפירוט רב את פרטי הבקשה ( פירוט ) . הסיבה היא, שהמלך טרוד בעניינים רבים עד אין חקר, ואין לו זמן וכוח להתעמק בבקשות של האזרחים, ואם לא יציגו את הבקשה בפירוט - הוא עלול להתבלבל.
4. אפשר גם לפרש את הפסוק בכיוון אחר לגמרי: 'השמיים כה גבוהים והארץ כה עמוקה, עד שאפילו המלכים, עם כל המשאבים שעומדים לרשותם, לא יכולים לחקור ולהבין אותם עד הסוף' (גם הפירוש הזה יכול להתקשר לפסוק הקודם - פירוט ).
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-07-24.
טיהור המערכת הפוליטית - שלב ראשון בביסוס השלטון
הדבר הראשון שצריך המנהיג לעשות כדי לייצב את שלטונו הוא, לסלק מעל פניו את כל בעלי התפקידים הרשעים. כך לימד שלמה המלך:
(משלי כה ד): "הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף, וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי. הָגוֹ רָשָׁע לִפְנֵי מֶלֶךְ, וְיִכּוֹן בַּצֶּדֶק כִּסְאוֹ"
הגו = הסר, העבר. הגו סיגים מכסף, ויצא לצורף כלי = קודם מסירים את הפסולת מהכסף, ורק אחר-כך מוציאים את הכסף לצורף, והוא מוציא ממנו כלי יפה ויציב.
ייכון = יהיה יציב ומבוסס . כסאו = משל לכוחו של השליט . הגו רשע לפני מלך, וייכון בצדק כסאו = קודם מסירים את הרשעים מלפני המלך, כלומר משירות המדינה, ורק אחר-כך אפשר להשקיע בביסוס וייצוב כוחו של השליט העושה צדק.
ביצוע
עצה דומה נתן דוד המלך לשלמה בנו לפני מותו, מלכים א ב ה: " "...לְמַעַן יָקִים ה' אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם לֵאמֹר 'לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל'. וְגַם" "אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה, אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם, וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם, וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו; וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ, וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל" " - דוד נותן לשלמה עצות שמטרתן לעזור לו לשמור על כיסאו. בין השאר הוא מייעץ לשלמה לחסל את יואב, וזאת משתי סיבות: "אשר עשה לי" = כי פגע בסמכותי, אבל גם " אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל... ויהרגם" = כי נהג ברשעות. הסיבה השניה מתאימה לפסוקנו - הגו רשע לפני מלך, ויכון בצדק כסאו.
הפסוקים שלנו מופיעים בקטע שכותרתו, (משלי כה א): "גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה", ונראה שהם קשורים לפרשה פוליטית שהסעירה את הציבור באותו זמן. כך ניתן ללמוד מנבואת ישעיהו, שחי בתקופתו חזקיהו (ישעיהו כב טו-כב): " "כֹּה אָמַר ד' ה' צְבָאוֹת: לֶךְ בֹּא אֶל הַסֹּכֵן הַזֶּה, עַל שֶׁבְנָא אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת. מַה לְּךָ פֹה וּמִי" "לְךָ פֹה כִּי חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר? חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ, חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ! וַהֲדַפְתִּיךָ" "מִמַּצָּבֶךָ, וּמִמַּעֲמָדְךָ יֶהֶרְסֶךָ! וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְקָרָאתִי לְעַבְדִּי, לְאֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ. וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתָּנְתֶּךָ, וְאַבְנֵטְךָ אֲחַזְּקֶנּוּ, וּמֶמְשֶׁלְתְּךָ אֶתֵּן בְּיָדוֹ; וְהָיָה לְאָב לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם וּלְבֵית יְהוּדָה. וְנָתַתִּי מַפְתֵּחַ בֵּית דָּוִד עַל שִׁכְמוֹ, וּפָתַח וְאֵין סֹגֵר וְסָגַר וְאֵין פֹּתֵחַ..." ". ישעיהו תקף את שבנא אשר על הבית, וניבא שהוא יוחלף באליקים בן חלקיהו. ואכן, בהמשך מצאנו, (ישעיהו לו ג): "וַיֵּצֵא אֵלָיו אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת, וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר, וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר".
אין זה ברור, האם "שבנא הסופר" הוא אותו "שבנא אשר על הבית", או שהוא שבנא אחר. לפי האפשרות הראשונה, חזקיהו רק העביר את שבנא מתפקיד "אשר על הבית" לתפקיד הסופר; אך לפי האפשרות השניה, חזקיהו הסיר את שבנא לגמרי מעל פניו, כמו שממליץ הפסוק שלנו: הגו רשע לפני מלך, וייכון בצדק כיסאו.
פירושים נוספים
הגו סיגים מכסף, וייצא לצורף כלי
1. פירשנו שהמשל בא ללמד את סדר הפעולות הרצוי: " "כשם שאין הכלי של כסף יוצא למלאכת צורף עד שיוציאו ממנו סיגים של נחושת שבו..." " (רש"י) , " "כי כאשר רצונו של אדם לעשות כלי, צריך להוציא מתחילה הסיגים, ואחר-כך לעשות כלי" " (הגר"א) .
2. אפשר גם לפרש שהמשל מוסיף עוד נקודת מבט בעניין המלוכה. המשל ממשיל את כסא המלוכה לכלי כסף יקר, שנצרף בעמל רב ע"י צורף מומחה. כך גם שלטונו של המלך ומעמדו בקרב עמו - לא נוצרים בקלות, אלא נבנים בעמל רב. כאשר מלך עולה לשלטון, מעמדו בציבור עדיין אינו מבוסס, ובהשאלה - כסאו עדיין לא יציב. המלך צריך להסיר מלפניו כל רשע, כדי שהציבור יתרגל לכך, שלא רק המלך עצמו הוא אמין וצדיק - אלא גם כל השרים והיועצים שקשורים למלך הם צדיקים; רק כך ייבנה האמון של העם במלך, "וייכון בצדק כסאו".
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-02-26.
איך לבחור מקום בחיים
לפעמים האדם יכול לבחור באיזה מעמד - סטטוס - הוא רוצה להיות בחיים, למשל, האם להתמנות למשרה מכובדת או להישאר בתפקיד פשוט. העצה של ספר משלי למצב זה היא:
(משלי כה ו): "אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ, וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד; כִּי טוֹב אֲמָר לְךָ 'עלה הֵנָּה!', מֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ".
אל תעלה למעמד נכבד לפני שמזמינים אותך; כי אם אתה מתאים לתפקיד, המלך כבר ידאג לקרוא לך עלה הנה!, ולא תפסיד שום דבר; אולם, אם אינך מתאים לתפקיד, יגידו לך לרדת, והדבר יגרום לך השפלה בפני יריביך.
המלך שנזכר בפסוק זה מציין שליט בשר ודם, אך הוא יכול לציין גם את הקב"ה - מלך העולם, שמביא כל אדם למקום הראוי לו בעולם:
(שמואל א ב ז): "ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר, מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם"
לפי זה, הפסוק מדבר לא רק על תפקיד במקום העבודה או במדינה, אלא גם על מעמד חברתי, כלכלי או כל מעמד אחר שהאדם בוחר להיות בו.
כל המנהיגים הגדולים של עם ישראל נהגו לפי עצה זו - אף אחד מהם לא הציע את עצמו לתפקיד, עד שאמרו לו בפירוש " עלה הנה ". כך למשל:
-
-
- דוד בן ישי היה רועה צאן, ובכלל לא חשב להציע את עצמו להנהגה, עד שבא שמואל הנביא, (שמואל א טז יא): "ויאמר שמואל אל ישי 'התמו הנערים?' ויאמר 'עוד שאר הקטן והנה רעה בצאן'; ויאמר שמואל אל ישי 'שלחה וקחנו כי לא נסב עד באו פה'"
-
מעבר לכך, גם כשה' כבר פנה אליהם והציע להם להיות מנהיגים, רובם סירבו והתחמקו, עד שלא הייתה להם ברירה וה' אמר להם פעם נוספת " עלה הנה! ". כך למשל:
-
-
- משה, (שמות ג יא): "ויאמר משה אל האלהים 'מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים?'" ( פירוט )
- גדעון, (שופטים ו טו): "ויאמר אליו 'בי אדני במה אושיע את ישראל הנה אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי?'"
- שאול, (שמואל א ט כא): "ויען שאול ויאמר 'הלוא בן ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל ומשפחתי הצערה מכל משפחות שבטי בנימן ולמה דברת אלי כדבר הזה?'"
- ירמיהו, (ירמיהו א ו): "ואמר 'אהה ד' ה', הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי'"
-
ויש אומרים שזה גם המסר של משל יותם - כל הטובים אינם מחפשים שררה, מי שמחפש שררה הוא אטד...
אל תתהדר לפני מלך - פירושים נוספים
רעיון דומה מובע במשפט העממי " "אל תקפוץ מעל הפופיק" ".
1. יש שלמדו מהפסוק, שאסור לאדם להקפיד על כבודו בזמן שיש לקיים את מצוות המלך - ה', ובפרט בחגים:
-
-
- " "מפני מה כהן גדול אינו משמש בבגדי זהב (ביום הכיפורים)? אמר רבי סימון: על-שם אל תתהדר לפני מלך" " (ירושלמי יומא פ"ז ה"ג) .
- " "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוות ובאהבת האל שציווה בהן, עבודה גדולה היא; וכל המונע עצמו משמחה זו, ראוי להיפרע ממנו," "שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב." "וכל המגיס דעתו, וחולק כבוד לעצמו, ומתכבד בעיניו במקומות אלו - חוטא ושוטה. ועל זה הזהיר שלמה ואמר אל תתהדר לפני מלך" " ( רמב"ם, הלכות שופר סוכה ולולב ח טו ) .
-
אולם, לפי פירוש זה לא ברור הקשר לפסוק הבא - "כי טוב אמר לך עלה הנה...".
2. חכמי התלמוד פירשו בדומה לפירושנו כאן, שהאדם צריך להשפיל את מעמדו וכתוצאה מכך יגביהו אותו: " "דלא ידל - ידלוניה" " (בבלי מועד קטן כח:) . והרמח"ל הרחיב: " "נדבר עתה מענות המעשה, והיא תתחלק לארבעה חלקים: בהתנהג עצמו בשפלות, בסבול העלבונות, בשנוא הרבנות ובורח מן הכבוד, בחלוק כבוד לכל... בשבתו - שיהא מקומו בין השפלים ולא בין הרמים, והוא גם כן מקרא מלא: "אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד וגו' ". וכן אמרו ז"ל בויקרא רבה (פרק א'): "הרחק ממקומך שנים ושלשה מקומות ושב עד שיאמרו לך רד". ועל כל המקטין עצמו אמרו ז"ל (בבא מציעא פ"ה): "כל מי שמקטין עצמו על דברי תורה בעולם הזה נעשה גדול לעולם הבא", וכנגד זה אמרו (ילקוט יחזקאל כ"א): "הסר המצנפת והרם העטרה" - "כל מי שהוא גדול בעולם הזה קטן בעולם הבא", ומיניע להפך מי קטן בעולם הזה זמן גדולתו לעולם הבא, ואמרו (סוטה ה'): "לעולם ילמד אדם מדעת קונו שהרי הניח הקדוש ברוך הוא כל הרים וגבעו והשרה שכינתו על הר סיני", וזה מפני שפלותו, וכן אמרו (ראש השנה י"ז): "לשארית נחלתו" (מיכה ז') - "למי שמשים עצמו כשירים"." " ( מסילת ישרים כב )
3. וב "ספרא דצניעותא" פרק שלישי פירשו, שאסור לאדם לחלוק כבוד לעצמו בזמן התפילה - לא לבקש בקשות מה' בזכות עצמו אלא בזכות אחרים (ראו ענוה בתפילה ).
אשר ראו עיניך - פירושים נוספים
המילים האחרונות בקטע - "אשר ראו עיניך" - לא לגמרי ברורות:
1. יש שפירשו: " "אשר ראו עיניך - שדבר זה אמת" " (רש"י, ודומה לזה מצודות) , כלומר, אתה ראית כמה פעמים, שאנשים נכבדים יורדים ממעלתם וסופגים השפלה; אז תאמין שזה יכול לקרות גם לך.
-
-
- אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב "כאשר ראו עיניך".
-
2. יש שפירשו: " "ישפילו אותך לפני נדיב שראו עיניך אותו וחשבת שאתה במדרגתו" " (מלבי"ם, פירוש ראשון)
-
-
- אולם, לפי זה לא ברור מה מוסיפות המילים "אשר ראו עיניך", הרי ההשפלה היא אותה השפלה.
-
3. ויש שפירשו: " "בזה.. שתשפיל עצמך לפני נדיב - זה יגרום שיאמרו לך עלה, כי בזה יכירו כי ראו עיניך, שעיני שכלך רואים ומכירים נימוס ודרך ארץ..." " (מלבי"ם, פירוש שני) .
-
-
- אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב את הפסוק בסדר אחר "כי טוב אמור לך עלה הנה אשר ראו עיניך, מהשפילך לפני נדיב".
-
4. אפשר לפרש: "ישפילו אותך אחרי שראו עיניך את מנעמי הכבוד והשררה, ואז הצער שלך יהיה גדול יותר, כי תדע מה אתה מפסיד".
-
-
- אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב "אחרי אשר ראו עיניך".
-
5. לכן נראה לי, שמשמעות הפועל ראה כאן היא הסתכל במבט של זלזול ועוינות , ומשמעות הפסוק: "ישפילו אותך לפני הנדיב (=השר) שאתה הסתכלת עליו במבט מזלזל ועויין - לפני היריב הפוליטי שלך". ההשפלה הגדולה ביותר לאדם היא כשהוא מושפל לפני יריבו.
תגובה / רמי ניר, 19.12.2006: " "אמנם, עדיף כי טוב אמר לך עלה הנה מלך בשר ודם, אולם, לא תמיד "מלך בשר ודם" יכול לראות: " חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ - לִפְנֵי-מְלָכִים יִתְיַצָּב, בַּל-יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים " (משלי כב' 29). והמציאות מוכיחה, כי יותר פעמים זוכה איש חסר ידע וחסר ומוסר במקומו של "אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ", כלומר, אלהים מסכים שמלך בשר ודם יעשה טעויות. באשר לבחירתו של אלהים "להשפיל ולרומם" - כבר אמר משה "אם מצאתי חן בעיניך"..." "
לעיון נוסף:
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-12-19.
אל תצא לריב מהר
גם אם כבר החלטתם לריב, חכו רגע - לפני שאתם מתחילים במריבה, כדאי שתחשבו על כל התוצאות האפשריות -
(משלי כה ח): "אַל תֵּצֵא לָרִב מַהֵר, פֶּן מַה תַּעֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָהּ, בְּהַכְלִים אֹתְךָ רֵעֶךָ?"
אתם ממהרים לריב כי אתם בטוחים שאתם צודקים - אבל אולי דווקא השני צודק, ואתם תתביישו שמיהרתם לריב איתו: " "אל תהא נבהל לריב בדבר שאתה סובר שהדין והיושר עמך... כי בוודאי גם הוא צדיק וישר, ופן באמת היושר עמו, וכאשר יגיד לך, יכלים אותך על ריבך, כי תיכלם ממנו שרבת עמו במה שהיושר עמו...." " (הגאון מווילנה) ; " "והנה הסכלת עשו להתקוטט עד לא חקרת האמת" " (מצודת דוד) .
ואם בכל-זאת החלטתם לריב, היזהרו שלא לערב אנשים אחרים במריבה:
(משלי כה ט): "רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ, וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל; פֶּן יְחַסֶּדְךָ שֹׁמֵעַ, וְדִבָּתְךָ לֹא תָשׁוּב"
ריבך ריב את רעך = נהל את הריב רק בינך לבין רעך.
וסוד אחר אל תגל = אל תגלה לאחרים על המריבה, או " "אל תגלה סוד של אחר, להטיל פגם באבותיו בדברים שאינם ידועים לכל, כי מה לך להם לבזותם?" " (מצודת דוד, וכן רש"י) , או " "[אם] אומר לך [בעל ריבך] על איש צדיק, שגם הוא אמר שהיושר עמו... אל תגל את סודו של אותו צדיק ותוציא דיבה עליו... וכן העניין בתורה, אפילו במה שאתה רואה שהדין עמך, וחברך מראה אותך אותו דבר באיזה ספר קדמון... לא תאמר עליו שגם הוא טעה... ולכן ראה מתחילה שלא יצא מפיך שום דבר גנאי נגדם" " (הגאון מווילנה) .
יחסדך = ילבין את פניך, יחרף אותך .
פן יחסדך שומע = מי שישמע את הדברים הרעים שאתה אומר, יזלזל דווקא בך ולא בצד השני.
ודיבתך לא תשוב = לא תוכל להחזיר אחורה את הדיבה שהוצאת, את הדברים הרעים שאמרת.
לעיון נוסף
-
-
- ערכה של סבלנות לפני ובשעת המריבה נזכר, לפי חלק מהפירושים, גם בפרק ל ( פירוט ).
- בקטע שלנו נאמר שלא רצוי לערב אנשים אחרים במריבה; בפסוקים אחרים נאמר שלפעמים לא רצוי להתערב במריבה של אחרים ( פירוט ).
- קבל נא עצה מקדימה - נטוש, ותחסוך מריבה. שתי עצות מקדימות לנטישה וסיכום - כמתועד, משלי יז יב-טו: "פָּגוֹשׁ דֹּב שַׁכּוּל בְּאִישׁ, וְאַל כְּסִיל בְּאִוַּלְתּוֹ. מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה, לֹא תמיש[תָמוּשׁ] רָעָה מִבֵּיתוֹ. פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן, וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב נְטוֹשׁ. מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק, תּוֹעֲבַת ה' גַּם שְׁנֵיהֶם" (רמי ניר, 21.11.2008) .
-
חז"ל דרשו את הפסוק גם כויכוח בין הנביא יחזקאל לבין ה' (ראו בבלי סנהדרין מד:) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-11-25.
להגיד דברי חכמה בצורה נעימה
(משלי כה יא): "תפוחי זהב במשכיות כסף, דבר דבר על אפניו"
תפוחי זהב , בפסוק זה, אינם תפוזים (התפוזים הגיעו לארצנו רק במאות האחרונות), אלא תכשיטים כדוריים שעשויים מזהב.
משכיות כסף הם כלים שעשויים מכסף, שבתוכם שמים את תפוחי הזהב .
דבר דבר על אפניו הוא דיבור שמדברים אותו באופן הנכון.
מהי המשמעות המעשית של פסוק זה?
1. ייתכן שהפסוק בא ללמד אותנו להתעמק: כשאנחנו רואים כלי עשוי מכסף, לא צריך לחשוב שהערך של הכלי הוא רק הכסף שממנו הוא עשוי; ייתכן שבתוך הכלי יש כלי עוד יותר יקר. וזה משל ל דבר דבר על אפניו - לדברי הנבואה והחכמה שבתנ"ך, שמעבר למשמעות הפשוטה והגלויה שלהם, יש בתוכם רעיונות עמוקים ונשגבים. המשמעות העמוקה היא תפוחי זהב , והמשמעות המילולית-הפשוטה היא משכיות כסף (ע"פ רמב"ם, במורה נבוכים, חלק ראשון - הקדמה ) . ראו: להבין משל ומליצה, דברי חכמים וחידותם .
2. ייתכן שהפסוק בא ללמדנו על חשיבות הכלי: תכשיטים יקרים, שעשויים מזהב, יש לשים בכלים יקרים, שעשויים מכסף. וזה משל ל דבר דבר על אפניו - לחכמתו של האדם, שצריכה לשבת בתוך גוף בריא. מכאן, שהאדם צריך לעסוק לא רק בחכמה אלא גם במלאכה, כדי שיוכל לקיים את גופו בבריאות. החכמה היא תפוחי זהב , ולכן גופו של החכם צריך להיות משכיות כסף . (ר' סעדיה בן יוסף פיומי, ספר האמונות והדעות, מאמר עשירי, פרק יד / אחד עשר ) .
3. לענ"ד הפסוק אינו מדבר על גוף האדם אלא על האופן שבו הדברים נאמרים - " דבר דבור על אפניו ", והמשמעות היא, שהחכם צריך להשקיע גם בצורתם החיצונית של הדברים שהוא אומר - להגיד אותם באופן נאה ומתקבל על לב השומעים. והרעיון ממשיך בפסוק הבא, המדבר על תוכחה: (משלי כה יב): "נזם זהב וחלי כתם, מוכיח חכם על אזן שמעת"( פירוט ).
4. יש אומרים, שהפסוק נותן לנו סימן לזהות איפה יש תכשיטים יקרים: כשרואים כלי שעשוי מכסף, ניתן להסיק שבתוכו יש זהב, " "כי לא יצפו כסף על ברזל ונחושת" ". וזה משל ל" דבר דבר על אפניו " - לאופן הדיבור של האדם, שמעיד על אופיו ומחשבותיו: " "כשהמצפון יקר, והנפש וסתריו מלאים כבוד - גם הדיבור יקר ונעלה ונקי מכל סייג; אבל אם ידבר לשון הרע ורכילות, נודע כי תחת הדיבור ברזל וחרס... לפי המחשבה והגות הנפש כן הוא הדיבור" " (ע"פ מלבי"ם) .
-
-
- אולם, פירוש זה מנוגד לפסוק בהמשך ספר משלי (משלי כו כג): "כסף סיגים מצפה על חרש , שפתים דלקים ולב רע"; יכול להיות כלי חרס שמצופה בכסף (אמנם, כסף סיגים, אבל עדיין נראה כמו כסף), ויכול להיות אדם שמדבר דברים יפים למרות שמחשבותיו רעות.
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-01-09.
חכמים מותחים ביקורת באופן שמייפה את השומע
העברת ביקורת עלולה לפגוע בדימוי העצמי של הזולת ולגרום לו להרגיש פגום ופסול. אך אנשים חכמים יודעים להעביר ביקורת באופן שמשיג תוצאה הפוכה - הזולת מרגיש שהביקורת מחמיאה לו ומייפה אותו; עצם העובדה שאדם חכם טרח למתוח עליו ביקורת מראה שהוא ברובו טוב, שהרי אילו היה ברובו רע, לא היה "משתלם" להשקיע ולנסות לתקן אותו:
(משלי כה יב): "נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי כָתֶם - מוֹכִיחַ חָכָם עַל אזן שמעת".
נזם הוא תכשיט ששמים בתנוך האוזן (או באף), וחלי הוא תכשיט ששמים מסביב לאוזן (ע"פ מלבי"ם) ;
חכם הוא היודע ללמוד וללמד, לדבר ולהקשיב .
כמו נזם זהב וחלי כתם על אוזן , כך גם מוכיח חכם על אוזן שומעת; גם המוכיח החכם יודע "לקשט" את השומע בדבריו, ולהציג את דברי התוכחה שלו בצורה שמחמיאה לשומע ומשפרת את ההערכה העצמית שלו.
הביטוי נזם זהב נזכר בפסוק נוסף (משלי יא כב): "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר - אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם"; שם נזם זהב הוא משל ליופי, וגם בפסוק שלנו נזם זהב הוא משל ליופי - המוכיח החכם גורם לשומע להרגיש שהוא יפה, ושאם יקבל את התוכחה הוא יהיה יפה עוד יותר.
כדי להשיג תוצאה זו, יש להדגיש את הצדדים החיוביים של הזולת, כך שיהיה ברור שהפגם שעליו מותחים ביקורת מתגמד לעומתם. יש להדגיש שהתוכחה לא נועדה לשנות לגמרי את אישיותו של הזולת אלא רק להוסיף לו תכשיט - "נזם זהב וחלי כתם".
מקורות דומים
ישנם כמה פסוקים המביעים, לפי חלק מהפירושים, רעיון דומה:
-
-
- (משלי כד כד): "אֹמֵר לְרָשָׁע 'צַדִּיק אָתָּה' יִקְּבֻהוּ עַמִּים, יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים; וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם, וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב"( פירוט ): בדרך כלל אסור להגיד לרשע שהוא צדיק, " "אבל להמוכיחים את הרשע יונעם הדבר לומר לו בתוכחותיהם: 'הלא באמת צדיק אתה, רק בדברים אחדים תשגה, לזאת הסר ממך גם את אלו'... ועל המוכיחים ההם תבא ברכת טוב, כי הטיבו לעשות, כי אם יאמרו לו בפה מלא 'רשע אתה' יעיז פניו לומר שהדין עמו, אבל בדברים כאלה ימשך לבבו אליו לשמוע בקולו" " (מצודת דוד ועוד) .
- (משלי ט ח): "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ, הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ"( פירוט ) - הלץ שונא תוכחות והחכם אוהב תוכחות, ולכן לפני שתתחיל להוכיח כדאי לך לגרום לזולת לחשוב שהוא חכם, לומר לו "אתה חכם, ואם תתקן את הפגם הקטן שנשאר לך תהיה עוד יותר חכם" (ע"פ השל"ה) .
- גם ההורים, המדברים אל בנם בתחילת הספר, מדגישים שהעצות שהם נותנים לו נועדו לקשט אותו כמו תכשיטים, (משלי א ח): "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ; כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ, וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ"( פירוט ).
-
ישנו פתגם ערבי המביע רעיון דומה: " "כאשר אתה יורה את החץ של האמת, טבול נא את חודו בדבש" " ( ויקיציטוט ) .
וחנניה רייכמן ביטא רעיון דומה בשיר קצר: " "איש גס אומר: "בזה התחום, פלוני הוא אפס ולא כלום". לא כן אדיב. הוא רק אומר: "כשרונותיו - בתחום אחר"" " (מתוך המאמר "איך להעביר ביקורת" באתר "באופן טבעי" ) .
פירושים נוספים
ייתכן שהפסוק בא ללמד שצריך להוכיח רק אדם שמוכן לשמוע - רק כשהצד השני שומע, התוכחה ממלאת את תפקידה: " "הנה כמו נזם זהב שיאות להשלים קשוט מי שיש לו חלי זהב עד שלא יאות זה בלא זה, כן התוכחה הישרה כשתוכיח לאזן שומעת , כי התוכחה ההיא תשלים קשוט השומע למוסר, ובזולת האזן השומעת לא יאות התוכחת ולא יועיל, כאמרו אל תוכח לץ פן ישנאך" " (ע"פ רלב"ג, מצודת דוד) .
לפי זה, המשל בפסוק שלנו הוא הצד השני של המשל ב (משלי יא כב): "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר - אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם": שם מדובר על נזם זהב שאינו מתאים למקום שבו הוא נמצא (אף חזיר), וכאן מדובר על נזם זהב שמתאים למקומו (חלי כתם).
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-02-27.
כצינת שלג ביום קציר, ציר נאמן לשולחיו, ונפש אדוניו ישיב
"תעשה/י לי טובה קטנה..." כמה פעמים אמרו לך את המשפט הזה ולא התייחסת אליו ברצינות? הרי, הוא בעצמו אמר שזו רק "טובה קטנה"; אם כך, הוא יכול להסתדר גם בלעדיה, לא?
ספר משלי מלמד אותנו, שבמקרים מסויימים "טובה קטנה" יכולה ממש להציל נפשות (משלי כה יג): "כצנת שלג ביום קציר, ציר נאמן לשלחיו; ונפש אדניו ישיב".
בפסוק יש משל ונמשל: במשל, אדם עומד בשדה וקוצר את התבואה. השמש הקיצית מחממת אותו מבחוץ, והעבודה הקשה מחממת אותו מבפנים, והוא כבר לא מסוגל לעבוד יותר. ופתאום מזג האויר משתנה - פתאום הטמפרטורות יורדות ל0 מעלות צלזיוס! בבת אחת, כל החום שהצטבר בגופו של הקוצר עוזב אותו, והוא שוב מסוגל לעבוד; יותר מזה - עכשיו הוא גם עובד במשנה מרץ, כדי להתחמם!
והנמשל: אדם עובד קשה - בין אם זו עבודה פרטית לפרנסת ביתו, או פעילות ציבורית כלשהי. רוב האנשים לא מבינים מה הוא עושה, לא עוזרים לו ולא מתייחסים אליו. ההתעלמות מדכאת אותו, והעבודה הקשה מתישה את כוחו, וכבר אין לו כוח לכל זה. ופתאום מגיע מישהו, שהוא שלח בעבר לבצע עבורו משימה מסויימת, ואומר לו "עשיתי את מה שביקשת ממני"!
בבת אחת, האדם מרגיש שהוא לא לבד - יש עוד מישהו שעוזר לו; הוא מתעודד ומקבל כוח לעבוד במשנה מרץ!
ה"טובה הקטנה" שעשו בשבילו, עזרה לו הרבה מעבר לעצם המעשה - היא גם שינתה את כל האווירה שהוא עובד בה, כמו ש"צינת שלג" משפיעה על האדם "ביום קציר".
ראו על משקעים ואנשים .
מקורות
על-פי מאמר של אראל, יעל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-02-02.
למה אנשים שמתעשרים שוכחים את מה שהבטיחו כשהיו עניים
הרבה אנשים אומרים "אני רוצה להיות עשיר כדי לתרום, לשנות, לתקן את העולם". ספר משלי מזהיר את האדם מפני תופעה שעלולה לגרום לו, לאחר שיתעשר, לשכוח את הרעיונות היפים שהיו לו כשהיה צעיר ועני:
(משלי כה יד): "נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן - אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר".
תארו לעצמכם שיורד גשם, ואז השמיים מתבהרים. מבחינתנו כבר אין יותר גשם; אך אין זה אומר שהגשם נגמר - ייתכן שהרוח נשאה את העננים למקום אחר, ועכשיו יש גשם במקום אחר; אנחנו יבשים, אבל אנשים אחרים עדיין נרטבים.
כשהאדם עני, הוא נתקל בעוולות רבות - אנשים מזלזלים בו, פוגעים בזכויותיו, מעוותים את דינו (ראו אל תגזול דל כי דל הוא ); כאשר הוא נעשה עשיר, מצבו משתפר - אנשים מתחילים לכבד אותו, יש לו "קשרים" וכבר אי-אפשר לפגוע בזכויותיו; כל אותן צרות שהטרידו אותו כשהיה עני, כבר אינן מטרידות אותו; אך אין זה אומר שהעוולות נעלמו - הן פשוט פוגעות עכשיו באנשים אחרים; הוא עצמו מוגן, אבל אנשים אחרים - העניים - עדיין סובלים.
משל הגשם מסביר את הסיבה לכך שאנשים מבטיחים ואינם נותנים: כמו שהעננים נישאים ברוח ואז אין יותר גשם באותו מקום, למרות שהגשם עדיין מרטיב את האנשים במקום אחר - כך גם העוולות והצרות עוברות לפעמים מאדם לאדם, וזו הסיבה שיש איש מתהלל ומבטיח שיתן מתנות ויתרום, ולבסוף אינו מקיים ודבריו מתבררים כדברי שקר.
ויש בכך מסר לכל מי שאמרו או שאומרים עכשיו "כשיהיה לי - אני אתרום ואתקן".
מקורות ופירושים נוספים
1. מקובל לפרש, שהפסוק בא להמחיש את האכזבה שמרגישים אנשים, כאשר מישהו מבטיח לתת להם מתנה ואינו מקיים את הבטחתו: כמו האכזבה שמרגישים בחורף כאשר יש עננים ורוח, ולא יורד גשם - כך האכזבה שגורם איש שמתהלל ומבטיח לתת מתנה כאשר דבריו הם דברי- שקר: " "כאשר יהיה תוחלת שוא כשהשמים מתקשרים בעבים והרוח מנשבת ואדם מצפה שיבא גשם, ולא בא והם מצטערים וכלות עיניהם - כך איש מתפאר לומר 'כך וכך צדקה אתן ליד גבאי' והוא משקר, וכלות עיני עניים למתנתו ואינה באה" " ( רש"י , ודומה לזה מצודות ) . לכן, עדיף לא להבטיח כלל, מאשר להבטיח ולא לקיים.
וייתכן שהפסוק מתאר גם את העונש שה' מביא על הציבור כאשר משתרשת בו נורמה פסולה של הבטחות ללא כיסוי, "מידה כנגד מידה": " "אין הגשמים נעצרין אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואין נותנין, שנאמר" "נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר" " (רבי יוחנן, בבלי תענית ח: , יבמות עח: ; ויש אומרים שעצירת גשמים היא עונש על כל עדות שקר - רב יהודה, בבלי סנהדרין כט א ) .
2. אפשר גם לפרש שה מתת היא לא מתנה שהאדם הבטיח לתת, אלא מתנה שהוא קיבל: "כשאדם עשיר אבל בלי להתאמץ, מתת שקר, זה כמו כשיש המון רוח, אבל לא יורד גשם... כשאתה מתאמץ, ורק מכך מקבל כסף, זה באמת נותן סיפוק... אבל כשאתה פתאום זוכה בלוטו, זה מתת שקר... פסוק טז קשור גם כן לנושא: "דְּבַשׁ מָצָאתָ, אֱכֹל דַּיֶּךָּ: פֶּן-תִּשְׂבָּעֶנּוּ, וַהֲקֵאתוֹ": אם לאדם יש יותר ממה שהוא צריך, זה עלול לגרום לו נזק, כשהוא שומר את זה לעצמו " (אלחנן יהודה, שיעורשת מוצ"ש ויגש ה'תשס"ו) .
לעיון נוסף: על משקעים ואנשים - מים כמשל .
מאמרים נוספים - באדיבות גוגל
-
-
- המזרח התיכון: נשיאים ורוח וגשם אין | אתר המאמרים,האקטואליה... : 2 אפריל 2007 ... אלא שהדבר המדאיג ביותר הוא הציבור הערבי. עד עכשיו דיברתי במאמר זה על הקשרים בין ישראל לבין הממשלות ערביות. למרבית הצער, ובמיוחד לאחר ... ( cache )
- נשיאים ורוח וגשם אין : נשיאים ורוח וגשם אין איריס חפץ 2007-07-10. נשיאים ורוח וגשם אין . הדיו על המיילים שמקבלים עובדי הפרקליטות שהיו מעורבים בעיסקת הטיעון של קצב כבר יבש בינתיים, ... ( cache )
- New Stage | במה חדשה | Noam Dovev | נעם דובב/נשיאים ורוח וגשם אין? : 11 יולי 2006 ... World's largest free online archive of Original Israeli Prose, Poetry, Music and Art presenting work by Noam Dovev -- נעם דובב. ( cache )
- מבחר ניבים עבריים - ניבים באות נ : נשיאים ורוח וגשם אין נְשִׂיאִים וְרוּחַ - וְגֶשֶׁם אָיִן = מָשָׁל לְהִתְנַהֲגוּת הַמְּטַפַּחַת צִפִּיּוֹת שָׁוְא, ... ( cache )
- New Stage | במה חדשה | Izhak Raivit | יצחק רייויט/ נשיאים ורוח... : 22 אוקטובר 2006 ... נשיאים ורוח וגשם אין יצחק רייויט. אבק רסיסי תועבה נשיא ועננה מכסים רקיע. בצמרות ארזים אחזה אש ואזובים כלו בעפרם. יבשו מעינות התום ... ( cache )
- נשיאים ורוח וגשם אין - המיסיון הלונדוני בארץ ישראל במאה התשע מאת... : השוואת מחירים, השאלה מספריות, תקציר, ביקורות והמלצות קוראים על הספר נשיאים ורוח וגשם אין - המיסיון הלונדוני בארץ ישראל במאה התשע מאת ירון פרי - מומלץ לקרוא ... ( cache )
- נשיאים ורוח וגשם אין - הבלוג של yatoosh - תפוז בלוגים : הבוקר שקראתי בחשאי את הכתבות ב- ynet לא, אני לא מתכוונת לשלוח אתכם לכתבה באמצעות לינק, כי אני רוצה שתשארו לקרוא אצלי. הבנתי שאותו-תו-תו מתפנת משרה רמה. ( cache )
- נשיאים ורוח, וגשם - אין ג€“ WikiProverbs : נשיאים ורוח, וגשם - אין . מתוך WikiProverbs. קפיצה אל: ניווט, חיפוש. נשיאים ורוח, וגשם - אין . עברית. Next proverb. עריכה שמירה. By editing this page, ... ( cache )
- נשיאים ורוח וגשם אין - חדשות מחלקה ראשונה - News1 : חדשות מחלקה ראשונה (News1) הינו אתר חדשות ותחקירים מקצועי, אמין ובלתי תלוי. כל החדשות החמות, גם אלה שאינן מפורסמות בכלי תקשורת גדולים אחרים. ( cache )
- "וגשם אין" - עיון בסונטה אבן גבירול לנתן יונתן : או כך - נשיאים ורוח וגשם אין . נותרו רק ציפייה ושקיקה של מת-חי בקליפתו הנוקשה ובשריון הזהב, ותוכו רך ופגיע. של כסות הפרוזודיתנתן יונתן מדגיש פער זה בין תוך ... ( cache )
- "וגשם אין" - עיון בסונטה אבן גבירול לנתן יונתן : או כך - נשיאים ורוח וגשם אין . נותרו רק ציפייה ושקיקה של מת-חי בקליפתו הנוקשה ובשריון הזהב, ותוכו רך ופגיע. נתן יונתן מדגיש פער זה בין תוך ללבר ובין סמוי ... ( cache )
- הסופר ירון פרי : ביוגרפיה של הסופר ירון פרי לצד רשימת ספריו: נשיאים ורוח וגשם אין - המיסיון הלונדוני בארץ ישראל במאה התשע וספרים נוספים. ( cache )
- , <ט) : נשיאים ורוח וגשם אין וכן פירש�י כעננים יכלוג€¢ כמו. נשיאים ורוח ל�ל על ישמעאל נאמר 'נשיאים ורוח וגשם. אין איש מתהלל במתת שקל כי אד ונשיאים עולים מן ... ( cache )
- פרשת כי תישא : ר' תנחומא בר אבא פתח: (משלי כה): נשיאים ורוח וגשם אין.... הוי, נשיאים ורוח וגשם אין . בטל משה מיד את הפורענות. הוי, בארך אפים וגו': ... ( cache )
- ילקוט שמעוני - ויקהל : והנשיאים הביאו תנא נשיאים ממש וכן הוא אומר נשיאים ורוח וגשם אין . ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל זה שאמר הכתוב טוב שם משמן טוב טוב היה שמו של ... ( cache )
- 49 אמרי נועם : איש א, ממכ�ה נשיאים ורוח וגשם אין ונו מ$ל ומליצה. לכי מוכים אשר ירד מנכסיו מכסת כסף למען יוכל להכין. ג€¢ י ע מסחרו ויטא האיש אליו שיחן לו ולא נתן לו וירכ ... ( cache )
- yv המירות סימן 1 סג סד סה סו ןשז : אלא בעון מספרי שקרימ שנאמד נשיאים ורוח וגשם אין . איש מתהלל במתת שקר � זשניהם רומזים על ענין אהד. הוא הםספר לשון הרע שקרית בשא-ין בו � ונראה ליתן ... ( cache )
- מדינת ישראל : ... הנה זאת כמו הבטחה, ולא נכון שישוב מדבריו אחרי שהתכבד והתהלל בדבר, כענין שכתוב: " נשיאים ורוח וגשם אין , איש מתהלל במתת שקר" (משלי כה, יד). ... ( cache )
- גלריית אופניים | זבדיאל וחברים : נשיאים ורוח וגשם אין . Add picture to my album Send link to friend Add to favorites Send to cellular. נשיאים ורוח וגשם אין . נשיא ראש כרוב ... ( cache )
- נשיאים / תשואות = עננים (עבים, סוכות) : משלי כה יד: " נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר" איוב לו כז: "אף אם יבין מפרשי עב תשאות סכתו ". שמואל ב כב יב: "וישת חשך סביבתיו סכות חשרת מים עבי ... ( cache )
- עולם התנ"ך : נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר (משלי כה יד). ואומר: בארך אפים יפתה קצין (שם שם טו). מי שאמר ליתן מתנה לחברו ואינו נותנה, דומה לנשיאים ורוח וגשם אין ... ( cache )
- לנטיב ֲ© Lantiv : נשיאים ורוח וגשם אין רק צעד קטן אחד מפריד בין הנשגב למגחך אם אין כל חדשות, גם זה חדשות טובות פוליטיקה היא האומנות של האפשרי אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו ... ( cache )
- עולם התנ"ך : אותם נשיאים כמה דאת אמר: נשיאים ורוח וגשם אין - אבל אלו מטות כמה דאת אמר: שבועות מטות אומר סלה. שמש ירח עמד זבולה וגו' - (ברמז ל'). ... ( cache )
- שמות פרק לב : א וידבר ה' אל משה לך רד, ר' תנחומא בר אבא פתח (משלי כה) נשיאים ורוח וגשם אין (שם /משלי כ"ה/) מי שהוא אומר ליתן מתנה לחבירו ואינו נותנה, למה הוא דומה? ... ( cache )
- הסתדרות המורים בישראל - גיליון 13 תשרי תשס"ב, אוקטובר 2001 : שנאמר (משלי כ"ה) ' נשיאים ורוח וגשם אין - איש מתהלל במתת שקר". לעומתם, סבר רב קטינא כי "אין הגשמים נעצרים אלא בשביל ביטול תורה". ... ( cache )
- OtBritKodesh.com - ובכן העניים והאביונים מבקשים מים : יד: " נשיאים ורוח וגשם אין ". 20. ותשמחם וכו'. צירוף של "כי שמחתי בישועתך" (שמואל א' ב. א) ו"עין בעין יראו בשוב ה' ציון" (ישעיה ב. ח). 21. ... ( cache )
- הניבים : הביטוי " נשיאים ורוח וגשם אין ", פירושו: א. יש ממשלה טובה. ב. חסרים גשמים בארץ. ג. הרבה מאומה על לא מאומה. ד. הרבה בלגן. הביטוי "אי אפשר לשני מלכים שישתמשו ... ( cache )
- מבוא לספר קהלת: קהלת- ספר חכמה : ... הבנויים על דרך התקבולת השירית, כגון: "בן חכם ישמח אב / ובן כסיל תוגת אמו" (משלי י, א), או: " נשיאים ורוח וגשם אין / איש מתהלל במתת שקר" (שם כה, יד). ... ( cache )
- המגן האחרון : אבל, כפי שנאמר בספר משלי, נשיאים ורוח וגשם אין . הנה לדוגמא פסק דין בתחום הביטוח של השופט חיים כהן. פסק הדין ניתן בתחילת שנות השבעים. ... ( cache )
- זרקור - אולי להחליף את ההמנון שלנו- התקווה. : 14 אוקטובר 2009 ... עופרה [אתר] בתאריך 10/14/2009 7:51:49 PM. רוח. יםה, שאול.רוח.רוח.רוח,רוח- מן העץ נפל תפוח. את השאר אנו יודעים. או " נשיאים ורוח- וגשם אין"... ( cache )
- זהות אבודה:: Seret.co.il | סרט:: זהות אבודה | The Bourne... : נשיאים ורוח וגשם אין . ים האקשן הולך לאיבוד בסרט חסר מעוף, חסר רגש, משעמם ובעל עלילה לא אמינה. איפה פרנקה פוטנטה בשביל להציל את העסק? בין אם אתם חובבי. ... ( cache )
- מערכי שיעור בעמל מש"א : אך הוא נשיאים ורוח וגשם אין / ירד מנכסיו/נחבא אל הכלים. הוא לא אוהב לשמוע דברי שבח על עצמו. בכל פעם שמישהו אומר עליו מלה טובה, הוא כובש פניו בקרקע/ עלה ... ( cache )
- more "נשיאים ורוח וגשם אין " :
- על משקעים ואנשים : משלי כה יד: "נשיאים ורוח וגשם אין, איש מתהלל במתת שקר ": כאשר לא יורד גשם, אך מזג האויר משתנה כאילו עומד לרדת גשם (יש עננים ורוח), זה דבר רע, ... ( cache )
- סנהדרין כט : אמר רב יהודה: הכי אמרינן להו: (משלי כה,יד) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר (בשביל 'מתהלל במתת שקר' - דהיינו מעידי שקר - גשמים נעצרים; ואפילו כשהשמים ... ( cache )
- *דור המוד ד^י לי גין שדי ילין אשכל הכפי־ דודי לי בכרמי עון גדי.ג€¢ : איש מתהלל במתת שקר בעבור שנודרין בצבור ואין משלמין גשמים. נעצרים מלהוריד טל ומטר. למה איש מתהלל במתת שק* אמר הקב�ה. נות לו לאדם ג€¢יילא לידור מלידור ואינו ... ( cache )
- אור חדש. מת : וגשם אין איש מתהלל במתת שקר , פי� כמו שיצטערו בני אדם. אחרי בוא סימגי הגשם ולא בא הגשם. כן ענין איש מתהלל במתון. שקר. כי מה שתתהלל בדבר. סימן. קיום הדבר. ... ( cache )
- אסופות החכמה: יצירת האוספים וסידורם בספר משלי : אך היא נעשית גם בצורה אלגנטית על ידי הסמכה של שתי תופעות, כגון "נשיאים ורוח וגשם אין, איש מתהלל במתת שקר " (כ"ה 14). אם אמרנו לעיל, שהפתגם הוא מאמר המכליל ... ( cache )
- דבר תורה : 27 פברואר 2009 ... שנאמר (משלי כ"ה) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר . הגשמים נעצרים בגלל אותם אנשים המתחייבים בפומבי לתת צדקה אבל אינם עומדים בהתחיבותם. ...
- פרק ב': הפסדי המונע חסד : בעון פוסקין ברבים ואינן נותנין מניין נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר ". ובספר החינוך (ת"פ) כתב שהכילות היא מחיצה של ברזל בינו לבין הברכה. ... ( cache )
- הייד פארק - מרכז פורומים ישראלי | ספר משלי - פירוש בסגנון ויקיפדיה : העשיר עלול לשכוח את אחיו העניים משום שאינו מרגיש את סבלם (כמו שנאמר "נשיאים ורוח וגשם אין - איש מתהלל במתת שקר ", "תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות"); ... ( cache )
- על ראיה והסתכלות : איש מתהלל במתת שקר . זהו שאמר: על ידי ויכלא העם מהביא ג€“ את התרומה והנדבה שפסקו ברבים, על ידי זה ויכלא הגשם מן השמים. (ארץ צבי) ... ( cache )
- באר : כניל נבת בעזהיית. אולם קשה דר� יוחנן(לקמן ח� ב�) אמר את הגשמים נעצרת אלא. בשביל פוסקי צדקה ברבים ואת נותנת שנאמר נשיאים ורוח. ונשם אין איש מתהלל במתת שקר,... ( cache )
- כניסה למערכת משתמש חדש ספרים חדשים שנוספו למאגר מפרשי תורה: דעת... : דכתיב: +משלי כ"ה+ נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר ! בדקו ולא מצאו, אמר: אין הדבר תלוי אלא בי, מיד: ויבקש דוד את פני ה'. מאי היא? ... ( cache )
- סודות קבלה - Kabbalah Secrets - בראשית - יום השני : ואמר ר' יוחנן: אין הגשמים נעצרים אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואין נותנים שנאמר: (משלי כה): "נשיאים וְרוח וְגשם אָין איש מתהלל במתת שקר".... ( cache )
- ילקוט שמעוני - בלק : על הפוסק צדקה ואינו נותן מנין שנאמר נשיאים ורוח וגש אין איש מתהלל במתת שקר . ואעפ "כ ע"א קשה מכלם, בוא וראה בשעה שעשו ישראל אותו מעשה כתיב הרף ממני ואשמידם, ... ( cache )
- אוצר המשלים והפתגמים: מבוא / ישראל חיים טביוב : או "נשיאים ורוח וגשם אין, איש מתהלל במתת שקר ", או "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", - כאן נמשלו, כלומר הוּשוו שני דברים, חזיון טבעי מפורסם לחזיון מוסרי, ... ( cache )
- לבני מובילה עבודת מטה במשרד החוץ לקראת חידוש אפשרי של המו"מ עם... : 7 מאי 2007 ... נשיאים ורוח, וגשם אין-- איש מתהלל, במתת-שקר (משלי כ"ה י"ד) (לת), משה לופיאנסקי, |, 13:27, 07/05/07. 59. איזו הולכת שולל של לבני! ... ( cache )
- ילקוט שמעוני - משלי : נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר . א"ר יצחק א"ר יוחנן אין הגשמים נעצרים אלא בשביל שפוסקים צדקה ברבים ואינן נותנין וכו' (כתוב במלכים ברמז רכ"ב). ... ( cache )
- מוסדות תיקון המידות - ספר התודעה סוכות שמיני עצרת והושענא רבא : נשיאים ורוח וגשם אין - איש מתהלל במתת שקר . והיו אוסרים הקרבנות בעבותות הערבה אל קרנות המזבח בדרך רמז של תפילה: רבונו של עולם! מה שנדרנו הבאנו והעבותות ... ( cache )
- ילקוט שמעוני - שמואל : שלישית אמר להם שמא פוסקי צדקה ברבים ואין נותנים יש בכם שנאמר נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר בדקו ולא מצאו, מיד אמר אין הדבר תלוי אלא בי מיד ויבקש ... ( cache )
- אחרית שמחה תוגה / י"ל גורדון : איש מתהלל במתת שקר ! ג€“ אמר שמואל הבורסקי אל איש ריבו, ג€“ האתה החילות להראות לו את ידך החזקה? ג€“ אנכי ולא אחר! ג€“ ענה גבריאל מנקה הארוּבּוֹת קשות. ... ( cache )
- Talmud Babli, Sanhedrin : דף כט,א גמרא היכי אמרי' להו אמר רב יהודה הכי אמרינן להו (משלי כה) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר אמר <ליה> רבא יכלי למימר שב שני הוה כפנא ואבבא ... ( cache )
- אוצר המשלים והפתגמים / ישראל חיים טביוב : נשיאים ורוח- וגשם אין [ איש מתהלל במתת שקר ] (משלי כ"ה, יד). גם חציו משמש משללנמשלים שונים. 2623. נשים דברניות הן (ברכות מח:). ...
- more "איש מתהלל במתת שקר " :
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-11-11.
בארך אפים יפתה קצין, ולשון רכה תשבר גרם
מה לעשות כשהמפקד/הבוס כועס?
על-פי ספר משלי:
(משלי כה טו): "בְּאֹרֶךְ אַפַּיִם יְפֻתֶּה קָצִין, וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר גָּרֶם":
אורך אפיים = דחיית הכעס .
באורך אפיים יפותה קצין = כשהמושל כועס, אי-אפשר לפתות ולשכנע אותו שיוותר לגמרי, כי זה יעצבן אותו עוד יותר; אפשר רק לנסות לשכנע אותו שידחה את העונש, שיאריך את אפו.
לשון רכה = דיבור שמביע הסכמה חלקית עם הצד השני ; במקרה זה - דיבור שמביע הסכמה עם כעסו של הקצין.
לשון רכה תשבור גרם = כשהאדם, שהקצין כועס עליו, מביע הסכמה עם כעסו של המושל, מסכים שהוא חטא וראוי לעונש, ורק מבקש לדחות את העונש - יש סיכוי שהדברים שלו ישברו את קושי הגזירה, ויגרמו למושל להקל בעונשו.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-06.
לבקר חברים רק כשהם רעבים לביקור
באיזו תדירות כדאי לבוא לביקור אצל חברים כך שזה לא יטריד אותם ולא יעיק עליהם?
רמז לתשובה ניתן למצוא ב (משלי כה טז): "דְּבַשׁ מָצָאתָ - אֱכֹל דַּיֶּךָּ, פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ. הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ, פֶּן יִשְׂבָּעֲךָ וּשְׂנֵאֶךָ."
פסוק טז הוא משל: אדם הולך ביער ומוצא כוורת ובה דבש. החכם ממליץ לו אכול דיך - אכול רק כדי להרגיע את הרעב, אבל לא כדי לשבוע, כי אם תשבע מהדבש, אתה עלול להקיא.
פסוק יז הוא הנמשל: הביקור שלך אצל רעך הוא מתוק כמו דבש, אבל אתה צריך להיזהר, "להאכיל" אותו בביקורים רק כדי להרגיע את ה"רעב", רק כל עוד אתה רואה שהוא מתגעגע אליך ומחכה לביקורך: הקר רגלך מבית רעך - עשה שרגלך, כלומר ביקוריך בבית רעך, יהיו יקרים ( = חשובים ובעלי ערך ) עבורו. אם אתה רואה שהביקור שלך אינו חשוב ויקר לו, הוא אינו מצפה לך - אל תבוא, פן ישבעך ושנאך, פן יגיע למצב של שובע מביקוריך, ויתרחק ממך לאורך זמן.
כדי ליישם עצה זו, צריך לדעת לזהות, האם החבר אכן 'רעב' לביקור; מה יעשה מי שאינו יודע לזהות זאת?
אולי ישנו רמז לכך בתחילת פסוק טז: "דבש מצאת... ". הביקור צריך להיות כמו מציאה ( = תוצאה לא בטוחה של חיפוש ), דבר לא שגרתי, שאי אפשר לדעת מתי יגיע. אם הביקורים שלך הופכים להיות צפויים ושגרתיים, יש חשש שהם יגרמו לשביעה, ולכן כדאי למעט בביקורים, עד שהביקור הבא כבר יהיה מפתיע ולא שגרתי. ואולי יש לכך רמז גם במילה הקר, המזכירה את המילה "מקרה", "אקראי".
שתי העצות הללו נכונות גם לשיחות טלפון או לכל סוג אחר של קשר.
מקורות ופירושים נוספים
דבש ואיזון
פתגם ערבי אומר דבר דומה: " "אם חברך דבש - אל תלקק אותו עד הסוף" ". גם בספר המידות נזכר פסוק דומה: " "אמר החכם: אם תרצה שישנאך חברך – תבקרהו תמיד. ואם תרצה שיאהבך – בקרהו לעתים רחוקות" " ( ספר המידות השלם שער השנאה ) .
פסוקים נוספים בספר משלי משתמשים בדבש כמשל לדברים שונים ( פירוט ). בדברי חז"ל, הדבש הוא משל לתורת הסוד: " "ארבעה נכנסו בפרדס... בן זומא הציץ ונפגע [השתגע], ועליו הכתוב אומר דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו" " ( בבלי חגיגה יד: , מדרש משלי (בובר) כה טז ).
פסוקים נוספים בספר משלי מדברים על חשיבות האיזון .
ביקור אצל חברים ואצל ה'
בנבואת ישעיהו ישנו פסוק דומה, (ישעיהו א יא): "לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם? יֹאמַר ה'; שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים, וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי, מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי?!"- ה' שבע מעולותיהם ומביקוריהם של בני ישראל בביתו (גם רש"י שם קישר את הפסוק לפסוקנו) .
גם חכמי התלמוד קישרו את הפסוק שלנו לקרבנות, אולם הם הדגישו שמדובר רק בחטאות ואשמות ולא בעולות: " "רבי יוחנן, דאמר ראיית פנים בעזרה: ראיית פנים - הוא דאין לה שיעור, הא לקרבן יש לה שיעור! וריש לקיש אמר: ראיית פנים בקרבן, דאפילו קרבן נמי אין לו שיעור. איתיביה: הוקַר רגלך מבית רעך (מבית אוהבך - הקב"ה, שקרא ישראל 'רעים' שנאמר למען אחי ורעי)? התם בחטאות ואשמות (שלא תחטא ותזקק להביא חטאת ואשם), כדרבי לוי, דרבי לוי רמי: כתיב 'הוקר רגלך מבית רעך', וכתיב (תהלים סו יג) "אבא ביתך בעולות"? - לא קשיא: כאן בחטאות ואשמות כאן בעולות ושלמים. תניא נמי הכי: הוקר רגלך מבית רעך - בחטאות ואשמות הכתוב מדבר; אתה אומר בחטאות ואשמות, או אינו אלא בעולות ושלמים? כשהוא אומר "אבוא ביתך בעולות אשלם לך נדרי" - הרי עולות ושלמים אמור, הא מה אני מקיים 'הוקר רגלך מבית רעך' - בחטאות ואשמות הכתוב מדבר.'" " ( בבלי חגיגה ז א ) .
הֹקַר
1. פירשנו, כמו רוב המפרשים, שהמילה הֹקַר היא מהשורש יקר, בנין הפעיל.
-
-
- אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב "הוקר" בכתיב מלא, כי האות ו היא תחליף לאות י שהיא חלק מהשורש, ואינה יכולה להישמט, כמו בפעלים "הושב" (מהשורש ישב), "הורד" (מהשורש ירד), ועוד.
-
2. המילה הֹקַר מזכירה את השורש קרה, ולפי זה פירשנו, על-דרך הדרש, הקר רגלך = בקר את חברך בתדירות אקראית.
-
-
- אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב "הקרה", כמו בפעלים "הראה" (מהשורש ראה), "הפלה" (מהשורש פלה) ועוד.
-
3. ייתכן שהשורש הוא קרר, שממנו המילה התנ"כית קָרָה, למשל (משלי כה כ): "מַעֲדֶה בֶּגֶד בְּיוֹם קָרָה, חֹמֶץ עַל נָתֶר, וְשָׁר בַּשִּׁרִים עַל לֶב רָע"( פירוט ). לפי זה, הקר רגלך = קרר את רגלך, הכנס "תקופת צינון" בין ביקור לביקור.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-05-15.
לישנא תליתאי
עדות שקר מזיקה לשלושה אנשים בו זמנית:
(משלי כה יח): "מֵפִיץ וְחֶרֶב וְחֵץ שָׁנוּן, אִישׁ עֹנֶה בְרֵעֵהוּ עֵד שָׁקֶר"
בפסוק נזכרים שלושה סוגים של כלי נשק:
-
-
- מפיץ - כלי שהורס ומפוצץ ועלול לפגוע גם במי שמפעיל אותו - משל לנזק שגורמת עדות השקר למי שאומר אותה (ע"פ מלבי"ם);
- חרב - כלי שהורג את מי שנמצא מולו - משל לנזק שגורמת עדות השקר למי שאומרים לו;
- חץ שנון - כלי שהורג מרחוק - משל לנזק שגורמת עדות השקר למי שאומרים עליו - גם אם הוא נמצא רחוק מאד, עלול להיגרם נזק רב לשמו הטוב.
-
מקורות ופירושים נוספים
פסוק זה נכלל בדברי האזהרה שמזהירים את העדים (סנהדרין כט.) .
רעיון דומה נמצא בתלמוד לגבי לשון הרע: " "לשון תליתאי קטיל תליתאי - הורג למספרו, ולמקבלו, ולאומרו" " ( בבלי ערכין טו: ) ; " "לישנא תליתאי - זה לשון הרכיל שהיא שלישית בין אדם לחבירו לגלות לו סוד" " (רש"י) ; " "לישנא תליתאי שהקיפה הקב"ה אחת של עצם ואחת של בשר והוא שלישי בתוכם" " (תוספות) .
1. פירשנו ש" מפיץ וחרב וחץ שנון " מתארים את הנזקים שגורם המעיד עדות שקר;
2. אך אפשר גם לפרש ש" מפיץ וחרב וחץ שנון " מתארים את עונשו של המעיד עדות שקר: " "מפיץ - על שם " והפיצך ה' בכל העמים "; וחרב - על שם " והריקותי אחריכם חרב "; וחץ שנון - על שם " בשלחי את חצי הרעב ". הכל למי? לאיש עונה ברעהו עד שקר, אלו ישראל, שהשיבו ואמרו [לעגל הזהב] " אלה אלהיך ישראל" " ( ר' חנינא בר פפא, איכה רבתי, פתיחה יג ) .
וייתכן ששני הפירושים נכונים: " "המעיד שקר על רעהו יש בו כל השלושה... ולכן כאשר מעיד שקר ברעהו, עונשו על השלושה הנזכרים לעיל" " (הגאון מווילנה) .
מפיץ
1. פירשנו מפיץ מלשון פצצה, שעלולה להתפוצץ בפניו של מי שמפעיל אותה - משל לנזק הנגרם למי שאומר לשון הרע;
2. בנוסף לכך אפשר לפרש מפיץ מלשון הפצה ופיזור - כשאדם אומר לשון הרע, הוא מפזר את כוחות הנפש שלו: במקום להשקיע בתיקון עצמי, הוא משקיע בהאשמת הזולת, וכך נמנעת ממנו היכולת לרכז את כוחותיו ולהתקדם.
פסוקים דומים
רעיון דומה נמצא בפסוק הבא, המדבר על הנזק שגורמת הבגידה לבוגד ולכל סביבתו, (משלי כה יט): "שֵׁן רֹעָה וְרֶגֶל מוּעָדֶת, מִבְטָח בּוֹגֵד בְּיוֹם צָרָה"( פירוט ).
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-11-29.
הבוגד בעמו כורת את הענף שעליו הוא יושב
אנשים שסובלים מהשלטון הנוכחי מקוים, לפעמים, שיקרה אסון גדול, שיגרום למהפכה בסדרי השלטון. ספר משלי מתנגד לגישה זו:
(משלי כה יט): "שֵׁן רֹעָה וְרֶגֶל מוּעָדֶת, מִבְטָח בּוֹגֵד בְּיוֹם צָרָה"
הפסוק מדבר על אדם שבגד בליבו בחברה שהוא חי בה, או במדינה שהוא חי בה.
אדם כזה בוטח ביום צרה, כלומר, הוא מקווה שיגיע יום של צרה גדולה, שבה המדינה השנואה עליו תיפול ותיחרב, ורק הוא - הבוגד - יצליח להינצל.
הפסוק אומר לו, שהבטחון שהבוגד בוטח ביום צרה הוא הבל, כי הוא עדיין חלק מהמדינה שבה הוא בגד בליבו. כאשר המדינה תיפול - גם הוא ייפול; כמו שן -סלע רעועה, שכאשר היא נופלת - גם הרגל העומדת עליה מועדת ונופלת לתהום. בלשון ימינו היינו אומרים, שהבוגד "כורת את הענף שעליו הוא יושב"; בלשון המקרא הוא "שובר את שן הסלע שעליה הוא עומד".
צדיקים אמיתיים מקוים רק לטוב - הם אף פעם לא מקוים שתבוא צרה גדולה על החברה שהם נמצאים בה .
רעיון דומה נמצא בפסוק הקודם (משלי כה יח): "מפיץ וחרב וחץ שנון, איש עונה ברעהו עד שקר": הפסוק בא להזהיר את האיש ש"עונה ברעהו עד שקר", שהעדות שלו היא נשק רב-כיווני: היא כוללת גם פצצה, גם חרב וגם חץ; הנשק הזה עלול לפגוע לא רק במי שאליו הוא מכוון (רעהו), אלא גם במי שמפעיל אותו, וגם בכל מי שעומד לידו ( פירוט ); גם הפסוק שלנו מזהיר את הבוגד, שאותו "יום צרה" שהוא מקווה שיגיע יפגע בו עצמו.
פירושים נוספים
1. פירשנו שהפסוק בא להזהיר את הבוגד, שלא יבטח ביום צרה;
2. אך יש שפירשו, שהפסוק בא להזהיר את הציבור, שלא לבטוח בבוגד, כי זה מסוכן כמו שן שנשברת תוך כדי אכילה, או רגל שמועדת תוך כדי הליכה, או שן-סלע רעועה שנשברת וגורמת לרגל למעוד לתהום. מי שבגד בחבריו או במדינתו וערק לצד שלנו, עלול באותה מידה לבגוד גם בנו ולהתגלות כ"סוכן כפול", ולכן יש להתייחס אליו בזהירות ולא לסמוך עליו. כך יש להתייחס גם למי שבגד באלהיו.
3. שן ורגל הם שני סוגים של נזקים גורמת בהמה לרכוש (ראו מסכת בבא קמא, פרק ראשון) ; לפי זה, יש שפירשו שהפסוק מתאר את עונשו של הבוגד או של מי שבוטח בבוגד: " "למה שן רועה אוכלת אותנו, ורגל רופסת אותנו? מפני בטחונה של עבודת כוכבים, על שבגדנו בצורנו... דבר אחר: שן רועה ורגל מועדת - שן מערערה ורגל ממטמטה. אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי לישראל בגדו בעבודת כוכבים ובטחו בי, והן לא עשו כן, אלא בגדו בי ובטחו בעבודת כוכבים." " ( איכה רבתי, פתיחה יג ) .
4. ויש שפירשו את הפסוק על-פי שתי המשמעויות של שן ורגל: " "בלשון רועה יש שתי משמעות: א' לשון אכילה - שרועה את עצמו, ב' לשון רעה - שמרע לעצמו. והיינו: כמו שן הרועה, שרוצה לרעות את עצמה ולאכול, והיינו למלאות תאוותה... ושובר את שיניו עד שאינו יכול לאכול כלל... וכמו הרגל, שהולך למלאות תאוותו, ומחליק על רגליו עד שאינו יכול להלך בהם, כן מי שיבטח על בוגד ביום צרה... והעניין: יצר הרע הוא מבטיח לאדם טוב, ומי שבוטח בו, הוא כמו שן רועה ורגל מועדת, שהולך על-ידו למלאות תאוותו, על-ידי-זה יישבר רגליו ושיניו..." " (הגאון מווילנה) .
בוגד ויום צרה נזכרו גם ב (ישעיהו לג א): "הוֹי שׁוֹדֵד וְאַתָּה לֹא שָׁדוּד וּבוֹֹֹגֵד וְלֹא בָגְדוּ בו, כַּהֲתִמְךָ שׁוֹדֵד תּוּשַּׁד כַּנְּלֹתְךָ לִבְגֹּד יִבְגְּדוּ בָךְ. ה' חָנֵּנוּ לְךָ קִוִּינוּ, הֱיֵה זְרֹעָם לַבְּקָרִים אַף יְשׁוּעָתֵנוּ בְּעֵת צָרָה".
מקורות
על-פי מאמר של יעל, אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-02-26.
לשמח אנשים עצובים - לא בכל מצב
יש אנשים, שכאשר הם רואים אדם עצוב, הם מנסים לשמח אותו בכל מחיר - לספר לו בדיחות, להשמיע לו שירים, וכו'. על-פי ספר משלי, דרך זו לא תמיד נכונה:
(משלי כה כ): "מַעֲדֶה בֶּגֶד בְּיוֹם קָרָה, חֹמֶץ עַל נָתֶר, וְשָׁר בַּשִׁרִים עַל לֶב רָע"
בפסוק ישנם שני משלים ונמשל אחד. שני המשלים הם:
-
-
- מעדה = קישוט, כמו "עדי". מעדה בגד ביום קרה = ללבוש בגד יפה ומקושט ביום קר, זה לא מועיל - כי ביום קר לא צריך להיות יפה אלא לשמור על חום הגוף.
- נתר = חומר ששימש לכיבוס בגדים (ראו ירמיהו ב כב); כנראה הכוונה לחומר שנקרא בימינו "סודה לשתיה" (גם היסוד "נתרן" נקרא בלטינית "סודיום"). זהו חומר בסיסי. חֹמץ על נתר = כששמים חומר חומצי על חומר בסיסי, הוא סותר אותו ומבטל את פעולתו.
-
אין קשר בין המשלים, אך שניהם מסבירים צדדים שונים של הנמשל:
לב רע = לב עצוב . ושר בשירים על לב רע = לשיר שירים יפים לאדם שליבו רע ועצוב זה לא טוב משתי סיבות:
-
-
- זה לא מועיל - כי מי שליבו עצוב צריך לשפוך את ליבו, צריך שיקשיבו לו, ושיעזרו לו לפתור את הבעיות. השירים היפים אמנם משכיחים את הצער באופן זמני, אך אינם פותרים את הבעיה; כמו מעדה בגד, בגד מקושט, שאינו עוזר לאדם להתחמם ביום קרה.
- זה מבטל את התועלת של הצער - כי לב עצוב יכול להביא את האדם להתפלל אל ה' בדבקות רבה יותר מאשר בדרך-כלל, והשירים היפים מסיחים את דעתו מהתפילה, ומונעים ממנו את ההזדמנות להתקרב אל ה'; כמו חֹמץ, המבטל את התועלת הכימית כאשר שמים אותו על נתר.
-
יש מצבים שבהם טוב ומועיל לשמוע שירים משמחים:
-
-
- כעס - כמו שניתן ללמוד מאלישע הנביא, שכאשר כעס על יהורם מלך ישראל, לא יכל להתנבא, ולכן ביקש מלכים ב ג טו: "' "ועתה קחו לי מנגן!'; והיה כנגן המנגן, ותהי עליו יד ה'" "; המוסיקה אפשרה לו להשתחרר מהכעס ולהיפתח לנבואה.
- מחלת נפש - כמו שניתן ללמוד משאול המלך, שכאשר היתה עליו רוח רעה, אמרו לו עבדיו שמואל א טז טז: " "יֹאמַר נָא אֲדֹנֵנוּ, עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָ, יְבַקְשׁוּ אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר, וְהָיָה בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה, וְנִגֵּן בְּיָדוֹ, וְטוֹב לָךְ" ... "וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים אל שאול, ולקח דוד את הכנור, וְנִגֵּן בְּיָדוֹ, ורוּחַ לשאול, וְטוֹב לו, וסרה מעליו רוּחַ הרָעָה" ".
-
אבל לא במצב של צער.
פירושים נוספים
מעדה בגד
1. פירשנו שהכוונה ללבישת בגד מקושט, שהיא משל לשירים יפים ולא מועילים: " "כמו המעלה על גופו בגד מקושט ביום קרה, ונחמד הוא למראה העין אבל אין בזה שום תועלת להגן מהקור; וכמו השופך חומץ על נתר, שבעבור רכות הנתר וחוזק החומץ יוסדק סדקים ממעל אבל לא יוגבר כח החומץ לחלקו חלקים מפורדים; כן הוא השר בשירי שמחה על לב נשבר המלאה לה תוגה, כי אף אם יפתח פיו למלא שחוק - מכל מקום הצער שמור בלבו ולא הלך לו" " (מצודת דוד, ודומה לזה מלבי"ם) .
2. אך יש שפירשו שהכוונה להסרת בגד: " "יום שנזדווג נבוכדנצר לישראל, העדה מהם שני לבושין: בגדי כהונה ובגדי מלכות" " ( איכה רבתי, פתיחה יב ) .
3. ויש שפירשו שהכוונה לקריעת בגד: " "לשני בני אדם שהיו מתכסים בשמלה חדשה בימות הגשמים. היה זה בוגד מכאן וזה בוגד מכאן, עד שקרעו אותה" " (שם) ; " "בגד עידים, בגד מוסר... שהוא ראוי להסירו מעליו לפי שהוא בלוי" " (רש"י) .
ראו גם: ביאור:משלי לֹא כא : "לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג, כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים" ( פירוט ).
חומץ על נתר
כבר בעת העתיקה ידעו שחומצה סותרת בסיס, ראו איכה רבתי פתיחה יב : " "אמר רבי יהושע בר נחמיה: כזה שהוא נותן חומץ על נתר וסותר" ", וכן רש"י על פסוקנו: " "נתר - מין אדמה רכה... ואם ייפול בו חומץ, ממסמסו ונשחת" ".
שר בשירים
1. פירשנו באופן מילולי, שהכוונה לשירים שמטרתם לשמח את השומע;
2. אך יש שפירשו, שהשירה היא משל לתורה, וכן שהביטוי לב רע משמעו לב מלא בזדון ( פירוט ); לפי זה הפסוק מלמדנו, שאין ללמד תורה לתלמיד שליבו מלא ברוע: " "זה המלמד תורה לתלמיד רשע, אשר אין בליבו לקיימה" " (רש"י, ע"פ חולין קלג.) .
הפסוק בדרשות החורבן
1. חז"ל דרשו את הפסוק על חורבן הארץ והמקדש, שנבע מכך שבני ישראל זלזלו בדברי הנביאים (ראו איכה רבתי, פתיחה יב ) :
-
-
- מעדה בגד = האויבים הסירו מעל ישראל את בגדי הכהונה ובגדי המלכות שלהם.
- ביום קרה = ביום קרא = ביום שהנביאים קראו אליהם והם לא שמעו בקולם, ובמקום לשמוע בקולם קראו לאליליהם.
- חומץ על נתר = כמו שהחומצה סותרת את הבסיס, כך בני ישראל עשו "דווקא" וסתרו את דברי הנביאים בגסות;
- ושר בשירים על לב רע = הנביאים ניסו לדבר אל בני ישראל בצורה הנעימה ביותר האפשרית, אך ליבם היה רע ואטום והם לא הסכימו לקבל.
-
2. דרשות נוספות (שם) :
-
-
- מעדה בגד ביום קרה = "מעדה בגד ביום קרע" = כמו שני אנשים שמתכסים בבגד אחד, כל אחד מושך את הבגד לצד שלו עד שהוא נקרע, כך בני ישראל רבו ביניהם עד שקרעו את המדינה.
- חומץ על נתר = כמו אדם שהיין שלו הופך לחומץ - בחבית הראשונה והשניה עדיין יש לו תקוה שאולי זה רק מקרה, אבל בחבית השלישית הוא כבר מתייאש ואומר "בוודאי כבר הכל חומץ".
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-04-21.
נתינה שורפת את הגאוה
ספר משלי מלמד את האדם להתגבר על רגשות השנאה, ולדאוג גם לחייהם של אנשים ששונאים אותנו:
(משלי כה כא): "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ - הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם, וְאִם צָמֵא - הַשְׁקֵהוּ מָיִם"
אם רעב שונאך - אינך חייב לתת לו מעדנים, אבל לפחות האכילהו לחם פשוט - שלא ימות
ואם צמא - אינך חייב לתת לו מיץ פטל, אבל לפחות השקהו מים פשוטים - שלא יתייבש.
ויש לכך שתי סיבות:
(משלי כה כב): "כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ, וה' יְשַׁלֶּם לָךְ"
כי גחלים אתה חותה על ראשו - הראש הוא משל לגאווה. כשאתה דואג לחייו, הוא מרגיש תלוי בך, הוא חייב "להוריד את הראש" לעומתך ולא יוכל להתגאות עליך: " "שנכווה ראשו, ולא יוכל להקים ראשו נגדך מחמת זה" " (הגאון מווילנה) .
השונא פגע בך בגלל מידת הגאוה שלו, ולכן יש להפנות את רגש הנקמה, לא כלפי גופו של השונא אלא כלפי הגאוה שלו - לשרוף לו את הגאוה.
וה' ישלם לך - קיימת את המצוה "לא תעמוד על דם רעך" ואת המצוה "לא תקם ולא תטר את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה'" ( פירוט ), ובכך הראית שמצוות ה' חשובה לך יותר מהרגשות האישיים שלך, ולכן ה' ישלם לך שכר טוב, וגם ידאג שהאויב ישלים איתך.
לעיון נוסף
ההשלמה היא גם תוצאה טבעית של שריפת הגאוה: אחת הסיבות העיקריות שבגללה אנשים לא משלימים היא הגאוה - אף אחד לא רוצה להיות זה שמבקש סליחה ראשון. ולכן, כשאתה שורף את הגאוה של יריבך, אתה מגדיל את הסיכוי שישלים עמך.
עזרה לשונאים בתורה
בתורה ישנן כמה מצוות המחייבות אותנו לעזור לבהמות ולרכוש של אנשים ששונאים אותנו:
הפסוק שלנו מוסיף שיש לעזור גם לשונאים עצמם כאשר הם סובלים בגופם, ומוסיף כמה נימוקים למצוות אלו, כפי שהסברנו למעלה. כל הפסוקים הללו הם סעיפים באיסור לנקום ולנטור טינה, (ויקרא יט יח): "לא תקם ולא תטר את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך, אני ה'"( פירוט ).
האכלת האויבים בתנ"ך
אלישע הנביא הורה למלך ישראל לקיים מצוה זו בחיילי מלך ארם, לאחר שה' היכה אותם בסנוורים, (מלכים ב ו כב): "וַיֹּאמֶר 'לֹא תַכֶּה! הַאֲשֶׁר שָׁבִיתָ בְּחַרְבְּךָ וּבְקַשְׁתְּךָ אַתָּה מַכֶּה?! שִׂים לֶחֶם וָמַיִם לִפְנֵיהֶם, וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיֵלְכוּ אֶל אֲדֹנֵיהֶם!'". לאחר מכן, כמו שכתוב בספר משלי, הארמים הורידו את ראשם והשלימו עם בני ישראל, לפחות לזמן קצר, (מלכים ב ו כג): "וַיִּכְרֶה לָהֶם כֵּרָה גְדוֹלָה, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, וַיְשַׁלְּחֵם, וַיֵּלְכוּ אֶל אֲדֹנֵיהֶם; וְלֹא יָסְפוּ עוֹד גְּדוּדֵי אֲרָם לָבוֹא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל".
גם אסתר קיימה את הפסוק, בכך שהזמינה את המן למשתה: " "מה ראתה אסתר שזימנה את המן?... ר' יהושע אומר: מבית אביה למדה, שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם..." " ( בבלי מגילה טו: ) .
כי גחלים אתה חותה על ראשו
1 פירשנו גחלים כמשל להשפלה השורפת את הגאוה וגורמת לשונא להשלים עמך.
2. ויש שפירשו גחלים כמשל להשפלה הגורמת צער גדול לשונא: " "כי ייבוש מאד על אשר תגמול לו טובה על הרעה. ועם כי תיחשב זה לנקמה, מכל מקום ישלם לך ה' שכר צדקה" " (מצודת דוד) , " "מייעץ את מי שרוצה לנקום נקמה גדולה בשונאו, לא בזאת ינקום שימנע מאיתו לחם ומים, רק בהיפך, שיעשה עמו כל טוב" " (מלבי"ם) .
-
-
- אולם, אם האדם פועל מתוך מניע של נקמה וגרימת צער לשונא, לא ברור מדוע ה' משלם לו שכר צדקה, והרי הוא עבר עבירה?
-
-
- אולי הפסוק מיועד לאנשים שאינם מסוגלים לקיים את המצוה "לא תקום ולא תטור" בשלמות, כי יצר הרע שלהם מסית אותם לנקום, והחכם אומר להם "אם אתם חייבים לנקום, לפחות תנקמו על-ידי עזרה ונתינה".
-
-
3. אפשר גם לפרש גחלים כמשל לאהבה בוערת, הממיסה ושורפת את השנאה, והופכת את השונא לאוהב.
-
-
- אולם, אילו הכוונה היתה לאהבה בוערת, היה החכם ממליץ להאכיל את השונא במעדנים ומטעמים, כדי שהאהבה תהיה לוהטת יותר. ההמלצות "האכילהו לחם " ו"השקהו מים " מציינות עזרה מינימלית, שכל מטרתה לשמור על השונא בחיים, כדי לקיים "לא תעמוד על דם רעך".
-
משל ונמשל
יש שפירשו את הפסוק כולו כמשל על יצר הרע: " "אם רעב הוא, ואומר לך להשביעו בעבירות, משוך את עצמך לבית המדרש, והאכילהו מלחמה של תורה, וכן השקהו מים - מימיה של תורה... וה' ישלימנו עמך, שלא יתגבר עליך" " (רש"י והגאון מווילנה, ע"פ תלמוד בבלי סוכה נב.) .
תגובה / רמי ניר, 18.8.08
הכוויה של הגחלים נמדדת ככוויתה של הרכילות. לכן באותו פסוק שני העניינים: "לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ, אֲנִי ה'" (ויקרא יט' 16).
ואמנם, כאשר אתה מאכיל את שונאך הרעב, והוא זה שהעיז (אז כוחו במתניו) לשפוך עליך קיתונות רכילות רותחת;
ואמנם, כאשר אתה משקה את שונאך הצמא, שהתיז על פניך (אז כוחו במתניו) גפרית רכילות צורבת;
אתה חותה גחלים על ראשו, ובזאת אתה משיב לאויבך כוויה כנגד כוויה.
ואמנם, גם תזכה כי ה' יתגמל אותך, כי לא עמדת בתאוות נקם עַל-דַּם רֵעֶךָ.
ואמנם, שמעת וזכרת ועשית את מצוות האל, שחתם אֲנִי ה'.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-08-18.
זעם חושף רגשות שליליים
"למה היא אמרה לי דברים כל-כך קשים? מה כבר עשיתי? בסך-הכל כעסתי קצת!"
כדי להבין את ההתנהגות שלה (או שלו), יש ללמוד ממזג האויר:
(משלי כה כג): "רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם, וּפָנִים נִזְעָמִים לְשׁוֹן סָתֶר"
רוח צפון גורמת לעתים קרובות לירידת גשם, אולם לא הרוח היא שמביאה את הגשם - הגשם כבר קיים באויר בצורה נסתרת, כאדי-מים; הרוח רק מחוללת את הגשם = גורמת לו להיוולד, לצאת החוצה ולרדת לארץ (למה דווקא רוח צפון? אולי משום שהרוח הבאה מצפון היא קרה וגורמת להתעבות אדי המים; ואולי משום שהרוח מגלה את אדי-המים הצפונים ונסתרים באויר; צפן = הסתיר ).
והנמשל: פנים נזעמים - פנים כעוסים - מחוללים לשון סתר, כלומר, גורמים לרעייתך (או לרעך) להגיד דברים, שעד אותו רגע היו נסתרים בליבה.
הרגשות השליליים היו קיימים בליבה עוד קודם, אבל כל זמן שהיחסים ביניכם היו תקינים כלפי חוץ, היא לא רצתה 'לקלקל את האוירה' ולהתלונן; אבל ברגע שכעסת עליה, האוירה כבר התקלקלה, והיא 'ניצלה את ההזדמנות' כדי להגיד את כל מה שבליבה, את כל הדברים שעד אז הסתירה.
מרעיון זה אפשר להסיק שתי מסקנות מנוגדות:
-
-
- מצד אחד - מי שפוחד מדיבורים קשים ומלשון סתר, עדיף שלא יכעס בכלל, ולא יראה פנים נזעמים לעולם;
- מצד שני - כדי לשמור על בריאות הקשר, ייתכן שדווקא כן כדאי להראות פנים נזעמים מדי פעם, כדי לתת הזדמנות לפריקת רגשות שליליים שהצטברו בסתרי הלב.
-
וייתכן שעל כך נאמר ב (קהלת ז ג): "טוֹב כַּעַס מִשְּׂחֹק, כִּי בְרֹעַ פָּנִים יִיטַב לֵב"- כשמראים פנים נזעמים וכועסים, אפשר להוציא מהלב את הרגשות הרעים, ואז הלב נעשה טוב יותר.
פירושים נוספים
1. יש שפירשו: כפי שרוח צפון יוצרת גשם, כך דיבור לשון הרע בסתר יוצר פנים נזעמים: " "רוח צפון עשויה לחולל גשם, ולשון סתר עשויה לפנים נזעמים" " (רש"י). האיש שנפגע מלשון הרע כועס (מצודת דוד, הגאון מווילנה) , וגם ה' כועס (רש"י) . בדומה לכך דרשו חכמי התלמוד: " "אין הגשמים נעצרים אלא בשביל מספרי לשון הרע, שנאמר רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר" " (ר' שמעון בן פזי, בבלי תענית ז.) .
-
-
- אבל לפי פירוש זה, הסדר בצלע השניה של הפסוק היה צריך להיות הפוך - "רוח צפון תחולל גשם, ולשון סתר - פנים נזעמים ".
-
2. יש שפירשו תחולל = תמנע: " "כאשר רוח צפון תפזר עננים ותמנע הגשם - כן פנים נזעמים ימנעו לשון הרע, כי בראות המגיד את פני השומע והנם זועפים, יחדל קול המון גשם דבריו... תחולל מלשון חלילה..." " (רבי יונה גירונדי, שערי תשובה ג ריב; ראו גם 'דעת מקרא') .
-
-
- אולם, בלשון המקרא, הפועל חולל מופיע תמיד במשמעות הוליד ויצר, ולא מסתבר שהכותב ישתמש בו במשמעות הפוכה.
-
גם הפסוק הבא מדבר על כעס - כעס בתוך הבית, בין איש לאשתו, משלי כה כד: " "טוֹב שֶׁבֶת עַל פִּנַּת גָּג, מֵאֵשֶׁת מדונים וּבֵית חָבֶר" " ( פירוט ). ובהמשך הספר ישנו עוד זוג של פסוקים, שהראשון מדבר על אשת מדיינים והשני מדבר על רוח צפון, משלי כז טו-טז: " "דֶּלֶף טוֹרֵד בְּיוֹם סַגְרִיר," "וְאֵשֶׁת מִדונים נִשְׁתָּוָה" ". צֹפְנֶיהָ צָפַן רוּחַ, וְשֶׁמֶן יְמִינוֹ יִקְרָא" " ( פירוט ).
ראו גם משלים נוספים על משקעים ואנשים .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-02-02.
מים קרים על נפש עייפה, ושמועה טובה מארץ מרחק
"אם תראה אותו, תמסור לו דרישת שלום". כמה פעמים ביקשו מאיתנו למסור דרישת שלום, ואנחנו שכחנו? דרישת שלום נראית דבר קטן וחסר-חשיבות, אבל לפעמים יש לה חשיבות רבה:
(משלי כה כה): "מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה, וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק"
כמו מים קרים הרוחצים ומרעננים נפש עייפה, כך שמועה טובה, דרישת שלום המגיעה מקרובי-משפחה או ידידים הנמצאים בארץ מרחק, ולכן יש להתייחס ברצינות גם לד"ש קטן.
בעבר, כשאמצעי התקשורת והתחבורה היו פחות משוכללים מאשר היום, היתה חשיבות הרבה יותר גדולה לדרישת שלום. אבל גם היום, כשהמרחקים התקשורתיים והגיאוגרפיים נעשו 'קצרים' יותר, עדיין יש מרחקים אחרים שמפרידים בינינו. ייתכן, למשל, שהיחסים בין אדם לרעהו נעשו קרירים יותר, ולא נעים לו להתקשר אליו ישירות, ולכן הוא מבקש למסור לו דרישת שלום דרכנו. זה לוקח בסה"כ 10 שניות - אז למה שלא נעשה זאת?
פירושים נוספים
ארץ מרחק - ניתן לדרוש את הפסוק גם על מרחק שכלי ורוחני. יש אנשים רחוקים מתורה, שיש להם רק מעט הזדמנויות ללמוד תורה, וגם כשהם לומדים - לא תמיד מבינים. מי שמביא אליהם שמועה טובה - דבר-תורה טוב ומעניין - מארץ מרחק - מארץ התורה הרחוקה מהם - מחיה את נפשם כמו מי ששופך מים קרים על נפש עייפה. ולכן, כל מי שיודע להגיד שמועה טובה צריך לעשות זאת, לא להתבייש.
מים קרים על נפש עייפה - המילה "על" מלמדת שהכוונה למי רחצה ולא למי שתיה. מכאן שהמושג עינוי נפש כולל גם הימנעות מרחצה, ומכאן שביום הכיפורים אסור להתרחץ ( ר' יצחק, תלמוד בבלי, יומא עז. ) .
בברכה שמברכים בבית הכנסת בשבת לפני ראש חודש אומרים " "לבשורות טובות ולגשמים בעיתם" " - הסמיכות בין בשורות טובות לבין גשמים נובעת מהפסוק שלנו ( רבי ברכיה בשם רבי לוי, תלמוד בבלי, ברכות סה. ) . מכאן למדו גם, שכאשר יורד גשם, או כאשר אדם מקבל בשורה טובה, יברך " "ברוך הטוב והמיטיב" " (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ב) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-08-18.
לא להשתחוות לרשעים
יש אנשים שחושבים, שאם רק ניתן כבוד ומעמד לרשעים, הם יכבדו אותנו בחזרה, או לפחות יימנעו מלפגוע בנו. אולם, על-פי ספר משלי:
(משלי כה כו): "מַעְיָן נִרְפָּשׂ, וּמָקוֹר מָשְׁחָת - צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע"
נרפש = מלוכלך ברפש, בוץ ואבק.
מקור = מאגר מי תהום .
משחת = הרוס וסתום.
כשאדם רוצה לשתות ממעיין, הוא צריך למוט, כלומר להתכופף או לכרוע; אך:
-
-
- כאשר המעיין נרפש ומלוכלך ברפש - מסוכן לשתות ממנו,
- וכאשר מקור המים מושחת וסתום - אין מים לשתות;
-
בכל מקרה ההתכופפות הייתה לשווא.
כך גם כשהצדיק מט = מתכופף ומתרפס לפני הרשע:
-
-
- הדבר יגרום נזק רוחני לצדיק - כי הרשע ישפיע עליו לרעה;
- וזה לא יועיל לצדיק - כי הרשע לא יקיים את הבטחותיו, יזלזל בצדיק ויפגע בו עוד יותר.
-
מעבר לכך: חכמתו של הצדיק נמשלת למעיין ולמקור (ראו מים כמשל ):
וכאשר הצדיק משתחוה ומתכופף לפני הרשע, מעיינות החכמה שלו נסתמים, הציבור כבר לא מכבד אותו ולא מוכן ללמוד ממנו.
אחד הצדיקים שעברו על הנחיה זו היה יעקב אבינו. כשחזר מארם נהריים, הוא שלח שליחים אל עשו ואמר "כה תאמרו לאדוני לעשו, כה אמר עבדך יעקב" - הוא נתן כבוד לעשו הרשע בכך שקרא לו "אדוני", והשפיל את כבוד עצמו בכך שקרא לעצמו "עבדך", ועל כך אמרו חז"ל: " "כמעיין נרפס וכמקור משחת - כך צדיק ממיט עצמו לפני רשע" " (רב יהודה בר רב סימון, בראשית רבה עה ב) .
מקורות ופירושים נוספים
המשל
הפירוש על המשל "מעיין נרפש ומקור משחת" מסתמך על פירושו של רא"מ פיורקא המובא ב'דעת מקרא'. ראו שם פירושים נוספים.
הנמשל
1. פירשנו את הפסוק כהנחיה לצדיק, שלא ישתחוה ויתכופף לפני הרשע, אלא יוכיח אותו: " "כשהצדיק מט לפני הרשע וירא להוכיח על פניו דרכו, שנאוי הדבר כמעיין נרפש ומקור נשחת" " (רש"י) , " "כאשר ימוט הצדיק לנפול לפני הרשע, היא סיבה לבל יבקשו עוד תורה מפיו, באמרם: אם לעצמו לא הועיל, מה יועיל לזולת?!" " (מצודת דוד) .
2. אך יש שפירשו את הפסוק דווקא כהבטחה לצדיק, שלא יצטרך להיות כפוף בפני הרשע זמן רב: " "כאשר ירפוש האדם את המעיין ברגליו, ידלח מימיו לפי שעה, אחרי כן ישקטו המים ויהיו צלולים כבראשונה - כן הצדיק, כאשר הוא מט לפני רשע, לא תישפל ולא תימעט מעלתו בעבור זאת, ואם הוא עכור לפי שעה - שבע ייפול צדיק וקם, וישוב לאיתנו וכבודו" " (רבי יונה, שערי תשובה ג קמט) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-12-06.
לשים גבול לרדיפת הכבוד
אדם שרודף כבוד בלי גבול, בסופו של דבר נראה מושפל ובזוי בעיני הציבור:
(משלי כה כז): "אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב, וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד"
החצי הראשון של הפסוק הוא משל:
אכול דבש הרבות לא טוב = דבש בכמות קטנה הוא טעים ומזין, אבל לא טוב להרבות באכילתו (ראו משלי דבש נוספים בספר ).
החצי השני של הפסוק הוא הנמשל:
חקר = גבול ;
חקר כבודם = לשים גבול לכבוד;
וחקר כבודם כבוד = כשאדם יודע לשים גבול לכבודו, זה עצמו מביא לו כבוד, כדברי חז"ל " "כל הבורח מהכבוד - הכבוד רודף אחריו" ".
מי שאוכל דבש בלי הגבלה, עלול להקיא ולהתבזות; כך גם מי שרודף אחרי גינונים של כבוד בלי הגבלה מתבזה בעיני הציבור.
פירושים נוספים
1. יש מפרשים שההקבלה בפסוק היא ניגודית: לא טוב לאכול יותר מדי דבש - כלומר להרבות בחקירת מעשה מרכבה ומעשה בראשית, אבל כן טוב להרבות בחקירת כבודם של הצדיקים ודברי חכמתם (רש"י, רבי יונה) ; ניתן לפרש כך גם את הפסוק הדומה (משלי כה ב): "כבוד אלהים הסתר דבר, וכבוד מלכים חקור דבר" ( פירוט ).
-
-
- אולם, לפי פירוש זה, שני חלקי הפסוק חסרים ומקוטעים: בחלק הראשון לא נזכר הנמשל של "אכול דבש הרבות לא טוב", ובחלק השני לא נזכרו הצדיקים.
-
2. יש מפרשים שההקבלה בפסוק היא ישרה: כפי שזה לא טוב להרבות באכילת דבש, כך זה לא טוב להרבות בחקירת כבודם של הצדיקים, ובחקירות מדוע יש "צדיק ורע לו" (כפי שנאמר בפסוק הקודם (משלי כה כו): "מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת - צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע"), כי חלק מחוקי השכר והעונש נמצאים מעבר להשגתנו (מלבי"ם) .
-
-
- אולם, לפי פירוש זה, החלק השני של הפסוק חסר, והיה ראוי להיות " וחקר כבודם לא כבוד ".
-
3. ואולי אפשר לפרש, בשינוי חלוקת המילים, "וחקר כבוד מכבוד": לא טוב להרבות באכילת דבש, ולא טוב להרבות בחקירת הבדלים בין כבוד לכבוד, "למה כיבדו אותו יותר ממני? למה קוראים לו 'כבוד הרב' ולי קוראים רק 'הצדיק'?" וכו'...
פסוקים דומים וקשורים
ייתכן שגם הפסוק הבא - "עיר פרוצה אין חומה, איש אשר אין מעצור לרוחו" - מתייחס לנושא דומה - איש שאין גבול למחשבות השאפתניות שלו.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-01-09.
האם זה טוב לתת למחשבות לשוטט?
(משלי כה כח): "עיר פרוצה אין חומה, איש אשר אין מעצר לרוחו"
רוח = מחשבות .
איש אשר אין מעצָר לרוחו = איש שנותן למחשבות שלו לשוטט באופן חופשי, ואינו מרסן אותן.
בספר משלי, רוחו של אדם נמשלת לעיר . וכך, "איש אשר אין מעצר לרוחו" נמשל ל "עיר פרוצה אין חומה" : מצד אחד, עיר כזאת נותנת לתושביה חופש "לצאת" ממנה כאוות נפשם, וכך חיי היום-יום שלהם קלים יותר, והם יכולים לפתח מסחר וקשרי-חוץ בקלות רבה יותר. מצד שני, עיר כזאת מאפשרת לכל זר "להיכנס" אליה, וזה עלול להיות מסוכן, כי הזרים עלולים לפגוע בתושבים הותיקים של העיר. לכן, יש להשאיר את העיר פרוצה, רק כאשר היא נמצאת בסביבה ידידותית - ללא אויבים שעלולים לחדור אליה ולפגוע בתושביה.
כך גם "איש אשר אין מעצר לרוחו" : מצד אחד, איש שאינו מגביל את מחשבותיו - מאפשר להן "לצאת" לנושאים חדשים, ולגלות רעיונות חדשים ומקוריים. מצד שני, איש כזה מאפשר למחשבות זרות "להיכנס" אליו, וזה עלול להיות מסוכן, כי המחשבות הזרות עלולות להסיט את האדם מהדרך הישרה ולדחוק את מקומן של המחשבות האישיות שלו. לכן, יש לתת למחשבות לשוטט באופן חופשי, רק כאשר בטוחים שאין סכנה שייכנסו ללב מחשבות-עבירה, או מחשבות "עוינות" אחרות.
פירושים נוספים
1. פירשנו רוח = מחשבות כלשהן.
2. אך יש שפירשו רוח = מחשבות מסויימות, כגון מחשבות של כעס (רבי יונה, שערי תשובה א טז) או של דמיון ויצר (מלבי"ם) .
3. ויש שפירשו רוח = דיבורים (מצודת דוד, הגאון מווילנה) .
פסוקים דומים
ישנו פסוק נוסף שבו רוח נמשלת לעיר (משלי טז לב): "טוב ארך אפים מגבור, ומשל ברוחו מלכד עיר"( פירוט ). שטף המחשבות והתחושות שעוברות בליבו של האדם מזכיר את שטף האנשים העוברים בעיר - שכל אחד מהם שונה מרעהו, ודרושה חכמה רבה כדי למשול בהם.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-02-02.
