ביאור:משלי יג
מתוך ויקיטקסט
|
פסוקים רבים בספר משלי מתארים דרכי חינוך מותאמות אישית. ראו דרכי ענישה בספר משלי |
- א בֵּן חָכָם מוּסַר אָבזוכה לשמוע דברי ביקורת מאביו (לחץ על המילה לפירוט), וְלֵץהלועג לחכמה (לחץ על המילה לפירוט) לֹא שָׁמַע גְּעָרָהאביו אינו גוער עליו כי התייאש מלחנכו (לחץ על המילה לפירוט).
- ב מִפְּרִימהתוצאות של- (לחץ על המילה לפירוט) פִי אִישׁדברי המוסר שהאדם מטיף לבנו החכם יֹאכַל טוֹבייהנה האב ו/או הבן, וְנֶפֶשׁ בֹּגְדִיםהאבות המועלים בתפקידם ואינם מחנכים את בניהם (לחץ על המילה לפירוט) חָמָסיסבלו מקלקול והשחתה (לחץ על המילה לפירוט).
- ג נֹצֵרשומר היטב (לחץ על המילה לפירוט) פִּיואת דבריו, שלא לדבר כשלא צריך - שֹׁמֵר נַפְשׁוֹחייו (לחץ על המילה לפירוט), פֹּשֵׂק שְׂפָתָיומרחיב את שפתיו ומדבר בלי הגבלה - מְחִתָּהשבר והרס (לחץ על המילה לפירוט) לוֹ.
- ד מִתְאַוָּה וָאַיִןאך לא מוצאת את תאוותה נַפְשׁוֹ עָצֵלנפשו של אדם עצל, וְנֶפֶשׁ חָרֻצִים תְּדֻשָּׁןתקבל את כל תאוותה.
- ה דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק, וְרָשָׁעואת הרשע המשקר יַבְאִישׁ וְיַחְפִּירהצדיק יבייש ויחרף, בכך שיחשוף את שקריו (לחץ על המילה לפירוט).
- ו צְדָקָהדרכו של הצדיק היא - (לחץ על המילה לפירוט) תִּצֹּרלשמור ולהגן (לחץ על המילה לפירוט) תָּם דָּרֶךְעל החפים מפשע (לחץ על המילה לפירוט), וְרִשְׁעָהודרכו של הרשע היא - תְּסַלֵּףלעקם ולעוות חַטָּאתאת החטאים, כלומר להציגם כמעשים טובים (לחץ על המילה לפירוט).
- ז יֵשׁ מִתְעַשֵּׁרמתחזה לעשיר (לחץ על המילה לפירוט) וְאֵין כֹּל, מִתְרוֹשֵׁשׁמתחזה לעני וְהוֹן רָב.
- ח כֹּפֶר נֶפֶשׁ אִישׁ - עָשְׁרוֹלפעמים, כדי להציל את חייו, נדרש העשיר לתת את כל רכושו (לחץ על המילה לפירוט), וְרָשׁ - לֹא שָׁמַע גְּעָרָהומהעני לא דורשים שום דבר ולא מותחים עליו ביקורת (לחץ על המילה לפירוט).
- ט אוֹרהצלחה שאינה תלויה בחומר (ראו מלבי"ם, הגר"א) צַדִּיקִים יִשְׂמָחיצמח וירבה, וְנֵרהצלחה התלויה בחומר רְשָׁעִים יִדְעָךְ.
|
פסוק י בפרקנו מדבר על הנזקים שגורם בטחון עצמי מופרז לצוות; פסוק דומה בפרק יא מדבר על הנזקים שגורם בטחון עצמי מופרז לאדם יחיד. ראו נזקי הזדון |
- י רַק בְּזָדוֹןכאשר אנשי הצוות נוהגים בביטחון עצמי מופרז (לחץ על המילה לפירוט) יִתֵּןהתוצאה היא (לחץ על המילה לפירוט) מַצָּהמריבה קשה (לחץ על המילה לפירוט), וְאֶתעם נוֹעָצִיםאנשים שאינם בטוחים בדעתם אלא מתייעצים זה עם זה חָכְמָה.
- יא הוֹן מֵהֶבֶלשמגיע בקלות, ללא מאמץ (לחץ על המילה לפירוט) יִמְעָט, וְקֹבֵץ עַל יָדהצובר הון בעמל כפיו יַרְבֶּה.
- יב תּוֹחֶלֶתהמתנה, ציפיה מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵבגורמת למחלה בלב, המקום בו נמצאות המחשבות, כלומר לדיכאון וייאוש (לחץ על המילה לפירוט), וְעֵץ חַיִּיםוהדבר שמביא חיים ללב ומרפא את הדיכאון הוא- (לחץ על המילה לפירוט) תַּאֲוָה בָאָהכשאדם חושב בליבו על כל הדברים שהתאוה להם וקיבל, במקום לחשוב על מה שעדיין אין לו (לחץ על המילה לפירוט).
- יג בָּז לְדָבָרהמזלזל בדבר אחד מדברי ה' (לחץ על המילה לפירוט) - יֵחָבֶל לוֹייגרם נזק לגופו או לרוחו (ראו הגר"א), וִירֵא מִצְוָההמתייחס ביראת-כבוד למצוה אחת ממצוות ה' (ראו מלבי"ם) הוּא יְשֻׁלָּםיהיה שלם בגופו וברוחו.
|
ישנם עוד כמה מקורות לחיים בספר משלי. ראו ארבעה מקורות לחיים |
- יד תּוֹרַת חָכָם - מְקוֹר חַיִּים, כי הוא מלמד את חניכיו להיזהר ו- לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת.
- טו שֵׂכֶלחכמה וכישרון טוֹב יִתֶּןגורמים לכך ש- חֵןהאדם מוצא חן בעיני הזולת ומצליח להשפיע עליו, וְדֶרֶךְ בֹּגְדִיםאך לבוגדים יש דרך אחרת ליצור קשר עם הזולת - הם משתמשים ב- אֵיתָןכוח ואלימות, ואינם מושפעים משכל וחן (לחץ על המילה לפירוט).
- טז כָּלאת כל מעשיו עָרוּםאדם פיקח וזהיר (לחץ על המילה לפירוט) יַעֲשֶׂה בְדָעַתבבדיקה מעמיקה וממוקדת (לחץ על המילה לפירוט), וּכְסִיל יִפְרֹשׂיפזר את מעשיו במקומות רבים ויעשה אותם ב- אִוֶּלֶתשטחיות (לחץ על המילה לפירוט).
- יז מַלְאָךְשליח רָשָׁעשל אדם המתכנן לפגוע בזולת במזיד (לחץ על המילה לפירוט) יִפֹּל בְּרָעייענש גם הוא על המעשים הרעים שעשה, למרות שכביכול רק מילא פקודה (לחץ על המילה לפירוט), וְצִירשליח אֱמוּנִיםהנאמן לשניים, גם לשולחו וגם לאנשים שאליהם נשלח מַרְפֵּאירפא ויתקן את הפקודה כך שלא תגרום נזק, ורק אז יקיימה.
- יח רֵישׁמחסור וְקָלוֹן -הם עונשו של- פּוֹרֵעַ מוּסָרהמתייחס בביטול לביקורת (לחץ על המילה לפירוט), וְשׁוֹמֵרמתייחס ברצינות ל- תּוֹכַחַתביקורת עניינית - יְכֻבָּד.
- יט תַּאֲוָה נִהְיָהמתהווה ומתממשת (לחץ על המילה לפירוט) תֶּעֱרַבמתוקה ונעימה לְנָפֶשׁלצד החומרי של האישיות (לחץ על המילה לפירוט),ולכן וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים סוּר מֵרָע.
- כ (הלוך) הוֹלֵךְ אֶתעם חֲכָמִיםהיודעים ללמד (לחץ על המילה לפירוט) - (וחכם) יֶחְכָּם, וְרֹעֶהמתרועע עם- (לחץ על המילה לפירוט) כְסִילִיםטיפשים ורעים (לחץ על המילה לפירוט) יֵרוֹעַיושפע ממידותיהם הרעות ויהיה רע כמותם (לחץ על המילה לפירוט).
- כא חַטָּאִיםחוטאים בקביעות תְּרַדֵּף רָעָהיש לרדוף כדי להעניש, וְאֶת צַדִּיקִים יְשַׁלֶּם טוֹביש לתת להם שכר.
- כב טוֹבאיש טוב יַנְחִיל בְּנֵי בָנִיםיש לאפשר לו להוריש את כל רכושו לצאצאיו (לחץ על המילה לפירוט), וְצָפוּןויש לשמור לַצַּדִּיק חֵילאת רכושו של אדם- חוֹטֵא.
- כג רָב אֹכֶלרוב האוכל בעולם נוצר ע"י- נִירעבודה קשה בשדה של- (לחץ על המילה לפירוט) רָאשִׁיםפועלים עניים, וְיֵשׁולפעמים יש פועל ש- נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט.
- כד חוֹשֵׂךְנמנע בכל מחיר משימוש ב- (לחץ על המילה לפירוט) שִׁבְטוֹאמצעי ענישה (לחץ על המילה לפירוט) -נראה כאילו אוהב את בנו אך למעשה- שׂוֹנֵא בְנוֹכי אינו דואג לו שלא יתדרדר לפשע, וְאֹהֲבוֹאך אב האוהב את בנו - שִׁחֲרוֹ מוּסָרמקדים ומותח עליו ביקורת לפני שיתדרדר (לחץ על המילה לפירוט).
- כה צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹבהתאם לצרכי גופו, לא פחות ולא יותר (לחץ על המילה לפירוט), וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָרחסר בה מקום להכיל את כל האוכל שהם מנסים לדחוס לתוכה (לחץ על המילה לפירוט).
{פ}
ביאורי פסוקים
גערה? זה לא נורא
"ממך אני מצפה ליותר", אומר המורה לתלמיד הטוב, כדי להסביר לו מדוע הוא מעניש אותו על מעשה, שכאשר תלמידים רעים עושים אותו - הם לא זוכים אפילו לגערה.
האם יש היגיון חינוכי בגישה זו?
על-פי ספר משלי נראה שכן - יש טעם להשקיע יותר בחינוכם של תלמידים בעלי פוטנציאל גבוה יותר להתקדמות, אך יש להסביר להם היטב את הסיבה לכך.
כך ניתן ללמוד משני פסוקים בספר משלי, שבהם מופיע הביטוי "לא שמע גערה":
נראה לי שיש קשר בין הפסוקים:
-
-
- בפסוק א, הבן החכם מתלונן על כך שהוא - הבן החכם - צריך לשמוע דברי מוסר אב קשים וכואבים, בעוד שהבן הלץ לא שמע גערה ; הבן החכם שואל: "מדוע אתה דורש ממני כל-כך הרבה, וממנו אתה לא דורש כלום?!"
- בפסוק ח, האב עונה לו במשל: כשהאדם עשיר - אנשים מבקשים ממנו "טובות", והוא נותן להם מעושרו, ובכך מכפר על נפשו ; אך כשהאדם עני - רש - אנשים לא מבקשים ממנו שום דבר, והוא לא שמע גערה ותוכחה על כך שאינו עוזר, כי כולם מרחמים עליו ואף אחד לא מצפה להשיג ממנו שום תועלת. "האם משם כך תעדיף להיות רש?!".
-
פירושים נוספים
1. פירשנו שהביטוי "לא שמע גערה" מציין, בשני הפסוקים, את התוצאה:
-
-
- הלץ אינו שומע גערות מכיוון שהוריו התייאשו מלהוכיח אותו: " "ולץ לא שמע גערה - שאינו מקבל תוכחות" " (רש"י) ; פירוש זה מתאים לפסוקים אחרים על לצים וביקורת .
- והרש אינו שומע גערות כי אי אפשר להוציא ממנו כסף: " "המתרושש... ממלט עצמו מכמה סיבות באות ומתגלגלות על העשיר, וזה שה רש לא שמע גערה משום אדם" " (רלב"ג) ; ולא רק מבני אדם אלא גם מה': " "הרש, שאין לו ממון, הקב"ה אינו מביא עליו ייסורים כלל, שאין לו במה לפדות את עצמו. ולא די שאינו מביא עליו את הייסורים, אלא אפילו שום גערה אינו שומע, אלא שליו ושוקט" " (הגאון מווילנה) . פירוש זה מתאים לפסוקים אחרים המדברים על אנשים המתחזים לעניים - ראו כסף ושקרים .
-
2. אך אפשר לפרש "לא שמע גערה" מציין, בשני הפסוקים, את הסיבה :
-
-
- הילד נעשה לץ מכיוון שהוריו לא גערו בו: " "ואם נראה שהוא לץ , בוודאי לא קבל גערת האב שהוכיחו" " (מצודת דוד, וכן רלב"ג) , כמו שקרה לאדוניהו בן דוד, ש (מלכים א א ו): "ולא עצבו אביו מימיו לאמר 'מדוע ככה עשית'...", ובסוף ימיו של דוד הוא מרד בו והמליך את עצמו.
- העושר מכפר על העשיר מכיוון שהוא אינו גוער ברש המבקש ממנו עזרה: " "עשרו של אדם הוא כופר נפשו, שעשה ממנו צדקה... ובלבד שלא ישמיע גערה לרש שנותן לו ואינו מכלימו" " ( רש"י, מצודות, רמב"ם הלכות מתנות עניים).
- אולם כדי שההקבלה תהיה מדוייקת יותר, יש לפרש את פסוק ח קצת אחרת: " האיש העשיר זכה בעושרו משום שמסר את נפשו כדי להשיג אותו; והאיש הרש נעשה רש משום שלא שמע גערה - לא שמע בקול האנשים שגערו בו על אורח-חייו הבזבזני, וכך איבד את כל רכושו".
-
ניתן לסכם את הפירושים בטבלה:
|
פסוק |
פסוק א: "בן חכם מוסר אב, ולץ לא שמע גערה" |
פסוק ח: "כפר נפש איש עשרו, ורש לא שמע גערה" |
|
"לא שמע גערה" - סיבה |
אם הבן חכם - זה מפני שהוא שמע מוסר אב , ואם הוא לץ - זה מפני שהוא לא שמע גערה כשהיה ילד |
האיש העשיר זכה בעושרו משום שמסר את נפשו כדי להשיג אותו; והאיש הרש נעשה רש משום שלא שמע גערה - לא שמע בקול האנשים שגערו בו על אורח-חייו הבזבזני, וכך איבד את כל רכושו; או: עושרו של האיש מכפר על נפשו כאשר הוא נותן צדקה, ובלבד שהרש שהוא נתן לו צדקה לא שמע אף-פעם גערה מפיו, כי מי שנותן צדקה לעני וגוער בו - הפסיד את זכות המצוה. |
|
"לא שמע גערה" - תוצאה |
בן חכם אוהב ללמוד , ולכן זוכה לשמוע את דברי המוסר של אביו ; ובן לץ שונא לשמוע דברי ביקורת , ולכן הוא לא שמע אפילו גערה מימיו, (ראו מוסר אב ) |
אדם רוצה להיות עשיר כי עושרו של האיש מגן על נפשו , אנשים לא פוגעים בו כי הם רוצים ליהנות מעושרו; אדם רוצה להיות עני כי הרש לא שמע מעולם גערה ותוכחה מאנשים, כי הם מרחמים עליו |
פסוקים נוספים על גערה של אדם באדם:
-
-
- (ישעיהו ל יז): "אלף אחד מפני גערת אחד מפני גערת חמשה תנסו עד אם נותרתם כתרן על ראש ההר וכנס על הגבעה"
- (ירמיהו כט כז): "ועתה למה לא גערת בירמיהו הענתתי המתנבא לכם"
- (משלי יז י): "תחת גערה במבין, מהכות כסיל מאה"- כשגוערים באדם נבון, הגערה עלולה לגרום לו נזק ( פירוט ).
- (קהלת ז ה): "טוב לשמע גערת חכם, מאיש שמע שיר כסילים"( פירוט )
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-01-10.
מפרי פי איש יאכל טוב, ונפש בוגדים חמס
(משלי יג ב): "מפרי פי איש יאכל טוב, ונפש בגדים חמס"
הצלע הראשונה בבירור חיובית, והצלע השניה בבירור שלילית, מכאן שהצלעות מנוגדות, אך הניגוד המדוייק לא ברור:
1. טוב - בוגד
יש מפרשים, שהניגוד הוא בין "טוב" (שמשמעו "איש טוב") לבין "בוגדים". לפי זה, יש לקרוא (ראו פירוש אבן עזרא) :
-
-
- את הצלע הראשונה: "מפרי פי איש טוב יאכל טוב" או "מפרי פיו יאכל טוב איש טוב";
-
- ואת הצלע השניה: "ונפש בוגדים תאכל חמס";
-
כלומר: איש טוב, המדבר דברים טובים, יקבל שכר טוב על דיבוריו; אך איש בוגד, המדבר דברי שקר ומרמה, יסבול מהחמס ( =הקלקול וההשחתה ) שבדבריו. (ראו גם פירוש הגר"א והפירוש השני של מלבי"ם) .
2. פי - נפש
אפשר לפרש, שהניגוד העיקרי הוא בין אנשים האומרים בפיהם את מה שצריך להגיד (כגון: דברי תורה וחינוך, או דברי ביקורת על החוטאים), לבין אנשים השומרים בתוך נפשם את הדברים, ומכסים אותם כמו בבגד :
-
-
- אנשים שמדברים בזמן הנכון, יאכלו פרי טוב, כלומר, ייהנו מהתוצאות החיוביות של דבריהם, אם דבריהם הצליחו להשפיע - מפרי פי איש יאכל טוב ;
-
- ואנשים ששומרים הכל בבטן ואינם מדברים כשצריך לדבר, יגרמו קלקול והשחתה לנפשם - ונפש בוגדים חמס .
-
לפי זה, ייתכן שהפסוק ממשיך את הפסוק הקודם (משלי יג א): "בן חכם - מוסר אב, ולץ - לא שמע גערה": כדי שהבן יהיה חכם, יש להטיף לו מוסר, לחנך אותו בדברים, וכאשר האב נוהג כך - "מפרי פי איש יאכל טוב"; אך כאשר אדם בוגד בתפקידו ושומר את דבריו לעצמו, הוא לא יצליח לחנך ויגרום קלקול והשחתה (ראו לדבר רק עם האנשים הנכונים ).
ויש מפרשים ששני הניגודים הללו קיימים: האיש הטוב , שיש לו מחשבות טובות, אומר אותן בגלוי בפיו, וכך מצליח לממש את תוכניותיו ונהנה מהתוצאות החיוביות של דבריו; אך הבוגד מסתיר את מזימותיו, ובסופו של דבר פוגע בעצמו: " "ולא זכר פיהם, כי הם מעלימים כוונתם" " (רלב"ג) .
3. טוב - חמס
ייתכן שהניגוד הוא בין "טוב" (שמשמעו "דבר טוב") לבין "חמס" (שמשמעו "דברי חמס", דברים מקולקלים ומושחתים):
-
-
- מפרי פי איש - מדבריו של אדם, הנמשלים לפירות - צריך לאכול טוב - צריך לבחור את הדברים הטובים ולהקשיב להם, ולא להקשיב לדברי גנאי ולשון הרע;
- ונפש בוגדים - הבוגדים חפצים ורוצים בחמס (רש"י, רבי יונה) , ולכן הם לוקחים מדבריו של הזולת דווקא את הדברים הרעים.
-
פירוש דומה פירש מלבי"ם, פירוש ראשון; רק שהוא פירש ש"פי איש" הוא משל לחכמה ולמידות האישיות, שיש לבחור מתוכם רק את הטוב .
לעיון נוסף:
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-12-30.
עו"ד צדיק ועו"ד רשע
יש עורכי דין שהאמת עומדת אצלם מעל הכל, ויש כאלה שיעשו כל דבר כדי להשיג זיכוי או הרשעה. מעיון בספר משלי נראה, שגם בזמן שלמה המלך היו אנשים כאלה (אם כי, כנראה, לא קראו להם "עורכי דין"):
"דבר שקר ישנא צדיק, ורשע יבאיש ויחפיר.
צדקה תצר תם דרך, ורשעה תסלף חטאת."
אדם שרוצה שהצדק ייצא לאור (להלן: הצדיק) , רוצה שכל אחד יקבל את המגיע לו - לא פחות ולא יותר; לכן, עו"ד צדיק שונא דברי שקר ; דברי שקר מעוותים את המציאות ואינם מאפשרים לעשות צדק.
ניגודו של הצדיק (להלן: הרשע) אינו מתעניין כלל בצדק, ולכן, עו"ד רשע מוכן להבאיש ( = לקלקל ולהפסיד ) את שמו הטוב של האדם שנמצא בצד השני של המתרס המשפטי, לגרום לו בושה וחרפה על לא עוול בכפו, רק כדי שהוא יורשע / שהצד שלו יזוכה.
הצדקה היא דרכו של הצדיק; דרכו של הצדיק היא לשמור ולנצור על התם-דרך ( = השלם ללא פגם במעשיו ), כך שלא ייענש בחינם; ודרכו של הרשע היא לסלף ולעוות את מעשה החטא של כך שייראה חמור יותר / קל יותר ממה שהוא באמת, העיקר שהנאשם יורשע / יזוכה, לפי העניין.
פירושים נוספים
לפסוק ה
1. "ורשע יבאיש ויחפיר" - פירשנו שהנושא הוא הרשע , הגורם בושה וחרפה לאחרים (וכך פירשו רוב המפרשים) .
2. ואפשר גם לפרש שהנושא הוא הצדיק , הגורם בושה וחרפה לרשע, בכך שהוא חושף את שקריו (מלבי"ם פירוש שני) .
3. ויש אומרים שהפעלים "יבאיש" ו"יחפיר" הם פעלים עומדים - הרשע מבאיש ומחפיר את עצמו בשקריו (דעת מקרא) .
לפסוק ו
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-09-23.
צדקה תצר תם דרך, ורשעה תסלף חטאת
דרכו של הצדיק היא להגן על התמימים, ודרכו של הרשע היא לסלף את החוטאים:
(משלי יג ו): "צדקה תצר תם דרך, ורשעה תסלף חטאת"
צדקה היא דרכו של הצדיק ( = הנותן לכל אחד את שמגיע לו );
רשעה היא דרכו של הרשע ( = הפוגע בזולת במזיד ).
צדקה תצור תם דרך = דרכו של הצדיק היא, לשמור ולהגן על אנשים תמימי דרך ( = שלמים ללא פגם במעשיהם );
ורשעה תסלף חטאת = דרכו של הרשע היא, לסלף ולעקם את דרכם של האנשים החוטאים ( = העוברים עבירות בשוגג או מתוך חוסר-איפוק ) כלומר - להציג אותם כעבריינים גדולים יותר ממה שהם באמת (למשל על-מנת להפליל אותם במשפט כאשר הם נמצאים בצד השני), או - להסית אותם ולגרום להם להיות עבריינים גדולים יותר, או להיפך - לעקם ולעוות את החטא שלהם כך שייראה כמעשה טוב.
משמעות הפסוק היא, למעשה, " צדיק יצור תם דרך, ורשע יסלף חטאת", אך לשם גיוון, השתמש הכותב בלשון נקבה וכתב "צדקה" ו"רשעה".
והפסוק קשור לפסוק הקודם (משלי יג ה): "דבר שקר ישנא צדיק, ורשע יבאיש ויחפיר":
-
-
- הצדיק שונא דברי-שקר כי הם פוגעים בחפים מפשע,
- והרשע אוהב להגיד דברים רעים הגורמים בושה וחרפה ליריביו ( פירוט )
-
פירושים נוספים
1. יש מפרשים, שהפסוק מלמד שיש קשר ישיר וטבעי בין המעשים לבין השכר והעונש: " "הצדקה עצמה תלמד זכות ותצור את התם דרך - זה הנותן צדקה בתמימות לא להתיהר: והרשעה עצמה תוליך את בעל החטאת בדרך מעוקל להכשל בה" " (ע"פ רש"י ומצודת דוד) ; מעין הפסוק בספר קהלת "כורה שחת בה ייפול".
-
-
- אולם, לפי פירוש זה, לא ברורה המשמעות המעשית של הפסוק - מה זה משנה, מבחינה מעשית, אם הגמול בא באופן טבעי או לא?
- בנוסף לכך - מבחינה מילולית יש הבדל בין חוטא לבין רשע (כמו גם בין צדקה לבין תום-דרך), כפי שהסברנו בגוף המאמר. אילו הפסוק היה בא ללמד את עיקרון "מידה כנגד מידה", היה ראוי לכתוב "צדקה תיצור את הצדיק, ורשעה תסלף את הרשע".
-
2. ויש מפרשים, שהפסוק מלמד שהתכונות צדקה ותום-דרך משלימות זו את זו לטובה - הצדקה עוזרת לשמור על התמימות ; ומצד שני, התכונות רשעה וחטאת משלימות זו את זו לרעה - הרשעה מסלפת ומחמירה עוד יותר את תכונת החטאת (ע"פ מלבי"ם) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-09-23.
כסף ושקרים
מדי פעם מתפרסמים סיפורים על אנשים שנחשבו לעשירים, ולמעשה הם שקועים בחובות גדולים; או להיפך - אנשים שנחשבו לעניים, ולמעשה יש להם הרבה כסף ורכוש. הטעיות מסוג זה היו כבר בזמן התנ"ך:
משלי יג ז: " "יש מתעשר - ואין כל, מתרושש - והון רב" ".
אחת המשמעויות של בניין התפעל היא העמדת פנים; לפי זה, מתעשר = מעמיד פנים שהוא עשיר; מתרושש = מעמיד פנים שהוא רש; יש אדם שמעמיד פנים שהוא עשיר ולמעשה אין לו כלום, ויש אדם שמעמיד פנים שהוא עני ולמעשה יש לו הרבה רכוש .
חשוב לזכור את זה, במיוחד, בשני מקרים:
-
-
- כשמישהו מציע לכם "הזדמנות עסקית משתלמת במיוחד", וכדי להוכיח לכם עד כמה ההזדמנות הזאת משתלמת, הוא טוען שהוא התעשר כתוצאה מההזדמנות הזאת. אל תמהרו להאמין לו - ייתכן שהוא " "מתעשר ואין כל" " (אמנם, גם אם הוא באמת עשיר, אין זה אומר שההזדמנות העסקית שהוא מציע לכם אכן משתלמת - ראו חכם בעיניו איש עשיר ).
- כשמישהו טוען שהוא עני ומבקש עזרה, אבל לא מוכן להסתפק במוצרים בסיסיים כגון מזון או כרטיס נסיעה באוטובוס, אלא דורש שתתנו לו דווקא כסף. אל תמהרו להאמין לו - ייתכן שהוא " "מתרושש והון רב" ".
-
יש אנשים שמטעים לא רק את הזולת אלא גם את עצמם:
-
-
- יש אדם שמתנהג כמו עשיר , חי ברווחה ומבזבז הרבה כסף, עד שהצ'קים מתחילים לחזור והוא מגלה ש אין לו כלום ;
- ויש אדם שמתנהג כמו רש , חי בצמצום ובחיסכון, כאשר למעשה יש לו הון רב שאינו נהנה ממנו.
-
הפסוק הבא
גם הפסוק הבא מדבר על עשירים ורשים (משלי יג ח): " "כופר נפש איש - עושרו, ורש - לא שמע גערה" ". מה הקשר בין שני הפסוקים?
1. ייתכן שפסוק ח נותן סיבה - מדוע אנשים מרמים בקשר למצבם הכלכלי:
-
-
- כשאנשים חושבים שאדם הוא עשיר, הם לפעמים מתייחסים אל העושר שלו כאל כופר נפש - הם יעדיפו לא לפגוע בו (גופנית או נפשית), כדי שיוכלו לקבל ממנו כסף (ראו למשל ירמיהו מא ח: " "ויאמרו אל ישמעאל 'אל תמתנו כי יש לנו מטמנים בשדה חטים ושערים ושמן ודבש'; ויחדל, ולא המיתם בתוך אחיהם" "); ויש אנשים שאצלם התחושה של עושר היא תחליף לצרכים נפשיים - אדם מוציא הרבה כסף כדי להרגיש חזק; קונה הרבה מתנות לבני משפחתו וחבריו כדי להרגיש נדיב ואהוב; קונה לעצמו בגדים יקרים כדי להשתלב בחברה של עשירים.
- כשאנשים חושבים שאדם הוא רש ומסכן, הם לפעמים מרחמים עליו ולא גוערים בו, גם כשהוא עושה דברים לא מקובלים (ראו גם: לא שמע גערה ; ודל מבין יחקרנו ).
-
2. וייתכן שפסוק ח נותן עצה - איך לברר אם אדם הוא באמת עשיר/עני, או שהוא מתחזה:
-
-
- ורש לא שמע גערה - הרש לא רגיל לשמוע שגוערים בו, ולכן הוא גם לא נוהג להשמיע גערות; ולכן, אם מישהו גוער בך (למשל, קבצן שצועק ואומר "למה אתה נותן לי רק 10 אגורות?!", או "למה אתה לא מאמין לי?!"), אפשר להסיק מכאן שהוא לא באמת רש, אלא כנראה מתחזה. ראו גם: תחנונים ידבר רש .
- אולם, לפי פירוש זה לא ברור החלק הראשון של הפסוק - כפר נפש איש עשרו .
-
3. וייתכן ששני הפסוקים באים ללמדנו את החסרונות שבעוני ובעושר (ראו ראש ועושר אל תתן לי ):
-
-
- פסוק ז מלמד, שיש אנשים שמתחזים לעניים למרות שהם עשירים, ויש אנשים שמתחזים לעשירים למרות שהם עניים - מכאן ששני הקצוות אינם טובים, בשני הקצוות ישנן בעיות שגורמות לאנשים הנמצאים בקצה לרצות להיות בקצה השני.
- פסוק ח מתאר חלק מהבעיות הללו - מי שיש לו יותר מדי כסף, מושך אליו את תשומת ליבם של הגזלנים, ועלול להגיע למצב שידרשו ממנו לתת את כל עושרו כדי להציל את נפשו, "הכסף או החיים"; ומי שאין לו כסף כלל, אינו זוכה להתייחסות מצד הבריות, אינו זוכה שגוערים בו ומותחים עליו ביקורת, וכך נמנעת ממנו התקדמות רוחנית (ראו לא שמע גערה ).
-
4. וייתכן שהפסוקים באים לעורר את תשומת לבנו לכך, שגם המציאות למעשה מטעה ומרמה אותנו - אנחנו חושבים שאנחנו עשירים, אבל למעשה העושר שלנו לא שייך לנו באמת - הוא לא יבוא איתנו לקבר ולא יישאר שלנו אחרי שנמות; ומצד שני, יש אנשים שנראים לנו עניים, אבל למעשה הם עשירים, כי הם השקיעו את כספם במעשי צדקה וחסד (ע"פ מלבי"ם) :
-
-
- כשאדם עוזר לעניים, העושר שלו מכפר על נפשו ;
- ולכן, כשהרש בא לבקש ממנו כסף, הרש לא שומע ממנו כל גערה , כי הוא שמח שהוא יכול לנצל את העושר שלו ולהשקיע אותו בהשקעה המשתלמת ביותר.
-
5. ואפשר לפרש את שני הפסוקים כמשל לעושר ועוני רוחניים:
-
-
- פסוק ז: " "יש שמראה את עצמו שהוא תלמיד חכם גדול ואין כל באמת, ויש... שעושה עצמו כאילו הוא אינו יודע מאומה ויש לו הון רב ..." " (הגאון מווילנה) , " "כְּמוֹ שֶׁבְּעִנְיְנֵי הַמָּמוֹן רָגִיל הוּא לָאָדָם, שֶׁמִּתְעַשֵּׁר בַּעֲסָקָיו וְהוֹלֵךְ לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וּמִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁבָּא לְחֶשְׁבּוֹן צֶדֶק, יִמְצָא, שֶׁאֵין לוֹ מְאוּמָה, מִפְּנֵי שֶׁכְּנֶגֶד שֶׁהָיָה רֶוַח הַרְבֵּה בָּעֵסֶק, הָיוּ הֶזֵּקוֹת הַרְבֵּה, עַד שֶׁכְּשֶׁנַּעֲמִיד זֶה כְּנֶגֶד זֶה, יִרְאֶה, שֶׁלֹּא נִשְׁאָר מְאוּמָה בְּיָדוֹ. כָּךְ בְּעִנְיְנֵי הַנֶּצַח, יֵשׁ לְךָ אָדָם, שֶׁעוֹשֶׂה תָּמִיד מִצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אָכֵן יֵשׁ לוֹ טֶבַע רַע - שֶׁטִּבְעוֹ לְהַטִּיל דֹּפִי עַל הַבְּרִיוֹת. אִישׁ כָּזֶה, כַּאֲשֶׁר יָבוֹא לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, יִרְאֶה שָׁם, שֶׁאֵין לוֹ מְאוּמָה, שֶׁכָּל הַגְּפָנִים וְהַנְּטִיעוֹת שֶׁנָּטַע בְּגַן עֵדֶן בְּמַעֲשָׂיו, נִתְכַּסּוּ פְּנֵיהֶם בְּקוֹצִים וּבַרְקָנִים, וְלֹא מִנְכָּר כְּלָל הַגְּפָנִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ: וְזֶהוּ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּסוֹף תְּפִלָּתֵנוּ, " אֱלֹהַי, נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע " וְאַחַר כָּךְ אָנוּ מְבַקְּשִׁים, " פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ ", דְּאִי לָאו הָכִי אֵין הַתּוֹרָה נֶחְשֶׁבֶת לִכְלוּם." " (חפץ חיים, שמירת הלשון חלק ב פרק א) .
- פסוק ח: " "כפר נפש איש עשרו - תורתו, ורש בדברי תורה לא שמע גערה - אינו יודע לסור מן הרעה, לפי שלא נזהר." " ( רש"י ) .
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-02-14.
כופר נפש איש עושרו, ורש לא שמע גערה
(משלי יג ח): "כפר נפש איש עשרו, ורש לא שמע גערה"
אפשר לפרש את הפסוק בהמשך לפסוק הקודם "יש מתעשר ואין כל, מתרושש והון רב", כהסבר מדוע אנשים מסויימים מתחזים לעשירים ואנשים מסויימים מתחזים לעניים (ראו כסף ושקרים ).
ואפשר לפרש את הפסוק כהמשך לפסוק א "בן חכם מוסר אב, ולץ לא שמע גערה", כהסבר לבן החכם, מדוע גוערים בו ולא באחיו הלץ (ראו גערה זה לא נורא ).
ויש שפירשו, שהפסוק כולו הוא הנחיה לעשיר: " "כפר נפש איש עשרו - עשרו של אדם הוא כופר נפשו, שעשה ממנו צדקה; ורש לא שמע גערה - ובלבד שלא ישמיע גערה לרש, שנותן לו ואינו מכלימו" " ( רש"י , וכן מצודת דוד והרמב"ם בהלכות מתנות עניים) .
ויש שדרשו את הפסוק על-פי פסוק נוסף שגם בו מופיע הביטוי "כופר נפש": (שמות ל יב): "כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם, ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקד אתם, ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם". בפסוק זה מדובר בכופר-נפש של מחצית השקל, שכל אדם צריך לתת לבניין המקדש בין אם הוא עשיר או עני ( פירוט ), כדי שלכל אדם יהיה חלק שווה במקדש: " "על מחצית השקל מדבר, שהטיל הכתוב על כל ישראל והשוה בו דל ועשיר, שאין הרש שומע גערה וכלימה מן העשיר לאמר לו 'חלקי גדול מחלקך בקרבנות צבור'." " (רש"י )
ויש שקישרו את הפסוק לפסוק הבא "אור צדיקים ישמח, ונר רשעים ידעך": " "וזה מוסב גם כן למה שנאמר " כופר נפש איש עושרו ", שצריך להחיות הנפש, שהיא אור תמידי, לא את הגוף ונר הצלחתו אשר ידעך; והמתעשר הזה, הגופני, אין לו כל." " ( מלבי"ם )
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-02-22.
להאיר לצדיקים ולא לרשעים
יש אנשים שאוהבים לעשות חסד עם כל אדם באשר הוא; ספר משלי ממליץ להתמקד בעזרה לצדיקים:
(משלי יג ט): "אור צדיקים ישמח, ונר רשעים ידעך"
אור =
-
-
- משל לישועה והצלה חומרית, כמו (אסתר ח טז): "ליהודים היתה אורה ושמחה וששן ויקר", (ישעיהו ט א): "העם ההלכים בחשך ראו אור גדול, ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם" (אבן עזרא) ;
- משל לתורה והדרכה רוחנית, כמו (משלי ו כג): "... ותורה אור ..."( פירוט ).
-
צדיק = הנותן לכל אחד את המגיע לו .
אור צדיקים = אור שמשרת את הצדיקים, והוא משל לכל מי שעוזר לצדיקים ומאיר את דרכם, מבחינה חומרית או רוחנית.
אור צדיקים ישמח = מי שמאיר את חייהם של צדיקים, יזכה לשמחה:
-
-
- תמורת העזרה החומרית, הצדיקים יגמלו לו טובה תחת טובה, כדרכם לתת לכל אחד את המגיע לו;
- תמורת הלימוד הרוחני, הצדיקים יתעמקו בתורה שלימד אותם, יגלו דברים חדשים וילמדו אותו בחזרה.
-
נר = גם הוא משל:
-
-
- משל לישועה והצלה חומרית, כמו (שמואל ב כב כט): "כי אתה נירי ה', וה' יגיה חשכי";
-
- משל למצוה רוחנית, כמו (משלי ו כג): "כי נר מצוה ..."
-
נר רשעים ידעך = מי שמאיר את חייהם של רשעים, בחומריות או ברוחניות, ידעך וייחלש:
-
-
- הרשעים לא יגמלו לו דבר במקרה הטוב, ויגמלו לו רעה תחת טובה במקרה הרע, והדבר יחליש את הרצון שלו לתת ולעזור, ויגרום לו לדעוך ;
-
- המצוה הרוחנית שלימד אותם תדעך , כי לא יתמידו בה, וכך הרצון שלו ללמד ולקרב אחרים גם הוא ייחלש וידעך .
-
מקורות ופירושים נוספים
1. פירשנו ש אור צדיקים הוא האור שמשרת את הצדיקים, והוא ישמח על כך שזכה לשרת רק את הצדיקים ולא את הרשעים. פירוש זה מסתמך על דברי רבי אלעזר: " "אור שברא הקב"ה ביום ראשון... עמד וגנזו מהן... לצדיקים לעתיד לבא... כיון שראה אור שגנזו לצדיקים - שמח, שנאמר אור צדיקים ישמח "" " (רבי אלעזר, בבלי חגיגה יב.) . וכך הסביר הרמח"ל: " "העולם נברא לשימוש האדם... אם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך, והוא כענין מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בענין האור שגנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים... ובענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו אמרו "אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כולן למקום אחד והיתה כל אחת אומרת, עלי יניח צדיק ראשו" " ( מסילת ישרים א ) .
אך רוב המפרשים פירשו ש אור צדיקים הוא האור השייך לצדיקים:
2. משל לנשמת הצדיקים, שהיא תמיד בשמחה, או שתהיה שמחה בעתיד: " "יתכן להיות האור והנר רמז לנשמתם האצולה מאור השם... ואמר ישמח כעניין (ישעיהו סא י) תגל נפשי ... והוא נכון כענין (משלי כ כז) נר ה' נשמת אדם" " (אבן עזרא) , " "נפש הצדיק דומה לאור , לפי שהיא קיימת לעולם כמו האור, ואין קיומה תלוי במקום אחר זולתי בה' יתברך; כאשר אור השמש אין הווייתו וזריחתו תלויים בסיבה אחרת זולתי בה' יתברך. נפש הצדיק תשמח לעולם, כי גם בעולם הזה תשמח במצוות, ואם יבואו על הגוף ייסורין, תשמח בייסורין; אף כי תשמח בעולם הבא שמחה שאין לה תכלית." " (רבי יונה גירונדי) , " "נשמת הצדיק תשמח בגן עדן" " (מצודת דוד) , " "אור לצדיקים ישמח תמיד במושגיו אשר נתעצב בהם, ושבשכל נקנה, ותכלית זאת השמחה תהיה אחר היפרד מהחומר" " (רלב"ג) ,
-
-
- אולם, אילו זו היתה הכוונה, היה ראוי להגיד "צדיקים ישמחו" או "נפש צדיק תשמח", ולא להשתמש במילה "אור" שמשמעותה העיקרית שונה.
-
3. משל לישועה חומרית של הצדיקים, שהיא תשמח כלומר תזרח ותצמח: " "ישמח - דרך משל, כי כשזורח ידמה כאילו הוא שמח , כמו (תהלים יט ו): ישיש כגבור . ו" אור צדיקים " כאור העולם הבא, או אור תשועה, כענין (ישעיהו ט א): אור נגה עליהם ו(אסתר ח טז) היתה אורה" " (אבן עזרא) , " "ישמח קרוב אל יצמח..." " (ע"פ דעת מקרא)
-
-
- אולם, אילו זו היתה הכוונה, היה ראוי להגיד "אור צדיקים יזרח ", כמו (תהלים קיב ד): "זרח בחשך אור לישרים, חנון ורחום וצדיק", ולא להשתמש במילה "ישמח" שמשמעותה העיקרית שונה.
-
4. משל לעולם הבא, שהוא רוחני ומופשט כמו אור: " "הצדיקים , נשמתם תאיר ב אור תמידי, נצחי, (תהלים צז יא) אור זרוע לצדיק , ואינם צריכים לנר שהוא הגוף, כי הנפש הרוחנית תהל לנצח באור הרוחני, וזה ישמח תמיד, כמו שנאמר (תהלים צז יא) ולישרי לב שמחה , (תהלים לב יא) שמחו בה' ." " (מלבי"ם) , " "צדיקים, עיקרם האור, שהוא העולם הבא... וזהו אור צדיקים ישמח - שאורם יתחדש תמיד." " (הגר"א) ; ולפי זה הפסוק בא ללמדנו, שיש להשקיע יותר באור המופשט והרוחני מאשר בנר המוחשי והחומרי, כלומר להשקיע יותר ברוחניות מאשר בחומריות: " "וזה מוסב גם כן למה שנאמר (בפסוק הקודם) כופר נפש איש עושרו , שצריך להחיות הנפש, שהיא אור תמידי, לא את הגוף ונר הצלחתו אשר ידעך; והמתעשר הזה, הגופני, אין לו כל" " (מלבי"ם) .
5. משל ללימוד תורה: " ""עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה", לכן הצדיקים, שעוסקים בתורה תמיד, יתוסף אורם. ואף שלפעמים עשו עבירה, "אין עבירה מכבה תורה", ולכן אור , שהיא התורה של צדיקים , ישמח ... אבל הרשעים אינם עוסקים בתורה, ואף שלפעמים עושים מצוה, שהיא נקראת נר ... עבירה מכבה מצוה, ורשעים מלאו רע, לכן ידעך נרם ." " (הגאון מווילנה)
-
-
- אולם, במציאות ישנם צדיקים שאינם לומדים תורה (ישנם סיפורים רבים במסורת היהודית, במיוחד סיפורי חסידים, על יהודים פשוטים ובורים שקנו את עולמם בזכות הקפדה על מצוות), וישנם גם רשעים שלומדים תורה (על-פי חכמי התלמוד, דואג האדומי ואחיתופל היו מגדולי התורה בדורם, והיו רשעים).
-
פסוקים דומים
-
-
- (משלי ו כג): "כי נר מצוה, ותורה אור , ודרך חיים תוכחות מוסר"( פירוט )
- (משלי כ כ): "מקלל אביו ואמו ידעך נרו באישון חשך"( פירוט )
- (תהלים צז יא): "אור זרע לצדיק , ולישרי לב שמחה"
- (תהלים קיב ד): "זרח בחשך אור לישרים, חנון ורחום וצדיק"
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-09-26.
בטחון עצמי מופרז - גורם עיקרי למריבות
כדי להרכיב צוות מוצלח, צריך לבחור את חברי הצוות לא רק בהתאם לכישרון אלא גם בהתאם לאישיות:
(משלי יג י): "רק בזדון יתן מצה, ואת נועצים חכמה"
זדון = בטחון עצמי מופרז , יתן = יגרום, מצה = מריבה קשה . כאשר אנשי הצוות נוהגים רק בביטחון עצמי מופרז, כל אחד בטוח בדעתו, הדבר גורם למריבות.
ואת = ועם. נועצים = מתייעצים זה עם זה. חכמה = כישרון ללמוד מהזולת . כאשר אנשי הצוות אינם בטוחים בדעתם אלא מתייעצים זה עם זה, התוצאה היא חכמה, הם לומדים זה מזה ומצליחים.
הפסוק מלמד, שהחכמה הקבוצתית של אנשים נועצים עשויה להיות גבוהה יותר משל אנשי זדון, גם אם החכמה האישית של כל אחד ואחד מהם נמוכה יותר. עובדה זו, שקיימת "מנת משכל קבוצתית", הוכחה במחקר של רוברט סטרנברג, פסיכולוג מאוניברסיטת ייל, ותלמידת המחקר ונדי ויליאמס, אשר ביקשו להבין מדוע קבוצות מסויימות יעילות יותר מאחרות. הם " "גייסו אנשים להשתתפות בקבוצות שיתמודדו עם אתגר יצירתי... אחת ההפתעות היתה, שדווקא אותם האנשים שהיו להוטים מדי להשתתף, התגלו כמעמסה על הקבוצה והורידו את רמת התפקוד שלה. בונים להוטים אלה היו ביקורתיים מדי או שתלטנים מדי. דומה שחסר להם יסוד בסיסי של אינטלגנציה חברתית, היכולת לזהות מה מתאים ומה לא מתאים במשא ומתן... הגורם החשוב ביותר, בפני עצמו, למקסימיזציה של איכות התוצר הקבוצתי היה מידת היכולת של חבריה ליצור מצב של הרמוניה פנימית, שאיפשרה להם לנצל עד תום את מלוא הכישרונות שלהם... קבוצות שהייו בהן יותר חיכוכים, נהנו מהכישרונות של חבריהן במידה פחותה בהרבה..." " (דניאל גולמן, "אינטלגנציה רגשית" עמ' 181) .
פסוקים דומים
הפסוק שלנו מדבר על הנזקים שגורם הזדון לצוות; פסוק מקביל בפרק יא מדבר על הנזקים שגורם הזדון לאדם יחיד, (משלי יא ב): "בא זדון ויבא קלון, ואת צנועים חכמה"( פירוט ).
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-12-31.
מה שבא בקלות - הולך בקלות
בארה"ב מקובל כבר זמן רב, שהזוכים בפרס הגדול בהגרלות מסויימות מקבלים אותו לא בבת-אחת אלא בתשלומים חודשיים. גם אצלנו, התחיל מפעל הפיס לנקוט בגישה דומה לפני זמן מה, בתוכנית "משכורת לכל החיים". אחת הסיבות לכך, כפי ששמעתי, היא, שאנשים שזוכים בהרבה כסף בבת-אחת, במקרים רבים אינם יודעים איך לנהל אותו, ונוטים לבזבז את כולו תוך זמן קצר. רמז לתופעה זו ניתן למצוא בספר משלי:
משלי יג יא: " "הון מהבל ימעט, וקבץ על יד ירבה" ".
הבל = רוח, אויר שיוצא מהפה; ובהשאלה - אין, דבר שאין בו ממש; הון מהבל = הון שמגיע מהבל, הון שנוצר "יש מאין"; הון מהבל ימעט = כשאדם זוכה בהון מהבל, יש מאין, בלי להתאמץ, הוא אינו יודע להעריך אותו כראוי ולהשתמש בו כראוי, וסופו שההון מתמעט.
קובץ = אוסף; על יד = בידיים; וקובץ על יד ירבה = מי שאוסף וצובר את הונו במו ידיו, בהדרגה, יידע להעריך אותו ולהשתמש בו נכון, וסופו שהונו ירבה.
פסוקים דומים
רעיון דומה נמצא ב משלי כג ד: " "אל תיגע להעשיר, מבינתך חדל. התעוף עיניך בו ואיננו, כי עשה יעשה לו כנפים, כנשר ועיף השמים" ": מי שאינו מתייגע כדי להתעשר, ואינו מפעיל את תבונתו כדי להתעשר, עושרו יאבד כהרף עין, כמו ציפור שעפה לשמים ( פירוט ).
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-11-11.
לחשוב על מה שיש ולא על מה שאין
כשמאד רוצים משהו, ומחכים לו במשך זמן רב, הדבר יכול לגרום דיכאון וייאוש; ספר משלי מציע פתרון:
משלי יג יב: " "תוחלת ממשכה מחלה לב, ועץ חיים תאוה באה" "
תוחלת = המתנה;
מחלה = מחליאה, גורמת מחלה ל-
לב = מקום המחשבות ;
מחלה לב = גורמת מחלה למחשבות, כלומר, דיכאון וייאוש;
עץ חיים = עץ שהמחזיק בו ניצל ממוות , ובהשאלה - דבר המציל ממחלה וייאוש;
כאשר האדם חושב על התוחלת הממושכה שלו = על הדברים שהוא מייחל להם כבר זמן ממושך ועדיין לא קיבל אותם - הדבר גורם למחלה בליבו = במקום המחשבות שלו; אולם כאשר הוא חושב על התאוה שבאה כבר - על הדברים שהתאווה להם וכבר קיבל אותם - הדבר מציל את נפשו כמו עץ חיים .
פירושים נוספים
1. מקובל לפרש: כשאדם מייחל = מקווה שיקרה משהו, והתוחלת היא ממושכת - הדבר גורם לו למחלה וכאב בלב = במקום המחשבות; וכשהדבר שהאדם מתאווה לו בא ומתגשם - הדבר מחיה אותו, כמו עץ חיים = דבר שהאוחז בו ניצל ממוות , כלומר, זה מציל אותו מייאוש ומכאב לב (ראו מצודת דוד, דעת מקרא) .
-
-
- אולם, לפי פירוש זה, לא ברור מהו המסר המעשי של הפסוק: האם הפסוק בא לחנך את האדם "לחיות את הרגע" ולממש את כל תאוותיו מייד?! והרי זה מנוגד לרעיון של הפסוק הקודם (משלי יג יא): "הון מהבל ימעט, וקבץ על יד ירבה", כלומר, האדם צריך לחסוך ולצבור רכוש בהדרגה, קצת ועוד קצת, ולחכות בסבלנות עד שיהיה לו הרבה!
- בנוסף לכך, בתורה (במדבר יא) מסופר שבני ישראל התאוו לאכול בשר, והתאוה שלהם באה - ה' הביא להם שלו שהשביע את תאוותם, אבל הדבר לא היה להם לעץ חיים אלא דווקא למוות - הם מתו (כנראה מזלילה מוגזמת) ונקברו ב קברות התאווה ; אז איך שלמה יכול להגיד ש"תאוה באה" היא "עץ חיים"?!
-
2. ב"דעת מקרא" פירשו שהפסוק אכן לא בא להעביר מסר מעשי, אלא רק לתאר את המניע להתנהגותם של ההוללים - שאינם מוכנים להתאפק ולוותר על תאוותיהם, כי הדבר גורם להם לכאב לב.
-
-
- אולם, בפסוק אין רמז לכך שהוא מתאר דווקא אוכלוסיה מסויימת; הוא נראה כהמלצה לכל אדם.
-
3. חלק מהמפרשים פירשו שהכוונה לתאווה מסויימת, למשל - תאוה להתחתן (חז"ל למדו מפסוק זה שצריך להתחתן זמן קצר אחרי האירוסין - לא לחכות יותר מדי) או תאוה לעשות את רצון ה' (ע' רש"י); תאוה כזאת היא חיובית, ואכן ראוי לממש אותה בהקדם.
-
-
- אולם, בפסוק מדובר על "תאוה" באופן כללי - לא דווקא על תאווה מסויימת.
-
4. בתלמוד (ברכות לב:) פירשו ש"עץ חיים" הוא משל לתורה (כמו שנאמר במשלי ג: "עץ חיים היא למחזיקים בה"), ומשמעות הפסוק היא "כשאדם עוסק בתורה שהיא עץ חיים - הדברים שהוא מתאוה להם באים ומתגשמים";
-
-
- אולם, על-פי הפשט (וכפי שפירשו כל המפרשים), הנושא של הצלע השניה של הפסוק הוא התאוה ולא העץ, כלומר, הפסוק אומר שתאוה באה היא עץ חיים, ולא שעץ חיים גורם לתאוה שתבוא.
- בנוסף לכך, אילו המסר של הפסוק היה שצריך לעסוק בתורה, היה ראוי להגיד מסר זה בפירוש, ולא להשתמש במושג "עץ חיים" שיכול לקבל כמה משמעויות שונות.
-
5. לכן נראה לי, שהפסוק מדבר לא על המעשים אלא על המחשבה ( לב = מקום המחשבות ): ה"עץ חיים" בפסוק זה הוא המחשבה על התאוה שבאה כבר בעבר - המחשבה על כל הדברים שהאדם התאוה להם והתגשמו.
רעיון דומה - בפסוק רוח איש יכלכל מחלהו .
והמסר של הפסוק הוא - לחשוב חיובי: במקום לחשוב על הדברים שעוד לא קיבלתם - תחשבו על כל הדברים שרציתם וקיבלתם; תחשבו על " תאוה באה " והדבר ייתן חיים לנפשכם; תחשבו על מה שיש ולא על מה שאין.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-02-14.
בז לדבר - יחבל לו, וירא מצוה - הוא ישולם
(משלי יג יג): "בז לדבר - יחבל לו, וירא מצוה - הוא ישלם"
הפסוק כולל שני חצאים מנוגדים. נסביר כל מילה בשני החצאים:
בז = מזלזל, מפחית בערכו של דבר; והוא ניגוד של ירא = מתייחס ביראת-כבוד;
דבר - ניגוד של מצוה , מכאן שהכוונה, כנראה, לדבר ה', כמו למשל בפסוקים:
-
-
- (במדבר טו לא): "כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר, הכרת תכרת הנפש ההוא, עונה בה"
- שמות טז טז, שמות טז לב, שמות לה ד, ויקרא ח ה, ויקרא ט ו, ויקרא יז ב, במדבר ל ב, (במדבר לו ו): "זה הדבר אשר צוה ה'..."
- (ויקרא ד יג): "ואם כל עדת ישראל ישגו, ונעלם דבר מעיני הקהל, ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו"
- (דברים ד ב): "לא תספו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמר את מצות ידוד אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם"
- (דברים ו ו): "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך"
-
הפסוק אינו מדבר על קיום מצוות בפועל, אלא על היחס העקרוני למצוות ה' - יחס של זלזול ("בז לדבר") לעומת יחס של יראת כבוד ("ירא מצוה").
יֵחָבֶל - ניגוד של יְשֻלָּם , ואפשר לפרש את הניגוד בשתי דרכים:
1. חבלה ממונית
יחבל = יילקח ממונו, כמו בפסוקים:
-
-
- (שמות כב כה): "אם חבל תחבל שלמת רעך - עד בא השמש תשיבנו לו"
- (דברים כד ו): "לא יחבל רחים ורכב כי נפש הוא חבל"
- (דברים כד יז): "לא תטה משפט גר יתום ולא תחבל בגד אלמנה"
-
לפי זה, ישולם = יקבל שכר ממוני, ופירוש הפסוק הוא: מי שמזלזל בדבר ה' יאבד את ממונו, ומי שמתייחס ביראת -כבוד למצוות ה' יקבל תשלום , שכר (רש"י) .
פירוש רוחני יותר לפסוק אפשר להציע על-פי דברי ה"חפץ חיים": כשאדם אומר לשון הרע על רעהו, לוקחים מזכויותיו של האומר ונותנים לקרבן; לפי זה אפשר לפרש: "מי שמזלזל בדברים שהוא אומר, ואינו מקפיד לשמור על לשונו מפני דברי גנאי, יאבד את זכויותיו; ומי שמתייחס ביראת כבוד למצוות ה' לגבי שמירת הלשון, יקבל ' תשלום ' רוחני - יקבל את אותן מצוות שנחבלו ונלקחו מהאומר.
2. חבלה גופנית
יחבל = ייפגע בגופו, כמו למשל בפסוקים:
-
-
- (שמואל ב כב ו): "חבלי שאול סבני קדמני מקשי מות"
- (ישעיהו יג ה): "באים מארץ מרחק מקצה השמים ידוד וכלי זעמו לחבל כל הארץ"
- (ישעיהו יג ח): "ונבהלו צירים וחבלים יאחזון כיולדה יחילון איש אל רעהו יתמהו פני להבים פניהם"
- (ישעיהו כו יז): "כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה כן היינו מפניך ידוד"
- (ישעיהו לב ז): "וכלי כליו רעים הוא זמות יעץ לחבל ענוים באמרי שקר ובדבר אביון משפט"
-
לפי זה, ישולם = יהיה שלם בגופו, יהיו לו שלום ושלוה מפגיעות, ופירוש הפסוק הוא: מי שמזלזל בדבר ה', גורם לעצמו נזקים, ומי שמתייחס ביראת כבוד למצוות ה', מביא על עצמו שלום ושלוה (מצודת דוד) .
פירוש רוחני יותר לפסוק אפשר להציע ע"פ דברי הגר"א: כל מצוה נותנת חיות רוחנית לאיבר מסויים בגוף (ע"פ חז"ל, יש 248 מצוות עשה, כנגד 248 איברי הגוף); לכן, מי שמזלזל בדבר מצוה אחת מהתורה ואינו מקיים אותה, פוגם בחיות של אותו איבר שקשור למצוה זו, וגופו נחבל וחסר; אבל מי שמתייחס ביראת כבוד לכל מצוה ומצוה, גופו יהיה שלם .
פסוק דומה: שומר מצוה - שומר נפשו, בוזה דרכיו - ימות .
נספח: דבר - מצוה
הפסוק מדבר על " דבר " אחד ועל " מצוה " אחת; ייתכן שהמטרה היא להדגיש, שכאשר מדובר ביחסו העקרוני של האדם למצוות, כל דבר וכל מצוה הם חשובים בפני עצמם:
-
-
- מי שמזלזל אפילו בדבר אחד מדבר ה', גם אם קיים בפועל את כל שאר המצוות, "יחבל לו", כי היחס השלילי שלו לדבר אחד מדברי ה' מראה על חוסר כבוד עקרוני כלפי ה', והמשקל של זלזול זה גדול יותר משל הקיום המעשי של שאר המצוות;
-
- ומי שמתייחס בכבוד אפילו למצוה אחת ממצוות ה', גם אם לא הצליח לקיים בפועל את כל שאר המצוות, "הוא ישולם", כי היחס המכבד שלו למצוות ה' מראה, שאילו היה יכול, היה בשמחה מקיים גם את כל שאר המצוות (מלבי"ם ע"פ חז"ל) .
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-06-25.
שכל טוב
כדי למצוא חן בעיני הזולת יש להשתמש בשכל - כך ניתן ללמוד מהפסוק:
משלי יג טו: " "שכל טוב יתן חן ודרך בגדים איתן" ".
שכל טוב יתן חן
כדי להבין טוב יותר את הביטוי "שכל טוב", נעיין בפסוק נוסף שבו נזכר שכל טוב - שמואל א כה ג: " "ושם האיש נבל, ושם אשתו אבגיל; והאשה טובת שכל ויפת תאר, והאיש קשה ורע מעללים; והוא כלבי" ".
החצי הראשון של פסוקנו - " "שכל טוב יתן חן" " - אכן מתאים לאביגיל: היא היתה אישה טובת שכל, והשכל הטוב שלה נתן לה חן בעיני דוד - היא מצאה חן בעיניו, והצליחה לשכנע אותו שיתן חנינה לנבל, ולא ייצא למלחמה נגדו.
אם כך, כדי ללמוד איך למצוא חן בעיני הזולת, יש להתבונן במעשיה של אביגיל בפרק זה (פסוקים 23-31). ואכן, מכל פסוק בקטע ניתן להפיק לפחות רעיון אחד שיכול לעזור לנו למצוא חן בעיני הזולת ולשכנע אותו. לדוגמה ראו שמואל א כה כו: " "ועתה, אדֹנִי, חי ה' וחי נפשך, אשר מנעך ה' מבוא בדמים והושע ידך לך; ועתה, יהיו כנבל איביך והמבקשים אל אדני רעה" " ( פירוט ).
ודרך בוגדים איתן
החצי השני של הפסוק נשמע שלילי, ומכאן שהוא מנוגד לחצי הראשון; אך משמעות הניגוד לא לגמרי ברורה. ישנם כמה פירושים:
1. הבוגדים , גם אם יש להם שכל, לא ימצאו חן בעיני הזולת, ודרכם בחברה תהיה קשה - כמו נחל איתן השוטף בכוח וקשה לעבור בו (רש"י, מלבי"ם) .
2. הבוגדים אינם מנסים להשתמש בשכל ובחן כדי להשפיע על הזולת - יש להם דרך אחרת להשפיע - הם משתמשים בכוח איתן ובאלימות (רבי יונה גירונדי, הגר"א) .
3. הבוגדים אינם מושפעים מדבריו של בעל השכל והחן , הם איתנים בדרכם הרעה: " "השכל הטוב שיש לאדם הוא ייתן אותו לחן בעיני כל; ועם כל זה, דרך הבוגדים הוא חזק מאד, ולא יועיל בעל השכל עם שכלו ורב חנו להסירם מדרך ההוא" " (מצודת דוד) .
ייתכן שהחצי השני של פסוקנו מתאים לנבל הכרמלי, מאותו פרק בספר שמואל.
הכינוי "בוגד" אמנם לא נזכר ביחס לנבל, אבל כל התנהגותו של נבל היתה בוגדנית - הוא בגד בדוד ואנשיו, שעזרו לרועי הצאן שלו, ולא רצה לשלם להם את שכרם; והדרך של אותו בוגד היתה איתנה וחזקה - שום דבר לא הצליח לשנות את דעתו - אפילו לא השכל הטוב של אשתו (כמו שאמרו נעריו שם, בהמשך הפרק - " "והאיש בן-בליעל מדבר אליו" ").
סיכום
הפסוק רומז לסיפור של אביגיל ונבל, אבל המסר העולה ממנו הוא כללי יותר:
-
-
- כדאי לך לדבר את דבריך בשכל טוב - כך תצליח למצוא חן בעיני הזולת ולזכות לחנינה ;
- עם כל זה, כדאי לך לדעת שלא כולם יושפעו; יש אנשים בוגדים ובני-בליעל שמחזיקים באיתנות בדרכם הרעה, ושום דברי שכל לא יעזרו לך לקבל מהם חנינה; הם לא משתמשים בשכל אלא בכוח ואלימות משלי כג ט: " "באזני כסיל אל תדבר, כי יבוז לשכל מליך" " ( פירוט )
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים משלי ב וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-02-01.
בעד פירסום ממוקד, נגד פרסום המוני
אחת משיטות השיווק הנפוצות בימינו היא לשלוח כמויות עצומות של דואר-זבל להרבה אנשים, במטרה שלפחות אחוז קטן מהנמענים יענו. שיטה אחרת היא לשלוח בצורה ממוקדת יותר, רק לאנשים שביקשו להיכלל ברשימת התפוצה, ושיש סיכוי סביר שיתעניינו במוצר. ספר משלי מעדיף את השיטה השניה:
(משלי יג טז): "כל ערום יעשה בדעת, וכסיל יפרש אולת".
נתחיל מהחצי השני:
איוולת = שטחיות ; וכסיל יפרוש איוולת = כמו דייג הפורש רשת, שמטרתו ללכוד כמה שיותר דגים, כך גם הכסיל רוצה ללכוד ולהשיג כמה שיותר לקוחות, אבל במקום לפרוש רשת הוא פורש שטחיות - הוא פונה בצורה שטחית להרבה מאד אנשים. כך, גם אם הוא מצליח ללכוד כמה לקוחות ברשתו, הוא מבזבז את זמנם של הרבה אחרים וממאיס את עצמו עליהם (ומעניין שהפועל " פרסם " דומה לפועל " פרש ").
הערום, הפיקח, הוא ניגודו של הכסיל:
דעת = תשומת לב והיכרות קרובה ; כל ערום יעשה בדעת = הפיקח אינו מנסה להשיג הרבה מטרות בבת אחת, אלא מתמקד במטרות מעטות ומבצע אותן בתשומת-לב קרובה; וכך מצליח להשיג את מטרותיו בלי לגרום נזק לסביבה.
מקורות ופירושים נוספים
1. פירושנו דומה לפירוש רש"י: " "כל ערום יעשה בדעת - מעשהו, כגון דוד: 'יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה...' (מלכים א א): וכסיל יפרוש אולת - זה אחשורוש: 'ויפקד המלך...' (אסתר ב); יודעים היו שלא ישא לכולם, ומי שהיה לו בת הטמינה" ". גם עבדי דוד וגם עבדי אחשורוש רצו להשיג אותה מטרה - למצוא אישה חדשה עבור המלך שלהם; אבל עבדי דוד ייעצו לו לעשות את החיפוש בצורה ממוקדת - לעבור בשקט ובצנעה בארץ ישראל ולחפש אישה מתאימה; בעוד שעבדי אחשורוש ייעצו לו "לפרוש רשת" - להזמין את כל הנשים היפות בממלכה ל"מבחנים" בארמון (ומעניין שהפועל "פרש" מזכיר את שם הממלכה "פרס").
2. " "כל ערום - מעשה הערום המה בדעת וכוונה מיוחדת ואם כי לא יבינו כל, אבל הכסיל פורש אולתו למען יכירו הכל כי אולת הוא" " (מצודות) .
3. " "כל ערום יעשה בדעת - לזה ישיג המבוקש, ואולם הכסיל יפרוש אולתו על כל דרך אשר ילך בה באופן שלא ילך בשום חלק מהדרך לפי הראוי, ולזה ימנעו ממנו מבוקשיו" " (רלב"ג) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-07-18.
מלאך רשע יפול ברע
מה צריך לעשות חייל המקבל פקודה שנראית בעיניו מרושעת, פוגעת בחפים מפשע?
על-פי ספר משלי, הוא לא יכול להתנער מאחריות ולומר "אני רק ממלא פקודה":
(משלי יג יז): "מלאך רשע יפל ברע, וציר אמונים מרפא"
מלאך = שליח; רשע = הפוגע בזולת או בה' במזיד ; מלאך רשע = שליח הנשלח לבצע מעשי רשע.
מלאך רשע ייפול ברע = אם אדם שולח שליח לעשות מעשי רשע ולפגוע בזולת, לא רק הרשע ייפול, אלא גם השליח עצמו יפול ברע.
ציר = שליח; ציר אמונים = שליח שיש לו נאמנות כפולה - נאמן גם למי ששלח אותו אך גם למי שאליו הוא נשלח.
ציר אמונים מרפא = שליח נאמן לא ימלא את הפקודה כלשונה, אלא ירפא ויתקן אותה, כך שלא תגרום נזק לזולת ולא תהיה בכלל מעשה "רשע". הוא לא יפר פקודה באופן הפגנתי, אך גם לא יקיים את הצדדים המרושעים של הפקודה.
מקורות ופירושים נוספים
1. מלאך רשע = שליח למשימה של רשע
הפירוש על מלאך רשע ייפול ברע מתבסס על דברים ששמעתי מהרב דוד קליר (שיעור על משלי יג, בית-כנסת אחוה קרית מוצקין, שנת ה'תשס"ו) . פירוש זה מתאים לדברי חז"ל " "אין שליח לדבר עברה" ": כשמבקשים משליח לעבור עבירה, הוא כבר לא 'שליח', הוא אדם עצמאי ואחראי למעשיו (ראו אין שליח לדבר עבירה / אהרן קירשנבאום ) .
הפירוש על וציר אמונים מרפא הוא שלי, אבל יש לו כמה רמזים בתנ"ך ובהלכה.
א. (משלי כד כא): "ירא את ה' בני ומלך, עם שונים אל תתערב"- יש לירוא את ה' וגם את המלך, וכשיש סתירה ביניהן יראת ה' קודמת ליראת המלך, אך גם במצב זה יש להשתדל שלא לפגוע במלך ( באופן דומה פירש מלבי"ם ).
ב. בימי מלכות דוד היתה בצורת ממושכת, ודוד הגיע למסקנה שהבצורת נובעת מהפגיעה בגבעונים. דוד הציע לגבעונים פיצוי, והם דרשו להסגיר לידיהם שבעה מבני שאול כדי שיוכלו להוקיע אותם - להרוג אותם ולתלות את גופתם (שמואל ב כא ח-יד): " "ויקח המלך [דוד] את שני בני רצפה בת-איה אשר ילדה לשאול, את ארמוני ואת מפיבושת ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל בן ברזילי המחולתי, ויתנם ביד הגבעונים ויוקיעם בהר לפני ה' ויפלו שבעתים יחד, והם הומתו בימי קציר בראשונים תחילת קציר שעורים. ותיקח רצפה בת איה את השק, ותטהו לה אל הצור מתחילת קציר עד ניתך מים עליהם מן השמים, ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם יומם ואת חית השדה לילה. ויוגד לדוד את אשר עשתה רצפה בת איה פילגש שאול... ויאספו את עצמות המוקעים ויקברו" "... ויעשו כל אשר ציווה המלך, וייעתר אלוהים לארץ" "אחרי כן" ".
רצפה בת איה בוודאי ראתה בפקודה זו פקודה של רשע, שהרי לפי התורה יש לקבור גם אנשים שהוצאו להורג כדין (דברים כא כג): "לא תלין נבלתו על העץ, כי קבור תקברנו ביום ההוא, כי קללת אלהים תלוי, ולא תטמא את אדמתך אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה".
כדי למנוע את ביזיון המת, הקימה רצפה אוהל ליד גופות המתים, ושמרה עליהם מפני החיות; כך, מצד אחד, היא הביעה מחאה על הפקודה המנוגדת לתורה, ומצד שני לא הפרה אותה באופן בוטה ולא פגעה בכבוד המלך דוד. בסופו של דבר המחאה שלה הועילה, דוד קיבל את תוכחתה השקטה וציווה לקבור את המתים (ע"פ שלומית אגוזי, יצירת אומנות כחידה ). כך ריפאה רצפה את פקודתו של דוד מבלי להפר אותה - "וציר אמונים מרפא ".
ג. כמה דורות מאוחר יותר, בימי אליהו הנביא, חלה אחזיה בן אחאב מלך ישראל, ושלח שליחים לדרוש בבעל זבוב אלהי עקרון אם יחיה ממחלתו. בתגובה מלכים ב א ג: " "ומלאך ה' דבר אל אליה התשבי 'קום! עלה לקראת מלאכי מלך שמרון ודבר אלהם 'המבלי אין אלהים בישראל אתם הלכים לדרש בבעל זבוב אלהי עקרון?! ולכן כה אמר ה': המטה אשר עלית שם לא תרד ממנה כי מות תמות! וילך אליה." "וישובו המלאכים אליו, ויאמר אליהם 'מה זה שבתם?' ויאמרו אליו 'איש עלה לקראתנו, ויאמר אלינו 'לכו שובו אל המלך אשר שלח אתכם ודברתם אליו: כה אמר ה': המבלי אין אלהים בישראל אתה שלח לדרש בבעל זבוב אלהי עקרון?! לכן המטה אשר עלית שם לא תרד ממנה כי מות תמות" ".
השליחים היו במצב לא פשוט - מצד אחד הם נאמנים למלך וצריכים למלא את פקודותיו, ומצד שני הם בני ישראל כשרים המעוניינים לעשות את רצון ה' ולקיים את דברי הנביא. הפתרון שמצאו השליחים היה, לקיים את דברי הנביא, אבל לעשות זאת באופן שיגרום למלך לחשוב שהם מילאו גם את הפקודה שלו: הם לא ציינו את שמו של אליהו, שהיה ידוע כאויב של בית המלוכה עוד מימי אחאב ואיזבל (ראו מלכים א יט ב, מלכים א כא כ; הם קראו לו סתם " איש "; והם ציינו שהאיש " בא לקראתנו ", מהכיוון שהלכנו אליו, מכיוון עקרון; היה אפשר לחשוב שהוא נביא שבא מעקרון. אחזיה רצה לדעת אם יחיה מחוליו, והשליחים מצאו איש שהגיע מכיוון עקרון וניבא להם שאחזיה ימות, כך שאחזיה קיבל תשובה. השליחים מילאו את פקודתו בלי לעבור על מצוות ה' - "וציר אמונים מרפא" ( באופן דומה פירש הרב אלחנן סמט ב"פרקי אליהו" ).
ד. באופן דומה פסק הרב מרדכי אליהו, יאריך ה' ימיו בטוב ושנותיו בנעימים: " "אנחנו לא סרבני פקודה לשמה, אבל... אם חייל נשלח לבצע משימה כזאת ואין לו דרך להתחמק. יעמוד ברפיון ידים ויאמר: "אין לי כוח! אין לי יכולת" " ( ערוץ 7 , 9.6.2005) .
2. מלאך רשע = שליח של אדם רשע
אפשר גם לפרש ש מלאך רשע הוא שליח הפועל בשליחותו של אדם רשע, גם אם השליחות עצמה אינה מרושעת.
לפירוש זה יש רמז בהמשך הסיפור על אליהו ואחזיה. אחרי שאחזיה קיבל את תשובת אליהו, הוא שלח שלוש מחלקות של חיילים כדי לתפוס אותו (מלכים ב א ט): "וישלח אליו שר חמשים וחמשיו, ויעל אליו והנה ישב על ראש ההר, וידבר אליו 'איש האלהים! המלך דבר, רדה!'. ויענה אליהו וידבר אל שר החמשים: 'ואם איש אלהים אני, תרד אש מן השמים ותאכל אתך ואת חמשיך!' ותרד אש מן השמים, ותאכל אתו ואת חמשיו. וישב וישלח אליו שר חמשים אחר וחמשיו, ויען וידבר אליו 'איש האלהים! כה אמר המלך: מהרה רדה!'. ויען אליה וידבר אליהם: 'אם איש האלהים אני, תרד אש מן השמים ותאכל אתך ואת חמשיך!' ותרד אש אלהים מן השמים, ותאכל אתו ואת חמשיו. וישב וישלח שר חמשים שלשים וחמשיו, ויעל ויבא שר החמשים השלישי, ויכרע על ברכיו לנגד אליהו, ויתחנן אליו וידבר אליו: 'איש האלהים! תיקר נא נפשי ונפש עבדיך אלה חמשים בעיניך! הנה ירדה אש מן השמים ותאכל את שני שרי החמשים הראשנים ואת חמשיהם, ועתה תיקר נפשי בעיניך!'. וידבר מלאך ה' אל אליהו 'רד אותו, אל תירא מפניו'; ויקם וירד אותו אל המלך"( פירוט ).
השליחות שקיבלו שרי החמישים היתה חוקית - מותר למלך לקרוא לנתין שלו להתייצב לפניו; אולם השולח - אחזיה מלך ישראל - היה רשע. אמו, איזבל, גזרה גזר דין מוות על אליהו מלכים א יט ב, והוא הלך בדרכה, ומסתבר שרצה להביא את אליהו כדי לבצע בו את גזר הדין של אמו. כדי להציל את אליהו, ה' הרג את החיילים שבאו לעצור אותו, והתקיים בהם הפסוק " מלאך [של אדם] רשע ייפול ברע ".
שר החמישים השלישי נהג בחכמה - הוא נכנע לפני אליהו והתחנן לפניו שירחם עליו ויבוא איתו לשומרון. כך הצליח לשמור על שתי הנאמנויות שלו - הוא נשאר נאמן למלך ומילא את פקודתו להביא את אליהו, אך גילה נאמנות גם לה' ולאליהו בכך שליווה את אליהו לשומרון והגן עליו מפני איזבל. כך ריפא את השליחות וניצל ממוות - "וציר אמונים מרפא ".
3. מלאך רשע = שליח שהוא רשע
וחלק מהמפרשים פירשו מלאך רשע = שליח רשע, המועל בשליחותו, כמו בלעם שניסה לקלל את ישראל בניגוד לרצון ה', או כמו התיירים שהוציאו דיבה על הארץ במקום להכין את בני ישראל לכיבושה (רש"י) ; ו ציר אמונים = שליח נאמן, המקיים את שליחותו בצורה טובה ואף מתקן ומשפר אותה בהתאם לנסיבות (רבי יונה) .
-
-
- אך לפי זה לא ברור מה החידוש, מדוע דווקא "מלאך רשע", והרי כל רשע אמור ליפול ברע, לא משנה אם הוא במקרה גם משמש כשליח או לא.
-
לעיון נוסף בסוגיית הציות והסרבנות ראו:
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-03-03.
כסילים שונאים להפסיק לעשות רע
יש אנשים, שמביאים נימוקים מפורטים מדוע הם אינם רוצים ללמוד, אבל למעשה הסיבה האמיתית היא הרבה יותר נמוכה:
(משלי יג יט): "תאוה נהיה תערב לנפש, ותועבת כסילים סור מרע"
נהיה = הווה, מתממשת (מהשורש היה).
נפש = הצד החומרי של החיים .
תאוה נהיה תערב לנפש = כשתאוותו של אדם הווה ומתממשת, הדבר ערב ונעים לנפשו החומרנית, ולכן -
'כסיל = השונא ללמוד . '
ותועבת כסילים סור מרע = האנשים השונאים ללמוד, למעשה שונאים משהו אחר - הם מתעבים כל דבר שיכול לגרום להם לסור מרע, כל לימוד שעלול להביא למסקנה שהם צריכים לשנות את אורח החיים שהתרגלו אליו.
איך אפשר להתמודד עם אנשים מסוג זה?
ייתכן שאפשר מקבל רעיון מפרשנות אחרת של הפסוק עצמו:
נהיה = נשברה (כמו בפסוק "נהייתי ונחליתי"; מהשורש הוה).
תאוה נהיה תערב לנפש = כשהאדם מצליח להוות ולשבור את תאוותו, הדבר ערב ונעים לנפשו, הוא נהנה מתחושת ההצלחה והעוצמה שבכיבוש היצר (ע"פ מצודות, הגר"א) .
ותועבת כסילים סור מרע = הכסילים מתעבים לסור מרע, ולכן לא צריך לדרוש מהם באופן חזיתי שיפסיקו לעשות רע, אלא לעורר בהם את הרצון לשבור את תאוותם דווקא מתוך מניע אגואיסטי - מתוך הערבות והנעימות שבשליטה העצמית.
מקורות ופירושים נוספים
פירושנו מבוסס על פירוש מלבי"ם.
קריטריונים דומים לזיהוי כסילים נזכרו בפסוקים אחרים - מהם נראה שהכסילים שונאים חכמה, בינה ודעת. ספר משלי ממליץ לטפל בכסילים ביד קשה (ראו שבט לגו כסילים ), ולכן חשוב מאד לזהות אותם נכון - כדי שלא להשתמש בטיפול זה על אנשים שאינם כסילים. רק אנשים "שמתעבים לסור מרע" , וגם שונאים את שלושת סוגי הלימוד - "חכמה, בינה ודעת" - הם כסילים.
יש שפירשו נהיה = מהשורש נהה, לשון בכי - תאוה עד דמעות. ( מטמוניות למשפחות סופרים )
-
-
- אולם, לפי זה לא ברורה משמעותו הכללית של הפסוק.
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-02-14.
השפעת הסביבה
אחד הויכוחים הנצחיים בתולדות המדע הוא הויכוח בין תורשה לסביבה - האם אופיו של האדם נקבע בעיקר לפי התכונות התורשתיות שקיבל עם לידתו, או מהסביבה שהוא גדל בה?
ספר משלי לכאורה תומך בדעה השניה, כמו שכתוב:
משלי יג כ: [קרי] "הולך את חכמים יחכם, ורועה כסילים ירוע".
חכמים = היודעים ללמוד וללמד .
רועה = מתרועע, מכר ושותף (כמו "רֵעֶה המלך").
כסילים = שונאי חכמה .
ירוע = יהיה רע (המילה נשמעת דומה למילה "רועה" אך היא משורש אחר - השורש של המילה "רע" = לא טוב).
ומשמעות הפסוק - מי שהולך עם חכמים - יהיה חכם כמותם, ומי שמתחבר עם אנשים השונאים חכמה - יהיה רע כמותם; כלומר, הסביבה משפיעה על אופיו של האדם.
אולם, הפסוק מייחס חשיבות להשפעת הסביבה, רק בתחומים מסויימים:
-
-
- החצי הראשון של הפסוק מדבר רק על חכמים = היודעים ללמוד וללמד, ולא (למשל) על נבונים = היודעים להסיק מסקנות, או על משכילים = היודעים איך להצליח; אדם שמסתובב עם חכמים - ילמד מהם ויהיה חכם כמותם, כי הם יודעים ללמד; אך אדם שמסתובב עם נבונים או משכילים - לא בהכרח ילמד מהם ויהיה נבון ומשכיל כמותם; ייתכן שהחכמה נובעת מהשפעת הסביבה, אך הבינה והשכל נובעים מכישרון מולד.
- החצי השני של הפסוק אומר רק שהרועה כסילים ירוע = יהיה רע, ולא שהרועה כסילים יהיה כסיל; כלומר, השפעת הסביבה היא רק בחלק מהתכונות ולא בכולן; ההשפעה השלילית העיקרית היא במידות ובמעשים הרעים. מכאן, שעדיף להיות בחברתם של אנשים טיפשים אך טובי לב, מאשר בחברתם של אנשים חכמים ורעים.
-
וכך כתב הרמב"ם: " "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו (=מידותיו) ובמעשיו אחר ריעיו וחבריו, ונוהג במנהג אנשי מדינתו. לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד, כדי שילמוד ממעשיהם; ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך, כדי שלא ילמוד ממעשיהם. הוא ששלמה אומר הולך את חכמים יחכם, ורועה כסילים ירוע . ואומר (תהלים א א) אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב . וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים, ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה - ילך למקום שאנשיו צדיקים, ונוהגים בדרך טובים. ואם היו כל המדינות שהוא יודען ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה, כמו זמננו זה, או שאינו יכול לילך למדינה שמנהגותיה טובים, מפני הגייסות או מפני החולי - יישב לבדו יחידי, כעניין שנאמר (איכה ג כח) יישב בדד ויידום . ואם היו רעים וחטאים, שאין מניחין אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עימהן ונוהג במנהגן הרע - ייצא למערות ולחווחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים, כעניין שנאמר (ירמיהו ט א) מי ייתנני במדבר מלון אורחים, ואעזבה את עמי, ואלכה מאתם, כי כולם מנאפים, עצרת בוגדים" " ( הלכות דעות פרק ו ) .
פירושים נוספים
1. פירשנו את המילה "רועה" במשמעות "רֵע": רועה כסילים = מתרועע ומתיידד עם כסילים;
2. אך יש מפרשים "רועה" כמו "רועה צאן", כלומר, מנהיג: רועה כסילים = מנהיג של חבורת כסילים. לפי זה, הפסוק בא ללמדנו, שעדיף להיות טפל לחכמים מאשר להיות מנהיג של כסילים, וכדברי חז"ל: " "הוי זנב לאריות ואל תהיה ראש לשועלים" " (אבות ד ט; ראו רבי יונה והגר"א על פסוקנו) .
עוד על השפעת הסביבה בספר משלי
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-10-30.
מס עיזבון על עבריינים
ישנן מדינות שמטילות מס על רכושו של אדם שנפטר. בדרך-כלל הסיבה לכך היא כלכלית-חברתית - שאיפה להקטין את הפערים הכלכליים בין בני עשירים לבני עניים; אך ספר משלי מציע להטיל מס עיזבון מסיבות אחרות:
(משלי יג כב): "טוב ינחיל בני בנים, וצפון לצדיק חיל חוטא"
טוב ינחיל בני בנים = אדם טוב ראוי להנחיל את הונו גם לבניו וגם לבני בניו ;
וצפון לצדיק חיל חוטא = אדם חוטא אינו ראוי להנחיל את הונו לצאצאיו - החיל ( =הרכוש ) שלו צפון ( =שמור ) לצדיק .
מקובל לפרש שהפסוק מתאר שכר ועונש מאת ה', אך על-פי העיקרון "והלכת בדרכיו" ניתן להסיק מכאן כלל התנהגות ראוי לשלטון בשר ודם - לאפשר לאנשים טובים להוריש את רכושם לצאצאיהם בלא כל מס, ולהטיל מס עיזבון על עבריינים, על-מנת לפצות את הצדיקים שנפגעו מפשעיהם.
אם אדם הורשע בפשע ונגזר עליו לשלם פיצויים לקרבנות, והוא נפטר לפני שהספיק לשלם, ברור שצריך לגבות את התשלום מהעיזבון; אך לפעמים אדם נפטר לפני שהספיקו להרשיע אותו, או שהוא הורשע בפשעים מסויימים אך לא היו מספיק ראיות להרשיע אותו בפשעים אחרים. במקרים אלה, מעיקר הדין אי אפשר לגבות תשלום מהעיזבון, אך השלטון יכול לתקן תקנה מ"דיני מלכות" שתאפשר לעשות זאת, על-מנת שהקרבנות יקבלו פיצוי הולם.
פסוקים דומים וקשורים
ייתכן שהפסוק קשור לקודמו, (משלי יג כא): "חטאים תרדף רעה, ואת צדיקים ישלם טוב": כל עוד החוטאים בחיים, צריכה מערכת החוק לרדוף אחריהם ולהענישם; אך אם המערכת נכשלה והם נפטרו בשיבה טובה, יש לפחות לקחת את הרכוש שהם השאירו אחריהם.
אסור להעניש בנים על חטאי אבותם, (דברים כד טז): "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, איש בחטאו יומתו"( פירוט ); אך כאן לא מדובר בעונש לבנים אלא בקנס שנלקח מהעיזבון עוד לפני שהוא מגיע לידי הבנים (מובן שהבנים מפסידים מזה, אך בדיוק באותה מידה הם היו מפסידים אילו היו גובים קנס מאביהם בעודו בחיים).
מפסוק זה נראה, לכאורה, שמותר לצדיק ליהנות מרכוש שהושג בעבירה; למקורות נוספים בנושא זה ראו האם מותר ליהנות מרכוש שהושג בעבירה? .
הפסוק שלנו מדבר על ירושה חומרית; פסוק אחר מלמד שהצדיק זוכה להנחיל לצאצאיו גם את מורשתו הרוחנית, (משלי טז לא): "עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא"( פירוט ).
פירושים נוספים
כתוב בתורה (בראשית ב יח): "ויאמר ה' אלהים: 'לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו'"; אדם שנמצא לבדו אינו "טוב" כי אינו יכול למלא את התפקיד שלשמו נוצר - הדורש שיתוף פעולה והולדת ילדים ( פירוט ); רק אדם שיש לו יכולת לשתף פעולה עם אחרים נקרא " טוב ". גם בספר משלי נאמר (משלי יח כב): "מצא אשה מצא טוב, ויפק רצון מה'" - המוצא נקודות טובות באשתו זוכה לאהבת ה' ולעזרתו בהקמת ביתו ( פירוט );
מכאן:
טוב ינחיל בני בנים = אדם טוב , שמסוגל לשתף פעולה ולמצוא נקודות טובות באחרים, יכול למצוא אישה ולהוליד בנים ובני בנים ולהוריש להם את רכושו;
וצפון לצדיק חיל חוטא = אדם שהוא חוטא , כלומר, יש לו חיסרון בתחום זה של נישואין, ואינו לוקח אישה, לא יהיו לו צאצאים להוריש להם את רכושו, וכל רכושו יהיה צפון ושמור לטובת הצדיקים המקיימים מצוה זו.
לפי זה, הפסוק מתאר את הגמול שזוכה בו האדם הטוב בדרך הטבע - לאדם טוב יש יותר סיכוי להקים משפחה שתשרוד לאורך דורות.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-01-06.
רב אוכל ניר ראשים, ויש נספה בלא משפט
כשהצריכה גדלה, הדבר גורם ליצירת מקומות תעסוקה, וכך לכאורה עוזר לעניים לצאת ממעגל העוני.
אך במבט גלובלי ניתן להסתכל על הדברים אחרת: ככל שהצריכה גדולה יותר, כך יש צורך בעבודה קשה ומרובה יותר על-מנת ליצור את המוצרים שאנחנו צורכים, עבודה שרובה נעשית ע"י עניים. אם הצריכה תקטן, אמנם יהיו פחות מקומות תעסוקה, אך גם הוצאות המחיה יהיו קטנות יותר והזמן הפנוי יהיה רב יותר, כך שבסופו של דבר רמת החיים תהיה גבוהה יותר.
ספר משלי מפנה את תשומת ליבנו לכך שיש אי-צדק מסויים באוכל שאנחנו אוכלים:
(משלי יג כג): "רב אכל ניר ראשים, ויש נספה בלא משפט"
ניר = ניקוי השדה מקוצים והכנתו לחרישה; עבודה קשה שנעשתה, בדרך-כלל, על-ידי פועלים עניים.
ראשים = רשים, עניים.
רב אוכל ניר ראשים = רב האוכל שאנחנו אוכלים נובע מעבודתם הקשה של פועלים עניים: " "רוב" "אוכל בא ע"י ניר ראשים , שדלת העם הרשים נרים את האדמה להסיר משם הקוצים והדרדרים, שזה עבודה קשה יעשו אותה הרשים ועל ידם בא אוכל רב" " (מלבי"ם) .
ויש נספה בלא משפט = חלק מאותם עניים נספה ומת מרוב עבודה קשה, באופן לא צודק.
ייתכן שהמסקנה המעשית נמצאת שני פסוקים קדימה, בפסוק כה, שגם הוא מדבר על אוכל ועל צדק: "צדיק אכל לשבע נפשו, ובטן רשעים תחסר". הצדיק אינו רוצה ליהנות מאוכל שיצירתו כרוכה באי-צדק, ולכן הוא אוכל רק כמה שהוא צריך ולא יותר - " צדיק אוכל לשובע נפשו "; אבל לרשעים לא אכפת מצדק, ולכן הם אוכלים בלי הגבלה, עד שחסר להם מקום בבטן - " ובטן רשעים תחסר " ( פירושים נוספים ).
פירושים נוספים
1. יש שפירשו " יש נספה בלא משפט " על אנשים שמתים כתוצאה מטעות של מלאך המוות, שמחליף שם בשם (רב יוסף בתלמוד בבלי, חגיגה ד) . איך זה מסתדר עם שאר הפסוקים בספר משלי, שמהם עולה שיש צדק, ואנשים חיים או מתים רק ע"פ מעשיהם וצדקתם?
-
-
- שאר הפסוקים מתייחסים למצב הרגיל, והפסוק הזה מתייחס למצב מיוחד - " יש נספה בלא משפט"; יש = מעט (ע"פ הרב דוד קליר) .
- הפסוק מוסבר ע"י פסוק אחר - שמואל א כו י: "חי ה', כי ה' יגופנו, או יומו יבוא ומת, או במלחמה ירד ונספה"; כשאדם מכניס את עצמו, מרצונו החופשי, למצב של סכנה, כמו במלחמה - הוא עלול להיספות בלא עתו; אך לא כאשר הוא שומר על עצמו כראוי ( ע"פ פרופ' יהודה אייזנברג ) .
- " "אמנם אין זה משפט של שכר ועונש, אבל זה לפי סדר ההנהגה האלוהית. אין זה משפט, אך זה צדק, אומר הגאון מוילנא" " ( ע"פ הרב שלמה אבינר ) .
-
ומה הקשר בין זה לבין החצי הראשון של הפסוק?
-
-
- " "הרבה מאכל בא לעולם ע"י חרישת העניים החורשים בשדה תבואה, והנה, העשירים אשר לא עמלו בו יאכלום; וכמו כן, יש מי אשר נאסף מכל העולם בלא משפט מות, כי לא עשה דבר אשר יומת בעבורו, ונתפס הוא בעון אחר" " (מצודות) ; החצי הראשון של הפסוק, המתאר את העניים העובדים קשה ואינם נהני מעבודתם, הוא משל לחצי השני של הפסוק, המתאר אדם שמת שלא בצדק. אך עדיין לא ברור מדוע נבחר דווקא משל זה, ובמה הוא תורם להבנת הנמשל.
- " "רוב" "אוכל בא ע"י ניר ראשים , שדלת העם הרשים נרים את האדמה להסיר משם הקוצים והדרדרים, שזה עבודה קשה יעשו אותה הרשים ועל ידם בא אוכל רב, ובכל-זאת יש מן הרשים שנספה בלא משפט , שימות ברעב ואין אוכל למו, הגם שכל האוכל בא על-ידי עבודתם; וכן, הגם שרוב אוכל בא על-ידי הצדיקים וזכותם, שמסירים את הקוצים המעכבים את השפע, בכל-זאת ימצא ביניהם שנספה ברעב, ודי לו בקב חרובין, וזה מפני שה' יודע שאם יהיה לו עושר לא תספיק זכותו כל-כך להוריד השפע, כמו שאם הרשים יהיה להם לחם לא ישכירו את עצמם לחרוש ולנור ניר, וזה מפלאי ההנהגה..." " (מלבי"ם) - אך פירוש זה אינו מתאים למילה " נספה " שמשמעה כלה ואובד. אם העני כלה - איך יעבוד את האדמה?! ואם הצדיק כלה - איך יוריד את השפע?!
-
2. ולי נראה, מכיוון שכולם מסכימים שהחצי הראשון של הפסוק מתייחס לעניים, העובדים בעבודות קשות ואינם נהנים מפרי עמלם, ייתכן שגם החצי השני מתייחס לאותם עניים, ולפי זה, כל הפסוק בא למחות על מצבם הקשה של העניים, שעובדים קשה כדי לספק לנו אוכל, וחלק מהם נספים ומתים בלא משפט צדק; אם בגלל שהמעבידים מתעללים בהם, או בגלל שהשכר שלהם אינו מספיק כדי לפרנס אותם.
לפי זה, הפסוק אינו בא לתאר את דרכי הצדק הא-להי, אלא למחות על אי-צדק בחברה האנושית.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-03-05.
חושך שבטו שונא בנו, ואוהבו שיחרו מוסר
לפני כמה שנים היה לי מחשב נייד. פעם אחת, כשהייתי בטכניון, השארתי את המחשב על השולחן במשרד ויצאתי לשירותים. כשחזרתי ראיתי שם את אחד המרצים, שותפי למשרד, והוא אמר לי "זה מאד לא טוב להשאיר מחשב נייד על השולחן. הרבה אנשים עוברים פה ומישהו היה יכול לגנוב לך אותו. רציתי להחביא לך את המחשב כדי ללמד אותך לקח, אבל בסוף החלטתי לוותר על זה כדי שלא לצער אותך".
לאחר זמן מה, השארתי את המחשב בילקוט, בחדר שלי במגורים בצבא, ומכיוון שמיהרתי לצאת - לא סגרתי את הילקוט. כשחזרתי, המחשב לא היה שם, ולא מצאתי אותו עד היום.
אני בטוח שאם אותו מרצה היה מחביא לי את המחשב, כמו שחשב לעשות, הייתי מזדעזע ומשביע את עצמי לשמור טוב יותר על המחשב מכאן ולהבא.
אמנם, עד כמה שידוע לי, ע"פ ההלכה אסור לגנוב, גם לא כדי לחנך - זה נכלל באיסור הכללי "לא תגנוב"; כך שהמרצה נהג כהלכה. ובכל זאת למדתי משהו מהאירוע - למדתי שלפעמים, דווקא מי שמייסר אותי, מועיל לי לטווח ארוך יותר ממי שמתחשב בי.
הרעיון הזה נזכר כמה פעמים בספר משלי, בפסוקים העוסקים בחינוך ילדים, ובפרט:
משלי יג כד: " "חושך שבטו - שונא בנו, ואהבו - שחרו מוסר" "
חשך (חסך) = לא נתן .
שבט = מקל שמכים בו, משל להפעלת סמכות ואכיפת משמעת .
חושך שבטו - שונא בנו = הורה שמחליט שאינו מוכן בשום אופן לייסר את בנו או להפעיל עליו משמעת, כאילו שונא אותו, כי הוא מונע ממנו את החכמה המגיעה בעקבות הייסורים, את החכמה של קביעת הגבולות והמסגרת.
שיחר = הגיע ראשון, מוקדם בבוקר .
מוסר = ייסורים גופניים או נפשיים, שמטרתם להסיר מהאדם מידות והתנהגויות רעות .
ואוהבו - שיחרו מוסר = מי שאוהב את בנו, יעניק לו מוסר - ייסר אותו במעשים או במילים - כבר בשלב מוקדם של חייו, על-מנת להסיר ממנו מידות והרגלים רעים שעלולים להזיק לו בהמשך חייו.
מקורות ופירושים נוספים
חושך שבטו
ניתן לפרש את הפסוק לפי כמה משמעויות שונות של המילה שבט ו כמה משמעויות שונות של המילה מוסר :
1. שבט = מקל שמכים בו, מוסר = ייסורים. לפי זה הפסוק מלמד על חשיבותם של העונשים המכאיבים - גישה שהיתה רווחת בחינוך הילדים והתלמידים עד לפני דור או שניים: " "המונע מבנו שבט מוסר, הנה לשנאה תחשב, כי סופו יצא לתרבות רעה וימות בעונו... האוהב את בנו, מייסרו בעת השחר" " (מצודות) . פירוש זה מתאים גם לפסוקים:
-
-
- משלי כג יג: " "אל תמנע מנער מוסר , כי תכנו בשבט לא ימות. אתה בשבט תכנו, ונפשו משאול תציל" "
-
הפסוק אינו אומר שצריך תמיד להשתמש בעונשים גופניים, אלא רק שלא צריך לחשוך ולמנוע אותם. פסוקים אחרים בספר משלי מלמדים שהדבר תלוי באופיו של הבן - ייסורים גופניים מתאימים לבן כסיל אך לא לבן חכם או נבון (ראו דרכי ענישה בספר משלי ). אם כך, ייתכן שהשינוי בגישה החינוכית בימינו נובע מהעליה ברמתם השכלית של הילדים - היום יש פחות ופחות ילדים כסילים שראוי להכותם.
ויש שפירשו: " "השונא , הוא שהגיע למצב שכבר צריך להכותו והוא נמנע מכך מתוך חוסר יכולת לעמוד מול בכייתו. האוהב חייב להביא את בנו למצב שלעולם לא יזדקק להכותו, אלא יקדים תמיד להסביר ולהדריך לפני כל בעיה שעלולה להיווצר" " (מצאתי ברשת בעילום שם) .
2. שבט = משל לסמכות ושלטון, מוסר = ביקורת ותוכחה. לפי זה הפסוק מלמד על החשיבות של הצבת גבולות ומסגרות לילדים ולתלמידים: " "השבט אינו בהכרח המכות אלא הדרישה, החובה" " ( יהודה אייזנברג ) .
3. שבט = משפחה: " "חושך שבטו - חושך סביבתו ומשפחתו... לילד יש זמן מרדותו... לא להתנגד למרד זה אלא לראות ולהתחבר לנער כדי שנהיה במחנהו ולא ימרוד בנו - ההורים. אב שאינו נמנה עם מחנה ילדו המורד, מוצא עצמו כחלק ממה שהנער מורד בו, וכך יוצא לתרבות רעה, והאב - סופו ששונא את בנו ומתייסר" " ( ברק נגבי ) .
שונא בנו
1. פירשנו שהכוונה "כאילו שונא את בנו". אדם החושך שבטו פועל מתוך אהבה, אך למעשה גורם נזק לטווח ארוך ולכן האהבה הזאת דומה לשנאה (מצודות) .
2. ויש שפירשו שהכוונה "יהיה שונא את בנו בעתיד". עכשיו, כאשר הוא חושך את שבטו, הוא אוהב את בנו, אבל בעתיד, כשהבן יתקלקל, הוא יראה את מעשיו וישנא אותו: " "ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף בא לתרבות רעה ושונאהו, שכן מצינו בישמעאל שהיו לו געגועים על אברהם אביו ולא רידהו, ויצא לתרבות רעה, ושנאהו, והוציאו מביתו ריקם" " ( שמות רבה א א , וכן רש"י על הפסוק) .
שיחרו מוסר
1. פירשנו "נותן לו מוסר בשחר של חייו", כלומר בשלב מוקדם, כאשר המוסר עדיין יכול להשפיע עליו: " "בילדותו, עת יוכל לנטותו לכל אשר יחפוץ" " (מצודות) .
2. ויש שפירשו "נותן לו מוסר בכל שחר", בכל בוקר, כלומר בהתמדה ובזריזות: " "תמיד לבקרים מיסרהו" " (רש"י ).
3. ויש שפירשו שיחרו = את עצמו, את האב: " "מקדים מוסר עצמו למוסר הילד" " (בנימין קבזי) .
מאמרים נוספים - באדיבות גוגל
-
-
- חושך שבטו - שונא בנו : כותר: חושך שבטו - שונא בנו . שם הפרסום מקורי: פתגמון : מילון פתגמים. מחברות: ליפקין, שרה ; בוהק, חוה. תאריך: 2005. הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית ... ( cache )
- מאמר: הרב נריה גוטל -חושך שבטו שונא בנו? : היחס להכאת ילדים מורכב: בג"ץ אסר כל הכאה; במסורת היהודית הנושא מורכב ולא חד משמעי; באומות העולם - בחלקם ההכאה אסורה, ויש מדינות "נאורות" בהן עונשי גוף אינם ... ( cache )
- האם היהדות דוגלת בהכאת ילדים? : 5 נובמבר 2006 ... חובבי התנ"ך בוודאי ישאלו כיצד קיים הרב וולבה את הוראתו של שלמה המלך ' חושך שבטו - שונא בנו ' (משלי יג, כד). אך הרב וולבה נהג לצטט מנגד מדבריו ... ( cache )
- Yeshiva.org.il - חושך שבטו שונא בנו?! : בית המדרש של Yeshiva.org.il. שיעור נוכחי: חושך שבטו שונא בנו ?!; הרב מעביר השיעור: הרב אליקים לבנון; ( cache )
- חוסך שבטו שונא בנוֲ : מאת הרב זמיר כהן ( cache )
- על איסור האלימות בחינוך / אביעד הכהן : על איסור האלימות בחינוך. חושך שבטו שונא בנו ? .... שולמית שחר10: "בהסתמך על הפסוק ' חושך שבטו שונא בנו ', צידדו הכל בהלקאה 'מבוקרת', פרט ליוצאים מן הכלל. ... ( cache )
- 'חושך שבטו שונא בנו'? הכאת ילדים: בין 'הלכה'... : 16 ספטמבר 2008 ... פסוק שבמקרא אשר הורה ' חושך שבטו שונא בנו ' הוא שראוי לו להדריך אותנו, ומורשת בית אבא ובית סבא שנהגה בהכאה חינוכית היא היא נר לרגלנו. ... ( cache )
- פרשת בהעלתך: חושֹך שבטו שונא בנו? - פרשת השבוע - אומדיה : ... הכול בימי הביניים, כפי שהיטיבה לתארה ההיסטוריונית שולמית שחר[10]: "בהסתמך על הפסוק ' חושך שבטו שונא בנו ', צידדו הכל בהלקאה 'מבוקרת', פרט ליוצאים מן הכלל. ... ( cache )
- מעריב nrg - חוסך שבטו שונא בנו- שמות - בית מדרש - יהדות : זו היא השאלה שעמדה בפני בעל מדרש רבה, שפתח את ספר שמות בדרשה על נושא זה: "כתיב: חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר (משלי יג). ... ( cache )
- הכאת ילדים (הרב שי פירון) הכאת ילדים משלי פרק יג' פסוק כד': חושך ... : ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו, הה"ד (משלי יג) חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר, בנוהג שבעולם אדם שאומר לו חבירו פלוני הכה לבנך ... ( cache )
- דף קשר מספר 541 - פרשת צו : חושך שבטו שונא בנו . "... ראוי להתפלל דירדו גשמים בשבתות ובמוצאי שבתות, באותן העיתים דיוצאים הבחורים לטייל אצל כל פינה בשווקים וברחובות, ואין טוב יוצא ... ( cache )
- אבא'לה : חושך שבטו - שונא בנו . ... "בספר משלי יש כמה פסוקים שמסבירים על חשיבותם של הייסורים בחינוך, למשל " חושך שבטו - שונא בנו , ואוהבו - שיחרו מוסר " ועוד. ... ( cache )
- מניעת ענישה גופנית של ילדים- האתגר של זכויות הילד : ראשית, יש לזכור כי הפסוק " חושך שבטו שונא בנו ג€“ ואוהבו שחרו מוסר", אשר מרבים להשתמש בו כהוכחה לתמיכת היהדות בענישה גופנית לקוח, כאמור, מספר משלי, ... ( cache )
- פרשת לך לך : ' חושך שבטו שונא בנו , ואוהבו שחרו מוסר'. בנוהג שבעולם אדם שאומר לו חברו פלוני הכה ... ומה תלמוד לומר ' חושך שבטו שונא בנו '? ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות, ... ( cache )
- הכאה לשם חינוך : רבנים ופוסקי הלכה בצד חוקרים ומלומדים בתחומי המשפט, החברה והחינוך נדרשו אל הסוגיה הנדונה (ראו למשל: נ' גוטל " חושך שבטו שונא בנו ? הכאת ילדים: בין 'הלכה' ... ( cache )
- הרהור בעקבות השביתה וחבר הנאמנים : סתם הערה, זה " חושך שבטו שונא בנו " - (ֲ© משלי וגוגל) וזה מעלה נק' מעניינת אחרת, כמה הקבלות יש בין החלקים של המשפחה לעצים. shac. 20/5/07 , 1:08 ... ( cache )
- ענבי הכרם חוקת : אם פעם יש הכרח בעונש יש לדעת: ' חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר' (משלי יג', כד') הרבה דברים הנם בגדר 'שבט': גם מבט זועף, גם העמדת פנים של אכזבה הנם בגדר ... ( cache )
- עולם התנ"ך : ומה ת"ל חושך שבטו שונא בנו ? ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות, סוף יוצא לתרבות רעה ושונאהו. שכן מצינו בישמעאל שהיה לו געגועין על אברהם אביו, ולא רידהו ויצא ... ( cache )
- השיעור ניתן ב-סיון ה'תשס"א : בנוהג שבעולם, אדם שאומר לו חבירו: פלוני הכה לבנך, יורד עמו עד לחייו (אדם ששומע שהיכו את בנו אינו עובר לסדר היום), ומה תלמוד לומר ' חושך שבטו שונא בנו ' (כלומר ... ( cache )
- גידול וחינוך ילדים : (משלי יג) " חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר", בנוהג שבעולם אדם שאומר לו חברו פלוני הכה לבנך יורד עמו עד לחייו, ומה תלמוד לומר " חושך שבטו שונא בנו " ? ... ( cache )
- ב"ה גיליון מס' 16 פרשת כי תבוא ט"ו באלול תשס"ו עורכים: נתנאל ... : לכן, אם בננו מתנהג לא יפה, מותר לנו לנזוף בו ואף להכותו בעת הצורך ג€“ " חושך שבטו שונא בנו , ואוהבו שיחרו מוסר". אולם, אין לנו כל זכות על ילדים אחרים. ... ( cache )
- חושך - מאמרים מאתר Reader : והרי ' חושך שבטו שונא בנו '? צריך להרביץ לבן! בפסוקים אנו מוצאים "וארעה את ... המכה ואומר לו גדל ג€¦כך נוכל להבין גם את השבט של " חושך שבטו שונא בנו ". ... ( cache )
- ביד קשה או בפינוק? : )משלי יג( " חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר", בנוהג. שבעולם אדם שאומר לו חברו פלוני הכה לבנך יורד עמו עד. לחייו, ומה תלמוד לומר " חושך שבטו שונא בנו " ? ... ( cache )
- מדינת ישראל : ... הכול בימי הביניים, כפי שהיטיבה לתארה ההיסטוריונית שולמית שחר10: "בהסתמך על הפסוק ' חושך שבטו שונא בנו ', צידדו הכל בהלקאה 'מבוקרת', פרט ליוצאים מן הכלל. ... ( cache )
- פרשת שבוע - "אמר" : 12 מאי 2006 ... " חושך שבטו שונא בנו , ואוהבו שיחרו מוסר" (משל"י פרק י"ג פסוק כ"ד) ... " חושך שבטו שונא בנו . וכי יש אדם ששונא בנו, אלא מתוך שאין מוכיחו על ... ( cache )
- פרשת שמות - בני ישראל במצרים - גיליונות נחמה ליבוביץ : בנוהג שבעולם אדם שאומר לו חברו: "פלוני הכה לבנך" ג€“ יורד עמו לחייו, ומה תלמוד לומר: " חושך שבטו שונא בנו "? ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות, סוף הוא בא לתרבות ... ( cache )
- חברים מקשיבים : חושך שבטו שונא בנו , וכי יש אדם ששונא בנו, אלא מתוך שאין מוכיחו על התורה והחכמה ודרך ארץ עתיד לשנאתו, אבל אם מוכיחו נעשה אוהבו שנאמר ואוהבו שחרו מוסר, ... ( cache )
- גידול וחינוך ילדים : " חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר" (משלי יג). בנוהג שבעולם אדם שאומר לו חברו: פלוני הכה את בנך, יורד עמו עד לחייו, ומה תלמוד לומר " חושך שבטו שונא בנו "? ... ( cache )
- פאזל - ענישה גופנית לילדים בציבור החרדי? : בספר אחר שלו, כתב הרב ויינברג על הפסוק " חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שִׁחֳרוֹ מוסר" שכוונתו לומר כי "אהבה שאין עמה חינוך אינה אהבה, להפך: כל [תוכחת] מוסר ... ( cache )
- תולדות בס"ד תולדות ג€“ תשס"ט בתחילת הפרשה אנו רואים: ויאהב יצחק את ... : נראה שאפשר להסביר את העניין לפי שאלה נוספת: הרי ידוע הכתוב חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר משלי פרק יג פסוק כד ושם רש"י מפרש: סופו ששונא את בנו שרואהו ... ( cache )
- תכנית הלימודים המעודכנת ביחידת הלימוד השלישית, : חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר' (משלי י"ג 24)... ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף יוצא לתרבות רעה ושונאהו... דוד שלא ייסר לאבשלום ולא רדהו בא לידי ... ( cache )
- החינוך במשנת חז"ל- מסורת וחידוש : חושך שבטו שונא בנו . לעיתים נדמה, שכחלק ממצות חינוך, מצווים אנו לנקוט אף באמצעים קשים הכוללים בתוכם ..... כך נוכל להבין גם את השבט של " חושך שבטו שונא בנו ". ... ( cache )
- אתר המרכזי לכתבי הרב כהנא הי"ד - פירוש המכבי - שמות 1.4 : יג:כד): 'חושך שבטו שונא בנו, ואהבו, שחרו מוסר '... ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות [עונש ותוכחה], סוף בא [הבן] לתרבות רעה, ושונאהו [כלומר, האב שונא את הבן, ... ( cache )
- פירוש המכבי על התנ"ך : כך אמרו חז"ל (שמות רבה א:א): "הדא הוא דכתיב (משלי יג:כד): 'חושך שבטו שונא בנו, ואהבו, שחרו מוסר '... ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות [עונש ותוכחה], ... ( cache )
- פרשת תזריע - בניסן עתידין ליגאל : העולה מכאן הוא כי ה' בחר בישראל והבדילם מן האומות אף בנגעים, אשר מטרתם ללמד את ישראל מוסר ולטהרם, שנאמר: "חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר " (משלי, י"ג, ... ( cache )
- ענישה גופנית של ילדים : "חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר "- הפירושים השונים........................... ..עמ' 7. 2.3. הסמכות לענישה גופנית על פי המשפט העברי- בחינה ביקורתית. ... ( cache )
- ילדים שמעו: "אין חכם כבעל נסיון" - TheMarker Cafe : חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר משלי יג' כד'. אז נקנה לילד ערכי מוסר,,,,אבל. כי יצר לב האדם רע מנעריו בראשית ח' כא'. אנחנו,ההורים,צריכים לתת לילדינו את ... ( cache )
- כיצד מאמינים צריכים להטיל משמעת על ילדיהם? מה אומרים על כך כתבי הקודש? : למעשה פסוקים רבים בכתובים תומכים בעונש פיזי ג€�חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר " (משלי 13:24) ופסוקים נוספים התומכים בעונש פיזי (משלי 22:15, 20:30). ... ( cache )
- רוב ומיעוט "אחרי רבים להטות" (הפניה: טבלא בע"מ 3 בחוברת) במשפט ... : "חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר ". הפירוש הרגיל של הפסוק הוא: מי שחושך את ההכאה מבנו, שונא אותו. כלומר, מי שמכה אותו אוהב אותו. ... ( cache )
- אתר הצופה : עיינו שוב בפסוק המלא: "חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר "(משלי י"ג כד). לא רק שימוש בשבט, במכות, יביא לתיקון אצל הילד. אהבת הורה לילדו וחינוכו למוסר, ... ( cache )
- סדנאות במשפט העברי : חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר . תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף ח עמוד א. משנה: זרק את האבן לחצרו והרג, אם יש רשות לניזק ליכנס לשם - גולה, ואם לאו - אינו גולה ... ( cache )
- Book madrich lnivchan 2008.indb : 'חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר ' (משלי י"ג. בנו מן המרדות סוף יוצא לתרבות רעה ושונאהו... דוד שלא ייסר לאבשלום ולא. רדהו בא לידי תרבות רעה ובקש להרגו ... ( cache )
- תוכנית הלימודים במקרא לבית הספר העל יסודי : 'חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר ' (משלי י"ג 24)... ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף יוצא לתרבות רעה ושונאהו... דוד שלא ייסר לאבשלום ולא רדהו בא לידי ... ( cache )
- ב"ה : 'חושך שבטו שונא בנו' - מדיניות חינוכית-הלכתית? משלי. יג, כד: חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר . כב, טו: אולת קשורה בלב נער שבט מוסר ירחיקנה ממנו. ... ( cache )
- קטן : 'חושך שבטו שונא בנו, ואהבו שחרו מוסר ' [690], וכי יש אדם ששונא בנו, אלא מתוך שאין מוכיחו על התורה והחכמה ודרך ארץ - עתיד לשנאותו, אבל אם מוכיחו - נעשה אוהבו ... ( cache )
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2002-12-07.
צדיק אוכל לשובע נפשו, ובטן רשעים תחסר
צדק מתחיל מהגוף - מי שמעוניין לעשות צדק בחברה, צריך קודם לעשות צדק עם הגוף שלו:
משלי יג כה: " "צדיק אכל לשבע נפשו, ובטן רשעים תחסר" "" "
צדיק = הנותן לכל אחד את המגיע לו ;
נפש = הצד החומרי של האישיות ;
צדיק אוכל לשובע נפשו = הצדיק נותן גם לעצמו, לצד החומרי שלו, את מה שהוא צריך - לא מסגף את גופו אלא נותן לו לאכול אוכל מזין ומשביע.
רשע = הפוגע בזולת במזיד ;
ובטן רשעים תחסר = הרשע פוגע גם בעצמו ובגופו; הוא אוכל יותר ממה שהבטן שלו מסוגלת להכיל, וכך תמיד חסר לו מקום בבטן (ע"פ הגר"א) ; הוא אוכל ממתקים, וכך בטנו נפגעת וכואבת (ע"פ רבי יונה) .
פירושים נוספים
1. פירשנו שהפסוק מדבר על מעשי צדק ורשע שאדם עושה עם הגוף שלו;
-
-
- אולם, בדרך-כלל המושגים "צדיק" ו"רשע" מתייחסים למעשים שאדם עושה עם אחרים.
-
2. לכן אפשר לפרש, שהפסוק קשור לפסוק כג, שגם בו נזכר אוכל: "רב אוכל ניר ראשים, ויש נספה בלא משפט" (ראו ב'דעת מקרא' שקישרו בין הפסוקים) . הפסוק ההוא מלמד, שרוב האוכל שבעולם בא מעבודתם הקשה של הפועלים העניים, שחלקם נספים ומתים בלא משפט ( פירוט ); הפסוק שלנו מלמד, שהצדיק , הדואג גם לעניים, אוכל רק כמה שהוא צריך ולא יותר, כדי שלא ייהנה מהעוול הכרוך ביצירת המזון מעבר למינימום ההכרחי; אך הרשע , שלא אכפת לו לפגוע בעניים, אוכל בלי הגבלה.
לפי זה, המסר של הפסוק קשור לא רק לבריאות האדם היחיד אלא לבריאות החברה כולה ולתרבות הצריכה המוגזמת.
3. חז"ל אמרו, שאדם צריך לאכול שליש פחות מכדי שבעו - להשאיר מקום פנוי בבטן, למקרה שמשהו יעצבן אותו, כי זה מסוכן לכעוס על בטן מלאה. אולם, הצדיק אינו כועס, ולכן מותר לו לאכול לשובע - "צדיק אוכל לשובע נפשו"; והרשעים כועסים הרבה, ולכן הם צריכים להשאיר עוד יותר מקום פנוי בבטן - "ובטן רשעים תחסר" (ראיתי בספר "מושל ברוחו" בשם ר' יהונתן אייבשיץ) .
ראו גם:
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-01-06.
