ביאור:משלי כח
מתוך ויקיטקסט
- א נָסוּ וְאֵין רֹדֵףמתוך פאראנויה (לחץ על המילה לפירוט) - זה עונשו של כל רָשָׁע, וְצַדִּיקִים - כל אחד מהם כִּכְפִירכמו אריה שאין לו אויבים יִבְטָחיהיה רגוע ללא פחד (לחץ על המילה לפירוט).
- ב בְּפֶשַׁע אֶרֶץכשאנשי הארץ מורדים בה' או במלך (לחץ על המילה לפירוט) - רַבִּים שָׂרֶיהָעונשם הוא, שמספר השרים בממשלה מתרבה (לחץ על המילה לפירוט), וּבְאָדָם מֵבִין יֹדֵעַ כֵּןבזכות אדם היודע ליצור יציבות בממשלה (לחץ על המילה לפירוט) - יַאֲרִיךְיוכל למשול בשלוה שנים ארוכות, למרות ריבוי השרים.
- ג גֶּבֶר רָשׁהתגברות של אדם עני, המורד ועולה לשלטון במהירות (לחץ על המילה לפירוט) וְעֹשֵׁק דַּלִּיםמנצל את מעמדו החדש כדי לעשוק את האנשים שירדו מנכסיהם, כמו מָטָר סֹחֵףגשם היורד במהירות וסוחף איתו את האדמה הראויה לגידול תבואה וְאֵין לָחֶם.
- ד עֹזְבֵי תוֹרָהאנשים הנמצאים בתהליך של התרחקות מהתורה יְהַלְלוּ רָשָׁענוהגים לשבח את הרשעים, זה אחד השלבים בהתקרבות הנפשית שלהם אל עולם הרשע (לחץ על המילה לפירוט), וְשֹׁמְרֵי תוֹרָההרוצים לעצור את תהליך ההתרחקות מהתורה יִתְגָּרוּ בָםמתווכחים עם עוזבי התורה ומוחים בתוקף על דברי השבח.
{פ}
- ה אַנְשֵׁי רָע לֹא יָבִינוּ מִשְׁפָּטאינם טורחים לחשוב לעומק על כל מקרה המגיע אליהם לבית המשפט (לחץ על המילה לפירוט), וּמְבַקְשֵׁי יְהוָההאוהבים את ה' ויודעים שכל משפט הוא גם עבודת ה' יָבִינוּ כֹלמתבוננים וחושבים לעומק על כל הפרטים הרלבנטיים למשפט.
- ו טוֹבעדיף להתיידד עם- (לחץ על המילה לפירוט) רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹבדרך שלמה, שאין פגם בהתנהגותו (לחץ על המילה לפירוט), מֵעִקֵּשׁ דְּרָכַיִםמאדם ההולך בדרכים עקומות ומעוותות (לחץ על המילה לפירוט) וְהוּא עָשִׁיר.
- ז נוֹצֵר תּוֹרָה בֵּן מֵבִין, וְרֹעֶהמתרועע, מתיידד עם- (לחץ על המילה לפירוט) זוֹלְלִיםאנשים זולים, רודפי תענוגות (לחץ על המילה לפירוט) יַכְלִים אָבִיו.
- ח מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ (ובתרבית) וְתַרְבִּיתריבית והצמדה (לחץ על המילה לפירוט) - לא ייהנה מהרכוש שצבר, כי ה' יעביר את רכושו לאדם אחר - לְחוֹנֵן דַּלִּיםלאדם המלווה לדלים בחינם, בלי ריבית יִקְבְּצֶנּוּהמלוה בריבית כביכול אוסף הון לטובת החונן דלים, כיוון שבסוף ה' יסדר כך שהכסף של המלוה בריבית יעבור לחונן דלים.
- ט מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָהההוראות שה' נותן לאדם, גַּם תְּפִלָּתוֹהבקשה שהאדם מבקש מה' (לחץ על המילה לפירוט) תּוֹעֵבָה.
- י מַשְׁגֶּהמטעה, מסית יְשָׁרִים בְּדֶרֶךְ רָע - בִּשְׁחוּתוֹבבור שחפר, כלומר בטעות שבה רצה להטעות את הישרים הוּא יִפּוֹל, וּתְמִימִיםהנשארים שלמים במעשיהם והתנהגותם למרות שמנסים להטעות אותם (לחץ על המילה לפירוט) יִנְחֲלוּ טוֹב.
- יא חָכָם בְּעֵינָיו אִישׁ עָשִׁירכל איש עשיר חושב שהוא התעשר בזכות חכמתו ויכול ללמד אחרים את סודות ההתעשרות (לחץ על המילה לפירוט), וְדַל מֵבִין יַחְקְרֶנּוּלא יאמין לכל עשיר הטוען שהוא חכם, אלא יבדוק היטב אם אכן מדובר בחכמה או רק ב"מזל" (לחץ על המילה לפירוט).
|
ישנם פסוקים נוספים המתארים את התועלת שבמושלים צדיקים ואת הנזק שבמושלים רשעים. ראו ממשלת הצדיקים לעומת ממשלת הרשעים |
- יב בַּעֲלֹץ צַדִּיקִיםכשהצדיקים שמחים ומצליחים רַבָּה תִפְאָרֶתכל אדם יכול להתפאר בהצלחתו ואינו חושש שיפגעו בו, וּבְקוּם רְשָׁעִיםכשהרשעים עולים לשלטון יְחֻפַּשׂ אָדָםכל אדם מתחפש ומסתתר מפניהם כדי שלא ישדדו אותו.
- יג מְכַסֶּה פְשָׁעָיומעשים שפגעו בחברו (לחץ על המילה לפירוט) לֹא יַצְלִיחַלחזור בתשובה, כי ה' לא יקבלו, וּמוֹדֶהמפרסם ברבים שפגע בחברו וְעֹזֵבמביע חרטה והתחייבות שלא לחזור על פשעיו - יְרֻחָםה' ירחם עליו.
|
חששות בתחום הרוחני הם חיוביים, אבל חששות בתחום החומרי הם שליליים. ראו פחדים חיוביים ושליליים |
- יד אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵדדואג מהחטאים שלו תָּמִיד, וּמַקְשֶׁה לִבּוֹמוציא מליבו את הדאגות יִפּוֹל בְּרָעָה.
|
פסוק נוסף על בצע ועל חיים ארוכים. ראו משלי טו כז |
- טו כמו אֲרִי נֹהֵםצועק מרעב, וְדֹב שׁוֹקֵקצועק מצמא, שמשום חולשתו יעדיף לתקוף דווקא חיות חלשות,
- כך מֹשֵׁל רָשָׁע עַל עַם דָּלדרכו לפגוע דווקא בחלשים (לחץ על המילה לפירוט), טז נָגִידמושל חֲסַר תְּבוּנוֹתלא מסיק מסקנות ולא חושב על תוצאות מעשיו (לחץ על המילה לפירוט), וְרַב מַעֲשַׁקּוֹתמרבה לעשוק את הציבור,
- רק מושל שהוא - (שנאי) שֹׂנֵא בֶצַעגזל ועושק (לחץ על המילה לפירוט) - יַאֲרִיךְ יָמִים.
{פ}
- יז אָדָם עָשֻׁק בְּדַם נָפֶשׁשעושקים אותו בגלל שהרג נפש, עַד בּוֹרעד שיגיע לכלא (לחץ על המילה לפירוט) יָנוּס, אַל יִתְמְכוּ בוֹלא ראוי לתמוך בו ולעזור לו להינצל מעושקיו, כי הפשע שלו חמור הרבה יותר (לחץ על המילה לפירוט).
- יח הוֹלֵךְ תָּמִיםבדרך שלמה ומאוזנת (לחץ על המילה לפירוט) יִוָּשֵׁעַ, וְנֶעְקַשׁהולך בצורה עקומה ומעוותת (לחץ על המילה לפירוט) דְּרָכַיִםבשתי דרכים קיצוניות (לחץ על המילה לפירוט) יִפּוֹל בְּאֶחָתייכשל בנפילה לאחד הקצוות.
- יט עֹבֵד אַדְמָתוֹמטפח את העסק העצמאי שלו (לחץ על המילה לפירוט) יִשְׂבַּע לָחֶם, וּמְרַדֵּףמשתדל לעסוק ב- רֵקִיםמעשים ללא תועלת, כגון משחקים, בידור וכד' 'יִשְׂבַּע' רִישׁ.
- כ אִישׁ אֱמוּנוֹתמתמיד בעבודתו, עובד ביושר, בוטח בה' (לחץ על המילה לפירוט) - רַב בְּרָכוֹת, וְאָץפועל בדוחק וחוסר-סבלנות (לחץ על המילה לפירוט) לְהַעֲשִׁיר - לֹא יִנָּקֶהלא יינצל מצרות וחטאים.
- כא הַכֵּר פָּנִיםהפליה לטובה או לרעה של אדם המוכר לשופט (לחץ על המילה לפירוט) לֹא טוֹב, וְעַל פַּת לֶחֶם יִפְשַׁע גָּבֶרגם אם הנאשם מוכר לשופט כאדם ישר, ייתכן שהמחסור גרם לו לפשוע, ולכן אין להכיר לו פנים (לחץ על המילה לפירוט).
- כב נִבֳהָל לַהוֹןמשותק מרוב פחד שיפסיד את רכושו (לחץ על המילה לפירוט) אִישׁ רַע עָיִןאינו מוכן שאחרים ייהנו מרכושו, ואינו לוקח שותפים (לחץ על המילה לפירוט), וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּואינו יודע איך להיזהר ממחסור, כי אין לו עם מי להתייעץ (לחץ על המילה לפירוט).
- כג מוֹכִיחַ אָדָם 'אַחֲרַי'ואומר לו 'בוא אחריי', כלומר נותן לו דוגמה אישית (לחץ על המילה לפירוט) חֵן יִמְצָאבסופו של דבר ימצא חן בעיני האדם שהוא מוכיח, יותר מ- מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹןהמתעלם מפגמים ונמנע מביקורת (לחץ על המילה לפירוט).
- כד גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְאֹמֵר 'אֵין פָּשַׁע'אין זה פשע, כי ממילא אירש אותם בעתיד, חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית.
- כה רְחַב נֶפֶשׁבעל שאיפות חומריות גדולות (לחץ על המילה לפירוט) - יְגָרֶה מָדוֹןנוהג לעורר מריבות עם אנשים שהוא רואה בהם מתחרים (לחץ על המילה לפירוט), וּבוֹטֵחַ עַל יְהוָההבטוח שה' ייתן לו כמה שהוא צריך, ואינו שואף ליותר מזה - יְדֻשָּׁןיזכה לשפע חומרי.
- כו בּוֹטֵחַ בְּלִבּוֹהבטוח שכל מחשבותיו נכונות (לחץ על המילה לפירוט) הוּא כְסִיל, וְהוֹלֵךְ בְּחָכְמָהמוכן גם ללמוד מאחרים (לחץ על המילה לפירוט) הוּא יִמָּלֵט.
- כז נוֹתֵן לָרָשׁ אֵין מַחְסוֹרמה שנתן לעני לא יחסר לו, כי ה' ישלים לו, וּמַעְלִים עֵינָיומתעלם מצרתו של הרש ואינו עוזר לו רַב מְאֵרוֹתהרבה קללות של מחסור יבואו עליו.
- כח בְּקוּם רְשָׁעִיםכשרשעים עולים לשלטון יִסָּתֵר אָדָםאנשים נאלצים להסתתר מפניהם, כי הרשעים לא סובלים תחרות (לחץ על המילה לפירוט), וּבְאָבְדָםכשהרשעים אובדים - יִרְבּוּ צַדִּיקִים.
ביאורי פסוקים
בפשע ארץ רבים שריה
הרבה אנשים מתלוננים על כך שהממשלה שלנו גדולה מדי - יש בה יותר מדי שרים שמקבלים משכורות גבוהות על חשבוננו. גם בספר משלי ריבוי השרים נחשב לדבר רע:
(משלי כח ב): "בפשע ארץ - רבים שריה...".
בריבוי שרים ישנם שני חסרונות:
-
-
- א. קשה להגיע להחלטות בממשלה, כל שר מושך לכיוון שלו: " "זהו פורעניות לארץ, בהיות שריה רבים ואין נשמעים לאדם" " (רש"י) .
- ב. כל אחד מקבל משכורת על-חשבון משלמי המיסים: " "בעבור פשע עם הארץ , ירבו שריה , וכל אחד עושק עם הארץ, והנה נשחתה" " (מצודת דוד, ודומה לזה פירשו רש"י, רלב"ג, ומתרגם JPS) .
-
ניתן לפרש את הקשר בין הפשע לבין ריבוי השרים בכמה דרכים:
1. כשהחברה פושעת והערכים בה מקולקלים, כל אחד חושב רק על טובת עצמו ורוצה להשיג כמה שיותר כסף לעצמו. הערכים בחברה משתקפים בהתנהגותם של הפוליטיקאים, וכל אחד משתדל לסדר לעצמו "ג'וב", משרה בכירה, גם כאשר אין בה כל צורך אמיתי לחברה: " "כשהארץ פושעת וחוטאת... מחמת זה, איש כל הישר בעיניו יעשה, ואז יציצו רשעים כמו עשב" " (הגאון מווילנה) .
2. בימינו, במדינה דמוקרטית, אפשר לפרש שריבוי השרים נובע מפשע מאד מסויים של יושבי הארץ - בחירה בחברי הכנסת הלא נכונים. אדם המקבל מנדט להרכיב ממשלה מעוניין לזכות בתמיכתם של כמה שיותר חברי כנסת, כדי שהממשלה תהיה יציבה. אם הציבור בחר בחברי הכנסת החושבים רק על טובת עצמם או טובת המגזר שלהם, הם יַתְנוּ את תמיכתם בכך שיקבלו תיקים רבים לעצמם ולמפלגתם - "בפשע ארץ רבים שריה".
החצי השני של הפסוק מלמד שיש אפשרות אחרת:
"...ובאדם מבין יודע כן יאריך".
ניתן לפרש את הפסוק בהתאם לשני הפירושים של החצי הראשון, ובהתאם לשני פירושים אפשריים של המילה כֵן :
1. כן = בסיס : אדם מבין יודע שהפתרון לשחיתות השלטונית נמצא בבסיס - בחינוך היסודי ביותר שמקבלים הילדים בחברה, החינוך לערכים: " "ובעבור אדם מבין יודע דעתם להשיבם מפשעם, יאריך המקום קיום הארץ, אף בהיות כן שרבים קציניה, כי לא ירעו ולא ישחיתו" " (מצודת דוד) ; בזכות אנשי חינוך היודעים לתקן את הערכים המקולקלים בציבור הרחב, גם השרים הרבים יצטרכו להתאים את התנהגותם לערכים המתוקנים.
2. כן = משל ליציבות ; בזכות אדם המבין ויודע איך ליצור יציבות בקבוצה, תצליח המדינה להתקיים ולשגשג לאורך זמן. הוא יקים ממשלה מצומצמת עם מספר קטן של שרים מומחים ומתאימים לתפקידם, ויגרום לחברי הכנסת להבין שכדאי להם להצביע בעד הממשלה למרות שלא קיבלו את כל התיקים שרצו, כי אם לא יצביעו בעדה, יצטרכו ללכת מייד לבחירות חדשות, והציבור יעניש אותם בקלפי.
הפתרון השני תלוי בפתרון הראשון: כדי שאדם מבין יוכל להקים ממשלה קטנה ויציבה, הוא צריך לקבל גיבוי מהציבור.
פירושים נוספים
בפשע ארץ רבים שריה
3. על-פי מלבי"ם, ריבוי השרים אינו תוצאה טבעית של הפשע אלא עונש שהמלך מעניש את הפושעים נגדו, ומטרת הפסוק היא להזהיר מפני השתתפות במרידה ( פשע = מרד ): " "לפעמים, על-ידי המרידה שתפשע הארץ במלכה, וחושבים לפרוק עול איש אחד, ועל-ידי-כך יעמדו עליה שרים רבים עריצים, וכולם מושלים ולוחצים את הארץ..." " - והדבר מתאים למקומות נוספים שבהם כתב מלבי"ם נגד מרידות .
4. ויש מפרשים שריבוי השרים הוא עונש מה' על פשעים של יושבי הארץ (כך נראה מפירושי רש"י ומצודות) .
5. אפשר לפרש " בפשע של הארץ משתתפים שריה הרבים " - לא הפושע לבד הוא האשם, אלא כל השרים הרבים, שלא השקיעו מספיק בבניית חברה ערכית ומוסרית, הם למעשה שותפים לפשע (ע"פ יעל) .
6. וכן היה אפשר לפרש, ש ריבוי השרים הוא עצמו הפשע - כל מינוי מיותר מהווה גזל של כספי הציבור. לפי זה יש לפרש את החצי השני: ובאדם מבין יודע כן - בזכות אדם מבין, היודע מה המספר המדוייק של שרים הדרוש על-מנת לשמור על יציבות השלטון - יאריך - תעלה רפואה וארוכה לצרה זו, כי הוא לא ימנה שר אחד מיותר.
אולם, מהשוואה לפסוקים האחרים שבהם נזכר הביטוי "בפשע" נראה, שמשמעותו היא תמיד "באשמת הפשע", כמו:
-
-
- (ישעיהו נ א): "הן בעונתיכם נמכרתם ובפשעיכם שלחה אמכם"
- (מיכה א ה): "בפשע יעקב כל זאת ובחטאות בית ישראל; מי פשע יעקב הלוא שמרון ומי במות יהודה הלוא ירושלם"
- (משלי יב יג): "בפשע שפתים מוקש רע ויצא מצרה צדיק"
- (משלי כט ו): "בפשע איש רע מוקש וצדיק ירון ושמח"
- (דניאל ח יב): "וצבא תנתן על התמיד בפשע ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה"
-
ובאדם מבין יודע כן יאריך
אפשר לפרש יאריך = מלשון ארוכה ורפואה (מלבי"ם) , כמו:
-
-
- (ירמיהו לג ו): "הנני מעלה לה ארכה ומרפא ורפאתים, וגליתי להם עתרת שלום ואמת";
-
אולם, המילה יאריך מופיעה גם בפרק זה וגם בתורה כשכר למנהיג הכשר:
-
-
- (דברים יז כ): "לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל"
- (משלי כח טז): "נגיד חסר תבונות ורב מעשקות שנאי בצע יאריך ימים"
-
ולכן נראה לי שזו הכוונה גם בפסוק שלנו - אדם המנהיג את המדינה בתבונה יאריך ימים בשלטון.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-07-04.
מושלים ומשקעים
ספר משלי הזהיר, כבר לפני שנים רבות, מפני מהפכה קומוניסטית:
(משלי כח ג): "גבר רש ועשק דלים - מטר סחף ואין לחם"
גֶבֶר = התגברות, נצחון ועליה לשלטון; רָש = עני; גבר רש = התגברות ועליה לשלטון של אדם עני או של כלל ציבור העניים במדינה.
עשק = החזיק ברשותו רכוש ששייך לזולת ; דל = אדם חלש שהתדלדל וירד מנכסיו .
גבר רש ועושק דלים = מצב שבו העניים, שהתגברו ועלו לשלטון, מנצלים את כוחם כדי לעשוק את יריביהם, שהיו עשירים והתדלדלו מנכסיהם בעקבות המרידה, מצב זה נמשל ל-
מטר סוחף = גשם חזק, הסוחף עמו את והאדמה והזרעים ומונע צמיחה, וכתוצאה מכך - ואין לחם = בעקבות העושק, לאף אחד אין מוטיבציה לעבוד, הצמיחה הכלכלית נעצרת ויש מחסור בלחם.
כוחו של השלטון נמשל למים היורדים מן השמים גם בפסוקים אחרים:
-
-
- (תהלים עב א): "לשלמה: אלהים, משפטיך למלך תן, וצדקתך לבן מלך. ידין עמך בצדק, וענייך במשפט... ירד כמטר על גז, כרביבים זרזיף ארץ. יפרח בימיו צדיק, ורב שלום עד בלי ירח"- המלך השופט בצדק דומה לגשם שמרטיב את הארץ ומביא לפריחה ושגשוג של הצדיקים.
- (משלי טז טו): "באור פני מלך חיים, ורצונו כעב מלקוש"- המלך המאיר פניו ואינו כועס דומה לענן המביא את המלקוש - סימן לברכה.
- (משלי יט יב): "נהם ככפיר זעף מלך, וכטל על עשב רצונו"- המלך שאינו כועס דומה לטל שמרטיב את העשב, כלומר מחיה את האנשים העניים והחלשים.
-
בדרך-כלל, ההתערבות של השלטון במשק עשויה לקדם את הצמיחה ולהביא ברכה לכל שכבות העם, כמו טל וגשם העוזרים לזרעים לצמוח; אולם, כשההתערבות היא מוגזמת, כמו ב"דיקטטורה של הפרולטריון" (= גבר רש), היא פוגעת בצמיחה כמו מטר סוחף.
פסוקים דומים
ישנם פסוקים נוספים המביעים התנגדות לשינויים קיצוניים במעמדות חברתיים, ותומכים בשינויים הדרגתיים יותר:
פסוקים נוספים מתייחסים לעושק של השכבות החלשות:
-
-
- (משלי יד לא): "עשק דל חרף עשהו, ומכבדו חנן אביון"( פירוט )
- (משלי כב טז): "עשק דל להרבות לו, נתן לעשיר אך למחסור"( פירוט )
-
ראו גם:
מקורות ופירושים נוספים
1. הפירוש מסתמך על מלבי"ם: " "...לפעמים לא יגברו השרים, רק הרשים יגברו במרדם, וכל העם ימשלו איש ברעהו, והרשים שאין להם מאומה יעשקו את הדלים, שנתדלדלו מנכסיהם על-ידי המרד, וזה דומה למטר סוחף, אם בא מטר על-ידי בקיעת העבים, שמתפרץ שטף מים וסוחף את הכל, עד שאין לחם - שתחת שהמטר יביא לחם, יסחוף את הכל, וגם לא יבוא לחם בגללו, כן שטף רשים יסחפו את הכל כמים כבירים שוטפים..." ". מלבי"ם נפטר ב-1879 - כ-40 שנה לפני המהפכה הקומוניסטית ברוסיה; אך הוא ראה מהפכות אחרות (ראו מלבי"ם נגד מרידות ).
פירוש דומה נמצא ב'דעת מקרא' על הפסוק.
3. ויש שפירשו שהכוונה לגבר עני כלשהו, לא דווקא מושל, המנסה לצאת מעניותו על-ידי עושק של דלים, והפסוק מלמד שהוא לא יצליח בכך, כי הכסף שיעשוק יביא עליו צרות שיגדילו את עוניו: " "אף כי דרך המטר להגדיל התבואה, מכל מקום, לפעמים עוד יפסיד; כן הרש הזה, שחושב להרבות הונו בגזל, עוד יבוא לו חיסרון" " (מצודת דוד, ודומה לזה הגאון מווילנה)
4. ויש שפירשו, על-דרך הדרש, שהעוני כאן הוא משל לעוני שכלי: " "גבר רש - דיין עם הארץ, עושק דלים בדין על שאינו מתון בדין, הרי הוא כמטר הסוחף את השדה ואין עושה פירות..." " (
רש"י )מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-12-11.
עוזבי תורה יהללו רשע, ושומרי תורה יתגרו בם
(משלי כח ד): "עֹזבֵי תורה יהללו רשע, ושֹמְרֵי תורה יתגרו בם"
הילל = שיבח וטען שהוא הטוב ביותר .
רשע = העושה רע בשפע .
התגרה = עורר את עצמו להילחם .
אנשים עוזבי תורה נוהגים לשבח אדם רשע , אך אנשים שומרי תורה נוהגים להיפך - לריב ולהילחם עם אנשים רשעים או עם עוזבי התורה שמהללים אותם.
מה המשמעות המעשית של הפסוק?
1. אמצעי לזיהוי עוזבי-תורה
מחנכים בחינוך תורני נתקלים, לפעמים, בתלמיד שאינו מסתדר עם המסגרת החינוכית, ושואלים את עצמם "האם הבעיה היא רק במסגרת, או שמא התלמיד הזה רוצה לעזוב את התורה לגמרי?"
הפסוק שלנו עוסק באנשים עוזבי תורה , כלומר, שנמצאים עכשיו בתהליך של התרחקות ועזיבה של התורה (זמן הווה מציין כאן תהליך מתמשך). אחד השלבים בתהליך הוא, כאשר העוזבים עדיין לא עוברים על התורה בעצמם, אלא רק מהללים את הרשעים, כלומר, טוענים שהרשעים הם הטובים והנעלים ביותר .
לא כל מי שנותן מחמאות לאדם רשע הוא עוזב-תורה, אבל כל אדם ששוקל לעזוב את התורה עובר כמה שלבים: קודם הוא חושב לעצמו "מעניין איך מרגיש מי שעובר על התורה"; הוא מתחיל להתבונן באנשים כאלה והנפש שלו מתקרבת אליהם בהדרגה; הוא מוצא בהם יותר ויותר נקודות חיוביות, עד שהוא מתחיל לשבח אותם, להתייחס רק לצדדים החיוביים שיש בהם ולהתעלם מהצדדים השליליים; לאחר מכן הוא גם מהלל אותם וטוען שהם הטובים ביותר; לאחר מכן הוא כבר מגיע למסקנה שהכל אצלם טוב, גם העבירות שהם עושים; ובשלב הבא הוא מתחיל לחקות אותם, עד שהוא הופך להיות אחד מהם: " "המהללים לרשע, מסתמא הם עוזבי תורה, כי כן דרך עוזבי תורה, להלל רשע." " ( הגאון מווילנה ) .
התהילה לרשע עוברת כמה שלבים:
-
-
- תהילה על הנאה מהחיים - "אני רואה שהרשע הזה נהנה מהחיים בלי הגבלה, אני רוצה להיות כמוהו".
-
- תהילה על כישרון - "הרשע הזה הרבה יותר חכם / מצחיק / עשיר / מצליח מכל הצדיקים שאני מכיר, אני רוצה להתקרב אליו וללמוד ממנו".
-
- תהילה על ערכים - "אז מה אם הוא רשע? הוא ישר נאמן לערכים שלו, וייתכן שהוא בעצם הצדיק האמיתי".
-
החצי השני של הפסוק מתייחס לאנשים שומרי התורה , כלומר, האנשים שרוצים לשמור על חבריהם שלא יעזבו את התורה; האנשים הללו יתגרו בם = בעוזבי התורה שנזכרו בתחילת הפסוק; הם ימחו בתוקף על דברי השבח והתהילה שחבריהם אומרים על הרשעים, ויזכירו להם שאכן מדובר ברשעים, וכך ימנעו את ההתקרבות הנפשית ביניהם.
ניתן לראות בפסוק זה גם אמצעי לזיהוי רשע : מי שעוזבי-תורה מהללים אותו, יש לחשוד שהוא רשע (ראו רשע = העושה רשע בשפע ).
2. הגדרת יחסה של התורה לרשעים
מי שמהלל רשעים - עוזב את התורה, ומי שמתגרה ברשעים - שומר על התורה. מכאן ניתן להסיק, שעל-פי התורה, אסור להלל רשעים וראוי להתגרות בהם: " "אשר יהלל רשע לפני בני-אדם, אם בפניו אם שלא בפניו, אף-על-פי שלא יצדיקנו על חמסו ולא יכזב על משפטו, אבל יאמר עליו כי איש טוב הוא. ועל זה נאמר עזבי תורה יהללו רשע , כי לולא אשר עזב את התורה, לא הילל העובר על דבריה ומפר מצוותיה."
"וגם כי לא ישבח את הרשע זולתי במה שנמצא בו מן הטוב, ויליץ עליו בפני בני אדם להגיד לאדם ישרו, גם זו רעה חולה, כי בהזכירו את הטוב ואת הרע לא יזכיר, ועל כל פשעיו יכסה, צדיק ייחשב אצל השומעים, ויתנו לו יקר, וירים ידו וגבר. וכבר הקדמנו להודיעך המכשולות והשחיתות הנמצאות בכבוד הרשעים. על כן, לא נכון להזכיר צדקתם, בלתי אם יזכיר רשעם וכסלם, כמו שנאמר (משלי י ז) ושם רשעים ירקב ..." ". (הרב יונה גירונדי, שערי תשובה ג קפט )
אדם שמהלל רשע , גם אם התהילה היא על כשרונות מסויימים בלבד (כגון "הוא מאד מצחיק / חכם / מצליח"), עלול לגרום לשומעים לעזוב את התורה , במיוחד אם השומעים הם ילדים או בני-נוער. כשהם שומעים שהמבוגרים מהללים ומשבחים אדם מסויים, הם נוטים לראות בו מודל לחיקוי, ועלולים לחקות גם את הצדדים השליליים באישיותו; אך אדם שמתגרה בהם (ברשעים ובאנשים המהללים אותם) גורם לאנשים להתרחק מהרשעים ו לשמור את התורה .
ישנם פסוקים נוספים המלמדים שאסור לשבח את הרשעים אלא יש לבזות אותם:
-
-
- (משלי כד כד): "אמר לרשע 'צדיק אתה' - יקבהו עמים, יזעמוהו לאמים"( פירוט )
- (תהלים טו ד): "נבזה בעיניו נמאס , ואת יראי ה' יכבד, נשבע להרע ולא ימר"
- (משלי כט כז): "תועבת צדיקים איש עול , ותועבת רשע ישר דרך"
-
אין סתירה בין איסור זה לבין המצוה לדון כל אדם לכף זכות: " "דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות , ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, על-ידי-זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה" " ( לקוטי מוהר"ן רפב ) ; כשמהללים רשע, מזכירים ומדגישים רק את התכונות הטובות שלו; אך כשדנים רשע לכף זכות, מזכירים את כל התכונות שלו, גם את התכונות הרעות, ומדגישים שמדובר ברשע שיש בו רק מעט טוב, ולכן אין סכנה שיהפוך מודל לחיקוי.
אולם, לפי פירוש זה, לא ברור מדוע הפסוק משתמש במושג הייחודי " עוזבי תורה ":
-
-
- ואם המטרה היא רק ללמדנו שאסור להלל את הרשע, היה אפשר לכתוב "אל תהלל רשע", או "לא טוב להלל רשע", או "מהלל רשע - תועבת ה'", או כל אחד מהביטויים האחרים שספר משלי משתמש בהם כדי ללמדנו מה אסור לעשות;
- אם המטרה היא ללמדנו שמי שמהלל רשע גורם לעצמו או לאחרים לעזוב את התורה, היה אפשר לכתוב "מהללי רשע יעזבו תורה" או "מהללי רשע יעזיבו תורה" וכד'.
-
3. הגדרת היחס הראוי לרשעים על-פי דרגתנו הרוחנית
בגמרא נאמר: " "מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר עזבי תורה יהללו רשע, ושמרי תורה יתגרו בם" " (רבי יוחנן בשם רבי שמעון בר יוחאי, תלמוד בבלי ברכות ז: מגילה ו.) . אך בהמשך הסוגיה ישנם כמה תנאים להיתר זה: " "במילי דשמיא" ", " "ברשע שאין השעה משחקת לו" ", " "בצדיק גמור" " (ראו האם מותר להתגרות ברשעים? ). לפי זה, ניתן לפרש את שני חצאי הפסוק כהנחיה מעשית:
-
-
- ושומרי תורה יתגרו בם = צדיק גמור, המעוניין להגן על כבוד התורה, צריך להתגרות ולהילחם ברשעים, ויבטח בה' שיגן עליו.
-
- עוזבי תורה יהללו רשע = אדם שאינו צדיק כלל, ואינו עוסק בעניינים רוחניים, צריך לפעמים להלל רשע ולכבדו כדי שהרשע לא יפגע בו. " "הפסוק פותח בלשון יחיד רשע , ומסיים בלשון רבים בם , בשניהם משום החידוש: עוזבי תורה יהללו אפילו רשע אחד - אף שאין להתיירא ממנו כל-כך, מכל מקום יהללוהו; ושומרי תורה יתגרו בם - אין מחניפים להרשעים אפילו כשהם רבים, כי הם בטוחים בה' שלא יעזבם בידם" " (הערה בתלמוד שוטנשטיין, בשם עיון יעקב) .
- ולפי זה, אדם בינוני - שאינו "שומר תורה" (צדיק גמור) ואינו "עוזב תורה" - לא צריך להלל רשע ולא להתגרות ברשע.
-
4. הגדרת יחסה של התורה ליצר הרע
רשע בספרות החכמה הוא גם משל ליצר הרע - "הרשע בקרב לבי".
הוגי-דעות, פסיכולוגים ואנשי חינוך מודרניים, שעזבו את התורה , נוטים להלל ולשבח את היצרים והדחפים הטבעיים של האדם, וטוענים שהאדם צריך לתת פורקן ליצריו ולא להדחיק אותם.
אולם שומרי תורה אומרים להיפך: " "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע" " ( ברכות ה א , ראו גם תניא חלק א לא , לקוטי מוהר"ן א ) , בכל עת צריך האדם להשתדל להילחם בדחפים הטבעיים, לרסן אותם ולשעבד אותם לטוב (ע"פ גליה). התורה מצווה למול כל תינוק זכר ביום השמיני ללידתו, ואחת הסיבות היא ללמדנו שהאדם לא נולד מושלם - הוא נולד עם פגמים גופניים ונפשיים, ואחת המשימות המוטלות עליו היא לתקן את גופו ואת נפשו.
הביטוי עוזבי תורה ו שומרי תורה באים ללמדנו, שאין מה להתלהב מאותם הוגי-דעות: הם אמנם מציגים את השקפת-עולמם בתור "תורה" חדשה, אך למעשה הם "עוזבי תורה", ההשקפה שלהם כלל אינה "תורה" ואינה נובעת מרוב חכמה אלא רק מרצון לפרוק יצרים; אנשים "שומרי תורה" יודעים שצריך לתקן את הדחפים ולא להשלים עמם.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-07-28.
השופט חייב להסיק מסקנות מכל העובדות
בשנת ה'תשס"ד ביקרתי בבית משפט כאורח, וראיתי את לוח הזמנים של השופט - נקבעו לו 5 דיונים שונים לאותה שעה. ראיתי ותמהתי - איך ייתכן שהשופט יצליח לשמוע ולהבין כל-כך הרבה טענות בנושאים שונים, בזמן כל כך קצר?! הדיון שנכחתי בו אכן היה קצר באופן משפיל - השופט היה חסר-סבלנות, ולמתלוננת בקושי היה זמן להסביר את עצמה. לעניות דעתי, זה פגע בכבודם של הנוכחים ובכבודו של בית המשפט.
על-פי התורה ועל-פי ספר משלי, כל משפט הוא עניין רציני, שחייבים להתעמק בו ולהבין אותו עד הסוף:
(משלי כח ה): "אנשי רע לא יבינו משפט, ומבקשי ה' יבינו כל"
אנשים ששייכים למערכת רעה ומושחתת, לא יכולים להבין ולהתעמק במשפט, אלא פוסקים את הדין מהר, כמו ב"סרט נע", כדי להספיק להגיע למשפט הבא, ולגמור בזמן את כל הדיונים שנקבעו לאותה שעה;
אולם, מבקשי ה', היודעים שהמשפט הוא קודם-כל עבודת ה' (כמו שנאמר בתורה "כי המשפט לאלהים הוא"), הם יבינו כל - הם טורחים להתבונן בכל העובדות הרלבנטיות, ולהבין = להסיק מסקנות מכל הפרטים, כי כל פרט ופרט יכול להיות חשוב על-מנת לעשות משפט צדק.
מקורות ופירושים נוספים
החובה להתעמק ולהתבונן בכל העובדות חשובה במיוחד כאשר אחד מבעלי הדין הוא עני, שאין לו כסף לשכור עו"ד שייצג אותו, (משלי כט ז): "ידע צדיק דין דלים, רשע לא יבין דעת"( פירוט ).
החובה לחקור בלי הגבלת זמן חשובה במיוחד כאשר השופט חושד שהעד הוא רמאי, (משלי כא כח): "עד כזבים יאבד, ואיש שומע לנצח ידבר"( פירוט ).
רוב המפרשים פירשו שה משפט בפסוק זה אינו משפט בין בני אדם, אלא משפט שה' שופט את החוטאים: אנשי רע לא מבינים שה' ישפוט אותם על מעשיהם, וגם כשה' מביא עליהם פורענות, לא מבינים שהיא נובעת מחטאיהם אלא חושבים שהיא באה במקרה; אבל מבקשי ה' מבינים שלכל חטא יש עונש, וכל פורענות באה על חטא (ע"פ רש"י, מצודות, מלבי"ם, הגר"א) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-01-09.
טוב רש הולך בתומו, מעיקש דרכיים והוא עשיר
שתי רכבות עוצרות בתחנה באותו זמן: רכבת אחת חדישה ויפה, עם הרבה מקומות פנויים וכיסאות מרופדים; והרכבת השניה ישנה ומכוערת, בקושי יש בה חצי מקום פנוי וגם הוא על כיסא שבור מעץ. לאיזו רכבת תעלו?
התשובה ברורה: לרכבת שנוסעת לכיוון שאליו אנחנו רוצים להגיע.
אולם, מה שכולם מבינים כאשר מדובר ברכבות, לא כולם מבינים כאשר מדובר בחברים.
כשאנשים בוחרים עם מי להתיידד, או עם מי להתחתן, הם לפעמים מושפעים משיקולים כלכליים - מעדיפים להתיידד עם אנשים עשירים, שעשויים לעזור להם מבחינה חומרית, מאשר להתיידד עם אנשים עניים, שעלולים לבקש מהם עזרה; כך נאמר כמה פעמים בספר משלי: "ואוהבי עשיר רבים", "הון יוסיף רעים רבים" ועוד ( פירוט ).
ספר משלי מזכיר, שהגורם הקובע הוא, לא המצב הכלכלי, אלא הדרך הרוחנית שהאדם הולך בה, ולאן הוא רוצה להגיע:
(משלי כח ו): "טוב רש - הולך בְּתֻמּוֹ, מעקש דְּרָכַיִם - והוא עשיר"
כל צלע של הפסוק מתארת אדם ההולך בדרך:
-
-
- בצלע הראשונה - אדם רש = חסר כל, ההולך בדרך תמימה ( = ישרה ושלמה ), כלומר אין פגם ודופי בהתנהגותו.
- בצלע השניה - אדם עשיר, ההולך בדרכים עיקשות ( = עקומות וקשות ), כלומר לא ישר ואינו משתנה לטובה.
-
כאשר אנחנו מתיידדים עם אדם, אנחנו לפעמים הולכים עמו בדרך שלו: אם הוא הולך בתומו, גם אנחנו הולכים איתו, ומושפעים ממידותיו הטובות; ואם הוא עיקש דרכיים - גם אנחנו הולכים איתו, ומושפעים ממידותיו העקומות. אם אנחנו רוצים שדרכנו תהיה שלמה וישרה, אנחנו צריכים לבחור באנשים שהולכים באותה דרך, ולא להתייחס למצב הכלכלי שלהם: טוב להתיידד עם אדם שהוא רש והולך בתומו, מאשר להתיידד עם אדם שהוא עיקש דרכיים ועשיר.
גם הפסוק הבא מדבר על חברים, ומתאר את ההשפעה השלילית של חברים רעים על ההורים: (משלי כח ז): "נוצר תורה בן מבין, ורעה זוללים יכלים אביו"= מי שמתרועע, מתיידד, עם אנשים זוללים ורודפי תענוגות, יביא בושה וכלימה על הוריו (ראו חברי הילדים ); לכן נראה לי שגם הפסוק שלנו מדבר על חברים, והוא מלמד את ההורים, שיעודדו את ילדיהם להתחבר עם אנשים שהולכים בתומם, אנשים בעלי מידות טובות, ולא דווקא עם ילדי העשירים.
מקורות ופירושים נוספים
1. פסוק דומה מאד נמצא ב (משלי יט א): "טוב רש הולך בתמו מעקש שפתיו והוא כסיל"( פירוט ). וב"דעת מקרא" שם פירשו, בשם המאירי, שהפסוק בא ללמד את האדם עם מי כדאי לו להתיידד וממי כדאי לו לשמור מרחק, כמו שפירשנו כאן.
2. אולם רוב המפרשים לא קישרו בין הפסוקים הסמוכים, ופירשו את הפסוק "טוב רש הולך בתומו מעיקש דרכיים והוא עשיר" כעצה לרָש או לעשיר - "טוב יותר שתהיה רש ותלך בדרך תמימה ושלמה ללא מרמה, משתלך בדרכים עקומות ותככניות כדי להיות עשיר ", למשל: " "דְּרָכַיִם = שם הזוגי, על שני הדרכים שהם זה לעומת זה; יש שני דרכים: דרך אחת תחילתו קוצים וסופו מישור, ובזה ילך הרש, וזה דרך הישר להגיע אל מחוז החפץ, והגם שהוא רש עתה - הלא הולך בתומו, וסופו מישור; והעשיר עיקש דרכים, והולך בדרך שתחילתו מישור, והוא דרך עיקש, כי סופו קוצים, ויהיה רש בסופו" " (מלבי"ם) , " "כי אף שהרש הוא חסר ממון, מכל מקום הוא שלם בשכל, שהולך בתומו, מה שאין כן הכסיל הוא רש, שחסר שכלו, והרי הוא גם עני בדעת" " (הגאון מווילנה על משלי יט א) .
3. ורש"י הוסיף, שהכוונה " "אף עני שבתורה" ", כלומר, גם בלימוד, עדיף להיות רש ועני בידיעות אבל תמים ושלם במידות, מאשר להיות עיקש במידות ועשיר בידיעות.
עוד על השפעת העושר והעוני על האישיות, ראו חסרונות העושר .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-09-04.
נוצר תורה בן מבין, ורועה זוללים יכלים אביו
אחת התכונות שהורים צריכים לפתח אצל ילדיהם היא העצמאות המחשבתית - לא רק ללכת בתלם אלא גם להבין דבר מתוך דבר, לפתח רעיונות חדשים:
(משלי כח ז): "נוצר תורה בן מבין, ורעה זוללים יכלים אביו".
נוצר = שומר באופן פעיל, מטפח .
תורה = הוראותיהם והנחיותיהם של ההורים, שיש לשמור היטב, כמו בפסוקים:
מבין = היודע לחשוב ולהסיק מסקנות .
נוצר תורה בן מבין = ילד שהוריו פיתחו בו את תכונת הבינה , שיודע לחשוב ולהסיק מסקנות, יידע לשמור ולקיים את הוראותיהם של הוריו, וגם לטפח אותן ולהוסיף עליהן, להתאים אותן למציאות המשתנה.
רועה = מתרועע, מתחבר, מצטרף לעדר .
זוללים = אנשים זולים, חסרי תועלת, בטלנים.
רועה זוללים יכלים אביו = ילד שאין לו בינה, אינו יודע לחשוב בעצמו, בהכרח יצטרף לעדר של אנשים זוללים , ייסחף אחרי העדר ויתרחק מדרכם של הוריו, וכך יגרום להם צער וכלימה .
מקורות ופירושים נוספים
מבין - זוללים
מדוע בן מבין מנוגד ל רועה זוללים ?
1. רוב המפרשים פירשו זוללים = אנשים שאוהבים לאכול בשר, רודפי תענוגות. לפי זה, בן מבין אינו מנוגד ל רועה זוללים : " "השומר את התורה , יאמרו עליו שהוא בנו של איש מבין , ובעבור הבינה הזהיר את בנו לשמור התורה, אם כן מכבד את אביו במעשיו. אבל המחבר עצמו לזוללים לרדוף אחר התאוה, ויעזוב בזה את התורה, הנה בזה יכלים את אביו , כי יאמרו הבריות 'אביו היה סכל ולא למדו מעולם דעת התורה'" " (מצודות ).
2. אפשר לפרש באופן כללי יותר, ש זוללים הם משל לגברים רעים (ראו פיתויים משני המינים ). גברים רעים בספר משלי הם גם נוכלים ורמאים, וכדי להינצל מגברים מסוכנים צריך להיות נבון, כדי להבין את תכסיסיהם של הרמאים ולא להילכד ברשתם. בן מבין מצליח להיות נוצר תורה ולהינצל מחברתם של הנוכלים.
3. ואפשר לפרש ש זוללים הם אנשים 'זולים', כלומר חסרי ערך. הם אינם חושבים בעצמם אלא נסחפים עם העדר, בניגוד ל" בן מבין " שיודע לחשוב בעצמו.
פסוקים קשורים ודומים
הצד השני של המטבע נמצא ב (משלי כט ג): "איש אהב חכמה ישמח אביו, ורעה זונות יאבד הון"( פירוט ) :
-
-
- שם מדובר על חכמה שהיא לימוד מאחרים והליכה בתלם, ואצלנו מדובר על בינה שהיא מחשבה עצמאית.
-
- שם מדובר על חינוך למחוייבות - להיות מחוייב גם לדברים שלומדים מאחרים, ולא להתייחס אליהם כאל "קשר ללא מחוייבות" כמו זנות , ואצלנו מדובר על חינוך לעצמאות - לפתח רעיונות עצמאיים ולא ללכת בעדר עם אנשים זולים
-
ראו גם: רעיו של הבן .
בתורה מדובר על בן שהוא עצמו זולל, והוריו מביאים אותו למשפט, (דברים כא כ): "ואמרו אל זקני עירו: בננו זה סורר ומרה, איננו שמע בקלנו, זולל וסבא". הפסוק שלנו מדבר על בן שאינו זולל בעצמו אך הוא מתחבר עם זוללים , ולכן גם הוא יביא בסופו של דבר כלימה על משפחתו.
ייתכן שגם הפסוק הקודם מדבר על חברות, (משלי כח ו): "טוב רש - הולך בְּתֻמּוֹ, מעקש דְּרָכַיִם - והוא עשיר"- עדיף להתחבר עם אדם עני בעל מידות טובות ושלמות, מאשר עם אדם עשיר בעל אופי עקום וקשה ( פירוט ).
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-06-10.
מה יותר חשוב - תורה או תפילה?
תפילה ולימוד תורה הן שתי הדרכים העיקריות שבהן אדם יוצר קשר עם ה' - בתפילה הוא מדבר אל ה', ובתורה הוא שומע את ה' שדיבר אל אבותינו ומסיק מסקנות מעשיות.
לאורך הדורות, נחלקו רבותינו בשאלה איזו משתי הדרכים חשובה יותר; לשאלה זו יש כמה היבטים מעשיים:
א. האם ראוי להאריך בתפילה, או שראוי לקצר בתפילה כדי שיהיה יותר זמן ללמוד תורה? על כך נחלקו רבא ורב המנונא: " "רבא ראה את רב המנונא שהיה מאריך בתפילתו. אמר: 'מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה?!' והוא [רב המנונא] סבר: זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד." " ( תלמוד בבלי, שבת י. , בתרגום לעברית) .
ב. האם ראוי לעזוב שיעור תורה כדי ללכת להתפלל? על כך נחלקו רבי זירא ורבי ירמיה: " "רבי ירמיה היה יושב לפני רבי זירא, והיו עוסקים בתורה. הגיע הזמן להתפלל, והיה מפציר בו ר' ירמיה [שיעמדו להתפלל]. קרא עליו רבי זירא: 'מסיר אזנו משמוע תורה - גם תפלתו תועבה'." " (שם) . בספר משלי נאמר (משלי כח ט): "מסיר אזנו משמוע תורה - גם תפילתו תועבה", ורבי זירא הסיק מכאן, שאסור לאדם לעזוב שיעור תורה על-מנת ללכת להתפלל, כי חשוב יותר לשמוע את מצוות ה' ולקיים אותן, מאשר לבקש ממנו בקשות; אולם, רבי ירמיה פירש, כנראה, שהפסוק מתייחס רק לאדם שמסיר את אוזנו לגמרי משמיעת דברי תורה - שלא רוצה בכלל ללמוד תורה ולקיים מצוות אלא רק להתפלל, רק לחוות חוויות רוחניות. פירושו של ר' ירמיה מתאים יותר לפסוק אחר שמדבר על אוזן (משלי כא יג): "אטם אזנו מזעקת דל - גם הוא יקרא ולא יענה" ( פירוט ).
להלכה נפסק, שאדם שתורתו אומנותו, וכן אדם העוסק בצרכי ציבור, אינו רשאי להפסיק מלימוד תורה כדי להתפלל, (כדעת ר' זירא) ; ו" "אם התפלל, תוך כדי עיסוקו בצרכי הרבים, את התפילה שהייתה אסורה עליו, שהיא תפילת תועבה... לאחר שסיים את תפקידו תוך זמן תפילה, חייב לשוב ולהתפלל פעם נוספת כדי לקיים את חיוב התפילה" " (מתוך תפילת רופאים - מצוה או עבירה? / הרב נחום נריה, המעיין תשרי ה'תשנ"ג ) .
ג. לגבי אנשים פשוטים, שאין תורתם אומנותם, נראה שיש "מחלוקת" בימינו: ברוב העלונים התורניים לשבת נאמר ש"אסור לעיין בעלון בזמן התפילה", אולם, חלק גדול מהמתפללים נוהגים לעיין בעלון דווקא בזמן התפילה. הם כנראה חושבים כמו רבא ורבי זירא, שלימוד תורה חשוב יותר... (ע"פ ישראל פומברג ה טבת ה'תשס"ז) .
לעיון נוסף
-
-
- ר' צדוק הכהן מלובלין הסביר, שהעיסוק בתורה מנקה את ליבו של האדם מדמיונות שווא ומכניס בליבו את תחושת נוכחות ה', ורק מתוך תחושה זו יכול האדם להתפלל בכוונה אמיתית. ולכן, מי שמסיר אזנו משמוע תורה לגמרי (כפירוש ר' ירמיה) , לא יוכל להתכוון בתפילתו, ותפילתו תהיה תועבה ("צדקת הצדיק" ר"ט)
- יש להתייחס בכבוד לדברי תורה גם אם אינם חדשים: " "ישנם אנשים, שכאשר הם שומעים שוב דבר תורה אותו כבר שמעו בעבר, הם אומרים כלפי המדבר "שמענו, שמענו, ספר משהו חדש". על אנשים כאלה אומר שלמה המלך: מסיר אזנו משמוע תורה, אם אתה מואס בדבר תורה שכבר שמעת, אזי גם תפילתו תועבה, גם תפילתך, עליה אתה חוזר שוב ושוב כל יום, גם היא תיחשב תועבה, מאוסה" " ( שרוליק בשם אביגדור חכמון ) .
- "מסיר אזנו משמוע תורה" על פי הקבלה: " "כל ענין העבודה והתפילה הוא שיוכל לקבל את בחינת המותרות שיש לו לקדוש ברוך הוא עבור האדם. וזה נקרא בחינת תורה, שהיא מתנה הנקראת בחינת מותרות. ולכן מי שמסיר אזנו, היינו שאינו מכין את עצמו לשמוע את בחינת תורה, כי תורה שהיא בחינת מתנה הוא צריך לקבל מאת המלך... אז תפילתו דבר שאינו לצורך, לכן היא נמאסת, כי כל דבר שאין בו צורך הוא נמאס" " ( הרב ברוך אשלג, מתוך דרגות הסולם ) .
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-01-09.
המחטיא את הישרים
כשהאדם נתקל בפיתוי שקשה לעמוד בפניו, הוא יכול להתעצבן ולהגיד "למה הם שמים פיתויים כאלה באמצע הרחוב?! צריך להיות חוק נגד זה!" אבל הוא יכול גם לראות בכך אתגר - להתגבר על היצר ולזכות בעוצמה רוחנית גדולה יותר:
(משלי כח י): "משגה ישרים בדרך רע - בשחותו הוא יפול, ותמימים ינחלו טוב"
הפסוק מדבר על אדם שמשגה ומכשיל אנשים ישרים במעשים רעים - לא דווקא אדם רשע שמשגה את הישרים בכוונה תחילה, אלא על כל אדם שגורם לכך שהישרים ישגו, גם בלא כוונה; והפסוק מלמד, שכל מי שמשגה ישרים וגורם להם ללכת בדרך רע - בשחותו = בבור-השחת שכרה להם הוא בעצמו ייפול; כדברי חז"ל " "כל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה" " (משנה אבות ה יח) , "שלא יהיה הוא בגן-עדן ותלמידיו בגיהנום".
כשיש אנשים שמשגים את הישרים, קשה במיוחד להישאר ישר, ולכן כל מי שמצליחים להישאר תמימים ( = חפים מפשע ), ינחלו טוב, כלומר, ה' יחשיב להם את תמימותם וחפותם כמעשה טוב במיוחד, דווקא בגלל הקושי הגדול להישאר חף מפשע במצב כזה.
אם כך, כשנתקלים בפיתויים, לא צריך להתעצבן - אפשר להשאיר לה' את ה'תפקיד' להעניש את מי שיוצר את הפיתויים - "בשחותו הוא יפול"; התפקיד שלנו הוא לנצל את ההזדמנות, לעמוד באתגר ולזכות בטוב - "ותמימים ינחלו טוב".
פירושים נוספים
לפי רוב הפירושים, משגה ישרים בדרך רע הוא אדם שמנסה להכשיל אנשים מבחינה חומרית - להטעות ולרמות אותם, ועונשו יהיה ש בשחותו הוא יפול - הוא עצמו יטעה וייכשל (ע"פ מצודות, מלבי"ם, דעת מקרא) ;
-
-
- אולם, לפי זה לא ברור למה הפסוק מדבר דווקא על ישרים - למה לא "משגה אנשים" או "משגה רעהו" או "משגה עיוור" (כמו שנאמר בתורה, (דברים כז יח): "ארור משגה עִוֵּר בדרך")?
-
כמו כן, לפי רוב הפירושים, תמימים בחלק השלישי של הפסוק עומדים בניגוד ל משגה ישרים, כלומר, ה"תמימים" הם אנשים שאינם משגים את הישרים.
-
-
- אולם, גם ניגוד זה אינו ברור - הניגוד של " משגה... בדרך רע " הוא "מדריך... בדרך טוב".
-
לכן פירשתי, ש משגה ישרים הוא אדם שגורם לאנשים הישרים להפוך להיות לא-ישרים, כלומר מכשיל אותם מבחינה רוחנית; וה תמימים הם אנשים שאינם נכשלים - שנשארים תמימים וחפים-מפשע למרות שהמשגה רוצה להשגות אותם.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-12-11.
חכם בעיניו איש עשיר, ודל מבין יחקרנו
אם יש כל כך הרבה רבי-מכר שמציעים מתכון להתעשרות קלה ומהירה, איך זה שיש כל כך מעט עשירים?
אפשרות אחת היא, שמחברי הספרים הללו הם לא באמת עשירים, אלא רק מתחזים; ראו יש מתעשר ואין כל .
ייתכן גם שהם באמת עשירים, אבל הם לא באמת התעשרו מהשיטות שהם כתבו עליהן בספר, אלא ממכירת הספר...
אך גם אם נניח שהם באמת התעשרו בזכות השיטות שהם ממליצים עליהן, אין זה אומר שהשיטות שלהם מתאימות לאחרים:
(משלי כח יא): "חכם בעיניו איש עשיר, ודל מבין יחקרנו"
חכם בעיניו איש עשיר = אדם שהצליח להתעשר, נוטה להחמיא לעצמו ולייחס את ההצלחה שלו לחכמתו. הוא הרי עשה בדיוק את הבחירות הנכונות - קנה את הנכסים הנכונים, השקיע במניות הנכונות, בחר את מקום העבודה הנכון, וכו'... למעשה, יש הרבה אנשים שעשו בחירות הגיוניות באותה מידה, אבל לא הצליחו להתעשר. מדוע? - כי מבחינה סטטיסטית, בקבוצה מספיק גדולה של אנשים, גם אם אנשים עושים בחירות אקראיות לחלוטין, מספר קטן מהם יצליחו להתעשר (בשפה עממית אומרים ש"היה להם מזל"). לדוגמה, אם יש מיליון מניות בבורסה, ואחת מהן עומדת להכפיל את ערכה פי 100, אז מי שיקנה אותה יתעשר; הסיכוי לבחור במניה זו באקראי הוא 1 למיליון, סיכוי מאד נמוך, אבל אם 100 מיליון איש משקיעים בבורסה, גם אם הם עושים בחירות אקראיות לחלוטין, חלק מהם יבחרו במניה זו ויתעשרו, ויגידו לעצמם "איזה שכל יש לנו, בחרנו בדיוק את המניה הנכונה...". כך הדבר גם לגבי דרכים אחרות להתעשרות.
הבעיה מתחילה כשאדם לא מסתפק במחמאות עצמיות, אלא גם חושב שהוא חכם ( = יודע ללמד ), ומחליט לכתוב ספר כדי ללמד את האחרים "איך להתעשר". הוא מספר להם על הבחירות שעשה, אבל הוא לא מספר להם על כל שאר האנשים שעשו בחירות הגיוניות באותה מידה ולא הצליחו להתעשר.
רוב האנשים שיקנו את הספר וישתמשו בשיטות שלו, לא יצליחו להתעשר, אבל הם לא יפרסמו את זה, כי כמו בסיפור "בגדי המלך החדשים", אף אחד לא רוצה שיחשבו שהוא הטיפש היחיד... וכך אנשים ממשיכים לקנות את הספר וממשיכים להעשיר את המחבר.
הנפגעים העיקריים מספרים כאלה הם אנשים עניים, שמרוב ייאוש מוכנים אפילו לשלם כסף כדי לקבל מתכון ליציאה מהעוני; הם קונים את הספר, משקיעים כסף בשיטות שכתובות בו, ונעשים עוד יותר עניים. ולכן מייעץ ספר משלי:
ודל מבין יחקרנו = אדם דל הרוצה לנהוג בתבונה, לא יאמין לעשיר שטוען שהוא חכם, אלא יחקור היטב את טענותיו, כדי לראות האם הוא באמת התעשר כתוצאה מחכמתו הרבה, או שרק "היה לו מזל".
אין להסיק מכאן, חלילה, שרק המזל הוא הקובע; ודאי שהחכמה עשויה לעזור לאנשים להשיג עושר, כמו שאומרת החכמה ב (משלי ח יח): "עשר וכבוד אתי הון עתק וצדקה"; אולם, לא כל מי שהצליח להתעשר הוא בהכרח חכם, ולכן צריך לחקור כל אדם עשיר שחושב שהוא חכם, לפני שקונים את ספרי ההתעשרות שלו.
מקורות ופירושים נוספים
כהמחשה לפסוק " ודל מבין יחקרנו " ניתן לקרוא מחקר מקיף שנעשה על הטענות המופיעות בספר המפורסם "אבא עשיר, אבא עני" של רוברט קיוסאקי, במאמר John T. Reed's analysis of Robert T. Kiyosaki's book Rich Dad, Poor Dad . המחבר, העוסק בתחום הנדל"ן, טוען שהספר לא יעזור לאף אחד להתעשר, ועלול גם לגרום נזק; מומלץ לקרוא גם את הספר וגם את המחקר בעיון, לפני שמסיקים מסקנות בנושא זה.
ע"פ הטעמים, יש לקרוא "ודל מבין - יחקרנו", וכך פירשנו למעלה. פירושים נוספים לפי הטעמים:
1. "ודל שהוא מבין - יחקור את האמת יותר ממנו"; אדם חלש יכול להיות להיות נבון ולהגיע למסקנות נכונות יותר מהעשיר, כי העושר אינו בהכרח ערובה לחכמה, להיפך, דווקא הדלות עשויה לגרום לדל להתאמץ ולחקור יותר, וכדברי חז"ל " "היזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה" " (מצודת דוד) .
-
-
- אולם, מבחינה לשונית קשה לקבל את הפירוש ש"יחקרנו" = "יחקור יותר ממנו".
-
2. " "ודל מבין יחקרנו מצד חכמתו, ויסבב שיוציא העשיר בפיו מה שיתבאר מומו וחסרון מדתו, כמו הענין בחקירת העדים שהוא לעמוד על מה שבדבריהם מהמומים, ואז יתבאר לעשיר כי לא יוכל להשמר מענות על הדל המבין מה שהתבאר בו מום שכלו" "; הדל, מתוך מלחמת הקיום שלו, לומד לחקור ולבדוק כל דבר לעומק, ולכן יש לו אפשרות לעלות על פגמים ובעיות שהעשיר אינו שם לב אליהן (ע"פ רלב"ג).
ואפשר גם לקרוא, נגד הטעמים, "ודל - מבין יחקרנו":
3. "והדל - כל אדם שמבין שהוא דל, חוקר אותו"; הדל צריך לבקש עזרה מאחרים, ולכן הוא נמצא תמיד תחת חקירה: כל מי שהוא מבקש ממנו עזרה, שואל אותו "איך התדלדלת? מדוע נעשית עני? למה אין לך עבודה?" ולאחר מכן גם "למה אתה הולך בבגדים מרושלים? למה אתה לא מחייך?" וכו'... כתוצאה מכך, הוא מתרגל תמיד להסביר את עצמו, ואף-פעם לא מרגיש שהוא חכם יותר מאחרים. לעומת זאת, איש עשיר לא צריך לבקש עזרה מאף אחד, ולכן הוא לא צריך להסביר את מעשיו לאף אחד, והוא מתרגל להרגיש חכם - להרגיש שהוא תמיד צודק.
-
-
- אולם, לפי זה לא ברור למה דווקא "מבין יחקרנו", היה עדיף לכתוב "ודל - רעהו יחקרנו".
- זה גם לא כל כך מתאים לפסוק "ורש לא שמע גערה" (לפי חלק מהפירושים ).
-
4. "ודל - מבין יחקרנו" = "והדל - כל אדם נבון חוקר אותו כדי לברר את המסקנות שאליהן הגיע בחייו"; לעומת העשירים שחושבים את עצמם לחכמים ורק יודעים לדקלם את המסקנות שאליהם הם הגיעו מתוך נסיונם האישי, אין להם חשק ולא רצון להכנס לראש של משהו אחר, הם לא מרגישים שעוד יש להם מה ללמוד; הדלים לומדים אחד מהשני, ולכן יכולים לעזור; איתם ביחד אפשר לחקור בעיות, ולא להסתפק במסקנות מוכנות מראש ( ע"פ יעל ) .
5. וייתכן שיש לפרש גם את תחילת הפסוק נגד הטעמים "חכם - בעיניו איש עשיר": החכם תמיד עשיר בעיני עצמו, כי הוא שם לב לכל הדברים הטובים והיפים שיש בעולם, ויודע שגם אם אין לו כל רכוש, הוא עדיין עשיר גדול מעצם העובדה שהוא חי בעולם; "ודל - מבין יחקרנו" - מי שבכל-זאת מצטער על דלותו - צריך ללכת לאדם מבין, שיסביר לו עניין זה, וילמד אותו לשמוח בחלקו (ע"פ ישראל פומברג, שיעור במשכן אחוה, ה טבת ה'תשס"ז) .
ביטויים
-
-
- דל = חלש .
- חקר = בדק מקצה לקצה .
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-12-11.
אסור להסתיר פשעים בין אדם לחבירו
כשאדם פוגע בזולת, הוא פוגע לא רק בנפשו אלא גם במעמדו החברתי. האדם הנפגע מסתובב כל הזמן עם פנים נפולות; הוא נעשה עצבני ומתוח; כשחבריו פונים אליו - הוא עונה להם תשובות קצרות ומדוכדכות; החברים לא מבינים מה קרה לו ומדוע הוא מתנהג כך, ובמשך הזמן הם מתרחקים ממנו.
כאשר הפוגע רוצה לחזור בתשובה, אין זה מספיק שיבקש את סליחת הנפגע; הוא חייב להשתדל לתקן את הנזק החברתי שנגרם לו. לשם כך הוא צריך להתוודות על פשעו ברבים, כך שחבריו של הנפגע יבינו מה קרה לו ויחדשו את קשריהם עמו. כך מלמד ספר משלי:
(משלי כח יג): "מכסה פשעיו לא יצליח, ומודה ועזב ירחם"
הביטוי כיסוי פשע מופיע עוד פעמיים בספר משלי , ובשניהם הוא מתייחס, כנראה, לפשעים שבין אדם לחברו (ראו מכסה פשע מבקש אהבה , ועל כל פשעים תכסה אהבה ). מסתבר שגם בפסוקנו הכוונה לכיסוי פשעים שבין אדם לחברו: "אדם שפשע לחברו ורוצה לחזור בתשובה - לא יצליח לחזור בתשובה אם יכסה את פשעיו; הוא חייב להתוודות על פשעיו ברבים, ולעזוב אותם, ורק אז ה' ירחם עליו".
גם להלכה: " "ושבח גדול לשב שיתוודה ברבים, ויודיע פשעיו להם, ומגלה עבירות שבינו לבין חברו לאחרים, ואומר להם 'אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך והריני היום שב ומתנחם'. וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו - אין תשובתו גמורה, שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח" " (רמב"ם, הלכות תשובה ב ה) .
לחובה זו ישנה גם משמעות כספית בדיני גניבה: אדם שגנב רכוש בסתר ולא הודה באשמה, עונשו גדול יותר מאדם שגזל רכוש בגלוי, או מאדם שגנב בסתר והודה באשמה (ראו תשלומי כפל ).
מקורות ופירושים נוספים
הפסוק שלנו מדבר, כאמור, על פשעים בין אדם לחברו; בפשעים בין אדם למקום הדין שונה. אדם שחטא לה' בסתר וחזר בתשובה, עדיף שיסתיר את החטאים הקודמים שלו כדי שלא לפגוע בכבוד ה', ראו (תהלים לב א): "לדוד משכיל: אשרי נשוי פשע, כסוי חטאה. אשרי אדם לא יחשב ה' לו עון, ואין ברוחו רמיה"( פירוט ).
כך פירשו בתלמוד: " "אמר רב יהודה: רב רמי: כתיב אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה, וכתיב מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ!? לא קשיא: הא בחטא מפורסם (טוב לו שיודה ויתבייש), הא בחטא שאינו מפורסם (לא יגלה חטאו... וכבוד ה' הוא...). רב זוטרא בר טוביה אמר רב נחמן: כאן בעבירות שבין אדם לחבירו (יגלה לרבים שיבקשו ממנו שימחול לו), כאן בעבירות שבין אדם למקום." " ( תלמוד בבלי, יומא פו:, פירוש רש"י בסוגריים ) .
פירושים נוספים לפסוק זה, ראו בפירוש על הפסוק הבא (משלי כח יד): "אשרי אדם מפחד תמיד, ומקשה לבו יפול ברעה"( פירוט ).
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-04-06.
לא להדחיק את הפחדים
הפחד הוא רגש טבעי, שה' יצר באדם כדי להזהיר אותו מפני סכנות. ספר משלי ממליץ להתייחס לרגש זה ברצינות ולא להתעלם ממנו:
(משלי כח יד): "אשרי אדם מפחד תמיד, ומקשה לבו יפול ברעה"
דבר קשה הוא דבר שאינו מושפע מגורמים חיצוניים (ההיפך של רך = המושפע בקלות בכוחות חיצוניים ); לב הוא מקום המחשבות והרגשות ; מכאן: מקשה לבו = מי שעושה את ליבו קשה, מי שמחשבותיו ורגשותיו אינן מושפעות מכל גורם חיצוני; בפרט, הוא אינו מושפע מסימני סכנה בסביבתו, ואינו פוחד לעולם (ההיפך של רך לבב , שפוחד בקלות).
מאושר יהיה מי ש מפחד תמיד, כלומר מושפע מסימנים המעידים על סכנה ופועל בהתאם - מתקן את מעשיו באופן חומרי ורוחני;
אבל מי שמקשה ליבו ואינו מושפע מסימני הסכנה - ייפול ברעה, כי לא ייזהר ולא יתקן את מעשיו.
פסוקים דומים ומנוגדים
אחד האנשים שנהגו לפי עצה זו היה יעקב אבינו. כשהרגיש בליבו פחד מפני עשו, הוא לא הקשה את ליבו, לא התעלם מהפחד אלא מיהר לפעול: (בראשית לב ח): "ויירא יעקב מאד, ויצר לו. ויחץ את העם אשר אתו... לשני מחנות... ויאמר יעקב: 'אלהי אבי אברהם... הצילני נא מיד אחי מיד עשו...', ויקח מן-הבא בידו מנחה לעשו אחיו...". יעקב הגיב לפחדים שלו בשלוש דרכים (ראו לדורון לתפילה ולמלחמה ):
-
-
- התכונן לסכנה באופן טבעי, על-ידי חלוקת המשפחה לשני מחנות;
- התכונן לסכנה באופן רוחני, על-ידי תפילה אל ה';
- והשתדל לנטרל את גורמי הסכנה, על-ידי שליחת מתנות לאחיו הפגוע.
-
הרעיון שבפסוק זה נרמז גם בפסוקים נוספים בספר משלי:
-
-
- (משלי כט כה): "חרדת אדם יתן מוקש, ובוטח בה' ישגב"- חרדה פתאומית שמרגיש האדם נגרמת ממוקש - מכשול שנמצא בדרכו; אדם הבוטח בה' ומאמין שה' רוצה להזהיר אותו, יתייחס ברצינות לרגש החרדה, יזהה את המכשול ויתגבר עליו ( פירוט ).
- (משלי יד טז): "חכם ירא וסר מרע, וכסיל מתעבר ובוטח"( פירוט ).
-
הביטוי "לפחד תמיד" נזכר גם בתוכחה של הנביא ישעיהו, (ישעיהו נא יג): "ותשכח ה' עשך, נוטה שמים ויסד ארץ; ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק כאשר כונן להשחית, ואיה חמת המציק?", אך שם הוא נזכר במשמעות שלילית. מדוע? שתי תשובות:
1. שם מדובר על פחד מסכנה דמיונית, כמו שאומר הנביא "ואיה חמת המציק?" ( פירוט ); פחד דמיוני בוודאי אינו מועיל, זו פרנויה והיא נחשבת לקללה.
2. ולפי חלק מהמפרשים, שם מדובר על פחד מפני בשר ודם, ובפסוק שלנו מדובר על פחד רוחני, מפני החטא.
הביטוי מקשה ליבו מזכיר ביטויים דומים שנאמרו על הלב - לב קשה, לב חזק, לב אמיץ ועוד .
פירושים נוספים
1. פירשנו שהפסוק מתייחס לרגש הטבעי של פחד המתעורר באדם.
2. אך יש שפירשו שהפסוק מתייחס להחלטה מודעת לפחד ולהיזהר: " "המפחד הוא בדבר שאין שם פחד, רק הוא עושה את עצמו מפחד" " (מלבי"ם) , " "דואג לראות הנולד, שלא תארע תקלה בכך אם אעשה זאת" " (רש"י על גטין נה:) .
3. לפי חלק מהמפרשים, הפחד והזהירות נדרשים רק ביחס לסכנות רוחניות: " "ההוא בדברי תורה כתיב" " (רבי ישמעאל ברבי יוסי, ברכות ס.) . ראיה לפירוש זה ניתן להביא מהפסוק הקודם (משלי כח יג): "מכסה פשעיו לא יצליח, ומודה ועוזב ירוחם": הפסוק מתייחס לאדם שעבר על התורה ( בעניינים שבין אדם לחברו ), והסתיר את פשעיו, וכעת הוא מרגיש בטוח - הוא בטוח שאף אחד לא יגלה את פשעיו, ואין לו צורך לתקן אותם. אדם זה לא יצליח כי פשעיו יתגלו והוא ייענש עליהם; ולכן, אומר הפסוק שלנו, אשרי האדם שנמצא תמיד בפחד שייענש על חטאיו, ולכן משתדל תמיד לתקן את דרכיו; ומי שמקשה את ליבו, כלומר, מקשיח את מחשבותיו ואינו חושב על מעשיו, הוא בסופו של דבר יפול ברעה = בעונש שיבוא עליו בפתאומיות. לפי זה, הפסוק שלנו דומה לפסוק אחר המדבר על יראת ה' (משלי יט כג): "יראת ה' לחיים, ושבע, ילין, בל ייפקד רע" ( פירוט ).
4. אך לפי רוב המפרשים, הפחד והזהירות נדרשים גם ביחס לסכנות חומריות: " "מפחד תמיד - מהדבר המפחיד, ונשמר ממנו" " (מצודת דוד; וראו גם רד"ק) , " "אתרנגולא ותרנגולתא חרוב טור מלכא, אשקא דריספק חרוב ביתר..." " (רבי יוחנן, גיטין נה:) ; ראו גם הבעיה שבפחד מפני בני אדם - ע"פ סיפור קמצא ובר-קמצא / עצור כאן חושבים.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-10-22.
מושל רשע יפגע דווקא בחלשים
יש ציבורים במדינה המרגישים שהם חלשים ונשלטים על-ידי "אליטות". הם כמהים למנהיג חזק, שיוריד את האליטות ממעמדן ויעשה צדק חברתי. לשם כך הם מוכנים אפילו לבחור במנהיג רשע ואכזר. ספר משלי מזהיר מפני בחירה כזאת:
(משלי כח טו): "ארי נהם, ודב שוקק, משל רשע על עם דל"
נוהם = משמיע אנחת צער וכעס, מתוך רעב (מלבי"ם) ;
שוקק = צמא, משתוקק לשתות (כמו ב (ישעיהו כט ח): "...כאשר יחלם הצמא והנה שתה, והקיץ והנה עיף ונפשו שוקקה ...").
רשע = הפוגע בזולת במזיד .
דל = חלש .
ארי נוהם ודב שוקק = חיות טרף רעבות וצמאות מוכנות לטרוף כל חיה שנקרית על דרכן - גם אם היא חלשה ודלה; אין להן כוח וזמן לחפש דווקא את הבהמה השמנה ביותר. והנמשל -
מושל רשע על עם דל = מושל רשע משתוקק להרויח כמה שיותר כסף בכמה שפחות זמן, ולשם כך הוא יפגע דווקא בחלשים, שהכי קל לפגוע בהם: " "כי דרכו להזיק תשושי הכח" " (מצודת דוד) ; הוא לא יגשים את תקוותם של החלשים לצדק.
גם הפסוק הבא מדבר על מושל הפוגע בציבור:
(משלי כח טז): "נגיד חסר תבונות ורב מעשקות, שנאי בצע יאריך ימים"
ונראה שיש לקרוא אותו כהמשך ישיר של הפסוק שלנו:
|
"ארי נוהם," |
"ודוב שוקק," |
|
"מושל רשע על עם דל,"
|
"נגיד חסר תבונות ורב מעשקות,"
|
|
"שונא בצע יאריך ימים"
|
כלומר:
-
-
- ארי נוהם הוא משל ל מושל רשע על עם דל , שהוא גם אכזרי וגם ערמומי (התואר מושל מציין גם שלטון בחכמה ), ולפיכך סכנתו גדולה ביותר דווקא לשכבות החלשות;
-
- דוב שוקק הוא משל ל נגיד חסר תבונות ורב מעשקות , שיש לו תשוקה גדולה לגזול כמה שיותר אבל אין לו תבונה ( = כישרון להסיק מסקנות ), אינו מבין את התוצאות השליליות של מעשי העושק שלו על עתיד המשק, ולכן עושק את כולם בלי הבחנה;
- ורק שונא בצע יאריך ימים - רק מושל השונא בצע ( = להרוויח רווח אישי על-חשבון הזולת ) יוכל לשלוט לאורך ימים, ויתקיים בו הפסוק (דברים יז כ): "...למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל"
-
אם כך, כששוקלים במי לבחור להנהגת המדינה, התכונה החשובה ביותר היא שיהיה שונא בצע .
פירושים נוספים
מושל רשע על עם דל (פסוק טו)
1. פירשנו עם דל = השכבות החלשות בעם;
2. ויש שפירשו עם דל = העם כולו, כאשר הוא דל, כלומר כשהמצב הכלכלי בארץ גרוע. לפי זה, הפסוק בא ללמדנו, שכאשר המצב הכלכלי גרוע, הסכנה שבמושל רשע היא הגדולה ביותר, כי אין לו ממי לגזול, הוא נשאר רעב, ונעשה אכזרי כמו ארי נוהם ודוב שוקק (מלבי"ם) .
3. ויש שפירשו עם דל = עם ישראל, כאשר הוא דל מבחינה רוחנית, וכתוצאה מכך ה' מביא עליו מושלים רשעים: " "ארי נוהם - זה נבוכדנצר הרשע... דוב שוקק - זה אחשורוש... מושל רשע - זה המן, על עם דל - אלו ישראל, שהם דלים מן המצוות" " (ריש לקיש, בבלי מגילה יא.; וראו גם 'שיעורים באגדות חז"ל' שם, שהסביר ש'ארי נוהם' מציין את תכונת האכזריות ו'דב שוקק' מציין את תכונת התאוותנות, ושתיהן יחד היו בהמן) .
נגיד חסר תבונות ורב מעשקות (פסוק טז)
1. פירשנו שזהו הנמשל של דב שוקק שנזכר בפסוק טו, וכן פירש הגר"א: " "הנגיד שהוא חסר תבונות... הוא דומה לדב שחומס נפשות..." "
2. אך יש שפירשו שפסוק טז כעומד בפני עצמו, ופירשו שהצלע הראשונה חסרה, ויש להשלים אותה על-פי הצלע השניה בפסוק: "נגיד חסר תבונות ורב מעשקות [לא יאריך ימים], שונא בצע יאריך ימים" (ע"פ דעת מקרא) .
3. ויש שפירשו שהאות ו מיותרת, ויש לקרוא: "נגיד חסר תבונות - רב מעשקות", נגיד שאין לו כישרון להסיק מסקנות, אינו מודע לתוצאות השליליות של מעשיו, ולכן מרבה לעשוק יותר ממושלים רגילים: " "כאשר יהיה הנגיד חסר תבונה - ירבה מעשקות" " (מצודת דוד) , " "כי אינו נותן לב על חייו... שהרי השונא בצע יאריך ימים" " (רש"י) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-10-03.
לא לתמוך ברוצחים
לפעמים, בעקבות רצח מזעזע במיוחד, אנשים רוצים לעשות לינץ' ברוצח או לפחות לפגוע ברכושו. העונשים הללו אינם מתאימים לדיני התורה (על-פי התורה, רק בית-הדין רשאי לגזור דין מוות על הרוצח, ובכל מקרה אין לפגוע ברכושו). למרות זאת, ספר משלי ממליץ שלא להתערב:
(משלי כח יז): "אדם עָשֻק בדם נפש, עד בור ינוס, אַל יתמכו בו".
דם-נפש = משל לחייו של אדם שנרצח .
אדם עשוק בדם נפש = אדם שעושקים אותו בגלל שרצח אדם אחר.
בור = משל לכלא .
עד בור ינוס, אל יתמכו בו = ראוי לתת לו לנוס עד שיגיע לכלא, לא לתמוך בו ולא להגן עליו מפני עושקיו.
עצה זו מתאימה לדין התורה לגבי רוצח בשגגה, אלא שבתורה במקום " בור " נזכר סוג אחר של כלא - עיר המקלט:
-
-
- (במדבר לה כז): "ומצא אתו גאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו - ורצח גאל הדם את הרצח, אין לו דם"- אם גואל הדם מוצא את הרוצח (גם אם רצח בשגגה) מחוץ ל"כלא" - עיר המקלט, מותר לו להרגו בלי משפט, אין להגן על הרוצח. רק בעיר המקלט הוא מוגן.
- (במדבר לה לא): "ולא תקחו כפר לנפש רצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת. ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן".
-
מקורות ופירושים נוספים
אדם עשוק בדם נפש
1. פירשנו כמו רוב פרשני הפשט, שהכוונה לרוצח, הפוגע בנפשו החומרית (כלומר בחייו) של הזולת;
2. וחז"ל דרשו שהכוונה לאדם המחטיא את הזולת, כלומר פוגע בנפשו הרוחנית: " "כל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנם, שנאמר אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו" " ( בבלי יומא פז א , וכן רש"י על הפסוק) .
עד בור ינוס
1. פירשנו בור כמשל לכלא, וכך פירשו באחד הפירושים ב'דעת מקרא', והפירוש מתאים לדינו של רוצח בשגגה, או כל רוצח שעדיין לא הורשע בדין.
2. אך רוב המפרשים פירשו בור כמשל למוות, למשל: " "עד כי ימות ויקבר ינוס מפחד רודפים, ולא ימצא מי יתמוך בידו, כי מאוד הרשיע לעשות" " (מצודת דוד) . פירוש זה מתאים לדינו של רוצח במזיד שהורשע בדין, שגם עיר המקלט או הכלא אינם רשאים לתת לו הגנה.
אל יתמכו בו
1. פירשנו שזוהי הוראה - לא ראוי לתמוך בו מפני חומרת המעשה שעשה.
2. ויש שפירשו שזוהי קביעה עובדתית המתייחסת לעולם האנושי - הציבור לא יתמוך בו מפני סלידתם מהמעשה שעשה (מצודת דוד) .
-
-
- אולם לפי זה היה ראוי לכתוב " לא יתמכו בו"; המילה " אַל " מבטאת בדרך-כלל את מה שראוי לעשות ולא את מה שעושים.
-
3. ויש שפירשו שזוהי קביעה עובדתית המתייחסת לעולם העליון - ה'מלאכים' לא יתמכו בו ולא יאפשרו לו לכפר על פשעיו: " "ואל יתמכו בו משמים להספיק בידו לשוב" " (רש"י) , " "ואין כל המצוות שעשה כל ימיו שקולין כנגד עוון זה, ולא יצילו אותו מן הדין, שנאמר אדם עשוק בדם נפש..." " (רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש ד יא) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-10-22.
נעקש דרכיים יפול באחת
(משלי כח יח): "הולך תמים יושע, ונעקש דְּרָכַיִם יפול באחת"
דְּרָכַיִם = שתי דרכים. המילה מנוקדת בניקוד של צורת הזוגי, ויש לקרוא אותה דרכיים , כמו: שעתיים = שתי שעות, רגליים = שתי רגלים, וכן: ידיים, אוזניים, עיניים, משקפיים.
מה הן שתי הדרכים הללו?
1. רוב המפרשים לא התייחסו לצורת הזוגי, ופירשו ש"נעקש דרכיים" הוא כל אדם שהולך בדרכים עיקשות ( = עקומות וקשוחות ). לפי זה פירוש הפסוק הוא: "מי שהולך בדרך תמימה ( = שלמה, ללא פגם ) - גם אם יבואו עליו צרות רבות - ייוושע ויינצל מכולן; אך מי שהולך בדרך עקומה - אם תבוא עליו צרה אחת - ייפול בה ולא יקום", בדומה ל (משלי כד טז): "כי שבע יפול צדיק וקם, ורשעים יכשלו ברעה". פירוש זה מתאים גם לפסוק המקביל בפרק י:
2. ויש שפירש, ש"נעקש דרכיים" הוא מי שחטא פעמיים באותה עבירה - " "שעבר עבירה ושנה בה, יפול באחת - בפעם אחת, כי נעשית לו כהיתר " " (הגאון מווילנה על-פי תלמוד בבלי, יומא פו:) : מי שחוטא פעם אחת, עדיין יכול להתחרט ולחזור למוטב; אבל מי שחוטא פעמיים, כבר מתחיל לפתח הרגל שלילי וליפול אל תוך בור ההתמכרות, ויהיה לו הרבה יותר קשה לצאת משם (ראו גם אזהרות מפני התמכרויות בספר משלי ).
-
-
- אולם, המילה דרך אינה מציינת מעשה יחיד אלא אורח-חיים שלם, ולכן לא מסתבר שהמילה דרכיים מציינת שני מעשים.
-
3. ויש שפירש, ש"דרכיים" הן שתי הדרכים הקיצוניות שיש בכל מידה ומידה, " "למשל בדרכי המידות: דרך הגאוה והענוה, הנדיבות והכילות [קמצנות], הגבורה והמורך [פחדנות]; וצריך להתנהג בכל דרך על-פי החכמה, למשל להיות ענו נגד הצדיקים ולהתגאות נגד הרשעים, וכן כולם; ושני הדרכים האלה נקרא דרכיים שהוא שם הזוגי, כי הם זוגות, זה לעומת זה; וצריך לילך בכל דרך בתמימות ואז ייוושע ; אבל הנעקש דרכיים, שבכל דרך משני הדרכים הזוגיים הוא נעקש , למשל ענו נגד רשעים מתגאה נגד צדיקים, נדיב לדבר עבירה כילי לדבר מצוה, אז יפול באחת , רוצה לומר, בכל אחת משתי הדרכים יפול במוקש..." " ( מלבי"ם ) .
מלבי"ם ממשיך ומסביר את שני הפסוקים הבאים כדוגמה לעיקרון זה, ממידת החריצות והמידה ההפוכה - מידת העצלות:
פסוק יט: "עובד אדמתו ישבע לחם, ומרדף ריקים ישבע ריש"
מרדף ריקים = אדם שרודף אחרי מעשים חסרי-ערך במקום לעבוד.
בזמן שצריך לעבוד את האדמה, הדרך ה'תמימה' היא דרך החריצות, כי רק מי ש עובד את אדמתו יזכה לשבוע לחם (כאמור למעלה "הולך תמים יוושע").
מי שהולך בזמן זה בדרך העצלות, ובמקום לעבוד הוא מרדף ריקים , ייכשל ("ייפול באחת") ו ישבע רק ריש ועוני.
פסוק כ: "איש אמונות רב ברכות, ואץ להעשיר לא ינקה"
לאחר שאדם עבד את אדמתו כנדרש, הוא צריך רק להאמין בה' שיברך את היבולים, ולא לעשות מעשה מעבר לכך. בזמן זה הדרך ה'תמימה' היא דרך העצלות. כי איש שמאמין בה' יזכה ל הרבה ברכות ("הולך תמים ייוושע").
מי שהולך בזמן זה בדרך החריצות, ובמקום להאמין הוא אץ להעשיר בעזרת מעשים לא-כשרים (רמאות, מלאכה בשבת וכו'), ייכשל ("ייפול באחת") ו לא יינקה מעונש.
4. ואפשר לפרש, בדומה לפירוש הקודם: "נעקש דרכיים" הוא מי שמעקם את התנהגותו ודרכיו אל אחד משני הקצוות, ואינו משתדל ללכת בדרך האמצע ולשמור על איזון; והוא "ייפול באחת" - ייפול באחד משני הקצוות. פירוש זה מתאים לפסוקים אחרים שמדברים על חשיבות האיזון - ראו שביל הזהב .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-05-20.
דרך האמונה מנוגדת לדרך ההתעשרות המהירה
יש לכם עבודה טובה עם תנאים טובים והסכם העסקה לשנה מראש. ואז בא מישהו מחברה מתחרה ומציע לכם לעבור אליהם ולקבל משכורת גבוהה יותר. מה תגידו? לפי ספר משלי ראוי, כנראה, להגיד לא:
(משלי כח כ): "איש אמונות רב ברכות, ואץ להעשיר לא ינקה".
אמונה = אמינות, נאמנות להתחייבויות קודמות, התמדה .
איש אמונות רב ברכות = אדם נאמן להתחייבויותיו ומתמיד בעבודתו יזכה לברכות רבות ויצליח במעשיו.
אץ = חסר סבלנות .
אץ להעשיר לא ינקה = מי שדוחק וממהר להתעשר, ואין לו סבלנות להרוויח את עשרו בהדרגה, לא יצליח להינצל מצרות ומפשעים. גם אם יקבל משכורת גבוהה יותר במקום העבודה החדש, הרווחים לא יישארו בידו לאורך זמן - ייתכן שהחברה תפשוט רגל או תפטר אותו, או שהוא יאבד את הכסף באופן אחר.
פירושים נוספים
ניתן לפרש את הפסוק בכמה דרכים, בהתאם למשמעויות השונות של מושג האמונה בלשון המקרא :
1. אמונה = התמדה: מי שמתמיד בעבודתו, ואינו קופץ מעסק לעסק על-מנת להתעשר מהר, יזכה לברכות רבות.
2. אמונה = אמת: מי שעושה עסקים ביושר, נותן צדקה ביושר (מעשר כספים), ואינו מרמה על-מנת להתעשר מהר, יזכה לברכות רבות (רש"י, מצודת דוד) .
3. אמונה = בטחון בה': מי שיש לו סבלנות, עושה את תפקידו בעולם ומאמין שה' יעזור לו, ואינו ממהר להתעשר בתחבולות מוגזמות - יזכה לברכות רבות (מלבי"ם) .
פסוקים דומים
הפסוק קשור לפסוק הקודם - "עובד אדמתו ישבע לחם, ומרדף ריקים ישבע ריש"- מי שעובד את אדמתו באמונה (התמדה, יושר, בטחון בה') ישבע לחם, ומי שרודף אחרי דברים חסרי-תועלת במטרה להתעשר מהר - ישבע דלות ומחסור ( פירוט ).
פסוק נוסף מלמד על חשיבות הנאמנות:
-
-
- (משלי כז יח): "נֹצֵר תאנה - יאכל פריה, ושֹמֵר אדניו - יכבד": מי ששומר על בוס אחד, ואינו מחליף בוס בכל רגע לפי הנוחות, יזכה לכבוד ( פירוט ).
-
ישנם פסוקים נוספים המתארים סכנות שונות בשאיפה להתעשר במהירות:
-
-
- השואף להתעשר במהירות עלול להתפתות להצטרף לחבורה של נוכלים שבסופו של דבר יתעשרו במהירות על חשבונו: "כי רגליהם לרע ירוצו, וימהרו לשפוך דם" ( פירוט ).
- השואף להתעשר במהירות עלול לנסות לגרום לאחרים לעבוד בשבילו, וכתוצאה מכך לחשוב שהוא ה"בוס" ולשכוח את ה': "פן אשבע וכיחשתי ואמרתי מי ה'" ( פירוט ).
- השואף להתעשר במהירות עלול לנהוג בפזיזות וחוסר-אחריות, וכך גם אם יצליח להתעשר במהירות הוא יאבד את עושרו במהירות: "נחלה מבחלת בראשנה, ואחריתה לא תברך" ( פירוט ).
-
מאמרים נוספים - באדיבות גוגל
-
-
- Yeshiva.org.il - איש אמונות רב ברכות : בית המדרש של Yeshiva.org.il. שיעור נוכחי: איש אמונות רב ברכות ; הרב מעביר השיעור: הרב דוד דב לבנון; ( cache )
- מדינת ישראל : פתח רבי תנחומא בר אבא: " איש אמונות רב ברכות " (משלי כח, כ) - אתה מוצא כל מי שהוא נאמן, ... הָוֵי: " איש אמונות רב ברכות " - שכל הדברים שהיה גזבר עליהם, ... ( cache )
- מדרש רבה על פקודי ג€“ ויקיטקסט : ... ז): "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא" הוי " איש אמונות רב ברכות " שכל הדברים שהיה גזבר עליהם היו מתברכים לפי שהוא נאמן "ואץ להעשיר לא ינקה" זה קרח שהיה ... ( cache )
- ויגש - תורה.נט האתר התורני ברשת העולמי : ולפי חומר שבו ומי שהוא איש אמונות רב ברכות ואף אם ע"י דברו אמת יבא לידי בושה וכלימה - לא ימצע מלדבר אמת לפי חומר עוון השקר ועונש שלו. מוטב לו שיבוש ... ( cache )
- פרשת וישלח : כתיב (משלי כח) איש אמונות רב ברכות , זה יעקב. (שם) ואץ להעשיר לא ינקה, זה עשו. כתיב (שם י) ברכת ה' היא תעשיר ואץ להעשיר לא יעשיר, אין כתיב כאן, אלא לא ינקה, ... ( cache )
- ילקוט שמעוני - פקודי : זה שאמר הכתוב איש אמונות רב ברכות אתה מוצא כל מי שהוא נאמן הקב"ה מביא ברכות על ... דבר אחר איש אמונות רב ברכות זה משה שנעשה גזבר לעצמו ואף על פי שהיה גזבר ... ( cache )
- מורשת - יהדות | תורה | הלכה | שו"ת | פרשת שבוע | שעורים | כשרות : איש אמונות רב ברכות אדם המאמין בהשם יתברך אינו מקלל אלא לשונו ברכות ופיו יהגה חכמות ראוי לך ללמוד הרבה ספרי מוסר לדעת כי ברית כרותה לשפתיים וראוי לו לאדם ... ( cache )
- "Likutei Mohoron" : וזה בחינת (משלי כ"ח): " איש אמונות רב ברכות ", ובחינת (שמות י"ז): "ויהי ידיו אמונה ", ובחינת (שמואל~א כ"ד): "וקמה בידך ממלכת יששראל", הינו ... ( cache )
- "Likutei Mohoron" : כי אמונה הוא מקור הברכות, כמו שכתוב (משלי כ"ח): " איש אמונות רב ברכות ". וכן שבת נאמר בו, 'כי היא מקור הברכה' (בהזמר "לכה דודי"): ... ( cache )
- ג„¢ מער בי מעזלי : איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה. (כיח כ.) מרפא. ברע וציר אמונים. יפול. רשע. מלאך. (י�ג י�ז). שקר. יכזב ויפיה כזבים עד. אמונים לא ... ( cache )
- בס"ד, כ"ט אדר א' התשס"ג : איש אמונות זה משה שהוא נאמנו של הקב"ה, שנאמר (במדבר יב) לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, הוי איש אמונות רב ברכות ", הוא מביא הרבה ברכות על ידיו. ... ( cache )
- מדרש תנחומא / פרשת פקודי : איש אמונות רב ברכות (שם כח כ), זה משה שנתמנה גזבר על המשכן. .... איש אמונות רב ברכות , זה משה, שנעשה גזבר על המשכן וכל הדברים היו מתברכים על ידו, ... ( cache )
- !.דוד שסמך על דברי משה ר ב ינו כשראה שנתפלל עליו ועל שבטו : � איש אמונות רב ברכות - זה משה שנעשה גזבר על מלאכת המשכן -. שני רבותנו (שקלים פ�ה מ�ם אין ממנים שררה צל הצבור בממון פחות. ]ר^אתה מוצא שהיה משה גזבר לעצמו. ... ( cache )
- פרקי אבות ֲ» ארכיון ֲ» פרק ו - משנה ח : אומר שלמה המלך ע"ה " איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה" (משלי כח) כלומר הנושא ונותן באמונה נכסיו מתרבין שהקב"ה מזמן לו פרנסתו. ... ( cache )
- יהדות מאת הרב אריה קרן - פרשת השבוע - פרשת כי תבוא : ... ידידות, נעם, זיו השכינה הקדושה, ויודע שאין בלעדיו יתברך כלל, ובכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם, על ידי זה זוכה לחיות חיים קלים, כי איש אמונות רב ברכות , ... ( cache )
- גירושין אמון - בלוגים - תפוז אנשים : אמונה פשוטה. וזו כל הקללה של התוכחה, רחמנא לצלן, ג€¦ אמונה פשוטה בו יתברך, ויודע שבכל תנועה ותנועה שם ג€¦ מבורך, כמו שכתוב (משלי כח) איש אמונות רב ברכות , וה. ... ( cache )
- נקי = א. ללא חטא גלוי, ב. פטור מעונש או התחייבות : ... משלי כח כ: " איש אמונות רב ברכות , ואץ להעשיר לא ינקה" (פירוט); ירמיהו כה כט: "כי הנה בעיר אשר נקרא שמי עליה אנכי מחל להרע ואתם הנקה תנקו? ... ( cache )
- yeshiva.org.il - מבחנים | משלי | שאלות : " איש אמונות רב ברכות " - מה עושה באמונה? (רש"י). ל. 60. מה המשותף לנמלה, שפן, ארבה ושממית? 61. מהם שלשת הדברים שנפלאו משלמה המלך? ... ( cache )
- צור משה - מאמרים מאתר Reader : משלי כח) איש אמונות רב ברכות , זה משה שאתה מוצא כל מי שהוא נאמן הקב... זה אברהם שנאמר (ישעיה נא) הביטו אל צור חוצבתם וה' הסגירם, והסכים הקב"ה אחריו. אמר. ... ( cache )
- yeshiva.org.il - מבחנים | משלי | שאלות : " איש אמונות רב ברכות " - מה עושה באמונה? (רש"י). 60. מה המשותף לנמלה, שפן, ארבה ושממית? 61. מהם שלשת הדברים שנפלאו משלמה המלך? ... ( cache )
- מדרש רבה - וישלח : ... ישא ברכה מאת ה' וגו' כתיב (ירמיה לא) כה אמר ה' צבאות עוד יאמרו יברכך ה' נוה צדק הר הקדש וגו' כתיב (משלי כח) איש אמונות רב ברכות זה יעקב (שם) ואץ להעשיר ... ( cache )
- פרשת פקודי-חובת הזהירות הנדרשת מגבאי צדקה : שנאמר, איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה (משלי כ"ח). כפי שמצאנו בפרשה שבזכות נאמנותו של משה לתרומות ישראל, זכה שלא יקום המשכן אלא על ידו. ... ( cache )
- כח האותיות - מאמרים מאתר Reader : אשר פקד על פי משה, כך פתח ר' תנחומא ב"ר אבא כתיב (משלי כח) איש אמונות רב ברכות , זה משה שאתה מוצא כל מי... קרא עוד קרא עוד: פרשת השבוע ויקהל פקודי לפי חכמת ... ( cache )
- breslev.co.il - לך אל הנמלה עצל : " איש אמונות - רב ברכות , ואץ להעשיר - לא ינקה". לאחר שהאדם עבד את אדמתו כנדרש ג€“ חרש וזרע ג€“ הוא צריך רק להאמין במוריד-הגשם שיברך את היבולים, כדי שבסופו של דבר ... ( cache )
- בג"צ מס' 4566/90 : את האמור במשלי, כח, כ[ז]:ו " איש אמונות רב ברכות ", ייחסו חכמים למשה "שכל הדברים שהיה גזבר עליהם - היו מתברכים, לפי שהוא נאמן" (מדרש רבה, שמות, פקודי, ... ( cache )
- שערי קדושה - Hebrejskֳ¡ knihovna kabalistickֳ½ch textֵ¯ : ואמרו רבותינו ז"ל (מדרש משלי פכ"ח) איש אמונות רב ברכות , זה הנושא ונותן באמונה שנכסיו מתרבים והקדוש ברוך הוא מזמין לו פרנסתו, ולא עוד אלא שנקרא צדיק שנאמר ... ( cache )
- באורי אגדות מכות כד ע"א : וכן אמר שלמה ע"ה (משלי כט) " איש אמונות רב ברכות ". ויש לך לדעת למה תלו החכמים הענין הזה בחבקוק ולא בדוד, והיו יכולין לומר "בא דוד והעמידן על אחת שנאמר כל ... ( cache )
- עבודת הגמר!! : אל תתאמץ לחפש יתרה, כשצרכיך בטוחים לך (אמנמאפת) ועוד נאמר: אם הוא (אדם) דוחק את עצמו לחפש הצלחה, בהרף עין הוא מזיק אותה (שם); ובמשלי - איש אמונות רב ברכות , ... ( cache )
- ספר שערי קדושה : איש אמונות רב ברכות .,. זה. הנושא ונות באמונה שנכסיו מתרבי והקדוש ברו הוא מזמי לו פרנסתו.,. ולא עוד אלא שנקרא צדיק שנאמר ... ( cache )
- Rabbi Mordechai Eliyahu Shlita-koleliyahu - מוסף ראשי : דין יולדת וחולה בשבת קרא עוד... ראה קישור מצורף... (11.07.2009) מהלכות שבת קרא עוד... ראה קישור מצורף... (07.07.2009) הלכות בין אדם לחבירו ממרן הראשל"צ ... ( cache )
- Titles from 5001 to 5500 - The Bibliography of the Hebrew Book... : איש א-להים קדוש הוא · איש אלהים קדוש הוא אשרי עין ראתהו · איש אלהים קדוש הוא אשרי עין ראתהו · איש אמונות רב ברכות · איש אמונות רב ברכות ... ( cache )
- מנחת : עליהם היו מתברכים ואץ להעשיר לא ינקה זה קרח שהי�. ליטיצ כהונה גדולה מיה היי סיפו ותפתח מבקש לוי יהי'. פי עפ�ל ולהבין איך נרמז זה בואלה פקודי וגם תת הארץ ... ( cache )
- תהלים צ (רבי יהודה פתח.' וישלח יעקב מלאכים לפניו וגו פרשת וישלח יעקב : ואץ להעשיר לא ינקה . איש אמונות. רב ברכות.,. דא. הוא. בר. נש. דמהימנותא. ד. קב. הג€�. ביה. כגון. רב. ייסא. סבא. ד. אע. גג€�. דהוה. ליה. מיכלא. ההוא. יומא ...
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-09-10.
גם אנשים טובים עלולים לפשוע מתוך רעב
כששופט רואה לפניו נאשם שהוא מכיר אישית, ויודע שהוא אדם טוב, הנטיה הטבעית שלו היא לפסוק לטובתו. אך ספר משלי מזהיר:
(משלי כח כא): "הכר פנים לא טוב, ועל פת לחם יפשע גבר"
הכר פנים = הפליה לטובה או לרעה של אדם המוכר לשופט .
הכר פנים לא טוב = הכרת פנים נאסרה בכמה מקומות בתורה, אך ספר משלי גם מסביר את הסיבה, מדוע אסור להכיר את פניו של אדם שמכירים כאיש טוב:
ועל פת לחם יפשע גבר = גם האיש הטוב ביותר עלול להתדרדר לפשע מתוך רעב, כדי להשיג פת לחם; ולכן, אסור לשופט להגיד "אני מכיר אותו, לא ייתכן שהוא פושע", אלא עליו לבדוק את העובדות בצורה אובייקטיבית, עם כל הצער והקושי; ואם אינו יכול לעשות זאת, יעביר את התיק למישהו אחר.
וכך אמר יהודה בן טבאי: " "כשיהיו בעלי הדין עומדין לפניך, יהיו בעיניך כרשעים" " (אבות א ח) .
פירושים נוספים
הכר פנים לא טוב
פירשנו את הביטוי על-דרך הפשט, אך אפשר גם לדרוש שהכוונה לא טוב לנסות להכיר את הפְּנִים, הפנימיות של הנאשם, כי על פת לחם יפשע גבר, מצב של מצוקה יכול לגרום לאדם לשנות לגמרי את פנימיותו ולהוציא מעצמו דברים רעים; ולכן יש לפסוק רק לפי ראיות והוכחות מוצקות (ע"פ גליה) .
ועל פת לחם יפשע גבר
1. פירשנו יפשע גבר = הנאשם, ועל פת לחם = מצב של מצוקה הגורם לאדם לפשוע, ולכן אין להכיר פנים גם לאדם שמכירים כאדם טוב; וכן פירש מלבי"ם.
ואפשר לפרש יפשע גבר = השופט, ועל פת לחם = שוחד שהשופט מקבל:
2. כשהשופט רעב, הוא עלול לפשוע ולהכיר פנים תמורת שוחד של פת לחם, ולכן ראוי לדאוג שמשכורות השופטים יהיו מספיק גבוהות כך שלא ירעבו ללחם (אולם לא צריך שופטים שמחפשים משכורות גבוהות יותר ).
-
-
- אולם, אם עניינו של הפסוק הוא מניעת שוחד, היה ראוי לדבר רק על שוחד: "לא טוב לקחת שוחד, ועל פת-לחם יפשע גבר", ולא לדבר על נושא הכרת הפנים שהוא עניין אחר.
-
3. שני דברים הם לא טובים: הכר פנים לא טוב, ולא טוב ש על פת-לחם (כלומר שוחד) יפשע השופט ויטה את המשפט: " "היתכן שבעבור מתנה מועטת שחושב הדיין לקבל ממי שמכיר לו פנים, שיפשע בנפשו להוציא המשפט מעוקל?!" " (מצודת דוד) . לפי זה הפסוק מדבר על אותם שני עניינים שנזכרו יחד ב (דברים טז יט): "לא תטה משפט, לא תכיר פנים ולא תקח שחד..."
-
-
- אולם, לפי זה לא ברור מה הפסוק בא לחדש, והרי כבר בתורה כתוב שזה לא טוב.
-
פסוקים נוספים עם הביטויים "פת לחם", "ככר לחם"
-
-
- (בראשית יח ה): "ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת"
- (שמואל א ב לו): "והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם ואמר ספחני נא אל אחת הכהנות לאכל פת לחם"
- (שמואל א כח כב): "ועתה שמע נא גם אתה בקול שפחתך ואשמה לפניך פת לחם ואכול ויהי בך כח כי תלך בדרך"
- (מלכים א יז יא): "ותלך לקחת ויקרא אליה ויאמר לקחי נא לי פת לחם בידך"
- (משלי ו כו): "כי בעד אשה זונה עד ככר לחם, ואשת איש נפש יקרה תצוד"
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-10-22.
נבהל להון איש רע עין, ולא ידע כי חסר יבואנו
אחת הדרכים היעילות יותר להשקיע רכוש היא, להשקיע בשיתוף פעולה עם אחרים, היכולים להוסיף לך ידע שיעזור לך להרוויח יותר. ספר משלי מתייחס לאנשים החוששים לשתף פעולה:
(משלי כח כב): "נבהל להון איש רע עין, ולא ידע כי חסר יבאנו".
נבהל = משותק מרוב פחד ;
נבהל להון = משותק מרוב פחד שמא יאבד רכושו;
רע עין = מרגיש צער כשהוא רואה שאחרים נהנים, ולא רוצה לשתף אותם ברכושו ;
נבהל להון איש רע עין = כשאדם חרד שמא יאבד רכושו, הפחד משתק אותו, הוא לא מסוגל לשתף פעולה עם אחרים ולראות איך הם נהנים מרכושו.
ולא ידע כי חסר יבואנו = כשהאדם לא משתף פעולה עם אחרים, חסר לו ידע, הוא לא יודע אילו צרות ואסונות עלולים לבוא עליו ועל רכושו, אילו תקלות עלולות לקרות ולגרום לו למחסור.
הדבר נכון לא רק לגבי רכוש חומרי אלא גם לגבי קניין רוחני: כשאדם נבהל לשמור על ידיעותיו ועל חידושיו בתורה, נוהג כאיש רע עין ואינו מוכן לשתף אנשים אחרים בידיעותיו, לא יקבל מהם משוב, ולא ידע כי חסר יבואנו בחכמתו ותורתו.
פירושים נוספים
נבהל
1. פירשנו נבהל = משותק מרוב חרדה.
2. ניתן גם לפרש נבהל = ממהר מאד, נבהל להון = רוצה להשיג הון במהירות. אדם שרוצה להשיג רכוש במהירות נעשה רע עין, מצטער כשהוא רואה שלאחרים יש יותר ממנו, שהם "משיגים" אותו ב"תחרות"; וכן מצטער כשהוא נאלץ לתת לאחרים, כי הדבר כביכול "מעכב" אותו ב"תחרות": " "הבהול להרבות הון, בוודאי... ירע עינו לתת צדקה מהונו.." " (מצודת דוד) .
ולא ידע
1. פירשנו ש לא ידע היא אחד הנזקים הנגרמים ל נבהל להון איש רע עין - מאחר שאינו משתף אחרים בעסקיו, אין לו מספיק ידע כדי להיזהר ממחסור.
2. ניתן גם לפרש ש לא ידע מתאר את הטעות של נבהל להון איש רע עין - הוא לא יודע, לא מבין, שאם צריך לבוא מחסור, הוא יבוא עליו בכל מקרה; או: הוא לא מבין, שכתוצאה מהקמצנות שלו תבוא עליו קללה: " "ולא יתן לב לדעת, שבעבור מניעת הצדקה יבוא החיסרון בעושר" " (מצודת דוד) .
פסוקים קשורים
רעיון דומה נמצא ב (משלי כ כא): "נחלה מבחלת בראשנה, ואחריתה לא תברך"(קרי מבוהלת) = נחלה שמגיעה במהירות ופתאומיות, בסופה לא תהיה ברכה ( פירוט ).
ביטוי מנוגד לביטוי רע עין נמצא ב (משלי כב ט): "טוב עין הוא יברך, כי נתן מלחמו לדל"( פירוט ).
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-05-18.
מוכיח אדם - "אחרי!"
רוב האנשים אינם אוהבים שמותחים עליהם ביקורת. לכן, אנשים שרוצים למצוא חן בעיני חבריהם, עלולים להימנע מביקורת בכל מחיר. ספר משלי, כנראה, מתנגד לגישה זו:
(משלי כח כג): "מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי, חֵן יִמְצָא - מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן"
כלומר, במצבים מסוימים ובזמנים מסוימים, דווקא מי שמוכיח את האדם על חטאיו, ימצא חן בעיניו יותר ממי שמחליק לשון ( = מתעלם מפגמים ונמנע מביקורת ).
באילו מצבים ובאילו זמנים? בכך נחלקו המפרשים, והדבר תלוי בפירוש המילה "אַחֲרַי" :
1. אַחֲרַי = אחרי ה', בעקבות ה', בתוכחה על מצוות ה' (ה' הוא המדבר בפסוק זה). מי שמותח ביקורת על ענייני חול (למשל "למה אתה לובש חולצה סגולה? זה לא אופנתי!"), לא בהכרח ימצא חן בעיניו; אך מי שמותח ביקורת ומוכיח את האדם על חטאים שחטא לה' - בסופו של דבר ימצא חן בעיניו (וכמובן גם בעיני ה') יותר ממי שמתעלם מחטאיו ואומר לו "לא קרה כלום...". (רש"י בשם מדרש תנחומא; ובמדרש הביאו, כדוגמה לפסוק זה, את משה לעומת בלעם: משה הוכיח את ישראל פעמים רבות ונזכר עד היום לטובה, ובלעם שיבח את ישראל והחניף להם ונחשב עד היום לרשע) .
2. אַחֲרַי = לאחר זמן רב (ע"פ רש"י) , או אַחֲרַי = לאחר שפרש מן העבירה והיטיב את דרכיו (ע"פ מצודת דוד) . בטווח הקצר, אין זה נעים לשמוע ביקורת; אך בטווח הארוך, אנשים זוכרים לטובה את מי שהוכיח אותם ועזר להם לשפר את דרכיהם. לשם המחשה: נניח שאתם עומדים להשקיע את כל כספכם בעיסקה שנראית לכם מוצלחת ביותר. כל חבריכם מפרגנים לכם ומעודדים אתכם, ורק חבר אחד אומר שהעיסקה הזאת נראית לו מפוקפקת. אתם מתעצבנים עליו כי הוא מקלקל לכם את ההתלהבות, ובכל זאת בעקבות הדברים שלו אתם מחליטים להשאיר קצת כסף בצד, ליתר ביטחון. בסוף מתברר שהעיסקה הזאת היתה תרגיל עוקץ, הפסדתם את כל הכסף שהשקעתם בה, ורק הכסף ששמתם בצד נשאר. אחרי ככלות הכל, מי ימצא חן בעיניכם יותר - החברים שעודדו ופירגנו, או החבר שהזהיר והוכיח?
3. אַחֲרַי = אחרי שהסביר לו את הנזק שייגרם לו כתוצאה מהעבירה (ע"פ רלב"ג) . ביקורת שרירותית, ללא הסבר, גורמת לשומעים להרגיש שמנסים להשתלט עליהם ולשלול את חירותם. אך ביקורת הבאה אחרי הסבר הגיוני ומנומק, גורמת לשומעים להרגיש שהם למדו דבר חדש, קיבלו מידע רב-ערך, ולכן המוכיח מוצא חן בעיניהם.
4. אַחֲרַי = "בעקבותיי", "כמו שאני עושה". אנשים אינם מוכנים לקבל ביקורת ממי שאינו נוהג בעצמו על-פי דברי הביקורת שלו. אך כאשר דברי הביקורת מתחילים בדוגמה אישית, שלאחריה באה הקריאה " אחריי! ", הם מתקבלים באהדה רבה יותר; המוכיח מוצא חן בעיני השומעים, כי הוא דורש קודם-כל מעצמו ורק אחר-כך מאחרים.
כללים נוספים
פירשנו שהפסוק עוסק בתוכחה על מעשה רע ופסול של הזולת.
מצב נוסף שבו יש הצדקה למתוח ביקורת הוא, כאשר הזולת עושה מעשה שמפריע לי אישית, למרות שהוא לא רע מצד עצמו (למשל, מרעיש ומפריע לי לישון וכד'). במקרה זה, הכללים למתיחת ביקורת הם קצת שונים - ניתן למצוא כללים רבים בספרים העוסקים במערכות יחסים, וכן ברשת בחיפוש "איך להעביר/למתוח ביקורת".
מקורות
על-פי מאמר של אראל (הגהה: יעל) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-07-18.
ילד שמתחבר עם אנשים רעים, עלול לפגוע גם בהוריו
ספר משלי מזהיר את ההורים להשגיח על החברים של ילדיהם, ולמנוע מהם להסתובב עם חברים רעים. בין השאר, נאמר:
(משלי כח כד): "גוזל אביו ואמו ואמר אין פשע - חבר הוא לאיש משחית"
כלומר: אם רואים אדם ששודד את הוריו ואומר 'אין פשע', אין בכך כל רע - רוב הסיכויים שאותו אדם "חבר הוא לאיש משחית", יש לו חבר שלימד אותו להשחית, לגזול ולהרוס, וכך גם השחית את נשמתו.
חברים רעים עלולים לקלקל אפילו את אחד הרגשות הבסיסיים ביותר באדם - רגש הוקרת הטובה כלפי ההורים - ולגרום לבן לגזול את הוריו.
מקורות ופירושים נוספים
גוזל אביו ואמו
יש שפירשו, שהאב והאם בפסוק זה הם משל: " "אביו - הקב"ה, אמו - כנסת ישראל" " (רש"י) ; וגם הגזל הוא משל: " "המחטיא את הרבים, שגוזל הקב"ה, מפריד ממנו בניו, וגוזל מהם טובה" " (רש"י) , או " "כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה, כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל" " (ר' חנינא בר פפא, תלמוד בבלי ברכות לה: סנהדרין קב.) .
-
-
- אולם, לפי זה, הפסוק לא אומר במה בדיוק מתבטא הגזל, ולכן קשה להפיק ממנו משמעות מעשית.
-
-
- אמנם, בפסוק כ ישנו רמז לכך שהדבר קשור לברכות - "איש אמונות רב ברכות" (הרב חיים סבתו, "באור פניך", הערות בסוף הספר) . אולם, אילו הכוונה היתה לרמוז לברכות, היה ראוי לכתוב את הפסוקים זה ליד זה.
-
-
חבר
1. פירשנו חבר = רע וידיד, כמו בלשון ימינו (ראו פרופ' מרדכי זר כבוד ב'דעת מקרא', הקדמה לספר משלי) .
2. אך רוב המפרשים (ובפרט פרופ' יהודה קיל ב'דעת מקרא' על פסוקנו) . פירשו חבר = דומה, מזיק באותה מידה; כמו ב (משלי יח ט): "גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית"( פירוט ). לפי זה, הפסוק בא לגנות את האנשים הגוזלים את הוריהם ואומרים 'אין פשע', למשל משום שההורים לא מקפידים על כך וממילא נוהגים לתת לילדיהם כל מה שהם יכולים. הפסוק מלמד, שגם אדם כזה, הגוזל מאנשים שאינם מקפידים על כך, דומה לאיש משחית , כי הוא משחית את מידותיו הטובות ומתרגל לחיות מרכוש שאינו שייך לו, וסופו שגם יהיה חבר וידיד של איש משחית , ויצטרף לכנופיית שודדים.
ראו גם: רעיו של הבן .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-12-03.
רצונות מוגזמים גורמים למריבות
שתי תכונות העוזרות לאדם להימנע ממריבות הן ההסתפקות במועט והביטחון בה':
(משלי כח כה): "רחב נפש יגרה מדון, ובוטח על ה' ידשן"
נפש = הצד החומרי של החיים, הרצונות החומריים ; רחב נפש = מי שיש לו 'נפש רחבה', כלומר, הרבה שאיפות ורצונות חומריים.
גירה = עורר מריבה ; רחב נפש יגרה מדון = אדם שרוצה הרבה, ואינו מסתפק במה שיש לו, נוטה להרגיש שאנשים אחרים פוגעים בו, גם כאשר זה לא נכון. אם הוא מוכר או שכיר, הוא מרגיש שלא משלמים לו מספיק; אם הוא קונה או שוכר, הוא מרגיש שדורשים ממנו לשלם יותר מדי. ההרגשה הזאת גורמת לו להתלונן ולעורר מריבות שאין להן הצדקה אמיתית.
ובוטח על ה' = אדם המאמין שה' משגיח על כל העולם ומפקח על כל אירוע שקורה לאדם, לטוב או לרע. ובוטח על ה' ידושן = אדם שמאמין שה' משגיח על הכל, מרגיש תמיד שהוא מדושן, כלומר שבע ושמח בחלקו. הוא מאמין שה' נתן לו את כל מה שיש לו, ואם ה' לא נתן לו משהו - כנראה שזה לא מגיע לו או שאין לו צורך בזה.
אדם כזה לא ייפגע בקלות ממעשים של הזולת: כל עוד הזולת פועל כחוק, ואינו גורם לו נזק ממשי שהוא יכול לתבוע בדין, הוא לא יאשים את הזולת בנזקים שנגרמו לו, לא יגרה מדון ולא יעורר מריבה עמו, אלא יסביר לעצמו שהכל מה', ובוטח על ה' ידושן.
מקורות ופירושים נוספים
הפסוק בנוי במבנה של ניגוד, אולם הניגוד בין שני חצאי הפסוק הוא מורכב.
1. לפי פירושנו למעלה, ישנו ניגוד בין רחב נפש לבין ידושן: רחב נפש הוא אדם שיש לו רצונות חומריים מוגזמים, הוא מרגיש תמיד שחסר לו, וידושן הוא אדם שמרגיש תמיד שהוא דָשֵן, מלא ושבע ולא חסר לו כלום. המילה ידושן, בפירוש זה, מתארת תחושה סובייקטיבית של האדם.
לפי זה, למילים יגרה מדון בחצי הראשון אין הקבלה בחצי השני, ולמילים בוטח על ה' בחצי השני אין הקבלה בחצי הראשון, והפסוק הוא גירסה מקוצרת של רעיון מורכב יותר: "מי שאינו בוטח על ה', הוא רחב נפש, ולכן יגרה מדון; ומי שבוטח על ה', הוא ידושן, ולכן לא יגרה מדון": מי שאינו בוטח בה' שנתן לו את כל מה שהוא צריך, ירצה תמיד להשיג עוד ועוד ולכן יעורר מריבות; אך מי שבוטח בה', ירגיש מלא ושמח בחלקו, ולכן לא יעורר מריבות.
הניסוח המקוצר נועד לא רק כדי לחסוך בדיו אלא גם כדי להדגיש את החשיבות של כל אחת מהתכונות בנפרד, שכל אחת מהן לבדה עשויה לעזור למנוע מריבות: החצי הראשון מדגיש את תכונת ההסתפקות במועט (ההיפך מ נפש רחבה), והחצי השני מדגיש את תכונת ה בטחון בה'.
2. ויש שפירשו, שהניגוד העיקרי הוא בין רחב נפש לבין הבוטח על ה': רחב נפש הוא אדם שרוצה תמיד להשיג יותר ממה שיש לו, והבוטח על ה' הוא אדם שמאמין שמה שה' נתן לו מספיק בהחלט. המילה ידושן, בפירוש זה, מתארת את מצבו האובייקטיבי של הבוטח על ה', שה' יגמול לו בכל טוב, והוא יהיה דשן ושבע.
לפי זה, הפסוק הוא גירסה מקוצרת של רעיון שונה במקצת: "רחב נפש יגרה מדון ולכן לא יהיה מדושן, אך הבוטח על ה' לא יגרה מדון ולכן ידושן ": " "המתאוה למלאות נפשו בכל דבר בשפע רב, דרכו לחרחר ריב בעבור רוגז הלב על כי יחסר לו בכל עת, והוא דואג ועצב בעבור התאוה ובעבור המריבה, ומשמן בשרו ירזה; אבל הבוטח בה' שהוא יזמין לו די מחסורו ולא יוסיף עצב, הרי הוא נעשה דשן ושמן" " (מצודת דוד) , " "מי שנפשו רחבה, ואינו שמח בחלקו, הוא כועס תמיד, כי הכל מעט לו, ומצטער תמיד על העולם שאינו שלו. ובעת שהאדם בכעס, אם יארע לו אפילו דבר קטן, הוא יריב, כי הוא בלא זה בכעס. וזהו רחב נפש יגרה מדון תמיד. אבל ובוטח על ה' ושמח בחלקו - ידושן, שמסתפק במה שיש לו" " (הגאון מווילנה, ודומה לזה מצודת דוד) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-12-11.
נותן לרש אין מחסור, ומעלים עיניו רב מארות
ספר משלי מטיף לעזרה לעניים, ואף משתמש במידה מסויימת של ציניות:
משלי כח כז: " "נותן לרש - אין מחסור, ומעלים עיניו - רב מארות" "
הנותן לרש חושב "חבל, נתתי לו כסף, עכשיו אין לי כסף", אך למעשה אין מחסור - הדבר היחיד שלא יהיה לו זה מחסור.
והמעלים עיניו ואינו נותן לרש חושב "יופי, לא נתתי לו, עכשיו יהיה לי הרבה", אך למעשה רב מארות - יהיו לו הרבה קללות וחסרונות.
מקורות ופירושים נוספים
הרעיון לקוח מדברי אברהם אהוביה: " "האיש, שייתן לרש די מחסורו, יחסר לו המחסור; והאיש, אשר יעלים עיניו מצרכי העני ולא ייתן לו מברכתו - הוא יתעשר במארות" " ("ככל הכתוב" עמ' 260) .
פסוקים דומים
רעיון דומה נמצא בפסוקים:
-
-
- משלי יא כד: " "יש מפזר - ונוסף עוד, וחושך מִיֹשֶר - אך למחסור" " ( פירוט )
- משלי כב ט: " "טוב עין הוא יברך, כי נתן מלחמו לדל" " ( פירוט )
- משלי יט יז: " "מלוה ה' חונן דל , וגמלו ישלם לו" "
-
ראו גם: ציניות בתנ"ך .
מאמרים נוספים - באדיבות גוגל
-
-
- . ֲ©דרש משלי : נותן לרש אין מחסור ומעלים עיניו ד. הבד�א אס ללצים *זוא יליץ ג€¢ ... מארות י ד�א נותן לרש אין מחסור � אס בא עני אצלך שחרית תן לו. ערבית תי לו . ... ( cache )
- היה ר� יונתן בן יוסףקלא) אומר הנותן מתוך הדוחק סופו 8 דברים טו ח ט : מכפיל לו פרנסתו ואינו מחסרו דכתיב נותן לרש אין מחסור קלג) אבל מי שיש לו. ממון ומעלים עיניו הקביה נותן מארה באותו הממון דכתיב וסעלים עיניו רב מארותקלד): ... ( cache )
- Yeshiva.org.il - צדקה וחסד : וכמ"ש שלמה המלך ע"ה נותן לרש אין מחסור (משלי כ"ח כ"ז), ר"ל לא יחסרו לו ממה שהקציבו לו להרויח. ואין ספק שאם יתבונן האדם בשכלו וידע התועלת הגדולה שתצמח לו ... ( cache )
- וקח דרוש ג ייבשה אברהם : והשתא ז"ש נותן לרש אין מחסור כלומר ראם האיש. הניחן לרש היא בטנה שלא יהיה לו מחסיר דהיינו. שיש לו מאחים חסר דינר יניחן לרש זוז אחר כרי ... ( cache )
- אורחות צדיקים : עוד כתיב: " נותן לרש אין מחסור " (שם כח, כז). ואמר דוד על האנשים הנדיבים: "פזר נתן לאביונים, צדקתו עמידת לעד" (תהילים קיב, ט). והמידה החשובה הזאת הלוואה היא ... ( cache )
- TanakhML Project. Text Browser. BHS : ... ידשן׃ 26ן»¿ בוטח בלבו הוא כסיל והולך בחכמה הוא ימלט׃ 27ן»¿ נותן לרש אין מחסור ומעלים עיניו רב־ן»¿מארות׃ 28ן»¿ בקום רשעים יסתר אדם ובאבדם ירבו צדיקים׃ ... ( cache )
- כה תברכו את בני ישראל : עניינו של משל זה הוא כעניין המשל " נותן לרש אין מחסור ..." (כח 27). שאר הכתובים הרבים אינם מפרשים את טיבה של הברכה. אבל מכיוון שאין אדם מברך את רעהו אלא על ... ( cache )
- Provֳ©rbios 28 : 27, כז נותן לרש אין מחסור ומעלים עיניו רב-מארות, ֲ¶ Ko te tangata e hoatu ana ki te rawakore, e kore ia e hapa; ko te tangata ia e kaupare ana i ona kanohi, ... ( cache )
- עבודת הגמר!! : ... אך יש לזוקפו גם לסגולות אחרות: עקב ענווה, יראת יהוה - עושר וכבוד וחיים (כ"ב ד); נותן לרש אין מחסור , ומעלים עיניו רב מארות (שם כ"ח כז). ... ( cache )
- Provֳ©rbios 28 : כז נותן לרש אין מחסור ומעלים עיניו רב-מארות. 28, ֲ¶ Ka ara te hunga kino, ka huna nga tangata i a ratou: na ki te ngaro ratou, ka tupu te hunga tika. ... ( cache )
- ילקוט שמעוני - משלי : נותן לרש אין מחסור . א"ר עקיבא כל מי שנותן צדקה לעני אין מחסור, אבל אם העלים עיניו רב מארות: בקום רשעים יסתר אדם בקום רשעים זה עשו הרשע, יסתר אדם זה יצחק, ... ( cache )
- ערכי משלי : נותן לרש אין מהםור ומעלים עיניו רב מארות . [כ�ח כ�ז]. ואין. פתע ישבר. תובהות מקשה עורף. איש. [כיינו א.] מרפא. מלך שופט באמת דלים בסאו לעד יבון [כ�נו י�ד] ... ( cache )
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-08-17.
