ביאור:משלי לא
מתוך ויקיטקסט
א דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְשמו של מלך שהתרחק מהאל, מַשָּׂאנאום רציני ו"כבד" (לחץ על המילה לפירוט) אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּמתחה עליו ביקורת קשה (לחץ על המילה לפירוט) אִמּוֹ:
- ב מַהמה עשית?! איך העזת?! והרי אתה, בְּרִי!בני הנבחר! וּמַה, בַּר בִּטְנִי! וּמֶה, בַּר נְדָרָי!
- ג אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָהשלטון על רכושך וצבאך (לחץ על המילה לפירוט), וּדְרָכֶיךָואל תתן להרגליך מלפני עלייתך לשלטון, כשאהבת לבלות עם נשים (לחץ על המילה לפירוט) לַמְחוֹתלמחוק, לבטל ולהרוס מְלָכִיןאת חובותיהם של המלכים, שהן גם חובותיך מתוקף תפקידך החדש.
- ד אַל לַמְלָכִים, לְמוֹאֵל, אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ יָיִן, וּלְרוֹזְנִים (או) אֵיאין להם רשות לשתות שֵׁכָרמשקה משכר.
- ה פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק, וִישַׁנֶּה דִּין כָּל בְּנֵי עֹנִי.
- ו תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵדלאדם הנדון למוות או עומד למות מרוב צער (לחץ על המילה לפירוט), וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁאנשים שעוניים וצערם רב כמוות (לחץ על המילה לפירוט).
- ז יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹעוניו וצרותיו, וַעֲמָלוֹעבודתו הקשה ועוונותיו שבגללם נדון למוות (לחץ על המילה לפירוט) לֹא יִזְכָּר עוֹד.
- ח פְּתַח פִּיךָ לְאִלֵּםכדי לעזור לאדם שאינו מצליח להתבטא בזמן המשפט (לחץ על המילה לפירוט), אֶל דִּין כָּל בְּנֵי חֲלוֹףאנשים שחולפים ועוברים בבית המשפט, אינם רגילים להשתתף בדיון משפטי ולכן מתרגשים ומתבלבלים.
- ט פְּתַח פִּיךָ, שְׁפָט צֶדֶק, וְדִין עָנִי וְאֶבְיוֹןסייע לעניים ואביונים לייצג את עצמם כך שיזכו למשפט צדק (לחץ על המילה לפירוט).
{פ}
|
השיר "אשת חיל" כולל דברי שבח לאם המשפחה, המסודרים בסדר אלפביתי. באופן טבעי, בתרגומים לשפות זרות, קשה לשמור על הסדר האלפביתי, אולם ישנו תרגום אחד לאנגלית שבו הסדר האלפביתי נשמר: התרגום של רונאלד קנוקס. |
י אֵשֶׁת חַיִליודעת לנהל משפחה ורכוש (לחץ על המילה לפירוט) מִי יִמְצָא? וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּמכירתה, כלומר, מי שמצא אשת חיל - לא יוותר עליה לעולם (לחץ על המילה לפירוט).
- יא בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ, וְשָׁלָלרווחים מהעבודה שלו ושלה (לחץ על המילה לפירוט) לֹא יֶחְסָר.
- יב גְּמָלַתְהוּ טוֹבמשיבה לו טובה על מעשיו הטובים וְלֹא רָעלא נוקמת בו על מעשיו הרעים (לחץ על המילה לפירוט), כֹּל יְמֵי חַיֶּיה.
- יג דָּרְשָׁהחיפשה היטב (לחץ על המילה לפירוט) צֶמֶר וּפִשְׁתִּים, וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץברצון ובשמחה כַּפֶּיהָאת כל מעשי ידיה.
- יד הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵרכמו ספינות של סוחרים, המפליגים למרחק רב כדי להתפרנס, מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ.
- טו וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָהכאשר עדיין לילה, לפני שעות העבודה (לחץ על המילה לפירוט), וַתִּתֵּן טֶרֶףאוכל בשפע לְבֵיתָהּלבני משפחתה (לחץ על המילה לפירוט) וְחֹקאוכל במידה הראויה לְנַעֲרֹתֶיהָלמשרתות.
- טז זָמְמָהחשבה היטב במה להשקיע את שכרה (לחץ על המילה לפירוט) שָׂדֶההחליטה להשקיע בקרקע וַתִּקָּחֵהוּקנתה את השדה, מִפְּרִי כַפֶּיהָמהשכר שקיבלה על עמל כפיה (נטע) נָטְעָה כָּרֶם.
- יז חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ, וַתְּאַמֵּץ זְרֹעוֹתֶיהָמשפרת את הכושר הגופני שלה (לחץ על המילה לפירוט).
- יח טָעֲמָהחשבה ובדקה והגיעה למסקנה (לחץ על המילה לפירוט) כִּי טוֹב סַחְרָהּיש ביקוש טוב לסחורה שהיא מייצרת, לֹא יִכְבֶּה (בליל) בַלַּיְלָה נֵרָהּעובדת כל הלילה כדי לנצל את הביקוש הגבוה.
- יט יָדֶיהָ שִׁלְּחָההושיטה, כדי לתקן את ה- בַכִּישׁוֹרכלי טויה, וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּהחזיקו ותיקנו את ה- פָלֶךְעוד כלי טויה.
- כ כַּפָּהּ פָּרְשָׂהפתחה כדי לתת אוכל לֶעָנִי, וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָההושיטה כדי לעזור (לחץ על המילה לפירוט) לָאֶבְיוֹן.
- כא לֹא תִירָא לְבֵיתָהּשבני משפחתה ייפגעו מִשָּׁלֶג, כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִיםשניים, שתי מערכות של בגדים או של בידוד לבית (ויש מפרשים שהכוונה לבגדים הצבועים בתולעת שני).
- כב מַרְבַדִּיםשטיחים ומצעים לכיסוי הרצפה, הקירות והמיטות עָשְׂתָה לָּהּעשתה בעצמה, למרות מעמדה הגבוה (לחץ על המילה לפירוט), שֵׁשׁפשתן משובח וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ.
- כג נוֹדָע בַּשְּׁעָרִיםמקום המשפט והנהגת הציבור (לחץ על המילה לפירוט) בַּעְלָהּ, בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץבתפקיד בכיר, שהוא יכול להקדיש לו את זמנו כי אשתו דואגת לפרנסתו (לחץ על המילה לפירוט).
- כד סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר, וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִיסוחר (לחץ על המילה לפירוט).
|
שיר
עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון באתר ברסלב
|
- כה עֹזחזק ומגן (לחץ על המילה לפירוט) וְהָדָר לְבוּשָׁהּ, וַתִּשְׂחַקשמחה ואינה דואגת לְיוֹם אַחֲרוֹןצרה שעלולה לבוא ביום אחר.
- כו פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה, וְתוֹרַת חֶסֶדמלמדת את הזולת לעשות חסד, כמו שהיא עושה (פסוק כ) עַל לְשׁוֹנָהּ.
- כז צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּמשגיחה על התנהגותם של בני משפחתה (לחץ על המילה לפירוט), וְלֶחֶם עַצְלוּתהבטחת הכנסה הניתנת לאנשים שאינם רוצים לעבוד (לחץ על המילה לפירוט) לֹא תֹאכֵל.
- כח קָמוּעמדו לכבודה בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָשיבחו את דרכה (לחץ על המילה לפירוט), בַּעְלָהּ - וַיְהַלְלָהּ:
- כט "רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִלהצליחו ליצור משפחה גדולה ורכוש רב, וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָההצלחת יותר מכולן (לחץ על המילה לפירוט)!"
- ל שֶׁקֶרמטעה ומסנוור הַחֵן וְהֶבֶלחולף ונעלם (לחץ על המילה לפירוט) הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת יְהוָה הִיא תִתְהַלָּלראויה לשבח הגדול ביותר (לחץ על המילה לפירוט).
- לא תְּנוּ לָהּתנו לה דברי שיר ושבח על- מִפְּרִי יָדֶיהָהתוצאות של מעשי ידיה (לחץ על המילה לפירוט), וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִיםבפומבי מַעֲשֶׂיהָבעלה ובניה, שהם 'מעשיה' כי רק בזכותה הם הגיעו למה שהגיעו (לחץ על המילה לפירוט)!
ביאורי פסוקים
אל תתן לנשים חילך
אדם שעולה לשלטון צריך להיזהר במיוחד, שלא להשתמש בכוח השלטון שניתן לו על-מנת לממש תאוות גשמיות, כי הדבר עלול להרוס את הממלכה וגם אותו אישית. כך הזהירה אמו של המלך למואל:
(משלי לא ג): "אל תתן לנשים חילך, ודרכיך למחות מלכין!".
חיל = צבא או רכוש ;
אל תתן לנשים חילך = אל תתן לנשים שלך לשלוט בצבא וברכוש המלכותי;
דרך = הרגל ומנהג ;
למחות = למחוק, לבטל ולהרוס;
ודרכיך למחות מלכין = אל תתן למנהגיך והרגליך, מהתקופה שלפני עלייתך לשלטון, להרוס את מלכותך.
נראה שהתוכחה נאמרה בימיו הראשונים של למואל על כיסא המלוכה. הוא היה צעיר ואהב נשים, ואמו חששה שהוא ישתמש ברכוש ובעוצמה המלכותית שזכה בהם כדי לממש את אהבתו, ייקח נשים רבות ויחלק להם את הרכוש והשליטה בממלכה, וכך יאבד את השליטה והממלכה תיהרס.
פסוקים נוספים
הפסוקים הבאים - פסוקים 4-7 - מדברים על סוג אחר של תאוה שהמלך צריך להתרחק ממנה - היין.
בהמשך הפרק נזכרה אשת חיל: (משלי לא י): "אשת חיל מי ימצא, ורחק מפנינים מכרה", המהווה ניגוד לנשים שנזכרו כאן: היא לא דורשת מבעלה שייתן לה חיל (רכוש), אלא יוצרת חיל ורכוש בחריצותה ובכישרונה, והיא האישה הראויה למלך: (משלי לא כג): "נודע בשערים בעלה, בשבתו עם זקני ארץ"( פירוט ) .
התורה מצווה על המלך:
(דברים יז יז): "ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו, וכסף וזהב לא ירבה לו מאד"."
אמו של למואל מוסיפה, שגם אם המלך לוקח מעט נשים, הוא צריך להיזהר ולא לתת להן את רכוש הממלכה.
פירושים נוספים
אל תתן לנשים חילך
1. פירשנו חיל = רכוש וצבא;
2. אך יש שפירשו חיל = כוח גופני, ולפי זה " "אל תתיש כחך ברוב תשמיש עם הנשים; כי רב התשמיש מחליש כח הזכר ומבריא הנקיבה, וכאלו נותן מכוחו להנקבה" " (מצודת דוד, וכן רש"י, הגאון מווילנה) . המלך צריך להיות חזק במיוחד ולכן אסור לו לבזבז את כוחו ביחסי מין מרובים: " "וכן לא יהיה שטוף בנשים: אפילו לא הייתה לו אלא אחת--לא יהיה מצוי אצלה תמיד כשאר הטיפשים, שנאמר אל תיתן לנשים חילך" . " (רמב"ם, הלכות מלכים ג ו) .
ויש אומרים שעצה זו טובה לכל אדם, לא רק למלכים: " "שכבת זרע היא כוח הגוף וחייו ומאור העיניים; וכל זמן שתצא ביותר, הגוף בלה וכוחו כלה וחייו אובדים. הוא שאמר שלמה בחכמתו, אל תיתן לנשים חילך ... כל השטוף בבעילה - זקנה קופצת עליו, וכוחו תשש ועיניו כהות... אמרו חכמי הרופאים: אחד מאלף מת בשאר חולאים, והאלף, מרוב התשמיש. לפיכך צריך אדם להיזהר בדבר זה, אם רצה להיות בטובה, ולא יבעול אלא כשימצא גופו בריא וחזק ביותר..." " (רמב"ם, הלכות דעות ד יט) .
3. ואפשר לפרש, שהמילה נשים היא מהשורש נשה שמשמעותו שכח, ולפי זה, אל תתן לנשים חילך = אל תשתמש ברכושך באופן שיגרום לך לשכוח את חובותיך כמלך, כמו שמסבירים הפסוקים הבאים: (משלי לא ד): "אל למלכים, למואל, אל למלכים שתו יין, ולרוזנים או שכר! פן ישתה וישכח מחקק , וישנה דין כל בני עני!".
ודרכיך למחות מלכין
1. פירשנו מלכין = מלכים;
2. ויש שפירשו מלכין = עצות, מלשון "להימלך"; ולפי זה הכוונה היא "אל תתן לדרכיך למחות ולהשכיח ממך את העצות הטובות".
שלמה ובת-פרעה
חז"ל דרשו, שהמלך למואל, הנזכר בתחילת הפרק, הוא שלמה, ואמו היא בת-שבע, וכל הקטע מתאר את התוכחה שהוכיחה אותו לאחר שנשא לאישה את בת פרעה, ולאחר שבילה איתה כל הלילה, לא הצליח לקום בבוקר למילוי חובותיו כמלך. ראו גם: הערב, המועיל ומה שביניהם / מרכז ישיבות בני עקיבא .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-12-03.
האם צריך לתת יין לעניים?
אחת ההמלצות של ספר משלי, המכוונת למלך, היא לתת משקאות משכרים לאנשים מסויימים:
משלי לא ו: " "תנו שכר לאובד, ויין למרי נפש. ישתה וישכח רישו, ועמלו לא יזכר עוד." "
שֵׁכָר = משקה משכר.
ספר משלי מכיר את הסכנות שבשתיית יין ושכר - הרעלה, התמכרות, הזיות, טשטוש ואבדן הכרה (ראו יין בספר משלי ). מכאן, שיש לפרש את הפסוקים שלנו באופן מצומצם, כעצה המתאימה למקרים מיוחדים בלבד:
אובד = אדם שעומד לאבד מן העולם, למשל, נדון למוות: " "היוצא ליהרג - משקין אותו קורט של לבונה בכוס של יין כדי שתטרף דעתו, שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש" " (רב חייא בר רב אשי בשם רב חסדא, בבלי סנהדרין מג.) , " "לא נברא יין בעולם אלא... לשלם שכר לרשעים" " (רבי חנן, בבלי סנהדרין ע., ערובין סה.). כשאדם עומד למות, ההשתכרות כבר לא תגרום לו נזק, ואפשר לתת לו ליהנות ברגעים האחרונים של חייו (וראו גם סימום נידונים למוות - ואהבת לרעך כמוך ).
ואפשר גם לפרש: אובד = אדם שהדיכאון שלו גדול כל-כך עד שהוא עלול לאבד את עצמו לדעת.
נפש = החיים; מר נפש = אדם שצערו גדול כמו החיים עצמם , אדם שצערו גדול כל-כך עד שהחיים נראים לו מרים והוא מואס בחייו.
בימינו מקובל, במצבים כאלה, לתת תרופות נוגדות-דיכאון. גם לתרופות אלו ישנן תופעות לוואי רבות ומסוכנות, אך במקרים מסויימים התופעות הללו עדיפות על-פני הסכנה שהאדם המדוכא יתאבד. בימי התנ"ך, היין והשכר שימשו כתרופות נוגדות דיכאון. שימו לב, הפסוק לא אומר שאדם צריך לקחת יין בכל פעם שהוא מרגיש מדוכא, אלא שצריך לתת לו יין, כלומר זו תרופה הדורשת מרשם רופא...
ואפשר גם לפרש: מר נפש = אדם שמתאבל על אובדנה של נפש קרובה: " "לא נברא יין בעולם אלא לנחם אבלים..." " (רבי חנן, בבלי סנהדרין ע., ערובין סה.) , " "עשרה כוסות תקנו חכמים בבית האבל" " ( עולא או מתניתא, בבלי כתובות ח: ; וכן נדרים נו.) .
ריש = עוני, ובהשאלה גם צער ועצב.
ישתה וישכח רישו = הכוונה לאדם מר-הנפש , שישתה יין וישכח באופן זמני את עוניו וצערו.
עמל = רשע ומרמה הגורם לעבודה קשה וייסורים .
ועמלו לא יזכור עוד = הכוונה לאדם האובד , הנדון למוות, שישתכר וישכח לנצח את מעשי המרמה שלו ואת כאביו, לא יזכור אותם עוד לעולם.
אם כך, הפסוק שלנו לא מלמד שיש לתת יין לכל אדם שנמצא ב"דיכי" , אלא רק במצבים קיצוניים - נדון למוות, אבֵל או אדם שאינו יכול לתפקד כראוי מרוב זיכרונות רעים.
פסוקים דומים וקשורים
הפסוקים הקודמים מדברים על משפט, ונאמר בהם שלמלך אסור לשתות יין ושכר, משלי לא ה: " "פן ישתה וישכח מחקק, וישנה דין כל בני עני" "; המלך חייב לזכור את החוק כדי לשפוט כראוי, ולכן אסור לו להשתכר. לפי זה, ייתכן שגם הפסוקים שלנו מדברים על משפט. כשאדם מר נפש , עני ומסכן, מגיע למשפט, הזכרונות הרעים עלולים להציף אותו עד כדי כך שהוא ישכח את טענותיו. ייתכן שהפסוק ממליץ לאפשר לו לשתות יין, כדי שישכח את צרותיו באופן זמני, ויוכל להגן על עצמו כראוי. לפי זה, פסוקנו קשור לפסוקים הבאים, המחייבים את השלטון לסייע לעניים להגן על עצמם בבית המשפט ( פירוט ).
מה הדין כאשר השופט הוא גם אבל?
מקרה כזה קרה לאהרן בזמן חנוכת המשכן, כששניים מבניו נהרגו. מייד לאחר מכן, אמר לו ה': ויקרא י ט: " "יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד, ולא תמתו; חקת עולם. ולהבדיל בין הקדש ובין החל, ובין הטמא ובין הטהור. ולהורת את בני ישראל, את כל החקים אשר דבר ה' אליהם ביד משה" ": " "סמך ציווי זה לכאן, לפי שלא נברא היין כי אם לנחם בו אבלים, ויחשוב אהרן שבאבלו לפחות מותר לו לשתות יין, על כן הזהירו כאן שאפילו באבלו אסור לו לשתותו." " (כלי יקר) . אדם שנמצא בתפקיד ציבורי, צריך להיות מספיק חזק כדי להדחיק את אבלו בכוח הרצון, בלי לשתות יין, כך שכושר השיפוט שלו לא ייפגע.
תפקידו של היין כמנחם אנשים עצובים ועמלים נרמז גם בדברי למך, אביו של נוח, שנחשב לממציא היין: בראשית ה כט: " "ויקרא את שמו נח, לאמר 'זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה" " (ראו שד"ל) ; וגם ב ירמיהו טז ז: " "ולא יפרסו להם על אבל לנחמו על מת, ולא ישקו אותם כוס תנחומים על אביו ועל אמו" ".
תפקידו של היין כמשמח באופן כללי נזכר גם ב שופטים ט יג: " "ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים" ", ב תהלים קד טו: " "ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן..." ", וב קהלת י יט: " "לשחוק עשים לחם ויין ישמח חיים והכסף יענה את הכל" ", וכנראה גם ב משלי טו טו: " "כל ימי עני רעים, וטוב לב משתה תמיד" " ( פירוט ).
מקורות ופירושים נוספים
מחבר הספר "ארחות צדיקים" פירש את הפסוק באופן הרבה יותר מורחב: לדבריו, כל אדם שנמצא בצער צריך לשתות קצת יין על-מנת לשמוח: " "אמנם, שתיית הין טובה מאד בזמן שתשתה על מנהג המשכילים, כדרך שאמר שלמה תנו שכר לאובד ויין למרי נפש; ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכור עוד ... וזאת מידת שותה היין, ישים היין לרפואה לדאגתו, ויתחזק בתורה ללמדה בשמחה; כי כל זמן שאדם שרוי בצער, לא יוכל ללמוד, וגם בתי הדין המצטערים לא יוכלו לברר המשפט, גם הצער מבטל כוונת הלב בתפילה, גם כשאדם שרוי בצער, מי שמדבר אליו או מי שמבקש ממנו לעשות עמו חסד, אין לו כוח לעשות בקשתו..." " (אורחות צדיקים, שער תשיעי) . קשה להבין את דבריו לגבי בתי הדין, הנראים כמנוגדים למקורות מפורשים:
-
-
- בתורה ויקרא י ט " "יין ושכר אל תשת... ולהורות את בני ישראל..." ".
- בספר משלי משלי לא ד: " "אל למלכים שתו יין... פן ישתה וישכח מחקק, וישנה דין כל בני עני" ".
- בתלמוד " "שתה רביעית יין - אל יורה" " (עירובין סד.) ,
- בהלכה: " "כשם שאסור לכהן להיכנס למקדש מפני השכרות, כך אסור לכל אדם, בין כהן בין ישראל, להורות כשהוא שתוי... שנאמר ' ולהורות את בני ישראל '..." " (רמב"ם הלכות ביאת המקדש א ג) .
-
הסופר האמריקאי A.J.Jacobs, שניסה לחיות במשך שנה על-פי פרשנות מילולית של התנ"ך, מתאר איך קיים את הפסוק "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש": " "קולגה שלי, דוד, נפרד מהחברה שלו. יש לו סכיאטיקה - מחלה נוירולוגית שתמיד חשבתי שיש רק לגימלאים. נוסף לכל הצרות, הוא כתב תסריט מאד מצחיק לסרט, אבל יומיים לפני ששלח אותו להפקה, מישהו אחר מכר תסריט על אותו רעיון בדיוק. בפעם הבאה שהגעתי לעבודה, עצרתי במשרד שלו עם בקבוק של יין אדום משובח. "קח", אמרתי לו והגשתי לו את הבקבוק. "מה זה?" "זה בגלל שאתה בדיכאון. כתוב בתנ"ך שצריך להביא יין למרי נפש." "זה באמת כתוב בתנ"ך?" "כן. כתוב גם שאסור לשיר לאנשים מרי נפש, זה כמו לשפוך להם חומץ על הפצעים * ". "אז אתה לא עומד לשיר לי? "לא." דוד נראה אסיר תודה על היין, ועוד יותר אסיר תודה על כך שלא שרתי לו. אני מאד אוהב שהתנ"ך נותן עצות שהן גם חכמות וגם קלות." " (The year of living Biblically, עמ' 70, מתורגם לעברית) . * ראו משלי כה כ: " "מעדה בגד ביום קרה, חמץ על נתר, ושר בשרים על לב רע" " ( פירוט ).
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-12-28.
לעזור לאנשים שמתקשים להתבטא במשפט
במשפט העברי, התפקיד הראשי שייך לשופט: השופט אחראי לחקור את בעלי הדין ואת העדים כדי שהצדק יצא לאור, ועורכי-הדין (אם הם בכלל נוכחים) רק עוזרים לו בכך שהם מנסחים בצורה ברורה יותר את טענותיהם של בעלי הדין. זאת בניגוד, למשל, למשפט האמריקאי, שבו התפקיד הראשי שייך לעורכי הדין: הם מתמודדים זה מול זה כדי לנצח במשפט, והשופט משמש רק כסדרן השומר על 'משחק הוגן'.
תפקידו של השופט מתבטא, בין השאר, בכך שהוא צריך לעזור לאנשים לדבר:
(משלי לא ח): "פתח פיך לאלם, אל דין כל בני חלוף"
הפסוק נמצא בקטע המתאר את חובתו של המלך, כשהוא משמש כשופט (ראו פסוקים 1-9).
אילם = אדם שאינו יכול לדבר, למשל בגלל פגם גופני או בגלל חרדה ובהלה מהנוכחות בבית המשפט.
בני חלוף = אנשים שאינם נמצאים באופן קבוע בבית המשפט, אלא חולפים ועוברים בו באופן חד-פעמי, ולכן ההתרגשות שלהם גדולה יותר, ויש יותר סיכוי שיהיו "אילמים" בזמן המשפט.
פתח פיך לאילם, אל דין כל בני חלוף = כשאתה, השופט, רואה שאחד מבעלי הדין נעשה אילם מרוב התרגשות ואינו יכול לדבר, פתח את פיך ועזור לו להתחיל: " "ראה הדיין זכות לאחד מהן, ובעל דין מבקש לאומרה ואינו יודע לחבר הדברים, או שראה אותו מצטער להציל עצמו בטענת אמת, ומפני החמה והכעס נסתלקה ממנו, או נשתבש מפני הסכלות - הרי זה מותר לסעדו מעט, ולהבינו תחילת הדבר משום פתח פיך לאילם" " (רמב"ם, סנהדרין כא יא; שולחן ערוך, חושן משפט יז ט; ראו דוגמאות בתלמוד בבלי, גטין לז:, כתובות לו., כתובות פז., בבא בתרא מא.) , " "פתח פיך - בענין שתשפוט צדק אל דין עני ואביון ולא יפקד מהם משפטם מפני חלשתם וחוזק אשר כנגדם" " (רלב"ג) .
בהנחיה זו ישנה סכנה מסויימת - השופט עלול לעזור לאחד מהצדדים יותר מאשר לצד השני, וכך ליצור עוול ועיוות הדין; ולכן יש להשתמש בהנחיה זו בזהירות רבה, ולהיזהר שהשופט לא יתנהג כמו עורך-דין: " "ולא ילמד אחד מבעלי דינין טענה כלל: אפילו הביא בעל דין עד אחד - לא יאמר לו, אין מקבלין עד אחד; אלא יאמר לנטען, הרי זה העיד עליך, ולוואי שיודה ויאמר אמת, עד שיטעון הוא ויאמר, עד אחד הוא ואינו נאמן עליי. וכן כל כיוצא בזה... וצריך להתיישב בדבר זה הרבה, שלא יהיה כעורכי הדיינין" " (רמב"ם, סנהדרין כא י) .
פירושים נוספים
למי מכוון הפסוק?
1. פירשנו שהפסוק מכוון לשופט. הקטע אמנם פונה למלך, אך בזמן התנ"ך המלך עסק גם במשפט, לא היתה הפרדת רשויות. לכן, הנחיות שנאמרו למלך העוסק במשפט, נכונות גם לשופט שאינו מלך.
2. ואפשר לפרש שהפסוק מכוון דווקא למלך, וגם כאשר איננו עוסק במשפט: המלך צריך "לפתוח פיו לאילם" גם כאשר המלך איננו השופט; כלומר, המלך צריך לדאוג שלכל אדם יהיה ייצוג משפטי הולם שיעזור לו להתבטא בבית המשפט. חובה זו מתקיימת בימינו באופן חלקי ע"י לשכות הסיוע המשפטי של משרד המשפטים. ראו גם החובה לתת סיוע משפטי לעניים .
בני חלוף
1. פירשנו בני חלוף = אנשים שחולפים ומתחלפים בבית המשפט, אינם רגילים למקום ולאוירה, ולכן יש יותר סיכוי שיתרגשו ויתבלבלו.
2. ויש מפרשים שהכוונה לאנשים חלשים ובודדים, כגון " "יתומים, שחלפה עזרתם והלכה לה" " (רש"י) , או " "האנשים שהתחלף מזלם וירדו מנכסיהם, ויש להם דין ודברים עם העושקים אותם" " (מלבי"ם) .
3. ויש מפרשים שהכוונה לאנשים " "הסכלים, המחליפים דבריהם ממה שבלבם בעבור סכלותם" " (מצודת דוד) . לפי זה, החצי הראשון של הפסוק מתייחס לאדם אילם שאינו מצליח לדבר כלל, והחצי השני מתייחס לאדם שמצליח לדבר אך מתבלבל ומחליף את דבריו.
"פתח פיך לאילם" במשפט העברי והישראלי
בדברי חכמי ישראל הראשונים והאחרונים ישנם דיונים לגבי היישום של דין "פתח פיך לאילם" במקרים שונים. ראו למשל ביאור דין טענינן / הרב שלמה פישר, אתר ישיבת בית אל .
רעיון דומה ל"פתח פיך לאילם" נמצא בכללי האתיקה של השופטים, כלל 12(ג): " "מבלי לגרוע מחובתו לנהוג שוויון בבעלי הדין, יעשה שופט כמיטבו להסביר לבעל דין שאינו מיוצג בידי עורך דין את מהות ההליכים ודרכי ניהולם, והכל על פי הניתן בנסיבות העניין ובגבולות הדין והתפקיד" "; ראו גם כללי אתיקה לדיינים ושופטים / אביעד הכהן, עלון מכללת שערי משפט 258 , שוויון בנגישות לשירותים משפטיים / השופט יעקב טירקל, חדשות מחלקה ראשונה .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-12-03.
אשת חיל מי ימצא, ורחוק מפנינים מכרה
האיש צריך להשתדל כמיטב יכולתו, ולהשקיע כל מאמץ אפשרי, כדי להתחתן עם אשת חיל:
(משלי לא י): "אשת חיל מי ימצא? ורחק מפנינים מכרה"
אשת חיל = אישה חרוצה ומוכשרת, היודעת לנהל בית ורכוש ; מעלותיה של אשת חיל מפורטות בהמשך הפרק; מי ימצא? = קשה למצוא אישה כזאת, אך צריך לחפש. הניסוח בלשון שאלה נועד להמריץ את הקורא לחפש כדי למצוא תשובה: "אני אמצא!": " "אשרי הזוכה למצוא אותה" " (רש"י) .
פנינים = חפץ יקר ונדיר במיוחד; מִכְרָהּ = מכירתה; רחוק מפנינים מכרה = "מכירה" של אשת חיל היא נדירה יותר מפנינים, כלומר, מי שכבר מצא אשת חיל, ישמור עליה היטב ולא יוותר עליה בעד כל הון שבעולם, כמו שלא היה מוותר על פנינים יקרות ונדירות, ויותר מכך.
לכאורה נראה תמוה שהכתוב משוה אישה לחפץ דומם. אולם, גם החכמה, שכל ספר משלי משבח ומהלל אותה, נמשלה לפנינים:
-
-
- (איוב כח יח): "ראמות וגביש לא יזכר, ומשך חכמה מפנינים"
- (משלי ג טו): "יקרה היא מפניים, וכל חפציך לא ישוו בה"
- (משלי ח יא): "כי טובה חכמה מפנינים, וכל חפצים לא ישוו בה"( פירוט )
-
הפסוק שלנו מלמד, שכדי להשיג אשת חיל ראוי להתאמץ כמו כדי להשיג חכמה.
מקורות ופירושים נוספים
אשת חיל
1. פירשנו שהכתוב מדבר על אישה ממש, ומטרתו ללמד כל אדם שמצא אשת חיל, שיעריך את אשתו, כי ערכה רב כערכה של החכמה הרוחנית הנעלה. ראו גם:
-
-
- (משלי יב ד): "אשת חיל עטרת בעלה, וכרקב בעצמותיו מבישה"( פירוט )
- " "A man who has found a vigorous wife has found a rare treasure, brought from distant shores." " ( תרגום רונאלד קנוקס ) .
-
2. ניתן לפרש שהכתוב מדבר על אישה מסויימת - למשל רות המואביה, שנקראה אשת חיל:
-
-
- (רות ג יא): "ועתה, בתי, אל תיראי, כל אשר תאמרי אעשה לך, כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את"
-
ייתכן ששלמה המלך רצה לסיים את ספרו בדברי שבח לרות, אמה הגדולה של שושלת המלוכה ששלמה הוא חלק ממנה.
בפסוקים הקודמים (פסוקים 1-9) הובאו דברי מוסר שאמרה אמו של המלך כתוכחה לבנה. ייתכן שהאם היא רות והבן הוא שלמה (בן = צאצא). דברי השבח הנאמרים כאן באים ללמד ששלמה קיבל את תוכחתה באהבה, כמו שנאמר "הוכח לחכם - ויאהבך".
3. בעקבות ההקבלה שבין אשת חיל לבין חכמה, יש שפירשו שהפסוק מדבר על החכמה, וכל הדברים שנאמרו בהמשך הפרק על אשת חיל הם משל למעלותיה של החכמה האמיתית (ראו רש"י בסוף הפרק, הגאון מווילנה) . יש שפירשו שהוא משל לגוף החומרי (רמב"ם במורה נבוכים, רלב"ג) , או לנפש החומרית (מלבי"ם) , או לנפש המשכלת (מצודת דוד בסוף הפרק) .
מכרה
1. פירשנו מלשון מכירה וקניין: " "אם היו רוצים למכרה, אז שוויה רחוק משל שווי הפנינים, כי היא שוותה יותר; והוא עניין מליצה" " (מצודת דוד) .
2. אך יש שפירשו מלשון מכורה, שמשמעה מולדת או ארץ מגורים:
-
-
- (יחזקאל טז ג): "מכרתיך ומלדתיך מארץ הכנעני"
- (בראשית מט ה): "שמעון ולוי אחים, כלי חמס מכרתיהם" (ע"פ אונקלוס, רש"י, אבן עזרא, רד"ק) .
-
לפי זה, ורחוק מפנינים מכרה = מקום מגוריה של "אשת חיל" רחוק יותר ממקום הימצאותן של הפנינים, כלומר קשה מאד למצוא אשה כזאת (ראיתי ב'דעת מקרא' בהערה) . לפי פירוש זה, קל יותר להבין את המילה "רחוק" - הכוונה למרחק פיסי ממש.
פסוקים דומים ומנוגדים
בפסוק שלנו נאמר שקשה למצוא אשת חיל. הפסוק הבא מלמד, לפי אחד הפירושים, איך בכל-זאת אפשר לגרום לבת-הזוג להיות אשת חיל (משלי לא יא): "בטח בה לב בעלה, ושלל לא יחסר"( פירוט ).
בפסוק שלנו נאמר שקשה למצוא אשת חיל, אבל בעלה ובניה של אשת חיל לא אומרים כך, הם אומרים לה (משלי לא כט): "רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כלנה"- כי אשת חיל לא אוהבת לשמוע שבחים שפוגעים באחרים ( פירוט ).
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-12-17.
אשת חיל חרוצה כי בטח בה לב בעלה
כדי ליצור זוגיות טובה, השלב הראשון הוא ליצור תחושה של אמון וביטחון. כך עושה אשת חיל:
משלי לא יא: " "בטח בה לב בעלה, ושלל לא יחסר" "
בטח = האמין שיעזור ושלא יזיק .
בטח בה לב בעלה = אשת חיל מצליחה ליצור אצל בעלה תחושה פנימית של ביטחון; הוא יודע שהיא תמיד תפעל לטובתו ואף פעם לא תפעל לרעתו.
שלל = רווח שמגיע, בדרך-כלל, כתוצאה ממלחמה.
ושלל לא יחסר = אשת חיל דואגת לכך שאף-פעם לא תהיה מלחמה בבית, ובכל-זאת יש להם שלל רב - במקום לבזבז אנרגיה על מריבות ומלחמות, מרוויחים מפעילות יצירתית, כפי שמפורט בהמשך הפרק.
מה בדיוק עושה אשת חיל כדי ליצור תחושה של ביטחון ולמנוע מלחמות? מפורש בפסוק הבא: גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה .
פירושים נוספים
בטח בה לב בעלה
1. פירשנו ש" בטח בה לב בעלה " הוא תוצאה של " אשת חיל... גמלתהו טוב ולא רע ": אשת חיל מתנהגת באופן שגורם לבעלה לבטוח בה.
2. אך יש שפירשו להיפך: " אשת חיל... גמלתהו טוב ולא רע " היא תוצאה של " בטח בה לב בעלה ": התנאי ההכרחי "בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ" הוא התנאי המאפשר לאישה להיות מופלאה - "אֵשֶׁת-חַיִל". רק במערכת יחסים כזאת של יראה, אמונה, ואמינות האישה, "אֵשֶׁת-חַיִל" שמחה לבנות את התא המשפחתי, ולכן, היא כלפי בעלה הנאמן והאוהב מסוגלת להיות זו אשר "גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא-רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ". במציאות שכזאת, האישה תהיה פעלתנית מתוך שמחה ושכר תהילה עמה (רמי ניר). ראו גם: אשת חיל מי ימצא?
ושלל לא יחסר
המילים מתארות את הרווח החומרי שמרוויח הבעל (וגם האישה) מהזוגיות הטובה ומהאמון שיש ביניהם:
1. ייתכן שהכוונה לרווחים שהאישה מכניסה לבית בעבודתה, בזכות האמון שבעלה נותן בה.
2. וייתכן שהכוונה לרווחים שהאיש מרוויח בעבודתו, בזכות האמון שהוא נותן באשתו שתנהל את ענייני הבית: " "כשאין האיש בביתו, יבטח בה שתשמור כל אשר בבית, ובמקום שהוא שם לא יחסר מלשלול שלל, כי לא יהיה נבהל וממהר לביתו מפחד חסרון מה בבית" " (מצודת דוד) .
3. ויש שפירשו, שכשהיחסים בין בני הזוג טובים, הם בכלל לא מרגישים שחסר להם שלל - אין להם צורך בעושר חומרי: " "Bound to her in loving confidence, he will have no need of spoil" " ( תרגום רונאלד קנוקס ) .
לבטוח באישה או לבטוח בה'?
בספר ירמיהו נאמר ירמיהו יז ז: " "ברוך הגבר אשר יבטח בה', והיה ה' מבטחו" ", כלומר, ברוך הגבר אשר יבטח בה' ורק בה' . אם כך, מדוע בפסוקנו נאמר שהבעל צריך לבטוח באשתו?
אולי " "אשת חיל" " נחשבת למתנה שה' נותן לאדם, שהרי " "רחוק מפנינים מכרה" ", היא יקרה יותר מפנינים, כמו התורה, שגם היא מתנה שה' נתן לאדם (ראו אשת חיל מי ימצא? ). ולכן, האיש הבוטח באשתו למעשה בוטח בה' שנתן לו אישה זו.
מקורות
על-פי מאמר של מפרשים שונים שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-12-18.
גמלתהו טוב ולא רע
כדי לשמור על זוגיות טובה, יש לתת חיזוקים חיוביים לבן/בת הזוג על מעשים טובים, ולהימנע מנקמנות על מעשים רעים, כך שהטוב מכפיל את עצמו והרע נעלם. כך נוהגת אשת חיל:
(משלי לא יב): "גמלתהו טוב ולא רע, כל ימי חייה"
גמל = החזיר, נתן שכר/עונש.
גמלתהו טוב = אשת חיל גומלת טוב לבעלה, כלומר, לאחר שקיבלה מבעלה יחס טוב ונאות, היא החזירה לו יחס טוב באותו אופן.
ולא רע = כשבעלה פוגע בה, היא לא גומלת לו רע, לא נוקמת בו.
מובן שהבעל, שזכה באישה כזאת, צריך להיות ראוי לזה, ולכן צריך גם הוא לנהוג כך: לגמול לזוגתו טוב ולא רע כל ימי חייה, ועל כך גם היא תגמול לו. ועל כך " "ציוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו" " (רמב"ם הלכות אישות טו ; ע"פ איילה בר שיפמן, ירושלים ) .
מקורות ופירושים נוספים
למה כתוב גם "טוב" וגם "לא רע"?
1. פירשנו למעלה, שהכוונה לשני דברים שונים: האישה גומלת טוב לבעלה על מעשיו הטובים, ולא נוקמת בו על מעשיו הרעים: " "בכל ימי חייה, כאשר בעלה היטיב עמה, גמלה לו טוב לעומת הטובה; אבל את הרע לא גמלה לו כמפעלו" " (מצודת דוד) .
2. ויש שפירשו על-פי מאמר חז"ל: " "מי שיש לו אישה רעה - פטור מגיהנום" ":
היו היה איש, ואשתו היתה מצערת אותו מאד מאד, והוא כבר התרגל לסבול. יום אחד, כשבא האיש לביתו, הוא גילה שאשתו שינתה לגמרי את התנהגותה. היא אמרה לו: "שלום בעלי היקר" ואף הכינה לו ארוחת ערב. הוא לא הבין מה קרה לאשתו אבל חשש לשאול כדי לא 'לפתוח פה לשטן'. אבל אחרי חודש שאשתו התייחסה אליו יפה - הוא כבר לא יכל להתאפק ושאל אותה: "מה קרה שהשתנית כל כך לטובה?" סיפרה לו האישה: "לפני חודש הלכתי לשיעור תורה, והרב אמר שמי שיש לו אישה רעה פטור מגיהנום. ואז אמרתי: 'אוי ואבוי; אם אני אמשיך לצער אותך אני אשלח אותך ישר לגן-עדן, חס וחלילה'..."
וזה פירוש "גמלתהו טוב ולא רע": אשת חיל טובה אל בעלה כדי שיהיה לו טוב גם בעולם הבא, ולא כדי שיהיה לו רע ויילך לגיהנום (מתוך שיעור של ר' יהודה גנון ז"ל, בנושא 'אשת חיל') , טוב רוחני ולא רק טוב גשמי.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-04-06.
אשת חיל - חריצות בלי תירוצים
אנשים עצלנים מוצאים הרבה תירוצים כדי להצדיק את הבטלה שלהם. החריצות האמיתית מתבטאת בכך שהאדם מחפש תירוצים כדי לעשות, ולא כדי להתבטל. דוגמה יפה לכך ניתן למצוא בדברי השבח שנאמרו על "אשת חיל" בספר משלי, פרק לא (ע"פ מלבי"ם) :
-
-
- יש אנשים שאומרים "אין לי חומרי גלם -אני לא יכול לעבוד". אך אשת חיל (פסוק יג) "דרשה צמר ופשתים, ותעש בחפץ כפיה": היא לא מחכה שיביאו לה חומרי גלם, אלא דורשת אותם (= מחפשת היטב, כמו שמחפשים דבר חשוב במיוחד; ראו דרש ), כי היא באמת חפצה לעשות מלאכת-כפיים (=רוצה לעבוד, אוהבת את המלאכה ומבינה את חשיבותה; ראו חפץ ).
- יש אנשים שאומרים "אין טעם לייצר כאן - אין למי למכור". אך אשת חיל (פסוק יד) "הייתה כאונייות סוחר, ממרחק תביא לחמה": מחפשת לקוחות לסחורה שלה גם מעבר לים.
- יש אנשים, שגם כאשר הם עובדים - הם מנצלים את שעות העבודה ל"סידורים" אישיים. אך אשת חיל (פסוק טו): "ותקם בעוד לילה, ותיתן טרף לביתה, וחוק לנערותיה": את העניינים האישיים שלה - כגון הכנת אוכל לבני-ביתה - היא מסדרת בלילה, לפני שעות העבודה ( פירוט ).
- יש אנשים שאומרים "אין לי קרקע כדי להקים מפעל; אין לי אמצעי-ייצור". אך אשת חיל (פסוק טז): "זממה שדה ותיקחהו, מפרי כפיה נטעה כרם". היא השקיעה מחשבה עמוקה ( "זממה" ) והצליחה להשיג שדה, וגם לנטוע כרם ( פירוט ).
- יש אנשים שאומרים "אין לי כוח, השרירים שלי חלשים". אך אשת חיל (פסוק יז): "חגרה בעוז מותניה, ותאמץ זרועותיה": התחזקה והתאמצה לעבוד עוד ( פירוט ).
- יש אנשים, שמפסיקים לעבוד מייד עם סיום יום העבודה. אך אשת חיל (פסוק יח) "טעמה כי טוב סחרה, לא יכבה בלילה נרה": כשהרגישה שיש ביקוש ל"סחורה" שהיא מייצרת, המשיכה לעבוד גם בלילה, כדי לנצל את הגאות בשוק.
- יש אנשים, שכאשר כלי-העבודה שלהם נופל (למשל, המחשב מתקלקל) הם פשוט מחכים שיתקנו להם אותו. אך אשת חיל (פסוק יט): "ידיה שילחה בכישור, וכפיה תמכו פלך": כשהכישור מתקלקל או שהפלך נופל - היא מתקנת אותם ותומכת בהם במו ידיה, כדי שתוכל להמשיך לעבוד.
-
קראנו שבעה פסוקים שמתארים שבעה "תירוצים" שנועדו להצדיק את העצלנות, ואשת-החיל לא משתמשת באף אחד מהם. בכך, אשת החיל עומדת בניגוד לעצל, שנאמר עליו (משלי כו טז): "חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם"( פירוט )
לעיון נוסף
מקורות
על-פי מאמר של אראל (הגהה: יעל) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-06-08.
סידורים אישיים - לפני שעות העבודה
אנשים רבים נוהגים לעשות סידורים אישיים תוך כדי שעות העבודה, ולפעמים באמת אין ברירה, כי שעות הפתיחה של החנויות/הדואר/משרדי הממשלה חופפות לשעות העבודה. אבל אם אפשר לעשות סידורים אישיים לפני שעות העבודה, זה כמובן עדיף. כך ניתן ללמוד ממעשיה של אשת חיל:
(משלי לא טו): "ותקם בעוד לילה, ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה"
אשת חיל עובדת בטויה (פסוק יג): "דרשה צמר ופשתים, ותעש בחפץ כפיה", והעבודה מתחילה עם שחר, אבל היא צריכה גם לדאוג לספק אוכל לבני משפחתה ולמשרתות, ולכן היא קמה בעוד לילה - כשעדיין לילה, לפני שעות העבודה, ומסיימת את כל הסידורים האישיים והמשפחתיים לפני עלות השחר: "ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה ".
פירושים נוספים
על-פי המשל הממשיל את התורה ל"אשת חיל", משמעות הפסוק היא שראוי לקום מוקדם, כאשר עדיין לילה, ללמוד וללמד (רש"י) .
ראו גם: חריצות בלי תירוצים .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-12-17.
לחשוב במה להשקיע את המשכורת
אדם מוכשר וחרוץ צריך לחשוב, תוך כדי שהוא עוסק במלאכתו, איפה הוא רוצה להשקיע את הכסף. כך עושה אשת חיל:
משלי לא טז: " "זממה שדה ותקחהו, מפרי כפיה נטע כרם" "
זממה = חשבה מחשבות עמוקות (ראו מזימה ).
ותקחהו = לקחה, קנתה אותו.
זממה שדה ותקחהו = אשת חיל עובדת בטקסטיל (פסוק יג: " "דרשה צמר ופשתים..." "), אבל תוך כדי עבודה, היא חושבת היטב איפה היא רוצה להשקיע את הכסף שהיא מרוויחה, ומגיעה למסקנה שההשקעה הטובה ביותר היא נדל"ן, ולכן קונה שדה; ולאחר מכן:
מפרי כפיה = מהמשכורת שקיבלה כתוצאה מעבודת-כפיה.
נטעה כרם = שתלה כרם בשדה שקנתה.
פירושים נוספים
1. פירשנו זממה = חשבה, ותקחהו = קנתה, זממה שדה ותקחהו = חשבה היטב במה להשקיע את הכסף איזה שדה לקנות: " "כאשר חשבה על השדה ונתנה עיניה בה, לא תשקוט עד אשר תקנה" " (מצודת דוד) , " "Ground must be examined. and bought, and planted out as a vineyard, with the earnings of her toil" " ( תרגום רונאלד קנוקס ) .
2. ויש שפירשו זממה = חרשה; כמו שהפועל "חרש" מציין גם חפירה בקרקע וגם מחשבה עמוקה, כך הפועל "זמם" מציין את שתי המשמעויות - מחשבה עמוקה וגם חפירה בקרקע. באותו אופן, ותקחהו = זרעה, כמו בפסוק יחזקאל יז ה: " "ויקח מזרע הארץ, ויתנהו בשדה זרע, קח על מים רבים..." ". לפי זה, זממה שדה ותקחהו = חרשה שדה וזרעה אותו; מן הסתם, לבעלה יש שדה, שהרי כל בני ישראל קיבלו אחוזה בארץ (ע"פ דעת מקרא בשם הרב משה זיידל ב"חקרי לשון") .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-12-17.
כושר גופני לנשים
כושר גופני חשוב לגברים (ראו תפארת בחורים כוחם ), אבל גם לנשים. כך ניתן ללמוד ממעשיה של אשת חיל:
(משלי לא יז): "חגרה בעוז מתניה, ותאמץ זרעותיה"
חגרה בעוז מתניה = הידקה את החגורה בכוח, כדי שתוכל לרוץ ולעבוד מהר יותר.
ותאמץ זרועותיה = חיזקה את שרירי הידיים שלה, כך שתוכל לעבוד ביעילות רבה יותר: " "חזקה זרועותיה במלאכה" " (מצודת דוד) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-12-17.
לטעום את השוק
אחד העקרונות היסודיים בעסקים הוא לשים לב לרמת הביקוש - אם יש הרבה ביקוש למוצר מסויים, יש לייצר כמות גדולה כדי לנצל את הגאות. כך עושה אשת חיל:
(משלי לא יח): "טעמה כי טוב סחרה, לא יכבה בליל נרה"
טעמה = בדקה והבינה .
טעמה כי טוב סחרה = אשת חיל בדקה את מצב השוק, והבינה שיהיה טוב לה לעסוק במסחר, כי יש ביקוש רב לסחורה שהיא מייצרת, ולכן -
לא יכבה בלילה נרה = עבדה קשה גם בלילה, מעבר לשעות העבודה, על-מנת לנצל את הביקוש ולהרוויח: " "כאשר יעצה בעצמה כי טוב סחרה למצוא בה ריוח, אז לא יהיה נרה כבוי בלילה, ועוסקת בסחורה אף בלילה" " (מצודת דוד על-דרך הפשט) .
הדבר נכון לא רק במסחר חומרי אלא גם ב"מסחר" רוחני, של דעות ורעיונות: כשאדם מזהה שיש ביקוש לרעיונותיו, הוא צריך לעבוד יומם ולילה על-מנת לספק את הביקוש. ולא רק כלפי אנשים אחרים אלא גם כלפי עצמו: כאשר הוא מרגיש בעצמו שיש "ביקוש" לחכמה, הוא צריך לנצל את המצב ולחקור יומם ולילה: " "כאשר תחל לחקור במושכלות ותמצא מוצא הדבר, אז לא תרפה ידיה ולא תשקוט עד תבוא אל התכלית, ולא יעצרנה עומק המושג, כי תתחכם להאיר המאפל, לצרוף וללבן." " (מצודת דוד על-דרך המשל)
פירושים נוספים
לא יכבה בלילה נרה
1. פירשנו שזה תיאור של מעשיה של אשת חיל, העובדת בחריצות גם בלילה.
2. אך יש שפירשו שזהו שכרה של אשת חיל, שנר-החיים שלה לא כבה גם בתקופות קשות ואפלות כמו לילה, למשל: " "'...ר' אבון בשם ר' יהודה בן פזי אמר: בתיה בת פרעה בכורה היתה, ובזכות מה היתה נצולת? בתפלתו של משה, דכתוב טעמה כי טוב סחרה, לא יכבה בלילה נרה - ליל כתוב, כמא דאת אמרת: ליל שמורים הוא לה'" " (פסיקתא דרב כהנא) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-12-21.
"כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי, וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן"
יש מפרשים שעני הוא מי שאין לו כסף לקנות אוכל, אך אביון יכול להיות שיש לו כסף, אך הוא צריך תמיכה נפשית. לכן לעני היא פורשת את ידה - ובתוך היד מטבע או מאכל. לאביון יש לתת את שתי הידיים, לתמוך, לעודד, לחבק.
להלביש את הבית בבידוד כפול
הבידוד התרמי של הבית יכול לצמצם באופן משמעותי את צריכת האנרגיה לחימום הבית בחורף. הדבר היה ידוע, כנראה, כבר בזמן התנ"ך, לפחות לנשים:
משלי לא כא: " "לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבש שנים" "
אשת חיל אינה דואגת מפני מזג אויר חורפי ומושלג , כי ביתה לבוש ומכוסה בשניים - שתי שכבות של בידוד.
ניתן לפרש את המושג בית בשתי דרכים :
בית = מבנה שגרים בו. לפי זה, הבידוד עשוי מ מרבדים = שטיחים ומצעים המונחים על התקרה ועל הקירות, כמו שנאמר בפסוק הבא: משלי לא כב: " "מרבדים עשתה לה..." ".
בית = משפחה. לפי זה, הבידוד הוא שתי שכבות של בגדים, שאשת חיל מלבישה בהם את בני משפחתה.
'
פירושים נוספים
שָנִים
1. פירשנו שָנִים כמו שְנַיִם , והכוונה לשכבה כפולה של בידוד לבית או של ביגוד למשפחה. כך פירש גם רש"י, כשפירש שאשת חיל היא משל לתורה: " "לבוש שנים - מלובשים בכפל, "נתן תתן... פתח תפתח... הענק תעניק...", כל אלו מצילין אותן משלג גיהנם" " (על-פי מדרש תנחומא ; ראו מקורות נוספים לפירוש זה ב'דעת מקרא') .
2. אך רוב המפרשים פירשו שָנִים כמו שָנִי , והכוונה לצבע העשוי מתולעת שני: " "לבוש שנים - בגדי צבעונין" " (רש"י בדרך הפשט) , " "דם ברית מילה" " (רש"י על-פי רבי יוחנן בילקוט שמעוני ) " "כי צבע השני, שהוא אדום, טבעו לחמם מאוד" " (מצודת דוד) , " "Let the snow lie cold if it will, she has no fears for her household is warmly clad" " ( תרגום רונאלד קנוקס ) . ומעניין ש"שלג" מנוגד ל"שנים" גם בדברי ישעיהו (ישעיהו א יח): " "אם יהיו חטאיכם כשנים , כשלג ילבינו" ".
-
-
- אולם, לא הצלחתי להבין איך צבע יכול לחמם. והרי ספר משלי עצמו מגנה את מי שנותן לרעהו בגד יפה ביום קר משלי כה כ: " "מעדה בגד ביום קרה, חמץ על נתר, ושר בשרים על לב רע" " ( פירוט ): " "המעלה על גופו בגד מקושט ביום קרה, ונחמד הוא למראה העין אבל אין בזה שום תועלת להגן מהקור..." " (מצודת דוד שם) .
-
-
- ייתכן שהחומר הספציפי שממנו מפיקים את צבע השני הוא חומר מבודד, וצריך עיון.
-
-
פסוקים נוספים
יש מפרשים, שגם הפסוק הבא עוסק בנושא דומה:
-
-
- משלי כב ה: " "צנים פחים בדרך עקש, שומר נפשו ירחק מהם" "
-
אם צנים = צנה = קור, אז הפסוק מלמד ש" שומר נפשו " יכול להתרחק ולהינצל מהקור, למשל, על-ידי בידוד (ראו דרך משובשת - הבחירה בידך ).
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-05-11.
האם אישה צריכה ללבוש בגדים מפוארים?
במשלי לא, מתאר המלך את תכונותיה הטובות של "אשת חיל" - אישה חרוצה, חכמה וצדיקה. אולם בין שאר השבחים מופיע שבח מאד מוזר:
משלי לא כב: " "מרבדים עשתה לה, שש וארגמן לבושה" "
מה השבח בכך שהאישה לובשת בגדים מפוארים? הרי יש בכך חשש גאוה, וגם הנביא ישעיהו הוכיח את הנשים שלבשו בגדים מפוארים מדי (ישעיהו ג יח-כג)! אילו היא היתה לובשת בגדים פשוטים - האם לא היתה אשת חיל ?!
אולי ההסבר הוא, שהמלך שר את השיר הזה לאימו (שנזכרה בתחילת הפרק - משלי לא א). אימו של המלך היתה מלכה, והיא היתה חייבת ללבוש בגדים מפוארים מתוקף תפקידה ומקומה בארמון (בשושן הבירה היה כלל " "כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק" "; מן הסתם גם בארמונות אחרים דרשו מהנוכחים ללבוש "בגדים ייצוגיים"). השבח בפסוק זה אינו על כך שהאישה לובשת בגדים מפוארים, אלא על כך שהיא עושה אותם בעצמה, למרות שהבגדים האלה עשויים מבד עדין ודורשים עבודה עדינה וקשה במיוחד.
גם כשהיא מגיעה למעמד גבוה שמחייב אותה ללבוש בגדי פאר, היא עדיין נשארת צנועה וענווה ותופרת את בגדיה בעצמה.
מקורות ופירושים נוספים
1. אחרי שכתבתי את המאמר, ראיתי פירוש דומה בתרגום לאנגלית: " "Made by her own hands was the coverlet on her bed, the clothes of lawn and purple that she wears" " ( תרגום רונאלד קנוקס ) .
וכן כתב שלום הלוי : כל העניין הוא בזה ש היא "עשתה לה" ולא אחרים "עשו לה".
אישה הדואגת לעשות בעצמה את בגדיה היא אישה צנועה ולא "בזבזנית" הקונה את בגדיה.
היא עושה את בגדיה יפים, בכדי שהיא תהה יפה עבור בעלה ולא בהכרח עבור זרים.
באופיה של האישה הוא להתייפות, להתקשט בתכשיטים וללבוש בגדים יפים. המטרה אצל רווקות הוא בכדי למצוא חן בעיני גבר שיקח אותה לאישה, ואצל אישה נשואה זה בכדי למצוא חן בעיני בעלה.
לעומת נשים העובדות ומכינות את מלבושיהן בעצמן, אלו הקונות את בגדיהן עושות זאת למען הראווה, למען שחברותיה יראו אותה ביפיה ועושרה, ובזה אין כל צניעות .
תגובה של יעל : בתקופת חיבור ספר משלי, יכול להיות שכשהאשה תפרה לעצמה בגדים זה הראה על חריצות, במקום לתת לתופרת, כי אז זו היתה מלאכה מקובלת של נשים. אבל היום, בניגוד לתגובה הקודמת, אני לא חושבת שיש איזשהו יתרון לאישה שתופרת את הבגדים שלה בעצמה. זה נראה בזבוז זמן, כשיש ייצור תעשייתי.
מקורות
על-פי מאמר של אראל (הגהה: יעל) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-06-06.
נודע בשערים בעלה, בשבתו עם זקני ארץ
השיר "אשת חיל" (משלי לא) מתאר אישה חרוצה, שמפרנסת את בעלה, "ושלל לא יחסר". אולם, על-פי התורה, חובתו של הבעל היא לפרנס את אשתו. מדוע אשת חיל מפרנסת את בעלה?
התשובה לכך כתובה בפסוק (משלי לא כג): "נודע בשערים בעלה, בשבתו עם זקני ארץ"
השער באותו זמן היה גם מקום המשפט והנהגת הציבור ; הבעל יושב בשער עם הזקנים, כלומר שופט או עוסק בצרכי הציבור.
באותו זמן, השופטים קיבלו משכורות נמוכות מאד, אם בכלל: " "אמר רב יהודה אמר רב אסי: 'גוזרי גזירות שבירושלים היו נוטלין שכרן (ומתפרנסין הימנו לפי שלא היו עסוקין במלאכתן): תשעים ותשע מנה מתרומת הלשכה; לא רצו - מוסיפין להם'. 'לא רצו'? - אטו ברשיעי עסקינן (שנוטלין שכר לדון יותר מכדי חייהן)? אלא 'לא ספקו (למזונות), אע"פ שלא רצו (ליטול) - מוסיפין עליהן'." " (תלמוד בבלי, כתובות קה. )
חז"ל דחו בשתי ידיים את האפשרות, שהדיינים לא ירצו לדון בגלל השכר הנמוך, או שידרשו העלאה במשכורת מעבר למינימום הנדרש כדי לחיות; דיינים כאלה הם רשעים, ובכלל לא אמורים להגיע להיות דיינים. המצב בימיהם היה הפוך - דיינים סירבו לקבל העלאה במשכורת, למרות שהמשכורת לא הספיקה לקנות אוכל לעצמם ולמשפחתם! במצב כזה קבעו חז"ל, שיש לחייב אותם לקבל העלאה במשכורת, על-מנת שבריאותם לא תיפגע.
לכן, כאשר הבעל היה שופט, האישה היתה צריכה לעבוד.
לעיון נוסף
בעלה של אשת חיל, שהיא גם חכמה ("פיה פתחה בחכמה"), זוכה לשבת בשער עם מנהיגי הארץ; אך אדם אויל, שאינו רוצה לקחת אישה חכמה, לא יזכה לשבת בשער ( פירוט ).
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-09-23.
דיבורים אחרי מעשים
לפני שאדם מדבר על חכמה או חסד, הוא צריך להתנסות בעצמו בעניינים שהוא מדבר עליהם. זו דרכה של אשת חיל:
(משלי לא כו): "פיה פתחה בחכמה, ותורת חסד על לשונה"
פיה פתחה - עד עכשיו פיה היה סגור, כי היא היתה עסוקה בעשיה - עבדה, סחרה והצליחה בעסקיה, טעמה כי טוב סחרה, לא יכבה בלילה נרה . רק אחרי שהצליחה בעצמה, פתחה את פיה כדי ללמד אחרים. מעבר לכך -
פיה פתחה בחכמה - היא פותחת את פיה רק כדי להגיד דברי חכמה, כדרכם של תלמידי חכמים: " "פיה פתחה בחכמה - שאינו פותח פיו אלא בחכמה, וכמו שאמרו, שאפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה תלמוד" " (הגאון מווילנה; הוא מפרש את כל הקטע כמשל על התורה, אך דבריו מתאימים גם לפשט הכתוב) .
חסד על לשונה - רק אחרי שהיא מתנהגת בחסד, "כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון", היא פותחת את פיה כדי לקרוא לאחרים לעשות חסד. מעבר לכך -
ותורת חסד על לשונה - כשהיא מדברת על חסד, יש בפיה תורה שלמה שמסבירה איך לעשות חסד בצורה נכונה - איך להלוות לאנשים ולדאוג שיחזירו, איך לתת צדקה באופן שיעודד אנשים לצאת מהמצוקה; גם את החסד היא עושה בחכמה.
פירושים נוספים
פיה פתחה בחכמה
מה המסר המעשי של הפסוק?
1. לפי פירושנו למעלה, המסר הוא שהאדם לא צריך למהר לפתוח את פיו, אלא רק לאחר שעשה מעשי חכמה, ורק כשיש לו דברי חכמה להגיד.
2. אך ניתן לראות בפסוק מסר נוסף, שמתייחס דווקא לנשים. ישנן תרבויות שאינן מעודדות את הנשים לרכוש חכמה והשכלה, וישנם - גם בימינו - אנשים שחוששים מלהינשא לנשים חכמות יותר מהם (ראו מי מפחד מבת-זוג חכמה? ); הפסוק מלמד שהחכמה היא מעלה חשובה גם אצל נשים. הפסוק משמש כמוטו של תנועות ומוסדות המעודדות נשים ללמוד, ראו למשל נשים בתנועת חב"ד , לימוד תנ"ך באולפנה .
תורת חסד
המושג "תורת חסד" מופיע רק כאן. מה משמעותו?
1. פירשנו שהכוונה להוראה ולימוד הקשור לעשיית חסד.
2. אך יש שפירשו שכוונה לסוג מיוחד של לימוד תורה - לימוד שהוא עצמו חסד:
-
-
- לימוד ללא מטרת רווח: " "שלומד לשם שמים... שמתחסד עם קונו... תורה לשמה זו היא תורה של חסד..." " (הגאון מווילנה ע"פ זוהר ותלמוד בבלי סוכה מט:) ,
- לימוד על-מנת ללמד אחרים: " "תורה ללמדה זו היא תורה של חסד" " (רבי אלעזר, תלמוד בבלי סוכה מט:) ,
- הוראה ללא שכר: " "אין עסקה כי אם השתדלות החכמה, ותשפיע לזולת אף בחסד, בלי תשלום גמול, אם לא מצאה ידו די חכמה לתתה לה תמורת חכמתה" " (מצודת דוד) .
- הוראות הנאמרות בעדינות ובאדיבות: " "Ripe wisdom governs her speech, but it is kindly instruction she gives." " ( תרגום רונאלד קנוקס ) .
- " "אם לומד התורה שתהיה אצלו, בדבר זה יש גבול לתורה, כאשר תהיה נמצאת אצלו בלבד, ואין ראוי שתקרא תורת חסד, שהחסד מתפשט בלי גבול; וכאשר למוד התורה מתפשט לאחרים, אז היא תורת חסד."
- "הרי ללישנא קמא, כאשר עוסק בתורה לשמה, והתורה בעצמה היא השכל, אשר השכל לא יוגבל ולא יוגדר, ולפיכך נקראת תורת חסד... ואם עוסק בתורה שלא לשמה, רק להנאתו הגשמית, בשביל שינהגו בו כבוד, אין ראוי שתקרא תורת חסד."
- "וללשון השני נקראת תורת חסד כאשר התורה היא להשפיע לאחרים, שהשכל השפעתו אל הכל, ולכך נקראת תורת חסד, שהחסד מתפשט אל הכל, וכך השכל העליון מתפשט אל הכל, ולפיכך ראוי ומחוייב שיהיה תורת האדם כאשר ראוי אל השכל העליון אשר הוא מתפשט אל הכל, וכך יהיה תורתו על מנת ללמד אל הכל ..." " (המהר"ל, נתיבות עולם, נתיב התורה ז) .
-
ראו גם: תורת חסד, תורת אמת, תורת חיים - שלשה תארים עצמיים של התורה על-פי החסידות .
פסוקים דומים
בתחילת הפרק נאמר למלך "פתח פיך לאלם, אל דין כל בני חלוף. פתח פיך שפט צדק, ודין עני ואביון", כלומר, פתח את פיך בחכמה כדי לשפוט את העניים בצדק, ובכך גם תעשה עמם חסד. אשת חיל מתנהגת כמו המלך האידיאלי, ופותחת את פיה בדברי חכמה וחסד.
יש מחז"ל שדרשו את הפסוק על בני ישראל, שהיו הראשונים שפתחו את פיהם בדברי שירה ותהילה לה', אחרי קריעת ים סוף (שמות רבה כג ד) . ויש שדרשו את הפסוק על דוד, שפתח את פיו ואמר את כל ספר תהלים (תלמוד בבלי, ברכות י.) .
מאמרים נוספים - באדיבות גוגל
-
-
- השילוב הנכון בין מחקר שכלי לאמונה טבעית / ישיבת שילה : הגמ' (ברכות י') דורשת על הפסוק " פיה פתחה ותורת חסד על לשונה " שלמה המלך אומר פס' זה ... קודש מתוך הידיעה והחכמה " פיה פתחה בחכמה , ומתוך כך תורת חסד על לשונה ". ... ( מטמון )
- נשים למדניות לאורך ההסטוריה / מכללת תלפיות : " פיה פתחה בחוכמה ותורת חסד על לשונה " ג€“. על נשים למדניות לאורך ההיסטוריה ..... מתוך קינתו של הבעל על אשתו אנו לומדים על למדנותה ( פיה פתחה בחכמה איסור והיתר ... ( מטמון )
- פעילויות החסד באולפנית ישורון : " פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה ". פעילות חסד שש שנתית. מפעלים קבועים:. א. כח לתת- המוקד הטלפוני. מוקד טלפוני ארצי של ארגון החסד "כח לתת" אשר עיקר פעילותו ... ( מטמון )
- שיר השירים ורות / ישיבת בית אל : 45 ודרשו חז"ל "מאי דכתיב: פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה . כנגד מי אמר שלמה מקרא זה? לא אמרו אלא כנגד דוד אביו, שדר בחמשה עולמים ואמר שירה ". 46 ... ( מטמון )
- האקורדים לשיר "פיה פתחה בחכמה" של להקת "אוף שימחעס" / בתאלוש, חסידיסק ( מטמון )
- האשה היהודיה לדורותיה - תכנית בת-המצווה של מתן : אמר ר' אליעזר: מאי דכתיב (משלי לא, כו) " פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה " וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד ?אלא תורה לשמה זוהי תורה של חסד , ... ( מטמון )
- פיה פתחה בחכמה - האב הפנימי והאם הפנימית / שמאי פישמן, הבלוגיה, תפוז אנשים : דרשה לפרשת בהעלותך (מאוחר)" פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה " " פיה פתחה בחכמה " זה מה שאומר האבא הבוטח בשם לאמא. האבא הפנימי. ... ( מטמון )
- נאום אביגיל - ניתוח ספרותי / נתן קלאוס : אביגיל מתנהגת, אפוא, בהתאם לאופי האישה החכמה: " פיה פתחה בחכמה ותורת - חסד על לשונה " (משלי ל"א, כ"ו). היא מתעכבת על שמו של נבל ומסבירה אותו בצורה של סיפור ... ( מטמון )
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-12-21.
רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה
כשמשבחים מישהו, צריך להיזהר שלא לפגוע באחרים. כך ניתן ללמוד מדבריהם של בעלה ובניה של אשת החיל:
(משלי לא כט): "רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כלנה"
בפסוק י נאמר "אשת חיל מי ימצא?", כלומר, יש רק מעט "נשות חיל" ( פירוט ); למרות זאת, בפסוק שלנו נאמר שיש "רבות בנות" ש"עשו חיל"!
הסיבה היא, שפסוק י נאמר על-ידי החכם המתאר את המציאות, והפסוק שלנו נאמר על-ידי בעלה ובניה של "אשת חיל". הם מכירים אותה, ויודעים שהיא לא אוהבת שאומרים דברים רעים על הזולת, גם לא כדי לשבח אותה; לכן, אילו הם היו אומרים לה "כל שאר הנשים לא עושות חיל", "כל שאר הנשים עצלניות", וכו', היא היתה נפגעת אישית בשמן של הנשים האחרות.
לכן, כשהבעל והבנים רוצים לשבח את האישה-האם, הם קודם-כל משבחים את שאר הנשים.
פירושים נוספים
1. אפשר לפרש, שיש הבדל בין לעשות חיל באופן חד-פעמי, לבין להיות אשת חיל, שיודעת גם לנהל ולהנהיג .
חיל = "צבא" של אנשים, או רכוש ;
רבות בנות עשו חיל = ישנן נשים רבות שמצליחות להוליד וליצור משפחה גדולה או רכוש רב, אבל -
ואת עלית על כולנה = את לא רק עושה חיל, את אשת חיל (פסוק י), את יודעת גם לנהל ולנהיג את המשפחתה והרכוש שיצרת.
2. אפשר גם לפרש, שה בנות בפסוקנו הן בנותיה של אשת חיל; אשת חיל מחנכת את בנותיה לעשות חיל בעצמן.
-
-
- אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב בפירוש "בנותייך עשו חיל, ואת לימדת את כולנה", לתת שבח לאם על הצלחתה בחינוך הבנות.
-
3. אפשר לפרש, ש אשת חיל הוא מושג יחסי, לכל איש יש אשת חיל שמתאימה לו. אם כך, לכל איש ואיש אכן קשה מאד למצוא את ה"אשת חיל" שלו, אך בסך הכל יש הרבה בנות ש עשו חיל.
4. יש מפרשים ש אשת חיל היא משל לחכמת התורה. לפי זה, ייתכן שה בנות הן בינות, חכמות חיצוניות. לפי זה, הפסוק בא ללמד, שבכל הבינות החיצוניות יש ערך כלשהו, אבל חכמת התורה עולה על כולן, יש בה הכל (ע"פ גליה) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-12-17.
שקר החן והבל היופי?!
כשאיש ואישה נפגשים, הדבר הראשון שמושך את העין הוא היופי החיצוני, וליופי אכן יש חשיבות, אבל הוא גם עלול לסנוור ולהטעות. כך ניתן ללמוד מפסוק שנאמר על אשת חיל, אבל נכון גם לגבי גברים:
(משלי לא ל): "שקר החן והבל היפי, אשה יראת ה' היא תתהלל"
שקר החן = החינניות, ה"נחמדות" החיצונית, עלולה להטעות את האדם, להוליך אותו שולל כמו שקר, ולגרום לו לבחור בת זוג שאינה מתאימה לו.
הבל היופי = היופי החיצוני חולף ונעלם עם השנים כמו הבל-פה, ולכן אין להתייחס אליו בתור הגורם העיקרי שלפיו בוחרים בן או בת זוג.
אשה יראת ה' היא תתהלל = יראת ה' הפנימית היא התכונה העיקרית שבה ראוי להלל ולשבח את האישה.
אין להסיק מכאן שהיופי אינו חשוב כלל. הפסוקים הרי משבחים את אמותינו (וגם חלק מאבותינו) שהיו יפות, למשל:
-
-
- שרה, (בראשית יב יא): "ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה, ויאמר אל שרי אשתו 'הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את'"
- רבקה, (בראשית כד טז): "והנער טבת מראה מאד, בתולה ואיש לא ידעה"
- רחל, (בראשית כט יז): "ועיני לאה רכות, ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה"
- יוסף, (בראשית לט ו): "ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה"
-
ניתן להסביר את הזכרת היופי בתורה בכל מקרה לגופו, כחלק מהסיפור, למשל: היופי של שרה נזכר כדי להסביר מדוע אברהם חשש שהמצרים יקחו אותה, היופי של רבקה - כדי להדגיש שלמרות שהיתה יפה שמרה על צניעות, היופי של רחל - כדי להסביר את ההבדל בינה לבין לאה, והיופי של יוסף - כדי להסביר מדוע אשת פוטיפר נטפלה אליו. לפי דעה זו, ייתכן שהחן והיופי הם באמת שקר והבל, אבל אנשים מייחסים להם חשיבות והם משפיעים על התנהגותם (ראו הסברים נוספים על היופי במאמרים שהתפרסמו במדור 'היפים והתנכיים' ב'כפית של נח"ת' ) .
אולם, גם אשת חיל עצמה מתהללת בכך שיש לה בגדים יפים:
-
-
- (משלי לא כב): "מרבדים עשתה לה, שש וארגמן לבושה"
- (משלי לא כה): "עז והדר לבושה, ותשחק ליום אחרון"
-
גם כאן אפשר לתרץ כל פסוק בנפרד: אשת חיל משתבחת בכך שהיא עושה בעצמה את בגדיה ( פירוט ), וייתכן שהלבושים הם משל למידות ותכונות אופי (ראו דעת מקרא על משלי לא כה). אבל מכל המקורות ביחד עולה שליופי אכן ישנה חשיבות. הפסוק אינו טוען שהיופי אינו חשוב כלל, אלא רק שהיופי עלול לסנוור את האדם ולגרום לו להתעלם מכל שאר התכונות.
ההתעלמות מתכונות אחרות היא ה שקר שב יופי.
מקורות ופירושים נוספים
1. פירשנו שהפסוק מכוון, בין השאר, לגברים שרוצים לבחור להם בנות-זוג, ומלמד אותם שלא להסתנוור מהיופי החיצוני. כך פירשו בנות ירושלים בעת העתיקה, כאשר היו יוצאות לחולל בכרמים: " "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים... יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? 'בחור! שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך: אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל...'" " (רבן גמליאל, תלמוד בבלי תענית כו:) .
פירשנו ש"שקר" ו"הבל" הם מושגים יחסיים: ליופי החיצוני יש חשיבות כלשהי, אלא שהוא שקר ו הבל יחסית ליראת ה' הפנימית. פירוש זה נרמז גם בדברי חז"ל: " "שקר החן זה יוסף, והבל היופי זה בועז, יראת ה' היא תתהלל זה פלטי בן ליש. דבר אחר: שקר החן זה דורו של משה, והבל היופי זה דורו של יהושע, יראת ה' היא תתהלל זה דורו של חזקיה. דבר אחר: שקר החן זה דורו של משה ויהושע, והבל היופי זה דורו של חזקיה, יראת ה' היא תתהלל זה דורו של ר' יהודה ברבי אילעאי. אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילעאי שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה" " (תלמוד בבלי, סנהדרין כ.) . חז"ל כמובן לא התכוונו לזלזל ביוסף ובועז, או בדורם של משה ויהושע; הם רק באו ללמד שהכל יחסי - מה שנחשב לדבר חשוב ועמוק בדור מסויים, יכול להיחשב שטחי וחיצוני בדור אחר. למשל, יראת ה' של יוסף, שנמנע מלשכב עם אשת אדוניו, ושל בועז, שנמנע מלשכב עם רות שבאה אליו לגורן, היא חיצונית ושטחית לעומת זו של פלטי בן ליש, שחי עם מיכל אשת דוד במשך חודשים רבים ולא נגע בה. יראת ה' של דורם של משה ויהושע וחזקיהו, שלמדו תורה מתוך עושר ורווחה, היא חיצונית ושטחית לעומת יראת ה' של דורו של רבי יהודה בר אלעאי, שלמדו תורה מתוך עוני וצרות.
2. ייתכן גם, שהשיר "אשת חיל" הוא הספד שנאמר על האישה לאחר פטירתה. יש לכך כמה רמזים בשיר, כמו הפסוק "גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה", והמילים "ותשחק ליום אחרון" (ע"פ 'דעת מקרא') . כשהאישה מתה ונקברת, היופי שלה כבר לא חשוב, הדבר היחיד שנשאר הוא המעשים הטובים שעשתה, ויראת ה' שלה. לפי זה, הפסוק מביע רעיון דומה לזה שנזכר במקום אחר ביחס לעושר ורכוש (תהלים מט יז): "אל תירא כי יעשר איש כי ירבה כבוד ביתו. כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו": גם ליופי, כמו לרכוש, ישנה חשיבות מסויימת כל עוד האדם חי, אולם אלו קניינים חולפים, שאינם נשארים עם האדם לאחר מותו, ולכן יש לייחס להם חשיבות פחותה מאשר לקניינים הנצחיים שהם המעשים הטובים שהאדם עושה בחייו.
3. יש אומרים, שהפסוק "שקר החן והבל היופי" מבטא רק את דעתו של שלמה המלך, שהיו לו אלף נשים מכל העמים ומכל הצבעים, ולכן היופי כבר לא היה חשוב לו; אך לאדם רגיל היופי כן חשוב.
-
-
- אולם קשה לקבל דעה זו ברצינות, שהרי שלמה כתב את דבריו לכל אדם ולא רק לעצמו, והוא בוודאי ידע שלרוב האנשים יש רק אישה אחת.
-
4. יש מפרשים, שהחן והיופי הם שקר והבל, רק כאשר האישה היפה אינה יראת ה', בדומה לרעיון שנזכר במשלי יא כב: "נזם זהב באף חזיר - אשה יפה וסרת טעם" ( פירוט ); אך כאשר היא אישה יראת ה' - היא תתהלל גם בחן וביופי שלה.
-
-
- אולם,לפי פירוש זה עדיין לא ברור, מדוע אישה יראת ה' אמורה להתהלל בדבר שהוא שקר והבל? מדוע לא מספיק שתתהלל ביראת ה' שלה?
-
5. יש מפרשים, שהשקר הוא לא היופי עצמו, אלא התהילה שמהללים את האישה על יופיה, כי היופי אינו תלוי בה, היא נולדה יפה, ולכן אין טעם לשבח אותה על כך. זאת בניגוד לאשת חיל, שמתהללת בכך שהיא יוצרת מלבושים יפים ומהודרים, שהם כן בשליטתה.
-
-
- אולם, גם בימי התנ"ך, כמו בימינו, היופי היה בשליטת האדם, לפחות באופן חלקי: (אסתר ב יב): "ובהגיע תר נערה ונערה לבוא אל המלך אחשורוש, מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חדש, כי כן ימלאו ימי מרוקיהן, ששה חדשים בשמן המר, וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים".
-
6. לפי הפירוש ש"אשת חיל" היא משל לחכמה ותורה, ניתן גם לפרש שהפסוק מזהיר אותנו מפני רעיונות רוחניים שנראים יפים ונוצצים במבט ראשון, אך למעשה אין בהם אמת: " "העיונים הדקים והתחכמות החקירות הנמצאות בשאר החכמות, אין תועלתן רב מול חכמת התורה, כי כמוהם כאין נגדה" " (מצודת דוד) . גם בלימוד ומחקר יש חשיבות מסויימת ליופי, אך השיקול העיקרי הוא האמת. רעיון דומה נמצא גם במשפט המיוחס לאלברט איינשטיין, כמה מאות שנים מאוחר יותר, כשמישהו העיר לו שתורת היחסות שלו לא מספיק יפה: " "את היופי השאירו לציירים ולאדריכלים - אנחנו, המדענים, שואפים לאמת!" ".
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-01-05.
תנו לה מפרי ידיה, ויהללוה בשערים מעשיה
משלי לא לא: " "תנו לה מפרי ידיה, ויהללוה בשערים מעשיה" "
תנו לה = ספרו בשבחה, תנו לה דברי שבח.
פרי = משל לתוצאה או גמול .
תנו לה מפרי ידיה = שבחו אותה על התוצאות הטובות של מעשי ידיה, או, שבחו אותה כגמול על מעשי ידיה הטובים: " "שלמו לה גמול מעשיה, להללה ולשבחה" " (מצודת דוד) .
ויהללוה = יאמרו שהיא הטובה ביותר . לפי פסוק כח: " "קמו בניה ויאשרוה, בעלה ויהללה" ", המהללים הם בעלה ובניה.
השערים = מקום המשפט ומרכז החיים הציבוריים . לפי פסוק כג: " "נודע בשערים בעלה" ", המהלל בשערים הוא בעלה.
ויהללוה בשערים = ישבחו אותה בציבור; היא אמנם צנועה ונחבאת אל הכלים, אבל היא ראויה שישבחו אותה בציבור כדי שכולם יידעו על גדולתה.
ויהללוה בשערים מעשיה = מהקבלה לפסוקים הקודמים, ניתן להסיק שבעלה ובניה, שמהללים אותה, נקראים מעשיה. היא עשתה אותם, רק בזכותה הגיעו למה שהגיעו.
ואפשר לפרש שהכוונה לכל מעשיה , כל המעשים שעשתה 'מהללים' אותה כביכול, כי המעשים הטובים שלה גלויים וידועים לכולם: " "כשרון מעשיה מעיד עליה להללה בשער העיר כל יוצא ובא" " (רש"י) , " "כשרון מעשיה יהללו אותה בשערים, מקום מושב החשובים, ואין אם-כן מהצורך לפרסם שבחה, כי מעשיה הם המעידים עליה והם המהללים אותה" " (מצודת דוד) .
פירושים נוספים
1. פירשנו שהמתנה שנותנים לאשת חיל היא התהילה, הסיפורים שמספרים על חייה. ואולי זו גם כוונת המתרגם: " "Work such as hers claims its reward; let her life be spoken of with praise at the city gates" " ( תרגום רונאלד קנוקס ) .
2. יש אומרים, שהשיר אשת חיל נכתב במקור כהספד. גם בימינו נוהגים בכמה קהילות לקרוא שיר זה בלוויה של אישה. רמזים לפירוש זה הם הביטויים " "כל ימי חייה" ", " "ותשחק ליום אחרון" ", ואולי גם " "שקר החן והבל היופי" " ( פירוט ). לפי זה אפשר לפרש את הפסוק על עליית הנשמה לגן עדן:
תנו לה מפרי ידיה = המספידים מבקשים מהמלאכים השופטים את הנשמה שיתנו לה שכר טוב על המעשים שעשתה בימי חייה.
השערים = שערי גן העדן: " "שאו שערים ראשיכם - דא היא מתיבתא דלעילא" " (רעיא מהימנא, פרשת פינחס) , " "בשערים - שהם שערי צדק... השומרים השערים הם יהללו את מעשיה בשערי גן עדן" " (הגאון מווילנה, דפס"ר) ;
ויהללוה בשערים מעשיה = המעשים עצמם יהללו אותה וילמדו עליה זכות לפני בית דין של מעלה, כפי שאמרו חז"ל, שמכל מעשה טוב נברא מלאך המלמד עליו זכות.
מאמרים באדיבות גוגל http://www.google.com
-
-
- שישי משפחתי : תנו לה מפרי ידיה - לאישה זו מגיע מלא ההערכה וההוקרה על מפעל חיים שהרי ויהללוה בשערים מעשיה , תרומתה האדירה למשפחה ולקהילה נראים בכל מקום. ... ( מטמון )
- מרכז ישיבות בני עקיבא - הערב, המועיל ומה שבניהם, עיון במזמור לא ... : לפיכך זכתה ויצא ממנה דוד שרוה להקב"ה בשירות ותושבחות, לפיכך נאמר: " תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה ". החזק במוסר, שמרו התורה, ותנצלו מיצר הרע[14]. ... ( מטמון )
- הייד פארק - מרכז פורומים ישראלי | אשת חיל מי ימצא? : 26 מרץ 2006 ... שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תתהלל תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה . מה שאני מבינה זה, שמלבד להיראות מטופחת ומרשימה, ... ( מטמון )
- האדם הראשון, האשה הראשונה במיתוג וביחסי ציבור - TheMarker Cafe : תנו לה מפרי ידיה מרמז על הפעולות החיוביות שעליך לעשות כדי לזכות ביחס מהציבור " בדיוק כשווי של פרי ידיך" -- " ויהללוה בשערים מעשיה " מרמז על: יהללוה - משמעו ... ( מטמון )
- משלי פרק ל"א : (וקורא שלמה לכולם בסיום השיר:) תנו לה (כבוד) מפרי ידיה (=על כל מעשיה ), ויהללוה בשערים מעשיה (=עד שיהללו אותה המעשים שלה בשערים ). ... ( מטמון ) [1]
- eshethayil perush : ינתן לה שכר הראוי לפעולותיה - תנו לה מפרי ידיה . מעשיה הטובים מעידים עליה ברבים, והכל - ויהללוה בשערים מעשיה .מהללים אותה עליהם ... ( מטמון )
- "אשת חיל מי ימצא"....מוקדש לכל הנשים באהבה - הבלוג של הלב מזהב ... : תנו לה מפרי ידיה , ויהללוה בשערים מעשיה . כאשר מונעים מהאגו ומהמחשבות האישיות שלנו להשפיע עלינו, אנו מתחזקים בנפשנו. לא זו בלבד שהדבר מאפשר לנו לשלוט בתגובות ... ( מטמון )
- אשת חיל - TheMarker Cafe : תנו לה מפרי ידה ויהללוה בשערים מעשיה -סימן למבחן התוצאה תנו לה את מה שהיא מבשלת ותשפטו אותה על פי מעשיה . ומצאה חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם . ... ( מטמון )
- ב"ה : ואומר תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה = גם מפסוק זה רואים שהעיקר זה לא איך שנראים אלא מה שעושים. וכן הוא אומר צאינה וראינה. ... ( מטמון )
- האומנם שקר החן והבל היופי?! : "שקר החן והבל היופי אישה יראת ה' היא תתהלל, תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה ". (משלי ל"א, 30-31). כך חותם את הספר אחד מחכמי העת העתיקה, ... ( מטמון )
- טו באב : ... עיניך בנוי תן עיניך במשפחה שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל ואומר תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך ... ( מטמון )
- Ynet עושים חיל - תרבות ובידור : 9 ספטמבר 2008 ... רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה:. שקר החן והבל היופי אשה יראת-ה' היא תתהלל:. תנו לה מפרי מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה : ... ( מטמון )
- Nachshon Art Store original Jewish Art from the Holy city of ... : תנו לה מפרי ידיה , ויהללוה בשערים מעשיה . לאחר שישה - ימים של עמל בבית ומחוצה לו, בלחץ היומי, בריצות היום-יומיות בין הילדים, העבודה, הבית, הניקיונות, הקניות, ... ( מטמון )
- (עד עולם - אתר הנצחה לחנה ג'והן מרדי (1942-2007 : קמו בניה ויאשרוה, בעלה ויהללה. רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה. שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תתהלל. תנו לה מפרי ידיה , ויהללוה בשערים מעשיה ". ... ( מטמון )
- המחוללות בכרמים\ : ... אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה, +משלי ל"א+ שקר החן והבל היפי אשה יראת ה' היא תתהלל, ואומר: +משלי ל"א+ תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה ... ( מטמון )
- קום לבית הכנסת, לזכרה של אמי במלאות שנתיים למותה - TheMarker Cafe : איך שאני ואחיי היינו הולכים איתה לכול מקום לעזור לה . אם זה לקניות בשוק, ... חייל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה: ותתהלל: תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה : ... ( מטמון )
- rotter - מזל טוב לנחמן שלנו הידוע כNS : רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה. שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל. תנו לה מפרי ידיה , ויהללוה בשערים מעשיה . ... ( מטמון )
- מרכז ישיבות בני עקיבא - פרשת וישלח - וייאבק - יעקב לבדו : "אשת חיל מי ימצא... בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר... תנו לה מפרי ידיה , ויהללוה בשערים מעשיה ". הרב עזריאל אריאל, רב היישוב עטרת ... ( מטמון )
- השיעור ניתן ב-סיון ה'תשס"א : ... אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה, משלי ל"א שקר החן והבל היפי אשה יראת ה' היא תתהלל, ואומר: משלי ל"א תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה . ... ( מטמון )
- יהדות - וייאבק - יעקב לבדו : 8 דצמבר 2008 ... הוא יודע כי ההתגוננות - יש לה מחיר, והוא מוכן לעמוד בה. דווקא כאשר ראה המלאך "כי לא יכול לו" ... תנו לה מפרי ידיה , ויהללוה בשערים מעשיה ". ... ( מטמון )
- Yeshiva.org.il - הלכות ט"ו באב : ... אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה, 'שקר החן והבל היפי אשה יראת ה' היא תתהלל ' (משלי לא ל), ואומר: ' תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה ' (משלי לא לא). ... ( מטמון )
- ט"ו באב - חג האהבה : תתהלל' /משלי לא' / ואומר: ' תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה ', וכן הוא אומר: 'צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום ... ( מטמון )
- Yeshiva.org.il - עניינו של ט"ו באב : ואומר: תנו לה מפרי ידיה (ילדיה) ויהללוה בשערים מעשיה (חינוך הילדים)". יש לכם משהו לומר לנו? מצאתם טעות בשיעור? נתקלתם בבעיה? ... ( מטמון )
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-12-21.
