ביאור:משלי יט
מתוך ויקיטקסט
- א טוֹבעדיף להתיידד עם אדם רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹשאין פגם בהתנהגותו (לחץ על המילה לפירוט), מֵעִקֵּשׁ שְׂפָתָיומאדם שדבריו עקומים ונפתלים, שאי אפשר לדעת מה מעמדו הכלכלי אלא רק ש- (לחץ על המילה לפירוט) וְהוּא כְסִיל.
- ב גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁכשאדם לא שומע את דעתו של אף אחד אחר (לחץ על המילה לפירוט) לֹא טוֹב, וְאָץ בְּרַגְלַיִםהחסר סבלנות במעשיו ואינו מקשיב לביקורת (לחץ על המילה לפירוט) חוֹטֵא.
- ג אִוֶּלֶתשטחיות וחוסר תכנון של- אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ, אך במקום להסיק מסקנות מעשיות ולתכנן טוב יותר בעתיד, הוא מאשים את ה' (לחץ על המילה לפירוט) וְעַל יְהוָה יִזְעַף לִבּוֹ.
- ד הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים, וְדָלוכאשר הוא מתדלדל מנכסיו - מֵרֵעהוּ יִפָּרֵדיצטרך להיפרד מהחברים שהצטרפו אליו בעושרו (לחץ על המילה לפירוט).
- ה עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה, וְיָפִיחַ כְּזָבִיםיפריח הבטחות ללא כיסוי (לחץ על המילה לפירוט) לֹא יִמָּלֵט.
- ו רַבִּים יְחַלּו פְנֵיבאים לשטוח את בקשותיהם לפני נָדִיבאדם נעלה ונכבד (לחץ על המילה לפירוט), וְכָל הָרֵעַהידידות או הכבוד לְאִישׁ מַתָּןאדם שנותן מתנות, למרות שאינו נכבד במעמדו, הנתינה שלו מביאה לו כבוד (לחץ על המילה לפירוט).
- ז כָּל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ, אַף כִּיקל וחומר ש- (לחץ על המילה לפירוט) מְרֵעֵהוּמכריו שאינם אחיו רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ, 'מְרַדֵּף!''אתה רודף אחרינו!' (לחץ על המילה לפירוט) אֲמָרִים (לא) לוֹ הֵמָּהאומרים לו כל מכריו.
- ח קֹנֶהיוצר ומפתח את לֵּבמקום המחשבות שלו (לחץ על המילה לפירוט) - אֹהֵב נַפְשׁוֹ, שֹׁמֵר תְּבוּנָהכי שם יוכל לשמור מסקנות חדשות שיסיק (לחץ על המילה לפירוט) לִמְצֹא טוֹב.
|
פסוק כמעט זהה נכתב למעלה. ראו עד שקרים - יפיח כזבים |
- ט עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה, וְיָפִיחַ כְּזָבִים יֹאבֵד.
{פ}
- י לֹא נָאוֶה לִכְסִיל תַּעֲנוּגכי הוא מתמכר לתענוג ורוצה עוד ועוד, אַף כִּיקל וחומר שאין זה נאה (לחץ על המילה לפירוט) לְעֶבֶד מְשֹׁללעלות בבת-אחת למעמד של מושל בְּשָׂרִיםכי הוא מתמכר לשלטון ועלול לנהוג באכזריות (לחץ על המילה לפירוט).
- יא שֵׂכֶל אָדָםחכמה המביאה את האדם להצלחה (לחץ על המילה לפירוט) - הֶאֱרִיךְ אַפּוֹכאשר הוא דוחה את התפרצות הכעס, וְתִפאַרְתּוֹ - עֲבֹר עַל פָּשַׁעכאשר הוא מתעלם ואינו כועס כלל גם בלב (לחץ על המילה לפירוט).
|
קיימים פסוקים נוספים המזהירים את האדם מסכנות הקרבה אל השליט. ראו התנהגות לא זהירה עם השלטונות |
- יב נַהַם כַּכְּפִירמסוכן כמו נהמת-רעב של אריה - זַעַף מֶלֶךְתסכול של המלך, וּכְטַל עַל עֵשֶׂבמביא שפע לציבור כמו טל המחיה את העשב - רְצוֹנוֹשביעות רצונו של המלך (לחץ על המילה לפירוט).
- יג הַוֹּתאסון (לחץ על המילה לפירוט) לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל, וְדֶלֶףדליפת מים מתקרת הבית טֹרֵדהמעצבנת את בני הבית ומגרשת אותם (לחץ על המילה לפירוט) מִדְיְנֵי אִשָּׁהמריבות עם האשה (לחץ על המילה לפירוט).
- יד בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹתאדם יורש מאבותיו, וּמֵיְהוָה אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶתחרוצה ומוכשרת, שרק בעזרתה יצליח האדם לשמור על ביתו ועל הונו (לחץ על המילה לפירוט).
- טו עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָהתגרום לירידה בכושר הגופני ולצורך מוגבר בשינה, וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָבלא תדע איך להתפרנס בעצמה וסופה שתרעב ללחם (לחץ על המילה לפירוט).
- טז שֹׁמֵר מִצְוָהמייחס חשיבות לכל מצוה ומצוה שֹׁמֵר נַפְשׁוֹשומר על חייו כי הוא מנצל אותם בצורה המלאה ביותר (לחץ על המילה לפירוט), בּוֹזֵה דְרָכָיומזלזל בחשיבות של מנהגיו והרגליו ואינו טורח לתקנם (לחץ על המילה לפירוט) (יומת) יָמוּתכי אינו מנצל את חייו.
- יז מַלְוֵה יְהוָה חוֹנֵן דָּלהנותן מתנה בחינם לאדם עני, כאילו נתן הלוואה לה', ה' יחזיר לו, וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹובנוסף לכך עוד ישלם לו שכר על המעשה הטוב.
- יח יַסֵּר בִּנְךָ כִּי יֵשׁ תִּקְוָהגם אם נראה שזה לא מועיל, יש סיכוי שזה יועיל בעתיד, וְאֶל הֲמִיתוֹשימות בעוונותיו אַל תִּשָּׂא נַפְשֶׁךָאל תנהג כאילו זו השאיפה שלך (כי זה מה שיקרה אם לא תייסר אותו) (לחץ על המילה לפירוט).
- יט (גרל) גְּדָל חֵמָהאדם המייסר את בנו מתוך כעס גדול ועצבנות נֹשֵׂא עֹנֶשׁ, כִּי אִם תַּצִּילגם אם תצליח להציל את בנך ממעשים רעים, העצבנות שלך תפגע בו וְעוֹד תּוֹסִףותגרום לו להוסיף מעשים רעים בסתר (לחץ על המילה לפירוט).
- כ עליך לייסר את הבן בלי כעס, ולהסביר לו בהגיון את חשיבות הייסורים (לחץ על המילה לפירוט): "שְׁמַע עֵצָה וְקַבֵּל מוּסָר, לְמַעַן תֶּחְכַּם בְּאַחֲרִיתֶךָ".
- כא רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ, וַעֲצַת יְהוָההעצה שה' נותן לאדם בלבו (לחץ על המילה לפירוט) הִיא תָקוּםתתקיים ותצליח.
- כב תַּאֲוַת אָדָם חַסְדּוֹלעשות חסד, ולכן הוא מרבה להבטיח שיעזור ושייתן לזולת, אולם-, וְטוֹב רָשׁאיש עני שאינו יכול לעשות חסד מֵאִישׁ כָּזָבהמבטיח לעשות חסד ואינו מקיים (לחץ על המילה לפירוט).
- כג יִרְאַת יְהוָה לְחַיִּיםמנחה את האדם לבחור בחיים (לחץ על המילה לפירוט), וְשָׂבֵעַ יָלִיןבסוף חייו ינוח בשלום על משכבו, זקן ושבע בַּל יִפָּקֶד רָעולא יזכרו לו את מעשיו הרעים (לחץ על המילה לפירוט).
- כד טָמַןהסתיר עָצֵל יָדוֹאת כושר העבודה שלו בַּצַּלָּחַת, גַּם אֶל פִּיהוּ לֹא יְשִׁיבֶנָּההוא מוכן אפילו לרעוב, ובלבד שיחשבו שהוא לא מסוגל לעבוד (לחץ על המילה לפירוט).
|
ישנו פסוק נוסף המביע רעיון דומה. ראו ענישה עקיפה |
- כה לֵץהלועג ומזלזל בזולת (לחץ על המילה לפירוט) תַּכֶּה - וּפֶתִיהמתפתה בקלות (לחץ על המילה לפירוט) יַעְרִםילמד שכדאי לו להיזהר ולא להתפתות ללכת בדרכו של הלץ (לחץ על המילה לפירוט), וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹןכשתוכיח את התלמיד הנבון - הפתי יָבִין דָּעַת.
- כו מְשַׁדֶּד אָבפוגע ברכושו של אביו, יַבְרִיחַ אֵםגורם לאמו לברוח מהארץ, בֵּן מֵבִישׁלא מוכשר ולא מצליח (לחץ על המילה לפירוט) וּמַחְפִּירעושה מעשים המביאים עליו חרפה.
- כז חַדַל, בְּנִי, לִשְׁמֹעַ מוּסָרלשמוע דברי תוכחה של אנשים רעים המסיתים אותך (לחץ על המילה לפירוט) לִשְׁגוֹת מֵאִמְרֵי דָעַת.
- כח עֵד בְּלִיַּעַל יָלִיץ מִשְׁפָּטמזלזל ועושה צחוק ממערכת המשפט (לחץ על המילה לפירוט), וּפִי רְשָׁעִיםשופטים רשעים יְבַלַּע אָוֶןמקבל את דברי העד וכך מסתיר את השקר שבדבריו.
- כט נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִיםעונשים קשים במשפט, וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִיםטיפשים ורעים, שאי אפשר לחנך אותם בדרך אחרת (לחץ על המילה לפירוט).
ביאורי פסוקים
טוב רש הולך בתומו, מעיקש שפתיו והוא כסיל
ילד שמעמדו הכלכלי נמוך סופג עלבונות והקנטות מחבריו, והדבר עלול לגרום לו ליצור לעצמו תדמית מזוייפת כדי שיכבדו אותו, כגון ללבוש בגדי פאר, להמציא שקרים בקשר למשפחה שלו, לדבר בקשיחות ותוקפנות וכד'. ספר משלי מזהיר ואומר:
(משלי יט א): "טוב רש הולך בתמו, מעקש שפתיו והוא כסיל"
רָש = עני.
הולך בתומו = שלם ללא פגם בהתנהגותו .
עיקש = עקום וקשוח .
עיקש שפתיו = המדבר בסגנון עיקש, כלומר במרמה ותוקפנות.
כסיל = השונא ללמוד .
הפסוק פונה לאדם העני, ואומר לו, שעדיף שישקיע בתיקון המידות ותכונות האופי שלו, מאשר בדיבורים עקומים וקשוחים שמטרתם ליצור תדמית חיצונית ומזוייפת, כי המדבר דיבורים עקומים דומה לכסיל שאינו לומד, משקיע רק בתדמית חיצונית ואינו מצליח לשפר את מעמדו האמיתי.
פסוקים נוספים
בפרק כח ישנו פסוק דומה. נציג את שני הפסוקים זה לצד זה:
הפסוק שלנו עוסק בדיבורים ( עקש שפתיו ), והפסוק בפרק כח עוסק במעשים ( עקש דרכים ); ייתכן שהפסוק שלנו פונה לאדם רש המנסה לזכות בכבוד ע"י דיבורים עקומים וקשוחים, והפסוק בפרק כח פונה לאדם רש המנסה לזכות בעושר ע"י מעשים עקומים וקשוחים.
ייתכן גם, שהפסוק בפרק כח פונה לא לאדם עצמו אלא לאנשים שבסביבתו, ואומר להם שעדיף לבחור חבר שהוא "רש הולך בתומו" מחבר שהוא עשיר אך מתנהג בדרכים עקומות ( פירוט ).
ראו גם:
-
-
- הפסוק הקודם - איש רעים להתרועע, ויש אוהב דבק מאח .
-
- הפסוק הבא - גם בלא דעת נפש לא טוב, ואץ ברגליים חוטא .
-
פירושים נוספים
הפסוק משוה בין שני אנשים שלכל אחד ישנן שתי תכונות:
-
-
- בצלע הראשונה - אדם רש = עני, שהוא גם הולך בתומו = שלם ללא פגם בהתנהגותו ;
- בצלע השניה - אדם עיקש שפתיו = המדבר דיבורים עקומים וקשוחים , שהוא גם כסיל = שונא חכמה .
-
בצלע הראשונה ישנה תכונה אחת שלילית בעיני הבריות ( רש ) ותכונה אחת חיובית ( הולך בתומו ), ובצלע השניה ישנן שתי תכונות שליליות, והפסוק טוען, שהאדם הראשון טוב יותר מהאדם השני. אולם, קשה להבין מה החידוש שבטענה זו? והרי ברור שאדם שיש לו תכונה אחת חיובית ואחת שלילית, טוב מאדם שיש לו שתי תכונות שליליות!
בפסוק המקביל, (משלי כח ו): "טוב רש הולך בתמו, מעקש דרכים והוא עשיר", הטענה ברורה - שתי הצלעות מדברות על אדם שיש לו תכונה אחת חיובית בעיני הבריות ותכונה אחת שלילית בעיני הבריות, והפסוק בא ללמדנו, שהתכונה החיובית שבצלע הראשונה חשובה יותר מזו שבצלע השניה - ההליכה בתמימות חשובה יותר מהעושר ( פירוט ); אך מה המסר בפסוק שלנו?
1. ייתכן שגם בפסוק שלנו, הצלע השניה מדברת על עשיר, והכוונה "טוב רש הולך בתומו, מעשיר ועיקש שפתיו, והוא כסיל", " "והוא מהכתובים הקצרים" " (הגר"א) . הכתוב השמיט את המילה "עשיר" והכניס במקומה את המילה "כסיל", כדי ללמד רעיון נוסף: " "ובכאן הוצרך לכתוב והוא כסיל , להורות כי העיקש בשפתיו , [גם הוא] כסיל ייחשב, כמו החוטא בפועל כפיו" " (ר' יונה גירונדי) .
2. ייתכן שהמילה "עשיר" הושמטה, כי כאשר פוגשים אדם שהוא עיקש שפתיו , מדבר דברים עקומים, אף פעם אי אפשר לדעת מה מצבו הכלכלי האמיתי - ייתכן שהוא מציג את עצמו כעשיר כדי למשוך חברים, אך למעשה הוא עני. ולכן, טוב רש הולך בתומו - עדיף להתיידד עם אדם שהוא שלם וישר בדיבורו, ואינו מסתיר את מצבו הכלכלי הגרוע, מאשר להתיידד עם עיקש שפתיו - אדם שמדבר דיבורים עקומים ומנסה להציג את עצמו כעשיר, אך למעשה, כל שאפשר לדעת עליו הוא, שהוא כסיל , והוא עני בשכלו.
3. וייתכן שלמילה כסיל כאן יש משמעות שונה מהמקובל: אדם בעל בטחון עצמי מופרז (רלב"ג) , או אדם זללן ושמן (שד"ל) , או אדם רודף תענוגות (דוד אקסלרוד ע"פ מלבי"ם) ; כולם מהווים ניגוד, במובן מסויים, ל" רש ".
4. ולפי הפירוש שהבאנו בגוף המאמר, לא חסרה אף מילה בפסוק - הפסוק פונה אל האדם הרש ואומר לו, שעדיף שיהיה הולך בתומו מאשר שיהיה עיקש שפתיו וכסיל .
5. ואפשר גם לפרש, שה" עיקש שפתיו " הוא ילד שלועג לילד ה" רש " בגלל עוניו, והחכם מלמד את הרש שלא ייפגע, כי כל עוד הוא הולך בתומו , הוא טוב יותר מאותו כסיל שלועג לו בשפתיו .
6. ואפשר גם לפרש, שהאות מ אינה מציינת השוואה ("רש טוב יותר מעיקש"), אלא הרחקה - "טוב רש הולך בתומו, המתרחק מעיקש שפתיו והוא כסיל" (ראו משמעויות של אות היחס מ ).
תגובה: " "להיות רש זו מציאות; רש הולך בתומו זאת תכונה: "כִּי גַּם לֹא-יֵדַע הָאָדָם אֶת-עִתּוֹ, כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה, וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח, כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם" (קהלת ט' 12)" " (רמי ניר)
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-09-04.
גם בלא דעת נפש לא טוב, ואץ ברגליים חוטא
ישנם אנשים חדורי אידיאלים, שמרוב שהם עסוקים בפעילות למימוש האידיאלים שלהם, אין להם זמן לנהל דיונים כדי לברר, האם האידיאלים שלהם בכלל נכונים; וכשהם רואים שמישהו לא משתכנע מייד שהם צודקים - הם פשוט עוזבים אותו והולכים לארגן עוד הפגנה / עוד נאום / עוד פעילות...
באופן עקרוני, הגישה הזאת נכונה, כדברי חז"ל " "לא המדרש עיקר אלא המעשה" " - עדיף להשקיע יותר במעשים מאשר בדיבורים ודיונים.
אולם, גם בגישה זו, לא טוב להגזים, כדברי החכם:
(משלי יט ב): "גם בלא דעת נפש לא טוב, ואץ ברגלים חוטא"
גם כשהאדם לא שומע את דעתה של אף נפש אחרת המנוגדת לדעתו - הוא עלול להיות לא טוב ;
וכאשר הוא אץ ברגליים = דוחק וממהר ללכת לעשות מעשים מבלי לשקול ולדון בהם לעומק - הוא עלול להיות חוטא .
המעשים הם העיקר - אבל גם אנשי מעשה צריכים מדי פעם לעצור ממרוצתם ולהקשיב לאנשים אחרים, כדי לבדוק אם הם אכן רצים לכיוון הנכון.
פירושים נוספים
גם
למילה "גם" בתחילת המשפט ישנן שתי משמעויות :
1. גם = בנוסף למה שנזכר בפסוק הקודם: " "לפי שדיבר על מעלת התמימות, ואמר "טוב רש הולך בתומו", לימד דעת בעניין התמימות ואמר, כי אף על פי שיהיה האיש תמים במידותיו, ותיקן את כוח המתאווה מכל טבע מעוות, צריך הוא ללמוד דעת וחכמה להסיר מכשול ממעשיו" " (רבי יונה) . בפסוק הקודם נאמר "טוב רש הולך בתומו, מעיקש שפתיו והוא כסיל", כלומר, אדם שאינו רש - עלול להיות עיקש שפתיים (= לדבר דברים עקומים), ולהיות כסיל (= טיפש ורע), כי אין לו צורך בעזרתם של אחרים, ולכן אינו פתוח לביקורת ( פירוט ). הפסוק שלנו מוסיף, שיש עוד שתי סיבות שבגללן האדם יכול להיות "לא טוב" :
-
-
- ב. "בלא דעת נפש" = כשהאדם לא יודע אף נפש אחרת (=אין לו קשר קרוב עם אנשים אחרים), ולכן אין מי שימתח עליו ביקורת;
- ג. "אץ ברגליים" = כשהאדם אץ ( = חסר סבלנות ) בדרכיו והליכותיו, ואין לו זמן להקשיב לביקורת.
-
בסך-הכל מציינים שני הפסוקים הללו שלוש סיבות שבגללן האדם נעשה "לא טוב" , שלושתן קשורות לכך שהאדם אינו מקבל ביקורת:
-
-
- בגלל שהוא עשיר ואין לו צורך בחברים,
- בגלל שאין לו חברים שימתחו עליו ביקורת,
- ובגלל שאין לו זמן לשמוע את דברי הביקורת.
-
(פירוש דומה פירש מלבי"ם).
2. גם = אפילו; " "אפילו העובר עבירה בלא דעת וכונה, מכל מקום בודאי לא טובה נפשו, כי לא יאונה לצדיק כל און" " (מצודת דוד) .
בלא דעת
1. פירשנו דעת = דעה או ידע שיש לאדם אחר.
2. ויש שפירשו דעת = תורה: " "אין טוב לאדם שהוא בלא תורה" "(רש"י ), " "אם אדם עושה מצוות ואינו עוסק בתורה - לא טוב , כי... יראת ה' באה מהתורה, ואל לא ילמד, לא תהיה לו יראה... כשעושה מצוות בלי דעת, הנפש לא טוב , כי אין נהנית הנפש מזה, מחמת שאינו יודע השורש ועושה בלא חשק..." " (הגאון מווילנה) , " "אף על פי שיהיה האיש תמים במידותיו, ותיקן את כוח המתאווה מכל טבע מעוות, צריך הוא ללמוד דעת וחכמה להסיר מכשול ממעשיו" " (רבי יונה)
3. או דעת = כוונה: " "נפש היא התפילה, וכשהיא בלא דעת - שהיא בלא כוונה, לא טוב" " (הגאון מווילנה) ; ואולי גם גם: " "הנפש היא בת השכל, כי עיקר גידול הנפש, הוא על-ידי השכל, שמגדלה ומתקנה, וכמו שכתוב גם בלא דעת נפש לא טוב ." " (רבי נחמן מברסלב, לקוטי מוהר"ן א סה ) .
4. או דעת = הסכמה: " "בלא דעת - בכופה את אשתו לתשמיש המטה בעל כרחה. ואץ ברגלים חוטא - זה הבועל ושונה" "(רש"י ).
ואץ ברגליים חוטא
1. פירשנו שהכוונה לאדם שממהר ורץ לעשות דברים בלי להתייעץ: " "הממהר ברגלים ללכת אל המקום אשר נשאו לבו, הנה לחוטא יחשב, כי מהראוי להתבונן תחילה פן יבא מזה דבר פשע" " (מצודת דוד, ודומה לזה רבי יונה גירונדי) .
2. ואפשר לפרש שהכוונה לאדם שנצמד להרגלים שלו ואינו בודק אותם בדעת: " "רופס ודש העונות בעקביו ואומר קל הוא זה אעבור עליו" " (רש"י) , או " "הבועל ושונה" " (רש"י) , או אדם שרץ וממהר להתפלל את התפילה השגרתית, בלי לחשוב: " "תפילה היא רגלי האדם... וכשאץ בהם הוא חוטא" " (הגאון מווילנה) .
3. או להיפך, שהכוונה לאדם שמנסה לשנות את ההרגלים שלו מהר מדי: " "רגליים הם המידות... כשירגיל האדם במידותיו הטובות, הן נעשות לו כטבע, אך צריך לילך במידות מדרגא לדרגא... ולא יקפוץ למדרגה שאינו ראוי לה..." " (הגאון מווילנה) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-11-08.
טעות בדרך נובעת משטחיות ולא מעונש
אדם לא התכונן למבחן כמו שצריך. הוא עבר על החומר ברפרוף ובשטחיות, רק פעם אחת, ולא תרגל כלל. כשראה את התוצאות העגומות, התחיל לשאול את עצמו: "במה חטאתי? אולי דיברתי בזמן התפילה? אולי חיללתי שבת?...". האם אדם זה נוהג כשורה?
לעניות דעתי, התשובה היא לא. כאשר האדם עצמו מביא על עצמו את הצרות בכך שהוא מתכנן את מעשיו בשטחיות, הוא לא יכול לראות בצרות מסר מה'; במקרה זה, הצרות הן בבירור תוצאה טבעיות של עצלנותו ושטחיותו. הרעיון נרמז בספר משלי:
(משלי יט ג): "אולת אדם תסלף דרכו, ועל ה' יזעף לבו"
איוולת = שטחיות ; דרך = סדרה של צעדים המובילים למטרה ; איוולת אדם תסלף דרכו = כאשר אדם נוהג בשטחיות ואינו מתכנן כראוי את מעשיו, השטחיות שלו תגרום לכך שדרכו תסטה ותתעוות והוא לא ישיג את מטרתו.
ועל ה' יזעף ליבו = האדם אינו מודע לשטחיות שלו, שהרי (משלי יב טו): "דרך אויל - ישר בעיניו"( פירוט ). הוא בטוח שה' הוא שהכשיל אותו, ולכן מרגיש התמרמרות וכעס על ה'.
הפסוק מלמד, שהזעף הזה אינו מוצדק - לא ה' סילף את דרכו של האדם, אלא האיוולת של האדם עצמו: הוא לא בדק לעומק את כל הדרכים האפשריות, לא חשב מראש על התוצאות, ולכן טעה בדרכו.
מכאן, שגם לגבי חשבון נפש רוחני, בעניינים שבין אדם לה', אין משמעות לתקלות שנובעות מתוך תכנון שטחי ולקוי של האדם, שהרי התקלות הללו אינן מעשה ה'. אדם שנכשל בגלל שתכנן את דרכו בשטחיות, צריך ללמוד להתעמק יותר להבא; רק אדם שנכשל לאחר שתיכנן את דרכו כראוי יכול לראות בכישלון הזה מסר מה' (משלי טז ט): "לב אדם יחשב דרכו, וה' יכין צעדו"( פירוט ).
פסוקים דומים וקשורים
כמה פסוקים בספר משלי מתארים את התוצאות הטבעיות של התנהגות שטחית בתחומים שונים, למשל:
-
-
- (משלי כ ד): "מחרף עצל לא יחרש, ושאל בקציר ואין"; מי שלא חורש, וכתוצאה מכך אין לו מה לקצור - לא יכול לראות בכך מסר מה', כי זו תוצאה הכרחית של מעשיו. ולעניין זה, אין הבדל בין חרישה באדמה, לבין "חרישה" לקראת מבחן; החרישה בפסוק זה מציינת כל פעולה שמטרתה להתכונן לעתיד (ראו ללמוד מקצוע בתקופה של אבטלה ).
- (משלי יא יד): "באין תחבלות יפל עם, ותשועה ברב יועץ"- אם לא עושים תחבולות לקראת המלחמה, ונוחלים מפלה - אי אפשר לראות בכך מסר מה', כי זו תוצאה הכרחית (ראו הכנות למלחמה בספר משלי ).
- (משלי כב ה): "צנים פחים בדרך עקש, שומר נפשו ירחק מהם"- כשאדם הולך בדרך עקומה ולא סלולה ואינו נזהר, הוא עלול להיתקל בקוצים ומכשולים (ראו הדרך משובשת - הבחירה בידך ).
-
רק אם האדם חרש וזרע ובכל-זאת לא הצליח לקצור, תכנן תחבולות ובכל-זאת הפסיד במלחמה, בחר את דרכו כראוי ובכל-זאת נתקל בצינים ופחים - רק אז יש טעם שינסה לחפש את הסיבות הרוחניות לצרה.
מקורות ופירושים נוספים
1. פירשנו את הפסוק ע"פ הרמב"ם: " "המין השלישי של הרעות הוא מה שפוגע באדם מבינינו בשל מעשׂה של עצמו. זה הרוב... בשל הרעות ממין זה משוועים בני-האדם כולם. זהו מה שאין אתה מוצא מי שאינו פושע בו כלפי עצמו, להוציא מעטים. זהו מה שבאמת יש לגנות בגללו את הנפגע, וייאמר לו כמו שנאמר (מלאכי א ט) מידכם היתה זאת לכם, ונאמר (משלי ו לב) משחית נפשו הוא יעשֹנה. על מין זה של רעות אמר שלמה: אִוֶּלת אדם תסלף דרכו. הוא גם הסביר באשר למין זה של רעות, שהוא מעשׂה האדם עצמו, באומרו: (קהלת ז כט) לבד ראה זה מצאתי אשר עשֹה האלהים את האדם ישר, והמה בִקשו חִשְּבֹנוֹת רבים, המחשבות הללו הן שהשליטו עליהם את הרעות האלה. על המין הזה נאמר (איוב ה ו): כי לא יצא מעפר אָוֶן, ומאדמה לא יצמח עמל. אחרי-כן ביאר בהמשך שהאדם הוא אשר מביא אופן זה של רע לידי מציאות, ואמר: כי אדם לעמל יוּלָּד" " ( מורה נבוכים ג יב , גם הרמב"ן הביא את דברי הרמב"ם בספרו שער הגמול , ושיבח אותם. וכן כתבו רלב"ג ומצודת דוד על הפסוק) .
2. אולם רש"י פירש אחרת: " "אולת אדם תסלף דרכו - בעונו בא לו הרע, כי באולתו תסלף דרכו ועבר עבירות, ונפרעין ממנו; ובבוא לו הצרה, זועף לבו על הקב"ה, ומהרהר אחר מדת הדין, כגון אחי יוסף שאמרו מה זאת עשה אלהים לנו (בראשית מב)" " (רש"י על הפסוק, ודומה לזה כתב בפירושו על התלמוד) .
ולעניות דעתי, הפירוש הראשון מתאים יותר משתי סיבות:
-
-
- המילה איוולת מציינת, בדרך כלל, שטחיות, ולא דווקא חטאים ועוונות.
- לפי רש"י, הסילוף אינו נובע ישירות מהאיוולת אלא מכך ש" "נפרעין ממנו" "; לפי זה היה ראוי לכתוב משהו כמו "באיוולת אדם - יסלף ה' דרכו".
-
אחי יוסף - מה זאת עשה אלהים לנו?
בנו של ריש לקיש (בתלמוד בבלי, תענית ט א) הביא דוגמה לפסוק זה מן התורה, מדבריהם של אחי יוסף במצרים, לאחר שגילו שהכסף ששילמו על התבואה חזר באופן מסתורי לשקים שלהם, וחשדו שמישהו מנסה "לתפור להם תיק":
-
-
- (בראשית מב כח): "ויאמר אל אחיו 'הושב כספי וגם הנה באמתחתי!' ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר 'מה זאת עשה אלהים לנו?!'"
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-11-08.
הון יוסיף רעים רבים, ודל מרעהו ייפרד
אדם שיש לו כסף, ומרגיש שאנשים רבים רוצים להתיידד אתו, צריך להיזהר ולא לחיות באשליות:
(משלי יט ד): "הון יסיף רעים רבים, ודל מרעהו יפרד"
הון יוסיף רעים רבים = הידידים הרבים שרוצים להתחבר אליו אינם רוצים אותו אלא את ההון שלו, ההון הוא שהוסיף לו אותם.
דל = התדלדל וירד מנכסיו, נעשה עני .
ודל מרעהו יפרד = כשהוא יתדלדל, הוא ייפרד מאותם ידידים שהתחברו אליו כשהיה עשיר.
כשאדם מחליט עם מי להתחבר, הוא צריך לנסות לדמיין את עצמו כשהוא עני, ולנסות לחשוב מי מידידיו יישאר ידיד שלו גם כשיהיה עני.
פירושים נוספים
1. פירשנו את הפסוק במשמעות שלילית - יש להיזהר מידידים שמתחברים אליך בגלל ההון שלך. באופן דומה פירש מלבי"ם.
אך אפשר גם לפרש במשמעות חיובית:
2. כדאי להיות עשיר כדי לזכות בחברים רבים: " "העושר יוסיף לבעליו רעים רבים, כי הוא אהוב לכל בין לעניים בין לעשירים; אבל הדל, נפרד הוא אפילו מרעהו הדל כמוהו" " (מצודות ) ,
3. כדאי לתת צדקה כדי להרבות את האהבה והרעות בעולם: " "על-ידי צדקה הוא לוקח נפשות, כי לוקח לעצמו רעים ואוהבים... כל מה שנותן צדקה ליותר אנשים, על-ידי-זה הוא קונה לו רעים יותר. ועל-ידי זאת האהבה שקונה על-ידי הצדקה, על-ידי-זה נזדכך האויר; וכל מה שנותנים ליותר אנשים צדקה, וקונה אהבה עם יותר אנשים, על-ידי-זה נתרבה יותר האויר הנוח והזך. כי אהבה הוא אתדבקות רוחא ברוחא, דהינו רוח האוהב ברוח הנאהב, שזה בחינת אויר הנח, שרוחם נחים זה מזה... שעל-ידי-זה נשמע הדבור למרחוק. וזה נעשה על-ידי צדקה, בחינת " הון יסיף רעים רבים "... ו... העיקר לתן צדקה לצדיקים אמתיים ולעניים הגונים, שכלולים מכמה נפשות ישראל, כי בזה הוא מגדיל מאד השטח של האויר הנח והזך כנ"ל; כי בצדקה שנותן להם לבד הוא קונה לו רעים רבים מאד, כי הם כלולים מהרבה נפשות, שעל-ידי-זה מתרבה ביותר בחינת האויר הנח והזך כנ"ל." " ( לקוטי מוהר"ן א יז ה ) .
4. כדאי להיות עשיר מבחינה רוחנית: " "ויש לפותרו במי שלמד תורה" " (רש"י ) : הון רוחני מוסיף לאדם חברים רבים הרוצים ללמוד ממנו (הגאון מווילנה) .
פסוקים דומים
הפסוק הבא (פסוק ה) מדבר על שקרים - "עד שקרים לא ינקה"; אולי הכוונה לאדם שמנסה לשקר ביחס למעמדו הכלכלי כדי לרכוש חברים ( פירוט ).
פסוק דומה נמצא בהמשך הפרק, משלי יט ז: "כל אחי רש שנאוהו, אף כי מרעהו רחקו ממנו" ( פירוט ).
פסוק דומה נמצא גם ב (משלי יד כ): "גם לרעהו ישנא רש, ואהבי עשיר רבים". שם המטרה היא להזהיר את האדם, שלא ישנא ולא יבזה את רעהו העני ( פירוט ).
ראו גם:
דיון / מתוך שיעורשת מוצ"ש ויגש התשס"ו
משלי יט ד: "הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים; וְדָל מֵרֵעֵהוּ יִפָּרֵד"
אלחנן: זה אומר שלעשיר יש חברים?
אריאל: לכסף יש חברים, לאו דווקא לאיש.
עדי: נכון. למי שעני, הוא טרוד בבעיות שלו . איך יהיה לו זמן לחשוב על חברים כשהוא מנסה למצוא פרנסה?
אריאל: או שבגלל שהוא עני לא אוהבים אותו.
עדי: יותר קל למצוא חברים כשיש לך כסף, מאשר כשאתה עני.
אריאל: גם עשיר טרוד בבעיותיו - מרבה נכסים מרבה דאגה.
אלחנן : אבל מצד שני, הפסוק מסביר, שחברים אמיתיים, יבואו אליך גם כשאתה עני.
עדי: אלחנן צודק לדעתי.
אראל: אז מה זה אומר - שטוב לשאוף להיות עשיר?
עדי: לא. טוב לשאוף לחיות בכבוד.
אראל: חברים זה דבר טוב. אם כך, לכאורה, טוב להיות עשיר כדי שיהיו לי הרבה חברים, לא?
אלחנן: ולא להתחבר למי שחבר שלך בגלל הכסף. הם לא חברים אמיתיים.
עדי: למי שמצליח יש תמיד יותר חברים, הכשלון בודד.
אפרת: אני לא חושבת שאפשר ללמוד מהפסוק הזה על שאיפה לעושר.
אראל: למה לא?
אפרת: כי השאלה שלך מדברת על רצון של האדם... הפסוק מדבר על המציאות, על מה שקורה.
אראל: נו, אבל אם המציאות היא שלעשירים יש יותר חברים, אז זה טוב להיות עשיר, לא?
אריאל: מזה הוא רוצה ללמוד האם כדאי או לא
אפרת: אבל עושר מופיע מעצמו, יש אנשים שעובדים נורא קשה והם לא מתעשרים, ויש אנשים שזה בכלל לא במודעות שלהם וזה פתאום נופל עליהם מהשמים.
אראל: נכון, אבל בכל זאת יש דברים שאפשר לעשות כדי להתעשר. אמנם בדרך כלל זה לא מצליח, אבל לפעמים כן. והשאלה היא האם זה כדאי?
אלחנן : איזהו עשיר - השמח בחלקו!
אפרת: דווקא למה שאלחנן אמר זה מתאים. כי אדם שהוא שמח אז אנשים הואבים ליות איתו. אבל הפסוק מדבר על הון... אני אישית, לא חושבת שהמטרה שלי בחיים צריכה ליות להרוויח כמה שיותר.
אראל: "הון יוסיף רעים רבים, ודל מרעהו ייפרד ". המילה " דל " היא לא רק שם עצם אלא גם פועל, כמו בפסוק " ובית שאול הולכים ודלים ". דל = מתדלדל, נעשה עני וחלש. לפי זה פירוש הפסוק הוא " כשהעשיר מתדלדל ונעשה עני, הוא יצטרך להיפרד מהרעים שהתווספו לו בזכות ההון שלו ".
אפרת: עכשיו זה הגיוני!
אראל: כך שגם מהפסוק הזה אי אפשר להסיק שזה טוב להיות עשיר...
אלחנן : לא נכון! הפוך, טוב להיות עני, להפטר מהרעים שבאים אליך בגלל הכסף!
אפרת: זה בדיוק מה שאראל אמר... או התכוון לפחות.
אראל: לא אמרתי שזה טוב להיות עני. אי אפשר להסיק את זה משם. אבל גם אי אפשר להסיק שטוב להיות עשיר.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-01-11.
עד שקרים - יפיח כזבים
יש אנשים, שמתאמצים להגיד את האמת כי הם מבינים שזה רע לשקר, אך לא-כל-כך מתאמצים לקיים הבטחות.
החכם בספר משלי טרח לכתוב שני פסוקים דומים כנגד גישה זו:
בימינו "כזב" נחשב מילה נרדפת ל"שקר", אך בלשון המקרא יש הבדל ביניהם: שקר הוא עובדה שאינה אמיתית, וכזב הוא הבטחה שאינה מתקיימת, הבטחה הגורמת לאכזבה ( פירוט ).
כלומר, גם אדם שמעיד עדות-שקר לא יינקה מעונש, וגם אדם שמפריח הבטחות שאינו יכול לקיים - לא יימלט מצרה ומאבדון.
מדוע יש צורך בשני פסוקים?
ייתכן שלכל אחד מהפסוקים יש משמעות שונה על-פי הקשרו:
-
-
- הפסוק הראשון נמצא בקטע המדבר על הקשר בין כסף לידידות, משלי יט ד-ז: "הון יסיף רעים רבים, ודל מרעהו יפרד. עד שׁקרים לא ינקה, ויפיח כזבים לא ימלט. רבים יחלו פני נדיב, וכל הרֵע לאישׁ מתן. כל אחי רשׁ שׂנאהו, אף כי מרעהו רחקו ממנו, מרדף אמרים לו המה" ( פירוט ). ייתכן שהוא מתייחס לאדם שמנסה לשפר את מעמדו החברתי ע"י שקרים וכזבים שקשורים למעמד כלכלי - טוען שיש לו יותר כסף ממה שיש לו באמת, או מבטיח שייתן מתנות שלא יצליח להשיג. הפסוק קובע, ששתי השיטות הללו לא יועילו לו.
- הפסוק השני סמוך לפסוק המדבר על תבונה, משלי יט ח-ט: "קונה לב אוהב נפשו, שומר תבונה למצוא טוב. עד שקרים לא ינקה, ויפיח כזבים יאבד". ייתכן שהוא מתייחס לאדם שמנסה לשפר את מעמדו ע"י שקרים וכזבים שקשורים לתבונה - קונה תארים מזוייפים, אומר משפטים שנשמעים נבונים אך אין מאחריהם כלום. גם השיטות הללו לא יועילו לו - כדי להשיג תבונה צריך "לקנות לב" , צריך להתאמץ כדי לפתח את הלב ( = מקום המחשבות ).
-
הביטוי יפיח כזבים נמצא בפסוקים נוספים - ראו:
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-08-25.
רבים יחלו פני נדיב, וכל הרע לאיש מתן
מתנות יכולות לשפר את מעמדו החברתי של האדם:
(משלי יט ו): "רבים יחלו פני נדיב, וכל הרע לאיש מתן"
נדיב = אדם נעלה ונכבד במעמדו .
יחלו פני- = מחלים את פניו, באים לפניו ומכבדים אותו כדי לבקש ממנו דברים.
רבים יחלו פני נדיב = אנשים רבים רוצים לבקש בקשות מהנדיב , בעל המעמד הנכבד, ולכן הם מחלים את פניו , באים לפניו ומכבדים אותו.
הָרֵע = מהפועל הֵרִיע - תרועה של כבוד (רבי יונה גירונדי) .
איש מתן = אדם שנותן מתנות לכולם.
וכל הרע לאיש מתן = כל התרועות והתהילות ניתנות לאדם שדרכו לחלק מתנות. למרות שמעמדו אינו נכבד, מעשי הנתינה שלו מזכים אותו בכבוד רב יותר משל הנדיב.
מקורות ופירושים נוספים
נדיב
1. פירשנו ש נדיב הוא שר, וכן פירש למשל הגר"א: " "רבים מבקשים פני השר, ולאיש הנותן מתנות - כולם רעיו ואוהביו" ".
2. ויש שפירשו ש נדיב הוא נדבן, אדם שנותן מתנות ונדבות: " "גדר הנדיב הוא הנותן כפי הראוי בזמן הראוי לאיש הראוי, כמו לעני בעת דחקו. והאיש מתן מפזר תמיד, וגם לעשירים, מצד מידת פזרנות" " (מלבי"ם) . אנשים רבים צריכים כסף, ולכן הם מחלים את פניו של הנדיב , כי הם יודעים שהנדיב נותן למי שאין לו. אבל כל האנשים - לא רק אלה שצריכים כסף - רוצים להיות רעים של איש מתן , כי איש מתן נותן לכולם, גם למי שיש לו.
-
-
- אולם, לענ"ד, המשמעות המדוייקת של "נדיב" היא "נעלה" ( פירוט ).
- וגם אם נפרש כמו בלשון ימינו, "נדבן", לא ברור לי מניין לו שנדיב הוא אדם שנותן רק למי שצריך, והרי כל נתינה מבטאת נדיבות.
-
הָרֵעַ
1. פירשנו מלשון תרועה של כבוד; וכן פירש הרב יונה גירונדי.
2. רוב המפרשים פירשו מלשון רֵעַ = ידיד: " "הכל נעשים רעים לאיש מתן" " (רש"י) , " "כל הריעים יתחברו לאיש הנותן מתן" " (מצודות) .
-
-
- אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב, למשל, "וכל האדם רע לאיש מתן", או "וכולם רעים לאיש מתן".
-
גם הפסוק הבא עוסק בקשר בין כסף לידידות .
משל ונמשל
הגר"א פירש את הפסוק כמשל לנדיבות ונתינה בתחום הרוחני: " "רבים מבקשים פני השר בתורה... שילמד עמהם, ולאיש הנותן צדקה - כולם רעיו ואוהביו" ".
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-05-04.
כל אחי רש שנאוהו, אף כי מרעהו רחקו ממנו, מרדף אמרים לא/לו המה
(משלי יט ז): "כל אחי רש שנאהו, אף כי מרעהו רחקו ממנו, מרדף אמרים לא/לו המה"
אף כי = קל וחומר : אפילו אחיו - הקרובים ביותר - של הרש שונאים אותו, קל וחומר מרעהו - המכרים הרחוקים יותר ( פירוט ).
מרדף משתדל להידבק אל -.
לו/לא = יש שתי גירסאות - כתוב "לא" וקוראים "לו". רוב המפרשים פירשו את הפסוק לפי גירסת הקרי "לו".
מרדף אמרים לו המה = כמה פירושים:
1. כל אותם אנשים שבחברת הרש מכנים אותו 'מרדף', כלומר, 'נודניק!'. המילה "אמרים" כתובה בכתיב חסר, והכוונה היא: "'מרדף!' אומרים לו המה". (ע"פ יעל)
2. הרש "מרדף" אחרי חבריו "באמריו" ודבריו, אבל הם "לא" מתייחסים אליו, האמרים שלו נשארים "לו" - שלו בלבד (ע"פ מצודת דוד) .
3. הרש, יותר משהוא צריך עזרה כלכלית, הוא צריך תמיכה ועידוד: הוא צריך שידברו איתו: הוא "מרדף אמרים" , הוא רוצה שיהיו לו חברים שיוכל לדבר אתם, חברים שיוכל להגיד שהם שלו - "לו" "המה" (מלבי"ם) . " "כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות, ופניו כבושות בקרקע--אפילו נתן לו אלף" "זהובים, איבד זכותו או הפסידה. אלא נותן לו בסבר פנים יפות ובשמחה, ומתאונן עימו על" "צרתו, שנאמר "אם לא בכיתי לקשה יום; עגמה נפשי לאביון" (איוב ל כה); ומדבר לו דברי" "תחנונים ונחמות, שנאמר "ולב אלמנה ארנין" (איוב כט יג). [ח] שאל העני ממך, ואין" "בידך כלום ליתן לו -- פייסהו בדברים. ואסור לגעור בעני, או להגביה הקול עליו" "בזעקה--מפני שליבו נשבר ונדכה; והרי הוא אומר "לב נשבר ונדכה" "— אלוהים, לא תבזה" (תהלים נא יט), ואומר "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב" "נדכאים" (ישעיהו נז טו). ואוי למי שהכלים את העני, אוי לו; אלא יהיה לו כאב בין" "ברחמים בין בדברים, שנאמר "אב אנוכי לאביונים" (איוב כט טז) ." " רמב"ם הלכות מתנות עניים י ז) .
פסוקים נוספים
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-06-14.
לא נאוה לכסיל תענוג, אף כי לעבד משול בשרים
תענוגות חומריים ומעמד חברתי נועדו להקל על האדם לעסוק בייעודו העיקרי שהוא לימוד החכמה. אך כאשר הם ניתנים לאנשים שאינם ראויים להם, הם עלולים להזיק:
(משלי יט י): "לא נאוה לכסיל תענוג, אף כי לעבד מְשֹל בְשָׂרִים"
תענוג
לא נאוה = לא נאה, לא מתאים, לא טוב.
כסיל = השונא ללמוד .
תענוג = הנאה גופנית .
לא נאוה לכסיל תענוג = התענוג לא מתאים לאישיותו של הכסיל, לא טוב לכסיל לחיות חיים של תענוג, כי זה גורם לו להתנוון.
בפרק א נאמר, שלא טוב לכסיל לחיות חיים של שלוה, ומאותה סיבה (משלי א לב): "כי משובת פתים תהרגם ושלות כסילים תאבדם"( פירוט )
הדבר היחיד שמניע את הכסיל ללמוד הוא דווקא הייסורים והסבל (משלי כו ג): "שוט לסוס, מתג לחמור, ושבט לגו כסילים"( פירוט )
לכל אדם ישנם רגעים שבהם הוא כסיל - שונא ללמוד, ורגעים שבהם הוא חכם - אוהב ללמוד. הפסוק מלמד אותנו לשים לב למצבנו הנפשי: כאשר אנחנו כסילים ראוי שנתרחק מתענוגות כדי שלא נתמכר ונתנוון; אך כאשר אנחנו חכמים מותר לנו להשתמש בתענוגות לפי הצורך, שכן " "התענוגים נתנו לאדם לקיים גופו ולהנהיג בריאותו ולהרחיב דעתו, כי המחשבה ולימוד החכמה צריכים הרחבת דעת..." " (רבי יונה גירונדי) . וכן אמרו חכמים, שאדם שחטא ורוצה לכפר על חטאיו, צריך למעט בתענוגות, שהרי הוא נהג ככסיל ו" לא נאוה לכסיל תענוג " (אורחות צדיקים, שער התשובה) .
ממשלה
אף כי = קל וחומר . לא נאוה לכסיל תענוג , ועוד יותר מזה, לא נאוה לעבד משול בשרים .
משול בשרים = להיות ראש הממשלה, לשלוט בנכבדים.
אף כי לעבד משול בשרים = לא מתאים לאישיותו של העבד לעלות בבת-אחת למעמד של מושל בשרים, כי אין לו ניסיון בהנהגה וניהול, הוא רגיל לעשות מה שאומרים לו, ואם יגיע למעמד של מושל הוא יתנוון.
לתת לעבד למשול בשרים זה יותר גרוע מלתת לכסיל תענוג, כי הכסיל המתענג מזיק רק לעצמו, אבל העבד המושל עלול להזיק לכל הארץ (ע"פ הרב דוד קליר) , כמו שנאמר (משלי ל כב): "תחת שלוש רגזה ארץ... תחת עבד כי ימלוך..."( פירוט ).
הפסוק מדבר על עבד רגיל, שאינו משכיל במיוחד, אבל (משלי יז ב): "עבד משכיל - ימשל בבן מביש, ובתוך אחים יחלק נחלה". עבד משכיל דווקא יכול וראוי למשול: בתחילה הוא מושל בבן - בבנו העצל של אדוניו; וכשהאדון נפטר, הוא מקבל נחלה בתוך האחים , וכך הופך לאדם חופשי ( פירוט ). לאחר מכן יוכל להמשיך ולהתקדם בסולם הדרגות החברתיות כמו כל אדם חופשי, ולהגיע גם למעמד של מושל בשרים, או אפילו נשיא של מעצמה גדולה.
גם השלטון, כמו התענוג, נועד לקדם את הייעוד העיקרי של האדם שהוא החכמה, ולכן הוא ראוי רק לעבד משכיל .
מקורות ופירושים נוספים
כסיל - עבד
הביטוי "אף כי" משוה בין כסיל לבין עבד. מה הדמיון ביניהם?
1. פירשנו ששניהם עלולים להתנוון כאשר הם מקבלים שפע שאינו מתאים לאישיותם: התענוג גורם לכסיל להתנוון ולא ללמוד, והכבוד גורם לעבד להתנוון ולא לעבוד: " "לא נאוה וגו' - כי בהיותו מתענג בטוב, יחזיק בכסילות. אף כי - כל שכן, שלא נאה שהעבד ימשול בשרים , כי עוד יכריח כולם אחר רוע תכונתו אשר קנה בעבדותו." " (מצודות) , " "הכסיל מתכוון בתענוגים למלאות תאוותו, וגם נמשך בהם אחרי החומר ויתרחק בהם מדרכי הנפש החכמה... כל שכן שלא נאוה לעבד למשול בשרים , כי הכבוד דבר יקר מן התענוגים..." " (רבי יונה גירונדי) .
2. יותר מזה, גם הכסיל וגם העבד עלולים להתמכר - הכסיל מתמכר לתענוג ונותן לו לשלוט בו, והעבד העולה לשלטון עלול להתמכר לכוח שקיבל, ולהשתמש בו לרעה, כפי שקרה פעמים רבות בהסטוריה, שעבדים שמרדו באדוניהם התנהגו באכזריות רבה.
3. ויש שפירשו, שהכסיל עצמו הוא עבד - כשהכסיל מקבל תענוג, התענוג מושל בנפשו, והדבר מזיק ומסוכן כמו עבד המושל בשרים: " "הכסיל ... רוצה בתענוג והנאות העולם... הנפש תיכנע על-ידי-זה לתאוות הגוף, ואין ראוי שימשול הגוף על הנפש והיא תיכנע להגוף שנברא להיות עבד לה... ומזה עצמו ייוודע כי לא נאה שהעבד ימשול בשרים ..." " (מלבי"ם) , ודומה לזה: " "הכסיל, כשימלא תענוגו ותאוותו, ידמה בעיניו שהוא מושל על כל העולם, לכן לא נאוה לו תענוג. וכל שכן שלא נאוה לעבד ובזוי שיהא מושל בשרים..." " (הגאון מווילנה) .
-
-
- אולם, אילו הכוונה היתה להמשיל את הכסיל לעבד, היה ראוי לכתוב בסדר הפוך - המשל לפני הנמשל: "לא נאוה לעבד משול בשרים, ולא נאוה לכסיל תענוג" (כמו למשל ב (משלי כו ג): "שוט לסוס, מתג לחמור, ושבט לגו כסילים"- המשל לפני הנמשל).
-
4. ויש שפירשו להיפך: הכסיל אינו רוצה בתענוג, "לא נאה לו" לקבל תענוג. מרוב שפע ומרוב גאוה הוא מזלזל בתענוגים ואינו יודע לקבל שפע. גם העבד אינו רוצה בשלטון, "לא נאה לו" לשלוט, הוא מעדיף להיות משועבד וחופשי מאחריות (ע"פ גליה) .
ראו פסוק נוסף המדבר על מה ש"לא נאוה לכסיל": (משלי כו א): "כשלג בקיץ, וכמטר בקציר, כן לא נאוה לכסיל כבוד"( פירוט ).
לפי כל הפירושים, הפסוק אינו מתנגד לתענוג, להיפך, ניתן להסיק מהפסוק שתענוג הוא דבר חיובי כאשר הוא ניתן לאדם היודע למשול בו ולהשתמש בו כראוי.
תענוג
1. רוב המפרשים פירשו שהכוונה לעונג חומרי, כמשמעות השורש ענג ברוב התנ"ך (ראו ענג ).
2. ויש שדרשו שהכוונה דווקא לעונג רוחני - לימוד תורה: " "השונה לתלמיד שאינו הגון... לא נאוה לכסיל תענוג" " ( רבי זירא, חולין קלג א ) . לפי זה יש לפרש את הצלע השניה של הפסוק על לימוד תורה: " אף כי לעבד משול בשרים " = לא ראוי שתלמיד יעלה בבת-אחת למעמד של רב מורה הוראה. גם בעולם התורה, ההתקדמות צריכה להיות הדרגתית.
3. ויש שפירשו: " "ענג - ענינו גאה גבהות וגודל ..." " (שבי"ל) , ולפי פירוש זה ההקבלה בין שני חצאי הפסוק ברורה יותר - ענג מקביל אל משל .
ממשלה
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-03-15.
שתי דרגות באיפוק
כשמישהו פוגע בנו, גם אם אנחנו מבינים שמדובר בעניין שטותי שלא שווה להתעצבן בגללו, קשה "לשכנע" את הרגשות שלנו להתעלם מהפגיעה לגמרי. ספר משלי מציע, כדרכו, גישה הדרגתית:
(משלי יט יא): "שכל אדם - האריך אפו, ותפארתו - עבר על פשע"
שכל = הצלחה הנובעת ממחשבה . אפו = כעסו; האריך אפו = חיכה זמן ארוך לפני שהתחיל לכעוס. כשאדם מתאפק, לא כועס מייד אלא דוחה את הכעס לזמן ארוך, הדבר עוזר לו להצליח ומציל אותו מכשלונות מביכים, כי במקרים רבים מתגלה שהכעס לא היה מוצדק.
עבור על פשע = התעלם מהפשע גם בליבו ובמחשבותיו; לא נטר טינה. כשאדם מתעלם מהפגיעה שפגעו בו גם בליבו, ואינו נוטר טינה כלל, זה מביא לו לא רק הצלחה אלא גם תפארת וכבוד.
והמסר הוא: אם אתם יכולים לעבור על הפשע לגמרי - אשריכם, זה כבודכם וזו תפארתכם; ואם לא - לפחות תשתדלו להאריך את אפכם, לדחות את הכעס כמה שיותר, וזה יביא לכם שכל והצלחה.
ניתן להפיק מהפסוק שלנו מדריך מעשי להתגברות הדרגתית על מידת הכעס:
שלב ראשון: לשנן את הפסוקים המגנים את הכעס, כגון הפסוק שלנו ופסוקים נוספים:
(משלי כ ג): "כבוד לאיש שבת מריב, וכל אויל יתגלע"( פירוט )
(משלי יא יב): "בז לרעהו חסר לב, ואיש תבונות יחריש"( פירוט )
(משלי יד כט): "ארך אפים רב תבונה, וקצר רוח מרים אולת"( פירוט )
(משלי יד יז): "קצר אפים יעשה אולת, ואיש מזמות ישנא"( פירוט )
שלב שני: בפעם הבאה שכועסים - להיזכר בפסוקים הללו אחרי הכעס, להכיר בכך שזו היתה טעות לכעוס, להתחרט ולהתחייב להשתדל יותר בפעם הבאה.
שלב שלישי: לחזור על השלב השני שוב ושוב, עד שבפעם הבאה שכועסים נזכרים בפסוקים הללו בזמן הכעס, ואז לנשום נשימות עמוקות ולבצע תרגילי הרפיה - "שכל אדם האריך אפו" .
שלב רביעי: לחזור על השלב השלישי שוב ושוב, עד שבפעם הבאה נזכרים בפסוקים הללו לפני הכעס, ואז להחליט שאין טעם לכעוס - "ותפארתו עבור על פשע" .
מקורות נוספים
" "מדרכי השכל והבינה שלא ינקום תיכף, רק יאריך אף... וזה... מחייב השכל הפשוט של אדם, כי אם ירצה לנקום - גם חבירו יריע לו ויבזהו. אבל שיעבור על פשע לגמרי, ולא ישמור שנאה גם בלב, זה מחוקי החכמה, וזה תפארת האדם מצד שהוא בעל דת, וחכמת אלהים ושכל טוב בלבו להתפאר" " (מלבי"ם) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-04-09.
בני-משפחה שהורסים את הבית
משפחה רעה יכולה להרוס את חייו של האדם:
(משלי יט יג): "הַוֹּת לאביו בן כסיל, ודֶלֶף טֹרֵד מדיני אשה"
הוות = אסון, הרס .
כסיל = השונא ללמוד .
הוות לאביו בן כסיל = בן השונא ללמוד הוא אסון לאביו, כי הוא לא מאפשר לאביו לחנך אותו ולהעביר לו את חכמת חייו, וכך האב נשאר בלי ממשיך רוחני (ראו פסוקים נוספים על בן כסיל ).
דלף = דליפת מים מהגג, משל לבית הרוס.
טורד = מנדנד, מגרש .
מדייני אישה = מריבות עם האשה.
דלף טורד מדייני אשה = מריבות תכופות בין האיש לאשה הן כמו דליפה בתקרה, הורסת את שלוותם הנפשית של בני הבית וגורמת להם לברוח ממנו (ראו פסוקים נוספים על אשת מדיינים ).
פסוקים נוספים
ייתכן שהפסוק קשור לפסוק הבא:
(משלי יט יד): "בית והון נחלת אבות, ומה' אשה משכלת":
האדם יורש מאבותיו בית והון , אבל כדי שהבית והרכוש יתקיימו בידיו, הוא צריך את עזרת ה', שיעזור לו למצוא אשה משכלת ומוכשרת. כי ללא אשה משכלת, בנו יהיה כסיל ולא יהיה לו למי להוריש את הונו; וללא אשה משכלת, יהיו לו מדייני אשה , מריבות בלתי פוסקות עם אשתו, והבית שלו ייהרס ( פירושים נוספים ).
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים משלי א וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-02-14.
בית והון נחלת אבות, ומה' אשה משכלת
(משלי יט יד): "בית והון נחלת אבות, ומה' אשה משכלת"
בית והון הם נכסים שאדם יורש מאבותיו ויכול גם להוריש לבניו אחריו. אך כדי שהבית והכסף שנחל מאבותיו אכן יתקיימו בידיו - הוא צריך עזרה מה': הוא צריך שה' יעזור לו למצוא אישה משכלת ( = מוכשרת ומצליחה ), שתדע לנהל את הבית והרכוש בצורה טובה, כי הצלחת הבית תלויה באישה, כמו שנאמר חכמת נשים בנתה ביתה, ואיוולת בידיה תהרסנו (ע"פ מלבי"ם) .
פסוקים נוספים
בפסוק הקודם נאמר:
(משלי יט יג): "הַוֹּת לאביו בן כסיל, ודֶלֶף טֹרֵד מדיני אשה"
כלומר, אדם שאין לו אישה משכלת , שיודעת לחנך את הילדים כראוי, יהיה לו בן כסיל שיביא עליו הוות (אסון), והאישה עצמה תריב עמו כל היום ותגרש אותו מביתו ( פירוט ).
ראו גם: אשת חיל עטרת בעלה, וכרקב בעצמותיו מבישה .
פירושים נוספים
ע"פ הקבלה (ראו בספר התניא פרק ב) , נשמתו של האדם יורדת לעולם כשהיא לבושה ב'לבושים' רוחניים. אופיים של הלבושים תלוי במחשבות שחשבו ההורים בזמן הזיווג; ולכן אמרו חז"ל שאדם צריך לקדש את עצמו בשעת הזיווג, לחשוב מחשבות קדושות וטהורות, כדי שהילדים שייווצרו יזכו ל'לבושים' קדושים וטהורים.
אולם כל אלה הם רק לבושים חיצוניים; הנשמה עצמה מגיעה ישירות מה', היא "חלק א-לוה ממעל", כך שגם אדם שהוריו חשבו מחשבות טמאות בשעת הזיווג עשוי לקבל נשמה טהורה.
לפי זה אפשר לפרש את הפסוק: "בית והון " - הלבושים החיצוניים של הנשמה - "נחלת אבות " - תלויים במחשבותם של ההורים בשעת יצירת הילד; אבל "מה' " - ישירות מה', בלי תלות בהורים - "אשה משכלת " - הנשמה עצמה, הפנימית, שהיא כמו האישה הנמצאת עם האדם בתוך ביתו.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-05-04.
בניגוד למה שכולם חושבים
יש דברים, שהתוצאה שלהם לטווח ארוך הפוכה מהתוצאה לטווח קצר:
(משלי יט טו): "עצלה תפיל תרדמה, ונפש רמיה תרעב"
העצלן חושב, שהבטלה שלו חוסכת לו אנרגיה: "מי שעובד פחות מתעייף פחות...". אבל לאורך זמן התוצאה היא הפוכה, דווקא הבטלה גורמת לירידה בכושר הגופני ולשינה מוגברת: עצלה תפיל תרדמה.
גם הרמאי חושב, שהרמאות שלו תעזור לו להיות עשיר יותר, אבל למעשה התוצאה היא הפוכה: נפש שמתרגלת לעשות מעשי רמיה לא תדע להתפרנס בעצמה ולבסוף תרעב.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים משלי ב וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-02-01.
שומר מצוה - שומר נפשו, בוזה דרכיו - ימות
אחד התירוצים שאנשים לפעמים משתמשים בהם כדי להצדיק את הבטלה שלהם היא "מה זה כבר משנה מה אני אעשה? איזו השפעה יש למעשה הקטן שלי?". לאנשים כאלה אומר החכם:
(משלי יט טז): "שמר מצוה - שמר נפשו, בוזה דרכיו - ימות (יומת)".
בוזה = מזלזל, מפחית בערך; דרך = הרגל ומנהג ; בוזה דרכיו = מזלזל בהשפעתם של הרגליו ומנהגיו; בוזה דרכיו ימות = מי שמזלזל וחושב שאין השפעה להרגליו ומעשיו, למעשה גוזר על עצמו מוות: הוא אמנם חי, אבל לחיים שלו אין ערך כי הוא לא מנסה לעשות שום מעשה בעל ערך; הוא מחליט מראש שכל דבר שיעשה ממילא לא ישפיע, ונעשה "מת" עוד בחייו.
ומצד שני:
שומר מצוה - שומר נפשו = אדם שנזהר ושומר על כל מצוה ומצוה, מראה בכך שהוא מייחס חשיבות לנפשו ( = לחייו ), משתדל לנצל את חייו בצורה הטובה ביותר האפשרית, וכך חי חיים משמעותיים יותר.
פירושים נוספים
בפסוק קודם נאמר, שאסור לזלזל בדבר ה' ובמצוותיו, (משלי יג יג): "בז לדבר יחבל לו, וירא מצוה הוא ישלם"( פירוט ). גם הפסוק שלנו מדבר על הסכנה שבזלזול, אולם כאן לא מדובר על זלזול במצוות אלא על זלזול בדרכים - בוזה דרכיו. באלו דרכים מדובר?
1. ייתכן שהכוונה ל דרכי ה', כגון רחמים וחסד . החצי הראשון של הפסוק מדבר על מצוות ה', והחצי השני - על דרכי ה'.
-
-
- אולם, שם ה' לא נזכר בפסוק זה. אמנם, מסתבר שה"מצוה" שנזכרת בתחילת הפסוק היא מצוות ה', אולם שם ה' אינו נזכר בפירוש, ולכן קשה להניח שהכינוי במילה "דרכיו" מתייחס אל ה'; מסתבר יותר שהוא מתייחס אל האדם.
-
2. ייתכן ש"דרכיו" הן הדרכים שבהן ראוי לאדם להתנהג - " "הדרכים הראויים אליו" " (מצודת דוד) , ובפרט למידות הטובות כגון ענוה, ותרנות וכו', שהן הדרכים שראוי לכל אדם להתנהג לפיהן: " "שומר מצוה שומר נפשו - כי מצוות הן לעולם הבא, ששם ישמרוהו לבל ייענש ובל תיפול בשחת נפשו... בוזה דרכיו - הן המידות, שבהן צריך האדם להנהיג את עצמו בעולם הזה לטוב, והבוזה מידותיו שבעולם הזה ימות... מזה העולם" " (הגר"א) , " "הבוזה דרכיו, שלא יחוש לתקן מידותיו... ימות באפס תקוה, אחר שאינו מכיר ברעת המידות... והנה הודיענו במקרא הזה, כי אין תקוה לבוזה דרכיו, והוא רע מאשר איננו שומר מצוה..." " (רבי יונה) .
3. ייתכן שהכוונה לכל מעשיו ודרכי התנהגותו של האדם, והביטוי בוזה דרכיו משמעו "גורם לכך שדרכי התנהגותו יהיו בזויות", מתנהג בצורה נבזית (ע"פ מלבי"ם) .
4. גם אני פירשתי למעלה שהכוונה לכל מעשיו ודרכי התנהגותו של האדם, אולם לענ"ד הביטוי בוזה דרכיו משמעו "מזלזל בהשפעתן של דרכיו", וכפי שהסברתי למעלה.
5. ובימינו אפשר להוסיף, על-דרך הדרש: דרכיו = הכבישים שהוא הולך או נוסע בהם; לפי זה, פירוש הפסוק הוא: שומר מצוה = השומר על מצוות התנועה - שומר נפשו = שומר על חייו מתאונות; בוזה דרכיו = המזלזל בדרכים ואינו נזהר בכביש - ימות בתאונת-דרכים, לא אליכם כל עוברי דרך.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-06-25.
יסר בנך כי יש תקווה, ואל המיתו אל תשא נפשך
(משלי יט יח): "יסר בנך כי יש תקוה, ואל המיתו אל תשא נפשך"
כמה פירושים הוצעו לפסוק זה:
1. יסר את בנך, אך אל תשאף להמית אותו, אל תכה אותו כך שימות (רש"י) .
2. יסר את בנך, ואל תתייחס אל ההמיה והבכיה שלו, " "אל ירע לבבך ואל תחמול לקול בכיו, למשוך שבטך למען זאת" " (רבי יונה, וכן רלב"ג, מלבי"ם) .
-
-
- אך שני הפירושים הללו אינם מתאימים לפירוש הביטוי נשא נפשו , המבטא שאיפה גדולה מאד, "גדולה מהחיים": לא יעלה על הדעת, שהשאיפה הגדולה ביותר בחייו של אב תהיה שבנו ימות, או שהאב לא ישמע את בכייתו!
-
אבן עזרא פירש (בין השאר) שהכוונה היא "אל תשאף לכך שאחרים ימיתו את בנך". לפי זה, אפשר לפרש שהפסוק מתייחס ל"בן סורר ומורה" שנזכר בתורה (דברים כא יח-כא), שהוריו "ייסרו אותו ולא ישמע אליהם"; התורה מאפשרת להם להביא אותם לבית דין: "ותפשו בו אביו ואמו והביאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו", אבל התוצאה של זה עלולה להיות, שהשופטים ידונו את הבן למיתה. לכן, הפסוק ממליץ להורים שלא ישאפו להגיע למצב הזה שהשופטים "ימיתו" את הבן, אלא ישאפו לסיים את הסכסוך בדרכי שלום [ואכן, חז"ל אמרו שפרשת "בן סורר ומורה" לא אמורה להתקיים במציאות]. לפי זה, פירוש הפסוק הוא:
3. יסר את בנך, אך אל תשאף לקיים את מצוות "בן סורר ומורה", שעלולה לגרום לכך שהשופטים ימיתו את בנך.
-
-
- כאן, אמנם, אפשר לפרש שלהורים יש שאיפה גדולה לקיים את המצוה שכתובה בתורה, אך עדיין לא ברור - איך ייתכן שהורים ישאפו להמית את בנם, גם אם זה כדי לקיים מצוה?
-
ב"דעת מקרא" פירשו שהביטוי "תשא נפשך" מציין שבועה, כמו בפסוק (תהלים כד ד) "אשר לא נשא לשווא נפשי(קרי) / נפשו(כתיב) ולא נשבע למרמה", ופירשו את הפסוק כך:
4. יסר את בנך, אך אל תישבע להמית אותו.
אבל, הפסוק בתהלים מדבר על שבועה רק אם מפרשים שה"נפש" היא "נפשו" של ה' ; אם ה"נפש" היא נפשו של האדם - אז משמעות הפסוק היא אחרת, והוא כלל לא מדבר על שבועה.
אבן עזרא פירש (בין השאר) שהביטוי "תשא נפשך" מציין עבודה קשה של שכיר, כמו בפסוק (דברים כד טו) "כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו", ופירש את הפסוק כך:
5. יסר את בנך, כדי שלא יהיה רשע וימית אנשים אחרים, כי אז הוא יבזבז את כל המשכורת שלך למימון מסעות הציד והפשע שלו, והתוצאה תהיה כאילו שאתה "נושא את נפשך" בעבודתך כדי שהבן שלך יוכל להמית אחרים.
-
-
- אבל, כפי שהסברנו במאמר על הביטוי נשא נפשו , משמעות ביטוי זה היא כללית יותר, והוא לא קשור דווקא לעבודה של שכיר (בפסוק בדברים כד טו, משמעות הביטוי היא, שהשאיפה הגדולה ביותר של הפועל היא לקבל את שכרו בסוף היום).
-
6. וייתכן שהפסוק מדבר על-דרך ההגזמה, כמו הפסוק "חושך שבטו - שונא בנו": בדרך-כלל, אב שאוהב את בנו שואף שיהיה לו טוב ונעים; אבל הפסוק בא ללמד, שכאשר האב נותן לבנו לעשות מעשים רעים, ואינו מייסר אותו, הוא כאילו שואף לכך שימות (מוות רוחני לפחות). כמובן, במודע, אף אב לא שואף לכך שבנו ימות, אבל הפסוק רוצה להראות לאב העדין לאן מובילה הדרך שהוא הולך בה: בסוף הדרך, בנו ימות, ולכן - כביכול - זוהי השאיפה של האב.
הפסוקים הבאים מסבירים איך בדיוק צריך לייסר את הבן, כך שהתוכחה תועיל .
מקורות
על-פי מאמר של מחברים שונים שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-07-11.
לייסר בלי לכעוס
חינוך הילדים צריך להיות תקיף ואף כואב, אך ללא כעס. כך ניתן ללמוד מהפסוקים:
משלי יט יח : "
"יַסֵּר בִּנְךָ כִּי יֵשׁ תִּקְוָה, וְאֶל הֲמִיתוֹ אַל תִּשָּׂא נַפְשֶׁךָ.
גרל (גְּדָל) חֵמָה נֹשֵׂא עֹנֶשׁ, כִּי אִם תַּצִּיל וְעוֹד תּוֹסִף.
שְׁמַע עֵצָה וְקַבֵּל מוּסָר, לְמַעַן תֶּחְכַּם בְּאַחֲרִיתֶךָ." "
נראה שכל הפסוקים הללו קשורים זה לזה, והם מלמדים, שייסורים וכפיה אינם מועילים כשלעצמם, אלא רק כשמשלבים אותם בהסברים הגיוניים:
-
-
- "יסר בנך כי יש תקוה, ואל המיתו אל תשא נפשך" - אם בנך עושה דברים מסוכנים, ואין לך אפשרות אחרת למנוע בעדו - יסר אותו כי (כאשר, כל עוד) יש תקוה שיחזור למוטב; אם לא תייסר אותו, אתה כאילו שואף וגורם לכך שימות ( פירוט ופירושים נוספים ).
- "גדול חמה נושא עונש, כי אם תציל - ועוד תוסיף" - גם כשאתה מייסר אותו – אל תייסר אותו מתוך חמה, אל תייסר אותו כדי לפרוק את "החמה הגדולה" שיש לך עליו. כי אם תעשה כך - אתה בעצמך "תיענש." כי אפילו "אם תצליח להציל" אותו מעבירה אחת, בסופו של דבר "עוד תוסיף" לו עבירות, כי הוא ישנא אותך, וברגע שיתרחק ממך הוא יעבור עבירות 'דווקא' כדי להכעיס אותך.
- "שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך" - כדי למנוע את זה, עליך להסביר לו - לפני שאתה מייסר אותו - שהייסורים נועדו לטובתו. עליך להגיד לו: " "שמע את עצתי וקבל את הייסורים" שאני מייסר אותך בהם, כי הם לטובתך – הם יעשו אותך "חכם" יותר "באחריתך" ". כמו רופא, שמסביר לחולה לפני הניתוח מדוע הניתוח הזה הוא חיוני להצלת חייו, כך גם המחנך צריך להסביר לתלמידים כל הזמן, מדוע הייסורים הם הכרחיים לחייהם ( פירוט ופירושים נוספים ).
-
אם תסביר לילד, שאתה מייסר אותו כדי להחכים אותו ולא כדי לפרוק את חמתך - הוא יבין אותך ותצליח להציל אותו מעבירות.
פירושים נוספים על פסוק יט
גדול חמה נושא עונש
1. פירשנו שהכוונה לכעסו של האב על הבן, שנזכר בפסוק יח;
2. אך יש מפרשים שאין קשר בין הפסוקים, ופסוק יט מדבר על הסכנה שיש בכעס ובאנשים שכועסים הרבה: " "כי אם תציל אותו מידו, הנה עוד תוסיף חמתו, כי כן דרך גדלי החמה; ואם תעמוד מנגד, יעשה מעשהו, ומעותד הוא אל העונש" " (מצודות) , או להיפך - על הברכה שיש בהימנעות מהכעס: " "אם תעביר על חמתך ותציל את שונאך, אם ראית רעה באה לו, עוד תוסיף ימים וטובה" " (רש"י) .
כי אם תציל ועוד תוסיף
1. פירשנו שהמילה " כי " מציינת סיבה - מדוע יש להימנע מכעס;
2. ויש מפרשים שהמילים " כי אם " מציינות תחליף - במקום לכעוס, עליך להציל את הבן מכעסך, ולהוסיף להוכיח אותו רק לאחר שנרגעת (ר' יונה) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים משלי ב וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-02-01.
שמע עצה וקבל מוסר, למען תחכם באחריתך
לפעמים אין לנו כוח לשמוע את הזולת, במיוחד כשהזולת מנסה לייעץ לנו עצות שנראות לנו מיותרות ומעצבנות. ספר משלי מציע לחשוב קצת יותר רחוק:
(משלי יט כ): "שמע עצה וקבל מוסר, למען תחכם באחריתך"
מוסר = ביקורת כואבת ומייסרת ; אחרית = העתיד, תקופה מאוחרת יותר בחיים .
כל עצה שנותנים לך, גם אם קשה לך לשמוע אותה, עשויה להועיל לך ולהביא לך חכמה בעתיד - באחריתך .
הפסוק בהקשרו
ניתן לקשר את הפסוק לפסוקים הקודמים, פסוקים 18-19, העוסקים בחינוך ילדים: "יסר בנך כי יש תקוה... גדל חמה נושא עונש... שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך": האב צריך לחנך את בנו גם בייסורים, אבל עליו להיזהר שלא לכעוס, ולהסביר לילדים את ההגיון והחשיבות שמאחרי הייסורים. לפי זה, הפסוק "שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך" הוא דוגמה למשפט שהאב צריך להגיד לבנו לפני שהוא מטיף לו מוסר ( פירוט ).
ניתן גם לקשר את הפסוק לפסוק הבא, פסוק כא, שגם בו נזכרה עצה : "רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום". ייתכן שהעצה שנזכרת בפסוק שלנו היא עצת ה', והפסוק מלמד את האדם לשמוע לעצת ה' - העצה שה' שם בתוך ליבו ( פירוט ).
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-05-04.
עצת ה' - בלב איש
לפעמים המוח שלנו מוצף במחשבות ואנחנו לא יודעים מה לעשות. ספר משלי מציע לנו לחפש, בתוך המחשבות, את העצה שה' נותן לנו:
משלי יט כא: "רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום"
עצת ה' = העצה שה' מייעץ לאדם, העצה שה' שם בתוך ליבו של האדם, שאינה נובעת מהמחשבות האישיות של האדם.
היא תקום = תתקיים ותצליח.
כדי שהאדם יוכל לעמוד מול ה' ולשמוע את עצתו, הוא צריך קודם לבטל את חכמתו, תבונתו והעצות שנתן לעצמו או שקיבל מאחרים (משלי כא ל): "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'"( פירוט ); אך לאחר מכן, לאחר שהאדם כבר קיבל עצה מה', הוא צריך להשתמש בתבונתו כדי לדלות אותה ממעמקי ליבו ולהבחין בינה לבין המחשבות האחרות השוטפות שם (משלי כ ה): "מים עמוקים עצה בלב איש, ואיש תבונה ידלנה" ( פירוט ). המאמץ כדאי, כי שמיעת עצת ה' עושה את האדם חכם יותר, כמו שנאמר בפסוק הקודם (משלי יט כ): "שמע עצה וקבל מוסר, למען תחכם באחריתך" ( פירוט ).
פירושים נוספים
1. הפירוש המקובל הוא: עצת ה' = התכנית של ה', כמו בפסוק ישעיהו יד כד "נשבע ה' צבאות לאמר: אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום"; לפי זה, הפסוק בא ללמדנו ענוה - כל המחשבות והתוכניות שלנו עלולות להתבטל, אם לה' יש תוכניות אחרות עבורנו. וכמו הפתגם היידישאי: "האדם חושב וה' צוחק" (אברהם טורקובסקי ז"ל) . וייתכן שהפסוק בא להדגיש, בפרט, שהאדם איננו יודע מתי ימות, מתי ה' יחליט שהוא סיים את תפקידו בעולם, ולכן צריך תמיד לעשות תשובה, כדברי חז"ל " "שוב יום אחד לפני מיתתך" " (הרב יונה גירונדי) .
2. ויש מפרשים: רבות מחשבות בלב איש: אדם עסוק וטרוד במחשבות על הלך חייו - ענין זה מייגע את לב האדם. עצת ה' היא - תקום: העצה שה' נותן לאדם היא: קום! השכם! ועשה! ומכלל הפסוק משתמע: התעסק פחות עם מחשבות לבך המיגעות את לבך לשווא, הקב"ה מוליכנו אל הקימה והעשייה שהיא מרפא לכל יגע מחשבה ("מלב אל לב" oron423 @ hotmail.com, 25.11.04) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל (הגהה: יעל) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-05-04.
עדיף לא להבטיח, מאשר להבטיח ולא לקיים
אחת הסיבות שאנשים מבטיחות הבטחות שווא היא, שהם מאד רוצים להיטיב עם הזולת - כל-כך רוצים, עד שהם מרגישים שהם כבר עושים זאת בפועל. הדבר נכון במיוחד כשנמצאים עם ילדים קטנים, שמבקשים בצורה כל-כך מעוררת רחמים, עד שכל אדם מבוגר מתמלא ברצון לתת להם את מה שהם מבקשים כבר עכשיו, ומבטיח להם שיעשה זאת. אך לפעמים ההבטחה הזאת היא חפוזה מדי - לפעמים אי-אפשר לקיים את ההבטחה, משום שאין כסף, או משום שאין זמן, או משום שיש ילדים אחרים בסביבה שעלולים לקנא, או מסיבה אחרת. ספר משלי מזהיר מפני הנטיה הזאת:
(משלי יט כב): "תאוות אדם חסדו, וטוב רש מאיש כזב"
לכל אדם יש תאווה טבעית לעשות מעשי- חסד ונתינה;
אולם לפעמים, מרוב רצון לעשות חסד, אנשים מבטיחים לעשות מעשה שמעל לכוחותיהם, ואז הם לא מצליחים לקיים את הבטחתם, ומאכזבים את הנזקקים שתלו בהם תקוות. במקרה כזה – יותר טוב כבר להיות רש , שאין לו כלום ולכן הוא לא יכול לעשות חסד, מלהיות איש כזב = איש שמאכזב - שמבטיח לעשות חסד ואינו מקיים .
אז מה עושים כשהילדים מנדנדים? פשוט אומרים להם "אני רש ולא יכול לתת לך את מה שאתה רוצה". עדיף להגיד כך, מאשר להבטיח ולהיות איש כזב .
ניהול גמ"ח - פירוש נוסף
יש אנשים שמקימים ארגון לגמילות חסדים (גמ"ח), למשל, קרן להלוואות בלי ריבית. מרוב תאווה לעשות חסד , הם לא בודקים מספיק לעומק את האנשים שהם עוזרים להם - לא בודקים עד הסוף שהם אמינים, מסוגלים להחזיר את ההלוואה, ושיש להם מספיק בטחונות. כתוצאה מכך, חלק מהלווים לא מחזירים את החוב, והגמ"ח קורס ונסגר. הפסוק שלנו מתייחס גם למצב זה:
תאוות אדם חסדו , ובכל זאת טוב רש - עדיף לעשות חסד מועט ודל אבל להתמיד בו, מלהיות איש כזב - שנותן הרבה ואז מפסיק כמו נחל אכזב .
לפי שני הפירושים, הפסוק מזהיר שלא לערב רגשות של תאוה בעשיית חסד; כדי שהחסד יהיה אמיתי ועקבי, יש לעשות אותו במתינות ולא בתאוה.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-08-25.
יראת ה' לחיים, ושבע ילין בל יפקד רע
(משלי יט כג): "יראת ה' לחיים, וְשָׂבֵעַ ילין בל יִפָּקֵד רַע"
ניתן לפרש את הפסוק בדרכים רבות.
פירושים חומריים
ייתכן שהפסוק בא להשוות בין יראת ה' לבין פחדים אחרים שמטרידים את האדם (ראו פחדים חיוביים ושליליים ): רוב הפחדים של האדם מקצרים את חייו: הוא לא יכול לאכול, לא מצליח להרדם, וגם כשהוא כבר ישן - יש לו חלומות רעים. אולם היראה מפני ה' הוא פחד מסוג אחר לגמרי:
1. הוא משפר את איכות החיים, כי מי שפוחד מה' לא צריך לפחוד מאף אחד אחר; הוא מרגיש שבע, כי אין לו צורך בתענוגות העולם (ר' יונה) ; יכול לישון בשקט בלילה ולא נפקד בחלומות רעים (ראו גם ביטוח מפני רעב לצדיקים ).
2. הוא משפר גם את איכות המוות: מי שהיה ירא ה' במשך כל החיים, הוא ימות בשיבה טובה, זקן ושבע, ילין וינוח על משכבו בשלום, וה' לא יפקוד עליו ולא יעניש אותו על מעשים רעים לאחר מותו.
ראו פסוק דומה בספר תהלים .
פירושים רוחניים
ייתכן שהפסוק בא ללמד, איך לבחור את הדרך הנכונה, הדרך המובילה לחיים רוחניים, הדרך הנזכרת בפסוק (דברים ל יט): "העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ: החיים והמות נתתי לפניך, הברכה והקללה; ובחרת בחיים, למען תחיה אתה וזרעך".
3. יראת ה' מדריכה את האדם לבחור את הדרך הרוחנית הנכונה לחיים, ומאפשרת לאדם להרגיש שבע ושמח בחלקו, ולהינצל מפקודות רעות שפוקד עליו יצר הרע.
4. יראת ה' מדריכה את האדם לבחור את הדרך הרוחנית הנכונה לחיים, ומאפשרת לו לנוח בשלום על משכבו, זקן ושבע, ולהינצל מדין רע וקשה לאחר המוות.
פסוקים נוספים
הפסוק מזכיר את חייו של אברהם אבינו. ה' אמר לאברהם לשחוט את יצחק בנו, ואברהם הסכים, אך ה' מנע ממנו לעשות זאת, (בראשית כב יב): "ויאמר 'אל תשלח ידך אל הנער, ואל תעש לו מאומה, כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, ולא חשכת את בנך את יחידך ממני'". כלומר, יראת ה' של אברהם, למרות שלכאורה דרשה ממנו להרוג, למעשה הסתיימה בחיים; אברהם ויצחק המשיכו לחיות חיים ארוכים, ועל שניהם נאמר שהם מתו שבעים (בראשית כה ח): "ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל עמיו", (בראשית לה כט): "ויגוע יצחק וימת ויאסף אל עמיו זקן ושבע ימים ויקברו אתו עשו ויעקב בניו"; וכך גם על שני אנשים נוספים שהיו יראי ה': (דברי הימים א כג א): "ודויד זקן ושבע ימים וימלך את שלמה בנו על ישראל", (איוב מב יז): "וימת איוב זקן ושבע ימים".
לפי זה אפשר לפרש את סוף הפסוק "בל ייפקד רע" = לא יקבל פקודה לעשות מעשה רע; גם כשה' אומר לו לעשות מעשה שנראה, כביכול, רע, בסופו של דבר מתברר שהוא לא באמת היה צריך לעשות אותו.
ראו גם:
תגובות
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-05-04.
חדל בני לשמוע מוסר, לשגות מאמרי דעת
משלי יט כז: "חדל בני לשמוע מוסר, לשגות מאמרי דעת"
פירושים רבים הוצעו לפסוק זה:
1. חדל בני לשגות מאמרי דעת , כדי שתוכל לשמוע מוסר . (רש"י, רבי יונה) .
2. בני , חדל לשמוע , ותתחיל לעשות! לא מספיק לשמוע דברי מוסר, כי אז אמרי הדעת שאתה שומע גורמים לך לשגות בדמיונות ובמחשבות; העיקר הוא לקיים את מה ששומעים (ע"פ הרב צוקרמן) .
3. בני, חדל להתייחס ברצינות לאנשים שמנסים לייסר אותך בהפחדות ואיומים על גיהנום - אל תבין את הדברים האלה כפשוטם, כי אז תהיה שוגה מאמרי דעת ; אלא קיים את המצוות מאהבה. המוסר הוא לא מוסרות אלא מסרים (ע"פ אלחנן לוטוק) . 4. בני = בְ-נִי . המילה ני משמעה נהי , בכי. חדל בני לשמוע מוסר = ; חדל לשמוע מוסר בנהי ובכי, אלא שמע מוסר בשמחה (ע"פ מאמר של הרב מלכיאל ב"מגדים") .
5. חדל בני לשמוע את דברי המוסר של אנשים רעים, שמנסים לגרום לך לשגות מאמרי דעת (רבי יונה, מצודות, יסוד מלכות) .
6. חדל = חלד = עולם = נצח: עד עולם, בני , עליך לשמוע דברי מוסר , ולשגות = לחשוב תמיד על אמרי דעת (דעת מקרא) .
7. אם תחדל לשמוע מוסר - אז הדבר יגרום לך לשגות מאמרי דעת . (שמעתי מהרב דוד קליר) .
8. בני , חדל להיות כמו הבן שנזכר בפסוק הקודם - "בן מביש ומחפיר", ותתחיל לשמוע מוסר ; וכן חדל לשגות מאמרי דעת (רבי יונה) .
מקורות
על-פי מאמר של הרב צוקרמן, אלחנן לוטוק, הרב מלכיאל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2002-10-27.
עד בליעל יליץ משפט, ופי רשעים יבלע אוון
כשאדם אומר דברי גנאי בגלוי, זו רק חצי צרה - השומעים יודעים שמדובר בדברי גנאי ושיש לקחת אותם בעירבון מוגבל. הצרה הגדולה יותר היא כשאדם אומר דברי גנאי בסתר, כבדיחה או כהערת-אגב לנושא אחר. במצב זה השומעים לא מודעים לכך שהם שמעו עכשיו דברי גנאי ולא מפעילים את מנגנוני הסינון השכליים שלהם, וכך הגנאי מחלחל פנימה:
(משלי יט כח): "עד בליעל יליץ משפט, ופי רשעים יבלע און"
עֵד בליעל = עד רשע, המעוניין לטפול האשמות שקר על הזולת; יליץ = יעשה צחוק וליצנות, כמו (משלי ג לד): "אם ללצים הוא יליץ ולעניים יתן חן"; עד בליעל יליץ משפט = עד בליעל משתמש בליצנות כאמצעי להעביר את עדות השקר שלו; הוא מספר בדיחות שמהן משתמע, בדרך אגב, שהזולת אשם.
לדוגמה, נניח שאיש ציבור מסויים נחשד בעבירה, ונניח שאדם מסויים חושב שהוא אשם למרות שעדיין לא הורשע. עד בליעל לא יסתפק באמירה הפשוטה "אני חושב שהוא אשם"; הוא יכתוב או יציג מערכון ובו קומיקאי המגלם את עורך הדין של אותו חשוד. המערכון יציג את עורך הדין בצורה נלעגת וישים בפיו טענות מגוכחות, וכך יגרום לצופים להרגיש שהטענות של ההגנה הן מגוחכות עוד לפני ששמעו את הטענות האמיתיות - "עד בליעל יליץ משפט".
רשע = הפוגע בזולת במזיד ; יבלע = יסתיר, יציג באופן מובלע; אוון = שקר או רוע ; ופי רשעים יבלע אוון = כשרשעים רוצים להגיד דברי גנאי, הם אינם אומרים אותם בצורה גלויה וישירה שתאפשר לזולת להתגונן, אלא מבליעים אותה בתוך משפט אחר, כאילו שזו עובדה ידועה וברורה שמציינים אותה רק בדרך אגב: " "דברי האוון יאמר בבליעה, לבל ירגישו שעצם הכוונה על דבר האוון ההוא, כי יחשבו שלפי תומו ידבר" " (מצודת דוד) .
לדוגמה, נניח שעו"ד רשע חושב שכל האנשים השייכים לעדה מסויימת הם רמאים. אם הוא רשע, הוא לא יגיד את דעתו בגלוי, אבל כשיזדמן לו לייצג אחד מבני העדה, הוא יגיד בדרך אגב ש"למרות שמרשי שייך לעדה א-ב-ג, הוא אדם ישר".
לדוגמה נוספת, כשעיתונאי רשע רוצה להשמיץ את המפלגה היריבה, הוא לא יגיד בגלוי "לדעתי מפלגה א-ב-ג מושחתת" אלא יכתוב כתבה שלמה שמדברת על אדם מסויים שנחשד בשחיתות, ובתוכה יכתוב גם "אחת הראיות שהשופטים יצטרכו לקחת בחשבון היא קשריו של החשוד עם מפלגת א-ב-ג".
המאמר אינו מכוון לאנשי בליעל או לרשעים, הם ממילא לא יקשיבו; המאמר מכוון לאנשים שרואים את עצמם כאנשים טובים וכשרים. לאנשים כאלו אומר הפסוק: אל תתנהגו כמו רשעים בני בליעל! אם יש לכם ביקורת על אדם או על תנועה מסויימת, הציגו את דברי הביקורת שלכם בצורה גלויה וישירה, כך שהצד השני יוכל להגיב ולהתגונן. אל תמתחו ביקורת בדרך של ליצנות ובדיחה או בדרך של הבלעה כהערת אגב!
מקורות ופירושים נוספים
עד בליעל יליץ
1. פירשנו יליץ = יעשה צחוק וליצנות; לפי זה יש כאן רצף של שלושה פסוקים העוסקים בליצנות: הפסוק שלנו, הפסוק הבא (משלי יט כט): "נכונו ללצים שפטים ומהלמות לגו כסילים", והפסוק שאחריו משלי כ א "לץ היין המה שכר וכל שגה בו לא יחכם" - שגם הוא מביע רעיון דומה: היין יעשה ממך צחוק .
2. ואפשר גם לפרש יליץ = ידבר בשפה מליצית, יפה וברורה, כמו (בראשית מב כג): "והם לא ידעו כי שמע יוסף כי המליץ בינתם"= המתרגם; (איוב לג כג): "אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו"; (חבקוק ב ו): "הלוא אלה כלם עליו משל ישאו ומליצה חידות לו", (משלי א ו): "להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידתם", (משלי יד ט): "אולים יליץ אשם ובין ישרים רצון"- מליצה נרדפת למשל.
לפי זה, משמעות הפסוק היא: "עד בליעל מדבר במשפט בשפה מליצית, גבוהה ויפה, כדי להטעות את השופטים; ופיו של העד הרשע מבלע ומסתיר את האוון והשקר שבדבריו"; ומטרת הפסוק היא, להזהיר את השופטים מפני עדים רשעים, כי העדים הרשעים יודעים להסתיר היטב את השקר שבדבריהם, כעין עצתו של יהודה בן טבאי: " "וכשיהיו בעלי דינין עומדים לפניך, יהיו בעיניך כרשעים" " (משנה אבות א ח) .
-
-
- אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב "יליץ ב משפט" או "יליץ דבריו" או "יליץ שקר".
-
יליץ משפט
1. לפי המשמעות הפשוטה של המילים עֵד ו משפט, הפסוק מתייחס להתנהגותו של אדם העומד על דוכן העדים בבית המשפט. לפי זה הפסוק בא ללמד את השופטים, איך לזהות עדי שקר על-פי אופיים: עד שקר עושה צחוק מכל המשפט; השופטים ובעלי-הדין מתייחסים למשפט ברצינות, אבל העד צוחק על כולם, בעיניו זה רק משחק לא רציני, שמטרתו להרוויח כסף.
2. לפי פירושנו למעלה, הפסוק הוא כללי יותר, הוא מתייחס לכל אדם המדבר ו מעיד על הזולת, שהרי גם דעת הקהל היא מעין "בית משפט" שבו האנשים שופטים בדעתם את הזולת ומחליטים איך להתייחס אליו. לפי זה הפסוק בא להזהיר אנשים, שלא להתנהג בליצנות כמו אנשי בליעל.
3. ויש שפירשו: יליץ משפט = ידבר במידת הדין והמשפט, כלומר ידון לכף חובה; הפסוק בא לגנות את האנשים שמליצים משפט ומחפשים מעשים רעים אצל הזולת, וגם את האנשים שמבלעים אוון ומתעלמים ממעשים רעים של הזולת; שני הקצוות פסולים (רבי יונה) .
ופי רשעים יבלע אוון
1. לפי המשמעות הפשוטה של המילה משפט, גם החצי השני של הפסוק מאפיין עדים רשעים, ומטרתו לעזור לשופטים לזהות אותם.
2. וכפי שפירשנו למעלה, התנהגות של פי רשעים יבלע אוון נמצאת גם מחוץ לבית המשפט.
3. ואפשר גם לפרש שהחצי השני מתאר שופטים רשעים, המסתירים את השקר והרשע שבדברי העד הבליעל. השופטים הרשעים אינם טורחים לגלות את האמת; למרות שהם יודעים שהעד עושה צחוק מהמשפט, הם בולעים את שקריו ומקבלים את טענותיו.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-06-23.
