ביאור:משלי כ
מתוך ויקיטקסט
- א לֵץ הַיַּיןהיין לועג לאדם השותה אותו, משפיל ומבזה אותו (לחץ על המילה לפירוט), הֹמֶהמשמיע קולות שוטפים המטביעים את קולות הנפש של השותה (לחץ על המילה לפירוט) שֵׁכָרכל משקה משכר, וְכָל שֹׁגֶה בּוֹעושה שגיאה ושותה ממנו יותר מדי - לֹא יֶחְכָּם.
- ב נַהַם כַּכְּפִירכמו נהמת-רעב של אריה, כך צריכה להיות אֵימַת מֶלֶךְהיראה מפני המלך, מִתְעַבְּרוֹהעובר את גבול היראה ו"שובר דיסטנס" עם המלך (לחץ על המילה לפירוט) חוֹטֵא נַפְשׁוֹמסכן את חייו (לחץ על המילה לפירוט).
- ג כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת מֵרִיבלהיות הראשון שמפסיק את המריבה (לחץ על המילה לפירוט), וְכָל אֱוִיל יִתְגַּלָּעיתערב במריבה ותתגלה חרפתו.
- ד מֵחֹרֶףמפני החורף, שבו אין רואים תבואה בשדה (לחץ על המילה לפירוט) עָצֵל לֹא יַחֲרֹשׁ, (ישאל) וְשָׁאַליבקש ויחפש תבואה בשדהו בַּקָּצִיר – וָאָיִן.
|
הפסוק מתייחס לאנשים פשוטים, אך ביחס לה' מחשבותיו של האדם הן כמו פלגי מים רדודים. ראו משלי כא א |
- ה מַיִם עֲמֻקִּיםכמו מי תהום הנמצאים עמוק מתחת לאדמה, כך עֵצָה בְלֶב אִישׁ, וְאִישׁ תְּבוּנָהורק אדם היודע להסיק מסקנות מתוך רמזים כגון טון דיבור, שפת גוף וכו', הוא יִדְלֶנָּה.
- ו רָב אָדָםבמקרים רבים, האדם יִקְרָא אִישׁ חַסְדּוֹקורא לאיש שעשה עמו חסד בעבר ומבקש שיעשה עמו חסד שוב, אבל, וְאִישׁ אֱמוּנִיםהמתמיד במעשי חסד לאורך זמן (לחץ על המילה לפירוט) - מִי יִמְצָא?.
- ז מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיקמתנהג בשלמות ובעקביות בדרך הצדק (לחץ על המילה לפירוט), אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיוהלומדים ממעשיו והולכים בדרכיו (לחץ על המילה לפירוט).
- ח מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִיןיושב בעצמו במשפט כדי לפקח על השופטים בערכאות הנמוכות (לחץ על המילה לפירוט), מְזָרֶהמפזר לכל הרוחות בְעֵינָיובעצם העובדה שהוא משגיח בעצמו כָּל רָע.
- ט מִי יֹאמַרכשהמלך משגיח בעצמו, מי יוכל להיות בטוח שיצא זכאי במשפט, ולומר 'זִכִּיתִי לִבִּי, טָהַרְתִּי מֵחַטָּאתִי'?.
- י אֶבֶן וָאֶבֶןיחידות משקל לא שוות, אֵיפָה וְאֵיפָהיחידות נפח לא שוות, תּוֹעֲבַת יְהוָה גַּם שְׁנֵיהֶםגם כששני הדברים באים יחד וכביכול "מתקזזים" (לחץ על המילה לפירוט).
- יא גַּם בְּמַעֲלָלָיובנוסף למראהו החיצוני, גם בתעלוליו ומשחקיו הילדותיים (לחץ על המילה לפירוט) יִתְנַכֶּר נָעַרהילד נעשה שונה וניכר מילדים אחרים, ומהתבוננות במשחקיו ניתן לדעת, אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ.
- יב אֹזֶן שֹׁמַעַת וְעַיִן רֹאָה - יְהוָה עָשָׂה גַם שְׁנֵיהֶםיש להכיר טובה לה' על כך שברא בנו את חוש השמיעה וחוש הראיה, ולהשתמש בהם רק למטרות טובות, כגון - (לחץ על המילה לפירוט).
- יג אַל תֶּאֱהַב שֵׁנָה פֶּן תִּוָּרֵשׁתהיה רש, עני, פְּקַח עֵינֶיךָ שְׂבַע לָחֶםאכול ארוחת בוקר משביעה וצא ללימודים - (לחץ על המילה לפירוט).
- יד 'רַע! רַע!' יֹאמַר הַקּוֹנֶההלומד, הרוכש השכלה ודעת (לחץ על המילה לפירוט), וְאֹזֵל לוֹולאחר שהוא מסיים את לימודיו והולך לדרכו בחיים - אָז יִתְהַלָּליזכה לכבוד ותהילה על חכמתו.
- טו יֵשׁ זָהָבזהב נמצא, קל יחסית להשיג אותו וְרָב פְּנִינִיםפנינים יש הרבה, קל יחסית להשיג אותן; ולעומת זאת -, וּכְלִייש כלי אחד ויחיד שהוא הכי - יְקָרחשוב ובעל ערך (לחץ על המילה לפירוט) - שִׂפְתֵי דָעַתכלומר, הדעת חשובה ויקרה מכל (לחץ על המילה לפירוט).
|
ישנם פסוקים רבים המזהירים את האדם מפני ערבות, גם כשהלווה מוכר. ראו ערבות לעומת הלוואה |
- טז 'לְקַח בִּגְדוֹ!' כך יגידו לאדם כִּי עָרַב זָרחתם על ערבות ללווה שאינו מכיר, וּבְעַד (נכרים) נָכְרִיָּהאיזה זרה ששבתה אותו בטכסיסיה חַבְלֵהוּהסכים למשכן את רכושו.
- יז עָרֵבטעים לָאִישׁ לֶחֶם שָׁקֶרשהושג במרמה (לחץ על המילה לפירוט), וְאַחַראולם אחר שייחשף, לא יהיה לו מה לאכול ויצטרך לאכול אבנים יִמָּלֵא פִיהוּ חָצָץ.
- יח מַחֲשָׁבוֹתתוכניות שהאדם מתכנן בליבו בְּעֵצָהבעזרת עצה שהוא מקבל מהזולת תִכּוֹןתהיה יציבה, תתקיים (לחץ על המילה לפירוט), וּבְתַחְבֻּלוֹתאסרטגיה המתייחסת לכל המקרים האפשריים, הדורשת עצות של יועצים רבים (לחץ על המילה לפירוט) עֲשֵׂה מִלְחָמָה.
- יט גּוֹלֶה סּוֹד - עובר על איסור מהתורה כמו (לחץ על המילה לפירוט) הוֹלֵךְ רָכִיל, וּלְפֹתֶה שְׂפָתָיואדם שמפתה אותך בדבריו לגלות סודות לֹא תִתְעָרָבלא תהיה בחברתו, כדי שלא תתפתה לעבור על איסור זה.
- כ מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ - יִדְעַךְ נֵרויאבד את מצוותיו הנמשלות לנר (לחץ על המילה לפירוט), (באישון) בֶּאֱשׁוּןובאישון עיניו יהיה חֹשֶׁךְכלומר יאבד את התורה שנמשלה לאור.
- כא נַחֲלָהרכוש או ירושה (מבחלת) מְבֹהֶלֶתשמגיעה לאדם במהירות ובדחיפות (לחץ על המילה לפירוט) בָּרִאשֹׁנָהבתקופת חייו הראשונה (לחץ על המילה לפירוט), וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָךְ.
- כב אַל תֹּאמַר 'אֲשַׁלְּמָה רָע'אשלים את המעשה הרע שהתחלתי לעשות (לחץ על המילה לפירוט); קַוֵּה לַיהוָה, וְיֹשַׁע לָךְזכור שתמיד יש תקוה שה' יציל אותך מיצר הרע.
- כג תּוֹעֲבַת יְהוָה אֶבֶן וָאָבֶןכשסוחר מחזיק שני משקלות שונים עם אותו מספר, כדי לרמות, וּמֹאזְנֵי מִרְמָה לֹא טוֹב.
- כד מֵיְהוָה מִצְעֲדֵי גָבֶרה' מכוון את צעדי האדם ומדריכו בדרכו (לחץ על המילה לפירוט); וְאָדָם, מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ?אינו יודע דרכו ללא עזרת ה'
- כה מוֹקֵשׁ אָדָםמכשול שאדם שם לעצמו יָלַע קֹדֶשכאשר הוא ממהר להוציא מפיו את המילה "קודש", להקדיש ולנדור (לחץ על המילה לפירוט), וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּרהוא מנסה לחשוב ולבדוק אם אפשר להתחרט ולשנות את הנדר.
- כו מְזָרֶהמפזר לכל עבר, מפרק התארגנויות של רְשָׁעִים מֶלֶךְ חָכָם, וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָןורק אחר-כך הוא מעניש אותם (לחץ על המילה לפירוט).
- כז נֵר יְהוָהכמו נר שה' יצר, המאפשר לחפש פירורים בחורים ובסדקים נִשְׁמַת אָדָםכך הנשמה שה' נפח באדם, ובאמצעותה האדם, חֹפֵשחוקר היטבׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶןמחשבותיו ורגשותיו הפנימיים (לחץ על המילה לפירוט).
- כח חֶסֶדמעשים שלפנים משורת הדין וֶאֱמֶתעם הקפדה על שורת הדין (לחץ על המילה לפירוט) יִצְּרוּישמרו (לחץ על המילה לפירוט) מֶלֶךְ, וְסָעַדיתמוך ויחזק (לחץ על המילה לפירוט) בַּחֶסֶד כִּסְאוֹשלטונו (לחץ על המילה לפירוט).
- כט תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָםאנשים צעירים ראויים להתפאר בכוחם וכושרם הגופני (לחץ על המילה לפירוט), וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָהואנשים זקנים ראויים להתפאר בגילם המבוגר וניסיון חייהם.
- ל חַבֻּרוֹתפצעים סגורים, וגם פֶּצַעפצע פתוח (תמריק) תַּמְרוּקהם כמו חומר ניקוי המנקה בְּרָעמעשיו הרעים של האדם (לחץ על המילה לפירוט), וּמַכּוֹת חַדְרֵי בָטֶןוכאבים פנימיים הם כמו חומר ניקוי למחשבותיו ורגשותיו הרעים.
ביאורי פסוקים
לץ היין, הומה שכר, וכל שוגה בו לא יחכם
"אני יכול לשתות יין בלי הגבלה, לא יקרה לי כלום" - אם גם אתה חושב כך, קרא את הפסוק הבא:
משלי כ א: " "לץ היין, המה שכר, וכל שגה בו לא יחכם" "
לץ = לועג ומבזה ;
לץ היין = היין כביכול לועג לאדם ששותה אותו; האלכוהול, שעולה לראשו של השותה, כביכול מבזה את כל דברי החכמה שנמצאים שם, משפיל אותם מהמעמד הרם שלהם, ומשתלט על המוח במקומם.
הומה = משמיע קול גדול ושוטף ;
שֵכָר = כל משקה משכר;
הומה שכר = המשקה המשכר כובש ומטביע את האדם בתוכו, או: גורם לאדם לשמוע קולות שמטביעים בתוכם את קולות הנפש המקוריים של האדם.
אתה חושב שאתה חזק? היין יעשה ממך צחוק ויראה לך שהוא יותר חזק ממך; וכל שוגה בו - לא יחכם - כל מי שעושה שגיאה ושותה יותר מדי, יאבד את חכמתו.
פירושים נוספים
מקובל לפרש את הפסוק: "לץ שותה היין". מה הקשר בין לץ לבין יין?
1. לפי הפירוש המקובל למילה לץ ( = אדם רע שלועג לטוב ) - הפסוק בא להזהיר, שמי ששותה יותר מדי יין, עלול להיות לץ ולהתחיל ללעוג לאחרים, ומי ששותה שכר, עלול להיות הומה , לדבר יותר מדי.
-
-
- אולם, אדם שמשתכר, לא בהכרח לועג לאחרים - בדרך-כלל הוא רק מתבדח ומדבר שטויות.
-
2. ע"פ הרב יונה גירונדי, ישנם חמישה סוגים של לצים, ואחד מהם הוא " "המתלוצץ בדבר שפתיים על המעשים והדברים, לא שיבוז להם בליבו, אך מדרך השמחים ללא דבר, ולא כחוק השחוק" "; הגדרה זו מתאימה לתיאור מעשיו של מי שמשתכר: " "ורוצה לומר, כי משתה היין גורם לשלושה דברים רעים. האחד, להיות האיש מתלוצץ . והשני, להיות הומה ובעל דברים... והשלישי, כל שוגה בו לא יחכם" " (שערי תשובה ג קעז) .
-
-
- אולם, הגדרה זו אינה מתאימה לפסוקים הרבים שבהם הלץ נרדף לרשע .
-
3. ויש מפרשים לץ = מסית ומדיח (אברהם אהוביה, "ככל הכתוב" עמ' 251) , ולפי זה יש לפרש: "לץ היין" = היין 'מסית' את האדם וגורם לו לסטות מדרך החכמה.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-06-23.
הכבוד האמיתי - להימנע מריב
שני אנשים רבים. מי מהם הוא המכובד יותר? יש שחושבים שהמכובד הוא זה ש"ניצח"; אבל לפי ספר משלי, המכובד יותר הוא דווקא זה שהפסיק ראשון:
(משלי כ ג): "כבוד לאיש שבת מריב, וכל אויל יתגלע"
שֶבֶת = מלשון ישיבה או מלשון שביתה, כלומר, הפסקה ועצירה;
שבת מריב = להפסיק לריב (מ = אות המציינת התרחקות והימנעות );
כבוד לאיש שבת מריב = כבודו האמיתי של האדם הוא, שהוא מצליח להפסיק לריב, להיות הראשון שפורש ומפסיק את המריבה. " "ואמרו רבותינו ז"ל, כי בארץ ישראל, בראותם שני אנשים נצים, ומקדים אחד מהם להחריש, ויושב מן הריב, היו אומרים עליו כי הוא המיוחס" " (רבי יונה על-פי תלמוד בבלי קידושין עא.) .
רק שלא יתחילו לריב אחר-כך על השאלה "מי הפסיק לריב ראשון"...
וניתן גם לפרש:
כבוד לאיש שבת מריב = אדם זוכה לכבוד רב יותר כאשר הוא שובת או יושב, מאשר כשהוא נמצא בריב (מ = אות המציינת השוואה ויתרון ).
אויל = שטחי ;
יתגלע = מתגלה באופן שלילי, מתגלה חרפתו;
וכל אויל יתגלע = אדם שטחי אינו חושב על התוצאות, אינו מסוגל להתאפק, וכשמישהו מעליב אותו הוא מיד יוצא לריב אתו, ובכך מתגלה חרפתו:
-
-
- אנשים רואים שהוא 'לוקח ללב' ונעלב בקלות, ואינו מסוגל להתאפק ולצאת מהמריבה ביוזמתו אלא נגרר אחרי הצד השני, והערך שלו בעיניהם יורד.
- אנשים אומרים: "אם הוא מתייחס לעלבון הזה ברצינות - אולי זה באמת נכון...".
-
פסוקים דומים
רעיון דומה נמצא ב (משלי יט יא): "שכל אדם - האריך אפו, ותפארתו - עבר על פשע"( פירוט ).
ולפי חלק מהפירושים, גם ב (משלי ל לב): "אם נבלת בהתנשא, ואם זמות יד לפה"( פירוט ).
ראו גם: כעס ואוילים .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-07-31.
ללמוד מקצוע בתקופה של אבטלה
כשיש מיתון והאבטלה גדלה, הרבה אנשים מתייאשים ואומרים "מה הטעם ללמוד מקצוע? - ממילא אין עבודה בחוץ...". על כך נאמר בספר משלי:
(משלי כ ד): "מחֹרֶף - עצל לא יחרש, ישאל בקציר - ואין"
בחברה החקלאית בימי התנ"ך, החורף היה עונה של מחסור (אין יבול), והקציר היה עונה של שפע (קוצרים את היבול שצמח). אדם עצל היו רואה שאין יבול, ואומר "מה הטעם להתאמץ ולחרוש, ממילא אין יבול...", ואז, כשהיה מגיע הקציר, לא היה לו מה לקצור.
גם בימינו יש תקופות של מחסור ותקופות של שפע, באופן מחזורי (ראו אוגר בקיץ בן משכיל, נרדם בקציר בן מביש ), אם-כי זמן המחזור הוא בדרך-כלל ארוך יותר משנה אחת. מי שמתעצל ואינו טורח ללמוד מקצוע בתקופה של מחסור - לא יהיה לו מקצוע כשתגיע תקופת השפע.
פירושים נוספים
1. במילה מֵחֹרֶף, האות מ מציינת סיבה - העצל לא יוצא לחרוש מפני החורף. פירשנו למעלה שהסיבה היא, שבזמן החורף לא רואים תבואה, והעצל אינו רוצה להשקיע אם אינו מקבל תמורה מיידית.
2. אך רוב המפרשים פירשו באופן יותר פשוט - " "מסיבת צינת החורף" " (מצודת דוד, וכן רש"י, רבי יונה, מלבי"ם) .
3. ואפשר גם לפרש שהאות מ מציינת את תחילתו של הזמן - מתחילת החורף העצל אינו חורש, ואינו מכין לו תבואה לעונת הקיץ.
חרישה בלימודים
כמה מפרשים פירשו את הפסוק גם כמשל לחכמה, למשל: " "והוא משל על האיש המתעצל לאסוף חכמה בימי נעוריו, שאז הזמן לחרוש חלקת הנפש... ולזרוע בה זרע החכמה והדעת... ואחר-כך, בימי זקנותו... לא ימצא פרי" " (מלבי"ם) .
ייתכן שזה המקור לפועל "חרש" שמשמעו בלשון ימינו גם "למד היטב". אפשר לפרש, שהפסוק רומז לתלמיד שאינו "חורש" ולומד בזמן החורף, וכשמגיעה תקופת הבחינות, שהיא בערך בעונת הקציר - בתחילת הקיץ, הבוחן שואל אותו שאלות ואין לו תשובות...
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-02-26.
איש תבונה יודע לדלות מחשבות
האם אפשר לקרוא מחשבות? לפי ספר משלי, מי שמתעמק מספיק יכול לפתח כישרון קרוב - הכישרון לדלות מחשבות:
(משלי כ ה): "מים עמקים עצה בלב איש, ואיש תבונה ידלנה"
עצה = תוכנית לפעולה .
לב = מקום המחשבות .
תבונה = הכישרון להסיק מסקנות .
מים עמוקים עצה בלב איש = לכל אדם ישנן מחשבות ותוכניות שהן נסתרות כמו מים עמוקים, ואי אפשר לראות אותן מבחוץ, אבל -
ואיש תבונה ידלנה = איש תבונה יודע להסיק מסקנות מהבעות פניו, מעשיו ומידע אחר שיש לו על האדם, ומתוך כך לגלות מה הן תוכניותיו.
כדי להצליח ב"דליית מחשבות" יש להיות איש תבונה , וזה דורש, בין השאר, הרבה שקט (משלי יז כז): "חושך אמריו יודע דעת, וקר רוח איש תבונה"( פירוט ). איש תבונה חוסך במילים, לא מדבר הרבה, ולכן הוא פנוי לשמוע ולהבין (ע"פ אלחנן לוטוק) .
'
מקורות ופירושים נוספים
1. פירושנו מסתמך על דברי מצודת דוד: " "מים עמוקים - דרך החכם להסתיר עצתו בעומק הלב ויקשה לזולתו להשיגה הרי היא כמים עמוקים שאי אפשר לשאוב המים התחתונים אבל איש תבונה ידלנה כי מתחלה ישאוב העליונים ויוכל לשאוב אח"ז את התחתונים ור"ל מתחלה יחקור הדברים המסתעפים עד אשר יבין את העצה הטמונה בלב" " (מצודות ).
2. ובתלמוד הסיקו מפסוקנו מסקנה נוספת: מכיוון שאיש תבונה מבין מעצמו, אין צורך למתוח עליו ביקורת באופן ישיר שעלול לגרום לו מבוכה, אלא אפשר להסתפק ברמז.
הסוגיה עוסקת בדיני הברכה שמברכים על האש: האם מברכים רק במוצאי שבת (כמו שאנחנו נוהגים לברך " "בורא מאורי האש" ", לזכר בריאת האש שהיתה במוצאי שבת), או גם במוצאי יום הכיפורים (שהוא דומה לשבת)? תוך כדי הדיון בסוגיה, הזכיר האמורא רבה-בר-בר-חנה את שמו של רבי יוחנן , וכתוצאה מכך נוצרה אי הבנה, ואמורא אחר בשם רבי אבא חשב שהוא מתכוון לומר שרבי יוחנן אוסר לברך. כשהאמורא עולא שמע זאת, הוא ידע שרבי יוחנן לא אמר כך, ולמרות זאת הוא לא מיהר לכעוס על רבה בר בר חנה ולהאשים אותו בטעות, אלא רק הסתכל עליו במבט של תוכחה. רבה בר בר חנה הבין את הרמז ומיהר להבהיר את כוונתו האמיתית. על כך אמר רב יוסף: " "מים עמקים עצה בלב איש - זה עולא, ואיש תבונה ידלנה - זה רבה בר בר חנה" " ( בבלי פסחים נג: ) - עולא שמר את התוכחה עמוק בליבו, וגילה אותה רק ברמז, כי ידע שרבה בר בר חנה הוא איש תבונה ויבין מעצמו את כוונתו.
בפרק אחר נאמר (משלי יז י): "תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה", כלומר, גערה שגוערים באדם נבון עלולה לשבור אותו ולפגוע בו יותר ממאה מכות שמרביצים לכסיל; הפסוק שלנו מלמד, שכשמדברים עם אדם נבון אין צורך לגעור, מספיק לתת רמז ( פירוט ).
3. פירשנו ש" עצה בלב איש " היא עצה שאיש אחר חושב עליה בליבו, אך ניתן גם לפרש שהכוונה לעצה שה' נותן לאדם בליבו - ראו עצת ה' בלב איש .
פסוקים דומים ומנוגדים
מים עמוקים נזכרים גם ב (משלי יח ד): "מים עמקים דברי פי איש, נחל נבע מקור חכמה"( פירוט ). אצלנו המים העמוקים הם משל למחשבה ( לב ), ושם המים העמוקים הם משל לדיבור ( פי ); כדי לדלות עצה מלב איש דרושה תבונה , וכדי לדלות את החכמה שבפי איש דרושה חכמה - ראו חכמה בפה, תבונה בלב .
פסוקים אחרים מסייגים את הפסוק שלנו ומלמדים שלא תמיד אפשר להבין את מחשבותיו ורגשותיו של הזולת, ולכן יש להיזהר כשמנסים להסיק מסקנות מ"דליית מחשבות":
-
-
- (משלי יד י): "לב יודע מרת נפשו, ובשמחתו לא יתערב זר"- רק האדם עצמו יכול לדעת מה יגרום לו שמחה או צער, ולכן, כשרוצים לשמח את הזולת, עדיף לשאול אותו מה משמח אותו, ולא להחליט עבורו ( פירוט ).
- (משלי כז יט): "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם": כמו המים הנמצאים בפנים של הזולת, בתוך העיניים שלו, המשקפים לנו את הפנים של עצמנו כאשר אנחנו מסתכלים לתוכם, כך לבו של הזולת משקף לנו את המחשבות של עצמנו, כאשר אנחנו מנסים להסתכל לתוכו ( פירוט ); ולכן, כשרוצים "לדלות מחשבות" מלב הזולת, צריך להשתדל לנטרל את המחשבות והדעות הקדומות של עצמנו.
- שמואל א טז ז: "כי האדם יראה לעיניים, וה' יראה ללבב": ה' רואה באופן קבוע את מחשבותיו של הזולת, ויודע את אופיו, ולכן רק ה' יודע מי הוא המתאים להיות מלך - ולא האדם. [[ביאור:]]
-
מאמרים נוספים - באדיבות גוגל
-
-
- "Likutei Mohoron II" : (משלי כ): " מים עמקים עצה בלב איש". ועל כן כשאין מועיל קול צעקה מחמת ... " מים עמקים עצה בלב איש, ואיש תבונות ידלנה". וזה שכתוב (דברים ל"ב): "כי ... ( cache )
- "Likutei Mohoron II" : לחתר ולגלות המים שמהם גדלה האמונה הקדושה שהם " מים עמקים עצה בלב איש", שנזכה כלנו אנחנו וכל עמך בית ישראל לגלות ולהאיר עצות עמקות מתוך עמק ... ( cache )
- "Likutei Mohoron II" : הבורא יתברך, " מים עמקים עצה בלב איש". הן על כל אלה הכרחתי למלאות רצון חברי החרדים לדברי ה', המתאוים ומשתוקקים לתפלות אלו, להעתיקם ולהדפיסם, ... ( cache )
- "Likutei Mohoron II" : מים עמקים עצה בלב איש, ואיש תבונה ידלנה. מחשבות בעצה תכון, ובתחבלות עשה מלחמה". ויקים מהרה מקרא שכתוב: "יתן לך כלבבך, וכל עצתך ... ( cache )
- תורת ארץ ישראל : רבי אבא פתח: "מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה ". "מים עמוקים עצה בלב איש" זה הקב"ה, משום שהוא עשה עצות שהביא טעמים לגלגל גלגולים על העולם על ידי יוסף ... ( cache )
- breslev.co.il - חודש אב - העצה וספירת ההוד : וזהו "מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה ". בית המקדש הוא בחינת לב העולם, ועל כן "לבנון" מלשון ל"ב, נו"ן, נו"ן ג€“ כנגד נו"ן שערי בינה (חמישים שערי בינה) ... ( cache )
- Kamatz Uri Grossman : "מים עמוקים, עצה בלב איש, ואיש תבונה ידלנה " (משלי כה') ג€“ משל לבאר עמוקה מלאה צונן... ולא היתה בריה יכולה לשתות הימנה. בא אחד וקשר חבל בחבל ונימה בנימה, ... ( cache )
- שלומית קואץ' - דף הבית : "מים עמוקים, עצה בלב איש, ואיש תבונה ידלנה " (משלי כ,ז). שלומית שוגרמן,. מאמנת לצמיחה אישית מקצועית ורוחנית, המתמחה. בהבאת הפן היהודי והאמוני לתחום האימון. ... ( cache )
- Yeshiva.org.il - בריאת העולם ובנין המקדש : כי שאיבה הינה ממעמקי הבור ויש להשקיע בכך כוח גדול לדלות מים מבורות עמוקים, כמבואר במשלי (כ, ה), מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה . ... ( cache )
- פרשת לך לך : ... לשאוב מעומק באר המחשבה, והדולה עומד מחוץ, וסימן: מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה (משלי כ', ה), שאין דרך לדלות מים מעומק המחשבה אלא על ידי תבונה. ... ( cache )
- ישיבת שעלבים - על הבאר : אמר החכם מכל אדם: "מים עמוקים עצה בלב איש, ואיש תבונה ידלנה ". תקוותנו לזכות לתבונה שתסייע בידינו לדלות את העצה הנכונה והישרה, הטמונה עמוק כל כך בליבו של כל ... ( cache )
- ארכיון שיעורים - ערוץ מאיר, באהבה ובאמונה > > פרשת ויגש תשס"ה > מאמר : "מים עמוקים עצה בלב איש, [ואיש תבונה ידלנה ". משל] לבאר עמוקה מלאה צונן, והיו מימיה צוננין ויפין ולא היתה בריה יכולה לשתות הימנה. בא אחד וקשר חבל בחבל, ... ( cache )
- חובות הלבבות : וזה כמו שאמר הכתוב (משלי כ) מים עמוקים עצה בלב איש, ואיש תבונה ידלנה . רצה לומר, כי החכמה תקועה בתולדות האדם וטבעו, ובכוח הכרתו, כמים הטמונים בלב הארץ. ... ( cache )
- בס"ד : כך גם בשיחה אישית: "מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה " (משלי כ, ה). העצה, הידע והתשובות נמצאים כבר. חכמת ההקשבה כרוכה ביכולת לדלות אותם. ...
- ספר שערי אורה : מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה (משלי כ, ה), שאין דרך לדלות מים מעומק המחשבה אלא על ידי תבונ"ה. והמבין זה יתבונן מה שאמרנו למעלה, שלא נכנס אדם לעולם ... ( cache )
-
מקורות
על-פי מאמר של מחברים שונים שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-10-01.
איש חסד - איש אמונים
מה יותר קל - לעשות את מה שחייבים, או לעשות מעבר למה שחייבים?
לפי ספר משלי, קל יותר דווקא לעשות מעבר למה שחייבים:
(משלי כ ו): "רב אדם יקרא איש חסדו, ואיש אמונים מי ימצא".
אמונים = קיום הבטחה או מחוייבות, חסד = מעשה שמעבר להבטחה ומחוייבות (ראו חסד ואמת ).
הרבה פעמים אדם קורא לאיש חסדו, לאיש שעושה עמו מעשה שמעבר לחובתו; אך קשה למצוא אנשי אמונים, אנשים שמקיימים את הבטחותיהם ועושים את חובתם.
נשמע מוזר? אכן, אך זה טבע האדם: כשהאדם עושה חסד, הוא מרגיש גדול וחזק, ומקווה שמעשיו יתפרסמו ושכולם יעריצו אותו על מה שעשה; וכשהוא רק ממלא את חובתו, הוא מרגיש כבול ומשועבד, ואין לו תקווה שיזכה להוקרה. לכן אנשים מעדיפים לעשות חסד, מאשר להיות אנשי-אמונים. ועל כן אמרו חז"ל " "גדול המצווה ועושה - ממי שאינו מצווה ועושה" ".
פירושים נוספים
הפסוק מנגיד בין חסד לבין אמונים; מידת החסד נמצאת במידה רבה יחסית, ומידת האמונים נמצאת במידה מועטה יותר וקשה למצוא אותה. ניתן לפרש את הפסוק לפי כמה משמעויות שונות של המילה "אמונים" :
1. אמונים = קיום הבטחה ומחויבות, ולפי זה חסד = מעבר להבטחה ומחויבות (כן פירשנו למעלה; ודומה לזה פירש רש"י) .
2. אמונים = התמדה, ולפי זה: איש חסד הוא איש שעושה חסד מדי-פעם, ו איש אמונים הוא איש שעושה חסד באופן קבוע. הרבה פעמים אדם קורא לאיש שעשה איתו חסד בעבר, ומבקש ממנו שיעשה עמו חסד פעם נוספת. אך רוב האנשים מסוגלים לעשות חסד באופן חד-פעמי בלבד; איש אמונים, שעושה חסד באופן קבוע ובלי לאכזב - קשה מאד למצוא.
קל יותר לתת תרומה חד-פעמית גדולה, מאשר לחתום על הוראת קבע לתרומה חודשית קטנה (בנוסף לכך שהוראת קבע כרוכה גם בעמלות בנקאיות גדולות יותר...)
פירוש זה מתאים לפסוק הבא, שגם הוא מדבר על התמדה בדרך של צדיקות: מתהלך בתומו צדיק - אשרי בניו אחריו .
3. אמונים = אמת (ע"פ מצודת דוד) , ולפי זה, חסד = מעשה טוב, אמונים = אמירת אמת: הרבה בני אדם קוראים ומפרסמים את מעשי החסד שעשו (כל איש ואיש קורא ומכריז על חסדו); אך קשה למצוא אנשי אמונים, אנשים שאומרים רק את האמת ואינם מפריזים בתיאור מעשי החסד שלהם.
וחז"ל דרשו פסוק זה על רבי זעירא, שהקפיד על דיוק ואמינות במסירת מידע: " "רב אדם יקרא איש חסדו - זה שאר כל אדם. ואיש אמונים מי ימצא - זה רבי זעירא. ד[א]מר רבי זעירא: לית אנן צריכין חששין לשמועתיה דרב ששת, דהוא גברא מפתחה. אמר רבי זעירא לרבי יסא: חכים רבי לבר פדיה דאת אמר שמועתא מן שמיה. אמר לו: ר' יוחנן אמרן משמו. אמר רבי זעירא לרבי בא בר זבדא: חכים רבי לרב דאת אמר שמועתא מן שמיה. אמר לו: רב אדא בר אהבה אמרן משמו" " ( תלמוד ירושלמי על שבת א ב, דף ו: ) . יש אנשים רבים שיודעים לעשות חסד במידע, לפרסם חדשות או להעביר מסרים; אבל יש רק מעטים שמקפידים להעביר את המידע באמינות, בלי להוסיף ובלי לגרוע.
מי ימצא?
השאלה " מי ימצא? " במשמעות "קשה מאד למצוא" נזכרת גם בפסוקים נוספים:
מקורות
על-פי מאמר של אראל (הגהה: יעל) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-08-25.
איך לחנך את הילדים כך שיהיו צדיקים
הורים הרוצים שילדיהם יילכו בדרכם צריכים להקפיד על שלמות ועקביות בהתנהגות שלהם עצמם:
(משלי כ ז): "מתהלך בתמו צדיק - אשרי בניו אחריו"
יש הבדל בין תמימות לבין צדיקות : התמימות מציינת את השלמות, ללא כל פגם; ובמקרה שלנו - את ההתמדה והדבקות בדרך הצדיקות.
אם ההורים מתנהגים בצורה לא עקבית, מציבים דרישות בפני הילדים אבל "מחפפים" ומקלים על עצמם, הילדים יקלטו את המסר, הם יבינו שהתורה שמלמדים ההורים אינה רצינית ואין צורך להתאמץ ולקיים אותה.
אבל אם ההורים מתנהגים, כמיטב יכולתם, בצורה עקבית ושלמה, ומתייחסים ברצינות לכל ערך ולכל עיקרון שהם מעבירים לילדיהם, לא רק צדיקים אלא גם מתהלכים בתומם, גם הילדים יתייחסו ברצינות לתורתם של ההורים, ואז אשרי בניהם ההולכים בדרכיהם אחריהם.
הורים הרוצים שילדיהם ילכו בדרכיהם, צריכים להחמיר על עצמם הרבה יותר ממה שהתרגלו כשהיו רווקים.
פסוקים דומים
הראשון שקיים הנחיה זו היה אברהם אבינו:
-
-
- (בראשית יז א): "וירא ה' אל אברם ויאמר אליו: 'אני אל שדי, התהלך לפני והיה תמים '"- מייד לאחר שנאמר לאברהם ללכת בתומו, הוא התבשר על הולדת יצחק, בנו שהמשיך את דרכו אחריו ( פירוט ).
-
מצד שני, מצאנו גם אנשים שהיו צדיקים תמימים ולמרות זאת לא כל ילדיהם היו צדיקים:
-
-
- (בראשית ו ט): "אלה תולדת נח: נח איש צדיק תמים היה בדרתיו, את האלהים התהלך נח"
- (תהלים קא ב): "אשכילה בדרך תמים מתי תבוא אלי אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי"
-
אולי זה משום שהאם לא היתה צדיקה תמימה?
פירושים נוספים
המשפט "אשרי בניו אחריו" כולל גם הבטחה שהבנים ילכו בדרכי האב ("אחריו"), וגם הבטחה שהבנים יקבלו שכר: " "אשרי בניו - אשרי לבניו אחרי מותו כי יחסו בצל זכותו" " ( מצודות ) , " "מתהלך בתומו צדיק - זה אברהם... אשרי בניו אחריו - אתה מוצא, כל מה שעשה אברהם אבינו למלאכי השרת בעצמו, עשה הקדוש ברוך הוא לבניו במדבר..." " ( שמות רבה כה ה , וראו גם שמות רבה ל כ ) .
" "כי כמה מדות שהצדיק טרח ויגע להשיגם, לבניו אחריו המה כטבע מוטבע, ובקצת יגיעה יגיעו לזה. כמו שנראה בחוש, שרבים מעמי ארץ מהיהודים מוסרים את עצמם על קידוש השם. והוא מוטבע בנו מאברהם אבינו, שמסר נפשו לאור כשדים על אמונתו. וכן כל העשרה נסיונות היו להישיר הדרך לפנינו." " (הרב חיים מוולוזין, רוח חיים על משנה אבות ה ג ) .
מלבד הקשר לאברהם אבינו, ניתן לדרוש את הפסוק גם על אנשים נוספים שהתהלכו בתמימות:
מאמרים נוספים - באדיבות גוגל
-
-
- ביאור:נח - התוית הדרך למעלת צדיק מושלם ג€“ ויקיטקסט : 31 דצמבר 2007 ... יה"ר שנזכה אנו ובנינו וכל זרעינו עד עולם להתרומם במעלות הצדיקות, ויתקיים בנו מקרא שכתוב: " מתהלך בתמו צדיק אשרי בניו אחריו" (משלי, כ', ז'), ... ( cache )
- לארשי תבשחמ : גיליון 99, " מתהלך בתמו צדיק, אשרי בניו אחריו" / ד"ר יעקב הדני. על הדרכים לחיזוק האמונה וההכרה הדתית בקרב תלמידי החמ"ד. ... ( cache )
- עקידת יצחק ג€“ ויקישיבה : ... ()1821 מחשובי תלמידיו של הגאון מווילנה, אשר פירש את הפסוק מספר משלי: " מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק; אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו. ... ( cache )
- וכבר יקרא באופן אח' שישיב עונש מה לבנים על חטא אבותם וזה אמנם יהיה... : מתהלך בתמו צדיק אשרי בניו אחריו. משלי פרק כ פסוק ז. הרב חיים מסביר: כי כמה מידות שהצדיק טרח ויגע להשיגם, לבניו אחריו המה כמו טבע מוטבע, ובקצת יגיעה יגיעו ... ( cache )
- בס"ד : ר' חיים מולו'זין זצ"ל הרי אומר על פי הפסוק " מתהלך בְּתֻמּוֹ צדיק אשרי בניו אחריו" (משלי כ, ז), "כי כמה מידות שהצדיק טרח ויגע להשיגן, לבניו אחריו המה ... ( cache )
- ג€�סיפור שני (ברוֹנא וחנה) : ... יִקְרָא אִישׁ חַסְדּוֹ וְאִישׁ אֱמוּנִים מִי יִמְצָא: מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו" ... ( cache )
- עולם התנ"ך : זה שאמר הכתוב: מתהלך בתומו צדיק, אשרי בניו אחריו (מש' כ ז), זה אהרן ובניו. אם מן הדבר הזה, אף משה היה צדיק ולא היו בניו כמותו, ועלי צדיק ולא היו בניו כמותו, ... ( cache )
- שמואל הנביא ותהליך הקמת ממלכת ישראל / יעקב פלדמן : זה שאומר הכתוב "מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו " (משלי כ, ז) - זה אהרן ובניו. אם מן הדבר הזה, אף משה היה צדיק, ולא היו בניו כמותו. ... ( cache )
- מרכז ישיבות בני עקיבא - פרשת לך לך - "ואעשך לגוי גדול" : ירצה בזה ע"פ מ"ש (משלי כ', ז') 'מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו ' כי כמה מידות שהצדיק טרח ויגע להשיגם לבניו אחריו המה כטבע מוטבע ובקצת יגיעה יגיעו לזה, ... ( cache )
- נח ובני ביתו - יהדות - ערוץ 7 : וכדבריו מובא באגדת בראשית (פ"י) על הפסוק (משלי כ ז): "מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו " אמרו במדרש: "אמר הקב"ה: מכאן ואילך איני עושה כשם שעשיתי לנח, ... ( cache )
- מקראנט : שלמה המלך אומר: "מתהלך בתומו צדיק, אשרי בניו אחריו " (משלי כ', ז'). מסביר ר' חיים מוואלאז'ין לגבי מוסר ומידות וזו לשונו: "כי כמה מידות שהצדיק טרח ויגע להשיגם ... ( cache )
- הרב יעקב הדני : (1989)"מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו ", שנתון מורשת יעקב, בית המדרש למורים ברחובות, 106-99. הדני,י.(1989)על תורת האחדות והאהבה במשנת הרי"מ חרל"פ זצ"ל ... ( cache )
- נשא בס"ד נשא ג€“ תשס"ח בקשר לפסוק בברכת הכהנים שמובא בפרשה: ישא ה... : מכתב מאליהו חלק א עמוד 140כדי להבין דברים אלו נתבונן דברי הרה"ג דסלר במקום אחר: 'מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו ' ג€“ הלוא זה אשר שאלנו עליו, ... ( cache )
- לכבוד הקדוש רבי חיים בן ר' משה חג'בי זצ"ל זיע"א - TheMarker Cafe : השיב נשמתו הטהורה לקונו זקן ושבע ימים כ חשוון תש"י (1949) זכה וגידל בנים צדיקים וענוותנים כמותו "מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו " ... ( cache )
- שיעורים במחשבה : שכן האבות הם אשר משרישים את תכונותיהם בבנים, וכדברי החכם מכל אדם: "מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו " כל עת אשר ירצה האדם לכלכל מעשיו ולדעת כיצד עליו לנהוג, ... ( cache )
- פרקי אבות ֲ» ארכיון ֲ» פרק ד - משנה כ : 20 פברואר 2009 ... וכד הוא פירוש הפסוק במשלי "מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו " אל תקרי בתומו אלא במותו, מי נקרא צדיק? מי שהוא יודע שהולך לבית עולמו ובניו ... ( cache )
- ב"ה זכריה פרק יד פסוק א : ויש שתהיה לחסד שקדם אביו והיה ראוי להטיב לבנו בעבורו, כמ"ש ליהוא בן נמשי: בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל, ואמר: מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו , ואמר: נער ... ( cache )
- ילקוט שמעוני - תהילים : וכן משה אמר תמים תהיה עם ה' אלקיך למה הצור תמים פעלו ותורתו תמימה תורת ה' תמימה, וכתיב מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו : אתה צויתה פקודיך לשמור מאד. ... ( cache )
- דרשות ר"י אבן שועיב : מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו . (משלי כ ז). מתהלך בתומו. הכתוב הזה דרשוהו חז"ל על אברה' אבינו ע"ה שנצטוה על המילה כשאמ' לו הקדוש ברוך הוא התהלך לפני והיה ...
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל (הגהה: יעל) שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-11-14.
חלוקה לרמות במערכת המשפט
החלוקה של מערכת המשפט לרמות ("ערכאות") היא הכרחית כדי לאפשר למערכת לתפקד; אפילו השופט המוכשר ביותר אינו מסוגל לשפוט את כל העם, כפי שלמד כבר משה רבנו מפיו של יתרו (שמות יח). אולם לחלוקה זו יש גם חסרונות:
(משלי כ ח): "מלך יושב על כסא דין, מזרה בעיניו כל רע. מי יאמר 'זיכיתי ליבי טהרתי מחטאתי'?!"
" "כבר אמר החכם (" קהלת ה ז"): "" "אם עשק רש, וגזל משפט וצדק תראה במדינה - אל תתמה על החפץ, כי גבה מעל גבה שמר, וגבהים עליהם" "", כלומר: אם תראה עושק וגזל ואין משפט במדינה, דע שהסיבה לזה, מפני שהשופט העליון הגבוה אשר במדינה אינו משגיח על המשפט בעצמו, רק מסר הנהגת המשפט להשר המשנה אשר תחתיו, והשר מסר לאשר תחתיו, והנעשקים לא יוכלו להגיע צדקתם אל המלך עצמו, כי אז יצוייר שהשופטים הקטנים לא ישגיחו לעשות משפט, או שאין כוח בידם, או שיטו אחרי הבצע והשוחד."
"אמנם, אם המלך בעצמו יושב על כיסא דין, ועושה המשפט בעצמו, אז בוודאי יעשה משפט לעשוקים, וזרוע רמה תישבר. ואמר בזה ארבעה תנאים:"
"א. שהמלך עושה משפט בעצמו,"
"ב. שיושב על כיסא דין, הישיבה על הכיסא מורה בקביעות,"
"ג. שיושב על כיסא דין, שיש הבדל בין כיסא דין ובין כיסא משפט, שהמשפט הוא הגמר... והפסק..., והדין הוא שמיעת הטענות..., שגם ישמע בעצמו טענות בעלי הדין, לא על ידי עורכי הדיינים ושופטים שומעים הטענות, שבזה יוכלו להטעות את השופט העליון,"
"ד. מזרה בעיניו כל רע, שמלבד המשפט - משגיח בכל מקום ומפזר ומזרה את הרע ע"י עיני השגחתו, שיתהלך בעצמו בין העם להשגיח על עושי רע להכרית כל פועלי אוון (ראו גם" מזרה רשעים מלך חכם ")."
"כשיש כל התנאים האלה, מי יאמר זיכיתי ליבי?, וכי ידמה לאיש, שאם הוא זכאי בליבו, כבר יטהר מחטאתו, הלא יגור ויפחד מן השופט הגדול הזה, אשר לו היכולת המוחלט, ואשר לא יטהו השוחד..." " (מלבי"ם)
כלומר, גם כשיש הירארכיה שיפוטית, השופטים העליונים חייבים להיות מעורבים במה שקורה ברמות הנמוכות, לפקח עליהן ולאפשר לכל אדם להתלונן אם הוא מרגיש שהשופטים ברמות הנמוכות לא עשו עמו צדק. אסור לשלטון המרכזי לעצום את עיניו ולהסתפק בהאצלת סמכויות לרמות נמוכות יותר.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-11-14.
ה' מתעב גם מרמה שבאה כתגובה למרמה אחרת
"אני מכיר את המוכר הזה, הוא גזלן, הוא לוקח מחיר מופקע; אז החלטתי לרמות אותו בחזרה, ולתת לו חלק מהתשלום בשטרות מזוייפים, כך שהמחיר יהיה הוגן".
האם מותר לעשות כך? האם מותר לתקן מעשה-מרמה באמצעות מעשה-מרמה אחר? לפי ספר משלי, נראה שלא:
(משלי כ י): "אבן ואבן, איפה ואיפה - תועבת ה' גם שניהם".
אבן = יחידת משקל; אבן ואבן = כשסוחר משתמש בשתי אבנים שונות עם אותו תג-משקל - אבן קטנה כשהוא מוכר ואבן גדולה כשהוא קונה.
איפה = יחידת נפח; איפה ואיפה = כשסוחר משתמש בשתי איפות עם אותו תג-נפח - איפה קטנה כשהוא מוכר ואיפה גדולה כשהוא קונה.
גם שניהם = גם כאשר שניהם נמצאים יחד .
בתורה כבר נאמר, שה' מתעב "אבן ואבן", וגם "איפה ואיפה" (דברים כה יג): "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן, גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה, גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ, אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ; לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה, כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל.".
הפסוק בספר משלי מוסיף, שה' מתעב אותם גם כאשר הם באים ביחד ולכאורה "מבטלים" זה את זה - כאשר המוכר משתמש באיפה מזוייפת והקונה משתמש באבן מזוייפת: " "אם יש להקונה אבן ואבן לשקול המעות, במשקל גדול ובמשקל קטן, ויש להמוכר איפה ואיפה למדוד כן לפי ערך זה את הפירות שמוכר, שאם מוכר במידה קטנה משלם לו המעות במשקל הקטן... תועבת ה' גם שניהם, אף שימצאו שניהם זה לעומת זה האבן מול האיפה, כי התורה הזהירה בכלל שלא יימצא בכיסך אבן ואבן בשום אופן ובשום הצטדקות" " (מלבי"ם) .
ה' מתעב את המצב שאנשים מרמים זה את זה, אפילו אם הרמאויות 'מבטלות' אחת את השניה.
אם המוכר רמאי - תבע אותו לדין וקנה אצל מוכר אחר; אל תרמה בחזרה.
מקורות ופירושים נוספים
1. הביטוי גם שניהם מציין, בפסוקים רבים, השוואה שאינה מובנת מאליה. ניתן לפרש כך גם כאן: " "אונאת אבן ואבן גדולה מאונאת איפה ואיפה, כי יוכל האדם להסתכל ולהתבונן בעומק חלל האיפה ולהבין שיעורה, על כן אמר גם שניהם - כי ייענש גם על איפה ואיפה" " (רבי יונה) .
2. ויש שפירשו גם שניהם = אפילו שניהם, בנוסף לדברים אחרים ידועים: " "ירמוז לגוזל וחומס וכל עושק, שהם תועבות גדולות מאלו, ולא יזכירם." " ( רמב"ן על דברים כג יט ) .
3. ויש מפרשים שהפסוק בא כאן כמשל למידות הלב והנפש, שנזכרו בפסוק הקודם "מי יאמר 'זיכיתי ליבי טהרתי מחטאתי?'": גם במידות הנפש יש להיזהר מפני איפה ואיפה, מפני מידות לא אמיתיות ולא עקביות: " "והנה, יתעב ה' האיש אשר בידו עוון אבן ואבן הרעות, אף על פי שלא חטא בהן, מפני שמזומנת להכשיל ולהחטיא... אם כן, האדם נתעב על כוונת ליבו הרעה ומידותיו הרעות" " (רבי יונה) .
השאלה אם מותר לאדם לעשות צדק לעצמו בדרכי מרמה נדונה במקורות רבים; ראו עשיית צדק בדרכי מרמה .
פסוקים דומים
בהמשך הפרק נאמר (משלי כ כב): "אל תאמר 'אשלמה רע', קוה לה' וישע לך. תועבת ה' אבן ואבן, ומאזני מרמה לא טוב". ניתן לפרש שיש קשר בין הפסוקים הסמוכים: "אל תאמר 'אשלם רע למי שרימה אותי בכך שארמה אותו בחזרה', אלא קוה אל ה' שיושיע אותך בדרכי יושר, כי ה' מרמה היא תועבת ה'" ( פירושים נוספים ).
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-09-26.
גם במעלליו יתנכר נער, אם זך ואם ישר פעלו
האם אפשר לדעת מראש, מתוך התבוננות בילד, איך יתנהג כשיגדל? לפי ספר משלי התשובה היא כן:
משלי כ יא: " "גם במעלליו יתנכר נער, אם זך ואם ישר פעלו" "
גם = בנוסף; גם במעלליו = בנוסף למראהו החיצוני.
התנכר = נעשה שונה ונבדל , כמו נכרי השונה מבני המקום, שאפשר להכיר ולזהות אותו בקלות.
גם במעלליו יתנכר נער = כשתינוק נולד, הוא דומה לכל שאר התינוקות, קשה להבחין בינו לבין תינוקות אחרים; במשך הזמן נעשה שונה ונבדל, במראהו החיצוני, וכולם שמחים ומתלהבים "כמה שהוא גדל", "כמה שהוא יפה"...
אבל התינוקות נעשים שונים זה מזה, לא רק במראה החיצוני אלא גם במעשיהם:
אם זך ואם ישר פעלו = מהתבוננות במעשיו של הילד, שהם ניכרים ומובדלים ממעשיהם של ילדים אחרים, אפשר לדעת אם יתנהג באופן זך וישר גם כשיגדל, ויש לחנך אותו בהתאם.
בשנים האחרונות נעשו מספר ניסויים המצדיקים טענה זו לגבי מאפיינים שונים של האישיות (ראו סקירה בנושא בספרו של דניאל גולמן "אינטלגנציה רגשית") :
-
-
- איפוק ושליטה עצמית : באחד הניסויים המפורסמים, שמו ילדים בני 4 בחדר שבו היה מרשמלו, ואמרו להם שאם לא יאכלו את המרשמלו עכשיו, יקבלו אחר-כך שני מרשמלו. חלק מהילדים הצליחו להתאפק וחלק לא. מתברר שהיו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות גם בהמשך החיים: אלה שהצליחו להתאפק היו, באופן מובהק, כשירים יותר מבחינה חברתית והשכלתית (שם עמ' 100-102) .
- ביישנות והססנות : במחקרים שנעשו במעבדה להתפתחות הילד של ג'רום קאגאן מאוניברסיטת הווארד, התגלו סימנים מוקדמים לביישנות אצל תינוקות כבר בגיל 21 חודש. בבדיקות שנעשו לאותם תינוקות בגילאים מבוגרים יותר, התברר שרובם נשארו ביישנים במידה כלשהי, אם כי חלק מהם השתנו (שם עמ' 238-241) .
- תוקפנות ואלימות : " "מחקרים שעקבו אחרי ילדים מהשנים שקדמו לבית הספר ועד לשנות העשרה הראו, כי שיעור העבריינים בשנות העשרה יכול להגיע עד מחצית מכלל אלה שהתפרעו בכיתה א, לא היו מסוגלים להסתדר לעת ההיא עם ילדים אחרים, לא צייתו להורים, והפגינו התנגדות כלפי המורים. כמובן, לא כל הילדים התוקפנים האלה עלו על נתיב המוליך לאלימות ולפשיעה בשלבים מאוחרים יותר של החיים, אבל מבין כל הילדים, הם הנתונים בסיכון הרב ביותר שבסופו של דבר יבצעו פשעים אלימים" " (שם עמ' 258) .
-
מכמה מחקרים עולה, שהמטען הגנטי של האדם יכול ליצור אצלו נטיה לתכונות אופי מסויימות, ולכן התכונות הללו מתגלות כבר בגיל צעיר מאד; עם זאת, המזג אינו גזירה משמים - האופי המוּלד ניתן לשינוי במשך כל החיים על-ידי למידה וטיפול מתאים. התקופה המתאימה ביותר להשפעה על אופיו של האדם היא בתקופת הילדות (שם, עמ' 248-250) , ולכן החכם מדגיש ש" "גם במעלליו יתנכר נער" " - יש לשים לב למעלליו המיוחדים של כל נער, כדי שיהיה אפשר לנצל את תקופת הנעורים ולהשפיע עליו לטובה.
מקורות ופירושים נוספים
במעלליו
על-פי מלבי"ם, " "ההבדל בין מעלל ובין מפעל, מעשה ודומיהם, שמעללים הם הפעולות הצומחות מתכונות נפשיות... כמו הפעולות הצומחות מתכונת הגאוה או הענוה, האכזריות או הרחמים, וכדומה" "; ואכן, המחקרים שהובאו למעלה מתייחסים בעיקר לפעולות הנובעות מתכונות אופי.
יתנכר נער
1. פירשנו התנכר = נעשה נִכָּר , שונה ונבדל מאחרים: אדם נכרי הוא אדם שקל להבחין בינו לבין הסביבה; אדם מֻכָּר הוא אדם שאנחנו יכולים להבחין בו בקלות; והפועל התנכר משמעו - נעשה שונה, מובחן ומובדל מסביבתו. ויש שפירשו אחרת:
2. התנכר = נראה כנכרי, זר ומוזר; הפסוק בא ללמד, שלפעמים מעשיו של הנער נראים מוזרים ומעוררים חשד בעיני הזולת, ואם הם זכים וישרים או לא (מצודת דוד) ; או, שלפעמים מעשיו של הנער נראים מוזרים יחסית לנער - הוא מתנהג כמבוגר (ע"פ הרב דוד קליר) .
-
-
- אולם, לפי פירוש זה, לא ברורה משמעות המילה "גם", ובכלל לא ברור מדוע הפסוק מדבר רק על "נער" - והרי חשדות יש גם כלפי צעירים וגם כלפי מבוגרים, וכן יש מבוגרים שמתנהגים בצורה מוזרה כמו צעירים...
-
3. התנכר = נהג כנכרי, לא התחבר; הפסוק בא ללמד, שלפעמים הנער "מתנכר למעלליו", אינו עוסק בתעלולים ילדותיים, משום שמידותיו זכות וישרות והן מרחיקות אותו מתעלולי הנעורים: " "ובא העניין הזה לשבח זכות הלב ותיקון המידות" " (רבי יונה) .
-
-
- אולם, הכתוב אינו מדבר על לב ועל מידות, אלא על מעשים " "אם זך ואם ישר פעלו" ".
-
4. התנכר = היה מוכר, נודע; הפסוק בא ללמד, שמתוך מעלליו של הנער אפשר להכיר את אופיו, ולדעת אם פעולותיו נעשו מתוך כוונות זכות וישרות (מלבי"ם) ; ואפשר ללמוד מכאן קל וחומר: כמו שאנחנו, כשאנו מסתכלים על ילד קטן שעדיין לא יודע להסתיר ולהעמיד פנים, אנחנו יכולים מייד להבין את כוונותיו, כך ה' רואה אותנו ומבין את כל מעשינו, כי כולנו ילדים קטנים לעומתו (הגאון מווילנה) .
-
-
- אולם, גם לפי פירוש זה לא ברורה משמעות המילה "גם"; ואם הכוונה היא "כמו המבוגר, גם הנער..." היה ראוי לכתוב "גם נער במעלליו יתנכר" או "במעלליו יתנכר גם נער".
-
'
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-06-23.
אוזן שומעת ועין רואה - ה' עשה גם שניהם
יש אנשים, שמרוב דבקותם באמונה מסויימת, מתעלמים מהעובדות הסותרות אמונה זו, ואף הופכים את ההתעלמות לאידיאולוגיה: לדבריהם, החושים מטעים אותנו, והדברים שאנחנו רואים ושומעים אינם רלבנטיים. לאנשים אלה נועד הפסוק:
(משלי כ יב): "אזן שמעת ועין ראה - ה' עשה גם שניהם"
חוש השמיעה וחוש הראיה אינם המצאה של "השטן" או של "יצר הרע", אלא הם מעשה ידי ה'; אלה הם שני אמצעים שה' נתן לנו כדי לעבוד אותו, להתקרב אליו ולהגיע אל האמת. לכן יש להתייחס בכבוד למראה עינינו ולמשמע אזנינו.
וכן נאמר גם בספר קהלת:
-
-
- (קהלת ב יד): "החכם עיניו בראשו, והכסיל בחשך הולך..."- החכם קודם-כל מפעיל את העיניים, מסתכל מסביב ובודק את העובדות, ורק אז מקבל החלטה; אבל הכסיל עוצם את עיניו והולך בדרכו בלי להתייחס לעובדות ( פירוט ). כשהחכם רוצה לבדוק האם פעולה מסויימת (הסכמי אוסלו, הפרטת מפעלי ים המלח, וכו') היתה טובה או רעה, הוא מתחיל מבדיקת העובדות - הוא מגדיר מדדים רלבנטיים (מספר הנפגעים מפעולות טרור, רמת זיהום האויר באיזור ים המלח וכו'), ובודק מה היתה השפעתה של הפעולה על אותם מדדים, ומתוך כך מגיע למסקנות; בעוד שהכסיל קובע את דעתו על-פי השקפת עולמו הקבועה והזרם שהוא משתייך אליו, ואינו מתעניין בעובדות.
-
הביטוי גם שניהם משמעו גם את שניהם יחד, גם את השילוב ביניהם (ראו גם שניהם ): ה' יצר לא רק את חוש הראיה וחוש השמיעה אלא גם את השילוב ביניהם, את הכישרון להצליב מידע מחושים שונים ולהגיע למסקנות. גם זה כישרון שיש להשתמש בו ברצינות:
-
-
- לא לסמוך רק על שמועות - כי הן עלולות להיות מוגזמות או מטעות;
- לא לסמוך רק על מראה עיניים - כי הוא עלול להיות מצומצם ומנותק מההקשר הרחב;
-
אלא להשתמש בשניהם יחד: אוזן שומעת ועין רואה... גם שניהם.
פירושים נוספים
הפסוק מציין עובדה - ה' יצר את האוזן ואת העין. מה המשמעות המעשית של עובדה זו עבורנו?
1. כפי שפירשנו למעלה, המסר הוא להתייחס ברצינות למידע שאנחנו מקבלים מהחושים שלנו.
2. ויש שפירשו, שהמסר הוא להכיר טובה לה' שברא את החושים.
יש דברים שעבור רובנו הם מובנים מאליהם, למשל: חוש הראיה וחוש השמיעה. הרי ברור שאנחנו רואים את מה שמול עינינו ושומעים את מה שמגיע לאזנינו, כך היה תמיד וכך צריך להיות. ספר משלי מלמד אותנו להכיר טובה לה' גם על חושים אלו, וכדברי ה' אל משה (שמות ד יא): "מי שם פה לאדם, או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור? הלא אנכי ה'!".
משמעות מעשית נוספת היא, שיש להשתמש בחושים, שה' נתן לנו, רק למטרות חיוביות המתאימות לרצונו (רש"י) , וכך נרמז גם בפסוק הבא המדבר על עיניים (רבי יונה גירונדי; ראו גם ראיה ושמיעה בספר משלי ) : "אל תאהב שנה פן תורש, פקח עיניך שבע לחם" ( פירוט ).
לפי זה, יש שתי דרכים לפרש את הביטוי גם שניהם:
-
-
- גם שניהם = גם את השילוב ביניהם , את שניהם יחד; ה' עשה לא רק את חוש הראיה וחוש השמיעה, אלא גם את הכישרון למזג מידע משני מקורות המידע הללו וליצור מהם תמונת עולם כוללת - כישרון מתקדם יותר שנמצא עמוק יותר במוח.
- גם שניהם = אפילו שניהם, בנוסף לדברים אחרים ידועים: " "ירמוז לאדם בכללו, יאמר שה' יצר את האדם ועשה גם אלו בו" " ( רמב"ן על דברים כג יט ) .
-
3. ויש שפירשו, שהמסר הוא להיות מוּדעים להשגחה התמידית של ה'.
עד כאן פירשנו אוזן שומעת ועין רואה = עינו של האדם ואוזנו של האדם; אך ניתן גם לפרש אוזן שומעת ועין רואה = עינו של ה' ואוזנו של ה', כמו שנאמר במשלי טו ג: "בכל מקום עיני ה', צופות רעים וטובים". ה', כביכול, יצר "אוזן שומעת" שבאמצעותה הוא שומע את כל מה שאומרים בני האדם, ו"עין רואה" שבאמצעותה הוא רואה את כל מה שעושים בני האדם.
כך, כנראה, פירש את פסוקנו רבי יהודה הנשיא: " "הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עבירה: דע מה למעלה ממך - עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין" " (אבות ב א) .
לפי זה, יש לפרש גם שניהם = השוואה שאינה מובנת מאליה ; יש אנשים המבינים שה' רואה את כל מעשיהם, ונזהרים שלא לעשות מעשים רעים. אבל הם לא תמיד שומרים על הדיבור שלהם - הם לא תמיד נזהרים מדיבורים רעים, ובכך כאילו מראים שהם חושבים שה' לא שומע את כל הדיבורים, אלא רק רואה. לאנשים כאלה נאמר: "אוזן שומעת ועין רואה - ה' עשה גם שניהם": ה' עשה בשמיים לא רק עין שרואה את כל המעשים, אלא גם אוזן ששומעת את כל הדיבורים.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-03-09.
איך לקום בבוקר?
יש הרבה אנשים שקשה להם לקום בבוקר. ייתכן שהפסוק הבא נועד לעזור להם:
(משלי כ יג): "אל תאהב שנה פן תורש, פקח עיניך שבע לחם".
הפירוש המקובל הוא, ששני חלקי הפסוק אומרים אותו הדבר במילים שונות: " אל תאהב לישון יותר מדי, אחרת תהיה עני ורש ; פקח את עיניך , תתעורר ולך לעבוד, כדי שיהיה לך לחם לאכול" (ראו עובד אדמתו ישבע לחם ).
אולם, ייתכן שהחצי השני של הפסוק בא לתת עצה לאנשים שאוהבים שינה, ואינם מצליחים לצאת מהמיטה בבוקר: " פקח עיניך " ומייד לאחר מכן " שבע לחם " - אכול ארוחת בוקר משביעה.
כדי להתמודד עם היצר המושך את האדם להמשיך לישון, יש להשתמש ביצר חומרי אחר - יצר האכילה. כשהגוף מרגיש שמחכה לו ארוחה טובה, תהיה לו יותר מוטיבציה לקום בבוקר.
גם חז"ל הדגישו את החשיבות של ארוחת בוקר - פת של שחרית ( תלמוד בבלי, בבא מציעא קז: ) : " "תנו רבנן: שלושה עשר דברים נאמרו בפת שחרית: מצלת מן החמה, ומן הצנה, ומן הזיקין, ומן המזיקין; ומחכימת פתי, וזוכה בדין ללמוד תורה, וללמד, ודבריו נשמעין, ותלמודו מתקיים בידו, ואין בשרו מעלה הבל, ונזקק לאשתו, ואינו מתאוה לאשה אחרת, והורגת כינה שבבני מעים; ויש אומרים: אף מוציא את הקנאה, ומכניס את האהבה. אמר לו רבה לרבא בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי שיתין רהיטי רהוט ולא מטו לגברא דמצפרא כרך, ואמרו רבנן: השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה? אמר לו: דכתיב (ישעיהו מט): " לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש ", לא יכם שרב ושמש כיון דלא ירעבו ולא יצמאו . אמר לו: את אמרת לי מהתם ואנא אמינא לך מהכא (שמות כג): " ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך " - ועבדתם את ה' אלהיכם זו קריאת שמע ותפלה, וברך את לחמך ואת מימיך - זו פת במלח וקיתון של מים. מכאן ואילך והסירותי מחלה מקרבך." "
הפסוק בהקשרו
הפסוק הקודם מסביר ש (משלי כ יב) "אוזן שומעת ועין רואה - ה' עשה גם שניהם" ( פירוט ), והפסוק שלנו מלמד שיש להשתמש בחוש הראיה שה' ברא בנו למטרה חיובית - לפקוח עיניים כדי לעבוד ולהתפרנס, ולא לבזבז אותו על מראות שליליים (ע"פ רבי יונה גירונדי; ראו ראיה ושמיעה בספר משלי ) .
הפסוק הבא מתייחס לאנשים שקשה להם לקום בבוקר רק כאשר הם צריכים ללכת לבית הספר ולקנות חכמה, ואומר להם משלי כ יד "רע רע יאמר הקונה, ואוזל לו אז יתהלל" ( פירוט ).
פירושים נוספים
המשפט שבע לחם יכול להתייחס לא רק ללחם חומרי אלא גם ללחם רוחני: " "אמרו רבותינו ז"ל: כל הישן בבית המדרש, תורתו נעשית קרעים... והיינו כשמתנמנם, חבריו לא ימתינו עליו, והוא ידלג... אבל מי שישן כל העת, אז תיוורש ולא ילמד כלל... פקח עיניך להקב"ה ויתן לך סייעתא מן שמייא, שתשבע וגם תאכל הלחם דאורייתא" " (הגאון מווילנה) .
לפי זה, ייתכן שגם המשפט פקח עיניך מתייחס לעיניים רוחניות: " "פועל פקח לא נאמר על פתיחת עיני הראות, רק על פתיחת עיני השכל. ויימצא השינה המליצית גם בעת שהאדם ער ועיניו הגשמיים פתוחים, אם נפשו הרוחנית ישנה, ותרדמת החומר נפל עליה, ועיני שכלו עצומים מהביט אל האלהים..." " (מלבי"ם) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-11-14.
עידוד לאנשים שקשה להם בלימודים
קשה לכם ללכת לבית-הספר / לאוניברסיטה? הלימודים גורמים לכם סבל?
אתם לא הראשונים:
(משלי כ יד): "'רע! רע!' יאמר הקונה, ואזל לו אז יתהלל"
קנה = למד, רכש השכלה. בכל ספר משלי, הפועל " קנה " מתאר קניין רוחני: תחבולות, חכמה, בינה, לב, דעת, אמת:
-
-
- (משלי א ה): "ישמע חכם ויוסף לקח, ונבון תחבלות יקנה"
- (משלי ד ה): "קנה חכמה, קנה בינה, אל תשכח ואל תט מאמרי פי"
- (משלי ד ז): "ראשית חכמה קנה חכמה, ובכל קנינך קנה בינה"
- (משלי טו לב): "פורע מוסר מואס נפשו, ושומע תוכחת קונה לב"
- (משלי טז טז): "קנה חכמה מה טוב מחרוץ, וקנות בינה נבחר מכסף"
- (משלי יז טז): "למה זה מחיר ביד כסיל, לקנות חכמה ולב אין"
- (משלי יח טו): "לב נבון יקנה דעת, ואזן חכמים תבקש דעת"
- (משלי יט ח): "קנה לב אהב נפשו, שמר תבונה למצא טוב"
- (משלי כג כג): "אמת קנה ואל תמכר, חכמה ומוסר ובינה"
-
'רע! רע!' יאמר הקונה = כשאדם עוסק ברכישת השכלה, הוא לפעמים מרגיש רע וקשה;
אזל = הלך (כמו בארמית);
יתהלל = יזכה לתהילה ( = כבוד על כך שהוא הטוב ביותר בתחומו );
ואוזל לו אז יתהלל = אחרי שהאדם מסיים את לימודיו והולך לדרכו בחיים, החכמה שרכש בקושי ובצער עוזרת לו לזכות בכבוד ותהילה.
פסוקים נוספים
גם הפסוק הבא עוסק ברעיון דומה - חשיבות הדעת:
פירושים נוספים
הקונה
1. יש שפירשו שהכוונה לאדם שקונה חפץ בשוק - בזמן הקניה הוא אומר שהחפץ רע , כדי שהמוכר יוזיל את המחיר; ולאחר שהוא אוזל (= הולך לדרכו), או לאחר שהמוכר אוזל (מוזיל לו את המחיר) הוא מתהלל ומתפאר בכך שהצליח להשיג חפץ טוב במחיר נמוך (ראו 'דעת מקרא') .
-
-
- אולם, לפי פירוש זה, אין זה ברור מה בא הפסוק ללמד: האם הוא בא ללמד את הקונים איך להתמקח? או אולי להיפך - הוא בא לגנות את הקונים שמדברים "אחד בפה ואחד בלב"? ואולי הוא בכלל בא ללמד את המוכרים איך להתמודד עם קונים שמתמקחים?
- ועוד: בכל ספר משלי, הפועל "קנה" מציין קניין רוחני (ראו בפסוקים למעלה), ומכאן, שגם בפסוק שלנו, הפועל "קנה" מתייחס לדעת: " "הקונה תורה ע"י הדחק ויסורי רעבון אומר 'אוי לי על רעה זאת והצרה הזאת', וכשהולך לו מלא חכמה - אז יתהלל על הצער שנצטער" " (רש"י) .
-
אז יתהלל
פירשנו שהמילים אז יתהלל מתארות את התוצאות הטובות של לימוד החכמה ללומד - תהילה וכבוד;
אך ניתן גם לפרש שהן מתארות את התחושה הסובייקטיבית של הלומד, המהלל ומכבד את החכמה שלמד. לפי זה, הפסוק בא ללמד, שככל שהלומד סובל יותר בשעת קניית החכמה, כך הוא יעריך אותה יותר.
הדבר נכון לא רק בלימוד פורמלי אלא גם בלימוד מהחיים: ככל שהאדם סובל יותר מטעות שעשה, כך הלקח שלמד מכך יהיה חשוב לו יותר. התבוננות כזאת נותנת משמעות חדשה לצרות ולייסורים שאנחנו עוברים.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-11-14.
להעניש את הערב
כאשר אדם חותם ערבות על הלוואה, והלווה לא מחזיר, הנטיה הטבעית היא לרחם על הערב, שהרי הוא רק רצה לעזור לחבר, הוא לא הרויח שום דבר מההלוואה. הגישה של ספר משלי היא הפוכה:
-
-
- משלי כ טז: " "לקח בגדו כי ערב זר, ובעד נכרים חבלהו" "
- משלי כז יג: " "קח בגדו כי ערב זר, ובעד נכריה חבלהו" "
-
ספר משלי קורא למלוה להתייחס לערב באכזריות, לחבול (לעקל) את כל רכושו ואף לקחת את בגדיו . הסיבה:
כי ערב זר = כי הערב יצר עירבוב בין המלוה לבין אדם שהיה עד אותו רגע זר לו - הלווה. רק בגלל העירבוב הזה, הסכים המלוה לתת את כספו ללווה. בסופו של דבר הלווה נהג כאיש זר והפר את הבטחתו למלוה, והאשם הוא מי שיצר את העירבוב: " "אל תחמול עליו, כי ערב זר ובטח על איש לא הכיר ולא ידע, והוא נסכל ופשע. והנה, על הלווה ראוי לחמול, כי הצורך דחקו והביאו ללוות. ובא שלמה ע"ה ללמד על מה שאמרו רבותינו ז"ל: 'כל אדם יהי בעיניך כלסטים' (דרך ארץ רבה ה) . על כן אין לבטוח בזה האיש אשר לא ידעת, לערוב לו ערובה..." " (רבי יונה) .
גם התלמוד מחמיר יותר ביחס לערב מאשר ביחס ללווה: " "תנו רבנן (דברים כד) לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו - לביתו אי אתה נכנס, אבל אתה נכנס לביתו של ערב. וכן הוא אומר: לקח בגדו כי ערב זר..." " (בבא מציעא קטו.) .
מצד שני, החוק הישראלי דווקא נותן הגנות מסויימות לערבים - ראו חוק הערבות .
ראו גם: פסוקים נוספים שמזהירים את האדם מהיות ערב בהלוואה .
פירושים נוספים
כי ערב זר
1. פירשנו שהכוונה זָר למלוה - המלוה לא הכיר את הלווה לפני כן והערב קישר ביניהם. לפי זה, אין זה משנה אם הלווה הוא מוכר לערב או לא - בכל מקרה הערב אחראי. כך עולה גם מפסוקים נוספים המדברים על ערבות , ואינם מבחינים בין ערבות לאדם זר לבין ערבות לרֵעַ מוכר.
2. אך אפשר גם לפרש שהכוונה זָר לערב - הערב לא הכיר את הלווה, ונהג בחוסר אחריות כאשר נעשה ערב לאדם שהוא לא מכיר, ולכן אין לרחם עליו; אך אם הערב מכיר את הלווה היטב, כגון שהוא קרוב משפחה או חבר טוב, הוא עשה מעשה של חסד כשהסכים להיות ערב, ולכן ראוי לרחם עליו.
ובעד נכריה חבלהו
רוב המפרשים פירשו את הפסוק כתקבולת משלימה: "לקח בגדו כי ערב [בעד] זר, וחבול אותו [כי ערב] בעד נכריה". ניתן לפרש את התקבולת בכמה דרכים:
1. החצי השני מלמד, שאפילו מי שנעשה ערב בעד אשה נכריה, שבאופן טבעי נוטים לרחם עליה יותר מאשר על איש, גם עליו אסור לרחם: " "כפל הדבר, לומר, בין ערב עבור איש בין בעבור אישה עניה סוערה" " (מצודת דוד) .
2. החצי השני מלמד, שמי שערב בעד נכריה עונשו גדול יותר - צריך לא רק לקחת את בגדו מעליו אלא גם לחבול אותו - להיכנס אל ביתו בכוח כדי לקחת את רכושו (הגאון מווילנה) , לפגוע בגופו (מלבי"ם) , או לקחת את חבלי אהלו (רבי יונה) . והסיבה היא, שהנכריה היא לא רק זרה אלא גם מחוץ לעם ישראל, ולכן פשעו של מי שיצר את הערבוב הוא גדול יותר - הוא גרם הפסד כספי לא רק למלוה אלא לכל עם ישראל (מלבי"ם) . ויש אומרים שהסיבה היא, " "כי יפשע הבוטח באישה מן הבוטח באיש, כי יותר מצאו האמונה והמוסר באנשים" " (רבי יונה) .
משל ונמשל
כמה מפרשים פירשו את הפסוק כמשל:
1. משל למנהיג רוחני, שלוקח על עצמו להדריך את הציבור בדרך ישרה, וכך מקבל על עצמו אחריות למעשיהם הרעים: " "ערב נקרא אותו שמכניס את עצמו ברבנות להשגיח על בני האדם ולהדריכם בדרך הישרה, וכשאינו משגיח עליהם להדריכם, אז יטלו מעליו מידותיו הטובות" " (הגאון מווילנה) .
2. משל לאדם שמאמין בדעות זרות ושקריות, ולוקח על עצמו אחריות להוכיח אותם: " "התופס חכמות כוזבות תחת חכמת התורה והמוסר הוא זונה עם זרה... הוא מקבל עליו אחריות של הדעה החיצונית שזונה עמה, לגול מעליה כל נושה בה בקושיות וספיקות. והערב בעד זר , היינו דעה שהיא חוץ מחכמת התורה ושרשיה... יקח ממנו... לבוש תפארת אשר לבש ישראל בהר חורב, אבל הערב בעד נכריה , שהיא עבודת כו"ם ואלהי נכר, יחבול אותו בעצמו..." " (מלבי"ם)
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-09-14.
מחשבות בעצה תכון, ובתחבולות עשה מלחמה
כדאי לבקש עצות מאחרים, אבל רק אחרי שחושבים באופן עצמאי:
(משלי כ יח): "מחשבות בעצה תכון, ובתחבלות עשה מלחמה"
עצה = רעיון מעשי שמקבלים מהזולת ; תכון = תהיה יציבה ותתקיים ; מחשבות בעצה תכון = מחשבותיו של האדם נעשות יציבות ומבוססות כאשר הוא מוסיף להן עצה של אדם אחר: " "נכון הדבר שיחשוב האדם במעשהו לפני הפועל, ושיוועץ במחשבתו עם אחרים - ואז תכון מחשבתו ותכשר ותצלח לפועל. אמנם, לא יסמוך על העניין בלא הקדמת מחשבות ליבו... כי האדם יטרח לחשוב במחשבה במעשיו יותר מאשר יטרחו אחרים לחקור עליהם. אמנם, יבחן מחשבתו בעצת אחרים, כי השגת שכל האדם קצרה, ואולי ישגה ונעלם ממנו דבר, ומה ששגה יבינו לו, ויחכם עוד לחשוב בעניין ההוא..." " (רבי יונה) .
תחבולות = אסטרטגיה, תוכנית פעולה המתייחסת לכל המקרים האפשריים ; ובתחבולות עשה מלחמה = במלחמה אין להסתפק בעצה אחת, של יועץ אחד, כי גם לאויב יש יועצים, אלא יש צורך ביועצים רבים שיפתחו תגובות לכל המקרים האפשריים.
אדם שסומך רק על המחשבות האישיות שלו עלול לטעות, כי הוא רואה את המציאות מנקודת-המבט שלו שהיא חלקית ולא אובייקטיבית. גם אדם הסומך על יועצים חיצוניים בלבד עלול לטעות, כי היועצים החיצוניים לא מייחסים לעניין את אותה חשיבות שהוא מייחס לו ועלולים לפספס גורמים חשובים. לכן הטוב ביותר הוא לשלב - לחשוב באופן עצמאי ולהוסיף עצות מאחרים.
פסוקים קשורים
מסקנה מפסוק זה היא, שצריך להתכונן למלחמה גם באופן חומרי-אנושי, ולא רק בתפילה (ראו הכנות למלחמה בספר משלי ).
בפסוק הבא נאמר: "גולה סוד הולך רכיל, ולפותה שפתיו לא תתערב"; מכאן רמז, שאחת התחבולות שיש להשתמש בה בזמן מלחמה היא שמירת סוד - ראו בטחון שדה בספר משלי .
דרך נוספת לייצב את המחשבות נזכרת ב (משלי טז ג): "גל אל ה' מעשיך, ויכנו מחשבתיך"- לספר את המחשבות לה' ( פירוט ).
פירושים נוספים
יש מפרשים שהמילה עצה, בניגוד ללשון ימינו, מציינת גם רעיון מעשי שהאדם חושב עליו בעצמו: " "כל המון המחשבות שיחשוב האדם על צדדי האפשר נקראו מחשבות, והם כזרם מים שוטף, ועת יבחר אחד מבין חלקי האפשר לעשות כפי התכלית נקרא עצה, ואז יש כן ובסיס להמחשבות..." " (מלבי"ם) ; ראו גם עצה .
-
-
- אולם, לפי זה לא ברור מהי המשמעות המעשית של המשפט "מחשבות בעצה תכון". אולי הוא בא רק כהקדמה לחצי השני של הפסוק: " "...ו[בדרך כלל]צריך עצה אחת, אמנם, במלחמה צריך תחבולות, שהוא קישור עצות רבות..." "
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-05-15.
גולה סוד הולך רכיל, ולפותה שפתיו לא תתערב
מה צריך לעשות אדם שעונה לטלפון בביתו, כאשר אחד מבני המשפחה אומר "אם זה בשבילי - תגיד שאני לא בבית"?
התורה מצווה עלינו להתרחק מדברי שקר (שמות כג ז): "מדבר שקר תרחק", ולכן לכאורה נראה שחייבים להגיד את האמת - אם המטלפן שואל איפה נמצא מישהו, צריך לענות לו שהוא בבית.
אך מצד שני, כתוב בתורה (ויקרא יט טז): "לא תלך רכיל בעמך", ובספר משלי נאמר (משלי כ יט): "גולה סוד - הולך רכיל, ולפותה שפתיו לא תתערב", כלומר: מי שמגלה סוד נחשב לחוטא בחטא של הולך רכיל!
זכותו של האדם לשמור בסוד את מקום הימצאו - הוא לא חייב לספר לכל חבריו איפה הוא נמצא, ואם הוא מחליט להסתיר זאת, אסור לאף אחד לגלות את הסוד.
הפתרון נמצא בפסוק שלישי, דומה לפסוקנו (משלי יא יג): "הולך רכיל מגלה סוד, ונאמן רוח מכסה דבר"; גם משם ניתן ללמוד שיש איסור בגילוי סודות, ושם גם נאמר מה צריך לעשות מי שאינו רוצה לחטוא באיסור זה אלא להיות נאמן רוח - להיות מכסה דבר, כלומר להסתיר את הדברים שהוא יודע.
האם זה אומר שמותר לשקר? לדעתי לא: עדיין יש לשמור על המצווה "מדבר שקר תרחק". לא נאמר "ונאמן רוח מדבר שקרים" אלא "ונאמן רוח מכסה דבר" - נאמן רוח מסתיר את סודותיו של רעהו, בלי לשקר. לדעתי הדרך הנכונה לעשות זאת היא להגיד רק "אסור לי לספר".
בימינו אנשים כבר מבינים, שיש דברים שלאנשים שומרי-מצוות אסור לעשות: אסור לאכול בלי הכשר, אסור ללחוץ יד לבני/בנות המין השני, אסור לשמוע דברי גנאי על אנשים אחרים (לשון הרע), וכו'. במשך הזמן אנשים יבינו, שגם גילוי סודות נכלל ברשימה זו.
פירושים נוספים
1. כאמור, בפרק יא ישנו פסוק שבו הצלע הראשונה מופיעה בסדר הפוך - אצלנו "גולה סוד הולך רכיל", ושם "הולך רכיל מגלה סוד". כאן פירשנו שהפסוק בא ללמד שאסור לגלות סודות, ושם פירשנו שהפסוק בא ללמד את מי לא כדאי לך לשתף בסודותיך ( פירוט ).
2. אך מכיוון שזהו משפט שֵמָנִי, ניתן גם לפרש להיפך - ניתן לפרש שפסוקנו בא ללמד איך לבחור שותפי סוד, והפסוק בפרק יא בא ללמד על האיסור לגלות סודות.
ולפותה שפתיו לא תתערב
1. פירשנו שהפסוק שלנו בא ללמד על האיסור לגלות סודות. לפי זה, המשפט ולפותה שפתיו לא תתערב הוא סייג לאיסור זה - אל תהיה בחברתו של אדם שמפתה אותך בדברי שפתיו לגלות סודות של אחרים: " "המדבר חלקות לפתותך ולהסיתך" " (רש"י) . " "ומדוע אמר פותה ולא אמר מפתה? - אולי כדי לזווג את צורת פועל זה אל צורת שני הפעלים שקדמו לו: פותה שפתיו כמו גולה סוד וכמו הולך רכיל" " (אברהם אהוביה, "הכל ככתוב", עמ' 253) .
2. אך לפי הפירוש שהפסוק שלנו בא ללמד איך לבחור שותפי סוד, המשפט ולפותה שפתיו לא תתערב יתפרש אחרת. פותה = אדם שמשתכנע ומתפתה בקלות ; מכאן: פותה שפתיו = אדם שמתפתה בקלות לפתוח את שפתיו ולדבר. ניתן להעמיד את האדם במבחן, ולגלות האם קל לשכנע אותו לדבר - האם הוא פותח בשיחה עם כל אדם שאינו מכיר, האם הוא מספר דברים אישיים לכל אדם זר שפותח איתו בשיחה, וכו'; במקרה זה, קיים חשש שגם האויב יצליח לשכנע אותו למסור את סודותיו, ולכן יש להיזהר ולא לערב אותו בסודות: " "ולפותה - שיפתוהו אחרים - לא תתערב, שיגלה סודך" " (אבן עזרא, ודומה לזה מלבי"ם) .
3. ויש שפירשו פותה = מרחיב, כמו בברכת נוח ליפת בנו (בראשית ט כז): "יַפְתְּ אלהים לְיֶפֶת..." (רלב"ג ועוד) . לפי זה, פותה שפתיו = מרחיב שפתיו, מפטפט הרבה. פירוש זה מציע מבחן שונה במקצת לשותפי סוד - מדידת מספר המילים לדקה...
4. ויש ששילבו בין הפירושים, ופירשו פותה שפתיו = אדם שמפתה אותך בדברי שפתיו לגלות את סודותיך שלך: " "ההולך רכיל מבקש לגלות את העצה שלך ושל רעך, ולתכלית זאת הוא מפתה אותך בשפתיו" " (אברהם אהוביה, שם) . פירוש זה מתאים לדבריו של יואב, שהאשים את אבנר בריגול (שמואל ב ג כה): "ידעת את אבנר, בן נר כי לפתתך בא, ולדעת את מוצאך ואת מבואך, ולדעת את כל אשר אתה עשה". לפי זה, מטרת הפסוק היא לעורר את האדם להיזהר כאשר הוא מדבר עם אדם שעלול להיות מרגל; במילים אחרות - לשמור על כללי בטחון שדה.
פסוקים דומים וקשורים
הפסוק הקודם (פסוק יח) מדבר על תחבולות, ואפשר להסיק מכאן שיש להשתמש בתחבולות על-מנת לשמור על סודות - ראו: בטחון שדה בספר משלי .
ראו גם מותר לשמור סודות שאינם גורמים נזק .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-11-25.
המקלל את הוריו מפסיד את מצוותיו
יש אנשים, שמרוב רצונם להתקרב לתורה ולהתחזק במצוות פוגעים בכבודם של הוריהם. ספר משלי מזהיר אותם וקובע:
(משלי כ כ): "מקלל אביו ואמו - ידעך נרו באישון חשך"(קרי בֶּאֱשׁוּן).
המושגים נר וחושך הם משל; הנמשל נמצא בפסוק אחר בספר משלי (משלי ו כג): "כי נר מצוה, ותורה אור": המצוות והתורה הן כמו נר המפיץ אור, המאיר את דרכו של האדם ביער החיים ( פירוט ).
אדם המקלל את אביו או את אמו, ידעך נרו = הוא יאבד את מצוותיו הנמשלות לנרות, ויהיה באשון חושך = בחושך שחור ואפל; ובאישון עיניו יהיה חושך - הוא לא יראה את התורה הנמשלת לאור (ראו פירושים שונים למילה אישון ).
התורה והמצוות מועברות מדור לדור במסורת, מאב ואם אל בן ובת, כמו שכתוב (משלי ו כ): "נצר בני מצות אביך; ואל תטש תורת אמך" (ראו אב ואם בספר משלי ) ; מי שמקלל את אביו או את אמו מאבד את הקשר למסורת ובסופו של דבר יאבד גם את הקשר למצוות ולתורה.
פירושים נוספים
1. פירשנו שהנר והאור הם משל לכל התורה והמצוות (ע"פ הגאון מווילנה) .
2. אך יש שפירשו שהם משל למצוה אחת מסויימת - מצוות כיבוד הורים; לפעמים אדם מכבד את הוריו מבחינה חומרית, אבל יחד עם זה מקלל ומבזה אותם; מי שעושה כך, נר המצוה שקיים - מצוות כיבוד הורים - דועך והוא נשאר בחושך, כדברי חז"ל (תלמוד בבלי קידושין לא.) : " "יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם" " (ע"פ רבי יונה גירונדי) .
3. ויש שפירשו שהנר והאור הם משל לחיים ולהצלחה בחיים (מלבי"ם, דעת מקרא) . בתורה נאמר (שמות כא יז): "ומקלל אביו ואמו מות יומת", כלומר, בית הדין צריך להמית אותו. בפסוקנו נאמר, שגם אם בית הדין לא ימית אותו, ה' יעניש אותו, ונר חייו ידעך. ב משלי ז בנאמר: "שמר מצותי וחיה, ותורתי כאישון עיניך"; ולכן, מי שמקלל את אביו ואת אמו, שמקשרים אותו לתורה ולמצוות, ידעך נר חייו, ויהיה חושך באישון עיניו.
4. ויש שפירשו, שהנר הוא משל לנשמה, כמו שנאמר ב (משלי כ כז): "נר ה' נשמת אדם, חפש כל חדרי בטן"( פירוט ). להורים יש חלק חשוב בנשמת האדם, וכשאדם נמצא במריבה עם הוריו הוא מאבד חלק מהנשמה שלו. ואכן, ידוע שחלק גדול מהבעיות הנפשיות של אנשים נובעות מבעיות בקשר עם ההורים.
5. נר בחדר חשוך הוא נקודת אור המושכת אליה את כל תשומת הלב. הנר מזכיר לנו להתמקד בנקודה העיקרית. הדבר חשוב במיוחד בקשר עם ההורים. בחורה אחת סיפרה לי, שהיו לה הרבה מריבות עם אמא שלה. אמא שלה היתה צועקת עליה, מותחת עליה ביקורת הורסת, ומפריעה לה בכל דרך אפשרית. כדי שלא לעבור על מצוות כיבוד אם, היא הדליקה נר גדול ושמה אותו במקום מרכזי בבית. בכל פעם שאמה היתה צועקת עליה, היא היתה מסתכלת על הנר, ונזכרת שהיא צריכה לשתוק, לא לענות ולא לריב בחזרה. ואכן, תוך כמה חודשים אמא שלה ראתה שהיא לא מגיבה, והפסיקה לריב. האם אפשר להסיק מכאן, שנר הוא סגולה לכיבוד הורים?
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-03.
נחלה מבוהלת בראשונה, ואחריתה לא תבורך
(משלי כ כא): "נחלה מבחלת בראשנה, ואחריתה לא תברך"(קרי: מבוהלת ).
לפי רוב הפירושים, הפסוק מלמדנו, שרכוש שהאדם מקבל בפתאומיות ובמהירות, אין בו ברכה. לגבי הפרטים נחלקו המפרשים: '
נחלה = רכוש כלשהו, ובפרט קרקע בארץ ישראל או ירושה מההורים.
מבוהלת = מגיעה בדחיפות, בפתאומיות או במהירות .
בראשונה = לפני כולם, או בתקופה ראשונה.
אחרית = תקופה מאוחרת יותר בחיים .
נחלה מבוהלת בראשונה =
1. רכוש שהאדם מקבל בפתאומיות, בלי להתאמץ, בתקופה הראשונה של חייו - כשתגיע אחריתה , תקופה מאוחרת יותר בחייו, לא תהיה בו ברכה ; כמו שהרוויח בקלות כך יפסיד בקלות: " "כי מפני שלא עמל בה היורש, לא תיקר בעיניו, ולא ישתדל מאד לשמרה, ובזה האופן ישחית נחלתו בקלות" " (רלב"ג) , " "כי מעות ירושה ומציאה אין בהם ברכה, כמו שאמרו חז"ל, כי לא יבורך רק קניין הבא על ידי השתדלות, לא על פי מקרה..." " (מלבי"ם) , " "נחלה הבאה לאדם בראשיתה בבהלה ובחיפזון ופתאום, עם כי תשמח בעליה, הנה... שלטא בה עינא בישא, ואין בה סימן ברכה" " (מצודת דוד) .
2. רכוש שהאדם רוצה לקבל בדחיפות, בראשונה , לפני כולם - בסופו של דבר לא תהיה בו ברכה ; חוסר הסבלנות שלו יגרום לו להקדים את הטפל לפני העיקר, לפעול בפזיזות ולאבד את רכושו: " "שנבהל למהר וליטול תחילה, כגון בני גד ובני ראובן, שמיהרו ליטול חלקם בעבר הירדן, ודיברו בבהלה... הקדימו צאנם לטפם... גלו כמה שנים קודם שאר השבטים..." " (רש"י) , " "כשהבן מקדים לרשת בחיי אביו... גם כאשר תיפול הנחלה לפניו כמשפט, לא תבורך נחלתו, תחת אשר הקדים לרשת בלא עתה" " (רבי יונה) , " "שהוא בהול במלאכה, ודרך הבהול - בתחילתו רוצה שיוגמר, וכשבא לסופה אז הוא אץ וממהר מאד, ואז לא יהיה אחריתה יבורך" " (הגאון מווילנה) .
ראו גם: ואץ להעשיר לא ינקה .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-05-18.
המתחיל בעבירה - אומרים לו "אל תגמור"
לפעמים אדם מתחיל לעשות מעשה רע, ואז שומע בקרבו קול שאומר "אולי כדאי להפסיק", אבל קול אחר עונה "אל תפסיק, זה לא יעזור, אתה ממילא חוטא, עדיף כבר שתשלים את המעשה הרע עד הסוף". ספר משלי עונה לקול זה ואומר: (משלי כ כב): "אל תאמר 'אשלמה רע', קוה לה' וישע לך". גם אם התחלת לעשות מעשה רע, אל תאמר בלבבך 'אשלמה רע' , אשלים את המעשה הרע עד הסוף, אל תתייאש אלא קוה לה' - פנה אל ה' ובקש ממנו שיציל אותך מיצר הרע ויעזור לך לצאת מהמעשה הרע - וה' יושע לך.
מקורות ופירושים נוספים
1. הרעיון המובא במאמר זה, שנראה כלקוח מתורתו של רבי נחמן מברסלב, למעשה נכתב על-ידי גדול המתנגדים, הגאון מווילנה, בפירושו השני לפסוק זה: "בעבודת הבורא יתברך, אל תאמר 'כבר כיליתי כל ימי ברצון תאוותי... ואיך אשוב לה'... אלא אשלם עכשיו הרע ואהנה מהאי עלמא', אל תאמר כן! אלא קוה לה' ויושע לך ...". ושניהם מסתמכים על דברי חז"ל: "מי שאכל שום וריחו נודף, יחזור ויאכל שום כדי שיהא ריחו נודף?!" (תלמוד בבלי, ברכות נא.) .
הנטיה של אנשים, שעוברים עבירה אחת, להמשיך ולעבור עוד עבירות, נזכרה כבר בתלמוד: " "כיוון שעבר אדם עבירה ושנה בה... נעשית לו כהיתר" ", והיא הוכחה במחקרים של פרופ' דן אריאלי, מומחה לכלכלה התנהגותית: " "אם שיקרתי פעם ופעמיים, הדרך משם קלה מאוד לשקר כל הזמן. אנחנו מכירים את התופעה הזו מעולם הדיאטה. אנשים שנמצאים בדיאטה חמורה שנמשכת חודשים יכולים להישבר ולהתנפל על המקרר רק כי אכלו קוביית שוקולד קטנה. קוראים לזה "אפקט לעזאזל עם הכל" (What the hell effect). זה נכון גם לתחומים אחרים - אנשים מרמים קצת כי הם אנשים ישרים, אבל ברגע שהם לא צריכים יותר לחשוב על עצמם כעל אנשים ישרים, הם מתחילים לרמות כל הזמן" " ( ריאיון עם דן אריאלי, כלכליסט 18.6.09 ) .
2. אולם, רוב המפרשים פירשו את המילה אשלמה מלשון תשלום ותגמול, ולפי זה אשלמה רע = אגמול רע = אנקום. לפי זה, הפסוק מפרש את מצוות התורה (ויקרא יט יח): "לא תקם ולא תטר את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך, אני ה'"( פירוט ) : הפסוק מסביר את הקשר בין " לא תיקום " לבין " אני ה' ": בדרך כלל, אדם נוקם כי הוא רוצה להרתיע את אויבו: " "אתה ירא שיעשה אתך רע עכשיו כאשר לא אשלמה לו רע, וגם אחר כך יעשה לי רעה" " (הגאון מווילנה, פירוש ראשון) או להרתיע אנשים אחרים: " "בעבור שייראו בני אדם מהזיקני... פן תהיה בך יד הבריות בראותם כי לא תקח נקמתך מהם" " (רבי יונה) ; הפסוק מלמדנו, שגם כשהמטרה היא להרתיע, אין רשות לנקום, אלא יש לקוות לה' שיושיע אותנו ללא נקמה.
-
-
- אולם, קשה להבין פסוק זה, והרי בתנ"ך מסופר על רבים ממנהיגי ישראל שנקמו באויבי ישראל, למטרת הרתעה או למטרות אחרות, ולכן לא מסתבר שכוונת הפסוק היא לאסור על כל נקמה שהיא. ואילו כוונת הפסוק היתה רק לאסור על נקמה בין אדם לחברו, בתוך עם ישראל, היה ראוי לציין זאת בפירוש, כמו בתורה "לא תקום ולא תטור את בני עמך".
-
3. הפסוק הבא הוא "תועבת ה' אבן ואבן, ומאזני מרמה לא טוב"; לפי זה אפשר לפרש שהפסוק שלנו מתייחס בפרט לענייני כספים ומרמה: " "אם עשה לך אדם רע במסחר, שהונה אותך ומכר לך סחורה מזוייפת, אל תאמר לשלם לו במעות מזוייפות כמו שעשה הוא שבזה יוחזר הפסדך... רק קוה אל ה' והוא יושע לך וימלא חסרונך. ומביא על זה משלו: אם מכר לך במשקל מזוייף ע"י אבן ואבן , ותרצה אתה למכור לו בחזרה במאזני מרמה , דע שהאבן ואבן הם תועבת ה' , והשילום במאזני מרמה גם-כן לא טוב , כי ה' הזהיר על זה בכל האופנים, וכמו שאמר כן למעלה" אבן ואבן איפה ואיפה - תועבת ה' גם שניהם " (מלבי"ם) .
-
-
- שאלה זו, האם מותר לאדם לעשות צדק לעצמו בדרכי מרמה, נדונה במקורות רבים; ראו עשיית צדק בדרכי מרמה .
-
4. ויש שפירשו " אשלמה רע " = "אשלם לעצמי, אשלים לעצמי את מה שחסר לי, על-ידי מעשה רע". לפני זמן-מה התפרסם בטלביזיה סיפורו של אדם שקיבל מהמדינה סכום כסף גדול מאד, באופן חוקי אבל עם "ריח" רע מאד. אותו אדם עוסק כל ימיו בפעילויות התנדבותיות למען הכלל, ללא כל תמורה; מן הסתם, לאחר שנים של עבודה למען הציבור, התעוררו בו תחושות בסגנון "זה לא הוגן, אנשים אחרים עובדים ומרוויחים ואני עובד בחינם, גם לי מגיע לקבל תמורה". כשנקרתה לפניו ההזדמנות לקבל כסף מהמדינה, הוא לא בדק עד הסוף את "כשרות" העיסקה, הוא ראה בכך מעין פיצוי על כל ההשקעה שהשקיע. אולם, בטלביזיה זה נראה אחרת לגמרי - לא ראו את כל הדברים הטובים שעשה למען הציבור, אלא רק את המעשה הספציפי שנחשב רע.
כדי להימנע ממצבים מביכים כאלה, מייעץ החכם: אל תאמר בלבך אשלמה לעצמי באמצעות מעשה רע , כלומר - אשלים לעצמי את הכסף שחסר לי ושמגיע לי ע"י לקיחת כסף שאינה כשרה לגמרי, או שנחשבת לרעה בעיני הציבור; קוה לה' - אם באמת עשית מעשים טובים, ומגיע לך גמול - ה' יושע לך ויעזור לך לקבל את מה שמגיע לך בדרכים כשרות.
-
-
- אולם, לפי פירוש זה חסרות הרבה מילים בפסוק; היה ראוי לכתוב, לכל הפחות, "אשלמה לי ברע". הפירוש הפשוט יותר למשפט כפי שהוא לפנינו, " אשלמה רע ", הוא שהמילה " רע " היא המושא הישיר של הפועל " אשלמה ", כמו בפירושים הקודמים.
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-02-01.
ה' נותן את הכשרונות, האדם קובע את הדרך
אחד המסרים שכל אדם מקבל מה' עם לידתו הוא הכשרונות הטבעיים שלו. אדם שמגלה בעצמו כישרון כלשהו, יכול לראות בכך מסר מה', שהוא צריך להשתמש בכישרון זה ולטפח אותו. המטרה שלשמה ישתמש בכשרון שלו נתונה לבחירתו החופשית:
(משלי כ כד): "מה' מצעדי גבר, ואדם מה יבין דרכו"
בפסוק ישנן שתי צלעות מנוגדות:
-
-
- הצלע הראשונה מדברת על ה', והצלע השניה מדברת על אדם.
- הצלע הראשונה מדברת על מצעדים, צעדים, שהם משל לפעולות בודדות; הצלע השניה מדברת על דרך, שהיא משל לסדרה מתוכננת מראש של פעולות .
-
נראה לי שיש לקרוא את הפסוק כך: "מה' מצעדי גבר; ואדם, מה יבין? דרכו":
מה' מצעדי גבר = ה' נותן לאדם את האפשרות לבצע פעולות בודדות;
ואדם, מה יבין? דרכו = והאדם, מה נשאר לו להבין? במה הוא צריך להתעמק? מה הוא יכול לקבוע? - את דרכו, את האופן שבו יארגן ויתכנן את פעולותיו כדי להשיג מטרות.
ה' נותן לכל אדם כלים ייחודיים שמתאימים לתפקידו בעולם: יש אנשים שנולדים חזקים ויש שנולדים חלשים יותר, יש שנולדים עם כשרון שכלי ויש עם כשרון רגשי. כל אדם צריך להתבונן בכשרונות שה' נתן לו ולבנות מהם את דרכו בחיים.
מקורות ופירושים נוספים
1. רוב המפרשים פיסקו את הצלע השניה "ואדם, מה יבין דרכו?" ופירשו שהאדם אינו יכול להבין את דרכו, " "על כן, אל בינתך אל תישען" " (רבי יונה, וכן מצודת דוד, מלבי"ם ודעת מקרא) .
אולם, כמה פסוקים בספר משלי מלמדים שהאדם דווקא כן יכול להבין את דרכו ואף לחשב את דרכו:
2. הגאון מווילנה פיסק את הצלע השניה: "ואדם, מה? יבין דרכו", ופירש שהאדם אכן יכול וצריך להבין את דרכו: " "והאדם, מה עושה ומה צריך לעשות?... אין צריך אלא שיבין דרכו הצריכין לו, וכאשר ישכיל ויבין דרכו, ויסקל המסילה, ויתחיל לילך בה, אז מה' מצעדי גבר, כמו שאמרו 'הבא ליטהר - פותחין לו' (תלמוד בבלי יומא לח:)" "
-
-
- אולם, לפי פירושו, סדר הפסוק היה ראוי להיות הפוך: "אדם יבין דרכו, ומה' מצעדי גבר", ולמעשה יש פסוק שאומר בדיוק כך (משלי טז ט): "לב אדם יחשב דרכו, וה' יכין צעדו", ולכן נראה לי שהפסוק שלנו מלמד את הכיוון ההפוך - קודם ה' נותן לאדם את היכולת לעשות צעדים, ואחר-כך האדם חושב ומתכנן איך ישתמש בהם.
-
פסוקים דומים וקשורים
ניתן לפרש באופן דומה גם את הפסוק הדומה מספר תהלים:
-
-
- (תהלים לז כג): "מה' מצעדי גבר כוננו, ודרכו יחפץ": ה' נותן לאדם את הצעדים, והאדם מחליט באיזו דרך הוא חפץ ורוצה ללכת. וראו גם: חלוקת התפקידים בין ה' לאדם .
-
רמזים
ניתן למצוא בפסוק רמזים לדמויות מהתנ"ך (ע"פ "מטמונית למשפחות סופרים"):
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-05-21.
מוקש אדם ילע קודש, ואחר נדרים לבקר
סבלנות בדיבור חשובה במיוחד כאשר מדברים לפני ה', בדברי קודש:
משלי כ כה: " "מוקש אדם ילע קדש, ואחר נדרים לבקר" "
מוקש = מכשול ;
מוקש אדם = מכשול שהאדם שם לעצמו;
ילע = מדבר מהר ובשטף, מהמילה לוע , כמו איוב ו ג: " "כי עתה מחול ימים יכבד, על כן דברי לעו" " (ע"פ מלבי"ם, דעת מקרא) .
מוקש אדם ילע קודש = האדם מכשיל את עצמו כאשר הוא ממהר להוציא מפיו את המילה "קודש", ממהר להקדיש רכוש או לנדור נדרים.
לבקר = לבדוק על-מנת לשנות, כמו ויקרא כז לג: " "לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו, ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל" "
ואחר נדרים לבקר = אחרי שהאדם נדר בפזיזות, הוא מתחיל לחשוב, לבדוק את נדרו ולשנות אותו; אבל זה כבר מאוחר מדי, הנדר כבר נעשה וכבר אי אפשר לשנות.
דבר דומה אמר קהלת:
-
-
- קהלת ה א: " "אל תבהל על פיך, ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים..." " = אל תדבר בדחיפות, במהירות ובלי לחשוב, כאשר אתה מדבר לפני ה' בדברי קודש.
-
פירושים נוספים
רוב המפרשים פירשו ילע = מקלקל ומשחית. לפי זה: יש לפרש את הפסוק:
1. המוקש שאדם שם לעצמו הוא, כאשר הוא מקלקל ומשחית דברי קודש, או כאשר הוא נודר ואינו מקיים (רבי יונה) .
2. " "כשאדם נכשל ונוקש בעבירות, מקלקל את קדושתו... צריך... לחזור אחר קרבנות, לנדור ולהביא ולבקש על נפשו" " (רש"י, מצודת דוד, ודומה לזה הגאון מווילנה) .
רמזים
1. הפסוק רומז לנדרו של יפתח, שהיה לו למוקש, ופינחס חטא ולא התיר לו אותו ( פירוט ).
2. הפסוק רומז גם ליאשיהו, שעלה על "מוקש" כאשר יצא להלחם במצרים ( פירוט ).
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-05-18.
מלך חכם נלחם בפשיעה המאורגנת
הסכנה העיקרית במשטר המלוכני היא, שמשטר זה נותן כוח רב מאד בידיו של אדם אחד. הסכנה הזאת מוצדקת, רק כאשר הריכוז הזה דרוש לצורך מאבק בריכוז של כוח שלילי - ריכוז של רשעים. כך נאמר בספר משלי:
(משלי כ כו): "מזרה רשעים מלך חכם, וישב עליהם אופן"
הפסוק משווה בין פעולותיו של המלך החכם לבין פעולות חקלאיות שונות:
-
-
- המילה "מזרה" מציינת את פעולת הזרייה, שבה מעיפים את גרגרי החיטה עם המוץ (=הקליפה) והקש (=השיבולים ללא הגרגרים) באויר; המוץ והקש עפים באויר, והגרגרים הנקיים נופלים לרגלי האיכר (ראו זריה = פיזור ).
- "אופן" = גלגל של עגלה, ששימש לפעולת הדיש, שבה רומסים את השיבולים כדי להפריד מהן את גרגרי החיטה (ראו דיש = פירוק ).
-
בעבודת החקלאי, פעולת הדיש קודמת לפעולת הזריה ; אם כך, מדוע המלך החכם מבצע קודם את פעולת הזריה?
נראה שהזריה בפסוק זה היא משל להפרדה ופיזור של הרשעים, כך שלא יוכלו לפעול במאורגן (מצודת דוד, ומלבי"ם) . הפסוק מלמד, שבכל הנוגע למלחמה בפשע - הזריה היא הפעולה העיקרית, וממנה צריך להתחיל; לפני שדשים את הפושעים (=נלחמים בהם ומענישים אותם), צריך קודם כל לזרות אותם - להפריד ביניהם, כך שלא יהיו מאורגנים; הארגון ושיתוף-הפעולה בין הפושעים מסוכן לחברה הרבה יותר מאשר כל פשע בנפרד.
ההפרדה חשובה במיוחד כאשר מדובר בארגוני טרור - עצם קיומו של גוף מאורגן שמטרתו להרוג הוא מסוכן ומזיק יותר מאשר כל פעולת הרג בנפרד.
רק מלך חזק, שמרכז בידו סמכויות רבות, יכול להילחם בפשע המאורגן ולזרות את הפושעים; ולכן, כשהפשע המאורגן מתחזק, יש לחזק בהתאם את סמכויות השלטון להילחם בפשע ולפזר אותו.
יש להדגיש, שהפסוק מדבר רק על מלך חכם; המלך החכם משתמש בכבוד-המלכות שלו על-מנת להילחם בפשיעה המאורגנת. אולם, הכסיל משתמש בכבודו כדי לגרום נזק:
מנהיג כסיל משתף פעולה עם ארגוני הפשע והטרור ומשתמש בכוחו כדי לחזק אותם. לכן, אם כל המועמדים למלוכה הם כסילים, עדיף שלא יהיה מלך כלל.
מקורות ופירושים נוספים
ייתכן שהדיש והזריה הם משל לשני סוגים של עונשים שהיו מקובלים בעבר:
-
-
- הזריה היא משל לעונשי גירוש וגלות,
- והאופן הוא משל לעונשי ייסורים גופניים או מוות (לפי מלבי"ם - האופן הוא סוג של גלגל ששימש לעינויים; לפי הרב דוד קליר - משל לקבר - סתימת הגולל);
-
לפי זה, מסתבר שסדר העונשים בפסוק הוא סדר עדיפויות: עונש הגירוש הוא עדיף (אולי כי הוא פחות אכזרי מבחינה פיסית), ורק אם משום-מה אי אפשר לגרש - אז יש להשתמש בעונשים הגופניים.
פסוקים דומים
פסוק נוסף המדבר על חובתו של המלך לזרות את הרוע:
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-10-30.
חיפוש פנימי באמצעות הנשמה
האם אנחנו צריכים לחפש בתוך עצמנו תכונות ומחשבות שליליות שאנחנו לא מודעים לקיומן? האם אנחנו בכלל יכולים לחפש בתוך עצמנו? לפי ספר משלי התשובה היא כן:
(משלי כ כז): "נר ה' נשמת אדם, חפש כל חדרי בטן"
נר = אמצעי תאורה המאפשר לחפש במקומות נסתרים, בפרט כדי למצוא דברים שליליים כגון חמץ לפני פסח (ראו לחפש בנרות ); נר ה' = נר שה' ברא; נשמת אדם = הנשמה שה' נפח באפיו של האדם, (בראשית ב ז): "וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה".
חופש = מחפש, חוקר ובודק, כמו (איכה ג מ): "נחפשה דרכינו ונחקרה, ונשובה עד ה'", (תהלים עז ז): "אזכרה נגינתי בלילה, עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי"; בטן = מקום הרגשות המיידיים והלא-מודעים .
נר ה' נשמת אדם, חופש כל חדרי בטן = הנשמה שה' נתן באדם היא כמו נר שה' ברא, המאפשר לאדם לחפש היטב בפנימיותו, ולגלות את כל הרגשות השליליים שלו ולבער אותם מתוכו, כמו חמץ לפני פסח.
איך בדיוק עושים את זה? איך אפשר לחדור לפנימיות ולגלות את הרגשות הנסתרים שלנו? אולי הדרך לעשות זאת נרמזת במילה נשמה, שאחד מפירושיה הוא מלשון נשימה ( פירוט ). אם כך, כדי להתבונן פנימה יש לקחת נשימות עמוקות, נשימות החודרות אל חדרי הבטן; כל נשימה כזאת מרגיעה אותנו ומאפשרת לנו להכיר טוב יותר את עצמנו.
ואולי הדרך נרמזת בפסוק אחר שבו נזכר נר, (משלי ו כג): "כי נר מצוה, ותורה אור, ודרך חיים תוכחות מוסר"( פירוט ) - כל מצוה שהאדם מקיים עוזרת לו לחשוף עוד חלק בנשמה שלו.
מקורות ופירושים נוספים
הקשר בין פסוקנו לבין ביעור חמץ בפסח נרמז גם בתיקוני הזוהר: " "צריך אדם לבער מכל איבר שלו את כל המחשבות וההרהורים הרעים והמטונפים, שהם קליפות השורות בבן אדם, ולהתקין מקום טהור ונקי [לקב"ה] לשרות שם, שכל איבר שהוא פגום בחטא שעושה אדם, לא שורה הקדוש ברוך הוא באותו איבר, כמו שכתוב (ויקרא כח יח) כי כל איש אשר בו מום לא יקרב, מי שפגם במצוה אחת כאילו פשע בדיוקנו של המלך. וצריך לשרוף את הקליפות הללו השורות שם, באמצעות אותן מצוות השרוות בכל איבר ואיבר, ולבער אותן מהן, שהן נקראות "שאור" ו"חמץ", באותם נרות שעליהם נאמר כי נר מצוה, וכתוב נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן, ואז שורה שם הקדוש ברוך הוא שהוא שם הוי"ה ברוך הוא, וכינויים שלו שנקראו איברים שלו, וגדודים של מלאכים התלויים מאותו איבר, ושומרים על אותו איבר מכל מרעין בישין וקליפות שהיו שורות שם" " (תרגום לעברית מתוך שערי קדושה ב ג ) .
עוד על הקשר בין נשמה לנשימה, ראו לחיות את הרגע הזה / הרב הדר מרגולין .
נר
1. פירשנו, כמו רוב המפרשים, שהכוונה לאמצעי תאורה;
2. אך יש מפרשים שהדגש בפסוק הוא, לא על האור אלא על האש: כמו השלהבת של הנר, השואפת תמיד לעלות למעלה אך עדיין צריכה להיות קשורה לגופו של הנר בפתיל דק, כך גם נשמת האדם: עליה לשאוף תמיד להתעלות ולהתקרב אל ה', אך עדיין להישאר קשורה אל עולם החומר והגוף על-ידי אכילה, הכנסת מזון אל חדרי הבטן. " "אור האש חפץ בטבע ליפרד מהפתילה ולידבק בשרשו למעלה... ואף שעל ידי זה יכבה ולא יאיר כלום למטה, וגם למעלה בשרשו יתבטל אורו במציאות בשרשו, אף על פי כן בכך הוא חפץ בטבעו. כך נשמת האדם, וכן בחינות רוח ונפש, חפצה וחשקה בטבעה ליפרד ולצאת מן הגוף ולידבק בשרשה ומקורה, בה' חי החיים ברוך הוא. הגם שתהיה אין ואפס ותתבטל שם במציאות לגמרי, ולא יישאר ממנה מאומה ממהותה ועצמותה הראשון, אף על פי כן זה רצונה וחפצה בטבעה.... למעלה מהדעת ושֵכֶל המושג והמובן..." " ( תניא חלק א יט ) .
בכל מקרה, ההשוואה לנר רומזת שצריך להיזהר: כמו שבביעור חמץ צריך להיזהר שהנר לא יגרום לשריפה וישרוף את כל הבית, כך גם בחיפוש פנימי צריך להיזהר לא להגזים. כשאדם עוסק בחיפוש פנימי רוחני ואין לו יכולת להכיל את כל ההשגות הרוחניות שהוא מגיע אליהן, הוא עלול להביא לעצמו יותר נזק מתועלת (ע"פ גליה) .
3. ויש שפירשו שהמילה "נר" היא בכלל פועל, בינוני פועל מהשורש "ניר" במשקל "מת", ופירושו: "ה' חורש ובודק נשמת אדם, וחופש כל חדרי בטן". לפי פירוש זה, המילה "נר" מקבילה למילה "חופֵשׂ" (ר' משה זיידל, חקרי לשון; הובא ב"דעת מקרא") .
מי מחפש?
1. פירשנו שה"חופֵשׂ" (המחפש) הוא האדם עצמו, המשתמש בנשמתו או בנשימותיו כדי לחקור את פנימיותו.
2. אך רוב המפרשים פירשו שה"חופשׂ" הוא ה', והפסוק בא ללמדנו שה' חוקר את כל פנימיותו של האדם, הנשמה של האדם משמשת כמו נר שבאמצעותו ה' רואה את כל מחשבותיו של האדם: " "הנשמה שבקרבו מעידה עליו בדין" " (רש"י) .
-
-
- אולם, לא הצלחתי להבין מה המשמעות המעשית הייחודית של פירוש זה, והרי במקומות רבים בתנ"ך נאמר שה' רואה את מחשבותיו של האדם, ומה זה משנה באיזה "נר" הוא משתמש?
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-05-18.
השלטון צריך לעשות גם חסד, לא רק אמת
על-פי ספר משלי, אחד מתפקידיו של המלך הוא לעשות חסד:
משלי כ כח: " "חסד ואמת יצרו מלך, וסעד בחסד כסאו" "
אמת = קיום החובה וההבטחה; חסד = מה שמעבר לקיום החובה וההבטחה. השלטון אמנם אינו חייב לעשות חסד, אך מעשי חסד יכולים לסייע לשמירה על יציבות השלטון (ראו חסד ואמת , נצירה = שמירה פעילה , סעד = תמך וחיזק , כיסא = משל לכוחו של השליט ).
" "דבריו מיוסדים על דברי אביו (" תהלים סא ח"): "" "ישב עולם לפני אלהים, חסד ואמת מן ינצרהו" ""...."
"כשהמלך נוהג רק במידת" "האמת" ", אינו משומר כראוי, שיפגעו בו מרי נפש אשר שפך עליו חמת הדין; אבל אם לפעמים יוותר מצד" "החסד" , "יאהבוהו העם. וכן, אם ינהג רק" "בחסד" , "לא ייפול פחד המשפט עליהם, וגם בזה לא יהיה בטוח, אבל" "חסד ואמת" "- אם ינהג בשניהם, הם" "יצרו מלך," "עד שאינו צריך שומר אחר לראשו זולתם."
"וגם בהנהגה, שזה מיוחס אל הכיסא, הגם שעיקר הכיסא מכוננת על המשפט, מכל-מקום לא תעמוד במשפט לבד, וצריך גם-כן להתנהג לפעמים בחסד , וזה יסעד הכיסא , שתתקיים."
"וכדוגמה, מה שכתוב ב" ישעיהו ט ו": "" "לםרבה המשרה ולשלום אין קץ, על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם, קנאת ה' צבאות תעשה זאת" " (מלבי"ם)
עוד על תפקידיו של המלך ראו כיסא מלך .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-11-14.
לשמור על כושר גופני מגיל צעיר
עד כמה יש להשקיע בפיתוח הכושר הגופני והכוח הפיסי? שאלה זו היתה אחת הגורמים למחלוקת קשה בין רבנים בארץ ישראל לפני כמאה שנה.
הראי"ה קוק כתב: " "ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים ביחודים של שמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם... שיצחקו הנערים לחזק כחם ורוחם, בשביל גבורת האומה בכללה, עבודת הקודש הזאת מעלה את השכינה מעלה מעלה, כעליתה ע"י שירות ותשבחות, שאמר דוד מלך ישראל בספר תהלים; אלא שע"י הכוונות העליונות עולה הנשמה הפנימית, וע"י המעשים המאמצים את גוף היחידים לשם הכלל עולה הרוחניות החיצונית..." " ( אורות התחיה לד ) . לדבריו, לכושר גופני יש ערך רוחני נשגב.
רבנים מהעדה החרדית בירושלים התנגדו בתוקף לדברים אלה; הם ציטטו אותם על כרוזים שהפיצו בגנות הרב קוק, והשתמשו בהם כאחת הראיות לכך שדבריו של הרב קוק בספר "אורות" הם דברי כפירה, ויש להחרים את הספר ואת מחברו.
בספר משלי ישנה ראיה, לכאורה, לגישתו של הרב קוק:
(משלי כ כט): "תפארת בחורים כחם, והדר זקנים שיבה"
תפארת בחורים כוחם = הדבר שבו ראוי לבחורים להתפאר הוא הכוח הפיסי שלהם; מכאן ניתן להסיק, שהבחורים צריכים לעסוק בפעילות גופנית ולשמור על כושר גופני, כדי שיהיה להם כוח להתפאר בו.
שיבה = זקנה = גיל מבוגר; והדר זקנים שיבה = הדבר שבו ראוי לזקנים להתפאר הוא השיבה שלהם, שזכו להגיע לגיל מבוגר.
הפסוק רומז, שכאשר האדם שומר על כוח וכושר גופני בגיל צעיר, הוא זוכה לאריכות ימים ו שיבה בגיל מבוגר: כאשר בחורים מתפארים בכוחם, זקנים מתהדרים בשער השיבה שלהם.
מקורות ופירושים נוספים
תפארת בחורים כוחם
גם הרב יונה גירונדי פירש שהכוונה לכוח פיסי, והוא גם הביא ראיה מדברי חז"ל המביעים רעיון דומה: " "בן שלושים - לכוח" " (אבות ה א).
פסוקים נוספים בספר משלי מלמדים על חשיבות הכוח הפיסי:
והדר זקנים שיבה
1. פירשנו שיבה = גיל מבוגר. ויש שפירשו:
2. שיבה = ישיבה, חכמה (דעת מקרא, הגר"א) : לזקנים ראוי להתפאר בחכמתם. בגיל צעיר ראוי להשקיע בכושר גופני, אך בגיל מבוגר הכושר הגופני כבר פחות חשוב, הגוף ממילא עומד למות, וההשקעה הטובה ביותר היא דווקא בחכמה.
3. שיבה = שערות לבנות (רבי יונה) : לזקנים ראוי להתפאר בשערם הלבן, למרות שהוא מראה על חולשת הגוף, כי לכל תקופה בחיים יש תפקיד. הצעירים לא צריכים להתחפש לזקנים, והזקנים לא צריכים להתחפש לצעירים.
משפחה שיש בה גם תפארת בחורים וגם הדר זקנים היא משפחה שהולכת בדרך צודקת; ראו ליהנות מכל העולמות .
מי שמגזים בגאוה והתפארות בכוחו עלול לנצל את כוחו לעשיית מעשים רעים, וכדי להציל אותו ממעשים רעים, ה' מביא עליו פצעים ומחלות שיחלישו את כוחו, כפי שנאמר בפסוק הבא (משלי כ ל): "חברות פצע תמריק ברע, ומכות חדרי בטן"( פירוט ).
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-05-18.
ייסורים ממרקים את העוונות
אדם הסובל מפצעים ומחלות, במקביל לניסיונות לרפא אותם בדרך הטבע צריך גם לראות בהם את הצד החיובי:
(משלי כ ל): "חברות פצע תמריק ברע, ומכות חדרי בטן"(קרי: תמרוק)
חבורות פצע = כאבים חיצוניים ( חבורה = פצע סגור, פצע = פצע פתוח).
מכות חדרי בטן = כאבים פנימיים (ע"פ הגאון מווילנה ) .
תמרוק = דבר שממרק ומנקה, כמו אסתר ב יב: " ... "כי כן ימלאו ימי מרוקיהן , ששה חדשים בשמן המר וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים" ", וכמו ויקרא ו כא: " ... "ואם בכלי נחשת בשלה - ומרק ושטף במים" ".
חבורות פצע תמרוק ברע = פצעים חיצוניים ממרקים, מנקים את האדם מהמעשים הרעים שעשה; כדברי חז"ל ( תלמוד בבלי, ברכות ה. ) : " "מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם, עבד יוצא בהן לחרות – יסורין, שממרקין כל גופו של אדם, על אחת כמה וכמה... מה ברית האמור במלח - מלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור ביסורין - יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם." " (ע"פ מצודת דוד, דעת מקרא) .
ומכות חדרי בטן = כאבים פנימיים מנקים את האדם מהמחשבות והכוונות הרעות שלו, שנזכרו כמה פסוקים לפני כן (משלי כ כז): "נר ה' נשמת אדם, חפש כל חדרי בטן"( פירוט ).
בפסוק הקודם נאמר: "תפארת בחורים כוחם, והדר זקנים שיבה": ראוי לבחורים לשמור על כוחם ולהתפאר בו ( פירוט ). אולם, כאשר אדם מתגאה בכוחו יותר מדי, עד שהוא שוכח את חובתו בעולם ועושה מעשים רעים, הפצעים והכאבים שבאים עליו מחלישים את כוחו, מקטינים את תפארתו ומחדירים בו ענוה, וכך מנקים אותו מעוונותיו.
פירושים נוספים
1. פירשנו שהחבורות והפצעים ממרקים את הרע;
2. אך יש שפירשו בכיוון הפוך: " "אמר רב אושעיא: כל הממרק עצמו לעבירה - חבורות ופצעין יוצאין בו, שנאמר חבורות פצע תמרוק ברע ; ולא עוד אלא שנדון בהדרוקן, שנאמר ומכות חדרי בטן" " ( תלמוד בבלי, שבת לג. ) ; רש"י (שם) פירש שהמילה ממרק משמעה " "מפנה לבו לכך...ממרק עצמו משאר עסקים להתעסק בעבירות" ". לפי זה, הפסוק בא ללמדנו, שה' מעניש את האדם לא רק על העבירה עצמה אלא גם על כך שהאדם ממרק ומנקה את לוח הזמנים שלו, מוותר על דברים אחרים שיכל לעשות באותו זמן כדי שיהיה לו זמן פנוי לעבירה.
3. ואפשר לפרש את דברי חז"ל באופן שמתאים יותר למשמעות השורש מרק = קרצף וניקה היטב: הכוונה לאדם שמתמרק , מתרחץ ומתגלח כדי למצוא חן בעיני נשים ולעבור איתן עבירות. אם הוא אדם צדיק וה' רוצה להציל אותו מעבירה, הוא יעשה שהאדם יפול במקלחת ויקבל חבורה , או שייפצע בגילוח, או שיקבל כאב בטן לפני הפגישה... (וראו גם מלבי"ם, שפירש גם הוא את הפסוק על עבירות מסוג זה) .
4. ויש שפירשו תמרוק = תכשיט, ולפי זה פירשו: " "נאה ויפה הייסורים והחבורות לאדם רע" " (רבי יונה) .
-
-
- אולם, בלשון המקרא (כמו בלשון חז"ל ובלשון ימינו), משמעות השורש מרק היא "קרצף וניקה היטב", כמו בפסוק שהבאנו למעלה (ויקרא ו כא).
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-05-18.
