ביאור:משלי כז
מתוך ויקיטקסט
- א אַל תִּתְהַלֵּלתשבח את עצמך בְּיוֹם מָחָרבתוצאות המעשים שתעשה מחר (לחץ על המילה לפירוט), כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹםאילו אירועים יקרו עד מחר, שעלולים לפגוע בתוכניותיך.
- ב אם לא תתהלל ביום מחר אלא תעשה מעשים שהתוצאות שלהם יהיו גלויות לכל, לא תצטרך להתהלל, כי יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ, וכן יהללך נָכְרִי וְאַל שְׂפָתֶיךָאל תשבח אתה את עצמך (לחץ על המילה לפירוט).
- ג כֹּבֶד אֶבֶן, וְנֵטֶל הַחוֹלכל גרגר חול הוא קל, אך ריבוי גרגרי חול יוצר נטל גדול, וְכַעַס אֱוִיל כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶםגם כבד כמו אבן, וגם מרובה כמו חול (לחץ על המילה לפירוט).
- ד אַכְזְרִיּוּת חֵמָה, וְשֶׁטֶף אָף, וּמִי יַעֲמֹד לִפְנֵי קִנְאָה?שיש בה גם אכזריות וגם שטף (לחץ על המילה לפירוט).
- ה טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּהביקורת או בירור, המגלה לך מה באמת חושבים עליך (לחץ על המילה לפירוט), מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶתמאשליה שאוהבים אותך בסתר (לחץ על המילה לפירוט).
- ו נֶאֱמָנִיםממלאים את תפקידם בנאמנות (לחץ על המילה לפירוט) פִּצְעֵי אוֹהֵבייסורים או דברי ביקורת הנעשים באהבה, וְנַעְתָּרוֹתמיותרות ומכבידות נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא.
- ז נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה תָּבוּסתרמוס בבוז (לחץ על המילה לפירוט) נֹפֶתאפילו מאכל מתוק וטעים (לחץ על המילה לפירוט), וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה - כָּל מַר נדמה בעיניהמָתוֹק.
- ח כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּעוזבת את קנה באופן זמני וחוזרת בעונה הבאה (לחץ על המילה לפירוט), כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹסביר שיחליט לחזור למקומו, ולכן כדאי לו לשמור על קשריו שם (לחץ על המילה לפירוט).
- ט כמושֶׁמֶן וּקְטֹרֶתשמן ריחני, אין בו צורך גופני ובכל-זאת מועיל כי הוא - יְשַׂמַּח לֵב, כךוּמֶתֶק רֵעֵהוּדברי ידידות מתוקים שאדם אומר לרעהו, משמחים את ליבו ומועילים לו מֵעֲצַת נָפֶשׁיותר מאשר עצה מעשית (לחץ על המילה לפירוט).
- י רֵעֲךָ (ורעה) וְרֵעַ אָבִיךָאדם שהיה בקשר עמך ועם הוריך (לחץ על המילה לפירוט) אַל תַּעֲזֹב, וּבֵית אָחִיךָ אַל תָּבוֹאלא תצטרך לבוא, כי תוכל לבקש עזרה מרעך (לחץ על המילה לפירוט) בְּיוֹם אֵידֶךָכשתבוא עליך צרה (לחץ על המילה לפירוט), טוֹבעדיף לבקש עזרה מ- שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹקמאשר להטריח את אחיך שגר רחוק ממך.
- יא חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי, וְאָשִׁיבָה חֹרְפִיאדם שמחרף ומבזה אותי דָבָר.
- יב עָרוּם רָאָה רָעָהאסון שבא על הזולת נִסְתָּרנזהר שלא תבוא הרעה גם עליו, פְּתָאיִם עָבְרוּלא נזהרו, חזרו על אותה טעות שעשה הזולת (לחץ על המילה לפירוט) נֶעֱנָשׁוּ.
- יג קַח בִּגְדוֹ של העָרֵב, כִּי עָרַב זָרחתם על ערבות ויצר עירבוב בין המלוה לבין הלווה, שהיה זר לו (לחץ על המילה לפירוט), וּבְעַד נָכְרִיָּהומשום שחתם על ערבות לטובת אישה נכריה חַבְלֵהוּמשכן את רכושו.
- יד מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּיםמוקדם בבוקר, ובכך משכים ומעיר את כל השומעים, קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹאלה שהתעוררו מוקדם מהרצוי יקללו אותו ואת רעהו (לחץ על המילה לפירוט).
- טו כמודֶּלֶף טוֹרֵדמגרש את האדם מחדר לחדר (לחץ על המילה לפירוט) בְּיוֹם סַגְרִירביום קר שבו אנשים רוצים להסתגר בבתיהם (לחץ על המילה לפירוט), כךוְאֵשֶׁת (מדונים) מִדְיָנִים נִשְׁתָּוָהרבה וצועקת כמו משוגעת.
- טז צֹפְנֶיהָהמנסה להסתיר את מעשיה ולשמור אותה בביתו (לחץ על המילה לפירוט) - צָפַן רוּחַאויר חסר ערך (לחץ על המילה לפירוט), וְשֶׁמֶןאת אוצרות השמן שלו יצטרך לבזבז, כי יְמִינוֹיד ימינו, החבולה מרוב מריבות יִקְרָאתזמין שמן שבו יצטרך לרכך את המכה.
- יז בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַדיחדד, ישחיז, וְאִישׁ יַחַדיחדד בשכלו פְּנֵי רֵעֵהוּ.
- יח נֹצֵררק מי שמשגיח מקרוב, בסבלנות ובהתמדה, על עץ ה- תְּאֵנָה - יֹאכַל פִּרְיָהּיצליח לקטוף את הפרי מייד עם הבשלתו, שהוא הזמן האידיאלי לאכילתו, וְשֹׁמֵר אֲדֹנָיוורק מי ששומר בסבלנות ובהתמדה על נאמנות לאדוניו - - יְכֻבָּד.
- יט כַּמַּיִם הַפָּנִיםכמו המים שנמצאים בפנים, באישונים לַפָּנִיםמראים למתבונן לתוכם את פניו שלו עצמו, כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם'מראה' למי שמנסה להתבונן לתוכו את מחשבותיו שלו עצמו (לחץ על המילה לפירוט).
- כ כמושְׁאוֹל (ואבדה) וַאֲבַדּוֹ לֹא תִשְׂבַּעְנָההן מקבלות את כל המתים ורוצות עוד (לחץ על המילה לפירוט), כךוְעֵינֵי הָאָדָם לֹא תִשְׂבַּעְנָהגם אם יקבל האדם כל מה שהוא רואה ורוצה, יראה עוד וירצה עוד.
- כא כמומַצְרֵף לַכֶּסֶףמשמש לניקוי כסף מפסולת מתכתית, וְכוּר לַזָּהָב, כךוְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹצריך לנקות היטב את דברי התהילה שאומרים לו, לא להאמין לכל מחמאה (לחץ על המילה לפירוט).
|
בפסוק אחר נאמר, שכאשר האויל עדיין צעיר, ניתן להסיר ממנו את איוולתו. ראו משלי כז כב |
- כב אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ, בְּתוֹךְ הָרִיפוֹתגרעיני דגן קלופים, בַּעֱלִימוט לכתישת גרעינים, לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹשטחיותו (לחץ על המילה לפירוט).
{פ}
- כג יָדֹעַ תֵּדַעהשגח מקרוב ובעצמך (לחץ על המילה לפירוט) פְּנֵי צֹאנֶךָ, שִׁית לִבְּךָמחשבותיך (לחץ על המילה לפירוט) לַעֲדָרִים.
- כד כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶןלא תמיד יישארו הצאן חזקים ובריאים אם תשאיר אותם לבד (לחץ על המילה לפירוט), וְאִם נֵזֶראם תיקח על עצמך את התפקיד של הנהגת הצאן, הם יגדלו ויתרבו לְדוֹר (דור) וָדוֹר.
- כה גָּלָההתגלה, הופיע חָצִיר, וְנִרְאָה דֶשֶׁא, וְנֶאֶסְפוּ עִשְּׂבוֹת הָרִיםהעדרים שלך יאספו ויאכלו את העשבים שעל ההרים, ויפיקו מהם דברים טובים (לחץ על המילה לפירוט):
- כו כְּבָשִׂים יתנו צמר שממנו תעשה בגדים לִלְבוּשֶׁךָ, וּמְחִיר שָׂדֶהתוכל לשלם עבור שדה חדש ב- עַתּוּדִיםתיישים גדולים,
- כז וְדֵייהיה מספיק חֲלֵב עִזִּים לְלַחְמְךָלאכילתך, לְלֶחֶם בֵּיתֶךָבני משפחתך (לחץ על המילה לפירוט), וְחַיִּים לְנַעֲרוֹתֶיךָהמשרתות שלך.
ביאורי פסוקים
תהילה אובייקטיבית
החברה האנושית מסתמכת על הסכמים שאנשים עושים ביניהם, שבהם כל צד מבטיח שהוא יעשה דברים מסוימים בעתיד. גם הפוליטיקה מסתמכת על מצעים, שבהם המתמודדים מבטיחים לבוחרים שיעשו מעשים מסוימים לאחר הבחירות. אך בספר משלי נאמר:
(משלי כז א): "אל תתהלל ביום מחר, כי לא תדע מה ילד יום"
לפי זה נראה לכאורה, שאסור לאדם להבטיח הבטחות לגבי מחר, כי הוא לא יודע מה יילד יום - הוא לא יודע מה יקרה עד מחר, ואם בכלל יוכל לקיים את הבטחותיו! האמנם אסור להבטיח?
יש אנשים, שמצרפים לכל הבטחה שהם מבטיחים את המשפט " "אם ירצה ה'" ". ייתכן שהמקור של מנהג זה הוא בפסוק שלפנינו: מכיוון שהאדם לא יכול לדעת אם יוכל לקיים את הבטחותיו - כל שמותר לו להבטיח הוא, שיעשה את מה שה' ירצה.
אך לענ"ד אין צורך להחמיר עד כדי כך, כי הפסוק אומר רק "אל תתהלל ביום מחר", כלומר, "אל תיתן לעצמך תהילה, אל תשבח את עצמך על דברים שתעשה מחר".
תהילה אינה מתייחסת למעשים אלא לתוצאות: אדם משבח את עצמו שיצליח להשיג תוצאות מסוימות, וזו כמובן תהילת-שווא, כי האדם לא יכול לדעת מה יהיו התוצאות של מעשיו.
בנוסף לכך, תהילה היא שבח ומחמאה שנותנים לטוב ביותר ; לפי זה, אסור לאדם להתפאר שהמעשים שהוא מתכוון לעשות מחר הם הטובים ביותר, כי איננו יכול לדעת מה יעשו אחרים עד מחר. למשל:
-
-
- מותר לקבלן להבטיח ללקוחותיו שיבנה דירה ע"פ התוכנית, אך אסור לו להבטיח "אני אבנה לכם דירה שתעשה אתכם מאושרים", ואסור לו להבטיח "אני אבנה לכם את הדירה שביקשתם במהירות הגדולה ביותר".
-
- מותר לפוליטיקאי להבטיח "אגדיל את הקצבאות לנזקקים", אך אסור לו להבטיח "אפתור את בעיית העוני במדינה", ואסור לו גם להבטיח "אני אדאג לעניים יותר מכל שאר הפוליטיקאים".
-
רעיון דומה נמצא בדברי אחאב מלך ישראל; אחרי שמלך ארם התפאר ואמר:
-
-
- (מלכים א כ י): "וישלח אליו בן הדד ויאמר 'כה יעשון לי אלהים וכה יוספו, אם ישפק עפר שמרון לשעלים לכל העם אשר ברגלי'"- "אני הולך להביא עליך צבא כל כך גדול שהוא ימחוק אותך לגמרי, עד שלא יישאר מספיק עפר בשומרון".
-
ענה לו מלך ישראל:
-
-
- (מלכים א כ יא): "ויען מלך ישראל ויאמר 'דברו אל יתהלל חגר כמפתח'"- " אל תתהלל היום, כאשר אתה חוגר את כלי מלחמתך ומתכוון לצאת לקרב, כאילו שאתה כבר מחר, מפתח את החגורה אחרי הניצחון".
-
באופן כללי, ההבטחה צריכה להיות אובייקטיבית - צריך להבטיח מעשים ולא תוצאות.
גם הפסוק הבא (משלי כז ב): "יהללך זר ולא פיך, נכרי ואל שפתיך"- מביע רעיון דומה: התהילה של האדם צריכה לבוא מאנשים זרים, שרואים את התוצאות האמיתיות של המעשים שלו, ולא מפיו שלו עצמו, שכן הוא לא יכול להעריך את פעולותיו באופן אובייקטיבי; התהילה של האדם צריכה לבוא מאנשים חיצוניים, שיכולים להשוות את מעשיו של האדם למעשיהם של אחרים ולבחון מי באמת הטוב ביותר, ולא ממנו עצמו, שכן הוא עצמו תמיד יחשוב שהוא הטוב ביותר ( פירוט ).
מותר לאדם לקבל תהילה, רק לאחר שהוא עושה מעשים, והתוצאות החיוביות של מעשיו גלויות גם לזרים.
פירושים נוספים
החכם בן סירא דרש את החצי של הפסוק גם על צער ודאגה " "אל תצר צרת מחר, כי לא תלד מה ילד יום , שמא למחר איננו, ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו" " (הובא בתלמוד בבלי, סנהדרין ק ב ) . פירוש זה כמובן אינו מתאים לפשוטו של מקרא, שהרי לפי פירוש זה אין משמעות לחצי הראשון של הפסוק, ונראה שהוא השתמש בפסוק רק בתור מליצה ולא במשמעותו המקורית.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-03-26.
יהללך זר ולא פיך
עד כמה מותר לאדם לפרסם את כשרונותיו ומעלותיו? מצד אחד, בספר משלי נאמר:
(משלי כז ב): "יהללך זר ולא פיך, נכרי ואל שפתיך"
כלומר, אסור לאדם לשבח ולפאר את עצמו, אלא עליו לפעול ולהביא תוצאות שיתפרסמו עד כדי כך, שהזרים והנכרים יהללו אותו מיוזמתם.
מצד שני, מצאנו בתנ"ך אנשים צדיקים שהללו את עצמם, למשל, עובדיה אשר על בית אחאב אמר לאליהו הנביא:
(מלכים א יח יב): "ועבדך ירא את ה' מנערי"!
ניתן להציע כמה תשובות, והן מצטרפות לכמה תנאים שבהם מותר לאדם לספר על עצמו דברים טובים:
1. תהילה משמעה דברי שבח והתפארות. מותר לאדם לספר על עצמו לאדם שאינו מכיר אותו כלל, כי זו אינה התפארות אלא הודעת עובדה בלבד; אך אסור לו לשבח את עצמו בפני אנשים שכבר מכירים אותו, כי זו התפארות: " "הא - באתרא דידעין ליה, הא - באתרא דלא ידעין ליה" " (רבא, תלמוד בבלי נדרים סב. ) , " "אפשר דאליהו לא הוה ידע ליה" " (ר"ן שם) , " "אמר לו עובדיה לאליהו ' הלא הוגד הוגד לאדוני אשר עשיתי... ', אלא שלא הכיר בו שזה הוא" " (מהרש"א) . " "אין לאדם לפרסם את מעשיו... במקום שיודעים ומכירים אותו... כי סביר להניח שהם יודעים שהוא תלמיד חכם, ואם עד עתה לא כיבדוהו, אזי, או שהם אינם מחונכים לכבד תלמידי חכמים, או שהוא אינו ראוי לכבוד בגלל התנהגות שאינה הולמת, ואם כך או כך, לא יועיל לו להודיע שהוא תלמיד חכם" " (שיעורים באגדות חז"ל שם, בשם תפארת צבי) .
מסיבה זו מותר לנשיא בית הדין להודיע, לאחר דיון בעניין ממוני " "נזדקן הדין" ", כלומר, כבר סיימנו לחקור את כל צדדי הבעיה (רב אשי, סנהדרין מב. ) ; זו אינה התפארות אלא הודעה בלבד, שהרי זהו תפקידו של נשיא בית הדין: " "שאני מילתא דבי דינא, דאגדול רמיא, כדתנן "גמרו את הדבר, היו מכניסין אותן, גדול שבדיינין אומר 'איש פלוני אתה זכאי' איש פלוני אתה חייב'"." "
יש מפרשים שמצאו רמז לפירוש זה בקריאה שונה של הפסוק: "יהללך זר, וָלֹא - פיך": " "יהללך זר - דהיינו ודאי בידעוך, ולא - דהיינו שלא ידעוך, שלא יוכלו להללך, אזי שרי לפיך להודיעך" " (מהרש"א, חת"ם סופר) . אך לענ"ד אין צורך לדרוש את הפסוק בשינוי ניקוד או טעמים, כי המילה יהללך כבר מרמזת שהכוונה לדברי שבח והתפארות החורגים מהודעת עובדה חד-פעמית.
2. תהילה משמעה שבח לטוב ביותר . מותר לאדם לספר על מעלותיו, אך אסור לו להתפאר שהוא הטוב ביותר, כי אין לו אפשרות אובייקטיבית להשוות את עצמו לאחרים; רק אנשים מבחוץ, שרואים אותו ואת האחרים באופן אוביקטיבי, יכולים להחליט מי באמת ראוי לתהילה. עובדיה אכן סיפר על מעלותיו ואמר שהוא ירא את ה', אך לא התהלל, לא אמר שהוא ירא ה' הגדול ביותר.
גם הפסוק הקודם דיבר על תהילה: (משלי כז א): "אל תתהלל ביום מחר, כי לא תדע מה ילד יום", וגם שם הרעיון הוא, שהאדם רשאי להשתבח רק בדברים אובייקטיביים - רק בדברים שכבר עשה ולא בתוצאות המעשים שיעשה מחר ( פירוט ).
3. ישנו פסוק נוסף המסביר בדיוק על מה מותר ועל מה אסור להתהלל: (ירמיהו ט כב): "כה אמר ה': אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו. כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני ה' עשה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה'": אסור לאדם לשבח את עצמו על ענייני העולם הזה, כגון חכמה גבורה או עושר, אבל מותר לו לשבח את עצמו על ידיעת ה', קרבת ה' וקיום מצוותיו. עובדיה אכן שיבח את עצמו על כך שהוא ירא את ה'; והפסוק בספר משלי מתייחס, לפי פירוש זה, רק להתהללות בחכמה, גבורה או עושר.
פירוש זה מסתמך על אחת משלוש-עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן: " "שני כתובים המכחישים זה את זה - עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם" ": הפסוק בספר ירמיהו הכריע ויישב את הסתירה בין הפסוק מספר משלי לבין הפסוק מספר מלכים.
המשמעות הלאומית של הפסוק
נראה לי שהעצה יהללך זר ולא פיך נכונה לא רק לאדם פרטי, אלא גם לכלל עם ישראל.
יש אנשים בעם ישראל, שאוהבים להדגיש בכל הזדמנות את העובדה שעם ישראל הוא העם הנבחר והקדוש לה'; לעניות דעתי, אין זה ראוי שאנחנו - בני ישראל - נהלל את עצמנו; ראוי שנתנהג בצורה שתגרום לגויים להלל אותנו: "יהללך זר - ולא פיך, נכרי - ואל שפתיך". מתי בכל-זאת מותר לנו לשבח את עצמנו?
1. כשאנחנו פוגשים אנשים שלא יודעים שום דבר על עם ישראל, מותר לנו להודיע להם פעם אחת מי אנחנו ומה תפקידנו בעולם; אבל לא לחזור על כך שוב ושוב בפני אנשים ועמים שכבר שמעו על כך ולא השתכנעו.
2. גם כשאנחנו מספרים על עצמנו, אין זה ראוי שנציג את עצמנו בתור הטובים ביותר, אלא רק נגיד שה' מינה אותנו לתפקיד חשוב ואנחנו משתדלים למלא אותו כמיטב יכולתנו.
3. ראוי שנשבח את עצמנו רק על הישגים שהשגנו בתחום הרוח והמוסר, דעת ה' ועשיית מעשים טובים: "השכל וידע אותי, כי אני ה' עשה חסד משפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי, נאם ה'"; לא על חכמתנו ("המוח היהודי"), גבורתנו ("הצבא החזק ביותר") או עושרנו ("תעשיית ההיי-טק הטובה ביותר").
מקורות ופירושים נוספים
אדם שיש לו צורך עז בתהילה, ובכל-זאת מעוניין לקיים את הפסוק יהללך זר ולא פיך, עלול לפתח ציפיה עזה שיבוא סוף-סוף הזר שיסכים להלל אותו, וכשבא איש זר ומהלל אותו, הוא מקבל בהתלהבות עצומה את כל דברי התהילה שהזר אומר עליו. ספר משלי מזהיר, שגם כאשר אנשים אחרים מהללים אותנו, יש להיזהר ולבחון היטב אם דברי התהילה שלהם אכן מתאימים למציאות (משלי כז כא): "מצרף לכסף, וכור לזהב, ואיש לפי מהללו"( פירוט ).
אפשר לפרש זר = היצר הרע, הנפש הבהמית, שהיא זרה לנפש האלהית של האדם. לפי זה, יהללך זר ולא פיך = כשאתה מהלל את עצמך, מי שבאמת מדבר מתוך גרונך הוא היצר הרע הזר לך, ולא פיך האמיתי (ע"פ גליה) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-09-04.
נזקי הכעס - בכמות ובאיכות
(משלי כז ג): "כבד אבן, ונטל החול; וכעס אויל כבד משניהם"
בפסוק זה יש שני משלים ונמשל אחד:
-
-
- כֹּבֶד אֶבֶן = אבנים גדולות יש מעט, אך כל אחת מהן היא כבדה;
-
-
-
- וְנֵטֶל הַחוֹל = גרגרי החול הם קלים, אך כמות גדולה של חול יוצרת נטל גדול;
- וְכַעַס אֱוִיל כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם = כעסיו של האויל כבדים וקשים יותר מאבן, ומרובים יותר מחול.
-
חז"ל ניתחו את סוגי הכעס בפירוט רב יותר, ואמרו ( משנה אבות ה י ) : " "ארבע מידות בדעות:" "
-
-
- " "נוח לכעוס, ונוח לרצות - יצא הפסדו בשכרו" " - זה אדם שמתעצבן בקלות, אך כל כעס שלו הוא קצר ועובר מהר - כמו חול ;
- " "קשה לכעוס, וקשה לרצות - יצא שכרו בהפסדו" " - זה אדם שמתעצבן לעיתים רחוקות בלבד, אך כל כעס שלו הוא כבד וקשה - כמו אבן ;
- " "קשה לכעוס, ונוח לרצות - חסיד" " - זה אדם שמתעצבן מעט, וכל כעס שלו הוא קל;
- " "נוח לכעוס, וקשה לרצות - רשע" " - זה אדם שמתעצבן במהירות, וכל כעס שלו הוא כבד וקשה - כמו האויל בפסוקנו: " וְכַעַס אֱוִיל כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם " .
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-05-19.
אכזריות חמה, ושטף אף, ומי יעמוד בפני קנאה?
ספר משלי מתאר את הסכנה העצומה שבקנאה:
(משלי כז ד): "אכזריות חמה, ושטף אף; ומי יעמד לפני קנאה?"
באיזו קנאה מדובר?
1. יש אומרים שהכוונה לקַנָּאוּת, שאדם מקנא לכבודו המחולל : " "החמה הוא הכעס הפנימי שנוטר שנאה בליבו, והאף הוא הכעס החיצוני. ויש אף בלא חמה פנימית, ויש בו שטף , כי באפו שוטף והולך ומייסר, אבל לא אכזריות; ויש חמה בלא אף, שחמתו בערה בלבו, ויש בו אכזריות משנאה וחמה, אבל לא שטף, כי אינו מעניש עתה; אבל הקנאה , שמקנא לכבודו המחולל, יש בו אכזריות ושטף: כי המקנא ינקום תכף בשטף אף , ויתאכזר באכזריות חמה ." " (מלבי"ם
2. ויש אומרים שהכוונה לקנאה בטוב שיש לזולת: " "כי בעל הקנאה יבחר ברע כשתהיה גם לזולתו משיבחר הטוב לו ולזולתו" " (מצודת דוד) .
3. ויש אומרים שהכוונה לכעס שה' כועס על העוברים על מצוותיו: " "מי יעמוד לפני קנאתו של קנוא ונוקם?" " (רש"י) , ולעונשי הגיהנום: " "אחד במיתה, והוא במעשה... ולכן אמר חמה שהוא במעשה... בעת שמניחים אותו בקבר דנים אותו... ושוטף עליו האף בדיבור... ובגיהנום מייסרים אותו הבעלי- קנאה , שמקנאין על אשר לא עשה כדבר המלך ודתו" " (הגאון מווילנה) .
ראו גם: פסוקים נוספים על קנאה בוערת בספר משלי .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-03-25.
עדיף לקבל ביקורת מאשר לחיות באשליות
לפעמים, כשמתאהבים במישהו שלא מכירים, יש נטיה לחשוב שגם הוא אוהב אותנו, ולשקוע בחלומות ורודים על החיים הנפלאים שיהיו לנו ביחד. אולם, ספר משלי ממליץ:
משלי כז ה: "טובה תוכחת מגולה מאהבה מְסֻתָּרֶת".
תוכחת = מלשון הוכחה ובירור דברים ; ופירוש הפסוק: אם מתאהבים במישהו, ורוצים להכיר אותו, יותר טוב לברר בהקדם האפשרי מה הוא מרגיש כלפינו, למרות שיש סיכוי להתאכזב, מאשר לחשוב שהוא אוהב אותנו אהבה מסותרת, כי לפעמים מגלים שזו היתה אשלייה, ואז האכזבה גדולה הרבה יותר (ע"פ יעל, 31.7.05).
מקורות ופירושים נוספים
1. פירשנו שהמילה תוכחה כאן משמעה בירור דברים.
2. ואפשר לפרש, שהמילה תוכחה כאן משמעה ביקורת.
באופן טבעי, בני-אדם מאד לא נהנים מביקורת - ביקורת מעצבנת אותם; הם הרבה יותר נהנים לחשוב שהכל אצלם בסדר ושכולם אוהבים אותם. כשמותחים עליהם ביקורת, הם פתאום מגלים שלא הכל אצלם מושלם, ואולי לא כולם אוהבים אותם כמו שהם חשבו. אך האמת היא, שהדבר החשוב ביותר הוא לדעת את האמת: עדיף לי לקבל ביקורת גלויה ולתקן את הפגמים, מאשר לחיות במחשבה שכולם אוהבים אותי בסתר, רק בגלל שהם לא מותחים עליי ביקורת. טובה תוכחת מגולה - מ אשליה של אהבה מסותרת (ע"פ רלב"ג) .
3. אפשר לפרש, שהמילה "מסתרת" משמעה "מסתירה" או "גורמת להסתיר" (ולפי זה יש לנקד: מַסְתֶּרֶת), והכוונה: "טוב לקבל תוכחת גלויה מידידים, מאשר להיות עם ידידים שמרוב אהבה מסתירים את דברי הביקורת שלהם" (ע"פ דעת מקרא) .
4. כמה מפרשים פירשו, שהתוכחת היא טובה כאשר היא נובעת מאהבה (מצודת דוד ועוד מפרשים) . זה כמובן נכון במציאות (ראו איך חכמים מותחים ביקורת? ), וזה גם מתאים לפסוק הבא, (משלי כז ו): "נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא"( פירוט ).
-
-
- אולם, בספר משלי ישנם הרבה פסוקים מהצורה "טוב א מ-ב " , ובכולם המשמעות היא של השוואה (א יותר טוב מ- ב) ולא תנאי (א טוב כאשר הוא נובע מ- ב). לפי זה, גם כאן המשמעות היא, שתוכחת מגולה יותר טובה מאהבה מסותרת - כמו בפירושים הקודמים.
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל, יעל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-03-26.
עדיף לקבל ביקורת מחברים מאשר מחמאות מאויבים
משלי כז ו: "נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא"
נאמנים פצעי אוהב = כשאדם שאוהב אותי פוצע אותי - זה בוודאי לטובתי; לפצעים יש תפקיד והם ימלאו את תפקידם בנאמנות.
נעתרות = מיותרות ומכבידות; נעתרות נשיקות שונא = כאשר אדם ששונא אותי מנשק אותי - זה בוודאי לרעתי; הנשיקות מיותרות ומכבידות ועדיף לוותר עליהן (ע"פ מצודת דוד) .
הפסוק הוא משל לתחום הנפשי: פצעים הם קשיים שנתקלים בהם כשרוצים לעשות טוב, ונשיקות הן ההנאות שמקבלים מעשיית רע; גם כאן: " "יותר טובים לאדם הייסורים והסיגופים הבאים מעצת יצר הטוב, יותר מהנשיקות של היצר הרע..." " (הגאון מווילנה) .
הפסוק הוא משל גם לתחום החברתי: פצעים הם דברי-ביקורת שפוצעים את הנפש, ונשיקות הן מחמאות ודברי-חיבה. גם כאן: כשאדם שאוהב אותי מותח עליי ביקורת - זה בוודאי לטובתי, זה יעזור לי להשתפר ולהיות חכם יותר (ראו איך לאהוב ביקורת? ). אולם כשאדם ששונא אותי נותן לי מחמאות - זה בוודאי לרעתי: " "השונא ירבה נשיקות, הוא לא ייסר ולא יוכיח, כי בשנאתו, כשרואה ממנו מעשים רעים, ינשקנו למען יוסיף לעשותם" " (ע"פ מלבי"ם) .
חז"ל הביאו כמה דוגמאות לכך מתולדות עם ישראל:
-
-
- ע"פ אחד המדרשים, התוכחה שהוכיח משה רבנו את ישראל בספר דברים טובה יותר מהברכה שבירך אותם בלעם, שכן התוכחה של משה עוררה אותם לשפר את מעשיהם, והברכה של בלעם גרמה להם לחטוא בבעל-פעור;
- ע"פ ר' יונתן ( תלמוד בבלי סנהדרין קה: , תלמוד בבלי תענית כ. ) , הקללה שקילל אחיה השילוני את ישראל טובה יותר מהברכה שבירך אותם בלעם, שכן אחיה קילל אותם שיהיו כמו קָנֶה - שהוא גמיש ואינו נשבר, ובלעם בירך אותם שיהיו כמו ארז - שרוח חזקה שוברת אותו לגמרי.
-
פירושים נוספים
יש שפירשו את הפסוק במשמעות הפוכה (דעת מקרא בשם ר' מרדכי זר כבוד) :
נאמנים פצעי אוהב = פצעים שמקבלים מידידים הם כואבים וקשים במיוחד, כי נוסף להם גם העלבון שבפגיעה מחבר;
נעתרות = נרצות, מתקבלות ברצון; נעתרות נשיקות שונא = נשיקות שמקבלים משונא מתקבלות תמיד ברצון, כי נוספת להם גם השמחה שבהשלמה.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-03-26.
נפש שבעה תבוס נופת, ונפש רעבה כל מר מתוק
יש אנשים, שאף פעם לא ישאירו אוכל בצלחת, גם אם הם כבר שבעים ומלאים, כי "חבל לזרוק לפח". ספר משלי מלמד, שכאשר האדם שבע וממשיך לאכול, זה גרוע יותר מלזרוק לפח:
משלי כז ז: "נפש שבעה תבוס נופת, ונפש רעבה כל מר מתוק"
'תבוס = תרמוס בביזיון; נופת = דבש נוזלי ; אם מנהגי הסעודה אז היו דומים לשלנו, מסתבר שנהגו להגיש נופת בסוף הסעודה כ"מנה אחרונה". '
נפש שבעה תבוס נופת = כשהאדם שבע, כל אוכל נוסף שהוא אוכל הופך לפסולת, כך שהוא כביכול רומס בביזיון את המנה האחרונה המתוקה שהוא מנסה לדחוס לקיבתו. ומצד שני -
ונפש רעבה כל מר מתוק = כשהאדם רעב, כל אוכל שיאכל יהיה מתוק וטוב עבורו, כך האוכל ינוצל בצורה הטובה ביותר.
מקורות ופירושים נוספים
1. פירשנו שהפסוק נותן עצה לבריאות הגוף (נפש = הצד החומרי של האישיות ). עצה זו מתאימה לדברי חז"ל " "אדכפנת - אכול" " (תלמוד בבלי ברכות סב:) , כשאתה רעב - אכול; וכך המליץ גם הרמב"ם, רופאו של צלאח א-דין, לפני כ-800 שנה: " "לעולם לא יאכל אדם, אלא כשהוא רעב" " (י"ד חזקה, דעות ד ב) .
אך רוב המפרשים פירשו שהפסוק מתאר תופעה רגשית: כשהאדם שבע, הוא מוכן לרמוס בבזיון גם משקה מתוק וטעים, אך כשהאדם רעב, כל דבר מר מרגיש לו מתוק וטעים.
מה המשמעות המעשית של הפסוק?
2. ניתן להבחין בין נזקקים אמיתיים לבין מתחזים: כשאדם טוען שהוא רעב או נזקק, אך דוחה מאכלים שמציעים לו בטענה שהם לא מספיק טעימים או טובים עבורו, ייתכן שאפשר להסיק מכאן שהוא לא באמת רעב.
רעיון דומה נמצא בספר בן סירא: " "דאמר 'במאי איכול לחמא?' סב לחמא מיניה" ": מי שנותנים לו לחם, והוא אומר "איך אני יכול לאכול את הלחם בלי ממרח?!" - קחו ממנו את הלחם, כנראה הוא לא באמת רעב, אילו היה רעב, היה אוכל את הלחם בלי לשאול שאלות. אם כי, בתלמוד בבלי (סנהדרין ק:) הביאו מאמר זה של בן סירא כדוגמה למאמר שגוי, אחת הסיבות שבגללן גנזו את ספרו.
3. אין טעם להשקיע יותר מדי ברדיפה אחרי תענוגות חומריים, שהרי כשמשיגים את התענוגות הללו, קצים בהם ומחפשים תענוגות חדשים, כך שאף פעם אי אפשר להשיג אותם באמת, הם " "לא יושגו כשיושגו, ויושגו כשלא יושגו" " (מלבי"ם) .
-
-
- אולם, לא כל התענוגות החומריים הם מסוג זה, יש תענוגות חומריים שעליהם אמרו חז"ל " "משביעו - רעב, מרעיבו - שבע" "; ומצד שני, יש גם תענוגות רוחניים שהאדם שבע מהם לפעמים.
-
4. היה אפשר לפרש שה" נפש " מציינת לא את השבע והרעב החומריים אלא את השבע והרעב הרגשיים. לפי זה, הפסוק בא ללמדנו שלפעמים אנשים אוכלים ממתקים מתוך חסך רגשי, ולכן כשהנפש שבעה מבחינה רגשית, האדם בז לממתקים ואינו רודף אחריהם.
-
-
- אולם, לפי זה קשה להבין את החצי השני של הפסוק, שהרי כשאדם רעב מבחינה רגשית, הוא לא רוצה לאכול מאכלים מרים, אלא דווקא מאכלים מתוקים וטעימים.
-
5. וייתכן שהפסוק הוא משל לקשרים חברתיים: כשלאדם יש הרבה חברים, הוא נוטה לזלזל בהם, אך עליו להעלות בדעתו שאולי בעתיד יהיה בודד, ואז כל מכר יהיה יקר ומתוק בעיניו. לפי זה, הפסוק מתקשר לפסוקים הבאים (פסוקים 8-10), שגם הם מדברים על קשרים חברתיים ( פירוט ).
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-09-04.
כציפור נודדת מן קנה, כן איש נודד ממקומו
משלי כז ח: " "כצפור נודדת מן קנה, כן איש נודד ממקומו" "
כציפור נודדת מן קנה - הציפורים הנודדות תמיד חוזרות בעונה הבאה, ולכן נדידת הציפורים היא משל לעזיבה זמנית שלאחריה יש חזרה אל המקור.
כן איש נודד ממקומו - גם כשאדם עוזב את המקום שנולד או גדל בו, יש סיכוי סביר שירצה לחזור אליו ביום מן הימים.
והמסקנה המעשית - צריך תמיד לשמור על יחסים טובים עם השכנים, גם אם בכוונתך להחליף מקום מגורים, שכן יש סיכוי סביר שתרצה לחזור; וכפי שנאמר בפסוק י: " "רעך ורעה אביך אל תעזב, ובית אחיך אל תבוא ביום אידך, טוב שכן קרוב מאח רחוק" " ( פירוט ).
פירושים נוספים
יש שפירשו, שהציפור הנודדת מן קנה היא משל לצער ולקושי של עזיבת המקום המוכר, ופירשו את הנמשל בדרכים שונות:
1. " "כמו שיקשה לציפור מה שנודדת מקנה - כך יקשה לאיש הנדידה ממקומו" " (מצודת דוד) הפסוק מלמד שיש הבדל בין ציפור לאדם: הציפור מסתפקת בקֵן קטן ופשוט, שנותן לה מקלט פיסי; אך האדם צריך מקום גדול יותר - מקום שבו נמצאים אנשים, הנותנים לו שמחה נפשית.
2. " "נודדת מן קנה - שהולכת ומטלטלת, כן... תלמיד חכם הנודד מן הלימוד..." " (רש"י)
-
-
- אולם, הצער של הציפור אינו גלוי ומוחשי, ולכן לא מסתבר שהוא ישמש כמשל. משל הוא בדרך-כלל מושג גלוי ומוחשי שממחיש רעיון נסתר או מופשט.
-
אנו פירשנו, שהציפור הנודדת מן קנה היא משל לזמניות של עזיבת המקום, וכן פירש מלבי"ם: " "טבע האיש לשוב למקומו" ", אולם הוא הוסיף:
3. " "והנמשל, שגם נפש האדם מתרפקת לשוב אל מקומה, אל האלהים אשר נתנה; ובהיותה בעולם הזה, היא כציפור נודדת מקנה, ותשתוקק לשוב אל מקומה, להיות צרורה בצרור החיים" " (מלבי"ם) .
-
-
- אולם, לפי פירוש זה היה ראוי להדגיש את העיקר - שמקומה של הנפש הוא האלהים אשר נתנה ; ודווקא רעיון חשוב זה לא נזכר כלל בפסוק!
-
4. היה אפשר לפרש, שהציפור הנודדת מן קנה היא משל להתחברות לקבוצה גדולה - כמו שהציפור הנודדת מצטרפת לקבוצה גדולה של ציפורים הנודדות באותו כיוון, כך ראוי לאיש הנודד ממקומו להצטרף לקבוצה גדולה, כך שלא יישאר לבד ומנותק מחבריו.
-
-
- אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב את הפסוק בלשון רבים "כציפורים נודדות מן קנן...".
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-09-04.
התועלת שבדיבורים מיותרים
כשמישהו פונה אלינו ומספר לנו את הצרות שלו, התגובה הטבעית שלנו (בדרך כלל) היא להציע לו עצות מעשיות. ספר משלי מלמד שיש גם דרך אחרת - לפעמים יש תועלת דווקא בדיבורים שהם לכאורה מיותרים ואין בהם כל עצה מעשית:
(משלי כז ט): "שמן וקטרת ישמח לב, ומתק רעהו מעצת נפש"
שמן וקטורת = שמן מעורב בקטורת, שמן ריחני.
מתק רעהו = דיבורים מתוקים, דברי אהבה וידידות שאדם אומר לרעהו.
עצה = תוכנית פעולה מעשית , עצת נפש = רעיון מעשי בנושא חיוני הנוגע לחיי הנפש.
שמן וקטורת ישמח לב = בשמן ריחני אין כל צורך קיומי, ובכל זאת, כשאדם עצוב, שמן מבושם עשוי לשמח את ליבו. והנמשל -
מתק רעהו מעצת נפש = דברים מתוקים שהאדם אומר לרעהו, דברי אהבה וידידות, אף אם אין בהם כל רעיון חדש או עצה מועילה, משמחים את הלב יותר מעצה מעשית, אפילו בנושא חיוני כחיי נפש.
כשמדברים עם חבר עצוב, אין צורך להגיד דווקא דברים מועילים ומעשיים, אפשר גם להגיד דברי אהבה מתוקים ומשמחים. כשהוא ייצא מהדיכאון ויתחיל לשמוח, השמחה תתן לו כוח, והוא יוכל בעצמו למצוא את העצה הנכונה.
השמן הריחני הוא משל לדיבורים המתוקים - דברים שמבחינה שכלית-קרה אין בהם תועלת, אך מבחינה רגשית הם מועילים כי הם מביאים שמחה.
פסוקים נוספים
-
-
- דיבורים מתוקים יכולים לעזור גם בלימוד חכמה ותבונה, (משלי טז כא): "לחכם לב יקרא נבון, ומתק שפתים יסיף לקח"( פירוט ).
- דיבורים מתוקים יכולים לרפא, (משלי טז כד): "צוף דבש אמרי נעם, מתוק לנפש ומרפא לעצם"( פירוט ).
- הצד השני של המטבע - חשיבות הקיצור בדברים, (משלי טו ב): "לשון חכמים תיטיב דעת, ופי כסילים יביע איוולת"( פירוט ).
-
פירושים נוספים
1. פירשנו שמן וקטורת כמושג אחד - שמן ריחני, בהתאמה לפועל ישמח לב שהוא בלשון יחיד. כך פירש מלבי"ם, ופירושנו מסתמך על פירושו.
2. ויש שפירשו שמן וקטורת כשני עניינים שונים - שמן לסיכה וקטורת להבערה בבית, ולפי זה ישמח לב = כל אחד ואחד מהם משמח לב (מצודת דוד) .
מעניין שגם במשכן נזכרו השמן והקטורת יחד:
-
-
- (שמות כה ו): "שמן למאר, בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים"
- (שמות לא יא): "ואת שמן המשחה ואת קטרת הסמים לקדש ככל אשר צויתך יעשו"
- (שמות לה ח): "ושמן למאור, ובשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים"
- (שמות לה טו): "ואת מזבח הקטרת ואת בדיו ואת שמן המשחה ואת קטרת הסמים ואת מסך הפתח לפתח המשכן"
- (שמות לה כח): "ואת הבשם ואת השמן למאור ולשמן המשחה ולקטרת הסמים"
- (שמות לז כט): "ויעש את שמן המשחה קדש ואת קטרת הסמים טהור מעשה רקח"
- (שמות לט לח): "ואת מזבח הזהב ואת שמן המשחה ואת קטרת הסמים ואת מסך פתח האהל"
- (במדבר ד טז): "ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה פקדת כל המשכן וכל אשר בו בקדש ובכליו"
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-09-07.
רעך ורע אביך אל תעזוב
"כמה מוזר הוא האדם הלבן. הוא יודע לדבר עם אנשים שנמצאים מעבר לים, אך אינו יודע את טיבם של שכניו" (אמרה אינדיאנית שאיני זוכר את מקורה) .
בעידן האינטרנט אנחנו יכולים להכיר הרבה יותר אנשים מבעבר, אך ההיכרות היא שטחית למדי, וקשה לנו לדעת האם באמת אפשר לתת אמון בכל האנשים שאנחנו פוגשים.
ספר משלי מלמד, שההיכרות לאורך שנים היא הנכס החשוב ביותר שיש לנו:
(משלי כז י): "רעך ורעה אביך אל תעזב, ובית אחיך אל תבוא ביום אידך, טוב שכן קרוב מאח רחוק"
רעך = מכרך, אדם שיש לך היכרות ממושכת עמו ( פירוט ).
רעך ורעה אביך אל תעזוב = אדם שאתה מכיר ושגם אביך הכיר, כלומר הוא נמצא בקשר עם משפחתך במשך שני דורות לפחות. היכרות ממושכת כזאת מאפשרת לך לתת אמון באותו אדם. אמון הוא נכס חשוב ביותר, ולכן ראוי לשמור על קשר עם אותו אדם ולא לעזוב אותו.
ובית אחיך אל תבוא ביום אידך = כאשר האדם שומר על קשר עם שכניו ומכריו הקרובים, הוא יכול לסמוך עליהם שיעזרו לו בעת צרה, ולא יצטרך ליסוע רחוק כדי לבקש עזרה מקרובי משפחתו. ולכן:
טוב שכן קרוב מאח רחוק = טוב יותר לשמור על קשרים עם השכנים הקרובים מאשר לסמוך על עזרתם של קרובי משפחה רחוקים.
מקורות ופירושים נוספים
רעך ורעה אביך אל תעזוב
1. בלשון ימינו, רֵע הוא חבר; לפי זה, קשה להבין מה הקשר בין "רעך ורעה אביך אל תעזב" לבין "טוב שכן קרוב מאח רחוק", והרי השכן הוא לא תמיד חבר - יש גם שכן שהוא אויב!
2. יש שפירשו ש"שכן קרוב" הוא חבר הקרוב אליך בנפשו, ושוכן בקרבתך מרוב אהבתו אליך; לפי זה, המסר של הפסוק הוא, שקשר של אהבה וידידות חשוב יותר מאשר קשר של משפחה (רש"י, מצודת דוד)
-
-
- אולם, פירוש זה אינו מתאים למשמעות המקובלת של המילה "שכן".
-
3. אולם, המילה רֵע בלשון המקרא משמעה מכר - לא דווקא חבר; כלומר אדם שיש לנו היכרות ממושכת עמו, לא דווקא יחסי ידידות. בפרט, שכֵן הוא רֵע, גם אם אנחנו איננו אוהבים אותו כלל (יש פסוקים שבהם רֵע הוא דווקא אויב - פירוט ).
לפי זה, המסר של הפסוק הוא, שצריך לטפח את היחסים עם האנשים שנמצאים בסביבתנו הקרובה - השכנים והמכרים, ולא להסתמך רק על קשרי המשפחה.
פירוש זה מתאים גם לפסוקים הקודמים .
ובית אחיך אל תבוא ביום אידך
1. פירשנו שזו הבטחה - אם תשמור על יחסים טובים עם שכניך, לא תצטרך לבקש עזרה מקרוביך.
2. וייתכן שזו גם המלצה - שלא להכביד על קרובי המשפחה בעת צרה, אלא לפנות קודם לשכנים ולמכרים הקרובים (יעל) .
טוב שכן קרוב מאח רחוק
החשיבות של יחסי שכנות טובים נזכרת גם בדברי חז"ל: " "אמר להם [רבן יוחנן בן זכאי]: צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם... רבי יוסי אומר: שכן טוב" " (משנה אבות ב ט) .
כשהייתי ילד, לפני כ-20 שנה, היתה בטלביזיה החינוכית (שאז נקראה "לימודית") תכנית ללימוד ערבית בשם " ג'ארכ - קריבכ " (בערבית - "שכנך הוא קרובך"), והמנחה, שייקה אופיר, הסביר שזוהי המקבילה הערבית לפתגם " טוב שכן קרוב מאח רחוק ".
יוצרי הסדרה, כנראה, למדו מהפסוק שלנו, שהעם היהודי צריך לשמור על יחסים טובים עם שכניו הערבים, שהרי "טוב שכן קרוב מאח רחוק" - אם נהיה ביחסים טובים עם השכנים שלנו, הם יעזרו לנו יותר מאשר קרובי-משפחתנו היהודים שנמצאים בגולה.
אירועי השנים שחלפו מאז ועד היום לא הצדיקו מחשבה זו.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-12-24.
מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם - קללה תחשב לו
יש אנשים שנוהגים לברך את ה' (למשל לפני אכילה) בקול רם, ויש שנוהגים לברך בשקט.
הטעם במנהג הראשון הוא ברור - ככל שיותר אנשים שומעים את הברכה, כבוד ה' מתפרסם יותר, ובנוסף לכך, השומעים זוכים לענות "אמן" ובכך זוכים בעצמם במצוות הברכה. אך מה הטעם במנהג השני?
ייתכן שיש תשובה לכך בפסוק:
(משלי כז יד): "מברך רעהו בקול גדול בבקר השכים - קללה תחשב לו"
נחשב = היה דומה .
כשאדם מברך את רעהו בקול רם, בשעה מוקדמת בבוקר, כאשר אנשים עדיין ישנים - הוא מפריע להם לישון, וכשהם מתעוררים בעל-כורחם, הם מקללים, לא רק את המברך אלא גם את מי שבירכו אותו, שבגללו נפגעה שנתם; כך הברכה הופכת להיות דומה לקללה.
גם כשאדם מברך את ה' בקול רם, הוא עלול להפריע לאנשים ש"ישנים" במחשבתם - מדברים או חושבים על עניינים אחרים, וכתוצאה מכך, ייפגע כבוד ה' בעיניהם, ו קללה תחשב לו.
זו, אולי, הסיבה שאנשים מסויימים מעדיפים לברך בשקט.
פירושים נוספים
המפרשים תיארו כמה מקרים שבהם ברכה עלולה להיחשב לקללה:
1. כאשר אדם, שקיבל מתנה מרעהו, מודה לו ומברך אותו יותר מדי - אנשים "טפילים" שומעים שהוא עשיר ונדיב, נטפלים אליו ומכלים את ממונו (ע"פ תלמוד בבלי ערכין טז., רש"י, מצודת דוד, הגאון מווילנה) .
2. כאשר אדם נותן מחמאות גדולות מדי לרעהו - זה עלול לגרום לו להיות שאנן ולחטוא (ע"פ רש"י פירוש שני) ; ראו גם (משלי כז ו): "נאמנים פצעי אוהב, ונעתרות נשיקות שונא"( פירוט ).
3. כאשר אדם מודה לרעהו יותר מדי על כך שהוא עוזר לו - הוא שוכח שבסופו של דבר ה' נתן לו את כל מה שיש לו, וה' הוא שעוזר לו באמת (רלב"ג) .
אם כך, מדוע דווקא ברכה "בקול גדול בבוקר השכם" נחשבת לקללה? נענה על השאלה לגבי כל אחד מהמקרים:
1. במקרה זה, קל להבין מדוע דווקא "בקול גדול": ככל שיש יותר אנשים ששומעים שהוא עשיר ונדיב - הנזק יותר גדול.
-
-
- קשה יותר להבין את הביטוי "בבוקר השכם", ויש לפרשו בדוחק, לא כביטוי של זמן, אלא כביטוי של התמדה (כל יום ויום; ע"פ רש"י), או כביטוי של זריזות (מייד בבוקר; ע"פ מצודת דוד). ההתמדה והזריזות מחזקות את המסר ומגדילות את הנזק.
-
2. גם במקרה זה אפשר להבין מדוע דווקא "בקול גדול", למשל: נניח שאדם אומר לרעהו "אתה מאד חכם - אתה תמיד צודק!"; אם הוא אומר זאת בסתר, בינו לבינו - ייתכן שהשומע ייקח את הדברים בפרופורציות הנכונות ולא ירים את האף יותר מדי; אך אם הוא אומר זאת בפומבי ובקול גדול - השומע כבר מרגיש שיש לו "תדמית" של אדם שתמיד צודק, וזה יכול לגרום לו להיות יהיר ועקשן, ולא לוותר בויכוחים, גם כאשר הוא טועה.
-
-
- גם כאן הביטוי "בבוקר השכם" מתפרש בדוחק, כמו במקרה 1.
-
3. במקרה זה, קל להבין מדוע דווקא "בבוקר השכם": כשאדם קם בבוקר ומרגיש שהוא עדיין חי, הברכות הראשונות שהוא מברך צריכות להיות כלפי ה', שנתן לו את החיים. לכן, דווקא כשאדם משכים בבוקר, חשוב שלא יברך את רעהו עד שיברך את ה' ויתפלל תחילה, ורק אחר-כך יברך את בני האדם הטובים שבסביבתו.
-
-
- אולם, במקרה זה, קשה להבין מדוע דווקא "בקול גדול" - טעות היא טעות גם כשהיא נאמרת בשקט!
-
4. אפשר לשלב כמה פירושים ולפרש שיש כאן שני עניינים: "מברך רעהו בקול גדול קללה תחשב לו" כי הוא מושך אליו טפילים, ו"מברך רעהו בבוקר השכם קללה תחשב לו" כי הוא מבזה את ה': " "הברכה צריכה להיות בצנעה, לא בקול גדול, שלא יחול בה עין הרע; ושתהיה בעת רצון, אחר התפילה, לא בבוקר השכם, שאין ליתן שלום קודם שיתפלל" " (מלבי"ם, וכן הגאון מווילנה) .
5. ולפי פירושנו למעלה, דווקא "בקול גדול" ודווקא "בבוקר השכם", כי ברכה בקול רם מפריעה לאנשים שעדיין ישנים ומשכימה אותם משנתם.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-05-01.
דלף טורד ביום סגריר, ואשת מדינים נשתוה
(משלי כז טו): "דלף טורד ביום סגריר, ואשת מדונים נשתוה"
דֶלֶף = מים דולפים מהתקרה.
טוֹרֵד = מנדנד, מגרש ממקום למקום .
יום סגריר = יום חורף קר וגשום, שבו אנשים מסתגרים בבתיהם.
דלף טורד ביום סגריר = מים שדולפים מהתקרה וגורמים לאנשים לברוח מחדר לחדר בביתם כדי למצוא פינה יבשה, דווקא ביום שבו הם סגורים בבתיהם בגלל הקור בחוץ. והנמשל הוא:
אשת מדיינים = אישה האוהבת לריב.
נִשְׁתָוָה = משתגעת (ע"פ הארמית; ראו דעת מקרא) .
ואשת מדיינים נשתוה = גם אישה האוהבת לריב ולצעוק כמו משוגעת, גם היא גורמת לבני הבית לברוח מחדר לחדר כדי להסתתר מפניה.
הבית הוא מקום שבו אנשים מחפשים מפלט מהקור ומהצרות שבחוץ, אך כשיש בבית דלף טורד או אשת מדיינים - הצרות מגיעות הביתה ואין לאן לברוח.
מה צריך לעשות אדם שאשתו היא "אשת מדיינים"? כנראה שהוא צריך להיפרד ממנה, כמו שאומר הפסוק הבא:
(משלי כז טז): "צֹפְנֶיהָ צָפַן רוּח, וְשֶׁמֶן יְמִינוֹ יִקְרָא"
צפן = שמר במקום נסתר ובטוח ;
רוח = אויר, דבר חסר ערך ;
צופניה צפן רוח = המנסה לשמור על נישואיו עם "אשת מדיינים נשתוה", כאילו מנסה לשמור על אויר, כי אין ערך בנישואין כאלו שהורסים את הבית.
שמן = דבר יקר, כמו ב (משלי כא כ): "אוצר נחמד ושמן בנוה חכם, וכסיל אדם יבלענו"; וגם דבר המשמש לריכוך והרגעת כאבים, כמו ב (ישעיהו א ו): "מכף רגל ועד ראש אין בו מתם פצע וחבורה ומכה טריה לא זרו ולא חבשו ולא רככה בשמן";
קרא = צעק והזמין ;
ושמן ימינו יקרא = המנסה לשמור על נישואיו עם אותה "אשת מדיינים נשתוה", יגרום לעצמו כאבים ופצעים ביד ימינו הנאבקת ורבה עמה בלי הפסקה, עד שיצטרך לקרוא ולהזמין את השמן היקר שהוא שומר בביתו כדי לרכך את פצעיו, ובימינו - יצטרך למכור את רכושו כדי לממן טיפולים פסיכולוגיים יקרים.
המילה שמן בצלע השניה עומדת בניגוד למילה רוח בצלע הראשונה - רוח היא דבר חסר-ערך ושמן הוא דבר יקר. מי שמנסה לשמור על קשריו עם אשת מדיינים, למעשה שומר על דבר חסר-ערך, ומפסיד את דברי הערך שלו.
פירושים נוספים
נשתוה
1. פירשנו נשתוה = משתוה, משתגעת; ראו הסבר ב'דעת מקרא'.
2. ויש שפירשו נשתוה מלשון שָׁוֶה , דומה: " "שניהן שוין" " (רש"י) , אשת מדיינים שוה לדלף טורד.
-
-
- אולם, בספר משלי ישנם עוד עשרות משלים שבהם המשל שוה לנמשל, ובאף אחד מהם לא מופיעה המילה נשתוה , ואין זה ברור מדוע היא מופיעה דווקא בפסוק שלנו.
-
-
- אולי הסיבה היא אומנותית - ליצור משקל של 4 3, שהוא אחד המשקלים המקובלים בספר משלי.
-
-
3. ויש שפירשו נשתוה מלשון שָׁוֶה , קבוע: " "טפטוף המטר לא יטריד בני הבית כי אם ביום בוא המטר... כשאין מטר אין טפטוף ואין טרוד... אבל אשת מדיינים נשתוה בכל העתים להטריד את בעלה..." " (מצודת דוד, וכן מלבי"ם) .
צופניה צפן רוח
1. פירשנו שהמילה צפן משמעה שמר היטב והמילה רוח משמעה דבר חסר ערך, ולפי זה המשפט בא ללמד שאין ערך בשמירה על נישואין עם אשת מדיינים.
2. ויש שפירשו שהמילה צפן משמעה הסתיר והמילה רוח משמעה אויר, ולפי זה המשפט בא ללמד שאי אפשר להסתיר את מעשיה של אשת מדיינים - מי שמנסה להסתיר אותה, כאילו מנסה להסתיר אויר, הוא בורח ואי אפשר לעצרו: " "כמו שאי אפשר לצפון הרוח, כן היא לא תצפנה" " (רש"י) , או המנסה להסתיר רוח-סערה: " "כל עוד ירצה להסתיר את הדבר, היא מוספת והולכת" " (מצודת דוד) .
המילה צפן רומזת גם לרוח צפונית הנזכרת ב (משלי כה כג): "רוח צפון תחולל גשם, ופנים נזעמים לשון סתר. טוב שבת על פנת גג, מאשת מדינים ובית חבר"(ראו פסוקים נוספים על משקעים ואשת מדיינים ): " "רוח הצפון באדם - בצאתו יחולל הגשם... אבל אם רוצה לצפון רוח האישה הזאת... צפן רוח, כי הרוח רועש וסוער לצאת" " (מלבי"ם) .
ושמן ימינו יקרא
1. פירשנו שהמילה שמן רומזת, בין השאר, למכות ולחבורות שמקבל האדם מ אשת המדיינים שאיתו - המריבות התדירות יגרמו לו לבזבז את רכושו כדי לרפא את פצעיו הגופניים והנפשיים.
2. ויש שהוסיפו, שהשמן שהוא משתמש בו לריפוי גם יגרום לכך שמצבו המשפחתי המעורער יתגלה ברבים, ויוסיף גם בושה וכלימה על צערו: " "והשמן שנמצא על ימינו, שהוכה ממנה ממכות שדרך לרככם בשמן, הוא יקרא ויפרסם ויגלה ..." " (מלבי"ם) , או שהשמן הריחני הוא משל נוסף לדבר שאי אפשר להסתירו, כמו הרוח שבצלע הראשונה: " "המושח עצמו בשמן, אם ירצה להעלים לא יוכל, כי ידו הימנית אשר ימשח בו היא תכריז על המשיחה, כי היא נותנת ריח לכל הקרב; וכן אי אפשר להעלים מריבת האישה" " (מצודת דוד, ודומה לזה פירש הגאון מווילנה) .
3. יש שפירשו את השמן כרמז לצרעת: " "קורא הוא את הצרעת לבוא עליו, עד שיגרשנה כמצורע המיטהר בשמן בבוהן ידו הימנית" " (רש"י) . גם במשלי בן סירא נמשלה אישה רעה לצרעת: " "אשה רעה צרעת לבעלה. מאי תקנתיה? - יגרשנה ויתרפא מצרעתו" " (מובא בתלמוד בבלי, יבמות סג:) .
4. וב"דעת מקרא" הביאו עוד מספר פירושים וציינו ש" "רובם דחוקים" ".
פירשנו שה רוח בצלע הראשונה עומדת בניגוד ל שמן בצלע השניה; וייתכן שגם השורש צפן בצלע הראשונה עומד בניגוד למילה ימין בצלע השניה, שהרי השורש צפן הוא שורשו של הכיוון צפון , ולמילה ימין יש גם משמעות של הכיוון דרום . אולי הכוונה היא, שכאשר יש רוח צפונית, כולם מנסים לברוח לדרום; וצ"ע.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-09-14.
נוצר תאנה - יאכל פריה, ושומר אדוניו - יכובד
יחסים חברתיים דורשים השקעה לאורך זמן, השקעה שלא תמיד רואים תמורה מיידית עבורה. מכאן, שכדי להצליח בקשרים חברתיים, יש לפתח תכונות של התמדה ואיפוק, תכונות שאפשר ללמוד מעץ התאנה:
(משלי כז יח): "נֹצר תאנה - יאכל פריה, ושֹמר אדניו - יכֻבַּד".
בטבע, אדם שרוצה לאכול מפרי התאנה צריך לטפח אותה ולשמור עליה: " "מי שרוצה לאכול פרי התאנה צריך לנצרה... כי פרי התאנה מתבכרים אחד אחד, וצריך ללקטם בכל בוקר טרם יזרח השמש, שאם לא כן יתלעו הפירות שבכרו..." " (מלבי"ם) ; כדי ליהנות מפרי התאנה, דרושות סבלנות והתמדה.
בנוסף לכך, אדם שרוצה לאכול מפרי התאנה צריך להתאפק ולא לאכול אותה לפני שהבשילה, בעודה פגה: " "הנוצר פיו מהתענג מנופת התאנה ומדבשה... יאכל פריה... לא כמוהו שאכלה פגה..." " ( הרב יצחק עראמה, עקדת יצחק ס ) ; כדי ליהנות מפרי התאנה, דרושות התאפקות ושליטה עצמית.
החכם בספר משלי משתמש בתאנה כמשל ליחסים בין אדם לאדוניו - אדם ששומר על נאמנות לאדוניו, יזכה לכבוד, כמו שמצאנו בתנ"ך:
אך אפשר להרחיב את המשל ליחסים בין אדם לחברו באופן כללי - כדי ליהנות מפירותיהם של יחסים חברתיים, צריך לטפח אותם ולשמור עליהם במשך זמן רב, ולא לצפות לתמורה מיידית "עכשיו".
בשנים האחרונות נעשו מספר ניסויים המצדיקים טענה זו. באחד הניסויים המפורסמים, שמו ילדים בני 4 בחדר שבו היה מרשמלו, ואמרו להם שאם לא יאכלו את המרשמלו עכשיו, יקבלו אחר-כך שני מרשמלו. חלק מהילדים הצליחו להתאפק וחלק לא. מתברר שהיו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות גם בהמשך החיים: אלה שהצליחו להתאפק היו, באופן מובהק, כשירים יותר מבחינה חברתית והשכלתית (ראו סקירה בנושא בספר "אינטלגנציה רגשית", עמ' 100-102) . בתקופת חיבור ספר משלי לא היה מרשמלו, וכנראה שהמחבר ביצע ניסוי מקביל בעזרת תאנים...
פסוקים דומים
הפסוק שלנו מציע לתקן את המידות על-ידי התבוננות בעולם הצומח. פסוקים נוספים מציעים לתקן את המידות על-ידי התבוננות בעולם החי, למשל (משלי ו ו): "לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם"( פירוט ).
הפסוק שלנו מדבר על נאמנות לאדון. פסוקים נוספים מדברים על נאמנות לשכן וידיד, (משלי כז י): "רעך ורעה אביך אל תעזב, ובית אחיך אל תבוא ביום אידך, טוב שכן קרוב מאח רחוק"( פירוט ). שני הפסוקים מדגישים את חשיבות הסבלנות וההתמדה לאורך זמן ביחסים בין אדם לחברו.
על חשיבות הנאמנות והסבלנות באופן כללי נאמר ב (משלי כח כ): "איש אמונות רב ברכות, ואץ להעשיר לא ינקה"( פירוט ).
הביטוי יאכל פריה נזכר בפסוק נוסף, וייתכן שגם הוא מדבר על נאמנות - נאמנות לשפת האם, (משלי יח כא): "מות וחיים ביד לשון, ואהביה יאכל פריה"( פירוט ).
מקורות ופירושים נוספים
1. פירשנו שהפסוק עוסק בחשיבות הנאמנות, הסבלנות והאיפוק בקשרים חברתיים.
2. ויש שראו בתאנה סמל למיניות, והדגישו את חשיבות הנאמנות, הסבלנות והאיפוק ביחסים שבין איש לאשה. ראו:
-
-
- פרופ' שלום רוזנברג, "בין שתי תרבויות" .
- דוד שניאור, "נוצר תאנה יאכל פריה ושומר אדוניו יכובד", מכללת אפרתה .
-
3. מסתבר שערכי הנאמנות, הסבלנות והאיפוק רלבנטיים לתחומים רבים נוספים: " "הקידמה משדרגת המון תחומים בחיים, זה כוחה אך זו גם חולשתה. מי שמתרגל ש"תוך שניה" האוכל מוכן במיקרוגל, הכסף יוצא מהכספומט וכל המקורות שחיפש מופיעים ב"גוגל" – מסתגל לחיים של "אינסטנט", שהכל בא מהר ובקלות. "
"אבל הטכנולוגיה המתקדמת ביותר לא תוכל להחליף לעולם את מה שמחייב קביעות, יציבות, אורח רוח, עבודה על המידות, עמל והתמדה. כדי להתבגר באמת, לעמוד בניסיונות, להצליח בעבודה ובחיי משפחה – צריכים יסודות טבעיים, צריכים להיות מיומנים במעבר של תהליכים."
"ההיפוך מחיים חפוזים ווירטואליים, הוא כשאדם קשור לאדמה והוא חווה עצמו כחלק מתפיסה של שרשרת דורות, והיותו ממשיך של "נחלת אבותיו". לאדם כזה יש עוגן אמיתי ויציב..."
"מי שרוצה להשקיע בחינוך ילדים, בטיפוח קשרי אמת בין אנשים, בעבודה על המידות ובפיתוח חברה אנושית ישרת דרך, ילך לו אצל הטבע והאילנות וילמד מהם... את סוד הסבלנות, ההשקעה גם ללא תמורה מיידית, וההכרה בתהליכים שמתקדמים בצמיחה, גם כשפעמים רבות נדמה כי אינם נושאים פירות" " (ירון תאנה, דף פרשת השבוע של הקיבוץ הדתי, פרשת בשלח וט"ו בשבט ה'תשס"ז).
ראו גם: נוצר התאנה / גדעון נאור .
לדיון על הקשר בין שליטה עצמית לבין עבריינות, ראו Block, Jack (1993). On the relation between IQ, impulsivity, and delinquency: Remarks on the Lynam, Moffitt, and Southamer-Loeber (1993) interpretation .
מקורות
על-פי מאמר של שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-06-03.
האופי והרגשות שלנו משתקפים בלב הזולת
כשאנחנו רואים פגם באופיו של אדם אחר שמציק לנו במיוחד, ייתכן שהפגם הזה משקף פגם שנמצא גם אצלנו:
משלי כז יט: "כמים הפנים לפנים - כן לב האדם לאדם".
הפסוק בנוי משתי צלעות שניתן לערוך זו מול זו בטבלה:
|
"לפנים" |
"הפנים" |
"כמים" |
|
"לאדם" |
"האדם" |
"כן לב" |
בצלע השניה, לב האדם הוא הלב של האדם, הלב שנמצא באדם; לב הוא הפנימיות של האדם, משל לאופי שלו .
לפי זה, גם בצלע הראשונה, מים הפנים הם המים של הפנים, המים שנמצאים בפנים; מסתבר שהכוונה למים שנמצאים בעין: העין האנושית מכוסה בשכבה דקה של מים (אולי זו הסיבה שמקור מים נקרא בעברית "עין" או "מעין").
הצלע הראשונה היא משל: כשהפנים מסתכלות לתוך מי הפנים שנמצאות בעיניו של הזולת, הן רואות לא רק את פניו של הזולת, אלא גם את פניו של המסתכל עצמו, המשתקפים במים;
הצלע השניה היא הנמשל: כשהאדם מסתכל לתוך לב האדם , לתוך הפנימיות של הזולת, הוא רואה לא רק את האופי של הזולת, אלא גם את האופי שלו המשתקף שם.
כשאנחנו רואים פגמים אצל הזולת, ייתכן שהפגמים הללו הם למעשה השתקפות של פגמים שנמצאים אצלנו; ולכן, במקום לכעוס ולהאשים את הזולת, אנחנו יכולים לשמוח שה' זימן לנו "מראה" אנושית, שבעזרתה אנחנו יכולים לראות את הפגמים שלנו ולתקן אותם.
הרעיון נכון לא רק לגבי תכונות האופי של הזולת אלא גם לגבי הרגשות שלו: אם אנחנו חושבים שהוא שונא אותנו - אולי זה משום שבליבנו יש שנאה כלפיו; אם אנחנו מרגישים שהוא כועס עלינו - אולי הכעס בעצם נמצא אצלנו בלב.
קריאת רגשות היא אחד הכישרונות היסודיים של אינטלגנציה רגשית (ראו דניאל גולמן, "אינטלגנציה רגשית") , אולם לפני שמנסים לקרוא את רגשותיו של הזולת, יש להיות מודעים לרגשות שלנו, כדי שלא נשליך על הזולת רגשות שלמעשה נמצאים בתוך לבנו.
פסוקים דומים ומנוגדים
ישנם פסוקים נוספים המלמדים שבדרך-כלל אי אפשר לדעת מה יש בליבו של הזולת:
מצד שני, בספר משלי מתוארים מצבים מסויימים שבהם אפשר להסיק מסקנות כלשהן לגבי מחשבותיו ורגשותיו של הזולת:
-
-
- (משלי כ ה): "מים עמקים עצה בלב איש, ואיש תבונה ידלנה": איש תבונה יכול לדלות את העצה , התוכנית המעשית שנמצאת בלבם של אנשים אחרים מתוך ניתוח של פעולותיהם ( פירוט ), כמו שעושים במחלקת מחקר מודיעין.
- (משלי כג ו): "אל תלחם את לחם רע עין , ואל תתאו למטעמתיו. כי כמו שער בנפשו כן הוא; 'אכל ושתה!' יאמר לך, ולבו בל עמך..." - מתוך התבוננות בעיניו של הזולת, אפשר לדעת אם הוא נותן מתנה מתוך רצון טוב או רק מתוך אילוץ חברתי ( פירוט ).
- (משלי כו כג): "כסף סיגים מצפה על חרש - שפתים דלקים ולב רע"- מתוך ניתוח סגנון הדיבור של הזולת, אפשר לדעת אם הוא ידיד או אויב ( פירוט ).
-
לכאורה הפסוקים סותרים זה את זה!
1. ניתן לפרש שהפסוקים הראשונים מתייחסים לתכונות אופי, והפסוקים האחרונים מתייחסים למחשבות ורגשות;
2. אך הפסוק שלנו מציע הסבר יפה יותר, על-פי ההקבלה למים: כשאדם מסתכל לתוך מים, הוא רואה את המים, אך אינו רואה אותם בטהרתם כי גם הפנים שלו משתקפים שם; כך, כשאדם מסתכל על אופיו ורגשותיו של הזולת, הוא יכול לקרוא אותם, אך לא בטהרתם, כי גם האופי והרגשות שלו משתקפים שם.
כשאדם רואה פגם אצל אדם אחר - ייתכן שהפגם הזה נמצא אצלו; רעיון דומה נרמז ב (ויקרא כד כ): "כאשר יתן מום באדם - כן ינתן בו", וכדברי חז"ל " "הפוסל - במומו פוסל" " ( פירוט ).
מקורות ופירושים נוספים
1. פירשנו שהפסוק מתאר מצב - כשהאדם מסתכל על אופיו או רגשותיו של הזולת, הוא רואה שם השתקפות של עצמו. פירוש דומה נמצא בדברי הבעל שם טוב: " "שכאשר אדם רואה רע בזולתו, הרי זו הוכחה ש(דוגמת) אותו הרע נמצא בו בעצמו. וכמו אדם המביט בראי – אם פניו נקיים, אינו רואה במראה שום דופי, אבל אם הוא רואה לכלוך וכתם בראי, אין זה אלא משום שפניו מטונפין" " ("מאור עיניים" ריש פרשת חוקת. הובאו דבריו ב"לקוטי שיחות" י', פרשת נח ) , " "ייתכן שזוהי ההצלחה המידית בידיעת עצמנו, שנתלמד שלא להאשים אחרים, ולהכיר את ליקויי נפשנו ממה שאנו נוטים לשלול בסביבתנו" " (הרב שלמה וולבה, עלי שור, שם) , " "כאשר אנו עושות את העבודה שלנו, נגלה פעמים רבות דבר מדהים – פתאום נעלמת ההתנהגות או התופעה ה'מעצבנת' אצל זולתנו. ייתכן, שכאשר אנו מסיימות את התיקון הנדרש, כבר איננו צריכים לראות אותו, ומעתה אנו פנויים לגילויים ותיקונים נוספים. ייתכן גם, שכאשר אנו עובדים על עצמנו, ומכוונים לתיקון פנימי, גם לשני קל יותר לשמוע מה שיש לנו לומר, בראותו שבאמת איכפת לנו ממנו, ואיננו באים ממקום מתנשא של שלימות מדומה. וייתכן, שגם תהליך זה נכנס לכלל ההשתקפויות, ושני הלבבות האוהבים, השואפים יחדיו לתיקון, מתאחדים ללב אחד טהור יותר" " ( אורה רבקה וינגורט, מאמר באתר שורש )
2. אך יש שפירשו שהפסוק מתאר תהליך - כשהאדם מראה רגשות מסויימים לזולת, הוא גורם לזולת להרגיש אותם רגשות ביחס אליו: " "כמים הללו, שאדם צופה בהן ורואה בהם פנים כפניו : אם הוא שׂוחק - הם שׂוחקות, ואם הוא עוקם - הם עקומות, כן לב האדם לאדם האחֵר: אם הוא אוהב את זה - גם זה הוא אוהבו, ואם הוא שונא את זה - גם הוא שונאו" " (רש"י על בבלי יבמות קיז א , דעת רבנן) , " "כיון שהוא שונאו - גם חבירו שונא אותו" " (תוספות על בבא מציעא לב:) , " "כמו שכדמות וצורת הפנים שהאדם מראה במים כן נראה לו שם במים אותה צורה עצמה, ככה ממש לב האדם הנאמן באהבתו לאיש אחר, הרי האהבה זו מעוררת אהבה בלב חבירו אליו גם כן להיות אוהבים נאמנים זה לזה, בפרט כשרואה אהבת חבירו אליו." " ( תניא חלק א מו ג€“ ויקיטקסט ) כמו שהאדם יכול להשפיע על הבבואה המשתקפת במים על-ידי שינוי הבעת הפנים שלו, כך הוא יכול להשפיע על רגשותיו של הזולת כלפיו על-ידי שינוי הרגשות של עצמו. אם ירעיף עליו אהבה - גם הזולת בסופו של דבר יחזיר לו אהבה; אך אם ינהג כלפיו בשנאה - גם הזולת ישנא אותו.
חז"ל אף הסיקו מכאן מסקנה מעשית בדיני עדות: אם ידוע לנו שאדם שונא את זולתו, ולכן פסול מלהעיד עליו, מסתבר שגם הזולת שונא אותו באותה מידה, ולכן גם הוא יהיה פסול מלהעיד עליו ( בבלי יבמות קיז א , דעת רבנן) .
לרעיון הזה ישנם יישומים מעשיים בתחומים רבים:
-
-
- בין אדם לחברו, למשל בנישואין. לפעמים האדם אומר לעצמו "אילו רק הוא/היא היה/תה מתנהג/ת אחרת, היחסים בינינו היו הרבה יותר טובים". הפסוק שלנו מעביר מסר אופטימי: אין צורך לחכות שהזולת ישתנה! אמנם אנחנו לא יכולים להכריח את הזולת להשתנות, אבל אנחנו כן יכולים לשנות את עצמנו, והשינוי שנחולל בעצמנו עשוי להשפיע גם על הזולת, "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".
- בין אדם לה', כאמצעי להגיע לאהבת ה': " "יתבונן באהבת ה' הגדולה ונפלאה אלינו, לירד למצרים... להוציא נשמותינו מכור הברזל... לקרבנו אליו ולדבקנו בשמו ממש... שרוממנו מתכלית השפלות והטומאה לתכלית הקדושה... אזי כמים הפנים אל פנים תתעורר האהבה בלב כל משכיל ומתבונן בענין זה בעומקא דלבא, לאהוב את ה' אהבה עזה ולדבקה בו בלב ונפש" " ( תניא, שער הייחוד והאמונה, חינוך קטן ) .
- בין תלמיד לבין התורה, או בין תלמיד לבין המורה: " "לפי פנים ולב שאתה נותן לתורה - לבך עומד לך להעמיד גירסא: אם יגעת בה תמצא, אם לא יגעת - לא תמצא. לשון אחר: אם רבו מסביר לו פנים הוא מחכים, ואם לאו - אינו מחכים מרבו" " (רש"י על בבלי יבמות קיז א , דעת רבי יהודה) .
- בין יחיד לקבוצה, למשל בין אזרח למדינה: " "ויש לו נמשל, אל הלב הכללי של הגוף הכללי, כמו המלך שהוא לב המדינה... שמה שיתנו אל המלך, מיסים וכדומה, ישובו ויקבלו..." " (מלבי"ם) .
-
3. ואפשר לפרש שהפסוק מתאר המלצה לתקשורת בין אישית: כמו שהמים משקפים את הפנים המביטים בהם, כך אדם המשוחח עם זולתו צריך להשתדל לשקף את הדברים שהזולת אומר, כלומר לחזור עליהם במדוייק כדי לוודא שהבין. רעיון זה הוא הבסיס לשיטת התקשורת המכונה "אימאגו" (= שיקוף).
" "כמים הללו, הפנים שאתה מראה לתוכן הן מראות לך, כן לב האדם לאדם חברו: לפי מה שאדם יודע שחבירו אוהבו, כן הוא מראה לו פנים" " (רש"י) .
" "כמו דרך המים , מראים את הפנים בדומים להפנים המסתכלים בה, אם שוחקות שוחקות ואם עצבות עצבות, כן לב האדם לאדם - אם לבו טוב על חבירו ייטיב גם לבו, ואם רעה תרע גם היא" " (מצודת דוד) ;
" "הנה, כמו שיורשמו במים מפני המביט בהם, ויחשב הרושם ההוא אל ראותו בדרך שיראה בזה תאר פניו , כן ענין בלב האדם לאדם , כי האדם ישיג מהות צורתו במה שישפע לו ממנה, ומהשפע ההוא ישוב לב האדם לראות בו עצמו [וזה מבואר מדברינו בספר הנפש ובמאמר הא' מספר מלחמות ה', ושם התבאר איך ישכיל האדם זה הכח אשר לו להשגת המושכלות מופשט וערום מהמושכלות]" " (רלב"ג) .
" "הלב שולח מרוצת הדם אל כל האיברים ומחיה את כולם, וכל האיברים מחזירים את מבחר הדם אל הלב, נמצא הלב נותן אל האדם בחזרה מה שקיבל ממנו, הוא דומה כמים, שהרואה בם יראה פניו, שהפנים שיתנו המים אל עין הרואה, הוא עצמו הפנים שקיבלו מצורת האדם העומד לנגדם... והנה, הלב מגיד לאדם מה שיחו, כי כל כוחות האדם יתראה צורתם בלב, ועל-כן הוא החוזה בכל כוחותיו ומנבא לו טוב או רע, כמו שצורת האדם יתראה במים. ויש לו נמשל, אל הלב הכללי של הגוף הכללי, כמו המלך שהוא לב המדינה... שמה שיתנו אל המלך, מיסים וכדומה, ישובו ויקבלו..." " (מלבי"ם) .
" "כמו המים, שמראים פני האדם כפי שהוא נראה למים, אם יעקם פניו - גם המים יראו כן, כן לב האדם לאדם - אם ליבו טוב לאותו אדם, אותו אדם הוא גם כן טוב עמו, אף שאינו יודע ליבו של אדם..." " (הגאון מווילנה) .
מאמרים נוספים מאתר ויקיטקסט
-
-
- בת המלך וגיגית המים / משל מאת רפאל בר אשר חגבי
- של"ה תולדות אדם בית נאמן
- אורחות צדיקים שער הזכירה
-
מאמרים נוספים - באדיבות גוגל
-
-
- מאמר - שיחות על האמנות: כמים הפנים לפנים כן לב-האדם לאדם - פסיפס : בעזרת המאמר נוכל לפרש את המשל כמים הפנים לפנים כן לב-האדם לאדם. כאשר הרקיע אפור וזועף הים סוער, ואילו כאשר הרקיע בהיר והשמש מפזרת את קרניה מטה אזי הים שלו ... ( cache )
- Yeshiva.org.il - "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" : בית המדרש של Yeshiva.org.il. שיעור נוכחי: כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם; הרב מעביר השיעור:הרב יוסף כרמל; ( cache )
- כמים הפנים לפנים כן לב האדם | ביכורים : כמים הפנים לפנים כן לב האדם / ויגדור בביכורים מאז כ"ה תמוז הֲ´תשס"ח. מידע נוסף יצרן: Canon דגם: Canon EOS DIGITAL REBEL XT זמן חשיפה: 5/10 מפתח צמצם: 5.6 ... ( cache )
- צילום - כמים הפנים לפנים כן לב האדם..... רגע של נחת - פסיפס : כמים הפנים לפנים כן לב האדם..... רגע של נחת. DG, ד' חשון תשס"ח (16/10/2007). תגובה. ישראל ש, ד' חשון תשס"ח (16/10/2007). לא רואים כל כך את ההשתקפות במים. ... ( cache )
- אשירה - נשיות יהודית באינטרנט - נורית באנק - כמים הפנים לפנים כן ... : אשירה נשיות יהודית באינטרנט. הפורטל הראשון והמוביל לנשים יהודיות. מבית שורשים תל אביב. ( cache )
- מדרשת אמונה - כמים הפנים לפנים : שלמה המלך, החכם באדם, השכיל למצוא בתכונת ההשתקפות תורה מדהימה ביחסים האנושיים: " כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם" (משלי כז, יט). ... ( cache )
- כמים הפנים לפנים : ... אדם מרגיש שבאופן עקרוני שותפו מתייחס אליו בהערכה, הוא משיב יחס דומה. שלמה המלך למדנו מציאות בן אישית זו באמרתו- כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. ... ( cache )
- בס"ד : גם הוא צריך ליישם הפסוק ממשלי" כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". אנו יודעים שהמורה מהווה דמות לחיקוי, תלמידיו לומדים ממנו חכמה ודעת אך הרבה מאוד לומדים ... ( cache )
- Tzura.co.il - צורה : סיווג : שירה כותרת :" כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" ... כל הזכויות על היצירה " כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" שייכות למחבר/ת היצירה . ... ( cache )
- שורש- עיתון אינטרנטי : שלמה המלך עמד על תכונה זו, והשכיל למצוא בה את תורת היחסים האנושיים ג€“ " כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם" (משלי כז, יט). קשר הלבבות בין האנשים דומה לראיית ... ( cache )
- דרך ארץ : שלמה המלך מלמד אותנו, שהארת פניו של אדם תקבע את הארת פניו של זולתו (משלי כז יט): " כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", וכהסברו של רש"י (שם): ... ( cache )
- לא מצליח? תשנה גישה - הבלוג של יצחק רחובות - תפוז בלוגים : והוא מפרש את הפסוק, "ויגש אליו יהודה" על פי הכלל, ש" כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". ... יהודה עשה את השינוי גישה, כי " כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", ... ( cache )
- שקופית 1 : " כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". אנו יודעים שהמורה מהווה דמות לחיקוי,. תלמידיו לומדים ממנו חכמה ודעת. אך הרבה מאוד לומדים מהליכותיו, ... ( cache )
- Default Normal Template : וי"ל כיון שהוא שונאו גם חבירו שונא אותו דכתיב (משלי כז) " כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" ובאין מתוך כך לידי שנאה גמורה ושייך כפיית יצר". ... ( cache )
- עלון 2 : פני האדם הם הצד הנגלה, " כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" "אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ורחמנא אמר 'ואהבת לרעך כמוך'" ... ( cache )
- יצחק לט : כמים הפנים לפנים כן לב סאדם לאדם אשר. לכאורה יש לדקדק למה אשמעינן שלמה המלך. את זאת ? ואיזה דבר מוסר יצא לנו מזה ? (ועיין מה שכתבנו בזה בפ� וייד בשס הגאון ... ( cache )
- Yeshiva.org.il - חינה של ירושלים : אמר שלמה בחכמתו: " כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". האדם הוא היוצר את היחס כלפיו. אדם שאין לו לב חם כלפי חברו יוצר מציאות שלבו של חברו לא יהיה חם אליו. ... ( cache )
- מהו כריתת ברית בעבודה | פרשת נצבים | דברים | מאמרי שלבי הסולם - עפ ... : ואאמו"ר זצ"ל אמר, שאצל האדם והבורא נוהג ענין " כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם" . ופירש על מה שכתוב (כי תשא, רביעי) "ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך, ... ( cache )
- סל ניוז ג€¢ צפה בנושא - עזרה- מחשבים : כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. חזור למעלה. פרופיל אישי. Pistol Pete. נושא ההודעה: ... כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. חזור למעלה. פרופיל אישי. מאדים ... ( cache )
- תאריך: : והוא כאשר ישים אל לבו מה שאמר הכתוב כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם, פירוש: כמו שכדמות וצורת הפנים שהאדם מראה במים כן נראה לו שם במים אותה צורה עצמה, ... ( cache )
- דף קשר מספר 927 - בילע המוות לנצח : " כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" (משלי כ"ז, יט). מקובל לבאר ש'כמים הפנים' הם ההשתקפות של פני האדם במים. הפסוק אומר שהיחס המתואם של פני האדם אל השתקפות ... ( cache )
- בית המדרש להתחדשות - הכנס השני להתחדשות-לגעת בלב תשס"ז : כך, בהשראת הפסוק " כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" (משלי כז, יט), נתנסה באפשרות להתמודד עם הבינאישי באמצעות זיהויו כמורכבות תוך אישית, ומתוך כך לחזור ... ( cache )
- ברכת ראש מנהלת השירות הלאומי לשנה החדשה : " כמים הפנים לפנים - כן לב האדם לאדם". (משלי כ"ז, 19) "כמים הללו, הפנים שאתה מראה לתוכן הן מראות לך, כן לב האדם לאדם חברו: לפי מה שאדם יודע שחבירו אוהבו, ... ( cache )
- הדרך האחד עשר הלמוד אל הזולת כי כשילמד אל זולתו מה שהשיג וידע : ס בעבורם נמשלה התורה למים ולזה אמר כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאד. וירצה שענין המים אשר הפנים הנרשמים בהם דמיון לפנים הוא (משלי כ��ז ��ט) ... ( cache )
- לקראת נישואין וזוגיות - בעקבות הפרשה - פורומים - ערוץ 7 : " כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" (משלי כז, יט) הפרשה פותחת : (בראשֲ´ כג) א וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה ... ( cache )
- שירים שמדברים : " כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". כך חשבתי לעצמי. בסוף התברר שהדרך ללב ארוכה יותר. אהבתי אותך. ודיברתי איתך. אבל את בשתיקתך שברת אותי. שברת את ליבי ... ( cache )
- הכמויות הגדולות של תרומות למשכן, והפאר וההדר שבו, מעוררים שאלות ... : ... ואומרו כאשר ידבר איש אל רעהו יתבאר לדרכינו על דרך אומרו (מש' כז: יט) ' כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם', פירוש כי הלבבות ישכילו בנעלם אם לאהוב אם לשנוא, ... ( cache )
- פורום : 21 מאי 2009 ... * כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. כך חשבתי לעצמי. בסוף התברר שהדרך ללב ארוכה יותר. אהבתי אותך. ודיברתי איתך. אבל את בשתיקתך שברת אותי ... ( cache )
- דף קשר מספר 918 - תורה חדשה / עמית משגב : הגמרא שם דורשת את הפסוק " כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" על דברי תורה, ומפרש רש"י: "לפי פנים ולב שאתה נותן לתורה לבך עומד לך להעמיד גירסא, אם יגעת בה תמצא ... ( cache )
- משנה חינוכית (מספר מאמרים בנושא חינוך) : וכן פירש האור החיים הקדוש בתחילת פרשת ויגש וז"ל: "ובדרך דרש יתבאר אומרו ויגש אליו, על דרך אומרו כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, ולזה נתחכם יהודה להטות לב ... ( cache )
- דף קשר מספר 446 - פרשת קרח : וזו ג"כ עצה טובה מצד יחסי אנוש - " כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" (משלי כ"ז/י" ט) - ע"י שנתייחס לרשעים יחס חיובי, הם יוקירו גם אותנו ויהיה אפשר לקרבם לדרך ... ( cache )
- תקין האדם : לפנים כן לב האדם לאדם � ויש להבין למה הראשון כתיב עם ה�א הידיעה. כמים �הפנים� והשני בלא ה�א הידיעה �לפנים� הול�ל כמים הפנים להפנים� וכן ... ( cache )
- אהבה ג€“ ויקיפדיה : ... לפיה "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם " (בחסידות), ו- "אלוהים אוהב את מי שאוהב אותו" בזוהר), ואז הוא יוכל להעניק לרעיו ולסובביו את האהבה שהוא חש בעצמו. ... ( cache )
- דבר תורה - פנים ופנימיות - פסיפס : אמר המלך שלמה עליו השלום: כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם . איזו הבנה עמוקה של התנהגות האדם! רבו הפירושים למשל הזה, וכמה הם קרובים זה לזה ונבדלים זה מזה ... ( cache )
- ד� ג€” ולכן בדיה הולכי� אל הנהרות ומתפללים על הצדיקי� שיכתבר דיני תשליך : עוד עפיי הסם1ק: כמים הפנים לפנים� כן לב האדם לאדם (משליג€¢ וי�ל. כיז)� ופי� המצודת דוד� כמו דרך המים מראה את הפנים לפנימ. המסתכלים בה אם שוחקית שוחקות� ואס ... ( cache )
- books : מכתב ע"א ג€“ "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם , קל וחומר כשהצדיק מסביר פנים יפות ומקרב אותנו באהבה ובשמחה עצומה עד אין סוף , בוודאי אנחנו חייבים לאהוב אותו ... ( cache )
- � כ�ה ג€¢�ט. מערד, בנד ביום קרה חומץ על נתר ושר בשרים על לב רעג€” דשקל ... : במים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם - חיך מיא וחיך פרצופי דלא. דמין חד להד היכנא לביהון דבני נשא לא דמין חד לחדג€” כמו המים. וכמו הפרצופים שאינם דומים מים אלה ... ( cache )
- בעל הסולם, אגרת 52, שנת 1928 : ... נתעורר כוח וגעגועים גדולים בהאדם לתאוב להשי"ת, כי "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם ". ונמצא ממש שדיבורי התפילה ושמיעת התפילה, עולים ובאים בקנה אחד, ... ( cache )
- hadran.org - עלון הדרן : איתא דהפסוק "כמים פנים אל פנים כן לב האדם לאדם " בדברי תורה כתיב, וביאר שם רשי: " לפי פנים ולב שאתה נותן לתורה לבך עומד לך להעמיד גירסא אם יגעת בה תמצא אם ... ( cache )
- אדם ... אדם לאדם : כן לב האדם לאדם . , ". כאשר אדם. יחייך לרעהו בעקביות. ,. לא יהיה לרעהו מנוס אלא להחזיר לו חיוך. ,. ובא לציון גואל . נסו ותיהנו !!! לפחות בסביבה הקרובה שלכם ... ( cache )
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-04-22.
יחס זהיר למחמאות
רוב האנשים מגיבים למחמאות ודברי-שבח באחת משתי דרכים:
-
-
- " זה בכלל לא נכון, אני לא שווה כלום! "
- " זה נכון מאד, סוף סוף מישהו שם לב! "
-
על-פי ספר משלי, יש לנקוט בדרך ביניים:
(משלי כז כא): "מצרף לכסף, וכור לזהב; ואיש לפי מהללו"
הפסוק בנוי במבנה של 3 צלעות ( כמו פסוקים אחרים בספר משלי ): שתי הצלעות הראשונות הן המשל, והצלע השלישית היא הנמשל:
-
-
- מַצְרֵף = כלי ששימש לניקוי כסף מסיגים;
- כוּר = תנור-היתוך ששימש לניקוי זהב;
- וכמו שהמצרף מנקה את הכסף, והכור מנקה את הזהב, כך גם איש צריך לנקות את פי מהללו, את הפה שמהלל אותו, את דברי השבח והתהילה שהוא מקבל.
-
כשמישהו מהלל ומשבח אותך, תמיד יש בדברי-השבח שלו גרעין של אמת, אך לפעמים הוא עוטף את הגרעין הזה בדברי-חנופה רבים, כדי למצוא חן בעיניך. לכן, אל תתמלא גאוה כשמישהו נותן לך מחמאות, ואל תאמין שכל מה שהוא אומר עליך באמת נכון. כמו שמצרף מנקה כסף וכור מנקה זהב, כך גם אתה - האיש - צריך לצרוף ולנקות היטב את דברי התהילה שאומרים עליך, ולהבחין בין האמת לבין החנופה.
צריך לצרוף לא רק את הדברים שבהם מהללים אותנו, אלא גם את הדברים שבהם אנחנו מהללים אחרים. לדוגמה: נניח שאנחנו קוראים בעיתון על שוד בנק מתוחכם במיוחד. אם אנחנו אומרים "כל הכבוד להם! איזה תיחכום! איזו תעוזה!", אנחנו מעבירים מסר שגניבה היא דבר טוב. מצד שני, כשאנחנו מספרים על אנשים שהתנדבו ועזרו לזולת, ואומרים "כל הכבוד להם! איזו צדיקות! איזו גבורה!" אנחנו מעבירים מסר שזה טוב לעשות חסד. כל איש, לפני שהוא אומר דברי שבח, צריך לצרוף את פי מהללו - לנקות את דברי התהילה שהוא מתכוון להגיד, כדי לוודא שהם מעבירים את המסרים והערכים הנכונים.
פסוקים דומים וקשורים
גם ה' משתמש בעצה שבפסוק זה - כשאנשים מתפללים ומהללים אותו, הוא בוחן את כוונת הלב העומדת מאחרי הדברים, כמו מצרף המנקה כסף וכור המנקה זהב (משלי יז ג): "מצרף לכסף, וכור לזהב, ובחן לבות ה'"( פירוט ).
פסוק אחר בספר משלי מביע יחס חיובי יותר לדברי שבח ותהילה שאומרים עלינו אנשים זרים, (משלי כז ב): "יהללך זר ולא פיך, נכרי ואל שפתיך"( פירוט ).
פירושים נוספים
פירשנו פי מהללו = "הפה שמהלל אותו", ובהשאלה - דברי התהילה שאומרים עליו:
1. לפי פירושנו למעלה, האיש צריך לצרוף את פי מהללו, כלומר לנקות היטב את דברי התהילה שאומרים עליו, כדי לדעת מה מתוכם אמיתי ומה חנופה. פירוש דומה מצאתי ב"דעת מקרא" בשם נחמיאש.
2. ויש שפירשו, שהאיש נצרף לפי מהללו, האדם נבדק על-פי התהילה שאנשים נותנים לו - אם כולם מהללים אותו, כנראה שהוא אדם טוב וראוי לתהילה: " "ואיש נצרף ומתחשב לפי מהללו - ע"י שהבריות מהללות אותו במעשיו הטובים, נבחן לרבים אם טוב אם רע" " (רש"י, וכן מצודת דוד והגר"א) .
-
-
- אולם, הפירוש אינו מתאים לפסוק במשלי כח ד: "עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם": לפי הפסוק הזה, יש אנשים שמהללים דווקא את הרשעים, ולכן אי-אפשר להגיד שאדם נבדק על-פי התהילה שהוא מקבל! היה אפשר לפרש שהצלע "ואיש לפי מהללו" בפסוק כז21 מתייחסת רק ל"מהלל" (דבר-תהילה) שמגיע מפיהם של שומרי-תורה, אך זה לא נזכר בפסוק.
-
3. ואפשר גם לפרש שהאיש נצרף לפי התהילה שהוא מהלל אחרים. דברי השבח שהאדם נותן לאחרים מעידים, יותר מכל דבר אחר, על הערכים הפנימיים שלו. לדוגמה, אדם שמהלל ומשבח מעשים של התנדבות ועזרה לזולת הוא אדם שמידת ההתנדבות והחסד חשובה לו. ייתכן שהוא עצמו לא עוסק בהתנדבות כי אין לו זמן וכוח, אבל בתוך ליבו הוא מבין את חשיבות העניין, ולכן הוא מהלל אנשים העוסקים בכך. מצד שני, אדם שמהלל ומשבח מעשי שוד על ה"תיחכום" וה"תעוזה" שלהם הוא אדם שאינו מייחס חשיבות לשמירה על רכוש הזולת. ייתכן שהוא עצמו אינו גונב כי הוא פוחד להיתפס, אבל בתוך ליבו הוא חושב שזה טוב וראוי לגנוב, ולכן הוא מהלל אנשים העוסקים בכך.
הדבר נכון לא רק לאדם פרטי אלא גם לציבור. כדי לדעת מה הם הערכים החשובים לציבור מסויים, יש לבדוק מה הן הפעולות שהציבור מהלל ומשבח. לדוגמה, ציבור שמהלל אנשים שחתמו על הסכם שלום הוא ציבור אוהב שלום, וציבור שמהלל אנשים שרצחו תינוקות הוא ציבור אלים ורצחני.
-
-
- אולם, לפי פירוש זה (כמו גם לפי הפירוש הקודם) אין הקבלה בין צלעות הפסוק, כי המצרף והכור לא שימשו רק לבדיקת מתכות אלא בעיקר לניקויין; כדי לבדוק מתכות אין צורך במצרף ובכור - מספיק להתייעץ עם צורף מומחה.
-
4. יש מפרשים איש = יש, ישות, דבר כלשהו; מהללו = הדברים שאומרים עליו, הדברים שידועים לגביו מהנסיון. לפי זה, משמעות הצלע "ואיש לפי מהללו" היא - לכל דבר יש דרך ידועה להסיר את הסיגים ממנו. מצרף מסיר את הסיגים מכסף, כור מסיר את הסיגים מזהב, ולכל דבר יש דרך בדוקה ומנוסה להסיר את הסיגים ממנו, חוץ מדבר אחד שנזכר בפסוק הבא - האויל: "אם תכתוש את האויל במכתש, בתוך הריפות, בעלי, לא תסור מעליו איוולתו". לפי זה יש להבין את שני הפסוקים 21-22 - יחד: " "הנה יש לכסף מצרף לצרוף ממנו סיגיו, וזה ידוע לצורפים. ולזהב כור מיוחד גם-כן לבאר ממנו סיגיו, וכן הענין בשאר הדברים, כל אחד מהם בדרך המהולל בו אשר נתבאר בנסיון שיתבררו בו סיגיו. אך מהאויל אין תחבולה שתוכל בה לברר סיגיו (רוצה לומר, איוולתו), כי הוא יחשוב היותו חכם. ולזה הוא מבואר, שאע"פ שתכתוש אותו במכתש בתוך החטים שיכתשו בו בעלי להסיר קליפתם וסיגם, לא תוכל להסיר מעליו אולתו. והנה זכר זה בזה המקום, לפי שאיוולת - סיבה חזקה למנוע השגת השלמות, כי האויל יסתפק במה שיראה לו מהענינים בתחלת המחשבה" " (רלב"ג) .
-
-
- אך גם לפי פירוש זה אין הקבלה בין הצלעות, כי בשתי הצלעות הראשונות מצרף ו כור הם האמצעים שבעזרתם מנקים את הכסף והזהב, ובצלע השלישית איש הוא הדבר שאותו רוצים לנקות.
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-10-30.
חינוך חובה - מועיל או לא? (האויל במכתש)
"חוק חינוך חובה" נועד לגרום לנערים ללמוד ולהחכים; אולם, כמו כל חוק, הוא יכול לשלוט רק בהתנהגות החיצונית של האדם ולא במחשבותיו. אפשר להכריח תלמידים לבוא לבית-ספר; האם הכפיה הזאת יכולה גם להכריח אותם להתעמק בלימודים ולהיות חכמים יותר?
בספר משלי מצאנו כמה פסוקים שונים בנושא זה:
מצד אחד: (משלי כז כב): "אם תכתוש את האויל במכתש, בתוך הריפות, בעלי - לא תסור מעליו איוולתו":
הריפות = גרעיני דגן קלופים (רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם) .
מכתש = כלי שבו שמים הריפות כדי לכתוש אותן.
עלי = מוט שבאמצעותו כותשים.
כתישה בעלי היא משל למכות וייסורים קשים, והפסוק מלמד שגם ייסורים קשים במיוחד לא יוכלו לגרום לאדם האויל ( = השטחי ) להתחיל להתעמק; ייסורים יכולים להשפיע על התנהגות ולא על מחשבות. לפי זה, "חוק חינוך חובה" לא באמת יכול לגרום לתלמידים להתעמק: הוא יכול להכריח אותם לבוא לבית-הספר, אבל אם הם שטחיים, הם יישארו שטחיים ולא ישתפרו.
כך גם ב (משלי טו ה): "אויל ינאץ מוסר אביו, ושמר תוכחת יערם"- האויל מבזה את הייסורים שהוריו מייסרים אותו בהם, כך שהכפיה אינה מועילה.
מצד שני: (משלי כב טו): "אולת קשורה בלב נער - שבט מוסר ירחיקנה ממנו": כלומר, שבט מוסר ( = מקל של ייסורים, משל לכפיה ) דווקא כן יכול להרחיק את האיוולת (= השטחיות) מליבו של הנער; לפי זה, גם "חוק חינוך חובה" עשוי למלא את מטרתו, ולגרום לתלמידים להתעמק! האמנם?
אפשר להסביר את ההבדל בין הפסוקים על-פי הגיל:
-
-
- הפסוק הראשון מתייחס לאויל מבוגר, שכבר התרגל כל חייו לחשוב באיוולת, ולכן כבר אי-אפשר להסיר אותה ממנו;
-
- והפסוק השני מתייחס לנער , שאצלו האיוולת עדיין לא נמצאת בתוך הלב, אלא רק קשורה אליו מבחוץ; הוא לא באמת שטחי - הוא רק מתעצל לחשוב. במקרה זה, ייתכן שאפשר להמריץ אותו לחשוב ע"י " שבט מוסר ", כלומר ע"י כפיה.
-
ואכן, יש תלמידים שיש להם הרבה פוטנציאל לימודי, אבל הם מתעצלים להשתמש בו, כי הם עדיין לא מכירים בחשיבות של ההשכלה; עבור תלמידים כאלה, הכפיה שבחוק חינוך חובה עשויה לעזור - היא תרחיק מהם את האיוולת ותגרום להם לממש את הפוטנציאל שלהם.
אולם התועלת תלויה בגיל - הכפיה מועילה לנערים רק עד גיל מסויים, שאצלם השטחיות היא רק תופעה חיצונית ולא תכונת אופי; הגיל הזה משתנה מדור לדור; ולכן יש לבדוק, בכל דור מחדש, מהו הגיל שממנו והלאה יש לבטל את חובת החינוך.
מקורות ופירושים נוספים
גם ע"פ מלבי"ם, ההבדל בין הפסוקים נובע משיקולי גיל: " "הגם כשתהיה האיוולת אצל הגדול בשנים יעשה שורש במעמקי לבבו ואי אפשר להפרידו ממנו... אבל בלב נער עדיין לא מצאה האיוולת שורש במעמקי ליבו בפנים, רק היא קשורה בליבו, כקושר דבר אל דבר על-ידי חוט... כן האיוולת היא אצלו דבר חיצוני,,, ועל ידי שבט מוסר ירחיקנה ממנו" " (מלבי"ם על משלי כב טו) ,
אולם הוא מפרש באופן את התואר אויל באופן אחר: " "האויל הוא המסתפק בחוקי החכמה ואינו מאמין בהם, ולכן לא יועילו לו הייסורים; מה שאין כן הכסיל , שבלתי מסתפק בחוקי החכמה רק תאוותו תעוור עיניו, וכן הפתי שאינו מסתפק בעצמו רק שנפתה לעצת אחרים... אלה יתייסרו [יושפעו לטובה מהייסורים]" " (מלבי"ם על משלי כז כב) .
מקורות
על-פי מאמר של שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-02-14.
המלצות למשקיעים באפיק הזואולוגי
כשנותנים עבודה ל"קבלן משנה" (לדוגמה: נותנים לעורך-דין לנהל תביעה, נותנים לבנקאי לנהל תיק השקעות, וכו'), יש לעקוב אחרי ביצוע העבודה באופן רצוף, ולא לסמוך על כך שהקבלן יעשה את העבודה מעצמו:
(משלי כז כג): "ידע תדע פני צאנך, שית לבך לעדרים"
ידע = הכיר מקרוב, באופן בלתי-אמצעי .
ידוע תדע פני צאנך = עליך להשגיח בעצמך על עדרי הצאן שלך, לא לסמוך על אחרים שינהלו אותם.
שית לבך לעדרים = שים לב בכל רגע ורגע למצבם של העדרים.
הסיבה היא, שקבלני-משנה מקבלים רק אחוז קטן מהרווחים, ולכן פחות משתלם להם להתאמץ. לדוגמה, נניח שהרועה מקבל 10% מהרווחים על העדר שלך, ויחד איתו הוא מנהל עוד 10 עדרים. נניח שאם ישקיע עוד שעת עבודה ביום בניהול הצאן שלך, הרווחים על הצאן יגדלו כפליים. מבחינתך זה רווח של 100%, אבל הוא מקבל רק 10% מהרווחים, כך שההכנסה שלו תגדל רק ב-10%, ולכן התמריץ שלו להשקיע הוא הרבה יותר קטן משלך. כדי לוודא שהוא אכן ישקיע כמיטב יכולתו, יש לעקוב אחריו באופן מתמיד.
הדבר נכון, כמובן, לא רק לרועי-צאן אלא לכל אדם שעושה עבורנו עבודה תמורת רווחים, כגון עורך-דין, מנהל תיק השקעות ועוד - לא להתעצל, "ידע תדע פני צאנך"!
מקורות ופירושים נוספים
ידע תדע פני צאנך
1. פירשנו שהפסוק נותן עצה כללית לבעלי עסקים: " "לימדך שלא תעזוב עסקיך ביד אחרים, רק תשגיח בעצמך..." " (מלבי"ם) , " "ידוע - תן לבך לדעת בעצמך פני צאנך מה הם צריכים: שית לבך לעדרים - לתת להם די מחסורם" " (מצודת דוד) .
2. על-פי הפסוקים הנמצאים בהמשך הקטע, יש שפירשו שהפסוק נותן עצה נוספת לבעלי עסקים - להשקיע בכמה תחומים שונים, לא רק בקרקע ובמתכות יקרות אלא גם בעדרי צאן: " "פני צאנך - אל יקלו בעיניך להתבונן בם תמיד מה הם צריכים: כי לא לעולם חוסן - שאם אתה עשיר בכסף ובזהב, שמא לא יתקיים לעולם, לכך אל תבזה דברים קטנים שלך... כשגלה החציר בימי ניסן ויראה הדשא ונאספו עשבים לצמוח, אז ייטיב לך שיהיו גזותיהם של כבשים ללבושך..." " (רש"י) , " "עם כי כביר מצאה ידך, מכל-מקום גם מזה אל תנח ידך, כי לא לעולם יתקיים חוזק העושר, ותהיה אז נושע בעדרי הצאן: ואם נזר - וכי נזר העושר היא דבר המתקיים לכל ימי הדורות?... לפעמים נגלה החציר ונראה דשא, ופעמים נאספו וכלו עשבות הרים, לזה תן דעתך להכין לעת אשר לא תמצא" " (מצודת דוד) .
במושגים של ימינו, ההמלצה היא לגוון את תיק ההשקעות - להשקיע במניות מסוגים שונים וממקומות שונים - לא לזלזל באפיק ההשקעה ה"זואולוגי".
האם מי שיקיים עצות אלו יתעשר? כנראה שלא; אולם הוא גם לא יהיה עני, ויהיה לו מספיק אוכל, כמו שכתוב בסוף הקטע (משלי כז כז): "ודי חלב עזים ללחמך, ללחם ביתך, וחיים לנערותיך". מטרתו של החכם אינה להתעשר אלא להרוויח מספיק לפרנסתו, כמו שאמר ב משלי ל ח: "... "רֵאש ועשר אל תתן לי, הטריפני לחם חקי" " ( פירוט ).
3. ב"דעת מקרא" פירשו, על-פי התלמוד, שהחכם ממליץ לאדם לעסוק בגידול צאן - מלאכה שמספקת לאדם את כל צרכיו, ומאפשרת לו גם להתעשר: " "כבשים ללבושך - מגז כבשים יהא מלבושך. ומחיר שדה עתודים - לעולם ימכור אדם שדה ויקח עתודים ואל ימכור אדם עתודים ויקח שדה. ודי חלב עזים - דיו לאדם שיתפרנס מחלב גדיים וטלאים שבתוך ביתו. ללחמך ללחם ביתך - לחמך קודם ללחם ביתך. וחיים לנערותיך - אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן תן חיים לנערותיך, מיכן למדה תורה דרך ארץ שלא ילמד אדם את בנו בשר ויין. אמר ר' יוחנן: הרוצה שיתעשר יעסוק בבהמה דקה. אמר רב חסדא: מאי דכתיב (דברים ז) ועשתרות צאנך - שמעשרות את בעליהן." " ( חולין פד.-פד: ) . ראו גם: להפיק ערך מדברים חסרי-ערך .
-
-
- אולם, פירוש זה אינו מתאים ללשון הפסוק, הפונה אל אדם שכבר יש לו צאן, ואומר לו "ידוע תדע פני צאנך".
- בעיה נוספת בפירוש זה היא, שגידול צאן עלול לגרום לגזל כאשר הכבשים אוכלות את היבול של השכנים. מסיבה זו, בתקופת התלמוד היה איסור לגדל צאן בארץ ישראל (ראו הלכות גידול בהמה דקה / הרב אליעזר מלמד באתר ישיבת בית אל ) . קשה להניח שהחכם ימליץ לתלמידיו לעסוק דווקא במלאכה זו. סביר יותר שהחכם נותן כאן עצות כלליות למשקיעים, ומשתמש בגידול צאן רק בתור דוגמה, כפי שפירשנו למעלה.
-
כי לא לעולם חוסן
1. רוב המפרשים פירשו חוסן = עושר ורכוש, כמו ב (משלי טו ו): "בית צדיק חסן רב, ובתבואת רשע נעכרת". לפי זה, לא לעולם חוסן = עושרך לא יתקיים לעד ולכן אתה צריך לדאוג לאפיק השקעה נוסף (רש"י, מצודות, מלבי"ם, הגר"א) .
2. אך אפשר גם לפרש חוסן = חוזק פיסי, כמו ב (עמוס ב ט): "ואנכי השמדתי את האמרי מפניהם, אשר כגבה ארזים גבהו וחסן הוא כאלונים...". לפי זה, לא לעולם חוסן = הכבשים שלך לא יישארו חזקים וחסונים לנצח, אתה צריך להשגיח עליהם, לוודא שהם בריאים ויש להם מספיק אוכל.
ואם נזר לדור ודור
נזר הוא כתר, והוא מציין תפקיד נכבד, כמו כהונה גדולה: (שמות כט ו): "ושמת המצנפת על ראשו ונתת את נזר הקדש על המצנפת"או מלוכה: (מלכים ב יא יב): "ויוצא את בן המלך ויתן עליו את הנזר ואת העדות וימלכו אתו וימשחהו ויכו כף ויאמרו יחי המלך". אפשר לפרש את המשפט ואם נזר לדור ודור לפי כל אחד משני הפירושים למעלה:
1. גם אם יש לך נזר של תפקיד נכבד, המאפשר לך להתפרנס בכבוד, לא בטוח שהתפקיד הזה יישאר בידך לנצח ושיעבור גם לדור הבא, ולכן עליך להמשיך לשמור על נכסיך (מלבי"ם, הגר"א, ודומה לזה מצודת דוד) .
2. אם תקח על עצמך את הנזר, את השלטון והממשלה על הצאן שלך, ולא תעביר אותו לאחרים - רק אז הצאן שלך יתקיים לדור ודור, יעמיד דורות נוספים של כבשים שיגדילו את הונך.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-07-18.
להפיק ערך מדברים חסרי ערך
הדרך היצירתית והמועילה ביותר לייצר עושר היא לקחת חומרי-גלם חסרי ערך, ולייצר מהם מוצרים בעלי ערך. דוגמה לכך נמצאת בספר משלי, בקטע הנותן המלצות למגדלי צאן :
(משלי כז כה): "גלה חציר, ונראה דשא, ונאספו עשבות הרים"
גלה חציר = התגלה החציר, סוג של צמח בר הגדל באביב (ראו 'דעת מקרא') ;
ונראה דשא = התגלה הדשא, סוג נוסף של צמח בר הגדל בקיץ (ראו 'דעת מקרא') ;
ונאספו עשבות הרים = הכבשים אוספים את החציר, את הדשא ואת כל שאר העשבים הגדלים בהרים , עשבים שממילא אין בהם תועלת לאיש; והתוצאה היא:
(משלי כז כו): "כבשים ללבושך, ומחיר שדה עתודים"
כבשים ללבושך = צמרן של הכבשים שגידלת יוכל לשמש לך להכנת לבושים,
ומחיר שדה עתודים = תוכל להחליף את העתודים (=התיישים הגדולים) בעדר שלך תמורת שדה.
(משלי כז כז): "ודי חלב עזים ללחמך, ללחם ביתך, וחיים לנערותיך"
ודי חלב עזים ללחמך = החלב שיתנו העזים יספיק למאכלך, וכן למאכלם של בני ביתך ומשפחתך, ונערותיך - המשרתות העובדות אצלך.
מקורות ופירושים נוספים
1. פירושנו מסתמך על פירוש רש"י: " "כשנגלה החציר, בימי ניסן, וייראה הדשא, וייאספו עשבים לצמוח, אז ייטיב לך, שיהיו גיזותיהם של כבשים ללבושך" ", ודומה לזה פירשו מלבי"ם והגר"א. ויש שפירשו חלק מהביטויים במשמעות הפוכה:
2. גלה חציר - מלשון גלוּת וכליון: כשלא יהיה עוד חציר בשדה שלך, כשתיגמר לך התבואה, אז ייראה הדשא ונאספו עשבות הרים , ותוכל להתפרנס מהצאן (ראו דעת מקרא) ;
3. ונאספו עשבות הרים - מלשון סוף וכיליון: לפעמים יש דשא וחציר בשדה, ולפעמים הם נגמרים, ולכן עליך להשגיח תמיד על הצאן כדי לוודא שיש להם מה לאכול (ראו מצודת דוד) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-09-14.
