ביאור:משלי כט
מתוך ויקיטקסט
- א אִישׁ תּוֹכָחוֹתאיש שיודע רק למתוח ביקורת, אף פעם לא אומר דברים חיוביים (לחץ על המילה לפירוט) מַקְשֶׁה עֹרֶףגורם לשומעים להקשות את עורפם ולהתעלם מכל דברי הביקורת שלו, פֶּתַע יִשָּׁבֵרישקע בדיכאון וְאֵין מַרְפֵּא.
|
הצדיקים הם רבים והרשע הוא יחיד, כי שלטון הצדיקים הוא סובלני ושלטון הרשע הוא טוטליטרי. ראו משלי כט ב |
- ב בִּרְבוֹת צַדִּיקִיםכשהצדיקים מתרבים ומושלים יִשְׂמַח הָעָם, וּבִמְשֹׁל רָשָׁע יֵאָנַח עָם.
- ג אִישׁ אֹהֵב חָכְמָה יְשַׂמַּח אָבִיו, וְרֹעֶהמתיידד ושוהה בחברתן של- (לחץ על המילה לפירוט) זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן.
- ד מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ, וְאִישׁ תְּרוּמוֹתמלך או שופט המתפרנס מתרומות יֶהֶרְסֶנָּהכי יהיה תלוי בבעלי ההון התורמים לו (לחץ על המילה לפירוט).
- ה גֶּבֶר מַחֲלִיקמסתיר את הפגמים, נותן מחמאות ללא ביקורת (לחץ על המילה לפירוט) עַל רֵעֵהוּ, רֶשֶׁת פּוֹרֵשׂ עַל פְּעָמָיוכי האדם נמשך באופן תת-מודע לזה שנתן לו את המחמאות, ומשתדל לעשות כל מה שהוא מבקש כדי לקבל מחמאות נוספות (לחץ על המילה לפירוט).
- ו בְּפֶשַׁע אִישׁ רָע מוֹקֵשׁכשהפשע עצמו מכשיל את הפושע, אז הצדק גלוי וברור, ולכן (לחץ על המילה לפירוט), וְצַדִּיקהאוהב צדק (לחץ על המילה לפירוט) יָרוּן וְשָׂמֵחַ.
- ז יֹדֵעַבוחן מקרוב באופן אישי (לחץ על המילה לפירוט) צַדִּיקשופט שהצדק חשוב לו (לחץ על המילה לפירוט) דִּין דַּלִּיםחלשים, שאין להם כסף לעורך-דין טוב שיציג את טענותיהם כראוי (לחץ על המילה לפירוט), רָשָׁע לֹא יָבִין דָּעַתאינו טורח להתבונן מקרוב אלא מסתפק בעובדות השטחיות.
- ח אַנְשֵׁי לָצוֹןהלועגים לזולת (לחץ על המילה לפירוט) יָפִיחוּיציתו את אש המריבה קִרְיָה, וַחֲכָמִיםהיודעים להקשיב לזולת (לחץ על המילה לפירוט) יָשִׁיבוּ אָףירגיעו את הכעס והמריבה.
- ט אִישׁ חָכָםהיודע ללמד (לחץ על המילה לפירוט) נִשְׁפָּטמתווכח אֶת אִישׁ אֱוִילשטחי (לחץ על המילה לפירוט), וְרָגַזפעם הוא מדבר בכעס ותוכחה וְשָׂחַקופעם הוא מדבר בצחוק והומור וְאֵין נָחַתהחכם אינו נח אלא משנה כל הזמן את סגנון הדיבור שלו, כדי שהאויל לא ישתעמם (לחץ על המילה לפירוט).
- י אַנְשֵׁי דָמִים יִשְׂנְאוּמפיצים דברי שנאה על- (לחץ על המילה לפירוט) תָםחף מפשע (לחץ על המילה לפירוט), וִישָׁרִיםאנשים שהם בדרך-כלל אנשי שלום (לחץ על המילה לפירוט) יְבַקְשׁוּ נַפְשׁוֹמושפעים מדברי השנאה של אנשי הדמים, וגם הם רודפים את התם ומנסים להרגו (לחץ על המילה לפירוט).
- יא כָּל רוּחוֹמחשבותיו יוֹצִיא כְסִיל, וְחָכָם בְּאָחוֹרבסוף, אחרי שהכסיל סיים להגיד את כל מחשבותיו (לחץ על המילה לפירוט) יְשַׁבְּחֶנָּהעונה לכסיל ומרגיע את מחשבתו.
- יב מֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל דְּבַר שָׁקֶרגם אם אינו מדבר שקר ואינו מאמין לדברי השקר, עצם העובדה שהוא מקשיב בנימוס לדברי שקר משפיעה לרעה על משרתיו (לחץ על המילה לפירוט) - כָּל מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים.
- יג רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים נִפְגָּשׁוּ, מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם יְהוָהה' מפגיש ביניהם כדי שכל אחד מהם ילמד מרעהו (לחץ על המילה לפירוט).
|
פסוקים נוספים מלמדים על חובתו של השלטון לתת סיוע משפטי לעניים. ראו סיוע משפטי לעניים |
- יד מֶלֶךְ שׁוֹפֵט בֶּאֱמֶת דַּלִּים, כִּסְאוֹכוח השלטון שלו (לחץ על המילה לפירוט) לָעַד יִכּוֹןיהיה יציב ומבוסס (לחץ על המילה לפירוט).
- טו שֵׁבֶטחינוך על-ידי ייסורים וְתוֹכַחַתחינוך על-ידי הגיון (לחץ על המילה לפירוט) יִתֵּןכל אחד מאמצעי החינוך האלה ייתן לנער חָכְמָה, וְנַעַר מְשֻׁלָּחמשוחרר לנפשו, ללא חינוך מֵבִישׁמביא בושה על- אִמּוֹ.
- טז בִּרְבוֹת רְשָׁעִים יִרְבֶּה פָּשַׁעמרד, כי כל אחד רוצה לשלוט והם מורדים איש ברעהו (לחץ על המילה לפירוט), וְצַדִּיקִים בְּמַפַּלְתָּם יִרְאוּיסתכלו מהצד ויראו איך הרשעים מפילים זה את זה.
- יז יַסֵּר בִּנְךָ - וִינִיחֶךָיתן לך נחת-רוח, וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָיגמול לך על כך שחינכת אותו כראוי.
{פ}
- יח בְּאֵין חָזוֹןנבואה (לחץ על המילה לפירוט) - יִפָּרַעיפרוק עול, כי אין מי שיוכיח אותו (לחץ על המילה לפירוט) עָם, וְשֹׁמֵר תּוֹרָהואינו פורק עול למרות שאין נביא - אַשְׁרֵהוּהוא צועד בדרך הנכונה, מכין את עצמו לחזרת הנבואה (לחץ על המילה לפירוט).
- יט בִּדְבָרִיםבדיבורים בלבד, ללא איום בעונש לֹא יִוָּסֶריקבל דברי מוסר וביקורת עָבֶד, כִּי יָבִיןכי גם אם יבין את הדברים שיגידו לו - וְאֵין מַעֲנֶהלא ינהג בענוה והכנעה, לא יקבל מרות.
- כ חָזִיתָ אִישׁ אָץ בִּדְבָרָיומדבר מהר ובחוסר-סבלנות (לחץ על המילה לפירוט) - תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּיש תקוה שהכסיל, שאינו אוהב להקשיב הרבה, יקשיב לו וילמד ממנו (לחץ על המילה לפירוט).
- כא מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ - וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹןמנוון, עצלן ובטלן (לחץ על המילה לפירוט).
- כב אִישׁ אַףכעס גלוי (לחץ על המילה לפירוט) יְגָרֶה מָדוֹןמעורר מריבה (לחץ על המילה לפירוט), וּבַעַל חֵמָהכעס שמור בלב רַב פָּשַׁעמסית למרד (לחץ על המילה לפירוט).
|
הרעיון של פסוק כג, שהגאוה מביאה השפלה והענוה מביאה כבוד, הוא המסר של סיפורים רבים בתנ"ך - ראו במדבר רבה יג ג |
- כג גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ, וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹדיחזיק בכבוד, ישמור על כבודו.
- כד חוֹלֵק עִם גַּנָּבמקבל או קונה חלק מהרכוש הגנוב - שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹפוגע בעצמו, כי כאשר -, אָלָהשבועה שמשביעים כל מי שיודע על הגניבה שיבוא להעיד יִשְׁמַע, וְלֹא יַגִּידלא יבוא להעיד (לחץ על המילה לפירוט).
- כה חֶרְדַּת אָדָםבהלה פתאומית שנופלת על האדם - יִתֵּןהגורם לה הוא מוֹקֵשׁמכשול נסתר שעומד בדרכו (לחץ על המילה לפירוט), וּבוֹטֵחַ בַּיהוָההמאמין שה' שלח לו את החרדה כדי להזהיר אותו מפני המכשול (לחץ על המילה לפירוט) יְשֻׂגָּביינצל מהמכשול ויהיה מוגן.
|
פסוקים נוספים מלמדים שההחלטה של המושל תלויה ברצון ה'. ראו משלי כא א |
- כו רַבִּים מְבַקְשִׁים פְּנֵי מוֹשֵׁלרוצים להיפגש עם המושל כדי שיעזור להם (לחץ על המילה לפירוט), וּמֵיְהוָה מִשְׁפַּט אִישׁאולם ה' הוא הקובע את גזר דינו של האדם, ולא המושל.
- כז תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ-עָוֶל, וְתוֹעֲבַת רָשָׁע יְשַׁר-דָּרֶךְאדם המתנהג ביושר (לחץ על המילה לפירוט).
{פ}
ביאורי פסוקים
איש תוכחות מקשה עורף
יש אנשים, שכל דבר שקורה במדינה מעורר אצלם ביקורת:
-
-
- אם המשטרה פותחת בחקירה נגד בכיר בממשלה - זה מוכיח שהממשלה מושחתת;
- אם המשטרה סוגרת את התיק מחוסר ראיות - זה מוכיח שגם המשטרה מושחתת;
- אם בית המשפט מזכה את הנאשם - זה מוכיח שגם בית המשפט מושחת...
-
אפשר, כמובן, לראות את הדברים אחרת -
-
-
- אפשר למתוח ביקורת על השר המושחת, ולשבח את המשטרה שחוקרת ללא משוא פנים;
- ואפשר גם למתוח ביקורת על המשטרה שממהרת להאשים אנשים חפים מפשע, ולשבח את השר שעמד בחקירה בכבוד עד שהוכיח את חפותו.
-
אבל אותם אנשים לא יגידו מילה אחת טובה - אצלם כל אירוע הוא הזדמנות למתוח ביקורת.
אדם מסוג זה נקרא, בספר משלי, איש תוכחות - איש שכל מהותו היא תוכחה וביקורת:
(משלי כט א): "איש תוכחות מקשה ערף, פתע ישבר ואין מרפא"
איש שכל דבריו הם תוכחות - איש שיודע רק להוכיח ולמתוח ביקורת על אחרים - מקשה את עורפם של השומעים, גורם לשומעים להתעלם מדברי הביקורת שלו ואולי אף מדברי ביקורת בכלל, כי הם רואים שלביקורת שלו אין סוף - לא משנה מה יקרה, תמיד יהיה בזה משהו רע, ולכן אין טעם להתאמץ ולשפר. רוב האנשים מוכנים לקבל ביקורת, אבל רק במידה מתונה - כדי שהביקורת תועיל, צריך לשלב בה גם מחמאות .
מעבר לנזק שהוא גורם לשומעים, איש תוכחות גורם נזק גם לעצמו: מכיוון שהוא רואה בכל אירוע את הצד השלילי, הרגשות השליליים מצטברים בליבו, אין לו שמחת חיים, והוא יכול פתאום להישבר וליפול לדיכאון שממנו לא יוכל לצאת - פתע יישבר ואין מרפא.
מקורות ופירושים נוספים
1. המאמר מבוסס על פירוש של יעל.
2. מקובל לפרש: איש תוכחות = " "שמוכיחים אותו" " (הגר"א) או "שצריך שיוכיחו אותו" (ע"פ מצודת דוד) ; איש תוכחות מקשה עורף = "איש שמוכיחים אותו והוא מקשה את עורפו ואינו משנה את התנהגותו". ועונשו יהיה, שיבוא עליו אסון פתאומי, והוא לא יוכל להירפא ממנו: " "מדה כנגד מדה - הוא לא רצה לרפא וכל מה שהוכה עוד הוסיף סרה, ולזה יבא לו רע לא יוכל להרפא ממנו" " (רלב"ג) .
-
-
- אולם, אדם בדרך-כלל נקרא על שם המעשים האופייניים לו, ולא על שם מעשים שאחרים עושים עבורו, או שהוא צריך שיעשו עבורו.
-
3. יש שפירשו, שהנושא של הפסוק הוא איש, והנשוא הוא תוכחות מקשה עורף, כלומר, הפסוק מדבר על כל איש שמקשה עורפו לתוכחות.
-
-
- אולם, פירוש זה אינו מתאים לטעמים ולמשקל של הפסוק.
-
4. ויש שפירשו: איש תוכחות = איש שמתווכח עם המוכיחים וסותר את ראיותיהם; מקשה עורף = מקשה את עורפו לייסורים ואינו נכנע (מלבי"ם) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-07-04.
לבחור מושלים סובלניים, לא לבחור מושלים רשעים
כשבודקים במי לבחור, לא תמיד מוצאים מועמד העומד בכל התנאים והדרישות שלנו. אולם, גם במקרה זה יש להיזהר שלא לבחור במושלים רשעים, שכן:
(משלי כט ב): "ברבות צדיקים ישמח העם, ובמשל רשע יאנח עם"
ברבות = מהשורש רבה , שלו שתי משמעויות: כמות (כמו הַרְבֵּה ), ומעמד (כמו רַב ).
ברבות צדיקים = כשיש הרבה צדיקים, והם נמצאים במעמד גבוה - בשלטון, אז ישמח העם .
אבל במשול רשע = כשאדם רשע עולה לשלטון, אז ייאנח עם מצער וכאב.
ואיך יודעים מיהו צדיק ומיהו רשע?
א. לפי ההגדרות:
-
-
- צדיק הוא אדם הפועל למען הצדק, לתת לכל אחד את המגיע לו ;
- רשע הוא אדם הפוגע בזולת במזיד .
-
ב. לפי הפסוק שלנו:
הצדיקים בפסוק שלנו הם רבים, והרשע הוא יחיד; הצדיקים מתרבים והרשע מושל : " "כי הצדיק אינו מושל... ביד חזקה, וכן אינו מנהיג לבדו, [אלא] מתייעץ... אבל הרשע מושל ביד חזקה, והוא לבדו, כי לא ישא פני איש" " ( מלבי"ם ) .
אם כך, יש לבחור מושל שהוא סובלני, שמוכן לשתף בשלטונו אנשים נוספים, ולא דורש לקחת את כל הסמכויות לעצמו.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-10-26.
איש אוהב חכמה ישמח אביו, ורועה זונות יאבד הון
אחת התכונות שהורים צריכים לפתח אצל ילדיהם היא אהבת החכמה - הרצון העז ללמוד עוד, והמחוייבות כלפי מה שלומדים:
(משלי כט ג): "איש אהב חכמה ישמח אביו, ורעה זונות יאבד הון"
חכמה = לימוד מאחרים .
איש אוהב חכמה = הרוצה להתקרב לחכמה וללמוד אותה מתוך מחוייבות .
איש אוהב חכמה ישמח אביו - כי הדבר המשמח ביותר את האדם הוא שיש מי שמוכן ללמוד ממנו, יש לו למי להעביר את חכמתו (ראו בן חכם ישמח אב ).
רועה = מתרועע, מתחבר, מצטרף לעדר .
זנות = קשר ללא מחוייבות .
רועה זונות = ילד שאינו אוהב חכמה, אינו מחוייב לעקרונות שלמד מהוריו, ועלול להפנות את כוח האהבה שבנפש שלו לנשים זונות, המציעות לו קשר זמני ללא מחוייבות לעקרונות.
יאבד הון = ילד כזה יאבד את רכושם החומרי של הוריו כי יבזבז אותו על אתנן, ויאבד את רכושם הרוחני של הוריו כי לא ירגיש מחוייבות כלפיו.
פסוקים קשורים ודומים
הצד השני של המטבע נמצא ב (משלי כח ז): "נוצר תורה בן מבין , ורעה זוללים יכלים אביו".
( פירוט ) :
-
-
- כאן מדובר על חכמה שהיא לימוד מאחרים והליכה בתלם, ושם מדובר על בינה שהיא מחשבה עצמאית.
-
- כאן מדובר על חינוך למחוייבות - להיות מחוייב גם לדברים שלומדים מאחרים, ולא להתייחס אליהם כאל "קשר ללא מחוייבות" כמו זנות , ושם מדובר על חינוך לעצמאות - לפתח רעיונות עצמאיים ולא ללכת בעדר עם אנשים זולים .
-
ההורים צריכים לפתח בילדיהם את שתי התכונות - גם עצמאות מחשבתית וגם מחוייבות לעקרונות נלמדים; ראו גם רעיו של הבן .
מקורות ופירושים נוספים
יוסף בן יעקב
בתלמוד מסופר, שיעקב אבינו קיים פסוק זה ומנע מיוסף בנו לחטוא בזנות עם אשת פוטיפר: " "באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם. רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות ?..." " ( סוטה לו ב ) , " "יאבד הון - שם טוב, שהוא יקר מכל הון" " (רש"י שם) .
כשיוסף היה בבית פוטיפר במצרים, יעקב היה בארץ כנען ובכלל לא ידע שיוסף חי. אולם, חז"ל לא אמרו שיעקב עצמו הגיע למצרים, אלא ש"דיוקנו של אביו" נראה לו בחלון. כשאשת פוטיפר פיתתה את יוסף, דמותו של אביו עלתה בזכרונו והזכירה לו את כל הערכים שספג ממנו בילדותו - מחוייבות למשפחה, צניעות ושם טוב. הזיכרון הזה נתן ליוסף כוח לעמוד בניסיון.
" "וזה " ורועה זונות יאבד הון ", " אל תקרי מהונך אלא מגרונך ", שהוא בחינת לשון הקודש, כי מי שפוגם בברית מאבד לשון הקודש" " (לקוטי מוהר"ן א יט) .
זו נאה וזו אינה נאה
בתלמוד בבלי ( עירובין סד. ) מסופר על ויכוח בין רב נחמן לבין רבא, והנה הוא לפניכם, בתרגום לעברית:
-
-
- "אמר רב יהודה אמר שמואל: 'אפילו שכירו ואפילו לקיטו - נותן עירובו ודיו'" (רב יהודה אמר הלכה כלשהי בדיני עירוב). "אמר רב נחמן: 'כמה מעולה הלכה זו!'"."
-
- "אמר רב יהודה אמר שמואל: 'שתה רביעית יין - אל יורה'" (רב יהודה אמר הלכה אחרת, בדיני שתיית יין). "אמר רב נחמן: 'לא מעולה הלכה זו, שהרי אני, כל עוד אני לא שותה רביעית יין, דעתי אינה צלולה'" .
-
- "אמר לו רבא: 'מדוע אמר כבודו כך? והרי אמר רב אחא בר חנינא: מהו שכתוב (משלי כט) ורועה זונות יאבד הון? - כל האומר 'שמועה זו נאה' ו'זו אינה נאה' - מאבד הונה של תורה!"
- "אמר לו רב נחמן: 'אני חוזר בי'."
-
לדברי רב אחא בר חנינא, אסור להגיד על שמועות של הלכה, העוברות במסורת, "זו נאה וזו אינה נאה".
שתי שאלות יש לשאול על דבריו של רב אחא בר חנינא:
א. מה הקשר בין הפסוק שלנו לבין המסקנה שהסיק ממנו ר' אחא? והרי הפסוק מדבר על נשים זונותולא על הלכות?!
ב. האם באמת אסור לאדם לבחון הלכות בשכלו?! והרי כל התלמוד מבוסס על לימוד ביקורתי, שבו הלומד בוחן רעיונות ומחליט איזה מהם אמיתי ואיזה שקרי!
1. ייתכן שהרעיון המרכזי בפסוק הוא, ההתבוננות החיצונית והשטחית על המציאות:
-
-
- אדם נעשה "רועה זונות" = מתרועע עם זונות, משום שהוא מתפעל מהחיצוניות שלהן - מהיופי שלהן - שנותן לו הנאה רגעית; הוא לא חושב לטווח ארוך, ולכן מאבד הון .
- כך גם אדם שאומר " "שמועה זו נאה, וזו אינה נאה" " - הכוונה לאדם ששופט דברים שהוא שומע רק לפי היופי החיצוני שלהם, אינו טורח להתעמק בהם ולהבין את הסיבה שבגללה הן נאמרו, ולכן " "מאבד הונה של תורה" ".
-
2. וייתכן שהרעיון המרכזי בפסוק הוא חוסר-המחוייבות:
-
-
- אדם נעשה "רועה זונות" משום שהוא מחפש קשר ללא מחוייבות. הוא אינו מנסה לבנות משפחה, אינו חושב לטווח ארוך ולכן מאבד הון .
- כך גם אדם שאומר " "שמועה זו נאה, וזו אינה נאה" " מעוניין להיות קשור אל התורה בקשר ללא מחוייבות. הוא רוצה לקחת מהתורה רק את הדברים שמוצאים חן בעיניו, אינו מוכן להשקיע ולהתאמץ כדי להבין את הדברים שנראים לו קשים ומוזרים, ולכן " "מאבד הונה של תורה" ".
-
פירושים נוספים:
3. מותר לבחור להתמקד בתחומי-לימוד מסויימים, אבל אסור לפסול תחומים שלמים בתלמוד רק בגלל שאינם מוצאים חן בעינינו ( הרב אהרן ליכטנשטיין ) .
4. אסור להפוך חלק אחד בתורה לעיקר, וחלק אחר לטפל ( הרמ"מ מליובאביטש ) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-17.
מלך במשפט יעמיד ארץ, ואיש תרומות יהרסנה
(משלי כט ד): "מלך במשפט יעמיד ארץ, ואיש תרומות יהרסנה"
בלשון המקרא, תרומה היא דבר שאדם מרים למישהו נכבד יותר ממנו - לה', לכהן או למלך.
איש תרומות הוא, כנראה, איש שדורש תרומות - איש נכבד שדורש מהעם שירימו ויתנו לו מרכושם; או איש שמתפרנס מתרומות - איש שפרנסתו תלויה במתנות שהציבור מרימים לו מרכושם.
התורה ציוותה בכמה מקומות שהכהנים יתפרנסו מתרומות; אם כך, מדוע הפסוק אומר שזה רע להיות "איש תרומות" - " איש תרומות הורס את הארץ "?!
כמה תשובות:
1. הפסוק מתייחס רק למערכת המשפט
ייתכן שהפסוק מתייחס רק למערכת המשפט, ויש לקרוא אותו " "מלך במשפט יעמיד ארץ, ואיש תרומות" במשפט "יהרסנה" ", כלומר: השופט צריך להתנהג כמו מלך בזמן המשפט - שאינו תלוי באף אדם, ושופט רק על-פי הדין; ולא כמו איש-תרומות - אדם התלוי בתרומותיהם של אחרים, ומושפע באופן לא מודע מרצונותיהם של התורמים: " "אם הדיין דומה למלך , שאינו צריך לקנות אוהבים וליקח שוחד, הוא יעמיד ארץ ; ואם דומה לכהן, השואל תרומות על הגרנות, הוא יהרסנה" " (רש"י, ע"פ תלמוד בבלי סנהדרין ז:) .
הכהן צריך להתפרנס מתרומות, כי לכהן יש תפקיד אחר - ללמד תורה, ולכן זה דווקא חשוב ומועיל שהכהן יהיה תלוי בעם, כך יהיה נחמד אליהם, והם יקבלו את דבריו. אולם השופט צריך להיות חזק ובלתי-תלוי, כמו מלך: " "כהמחשה לשיטות שונות אלה, אפשר להצביע על שתי שיטות החינוך, הנקראות 'מקל' ו'סוכריה'. ה'סוכריה'=הכהן אינו יכול להיות שופט, וה'מקל'=הדיין אינו יכול להיות מורה דרך שהכל יחפצו לעשות כמוהו" " (הרב חנוך גבהרד, שיעורים באגדות חז"ל, סנהדרין שם) .
ראו גם:
2. הפסוק מתייחס רק למערכת המלוכה
ייתכן שהפסוק מתייחס רק למערכת הנהגת המדינה, ויש לקרוא אותו: " "מלך במשפט יעמיד ארץ," ומלך "איש תרומות יהרסנה" ", כלומר: המלך צריך להתנהג רק ע"פ המשפט , ולא לעוות את המשפט כדי לקבל תרומות מבעלי-עניין: " "כאשר יפרישו לו חלק מן העושק, עוזב המשפט, והוא מהרס המדינה, כי יתרבו העושקים" " (מצודת דוד) , " "נוטל תרומה מכל אחד, ומחמת זה אינו עושה משפט, כי מתיירא שלא יתנו לו עוד חוקו ותרומתו" " (הגאון מווילנה) .
וייתכן שהפסוק בא ללמד את המלך שיגביל את סמכויותיו - שייקח מיסים רק כדי לעשות משפט , ולא מעבר לכך; כי אם יגבה יותר מדי תרומות (מסים גבוהים מדי), הדבר יהרוס את הכלכלה (ע"פ יעל) .
ראו גם:
3. איש תרומות = מתגאה
יש שפירשו, שהמילה תרומות בפסוק זה אין משמען "מתנות שמרימים לאיש נכבד", אלא "גאוה והתרוממות-הלב": ו" איש תרומות " הוא " "איש גאות - שאינו חש להיות מתון בדין" " (רש"י) , כלומר, שופט שחושב שהוא יכול לפסוק את הדין מהר, בלי להתעמק.
-
-
- אולם, פירוש זה אינו מתאים למשמעות המקובלת של המילה "תרומה".
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-07-18.
גבר מחליק על רעהו, רשת פורש על פעמיו
טוב לתת מחמאות לזולת, אך יש להיזהר שלא להשתמש במחמאות כאמצעי שליטה, ושלא לגרום לזולת לחשוב שהוא מושלם:
(משלי כט ה): "גבר מחליק על רעהו, רשת פורש על פעמיו".
דיבור חָלָק הוא דיבור נעים לשמיעה, ללא כל חספוס הגורם אי-נעימות . הוא מציין בפרט דברי שבח ומחמאות שאין בהם כל ביקורת.
פעמיו = רגליו; רשת פורש על פעמיו = שם רשת הלוכדת את רגליו.
גבר שמדבר דברים חלקים ונעימים, ללא ביקורת, בעבור רעהו - כאילו פורש רשת הלוכדת את רגליו, וזאת משתי סיבות עיקריות.
1. מחמאות = אמצעי שליטה
כשאדם מקבל מחמאות, הוא נמשך באופן תת-מודע לזה שנתן לו את המחמאות, ומשתדל לעשות את כל מה שהוא מבקש, על-מנת לקבל ממנו מחמאות נוספות; הוא למעשה "לכוד ברשתו".
כך מסופר על בתו של רבי חנינא בן תרדיון: " "פעם אחת היתה בתו מהלכת לפני גדולי רומי; אמרו: 'כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו!' מיד דקדקה בפסיעותיה (לפסוע פסיעות נאות)..." " ( רבי יוחנן, תלמוד בבלי, עבודה זרה יח. ) .
חברות מסחריות משתמשות באמצעי זה כדי למשוך לקוחות. לדוגמה, ישנן חברות ששולחות מכתבים ללקוחות פוטנציאליים: "בחרנו בך כי את/ה אדם אינטלגטי, ולכן בוודאי תרצה לקנות את המוצר המיוחד שלנו במחיר מבצע...". מכתבים מסוג זה משפיעים במיוחד דווקא על אנשים לא אינטלגנטים, שמרוב שמחה על כך שקיבלו מחמאה, ימהרו לקנות את המוצר כדי להצדיק את המחמאה שקיבלו.
ישנן חברות של שיווק רשתי המשתמשות בטכניקה דומה במצגות שלהן - "אני אוהב אתכם, אתם מסוגלים להצליח, אתם תגשימו את כל החלומות שלכם..." (ראו כתבה בערוץ 10 ), וכך פורשות רשת - תרתי משמע - על פעמיהן של הלקוחות.
עם זאת, ישנם מצבים שבהם זה מוצדק להשתמש במחמאות כדי לנסות להשפיע על התנהגותו של הזולת, למשל, כאשר אני אחראי למעשיו של הזולת (הורה או מחנך שלו), או מושפע ישירות ממעשיו (בן/בת זוג), ראו (משלי לא יב): "גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה"( פירוט ). ואכן, מומחים רבים למשפחה וזוגיות מייעצים להשתמש במחמאות על-מנת לעודד את בן/בת הזוג לשנות את התנהגותו/ה.
2. מניעת ביקורת = יצירת אשליות
כשאדם מקבל רק מחמאות, הוא עלול להרגיש שהוא מושלם, שאין לו מה לשפר, וכן הוא נשאר תקוע ולכוד במצב שאינו מושלם, כאדם שרגלו תפוסה ברשת.
בפרט, כשאדם אינו מקבל ביקורת על מעשים רעים שהוא עושה, הוא ימשיך לחטוא עד שייתפס וייענש - כמו חיה הנופלת למלכודת של ציידים.
הדבר נכון גם בזוגיות: כשאדם אינו מקבל מאשתו (או להיפך) ביקורת על מעשים שהוא עושה ופוגעים בה, היא עלולה לפתח כלפיו טינה תת-מודעת, עד שיום אחד יימאס לה והיא תחליט לעזוב, והוא יהיה מופתע - כמו שציפור מופתעת כאשר היא נתפסת ברשת.
פסוקים אחרים בתנ"ך מייעצים לתת מחמאות לפני שמותחים ביקורת, כדי "לרכך" את דברי הביקורת, כך שהשומע יוכל לקבל אותם בקלות רבה יותר ולא ייפגע, למשל (משלי כה יב): "נזם זהב וחלי כתם מוכיח חכם על אזן שמעת"( פירוט ). הפסוק שלנו מייעץ שלא לתת יותר מדי מחמאות ולהימנע לגמרי מביקורת, כדי שלא לגרום לשומע להתעלם מהפגמים שעדיין יש בו.
מקורות ופירושים נוספים
1. יש שפירשו, שהמילה על בפסוק זה, היא מהשורש "עול", קיצור של המילה עָוֶל, והפסוק מתייחס רק למחמאות על דברי עוול - גבר שמחליק את העוול שעושה רעהו " "ויאמר לו שאינו עוולה - הוא פורש רשת על פעמיו, שרוצה שיוסיף לעשות עוולה עד יילכד ברשת; ודומה כהמחליק הדרך שבו תלך החיה ותיצוד ברשתו, כן יחליק רוכסי דרכי נפשו הרעים, כדי שיילכד ברשת העוון וייכרת" " (מלבי"ם) .
2. פירשנו שהפסוק פונה לאדם שנותן מחמאות, ומזהיר אותו שלא ייתן יותר מדי מחמאות כי הוא עלול להזיק לזולת; ואפשר גם לפרש שהפסוק בא להזהיר את מי שמקבל מחמאות, שיידע שלפעמים (לא תמיד) המחמאות נועדו להכשיל אותו, וייזהר: " "המחניף לחברו, מסתמא פורש רשת לפעמיו ורוצה להפילו" " (הגאון מווילנה) . רעיון דומה נמצא ב (משלי כז כא): "מצרף לכסף וכור לזהב, ואיש לפי מהללו"( פירוט ).
3. ניתן לפרש את הפסוק גם על-פי המשמעות השניה של התואר "חלק": חָלָק = מקום שקל למעוד וליפול בו . לפי זה, פירוש הפסוק הוא: גבר שמנסה להחליק את הדרך בעבור רעהו, כך שרעהו ייכשל וייפול - למעשה פורש רשת על פעמיו של עצמו, כלומר - גורם לעצמו להיכשל, כי ה' ידאג לכך שהוא ייכשל באותו מכשול שהכין לרעהו (ע"פ רלב"ג, מצודת דוד) . וכך נאמר גם בפסוק הבא: בפשע אישׁ רע - מוקש .
-
-
- אולם, לפי פסוק זה, קשה להבין את הקשר בין "מחליק" לבין "רשת" - מדוע עונשו של מי ש" מחליק על רעהו " נמשל דווקא ל" רשת הפרושה על פעמיו "?
-
4 . היה אפשר לפרש שהדבר תלוי במצבו הנפשי של האדם שמדברים איתו: אם הוא סובל מרגשי נחיתות, אז צריך לתת לו מחמאות כדי לחזק את הבטחון העצמי שלו; אבל אם הוא בריא בנפשו, אז עדיף שלא לתת לו מחמאות, כדי שלא להטות אותו ממסלול חייו ולא "לפרוש רשת" לרגליו.
-
-
- אולם, להבחנה זו אין רמז בפסוק "גבר מחליק על רעהו..." - שמתייחס לכל רֵע.
-
פסוקים דומים וקשורים
הפסוק שלנו מדבר על גבר, אולם, כמובן, גם אישה יכולה ללכוד אנשים ב"דברי חלקות", כמו שנאמר למשל במשלי ז ה-כא: "לשמרך מאשה זרה, מנכריה אמריה החליקה... הטתו ברב לקחה, בחלק שפתיה תדיחנו. הולך אחריה פתאום, כשור אל טבח יבוא, וכעכס אל מוסר אויל" - הקטע מתאר בפירוט את הדברים הנעימים שהאישה הנואפת אומרת לנער התמים, עד שהיא לוכדת אותו ברשתה .
גם אישה זו נמשלת למלכודת, (משלי כב יד): "שוחה עמקה פי זרות, זעום ה' יפול שם", (משלי כג כז): "כי שוחה עמקה זונה, ובאר צרה נכריה", (קהלת ז כו): "ומוצא אני מר ממות את האשה, אשר היא מצודים וחרמים לבה, אסורים ידיה; טוב לפני האלהים ימלט ממנה, וחוטא ילכד בה".
הפסוק שלנו מדבר על אדם שנותן מחמאות אמיתיות. גרוע יותר הוא אדם שנותן מחמאות שקריות - מייפה את המציאות על-מנת למצוא חן בעיני רעהו, (משלי יא ט): "בפה חנף ישחת רעהו, ובדעת צדיקים יחלצו"( פירוט ).
מצד שני, דווקא אדם שאינו נרתע מלמתוח ביקורת על רעהו, כשיש בכך צורך, ימצא חן בעיניו בסופו של דבר, (משלי כח כג): "מוכיח אדם אחרי, חן ימצא ממחליק לשון"( פירוט ).
הרעיון חשוב במיוחד בחינוך ילדים, (משלי יג כד): "חושך שבטו שונא בנו, ואהבו שחרו מוסר"( פירוט ).
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-07-18.
וצדיק ירון ושמח
אחד האירועים המשמחים ביותר הוא, כשאדם רע נכשל בניסיון לבצע פשע, למשל מחבל מתפוצץ תוך כדי הכנת מטען חבלה:
(משלי כט ו): "בפשע איש רע מוקש, וצדיק ירון ושמח"
מוקש = מכשול נסתר .
בפשע איש רע מוקש = הפשע שעושה האיש הרע הוא מכשול שיגרום לו עצמו להיכשל ולהיפגע, ואז -
וצדיק ירון ושמח = הצדיק ישמח שמחה שלמה; אין זו שמחה לאיד על כך שהרשע סובל, אלא שמחה על כך שהוא נכשל בביצוע הפשע:
1. שמחה על עצמו ועל כל האנשים החפים מפשע, שניצלו מפגיעתו של הרשע: " "כי לא עליו תהיה המוקש" " (מצודת דוד, ודומה לזה פירשו רש"י ורלב"ג - פירוש שני) .
2. שמחה על נשמתו של הרשע, שניצלה מביצוע פשע.
3. שמחה על הצדק שנעשה בעולם. הצדיק הוא איש הצדק, והוא שמח שנעשה צדק באופן ברור - שיש קשר גלוי בין הפשע לבין העונש על הפשע; הרשע נענש מבלי שהצדיקים היו צריכים "ללכלך את ידיהם" ולהעניש אותו. כך נאמר גם ב (משלי כו כז): "כרה שחת בה יפל, וגלל אבן אליו תשוב"- הענישה האידיאלית היא שהרשע מעניש את עצמו .
4. ושמחה על התגלות כבוד ה' בעולם - " "כי אז נראה משפטי ה'... כי אז ילמדו מוסר לבלי לעשות רע" " (מלבי"ם, ודומה לזה רלב"ג - פירוש ראשון, והגר"א) . כך נאמר גם ב (תהלים ט טז): "טבעו גוים בשחת עשו, ברשת זו טמנו נלכדה רגלם. נודע ה' משפט עשה, בפעל כפיו נוקש רשע, הגיון סלה"- כשהגויים טובעים בבור-שחת שהם עצמם עשו, אז נודע בכל העולם שה' עשה משפט צדק.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-03-01.
הצדיק לא מסתפק במה שהעו"ד אומר לו
עניים, שאין להם כסף לשלם לעורך-דין טוב, מתחילים את המשפט בעמדה נחותה יותר. הדבר מטיל אחריות מיוחדת על השופט:
משלי כט ז: " "ידע צדיק דין דלים, רשע לא יבין דעת" "
הפועל ידע והמושג דעת משמעם היכרות מקרוב, היכרות בלתי אמצעית ;
דלים הם חלשים , שאין להם מספיק כסף או קשרים כדי לשכור עורכי דין שיסבירו את הצד שלהם במשפט; לכן הם מתחילים מעמדה נחותה יותר, והטענות שלהם פחות מתקבלות על הדעת בראיה שטחית.
צדיק הוא אדם המייחס חשיבות רבה לצדק ;
יודע צדיק דין דלים = השופט המייחס חשיבות לצדק, אינו מסתפק בעובדות הגלויות לעין, הוא טורח להתעמק בדינם של הדלים עד שהוא יודע את כל פרטי הדין מקרוב, באופן בלתי-אמצעי, ללא תיווכם של עורכי דין; כך הוא משתדל לנטרל את אי השיוויון בין שני הצדדים למשפט, ולהגיע לדין צדק.
אולם -
רשע לא יבין דעת = השופט הרשע אינו מייחס חשיבות לצדק, אינו מתבונן, ואינן טורח לדעת את העובדות המלאות - הוא מסתפק בעובדות הגלויות לעין או בעובדות שנמסרות לו על-ידי עורכי הדין, ומוציא משפט מעוקל.
מקורות ופירושים נוספים
החובה לתת סיוע משפטי לעניים מוטלת לא רק על השופט אלא גם על המלך והמדינה, ראו החובה לתת סיוע משפטי לעניים .
החובה להתבונן ולהתעמק בכל העובדות הרלבנטיות אינה מוגבלת רק למשפטים שמשתתפים בהם עניים, ראו להסיק מסקנות מכל העובדות .
1. פירשנו דין דלים = משפט שבו אחד מבעלי הדין הוא עני; ודומה לזה פירש מלבי"ם.
2. ויש שפירשו שהביטוי אינו קשור למשפט: " "דין דלים - ייסורי דלים, ומה הם צריכים" " (רש"י, ודומה לזה מצודת דוד) , כלומר, הצדיק שם לב לבעיותיהם וצרכיהם של העניים ועוזר להם, בעוד שהרשע לא מתעניין ולא יודע. פירוש זה מתאים לפסוק אחר בספר משלי, שגם הוא מתחיל במילים " יודע צדיק " (משלי יב י): " "יודע צדיק נפש בהמתו, ורחמי רשעים אכזרי" "; גם שם הכוונה היא, שהצדיק שם לב לצרכים ולבעיות של בהמתו, ועוזר לה, בעוד שהרשע לא מתעניין ולא מרחם על בהמותיו ( פירוט ).
-
-
- אולם, פירוש זה אינו מתאים למשמעות הפשוטה של המילה "דין".
-
3. ויש שפירשו שהכוונה לדין, אבל לא בעולם הזה אלא בעולם הבא: " "שאחריתם יהיה טוב" " (הגאון מווילנה) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-12-15.
חכמים יודעים להרגיע מריבות
אחד הכישורים שיש להוסיף לתוכנית הלימודים בבתי הספר הוא הכישרון להרגיע מריבות. זהו אחד המאפיינים העיקריים של אנשים חכמים:
(משלי כט ח): "אנשי לצון יפיחו קריה, וחכמים ישיבו אף"
יפיחו = יציתו אש, כלומר יגרמו למחלוקת ומריבה (רש"י, הגר"א, מצודת דוד) ; אנשי לצון יפיחו קריה = אנשים המתלוצצים ומלגלגים על הזולת, ואינם מתייחסים בכבוד לדבריו, גורמים למריבות בעיר.
חכמים = בעלי כישרון ללמוד וללמד, להקשיב ולדבר ; ישיבו = ירגיעו וישקיטו, כמו (ישעיהו ל טו): "בשובה ונחת תושעון, בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם..."; חכמים ישיבו אף = אנשים חכמים יודעים להרגיע מריבות, כי הם יודעים להקשיב לצד השני ולהבין אותו, וכן יודעים לדבר ולהסביר את הצד שלהם באופן שהצד השני יוכל להבין. לפעמים די בכך כדי למנוע את המריבה.
ישנו משל יפה הממחיש כיצד שיחה פשוטה יכולה לפתור מריבות קשות שנראות בלתי-פתירות.
היה היה איש, שאשתו חלתה במחלה נדירה. הרופאים אמרו לו, שכדי להכין תרופה למחלה הוא צריך להשיג קליפה של פרי נדיר שנמצא רק על אי בודד באמצע האוקיינוס השקט. האיש שכר מטוס פרטי וטס לאי הבודד, ולאחר כמה ימים של חיפושים מצא את העץ ועליו פרי אחד אחרון. הוא שלח את ידו לקטוף את הפרי, אך לפני שהספיק להגיע אליו, מישהו לפת אותו בחזקה והעיף אותו הצידה. הוא הסתובב וראה איש אחר השולח את ידו אל אותו פרי! אמר השני לראשון "אני מצטער, אבל אשתי חולה במחלה נדירה ואני חייב להשיג את הפרי". אמר הראשון לשני: "גם אשתי חולה במחלה נדירה, וגם אני חייב להשיג את הפרי! לא אתן לך לקחת אותו!". הוא התנפל עליו והם נאבקו במשך כמה דקות, ואז אמר הראשון "רגע, בוא נפסיק לריב ונדבר. ספר לי את כל הסיפור מהתחלה ואולי נוכל למצוא פתרון אחר". אמר לו השני "אני לא מבין מה יש לדבר, כבר אמרתי לך, אשתי חלתה, והרופאים אמרו שכדי להכין תרופה אני חייב להשיג גרעינים של פרי נדיר ש..." אמר הראשון "רגע, מה אמרת? אתה צריך את הגרעינים? אני צריך את הקליפה!"...
אם ננסה ליישם את הרעיון על סכסוכים בחברה ובמדינה, ייתכן שנגלה שחלק גדול מהסכסוכים הללו נובעים מאי הבנה. ייתכן שכל אחד מהצדדים בעצם רוצה משהו אחר, ואפשר לתת לכל אחד את מה שהוא רוצה בלי לפגוע באחרים.
מטרתו של בית הספר הוא להפוך את התלמידים לחכמים, ולכן אחד הכישורים העיקריים שבית הספר צריך להקנות הוא הכישרון הזה - וחכמים ישיבו אף.
יישומים
הרעיון מיושם בדרכים שונות בכמה בתי ספר בארצות הברית, למשל, בתוכנית שנקראת "התוכנית להתרת עימות בדרך יצירתית": " "התוכנית מראה לתלמידים שיש הרבה דרכים אפשריות לטיפול בעימות... הם לומדים לעמוד על זכויותיהם מבלי להזדקק לאלימות... בתרגיל אחד, התלמידים חושבים על צעד ריאליסטי יחיד, קטן ככל שיהיה, שהיה עשוי לסייע ביישוב של אחד מעימותיהם בעבר... למגרש המשחקים... מאמנים חלק מהתלמידים לשמש כמתווכים... כשהמתיחות מתפרצת, התלמידים יכולים לחפש מתווך שיסייע להם בהרגעת הרוחות. המתווכים של בית הספר לומדים לטפל במריבות, בגידופים ובאיומים... המתווכים לומדים לנסח את הערותיהם בדרכים שגורמות לשני הצדדים להרגיש כי המתווך הוא נטול פניות. הטקטיקה שלהם כוללת ישיבה עם המעורבים בעימות והנעתם להאזין זה לזה בלי הפרעות ובלי עלבונות... להציג את עמדותיהם... לחשוב במשותף על פתרונות..." " (דניאל גולמן, "אינטלגנציה רגשית", עמ' 299) .
פרס נובל ניתן לאנשים שהשיגו הישגים משמעותיים במדעים או בספרות, אבל גם לאנשים שתרמו לעשיית שלום. ההגיון הוא, שעשיית שלום אמת גם היא חכמה גדולה - לא פחות מפתרון בעיה פיסיקלית או כתיבת ספר, כמו שמלמד הפסוק שלנו.
בעבר חשבתי על רעיון מקורי כדי להרבות שלום בארץ - לארגן תחרות ארצית שנתית של צחוק פוליטי: בכל שנה יתאספו כל הבדחנים, מכל העמים והזרמים, ויבצעו קטעי הומור וסאטירה בנושאים פוליטיים, והמצחיקים ביותר - על-פי בחירת הקהל - יזכו במדליות. חשבתי שבאוירה של צחוק קל יותר לשמוע את הצד השני ואולי גם להשלים עמו. אולם לפי הפסוק שלנו, נראה שליצנות עלולה דווקא להחריף את המתיחות, שהרי אנשי לצון יפיחו קריה.
אם כך, אולי יש לארגן תחרות ארצית של ויכוחים פוליטיים רציניים: בכל שנה יתאספו כל הנואמים והווכחנים המוכשרים, מכל העמים והזרמים, ויתחרו במספר מקצועות, הקשורים לדיבור ולהקשבה, והמוכשרים ביותר יזכו במדליות. כך, תוך כדי תחרות של חכמה, אנשים יקשיבו זה לזה ואולי גם ישלימו - חכמים ישיבו אף.
פסוקים דומים וקשורים
הפסוקים הבאים מתארים את כוחו של החכם לנהל דיונים עם אנשים שונים ממנו - גם עם אוילים וכסילים:
-
-
- משלי כט ט: "איש חכם נשפט את איש אויל, ורגז ושחק ואין נחת" - החכם יודע להשתמש באמצעים רטוריים על-מנת למשוך את תשומת ליבו של השטחי ( פירוט ).
- משלי כט יא: "כל רוחו יוציא כסיל, וחכם באחור ישבחנה" - החכם יודע להקשיב, הוא מקשיב לכל דבריו ומחשבותיו של הכסיל, ורק באחור - אחרי שהכסיל מסיים לדבר - הוא עונה לו ומרגיע אותו ( פירוט ).
-
החכם יכול לגרום אפילו למלך - שמטבעו אינו אוהב לוותר - להירגע ולוותר על הכעס:
-
-
- משלי טז יד: "חמת מלך מלאכי מות, ואיש חכם יכפרנה" (ראו התנהגות לא זהירה עם השלטונות ).
- (קהלת ט יד): "עיר קטנה ואנשים בה מעט, ובא אליה מלך גדול, וסבב אתה ובנה עליה מצודים גדלים; ומצא בה איש מסכן חכם, ומלט הוא את העיר בחכמתו, ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא"( פירוט ).
- שתי נשים חכמות הצליחו למנוע מריבות: (שמואל ב יד ב): "וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי נא ולבשי נא בגדי אבל ואל תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על מת"- הצליחה להשלים בין דוד לאבשלום; (שמואל ב כ טז): "ותקרא אשה חכמה מן העיר שמעו שמעו אמרו נא אל יואב קרב עד הנה ואדברה אליך"- הצליחה למנוע את הריסת אבל בית מעכה.
-
החכם יכול להציל לא רק ממריבות:
-
-
- (משלי יג יד): "תורת חכם מקור חיים, לסור ממקשי מות"החכם יכול לפתח תורות ודרכי-התנהגות שיכולות להציל ממוקשי-מוות כלליים, אולם אחד המוקשים העיקריים שנזכרו בספר משלי הוא המריבות, ולכן, בפרט, החכם יודע גם לפתח תיאוריות לגישור ולפתרון סכסוכים בין אנשים.
-
ועם כל זה, אם כל ניסיונות הפיוס של החכם לא הצליחו, הוא יודע גם להילחם:
-
-
- (משלי כא כב): "עיר גברים עלה חכם וירד עז מבטחה"( פירוט )
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-11-03.
איך חכם מתווכח עם אויל
מה צריך לעשות כשנאלצים לדבר בפני אנשים שטחיים, שלא מוכנים לשמוע ולהתעמק? ספר משלי נותן עצה:
משלי כט ט: " "איש חכם נשפט את איש אויל, ורגז ושחק ואין נחת" "
איש חכם = אדם היודע ללמוד וללמד, לשמוע ולדבר .
נשפט = מתווכח.
איש אויל = אדם שטחי .
הפסוק מלמד אותנו איך אדם חכם מתווכח עם אדם שטחי. בדרך כלל, איש חכם מדבר בנחת (קהלת ט יז): " "דברי חכמים בנחת נשמעים" "; אך כאשר הוא מתווכח עם איש אויל , הוא יודע שאם ידבר בנחת, האויל ישתעמם, ולכן הוא חייב להשתמש באמצעים מעוררים:
-
-
- הוא רגז = מדבר בכעס ובתוכחה,
- ומייד אחר כך הוא שחק = מדבר בצחוק ובהומור,
- הוא עושה שינויים קיצוניים בסגנון הדיבור, ואינו נח - ואין נחת ;
-
כך הוא מצליח למשוך את תשומת ליבו של האויל.
פירושים נוספים
הפירוש המקובל למילים ואין נחת הוא, שהחכם אינו רווה נחת כאשר הוא מתווכח עם האויל, כי אינו מצליח לשכנע אותו בשום דרך: " "בין כעס עליו בין שחק עמו לא ימצא נחת, כי בעת כעס אחז גם האויל בכעס, ובעת שחוק גבהה ליבו בעבור זה" " (מצודת דוד) , " "בין כך וכך אין נחת, לא ימצא נוח להניחו בדרך החכמה" " (מלבי"ם) או שהאויל לא ינוח ולא ישקוט כתוצאה מהויכוח: " "בין שיתנהג עמו ברוגז ויכעס עליו, ובין שיתנהג עמו בטוב וישחק עמו, אין לאויל נחת, שהוא יחזור לעשות איולתו" " (הגאון מווילנה) .
-
-
- אולם, לפי זה, לא ברור מה מטרת הפסוק? - אם המטרה היא ללמד שלא צריך להתווכח עם אוילים, מדוע הפסוק נאמר דווקא על איש חכם ? והרי אם איש חכם לא צריך להתווכח עם איש אויל, אז גם איש פשוט לא צריך להתווכח עם אויל, והיה ראוי יותר לכתוב "דבר עם איש אויל - ולא תמצא נחת" (כמו פסוק דומה שנאמר על הכסיל: " "לך מנגד לאיש כסיל - ובל ידעת שפתי דעת" ").
-
לכן נראה לי שהפסוק דווקא בא ללמד איך כן צריך לדבר עם אוילים, כפי שהסברתי למעלה.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-02-14.
השנאה מחלחלת
דברי גנאי עלולים לגרום גם לאנשים ישרים ואוהבי שלום לרדוף אדם חף מפשע:
(משלי כט י): "אנשי דמים ישנאו תם, וישרים יבקשו נפשו"
ישנאו = לדעתי יש לקרוא בשינוי קל של הניקוד - יְשַּׂנְּאוּ , כלומר, ישניאו, יגרמו לאחרים לשנוא אותו.
תם = אדם שאין בו כל פגם , חף מפשע ושלם במידותיו ובמעשיו.
אנשי דמים ישנאו תם = אנשי הדמים מנסים להשניא אותו ולהשחיר את דמותו ברבים.
ישרים = אנשי שלום .
יבקשו נפשו = ירצו להרגו .
וישרים יבקשו נפשו = ישנם אנשים פשוטים, אנשי שלום, שמושפעים מדבריהם של אנשי הדמים, ונגררים לשנוא את האיש התם, וכתוצאה מכך הם מתחילים לרדוף אחרי האיש התם ולבקש את נפשו כדי להרגו.
פירושים נוספים
2. יש שפירשו: אנשי-הדמים שונאים את האיש התם והטוב, והישרים להיפך - הם מבקשים להיטיב עם נפשו , כלומר לעזור לו מבחינה חומרית (רש"י) , או: להתקרב אליו ולעשות איתו עסקים (הגאון מווילנה) , או: אנשי הדמים שונאים את כוח התום , שהוא כוח השכל השואף לשלמות, והישרים להיפך - הם מבקשים לעשות את רצונו של כוח זה (רלב"ג) . פירושים אלה מתאימים לחלק מהמשמעויות של המושג "נפש" ( נפש = הצד החומרי של החיים, או - רצונות חומריים), ולפסוקים שבהם נזכרים ביטויים דומים, למשל ישעיהו לח יז: "... "ואתה חשקת נפשי משחת בלי" ... " - חזקיהו מודה לה' על כך שחשק ורצה את חייו, כלומר השאיר אותו בחיים;
-
-
- אולם, פירושים אלה אינם מתאימים למשמעות המקובלת של הביטוי ביקש את נפשו בכל התנ"ך, שהיא - ניסה להרגו ולקחת את נפשו ( פירוט ).
-
3. יש שפירשו: אנשי דמים שונאים את האיש התם , וגם את האנשים הישרים , והם מבקשים את נפשו של האיש התם כדי להרגו; או: אנשי דמים שונאים את האיש התם , והישרים מבקשים את נפשם של אנשי-הדמים כדי להרגם ולהציל את האיש התם מידיהם; או: אנשים דמים שונאים את האיש התם , והישרים שונאים את אותם אנשים שמבקשים את נפשו של האיש התם (מלבי"ם) .
-
-
- אולם, כל הפירושים האלה אינם מתאימים לפסוק כפי שהוא לפנינו - אילו הכוונה הייתה לאחד מפירושים אלה, הפסוק היה נכתב אחרת. נראה לי שעדיף לפרש את הפסוק בשינוי ניקוד מאשר בשינוי מילים.
-
הערה דקדוקית : בספר משלי ישנם פסוקים במבנה של תקבולת ניגודית - החצי השני של הפסוק מנוגד לחצי הראשון (למשל פסוק ב: "ברבות צדיקים ישמח העם, ובמשול רשע ייאנח עם") ויש פסוקים במבנה של תקבולת משלימה - שבהם החצי השני ממשיך ומשלים את החצי הראשון (למשל פסוק ה: "גבר מחליק על רעהו - רשת פורש על פעמיו"). לפי פירוש 2, הפסוק שלנו הוא תקבולת ניגודית, ולפי שאר הפירושים, הפסוק שלנו הוא תקבולת משלימה.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-08-25.
וחכם באחור ישבחנה - תן לו לדבר עד הסוף
לפעמים אנחנו נקלעים לשיחה עם כסילים, שמדברים שטויות, ואנחנו מאד רוצים להגיד להם את זה כבר בתחילת השיחה. ספר משלי ממליץ לחכות קצת:
(משלי כט יא): "כל רוחו יוציא כסיל, וחכם באחור ישבחנה"
רוחו = מחשבות או דיבורים או כעסים .
כסיל = השונא ללמוד .
כל רוחו יוציא כסיל = הכסיל צריך להוציא בפיו, במילים, את כל מחשבותיו וכעסיו על העולם; רק אחרי שהוא מוציא הכל, הוא מסוגל לקבל מחשבות חדשות.
חכם = היודע לדבר ולהקשיב .
באחור = באיחור, באחרית, בסוף.
שיבח = הרגיע, כמו ב (תהלים פט י): "אתה מושל בגאות הים, בשוא גליו - אתה תשבחם".
ישבחנה = מרגיע את רוחו של הכסיל, או מרגיע את השיחה.
וחכם באחור ישבחנה = החכם נותן לכסיל לדבר בלי הפרעה, ורק בסוף, אחרי שהכסיל גמר להוציא את כל המחשבות שבליבו, החכם משיב לדבריו ומרגיע את תלונותיו.
ועוד:
הכסיל אינו מסוגל להתמקד בנושא הויכוח, הוא מנצל את הויכוח כדי להוציא את כל רוחו - את כל מחשבותיו וטענותיו - גם אם הן בנושאים אחרים לגמרי.
אולם, החכם אינו מתעצבן על כך שהויכוח סוטה מהנושא, הוא מחכה שהכסיל יסיים לדבר ואז בעדינות מחזיר את השיחה לאחור - לאותה נקודה שבה התחיל הכסיל לסטות מהנושא, וכך ישבחנה = יעשה את השיחה משובחת יותר.
לדוגמה, הכסיל אומר "א ב ג ד ה", כאשר טענות א, ב קשורות לנושא וטענות ג ד ה כבר לא; החכם מחכה עד שהכסיל סיים להסביר את טענה ה, ואז אומר: "רק רגע, אמרת קודם ב, הייתי רוצה להתייחס לטענה הזאת", חוזר לאחור וממשיך משם.
פירושים נוספים
1. פירשנו שיבח = הרגיע והשקיט, וכן פירש מצודת דוד; או עשה למשובחת יותר; ויש שפירשו שיבח = השפיל: אחרי שהכסיל מסיים לדבר, החכם עונה לו ובכך משפיל את גאוותו (רש"י) .
2. פירשנו שהכינוי במילה "ישבחנה", שהוא בלשון נקבה, מתייחס ל רוחו של הכסיל שנזכרה בצלע הראשונה, או לשיחה כולה; ויש שפירשו שהוא מתייחס ל רוחו של החכם - בעוד שהכסיל מוציא החוצה את כל מה שברוחו, החכם " "ישפיל את הרוח אל אחורי הנפש... שעל-ידי חוקי החכמה ילמד לדכא ציורים הרעים, בל יעלו אל הלב, רק יישארו צפונים בתהום הנפש למטה" " (מלבי"ם) . לפי פירוש זה, הפסוק אינו מתאר ויכוח בין החכם לכסיל, אלא הוא מתאר את ההבדל בין אופיו של החכם, השולט ברוחו, לבין אופיו של הכסיל, שרוחו שולטת בו.
הפסוק שלנו מסביר איך לגרום לכסיל ללמוד חכמה ; פסוק אחר רומז איך לגרום לכסיל לחשוב בתבונה : (משלי יח ב): "לא יחפץ כסיל בתבונה, כי אם בהתגלות לבו"- הכסיל חפץ לחשוב בתבונה רק לאחר שליבו מתגלה ונחשף, אחרי שהוא מסיים לפרוק את כל מה שבליבו ( פירוט ).
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-12-15.
למושל אסור אפילו להקשיב לדברי שקר
אדם הנמצא בעמדה בכירה משפיע באישיותו על האנשים שנמצאים תחתיו, ולכן הוא צריך להקפיד במיוחד על התנהגותו. בפרט:
(משלי כט יב): "משל מקשיב על דבר שקר - כל משרתיו רשעים"( פירוט )
אדם פשוט צריך להיזהר שלא לדבר דברי שקר, כמו שנאמר בתורה - "מדבר שקר תרחק";
אבל מושל צריך להיזהר גם שלא להקשיב לדברי שקר, כי גם כאשר המושל שותק ומקשיב - הוא משפיע על משרתיו.
אם המושל יודע שהדברים הם דברי-שקר - מדוע השקרנים אומרים אותם, והרי כל הרעיון בדברי-שקר הוא להטעות את השומע, שיחשוב שהם דברי אמת?!
1. ייתכן, שהכוונה לדברי-חנופה, שגם השומע יודע שאינם אמיתיים, אך הוא מקשיב להם כי נעים לו לשמוע אותם; כאשר המושל מקשיב לדברי -חנופה שקריים, כל משרתיו ירשו לעצמם להיות רשעים, כי הם יסמכו על כך, שאם הם ייתפסו, הם יוכלו להתחנף למלך והוא ייתן להם חנינה.
2. וייתכן, שהכוונה היא לכל דברי-שקר, שהשומע יודע שאינם אמיתיים, אך הוא מקשיב להם כי אינו רוצה לפגוע באומרים; כאשר המושל מתייחס בעדינות ובסלחנות לשקרנים, ומקשיב בנימוס לדברי השקר שלהם, כל משרתיו - שעומדים לפניו - חושבים שהוא מאמין לדברי-השקר האלה, ומכך הם מסיקים שאפשר "לעבוד" על המלך בקלות, ונעשים רשעים.
3. וייתכן, שהכוונה היא לדברי-שקר שהיועצים ממציאים על-מנת לשפר את יחסי-החוץ של הממלכה, ולהציג אותה בצורה טובה יותר בתקשורת העולמית; כאשר המושל מקשיב ומקבל את עצותיהם של היועצים לו להגיד דברי-שקר, כל משרתיו - העומדים לפניו - לומדים שהמלך אינו מעריך את מידת האמת, יותר חשוב לו להגיד דברים הנשמעים טוב מאשר דברי-אמת, וכדי למצוא חן בעיניו - הם מחקים אותו ומתחילים לזלזל גם הם באמירת אמת, עד שנעשים רשעים.
מקורות
על-פי מאמר של אראל (הגהה: עופר לביא) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-02-24.
איש תככים פוגש רש - פגישה מאירת-עיניים
(משלי כט יג): "רש ואיש תככים נפגשו; מאיר עיני שניהם ה'".
המילה "תככים" מופיעה רק בפסוק זה; בלשון ימינו משמעה "מזימות ומרמה", אך בלשון המקרא משמעותה אינה ברורה, ויש כמה אפשרויות:
א. תככים = מעמד ביניים
1. ייתכן שהמילה "תככים" באה מהמילה "תוך" שמשמעה "פנים", "אמצע"; ו" איש תככים " הוא איש שנמצא במעמד ביניים - איש שמצבו הכלכלי ממוצע (ע"פ דעת מקרא) . לפי זה יש לפרש את הפסוק בדומה לפסוק המקביל (משלי כב ב): "עשיר ורש נפגשו; עושה כולם ה'"; שני הפסוקים מתארים פגישות בין אנשים ממעמד כלכלי שונה.
ב. תככים = מחשבות עמוקות וחכמות
לפי זה אפשר לפרש את הפסוק:
2. "בשעה שהתלמיד ( "הרש" בחוכמה) הולך אצל רבו ( "איש תככים" בחכמה) ואומר לו למדני תורה, אם מלמדו "מאיר עיני שניהם ה'," ואם לאו (משלי כב) ""עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה'" " - מי שעשאו חכם לזה עושה אותו טיפש, טיפש לזה עושה אותו חכם; זו משנת ר' נתן" (ע"פ רש"י, ע"פ תלמוד בבלי, תמורה טז. : ; ודומה לכך פירש רש"י בפסוק המקביל ) .
-
-
- אולם, כפי שהסברנו בפירוש לפסוק המקביל, הפסוקים אינם מבחינים בין עשיר / איש תככים שעוזר לעני, לבין עשיר / איש תככים שאינו עוזר לעני, ולכן קשה לומר שכל פסוק מתאים למקרה אחר.
-
3."הנה "הרש" והוא העני בעיון שאין אצלו מחשבה יכנס ממנה אל העיון ההוא והוא נבוך מפני זה בעיון, "ואיש תככים" שיש לו מחשבות רבות מקבילות בדרוש אשר יחקור בו, "נפגשו" בענין המבוכה והדלות בעיון, ואע"פ שהאיש התככים יחשוב שתהיינה לו ידיעות בדרוש, וזה כי הוא להקבלת המחשבות יקרה לו כאילו הוא נלכד בקשר, ומחוזק המבוכה לא ידע אנה יטה; והנה "ה'" יתברך הוא "מאיר עיני שניהם" במה שישפע ממנו על השכל האנושי להישירו אל המקום אשר ממנו יתיישר להגעת הדרוש ההוא ובמה שישפע ממנו להישירו לצאת מהמבוכה במחשבות רבות המקבילות ההם, כי בזה מהקושי הנפלא בקצת הדרושים הגדולים ויצטרך לזה עזר אלהי והתורה ממה שיתיישר מאד להסרת המבוכה הזאת בהרבה מהדרושים הגדולים אשר יקשה לאדם בהם לברור המחשבות הצודקות מהבלתי צודקות, באופן שנזכר בספר הניצוח ובמה שאחר הטבע". (ע"פ רלב"ג) .
-
-
- אולם, " רש " בלשון המקרא הוא בדרך-כלל עני בחומר, ולא עני בעיון.
-
ג. תככים = מכות ושברים
ייתכן שהמילה "תככים" באה מלשון "הכאה", ולפי זה אפשר לפרש את הפסוק:
4. "בין "הרש" מעודו בין הנולד בעושר ואחר זה "הוכה" ונשבר בחלי העוני, לא במקרה בא, כי מה' יצא הדבר, בגזרה היורדת מן השמים ופגשה בהם והם "נפגשו" מן הגזרה, וכן... כאשר יעשיר העני או הנולד בעושר והוכה בחלי העוני כאשר יחזור לקדמותו לא במקרה יבוא, כי "ה'" הוא "המאיר עיני שניהם" מחשכת העוני, כי הרעה והטובה הכל בגזרה ולא במקרה" (ע"פ מצודות, בדומה לפירושו לפסוק המקביל : "עשיר ורש נפגשו, עושה כולם ה'"; ודומה לזה פירש הגר"א) .
-
-
- אולם, כפי שהסברנו בפירוש לפסוק המקביל, פסוקים אחרים בספר משלי מלמדים, שחכמתו ומעשיו של האדם דווקא כן משפיעים על עושרו (ראו חריצות והפכיה ).
-
ד. תככים = מזימות
בלשון ימינו, תככים = מזימות (כמו בביטוי "תוך ומרמה"). לפי זה אפשר לפרש את הפסוק:
5. העוני והמרמה "נפגשו" , כי ה' רצה להשתמש בזיווג שלהם כדי "להאיר את עיני" הבריות, שיראו את הקשר בין שקר לצרה (ע"פ מלבי"ם; ראו "זיווג משמיים" - השקר והצרה ) .
-
-
- אולם, בפסוק לא נאמר שה' מאיר את עיני הבריות, אלא דווקא את עיניהם של הרש ואיש-התככים.
-
6. לכן נראה לי, שפסוק זה, כמו הפסוק המקביל , בא ללמדנו לייחס חשיבות לפגישות בין אנשים ממעמדות שונים: בין אם זה עני שנפגש עם אדם ממעמד הביניים (פירוש א), עם אדם חכם במיוחד (פירוש ב), עם אדם שירד מנכסיו (פירוש ג), או אפילו עם אדם תככן ובעל-מזימות (פירוש ד) - כל אחד יכול ללמד את רעהו דבר חשוב; כל אחד יכול להאיר את עיניו של רעהו. ה' "מאיר עיני שניהם" באמצעות הפגישה הבלתי-צפויה.
ראו: פגישות מפתיעות, ראיה ושמיעה .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-07-20.
נבואה - תנאי הכרחי לאחדות
מדוע אין אחדות בעם ישראל? האם הפילוג נובע מכך שאנשים לא שומעים בקול רבנים? האם הוא נובע מהחומרנות ומרדיפת המותרות? על-פי ספר משלי, התשובה היא אחרת לגמרי:
(משלי כט יח): "באין חזון יפרע עם, ושמר תורה אשרהו"
חזון, בלשון המקרא, משמעו "מראה", במיוחד מראה נבואי ( פירוט ).
כשאין נבואה - אנשים נפרעים = "מתפרעים" - מתנהגים בצורה פרוצה וללא סדר ; כל אחד בוחר לעצמו דרך פרטית והולך בה, אף אחד לא יכול להוכיח שדרכו היא הנכונה, כי אין נביא שיגיד מהו באמת רצון ה'.
איך בכל-זאת צריך להתנהג בתקופה שבה אין נבואה, כמו בימינו? התשובה לכך נמצאת בצלע השניה:
ושמר תורה אשרהו - כשאין נבואה, האושר נמצא בשמירת התורה.
שמירת התורה אינה פותרת את בעיית האחדות, כפי שאנו רואים בימינו. אולם, מי ששומר תורה, מוצא בתורה דרכים ליצור קשר עם ה' ולקבל מסרים מה', (כפי שנראה במאמרים הבאים. כך הוא מתקרב ומכין את עצמו לחזרת הנבואה.
מקורות ופירושים נוספים
1. פירשנו חזון = נבואה, וכן פירשו המפרשים: " "כשגורמין ישראל שהנבואה מסתלקת מהם ע"י שהם מלעיבים בנביאים, יפרצו בם פרצות ויוצאין לתרבות רעה" " (רש"י) , " "באין נבואה יבוטל העם מקנין המוסר, אבל השומר עסק התורה אשרי לו, כי המאור שבה מחזירו למוטב" " (מצודת דוד) .
2. ויש שפירשו חזון = ראיה ותיכנון לטווח ארוך, כמשמעות המילה בלשון ימינו: " "בהעדר ראיית מה שיתכן שיקרה מדבר דבר בדרך שיודע אם ראוי להשתדל בהגעתו ואם ראוי איך יתכן שיגיעו אליו, ייפרע עם ויבוטל מהם מה שכוונו להגיע אליו, או יפרעו מוסר בהשתדלם בהגעות מה שאין ראוי שישתדלו בהגעתו; אמנם, שומר תורה אשרהו, כי התורה תמנעהו מהשתדלו במה שאינו ראוי, ושמירתו התורה תישרהו למצוא חפציו" " (רלב"ג, פירוש שני) . הדבר נכון בכל התחומים - החל מניהול קריירה אישית, דרך ניהול עסק או מפעל, ועד לניהול מדינה - כדי להצליח צריך להגדיר חזון ברור, להגדיר מה השאיפה לטווח ארוך ובאיזה אמצעים צריך להשתמש כדי להשיג אותה.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-09-10.
איך להתייחס לאיש שמדבר מהר
יש אנשים שמדברים מהר, בלי לחשוב. ספר משלי ממליץ לדבר בסבלנות, אבל מלמד שגם לאנשים המדברים בחוסר-סבלנות יש תפקיד מועיל:
(משלי כט כ): "חזית איש אץ בדבריו - תקוה לכסיל ממנו"
חזית = ראית, שים לב ;
אץ = ממהר, חסר סבלנות ; בדבריו = בדיבורו.
כסיל = השונא ללמוד ; תקוה לכסיל ממנו = יש תקוה שהכסיל יקשיב לו וילמד ממנו משהו.
הכסיל לא אוהב "לבזבז" זמן בהקשבה לאחרים; כשהכסיל פוגש אדם חכם, שמדבר לאט ובנחת, וחושב על כל תשובה לפני שעונה - הוא משתעמם והולך לחפש לו עיסוקים יותר מרגשים, ולכן החכם ממליץ לרוב האנשים שלא לבזבז מילים על כסיל: (משלי כג ט): "באזני כסיל אל תדבר, כי יבוז לשכל מליך"( פירוט ).
אך כשהכסיל פוגש איש אץ בדבריו, שמדבר מהר ועונה "בשליפה" ובלי לחשוב, זה מעניין ומשעשע אותו, הוא מקשיב, ויש תקוה שילמד ממנו.
הפסוק מלמד, שאם ראינו איש שהוא אץ בדבריו ומדבר בחוסר-סבלנות, לא צריך להתעצבן - אפשר להיעזר בו ולשלוח אותו לדבר עם כסיל, כך נפתור שתי בעיות בבת אחת...
פירושים נוספים
2. הפירוש המקובל הוא, שהפסוק בא לגנות את האיש המדבר בחוסר-סבלנות, כי תקוה לכסיל ממנו - לכסיל יש יותר תקוה להחכים מאשר לו, כי הכסיל מקשיב לפעמים, והאיש האץ בדבריו לא מקשיב בכלל. לפי זה, המסר שבפסוק דומה לזה שבדברי קהלת: קהלת ה א: " "אל תבהל על פיך" ", ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים, כי האלהים בשמים ואתה על הארץ, על כן יהיו דבריך מעטים" ".
3. ויש שפירשו "אם ראית איש שמדבר מהר - אתה יכול לצפות שהוא יהיה כסיל".
-
-
- אולם, המושג "תקוה" הוא מושג חיובי, אף אחד לא מקוה שמישהו יהיה כסיל, ולכן אין לומר " תקוה לכסיל ממנו ".
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-07-28.
פינק = ריכך בשמן, ובהשאלה: התייחס בעדינות
(משלי כט כא): "מפנק מנער עבדו, ואחריתו יהיה מנון"
מפנק = פינוק / עדינות; ביטוי מושאל מ- פנק / עדן / שמן / רכות (ראו עץ שמן ופינוקיו ).
מנוער = בהתחלה, בראשית דרכו.
אחרית = בהמשך.
מנון = לדעתי מלשון מנוון - ניוון (קשה , ההיפך מרך – שמן): " "מתנונה והולך" " (תלמוד בבלי, בבא קמא צא.) .
מי שמפנק את עבדו בראשית דרכו - באחרית דרכו העבד יתנוון;
מי שמרכך את עבדו בהתחלה - בסוף העבד דווקא יתקשה, יהפוך לבטלן ועצלן.
פירושים נוספים
יש שפירשו מנון = שליט: אם אדם מפנק את עבדו כשהוא צעיר, העבד ימשול בו כשיגדל (רש"י, מצודות) . פירושים נוספים ניתן למצוא ב'דעת מקרא'.
וחגי הופר כתב: "
מנון , מפרש רש"י - "שליט וכן לפני שמש ינון שמו (תהילים עב)". וכן נין ונכד. וזה לשון פוריות. והיפוכו שמשורש קרוב לו - מנוון (כפי שראינו שורשים רבים נוטים להיות בעלי משמעות הפוכה באותו השורש) - וזהו אולי כוונת הכתוב.
עוד יוכל להיות - מונה, כמו ב-"האכלתי מוניך בשרם" בישעיה, לשון הונאה.
ועוד אולי קרוב לו - לשון הימנון, דבר החוזר על עצמו, כך העבד בבטלנותו. ומפנק , בשפה המודרנית ידוע לנו מה פירושו - ענג, עדן - כתרגום אונקלוס, שמביא המצודות.
מילים קרובות לזה - פאנק ופאניקה, שגם כאן נראה שזה הפך המשמע הקודם.
ובתנ"ך, יש לנו עוד את המילה "פנג" (יחזקאל, כז', 17), ומשמעה, על פי רש"י ומצודות - עץ אפרסמון, אך לפי קאסוטו - דבש או שעווה, והוא דבר רך ונעים, על-כן ממין ענייננו.
"
מקורות
על-פי מאמר של אביתר כהן שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-11-29.
איש אף יגרה מדון, ובעל חמה רב פשע
(משלי כט כב): "איש אף יגרה מדון ובעל חמה רב פשע"
"יש הבדל בין אף ובין חמה , שחמה היא... הפנימית, ואף הוא החיצוני:
-
-
- מי שהוא איש אף , ואין לו חמה פנימית, ורוצה להרע לחברו, יגרה מדון , היינו יבקש דינים וטענות נגד חברו, שיהיה לו זכות נגדו להרע לו.
- אבל מי שהוא בעל חמה פנימית, לא יבקש מסוה כלל להצטדק, רק הוא רב פשע , ויעשה רע בלא דין ומשפט כלל." (מלבי"ם)
-
מקורות
על-פי מאמר של ע"פ מלבי"ם שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-03-25.
ענוים לעומת גאוותנים - חמישה סיפורים
(משלי כט כג): "גאות אדם תשפילנו, ושפל רוח יתמך כבוד"
בתנ"ך ישנם סיפורים רבים שהמסר העולה מהם מתאים לפסוק זה. כך לימד רבי תנחומא בר אבא ( במדבר רבה יג ג ) :
1. גאות אדם תשפילנו, זה אדם הראשון.
כיצד?
בשעה שעבר אדם על צוויו של הקדוש ברוך הוא ואכל מן האילן, ביקש הקב"ה שיעשה תשובה ופתח לו פתח, ולא בקש אדם. הה"ד (בראשית ג): ויאמר אלהים הן האדם וגו' .
אמר רבי אבא בר כהנא: מהו ועתה?
אלא שאמר לו הקדוש ברוך הוא: אפילו עכשיו עשה תשובה ואני מקבלך.
ואמר אדם: אי אפשי.
הקב"ה אמר: ועתה ואמר אדם: פן, אי איפשי.
אמר רבי שמעון בן לקיש: כיון שיצא אדם מן הדין, התחיל מחרף ומגדף.
נאמר כאן, כרובים (שם): וישכן מקדם לגן עדן את הכרוכים .
ונאמר בסנחריב, כרובים (ישעיה לז): ה' צבאות יושב הכרובים .
מה להלן חרופים וגדופים, אף כרובים שנאמר כאן, חרופים וגדופים. הוי, גאות אדם תשפילנו , לפי שנתגאה על הקדוש ברוך הוא מעשות תשובה, השפיל אותו וגרשו מגן עדן.
ושפל רוח יתמך כבוד, זה אברהם,
שהשפיל רוחו, ואמר (בראשית יח): ואנכי עפר ואפר ,
לכך קרא אותו הקדוש ב"ה (יהושע יד): האדם הגדול בענקים , שם זה גדול, מן אדם הראשון.
2. דבר אחר: גאות אדם תשפילנו, זה פרעה,
שנתגאה על משה ואמר (שמות ה): מי ה' אשר אשמע בקולו וגו' והשפילו הקב"ה (תהלים קלו): ונער פרעה וחילו .
ושפל רוח יתמך כבוד, זה משה,
(שמות ח): למתי אעתיר לך וגו' .
ואומר (שם ט): כצאתי את העיר אפרוש את כפי וגו'.
3. דבר אחר: גאות אדם, זה עמלק,
שנתגאה על הקדוש ברוך הוא בחרופיו וגדופיו, שהיה משליח זמורה אל אפו, והיה נוטל זכרותן של ישראל, וזורק כלפי מעלה ומחרף ומגדף, ואומר: בזו חפצת. הה"ד (דברים כה): ויזנב בך , שהכם מכת זנב.
ושפל רוח יתמך כבוד, זה יהושע,
שהרגו, שנאמר (שמות יז): ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו וגו'.
4. דבר אחר: גאות אדם תשפילנו, זה תבור וכרמל,
שבאו מסוף העולם, מתגאים לומר שאנו גבוהים ועלינו הקב"ה נותן את התורה.
ושפל רוח יתמך כבוד, זה סיני,
שהשפיל את עצמו לומר שאני נמוך, ועל ידי כך תמך הקדוש ברוך הוא כבודו עליו, ונתנה עליו התורה וזכה לכל הכבוד הזה, כמה דתימא (שם יט): וירד ה' על הר סיני.
5. דבר אחר: גאות אדם תשפילנו, זה יוסף,
שהנהיג שררה, שהיו אומרים לו אחיו לפניו: עבדך אבינו והיה שותק,
לפיכך נקרא עצמות בחייו, שנאמר: והעליתם את עצמותי מזה .
ושפל רוח יתמך כבוד, זה יהודה,
שהשפיל עצמו לפני יוסף בשביל בנימין (בראשית מד): ידבר נא עבדך דבר כי עבדך ערב את הנער ועתה ישב נא עבדך וגו'.
אמר רבי ברכיה הכהן, בר רבי בשם רבי לוי: אמר הקב"ה: יהודה אתה השפלת עצמך מפני אחיך הקטן הימך, חייך! כשיוקם המשכן ויבאו השבטים להקריב, אין אחד מהם מקריב ראשון לפניך, אלא חולקים לך כבוד, ואתה הוא שתקריב ראשון.
הדא הוא דכתיב (במדבר ז): ויהי המקריב ביום הראשון למטה יהודה וגו':
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-08-15.
חולק עם גנב שונא נפשו, אלה ישמע ולא יגיד
(משלי כט כד): "חולק עם גנב שונא נפשו, אלה ישמע ולא יגיד"
מהי המשמעות המעשית של הפסוק?
1. זוהי הנחיה לכל אדם, שלא יקנה חפץ גנוב: " "אסור לקנות מן הגנב החפץ שגנב, ועוון גדול הוא: שהרי מחזיק ידי עוברי עבירה, וגורם לו לגנוב גניבות אחרות, שאם לא ימצא לוקח, אינו גונב; ועל זה נאמר חולק עם גנב, שונא נפשו" " ( רמב"ם, הלכות גניבה ה א ) .
ה"אָלָה" שנזכרת כאן היא אותה אָלָהשנזכרת ב- ויקרא ה א: " "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע - אם לוא יגיד ונשא עונו" ": זוהי שבועה שמשביע בעל הרכוש הגנוב, שמחייבת את כל מי שיודע היכן נמצא הרכוש - שיבוא להעיד.
מי שמתחלק עם הגנב - גורם נזק לנפשו , כי השותפות עם הגנב גורמת לו לקוות שהגנב יצליח ולא ייתפס, ולכן, גם אם ישמע את קול האלה מפי קרבנותיו שלהגנב - הוא לא יבוא להעיד , "ונשא עוונו".
הפסוק מתאים למקורות אחרים האוסרים ליהנות ממעשה רע של אדם אחר , וגם לפסוק נוסף שמקשר בין גניבה לבין שבועת שקר (ויקרא יט יא): "לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו. ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך אני ה'"
ראו גם: ויקרא רבה ו ב .
2. זוהי גם הנחיה לדיינים, שלא יסמכו על עדותם של אנשים שיש להם שותפות עסקית עם הנאשם: " "מה שכתוב בפסוק זה הוא תכונה אנושית: אדם החולק עם גנב לא יעיד נגדו או לא יישבע נגדו או אינו אמין בשעה שחוקרים אותו ומבקשים להאשים את הגנב וכדו'. לגבי המשמעויות ההלכתיות: אין הלכה מפורשת בעניין זה, אולם בתי הדין והרבנים מודעים לשאלת "נוגע בדבר" גם בהקשר זה, ומייחסים רמת אמינות נמוכה בשעה שחולק עם גנב מגן על הגנב." " ( הרב יובל שרלו, שו"ת מורשת ) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-12-20.
חרדת אדם יתן מוקש, ובוטח בה' ישוגב
כשאדם מרגיש פחד פתאומי ורעדה, הוא צריך לראות בכך אות מה' שעליו להיזהר ממכשול נסתר:
(משלי כט כה): "חרדת אדם יתן מוקש, ובוטח בה' ישגב"
חרדה = פחד הגורם לתנועה מהירה ורעדה . חרדת אדם = חרדה שהאדם חרד (מצודת דוד) .
מוקש = מכשול נסתר, חומרי או רוחני : " "מוקש עבירה יתן חרדה לאדם" " (רש"י) . יתן = יגרום. הנושא הוא המוקש, לכן הפועל בלשון זכר. חרדת אדם יתן מוקש = המוקש גורם לחרדה שמרגיש האדם; החרדה נובעת מהמוקש.
ישוגב = יהיה חזק וינצח . ובוטח בה' ישוגב = המאמין שה' מגן עליו ומזהיר אותו מפני מכשולים, יתייחס לחרדה כאל סימן מה', ייזהר מהמכשול ויצליח להתגבר עליו.
פירושים נוספים
1. פירשנו שהמוקש הוא הגורם לחרדה; וכך פירש רש"י (אולם רש"י פירש שהכוונה למוקש רוחני דווקא).
ויש שפירשו להיפך - החרדה היא הגורמת למוקש. איך זה מסתדר עם מה שנאמר בפרק הקודם משלי כח יד "אשרי אדם מפחד תמיד, ומקשה לבו יפול ברעה" ( פירוט )?
2. החרדה היא בהלה משתקת שגורמת לכך שהאדם אינו יכול לחשוב; בעוד ש הפחד הוא זהירות מבוקרת הגורמת לאדם לתכנן בתבונה את צעדיו: " "החרדה, שהאדם חרד בבוא עליו מקרה רע, הוא יוסיף לו עוד מוקש, על כי לבו בל עמו, קרוב הוא להיות נכשל בדבר קל. אבל הבוטח בה', ולא יחרד ביותר, הנה, יתחזק אף מהמקרה אשר הדביקתהו מאז." " (מצודת דוד) .
3. החרדה היא בהלה פתאומית, בלתי נשלטת, שנובעת מחוסר אמונה; בעוד ש הפחד הוא זהירות מודעת ונשלטת: " "החרדה, שמורה הבהלה הפתאומית, זה ייתן מוקש, וזה מורה שאינו בוטח בה'. אבל הבוטח בה' ישוגב ולא יחרד" " (מלבי"ם) .
4. החרדה בפסוק שלנו היא חרדת אדם, חרדה מפני בני אדם, והיא מראה על חוסר בטחון בה'; בעוד שהפחד בפרק כח הוא פחד מפני ה' (ע"פ רבנו בחיי) . וכך נאמר גם בספר תהלים: (תהלים נו ה): "...באלהים בטחתי, לא אירא מה יעשה בשר לי" (תהלים נו יב): "באלהים בטחתי לא אירא מה יעשה אדם לי" (תהלים קיח ו): "ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם".
-
-
- אולם, לפי כל הפירושים האלה, היה ראוי שהפועל יהיה ממין נקבה - "חרדת אדם תתן מוקש"; ולכן מסתבר יותר לפרש שהמוקש הוא שייתן חרדה לאדם, ומכאן שהחרדה היא סימן למוקש שיש להיזהר ממנו.
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-10-22.
רבים יבקשו פני מושל, ומה' משפט איש
משלי כט כו: " "רבים מבקשים פני מושל ומיהוה משפט איש" "
ביקש את פני- רצה להיפגש עם -.
רבים מבקשים פני מושל = הרבה אנשים רוצים להיפגש עם המושל, כדי לבקש ממנו שיעשה את רצונם - שייתן להם חנינה (מלבי"ם) , שיעשה להם משפט צדק (רש"י, רלב"ג) , שייתן להם משרה (מצודת דוד) , שיעזור להם או ייתן להם מתנות (אבן עזרא) .
משפט = גזר-דין ספציפי, או מנהג כללי .
ומה' משפט איש = בסופו של דבר, לא המושל אלא ה' הוא הקובע את התוצאה הסופית של המשפט (רש"י) , ואת המעמד הסופי שראוי האדם להגיע אליו (אבן עזרא; " "משפט - ענינו דבר הראוי" " - מצודת ציון) , ובכלל - ה' הוא הקובע מה תהיה החלטתו של המושל (רלב"ג) , " "ויותר היה להם לבקש פני ה', כי מה' משפט איש, והכל בהשגחתו, והוא יטה לב המושל כאשר יחפוץ" " (מלבי"ם) , כמו שנאמר:
רבים
לפי כל הפירושים הללו, לא ברור מדוע נאמר " רבים "? מדוע לא נאמר פשוט "אל תבקשו פני מושל, כי מה' משפט איש"?
1. ייתכן שמשמעות הכתוב היא "יש טעות נפוצה - יש הרבה אנשים שמבקשים את פני המושל, אך למעשה הם טועים כי מה' משפט איש".
2. אך ייתכן שהכתוב בא לרמוז, שבמקרים מסויימים אכן יש חשיבות לכך שאנשים רבים יבקשו את פני המושל . כשהדבר קשור למצוה ממצוות ה', שקיומה תלוי ברצונו של מושל, ראוי שיהיו הרבה אנשים שיבקשו את פני המושל כדי שיאפשר להם לקיים את המצוה, כי בכך הם מראים על חשיבותה של המצוה בעיניהם; וכאשר רבים מבקשים פני מושל , אז מה' משפט איש , אז ה' רואה את כוונתם הטובה ושופט אותם לטובה.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-01-14.
