ביאור:משלי ו
מתוך ויקיטקסט
|
פסוקים רבים בספר משלי מזהירים מפני הסכנות שבחתימה על ערבות, במיוחד לגבי הלוואה. ראו ערבות לעומת הלוואה |
- א בְּנִי! אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָלקחת אחריות על מעשיו של אדם שאתה מכיר (לחץ על המילה לפירוט), תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָאו שלקחת אחריות על מעשיו של אדם זר (לחץ על המילה לפירוט),
- ב נוֹקַשְׁתָּשמת לעצמך מוקש ומכשול בְאִמְרֵי פִיךָבכך שאמרת שאתה ערב, נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ!
- ג עֲשֵׂה זֹאת, אֵפוֹא, בְּנִי, וְהִנָּצֵל, כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָשיעבדת את עצמך לרעך:
| לֵךְ אֶל נְמָלָה, עָצֵל! / צילמה: סיגל, בקניון קסטרא בחיפה
|
- ו לֵךְ אֶל נְמָלָה, עָצֵל! רְאֵה דְרָכֶיהָ, וַחֲכָםההתבוננות בנמלים תעזור לך לתקן את מידותיך ולהיות חכם יותר:
- ז אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין, שֹׁטֵר וּמֹשֵׁלאין לה בוס שמכריח אותה לעבוד וששומר על הסדר, ובכל זאת -.
- ח תָּכִין בַּקַיִץ לַחְמָהּ, אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּכל אחת ואחת מהנמלים פועלת מתוך אחריות לעתיד, וחוסכת מזון מהקיץ לחורף.
- ט עָד מָתַי, עָצֵל, תִּשְׁכָּב? מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ?!
- י "מְעַט שֵׁנוֹת, מְעַט תְּנוּמוֹת, מְעַט חִבּוּק יָדַיִם לִשְׁכָּב".אתה אומר לעצמך 'רק עוד קצת לישון, רק עוד קצת לנמנם, רק עוד קצת לנוח בחיבוק ידיים', אבל התוצאה היא -
- יא וּבָא כִמְהַלֵּךְבהפתעה, כמו אורח (לחץ על המילה לפירוט) רֵאשֶׁךָעונייך, וּמַחְסֹרְךָ - כִּאִישׁ מָגֵןיבוא בביטחון, כמו חייל ממוגן שאי אפשר לסלקו.
- יב אָדָם בְּלִיַּעַלבלי תועלת, מביא רק נזק (לחץ על המילה לפירוט), אִישׁ אָוֶן:
- הוֹלֵך עִקְּשוּת פֶּהפיו הולך בעקמומיות (לחץ על המילה לפירוט).
- יג קוֹרֵץ בְּעֵינָיו,
- מוֹלֵל ברגלו (בְּרַגְלָיו)משפשף את רגליו זו על זו, מתוך עצבנות (לחץ על המילה לפירוט),
- מֹרֶה בְּאֶצְבְּעֹתָיו.
- יד תַּהְפֻּכוֹת בְּלִבּוחושב ההיפך ממה שאומר (לחץ על המילה לפירוט), חֹרֵשׁ רָעמתכנן לעשות רע בסתר (לחץ על המילה לפירוט), בְּכָל עֵת מדנים (מִדְיָנִיםמריבות) יְשַׁלֵּחַ.
- טו עַל-כֵּן פִּתְאֹם יָבוֹא אֵידוֹאסונו, פֶּתַע יִשָּבֵר - וְאֵין מַרְפֵּא.
- טז שֶׁשׁ הֵנָּהאת שש ההתנהגויות שנזכרו קודם (לחץ על המילה לפירוט) שָׂנֵא יְהֹוָה, וְשֶׁבַעושבע ההתנהגויות שנזכרות בהמשך תועבות (תּוֹעֲבַת) נַפְשׁוֹ:
|
הגאוה מתבטאת גם באיברי גוף אחרים - ראו ארחות צדיקים, שער הגאוה. |
|
"יפיח כזבים עד שקר" נזכר גם במשלי יד 5. ראו מבחן אישיות לעד |
-
- יט יָפִיחַ כְּזָבִיםמפריח הבטחות שאינו יכול לקיים (לחץ על המילה לפירוט) עֵד שָׁקֶר,
- וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים.
- כ נְצֹרשמור באופן פעיל (לחץ על המילה לפירוט), בְּנִי, מִצְוַת אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ!
|
ישנם עוד מספר פסוקים בספר משלי שמדברים על קשירת דברי תורה וחכמה על הלב ועל הגרון, כאמצעי זיכרון מוחשי או כמשל. ראו תכשיטים כמשל לחכמה |
- כא קָשְׁרֵם עַל לִבְּךָהחזה או המחשבות (לחץ על המילה לפירוט) תָמִיד, עָנְדֵם עַל גרגרתך (גַּרְגְּרֹתֶיךָהצואר או הדיבור (לחץ על המילה לפירוט)).
- כב בְּהִתְהַלֶכְךָ - תַּנְחֶה אֹתָךְכשאתה הולך בדרך שקבעת לעצמך, המצוה תדריך אותך ותציל אותך שלא תתפתה לסטות מהדרך (לחץ על המילה לפירוט),
- בְּשָׁכְבְּךָ - תִּשְׁמֹר עָלֶיךָכשאתה נח לאחר שסיימת את דרכך, התורה תשמור עליך מפני מחשבות רעות ומטרידות,
- וַהֲקִיצוֹתָ - הִיא תְשִׂיחֶךָוכשאתה קם לאחר המנוחה, המצוה והתורה ישוחחו עמך ויעזרו לך להחליט על דרך חדשה.
- כג כִּי
- נֵר - מִצְוָהמצוה מעשית דומה לנר, שהוא אמצעי מעשי ליצירת אור במקום מסויים (לחץ על המילה לפירוט),
- וְתוֹרָה - אוֹרהתורה המופשטת דומה לאור, שהוא מופשט ומאיר את כל העולם,
- וְדֶרֶךְ חַיִּים - תּוֹכְחוֹת מוּסָרדברי ביקורת שמקבלים דומים לשלט שמראה את הדרך הנכונה.
- כד לִשְׁמֹרְךָ מֵאֵשֶׁת רָעמאישה שמעשיה רעים, מֵחֶלְקַת לָשׁוֹןאישה שדבריה מפתים ומכשילים נָכְרִיָּה.
- כה אַל תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָבמחשבותיך ודמיונותיך (לחץ על המילה לפירוט), וְאַל תִּקָּחֲךָ בְּעַפְעַפֶּיהָאל תתן לה לקחת את תשומת לבך בעיניה היפות או בקריצותיה המפתות.
- כו כִּי בְּעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶםאדם שהולך לזונות יאבד את כל רכושו עד שיישאר לו רק כיכר לחם, וְאֵשֶׁת אִישׁ - נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּדואדם שנואף עם אשת איש יאבד את חייו, שערכם רב הרבה יותר (לחץ על המילה לפירוט).
- כז הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹהאמנם יוכל איש להרים גחלי אש בין זרועותיו, מתחת לבגדיו, וּבְגָדָיו לֹא תִּשָׂרַפְנָה?!והנמשל: היוכל איש לשמור מחשבות תאוה בליבו, מבלי שישפיעו על גופו?! (לחץ על המילה לפירוט)
- כח אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִיםהאמנם יוכל איש ללכת עם נעליים על גחלים לוהטות, וְרַגְּלָיו לֹא תִּכָּוֶינָה?!והנמשל: היוכל איש ליגוע בגופה של אישה, מבלי שהתשוקה תשתלט על גופו?! (לחץ על המילה לפירוט)
- כט כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּגם אם רק בא לבקר בביתה, לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵע בָּהּגם אם רק נגע בה ולא שכב עמה.
- ל לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב -
- כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָבהגניבה נובעת מצורך אובייקטיבי של הגוף (לחץ על המילה לפירוט).
|
הביטוי "את כל הון ביתו" נזכר גם בשיר השירים. ראו כסף לא יכול לקנות אהבה |
-
- לא וְנִמְצָאוכשמגלים את הגנב - יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִםהוא יכול לשלם פי 7 מערכה של הגניבה, ובכך לפייס את הנגנב (לחץ על המילה לפירוט), אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּןהוא יכול לתת את כל רכושו, ובכך לשקם את כבודו, כלומר הנזק הוא הפיך.
- לב נֹאֵף אִשָּהלעומת זאת, אדם שנואף -
- חֲסַר לֵבאינו פועל מתוך צורך אובייקטיבי-הגיוני (לחץ על המילה לפירוט), מַשְׁחִית נַפְשׁוֹחייו (לחץ על המילה לפירוט) הוּא יַעֲשֶׂנָּה.
- לג נֶגַעמחלה ומכה (לחץ על המילה לפירוט) וְקָלוֹן יִמְצָא, וְחֶרְפָּתוֹ לֹא תִּמָּחֶהולכן יבזו ויחרפו אותו, בניגוד לגנב.
- לד כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶרהקנאה, שמתעוררת בבעל בעקבות הניאוף, מעוררת את כעסו, וְלֹא יַחְמוֹלגם אם בית המשפט לא יוכל להעניש את הנואף, הבעל המקנא לא יוותר (לחץ על המילה לפירוט) בְּיוֹם נָקָםכאשר יוכל לנקום בנואף.
- לה לֹא יִשָּׂאלא יסלח פְּנֵי כָל כֹּפֶרגם אם ישלמו לו כסף ככופר נפש, בניגוד לגנב, וְלֹא יֹאבֶה כִּי תַרְבֶּה שֹׁחַדגם אם תשחד את השופטים, הבעל לא יסלח.
ביאורי פסוקים
הפרק ביאור:משלי ו כולל כמה חלקים. נסביר על כל חלק במאמר נפרד:
פסוקים 1-11: ללמוד מהחיות איך לנהוג בזריזות ולהינצל מהפסד
-
-
- פסוקים 1-5: ללמוד מהצבי והציפור איך להינצל מערבות ;
-
- פסוקים 6-11: ללמוד מהנמלה איך לעבוד בלי בוס, ואיך לחסוך ולהתכונן לעתיד , וכך להינצל ממחסור (ראו גם שתי דרכי לימוד, מסקנה אחת )
-
פסוקים 12-19: הקשר בין רוע לבין תנועות הגוף
-
-
- פסוקים 12-15: לזהות אנשים רעים לפי שפת הגוף שלהם ;
- פסוקים 16-19: ה' שונא תנועות המבטאות רוע;
-
פסוקים 20-35: קיום תורה ומצוות מציל מהיסחפות אל המוות
-
-
- פסוקים 20-24: תורה ומצוות מאירות את הדרך ביער הפיתויים החשוך ;
- פסוקים 24-29: לעשות סייגים כדי להינצל מפיתויים ;
- פסוקים 30-35: הפיתויים החמורים ביותר - פיתויי הניאוף .
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-19.
איך להינצל מערבות
לפעמים אנשים מקבלים על עצמם התחייבות שהם לא יכולים לעמוד בה. אלה יכולים להיות, למשל, מדריכים בתנועה, שכדי להרגיע את החניכים - מבטיחים להם הבטחות שלא תמיד אפשר לקיים; פוליטיקאים, שמבטיחים הבטחות לבוחרים אך מגלים לאחר הבחירות שהמצב קשה יותר ממה שחשבו; וכדומה.
ספר משלי מציע, במקרים אלו, לא לנסות להתחמק מההתחייבות, אלא להכיר בטעות שעשינו ולנסות לכפר עליה על-ידי ויתור על כבודנו. ספר משלי מדבר על סוג מיוחד של התחייבות - ערבוּת למעשיו של אדם אחר:
משלי ו א-ה: "בְּנִי! אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ, תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ, נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ, נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ! עֲשֵׂה זֹאת, אֵפוֹא, בְּנִי, וְהִנָּצֵל, כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ: לֵךְ, הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ. אַל תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ, וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ; הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד, וּכְצִפּוֹר מִיַּד יָקוּש."
אם ערבת לרעך, תקעת לזר כפיך = הבטחת לרעך לקחת אחריות על מעשיו של אדם זר , למשל, נעשית ערב בהלוואה - הבטחת להיות אחראי לכך שהלווה יחזיר את הכסף למלוה.
נוקשת באמרי פיך, נלכדת באמרי פיך = בדברים שאמרת, שאתה לוקח אחריות על מעשיו של אדם אחר, שמת לעצמך מוקש ומלכודת, כי כעת גורלך תלוי במעשיו של הזולת. וכדי לצאת מהמלכודת -
התרפס = מהשורש רפס = רפש, כלומר, התפלש בעפר לפניו, השפל את עצמך לפניו, ותר על כבודך (כמו בלשון ימינו);
רהב = מלשון התרברבות וגאוה, כלומר, אמור לו דברים שיגרמו לו להתרברב ולהתגאות, הראה לו שאתה מקבל את מרותו, מכיוון שהתחייבת בפניו.
רעיך = בלשון רבים, שני רֵעים: זה שהתחייבת בפניו (המלוה), וזה שהתחייבת לגביו (הלווה).
לך התרפס ורהב רעיך = לך אל הלווה והתחנן לפניו שיחזיר את ההלוואה, לך אל המלווה והתחנן לפניו שיגבה את החוב מהלווה ולא ממך.
אל תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך = היה מודע כל הזמן לחומרה של ההתחייבות שלקחת על עצמך, אל תשכח אותה ואל תתחמק ממנה לרגע עד שתגיע להסכמה עם האנשים שהתחייבת בפניהם.
הנצל כצבי מיד = כמו שצבי מנסה להינצל מייד הצייד;
וכציפור מיד יקוש = כמו שציפור מנסה להינצל ממוקש (מלכודת) שלכד אותה. אל תנהג כחיית טרף הפוגעת בזולת, אלא כחיה טהורה וצמחונית המנסה להתחמק מצרות בלי לפגוע מאחרים.
אחד האנשים שקיימו את העצה בפסוק זה הוא יהודה בן יעקב, שהיה ערֵב עבור בנימין, וכשהמשנה למלך מצרים רצה לקחת אותו לעבד, הוא התרפס בפניו כדי שיוותר לו ( בראשית רבה צג א ; ראו גם האם הערבות טובה? / הרב יהושע וייצמן פרשת ויגש - כי עבדך ערב את הנער - הערבות / הרב יואל עמיטל ) :
-
-
- " בני, אם ערבת לרעך" - זה יהודה (שאמר, ב בראשית מג ט ): "אנכי אערבנו".
- " תקעת לזר כפיך" - "...מידי תבקשנו".
- " נוקשת באמרי פיך" - "...אם לא הביאותיו אליך, וחטאתי לך כל הימים".
- " עשה זאת בני והנצל" - לך והדבק בעפר רגליו וקבל מלכותו ואדנותו: "ויגש אליו יהודה".
-
מקורות ופירושים נוספים
ערבות - משל ונמשל
1. המשמעות המצומצמת ביותר של המושגים "ערבות" ו"תקיעת כף" היא בהקשר של הלוואה - הערב מתחייב שהלווה יחזיר את ההלוואה, או שיחזיר את ההלוואה במקומו. גם חז"ל למדו מפסוקנו הלכות הקשורות לערבות על הלוואה, למשל: ""מנין לערב שמשתעבד (באמירה בעלמא בלא קנין) -... דכתיב.. בני אם ערבת לרעך... נוקשת באמרי פיך...." " ( תלמוד בבלי בבא בתרא קעג: רשב"ם , ראו גם בבא מציעא קטו. , נקודות בדיני הערבות במשפט העברי , על ערבות בחוק הישראלי ) . ספר משלי ממליץ בחום שלא להיות ערב , והפסוק שלנו בא ללמד את האדם איך להינצל, אם טעה ונכנס לערבות.
2. אולם, הפסוק אינו מדבר בפירוש על הלוואה, ולכן ניתן לפרשו במשמעות רחבה יותר - לקיחת אחריות על מעשיו של אדם אחר. פירוש זה מתאים יותר למדרש המקשר את פסוקנו עם פרשת בנימין, שהרי בנימין אינו "הלוואה" במובן הרגיל.
ניתן לראות בערבות מסוג זה משל לערבות ההדדית שבין בני ישראל בנושא שמירת המצוות, ובפרט, אחריותם של המנהיגים לשמירת המצוות של הציבור: " "בתלמיד חכם הכתוב מדבר, בשעה שהזקן מתמנה, אומר לו הקב"ה: עד שלא נתמנית לא היית נתפס על הצבור, עכשו שנתמנית נעשית ערב על הצבור" " (ילקוט שמעוני משלי ו, ודומה לזה שמות רבה כז ט) .
3. ניתן לפרש את הפסוק במשמעות רחבה עוד יותר - לא רק לקיחת אחריות על מעשיו של אדם אחר, אלא כל התחייבות שהאדם אינו יכול לקיים בגלל גורמים שאינם תלויים בו. גם אדם שמבטיח, למשל, ש"מחר נצא לטיול", כביכול לוקח ערבות על כך שמזג האויר יהיה מתאים לטיול, ואם מזג האויר משתנה, הוא צריך להתרפס בפני האנשים שהבטיח להם, או להתרפס בפני ה' ולבקש ממנו שישנה את מזג האויר...
על-פי מלבי"ם, הפסוק מתייחס לאדם שלקח על עצמו שתי התחייבויות סותרות - ערבת לרעך והבטחת לו לעשות דבר, ואז תקעת לזר כפיך לעשות את ההיפך; והחכם מלמד, שההתחייבות לרעך קודמת, כי באת בכף רעך, ולכן אתה צריך לעשות הכל כדי למלא את ההתחייבות לרעך - לך התרפס ורהב רעיך.
והנמשל: " "אם ערבת לרעך - אחר שנעשית ערב לקב"ה, שהוא רעך..., וקיבלת עליך בסיני ובערבות מואב... לשמור מצוותיו, תקעת לזר כפיך - שתשוב ותסור מדרכיו..., התרפס - היכנע לפניו כאסקופה הנדרסת ונרמסת, ורהב רעיך - הרבה רעים שיתפללו עליך לפניו..." " (רש"י על פסוק ג, בשם מדרש תהלים) ; " "והמליצה, על ערבות שערב כל איש לה' לשמור תורתו ומצוותיו... או על הערבות לשמור נשמתו בטהרה... ואחר-כך יתקע כפיו לזר, והוא היצר הרע או החומר המתאוה שנמשך אחריו לעשות היפך הערבות..." " (מלבי"ם על פסוק ה) . לפעמים אדם מרגיש שהוא "חייב" לעשות מעשה שיש בו חטא; הוא כביכול "הבטיח" ליצר הרע שלו שיעשה את זה, וקשה לו מאד לוותר על כך; אולם, החכם מזכיר שההתחייבות לה' - ההתחייבות לשמור מצוות - קודמת להתחייבות ליצר הזר, והאדם צריך להתרפס ולהתפלל אל ה' כדי שיעזור לו להינצל מאותו זר (דומה לזה פירש הרמח"ל, מסילת ישרים ב ) .
4. וחז"ל פירשו את הקטע במשמעות רחבה עוד יותר - לא רק התחייבות שהאדם לוקח על עצמו בכוונה, אלא גם מחוייבות רגשית שהאדם נכנס אליה שלא בכוונה, למשל כאשר הוא פוגע ברעהו בדברים: " "אמר ר' יצחק: כל המקניט את חבירו אפילו בדברים צריך לפייסו, שנאמר (משלי ו) בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך נוקשת באמרי פיך עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך: "
-
-
- "אם ממון יש בידך - התר לו פסת יד,"
- "ואם לאו - הרבה עליו ריעים."
-
"אמר רב חסדא: וצריך לפייסו בשלש שורות של שלשה בני אדם, שנאמר (איוב לג) ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי..."
"רבי ירמיה, הוה ליה מילתא לרבי אבא בהדיה. אזל, איתיב אדשא דרבי אבא. בהדי דשדיא אמתיה מיא, מטא זרזיפי דמיא ארישא. אמר 'עשאוני כאשפה!' קרא אנפשיה (תהלים קיג) מאשפות ירים אביון. שמע ר' אבא ונפיק לאפיה, אמר ליה 'השתא צריכנא למיפק אדעתך, דכתיב לך התרפס ורהב רעיך '." " (תלמוד בבלי, יומא פז. ) ;
" "פסוקים אלה מנחים את האדם שהסתבך באמרי פיו ופגע בחברו, למהר ולרצותו. הקצב מהיר מאוד. הדימויים לקוחים מעולם הציד. חיים ומוות מוטלים על כף המאזניים. רגע אחד של אי-תשומת לב מוביל את החיה לבור המלכודת. שלמה המלך מדגיש את המיידיות של התשובה. ההשוואה לתמונת הציד מלמדת על גודל הסכנה שבהשארת מטען נפץ לא מפורק, בור פתוח באמצע הדרך. הסכסוך בין איש לרעהו יכול להביא לנפילה למצולות. אין להתמהמה, אומר שלמה, אף לא רגע. צריך לסיים פרשות ריב שבין איש לרעהו ולקוטלן בעודן באִבָּן." " ( הרב בני לאו, 'הארץ', פרשת נצבים-וילך ) .
בפני מי צריך להתרפס?
1. רוב המפרשים פירשו שיש להתרפס לפני המלוה - שהוא רעך ששיעבדת את עצמך לו: "כי באת בכף רעך... רהב רעיך"; וב"דעת מקרא" הסיק מכאן, שהקטע מתאר הלוואה אחת, שבה המלוה הוא מישראל (רעך), והלווה הוא נכרי (זר); הערב נעשה ערב עבור המלוה (ערבת לרעך), ולשם כך תקע את כפו לתוך ידו של הלווה (תקעת לזר כפך; ראו: תקיעת כף - ליד המלוה או הלווה? ); חוקי התורה מגנים על הלווה אך אינם מגנים על הערב (ּראו תלמוד בבלי, בבא מציעא קטו. ), ולכן הערב צריך להתחנן בפני המלוה שירחם עליו ולא ינהג עמו לפי שורת הדין.
-
-
- אולם, לפי זה, לא ברור מה הפסוק מחדש - הרי ברור שמי שחייב כסף לרעהו, מכל סיבה שהיא, צריך לשלם את החוב, ואם אינו יכול לשלם - כדאי לו להתחנן בפני בעל חובו שירחם עליו.
-
-
- אולי אפשר לפרש, שכל הקטע לא בא לייעץ לאדם איך להינצל מערבות, אלא רק להראות לו לאן הערבות עלולה להביא אותו - למצב של השפלה, והתגלגלות ברפש לפני רגלי המלוה.
-
-
2. אפשר גם לפרש, שהקטע ממליץ להתרפס לפני הלווה - שהוא רעך שלקחת אחריות על התנהגותו. העתיד הכלכלי שלך למעשה משועבד למעשיו של הלווה - אם הוא לא יחזיר, יקחו ממך, ולכן "באת בכף רעך... רהב רעיך". פירוש זה מתאים לדברי חז"ל במדרש שהובא למעלה, שבו יעקב הוא המלווה, בנימין הוא ההלוואה, המשנה למלך הוא הלווה, ויהודה הוא הערב, וה'ערב' מתרפס בפני ה'לווה'. לפי זה, אפשר לפרש שהקטע כולל את כל סוגי ההלוואות - אין זה משנה אם הלווה הוא רעך או זר; גם אם לפני ההלוואה הוא היה זר, הרי שעכשיו, אחרי ההלוואה, הוא כבר רעך = מכרך שיש לך עסק עמו , גורלך תלוי בו ולכן אתה צריך להתחנן לפניו שיחזיר את החוב בזמן.
3. וייתכן ששני הפירושים נכונים, ולכן נאמר "לך התרפס ורהב רעיך" בלשון רבים - שני הרֵעים - גם המלוה וגם הלווה; עליך להתחנן בפני שניהם, שיסגרו את החוב ביניהם ולא יפגעו בך.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-06-15.
תיקון המידות על-ידי התבוננות בנמלים
אחת הדרכים שבהן האדם יכול לתקן את מידותיו היא התבוננות בטבע. כך מציע החכם בספר משלי:
(משלי ו ו): "לך אל נמלה, עצל, ראה דרכיה וחכם!".
החכם מציע לעצל שיתבונן בנמלים - ההתבוננות הזאת תשפיע עליו לטובה.
החכם מדבר על דרכיה של הנמלה, בלשון רבים; מכאן שיש כמה מידות טובות שאפשר ללמוד מתוך התבוננות בנמלה, כמו שכתוב בפסוקים הבאים.
פסוק ז: "אשר אין לה קצין שוטר ומושל" - אחריות אישית. ממה שידוע לנו היום, במושבות של נמלים יש נמלה אחת או יותר שנחשבת ל"מלכה", אך למעשה אינה עוסקת בניהול, אלא רק יושבת בקן, אוכלת ומטילה ביצים. הנמלים הפועלות מסתובבות בחוץ בלי אף קצין, שוטר או מושל שמשגיח עליהן, ובכל-זאת עובדות ומביאות אוכל לקן. העצל המתבונן בנמלה אמור ללמוד ממנה לעשות את מלאכתו גם כשאף אחד לא משגיח עליו. גם האזרח המתבונן בנמלה אמור ללמוד ממנה לפתור את בעיותיו ולא לחכות שהממשלה תעשה זאת .
פסוק ח: "תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה" - תיכנון וחיסכון. מינים רבים של נמלים, ובפרט של נמלת הקציר הנפוצה בארץ ישראל, חיים על אוכל הנפוץ בעיקר בקיץ, כגון גרעיני תבואה. כל מושבה של נמלים בונה קן גדול עם תאים מבודדים מפני מים, דבר שהיה ידוע כבר בימי קדם: " "הנמלה הזו, שלשה בתים יש לה, ואינה כונסת בעליון מפני הדלף, ולא בתחתון מפני הטינה, אלא באמצעי" " (דברים רבה ה ב) . כל מושבה אוגרת כמה קילוגרמים של תבואה בעונת הקיץ, כך שיהיה להן אוכל בעונת החורף. העצל המתבונן בנמלה אמור ללמוד ממנה לחשוב על העתיד, גם אם הכסף שהוא מרויח עכשיו מספיק לפרנסתו - שיעבוד קצת יותר כדי שיוכל גם לחסוך לתקופות של מחסור, " "וממנה למוד להכין הכל בעוד לאל ידך" " (מצודת דוד) .
התצלום של משרד החקלאות האמריקאי , באדיבות אתר GeekPhilosopher ואתר ויקישיתוף
פסוקים דומים
גם הפסוק הקודם לפסוקנו דיבר על לימוד מעולם החי, (משלי ו ה): "אל תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך, הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש"( פירוט ), ופסוקים רבים נוספים ממליצים ללמוד מעולם החי וגם מעולם הצומח, לדוגמה (משלי כז יח): "נצר תאנה יאכל פריה, ושמר אדניו יכבד"( פירוט ). מכאן, שיש חשיבות רבה לשלב טיולים בטבע בתוכנית הלימודים - זה לא רק כיף אלא גם אמצעי חשוב לפיתוח האישיות.
הרעיון שיש לחסוך לעתיד נמצא גם בפסוקים נוספים:
-
-
- משלי י ה: "אוגר בקיץ - בן משכיל, נרדם בקציר - בן מביש" (ראו אגירה בתקופות שפע ).
- משלי ל כה: "הנמלים - עם לא עז, ויכינו בקיץ לחמם" (ראו החכמה חשובה יותר מהגודל ).
-
הרעיון הוא בינלאומי ונמצא גם במשלים של עמים אחרים, כגון משל הצרצר והנמלה .
פירושים נוספים
לפעמים האדם כל כך עצל, ואינו מוכן אפילו לצאת וללכת אל הנמלה. אזי הקב"ה עושה איתו חסד ושולח את הנמלים ישר אליו הביתה!... (מתוך ישיבת הגולשים ) .
למה דווקא נמלה?
העצל יכול לשאול: "מניין לך שצריך ללמוד דווקא מהנמלה? מדוע שלא אלמד, למשל, מהחתול, שמבלה את רוב זמנו בשינה?"
1. תשובה אפשרית היא, שהנמלה היא אחד היצורים המצליחים ביותר בטבע. היא מצליחה לשרוד ולהתרבות כמעט בכל איזור על-פני כדור הארץ. לפי כמה הערכות, המסה הכוללת של הנמלים החיות על פני כדור הארץ גדולה יותר מזו של בני האדם וכל החיות המבוייתות יחד ( ויקיפדיה - ביומסה ) . באיזורים מסויימים, המסה הכוללת של הנמלים מהווה מעל 10% מהביומסה הכוללת של כל החיות היבשתיות ( http://www.madsci.org/posts/archives/2001-05/989366143.En.r.html ) .
2. וייתכן שהפסוק פונה לעצל שכבר החליט שהוא רוצה להיות חרוץ, אך קשה לו לשנות את ההרגלים. לאדם כזה מציע החכם, שיתבונן בנמלה כדי שיושפע ממנה, שהרי האדם מושפע מהיצורים שהוא נמצא בקרבתם משלי יג כ: " "הלוך את חכמים - וחכם (כתיב) ..." " ( פירוט ).
לא לעצל בלבד
גם לבני אדם חרוצים בימינו יש הרבה מה ללמוד מדרכיה של הנמלה.
לדוגמה, חוקרים בפקולטה למדעי המחשב בטכניון, שהבולט מביניהם הוא פרופ' אלפרד ברוקשטיין, פיתחו אלגוריתמים מבוזרים לחיפוש ברשת האינטרנט, המחקים את האלגוריתם שהנמלים משתמשות בו לחיפוש מזון. ראו מצגת המסכמת מאמרים של ולדימיר ינובסקי, ישראל וגנר, מיכאל לינדנבאום ואלפרד ברוקשטיין . ראו גם:
BRUCKSTEIN, A., "Why the ant trails look so straight and nice", Th Mathematical Intelligencer, Vol. 15, No. 2, pp. 58-62, 1993.
הנמלה - שכירה או עצמאית?
המדענים בתקופת התלמוד חשבו, כנראה, שכל נמלה אוגרת מזון עבור עצמה בלבד, ולכן הסיקו מפסוקנו מסקנות שונות במקצת:
פסוק ז: "אשר אין לה קצין שוטר ומושל" - יושר אישי: למרות ש"אין לה קצין שוטר ומושל" שיעניש אותה על חטאיה, היא מתנהגת ביושר ועובדת כדי להכין לעצמה אוכל, ואינה גוזלת אוכל של נמלים אחרות: " "תכין בקיץ לחמה - מזונה, כל אחת ואחת אינה גוזלת מחברתה" " (רש"י, ודומה לזה מצודת דוד) ; " "ראה דרך ארץ שיש בה, שבורחת מן הגזל... מעשה בנמלה אחת שהפילה חטה אחת והיו כולם באות ומריחות בה ולא הייתה אחת מהן נוטלת אותה. באה אותה שהייתה שלה ונטלה אותה" " (רבי שמעון בן חלפתא חוקר הנמלים, דברים רבה ה ב) .
פסוק ח: "תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה" - חיסכון ללא תיכנון: " "הנמלה הזו... אינה חיה אלא ששה חדשים... וכל מאכלה אינה אלא חטה ומחצה. והיא הולכת ומכנסת בקיץ, כל מה שמוצאה חטין ושעורין ועדשים... שאמרה: שמא יגזור עלי הקב"ה חיים, ויהיה לי מוכן לאכול" " (דברים רבה ה ב) .
כמו כן, יש שלמדו מפסוקנו על החשיבות של עצמאות כלכלית - לשאוף לעבוד כעצמאי ולא להסתפק בעבודה כשכיר עבור מישהו אחר: " אין לה קצין שוטר ומושל " שהיא עובדת בשבילו, אלא היא " תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה " - עובדת בשביל עצמה (ע"פ דוד ויסקוט ) .
-
-
- אולם, כל הפירושים הללו אינם מתאימים לדעה המקובלת בימינו, לפיה הנמלים חיות במושבה שיתופית, שבה הפועלות אוספות אוכל עבור המושבה כולה.
-
הפסוק שלנו נותן עצה מעשית לתיקון המידות - ללכת וללמוד מן הנמלים. אך יש מחכמי ישראל שהרחיבו את הרעיון וטענו, שה' מלכתחילה ברא את הנמלים כדי שנוכל לבוא וללמוד מהן: " "הקדוש-ברוך-הוא ברא בריה חלשה, האוגרת לחמה וטורחת, כדי להחכים העצל, דכתיב: "לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם". לכן יתבייש בראותו הנמלה זריזה וזהירה בענייניה, ילמד ממנה לאחוז בה כמוה במידת הזריזות, לצאת נפשו מתחת העצלות מידי שחת" " ( אורחות צדיקים טז - שער העצלות ) , " "כל כוחות מעשה בראשית נטועים בנפש האדם, וכל כוח ומידה שימצא האדם במין ומין מבעלי-החיים, ידענו שכן נמצא גם בנפשו. והרבה מידות יש בבעלי חיים שאינם צריכים להם לצורך חיותם, וה' הטביע בם מידה זו שילמד האדם ממנה לעשות כן, כמו שאמרו חז"ל: "אלמלא לא ניתנה תורה, למדנו צניעות מחתול וכו'". והנמלה, נטע ה' בה מידת הזריזות לאסוף ולכנוס, שממנה ילמד האדם לשקוד..." " (מלבי"ם) .
על-פי הפשט, הקטע מלמד שיש לעבוד כדי להשיג מטרות חמריות - "תכין בקיץ לחמה , אגרה בקציר מאכלה". אך יש שפירשו שזהו משל, והנמשל הוא בתחום הרוחני: " "אף אתם התקינו לכם מצות מן העולם הזה לעולם הבא" " (רבי שמעון בר יוחאי, דברים רבה ה ב) , " "ראה דרכיה וחכם, רוצה לומר, תלמד ממנה בהנהגת אסיפת חוקי החכמה בזריזות והשתדלות רב" " (מלבי"ם) .
הקטע שלנו מלמד חריצות בדרך החכמה - הלימוד מאחרים; בפרק כד ישנו קטע המלמד חריצות בדרך המוסר - הלימוד מטעויות ( פירוט ).
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-02-23.
לא לחכות שקצין, שוטר או מושל יפתרו לנו את הבעיות
אנשים רבים נוהגים לקטר ולהתלונן על המצב, ומסכמים את תלונותיהם במשפט כגון "הצבא חייב לפעול; המשטרה צריכה להתערב; מתי הממשלה כבר תעשה משהו?!". לפי ספר משלי, הגישה הזאת היא עצלות, וכדי להשתחרר מגישה זו יש ללמוד את דרכיה של הנמלה:
(משלי ו ז): "לך אל נמלה, עצל, ראה דרכיה וחכם! אשר אין לה קצין שטר ומשל; תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה"
הנמלים יודעות שבקיץ עליהן לאגור מזון לחורף, אולם הן לא מחכות ש"הממשלה תעשה את זה", אלא מתארגנות ועושות את זה בעצמן. במושבות של נמלים ישנה נמלה אחת שנחשבת ל"מלכה", אך היא אינה עוסקת בניהול, אלא רק יושבת בקן, אוכלת ומטילה ביצים. הנמלים הפועלות מסתובבות בחוץ בלי אף קצין, שוטר ומושל שאומר להן מה לעשות, ובכל זאת הן משתפות פעולה ומכינות את עצמן לחורף.
האזרח העצל אמור להתבונן בנמלה וללמוד ממנה, להפסיק לחכות לממשלה. אם הוא מזהה בעיה - שייקח יוזמה, יאסוף את חבריו, וביחד יעשו כל מה שהם יכולים כדי לפתור את הבעיה.
מקורות ופירושים נוספים
ישנן מידות טובות נוספות שאפשר ללמוד מהנמלים .
בתלמוד בבלי מסופר על רבי שמעון בן חלפתא, שניסה לבדוק אם אכן "אין לה קצין שוטר ומושל": " "אמר: איזיל איחזי אי ודאי הוא דלית להו מלכא. אזל בתקופת תמוז, פרסיה לגלימיה אקינא דשומשמני, נפק אתא חד מינייהו, אתנח ביה סימנא, על אמר להו 'נפל טולא', נפקו ואתו, דלייה לגלימיה, נפל שמשא, נפלו עליה וקטליה. אמר: שמע מינה לית להו מלכא, דאי אית להו, הרמנא דמלכא לא ליבעו?!" " ( תלמוד בבלי, חולין נז: ) . רשב"ח גרם לנמלים לחשוב בטעות שנמלה אחת רימתה אותן, והן מייד התנפלו עליה והרגו אותה. הוא הסיק מכאן שלנמלים אין מלך, שכן אילו היה להן מלך, הן לא היו "לוקחות את החוק לידיים" אלא מחכות לגזר-דינו של המלך.
אבל שאר החכמים לא הסכימו למסקנה זו: " "אמר לו רב אחא בריה דרבא לרב אשי: ודלמא מלכא הוה בהדייהו? אי נמי הרמנא דמלכא הוו נקיטי? אי נמי בין מלכא למלכא הוה?... אלא, סמוך אהימנותא דשלמה" ": ייתכן שהמלך היה בקבוצת הנמלים שהרגו את ה'רמאית', יתכן שהמלך כבר הוציא גזר-דין, וייתכן שבדרך-כלל יש מלך אלא שבדיוק באותו זמן היתה ממשלת מעבר... רב אחא למעשה מלמד כאן, בנימה מבודחת מעט, את אחד העקרונות החשובים בחשיבה המדעית - אי אפשר להסיק מסקנות מתצפית אחת, כי לתצפית אחת יכולות להיות הרבה פרשנויות שונות.
מאמרים נוספים - באדיבות גוגל
-
-
- ניתן למצוא מחקרים נוספים על נמלים בערך Ant בויקיפדיה האנגלית , הכולל הפניות לכ-150 מחקרים מדעיים על נמלים.
- ממעינה של תורה פרשת השבוע פרשת שופטים : זהו שאמר הכתוב: ג€�לך אל נמלה עצל, וראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין שוטר ומושל, תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלהג€� - אתה העצל, לך אל הנמלה וראה את דרכיה ולמד ... ( cache )
- דרשות : לך אל נמלה, מיעץ המלך שלמה לעצל, ראה דרכיה וחכם: אשר אין לה קצין שוטר ומושל, ... אשר אין לה קצין שוטר ומושל, לא מנהיג נערץ, לא נוגש צמוד וגם לא רודן איום ... ( cache )
- חולין נז ב ג€“ ויקיטקסט : 28 ספטמבר 2008 ... אי ודאי לית להו מלכא - דכתיב אשר אין לה קצין והיינו עסקן דלא בעי למיסמך אהימנותיה דשלמה: הנמלים - אוהבים צל ושונאים חום: דשומשמני - נמלים: ... ( cache )
- חולין נז : אמר רב משרשיא: דכתיב (משלי ו,ו) לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם [פסוק ז] אשר אין לה קצין שוטר ומושל [פסוק ח] תכין בקיץ לחמה [אגרה בקציר מאכלה]; ... ( cache )
- ישיבת ההסדר עכו, חברותא או מיתותא? : שלמה המלך אמר(2): "לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין שוטר ומושל". ... ביאר הרב וייצמן שסוף הפסוק- " אשר אין לה קצין שוטר ומושל" הוא ביאור של ... ( cache )
- רבי שמעון בן חלפתא - תנאים : ספר משלי אומר "לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה וחכם: אשר אין לה קצין שוטר ומושל, תביא בקיץ לחמה". רבי שמעון החליט לברר האם אכן אין לנמלים מלך. מה עשה? ... ( cache )
- שטן מסכת תליך מב : אשר אין לה קצין והיינו עסקן דלא בעי למיםמך אהימנותיה ... אשר אין לה קצין שוטר ומושל: א ת זה דרש ר� שמעון בן חלסתא בחידהו נאשר מקר ומצא ... ( cache )
- בס"ד : ... מבריה ולא שופט ולא שוטר יש לה שנא' (שם) אשר אין לה קצין שוטר ומושל אתם שמניתי לכם שופטים ושוטרים עאכ"ו שתשמעו להן הוי שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך: ... ( cache )
- .Eigenthiimer, Herausgeber, u. verantwortlicher Redacteur J. Kohn... : אשר אין לה קצין שוטר ומושל,. ראה דרכיה וחכס. בקץ לחמה אגלה� בקציר מאכלה. ... שנא � אשר אין לה קצין שוטל ומושל;. שופטים ושוטרים עאכו�כ עכ�ל. ... ( cache )
- לך אל נמלה, עצל - מאמרים : אשר אין לה קצין שוטר ומושל תכין בקיץ לחמה". ידוע ומפורסם כי הנמלה לא חיה יותר מממוצע של ששה חודשים. בתקופה קצרה זו אין היא מסוגלת לאכול יותר מגרגיר או גרגיר ... ( cache )
- ילקוט הקרמה ב.לאל ז 13 : שוטר יש לה שנאמר שם אשר אין לה קצין שוטר ומושל אתם שמיניתי. לכם שופטים ושוטרים עאכו�כ שתשמעו להן הרי חזינן שחנמלח בורחת מן. הגזל ואינה נוטלת שאינה שלה ומאין ... ( cache )
- מדרש רבה - שפטים : זש"ה (משלי ז) לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שוטר ומושל תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה מה ראה שלמה ללמד לעצל מן הנמלה. ... ( cache )
- זרע אברהם : עצצ ראה דרכיה יחכם אשר אין לה קצין שוטר ומושל. ירצה שעם שאין לה קצין שזטר זתישל שיישיר אותה. אז שייסרנה כחשר תטעה נפעילתיה הנה היא מעצמה ... ( cache )
- מקדש ואבן נגף לבתי-ישראל / משה ליב ליליינבלום : עליהם לדעת, כי לאסוננו בענינים שבינינו לעצמנו הננו כנמלה " אשר אין לה קצין ושוטר", וכל הימים אשר לא תהיה בנו אחדות בפעולות ואורגניזציה אי-אפשר לשום גבול ... ( cache )
- רבי יוסף אלבו / ספר העיקרים : ועל זה אמר שלמה: לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שוטר ומושל (משלי ו). רוצה לומר שאין לה קצין שוטר ומושל שיכריחנה על הגזל, ואעפ"כ תזהר ממנו ... ( cache )
- הדגן והגורן : "לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין שוטר ומושל, תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה" (משלי ו', ח'). מה ראה שלמה ללמד לעצל מן הנמלה? רבנן אמרו:. ... ( cache )
- אנציקלופדיה יהודית דעת - פרקי שירה; : ... ובעברם עליו יריחו אותו שהוא מאחרת ממינם ויניחוהו, כי לא יקחו דבר שאינו ראוי, ועל זה אמר שלמה לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שוטר ומושל ... ( cache )
- נמליים ג€“ ויקיפדיה : אחריות ומסירות לעבודה גם ללא בוס שמשגיח עליה: " אשר אין לה קצין שוטר ומושל" (משלי ו ז); תכנון מראש - הכנת מזון מעונת השפע לעונת המחסור: "תכין בקיץ לחמה, ... ( cache )
- יחס היהדות להתבוננות בטבע / שגית אבו : בדברו על החריצות, אין ר' יוחנן מתכוון למה שכבר אמר שלמה המלך במשלי ו,ו-ח: "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם; אשר אין לה קצין שוטר ומושל; תכין בקיץ לחמה. ... ( cache )
- שירת הבריאה פרק שירה : אשר אין לה קצין שוטר ומושל. תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר, מאכלה. עד מתי עצל תשכב, מתי תקום משנתך. מעט שנות, מעט תנומות, מעט חבוק ידים לשכב. ... ( cache )
- untitled : ראה דרכיה והכם: אשר אין לה קצין שוטר ומושל: תכין בקיץ. להמה בקציר מאכלה� (משלי ר, ו�-ה�). פסוק זה קורא לעצל. לעיין כהתנהגות הנמלה וגתועלתה המאפשרת היים גם ... ( cache )
- טיולים | צימרים | קברי צדיקים נמלה : לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שוטר ומושל תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה", מה ראה שלמה ללמד לעצל מן הנמלה, רבנן אמרי הנמלה הזו שלשה בתים יש ... ( cache )
- ויקיפדיה:הכה את המומחה/ארכיון65 ג€“ ויקיפדיה : (תלמוד בבלי מסכת חולין דף נז עמוד ב) אמר ר' משרשיא, דכתיב: (משלי ו') לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שוטר ומושל תכין בקיץ לחמה אמר: איזיל ... ( cache )
- בינלאומיים ֲ« חיפושים כמשל : אשר אין לה קצין שוטר ומושל. מאת aharoni: 2009-07-03 בשעה 10:25 | להגיב. השכלתי. אני באמת צריך לקרוא פעם את משלי ביסודיות. (ואת כל שאר התנג€�ך.) ... ( cache )
- טבת תשס"ז עלון הקשר של ישיבת שבי חברון מחיל אל חיל בענין הגיוס... : "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם: אשר אין לה קצין שוטר ומושל: תכין בקיץ לחמה ... וכן הנמלה כתיב עליה " אשר אין לה קצין ושוטר" כלומר שאין לה קצין אשר הוא מאחד ... ( cache )
- חידוש| אלול- אשכול ענק! חלק ג' - FXP.co.il : ועין במדרש (פרשת משפטים): לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין שטר ומשל וכו' (משלי ו, ו ז), ולא שוטר יש לה, אתם שמניתם לכם שופטים ושוטרים על ... ( cache )
- התנ"ך : ספר משלי מכיל מגוון מראי מקום לחסכנות (משלי ו: ו-ח: "לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין שוטר ומושל, תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר") נהיה אכן ... ( cache )
- איזו דרך תבחרו? - TheMarker Cafe : נראה שהתשובה כתובה בפסוקים הבאים: " אשר אין לה קצין שוטר ומושל; תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה ": 1. ע"פ דוד ויסקוט, חכמתה של הנמלה היא, שאינה עובדת אצל ... ( cache )
- פרק שירה המבואר, חשיבות אמירת פרק שירה : ... ובעברם עליו יריחו אותו שהוא מאחרת ממינם ויניחוהו, כי לא יקחו דבר שאינו ראוי, ועל זה אמר שלמה: לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שוטר ומושל ... ( cache )
- האם לתת צדקה למי שאינו עוזר לעצמו? : עצל הוא אדם שנמנע מעבודה גם כשהוא עצמאי, בלי "בוס": (משלי ו ו): "לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין שוטר ומושל, תכין בקיץ לחמה. ... ( cache )
- Explorations: D'Varim - Tisha B'Av : וכן הנמלה כתיב עליה (משלי ו, ו-ז) "לך אל נמלה עצל אשר אין לה קצין ושוטר", כלומר שאין לה קצין אשר הוא מאחד ומקשר הכלל, וכדאיתא בפרק אלו טריפות (חולין נז ע"ב) ... ( cache )
- חדיר צבעים נבלם הצאים ויען ויאמר אל העמדים 1 צאים ויהושע היה לבוש : אשר אין לה קצין . שטר.2 dir. 26, 11. ויהי לעוזיהו היל עשה. השוטר.Jer. 1, 11. ויהי דבר ה� אלי לאמר. שקד.Koh. 12, 5. גם מגבה ייראו. הישקר 10.Prov. 26, 7 ... ( cache )
- ויקיפדיה:מזנון/ארכיון 170 ג€“ ויקיפדיה : כמו הנמלה בדברי שלמה המלך, " אשר אין לה קצין שוטר ומושל", כך גם ויקיפדיה, עם אופיה החופשי ביותר, נטולת כאוס לחלוטין, והמידע שבה מוגש לקורא בצורה ערוכה ... ( cache )
- New Stage | במה חדשה | |פילוסופיה| - לך תחכים : 'לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שוטר ומושל [רבי תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה' (משלי ו) אמר איזיל איחזי אי ודאי הוא דלית להו מלכא. ... ( cache )
- פורום אתיופים ברשת, ביתא ישראל, Bete Israel, אתיופיה,אתיופי... : 7 דצמבר 2007 ... אם כך לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין ומושל. ושלום יהא מיני אליכם ונפשי בחן תשקוד עליכם ואגזיאבר יברך אתכם עד בלי דיי. ... ( cache )
- עונש מוות למשביח נמלים סיני : "לך-אל-נמלה עצל ראה דרכיה וחכם: אשר אין-לה קצין , שוטר ומושל; תכין בקיץ לחמה; אגרה בקציר מאכלה. עד-מתי עצל תשכב; מתי תקום משנתך. מעט שנות, מעט תנומות, ... ( cache )
- על הקצה - פרק 100: בסוף אני תמיד יוצא טמבל. : אשר אין- לה קצין שטר ומשל . תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה. עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך. וכו' וכו'. שלמה אולי היה חכם. אני יצאתי טמבל. ... ( cache )
- Provֳ©rbios 6 : 7, Kahore nei ona kaitohutohu, ona kaitirotiro, ona rangatira,, ז אשר אין- לה קצין-- שטר ומשל . 8, Heoi e mahi kai ana mana i te raumati, e kohikohi ana i te ... ( cache )
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-08-17.
ובא כמהלך ראשך, ומחסרך כאיש מגן
שני קטעים המתארים את סכנות העצלות מסתיימים בפסוק דומה:
-
-
- (משלי ו יא): "ובא כמהלך ראשך, ומחסרך כאיש מגן"
- (משלי כד לד): "ובא מתהלך רישך, ומחסריך כאיש מגן"
-
רֵאשֶךָ = רֵישֶךָ = עונייך (מלשון רש = עני); העוני נמשל ל מְהַלֵּך ְ או מִתְהַלֵּךְ .
מַחְסֹרְךָ = מַחְסֹרֶיךָ = המחסור שלך; המחסור נמשל ל אִיש מָגֵן .
ניתן להציע כמה הסברים למשלים אלה:
1. המשלים מציינים פתאומיות ומהירות:
-
-
- מהלך / מתהלך הוא " "אדם המהלך מהר" " (רש"י) , או אורח, אדם שבא פתאום לבקר (כמו הֵלֶךְ - שמואל ב יב ד); " "ובא כמהלך ראשך - יבוא עליך עניות פתאום, כאורח המהלך בדרך, הבא פתאום לבית מלונו ולא נודע טרם בואו" " (מצודת דוד) .
-
- איש מגן הוא " "הבא מהר להגן על אדוניו" " (רש"י) , או " "כאיש המלובש במגן לרדת אל המלחמה, שאין דרכו להתעכב בדרך מהלכו" ".
-
כשאדם מתעצל, ישן במקום לעבוד, הוא עלול להתעורר יום אחד ולגלות, להפתעתו, שהצ'ק שנתן במכולת חזר, או שנפתח נגדו תיק בהוצאה לפועל, ובבת אחת הוא יגלה שהפך מאדם אמיד ל רש ועני.
2. המשלים מציינים הדרגה ויסודיות:
-
-
- מהלך / מתהלך הוא אדם שמתקדם "לאט אבל בטוח", ומשום כך לא שמים לב אליו ולא נלחמים בו: " "בא הריש כאורח מהלך בדרכו, באין עומד לנגדו, כי לא יעשה תחילה דבר נגד הריש והעוני הבא עליו..." " (מלבי"ם) .
- איש מגן הוא לוחם לבוש במגן, שגם הוא מתקדם לאט (בגלל כובד המגן) אבל בטוח - " "המחסור יעמוד נגדו כאיש נושא מגן וצינה, ולא יוכל לגרשו מביתו ולעשות לו מאומה" " (מלבי"ם) .
-
כשאדם מתעצל, הוא לא נעשה עני בבת אחת (כמו אדם שמהמר בבורסה, למשל), אלא בהדרגה - המחסור הולך וגדל, והופך מאורח לכובש, חייל ממוגן שאי אפשר לסלקו.
וייתכן ששני המשלים נכונים: אובייקטיבית, המחסור מגיע בהדרגה, כמו בפירוש 2; אבל סובייקטיבית, מנקודת מבטו של העצל, המחסור מגיע במהירות ובהפתעה גדולה.
פירושים נוספים
3. ע"פ 'דעת מקרא', שני המשלים הם משל אחד, שרומז לתיאורו של גלית, הענק הפלשתי:
(שמואל א יז מא): "וילך הפלשתי הלך וקרב אל דוד, והאיש נשא הצנה לפניו":
גלית בא כמהלך , בעוצמה ובביטחון; ולפניו איש מגן = איש נושא צינה (צינה = מגן גדול):
-
-
- במשל, איש המגן צועד לפני הגיבור המהלך ; כשרואים את איש המגן, אפשר לדעת שהגיבור מהלך אחריו ויגיע עוד מעט;
-
- ובנמשל, המחסור צועד לפני הריש והעוני ; כשאדם מתחיל להרגיש מחסור, הוא יכול לדעת שהעוני מהלך אחריו ויגיע עוד מעט.
-
לפי זה, פירוש הפסוק הוא: אם תמשיך להתעצל, עונייך יבוא כמו גיבור המהלך בשדה הקרב כדי לכבוש את חייך; אבל לפני כן תתחיל להרגיש מחסור - תתחיל לשים לב שחסרים לך דברים, וזה צריך להיות עבורך סימן שהעוני מתקרב - כמו שאיש מגן הוא סימן לכך שהגיבור מתקרב.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-06-20.
פתע יישבר ואין מרפא
ספר משלי מתאר את עונשו של האדם המשתמש באיברי גופו לרעה:
(משלי ו טו): "על כן, פתאם יבוא אידו, פתע ישבר ואין מרפא"
איד = כישלון, צרה, אסון .
הביטוי על כן מלמד שהפסוק מתאר עונש המתייחס לחטאים המתוארים בפסוקים הקודמים (פסוקים 12-14): "אדם בליעל, איש אוון; הולך עקשות פה. קורץ בעיניו, מולל ברגליו; מורה באצבעותיו. תהפוכות בלבו - חורש רע בכל עת; מדינים ישלח" ( פירוט ). אפשר ללמוד מכאן כללים של חשבון נפש - כללים שיכולים לעזור לאדם הסובל מצרות לקשר בין הצרות לבין החטאים שאולי גרמו לצרות:
1. קישור חיצוני. בפרק ד לימד החכם שצריך לשמור על איברי הגוף ממעשים רעים, ולעשות בעזרתם מעשים טובים, "כי חיים הם למוצאיהם; ולכל בשרו מרפא" ( פירוט ). הפסוק שלנו מראה את הצד השני - אדם שמשתמש באיברי גופו כדי לעשות מעשים רעים "פתע יישבר ואין מרפא". מכאן, שאדם שבריאותו נפגעה, צריך לחשוב האם השתמש באחד מאיברי גופו לרעה בדרך כלשהי.
אין להסיק מכאן, שאדם שנפגע באיבר מסויים, צריך לחפש את החטא דווקא בקשר לאותו איבר; הפסוק שלנו אינו מדבר על פגיעה באיבר מסויים אלא על פגיעה כללית בבריאות - "ואין מרפא"; וגם בפרק ד התפיסה היא הוליסטית, "ולכל בשרו מרפא".
2. קישור פנימי. איש הבליעל מסתיר את כוונותיו - הוא מתכוון לפגוע ברעהו בסתר ומגלה את תוכניותיו ברמזים בלבד, כדי שהקרבן יהיה מופתע; לכן, גם הצרה שתבוא עליו תבוא בהפתעה: "פתאום יבוא אידו, פתע ישבר...", " "ולא ידע את המפלה הקרובה ליפול עליו" " ( רש"י ) . ה' מתנהג עם האדם באותו אופן שהוא מתנהג עם אחרים. מכאן, שאדם הסובל מייסורים, צריך לחשוב האם הוא עצמו התנהג עם הזולת באופן דומה לאופן שה' מתנהג עמו עכשיו. ישנם פסוקים נוספים המלמדים עיקרון דומה - ראו במאמר עונשו של מי שאינו מקשיב .
פסוקים דומים
ביטוי דומה נמצא ב (משלי כט א): "איש תוכחות מקשה ערף, פתע ישבר ואין מרפא"( פירוט ).
ישנה הקבלה בין הפסוקים שקראנו על האדם הבליעל, לבין פסוקים שנאמרו על המלך הרשע שיהיה באחרית הימים: "וּבְאֶפֶס יָד יִשָּׁבֵר" (דניאל ח כה), "וּבָא עַד קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ" (דניאל יא מה) (ע"פ רמי ניר)
מאמרים נוספים - באדיבות גוגל
-
-
- פתי = המשתכנע בקלות רבה מדי : ... משלי ו טו: " על כן פתאם יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא "; משלי ז כב: "הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל "; משלי כד כב: "כי פתאם יקום ... ( cache )
- רפא = א. הבריא, ב. החליש את אחיזתו : משלי ד כב: "כי חיים הם למצאיהם, ולכל בשרו מרפא "; משלי ו טו: "על כן, פתאם יבוא אידו, פתע ישבר ואין מרפא "; משלי יב יח: "יש בוטה כמדקרות חרב, ... ( cache )
- עםפי� מהגאון; מ ש ר י ד י ר ב ע ר א ל י ח ו ז y ' < טזז : יישלח: טי על כן פתיאםג€¢ יבא ג€¢ אידו פתע ישבר ואין מר$א; טז ישיש הנה שינא יי. ושבע תיועבת נןןיש־ו: יז עינ^ם רמיות לשיון ישקר רד:ם'שפביות ךם בקי; יח לב חו־יש ... ( cache )
- מות האנושי הם ג�כ;רחקים מהשגחה השם ועימתיו ומעשיו שזה הרשע הם הפועלים : ג�כ על חורש הרעות וחושב בהם לעשותם פתאום יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא, וגס. גאלה הפקוקים השלשה שאנו בביאורם הבליל זכרון הרשע וענשו ולא אמר בהם בביאור ... ( cache )
- המבלי להם לאכול בעירום ובחוסר כל אמרי ישרה 1ו : אידו פתע ישבר ואין מרפא. אדם אחד. מאלף מצאתי ואשד. בכל אלה לאי. מצאתי פ� באם אשתו מושלת עליו. שמספרה עולה למעלה ממספרו שהם�. שגים עשר. ע�כ לא מצאתי שגיהם� ... ( cache )
- 18 קהלת : פתאום יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא. והכלל הזה כמו בהולי הגוף כן הוא. במהלת הנפש. גפש כי תהמא ומעלה. מעל בה�. וזה ידוע בי העוונות הם הליים ... ( cache )
- http://www.2all.co.il/web/Sites/serafim, תהילים : ... אחר "וירם אלוהים חץ פתאום היו מכותם " פתאום באחת כול מכות השמורות להם מעת קדם יבואו באחת כמו שכתוב במשלי ו "על כן פתאום יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא " ... ( cache )
- שאיסביבעינייךוראיכולםנקבצובאולך : ישבר ואין מרפא ", מפרש התרגום "פתע ישבר"-. בעגלהניתבר.א"כיוצאשבעגלהזהלארקבקרוב,. אלאגםבהפתעה,דהיינולמרותשאנולאמרגישים ... ( cache )
- והוא יסוד פרשת מקץ והיא רשב הזהב : במעשיו וע�כ פסאום יבוא אידו ופסע ישבר ואין מרפא . וסופו יורש גיסנם ועם סוא ולא יםיה אכן שומר נפשו. מרדח שחח וחש על העלובה ירחק מסבוח אלו סרםק ... ( cache )
- כשנובעים ביתר שאת ויתר עז, יתגברו על הגבר ויחלש האדמ ממחלת : המתיקות, ופתע ישבר ואין מרפא ח�ו. והמרירות לעוזר ולהועיל בכח. העכול. וכן תיקגו ברכת רפאגו בשמיגית, לבקש על רפואה הצריכה למזנב ... ( cache )
- משלניו כט 57 : יבא אידו כי פה א� ישמאיצו עליו מיד ולהיוש בליעל אפיקורוס ישבר ואין מרפא לעוצם ט אץ צו מלק לשלם הבא: (יב) או יאמר אדם בליעצ וכו� בל יאמר איש על מה זה הבזה אש ... ( cache )
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-09-21.
שש הנה שנא ה', ושבע תועבת נפשו
במקומות רבים בתנ"ך ישנו ביטוי המורכב ממספרים מדורגים. המפורסם ביותר הוא "על שלושה פשעי... ועל ארבעה לא אשיבנו" שנזכר כמה פעמים בשני הפרקים הראשונים של ספר עמוס.
המפרשים נחלקו, בכל פסוק בפני עצמו, האם המספרים הם מדוייקים, או שזו רק דרך פיוטית לציין כמות גדולה (ראו שבע = שפע ).
דוגמה לפסוק מסוג זה היא:
(משלי ו טז): "שש הנה שנא ה', ושבע תועבות נפשו"
1. ע"פ רוב המפרשים (ראו, למשל, מצודות ומלבי"ם), הפסוק מתייחס לקטע שאחריו (ו 17-19), שבו מנויות שבע התנהגויות שנואות:
-
-
- "א. עינים רמות"
- "ב. לשון שקר"
- "ג. ידים שופכות דם נקי"
- "ד. לב חורש מחשבות אוון"
- "ה. רגליים ממהרות לרוץ לרעה"
- "ו. יפיח כזבים עד שקר"
- "ז. משלח מדנים בין אחים"
-
ומשמעות הפסוק היא: "את שש התנהגויות הראשונות ה' שונא, ואת השביעית הוא מתעב במיוחד".
לפי זה, ההבחנה בין "שש" ל"שבע" באה ללמדנו על החומרה המיוחדת של העבירה השביעית - יצירת סכסוכים בין אחים - שהיא אף מתועבת יותר משש הראשונות.
2. אך ע"פ המאירי (ובעקבותיו "דעת מקרא"), תחילת הפסוק מתייחסת לקטע שלפניו (ו 12-14), שבו נזכרו שש התנהגויות שנואות של "אדם בליעל, איש אוון":
-
-
- "א. הולך עיקשות פה"
- "ב. קורץ בעיניו"
- "ג. מולל ברגליו"
- "ד. מורה באצבעותיו"
- "ה. תהפוכות בליבו חורש רע"
- "ו. בכל עת מדינים ישלח"
-
ומשמעות הפסוק היא "את שש ההתנהגויות ההנה , שנזכרו למעלה, ה' שונא , ואת שבע ההתנהגויות הבאות ה' מתעב ".
לעיון נוסף
המושג "שבע תועבות" נזכר גם במשלי כו כה: "כי יחנן קולו - אל תאמן בו, כי שבע תועבות בלבו" ( פירוט ).
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-06-15.
לא למהר לעשות רע
בכל אדם יש שתי מידות מנוגדות - מידת הזריזות ומידת העצלות. בדרך כלל מידת הזריזות עדיפה, כפי שכתבנו בפרק זה מתחילתו ועד כאן. אך יש מקרה אחד יוצא דופן - כשליבו של האדם מלא בתוכניות ומזימות רעות. כך ניתן ללמוד מספר משלי:
(משלי ו יח): "לב חרש מחשבות און, רגלים ממהרות לרוץ לרעה"
הפסוק נמצא בקטע המתאר דברים שה' מתעב.
לב = מקום המחשבות ; חרש = חשב ותיכנן ; אוון = אין והבל, שקר ומרמה .
כאשר ליבו של האדם חורש ומתכנן אוון ורע, גם מידת הזריזות שלו תוביל אותו לעשות מעשים רעים, ורגליו ימהרו לרוץ לרעה.
לכן, מי שמרגיש משיכה ותשוקה לעשות מעשים רעים, עדיף שיעורר בקרבו את מידת העצלות. שיגיד לעצמו "אין לי כוח לחטוא", "אני יכול לחטוא מחר", "אין לי זמן עכשיו", "זה קשה מדי". אולי בינתיים הוא יתחרט.
מקורות ופירושים נוספים
" "לרוץ לרעה - לעשות במהירות עד לא יתנחם. לב חורש - המפנה לבבו לחשוב מחשבות און" " ( מצודות ).
לפני מספר שנים, בתור למרפאה, פגשתי איש זקן, שאינני זוכר את שמו. הוא לימד אותי, שהמילה עמלק היא ראשי-תיבות של ארבעה דברים שצריך להגיד ליצר הרע:
-
-
- עוד לא
- מחר
- לא עכשיו
- קשה...
-
מאמר זה מוקדש לרפואתו.
מאמרים נוספים - באדיבות גוגל
-
-
- ויקרא רבה טז א
- ויקרא רבה כא ה
- ^ י � י י) מעט עןנות מעט ר/נומויז M1g?�"י אדחות משלי ו חיים : לב חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעד�־ז יח). י�ח קלב יצמם תבמימת יעווצ רצלין י סארעארת ליצריו לדונייא': כזבים ןזד שקר ו^ןשלח מךניכם בין >*חיםיפיחז)יע ... ( cache )
- יסוד מורא וסוד תורה לר' אברהם אבן עזרא : ... מבין וכתוב תהלים קכה ולישרים בלבותם והפך זה משלי כג לב חרש מחשבות און וכתוב אחר משלי ו ולבו בל עמך כי רוע עין תלוי ברוע הלב וזה ידוע מחכמת התולדות. ... ( cache )
- יב יסוד מורא : 1 נ בלבותם והפך זהר) לב חרש מחשבות און וכתוב אחרה) י. ברוע הלב וזה ידוע מחכמת התולדות. על כן היתה העולה כליל כולה לשם על דבר העילה ... ( cache )
- פרשת לך לך : ויש ראיות רבות להשיב עליהן [לסתור את טענת הרבים הללו], ולא אאריך, רק אראה להם: (משלי ו', יח) ' לב חרש מחשבות און '30; (דהי"ב ו', ח) 'הטיבות כי היה עם לבבך'31; ... ( cache )
- -UNTITLED- : 18 לב חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה. 19 יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים. ויקרא 5:1. 1 וידבר יהוה אל־משה לאמר. ויקרא 5:4־5 ... ( cache )
- -UNTITLED- : 18 לב חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה. 19 יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים. אלוה שונא עדות שיקרית ומילים שיקריות שגורמות לכפירה. ... ( cache )
- בס"ד : "שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו. עינים רמות לשון שקר וידים שפכות דם נקי. לב חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה. יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים". ...
- (Microsoft Word - \376\376\356\347\360\351\352 \340.doc) : לב חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה. יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים. ". בגמרא. (. פסחים קיח.): ". אמר רב ששת משום רבי אל עזר בן עזריה ...
- מהרות לרוץ לוץןד.: יפיח מכים ^ד שקר ומ^לח מדנים בין אחים: נצר... : רגלים ממהרות לרוץ לרעה רכר זה כמשך מהגאוה שלא ימתין. כעשיית הרעה או יסהכק אם יעשה הרעה אם לאו אלא כשכיאה. לו שיש כידו יכולת לעשות הרעה הוא רץ ככל כתו למהר ... ( cache )
- ן‚· לאור ההלכה : 25 אפריל 2004 ... בפעם הזאת נבקש להפנות מבטנו לדמותו של גיחזו משרתו של אלישע הנביא, אשר לו מייחס מדרש רבה את הביטוי " רגלים ממהרות לרוץ לרעה " וכה דבריו: ... ( cache )
- � משלי ו : יח לב חר# מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה : י�;פיח כזבים.עד #קר. ומולדו מדנים' בין אתם:= נצר בני מצות אביך ואל תטש תורת אמך: נןשרם. אוצר כל כלי חסדה ... ( cache )
- חוטאים בו מתרצים. בתורה. ובכל האברים אשר חטא ישתדל לקיים בהם המצות... : רגלים ממהרות לרוץ לרעה , יהיו רצים לדבר. מצוה. לשון שקר. אמת יהגה חכו ופיו יפתח בחכמה ותורת חסד. על לשונו. ידים שופכות דם, פתוח יפתח את ידו לאחיו לענייו, ... ( cache )
- metzora : נקי, לב חורש מחשבות און, רגלים ממהרות לרוץ לרעה , יפיח כזבים עד שקר, ומשלח מדנים בין אחים", ואמר ר' יוחנן: וכולהו לקו בצרעת. ... ( cache )
- מהם שבעת החטאים שדינם מוות? : במשלי 16-19: 6 נאמר: "שש הנה שנא ה' ושבע תועבות נפשו: 1) עיניים רמות, 2) לשון שקר, 3) וידיים שופכות דם נקי, 4) לב חורש מחשבות און, 5) רגלים ממהרות לרוץ לרעה ... ( cache )
- פרשת לך לך :..." רגלים ממהרות לרוץ לרעה " - מגיחזי, שנאמר: "ויאמר גיחזי נער אלישע איש הא-להים: הנה חשך אדני את נעמן הארמי הזה מקחת [מידו את אשר הביא. ... ( cache )
- פרשת השבוע | דרך ללא מוצא : "לב חורש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה ". פסוק זה מתאר בצורה יפה את הקשר ההדוק בין המעשים למחשבה שמאחוריהם. כשאנחנו רואים רגלים שממהרות לרוץ לאיזה דבר רע ... ( cache )
- צרעת המחלוקת : ואלו הן (שם) 'עינים רמות לשון שקר וידים שופכות דם נקי לב חורש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים'. ... ( cache )
- Yeshiva.org.il - מחלות : רגלים ממהרות לרוץ לרעה , הוי רץ אחר מילה שהיא בין ברכים (ויק"ר פרשה כ"א ד'). כלומר באותו אבר שפגם, בו יתקן. וזאת היא תשובת המשקל המקובלת ורצויה לפניו יתב"ש. ... ( cache )
- פרשת אחרי מות : רגלים ממהרות לרוץ לרעה , הוי, רץ אחר מילה שהיא בין ברכים. יפיח כזבים עד חמס, (ישעיה מג): ואתם עדי נאום ה'. ומשלח מדנים בין אחים, (תהלים לד): בקש שלום ורדפהו. ... ( cache )
- פרשת מצורע - נגעי בתים - גיליונות נחמה ליבוביץ : דאלו הן: "עינים רמות, לשון שקר, וידים שופכות דם נקי, לב חורש מחשבות אוון, רגלים ממהרות לרוץ לרעה , יפיח כזבים עד שקר, ומשלח מוגים בין אחים", ואמר ר' יוחנן: ... ( cache )
- מדרש תנחומא - תולדות : ... עינים רמות ל' שקר ידים שופכות דם נקי לב חורש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה וגו' כשהיה בא עשו מן החוץ היה אומר לאביו אבא המלח מהו שתהא חייבת במעשר, ... ( cache )
- מדרש תנחומא / פרשת תולדות : רגלים ממהרות לרוץ לרעה וגו'. כשהיה בא עשו מן החוץ היה אומר לאביו: אבא המלח מהו שתהא חייבת במעשר? והיה תמה יצחק ואומר: ראה בני זה, כמה דקדק במצוות. ... ( cache )
- מאלוהים בישראל אל נער איש האלוהים (מלכים ב' ה' פס' כ-כז) : ' רגלים ממהרות לרוץ לרעה ' (שם, פס' יח) מגיחזי שנא' 'ויאמר גיחזי נער אלישע... כי אם רצתי אחריו'..." (ויק"ר טז: א). בדברי גיחזי "ולקחתי מאתו מאומה" מהדהדת לא ... ( cache )
- דברי תורה - ברית מילה חינם על ידי רופא או מוהל תינוק ילד, מבוגר... : רגלים ממהרות לרוץ לרעה , הוי רץ אחר מילה שהיא בין ברכים, ויש בזה ב' פירושים, אם הכוונה על המוהל או על הסנדק. יפיח כזבים עד חמס, (ישעיה מג) ואתם עדי נאום ה'. ... ( cache )
- (24) מדרש רבה שיר השירים פרשה ח פסקה ז : ... מחשבות און שהנואף והנואפת אין מחשבותם בכל שעה אלא עון אימתי הם חוטאים ואומרים זה לזה באיזה מקום באיזה שעה רגלים ממהרות לרוץ לרעה בודאי שממהרין לעשות את ... ( cache )
- 113 : כך או כך, יפים משלי שלמה: "שש הנה שנא ה' ושבע תועבות נפשו. עינים רמות, לשון שקר וידים שופכות דם נקי. לב חורש מחשבות אוון, רגלים ממהרות לרוץ לרעה . ... ( cache )
- בס"ד : ... והם: "עינים רמות; לשון שקר; וידים שופכות דם נקי; לב חורש מחשבות אוון; רגלים ממהרות לרוץ לרעה ; יפיח כזבים עד שקר; ומשלח מדנים בין אחים" (משלי ו יח-יט). ... ( cache )
- פירוש הראב"ד לספר יצירה : ועל שבע תמורות החיצונות נאמר שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו, עינים רמות לשון שקר וידים שופכות דם נקי לב חורש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה יפיח כזבים עד ... ( cache )
- 5765 - Tazria : ואלו הן (שם) 'עינים רמות לשון שקר וידים שופכות דם נקי לב חורש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים'. ... ( cache )
- ספר שערי אורה : ואם ח"ו נמצא אדם רשע וטמא ובליעל, חורש מחשבות אוון, רגלים ממהרות לרוץ לרעה , מאוס בטוב ובחור ברע, מאוס בתורה ובמצוות, בהיות מידת צדי"ק עומדת להביט במעשיו ... ( cache )
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-09-29.
למה לשמור תורה ומצוות
למה לקיים מצוות? למה ללמוד תורה?
אדם שמקבל חינוך תורני לא אמור, לכאורה, לשאול שאלות "כפרניות" כאלו;
אולם, לחכם בספר משלי כנראה היו תלמידים ששאלו, והוא ענה להם:
משלי ו כ: "
" "נצור, בני, מצות אביך; ואל תיטוש תורת אמך.
קושרם על ליבך תמיד; עונדם על גרגרותיך.
בהתהלכך תנחה אותך, בשוכבך תשמור עליך; והקיצות - היא תשיחך.
כי נר מצוה , ותורה אור; ודרך חיים תוכחות מוסר.
לשמורך מאשת רע; מחלקת לשון נוכרייה.
"
החכם מבחין בין מצוה ( "מצות אביך" ) לבין תורה ( "תורת אמך" ) - כמו בפסוקים אחרים המדברים על תורה ומצוה בספר משלי ;
הוא ממליץ להשתמש באמצעי זיכרון כדי לזכור את המצוה והתורה טוב יותר - לקשור אותם על הלב ועל הגרון - כמו בפסוקים אחרים המדברים על תכשיטים וחכמה ;
והסיבה היא, שהמצוה והתורה מנחות את האדם, ועוזרות לו למצוא את הדרך הנכונה בכל מצב שבו הוא נמצא - גם כשהוא מתהלך בדרך שקבע לעצמו מראש, גם כשהוא שוכב לנוח, וגם כשהוא מקיץ , מתעורר משנתו וחושב לאן יילך היום; ראו התורה והמצוה מדריכות בכל מצב .
כשהאדם מתהלך בעולם, הוא מוקף בגירויים שמושכים אותו אל ההווה ומסתירים ממנו את העבר והעתיד; הוא מוקף בפיתויים שקוראים לו "ההנאה היא עכשיו!" ושוכח את התוכניות לטווח ארוך; כמו אדם שצועד ביער חשוך, שמאפשר לו לראות רק את הנקודה שבה הוא נמצא, ומסתיר ממנו את המשך הדרך. המצוה והתורה מזכירות לאדם את הערכים הנובעים מניסיון העבר, ואת המטרות החשובות שיש להשיג בעתיד - כמו נר ואור שמאירים את היער החשוך; ראו אור ביער הפיתויים .
המצוה והתורה מצילות מסוגים רבים של פיתויים, ובפסוק הבא החכם מביא דוגמה אחת - "לשמורך מאשת רע; מחלקת לשון נוכרייה": המצוה המעשית מגבילה את הקשר בין איש לאשה ובכך מצילה את האדם מאישה שעושה רע ; והתורה נותנת לאדם ראיה כללית ומפוכחת על משמעות הקשר שבין איש לאשה, ובכך מצילה אותו מניסיונות פיתוי ושכנוע - חלקת לשון נכריה ; ראו אור ביער הפיתויים .
הפסוקים הבאים מסבירים:
מקורות
על-פי מאמר של אראל (הגהה: יעל) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2002-06-07.
התורה והמצוה מדריכות בכל מצב
התורה והמצוות מדריכות את האדם בכל המצבים בחייו. ספר משלי מחלק את המצבים בחיים לשלושה סוגים:
" "נצר, בני, מצות אביך, ואל תטש תורת אמך."
"קשרם על לבך תמיד, ענדם על גרגרתיך."
"בהתהלכך תנחה אתך, בשכבך תשמר עליך, והקיצות היא תשיחך.
כי נר מצוה, ותורה אור, ודרך חיים תוכחות מוסר." "
במשך רוב חייו של האדם, יש לו פרוייקט עיקרי שהוא משקיע בו את כוחותיו - בין אם זה עבודה, משפחה, עסקים או לימוד. מפעם לפעם אדם מסיים פרוייקט, לוקח הפסקה למנוחה ומתחיל פרוייקט חדש. בכל השלבים הללו יש תפקיד למצוה ולתורה:
-
-
- "בהתהלכך תנחה אתך" - כשאתה כבר הולך בדרך שבחרת לך, המצוה תנחה אותך, שלא תיכשל במעשים רעים ולא תסטה מהדרך; "
- "
- "בשכבך תשמר עליך" - כשאתה מסיים את הפרוייקט ושוכב לנוח, התורה תעזור לך, שלא תיכשל במחשבות רעות ומטרידות; "
- "
- "והקיצות היא תשיחך" - וכשאתה מתעורר וקם, לאחר שינה ארוכה, ותוהה האם לבחור דרך חדשה בחיים - המצוה והתורה ישוחחו איתך ויעזרו לך להחליט.
-
והפסוק מקביל לפסוק הבא:
-
-
- "כי נר מצוה" - המצוה היא כמו נר שמנחה את האדם כאשר הוא הולך בדרך חשוכה;
- "ותורה אור" - התורה היא כמו אור שמאיר את כל העולם גם בלילה, כשהאדם שוכב ;
- "ודרך חיים תוכחות מוסר" - דברי הביקורת שהאדם מקבל כאשר הוא עוסק בתורה עוזרים לו לאדם לבחור את דרכו - דרך שתביא אותו לחיים .
-
פירושים נוספים
הנחיה או הבטחה
בקריאה ראשונה, הפסוקים מזכירים את המצוות בספר דברים:
-
-
- דברים ו ז: " "ושננתם לבניך, ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך . וקשרתם לאות על ידך, והיו לטטפת בין עיניך..." "
- דברים יא יט: " "וקשרתם אתם לאות על ידכם, והיו לטוטפת בין עיניכם. ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" "
-
אולם, יש הבדלים בין הפסוקים:
-
-
- בספר משלי נזכרו רק שלושה מצבים - בהתהלכך , בשכבך , והקיצות ; בעוד שבספר דברים נזכר גם בשבתך בביתך .
- הבדל חשוב יותר: בספר משלי נאמר שהתורה " בשכבך - תשמור עליך ", בלשון הבטחה; ובספר דברים נאמר " ודברת בם... בשכבך ", בלשון הנחיה.
-
לכן נראה לי, שמשמעות הפסוקים בספר משלי שונה מאשר בספר דברים, ומטרתם היא לתאר את התועלת שבזכירת המצוה והתורה.
קבוע הזמן
1. הפסוק " "בהתהלכך תנחה אותך, בשכבך תשמור עליך, והקיצות היא תשיחך" " מתאר, באופן מילולי, תקופה של 24 שעות - יום, לילה, והבוקר שאחריו;
2. במאמר פירשנו שהתקופה הזאת היא משל לתקופה יותר ארוכה - פרק זמן משמעותי בחיי האדם, שבו הוא הולך בדרך מסויימת שקבע לעצמו בתחילת התקופה;
רלב"ג פירש באופן דומה - משל לפרק-זמן שבו האדם מעיין בסוגיה מסויימת:
-
-
- " "בהתהלכך - בדברים העיוניים: תנחה אותך - התורה להשיג דברי חפץ, וזה שכבר תשמור, בשרשים אשר הושרשו, בה מהטעות בהתחלות, וזה ממה שינחה אותך אל האמת בדרוש דרוש:"
- "בשכבך - באמצע הדרך אשר תדרוך בה למצוא הדרוש, כי יחלשו כחותיך ותצטרך לשינה, הנה התורה תשמור בעבורך מה שהתחלת להקדימו כדי להשיג הדרוש, עד שלא תצטרך שנית להתחיל העיון בו מראשיתו;"
- "וכאשר תיקץ משנתך, הנה התורה תדבר לך הדברים שמצאת קודם שתשכב, להישירך להשלים החקירה...." " (רלב"ג) .
-
3. ורש"י פירש שיש כאן משל לתקופה עוד יותר ארוכה - החיים כולם, המוות, והחיים שאחריהם: " "בהתהלכך - בחייך; בשכבך - בקבר; והקיצות - לתחיית המתים, לעמוד בדין; היא תשיחך - תליץ בעדך" ".
לעיון נוסף
-
-
- הפסוק בהקשרו - קטע המדבר על התועלת בשמירת תורה ומצוות .
- הפסוק הבא - המצוה והתורה מאירות את הדרך ביער הפיתויים .
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-06-15.
המצוה והתורה מאירות את הדרך ביער הפיתויים
אנחנו מוצפים כל הזמן, בכל מקום, בפרסומות ובפיתויים שקוראים לנו לחיות את הרגע, ליהנות "עכשיו". עם כל כך הרבה גירויים, קשה לחשוב על העתיד. זוהי אחת הסיבות העיקריות שבגללן חשוב, דווקא בימינו, לקיים מצוות וללמוד תורה:
(משלי ו כג): "כי נר - מצוה, ותורה - אור, ודרך חיים - תוכחות מוסר"
כי = תיאור סיבה. בפסוקים הקודמים נאמר שיש לשמור את המצוות והתורה, ובפסוק זה המורה מסביר מדוע זה כדאי.
הפסוק ממשיל את החיים בעולם של פיתויים, שגורמים לאדם שלא לחשוב על עתידו, להליכה בתוך יער עבות וחשוך, שבו קשה לראות מה מסתתר בהמשך הדרך. המצוות והתורה מאירים את הדרך ביער זה:
נר מצוה = המצוה, שהיא מעשה מוחשי-חומרי, נמשלת לנר, שהוא אמצעי מוחשי-חומרי להפצת אור; הנר מפיץ אור באיזור מצומצם, אך הוא מאפשר לראות היטב את המכשולים והסכנות הנמצאים באיזור זה, גם אם הם נסתרים בחורים ובסדקים.
ותורה אור = התורה, שהיא מופשטת-רוחנית, נמשלת לאור היום, שהוא מופשט יותר; אור היום מאיר בכל הארץ, אבל רק מבחוץ.
ודרך חיים תוכחות מוסר = התוכחות ודברי הביקורת שהאדם מקבל מהמצפון האישי שלו (" מוסר כליות"), נמשלים לדרך סלולה - המובילה את האדם אל ביתו.
הנמשל מוסבר בפסוק הבא (משלי ו כד): "לשמרך מאשת רע, מחלקת לשון נכריה": המצוה והתורה שומרים על האדם מאישה מפתה, שהיא משל לכל פיתויי התאוה שאנחנו מוצפים בהם מכל הכיוונים:
נר מצוה = המצוות מגבילות את המעשים, וכך מאירות את דרכו של האדם בתוך יער הפיתויים, כמו נר שהאדם מחזיק כאשר הוא הולך ביער חשוך. אדם שמקיים מצוה, ניצל מפיתוי ספציפי שקשור לאותה מצוה, כמו שאדם המחזיק נר ניצל ממכשולים ספציפיים העומדים בדרכו, לדוגמה:
-
-
- מצוות רבות מגבילות את הקשר בין איש לאשה, וכך מצילות אותם מפיתויים מיניים סוחפים;
- המצוה "לא תלך רכיל בעמך", האיסור לרכל, מצילה את האדם מפגיעה בזולת ומסכסוכים מיותרים.
-
ותורה אור = התורה נותנת לאדם ראיה כללית של המציאות, וכך מאפשרת לאדם לראות את כל הפיתויים בגודלם הטבעי ובמקומם הטבעי, כמו אור יום שמאפשר לאדם לראות את כל העולם במבט אחד. אדם שלומד תורה, ניצל גם מסיכונים שאולי כלל לא ידע על קיומם, כמו שאור היום מציל את האדם מחיות טרף ושודדים, לדוגמה:
-
-
- כשאדם לומד את פרשת יוסף ואשת פוטיפר (בראשית לט), הוא לומד על תחבולה שאישה מושחתת עלולה להשתמש בה כדי להפליל גבר, ומגיע למסקנה שצריך להיזהר ולא להתייחד עם נשים, כפי שאכן קבעו חז"ל בתקנתם (ראו גם איסור ייחוד );
- כשאדם לומד את כל דיני רכילות בעיון, הוא נעשה רגיש ומודע יותר למקרים שבהם יש צורך להיזהר שלא לפגוע בזולת.
-
ודרך חיים תוכחות מוסר = התוכחות ודברי הביקורת שהאדם שומע מהמצפון האישי שלו מכוונים את האדם למטרת חייו; אולם כדי שיוכל "לראות את הדרך", לשמוע היטב את קול המצפון הפנימי, הוא חייב "להדליק את האור", לשמור מצוות ותורה שירחיקו אותו מהפיתויים, לדוגמה:
-
-
- כשאדם מתגבר על הפיתויים המיניים, הוא מגלה את הרבדים הרוחניים העמוקים בקשר שבין איש לאשה, כך קל לו יותר לבחור בת-זוג שמתאימה לו, ולבנות איתה דרך חיים משותפת;
- כשאדם מבין שאסור לשמוע דברי רכילות - הוא מתאמץ ופורש משיחת הרכילות של חבריו, ואז המוח שלו מתפנה - הוא מגלה פתאום שהוא יכול לחשוב מחשבות מעניינות ומקוריות, לא רק לשמוע מחשבות של אחרים. הוא מגלה פתאום שיש לו זמן ללמוד דברים חדשים, לא רק לרכל על דברים שאחרים עשו. כך הוא עולה על הדרך הנכונה להגשים את מטרת חייו.
-
לעיון נוסף
הפסוקים הבאים מתארים דרך מיוחדת שבה המצוות והתורה מצילות את האדם מפיתויים - ע"י סייגים וגדרים חכמים שמרחיקים את האדם מעבירה ( פירוט ).
נר מצוה ותורה אור
פירשנו את חציו הראשון של הפסוק על-פי דברי חז"ל (בתלמוד בבלי, סוטה כא.) , שהנר והאור הם שני דברים נפרדים - המצוה נמשלת לנר כי היא מצילה את האדם מסכנות רוחניות מקומיות, והתורה נמשלת לאור היום כי היא מצילה את האדם מסכנות רוחניות כלליות יותר.
אפשר גם לפרש, שהנר והאור קשורים - נר הוא אמצעי מוחשי ליצירת אור, וגם מצוה היא אמצעי מוחשי ל"יצירת" תורה: כשאדם מקיים מצוה מעשית הוא מפגין בגלוי את חשיבות התורה, וזה משפיע גם על האדם עצמו וגם על סביבתו. לדוגמה:
-
-
- כשאיש אומר לאישה "אני לא נוגע בך כי אנחנו לא נשואים" הוא מזכיר לעצמו, וגם לה ולאנשים שמסביבם, את היחס של התורה לקשר בין איש לאשה; המצוה שהוא קיים הפיצה את אור התורה בסביבתו.
- כשאנשים מדברים ביניהם דברי רכילות, ואחד מהחבורה אומר "לפי התורה אסור לשמוע דברי רכילות - אני פורש", זה משפיע - גם אם אנשים לא יפסיקו מייד את השיחה, הם יקלטו שיש משהו פגום בשיחה הזאת; הם יקלטו את היחס של התורה לדברים אלה. גם כאן, המצוה שקיים האדם הפיצה את אור התורה בסביבתו.
-
לפי זה, שלושת חלקי הפסוק משתלבים למשל אחד ונמשל אחד:
-
-
- במשל - אדם עומד במקום חשוך, על פרשת דרכים, אך בגלל החושך הוא אינו רואה את הדרך; רק כאשר הוא מדליק נר, הנר מפיץ אור והוא יכול לראות את הדרך הביתה.
- ובחיים - בעולם של פיתויים, האדם אינו שומע את הקול הפנימי שלו ואינו יודע באיזו דרך לנהל את חייו; אך לאחר שהאדם קיים מצוות ולמד תורה, הפיתויים כבר לא שולטים בו, והוא יכול לשמוע את מצפונו הפנימי - את תוכחות המוסר שלו.
-
ישנם פסוקים נוספים בספר משלי שאפשר לפרש על-פי ההקבלה נר=מצוה ותורה=אור; ראו:
ודרך חיים תוכחות מוסר
פירשנו שהחצי השני של הפסוק מתייחס למוסר הכליות הפנימי של האדם: " "מי המוליך אותו בדרך חיים? - תוכחות מוסר, שעל-ידי שיקבל תוכחת השכל מן המוסר ויראת ה', על-ידי-כך יילך בדרך חיים, ואז יועילו לו נר מצוה ותורה אור לשמרו מן הפחתים ומן הקוצים ומן הברקנים..." " (מלבי"ם) .
וחז"ל פירשו ( שם ) על דברי ביקורת שהאדם מקבל ממורה פרטי - תלמיד חכם - שמלמד אותו תורה ומצוות, בהתאם להנחיה הכללית " "עשה לך רב" ".
להצילך מאשת רע, מחלקת לשון נכריה
פירשנו באופן כללי, שהמצוה והתורה מצילות את האדם מאשה רעה ומפיתויים בכלל; אולם אפשר לפרש שיש כאן הקבלה:
-
-
- המצוה המעשית מצילה מֵאֵשֶׁת רָע = אישה שמעשיה רעים ורוצה לפתות גם אותך לעשות רע; למשל - איסור נגיעה, בין איש לאשה שאינה אשתו, מקטין מאד את הסיכויים שהם יחטאו, גם אם האישה היא רעה ובוגדנית.
- והתורה הקשורה לדיבור ולשמיעה מצילה מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה = אישה נכריה היודעת לפתות בדיבוריה. התורה מראה לאדם מה הערך האמיתי של הנוכריה הזאת, עד כמה בזויה האשה הבוגדנית, ועד כמה אהובה וטהורה האשה הצדיקה. אדם שלומד תורה וקולט את הגישה הזאת, באופן טבעי פחות נמשך לפיתוייהן של נשים בוגדניות.
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-05-19.
סכנת הזנות וסכנת הניאוף
החכם בספר משלי מתאר שתי סכנות שהמצוה והתורה מצילות מהן:
"כי בעד אשה זונה עד ככר לחם,
ואשת איש נפש יקרה תצוד".
הסכנה הראשונה היא הזנות - הרדיפה אחרי תאוות ותענוגים; הפיתוי הזה עלול לרושש את האדם לחלוטין - הוא עלול להתמכר ולהשקיע בזה את כל רכושו: "כי בעד אישה זונה - עד כיכר לחם".
הסכנה השניה היא הניאוף - הריסת המשפחה; מעשה זה פוגע לא ברכושו של האדם אלא בחייו ( נפש = חיים ), בנפשו ובנפשם של בני משפחתו; גם אם לא ייגמר לו הכסף - ייגמרו לו המשאבים הנפשיים, הנפש היקרה והעדינה שלו "תתבזבז": "ואשת איש - נפש יקרה תצוד".
ראו גם:
-
-
- פירוש הפסוקים הבאים - במאמר סייגים בספר משלי .
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-06-18.
סייגים בספר משלי
יש לי ערך שחשוב לי מאד לשמור עליו, אבל אני לא מצליח (לדוגמה: חשוב לי להיות רגוע אבל לפעמים אני לא מצליח להתגבר על הכעס; חשוב לי לרזות אבל אני לא מצליח לעשות דיאטה; חשוב לי לשמור שבת אבל אני לא מצליח להתגבר על הפיתוי ללכת לשחק כדורגל עם החבר'ה...). מה לעשות? אחת מעצות החכמה היא: לעשות סייגים, כלומר, גדרים ומגבלות שירחיקו אותך מהדבר שאת/ה רוצה להימנע ממנו.
החובה לעשות סייגים נרמזת כבר בתורה:
(ויקרא יח ל): "ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבת אשר נעשו לפניכם, ולא תטמאו בהם, אני ה' אלהיכם"- מהחזרה על השורש "שמר" למדו חז"ל שיש להוסיף שמירה מעבר לשמירה שה' ציווה בתורה: " "עשו משמרת למשמרתי" " (ספרא שם, יבמות כא.) , ואנשי כנסת הגדולה אמרו " "ועשו סייג לתורה" " (משנה אבות א א).
גם ספר משלי מייעץ לאדם לעשות סייגים כדי להתרחק מעבירה. הספר מזהיר את האדם מפני ניאוף וזנות, שהם, לפי המפרשים, משל לכל מעשה רע (ראו: להבין משל ומליצה ); הסכנה שבזנות וניאוף גדולה, ולכן ספר משלי ממליץ לעשות סייגים כדי להתרחק מהם במידת האפשר:
משלי ו כה: " "אל תחמד יפיה בלבבך, ואל תקחך בעפעפיה."
" כי בעד אשה זונה עד ככר לחם, ואשת איש נפש יקרה תצוד."
" היחתה איש" "אש בחיקו, ובגדיו לא תשרפנה?"
" אם יהלך איש על הגחלים, ורגליו לא תכוינה?"
" כן הבא אל אשת רעהו, לא ינקה כל הנגע בה." "
החכם ממליץ, לא רק שלא לשכב עם אישה זונה או נואפת, אלא גם:
-
-
- לא לחשוב עליה, על יופיה ועל המבט המפתה שבעיניה - "אל תחמוד יופייה בלבבך, ואל תקחך בעפעפיה."
- לא לבוא לבקר אותה ולא ליגוע בה - "כן הבא אל אשת רעהו, לא ינקה כל הנגע בה."
-
והוא מסביר את התועלת שבשני הסייגים הללו:
-
-
- כנגד מחשבות הלב - "היחתה איש אש בחיקו, ובגדיו לא תשרפנה?" - אם אדם ינסה להרים גחלים בוערות בחיקו, ליד ליבו, מתחת לבגדיו, האש לא תישאר שם - היא תבער במהירות ותשרוף את כל בגדיו. גם המחשבות על יופיה של אישה הן מחשבות לוהטות ושורפות; הן לא יישארו בתוך הלב אלא יבעירו את כל הגוף ויגרמו לו לעבור עבירה. כך גם לגבי כל מעשה רע שהאדם מתאווה לעשותו (למשל אכילת מאכלים משמינים לאדם שצריך לעשות דיאטה) - ככל שהאדם חושב עליו יותר, כך המחשבות מלהיטות ומבעירות את גופו, וגורמות לו לחטוא.
- כנגד ההתקרבות והנגיעה - "אם יהלך איש על הגחלים, ורגליו לא תכוינה?" - אם אדם ינסה ללכת על גחלים עם נעליים, בשניות הראשונות רגליו לא ייגעו בגחלים והוא לא ירגיש כלום, אבל זמן קצר אחר כך האש תשרוף את הנעליים ורגליו תיכווינה. גם ההתקרבות אל אישה, למרות שהיא חלקית בלבד ובבגדים מלאים, בסופו של דבר תשרוף את כל הגוף ותסחוף אותו לעבירה. מדין תורה, מותר לאיש ואשה ליגוע זה בזו אם האישה שומרת על דיני טהרה, אך ספר משלי קובע שנגיעה כזאת עלולה לשרוף אותם. כך גם לגבי כל מעשה רע שמשתלט על תודעתו של האדם, למשל כעס לא מוצדק - ככל שהאדם מתקרב למעשה, קשה לו יותר להתאפק ולעצור את עצמו.
-
לעיון נוסף
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-06-18.
גניבה לעומת ניאוף
בספר משלי, בסוף שמזהיר מפני זנות וניאוף, ישנם פסוקים שמשוים בין גנב לבין נואף (משלי ו ל-לה):
"לֹא-יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב.
וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם אֶת-כָּל-הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן.
נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר-לֵב; מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ, הוּא יַעֲשֶׂנָּה.
נֶגַע וְקָלוֹן יִמְצָא; וְחֶרְפָּתוֹ לֹא תִמָּחֶה.
כִּי-קִנְאָה חֲמַת-גָּבֶר; וְלֹא-יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם.
לֹא יִשָּׂא פְּנֵי כָל-כֹּפֶר; וְלֹא-יֹאבֶה כִּי תַרְבֶּה-שֹׁחַד.
"
הפסוקים מתארים שתי סיבות שבגללן הגניבה פחות חמורה מהניאוף:
"לא יבוזו לגנב" משתי סיבות: "
"
-
-
- א. "כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב" (פסוק ל) - כי הוא גונב כדי למלא צורך אובייקטיבי - הגוף הרעב לא יכול להתקיים בלי אוכל; אם כולאים אדם בלי אוכל, הוא ימות תוך מספר ימים.
-
- ב. "ונמצא - ישלם שבעתיים, את כל הון ביתו יתן" (פסוק לא) - כאשר הוא יימצא (ייתפס), הוא יוכל להחזיר את הגניבה ואף יותר מזה - פי 7 ממה שגנב - וכך יוכל לפצות את הנגנב גם על אבדן רכושו וגם על עגמת הנפש שנגרמה לו ( פירושים נוספים ); כלומר, הנזק שגורמת הגניבה הוא נזק הפיך.
-
שתי הסיבות הללו לא קיימות בחטא הניאוף:
-
-
- א. "נואף אישה - חסר לב, משחית נפשו הוא יעשנה" (פסוקים 32-33): חסר לב הוא אדם שאינו מסוגל לחשוב בהגיון ; הנואף לא פועל מסיבה הגיונית-טבעית, כי הגוף יכול להתקיים בלי מין. קשה להאמין שזה אפשרי בתרבות של ימינו, שמשקיעה כל כך הרבה בתרבות המין, אבל אפשר להוכיח זאת - אם כולאים אדם ומונעים ממנו לקיים יחסים, הוא לא ימות מזה, הוא יוכל לחיות שנים רבות, ובמשך הזמן הצורך שלו יקטן, כדברי חז"ל " "משביעו - רעב, מרעיבו - שבע" ". הנואף פועל רק מתוך תאוה דמיונית ולא מתוך צורך אובייקטיבי, ולכן "נגע וקלון ימצא, וחרפתו לא תמחה", בניגוד לגנב ש"לא יבוזו לו".
- ב. "כי קנאה חמת גבר, ולא יחמול ביום נקם. לא ישא פני כל כופר, ולא יאבה כי תרבה שוחד" (פסוקים 34-35): הניאוף פוגע לא רק ברכושו של הזולת אלא גם במשפחתו, כבודו וחייו; הנזק הוא בלתי הפיך, ושום תשלום לא יוכל לפצות את המשפחה שנהרסה (ראו גם היחס לנואף בספר משלי ובתורה ).
-
"" ראו גם: כסף לא יכול לקנות אהבה .
פירושים נוספים
לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב (פסוק ל)
1. ע"פ הטעמים, יש לפסק כך: "לא יבוזו לגנב כי יגנוב, למלא נפשו כי ירעב"; לפי זה, המילה "כי" הראשונה משמעה "אם" או "כאשר", ומשמעות הפסוק היא " לא יבוזו לגנב כאשר יגנוב ; ולמה לא יבוזו לו? - כי הוא עושה זאת למלא נפשו כי ירעב "; כך כנראה פירש רש"י.
-
-
- אולם, לפי זה ישנה כפילות בצלע הראשונה - " לא יבוזו לגנב כי יגנוב ", ובצלע השניה חסרות מילים - " כי למלא נפשו כי ירעב הוא עושה ".
-
- הפירוש מסתמך על הטעמים, אולם לא בטוח שהטעמים במקרה זה מתאימים למשמעות הפסוק - ייתכן שהפיסוק של הטעמים נועד רק לשמור על המקצב השירי של הקטע, ולחלק את הפסוק לשתי צלעות שוות באורכן.
-
2. ע"פ מצודת דוד, יש לפסק כך: "לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו, כי ירעב" ומשמעות הפסוק היא " לא יבוזו לגנב כאשר יגנוב לצורך חיי נפשו ; ולמה לא יבוזו לו? - כי הוא רעב ולא יכול לחיות בלי לגנוב"
3. וע"פ מלבי"ם, יש לפסק כפי שכתבנו למעלה: "לא יבוזו לגנב, כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב"; לפי זה, המילה "כי" הראשונה משמעה "משום ש-", ומשמעות הפסוק היא " לא יבוזו לגנב , ולמה לא יבוזו לו? - כי הוא גונב למלא נפשו כאשר הוא רעב ".
""
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-06-20.
ונמצא ישלם שבעתיים
"לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב.
ונמצא ישלם שבעתים , את כל הון ביתו יתן"
על-פי התורה (שמות כב), אדם שגנב רכוש צריך לשלם רק פי 2:
(שמות כב ג): "אם המצא תמצא בידו הגנבה, משור עד חמור עד שה חיים - שנים ישלם"
ישנם רק שני מקרים מיוחדים - אדם שגנב שה ושחט או מכר אותו, צריך לשלם פי 4, ואדם שגנב שור ושחט או מכר אותו צריך לשלם פי 5:
(שמות כא לז): "כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו - חמשה בקר ישלם תחת השור, וארבע צאן תחת השה".
בכל מקרה אין בתורה דין של תשלום פי 7. אם כך, מדוע נאמר כאן שהגנב " ישלם שבעתיים " = פי 7?
1. מבחינה משפטית, הגנב אכן יכול לצאת ידי חובתו בכך שיחזיר רק פי 2 מערך הגניבה, אולם הוא לא מסתפק בכך, הוא רוצה גם לשקם את כבודו ואת מעמדו החברתי, כדי ש"לא יבוזו לו"; לשם כך הוא צריך לפייס את האיש שגנב ממנו, ולכן הוא נותן לו מעבר למה שבית הדין מחייב אותו: " "אם יתן שבע פעמים כשיעור הגניבה, אז יחדל ממנו בעל הגניבה" " (מצודת דוד על משלי ו לא) , " "הוא לא דיבר שם מהעונשים שיתנו בית דין לגנב על-פי המשפט, אלא על-פי הבושת והכלימה שירגיש הגנב כשיתפרסם היותו גנב... כשנמצא עם הגניבה, התפעל מהכלימה ההיא, שכבר היה משלם שבעתיים להינצל מאותה בושה, וגם את כל הון ביתו יתן, כי זה טבע האדם..." " (אברבנאל על שמות כב ג) .
לפי זה, אפשר לפרש שהמושג שבעתיים לא מציין דווקא פי 7, אלא כמות מרובה כלשהי; ראו שבע = שפע .
2. ייתכן שהמספר 7 נובע מסיכום של קנסות על כמה גניבות, למשל: אדם שגנב שור שהיו עליו כלים, וטבחו או מכרו, צריך לשלם פי 5 על השור, ופי 2 על הכלים - סה"כ 7 (רש"י); או: אדם שגנב שור ושה וטבחם או מכרם, צריך להוסיף , בנוסף להחזר הגניבה, עוד 4 שוורים ו-3 כבשים, סה"כ 7.
-
-
- אולם, מבחינה מתימטית, ההחזר בכל מקרה לא יוצא פי 7 מהגניבה, למשל, נניח שאדם גנב שור ששווה 100 וכלים ששוים 50, בסה"כ 150; אם הוא משלם פי 5 על השור (500) ופי 2 על הכלים (100), אז הוא משלם בסה"כ 600, שזה פי 4 מהערך הכולל של הגניבה (150*4=600), ולא פי 7!
-
3. מכיוון שהקטע עוסק, בין השאר, באישה נכריה (פסוק כד), ייתכן שגם הפסוק מתאר אדם שגנב מאיש נכרי, ונשפט על-פי חוקי הגויים, שהם מחמירים יותר מהתורה בעניין זה (ראו גם בפסוקים הבאים לגבי היחס לנואף בספר משלי ובתורה ).
4. ע"פ פרופ' מרדכי זר כבוד ('דעת מקרא'), הפסוקים מתארים שני סוגי גנבים:
-
-
- גנב עני - שגונב מתוך רעב ולכן לא בזים לו ואינו צריך לשלם: "לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב"
- וגנב עשיר - שבזים לו ומחייבים אותו לשלם את כל הון ביתו; לפי זה, פירוש המילה "ונמצא" הוא - אבל יש במציאות גם גנב מסוג אחר, גנב עשיר, ש"ישלם שבעתיים, את כל הון ביתו יתן".
-
לפי זה, הגנב העשיר נדרש לשלם פי 7, מעבר לדין התורה, כי העבירה שעשה היא חמורה יותר - הוא גנב מתוך תאוות בצע ולא מתוך רעב; בנוסף לכך דרושה הרתעה גדולה יותר - תשלום פי 2 הוא נמוך יחסית להונו של אדם עשיר ולא ירתיע אותו מספיק. ע"פ התורה, בית הדין רשאי לקבוע עונשים חמורים יותר מעונשי התורה, כאשר נראה לשופטים שהחטא חמור במיוחד או שנדרשת הרתעה מיוחדת.
-
-
- אולם, הרעיון הזה לא מתאים להקשר של הקטע, שעיקרו עוסק בניאוף; הגניבה נזכרת כאן רק בדרך אגב, כדי להנגיד בינה לבין הניאוף . לכן, לא מסתבר שהקטע יטרח לדון בסוגים שונים של גנבים.
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-06-20.
היחס לנואף בספר משלי ובתורה
האם ניאוף הוא עבירה בין אדם לחברו (פגיעה בבעל הנבגד), או שהוא עבירה בין אדם למקום?
בספר משלי משלי ו כד, בקטע שמטרתו להזהיר את האדם מפני ניאוף, נאמר:
"לִשְׁמָרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע; מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה.
" "אַל-תַּחְמֹד יָפְיָהּ, בִּלְבָבֶךָ; וְאַל-תִּקָּחֲךָ בְּעַפְעַפֶּיהָ.
" "כִּי בְעַד-אִשָּׁה זוֹנָה, עַד-כִּכַּר-לָחֶם:" "וְאֵשֶׁת אִישׁ - נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד." "
...
" "כִּי-קִנְאָה חֲמַת-גָּבֶר; וְלֹא-יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם.
" "לֹא-יִשָּׂא פְּנֵי כָל-כֹּפֶר; וְלֹא-יֹאבֶה כִּי תַרְבֶּה-שֹׁחַד.
"
לפי קטע זה נראה לכאורה שגורלו של הנואף נמצא בידי הבעל - הנואף יכול, תיאורטית, לפייס את הבעל ע"י כופר ממוני, אך הכתוב מזהיר את האדם שלא יסמוך על אפשרות זאת, כי הבעל עלול להיות קנאי ולפגוע בנואף בחמת-זעם, ושום כופר לא יצליח לפייסו (ראו גם " כסף לא יכול לקנות אהבה ")
אולם, דין זה אינו מתאים לדין התורה; על-פי התורה:
-
-
- (ויקרא כ י): "ואיש אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנאף והנאפת"
- (דברים כב כב): "כי ימצא איש שכב עם אשה בעלת בעל ומתו גם שניהם האיש השכב עם האשה והאשה ובערת הרע מישראל"
-
כלומר, על-פי התורה דינו של הנואף הוא מוות, וזה לא תלוי ברצונו של הבעל!
1. ע"פ "דעת מקרא", הקטע בספר משלי עוסק באישה נכריה, כפי שכתוב בפסוק כד ("מחלקת לשון נכריה"). החוקים אצל נכרים שונים מאשר בעם ישראל, למשל, בחוקי חמורבי, גורלו של הנואף באמת נתון בידי הבעל, הבעל יכול להחליט אם הוא רוצה להרוג את הנואף או לסלוח לו; גם בעמים אחרים ישנם חוקים דומים, שלפיהם האישה היא רכושו הבלעדי של הבעל, והוא יכול "להשאיל" אותה לאחרים אם הוא רוצה (שמעתי על חוקים כאלה בשבטים אפריקאיים מסויימים, וגם בשבטי האינואיטים = אסקימואים). הקטע מזהיר את האדם, שלא יחשוב שהוא יכול לנאוף עם אישה נכריה ולהינצל, כי גם אם חוקי הנכרים לא מחייבים את הבעל להרוג אותו, רוב הסיכויים שהבעל יעשה כך מתוך קנאותו. ראו גם בפסוקים הקודמים המדברים על דינו של גנב .
2. ייתכן שהקטע מתייחס גם לאישה מישראל, אבל במצב שבו אי אפשר להוציא את הנואף להורג, למשל כשאין עדים, או כשהאישה לא ממש נשואה (היא רק "חברה קבועה" של מישהו). הקטע מזהיר את האדם, שגם במצב זה הניאוף הוא מעשה מסוכן, כי הבעל לא פועל על-פי כללי הדין התקינים אלא על-פי רגש של קנאה, וכאשר אדם פועל מתוך קנאה, התוצאות הן הרסניות (ראו קנאה בוערת בספר משלי ).
3. וייתכן שבפסוק זה " גבר " הוא כינוי לה' (כפי שכתב רש"י - " "שהוא גיבור על כל" "); לפי זה, ייתכן שכל מטרתו של הפסוק היא להדגיש את ההבדל שבין חוקי הגויים לבין חוקי התורה: בחוקי הגויים, הניאוף הוא עוון בין אדם לחברו בלבד, ולכן הבעל יכול למחול לנואף; אבל בחוקי התורה, הניאוף הוא גם עוון בין אדם למקום - הנואף חוטא גם לה' שציווה לקדש את מסגרת המשפחה; ולכן, גם אם הבעל ימחל, ה" גבר " - ה' - לא ימחל, ויגזור עליו גזר דין מוות.
ראו גם: מאמר באתר דעת על איסור ניאוף והשלכותיו המשפטיות.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-12-06.
