לעיון נוסף

ההשלמה היא גם תוצאה טבעית של שריפת הגאוה: אחת הסיבות העיקריות שבגללה אנשים לא משלימים היא הגאוה - אף אחד לא רוצה להיות זה שמבקש סליחה ראשון. ולכן, כשאתה שורף את הגאוה של יריבך, אתה מגדיל את הסיכוי שישלים עמך.

עזרה לשונאים בתורה

בתורה ישנן כמה מצוות המחייבות אותנו לעזור לבהמות ולרכוש של אנשים ששונאים אותנו:

• (שמות כג ד): "כי תפגע שור איבך או חמרו תעה - השב תשיבנו לו"
• (שמות כג ה): "כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו - וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו"

הפסוק שלנו מוסיף שיש לעזור גם לשונאים עצמם כאשר הם סובלים בגופם, ומוסיף כמה נימוקים למצוות אלו, כפי שהסברנו למעלה. כל הפסוקים הללו הם סעיפים באיסור לנקום ולנטור טינה, (ויקרא יט יח): "לא תקם ולא תטר את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך, אני ה'"( פירוט ).

האכלת האויבים בנביאים

אלישע הנביא הורה למלך ישראל לקיים מצוה זו בחיילי מלך ארם שהכה בסנוורים, (מלכים ב ו כב): "ויאמר 'לא תכה! האשר שבית בחרבך ובקשתך אתה מכה?! שים לחם ומים לפניהם, ויאכלו וישתו וילכו אל אדניהם!'". ואכן, הדבר הביא ל"שקט יחסי" בין ישראל לארם, לפחות לזמן קצר, (מלכים ב ו כג): "ויכרה להם כרה גדולה, ויאכלו וישתו, וישלחם, וילכו אל אדניהם; ולא יספו עוד גדודי ארם לבוא בארץ ישראל".

כי גחלים אתה חותה על ראשו

1 פירשנו גחלים כמשל להשפלה השורפת את הגאוה וגורמת לשונא להשלים עמך.

2. ויש שפירשו גחלים כמשל להשפלה הגורמת צער גדול לשונא: " "כי ייבוש מאד על אשר תגמול לו טובה על הרעה. ועם כי תיחשב זה לנקמה, מכל מקום ישלם לך ה' שכר צדקה" "  (מצודת דוד) , " "מייעץ את מי שרוצה לנקום נקמה גדולה בשונאו, לא בזאת ינקום שימנע מאיתו לחם ומים, רק בהיפך, שיעשה עמו כל טוב" "  (מלבי"ם) .

• אולם, אם האדם פועל מתוך מניע של נקמה וגרימת צער לשונא, לא ברור מדוע ה' משלם לו שכר צדקה, והרי הוא עבר עבירה?

• אולי הפסוק מיועד לאנשים שאינם מסוגלים לקיים את המצוה "לא תקום ולא תטור" בשלמות, כי יצר הרע שלהם מסית אותם לנקום, והחכם אומר להם "אם אתם חייבים לנקום, לפחות תנקמו על-ידי עזרה ונתינה".

3. אפשר גם לפרש גחלים כמשל לאהבה בוערת, הממיסה ושורפת את השנאה, והופכת את השונא לאוהב.

• אולם, אילו הכוונה היתה לאהבה בוערת, היה החכם ממליץ להאכיל את השונא במעדנים ומטעמים, כדי שהאהבה תהיה לוהטת יותר. ההמלצות "האכילהו לחם " ו"השקהו מים " מציינות עזרה מינימלית, שכל מטרתה לשמור על השונא בחיים, כדי לקיים "לא תעמוד על דם רעך".

משל ונמשל

יש שפירשו את הפסוק כולו כמשל על יצר הרע: " "אם רעב הוא, ואומר לך להשביעו בעבירות, משוך את עצמך לבית המדרש, והאכילהו מלחמה של תורה, וכן השקהו מים - מימיה של תורה... וה' ישלימנו עמך, שלא יתגבר עליך" "  (רש"י בשם רבותינו, וכן הגאון מווילנה) .